פורום אלימות במשפחה - יש לך שאלה?

ומה לדעתך קרה בסוף?
קמתי ועזבתי אותו
עם תינוקת

הי ירון,

מומלץ לפנות לייעוץ\טיפול בעניין
מני

ירון שלום
על בסיס התיאור שלך, אני סבור שפנייה לייעוץ ואחר כך טיפול תוכל לעזור לך.

לדפוסי ההתנהגות שתיארת יכולים להיות מקורות והסברים שונים. חשוב מאוד שאתה שם לב להתנהגות שחוזרת על עצמה ולא פחות מכך חשוב שזה מטריד אותך.


כאמור, מומלץ שתפנה לקבלת ייעוץ\טיפול

מני

רונית שלום,

מנקודת מבטך- אכן מדובר בטעות מצערת והסתבכות מיותרת.

מנקודת מבטם של אנשי מקצוע והחוק (יועצת, עובדת רווחה) -חובתם החוקית והאתית היא להבטיח שכל חסר ישע (ילדים) יקבל את ההגנה והטיפול.

יש לשים לב לכך שבישראל אירעו לאורך השנים תקריות שונות של פגיעה בילדים ולכן הרגישות הציבורית בעניין גברה- והוקמו מוקדים מיוחדים לדיווח על ילדים בסיכון.

מבחינתן של היועצת ועובדת הרווחה- ככל הנראה הן מוכנות לשאת את הכעס שלכם ולעמוד מולו- אבל הן יודעות שהן עושות מה שהחוק והמקצוע מצפים מהן.

השאלה המרכזית ביותר כאן- היא - מהי טובת הילד.

אני לא מציע לחוש בעניין אשמים, אלא לראות מה תוכלו לעשות הכי טוב עבור הילד שלכם.
נכון שהתפתחות העניינים מול אנשי המקצוע מעט מצטערת. יכול להיות שלא "קראו" אתכם נכונה והיה אפשר לגייס אתכם לטיפול ועזרה מבלי לאיים.


אבל שוב- את העבר לא ניתן לשנות ולכן אם אתם מתרשמים שהילד שלכם זקוק לעזרה נסו לראות מה תוכלו כדי לעזור לו.

לצורך העניין גם אם לילד שלכם קשה מול מה שאת מכנה "אסרטיביות" לעיתים זהו נושא ראוי מספיק לקבלת עזרה. ואם בסופו של דבר הוא יחווה ויקבל זאת אחרת אז שכרכם בעמלכם.

האפשרות הנוספת שעומדת בפניכם היא לשכור עורך דין שייצג אתכם - ויוכל לבדוק את תקינות הדברים מהבחינה המשפטית. תוכל ליווצר סיטואציה שבה "ירפו" מכם- אך אין זה אומר שבכך פתרתם את בעיות הילד-


בהצלחה
מני

לסובלת

עושה רושם שדרכך עד כה לא הייתה קלה במיוחד.

יחד עם זאת, יש דברים שתוכלי לעשות כדי לשפר את המצב. זה עדיין לא מבטיח שהחיים שלך יהפכו במהרה לקלים יותר.

לגבי הגירושים.

יש כאן עניין פרוצדורלי טכני ועניין רגשי, שנהם בטח קשורים זה לזה.

בעניין הפרוצדורלי- את זכאית לסיוע משפטי וגם לליווי מקצועי של המרכז לטיפול ומניעת אלימות במשפחה, כדי להסדיר את הזכאויות שלך, הן ביחס לרצונך להתגרש והן ביחס לחלוקת הממון במשפחה. ידוע שאלימות כלכלית הינה חלק מהאלימות שמופעלת כלפייך.

העניין הרגשי- את כותבת שאת נותנת לו צ'אנס שוב ושוב. וזוהי סיבה מספיק טובה, לדעתי, לפנות לייעוץ טיפולי. זהו נושא שדורש בדיקה- למשל האם את מפחדת להישאר לבד, או שאולי את לא סומכת על עצמך שתסתדרי או שאת פוחדת ממנו, וכך הלאה. ישנן סיבות רבות לכך וכדאי שתנסי להבין אותן, לעצמך ובשביל עצמך.


