פורום אלימות במשפחה - יש לך שאלה?

לחן שלום

אני מציע לך לפנות בדחיפות לייעוץ במרכז לטיפול ומניעת אלימות במקום מגורייך.
עצם פנייתך לייעוץ אין בה כדי להצביע על כך שאת אשמה באלימות.

התיאור שלך של היחסים עם בעלך דומה לתיאורים ולסיפורים רבים שנשים מוכות מספרות. רואים בו סימנים מדאיגים מאוד ולכן כדאי שתפני לקבלת ייעוץ.

במסגרת ייעוץ זה תוכלי לבחון את הדברים בצורה מוגנת ובטוחה. תוכלי לקבל הערכה של מצב האלימות וצעדים שתוכלי לנקוט. כמובן שהמרכזים למניעת אלימות קיימים ופתוחים גם עבור בעלך- אך אין זו אחריותך להביאו לטיפול.

בהצלחה
מני

חשוב לי לציין שבעלי הוא בן אדם מקסים,קונה נותן,מפנק,דואג,אין לי עינין שידעו עלי ברשויות על אלימות.יש עוד דרכים לפתור את העינין?הוא נשבע לי שלנצח זה לא יחזור על עצמו.כמו כן בשני המקרים אני יודעת שאני "הבעייתית"ברוב המריבות נוצר וויכוח עד שלבסוף אני זו שמבקשת סליחה.

חן שלום,

צר לי אך איני יכול לסגת מעמדתי הקודמת.

דעי לך שבדברים שכתבתי אין כדי לומר כי בעלך אינו מקסים ואני בטוח שצד שכזה קיים בו. אני סבור שאלימותו היא בגדר אותות מצוקה שיכולים להעיד על קשיים עצומים שהוא חווה- אך אין בהם כדי להצדיק אלימות.

גם אם את "הבעייתית" עדיין אין ה אומרת שהאחריות על האלימות היא שלך.

אם את דואגת שלא להתפרסם ברשויות, אז תוכלי לפנות לייעוץ פרטי.

לא הייתי מציע לך לחכות שנים רבות שכן מדובר במצב שעלול להקצין. כמו כן זהו מצב שבאמצעות התגייסות של שני בני הזוג לטיפול ניתן לשפר אותו.

מני

היי חן,

את עדיין מסרבת לקבל את התשובה לשאלתך. והיא כבר ניתנה.

את בשלב שבו ככל שתשמעי את האמת - כך תחפשי את הדרך להוכיח את ההיפך. ולכן בעלך יהיה שוב "מקסים, קונה ומפתה" ואת תהיי זו שהופכת ל"אשמה ברוב המריבות" (אגב, כשאת אשמה את עדיין חשה בשליטה. כאשר לא את האשמה, אין לך כבר איך להסביר מדוע את זו שחוטפת). אם תחפשי עוד סיבות למה לא למהר ולעשות שינוי - את גם תמצאי!

מה שאת אומרת על עצמך יכול להיות נכון, ולכן גם לך יש מה לעשות בעניין. זה החלק שלך. עם זאת, את מה שחשת בפנים, את המבט המאיים של בעלך מול פניך, את כבר לא תצליחי למחוק וכל פעם אחת כזו נוספת, תערער ותוציא עוד לבנה מתחת רגלי הנישואים שלך. אולי הפעם עוד תצליחי לוותר לו ואולי עוד יותר מפעם אחת, אבל לנזק המצטבר אולי כבר לא יהיה תיקון.

אז אל תתני להרגל ולקושי לחרוג ממנו ולהתנגד לו, להכריע אותך. קחי עצמך בידיים ופני לטיפול. אם בעלך רוצה אותך, הוא ילך בעקבותיך.

את יכולה לפנות למטפל פרטי ואף למרכזי טיפול המנוהלים באופן פרטי ולא ציבורי. ישגם כאלה.

פנינה

נטע שלום

אפשר לחלק את התשובה לשאלתך לשני היבטים שכמובן קשורים זה לזה.

ההיבט הראשון- הינו ההיבט החוקי. השאלה האם הייתה התעללות מוכרעת באמצעות תהליך משפטי על ידי מי שמוסמך לכך. פקידי סעד לחוק ילדים ונוער.

ההיבט השני- הוא היבט יותר פסיכולוגי ונפשי. והוא נוגע לאופן שבו התנהגות או מעשים חיצוניים משפיעים על הנפש.

לכן בכל מקרה שבו ישנו חשד לכך שהילד נמצא בסיכון פקיד הסעד נכנס לתמונה ומבצע הערכה.
במקרים ברורים מאוד- יכול פקיד הסעד להוציא באופן מיידי את הילד מהבית (למשל כאשר ילד מספר על התעללות ו\או כשיש סימנים ברורים על הגוף, ו\או כאשר יש דיווח ברור ומוכח מצד גורמים אחרים וכך הלאה).

במקרים ברורים פחות- פקיד הסעד נכנס לתהליך של בדיקה עד לכתיבת תסקיר עם מסקנות.


עוד כדאי לדעת שבהגדרת ילד בסיכון יש הבחנה בין התעללות אקטיבית (מעשים של הכאה, הענשה ברוטלית הפחדה וכך הלאה) ובין הזנחה (כלומר , לא מספקים לילד צרכים בסיסיים שהוא צריך, החל ממזון, ביגוד וציוד בסיסי וכלה בקשרי אהבה ואכפתיות).

