פורום אלימות במשפחה - יש לך שאלה?

נינט,
המקרה שאת מביאה הוא באמת מורכב ובודאי טופל כבר במסגרות שונות: ברווחה, בבריאות הנפש ואולי בעוד מקומות. כך שאני מעריכה שהמשפחה כבר יודעת, פחות או יותר, לאן היא יכולה לפנות.

הבן הוא אלים, אך נראה שמדובר בבעיה נפשית ולכן הוא מטופל בבריאות הנפש ולא במרכזים לטיפול באלימות.

בדרך כלל במקרים כמו זה, יש צורך בשיתוף פעולה בין הגורמים השונים (רווחה, בריאות, בית המשפט וכד') וכמובן גם שיתוף פעולה מצד המשפחה.

כנראה שכבר הוצע פתרון עבור הבן, בהוסטל. חשוב לבדוק מדוע הפתרון הזה לא צלח ואם ישנן לכך סיבות מוצדקות, הרי שיש לחפש פתרון אחר. יחד עם זאת, לא אתפלא לשמוע שמגוון האפשרויות הוא מצומצם ובפרט כשהמשפחה דלת אמצעים.

אני יכולה להציע לכם לנסות לחפש עמותות וגופים שתומכים במשפחות שבהן יש חולה נפש, ולאו דוקא תמיכה כספית. המשפחה בודאי זקוקה לתמיכה כדי להתמודד עם בן משפחה חולה.

במידה וההורים מעל גיל 65, הכתובת שלהם ברווחה היא המחלקה לקשיש.


שיהיה בהצלחה,
פנינה

שלום לך,
אכן אירוע שכזה עלול להציץ במגוות רגשות, חלקם סותרים.

לכן מומלץ לפנות לפגשית ייעוץ- רצוי במרכז לטיפול ומניעת אלימות במשפחה במקום מגורייך.

את צודקת בהחלט שאין לעבור לסדר היום כאילו כלום לא קרה.

מני

שלום עדן,
קיצרת במכתבך, אבל הכאב שלך עובר בכל מילה ומילה.

צר לי אולי לאכזב אותך ולחזור על אמירות שנאמרות כאן שוב ושוב: הפתרון שאני יכולה להמליץ עליו הוא טיפול בשיחות.

אנשי טיפול מיומנים יוכלו לבדוק ביחד איתך ולראות מהו הטיפול המתאים לך ביותר, בהתאם למצבך ולמידע שיאספו ממך. ישנן הרבה אפשרויות של טיפול וחשוב שהטיפול יענה על הבעיה שלך.

טיפול הוא לא תהליך פשוט. קודם כל כדי להתחיל טיפול, חשוב מאד שיווצר קשר של אמון ובטחון מצידך כלפי המטפל/ת. רק כך יהיה זה אפשרי לך לפתוח ולדבר על דברים שמן הסתם קבורים עמוק עמוק בתוכך. את יכולה להביו מכך שטיפול דורש זמן, סבלנות והשקעה. וגם אמונה בסיכוי שלך לעשות שינוי.

אני אומרת לך שזה אפשרי. זה תלוי בהחלטה, בנחישות ובעקביות שלך.

נסי לפנות דרך שרותי הרווחה: דרך תחנות לטיפול משפחתי או דרך מרכזים לטיפול ומניעת אלימות במשפחה. אם יש לך עו"ס משפחה הוא/היא אמורים לכוון אותך למקום הנכון.

ישנם גם קווי חירום שונים, איתם את יכולה לשוחח ואולי הם יוכלו לכוון אותך באופן יותר ספציפי, על פי מקום מגוריך.

קוו חירום ארצי למניעת אלימות במשפחה ולמען ילדים בסיכון:1-800-220-000
אוזן קשבת: 03-6204999
ער"ן - עזרה ראשונה נפשית - 1201
מסל"ן - לנשים נפגעות אלימות ותקיפה מינית בדרום - 08-6422626

בהצלחה לך!
פנינה

שלום ליאת.

אתחיל מהסוף.
כן, את חייבת לטפל בזה, דוקא אם את רוצה להתחתן עם החבר שלך.
הסימנים שאת מתארת הם בדיוק הסימנים שאם לא תטפלי בהם עכשיו יהיה לך הרבה יותר קשה בעתיד: מעליב, מקלל, אגרוף בקיר, נהיגה מסכנת חיים, פגיעה בעצמו, הופך שולחן...

