פורום טיפול משפחתי, קשר משפחתי - יש לך שאלה?

אני בת 18 וחצי עוד מעט מתגייסת...
מאז ומתמיד היה לי חדר משלי. בגלל שאני עומדת להתגייס ובגלל שאין מקום בבית החליטו שאני יעבור חדר לחדר של אחותי ואני לא הסכמתי אבל לא התחשבו בי.
אז בקיצור עברתי לחדר ההוא ואחותי יושנת איתי במיטה וחצי שלי וכל שנייה היא זזה לי במיטה, מפליצה מלא מסריחה את כל החדר...
אני לא מצליחה לישון וגם אין לי איפה להחליף בגדים כי הארון ושאר הדברים שלי נשארו בחדר השני וגם אין לי מקום ללמוד לפסיכומטרי שלי.
בנוסף, היום אחרי כמעט 3 ימים שבקושי עצמתי עין הלכתי לישון אחה"צ ונרדמתי אבל כל שנייה האחים הקטנים שלי נכנסו לחדר הזה כי זה היה פעם החדר שלהם אז הם התרגלו וגם אמא שלי. אז בקיצור ממש קשה לי. כבר אני חושבת על התאבדות כי אין לי כלום אין לי מקום משלי ואני לא רגילה...
בנוסף גם יש לי אבא נכה צה"ל הלם קרב שכל הזמן צועק עליי ומאיים שהוא ירביץ לי

מה לעשות???
בדקתי באינטרנט וראיתי שיש בית החייל לחיילים ויש סיכוי גדול שיאשרו לי להיות שם בגלל המצב הנפשי של אבא שלי אבל אני לא בטוחה שכדאי לי ללכת לשם בגלל ששמעתי שלא נותנים שם ארוחות ולא יהיה לי איפה לאכול. וגם מסתבר שאני יישן שם עם עוד כמה בנות ואז בכלל לא תהיה לי פרטיות לעצמי וגם אני מפחדת שיגנבו לי דברים ושאני לא אסתדר איתן....אז מה אתה מציע...?