גם לגבי הילדים- את זכאית לדמי מזונות.

לגבי הדיור- תוכלי לקבל סיוע בשכ"ד במידה ויתברר שאת זכאית. אי מדובר בפתרון מלא לדיור אבל זוהי עזרה שתוכלי לקבל במשך שנה ואולי שנתיים.


בהצלחה
מני

אור שלום,
קודם כל אני שמחה שפנית אלינו. גברים, משום מה, לא מרבים לפנות ולבקש עזרה בנושא הזה. ולענין -

לא מקרה הוא שהבעיות החמירו לאחר לידת בנכם, שכן הרך הנולד מגלם בתוכו את מה שנוצר מחיבור בין שניים, אך הוא גם עלול להחריף את התחרות בין בני הזוג, בשעה שכל אחד חושב שחלקו (ביצירה המשותפת) יקופח.
זה קורה כאשר בני הזוג עדיין עסוקים כל אחד בהגנה על מקומו שלו בזוגיות, אך הם עושים זאת על ידי הצרת צעדיו של בן זוגם יותר מאשר לקיחת אחריות כל אחד על עצמו, על חלקו ועל מילוי צרכיו.
זה קורה גם כאשר בני הזוג עדיין אינם בוגרים ועצמאיים מספיק והם תלויים במידה רבה מדי האחד בשני. הם חסרים עדיין את היכולת לסמוך האחד על השני, מתוך אמון מלא בברית שביניהם, מתוך בטחון עצמי, ומבלי לחשוש שבן הזוג יפגע בהם, יתפוש או יצמצם את מקומם.
תהליך זה עובר במידה מסויימת על כל זוג וזוג בתחילת דרכו, אך המינון הוא הקובע וכאשר הוא גבוה מדי הוא פוגע והרסני, כמו במקרה שלכם.
בעניין האלימות ממנה סובלים שניכם - אין ספק שיש ואפשר לטפל בה. גם אתה וגם אשתך זקוקים לבדוק כל אחד את עצמו, מה הוא רוצה ומעוניין לעשות כדי להגמל מדפוסים שמזיקים לו ואיך הוא יכול לשנותם.
בניגוד לטיפולים שהייתם בהם: א. אני חושבת שהפעם כדאי שתתחילו טיפול כל אחד בנפרד, ב. אני לא חושבת שאתם לא בסדר, אלא שאתם זקוקים לעזרה מתאימה כדי ללמוד איך להשיג את המטרות שלכם בדרך שבה תצליחו יותר ו-ג. אני מאמינה שתמיד אפשר להשתנות וגם אתם מסוגלים, עם עזרה נכונה.
המרכזים לטיפול באלימות במשפחה בשרותי הרווחה רכשו הרבה נסיון וידע בתחום הזה ולכן כדאי לפנות אליהם.

בהצלחה,
פנינה

נתי שלום

אכן מצבך הוא מצב מורכב.

תמיד ההגנה על חייהן ושלומן של נשים מלווה בכך שתיתכן פגיעה בזכויות של אדם אחר, במקרה שלך למשל בכך שאינך רואה את ילדיך.

בהערת ביניים שאיננה קשורה ישירות לשאלתך אני רוצה להפנות את תשומת ליבך לכך שהשאלה הגדולה עבורך היא כיצד תוכל לבדוק עם עצמך, מה החלק שלך בנסיבות הנוכחיות ואיזה חשבון נפש תוכל לעשות עם עצמך- שים לב כיצד אתה "מפרסם" פרטים על בת זוגתך שמפחיתים מהערך שלה ומציירים אותה כאדם לא שפוי- כל זאת בשעה שמדובר באישה שאתה עצמך בחרת כבת זוג! ובחרת להמשיך לחיות איתה!

לגבי השאלה שאתה שואל-
אני סבור שאכן הסוגיה שאתה מעלה היא סוגיה בעייתית, ובמיוחד לאור העובדה שאינך רואה את ילדיך.

על פי מיטב ידיעתי תוכל לפנות ליחידת הסיוע שבבית המשפט לענייני משפחה. תוכל להוציא באמצעות סיוע משפטי בקשה כדי לראות את ילדיך.

