פורום טיפול משפחתי, קשר משפחתי - יש לך שאלה?

שלום,
אני בת 27 ואני גרה עם אמא שלי.
אנחנו מאוד אוהבות אחת את השניה, אבל היחסים ביננו מעוצבים בצורה קרירה יחסית.
לדוגמא- אני לא זוכרת מצב שבו היינו מחובקות יותר מכמה שניות, ואם היא צריכה לנשק אותי, זה לשניה וחצי ובאויר :)
אבל אני יודעת שהיא אוהבת אותי, והיא תקריב הכל בשבילי. כמובן, שאני אוהבת אותה מאוד גם כן.

הבעיה היא, שהיא מתנהגת כאילו אני ילדה קטנה. אם אני יוצאת ונשארת לישון בחוץ, למחרת היא עושה לי יסורי מצפון ואומרת שהיא לא יכלה לישון כל הלילה כיוון שהיא פחדה לישון לבד (לא שאני יכולה להגן עליה אם חס וחלילה משהו יקרה כשאני כן ישנה בבית). או, אם ישנתי במקום אחר, היא תתקשר למחרת בצהרים ותכעס מדוע לא התקשרתי לשמוע מה שלומה ואיך עבר עליה הלילה.
ואז מגיעה האמירה שכל כך מעצבנת אותי, כשהיא אומרת לי שאני בת לא נאמנה וקרירה. או אז, אני באמת יוצאת מהכלים.
כל ההתעסקות / דיווח / תחקור כשאני הולכת לאנשהו או נשארת לישון מחוץ לבית ממש מציקה לי.

זה מגיע למצב שכשאני יודעת שאני הולכת למקום שהיא לא תאהב לשמוע עליו אני משקרת לה.

מצד אחד אני יודע שזה לא תקין, אני לא ילדה קטנה, ואם הייתי גרה לבד הייתי הולכת לאן שבא לי ועושה מה שאני רוצה בלי שום דיווחים או דיונים מיותרים. מצד שני, קשה לי עם המחשבה של לעזוב את הבית ולהשאיר אותה לבד לגמרי. גם ככה, היא מתלוננת על זה שהיא כל היום לבד כשאני עובדת.

לכן אני זקוקה לעזרתכם, האם יש דרך לא לפגוע בה ולא להעליב אותה ולא להיכנס לריב, ועדיין להגיע למצב יותר נעים?

תודה מראש

שלום למנהלי הפורום שמי אורית מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת מומחית בקונפליקט גבוהה ביחסי זוגיות ומגשרת הייתי שמחה להצטרף לצוות אשר נותן מענה לשאלות הגולשים , אשמח לתגובותכם

שלום.יש לי בת חיילת ובן נער בוגר.מאז היותה ילדה,בעלי שהוא אביה,לא הסתדר איתה,לא גילה כלפיה יחס חם ואהבה ולעתים היה מפצה אותה בפרצי קניות שלך בגדים.כשהתבגרה ,הגיע לידי התפרצויות וצעקות שגרמו לה לטינה כלפיו ולכך שהפכתי למגוננת כלפיה.היום כשהיא חיילת וזקוקה לדמי כיס מאיתנו, הוא מסרב לעזור לה,גם בהחזקת הפלאפון ויש לציין שאני,למרות שאני עובדת,מוחזקת בתקציב חודשי שלא מאפשר לי חריגות.כך הוא שולט בי וחוסך לעצמו.הוא מתגרה בה כשמספר לה שהוא עומד לקנות אוטו חדש והיא ממורמרת.לאחרונה התפרצה כלפיו באופן קשה.הוא לא נשאר חייב ואמר:אני עובד בשבילי ולכן אני נותן את השאריות.בעלי מסרב לבוא לכל סוג של טיפול.אני מרוויחה כשלושדת אלפים שח ואף פעם לא יודעת מה באמת הוא מרויח.איך אני יכולה לעזור לבתי.יש לציין שהתקשרתי למפקדת שלה וסיפרתי לה על המצב.

שלום
אני נשוי 3 שנים ויוצא לי לשוחח עם בחורות באינטרנט לאישתי זה מאוד מפריע
אני חושב שרק שיחה לא פוגעת בכלום מה עושים בנדון?

