פורום אלימות במשפחה - יש לך שאלה?

הי גלית

לעניות דעתי את צודקת ברוב דברייך.

1. השינוי שחל הוא שינוי תחת סנקציה. בדיוק כמו שתלונה במשטרה גורמת לגברים להפסיק את האלימות הפיזית. זהו צעד ראשון אך לא מספיק. שכן רצוי שאדם ימנע מאלימות גם משום שהוא לוקח בחשבון את השפעותיה על הצד השני.

2. זה נכון שרצוי שכל אחד מהצדדים יטפל בעצמו (גם) בנפרד. מכיוון שהבעיה הבסיסית באלימות במערכת הזוגית, מקורותיה בחלקים הפגועים של האדם. חלקים שיש לטפל בהם

3. את צודקת שהטיפול ברווחה, יש לו מחיר של חשיפה. אלו שידם משגת יכולים לפנות למטפל\ת במגזר הפרטי. רצוי להמשיך את הקו שלפיו כל אחד מבני הזוג יטופל בנפרד, אצל מטפל אחר.

המלצה לי אלייך- אולי כדאי "להתווכח" עם החשש מהרווחה כי בסופו של דבר מדובר באנשי מקצוע שפוגשים לאורך שנים נשים וגברים וחבל לפספס את העזרה. אולי תגלי שהסבל שלך גדול מהחשש\בושה שכרוכה בהגעה לרווחה.


אינני יודע היכן את מתגוררת כך שאין באפשרותי להמליץ על מטפל פרטי

מני

תודה על התגובה.
סוף סוף יש מישהו שמבין אותי.

רציתי לשאול, האם התחושה שלי, שטיפול זוגי קונבנציונלי, לא מספיק למקרים של אלימות? כלומר, הכלים הרגילים לניהול קונפליטקטים בין בני זוג, האם הם יכולים להספיק למקרים כאלה?
היועצת הזוגית, וגם בעלי, לוחצים עליי לכיוון של להתחיל לחיות את חיי, ולא להתרכז בו כל הזמן, לא לבחון אותו במיקרוסקופ. אני חשה שחיי בהקפאה, אני לא מסוגלת להתעסק בשום דבר אחר...אני לא רוצה לפרק את מערכת הנישואים הזאת אבל אני חשה שמשהו כאן מאוד לא תקין. מאחר ואני זאת שבהקפאה ובסוג של בחינה מתמדת של הדברים, בעלי רומז שאני המעורערת, החלשה, עם האופי הלא תקין. הוא טוען שהוא השתנה....הוא ממשיך את חייו כרגיל, ובגלל שאני קפואה במקום בגלל המצב, אני הלא בסדר , וזאת שצריכה פשוט להנות מהפירות של השינוי ולהמשיך את חיינו הזוגיים. וכל זה מבלי שהוא קיבל טיפול אישי אלא רק עברנו תהליך זוגי שבו הוא למד לכבד אותי, ולהבין סוף סוף שיש כאן אדם ...ושיש לי זכויות ורצונות ורגשות.
בעלי גדל בבית שבו לא לימדו לכבד, היתה הרבה גסות, ביקורת, דריסה, מניפולציה....הוא הפנים את המסרים האלה והפך אותם ללגיטימיים, כי הרי הוא ינק את זה מגיל אפס. אותי זה מוציא מהכלים, כשהוא ישר חוזר לדפוסים האלה כשהוא כועס על הילדים, למשל, וישר שולף משפט כמו, אני אשים לך פלפל חריף בפה. וכולי. מבחינתו זה חינוך, הוא באמת לא מבין מה לא תקין בזה. ואני יוצאת כאן הפסיכית.

מה לעשות?
האם טיפול אישי עבור עצמי, יכול להספיק במקרה הזה?

הכי מרגיז אותי שאני הייתי הקורבן של האלימות וחוסר השפיות, ואני עכשיו יוצאת הלא שפויה בגלל שאני רוצה לתקן את המצב.

דרך אגב אני גרה בתל אביב...אשמח לקבל המלצה למטפל בתחום.

