פורום טיפול משפחתי, קשר משפחתי - יש לך שאלה?

אני בת 16 וחצי.
יש לי בעיה עם אמא שלי.
אמא שלי כל פעם מעליבה אותי. היא אומרת לי מילים רעות (לא קללות) ואני נעלבת מזה. וכל פעם נוצר בנינו ויכוח.
נגיד אני רוצה לעשות משהו שאני אוהבת היא תמיד מתנגדת וכועסת עלי.
נגיד היא מבקשת ממני משהו ואני לא רוצה או זה לא מוצא חן בעייני, היא מתרגזת, מתעצבנת, לא מדברת איתי או אומרת לי מילה לא במקום שפוגעת.
(אני לא יודעת אם היא שמה לב שהיא פוגעת) אבל קורה לי הרבה פעמים שאני בוכה ממנה ולא אכפת לה.*
אני דיברתי כמה פעמים עם אבא שלי על אמא וזה לא עזר.
כל מה שאני עושה לאמא שלי היא תמיד לא מעריכה אותי מספיק.
אם נגיד היא מתקשרת אלי היא תמיד אומרת לי פקודות בבית.
אני מרגישה שהיא אפטית אלי ולא אכפת לה מה שקורה סביבי, ככה היא מביאה לי שאני ירגיש.
את האמת לאף אחד לא אכפת באמת מה קורה איתי. ככה אני מרגישה וככה מביאים לי להרגיש. (אני יודעת שאת אומרת לעצמך עכשיו אויש ילדה בת 16 או נערה ודורשת תשומת לב וזה ממש לא נכון).
נגיד אם האחים שלי, יש לי שני אחים גדולים , עם האח הגדול לפעמים אנחנו מסתדרים ולפעמים הרוב לא, אנחנו כל פעם רבים או אוהב להתגרות בי ואני פגועה תמיד.
לאח השני אנחנו לא רבים והוא לא כ"כ מעליב אבל אנחנו לא כ"כ מתקשרים כמו שצריך.
נגיד אם אני מספרת לאבא שלי על אמא שלי הוא לא לוקח את זה כמובן מאליו, הוא מחפף את זה ולא מדבר עם אמא שלי, הוא מתעלם מזה ותמיד אומר לי "תשכחי מזה והיא תשכח".
ותמיד קורה לי שאני כיאילו שוכחת מזה או שמדברת איתה כאילו כלום, זה תמיד קורה עוד פעם ושוב ושוב כיאילו אין לזה סוף.......
וקורה לי עוד המון דברים.
ואני לא יודעת מה לעשות עם המצב הזה, מקווה שהגעתי למקום הנכון לשאול.
אשמח שתייע\צי לי.
*( אני לא יודעת אם היא חושבת שאני פגועה)
תודה מראש וחג שמח.

שלום.
ראתי כי אתה אכן עוזר לאנשים בעצותייך לכן פונה אני אלייך
כיצד אפשר לטפל באמא של בעלי שיותר מידי מתערבת ונכנסת לעיניינים בלי לשים לב שהיא מאוד מקנאה...האם יש משהו שאני יכולה לקנות ולעשות לבד בבית?היא לא מניחה.......פוליטיקאית שחושבת שהיא חכמה יותר ממני.
מה עושים עזור לי... אני לא רוצה לעשות רע.... רק להרחיק או לגרום לה לשתוק לא להתערב וללא השפעה עלינו.
לתשובתך בפיתרון יצירתי במייל אודה