תודה

ברצוני לשאול מספר שאלות לגבי הסיטואציה הבאה:
כאשר יש עימות בן אב/אם לבין בן/בת בגיל ההתבגרות וההורה הבוגר השני אינו נמצא בשטח בזמן העימות אלא חוזר למצב שבו הוא מוצא את שני הצדדים כעוסים:
1. האם ההורה שלא היה נוכח בעימות צריך לשאול כל אחד מהצדדים מה קרה ?
אם כן, האם אחרי שהקשיב לשני הצדדים הוא צריך להביע את דעתו או להתעלם ?
אם כן, האם הבעת הדעה צריכה להיות ע"י תמיכה ולקיחת צד מי צודק ומי לא צודק?
או, האם נקיטת העמדה צריכה להתייחס רק למעשה או לויכוח מבלי לצדד בצד כלשהו?
2. באם ההורה מביע את דעתו באופן שבו הוא מעיר למתבגר כי לא היה צריך לנהוג כפי שנהג יכולה להתפרש ע"י הבן/בת כי ההורה תומך בבן זוגו ומסכים לדרך שבה נקט בן הזוג או שמסכימים לכך שמה שקרה לא היה צריך להיות כפי שהיה אך לא בהכרח דרכי הפעולה שנקט בן הזוג השני הם הדרך הנכונה ?
3. האם חוסר תגובה לאחר שההורה הקשיב למתבגר יכול להתפרש אצל המתבגר כנתינת חיזוק למתבגר (אתה צודק ) בהתנהגותו ולגרם לפגיעה בסמכותו של ההורה .
4. האם הורה אחד צריך לתמוך בהורה השני לפני הילד גם אם הוא חושב שההורה טועה ?
תודה

אז ההיסטוריה של הבלגן הולכת עוד הרבה אחורה, אני בת 18 ובעוד כמה שבועות מתגייסת.
המשפחה שלי עלתה מברית המועצות בתחילת שנות ה90. הוריי שהביאו אותי לעולם בגיל מאוד צעיר הביאו לי גם אחות שקטנה ממני בשנתיים וקצת. בסופו של דבר הם התגרשו והקשר עם האבא נותק כמעט לגמרי- אני ואחותי לא מסתדרות איתו, המון צלקות הוא השאיר בנו שלא היה שם כשהתבגרנו, כשלא ביקש סליחה על זה שעזב או שלא שילם מזונות. מאוחר יותר הוא גם התאשפז וגילו אצלו הפרעה נפשית כלשהי שממש מבלבלת אותו- הוא חם מזג, מתעצבן על כל דבר, לפעמים מקבל קריזים מסתם אנשים שעוברים ברחוב וכואב לי עליו. אני לא בקשר איתו בכלל. מאז שההורים התגרשנו, גרנו אצל סבתא שלי במשך המון שנים עד שעזבנו לדירה משלנו ואז אמא שלי הכירה את בן זוגה היום, זו היתה בתקופת גיל ההתבגרות שלי ואני קיבלתי את זה מאוד קשה- אחרי מספר חודשים עברנו לגור איתו ביחד והעניינים ביני לבין אמא ולבין בן זוגה רק הלכו והחמירו וחזרתי לגור עם סבתא לבד, אחרי תקופה מסויימת ודי ארוכה של ניתוק מאמא חזרנו להיות בקשר ואף חזרתי לגור איתם- העניין התפוצץ אחרי ששוב היה פיצוץ עם בן הזוג שלה ועזבתי שוב- הפעם אחותי עזבה איתי. התקופה לא היתה קלה- זוועתית אפילו, אמא שלי נקרעה ביננו לבינו ואי מבינה אותה, לא כועסת כל כך אבל השהייה עם סבתא שלי היתה מאוד קשה- היא טיפוס שעבר הרבה בחיים שלה, ניכור מהוריה, נישואים בשידוך, התעללות מבעלה ועוד המון מכל זה היא יצאה טיפוס עם אופי קר ונוקשה שלא תמיד ידעה לומר את הדבר הנכון והיתה מעליבה, מקללת בלי להתחשב, עושה טריקים כדי לקבל תשומת לב ואפילו היתה צועקת ולעתים מעט אלימה- מבחינתה אין בן אדם אחד במשפחה שלא רוצה לפגוע בה, עד היום אני גרה איתה ועם אחותי. העניינים עם אמא השתפר עם הזמן (בזכות החבר שלי) אבל עדיין המשכנו אני ואחותי לגור עם סבתא כי במילא אני אתגייס ואחותי איתי עד הגיוס ואז חוזרת לאמא. העניין הוא שאחותי נכנסה לגיל ההתבגרות וההתמודדות איתה לא קלה בכלל- היא כל כך שונה מכולנו שכולנו לא בטוחים כיצד לנהוג איתה, היא מאוד מעליבה, פוגעת, לא אוהבת שמדברים איתה, תמיד יוצאת עם חברים, לא עוזרת בבית והעניין יוצר מתח רב- היום, ממש לפני כמה שעות היה ריב שיגרתי, שטויות לגמרי אבל עם כל הכעס שאגרתי בבטן התפרצתי עליה- היא עלי, קללות, מכות וסבתא התערבה- היא צעקה יותר חזק מאיתנו, התחילה לקלל, לרדת על אחותי- שמחתי שקיבלתי גב על העניין הזה שלא פלא שכועסים עליה אם היא לא עוזרת ומתחצפת כל הזמן אבל סבתא שלי לא יודעת עדינות מהי ואחותי החלה לבכות, אני הלכתי לחדר אחר. אחותי החליטה ללכת לאמא היום. אני מרגישה רע עם עצמי, כי אני יודעת שהיה לי חלק לא קטן בבלגן הזה (שדי חוזר על עצמו כל כמה זמן) אבל זה מתחיל להמעס כל כך. עכשיו סבתא כועסת גם עלי ולא מוכנה לעזור לי עם עניינים של הצבא. אני מרגישה אבודה ולא יודעת איך לתקן את המצב כי אני היחידה במשפחה שכל הזמן מנסה, מה לעשות?