תודה רבה על ההתיחסות

שלום מיה,
אני מאמינה לפחד שלך ומציעה להקשיב לו. אף אחד לא יכול לדעת בוודאות כיצד יתנהג האקס שלך וביחוד אם מדובר בבעייה נפשית. עליך לעשות הכל כדי להגן על ילדיך ועליך.

מהנסיון שלי לא תמיד מעבירים למעצר במקרה זה וגם לא לאשפוז. בנוסף, מגוריך בסמוך לבית הוריו גם הם יכולים להוות קושי בהמשך.

אם עדין אין לך קשר עם מרכז טיפול באלימות במשפחה (אליו יפנו אותך מלשכת הרווחה באזור מגוריך), אני ממליצה לך לפנות אליו. שם יבדקו ביחד איתך ביחד מהן האלטרנטיבות שלך במצבך המיוחד ובאיזה מהן לבחור; שם יעשו הערכה באיזה רמת סיכון את נמצאת ושם יכולים גם לסייע לך במימוש זכויותיך בתחום הדיור ועוד.

בהצלחה,
פנינה

היום כנראה מיותר להגיש תלונה על איום ברצח!!!! לקוחים את זה ממש בקלות דעת.
עכשיו אני מבולבלת מאוד להישאר או לברוח?

לא חסר מיקרים מזעזעים במיוחד שיש לו עבר פסיכאטרי איך את ישנה בליילה בכלל ?
אם הדירה שלך היא דירת עמידר הם ישמעו את הנסיבות שלך וישר יעבירו אותך
ללא כל תהליך ארוך תלכי אליהם דחוף!!!

זו האם אימא של האלימות.את שותפה לעוול שנגרם לילד שלך! אל תאשימי רק את בעלך,את שם שומעת וחווה את מה שהילד המסכן עובר ושותקת בדיוק כמו ששתקת כשהאלימות המילולית הייתה מופנית כלפייך רק שעכשיו נוח לך הרי האלימות לא מופנית כלפייך. הילד מצפה ממך להגנה ואת לא נותנת לו אותה.תזמיני משטרה ותרחיקי את בעלך מהבית לכמה חודשים אולי הוא ילמד.אם לא יעזור תיזרקי אותו לאלף עזאזל.

דני אל תגזים אני גם חווה כמעט אותו הדבר רק שהילד שלי בן שנתיים וחצי
ויש נגדו לפעמים גם אלימות פיזית מצד אבא שלו אבל יותר אלימות מילולית
במקום לבוא ולהגיד זו האם אמא של האלימות תבין שיש פחד לבוא ולהגן על הילד שלנו שאולי הוא יקום ויקרע אותי במכות ויוציא את כל הזעם עליי אני בכל אופן צועקת על בעלי ואומרת לו שיפסיק אחרת הוא ימצא את עצמו בחוץ וכל זה וכמובן שהוא מפסיק איתו ומתחיל אלימות איתי...ובנוסף לכל אחרי שהוא נירגע הוא קורא לילד שלנו ומאשים אותי ומסית אותו נגדי זה מה שניקרא פחד ואין לך מושג כמה פחד יש בזה... 
ומה שאני רוצה להגיד לך (למי שכתבה את המאמר)
תתגרשי הילדים שלך גדולים והם יבינו אותך ויתמכו בך
אל תתני לילד שלך לסבול תאמיני לי זה רק לטובתך

רוני שלום לך
נראה ש"הכוונות" של בעלך טובות אבל הדרך לוקה בחסר.

כלומר- הניסיון ליצור גבולות לנער מתבגר חשוב מאוד.

יש הסוברים שגם נקיטת סנקציות כמו הטלביזיה והמחשב ראויות בהחלט.

עם זאת את מתארת שהדבר מלווה בצעקות ואולי קללות- שאולי יוצרות אלימות פסיכולוגית כלפי הילד וכלפיך.