רוב הסיפורים שאני שומעת מנשים בגילאים מאוחרים ומאוחרים בהרבה, מתחילים במה שאת מתארת. זה הרבה יותר קל לבטל אותם כלא משמעותיים בשלב הזה, להתמקד רק בטוב, לראות שהוא משתפר, ולקוות ולחשוב שכל זה לא היה מעולם, או שזה קורה לכולם ואני סתם מגזימה.

מה שקובע מבחינתי היא ההרגשה שלך (!): את פוחדת, את לא נרדמת בלילות, את רוצה אותו - אבל לא ככה.

תסמכי על הרגשות שלך ותקשיבי להם היטב. הם שלך, הם זו את ואת ראויה שתקשיבי לעצמך ולא תתבטלי בפני איש.

אני נחרצת, אבל לא כדי להפחידך או להרתיעך, אלא כדי שתעשי עם זה משהו.זה הזמן לתפוש את הדברים ולשנותם. (אנחנו כבר מזמן חושבים שיש להכשיר זוגות לפני הנישואים, בסדנאות בנושא הזה, אבל אין תקציב...).

לאן לפנות - את יכולה לקרוא בכל המיילים הקודמים. אין לי מה לחדש בעניין וכדאי לך לקרוא.

בהצלחה,
פנינה

לליאת שלום רב,
אני מאד שותפה להרגשה המקסימה לפני נישואין, שהכול יכול להיות יותר טוב אח"כ.
אבל רוצה להזהיר אותך, שאם הולדת ילד, נאמר שמערכת הנישואין עוברת תמיד שוג של "טלטלה" כך שאם בן הזוג שלך לא יודע לנתב את הכעס שלו למקום חיובי ולא אלים, על כל בעיה שלא תהיה לך אחרי לידהאת צטרכי להתמודד איתה בקושי רב מאד, ואם לילד הדבר היחיד שיעלה בדעתך, שאותו אדם על אף שהוא אביו, לא יתקרב לבנך ולא יהווה השפעה לא טובה לתינוק.
ולצערי מניסיון רב אני אומרת לך הילד נפגע מכך מאדדד..
אז תשקלי טוב טוב לפני שאת מתמסדת עם אדם שלא מוכן לעזור לעצמו ומנאסתם לא מוכן לעזור למערכת היחסים.
הילדים שלך יסבלו מאד, אלא אם כן תדאגי לטפל בנושא לפני.
מאחלת לך רק אושר בריאות,
ושתפעילי מחשבה ולא אמוציה

לאלמונית
אתחיל מהשאלה ששאלת בסוף פנייתך- בודאי שיש באפשרותך להגיש תלונה במשטרה.

לגבי הסיטואציה עצמה- מדובר בסיטואציה מורכבת.
לא ברור לי בת כמה את, אך בכל מקרה מי ש"מפתחות" הבית מופקדות בידיו הוא אימך ובודאי גם אביך.
מכיוון שכך תפקידה של אימך להתוות את הגבולות בבית ולהחליט מי נכלל בתוכו ומי לא. מכיוון שאחיך בן 20 הרי שאין שום חובה משפטית (אני לא מדבר על חובה מוסרית) לאפשר לו להתגורר בית. לאמא שלך יש את הסמכות להחליט ולקבוע כי אם הוא אינו מקיים את כללי הבית, כפי שהיא קובעת אותם, היא יכולה להוציאו מהבית. לשם כך ניתן לבדוק את האפשרות של צו הגנה בבית משפט לענייני משפחה (ואז גם לא מדובר בהליך פלילי).

מני

אמי לא יודעת מה לעשות, וככל הנראה היא לא תעשה כלום. אני מרגישה שמחובתי לעזור לאחי, גם במקרה שאמי בוחרת לא לעשות זאת הפעם בגלל הדאגה לאחי הגדול. ואני בקרוב בת 18
תודה רבה

שלום לכם
ככל הנראה תצטרכו ללמוד ולחיות עם תחושת הדאגה לאחותכם.

מכיוון שמדובר באדם בוגר, שעבר את גיל 18,(כך אני מניח) הרי שאחותכם אחראית לחייה.

אין זה אומר שעליכם להחזיק בגישה הקיצונית ההפוכה (למעורבות יתר) ולהתנתק ממנה.

עליכם להיות לצידה וכאשר היא תזדקק לסיוע, להיות מוכנים ולהעניק לה אותו.

