פורום טיפול משפחתי, קשר משפחתי - יש לך שאלה?

שלום רב,

איתך הסליחה באיחור בקבלת התשובה. עקב בעיות מיחשוב.


דעתי היא שאתה ואישתך הם מיקשה אחת.
אתה אישתך וילדך הם משפחה.

לכן עליך לשים גבולות להוריך, ולא לאפשר להם לסכסך בינך לבין אישתך.
עשה כל מה שצריך באופן חיובי כך שנישואיך הטובים לא יפגעו.


בהצלחה!

טלי מנדיוק

שלום רב,


סליחה על האיחור בתשובה. עקב בעיות מיחשוב.


לשאלתך:

עליך להקצות זמן איכות עם ביתך באופן מסודר על בסיס יום יומי, כך שהילדה תלמד לקבל ממך תשומת לב חיובית.
מעבר לכך אולי תפני להדרכת הורים לשיחה או שתיים בנושא.


בהצלחה!

טלי מנדיוק

אתחיל מהסוף: לעשות משהו ? כמובן שאת לא יכולה לעשות כלום בנדון כי זו החלטה שלו. מה שאת כן יכולה לעשות זה לנסות לקבל ממנו הסבר מדוע הוא עשה זאת באופן הזה ואולי בהתאם להסבר או שהוא יצליח לשכנע אותך כי זו הדרך הנכונה או שאת תצליחי לגרום לו להבין כי אולי הוא טועה ואז אולי ישנה את הדברים.
בכל מקרה חסרים כאן הרבה מאד פרטים חשובים שלא כתבת, אם בגלל שלא רצית לפרט או בגלל שאת לא יודעת כגון:
בני כמה הילדים שלו מהנשואים הקודמים ? האם הם בוגרים ועצמאיים או קטינים ? האם יש להם אמא בתמונה או שרק אבא ? האם הם בריאים או תלויים בעזרה? בני כמה הילדים המשותפים שלכם ?
האם אולי את באה ממשפחה עשירה ולכן הוא לא צריך לדאוג לילדיו מהנשואים איתך ולכן הוא דואג רק לילדים שלא שלך.
האם אולי גם עבורך אלה הם נשואים שניים ויש לך ילדים שאינם ממנו הגדלים איתכם ?
האם התחלתם את מערכת היחסים ביניכם עם אמצעים דומים ?
מאין לך מה כוונתו של בעלך לעשות בכספי ירושתו ? אולי בעלך עשה צוואה שבה יש חלוקה אחרת ממה שאת חושבת ? אולי בכוונתו להוריש את כספכם המשותף רק לך ולילדיכם ולכן שם לילדיו האחרים סכום בצד ?
בקיצור כדי לענות לך אם את צודקת או לא בהרגשתך צריך קודם לדעת רקע.
בכל מקרה אני חושב שזה לא כל כך משנה עם את צודקת או לא בהרגשתך, כי כך את מרגישה.
מה שבטוח זה שאת אמא טובה שדואגת לעתיד ילדייך ולא רוצה כי יפגעו בדרך כלשהי. לזכותך יאמר כי לא התייחסת לעצמך אלא רק לגבי הילדים.
לסיום, במקרים בהם נעשית אפליה בין ילדים הדבר יכול ליצור בעתיד מריבות כעסים וברוגזים בין הילדים כאשר יבינו כי הפלו אותם ולכן אם אין סיבה מוצדקת לאפליה רצוי בד"כ לחלק את העוגה באופן שווה.

תודה.
בעלי טוען כי זו הייתה צואתם של הוריו וכך הוא פעל , כשהוריו נפטרו לא היו לנו ילדים אולי תינוק .
עוד טוען בעלי שאני לא אמא של ילדיו ולכן הוא חושש וזה טבעי שאני לא אדאג לילדיו מנשואיו הקודמים .
בעלי טוען שאם אני אקבל ירושה , האם אחלק אותה בין ילדיו ?
חוץ מזה טענות שזכותו לתת למי שהוא רוצה את הצוואה של הורין והוא החליט שזה יהיה ילדיו מנשואיו הקודמים.
לגבי הילדים המשותפים הוא טוען שאת חלקו הוא יחלק בין כל ילדיו .
שרונה

שלום רב,


איתך הסליחה על האיחור בתשובה. הסיבה בעיות טכניות במחשב.

