פורום אלימות במשפחה - יש לך שאלה?

אין אני ממש בבלאגן

שלום ליטל,
את ממש לא חייבת לקבל החלטה כבר עכשיו. יותר מזה, זה ממש לא נכון לקבל החלטות כשאת בלחץ כזה.

עברת חוויה אלימה קשה. כנראה שהיא יושבת על עוד דברים שעברת בחייך, עם בעלך ואולי עוד קודם לכן.

את גם נמצאת עדיין תחת השפעת מותו של אביך. את עדיין מעבדת ארוע זה, מה שדורש ממך אנרגיות נפשיות מיוחדות וחשוב שתתני לעצמך את האפשרות לעשות זאת.

ואת בסך הכל בת 26 ויש לך שני ילדים קטנים בהם את צריכה לטפל והם זקוקים לך.

התגובות שלך ביחס לכל הנתונים האלה ביחד, בהחלט ניתנות להבנה.

אני לא יודעת מה עבר על בעלך והביא אותו לתגובה כל כך אלימה וקשה כלפיך. זה משהו שהוא יצטרך לברר ולבדוק. אבל אין לי ספק שאת עברת חווייה מפחידה מאד, כמו שאת מתארת אותה: הפכת ל"זרה" ול"סמרטוט".

אני לא יכולה לענות לך איך ומה יחזירו לך את האמון והבטחון בבעלך. כדי לגלות את זה כדאי שתעברי תהליך שבאמצעותו תלמדי להכיר את עצמך יותר טוב: מה חשוב לך ולמה את זקוקה, מהם הכוחות שלך ומה את צריכה לחזק ועוד ועוד.

אבל עד שתגיעי למצב זה, אל תתני לאף אחד ללחוץ עליך. את צריכה את הזמן כדי להגיע לפתרון שבאמת יתאים לך. מה שחשוב יותר מהכל כרגע הוא שתטפלי בילדיך (זה מובן מאליו) ובעצמך. תשאירי לבעלך את האחריות לטפל בעצמו.

אני מאד ממליצה לך לפנות למטפל מקצועי (פרטי, או בשרותי בריאות או ברווחה), בתחום אלימות בין בני זוג, כדי שיעזרו לך להתמודד עם המצב בו את נמצאת היום וכן יאפשרו לך להחליט איך להתארגן היום ובעתיד.

כל עצה אחרת שאתן לך כרגע לגבי פתרון כלשהו, לא תהיה רצינית או אחראית.

בגדול, תני לעצמך את הזמן להתמודד עם הלחצים, עד שתהיי מוכנה לקבל החלטה. ישנם כל מיני פתרונות ביניים למצבי אלימות, שיכולים לתת פתרון זמני ואפילו מיידי, אבל יש להתאימם למצב הפרטי שלך, בבירור אישי איתך.

אני מאחלת לך שתתחזקי ותצליחי!
פנינה

שלום לך אדם יקר,

אני לא בטוחה שתהיה מוכן לשמוע אותי, משום שיש לך דעות מוצקות וברורות לגבי הדברים עליהם אתה כותב ויש לך כבר התייחסות ועמדות מגובשות מראש.

אבל היות וגם יש לך כמה שאלות ואתה מבקש עצה, אנסה לענות כמיטב יכולתי.

א. אני לא חושבת שאתה צריך להוכיח משהו שלא עשית. אני דבקה בדעה שאם אתה שלם עם עצמך ועם מעשיך, כל שעליך לעשות הוא להיות אמיתי, כפי שאתה, ואם אתה נדרש לענות על שאלות, אמור את האמת שלך והיא תדבר בעד עצמה (ובעדך)
אתה לא צריך להוכיח שאתה אדם ישר, אם אתה כזה ואתה גם לא צריך להקליט שום דבר מאותה סיבה.

ב. ה"מערכת", מנסיוני, יודעת לעמוד גם על מקרים בהם נעשה עוול לגבר. בעבודתי עם נשים אני פוגשת דוקא את הנשים שטוענות שפקידות הסעד "דופקות" אותן ואותו דבר אני שומעת מהן גם לגבי שוטרים. לכל אחד יש תפקיד במערכת, גם אם לא תמיד קל לראות את התמונה כולה.
אדם במצב רגיש מצפה וזקוק להרבה אמפטיה ולכן לעיתים נוטה לחשוב שמי שלא תומך בו הוא נגדו, ולא בהכרח כך הוא הדבר.

ג. את ההבנה והתמיכה לה אתה זקוק, כמו כל אחד במצבך, תוכל לקבל ממטפל אישי שלך. זה יכול להיות פסיכולוג, פסיכיאטר או עובד סוציאלי, כאשר תפקידם הוא לסייע בידך להתמודד עם מצב לא קל. אם אתה מטופל היום, אני מקווה שיש לך כתובת כזו ואם לא, נסה להתעניין מי יכול למלא תפקיד זה עבורך.
מטפלים בנושא אלימות במשפחה ישנם גם בקופות חולים וגם בשרותי הרווחה (עדיין בשביתה...).

ד. למרות שאני יכולה להבין מהיכן באות תחושותיך, אני מציעה לך שלא לפסול על הסף ולא לבוא בדעות קדומות אל מי שאתה מופנה או פונה אליו. כשם שאתה לא רוצה שיתייגו אותך, אל תעשה כך לאחרים. אני מאמינה שבדרך זו תוכל להיעזר הרבה יותר טוב על ידי מי שתפנה אליו.

ה. אם אתה מתכוון להתגרש, כדאי שתיעזר בעורך דין, ואז כל תביעותיך יזכו לגיבוי החוק, בהתאם לזכויותיך. אין שום סיבה שתקופח על ידי החוק.

ולבסוף, הכי חשוב שתאמין בעצמך, במה שאתה רוצה ובמה שאתה עושה. אם תלך עם האמונה הזו, אני מאמינה שתצליח.

בהצלחה לך,

פנינה

אם אני מרגיש שאשתי מנצלת את זה שאני לא מכה אותה בגלל שאני גבר והמערכת נגד גברים , ומנסה בכח למרר את חיי ? לפעמים היא אפילו מרביצה לי קצת בתקווה שאני אגרר לזה ואעשה משהו אלים בחזרה (אני מתרחק ממנה וננעל בחדר השני כשזה קורה)

מי יאמין לי שאני גבר מוכה?