ולבסוף- לכל הדעות אכן ילדים חשופים לאלימות וכאלו העוברים פגיעו נפשיות מוגדרים ללא כל צל של ספק כילדים בסיכון- אם כי, כפי שכתבתי, זוהי סוגיה שלא תמיד ניתן להוכיח אותה. ילדים לא ממהרים לדווח על כך ויש בתוכם סתירות פנימיות בשל רצונם לגונן על המשפחה וההורים, שהם גם אוהבים.

מני

מיכאלה שלום

צר לי לחשוף אותך אל הדברים בצורה זו- אך על פי התיאור שלך האלימות כלפי הילדים וכלפייך כבר קיימת בפועל!


מה שאת מכנה אלימות כלפי חפצים היא לכל הדעות אלימות פסיכולוגית-נפשית.

ככל הידוע לי לחפצים אין רגשות ולכן השאלה היא מה קורה לאלו הנחשפים לאלימות כלפי חפצים ולרגשותיהם. כמו גם מהו המסר שעובר אליהם.

למשל- את וילדייך עלולים לחוש פחד עצום. "ללכת על קצות האצבעות בבית" , לחשוש שפעם זה החפץ ופעם זה אתם. וכך הלאה.

האלימות כלפי חפצים יוצרת אווירה אלימה בתוך הבית שאליה נחשפים כל בני המשפחה.

מתחת לאלימותו של בעלך מסתתרים רגשות קשים (כמו למשל תחושת כשלון, חוסר שליטה במצב ואי וודאות, שנאה עצמית...) ולכן טוב יעשה אם יפנה לקבלת עזרה.


מני

זה לא קורה לו כל יום. זה אומנם קורה לו יותר מאז הקטנה נולדה אבל אחרת זה קורה פעם בכמה חודשים.
אני יודעת שזו שאלה טיפשית אבל עדיין.

ובדיוק בשביל זה המציאו חכמים את המשפט הבא:
"אדם ניכר בכיסו, בכוסו, ובכעסו". הייתי הולך איתו על סדנה לניהול כעסים,
בהצלחה

הי מיכאלה

באופן רישמי, אלימות כלפי רכוש\חפצים היא אחת מסוגי האלימות והיא עונה להגדרה של אלימות.

מעבר לכך- מה שמשנה זו התחושה שלך. נשים רבות מסתירות מעצמן ומסביבתן את היותן מוכות וחשופות לאלימות על צורותויה השונות.

השאלה המרכזית נוגעת למידת יכולתך ומוכנותך לקבל זאת.

לשם כך תוכלי בעצמך לפנות לייעוץ באחד מהמרכזים לטיפול ומניעת אלימות במפשחה. שימי לב- אין בפנייתך על מנת להצביע על כך שהאלימות היא אשמתך ובאחריותך. במסגרת העזרה שתקבלי תוכלי להתבונן על הדברים בקצב שיתאים לך.
מני

שלום לך

בדיוק בשביל הסיבות הללו בני אדם מגיעים לטיפול נפשי- על מנת לנסות ולשקם משהו עם עצמם, בתוך עצמם, מול עצמם.

האם ההצלחה מובטחת- לא בהכרח.

הידידה שלך תצטרך להתנסות בקשר טיפולי טוב שבו היא תוכל לקבל חוויה מעט אחרת של עצמה, לגדול, להבין דברים, להרגיש.

כשמגיעים טיפול השאלה מיהו המטפל המתאים- היא שאלה גדולה מאוד. מטפלים שונים עם גישות טיפוליות שונות יהיו טובים למטופלים שונים ולא אחת מדובר בעניין מאוד אישי.

כשמדובר בטיפול, מדובר בעבודה קשה מאוד.

אם הנושא המרכזי הוא הנושא של יחסים אלימים וקשר זוגי אלים מוטב שחברתך תפנה קודם לייעוץ באחד מהמרכזים לטיפול ומניעת אלימות במשפחה- במקום מגוריה.

מני

תודה על התשובה המהירה.
היא כבר לא בתוך הקשר. אבל איכשהו היא תמיד מצליחה להשאר דווקא בקשרים האלה.
המרכזים האלה עדיין מתאימים לה?

(אגב, כשאני אמרתי לה ללכת לטיפול במשפחה אלימה היא שאלה אם אני באמת חושב שהיא היתה מוכה בקשר הזה. וכשציטטתי אותה לעצמה היא מתחילה להצדיק ולתרץ למה הוא דיבר אליה ככה... עצוב)

המרכזים למניעת אלימות בהחלט יכולים להתאים לה, לכל הפחות לשם קבלת ייעוץ ראשוני.
גם מי שלא נמצאת בקשר ממשי יכולה לבוא ולקבל ייעוץ (ובהמשך טיפול) במטרה לסייע לה להבין את מקומה\חלקה בקשרים שכאלה.

מני

אין מה לומר, תוך 5 חודשים גילית מה שלעתים לוקח לאשה (או לאיש) אחר/ת לגלות לאחר שנים.
פתיחה כזו על ההתחלה, או שמסמנת לך שעליכם לעשות שינוי ומייד או שמסמנת לך את הדרך החוצה. את תצטרכי להחליט במה את בוחרת.

אי אפשר להפריד בין האלימות הכלכלית שאת מדברת עליה לבין מערכת היחסים שלך עם בעלך. במערכת יחסים תקינה לא היו קורים דברים מעין אלה שאת מפרטת. לכן, למרות שאינך מדברת על דברים אחרים, אני מניחה כי יש משהו ביחסים שלכם שאינו תקין. יש להניח שלא סתם הביטוי ליחסים ביניכם הוא דרך הנושא הכלכלי, אבל אין זה משנה את העובדה עצמה.