טלי

אחי נישא בגיל מבוגר יחסית , חיכנו הרבה זמן שינשא. טיפחנו ציפיות ורצינו קשר טוב עם משפחתו הקרובה : אשתו , בני משפחתה וכמובן אחי.
מן ההתחלה היה ריחוק מצידה שהלך וגבר עם השנים . היא אינה מתנהגת יפה להורי ולי ולאחי הצעיר יותר . כולה רוגז ושנאה שמתבטאים בתרבות השתיקה.
כאשר היא מגיעה לביקור היא בקושי אומרת שלום. מתיישבת ואינה מדברת עם איש , שותקת כולה תשעה באב.
אפילו טיפת חיבה אינה מפגינה כלפי ילדי וזה בניגוד למה שאני מפגינה כלפי ילדיה.
כאשר ישנם אנשים נוספים שאינם הורי , אנוכי או אחי היא בהפגנתיות מתיחסת אליהם יפה צוחקת איתם ומאוד לבבית עימם.
אולם כאשר אין אנשים כאלה , היא פשוט בלתי נסבלת .
היא יכולה להגיע לבקר בביתי , כי אני הזמנתי את כל המשפחה ולא כי היא רוצה ,( בין ביקור לביקור חייבים לחלוף 3 שבועות ) וחשוב לי לשמור על קשר עם אחי . היא מגיעה מתיישבת עם הגב לכולם מתבוננת בילדים שלה וזהו. כאשר מרימים לחיים היא לא מרימה עם כולם , כאשר אומרים מזל טוב היא יושבת בצד ואינה אומרת דבר , בחג ראש השנה זה היה ממש לא נעים .
כאשר הורי מגיעים לשם כי קוראים להם לעזרה כי המטפלת איננה או משהו כזה היא יכולה להתעלם מהם ואינה מדברת איתם רק אחי מדבר איתם.
ניסינו לדבר עם אחי מספר רב של פעמים אבל תגובתו היא:"אם תמשיכו לדבר על זה אני הולך הביתה".
ניסינו להציע לו שיבוא לבקר לבד עם הילדים, בלעדיה, אולם היא לא מרשה לו מצד אחד ומצד שני כולה שנאה כלפניו . אבי ניסה לדבר איתה ישירות אולם אז היא לקחה את עצמה ועברה לשבת לבד בסלון וסרבה לדון בנושא .
אנחנו די אובדי עיצות מה לעשות כיצד לפתור את הבעיה ?
האם להציב תנאים לאחי שיגיע בלעדיה או שלא יבוא בכלל? להמשיך במצב הבלתי נסבל הזה ?
אנו מרגישים מושפלים ומבוזים , מצד אחד טורחים , מכינים עורכים ורוצים שתיהייה אחווה ואהבה ויחסים טובים , לא מצפים לאהבה עמוקה אבל בכל זאת יחסים תקינים של מה נשמע , שיחות לכוס קפה וכו'. הורי מיואשים , מאוכזבים , מבוזים ומושפלים .כזאת מכה הם לא ציפו לקבל.
מה עושים ?
אני מיואשת

שלום ,
לפני כשלוש שנים אבי עזב את הבית.כשהייתי בת 19 המצב הכלכלי היה נוראי ובמהלך כל תקופת הגירושין עמדתי לצד אימי אם בטיפול בניירת ואם בהקשבה ותמיכה נפשית. דיברתי איתה הרבה על חשיבה חיובית הרגעתי אותה ופתרתי בעיות.אבא נעלם מן התמונה מהר מאוד. הוא מתקשר בחגים ובזה זה נגמר.
לאחר שאמא פחות או יותר עמדה על הרגליים חסכתי ונסעתי לתקופה בחו"ל. שם סוף סוף הרגשתי שאני לא "אחות של" וה"בת של" ויכלתי להתרכז בעצמי וברצון שלי להתקבל ללימודים.הרגשתי חופשייה כעת שטיפלתי באמא להתחיל לדאוג לעצמי.
כשחזרתי איבדה אמא את העבודה שלה ועכשיו המצב בבית משוגע שוב.
אמא אומרת לי שאני הפכתי אגוצנטרית ושונה. אבל האמת היא שנמאס לי מתפקיד האב. אין לי כח יותר להרים את השברים שהאבא הלא אחראי שלי השאיר. אמא בדכאון ומתלוננת כל היום כתוצאה מכך מאוד התרחקנו. היא מתלוננת גם על אחי הקטן שחי בבועה וממשיך בקשר עם אבא שזה נושא טעון בפני עצמו.
אני עכשיו גם מטיפת המוסר של אחי ונהרסו היחסים שלי איתו.
מה אני יכולה לעשות? הדיכאון שלה מדבק ואני רק מחפשת דרכים לברוח מקשר. חשבתי על לצאת מהבית אבל כלכלית זה לא אפשרי לי עכשיו כי אני מנסה לחסוך ללימודים ואמא מצידה טוענת שאני עוזבת בדיוק כמו אבא שלי.
האם אני משוגעת לחשוב שהאחריות שלי היא על חיי שלי? האם אני צריכה להמשיך למלא את החלל הנפשי והכלכלי שאבי השאיר אחריו? ואיך אני מתמודדת עם רגשות האשם? איך אני מתמודדת עם אמא שאטומה לכך שהיא רואה בי כותל?
יש כ"כ הרבה מידע וייעוץ להורים גרושים ומה עם משלמי המחיר באמת? אני לא מצליחה למצוא מידע רלוונטי ברשת. אני עצבנית, דיכאונית ובוכייה- אבל רק בבית . בחוץ אני עצמי. אני רוצה לחיות את החיים שמגיע לי ולא את החיים שאבא שלי גזר עליי. האם זה בהכרח אומר להפנות גב לאמא? היא תלויה בי נפשית ברמות מציקות ואני נשברת.
תודה רבה.
ד.