מניסיוני, במקרים רבים כאשר בני המשפחה לוחצים ומסנים לקבל החלטה עבור הילדה, הדבר יכול להוביל לתוצאה הפוכה ובנוסךף לכך ליצור תחושת בדידות ובושה. הסכנה היא שכאשר אחותיכם תזדקק לעזרה היא לא תמהר לעשות זאת אולי משום שתחשוש לזכות לתגובה נוסח "אמרנו לך".

לכן כדאי לעודד אותה ללכת לטיפול, אולי גם את בן זוגה המיועד, ולהעביר את המסר שאתם מוכנים להיות לצידה כאשר תזדקק לכם- לא להכריח.

המבחן להוכחת דאגתכם הוא להמשיך ולהיות לצידה גם כשהיא לא מקבלת את עמדתכם.

מני

שלום, תודה על תגובתכם!
אחותי החליטה להממשיך את הקשר והבן זוג משתף פעולה ומראה נכונות ללכת לטיפול וללרפא את עצמו האם אפשר לקבל מכם המלצות לדרך הטיפול ולמטפלים טובים?

נטלי שלום
יופי - טוב לשמוע, מכיוון שהכרה בבעיה הינה מרכיב הכרחי.

יחד עם זאת ראוי להדגיש כמה עקרונות :
א. רצוי שאחותך ובעלה ישתלבו בשלב ראשון בטיפול פרטני (אן קבוצתי כשמדובר בגברים) נפרד- כלומר פגישות עם איש טיפול נפרד לכל אחד מהם. הנחת היסוד בטיפול בתחום האלימות במשפחה היא כי על כל אחד מבני הזוג "לעבוד" תחילה על החלקים האישיים שלו

ב. רצוי להקפיד שכל אחד מהם יצטרף לטיפול בשביל עצמו ועבור עצמו ולא כג'סטה לבן\בת הזוג. לעיתים (לא תמיד) ישנם מקרים בהם גברים מגיעים לטיפול בעקבות איומי פרידה- לפעמים הדבר גורם לכך שכאשר איום הפרידה יורד, הם עלולים לעזוב את הטיפול.

ג. הטיפול היעיל לגברים, על פי רוב, הוא טיפול קבוצתי. כך שמומלץ לבן הזוג לשלב לצד הטיפול הפרטני (או במקומו) טיפול קבוצתי

לשאלתך
מומלץ לפנות למרכז לטיפול ומניעת אלימות באיזור המגורים- שם תוכלו לפגוש אנשי מקצוע (עובדים סוציאליים, פסיכו-תרפיסטים) שזוהי מומחיותם.

בהצלחה
מני

לאמא העצובה

עושה רושם כי עברת אירוע קשה, שיכול לעורר תחושות של השפלה וחדירה אל הגבול האישי והפיזי שלך.

נהוג לומר כי אלימות היא אלימות ואין להסכים לה וכך גם לגבי בנך.

יחד עם זאת בשונה מאלימות בין בני זוג, ראוי לזכור כי את ובנך לא נמצאים במעמד שווה, של שני מבוגרים. כהורה שלו יש לך תפקיד בתהליך ההתפתחות הפסיכולוגית שלו.

לכן ראוי לפי דעתי להפריד, ולו לרגע, בין הסטירה ובין הצורך שעומד מתחתיה.
הוא סטר לך לאחר שביטלת את התחושה שלו, שרודפים אחריו ולאחר שהוא בחר לשתף אותך במצוקות שלו.

לא אחת מבוגרים עושים זאת לילדים, אמנם לא מתוך כוונת זדון, משום שקשה להם להתמודד עם הידיעה שלילד לא טוב ולכן מבטלים את דבריו "מה פתאום אף אחד לא מדבר עליך...תפסיק להתבכיין כל הזמן ... תהיה "גבר"".
ייתכן שהילד ביקש בכך לשתף אותך במצוקה כל שהיא- ותגובתו (הסטירה) עלולה ללמד על הבדידות או חוסר שביעות הרצון מתגובתך, שעלולה הייתה להתפרש כדחייה.

כל הכבוד לך שלא החזרת לו חזרה- נראה כי הגבת בצורה סובלנית וראויה. וגם מחנכת-בכך שהסברת לילדים האחרים את חומרת המעשה.

כעת תוכלי לשוחח איתו- אין מה להיבהל מתחושת השינאה. נדרש בירור של שתי סוגיות: האחת היא תחושת המצוקה שהוא חש, ייתכן והוא זקוק לעזרה מקצועית יותר בעניין- כדאי לבדוק זאת. הסוגיה השנייה היא האירוע האלים. ראוי להמשיך ולשוח על מה שקרה ואף לנסות לבחון מהן המילים שעמדו מאחורי הסטירה, מה ניסה לומר לך.