כמו שאת כותבת, נראה כי בעלך החליף את אימו בך ומשחזר את מערכת היחסים בינו ובין אימו, איתך. ההעברה הזו שהוא עושה מאימו אליך מעידה על דפוס שכבר קיים ויש קושי לשנותו.

אני הייתי מציעה לך לפנות לטיפול קודם כל בשביל עצמך, ובכך לנסות לעצור את ההדרדרות הכל כך מהירה שאת חלק ממנה, להרגע ולנסות לחשוב מה קרה פה ומה את בכלל רוצה. אחר כך אולי יהיה לך יותר ברור איפה את נמצאת ועם מה את חוזרת (או לא) אל בעלך.

קשה לי להאמין שתצליחי להתקדם לאיזה שהוא מקום בלי להבהיר זאת לעצמך. אולי גם עדיף שתפרדו לתקופה קצרה, עד להחלטה אחרת, כי לפי תאורך כבר איבדתם שליטה על הדברים והמצב רק עלול להחמיר עוד יותר.

שיהיה בהצלחה,
פנינה

מה את חושבת/ משערת שזה מעיד על הקשר?
לפני החתונה בעלי טען שהוא עובד - ואף היה יוצא כל בוקר וחוזר בערב - אך גיליתי שהוא לא עבד.

בעלי אמר שיש לו הכנסה גבוהה ואותה יכניס לבית - אך כמובן שהוא לא.

אנחנו כרגע פרודים - ומתחילים טיפול זוגי.

אני אוהבת אותו אבל בהחלט לא מוכנה לחיות בטרור כלכלי בהרגשה שכל העול והנטל נופל עלי.

לא יכולה לדעת מה מביא את בעלך להסתיר ממך מידע או לשקר לך. אני רק יכולה לנסות להעלות השערות. למשל שהוא מרגיש שהוא פחות שווה מכפי שהיית רוצה אותו והוא פוחד לאבד אותך בגלל זה ואז הוא מנסה ליצור לעצמו דימוי כפי שאת רוצה לראות אותו (לדעתו). הפחד לאבד יכול להתקשר עם מה שנהוג לכנות "חרדת נטישה".

יכול להיות שזה בכלל נדמה לו, אבל זה לא משנה את העובדה שהוא מרגיש כך. זה בכלל לא חייב להיות קשור אליך, אלא לנסיון חיים קודם שלו, בו לא למד או שלא ניתן לו ללמוד שהוא בעל ערך, כמות שהוא, בלי צורך להעמיד פנים.

ויכולות להיות עוד סיבות, אותן אפשר יהיה לחשוף במהלך של הכרות בטיפול. יש מצב שבו עדיף שתלכו לטיפול כל אחד בנפרד, לפני הטיפול הזוגי. אם יש בעיה משמעותית עוד מלפני הנישואים, עדיף לטפל בה לפני הטיפול הזוגי.

אני רוצה לציין שדבריך הפעם נשמעים קצת אחרת מדבריך בהודעה הקודמת. אם את אוהבת את בעלך שווה לנסות ולהשקיע. זה אומר שיהיה עליך להבין את הסיבות להתנהגותו ולמצוא את הדרכים בהן את יכולה לעזור לו (למשל להרגיש בעל ערך כמות שהוא).

אין זה אומר שעליך לוותר על מה שאת היית רוצה והשאלה אם את יכולה להגיד לעצמך מה את באמת רוצה וכמה את מוכנה להשקיע כדי להגיע לכך. זה אומר שגם עליך לעשות שינוי, כי בדרך שהלכתם כנראה לא את ולא בעלך לא תשיגו את מבוקשכם.

בשורה תחתונה: אני ממליצה על טיפול, בתנאי ששניכם מוכנים ורוצים לעשות שינוי. וזה לא יהיה קל.

בהצלחה,
פנינה

אני מודעת לבעיית הדימוי העצמי (הנמוך) של בעלי
הוא הבטיח לי שילך לטיפול לבד
ואנחנו במקביל גם הולכים לטיפול זוגי

העבר והפחדים של שנינו - חדרו לתוך הקשר

אני עובדת ומצליחה מאוד בתחומי, ואילו הוא לא מוצא את עצמו במקום העבודה

אני מרגישה שכל התיסכול שלו הועבר אלי - הוא העניש אותי באי מתן עזרה, עזיבה, חוסר תרומה לזוגיות- וכן לקיחת כספים, שקרים, מניפולציות.

בנוסף שינוי הסטטוס הדגיש לו בצורה חדה כמה הוא לא מתפקד, מסוגל להתפרנס

העניין הוא שאני לא הייתי מתחתנת אילו ידעתי שזהו הבנאדם - אחד שלא מוכן/ מסוגל להתאמץ לפרנס וכו...זהו דפוס של שנים ואני לא ממש בטוחה שהוא יכול לשנות.

כמובן שכשיצאנו הוא ניסה להרשים אותי והבטיח הבטחות עד השמיים..

כרגע הפרידה גורמת לי להטיל ספק בהכל - מערערת אותי וכמובן מפעילה את חרדת הנטישה (המאוד קשה) שיש לי.
היא מרחיקה ממני את האהבה אליו
ולצערי גורמת לי לכעס, עצב, אכזבה, חרדה...

זה לא מה שיחלתי לעצמי - לגבי חיי והחודשים הראשונים לנישואי !

היי,

יש לך תובנות יפות ואת בודקת את עצמך.
אם החלטת לנסות, תמשיכי.
תיעזרי בטיפול. חזקי את עצמך. בסופו של דבר תצטרכי לקבל החלטה.
את בכיוון הנכון, גם אם התוצאה לא ידועה מראש.