למה אף פעם לא רואים שוטר לוקח אישה מכה לחקירה ? (כמו אשתי שמגלה סימני אלימות מילולית נפשית ופיזית)

למה כל פקידות הסעד הן נשים? איך מקצוע יכול להיות אובייקטיבי אם כל המטפלים הם ממין אחד וכל המטופלים שצריך לשים להם סנקציות הם מהמין השני ?

למה תמיד אומרים שאם הגבר מכחיש שהוא אלים זה סימפטום לאלימות שלו ? (איך גבר יכול לטעון שהוא חף מפשע אם אפילו ההכחשה היא הוכחה לאשמה שלו??)

למה תמיד הילדים נשארים אצל האמא ולא חצי חצי ? איזה סיכוי יש לי בתור חולה נפש על הנייר לקבל את הילדים אלי ?

למה תמיד הבעל משלם יותר מהאשה במזונות גם אם הוא מרוויח פחות ממנה?

למה אני תמיד מרגיש שהמערכת מעוותת קשות לרעת הגברים ???


אני באמת אשמח לשמוע הסבר שיגרום לי להאמין שהקיפוח הוא סתם קונספירציה והמציאות הוגנת יותר , אבל אני עדיין מת מפחד ............

את מסוגלת להבין אותי ??

תגידי לי שיצאת מזה ושהכל כבר היסטוריה

היי זוהר,
את מיטיבה לתאר את מה שאת עוברת. את מונה אחת לאחת את כל אמצעי השליטה שמפעיל עליך הגבר שהתמכרת אליו. ברור לך מה קורה לך ואת מודעת מאד למצבך.

בעצם כל מה שאת מבקשת הוא שנקרא את דבריך, דברים שאת בעצמך מתקשה להאמין שכתבת אותם, או לפחות מתייסרת על כתיבתם.

אני חושבת שמרגע שקראנו את דבריך, מרגע ששברת שתיקה, את כבר לא לבד. זה נותן הרבה כוח. לא רק שאת לא לבד, את יכולה לבחון את עצמך מבחוץ, מהצד, או מנגד... את יכולה לראות משהו ממקום שעד כה לא הרשית לעצמך. את יכולה לראות את עצמך גם דרך עיני הקוראים.

את בעיקר פוחדת שלא תעמדי בנסיון להפרד ממנו, שתכשלי. את גם פוחדת לשמך שייהרס ברגע שיידעו. אולי זה קשור, מפני שאת לא יכולה לתת לעצמך להיכשל וכך גם מכירים אותך מקורביך. לא קל יהיה לחשוף חלקים אותם העלמת עד כה, מעיניך ומעיני אחרים.

הרווח שלך יהיה, בכך שתוכלי להיות אמיתית יותר, את עצמך, שלמה יותר (לא מושלמת...). אבל עד אז, מצפה לך עבודה קשה, ואת יודעת זאת.

מאחלת לך הרבה הצלחה
(הסטטיסטיקה בטח יודעת לספר גם על הצלחות)

פנינה

קראת את התשובה לשאלה הקודמת???

שלום לך,
בוודאי שפליק בעורף זו אלימות,
ההתלבטות שלך מראה שאת מרגישה "בבטן" שמשהו כאן לא בסדר,
יש לי ספיקות לגבי ה"אוהבת" אותו, ברור שאת נימשכת אליו, אבל זו לא אהבה,
הוא יודע איך להחזיק אותך: דרך קינאה שלך ב"ידידות" שלו,
ניראה איך הוא יגיב ל"ידידים" שלך: את יכולה לעשות לו אותו תרגיל וניראה איך הוא יגיב,
אם זו תהיה תגובה אלימה, תברחי על חייך... כך נירצחות נשים ...

מכל מקום, אם דיברתם על כך אחרי האירוע האלים כלפייך, עלייך לומר לו בבירור שאינך מסכימה לאלימות כזו שתחזור

ואכן אם זה יקרה שוב, וכניראה שזה יקרה, תיקחי מהר את הרגליים ותברחי ותמנעי כל אפשרות ממנו ליצור עימך קשר מחודש

קרין שלום לך

לעניות דעתי השאלה המרכזית כאן איננה האם החבר החדש שלך אלים או לא - זוהי אמנם שאלה חשובה, אך השאלה הגדולה יותר היא האם את מרגישה שהוא אלים כלפייך.

לאלימות יש על פי רוב היבטים אובייקטיביים, כלומר כאלה שכל אחד היה מסכים שמדובר באלימות. אך לצד זאת יש לה גם חלקים "מתעתעים" ואילו הם החלקים הסובייקטיביים שקשה לאמוד אותם.

לכן חשובה כאן השאלה "איזה 'פינקסנות' את עושה עם עצמך ביחס ל"פליק" שקיבלת". השפה שאת בוחרת בה לכאורה מקטינה את מימדי האירוע אך יחד עם זאת היא יכולה ללמד על היסוס שקיים כאילו את מפחדת שמדובר בחברות עימו בסוג של הולכת שולל.

התשובה שלי לשאלה שלך היא שאני לא יודע האם החבר שלך אלים.

אך -ככל שתהיי בטוחה יותר בעצמך וביכולת שלך לפעול בתקיפות בנוגע לגילויי אלימות כלפייך (החל מבקשה מפורשת להפסיק, ועד להגשת תלונה או סיום הקשר) הדברים יהיו פחות מסובכים עבורך. לא תהיי תלויה בהגדרה חיצונית. לשם כך תצטרכי להפנות את המבט פנימה ולבדוק למשל את חשדנותך בנוגע לקשריו של חברך עם ידידות. עושה רושם שאת מגיעה לקשר הזה מתוך מקום של אי אמון שדורש בדיקה ושאת עסוקה לנסות ולגלות בסופו של דבר את "פניו האמיתיות" של בן זוגך.

הדינאמיקה הזו פירושה עיסוק אין סופי ומתיש בחברך. תחת זאת או אולי במקביל, תוכלי לעסוק בעצמך ולהתבונן על עצמך. בנסייון להבין מי את, לאילו סוגיות את רגישה ומדוע.