לשאלתך:

עליך לפנות לעורך דין המתמחה בתחום זה.
ניתן לקבל יעוץ משפטי חינם בנעמ"ת - ארגון נשים - ברחוב אסתר המלכה בתל אביב.

בהצלחה!
טלי מנדיוק

במקום לשלול כליל את האפשרות, למדי את ילדיך את העקרון של לאכול במידה. כך הם יוכלו לההנות מהחטיפים בבית וגם אצל חברים בלי להרגיש חריגים או להמרות את פיך ויהנו משליטה עצמית ומההכרה שהם שומרים על בריאותם.

ראשית, אתה יכול להיות גאה בעצמך על הגבולות שאתה מציב בפני הילדים - אין דבר קל ונוח יותר מאשר "להסתחבק" עם הילדים, לוותר להם או "לשחק את הדוד מאמריקה"; קשה הרבה יותר להציב גבולות המעוררים מטבעם אנטגוניזם. עצתי לך היא לשוחח עם אשתך - לא מייד לאחר ויכוח אלא כששניכם נינוחים, "על כוס קפה" - על החשיבות שבהצגת גבולות (באהבה ובאופן הוגן אך בתקיפות ובעקביות) ובהצגת חזית אחת ומאוחדת שלכם מול הילדים. הזמן אותה לגשת איתך למפגשי הדרכת הורים (לפגישה או לסדרת מפגשים) ואולי אף למספר שיחות אצל מטפל /ת זוגי/ת. אם אתה מתקשה בשיחה (או בהצבת גבולות בפניה...) אל תהסס לגשת לסיוע מקצועי לבדך.

בשאלתך חסר מידע משמעותי אודות בני המשפחה אותו ניתן לקבל רק בשיחה ממש (כגון גילאיכם, הסטוריית המריבות במשפחה או האם אביך מוכן לגשת לטיפול) ולכן אענה באופן כללי: הדרך המומלצת לפתור את הבעיות במשפחה היא באמצעות טיפול משפחתי אצל פסיכולוג קליני ו/או מטפל משפחתי מוסמך. במקרה חירום (חיים או מוות) יש להתקשר למוקדי החירום של המשטרה ומד"א או לשירותי הרווחה במקום מגוריך.

האם תוכל להמליץ על פסיכולוג קליני באיזור פ"ת?

אני מנוע עקרונית מלהמליץ על מטפלים ספציפיים (בפ"ת ובכלל) אך את יכולה לברר דרך קופת החולים או באלפונים המקוונים של הסתדרות הפסיכולוגים ואיט"ה. בהצלחה!

דוגמא נוספת היא שבכל פעם שאנו מנהלים דיון אני אמא שלי ואחי (הגדול בן ה30 עדיין גר בבית) תמיד היא מצדיקה אותו, לא משנה אם הוא מדבר שטויות ואני מדברת על סמך ידע.
היא קנתה לו אוטו כשהיה בן 18, הוא מקבל 30 ש"ח לשעה אני 20 (קצת מוצדק כי הוא יותר גדול, אבל אני נמצאת כבר 4 שנים בעסק והוא רק בשנה האחרונה), היא קונה לו ולאחי הקטן בגדים-לי היא לא קונה דבר אני קונה הכל לעצמי. הוא לא מנקה אחריו (כמו אחי הקטן) ולא אומרים לו כלום. האחים לא שוטפים את הבית, רק הבנות (הכוונה רק אני לבד כי אחותי כבר עזבה את הבית).
ישנה עוד סיבה נוספת שאני רוצה לעזוב את העבודה אצל אמא שלי והיא שאחותי הגדולה הייתה עובדת בשבילה קשה מאוד והיא אף פעם לא העריכה אותה ותמיד הן רבו. ואני לא רוצה לסבול כמו שהיא סבלה..אני רוצה להיות עצמאית ולקבל עזרה ממנה כמה שפחות, תשלום לשיעורים נהיגה היא שילמה גם לאחי ולאחותי ומן הסתם שגם אני אקבל אך גם את זה היא ביטלה. הכל כל כך מתסכל אותי, אני בוכה כל הזמן ומדוכאת, אני רוצה לעזוב את הבית ולהתפתח לבד. אני יודעת שזה קשה לשלם על בית, חשמל, מים, ארנונה, אבל אני לא רוצה להיות בקרבתה, היא ממש מתסכלת אותי, ולא מתייחסת אליי בכלל.