שלום,

אני אמא אוהבת, אשה עובדת ומאוהבת בבעלי גם אחרי 15 שנות נישואים. א-מהמהמה?אחרי חופש מדהים ומלא בזמן משפחה ואחרי ראש השנה המשפחתי והכיף ממש היה לי קשה לחזור לעבודה. ברוב חודשי השנה אני מאד מאד עסוקה, העבודה שלי לא מאפשרת לי לחזור הביתה ב17 כמו רוב האמהות אלא הרבה יותר מאוחר. אני מרגישה רע עם זה אבל גם לא רוצה לוותר על האני המקצועי שלי, העבודה שלי מקנה לי סיפוק רב ויהיה לי חבל לעבור לחצי משרה. בתי הגדולה בת 13,אז היא כבר די עצמאית אבל בני בן ה8 עוד זקוק לי איך שהוא חוזר מהבית ספר ב13 ואני עצובה על כך שהוא חייב להיות עם השמרטפית עד שאני ובעלי חוזרים ב19. היום קיבלתי למייל מעיןמשחק שבודק עד כמה אתה מכיר את הילד שלך וואו זה נתן לי עוד סטירת לחי. אני מכירה את הילדים שלי מעולה וזה גם הוכיח את זה אבל לפעמים אני תוהה איך זה היה לעבוד כל יום עד 14 ופשוט לשבת ולדבר עם הילדים שלי יותר.
מעזעזע שאני נקרעת בין זמן איכות עם ילדי לבין העבודה?

שלום ..
אולי שה ישממע מוזר
חברה שלי שלמעשה היא כבר לא חברה בגלל הסיבה הזאת למעשה התרחקתי ממנה לאט לאט
זה פשוט ממש לא מוצא חן בעיני , היא מנהלת רומן כבר כמעט שנה עם גבר נשוי שאני גם מכירה אותו ( מהעבודה () ויצא לי לראות את אישתו וילדיו בכמה הזדמנויות - בעצם זה לא ממש קשור לעניין
אבל כל כך בא לי לרמוז איךשהוא לאיששתו על העניין
כל פעם אני שמה את עצמי במקום אישתו ומרגישה שהייתי שמחה לדעת אם חס וחלילה זה היה קורה

הכי מעצבן- שהם מנהלים סקס לא מוגן- , מילא בוגד באישתו אבל גם יכניס לבית מחלות
זו בעיקר הסיבה שבא לי ליידע את אישתו!!

מה אתם אומרים?????.....כבר שנה אני מתלבטת , אבל אני מרגיה ייסורי מצפון וקשה לי לטמון יותר מידי את הראש בחול

שלום רב,
אני בת 33 רווקה ובעקבות הפיטורים בהייטק, נאלצתי לחזור לגור בבית הוריי אחרי שלא מצאתי עבודה ( כבר חצי שנה )
אני סובלת מאוד מאוד , כל היום יש פה צעקות וכמובן שגם סביבי , הם לא מפסיקים לרדת עליי
כאילו אני ילדה קטנה , אני לא מפסיקה לאכול שטויות , מלחץ ןלפעמיים אפילו צריכהל קחת רגיעון כדי לישון בלי סיוטים

אני לא יודעת איך לצאת מפ ה- ממש קשה למצוא עבודה , ניסיתי לעבוד בכל עבודה ב עשירית מהמשוכרת בתפקיד שלא קשור להייטק אבל זה היה ממש משפיל והחזקתי מעמד רק חודש מהבושה

אבא שלי פרמיטיבי משהו , ואמא שלי אישה לא כל כך חכמה - אין עם מי לדבר
ידעתי שעשיתי טעות אבל לא היה ברירה זה היה או לישון בגן העיר או לבוא אלהם!!! והם דיי מרוצים מהמצב הזה - כאילו " אתה רואה שאת צריכה אותנו " ולא פעם ופעמיים צעקו לי לעוף מהבית

זה קצת מוזר אישה בת 33 כותבת דברים כאלה וצריכה לעבור את זה- אבל כל פעם שאני מגיעה לפה אני הופכת לאדם אחר בגלל הסביבה פה - ובכלל אין על מה לדבר לגבי האפשרויות של מציאת בן זוג במצב שאני נמצאת


תצילו אותי ...בבקשה , לא רואה אור בקצה המנהרה

שלום,



אני נשואה כ 10 שנים, בזוגיות שלנו חיוונו עליות ומורדות, החלטנו שזה זמן לנסות טיפול זוגי,

1- אני מחפשת המלצה למטפל/ת הגון מקצועי ותותח.