עליך להתכונן לכך שאין מדובר בתהליך של "מהיום למחר".
בעקבות בקשה זו מעורבת בעניין פקידת סעד - אשר תעשה את ההסדרים המתאימים לכך שתוכל לראות את ילדיך.
במידה וישנה התרשמות כי אשתך והילדים מצויים בסיכון כל שהוא- עליך להתכונן לאפשרות שבהמשך תראה את ילדיך דרך מרכז קשר.

החשוב מכל- אם אתה מרגיש כועס\נבגד\מתגעגע לילדים או קושי כל שהוא זה בהחלט הזמן והמקום לפנות לעזרה במרכז לטיפול ומניעת אלימות במקום מגורך. אמנם גברים רבים מזהים את הרווחה ואת המרכזים למניעת אלימות כגורמים שהם "לטובת" האישה. אבל אני מציע לך שלא ליפול למלכודת הזאת. זכותך המלאה כאזרח בישראל לקבל סיוע מהמוסדות- ואם אתה לא רואה את ילדיך- מצבך בהכרח דורש התייחסות.

אם אתה מגיע לבקש עזרה, נסה לנצל זאת כהזדמנות לגדול, להבין את הבחירות שלך באישה הנוכחית. יהיה טוב אם תיקח את הדברים לכיוון של התבוננות עצמית ושל חשבון נפש ולא של מלחמה עם האישה.


ייתכן ושותפתי לאתר עו"ס פנינה דובו תוכל להוסיף לך "טיפים" ורעיונות ביחס לסיטואציה המורכבת שבה אתה נמצא ולכללים של רשויות המשפט בעניין זה

מני

כפי שכתבתי קודם, עליך לסמוך על עצמך ועל מה שאת מרגישה. אף אחד לא יודע יותר טוב ממך מה את מרגישה, בטח אם את לא אומרת לו.

אם הוא חבר שלך, חשוב שתשתפי אותו במה שאת מרגישה וחשוב לא פחות שהוא גם ידע להקשיב לך.

ומותר לך גם לסרב! יחסים שלא בהסכמה אינם מוצדקים וגם אינם חוקיים. חבר שלא מכבד אותך, לדעתי, הוא לא חבר.

תודה רבה פנינה על התייחסותך ועזרתך רבה!
נירה

נירה שלום,
לא ברורה לי בדיוק כוונתך, האם את מעניינת לסיים את הקשר עם בן זוגך או שאת עדיין קשורה אליו מכדי להפרד ממנו. ויכול להיות שאת עדיין מבולבלת ומתקשה להחליט.

אני מבינה את הבלבול הזה, היות ול"בן אדם" הזה ישנם צדדים שונים, חלקם חיוביים מבחינתך וחלקם שליליים (מאד). מצד אחד הוא עזר לך מאד, אך מצד שני הוא קנה עליך שליטה, משפיל אותך ופוגע בך.

כאשר תביני יותר לעומק מה קשר וקושר אותך אליו, תוכלי גם להתיר את הקשר הזה, במידה ותחליטי להפרד ממנו. כשתביני מהן הסיבות שגורמות (או גרמו) לך להזדקק אליו, תוכלי להבין מה חסר לך ולמלא את הצורך הזה בדרכים אחרות, שלא יפגעו בך.

היום את פועלת על פי מה שהוטבע בך במהלך חייך, באופן אוטומטי. עליך לפתוח את "תיבת ההילוכים" ההיא, ללמוד אותה ולהבין איך היא פועלת, כדי שתוכלי לשנותה. קצת קשה לעשות את זה לבד ולכן אני ממליצה לך לפנות לטיפול.

גם אם תחליטי להשאר עם בן זוגך, עליך לחזק את הנקודות שבהן את חלשה.

לפי מה שאת כותבת חיפשת אבא, היית צעירה וחסרת נסיון. היום את במקום אחר, למדת עוד כמה דברים על החיים. תני לעצמך הזדמנות נוספת, האמיני בעצמך
ובכוחות שיש לך.