שלום,

לאחרונה קבענו תאריך לחתונה. בן זוגי מאוד מאוד מאוד עסוק - הוא עובד בעבודה שדורשת השקעה מרובה וגם לומד תואר שני וכמובן יש את הדברים של החתונה. כל זה מוביל לכך שהוא מאוד עסוק ולחוץ וזה גורם לו להיסגר בתוך עצמו, לצערי ברגע שהוא נסגר ולנוכח העובדה שבקושי יוצא לי לראות אותו למרות שרנו חיים יחד, אני מתחילה להיות יותר רגישה ונפגעת יותר בקלות ואז כל מילה הופכת לריב, בגלל הלחץ שלו והרגישות שלי. זה שנוספו לזה ההכנות של החתונה בטוח לא הוסיף. אני יודעת שמה שחשוב לשנינו זה שאנחנו ביחד ואוהבים ולא הייתי רוצה להרוס את זה בשום פנים ואופן בגלל חתונה. מה עושים? איך שומרים על רוגע ושלווה בתוך ההוריקן של הלחץ.?

שלום,

אני בת 23 ואימי בת 45

מאז ומתמיד היינו בקשר טוב ואני מחשיבה את אמא לחברה הכי טובה שלי והיא מחשיבה אותי גם

אני רוצה לציין שהיא האמא הכי מדהימה בעולם והיא מקריבה המון למעני
יצא לנו לריב פה ושם אבל זה אף פעם לא היה משהו רציני.

לפני כשנה עברתי לגור בחו"ל כי בן זוגי נמצא בשליחות

הוריי באו לבקר אותי פעם אחת וכרגע אני בארץ גם לביקור

הבעיה של אימי היא שהמוטו שלה זה " נולדתי כדי לדאוג"
והיא לא מוכנה להשתנות ואף אחד לא מצליח להניע אותה מדרך זו.
היא לא ישנה בלילות כאשר אני יוצאת ואני צריכה לשלוח לה הודעה כשאני מגיעה למקום מסויים ויוצאת ממנו וכשאני חוזרת הביתה לבוא ולהעיר אותה שהגעתי(למרות שהיא טוענת שהיא מתהפכת במיטה עד שאני חוזרת ולא נרדמת בכלל)

השלמתי עם זה וכל החיים אני מרצה אותה בעניין

היו פעמים שלא יצאתי בגללה כדי לא להדאיג אותה וכדי שהיא תוכל לישון בשקט.
כרגע יש ביננו חילוקי דעות כי מאז שאני גרה לבד התבגרתי ונהייתי קצת יותר עצמאית ואני לא מוכנה לוותר על דברים מסויימים כדי שהיא תוכל לישון בשקט במיוחד כשאני נמצאת לתק' מוגבלת בארץ.
היא כועסת עליי וטוענת שאני כבר לא אותה אחת ושהשתניתי ולא לטובה

אני כבר לא יודעת מה לעשות

מצד אחד היא אמרה לי שאם טוב לי לגור בחו"ל אז טוב לה ועכשיו היא כועסת שאני צריכה לחזור הביתה ולחיות לצידה כי הורדתי לה חצי מהחיים כבר בדאגות.