אני מניח שאם ייווצר קשר של אמון בינכם, תוכלי גם לשתף אותו בפחדים שלך- שכן זוהי המהות של קשר אינטימי.

אם אכן פחדת כשהוא הפליק בעורף- תוכלי לשתף אותו בכך. ללמד אותו מה את אוהבת ומה את לא אוהבת. היכן את מרשה לו לנגוע בך והיכן לא!

ומן הצד השני, תצטרכי לשמוע גם אותו. אולי גם לחיות עם העובדה שעבורו ידידות ולקבל את זה שהוא רוצה להיות בקשר עם ידידה. ושאין זה אומר שאת פחות חשובה עבורו.

האינטימיות נבנית באמצעות היכולת לשוחח על הדברים האלה, אך פירושה גם חשיפה עצמית.
חשיפה עצמית פירושה נטילת סיכון העלאת הסיכויים להיפגע אך לא פחות מכך גם לזכות בקשר חיוני, מצמיח, חברי. אמיתי יותר.

החיים מסובכים- לא?


מני

כל הסיפור של "אלימות סובייקטיבית" נשמע לי הזוי ומופרך מהיסוד.

או שיש אלימות או שאין.
האלימות הסובייקטיבית כמו שהיא באה לידי ביטוי פה, משמשת כ"נשק" נגד גברים ותו לא. ברגע שכל אשה יכולה על דעת עצמה להחליט יש לה "תחושה סובייקטיבית של אלימות", היא יכולה להשתמש בזה כאלימות (באמצעות הממסד) נגד הגבר. למעשה היא אפילו לא צריכה להסביר יותר מדי - מספיק שיש לה תחושה - רגש . וכידוע נשים מנוגה וגברים ממאדים.

אין לדבר המוזר הזה סוף.

צריך לקבוע אמות מידה ברורות: אי אפשר להמשיך לתת לפמיניסטיות לעוות ולתמרן כל צורת תקשורת רק כדי לקדם את האינטרסים הצרים שלהן (כלומר, החלשת ודיכוי כל גבר באשר הוא ללא הבדל דת וגזע) .

לפי דעתי אלימות היא דבר ברור - מכות, בעיטות, נשיכות ואגרופים. אפשר גם אולי בדוחק להכניס גם איומים מפורשים וקונקרטים לאלימות בטווח זמן קצר ("אם לא תשתקי בזה הרגע אני אשבור לך את העצמות" וכיו"ב, וגם עם דוגמאות כאלה צריך להזהר כי הרבה פעמים אנשים לא מתכוונים לזה מילולית - כמו שנער יכול לומר "אני אהרוג את המורה הזאת!!"). אבל זהו.

כל מה שלא נופל ברדיוס הזה (כמו אלימות רוחנית על סוגיה) , הוא פתוח לפרשנויות, ולרוב הפרשנויות הן לרעת הגבר, ומגמתיות להחריד.

איך אפשר לעזאזל לכמת סובייקטיבית אלימות רוחנית\נפשית ולהסביר מי צודק מי התחיל למה וכמה. זה כמו לנתח טקסט ספרותי מורכב. אם טיפה יצירתיות אני יכול להסביר איך האשה הכי עדינה היא בכלל האלימה בסיפור, פשוט מפני שכל ה"רוחנית" הזה רחוק נורא מלהיות מדעי או אובייקטיבי. איך אפשר להוציא צווי הרחקה בשם "אלימות רוחנית ונפשית" לפ י מידת הצדק ??

אתם באמת חושבים שלמשטרה ולבתי המשפט יש יכולת לעשות זאת באופן הוגן, לפרש, להכנס לדינאמיקה המורכבת שבין בני זוג ולהחליט מי ה"אלים נפשית" מבין השניים ??!

כל כך מעצבן ומפחיד לקרוא את הפורום הזה שכולו מוטה נגד הגברים באשר הם!

אני גבר ואני קצת מרגיש כמו מיעוט נרדף על רקע אתני , מן אשם תמידי כזה.

לקרין שלום,
כשקראתי את השאלה שלך, "האם זו אלימות" מיד היא נגעה ללבי. חשבתי עליך, ועל כך
שחשוב שיהיה בכל אחד ואחת מאיתנו "מכ"מ פנימי." מה שנקרא גם רגישות לעצמינו.
המכ"מ נותן לנו דווח מדוייק לגבי שאלות כדוגמת השאלה שלך. נותן לנו תשובה מדוייקת ונכונה ועוזר לנו להבין מה שקורה לנו ואיך לשמור על עצמינו. נותן לנו לדעת עמוק בליבינו באם יש מסביבינו גורם שנהג בדרך שאינה בריאה לנו... או מה שכן טוב עבורינו. המכ"מ נותן לנו את האינפורמציה המלאה והמהימנה שמגיעה אלינו כמסר מהלב שלנו. אחרי הרגע המיוחד שהמכ"מ או הלב שלנו דיבר אלינו, ניכנסים "קולות", שגם הם באים מתוכינו אגב, שאומרים לנו דברים רבים ושונים אחרים. דיבור פנימי זה לפעמים מסיט אותנו ומטשטש את המסר החשוב של הלב שלנו. מה שהלב שלנו אמר לנו לפני אותם הסחות דעת לפעמים נשכח או מתבלבל.
בגלל "הרעש" שעושה הדיבור הפנימי שמפריע לנו לשמוע לפעמים את מה שהלב אמר, חשוב לאנשים רבים לתרגל את ההקשבה ללב. כך המסר החיוני לנו נשמע ברור ובלתי נשכח. הקשבה פנימית זו יש לה שמות רבים. זה נקרא לפעמים העצמה פנימית, יש כאלה שקוראים לזה מודעות עצמית .
זה יכול לעזור ולחסוך הרבה סבל אחר כך. לימוד שאינו דרך סבל אלא דרך לימוד עצמינו!
זה כמו בסיפור הקוסם מארץ עוץ. המכשפה הטובה אמרה לדורותי ולאיש הקש ללכת ולא לסטות מדרך האבנים הצהובות ורק כך יגיעו למחוז חפצם.
לפני שאדם נכנס למערכת יחסים כדאי שיכיר את עצמו וידע להקשיב ללב שלו או שלה וכך ידע ללכת בדרך האבנים הצהובות בזמן שהוא או היא בזוגיות. חשוב ביותר שתמצאי את הדרך הפנימית שלך שהיא תנחה אותך ותעזור לך להקשיב למסרים ולקולות, שהלב שלך מפציר בך להקשיב להם.
הבחור הגיב בדרך שוודאי תסכימי אתי לא היתה דרך דיבור. מכה היא דיבור דרך הידיים. אולי התכוון לומר משהו חשוב. אך האם היית רוצה שכך ידברו אתך? עם ילדייך? חשוב ללמוד איך לדבר ואיך להקשיב. איך לדייק בדיבור ישיר ואיך להקשיב ללב.
בהצלחה
נילי ארזי
פסיכותרפיסטית MSW למבוגרים, זוגות ומשפחות
טיפול קוגניטיבי ממוקד מטרה.