אין ספק שרצוי להמשיך ולשוחח על מה שקרה, ללבן זאת, מילים ודיאלוג הן אלטרנטיבה טובה לביטול ולאלימות.

מני

שלום רוזאלין,
הארוע שאת מתארת, למרות ש"אין זו הפעם הראשונה שאת מקבלת ממנו מכות", נשאר חרוט במיוחד בזכרונך, אולי מפני שלראשונה (?) נחשפה האלימות של בעלך מול ילדיך וגם "ההורים של שנינו ידעו". מה שהבהיר מעל לכל ספק שהתופעה אכן קיימת, ידועה, אי אפשר להסתירה יותר והיא דורשת ממך תגובה (כן, גם ממנו, אבל יש הרבה דרכים לנסות ולעקוף את הבעיה. אלא שבסוף היא מתפוצצת...).

לא קל לעשות שינוי, כי הוא מחייב אותנו להתמודד עם דברים חדשים שאיננו מכירים ומעורר חששות מובנים. גם טיפול הוא סוג של מחוייבות לשינוי, גם להתגרש הוא שינוי. שניהם מחייבים אותנו לשנות מהמסלול אליו אנחנו רגילים.

במקרה שלכם, או שתפנו לטיפול, לפחות תפני את, כדי לעזור לעצמך, או שהמצב יחמיר ותאבדו את היכולת לשלוט בתוצאות. לכן, ככל שתקדימו, ייטב. במסגרת התכתבות זו אין זה רציני להתנבא לגבי סיכוייכם להשאר ביחד. אולם בסופו או במהלכו של טיפול, את תהיי אמורה לדעת מה את רוצה לעשות ומה את מחליטה (וכמובן שהילדים יהיו גם הם בתוך השיקולים שלך).

הערה קטנה: התפרצות אחת שלך אין בה כדי להביא לכל מה שאת מתארת. היא בודאי לא מצדיקה מכות או כל סוג של אלימות. מה שכן יכול להיות הוא שאתם לא יודעים לדבר האחד עם השני על המצוקות שלכם ולהיות קשובים אחד אל השני. לאחר שתטפלו בבעיית האלימות (אגב, זה טיפול בנפרד ולא טיפול זוגי), יהיה טעם וערך גם לטיפול זוגי, בתקווה שאכן תגיעו לשלב זה.

ואם זה לא הולך, חזקי את עצמך, כדי שתוכלי לעשות את ההחלטות שלך בעצמך ולסמוך על עצמך. זה טוב תמיד.

בהצלחה,
פנינה

שלום לך,

קראתי ופשוט נדהמתי כיצד היטבת לתאר את מה שאנחנו מגדירים כאלימות, אלא שאנחנו נפגשים עימה בדרך כלל אצל גברים, המטופלים במרכזים לטיפול ומניעת אלימות בשרותי הרווחה, או שומעים עליה באמצעות הנשים המוכות, הפונות לעזרה.

את מדברת על פתיל קצר, על המעבר החד מאדם רגוע למפלצת, על אלימות מילולית ופיזית (אגב, התעללות בבעלי חיים היא אחד המדדים בקביעת רמת המסוכנות).

יותר מכך, את מתארת דימוי עצמי והערכה עצמית נמוכים, פחד נטישה, היסטוריה של אלימות במשפחה, כעס על עצמך, תחושת כשלון, אלימות השמורה לבית ולמשפחה בלבד, לעומת ההצלחה בחוץ (עם הביקורת העצמית המחמירה שלך).

המדהים הוא שאת כל זה אומרת את ואת אשה. רוב רובם של הגברים האלימים אינם מבטאים עצמם במלים אלה, כשהם מגיעים כבר לטיפול אין להם את התובנות שלך, את ההתבוננות הפנימית שלך וההכרה שיש להם בעיה. אני אומרת את הדברים לא ממקום שיפוטי אלא מהעובדות כפי שהן מוכרות לי מנסיוני המקצועי.

אין לך מושג עד כמה את קרובה (לעומתם) למקום שממנו תוכלי לצמוח ולהשתנות, כי את ממש בשלה ומשוועת לכך.