בהצלחה לך,
פנינה

למודאגת שלום,

בהחלט ייתכן שאחותך מצויה, כפי שקורה בתוך קשר זוגי אלים, בתהליך שבו היא מבודדת את עצמה מסביבתה. אכן קשה לראות זאת מבחוץ אך יחד עם זאת צריך להבין שהסיוע חייב להיות רגיש ומותאם לקצב שלה. למתבונן מבחוץ ובמיוחד כאשר יש מעורבות רגשית כמו במקרה שלך יכולה להיות מוטיבציה גבוהה "לפתור" את המצב ולשכוח את התסבוכת הרגשית בו היא מצויה.

לכן מומלץ לעודד אותה לפנות לייעוץ של איש מקצוע- מוטב במרכז לטיפול ומניעת אלימות במקום מגורייה. לא להטיף לה מוסר, להלחיץ אותה יתר על המידה, רק לתת כתף ותמיכה. לא לזרז אותה יתר על המידה לקבל החלטות.


לגבי האחיינים- אם הם מוכים הרי שחלה כאן חובת דיווח לרשויות. אין מדובר כבר בעניין של בחירה. השאלה היא איך ליצור באמצעות הדיווח תהליך טוב עבור המשפחה, שלא מסתכם בכסת"ח.

ניתן לפנות למוקד ילדים בסיכון - 02-5603874/3244/3234
- ולהסביר את הידוע לך -נדמה לי שאת גם לא חייבת להזדהות, ולקוות שיערכו בדיקה רגישה בעניין.


מני

לעמית שלום,
החיים בתוך מרחב משותף, גם אם מדובר ביחסי שותפות, יוצרים אינספור סיטואציות שבהם כל אחד מהשותפים מנסה להגדיר את עצמו ואת הגבולות שלו. אם את\ה מרגיש שגבולות אלו נחצו ואין ביכולתך לשמור עליהם, אז משטרה יכולה להיות אופציה. אמנם לא היחידה והבלעדית, אך בהחלט אופציה.

כמובן שהתיאור מעלה שאלות נוספות כמו- מה מידת יכולתך לפרק את השותפות (על מנת שלא להמשיך לסבול) , עד כמה ביכולתך לגלות תקיפות מול האלימות המילולית ולדרוש שזו תיפסק וכך הלאה (כל זאת כמובן לא כתחליף לתלונה במשטרה).

איני יכול להגיב בשם המשטרה, אך באמת מעניין אותי כיצד תתקבל פנייתך ומהם ההליכים שינקטו

בהצלחה
מני

סביר מאד שבעלך זקוק לטיפול, אבל השאלה הקודמת לכך היא מה את עושה עם המצב הזה שאת מתארת.

מאיפה באה השאלה הזו "האם הוא זקוק לטיפול?" -
האם זה לא מספיק שאת סובלת מאופן התנהגותו כלפיך ומהמלים בהן הוא משתמש ומפנה אליך? האם את זקוקה למישהו שיאמר לך שלא מגיע לך, כמו לכל אדם אחר, שככה ידברו וינהגו איתך?

את משכנעת את עצמך שהחיים איתו יפים ונוחים. אולי קשה לך לראות ולהודות שמשהו באמת השתבש כאן. בסה"כ זה לא קל להודות כאשר החלום שלנו מתפוצץ לנו בפרצוף.

אז כן. אם יש עוד חלקים טובים ואת רוצה להציל אותם, עליך לפעול ולא לחכות שהדברים יחמירו.

פני ל שרותי הרווחה באזור מגוריך ובקשי שיפנו אותך לטיפול באלימות בין-זוגית. שם תוכלי לרכוש כלים להתמודד עם מה שאת חווה ולהכיר את עצמך יותר טוב. יתכן מאד שגם את זקוקה לעשות שינוי, כי בזוגיות כידוע יש שניים. אין זה אומר שאת אשמה. זה אומר שעליך לקחת אחריות לחיים שלך ולא לקבל שמישהו יפגע בך.

אם בעלך יבוא בעקבותיך - הרווחת פעמיים. כשתהיי נחושה ובהירה, יתכן שגם הוא יתעשת ויתחיל לקחת אחריות על מעשיו.בלי פנייה לטיפול זה יהיה קשה.

צאי לדרך,
פנינה

באופי שלי אני אישה לא קלה . אני ביקורתית מאוד אני שתלטנית אני רוצה לקבוע הכל גם בדברים שנוגעים אליו. אני לא מתנצלת אף פעם (הוא מתנצל רוב הזמן לטענתו גם שאני לא צודקת , העיקר להשלים)כשאנחנו רבים אני לא חוסכת במילים כואבות. הוא כל השנים היה המתפשר והוותרן ביננו. לכן אני לא מאשימה רק אותו. ברור לי שלא אעבור בשתיקה על המצב כיום אך כנראה שבאיזה שהוא מקום גם לו נמאס.
האם לפנות לטיפות זוגי?האם לנסות להשתנות העצמי(קשה)?

שרית שלום,
לחיצה קטנה והנה עולים עוד פרטים חשובים...

זה יפה שאת יודעת לקחת אחריות גם על החלקים שלך וכמובן שאין זה מצדיק כהוא-זה את התנהגותו האלימה של בעלך.

במידה ואת לא חשה איום מפני בעלך ואת יכולה לשבת איתו בחדר אחד (עם מטפל/ת)ולהתבטא באופן חופשי וגלוי, אתם יכולים לפנות ישר לטיפול זוגי.