2-מתי מגיע השלב שבאמת צריכים מטפל? אני פוחדת שאם נלך לטיפול - נודה שיש לנו בעיות בזוגיות , וניקח את זה לקיצון...





תודה.

אני בת 52 אמא לילדים בני 29 ן30 לפני 5 שנים התחתנתי נישואים שניים עברתי דירה ואת דירתי הקודמת השארתי לילדי הבוגרים.
מידי מס חודשים יש מריבה גדולה ביניהם הבן די עושה טרור לאחותו על רקע של ניקיון וזה נגרר לניבולי פה איומים ולפעמים לאלימות. שניהם עובדים והשמעתי להם הרבה פעמים שאני מעונינת שימצאו לעצמם דירה ושכל אחד יפנה לדרכו מהסיבה שאינני עומדת נפשית במריבות אלו וכמובן שכלכלית מצבי יהיה הרבה יותר טוב אם יעזבו את הדירה. אך שניהם לא יוזמים לצאת מהדירה בטענה שחבל על הכסף של השכירות. אני מסבירה שבגילם כבר לא מקובל לחיות יחד ממס סיבות אבל לא קורה כלום כל מריבה כשבתי בוכה אני ישר אומרת לבני לצאת מהבית שלי ונוצר מתח רב בינינו. אני די מיואשת מהמצב ולא יודעת איך לפתור את הבעיה שנמשכת כבר זמן רב.
האם אני צריכה לחייבם לעזוב את הדירה. האם כל הנתינה שלי כל החיים תרד לטמיון כי מה שיכתיב את המשך הדרך זה שסילקתי אותם מביתם.

כנראה לא שמת לב שכתבתי שהייתי אם בן זוגי בייעוץ ובשיחות אבל באיזשהוא שלב חייב לצרף את הבנות והן מסרבות ניסינו את כל הדרכים האפשריות ועדיין הצעירה לא מתגמשת הבעייה נעוצה בכך שהוא עובד רוב שעות היום והאפשרות להתראות היא בליילה בלבד לכן אנו רוצים מאד לגור יחד ,אם יש לך רעיון כלשהוא אנא יעצי לי בבקשה בתודה שרית,אגב לבת הצעירה יש סיבות משלה בכמו בית הספר רחוק מהבית שלו למרות שאנו גרים בעיר קטנה שאפשר ללכת ברגל ואף במונית נסיעה קצרה ביותר,או שהבית שלו בקומה רביעית וזה מפריע לה למרות שאנחנו בקומה 3,השכונה שלו לא טובה לה למרות שהוא גר במקום מרכזי וטוב משלנו הרבה סיבות ותירוצים ובקשה למעבר לפנימייה שבשום אופן לא אסכים כי גידלתי אותן לבד ותמיד נתתי להן הכל והשקעתי את כול ולי בהן מחכה לתשובתך ולעזרתך בתודה שרית ,אגב הבנות התייתמו מאב לפני כ11 שנים ,הבת הגדולה מקבלת אותו הקטנה לא מוכנה בשום אופן ,