עלי לציין שנראה לי שזו איננה השאלה היחידה שסיפורך מעלה. את מתארת מציאות רבת שנים שבמהלכה עזבת וחזרת. לא ברור מה קרה ובעיקר למה ילדייך נחשפו לאורך השנים. לא ניתן לנתק את הסיטואציה שאת מתארת מכך.

כמו-כן לא ממש ברור מדוע את שואלת האם זוהי אלימות, נניח שכן או נניח שלא, מה זה ישנה עבורך?

מני

מני תודה לתשובתך,
אני שואלת האם זוהי אלימות? מכך שבעלי צועק לעברי "זה חינוך" אני רואה לידי ילד אומלל שסופג צעקות עד השמיים, ובעצם מטיח לעברי את לא יודעת לחנך.

צר לי שכך בעלי גדל, אני יודעת שקיבל חינוך נוקשה, הוא גם סובל מלחצים תופעה קשה שאני לא יודעת להתמודד איתה. כל דבר שלא מסתדר לו נחרב עולמו ומחריב את עולמי.

אני לא זוכרת שאי פעם בילדותי קיבלתי צעקות או אילימות כלשהי, אני ניזונתי מתכונות אופי שכיוונו אותי למקום הנכון למעט הזוגיות.

בסופו של דבר הבעל מוריד לבן את הבטחון העצמי, ולי לא נותר אלא לגונן. גם אם אני רוצה להציב גבלות לילד מתבגר אני לא במצב הזה מאחר ואני כרגע מגוננת. הבן מפתח סוג של שנאה לאבא וכל הזמן חוזר ואומר שהאבא חייב לקבל טיפול.

בימים האחרונים הצלחתי להפריד בין השניים ולתת לילד לעשות את צעדיו לבד,
אני מנסה להבין האם זו אלימות או חינוך? האם זה בסדר ללמד ילד ולצעוק עליו תוך כדי להלחיץ אותו להעליב אותו. ועוד לקרוא לזה חינוך?
רוני

רוני שלום,

נראה שניסוח קו אחיד, שלך ושל בעלך, ביחס להתנהגות בנך עשוי לתרום לרווחתו הנפשית.

כלומר, לא ניתן לנתק את המאבק שמתחולל בין בנך ובין בעלך לאווירה הכללית בבית וליחסים בינך ובין בעלך. את מתארת כיצד נוצר דפוס שכזה ובו בעלך הוא מעין שוטר רע ואת המגוננת.

ישנם מקרים נוספים שבהם מתבגרים "מורדים" ומתאגרים בכך את הזוגיות של הוריהם. ככל הנראה הקשיים שאת מתארת מהעבר ואולי מההווה ובניהם האלימות של בן-זוגך, משחקים כאן תפקיד.

מומלץ לפנות לייעוץ במרכז לטיפול ומניעת אלימות במשפחה

מני

שלום loli,
אני מציעה לך לטפל בעצמך ולא לחכות עד שסביבתך תשתנה.
יש הרבה שאלות שעולות לי:
למה לא מיסדתם את הקשר ביניכם?
למה את לוקחת עליך את האשמה?
מה המקור לתלותיות שלך?
למה את מוכנה להקטין את עצמך?
אגב, זה שחזרתם יחד לא אומר שהטיפול לא הצליח. טיפול טוב אמור לעזור לבני הזוג - גם אם זה אחד מהם - לברר מה הרצון והבחירה שלהם ולסייע להם למצוא את הדרך לממש את מה שהם רוצים להשיג בחיים שלהם. אם המטרה שלך להישאר איתו, תבחני את עצמך ומה מאפשר לך לקיים את זה ומה לא ואז יהיה לך יותר נכון לעשות החלטה. את יכולה לעשות את השיקולים שלך ולפעול למענם - את לא יכולה להחליט בשבילו. ולכן, אם אין ביניכם הסכמה על החיים המשותפים ועל היחסים ביניכם, שוב, תחליטי את אם זה מתאים לך או לא. והוא צריך לעשות את ההחלטה שלו. אם הוא לא מוכן לקחת אחריות על עצמו ועל הקושי שלו, גם כחלק מהתחשבות והכרה בך ובצורך שלך, זה לא סימן טוב לבאות ואולי גם לא שווה בשבילך להישאר איתו.
כדי להגיע עם עצמך לתשובות הנכונות לך, כדאי להיעזר במטפל מקצועי. אם לא ברווחה, חפשי באופן פרטי, אבל שיהיה מומחה לאלימות בין-זוגית.