במידה וזה לא כך - עדיף שכל אחד יתחיל בנפרד ורק בשלב השני תעברו לטיפול זוגי.

בהצלחה,
פנינה

את בעצמך טוענת שהמשכת להרגיז אותו גם כשראית שהוא יוצא מדעתו...השאלה הנשאלת למה את עושה את זה וגוררת אותו עד הקצה ואחר כך מתלוננת כי הוא מגזים בתגובותיו.לא שזה מצדיק את התנהגותו אבל כשאתן רוצות אתן יודעות לסחוט עד דק את העצבים,למה זה טוב? תנסי להתווכח ברמות סבירות ואם הוויכוח גולש ולו במקצץ תנסי להרפות

נ.ב. ואת מה שכתבתי למעלה כתבתי מבלי לראות את תגובת ההמשך שלך ומכאן אפשר להבין שאת היא זו המושכת אותו עד הקצה

שלום איילת,
קודם כל זה נהדר שאת כל כך מודעת למה שקורה לך ולמה שאת עושה. את נוהגת כפי שאת נוהגת כי זו השפה שלימדו אותך בבית והיא הופנמה אצלך עד שהיא שולטת בך ולא את בה.

אני מציעה לך לפנות לשרותי הרווחה ולשאול היכן קיים מרכז הכי קרוב לטיפול באלימות במשפחה (חלק ממרכזים אלה נמצאים בנפרד מלשכת הרווחה עצמה).

אולי לאחר שתסבירי ביתר פירוט את המצב בבית, אפשר יהיה לשקול אפשרות לטיפול משפחתי או זוגי, גם זו אפשרות שאפשר לברר בשירותי הרווחה (ישנן תחנות לטיפול משפחתי).

ישנם גם מטפלים פרטיים שמתמחים בנושא אלימות הורים כלפי ילדים, אפשר לחפש באינטרנט ולוודא שזהו תחום ההתמחות של המטפל.

יתכן שגם במסגרות בהם נמצאים הילדים שלך יוכלו להפנות אותך לכתובת המתאימה.

הבעיה שלך, אני מניחה, תהיה לחשוף את הנושא. לכן אולי כדאי שקודם כל תקחי כמה שיחות במקום שבו תרגישי הכי נוח ובטוח, ואז גם תוכלי להמשיך ולטפל בבעיה שלך בקשר לילדיך.

בכל מקרה את אמיצה שאת פונה ומבקשת עזרה. זה הצעד הראשון והוא חשוב ביותר. תחשבי שכבר עשית אותו ותמשיכי הלאה.

בהצלחה לך,
פנינה

אני באמת מפחדת מחשיפה
אם אני פונה לרווחה זה אומר שאני נרשמת ומעתה והלאה אני "מסומנת"?
אין ספק שאעשה הכול כדי לקבל עזרה אך גם מבחינה כספית אני מוגבלת.
האם העזרה היא גם תרופתית?

אני באמת מפחדת מחשיפה
אם אני פונה לרווחה זה אומר שאני נרשמת ומעתה והלאה אני "מסומנת"?
אין ספק שאעשה הכול כדי לקבל עזרה אך גם מבחינה כספית אני מוגבלת.
האם העזרה היא גם תרופתית?

אם תקפידי להגדיר למה את זקוקה ותוודאי שהגעת לאנשים שיכולים לעזור לך, לא תיפגעי, להיפך. ברווחה יושבים אנשי טיפול שונים ואת צריכה מטפל שיוכל לעזור לך לשנות דפוסי התנהגות אלימים.

אני מאמינה שאם את רוצה לרפא את עצמך למען ילדיך, אף אחד לא "יסמן" אותך.

בקשר לטיפול תרופתי, מי שמוסמכים לתת תרופות אלה הרופאים: רופא משפחה או רופא פסיכיאטר. ברווחה מועסקים עובדים סוציאלים והם לא מורשים לתת תרופות.

פנינה

תשתדלי לפתןר את הבעיות בעמצך ומשפחתף המורחבת רק לא ללכת לרווחה
הם מסמנים אותך ויכולים להוציא אותך מדעתך

חניתי שלום
פנייתך לא ברורה בחלק מהמשפטים את כותבת בלשון נקבה ובחלק בלשון זכר
והתיאור שלך קצר מאוד- קשה להבין ממנו
אנא נסי לנסח את פנייתך מחדש

מני

אני בת 34 וחמש עשרה שנים מתוך זה אני אישה מוכה. יש לי ילד בן עשר אשר רואה ושומע את כל האלימות בבית. אין לי לאן ללכת ואין לי את האמצעים לעזוב. אני כל כך פוחדת להמשיך ככה את החיים שלי. אני כבר רואה את הסוף. עוד כותרת בעיתון על עצמי. עוד אחת מהסטטיסטיקה האם מישהו שם יוכל לעזור לי?

נטע שלום,

מצפה לך דרך ארוכה - אך את בהחלט יכולה לנסות ולשנות את המצב.

כדאי שתפני למרכז לטיפול ומניעת אלימות במקום מגורייך.

שם תזכי לייעוץ והכוונה.

את צודקת- אין מדובר במעשה קוסמות כך שבין לילה מצבך ישתנה אבל מצד שני ישנן נשים רבות שהיו במצבך ולא נכנסו לסטטיסטיקה.
כמו כן- את זכאית לסיוע , גם נפשי וגם קונקרטי, ותוכלי לשמוע על כך בפירוט רב יותר כשתגיעי לייעוץ.