בהצלחה,
פנינה

כותבת כאן אישה, שמתארת בדיוק - לפי הספר - איך היא נשלטת על ידי גבר אלים ומניפולטיבי: מכות, סטירות, איומים, עונשים, טענות שהיא חייבת לו את חייה, שהיא כלום בלעדיו, שהיא תלויה בו והוא דואג לה ו'אוהב' אותה.
והעצה המקצועית שניתנת לה כאן זה שהיא צריכה אולי להישאר איתו???
הרי זה תיאור קלאסי של יחסי התעללות.
למה צריך לחכות? שהיא גם תתחתן איתו חס וחלילה ותלד ילדים לתוך מעגל האלימות הזה? שיהיה עוד רצח של אשה שתשאיר אחריה ילדים שאביהם רצח את אימם?
בעיני זה חוסר אחריות.

נירה - אני רוצה להגיד לך שאת חייבת, פשוט חייבת, לקחת את עצמך ולעוף משם מהר!!!
את מתארת דפוס ברור מאוד של יחסי התעללות. כשזה מתחיל כך, זה נגמר בהתעללות פיזית, אלימה וקשה - גם בך וגם בילדים שחס וחלילה יהיו לך ממנו.
את אדם בוגר. אף אחד לא יכול להעניש אותך. אף אחד לא זכאי לעשות את זה.
את לא תלויה בו. את יכולה לקום וללכת. תאמיני בעצמך, את יכולה הרבה יותר טוב בלעדיו.
תתקשרי ל: 1-800-22-0000
או שתפני לרווחה בעיריה או במועצה שלך, או שניהם.
את חייבת לצאת משם!!! ואת יכולה לעשות את זה. בהצלחה.

שלום מיקי,

שמחתי לקרוא את תגובתך. אני לא בטוחה שבשורה התחתונה היא שונה בהרבה מהתגובה שלי. בכל מקרה ודאי יש לה מקום כאן בפורום.

ואת נירה, כמו תמיד בחיים, תשמעי עוד דברים שונים מאנשים שונים, אך בסופו של דבר תעשי את הבחירות שלך בעצמך.

פנינה

שלום סנדי,
האמנם אין איש יודע? נראה לי שהמשפחות שלך ושלו כבר מזמן יודעות וכנראה גם אותן חברות שהתרחקו ידעו למה הן מתרחקות. לא אלה ולא אלה יכלו להפריד ביניכם.

כי יש משהו חזק ממך וממנו שמחזיק אותכם ביחד, למרות כל מה שקרה לך מאז הכרת אותו.

את מבינה היטב מהו המחיר שאת משלמת בתמורה לכך שהלכת בדרך משלך ולא הסכמת לשמוע יותר בקול המשפחה. יתכן וזו היתה המרידה שלך בה, רצית לממש ולהוכיח את עצמאותך. מה שקרה הוא שהפכת למשועבדת במשפחתך החדשה. אבל בינתיים גם בגרת וכבר אינך אותה ילדה שהיית אז.

אם את לא מסוגלת לדמיין גירושין, לפחות נסי לשנות את מצבך בתוך הנישואים. את לא מספרת על אלימות פיזית ולא מתארת את מה שממנו את כל כך פוחדת, אבל את איבדת את חירותך ודי בכך! ומי באמת יודע מה עוד יכול לקרות...

פני לשרותי הרווחה, בהם קיימים מרכזים המטפלים בבעיות מהסוג שאת מתארת (אלימות בין-זוגית). יש סיכוי שבעקבותיך יגיע גם בעלך לטיפול.

קחי אחריות על חייך.