על מה לכל הרוחות את מדברת?
תיכף גם תמליצי בשם מדע המכמים הפנימיים שלך לשלוח את הבחור ל7 שנות מאסר על חברות בארגון טרור (שהמכמ שלך איתר).

בתור טקסט לספר ניו אייג' זה נחמד מאד, אבל מה לזה, ולמה שלפנינו?


אני מציע שפשוט ניצמד לעובדות. הבחורה קיבלה מכה - מצד הדין זה אולי פלילי אבל זה באמת לא צריך לעניין את הציבור יותר מדי. גם נשים לפעמים נותנות פליקים לגברים והעולם שותק.

פשוט שתחליט אם בא לה להשאר איתו. ככל הנראה אף אחד לא עומד להירצח מחר בבוקר, ולא כל גבר הוא רוצח בארון. כל הפורום הזה נשמע כמו רדיפת צללים פראנואידית אחת גדולה, בה כל כותב הודעה מנסה לחפש מתחת לשטיח איך הוא "נכנס לסטטיסטיקה" שהיא בעצמה סוג של נבואה שמגשימה את עצמה (אם נחשיב את זה שהיום חטפתי מכה אקראית מאשה בסופר מרקט שהתנגשה בי, אבל מבחינה סובייקטיבית אני מרגיש תחושה אמוציונאלית שבתת מודע שלה היא רצתה אולי תכננה לפגוע בי כי אני גבר והיא פחדה שאאנוס אותה בין המדפים של המרק למקררים של המוצרי חלב, ולכן תקפה אותי כהגנה עצמית - אפשר להגיע כמעט ל100% של תוקפנות מינית גם מחוץ למשפחה) .



בקיצור, רדו מהעץ.

זו אלימות- מתחיל בדברים קטנים (בדרך כלל סטירה) ונמשך עד רצח. תאמיני לי הייתי בסיפור הזה וניצלתי בעור שיניי. תברחי לפני שיהיה מאוחר מדיי.

אדווה שלום לך.
הדברים שלך נוגעים בלב. מדהים לראות איזה מודעות יש לך לעצמך ולתפקידך בסיטואציה המשפחתית.
אני חושב שהדאגות שלך והפחדים שלך אכן במקומם. את מזהה נכון איך האלימות בבית והתפקיד שלקחת מסבכים ומקשים על הקשרים שאת יוצרת ועל חיי היום יום שלך.

יחד עם זאת אני דיי משוכנע שלמרות ואולי גם בעקבות הנסיבות הקשות רכשת יכולות רבות וחוזקות שיכולים לעזור לך להסתדר.

ידוע שהחיים בצל אלימות במשפחה והחשיפה לאלימות בן זוגית משפיעה על בחירת בן הזוג ועל חיי המשפחה של ילדים כשהם הופכים למבוגרים.

יחד עם זאת כפי שציינתי, היכולת הטובה שלך להכיר במצב בשלב כה מוקדם בחייך יכולה לתת לך המון תקווה לגבי העתיד.

מה שהייתי מציע לך לעשות - לפנות לקבלת ייעוץ וטיפול. רצוי באחד מהמרכזים לטיפול ומניעת אלימות במשפחה. אני סבור שתוכלי לקבל מענה לסוגיות שמעסיקות אותך, ואולי אף להשתחרר מהעול הכבד שלקחת על עצמך. התנסות בקשר טיפולי משמעותי יכולה לתרום לעיצוב עתיד טוב יותר עבורך.

אני מקווה מאוד שיהיו לך חיים טובים יותר- מגיע לך!
מני

כן, נראה שהאסימון נפל, שאת אשה דעתנית ומבינה כשמסבירים לך, אבל לא באמת יודעת איך לצאת מהמצב בו את נמצאת.

בין ההבנה שאת מבינה לבין הרגשות שלך, קיים עדיין מרחק לא קטן והוא זה שלא נותן לך לפעול על סמך מה שאת מבינה בדרך השכל.

אלה יכולים להיות רגשות אשמה עמוקים, אותם את מטילה על בעלך המתעלל, או אולי זו חרדת נטישה, או ערך עצמי שמתחבא מאחורי הצלחות אחרות אך לא בא לביטוי בזוגיות שלך, ואולי פגיעות אחרות שאת נושאת עוד מילדותך.

מה שדי ברור הוא שבעלך לא באמת רוצה להתגרש, להיפך, הוא עושה הכל כדי להשאירך איתו, אך הוא חייב להרגיש שולט כדי להיות בטוח שלא תעזבי אותו.

אני לא מתפלאה שזה קורה "גם לך". זה קורה בכל מעמד ובכל השכבות. מצד אחד אולי לך יהיה יותר קל להתמודד כלכלית עם הפתרונות שתבחרי, אך מצד שני אולי יש לך יותר מה להפסיד...

כדי להתמודד עם האלימות שאת חווה, עליך לצמצם את הפער בין מחשבותיך לרגשותיך, לבדוק ממה את מתחמקת ומה מונע ממך לפעול למען עצמך.

אם את לא רוצה לפנות דרך שרותי הרווחה (למרכז לטיפול באלימות במשפחה), חפשי בגוגל מטפלים שעוסקים בטיפול באלימות בין בני זוג, ותבחרי את המתאים לך ביותר.