שוב נחזור, כמו במנטרה: פני למרכזים בהם מטפלים מקצועיים בתחום טיפול באלימות במשפחה. הם ידעו איך לעזור לך. נראה לי שהם אפילו ישמחו לקבל אותך, עם המודעות הנפלאה שלך.

בהצלחה לך, תמשיכי, את אשה אמיצה,

פנינה

אני מסכימה עם מה שכתב לכם מני ומשוכנעת, גם מתוך תגובתכם השניה, ששניכם תוכלו להוסיף חוכמה ודעת ואולי גם אריכות ימים במשותף, בעזרת טיפול של אנשי המקצוע בנושא אלימות במשפחה. אני מדגישה אלימות במשפחה, במובן הרחב, אליו אנחנו מתכוונים, בלי להכנס כאן לפרטים.

תלונות חוזרות, דיווח על "אלימות מילולית בלבד", ילדים חשופים לאלימות, התנגחות במערכות המשפט/משטרה/רווחה, המחשבה שהפתרון בידינו, אבל גם תחושת קורבנות, ההמנעות מלפתוח את הנושא בטיפול והאחיזה בתקווה שיש דרך פורמלית ומקוצרת לפתרון הבעיה - אלה ואחרים הינם מסממני הבעיה עצמה. לא משום שאתם לא רוצים לפתור את הבעיה אלא משום שהדרך לפתרון היא באמת קשה, ארוכה ומחייבת לשנות דפוסים שהתקבעו. וזה לא קל.

מסלול השיקום הוא חלק מהטיפול שתוכלו לקבל בשרותי הרווחה. הטיפול נועד לסייע לכם להשיג את המטרות שאתם מציבים לעצמכם, אלא שאינכם מצליחים לעמוד בהם כפי שהייתם רוצים. מטפל זוגי או יועץ נישואים חסרים לעתים את הידע והנסיון בתחום הספציפי של אלימות במשפחה ולכן אנחנו ממליצים על מי שהוכשר לעניין זה במיוחד.

ולשאלתכם - לפי ההגיון הפשוט עליכם לנסות לשכנע את התובעים (עורכי הדין שייצגו את כתב התביעה בדיון בבית המשפט), כי הארוע הינו יוצא דופן, חריג, איננו מהווה סכנה לאיש מבני המשפחה; כי אתם מסוגלים להתמודד עם הבעיה בהצלחה ואף עשיתם כך בעבר; להביא נימוקים משכנעים כיצד ביטול הצו יתרום למניעת אלימות חוזרת בעתיד; לשכנע שהנזק רב על התועלת וכד'.

לדעתי, הדבר שישפיע ביותר על התביעה יהיה, אם תודיעו שאתם פונים לטיפול (ודאי שירצו מכם גם אישורים לכך בהמשך). אז כפי שאתם רואים, חזרנו שוב להתחלה.

בסופו של דבר האחריות היא שלכם וההחלטה בידכם. החיפוש אחר אשמים לא יועיל לאיש.

בהצלחה,
פנינה

מעיין שלום

אני ממליץ לך ליצור קשר עם עובדת סוציאלית במקום מגורייך.

תוכלי דרכה, או ישירות, לפנות לפקידת סעד לחוק ילדים ונוער- במידה ונשקפת סכנה מיידית לילדה והיא תוכל להסדיר את הפגישות של שלה עם האב בתוך מרכז קשר- מרכז שנבנה במיוחד לשם כך.

אפשרות אחרת היא לפנות לפקידת סעד לסדרי דין- מתפקידה להסדיר את הסדרי הראייה במקרים של גירושין.
במידה והיא תתרשם שקיים סיכון לילדה- גם היא תוכל לפעול להסדרת הפגישות במרכז
קשר.
בנוסף לכך- באפשרותך לפנות לבית משפט לענייני משפחה כדי להוציא צו הגנה.

כאמור, רצוי לקבל סיוע מעובדת סוציאלית במרכז לטיפול ומניעת אלימות במקום מגורייך

מני

שלום לך או לכם

אינני בקיא בצד המשפטי.
ידוע כי לאחר שהוגשה תלונה במשטרה לרוב מדובר ב"מסמר ללא ראש"- כלומר מסמר שלא ניתן להסירו מהקיר.

גם אם אתם חשים שנעשה לכם עוול- ההחלטה שלא לבטל תלונות במשטרה בתחום האלימות במשפחה, נובעת מתוך הכרה במורכבות של הנושא, ובטלטלות הרגשיות שעוברות על בני זוג. מדובר בנושא סבוך מאוד ומערכת החוק פועלת על סמך ניסיון העבר.