פנינה

זה מדהים שאת לא באמת מכירה אותי אבל ממה שהצלחתי לפלוט ולכתוב הצלחת לגרום לי להבין באמת. כשאני חושבת על זה אחורה כנראה שבאמת אני זאת שהרחיקה את כולם.אני מפחדת מהתגובות שלו הלא צפויות אני לא מסוגלת להתמודד עם הכוחניות שלו וגם מנסה לא לריב ליד הילדים אז אני שותקת כדי שהוא יפסיק לצעוק ולהשתולל כי אני רואה שזה פוגע בהם. בגלל הקשר המעורר עם המשפחה אז אני מרגישה לבד אני מרגישה שאין מי שיתמוך ביאם ארצה להיפרד ממנו כאילו אני לא יודעת מה לעשות... אני ממש על הגבול כי עם שניהם רבתי ואני מרגישה שאין מי שיעזור לי לגבי הטיפול אני חושבת שהוא לא ירצה ללכת ושאם אני רק יזכיר את זה הוא יקטול את דעתי כרגיל ויבטל אותה. אני כול הזמן הולכת בדרך שלו מין שטיפת מוח כזו שאני עוברת על בסיס יומי. אני רוצה לציין גם את זה שהוא אבא טוב ופעיל שמאכיל מחתל מלביש משחק אוהב ומחבק הוא עוזר לי גם בבית בניקיון בפינוקים אישים ומטפל בי כשאני חולה כאילו הייתי תינוק. הוא יודע להיות ממש מקסים אבל בשנייה הכול נהרס אני חושבת שהוא פשוט אובססיבי כלפי ולא מוכן להרפות.
אני פשוט לא מאמינה שאני במצב הזה לא חלמתי שאני יהייה עוד אחת מאלה שנכנסות לבלוגים כדי לשאוב תמיכה. בהתחלה זה היה אני והוא נגד כולם ובסוף נשארנו אחד נגד השליטה של השני.

כשהצעתי לך לפנות לטיפול התכוונתי שעליך לעשות את זה למען ע צ מ ך, והתכוונתי לטיפול פרטני.

ודאי שאם גם בעלך יהיה בטיפול - זוגי או פרטני - הסיכויים להבראת המשפחה עולים. אבל זו כבר אחריותו שלו. את לא יכולה לעשות את זה במקומו.

אם תהיי נחושה, סביר שבעלך יצטרף בשלב כלשהו, שכן, כמו שהסברת, הוא לא רוצה לאבד אותך (וזו אולי גם הסיבה ש א ת נשארת איתו, כי קשה לך להתמודד עם עוד אובדן...?)

בהצלחה!

גיל שלום,

אם הצלחת להשתחרר מנישואייך לאדם האלים- ולתת ביטוי לרצון שלך ולבחירה שלך לפתוח פרק חדש- כל הכבוד לך!

הגרוש שלך התחתן עם אישה מבוגרת אשר מבחינה חוקית אחראית על עצמה ובוחרת את הבחירות שלה.

על כן אין כל טעם בכך שתהיי עסוקה בו. גם כך יש לך כל כך הרבה פצעים לרפא וזוגיות חדשה לבנות. עם כל הצער שבדבר אינך אחראית למעשיו או למה שיקרה בזוגיות החדשה.

מני

שלום יעל,
לא סתם הוספת את הכותרת חמלה. יש הבדל בין חמלה לרחמים.

להבנתי החמלה היא מידה של חסד, אנושיות, רוך, ואם היא מאפייינת אותך היא בודאי מלווה אותך לאורך כל הדרך.

הרחמים, לעומת זאת, שוב להבנתי, נובעים מהתייחסות ספציפית למצב ספציפי. הם יכולים להתלוות למצב בו את מזדהה עם משהו שאת עצמך עברת ובאמצעות הרחמים כלפי האחר את "מעבדת" חווייה קשה שלך, דרך האחר הסובל. ברחמים יש גם משהו מן הכח שיש לך על מי שסובל, כי הרי את היא המרחמת ולא להיפך.

נראה לי כי בינך לבין החבר שלך מתרחש איזה שהוא מאבק כוחות על שליטה. יהיו המקור, ההסבר והמניע לכך איזה שיהיו - הם אינם מתירים או מצדיקים אלימות. מעבר לכך, נראה לי כי ביחסיכם חסרים קבלה וכבוד הדדיים.

כדי ללנסות לפתור את הבעיה, חשוב שתביני מה מושך אותך להישאר עם אותו חבר ומדוע את נשארת איתו, למרות כל מה שאת אומרת.