לשחר היקרה שלום רב,

קראתי בעיון רב את שתי הפניות שלך.

אני מלאת הערכה לעובדה שאת עובדת בעסק המשפחתי מגיל 14 (!). זה לא מובן מאליו.
כל הכבוד לך!
נראה כי באמת הגבולות הטשטשו. ולא ברור מתי ואיפה מתחילים התפקידים של אמא, בת, בוסית, עובדת. זה באמת הטשטש ואת מבכה על כך ובצדק.

האם יש אפשרות לקחת את אמא לשיחה או שתיים לאיש מקצוע שינסה לתווך בניכן? לעזור לכן?
האם אבא יכול לעזור פה? האם האח הגדול? האם קרוב משפחה? חברים?
אתן זקוקות לעזרה חיצונית טובה ממוקדת וחיובית.

עשי מאמצים לקבל עזרה על מנת לתקשר עם אמא.
צאי מהדכאון הוא לא יעזור רק יחמיר את המצב...

אם אינך מוצאת דרך לתקשר עם אמא, אז באמת תמשיכי לעבוד במקום אחר ותמשיכי לקחת אחריות על ההוצאות שלך כמו שעשית עד כה.

טיעוניך נראים לי הגיוניים, ואכן צריך להעשות פה סדר בתפקידים ובגבולות.
ואם זה לא יתאפשר עשי זאת את באופן עצמאי ובוגר (את נשמעת מאוד בוגרת לגילך).

אל לך להיות מרירה. תחשבי באופן הגיוני ופרקטי.

המון הצלחה!
וכל הכבוד לך, את נשמעת נערה נפלאה!

טלי מנדיוק

הייתי צריכה לשמוע את המילים האלה לפחות פעם אחת בחיים שלי.

קינאת אחיות היא דבר טבעי ושכיח ביותר. מובן שעליך להגיב באישוש אהבתך אליה (חשוב שתחזרי ותאמרי זאת, אף שהיא לא תשכנע...). אחד הטכניקות היעילות יותר היא ליצור הבחנה ברורה בין הילדות, המייחדת את האחות הגדולה בדברים שרק היא, כגדולה, יכולה - לשבח אותה על כל גילויי של עצמאות, אחריות ובגרות, לעמוד על זכותה לעשות דברים "בוגרים" שהקטנה מנועה לעשותם (כמו ללכת לכתה א'), וכיו"ב. באופן זה האחות הגדולה תלמד שלמרות שהילדה הקטנה זוכה לתשומת לב מרובה בשל היותה "מתוקה" ונזקקת יותר יחסית - הרי שגם היא יכולה לזכות בחיזוקים שונים ורבים לא פחות במקומות שאחותה מחוץ לתחרות.

בהתחלה ניסינו להפריד בין השתיים,
לתת כל לכל אחת את הספייס שלה.
לא לתת לחקינות של הקטנה להרוס לנו ולגדולה את היום.
זה היה ממש הופך לטקס.
הגדולה (7) רצתה בראץ, אז גם הקטנה דרשה.
הגדולה אוהבת תפוצ'יפס, אז פתאום הקטנה גם רצתה, למרות שזה לא לגילה ולא עזר שניסינו להסביר לה.
(בסופו של דבר קנינו לה את התפוצ'יפס קידס)
בשלב מאוחר יותר הבנו שזה כנראה קורה ככה בכל המשפחות ומדובר באקט שהוא טיבעי.
היום עדיין יש עדיין קנאה בין השתיים, אבל היא פחות בולטת...

ודאי שעליך להתערב, אך לא הייתי קורא לזה "לשבור את הדבר הזה אחת ולתמיד" אלא פשוט לשוחח עם חמותך על רגשותיך באופן כן, פתוח וישיר, ואם יש צורך, גם להציב בפניה גבולות. אם הדבר קשה יותר מאשר זה נשמע, אל תהססו להסתייע בהתייעצות או שתיים עם פסיכולוג/ית או מטפל/ת זוגי/ת. בהצלחה!

לאסתר שלום רב,


אכן מצב לא פשוט.

אני מציעה לך ליזום קבוצה של עד 10 אנשים שכוללים בני משפחה וחברים, שביחד תהוו קבוצה אשר תעזור לך לנסות להבין ולגשר בינך לבין הבת.
נראה כי לבדך זה לא ילך.
קבוצה כזאת של אנשים שאת חשובה להם, וגם הבת יכולה להיות גורם משפיע באופן חיובי על בתך ועליך.
ביחד איתך תיצרו עימה קשר .