את בחורה נבונה ומעשית. את לא יכולה להעלים מעצמך את מה שאת עוברת.

תצליחי!
פנינה

אתם יכולים לעשות העתק- והדבק לחלון חדש וזה יפתח את הרדיו של יוסי סאיס

הי תומר

מומלץ לפנות למרכז לטיפול ומניעת אלימות במשפחה במקום מגורך.

במרכז תוכל לקבל ייעוץ ראשוני ובהתאם לצורך תיבנה עבורך תוכנית טיפולית.

מומלץ לבקש להשתלב בקבוצה לניהול ושליטה בכעסים .

בהצלחה

מני

כיצד ניתן לקבל טיפול במרכז לטיפול ומניעת אלימות במשפחה לא בעיר מגורי , אלא בעיר אחרת . זהו תנאי בל יעבור לנכונות לטיפול שהוא הכרחי מבחינתי .

מצטער אך איני בקיא בפרטים הבירוקרטיים.

אני מציע לך להתקשר למרכז למניעת אלימות במקום מגורך, ולברר זאת. לא תחוייב להזדהות בטלפון כדי לקבל תשובה על שאלה שכזאת.

יש לך כמובן אפשרות אחרת והיא לקבל טיפול בשוק הפרטי.

מני

שלום לך,
כן, יש טיפול דרך האינטרנט ואת יכולה למצוא על כך הסבר באינטרנט וגם שמות מטפלים.
חשוב שתבדקי היטב לפני שאת מחליטה על הטיפול והמטפל/ת המתאימים לך: את אמנם פחות חשופה בטיפול כזה, אך הדבר נכון גם לגבי המטפל/ת.
אם זו הדרך היחידה שלך להגיע לטיפול, נסי אותה.
יכול להיות שהיום את יותר מוכנה לטיפול מבעבר. זו לא חייבת חווייה כמו שחווית בטיפול הראשון.
זכרי שאת זו שבוחרת את המטפל/ת ואת זו שמחליטה מה טוב לך.
יחד עם זאת, לטפל בנושא שאת מדברת עליו זה לגעת בפצע ולחוות את הכאב ולכן זה גם קשה ומרתיע. ככל שתרגישי מוגנת מספיק בטיפול, הדבר יאפשר לך לדבר/לגעת בכאב שלך עם פחות חששות מלחוות אותו שוב.
יש לך עבודה לעשות אבל יש לך גם כוחות, על פי מה שכתבת -
אז בהצלחה,
פנינה

תמי שלום לך

נראה כי כדאי שתפני לרשויות הצבא בעניין.
מומלץ לפנות לקצינת הת"ש.

כמו כן תנסי להיכנס לאתר של אכ"א שם תוכלי למצוא הנחיות מדוייקות יותר

מני

ודבר נוסף

מומלץ שתפני לעובדת סוציאלית במרכז לטיפול ומניעת אלימות במשפחה במקום מגורייך.
אני מניח שבמידת הצורך היא תוכל לצייד אותך באישורים מתאימים אם רשויות הצבא ידרשו זאת