מה עליי לעשות? אני לא רוצה להרוס את הקשר עם אימי אבל יש דברים שאני לא מוכנה לספוג יותר



תודה רבה,

דנה.

שלום רב,
שוב אני כותבת אליכם,הפעם בנוגע לבעיית הבלאגן בחדר של בנותיי,בעיה שלא ניפתרת.
כאנור בנותיי שוכנות בחדר אחד אחת בת 13 ואחת בת 4 ,הבת הגדולה לא מכירה את הערך לסדר ורוב הזמן כל בגדיה שהיא לובשת ןמחליפה תדיר זרוקים בחדר באין מפריע ואני מיתכוונת להרבה בגדים,ערימה ענקית! חוץ מזה גם בנוגע לכל הספרים והחומר הלימודי הבעייה זהה,הקטנה מפזרת את כל הצעצועים,חלקי פאזלים וכאלה על כל הריצפה.
טוב העיניין הוא שאני חוזרת ןאןמרת מס' פעמים ביום לסדר ואף אחד לא מתייחס,אני לא יודעת,אני מוצאת את עצמי מסדרת את החדר לאחר שבטחתי לעצמי שלא אעשה זאת,האם פשוט להשאיר הכל כמו שהוא ולחכות שיעשו משהו??? אני מפחדת שיצאו משם תולעים.

מאז ומעולם היה לי פה גדול, עם הזמן למדתי להשלים עם זה.
אלא שלאחרונה משפחתו של בן זוגי, בעלי לעתיד, מעירה לי בלי הפסקה שאני צריכה להתנהג יותר בעדינות, לשמור על הפה, להיות "אישה".
בן זוגי לא מתערב ואני מסכימה איתו מבינה אותו, אני יודעת שהוא אוהב את התתנהגות שלי ואפילו מעודד אותה.
אני גם יודעת שאהבה מושפעת מהמון פאקטורים ולא מתאים לי שבסופו של דבר הוא יוותר עלי בשבילם.
באותה מידה אני לא רוצה להתחיל עם ביקורים משפחתיים בנפרד: אני לא באה איתו והוא לא בא איתי, זה ממש לא בריא לקשר.
לקח לי המון זמן למצוא את אהבת חיי, תמיד אמרו לי שאם לא אעדן את עצמי אני לא אכיר ועובדה שהכרתי ועוד מישהו שאוהב אותי בגלל ובזכות אותו "פה גדול".
מה עושים, אני לא מצליחה להיות אוביקטיבית

שלום,

אני מאורסת לבחור מאוד נחמד. הבעיה היא אמא שלו. היא אשה שתלטנית ומגעילה. אותי היא לא אוהבת מאז ומתמיד, אבל בעצם היא לא אוהבת אף אחד. אני בן אדם די חם מזג וכבר מזמן הייתי רוצה ויכולה להגיד לה בדיוק מה שאני חושבת עליה, היא אשה נורא מעליבה שחושבת שזה מתפקידה לומר לכל העולם מה הם צריכים לעשות, איך הם נראים וכו', בעוד שהיא לא מיישמת אף אחת מהעצות. אבל, אני יודעת שבן זוגי לא אוהב להיכנס לעימותים וזה מאוד חשוב לו לשמור על שלום בית. מה עושים?

שלום .
אבקש הצעה איך לפעול עם אמא של בעלי .
היא בת 65 שנה ולאחרונה היא נהפכה להיות קטלנית , פוגעת , לא מרוצה מכלום ומעבירה ביקורת על אחרים ומאשימה את כולם רק לא את עצמה או את ילדיה .
בקצור כולם לא בסדר .
הנושא שאני מבקשת עצה הוא איך לפעול מולה כאשר היא מגזימה וקוטלת אחרים ואתן דוגמא אחת בלבד :
בתי בת 12 מבקרת אצלה בסיום יום הלימודים בדרכה הביתה , לאחרונה אמא של בעלי האשימה את הילדה בכך שהיא קלקלה לה את מכשיר ה: TV מאחר ולאחר שהיא יצאה מביתה המכשיר הפסיק לפעול .
הילדה נפגעה מאוד וטענה שהיא כלל לא הפעילה את המכשיר , מכל הסיפור נגרמה מריבה רצינית בביני ובין בעלי ואנחנו לא רוצות ללכת אליה יותר כי זו לא האשמה ראשונה היו כאלה רבים בעבר .
בעלי כמובן טס לבדוק את הבעיה ומצא כי המכשיר לא נדלק בגלל חוסר מתח בשקע של המכשיר (הרים את הנתיך והכול הסתדר) הסבתא חזרה לסורה כאילו לא קרה דבר ושכחה שהאשימה את הילדה (הנכדה שלה) .
כשבעלי חזר הביתה שאלתי אותו מדוע היא הייתה צריכה להאשים את הילדה , הוא טען שאני לא צודקת שאמא שלו מבוגרת ולא מבינה כלום ומאחר והילדה היתה אחרונה אצלה היא חשבה שהילדה אשמה והאשימה אותה ובזה הסתיימה הפרשה ,בעלי ביקש ממני להפסיק לחפש לריב ולחפש את אמא שלו .
אני לא מוכנה לעבור לסדר היום כי זה שהיא לא מבינה מדוע המכשיר לא נדלק לא נותן לה רשות לפגוע בילדה .
האם אני צודקת , ואם כן מה עלי לעשות כי הילדה מסרבת ללכת לסבתא שלה .
תודה
פנינה .