ודבר נוסף- גם הילד שלך ששומע ורואה את האלימות בבית זכאי לעזרה. זכרי שהוא נמצא בגיל שבו עוד אפשר לשנות דברים.

חג שמח
מני

וגם כשהן מבינות קיים בהן פחד משתק...
לא מעורה בסטיסיקה כלל...אבל אני משוכנע שהרב דומממות סובלות את חייהן בשקט בבית .
זה צריך להעשות ברמת חקיקה .
הרחקה לטרוריסט או לאמא גם שהטרוריסט אלים , הרחקה לאמא למוסד מיוחד שידע לקלוט ויוכל לתת מענה ובטחון .
בנוסף צריך להפסיק עם העצימת עיניים הזו , צריך ליצור מנגנון מקצועי שיידע לאתר ולזהות כאלה שוברים התעללות כשרוצים משהו וזה מספיק חשוב עושים משהו בנידון.
לאף אחד לא באמת איכפת (אני לא מכליל יש יוצאי דופן מעטים שעושים שינוי בחייו של עובר התעללות ומצילים אותו ואת החיים שלו ואת הילדים והילדים של הילדים , כן בהצלה של נפש אחת מצילים גם את הדורות הבאים , בגלל זה, זה כלכך חשוב ..
אבל המערכת מאוננת ואימפוטנתית דואגים לעמוד בבקורות ובנהלים נשמה סובלת לא באמת מעניין תם,לסיים תיום עבודה וללכת הביתה ככה עד המשכורת .
יכלו להציל אותנו אם מישהו היה רוצה הגוף והנשמה צעקו בלב לעזרה ..בלי שאף אחד באמת יכול לשמוע , מהפחד .
אף אחד לא עזר 18 שנה .

אני רוצה לציין שהוא גם שבר את הדלת בבית, הוא משך לי בשיער והכה אותי בכתף,אנא עזרו לי

שלום ורדית,
בעלך מתנהג כלפיך באלימות ומבחינת החוק הוא עובר עבירה, מה שמקנה לך אפשרות להיעזר באמצעי הגנה שונים, כמו הגשת תלונה במשטרה או פנייה לבית המשפט לענייני משפחה, לצורך בקשת צו הגנה.

ישנם אמצעים ודרכים נוספות להתמודד עם אלימות בין-זוגית, אבל עדיף לפנות למרכז מקצועי המתמחה בנושא, במסגרת שרותי הרווחה באזור מגוריך. שם לא רק ינחו אותך מה לעשות, אלא יבדקו ביחד איתך איזו אפשרות עדיפה מבחינתך ויעזרו לך לממש אותה.

שלושה דברים שציינת בדבריך דורשים תשומת לב, משום שיש בהם כדי להראות משהו ביחסים שביניכם והוא קשור גם אליך, כמו לבעלך. את מזהה בעצמך כי ישנם נושאים שהזכרתם גורמת לתגובה אלימה מצד בעלך. תנסי להמנע מהם, כי גם אם את צודקת, הרי התוצאה לא רצויה. אין בכך לומר כי עליך להשלים עם מצב בו אי אפשר לדבר על נושאים רגישים בבית. זה רק אומר כי יש כאן רגישות יתר ואני בטוחה שלא רק בנושא אחד ולא רק מצד בעלך (נושא המשכורת רגיש לא רק אצל בעלך, הוא עניין רגיש כנראה גם עבורך?).

הדבר השני הוא בריחתך להוריך. תמיכתם של הורים חשובה (ולא תמיד מובנת מאליה, אגב), אבל לאורך זמן אין בכך פתרון למצב היחסים ביניכם. לעתים הכנסתם של ההורים ומעורבותם ביחסים בין בני זוג, אף מחבלת ומחריפה את הסכסוכים.

ודבר אחרון: אם את לא החלטית בנוגע להגשת תלונה במשטרה, אל תאיימי סתם. כשאת מאיימת ולא מבצעת את רק מחלישה את עצמך בעיני בעלך (ובעיניך) ועוד גורמת להגברת האלימות, כפי שאת אומרת בעצמך. אז או שאת מתלוננת באמת או שעדיף פשוט לא לדבר, אם את לא עושה.

כל מה שאומר לך כאן לא יספיק כדי לשנות משהו בסיסי שמפריע לכם בחייכם המשותפים. בשביל זה חשוב שתפנו לטיפול, כפי שהצעתי קודם. גם אם בעלך לא מעוניין, פנייתך יכולה לעזור לשניכם.

בהצלחה,
פנינה

ורדית שלום,

תוכלי לפנות למרכז למניעת אלימות במקום המגורים שלך כדי לקבל ייעוץ.

מהתיאור שלך אני מתרשם שכדאי שגם את תפני לייעוץ בנפרד וגם בעלך רצו שיפנה. אינך אחראית כמובן לכך שהוא יפנ הלהתייעצות וכדאי לך לפנות גם אם הוא לא פונה.

את בתחילת הדרך וישנם דברים שתוכלי לעשות. בעיקר כדי לעצור את האלימות שמופנת כלפייך.

אפשר גם ללמוד ממה שאת כותבת שבעתלך נורא רגיש לערך העצמי שלו. יכול להיות שהוא מגיב כך כי הוא חושש אולי לא תשארי איתו מאחר שהוא לא שווה הרבה (כ המשכורת נמוכה ואולי בגלל דברים אחרים). אלו הם שברים שגברים לא ממהרים "להודות" בהם בקלות או לשוחח עליהם- ולפעמים התגובה האלימה באה במקום הכאב והתסכול שהם חשים.