מני

שלום איילת,
כן, למרבית הצער לא תמיד מספק בית המשפט את ההגנה כולה ובמקרה זה עליך לחפש אפשרויות אחרות להגנתך. גם לא תמיד צו הגנה מהווה הגנה מספקת. לכן יש לבחון אפשרויות נוספות.
אם את כבר בקשר עם הרווחה או שיש לך ילדים בבית, בהנחה שגם הם סובלים מהמצב, בקשי להתייעץ עם עובד/ת רווחה המתמצא/ת בתחום האלימות במשפחה או עם פקידת סעד לסדרי דין או חוק נוער.
אם יש לך מקום בו את יכולה לשהות כשיחזור לבית, אולי עדיף שתשהי מחוץ לבית ותמתיני לראות את תגובתו. אם יאיים או יטריד אותך תוכלי כמובן להתלונן במשטרה או לפנות שוב להוצאת צו הגנה.
אפשרות נוספת - שלא תהיי לבד בבית כשבעלך חוזר ותמתיני לראות כיצד הוא מתנהג.
בכל מקרה כדאי לך להיעזר באיש מקצוע מהרווחה כדי לעשות הערכה מקצועית לגבי מסוכנותו של בעלך ולמצוא את המענה המתאים ביותר עבורך. אם יש צורך, כדאי לבחון גם אפשרות לשהות במעון לנשים מוכות.
נכון, זו בטח לא התשובה שהיית רוצה לקבל, אבל עליך להגן על עצמך, גם אם השופט צדק וגם אם לא. שמרי על עצמך,

פנינה

אכן, המצב נשמע מתסכל וגם מייאש, בעיקר משום שאת לוקחת על עצמך אחריות, רוצה לשנות ואינך יכולה. את גם מאשימה את עצמך, שלא בצדק, על כך שלא עשית מספיק בעבר, במחשבה שהיית יכולה להביא לשינוי. המצב קשה עוד יותר, משום שאת היחידה, לדבריך, שרוצה לעשות מעשה, אך, בצדק, מרגישה לבד וחלשה מדי כדי להתייצב לבד במערכה.

אפשר להבין אותך כשאת אומרת שאת הצלקות את תשאי איתך כל חייך. כך גם כשאת מדברת על הכאב שלך, בכל פעם שאת חוזרת לבית שמזכיר לך את מה שאת רוצה לשכוח.

החלק הקשה ביותר בסיפור, הוא להשלים עם מה שאין בידיך לשנותו ובאותו זמן גם היכולת לראות מה כן את יכולה לשנות.

בשרותי הרווחה קיימים מרכזים לסייע בנפגעי/ות אלימות במשפחה. פני אליהם והתחילי במסע שלא יהיה קצר, במהלכו תלמדי להבין את עצמך, לסלוח לעצמך, לקבל את עצמך ולאהוב את עצמך.

אדם לא יכול להתנתק מעברו, אבל הוא יכול לספר אותו בדרכים שונות. הטיפול יעזור לך לראות את עצמך אחרת: פחות ביקורתית, מאשימה וכועסת. את לא אשמה שנולדת למציאות ההיא ושמשפחתך לא הגשימה עבורך את מה שכל ילד חולם וזקוק לו.

אני מייעצת לך לפנות לטיפול כדי לחזק את עצמך ולנסות לרפא את פצעיך. אם מאוחר מדי להביא את אימך לשינוי, תצילי את עצמך ותצאי את ממעגל האלימות.

ואל תשארי עם זה לבד.

בהצלחה,

פנינה

היו לי כמה מפגשים עם פסיכולוג מטעם הצבא, ואני מרגישה שכן עזר לי לדבר עם מישהו ולפרוק הכל מהלב אחרי כל כך הרבה שנים שלא פציתי פה, אבל בכל זאת אני מרגישה שכל עוד הוא בבית והוא ממשיך בהתנהגות האלימה והבזויה שלו הוא פותח שוב ומחמיר את ה"פצע" שיש לי בלב ושאני אשא איתי תמיד.
חשבתי על האפשרות של לעזוב את הבית ואז אוכל באמת לפתוח בחיים חדשים, אבל מצד שני אני יודעת שאמא שלי תיקח ממש קשה את העזיבה שלי ואני לא יודעת איך היא תתמודד עם זה, ובנוסף אם אני עוזבת זה במידה מסוימת להפקיר אותה שם מול האלימות מצד אבי.
מה דעתך? מה את חושבת לגבי הרעיון של עזיבת הבית?
המון תודה.