בהצלחה לך,
פנינה

שלום גיל,

האם אפשר לדעת בן כמה אתה? בן כמה אחיך הקטן? האם ישנם עוד אחים ובני כמה? ומה בקשר לאבא?
זה מאד קובע את התשובות לשאלה שלך.

פנינה

שלום לך גל,

בהתחלה רציתי לומר לך שאמנם עברת חווייה קשה, אבל בכל זאת התיק נסגר ...
ואז המשכתי ולמדתי מדבריך כי אותה חווייה חזרה בשנית.

זה יכול להיות סתם מקרי, עניין של חוסר מזל, אבל אולי גם שווה מחשבה נוספת.

אין לי כל אפשרות לומר משהו על הילדה שלך, אבל אתה אומר בעצמך שהיא אומרת דברים שלא קיימים וכן שיש לה בעיה מוחית קלה. האם הילדה נמצאת במסגרת חינוכית רגילה? האם התעוררו עוד שאלות לגביה, כמו במקרה עליו אתה מספר? כיצד היא נבדקה ומה היו הממצאים?

מה אומרת אישתך? במי נעזרת בתקופות הקשות שעברת ואתה עובר? מיהם מקורות התמיכה שלך ואת מי יכולת לשתף בצרתך? אל מי פנית?

באופן עקרוני כאשר ישנו, דיווח על פגיעה בילד חובה על המערכת לבדוק אותו. שער בנפשך כי ילד הסובל מהתעללות ומתלונן, והמערכת לא תגיב ותחקור. או לא פחות גרוע, הילד שותק ואיננו קורא לעזרה ונשאר עם סבלו לבדו.

אם אכן לא פגעת בילדתך, ואני מאמינה לך, הרי שהילדה זקוקה לטיפול או לפחות לבדיקה לגבי התנהגותה כלפיך. במקרה זה הייתי מצפה שהסיוע לו זקוקה ביתך תעזור לך לגייס את כוחותיך למענה ולהתגבר על הפגיעה שנפגעת ממנה.

כל עוד האמת לצידך, הילחם עליה ללא חשש. סופה של האמת לנצח. אבל עליך להאמין בעצמך.

אם הפגיעה בך היא כה קשה - ואני מבינה שזה קורה משום שאתה עדיין בגדר נחקר ואתה חש כי חייך נהרסו - נראה כי תזדקק לעזרה כדי לגייס יותר כוחות נפש מכפי שישנם לך כרגע.

ולפעמים גם קורה שהמערכת טועה, ומישהו, לצערנו, משלם על כך ביוקר. אולי אתה יכול להתנחם מעט בכך שאתה יודע שאתה לא פגעת בביתך.

פנינה

למירית שלום

מהתיאור שלך אפשר להבין שהחיים בבית הפכו לסיוט ובעיקר מאז החתונה והולדת הילד.

אפשר להציע למצב הזה שני הסברים- עם כיוונים שונים לפתרון.

ההסבר הראשון- הוא ההסבר שקל יותר לעכל אותו. יכול להיות שמאז שהילד נולד חל שינוי במערכת המשפחתית, והתנהגותו של בעלך היא תוצר של שינוי זה. כלומר זו הדרך שלו לומר שהוא מתגעגע למה שהיה מקודם- מאחר וזוהי דרך הרסנית הרי שמומלץ לפנות לטיפל וייעוץ זוגי כדי לקבל עזרה ב"עיכול" השינוי שחל במשפחה ולפתח דרכי תקשורת אחרות.

ההסבר השני- הוא הסבר קשה יותר לעיכול. כפי שקורה לא אחת במערכת זוגית אלימה, היחס של בעלך כלפייך היה קיים מאז ומתמיד. נשים מוכות רבות מדווחות ורואות כיצד יחס זה היה קיים לפני החתונה, אך בדיעבד הן מבינות שהן לא ממש רצו לראות זאת ודחקו זאת הצידה מכל מיני סיבות. מייד אחרי החתונה ובעקבות הולדת הילד הראשון האלימות מחריפה.
לכן אם את מרגישה שאת סובלת מאלימות, פוחדת, מהססת, ושאת נתונה לשליטתו של הבעל והאלימות שלו- מומלץ לפנות לייעוץ ראשוני במרכז לטיפול ומניעת אלימות במקום מגורייך. זו יכולה להיות בשורה קשה לעיכול עבורך- אך הדרך להתחיל שינוי היא להכיר בכך שאת אישה מוכה. הייעוץ שתקבלי יסייע לך בהגנה, בחיזוק עצמי וגם בקבלת החלטות- אם כי לא יקבלו את ההחלטות עבורך.

בהצלחה
מני

שלום לך,
אני לא יכולה לחדש לך הרבה. את אמרת הכל. אני רק יכולה להאיץ בך לפנות לעזרת מטפל מומחה בתחום אלימות במשפחה.

את עוברת אלימות קשה ביותר, גם אם לא פיזית (?). את תלויה לחלוטין בבעלך והוא שולט בגופך, נפשך ורוחך.

אני מבינה מדבריך שאת חווה בדידות. את חייבת לפרוץ את הבדידות הזו, לשתף את מי שכול לעזור לך -ויש כאלה! -ולהתגבר על הפחד שמשתק אותך.

כל דבר אחר שלא תעשי יגרום לנזק שילך ויגדל.

את זקוקה להרבה יותר ממה שנוכל לתת לך כאן ולכן אני חוזרת ומאיצה בך לפנות לעזרה, כדי לגלות את כוחותיך, ולהחליט על צעדיך בהמשך.

אם תרצי - זה יקרה!