ישנם מקרים-ספורים- שבהם מערכת החוק והמשפט משתכנעת לבטל את התלונה- ויש לכך ביטוי בהחלטות שמתקבלות. לפעמים עורך דין טוב בהחלט עוזר.

יחד עם זאת- הנקודה החשובה איננה התלונה, אלא האלימות עצמה.
אני מניח שאם הגעת לכדי מצב בו הגשת תלונה נגד בעלך מדובר באלימות. אין דבר כזה "אלימות מילולית בלבד". נשים רבות שפגשתי מספרות שהאלימות המילולית לעיתים קשה שבעתיים מזו הפיזית. אלימות שמכרסמת בתחושת העצמי שלהן, בביטחון העצמי והאישי, מילים שמערערות.


לכן הייתי מציע לנסות ולטפל בבעיה ולפנות, כל אחד מכם בנפרד, לטיפול במרכז לטיפול ומניעת אלימות במקום מגוריכם.

אינך אשמה בכך שהמשטרה מרחיקה את בעלך ושמערכת המשפט שופטת אותו. אם בעתיד יידע להעניק לך את הכבוד שראוי לך ולכל אדם- צעד זה ייחסך. אם גם את משתתפת באלימות המילולית אז זכרי שגם לבעלך מגיע יחס של כבוד ורגישות ועליו ללמוד לבקש ולקבל אותו, מבלי לפגוע בך.


אם מדובר בתלונות חוזרות שלך במשטרה, כדאי לשקול היטב את כתיבת המכתב שעורכי הדין מבקשים ממך. נתקלתי במקרים שבהם נעשה בדבר שימוש כדי להטיל דופי באמינותם של נשים. אין זה אומר כמובן שזה מה שיקרה בסיפור הנוכחי אבל כדאי לקחת זאת בחשבון.

לכן אולי כדאי לשניכם להתגייס לטיפול, כל אחד בעצמו ומאוחר יותר בזוגיות שלכן, במקום להתגייס יחד כנגד מערכת המשפט. אולי כדאי להשקיע את הכספים הללו בבנייה ולא במתקפה.

בהצלחה
מני

שלום לך,
בעלך מאשים אותך בכל, מסיר אחריות למצבכם כבני זוג, מתייחס אליך באופן משפיל, לא מעריך את התנהלותך הכספית, מבודד אותך ממשפחתך ופוגע בביתך, מערער על הבריאות הנפשית שלך ומראה לך שאינך חשובה לו.

יחד עם זאת הוא יכול להיות הכי מדהים והכי עדין. זו כבר סיבה טובה להכנס לקונפליקט: לאיזה מבין ההתנהגויות שלו להתייחס, האם לצד הטוב שלו או אולי לצד הרע?

את מתקשה לתת תשובה ושואלת אם את מגזימה בתגובות שלך.

ואיך את מגיבה?
את לא מכבדת אותו, את לא ממש מבינה מה הוא רוצה ממך, את לא סומכת עליו כאב לילדיך. את גם ויתרת לו כשלא קיים את הבטחתו ללכת לטיפול.

אני אקשה עליך ואשאל: יתכן שבעצם גם לך לא כל כך נוח עם עצמך? על כך שהתחתנת איתו בגלל ההריון? על כך שהוא המפרנס ואת אינך עובדת? על כך שבתקופה מסויימת העדפת את משפחתך עליו ולא עזרת לו להיות איתם בקשר?

אני מציעה לך לברר את כל התחושות האלה שאיתן את מסתובבת. שכן הן מבלבלות אותך ומשאירות אותך תקועה במעגל סגור, בתחושה של אין-מוצא ובחוסר יכולת לעשות שינוי.

חשוב שתתדעי: השינוי מתחיל קודם כל מעצמנו. כשתביני מה גורם לך להתנהג באופן שבו את מתנהגת, תוכלי גם לבחור אם להמשיך באותה התנהגות או לשנותה. כשתהיי יותר ברורה לעצמך, תדעי גם מה את רוצה מבעלך.

אני ממליצה לך לפנות לשרותי הרווחה ולבקש טיפול על ידי מטפל מומחה לנושא. מאד יכול להיות שאחריך יצטרף לטיפול גם בעלך ואז תרויחו שניכם.

מה שחשוב הוא שאת תקחי את חייך וגורלך בידיך. וזה תלוי בך!