שלום קורי,

ממעט הפרטים שאת שולחת נראה שמדובר בבעיה חינוכית, שלא בהכרח קשורה באלימות במשפחה.

מאד חשובה התגובה של המשפחה הקרובה להתנהגות של בנך. כדאי שתתיעצו עם מומחה בנושא זה ולא תגיבו ממקום של חוסר אונים, תוקפנות או בהלה. התגובה שלכם צריכה להיות עניינית (אצלנו לא מדברים ככה בבית), ברורה (אני לא מסכימה שתדבר ככה אלי) ולא מעבר למידה. עדיף להדגיש א הדברים החיוביים, גם אלה שבגן וגם אלה שאותם את מכירה כבר אצל ילדך.

רצוי לשוחח עם הגננת או עם גורמים האחראיים לשרותי החינוך במקום מגוריך.

בברכה,
פנינה

שלום לך

כדאי לפנות בבקשה לעזרה במרכז לטיפול ומניעת אלימות במשפחה, במקום מגורייך.

כפי שאת מסבירה ייתכן והתנהגותו של הבן שלך צמחה בעקבות החשיפה שלו לאלימות כלפייך ואולי גם לגירושים. לכן כדאי שתגיעי לפגישת ייעוץ ומשם ידריכו אותך איך להמשיך.

ברצוני להפנות את תשומת ליבך לכך שבנך עבר את גיל 18 ומבחינה זו הוא אדון לעצמו. כלומר ביכולתך לנקוט אמצעים כדי להרחיקו מהבית, גם אם מדובר בתקופת זמן מוגבלת.

בהצלחה
מני

לא ברור לי כיצד מחפשים את ה"מקום".הנני תושבת המרכז.תלאביב רמת גן גבעתים קרית -אונו פתח תקווה. תודה. כיצד נתן להגיע לטיפול פרטני פרטי ולא במוסד כלשהו?

יש מרכז מצויין ברמת גן

אם את מעוניינת בטיפול פרטי, ניתן לחפש בספר הטלפונים ואולי לבדוק זכאות מול קופת החולים שלך

מני

אני מקבלת טיפול נפשי ותרופות לשינוי מין (אנדרוקור), ואין לי חברים וחברות. אני רואה נערות ואני מאוד רוצה להיות בחברתן, וכשאני מדברת איתן, אני רואה שהן זקוקות למחמאות ולייקים, ואני מגלה שהן מייחסות חשיבות גדולה יותר כשזה בא מצד גבר, אז אני משחקת את המשחק של גבר רק כדי שהן יאמינו יותר למחמאה שאני נותנת.
הייתי רוצה להיות בחברת נערות, אבל אני נראית גבר כי אני לפני ניתוחים. הן חושבות שאני גבר כי אני בארון, והן לא יודעות שאני אישה טרנסית עם חיי מין גברים, ואילו עם נשים אני רק רוצה להיות בחברתן של הצעירות ומתאהבת בהן מאוד ורואה את התמונות שלהן ואומרת לעצמי "הלוואי והייתי היא וחיה מהפרצוף היפה שלה" (והיא רק בת 14). הבעיה שאף אחד לא יכול להבין אותי כי אני כותבת בלשון זכר. הייתי רוצה להזמין לליל סדר בחורה בכיתה י שחושבת שהפנים שלה לא יפות, למרות שהן מדהימה בעיני ואני כותבת לה שהיא מקסימה וממש מעלה לה את הבטחון העצמי בהתכתבות שלי איתה. אמנם כגבר, כי זה מחמיא לה יותר, אבל אני מתביישת שהיא תדע שאני למעשה אישה בגוף של גבר כי היא תחשוב שיש כאן שיגעון ותיבהל או שתדחה את הרעיון שאישה החמיאה לה. הייתי רוצה להזמין אותה לחגים ביחד עם ההורים שלי וכל המשפחה שלי כידידה למשפחה. הבעיה שהמצב קצת בעייתי כי היא בעצמה יכולה לפרש אותי כאילו אני גבר שמנסה להתחיל איתה ומישהו שיראה את ההתכתבות שלי איתה ויראה שאני כותבת בלשון גבר מבוגר לילדה בת 15 יחשוב שאני פדופיל שמנסה להפיל אותה. והייתי רוצה להזמין ולצרף למשפחה שלי עוד נערות שיבואו בחגים, ויהיו בנות בית אצלנו וכך אהיה בחברתן (אני גרה עם ההורים שלי). אבל, אני מסכנת את עצמי בזה שאנשים יפרשו אותי כאילו אני גבר פדופיל. ואנשים מסוכנים עלולים להתלונן במשטרה בכל פעם שאני רוצה קשר אפלטוני עם נערה.
איך אוכל להשיג להיות בחברתן של הצעירות מבלי להכשיל ולסבך את עצמי בחשדות שווא ?