היי, הבעיה שלי, לא יודעת אם זאת בעיה שלי אבל אני שונאת את אבא שלי שנאה עזה,
אני בת 22, לומדת ומשלימה בגרויות אחרי צבא, גרה בבית עם אמא, אבא ואח קטן, אין לי אפשרות כרגע לעזוב את הבית מבחינה כלכלית, אני ממש שונאת אותו, מתעבת אותו, הוא מייצג את כל מה שדוחה אותי בבני אדם, ההתנהגות שלו והזלזול שלו, השפה הנמוכה והקללות, הבהמיות והבורות שלו, אני שונאת אותו במיוחד על איך שהוא מרשה לעצמו להתייחס בצורה כלכך מלוכלכת ומשפילה לילדים שלו, הוא כל הזמן מקלל ומשפיל ופוגע ומנסה להוציא אותי קטנה ומטומטמת ובחורה טיפשה
כל הזמן טורח להזכיר לי שאני לא שווה כלום, הוא כולו פקעת עצבים לא צפויה שאין לדעת מתי תתפרץ ו"תתהפך" עלייך, ברגעים הרגועים שלו הוא עוד מדבר בסדר אבל הקטע אצלו שאי אפשר להאמין, זאת אומרת גם הוא נחמד או רגוע ושקול שנייה אחר כך הוא יתעצבן ויקלל וישפיל וייקח את כל מה שאמר בחזרה, הוא לא משתמש באלימות פיזית, בעבר הוא נהג להרביץ לאימי וגם לי שהייתי ילדה, גיבור על חלשים טיפוס נתעב, אחרי שהיא הזמינה לו משטרות ועצרו אותו, ואחיה הגדולים של אימי לפני הרבה שנים "חינכו" אותו לא להרביץ לאחותם הוא נרגע, מאז התפלקו לו כמה פעמים של אלימות, הרבה פעמים הוא מרים את היד ב"כמעט" ועוצר עצמו תוך שהוא רושף שיניים עם מבט רצחני בעיניים, זה מפחיד ומכניס לטראומות, זאת הדרך שלו לזרוע טרור ופחד ממנו, עכשיו בגלל שהוא לא יכול להשתמש באלימות פיזית כי הוא יודע שתוזמן משטרה ושזה אסור הוא מרשה לעצמו להשתמש כל הזמן באלימות מילולית, קללות מהסוג הגרוע שיותר,צעקות, השפלות, מכל הבא ליד וכמה שיותר יותר טוב...הכי מפחיד זה זה שהוא לא צפוי ואין לדעת מתי יתפרץ, הוא אף נוהג בדרך קבע לעשות סצנות קולניות עם המון צעקות פרימיטיביות וקללות בחוץ ליד אנשים ולריב עם אנשים,ככה שאני מאוד מתביישת בו, אמא שלי אומרת כל הזמן שהיא לא אוהבת אותו ולא סובלת אותו אבל משום מה נשארת איתו, לא יודעת למה, אולי היא כן אוהבת אותו ומכחישה, אולי היא רגילה אליו ומפחדת להיות גרושה, אולי וכנראה היא סתם פחדנית, אני מתעבת את הבן אדם הזה, אמא שלי אומרת שהוא אבא טוב, מה טוב בו? זה שיש יותר גרועים ממנו, לפי דעתי טוב לא נחשב טוב בהשוואה לגרוע ביותר, האמת שהאבות הגרועים יותר ממנו שאני יכולה לחשוב עליהם הם אבות שנוטשים את ילדיהם ואבות שמתעללים פיזית או מינית בילדיהם, ובהשוואה לשני אלה לא נראה לי שהוא ממש טוב,
לפעמים אפילו אני מתחרטת שהוא לא נטש אותנו בילדותנו, לא נראה לי שהוא נשאר כי הוא אהב אותנו או משהו הוא פשוט היה סוג של לוזר שאמא שלי פחות או יותר אספה מן הרחוב, יש את הנשים האלה שנכנסות להריון מגבר בשביל "לתפוס אותו", אז במקרה הזה הוא הכניס אותה להריון בשביל לתפוס אותה, כנראה קלט שהיא לא תהיה חזקה מספיק לעזוב אותו ותיכנע ללחץ שלו ולתכתיבים חברתיים, ושוב יכולה להיות האפשרות שהיא באמת ובתמים אהבה אותו למרות שהיא מכחישה מכל ותוקף....

אני חייבת להתחיל טיפול משפחתי לי ולילדי (אם חד הורית) מתגוררת בק. מלאכי, האם אתם מכירים מישהו טוב מהאזור.
תודה

שלום רב!
אני חיה מזה שלוש שנים עם בן זוג החולה במחלת הניקיון, מחלה זו מקשה מאוד על הזוגיות שלנו ועל הילדים. הוא בודק אותנו כל הזמן (ממש רדיפה )אם שטפנו ידיים, ניקינו, לא נגענו בX דברים ועוד.
המטריד ביותר שהוא בנוסף נרקסיסט והוא מאמין שרק הוא צודק ולא מוכן לקבל טיפול. יש לציין שבעבר הוא כן קיבל טיפול פסיכולוגי ופסיכאטרי כולל תרופות.
שאלתי היא כיצד ניתן להתמודד עם בעיה זו והאם יש טיפול אלטרנטיבי שאני יכולה להפעיל בבית.
תודה רבה

היי, אמי התחתנה שוב לאחרונה. עד כה אבי החורג היה מעין ידיד שלה בעיני ובכלל לא ידעתי שיש ביניהם משהו עד החתונה. זה היה הלם - אני בת 12 ואני יודעת שזו זכותה אבל אני ממש נפגעץתי שהיא לא התייעצה או שאלה או ביקשה רשות. ומאז אני לא מסתדרת עם אף אחד משניהם, אני כל הזמן רבה איתם וכל דבר שהם אומרים לי מעצבן אותי. מה אני אמורה חלעשת עם זה