חזקי ואמצי,
פנינה

אהלן..
כעצתך פניתי לעזרה מקצועית אצל מישהי פרטית המתמחה באלימות במשפחה, היא שוחחה גם עם בעלי ולאחר כמה שיחות שהוא איכשהו "סובב" אותה ועיוות את המציאות (כי הוא כזה, שקרן פתולוגי, מצליח לגרום לאנשים לחבב אותו בשניות, מתנהג כאילו הוא המסכן, מצליח לסחוט רחמים, מכחיש התנהגויות והופך את המצב לכך שאני האשמה- כמו תמיד, אשמה גם בזה)
המטפלת איבחנה שאני סובלת מדיכאון וחרדות (ואני לא מכחישה) והמליצה לקחת כדורים, זה מעט הרתיע אותי ובעלי רכב על זה וכל ריב גם הוסיף "את משוגעת וכשנתגרש אף אחד לא יתן לך את הילדה"
הבנתי שהמצב הדכאוני והחרדתי נוצר בגללו, ומה הטעם בטיפול תרופתי אם אשאר איתו? הוא גרם לי לכל זה ואני זאת שצריכה לשלם כדי "להבריא"? וכשאבריא? הוא ישתנה? הוא בקלות יחזיר אותי לשם, הרי הכרתי אותו בריאה ושמחה

אני יודעת שלחיות בלעדיו ישפר את המצב הנוכחי שלי, והיא עומדת על שלה שאקח כדורים כדי להתחיל איזשהו תהליך...
החשש הגדול שלי הוא באמת האפשרות שבעלי ישתמש בזה נגדי אם וכאשר נתגרש,
מה אני עושה? האם כדאי להתחיל טיפול תרופתי? לנסות בלי? מה ההשלכות?

לעזרתכם המהירה אודה..

אני מאד מאמינה באנשי הטיפול שעוסקים או לפחות עסקו בטיפול במרכזים לטיפול ומניעת אלימות במשפחה, השייכים לשרותי הרווחה.

מנסיוני, תחום התמחות יחודי זה נלמד שם, על כל היבטיו. למשל גם, כיצד ובאיזה שלב לעבוד ביחד עם שני בני הזוג או בנפרד עם כל אחד.

לעתים יש המלצה לטיפול תרופתי, ביחד עם הטיפול השיחתי. זו בהחלט שאלה עד כמה ומאיזה שלב להתעקש על הטיפול התרופתי, אבל לא הייתי מציעה לפסול אותה על הסף.

מה שחשוב הוא שאת תקבלי את הטיפול המתאים, שיוכל לעזור לך להתמודד עם המצב בו את נמצאת, ולחשב את צעדיך בהתאם למטרה שאותה עליך להגדיר לעצמך. הטיפול אמור לסייע לך להגיע לכך.

זה ממש לא משנה איך בעלך יגיב או מה יעשה, כל עוד את מטפלת בעצמך. אסור שבעלך הוא זה שיקבע עבורך את הדרך שלך להבריא. אם יהיה צורך להתארגן מול מצבים חדשים שבעלך יוזם, יש לעשות זאת, כמובן, אבל לא במחיר ויתור על מה שיכול לעזור לך.

אנחנו לא יכולים לעזור לך בהתכתבות וגם לא לייעץ לך בעניין התרופות. חשוב שתסמכי על המטפלת שלך. זו תחושה פנימית שאת אמורה לחוש בה לאחר כמה מפגשים איתה. אם תרגישי שהמטפלת היא הסיבה לבעיה, תוכלי לפנות למקום אחר. אבל קודם תבדקי היטב איפה באמת הבעיה בטיפול שלך ומהו החלק שלך. דברי על זה עם המטפלת שלך.

מקווה שתצליחי,
פנינה

היי יקרה

אני קוראת את דבריך ומזדהה עד מאוד כי אצלנו בבית זה בדיוק אותו הדבר.
אם היה לי מספיק אומץ ובטחון עצמי הייתי עוזבת אותו ממזמן רק שאני דואגת לילדים ומאוד מוטרדת מהמצב
אין ספק שהחיים לא נעימים בצורה כזו ואני פשוט לא מאושרת
מאחלת לך שתמצאי כוחות ותהיי חזקה בכל דרך בה תפני

בהצלחה
ליטל

אני באמת יכולה להבין אותך כי רק מי שעוברת את זה באמת יכולה להבין במה מדובר וכמה זה קשה, עדיין לא פניתי לעזרה, אני בספק אם אעשה זאת, ושוב, מהפחד..אני לא יודעת למי אני מחכה או יותר נכון למה אני מחכה??? המצב יחמיר רק אם האלימות תהפוך להיות פיזית!! למרות שלפעמים אני אומרת שהיה עדיף כבר שירביץ לי וזה יעבור.. הפגיעות הנפשיות לא עוברות.. רק מתעצמות
אני באמת מקווה לקבל את הכוחות יום אחד ולהזיז דברים..ומאחלת את אותו הדבר לך..
בהצלחה..

כמה פרטים שאם הייתי יועת כשהייתי במצבך היה לי הרבה יותר קל:
1. ילד עד גיל 6 או 7, ובוודאי בן פחות משנה נשאר עם האם, וכמעט לא משנה מה האב אומר או עושה
2. את לא צריכה להוכיח כלום. רק להתגרש
3. ירצה או לא, בקלות או בקושי הוא ישלם מזונות לילדה ואולי גם לך (כולל את חלקך בפנסיה שלו, בעסק שלו או בקופת הגמל, וזה יתן לך בסיס להתחלה
4. הוא חייב להשתתף, אחרי הגרושים, בהוצאות גן, מטפלת וכו (גם אם הילד איתך בבית, הוא חייב להשתתף)
אני גיליתי כמה כוח יש לי רק כשפניתי לעורך דין, והבנתי שיש דרך, גם אם לא קלה, החוצה.
בהצלחה. אל תחכי למכות, הן יגיעו. בטוח. בעלי היה מסביר לי שאני טיפוס אלים, כשהייתי מתגוננת...
תחשבי איזו תמונת משפחה את נותנת לילדה, אם תמשיכי להתנהג כאילו זה נורמלי
בהצלחה