שלום לכולם,

יש לי בעייה מסויימת עם החמות והייתי רוצה לתאר אותה ונסות אולי לקבל עצה.
חמותי היא לכל הדעות אישה נחמדה וחביבה מאוד,אני יודעת שהיא אוהבת מאוד את ילדיי,אבל,משום מה נראה לי שהיא לא מראה מספיק את אהבתה.
לבעלי יש אח צעיר יותר שנוי עם 3 ילדים קטנים (גם לי יש ילדים קטנים) והיא מעדיפה לשהות אצלהם יותר,עוזרת להם יותר,שומרת על הילדים יותר וכן מזמינה אותם לאכול אצלה בכל הזדמנות כאשר אותנו היא לא מזמינה כלל אפילו שרמזנו לה מס' רב של פעמים ואפילו שהמצב הכלכלי שלנו לא מזהיר והיא יודעת שזאת עזרה,משום מה היא מעדיפה להתעלם.
כמו שציינתי מצבנו הכלכלי לא מזהיר,נהפוכו,די עגום והמשפחה שלי מדי פעם זורקת כמה שקלים,שאלתי את בעלי מדוע אמא שלו לא עוזרת גם כן? מה,היא לא רוצה שיהיה טוב יותר לנכדים שלה? אמנם היא אישה לבדה אבל היא חסכנית ומחושבת ותמיד יש לה סכומי כסף לכל מטרה שתירצה.למשל בתחילת שנת הלימודים,הבת רצתה תיק חדש כי היא עולה לתיכון וחמותי סירבה לקנות לה,כשילדתי לפני חצי שנה בערך היא לא תרמה במאומה לברית כשאבי מימן כמעט את הכל(כי לא היה לנו כלום) היא גם לא קנתה דבר לתינוק שנולד,היא גם סירבה לעזור בכל הוצאה שהיא שקשורה לשנת הלימודים והיו הרבה!!!
היא טוענת שגם את ילדיה היא גידלה במחסור וזה לא נורא בכלל?!? אז היא היא יודעת מה זה,למה היא לא עוזרת?
מפריע לי גם מאוד העובדה שהיא לא מזמינה אותנו לאכול אצלה אף פעם ורק את גיסי עם אישתו היא מזמינה על בסיס קבוע וזה ניראה שהיא מעדיפה לעזור להם יותר,כי גם אני מטופלת בילדים קטנים וגם לי זה קשה.
העניין הוא שהערתי לבעלי כבר הרבה פעמים והוא אומר שאני צודקת והוא לא מבין את המניעים שלה אבל בשום אופן לא יעיר לה ואני בחיים לא אגש לבן אדם ואשאל אותו למה הוא לא עוזר לי,זה ניראה לי דבר שצריך לבוא מהלב,היא רוצה לעזור לי אז היא תעשה את זה בכיף,אני לא אכריח אותה.
אני כבר לא בטוחה אם היא לא עוזרת כי היא לא רוצה או שיכול להיות שהיא פשוט קמצנית??? וזהו.
מה לעשות,יש קמצנים בכל מקום זו לא בושה,אולי היא פשוט קופצת את ידה בחוזקה ומפחדת לשחרר?
מקווה שהסברתי את עצמי ותודה על היחס.
שוב,זה לא רק העניין הכספי,ניראה לי שבן אדם שאוהב עוזר לאנשים שהוא אוהב אותם.

שלום לכם יש לי חבר זה 7 שנים אנחנו מתגוררים באותה עיר לחוד אני פלוס 2 בנות גדולו 15 ו21 הבעייה מתחילה בזה שהחבר רוצה שאעבור לגור אצלו בבית אם בנותיי כי ביתו גדול משלנו והבנות מסרבות ,ועוד בעייה של כל חג הוא בא למשפחתי ביקש שהשנה נחגוג עימו ואם בניו שלא מתגוררים אצלו והילדות מסרבות בטענה שכל שנה חגגו אם סבא וסבתא ולא ישנו זאת ,הוא בא בטענות שהרגלתי אותן כך וזה באשמתי והן טוענות שהוא לא משפחה רק חבר שלי והן לא מגיעות,כמה שהוא מנסה להתקרב הן שוללות אותו במיוחד הצעירה שבבנות ,איני יכולה להתקדם הלאה והוא טוען שהזמן אוזל במיוחד שהוא מבוגר ממני אני בת 47 והוא בן 60 מה עושים איך פותרים ? לשיחות מסרבות ללכת איתנו ודבר לא עוזר ניסיתי להעמיד עובדה ולהסביר בטוב שגם לי יש חיים משלי ושום דבר לא ישתנה בעתיד אך העליתי בידי חרס ,איני יודעת מה לעשות ואני בצומת דרכים תודה שרית

שלום
יש לי בעיה גדולה אנחנו לפני ברית לבן הראשון ויש ויכוח על הסנדקאות אישתי אומרת שאביה לא מדבר איתה בגלל שאני רוצה לתת את התפקיד לאבא שלי זה נכד ראשון שלו .ושל חמי כבר שני והוא היה כבר סנדק בעוד אבא שלי לא היה אני לא רוצה לגרום לבעיות במשפחה ולא יודע מה לעשות אני מרגיש שההורים של אישתי פוגעים בה סתם ונותנים לה להרגיש אשמה
אשמח לעזרה בנושא
יום טוב