היי,
יש לי בעיה סבועה מאוד......
אני ו"חמי" ( אני לא אוהבת אפילו לקרוא לו ככה....אנחנו לא אוהבים אחד את השני מאוד.
הוא מצטער שהבן שלו לא התחתן עם עשירה אשכנזיה (וכן הוא דאג להגגיד לי את זה). ואני מבחינתי לא אוהבת את האופן בו הוא גידל את בנו - בעלי היום אבא לביתנו!
לפני מסםר ימים העניינים בינינו אפילו נהיו יותר גרועים ודי שתפנו אחד את השני בקללות (כן זה הגיע כי כדי כך).
יש לציין שאנחנו גרים בחצר שלו עקב מצב כלכלי קשה.
אני מאוד מנסה לעשות הכל כדי להסתדר איתו אבל הוא לא בן אדם קל ( ולא רק אני יכולה להעיד על כך). שוב, נחזור ללפני כמה ימים.. הוא קילל אותי ואני אותו וכמובן שלצערי בעלי באמצע.
המצב ביני לבין בעלי לא טוב כבר שנה (זה הזמן שאנחנו גרים פה). אנחנו מתקשרים פחות וגם כמובן שבעוד הוא אינו "מגן" עליי מפני אביו (לא פעם אחת הוא העמיד אותו במקום ואמר לו שאני הבחירה שלו והוא האב, צריך לקבל את זה) הסקס לא משהו (התדירות).
אני אובדת עצות
נא עזרתכם

אמי התחתנה בשידוך לפני יותר מ-25 שנה עם גבר בעל מוגבלות שכלית.היא כנראה חשבה שהוא ישתנה ולכן לא התנגדה לשידוך הזה.מאז שהם נישאו ועד היום הוא מקלל אותה בצורה נוראית ומכה אותה במשך כל השנים האלו על בסיס יומיומי.אני לא חושבת שאפשר לחיות ככה ואני מרגישה שבחיים לא אוכל לעזוב את הבית ולתת לה להתמודד עם זה לבד.היא לא יכולה להתגרש ממנו כי אין לאן לשלוח אותו הרי הוא בן אדם חולה.הוא לא יכול לחיות לבד ומי שמפרנס אותנו זו אמא שלי.מצד שני אני בחיים לא ארצה שהוא יכנס לבית משוגעים או בית סוהר כי הוא אבא שלי.מצד שלישי אמי התרגלה לחיים האלו ואין בכוונתה לעשות שום דבר.אני מרגישה שזה לא יכול להימשך ככה וחייב לשנות את המצב.אל תמליצו לנו על טיפול משפחתי,כי כמו שאמרתי הוא חולה.הוא לא מבין מה הולך מסביבו והוא לא יודע איך החיים מתנהלים.האם אפשר לשנות את פני המצב?אני בת 15 אם זה רולוונטי.אני אודה לכם אם תמחקו את ההודעה הזו לאחר המענה.תודה מראש!

שלום,
עברתי תקופה ארוכה של כשלון שהובילה לדיכאון, אובחנתי לפני זמן קצר ועכשיו אני לוקחת ויפאקס XR. מאז שאובחנתי אני מרגישה שבעלי הולך מסביבי על קצות האצבעות מה שהוא לא צריך כי מה שאני צריכה זה חום ותמיכה מצידו
יכול להיות שהוא פשוט לא יודע איך לפנות אלי או שהוא פוחד?

אני לא יודע איך לספר את כל הסיפור בכתב זה ממש קשה.. אבל בערך בשנה האחרונה היחסים של אימא שלי ואחי הגדול התדרדרו כל כך .. כל הזמן הם בכסאח , אף פעם לא מתקשרים כמו בני אדם ..
אח שלי מנוול את הפה כל הזמן אימא שלי מחזירה במשפטים שהיא כל הזמן מצטערת עליהם "אם יקרה לי משו זה רק בגללך" וכל מיני משפטים כאלה קשים , אח שלי ממש מופרע כשמדובר ביחסים עם אימא שלי.. הוא ירק לה על העוגיות שהיא הכינה ..