בנוסף, פני להדרכה מקצועית שתוכל לתרום לך בדבר.


המון הצלחה!

טלי מנדיוק

ללילך שלום רב,


פניתך מאוד נגעה לליבי.
מצד אחד את כל כך זקוקה לאמא, מתגעגעת אליה, זקוקה לחום שלה ולסמכות שלה - ומצד שני את לא נשמעת להוראות שלה.
הדרך הטובה שלך להתקרב לאמא זה לשמוע בקולה.

לגבי העגיל בשפה ספרי לאמא.
תתנצלי על כך שעשית זאת ללא רשותה, ותציעי לה לעשות משהו שיתקן את המצב.
קוראים לזה תיקון.
זה יכול להיות עזרה בבית לתקופה מסוימת, (כביסה, גיהוץ, ניקיון וכו')

שתפי משפחה , יועצת בית הספר , במצב ותבקשי עזרה.

בהצלחה!

טלי מנדיוק

טיפול (משפחתי, בודהיסטי או אחר) עשוי לסייע לך(ם) רק במידה ויביא אותך בסוף היום להציג בפני בן זוגך אולטימטום: ילד(ים) או פרידה. תהיה תשובתו אשר תיהיה, או "שתרויחי" בן זוג אוהב וילד(ים) משלך או שלא תפסידי שום דבר (כי אין לך ממילא דבר איתו חוץ מאשליית הזוגיות). מובן שאת יכולה (ומוזמנת) להציג בפניו אולטימטום שכזה ללא קשר לטיפול. במקרה ואת מתקשה עם הדברים, פני לטיפול שילווה אותך בתהליך. מנסיוני, טיפול בודהיסטי עלול "למסמס" את עמדתך - אני ממליץ דווקא על גישה שתטפח בך עוצמה ותקיפות.

לפי תיאורך בעלך מבלה עם החבר'ה כחצי שעה לפני ארוחת ערב שישי, שעה בבוקר שבת ושעה אחה"צ - האם את שאר השעות בשבת/ בשבוע (הרבות מאד יחסית) הוא מבלה איתך ועם הילדים? אם התייחסותו מאוזנת לא ברורה לי התנגדותך. גם שאלת הטיפול הזוגי נותרה מעורפלת - האם הסוגיה נדונה בטיפול, מה היו התוצאות ומדוע אין סיכוי שבעלך יסכים שוב? אצטרך תיאור מלא יותר כדי לענות על שאלתך.

לטליה שלום רב,


קראתי את פניתך בעיון, אנני סבורה שזו סיבה לנתק את הקשר.

אך זו סיבה לטפל בחששותיך.

בהצלחה!

טלי מנדיוק

לאמא'לה שלום רב,


ילדכם הבריא והנורמאלי בודק גבולות, ומגלה כל פעם מחדש כמה הסמכות שלכם בירידה........

יש להכין עבורו תוכנית התנהגותית שמתאימה לילד בן 4.

(אני אישית עושה זאת במשך שנים עם הורים רבים, בהצלחה גדולה)

מאוד קשה להרכיב תוכנית כזאת פה דרך הפורם, אבל בגדול זה הכיוון. תוכנית שכוללת את משימות הבוקר, צהרים וערב שלו, וכמובן כוללת פידבקים.
התוכנית היא לתקופה של 3-6 שבועות זמן בו הילד מטמיע את הכללים.
זה מצליח תמיד במאת האחוזים, וכמובן שתלוי אך ורק בהורים וביכולת שלהם להתמיד בתוכנית.


פנו להדרכת הורים,

טלי מנדיוק

תודה רבה, אנחנו בהחלט בודקים השתתפות בסדנת הורות וברור לנו שמדובר בגבולות ובהתמדה
עניין הרישום קצת לוקח זמן (התארגנות קבוצה של כ-10 משפחות) עד אז רציתי שיהיו לי כמה טיפים להתנהלות היומית.. איך הטבלה אמורה להיות? ברמת מטלות עם ניקוד (חיוך או פרצוף עצוב) וכמובן תגמול, מה אם זה לא מצליח? איזה פתרונות יש כי על התנהגות חיובית אנחנו דווקא מאוד מפרגנים ומצ'פרים, קשה לי עם העונשים וההגבלות
תודה