שלום לך,
לא ברור מהו הרקע לאלימות אימך, אולם מדבריך אני מבינה שבתשע השנים האחרונות היא לא היתה אלימה וביקורך בבית הוא שגרם להתפרצותה האלימה הפעם. מכאן ניתן להבין שמשהו בנוכחותך גרם לאימך להיות אלימה?
יחסיך עם אימך סבוכים. אין ספק שאת מאד פגועה ממנה. אני מבינה כי את עזבת את הבית בעוד שהאחים שלך נותרו בבית עם אימם. נראה גם שאת לקחת על עצמך את תפקיד המגנה של אחיך מפני אימך (לא ציינת את גילך וגם לא את גיל האחים ואם מדובר בקטינים. יש לכך משמעות בהקשר של דבריך).
אם אחיך סובלים מאלימות מצד אימם כלפיהם, ביכולתך להגיש תלונה במשטרה על פגיעה בילדים, יש על כך חובת דיווח. תמוה בעיני אם הגשת תלונה כזו והמשטרה לא הגיבה.
את יכולה לפנות גם ללשכת הרווחה באזור מגוריך ולדווח על אלימות כנגד אחיך (כשמדובר בקטינים). פקידת סעד (עובדת סוציאלית) לחוק נוער אמורה לבדוק תלונה מעין זו ולהציע התערבויות מתאימות. על פי התרשמותה היא יכולה גם להמליץ על בדיקה כזו או אחרת לגבי מצב האם.
אגב, אם תורחק האם מילדיה, מי יטפל בילדים? התערבות הרווחה תתייחס בודאי גם לשאלה זו.
המצב שאת מתארת, בו עליך לבחור בין אחיך לבין אימך הוא מדאיג וקשה לכשעצמו. אני מניחה שאת מתמודדת עם מצב לא קל ושאת עצמך זקוקה לעזרה. האם חשבת על זה?

השאלה מורכבת והפתרונות לא פחות, ככל הנראה.
נסי להיעזר בגורמים שציינתי, בהצלחה,
פנינה

תודה על תגובתך המפורטת, אני מעונינת להגיב ולהוסיף מס' נקודות ע"מ למקד יותר את התשובה.
הקשר עם אימי לא קיים ב9 השנים האחרונות (אומרת לה שלום כשאני רואה אותה ובזה זה מסתיים). אני בת 28, במהלך השנים האלו היא בעיקר אלימה מילולית וריגשית כלפי האחים שלי (הקטן בן 11) . בשבועות האחרונים התגובות שלה הלכו והחריפו בשל ארוע מלחיץ שקרה במשפחה, אני מניחה שביקורי הוסיף על זה בהחלט.
אבי חסר יכולת תגובה מולה ומעדיף לטמון ראשו בחול, בסופו של דבר מי שדואג לאחיי ומשוחח איתם על הקורה בחייהם זו אני כך שהאחריות והתפקיד אינם חדשים לי .
מאחר ובמהלך 9 השנים האחרונות לא ידוע לי וככל הנראה גם לא הייתה אלימות כלפי מי מהאחים, החשש העיקרי שלי הוא המסוכנות שלה ( בהווה ובעתיד) כלפיהם, לאור ההתפרצות האחרונה.
האם ניתן לבקש על רקע זה את התערבות מחלקת הרווחה?
האם תלונה של בוגר, מעל גיל 18, על אלימות מצידה בהיותו קטין, תסייע לתהליך?
האם ניתן לכפות עליה טיפול פסיכיאטרי?

הבחירה הראשונה היא האחים שלי, שטובתם בלבד עומדת לנגד עיני, ואין לי ספק שכמשפחה אנו עומדים בפני טלטלה לא פשוטה, חשוב לי לקבל מידע לפני שאני מתחילה בפניה לגורמים חיצוניים על מנת לדעת (פחות או יותר) לקראת מה אנו הולכים ומה הסיוע שיתבקש במהלך הדרך מגורמים נוספים (פסיכולוג? אם כן מאיזה תחום התמחות/ נסיון?), האם יש גורמים נוספים שיוכלו לתת לי מידע בעניין?


תודה מראש

על חלק משאלותיך כבר עניתי קודם.

בקצרה:

א. ודאי שאת יכולה ואולי גם צריכה לשתף את מחלקת הרווחה בדאגותיך. היא האחראית על נושא ילדים בסיכון.
ב. לא נראה לי שתלונה במשטרה על פגיעה מסוג זה מלפני שנים תהיה רלוונטית.
ג. כפיית טיפול פסיכיאטרי היא תהליך רפואי ומשפטי (חוות דעת של פסיכיאטר מחוזי, החלטת בית משפט) מסובך ומחייב תנאים מאד מחמירים להגשת הפנייה.
ד.במידה ותפני לרווחה הם כבר יפנו אותך או את הנפגעים לגורמים המתאימים.
ה. את יכולה לפנות למועצה לשלום הילד.

אני מאמינה שמידע זה עונה על כל מה שדרוש כדי לפנות לעזרה.

פנינה

שאין לי אפשרות לעזוב את הבית...
אין לי לאן ללכת עם הילד. המשפחה שלי גרה ממש רחוק... ואני לא יכולה להשתכן אצל חברים עם הילד...

שלום לך האחת והיחידה,

נראה כי בעלך מנצל היטב את רגשות האשמה שלך, מהן עליך להפטר אם את חפצה בשינוי.

אין בכך כדי להצדיק את אלימותו המילולית והפיזית (!) כלפיך. אם איננו שולט בפיו ובידיו עליו האחריות וכדאי שיטפל בכך. לא מדובר בפנייה חד פעמית, אלא בתהליך מתמשך במהלכו ילמד להכיר את הדפוסים הרגשיים וההתנהגותיים שלו, במטרה להחליפם
באחרים, יעילים יותר. אין כאן שום כוונה להרוס לו את החיים, להיפך, הכוונה היא לעזור לו כדי שגם הוא ירגיש יותר טוב.

אגב, התעלמות יכולה להיות נשק כואב ומכאיב. אף אחד לא רוצה להרגיש אויר כי זה להרגיש לא קיים, מעין מוות.

כן, את יכולה להגיש תלונה על אלימות מילולית (כינויים מעליבים, השפלות, קללות, איומים, הקנטות וכו'). תני לעצמך את הקרדיט על מה שאת מרגישה, אינך אמורה לסבול זאת.

כדי לקבל מענה לשאלותיך, גם בתחום המעשי וגם בתחום הנפשי, אני ממליצה לך לפנות בהקדם לטיפול בשרותי הרווחה, בהם ישנו מענה מיוחד לנושא של אלימות במשפחה, עם נסיון וידע רבים.