הקש ששבר את גב הגמל הוא היום כאשר הלכתי לביקור לחבר בצבא ואימא שלי פשוט מתקשרת אליי בוכה! בוכה דמעות בחים לא שמעתי את אימא שלי ככה במצוקה . היא אומרת לי איציקק [ שם בדוי ] הוא עכשיו קילל אותי וקילל ואמרתי לו משפט כזה "אם אתה תמות אני לא אבכה" ואני כל כך מצטערת ותוך כדי אני שומע שהיא נחנקת מדמעות אני אוהבת אותו למה הוא לא מוכן להבין את זה ..
חשוב לי לציין אימא שלי באמת אוהבת אותו אבל אף פעם היא לא מצליחה להראות את זה.. והוא כנראה מרגיש שהיא שונאת אותו או משהו .. יש לו רגשי נחיתות .. אני לא יודע מה לעשות כבר אני מרגיש שאם זה ימשיך ככה זה ידרדר ויקרה משהו מאד חמור .. אני מתחנן תנו לי פתרון לעניין הזה כבר!!

אני במצוקהה קשה .. היו עוד סדרה של מקרים אני לא יכול לפרט הכל אבל בבקשה תגידו לי שלא מאוחר מדיי.. אני בטוח שהמשפטים שהיא אמרה לו נחקקו לו עמוק בראש.. ואגב הוא בן 20.. יצא מהצבא.

שלום,
אני בת 23 גרה בבית ההורים עובדת ומממנת את עצמי בכל דבר.
אני עוזרת עד כמה שאני יכולה בנקיונות הבית ובבישולים.
יש ויכוח בבית , אבא שלי רוצה שאני כבר יעזוב תבית וישכור דירה
שמעתי אותו כמה פעמים אומר את זה בברור גם לידי וגם לאמא שלי
לעומת זאת אמא שלי לא חושבת שאני צריכה לעזוב.
הויכוח הוא בין אבא שלי ואמא שלי באיזה גיל צריך לעזוב את הבית.
אמא שלי טוענת שאין סיבה לעזוב אלא אם כן אני יגיע לגיל מבוגר ולעזוב את הבית יעזור לי להתקדם
ואבא שלי טוען שאני בגיל שכבר מזמן אני צריכה לעזוב.
אני מסתובבת בבית בהרגשה נוראית, הרגשה שלא רוצים אותי ומצד שני אני מנסה להתעלם ולחשוב על זה שאני בנתיים חוסכת כסף בשביל שבעתיד אני יהיה עם מקצוע ביד.
מה לעשות?
מה ממוצע הגיל שילדים עוזבים את בית הוריהם?
והאם אני צריכה ללכת לפסיכולוג שיעזור לי ללקבל את הגישה שלו ואת זה שהוא לא רוצה אותי בבית.

הבנות הבוגרות שלי -סטודנטיות חושבות שאני ארנק מהלך/ הן מבקשת כסף חוץ מאשרל לימודים שבהם אני תומכת לא מתקשרות לא באות לבקר ורק דורשות ותובעות ומותחות ביקורת /
אין לי אף קרוב משפחה חוץ מהם מה לעשות?

לבן זוגי ילדים בוגרים (10 ו-15)
אני רווקה ללא ילדים
אני מתרחקת מאוד מכל דבר שיכול להשתמע כאילו אני מחנכת את ילדיו כי יש להם אמא...
אבל הבת מאוד מוכשרת בשירה וגם הוא וגם גרושתו מנפנפים אותה במחמאות עלובות במקום לקדם את העניין.
לקחתי אותה על דעת עצמי למורה לפיתוח קול ובעקבות זה גרושתו הודיעה שבימים שאני נשארת לישון (שזה כמעט כל יום) היא לא תתן לביתה להגיע...
מה עשיתי כ"כ רע???