בהצלחה,

פנינה

היי,
הלכתי ללשכת הרווחה אמרו שיראו מה יוכלו לעשות למעני , באשר לבעלי, הוא זה שבחר להסתכסך עם משפחתי הם נורא אהבו אותו בהתחלה עד שהוא החליט לטנף עליהם ללא סיבה אז אני ממש לא מקור הסכסוך פה ,באשר לזה שהוא מפרנס ,סליחה הוא בעלי והוא מחויב לפרנס אותי גם אם לא אצא לעולם לעבודה כך כתוב בכתובה והוא חתום עליה ,הוא לא מראה שום סימן לחרטה על המילים המכוערות שלו כלפיי אפילו היום כבר התחיל לקרוא לי מטומטמת ברחוב וזאת בגלל שהערתי לו למה אתה אומר לילדה לסתום את הפה שהיא שרה באוטו ...הוא שיש לה ריח של פרות על הבוקר ...אז הוא פשוט בן אדם דפוק ולמה אני אוהבת כזה בן אדם שיעשה רק רע לבת שלי ידבר עליה ככה וישרוט לה את המוח איזו אימא אני אם אני ייתן לזה לקרות.

שלום יקרה,

שמחה שפנית לרווחה. תדאגי לקבל מהם את העזרה שאת זקוקה לה.

אם לא הייתי מספיק מובנת, חשוב לי להסביר שלרגע לא חשבתי להאשים אותך במשהו. להיפך, ניסיתי לשער מה מטריד אותך ומה מפריע לך, כדי לעזור לך לעשות צעד אחד - ולו קטן - שיקדם אותך ויעשה לך טוב.

אחרי הכל את עצמך שואלת "למה אני אוהבת כזה בן אדם". אולי תסכימי איתי, אם אומר שאנשים אחרים מבינים עוד הרבה פחות ממך איך זה יכול להיות שאת עדיין אוהבת אותו, ושואלים את אותה שאלה שאת שואלת. כי התשובה באמת מורכבת ולא פשוטה להבנה.

בינך לבינך את גם שואלת "איזה מין אמא אני", כי ביחד עם הנסיון להגן על ביתך, את יודעת, שלמרות כל מה שאת עושה, עדיין הילדה נפגעת.

ואני כן מבינה את הקושי שלך למצוא את הפתרון השלם ואת ההתלבטות שלך.

ולכן אני מציעה לך ללכת לטיפול. כי לבד זה קשה. ולא בגלל שאת לא בסדר.

מקווה שהסברתי את עצמי יותר טוב

שיהיה לך בהצלחה!

פנינה

שלום פנינה ,אתמול ביקשתי לדבר איתו על מה שקרה , והוא כמובן צרח עליי בצרחות ושאג כמו אריה במקרה חברה שלי הייתה על הקו ללא ידיעתו ופשוט אמרה שלעולם לא שמעה דבר שכזה ...בכל אופן בלהט הדברים הוא אמר לי שהוא עובד בעבודה מסוכנת ואני מתקשרת ל***ן לו במוח ..ואם משהו יקרה לו הוא קודם כל אם יישאר חי יבוא הביתה יקרע אותי מכות ואז יירגע אולי אח''כ הוא יצטער אבל קודם הוא ירגיש טוב ...אחר כך אמר שהוא יהרוג אותי אני שוב אומרת זה היה בלהט הדברים כי הוא גם נפגע שכתבתי לו הודעה שבה קיללתי אותו בגלל מה שקרה בבוקר...האם אני צריכה להתייחס לזה ברצינות? כמובן שהוא אמר שיש לי מוח של בת 4 ואני לא מבינה מה הוא רוצה ממני..שהוא בסה''כ רוצה אם אני לא הולכת לעבודה שאני אעשה עם עצמי משהו שאני מתרקבת...שאני בדיכאון אחריי לידה וכל מני כאלה..שהוא רק רוצה בטובתי .. ואם אני בוחרת לא לעבוד בסדר אין לו שום בעיה אבל שאני אעשה כל מה שהוא אומר לי וישתוק כי אני לא יכולה גם לא לעשות כלום וגם לבוא בבקשות , שאם אני רוצה כבוד ככה הדברים צריכים להיות ,
אולי הוא פשוט לא יודע איך להתבטא ז''א איך להציג את עצמו למרות שהוא ממש רהוט בדיבורו באופן טבעי אני ממש לא יודעת מה לעשות....לאור הדברים שכתבתי יש מקום לדאגה ממנו פנינה?