ההתלבטות הפנימית שלך מוכרת ואופיינית לנשים במצבך. אי אפשר להשאר הרבה מדי זמן במצב של אי החלטה. את יכולה לקצר את משך הזמן בעזרת הטיפול.

לפרק אותו ציינת בעברך יש מן הסתם השפעה על חייך. גם זה נושא שאפשר יהיה להתייחס אליו בטיפול.

נסי והצליחי,
פנינה

אהבתי את "האחת והיחידה" :)
זה לא שאני ממעיטה מערכי, התכוונתי לכך שאני "עוד אחת לסטטיסטיקה" :)

פניתי לרווחה בעירי וברחתי משם כל עוד רוחי בי.
התחילה לשאול מלא שאלות על המשפחה שלי, על איפה גדלתי, על הילדות שלי... אני לא מעוניינת בטיפול פסיכולוגי. כבר עברתי 3 שנות טיפול מדהימות וחשובות. אני רק רוצה שייתנו לי ידע פרקטי למה אני אמורה לעשות עכשיו.
במקום זה, היא אמרה לי שהיא רוצה קודם לבנות בי את החוזק הפנימי שלי ואז להפנות לסיוע משפטי...
היה בזה משהו מאד מחליש: אם אישה מגיעה אלייך ואומרת לך שהיא רוצה להתגרש ושהיא צריכה עזרה פרקטית בלאן ללכת, האם יש עזרה בשכה דירה/ארנונה וכו'...
ואת אומרת לה- "חכי עם הגירושים. תישארי איפה שרע לך, כי קודם צריך לבנות אותך"...
זה בעצם להגיד לך: "אני יודעת טוב ממך מה טוב לך". ויותר מזה: זה להגיד "את לא מספיק חזקה. אני צריכה לבנות אותך קודם".

בקיצור, יצאתי משם מאד מתוסכלת ובחרתי שלא לפתוח תיק ברווחה.

פניתי לסיוע משפטי מטעם המדינה ונתנו לי עו"ד שצעקה עלי בטלפון כששאלתי אותה אם היא יכולה להיפגש איתי מוקדם יותר ממה שאמרה לי.

שונאת ביורקרטיה.
החלטתי לפתוח תיק באופן עצמאי. לפחות לתביעת משמורת.
אח"כ עם המזונות, אחכה לעו"ד...

בנתיים בבית, אני אוויר.
אבל בלב יש אש. ובבטן מים.
והכי חשוב- ברגליים- אדמה.

יוצאת אל האור.
תודה על "האחת והיחידה". זה כל מה שהייתי צריכה.

אני.

שלום לך,
כשקראתי את הכותרת, צפיתי שבהמשך אקרא על הסיבות לכך שאת מפוחדת ויצאתי מהנחה שאת נמצאת בסיכון.
לאחר שסיימתי לקרוא את פנייתך הבנתי שמה שמטריד וכנראה שגם מפחיד אותך כעת הם נושאים משפטיים. על חלקם אנסה לענות, כמיטב ידיעתי, אם כי אינני בקיאה בנושא המשפטי, ואחר כך אתייחס לפנייה כולה.
לשאלותיך: א. אשה שעזבה את דירתה בשל אלימות מצד בעלה איננה מורדת. ב. בעת הגירושין אמורים בני הזוג להתחלק ברכושם ובכספים שצברו במהלך נישואיהם, שווה בשווה. ג. בדרך כלל מומלץ לערוך את הסכם הגירושים בבית המשפט לענייני משפחה ולאחר מכן להתגרש כדין (הוצאת גט) בבית הדין הרבני.
בגדול, אם פנייך לגירושין את צריכה עורך דין שיעשה את העבודה בשבילך ויתייחס לגופם של דברים. את תסבירי לו מה את רוצה ותשאלי את השאלות והוא אמור לתרגם את בקשותיך ללשון משפטית, להגיש תביעות לבית המשפט ולייצג אותך בעת הדיונים.
לגבי פנייתך -
החלטתך לסיים את נישואיך הקצרים כבר עכשיו עשוייה למנוע החמרה באלימות כלפיך ולסייע לך להתחיל מחדש עם מינימום נזקים. יחד עם זה, אתם כבר חולקים רכוש משותף ויש ביניכם רקע של אלימות בין-זוגית.שני דברים אלה לא מבשרים גירושים קלים והלוואי ואתבדה.
למרות הנסיון הקצר שלך, הייתי מציעה לך לעשות בדיקה מה השתבש לך בקשר הזה וגם לעבור תהליך של סיום והתנתקות מבעלך. סוג של ניקוי. תהליך הגירושין מתמשך בד"כ. נצלי את הזמן הזה.
קיימת גם אפשרות להסלמה באלימות לאורך תהליך הגירושין. פנייה לטיפול בנושא אלימות בין-זוגית תוכל לעזור לך להתמודד עם הצפוי.

בהצלחה,
פנינה

אני יכולה להבין אותך, אביגיל.
אולי בפעם הראשונה, מאז נלחמת כל כך כדי שבעלך לא יעזוב אותך, את יכולה לשחרר סוף סוף את הכעס, השנאה ורגשות הנקם שבתוכך.
כל עוד את שולטת ברגשות אלה ונותנת להם ביטוי במקום ובזמן הנכונים, אני לא חושבת שאת אמורה להרגיש רע. להיפך, חשוב שתומצאי את הדרך לבטא את רגשותיך ואז, בהמשך, לתעל אותם לפסים חיוביים.
יהיה עליך ללמוד לשחרר את מה שלא איפשר לך להפרד מבעלך: פחדים, חסכים, תלות, גרנדיוזיות (כל-יכולה) ועוד.
אחרי שתשחררי את כל אלה יתפנה לך מקום לדברים חדשים שמן הסתם לא היו יכולים לבוא לביטוי קודם לכן.
זהו תהליך והוא דורש ממך עבודה. אם את מרגישה שלא תוכלי לעשותו לבד, את יכולה לפנות לטיפול שיעזור לך למקד ולכוון את עצמך, לדברים שיתאימו לך.
וכמובן, מותר לך ללרצות לנקום, אבל אני מניחה שאת יודעת להבדיל בין הרצון הזה לבין פעולה אקטיבית.

שיהיה לך טוב,
פנינה