שלום,

מזה זמן מה שמחתי לב שלחמותי יש סוג של פרנויה. אני לא אכנס לכל הסיפור אבל היא פחות או יותר חושבת שכל הרשויות החשובות במדינה משתפות פעולה עם מישהו מסוים ששונא אותה. היא אשה לא צעירה, אבל עדיין לא בגיל הפנסיה. היא עובדת ולכאורה הכל בסדר חוץ מהקטע הזה. העניין הוא שכאשר היא מתחילה לדבר על "ההתרחשויות" נגדה לכאורה, היא ממש רצינית, היא חושבת שעוקבים אחריה, מאזינים לה, נכנסים לה לבית באופן תדיר וכו'. אני והיא לא ביחסים קרובים, היא אשה מאוד לא קלה. אבל אני קצת מודאגת, ניסיתי לומר לבעלי שצריך לקחת אותה לייעץ, אבל הוא מהסס ולא ככ רוצה להתעסק עם זה. איך אני יכולה להשפיע שזה יקרה בלי לעורר מצבים לא נעימים עם משפחה שלו? (לא אני ולא הוא לא קרובים למשפחה שלו)

יש לנו ילד בחטיבת הביניים, אחד המורים התקשר אלינו הביתה על מנת להתלונן כי הילד הפריע לו היום בשיעור. ברצוני לציין כי בד"כ הילד אינו מפריע ( ואם כן, לא באופן כזה שהמורים מתלוננים ), מקרה חריג כזה היה גם פעם אחת לפני שנה אצל מורה אחר.

מה תפקידנו כהורים במקרה זה?

כיצד עלינו ההורים לנהוג עם הילד אחרי התלונה ? ( שיחה איתו ?, לכעוס עליו ?, להציב גבולות? , להעניש אותו?.... או כל דרך שתציע........)
האם בסיום השיחה עם הילד יש לדרוש ו/או לצפות מהילד להתנצל ולהבטיח כי לא ינהג כך בעתיד ?

אבא שלי איננו מתחשב בצרכי המשפחה. דברים אשר אינם נוגעים לו-אינם מעניינים אותו כל עוד סדר יומו איננו נפגע. כך לדוגמה: מפגעים בבית אינם מתוקנים- אלא אם הם מפריעים לו בעיסוקיו. דלתות, קירות שבורים במשך שנים והזנחה ללא כל התייחסות מצידו. היום החליט כי הוא מסיר את הכבלים- משום שהוא צופה בחדשות באינטרנט ועל כן "אין בהם צורך". אימי בוכה בערבים משום שהיא משתעממת ולא מוצאת עיסוק וכך נאלצת לשמוע את אחי רבים על המחשב--משום שהמחשב תפוס כל שעות היום על ידי אבי (שמהמר דרכו בבורסה) ובמספר השעות המצומצם שהוא מותיר אותו פנוי מתגלעות מריבות בין האחים מי ישב לידו. כך, אימי נאלצת לישון מוקדם משום שהערבים ארוכים ומשעממים. אבי מצידו מורגל לישון מוקדם ולאחר שהוא מסיים עם ההימורים והחדשות הוא עולה לישון ללא התייחסות ואף זלזול במחאותינו.
אימי כמובן רבה איתו בנושא אך תמיד הוא מפצה אותה עם איזו מיטה מתכווננת או חפץ מאוד יקר ומיותר אחר. אני מציינת זאת משום שאין זו בעיה כספית שבגללה מנתקים את הכבלים או מונעים מאיתנו דברים מהותיים אחרים אלא סתם משום שאבי מתייחס רק במידה ומשהו מפריע לו אישית. ניסנו הכל--לדבר איתו--להפסיק לדבר איתו כמחאה--כלום לא עוזר. הוא מרוכז בעלמו ואימי נכנעת ומפסיקה לכעוס עליו כשהוא מפצה אותו בדברים אחרים. כמובן שאנו הילדים אף פעם לא "מפוצים" וזוכים בעיקר ללגלוג והתעלמות. מה עושים?