שלום רב,
אני בת 38 נשואה +4 ילדים והבעייה שלי מורכבת ואנסה לתמצת.
מאז ומעולם לא הסתדרתי עם אמא שלי-מילדות ובבגרות ניסיתי תמיד לברוח מימנה,לברוח מהבית פשוט לא סבלתי אותה (ייאמר לזכותה שהיא אישה קשה מאוד ולכל אחיי יש בעיות איתה) רק אני הייתי מספיק חזקה לקום ולברוח בגיל 24 מהבית ולהתחתן עם בעלי ללא היתר של הוריי. בחלוף הזמן היחסים הסתדרו קצת,נולדה לי בת והתחלתי להיקשר אליהם וגם לבקרם בבסיס קבוע.
עם חלוף הזמן,הוריי התבגרו ונעשו קשים יותר ומשום מה החליטו שאני לא שייכת למשפחה ומתייחסים רק לארבעת אחיי ואחיותיי שגרים לידם,ביחוד לאחותי הקטנה שמקבלת הכל.
לא מוזמנת לארועים משפחתיים,לא מקבלת שום יחס מסויים,בעלי אמר לי שמזמן הייתי צריכה לנתק את הקשר וזהו. העניין הוא שלאחרונה היה לי ויכוח קטן עם אחותי הקטנה ולאחריו הוריי כ"כ התעצבנו שהעזתי להתווכח איתה שהם חדלו לדבר איתי!!! הם לא מוכנים לגשת לטלפון כשאני מתקשרת ולא חוזרים לשיחות שלי. כולם אומרים לי להמשיך הלאה ולדמיין שאין לי הורים כמו יתומה,אבל אני לא יודעת אם זה אפשרי??? אני יכולה לדמיין שהם נעלמו פיתאום שאין לי הורים,על אף כל הניכור שהיה ביננו כל השנים? זה אפשרי בכלל מבחינה פסיכולוגית?

מקווה שהסברתי את עצמי כמו שצריך,אם יש צורך בביאור אשמח לתת.
תודה.

אנחנו נשואים מעל 10 שנים + ילדה גדולה .
במשך רוב השנים התקשורת ביננו הייתה מעל הממוצע , הייתי מעלה נושאים בעיתיים בבית או בעיות שהפריעו לי , אשתי שמעה את הטענות שלי , הסכימה או לא הסכימה (לא אמרה לי מסכימה / לא מסכימה , אני צודק , לא צודק , נלך בדרך אחרת וכו"י .
אשתי ניסתה בשיטת השתיקה לפתור את הבעיות על מנת לרצות אותי גם אם איננה מסכימה לדרך .
כך השנים עברו .
בשנים האחרונות "מלחמת השתיקה" כך אני קורא לזה משגע אותי ואני לא מסוגל לסבול זאת יותר .
כשיש בעיה שמפריעה לי ואני מעלה אותה כי לי זה מפריע היא מבטיחה לדבר על זה אבל לא עושה כך וחושבת שאולי אשכח או אשלים עם המצב ועקב כך נגרמים כעסים ומצטברים אצלי טענות ומענות כי הבעיות לא נפתרות לכאן או לכאן ולבסוף זה גורם לפיצוצים בינננו .
לפעמים הבעיות נפתרות בשיטה הזו "בשתיקה " ולפעמים לאחר זמן קצר הם צצות מחדש
המענין הוא כשהיא מעלה בעיה שמפריעה לה או שהיא רוצה לשנות ,הנושא נסגר מייד בשיחה .
הקושי שלי וזה מתסכל ומשגע אותי שאני לא מצליח בכל שיחה איתה להבין האם היא מבינה אותי , האם הטענה שלי נכונה / לא נכונה , האם היא רוצה או מסכימה לשנות את המצב וכ"וי , כי היא פשוט שומעת ולא עונה כך היה תמיד "מלחמת השתיקה" .
הלכנו ליעוץ זוגי בנושא ונאמר לה במפורש שזו שיטה קשה ופוגעת והיא חייבת להפסיק עם השיטה ולענות לי , היעוץ עזר לזמן מה והתופעה חוזרת שוב .
אשמ לקבל לפתור את הבעיה כי אני מרגיש שאני לא מסוגל יותר .
תודה