שלום לך,

איומים מסוג זה שאת כותבת עליהם הם כבר עניין לתלונה במשטרה.

אם יש לך עדיין התלבטות בעניין, שתפי והתייעצי עם הגורמים המתאימים בשירותי הרווחה, שיעזרו לך בכך.

אני מציעה לך לא למתוח את החבל ולא "לחמם" עוד יותר את האוירה בבית, כל עוד אין לך הגנה נוספת. את העימותים עם בעלך עליך לנהל רק כשאת כבר יודעת אלה אמצעי הגנה עומדים לרשותך וכיצד להשתמש בהם.

אז כן! התייחסי לדברים שלו ברצינות. יש מקום לדאגה!

פנינה

לאנונימי שלום רב

אכן מצבך מורכב ומסובך.

הלוואי והערותך היו יכולים להספיק ולעודד את ההורים שלא לסטור לביתם הקטנה.

שים לב שמבחינת החוק חלה עליך חובת דיווח במקרה ומדובר בילד המוגדר, מתוקף חוק כחסר ישע והוא עובר הזנחה או התעללות.

ייתכן כמובן שלא מדובר בהזנחה ו\או התעללות או בשיטה לקויה ליצירת גבולות ואכן במקרה שכזה הורים יכולים לקבל ייעוץ.

אין לי ספק שאתה מצוי בקונפליקט גדול בין אהבתך וקרבתך לאחותה של זוגתך ובין רגישותך לילדה הקטנה. אולי תוכל להזהיר את ההורים ולהפנות את תשומת ליבם לכך שהתנהגות מסוג זה יכולה להיות מדווחת ולגרור ביקורת ומעקב של רשויות החוק והרווחה. ברור שזהו איננו הפתרון המלא. טוב יהיה כאמור, אם ההורים יוכלו לרכוש שיטות אחרות ליצירת גבולות.

למען הסר ספק- התנהגות מסוג זה אסורה על פי חוק!


בהצלחה
מני

ראשית - תודה שהבהרת שזה לא חוקי.
אמרתי את זה לגיסתי, אבל לא הייתי בטוח שאני צודק...

שנית, הזנחה אין כאן (אם כבר אז להיפך - קצת יותר מדי דאגנות והקפדה), אבל לגבי התעללות...
עולם המושגים שאני מכיר הוא שכל הרמת יד, במיוחד לילדה כל כך קטנה ובמיוחד שזה נעשה בכוונה ולא רק איבוד עשתונות רגעי - כל סטירה היא בעצם התעללות.
אבל שוב - אני ממש לא בטוח שאני צודק...

ברור לי שההורים אוהבים את ילדיהם, לא נתקלתי באלימות מילולית או באלימות שלא היתה לה שום סיבה. הילדה לא נראית שהיא עברה טראומה - להיפך, היא מדברת על כך באופן חופשי עם ההורים, הדודים והסבא וסבתא, כאילו שזו התנהגות סבירה וראויה. היא לא מתביישת או מפחדת. אפילו נראה היה לי שהבן הגדול מקנא בה על כך שהיא מקבל תשומת לב כזו...

כל המבוגרים במשפחה המורחבת לא רואים בכך שום בעיה. רק זוגתי חושבת שזה רע - אבל היא בטוחה שאין שום דבר שאפשר לעשות ושאם נתערב רק נגרום להורים להמשיך ביתר שאת. אמרתי לה שאולי הייתי צריך לאיים שאם זה יקרה שוב אדוח לרשויות - אבל היא טוענת שאיום כזה רק יכעיס את אחותה ולא יועיל.

אני יודע שישי צדק בדבריה - שלפחות כרגע, הילדה חיה חיים סבירים, וכנראה שאם אלחץ על ההורים מי שיסבול מזה תהיה הילדה...
אבל איך אני יכול לשבת בשקט ולא לעשות כלום???

הי
אכן הדברים הללו נורא מורכבים ועדינים ובעיקר הסיטואציה בה אתה נמצא. לפעמים הרצון להועיל יכול לחולל נזק.

מבחינת החוק היבש חלה עליך חובת דיווח.
רק מעקב של פקידת סעד לחוק ילדים ונוער יוכל לקבוע אם מדובר בהתעללות ולהמליץ על דרכי טיפול.

ניתן לדווח במחלקת הרווחה באיזור המגורים- גם בעילום שם.

ניתן גם להתקשר למוקד ילדים בסיכון
1-800-220-000

מני

הי מור
הפורום פתוח לציבור הרחב

מני