שלום רב ,
כאמור אני בת 39 ויש לי בעייה בקשר עם אימי שנמשכת למעשה מגיל הילדות,בוא נאמר שאף פעם לא הסתדרנו כ"כ,אנחנו מאוד שונות האחת מהשנייה. גיל ההתבגרות היה רצוף במריבות ולמזלי הרב עזבתי את הבית בגיל 24 והתחתנתי כיום יש לי 4 ילדים.
כרגע המצב הוא שאמא בכלל לא בקשר איתי של טלפונים או ביקורים,אמנם כשאני מתקשרת אליה היא עונה לי ואף עושה טובה שמדברת איתי אבל היא לא מתעניינת כלל בנכדיה ולא מתקשרת לבדוק מה שלום או לאמר יום הולדת שמח.
כרגע היא לא נמצאת בקו הבריאות ואני מבקרת אותה בבי"ח בפעמים כשהיא שם ואני מבינה שצריך לכבד את ההורים והכל וצריך תמיד להתנהג אליהם יפה ובכ"ז הם מבוגרים והם הביאו אותי לעולם הזה ואבא שלי תמיד אומר לי להתקשר אליה ולשאול בשלומה ואני תמיד מוצאת את עצמי דוחה את המשחמה הקשה הזאת כי אני יודעת שאין לי בעצם מה לאמר לה ולא נראה לי גם שכ"כ מעניין אותה לשמוע מה יש לי להגיד.
מה שאני שואלת בעצם ומצטערת על הילבול והאורך זה האם אני צריכה בכ"ז לשנס מותניים ולהתקשר אליה בצורה קבועה (למשל היום יום הולדתה ואני מחוייבת להתקשר) או שאני יכולה להמשיך עם המצב הקיים כרגע שאומר מבחינתי שאם היא לא מתייחסת אלינו ולא מתקשרת לנכדים שלה אז לי אין בעצם מה לדבר איתה ואולי זה קצת משפיל אפילו להתחנף לאישה שלא איכפת לה מימך אפילו אם היא אימך.

שלום,
אני מניחה שהבעיה שאני מעלה אינה ייחודית או מיוחדת אבל היא מאוד מפריעה לי. אני גרה עם בן זוג, אנחנו ביחד כבר שנתיים. הוא עובד בעבודה מאוד אינטנסיבית וגם לומד לתואר שני. אני התחלתי לעבוד לאחרונה גם בעבודה די אינטנסיבית. הבעיה היא שאני קמה כשהוא עוד ישן, וכשהוא מגיע אני כבר ישנה כי אני קמה מוקדם יחסית. התוצאה היא שאנחנו לא מתראים כמעט. אנחנו מאוד מתגעגעים. זה לא גורם לריבים או בעיות בינינו, אבל לי יש תחושה מאוד גדולה של חסר, ואני יודעת שגם לא. איך מתגברים על זה?

הי,
בתי בת 32 ולפני כ3 שבועות חזרה לגור איתי אחרי שהיתה עצמאית מגיל 18.
ב3 שנים האחרונות תמכנו בה לגמרי הואיל והיא למדה לתואר ראשון.היתה בנינו הבנה שבסוף 2009 התמיכה בה תפסיק .הואיל והיא הבינה זאת ,היא גם הבינה שאין לה מקורות פרנסה אין לה ברירה אלא לחזר הביתה. מה עלי לעשות?