גם אם הדברים הללו נכונים- אין זה אומר שעלייך לקבל את האלימות, ההפך הוא הנכון שכן האלימות יכולה רק ללכת ולההחמיר מנקודה זו.

אנא פני לייעוץ- בדחיפות!

מני

את נורמאלית?! שנה וחצי נשואה וזה היחס שאת מוכנה לקבל?,ולמה את אומרת שהתגובה שלו באה בעקבות מילה "לא במקום" שאמרת? את נותנת לגיטימציה ליחס שלו.את שותפה מלאה ליחס שלו וגם במודע! פעם מוכה תמיד מוכה.

כנראה שלעולם לא תדעי מה בדיוק קורה ביניהם. ככל שקשה לנו לקבל את תופעת האלימות במשפחה, כך גם קשה לנו לגעת בה, לחשוף אותה ולטפל בה.

את חושדת שאחיך מרחיק ממך את אשתו ובכך אולי מנסה להבטיח את שליטתו בה, ואולי הוא גם אלים כלפיה.

יחסיך עם אחיך אינם טובים, אך את רוצה בקשר עם אשתו ואולי בכך גם לתקן את יחסיך איתו.

החוק בישראל איננו רואה באשה מוכה חסרת ישע ובכך הוא קובע כי אשה הסובלת מאלימות הינה אחראית לגורלה ולבחירות שהיא עושה בחייה. אם כך מה את יכולה לעשות?

אולי לחפש דרכים עקיפות, דרך אנשים אחרים המקורבים לבני הזוג, או באמצעים עקיפים, דרכם תלמד האשה על האפשרויות העומדות להגנתה ועל זכויתיה. כזוג צעיר בתחילת דרכו, אין זה קל להביא את האשה להכרה ברורה כי היא נמצאת בתוך מעגל אלימות. לעתים, גם ההתערבות שלנו איננה מספיקה על מנת לקדם קריאה נכונה של המציאות על ידי בני הזוג וזה יקרה רק בשלב יותר מאוחר.

מה שחשוב הוא להגיע מעמדה שאיננה שופטת או קוטלת אחד מבני הזוג. או אז יש סיכוי לשיתוף פעולה. חשוב לשדר לבני הזוג כי ניתן לראות את מצוקתם וכי יש אפשרות לטפל בכך (במסגרת שרותי הרווחה).

לבסוף, את עצמך שסבלת מאחיך רבות, חווה אולי היום מחדש חוויות לע נעימות מעברך, אשר אולי לא הגלידו. אם כן, אולי כדאי גם לך בהזדמנות לשקול אפשרות לעשות עם זה משהו.

פנינה

אז אני מבינה שבמצב הנוכחי אין לי הרבה מה לעשות.

אני לא בטוחה שהבנתי את תגובתך, אבל אני מבינה את האכזבה ואולי גם את התסכול
אשר נגרם, כאשר אנחנו רוצים להתערב ולסייע, ולא תמיד יש מי שנענה לכך.

המטפלים באלימות במשפחה נפגשים עם הקושי הזה יום יום ושעה-שעה. ככל שיהיו הכוונות טובות והרצון עז לעזור, פעמים רבות אין מוכנות להושטת היד לעזרה ואין בידינו לכפות אותה. הדבר דומה לחולה שאיננו מוכן ליטול תרופות בעוד הרופא משוכנע שיש בהן כדי להבריאו.

ואם את שואלת מה ניתן לעשות, תשובתי היא: להעלות את הנושא על סדר היום כל הזמן ובכל הרמות, ובכך לדאוג לחיפוש מענים ופיתוח כלים למניעת אלימות במשפחה.

מבחינה זו כבר תרמת את תרומתך הצנועה, כשהעלית את הנושא כאן ואולי את יכולה להעלותו בפורומים נוספים. חשיפת התופעה והעיסוק בה, הם שיכולים לדרבן את כולנו להתייחס אליה. השתיקה מסייעת למי שלא מוכן להתמודד עם הבעיה.

וחוץ מזה, רמזתי על עוד אפשרויות להתמודד עם הנושא, גם אם לא יביאו לפתרון המלא לו את מצפה, אבל אולי בעזרתם תוכלי לחוש יותר רגועה.

כל הכבוד לך על ערנותך לנושא. אם אחרי הכל את מאד מוטרדת, את יכולה לפנות, גם בעילום שם, לגורמי הרווחה ואפילו למשטרה ולדווח על חשדותיך לגבי אלימות.

פנינה

וועדת מסוכנות היא וועדה שבה משולבים נציגים של הפיקוח (מפקחי משרד הרווחה), עו"ס משפחה, פקידי סעד, פסיכיאטר או מומחה אחר.

וועדה זו מתכנסת בדרך כלל כאשר קיימים חילוקי דיעות או אין תמונה ברורה או הסכמה כללית לגבי מסוכנותו של בן/בת משפחה כלפי בן/בת משפחה אחר.

הוועדה שומעת את שני הצדדים ונציגיה שואלים שאלות רלוונטיות ומתרשמים מהצדדים. בסיכום הם מגבשים הערכה לגבי מידת מסוכנותו של האדם אותו בודקים.

לא ידוע לי על הבאת ילדים לוועדה מעין זו. בדרך כלל נמנעים מלערב ילדים באלימות המתרחשת בין הוריהם.

לא ידוע לי גם האם הוועדה מסתמכת על מידע קודם הנמצא ביד חברי הוועדה, או שהיא דנה בממצאים העולים במהלך הדיון בלבד.