גלית שלום,

איננו מצויים בתחום עליו את כותבת.
אני בטוחה שישנם פורומים שעוסקים בשינוי מין ובבעיות הקשורות בזהות מינית.
בנוסף, את כבר מטפלת בשינוי מין ומקבלת טיפול נפשי. תבדקי עם עצמך מדוע אינך משתפת אותם בשאלותיך החשובות?

פנינה

מירה שלום,
הכותרת שבחרת למכתבך היא בעלת משמעות. את מאוכזבת מעצמך, אבל אולי גם לוקחת על עצמך יותר מדי, יותר מכפי שאת יכולה ואולי גם יותר מכפי שצריך.

אני אומרת זאת, למרות שברור לי שיש לך הרבה דברים להתמודד איתם וזה כלל לא פשוט.
אבל דוקא בגלל זה, חשוב שתעשי סדרי עדיפות במה את משקיעה יותר ובמה פחות, כדי שתחזיקי מעמד.

אני לא אתייחס לטיפול בילדים, בהנחה שנושא זה כבר מטופל. אני אתייחס לעניין הזוגיות. מה גם שברור שהזוגיות שלכם משפיעה אף היא על מצב הילדים.

תסכימי איתי שיש בעיה עם ההתבטאות שלך כי בעלך הוא שהרס את חייך ואת חיי ילדיך, ביחד עם בחירתך לחיות איתו ולנהל עימו משפחה. כנראה שישנן סיבות שאינן מודעות להן, בנוסף לסיבות שאת כן מודעת להן, והן גורמות לך להישאר עימו. אולי אפילו בשל כך שאת יכולה להאשים אותו בכל הבעיות ואולי גם משום שאינך סומכת על עצמך מספיק, שתוכלי לגדל את ילדיך בכוחות עצמך.

כדי שתוכלי להיפרד מבעלך, עליך להבין קודם מה קושר אותך אליו ולא מאפשר לך להתנתק ממנו. תאמיני לי שיש לכך סיבות, כמו לכל דבר שקורה לנו בחיינו. עד שלא תתירי את הקשר הלא-מודע הזה יקשה עליך להיפרד מבעלך ותשארי איתו מבלי להבין למה וכמובן גם תכעסי על עצמך, תחושי אכזבה מעצמך ותוציאי את כעסיך גם במקומות הלא נכונים. במקום זאת עשי בדיקה עם עצמך ואז תשקיעי את הכוחות שלך במקומות הנכונים.
אגב, יכול להיות שלאחר שתביני מדוע את נשארת איתו, תחליטי להישאר, אבל אז תעשי זאת מתוך בחירה מודעת וזה יכול לשנות את התמונה.

לבד יהיה לך קשה לבדוק את עצמך ולעשות שינוי. לצורך זאת, פני למרכז טיפול באלימות באזור מגוריך.

לדעתי יהיה צורך לעשות את הטיפול הזה בתיאום עם גורמים מטפלים נוספים, שכבר מעורבים בטיפול במשפחתכם וכדאי ליצור שיתוף פעולה עם ובין כולם.

אל תתני לעצמך להישאר מאוכזבת מעצמך. זה מחליש אותך וגוזל את כוחותיך, להם את כה זקוקה.

בהצלחה,

פנינה