עד כמה שידוע לי מנסיוני, וועדה זו היא מחוזית והיא מתכנסת לעתים מזומנות, כך שההמתנה אליה היא לא ארוכה.

פקידת הסעד בוודאי תוכל לענות לך על שאלות נוספות, במידה ויעלו.

פנינה

תודה רבה על המידע.
הועדה זומנה מכיוון שהבת העידה כי אביה איים ברצח שלה ושלי ושאר בני משפחתי.
האם עדיין לא יזמנו את הילדה? (ברור שמעדיפה שלא)

תמוה בעיני האם נושא כה חמור מתבסס רק על עדות של ילדה בת 5. הן כשמדובר בהגשת תלונה במשטרה, הן בבית המשפט והן בוועדה להערכת מסוכנות, אני מניחה שיש עדויות ומידע נוסף הקשור לנושא, מעבר לעדות של הילדה.

אני מניחה שאם הילדה "נחקרה" הרי שהדבר נעשה על ידי חוקר נוער מוסמך בלבד, בתנאים המותאמים לילדה בגיל כה רך. ילדים אינם מוסרים עדות כמבוגרים. ישנם תהליכים מאד מוקפדים בנושא זה.

קשה לי להעלות על הדעת שילדה בת 5 תוזמן להעיד בכל פורום, כולל הוועדה הנ"ל.

פנינה

לליטל
נדמה לי שאין בנמצא עצה אשר תפטור את כל הבעיות כבמטה קסם.

אין ספק שנדרשת ממך עבודה קשה והחלטות לא פשוטות שעלייך לקבל כדי לשנות במקומות שבהם ביכולתך לשנות.

בל תטעי ולו לרגע- אין בדבריי כדי לרמוז כי האחריות על התנהגותו של בעלך מוטלת עלייך. ההפך הוא הנכון, ההאשמות, ההעלבות והביקורתיות כולם מתכנסים יחד לכדי אלימות נפשית- אשר כפי שידוע היא האלימות הקשה מכל. נשים רבות טוענות כי האלימות הנפשית קשה להן לא פחות מהאלימות הפיזית. בשני המקרים מדובר בפגיעה חמורה במרחב האישי, בנפש, בגוף. פעולות שיש לכל הדעות לגנותן ולהוקיען.

הדבר הכי מיידי שעלייך לעשות הוא לפנות לשיחת התייעצות במרכז לטיפול ומניעת אלימות במקום המגורים שלך.

אין זה אומר שאת אשמה במצב.
זה רק אומר שאת זקוקה למבט נוסף ולדמות שתוכל להיות איתך בהתלבטויות הרבות שמצב מסוג זה מעלה.
ובנוסף לכך- תוכלי לקבל הנחיות קונקרטיות יותר באשר לצעדים שתוכלי לנקוט כדי להגן על עצמך.

לפעמים נורא קשה להגיע למרכז למניעת אלימות שכן עלולה להתלוות לצעד זה תחושת בושה, אשמה או קושי להכיר בכך ש"אני זקוקה לעזרה". "שאני אישה מוכה".

אני מקווה שתידעי להתגבר על מכשולים אלו- שכן הם קטנים יותר לעומת המכשולים שאת מתמודדת עימם בחיי היום-יום שלך.

דרך צלחה
מני

ליטל,
אני בדיוק באותה סיטואציה רק שאני מפחדת מאוד לעשות איזה צעד שיכול לגרום
להחמרת המצב.
האם עשית כבר משהו בנידון?

כשבעלך אומא נימאס לי ממך אז תעני לו "אם נימאס לך ממני אז בוא נתגרש" ואז תיראי כמה הוא גיבור אם בכלל,לדעתי את תיראי איך הוא מתגמד מולך...

אושר זה שם בדוי. אני הייתי שם הרבה זמן ויש לי ילדה קטנה. כמו שניתן לראות אני חוששת לפרסם עוד פרטים כי אני פוחדת מבעלי. עזבתי את הבית עם הקטנה לא מכבר וכל יום אני והיא פורחות. אין עתיד עם בעל כזה. גם אני בעלת תואר 2 ויש לי מספר הצלחות לא מבוטלות בכל תחומי החיים שלי, אבל סבלתי השפלות ללא הרף עד שקמתי יום אחד ועזבתי. אסור לאף אחת להירמס תחת גבר אלים. אין כאן מדד- זה כואב לך ולא נעים לך מה שהוא אומר- זו אלימות. אל תפחדנה ממה שבחוץ - ברור שקשה ועצוב לעזוב בית ולפרק משפחה, אבל יותר עצוב להפוך למרמס ולגדל ילדים לעולם כזה, כשאתן יודעות שאתן עושות להם נזק בלתי הפיך, איך אפשר לישון בשקט בלילה בחיים כאלו? איך אפשר לפרוח? איך אפשר להיות שלמה ומאושרת? רק לבד ותיעזרו, יקירותיי בכל דבר- רק אל תישארו שם!!! אתן לא אפס וזבל ומשוגעות וחולות נפש, כמו שהגברים האלו טוענים.

כאב לי לקרוא על חייך ובעיקר כי זה הזכיר לי איפה אני הייתי לפני שנתיים.

בשיחה עם עורכת דין של ויצ"ו היא המליצה לי על הספר "מילים הורגות" של ניני גוטספלד-מנוח. זה בדיוק על המצב שלך. על אלימות מילולית. הוא עדיין מונח אצלי במגירה בשידה על יד המיטה, והוא שינה לי את החיים. תקראי אותו דחוף ( ספר אדום עם ציור של אקדח) ותראי מה יקרה לך.