התמונה המורכבת שאת מתארת באמת מזמינה שתפני לשוחח/לטפל/להתייעץ עם איש מקצוע. את יכולה לעשות זאת דרך מרכזים לטיפול באלימות במשפחה, במסגרת שרותי הרווחה, שם התשלום הוא סמלי ושם יושבים טובי המטפלים בתחום המסויים הזה.
קו חירום ארצי יפנה אותך לכתובת המתאימה: 1-800-220-000.

בהצלחה!
פנינה

אישית הייתי בועטת בו וכולאת אותו במרתף

גועל נפש שאתם נותנים לו להתעלל בכלב חסר אונים

ענת שלום

זה יהיה יומרני מידי להציע לך ממקום מושבי הוראות מדוייקות כיצד לגרום לבנך להפסיק להכות את הכלב.

יחד עם זאת אוכל להצביע על כמה כיוונים למחשבה יחד עם הצעה מרחיקת לכת

הראשון- עצם הכאתו של בנך את הכלב. חשוב להבין מדוע הוא עושה זאת. האם הוא מוכה בעצמו? חשוף לאווירה אלימה בבית או מחוצה לו?
התנהגות מסוג יכולה לעיתים ללמד על קושי בפיתוח של אמפתיה כלפי אחרים, במקרה זה בעלי חיים.


הכיוון השני- שאיננו מנותק מהכיוון הראשון: השאלה היא מודע בנך אינו מקשיב לך ואולי גם לאביו\בעלך. זוהי סוגיית הגבולות. האם מדובר בילד מפונק? את\ם פוחדים ממנו? כיצד את\ם מגיבים בכל פעם שהוא עושה זאת?

שני הכיוונים הללו עלולים לדרוש ממך גם ייעוץ מקצועי טיפולי עבורך ועבור הילד.

ולגבי ההצעה מרחיקת הלכת- אם ההתנהגות תמשך ובנך לא ייאות להפסיקה או לקבל עזרה בעניין. תוכלי להתלונן כנגדו במשטרה. צעד זה עלול להיתפס כאבסורד אך אני משוכנע שהיה ותגלי שאין ביכולתך ליצור את הגבולות, מסיבות שונות שבטח שמורות אצלך, גשי למשטרה ותעשי בכך שירות טוב מאוד לילד שלך.

בהצלחה

מני

שלום שיר,

הסימנים שאת כותבת אינם של התעללות או אלימות, לעניות דעתי, כי אם סוג של קונפליקט בין בני זוג, בו באות לביטוי תכונות שונות שלהם, כצפוי בין שני אנשים שונים. ההחלטה היכן תגורו בסופו של דבר אמורה להתקבל בדיאלוג שאתם מקיימים ביניכם.

לא כתבת כמה זמן אתם נשואים, האם יש לכם ילדים, תחומי התעסוקה שלכם (למשל אם הוא חקלאי, או שיש לו משק ) ועוד - כל אלה מן הסתם שיקולים שיכולים להכריע לכאן או לכאן.

הנקודה היחידה שגורמת לי "אי-נוחות" בדבריך היא הקושי שלך, שעולה מתוך דבריך, לשאת ולתת עם בעלך, ממקום בו את יכולה לחוש בטוחה כי דעתך תישמע באותה מידה שנשמעת דעתו של בעלך.

ההחלטה על מגוריכם אמורה להיות שלך ושל בעלך. קרבתו של בעלך לבני משפחתו איננה אמורה להשפיע על החלטתכם, אלא אם כן הוא מושפע על ידם יתר על המידה ומבטל את דעותיו ודעותיך בפניהם, כי אז יכולה להיווצר בעיה.

עם זאת, גם למסורות המשפחתיות ישנו משקל ולא פשוט לשנותן.

אם יש לך סבלנות ויש לך שפה משותפת עם בעלך (משהו שחשוב לעבוד עליו), אני מניחה שתגיעו לפשרה כלשהי. ואם לא - כל אחד מכם יצטרך להחליט מהו המחיר שהוא מוכן לשלם עבור החלטה כזו או אחרת והאם הוא מוכן לשלמו או לא. אבל זו תהיה כבר אופרה אחרת.

חג שמח לך ולבני משפחתך,

פנינה

לנועה שלום

מדברייך ניתן להבין כיצד האלימות עוברת בין הדורות. בנך שהיה עד וחשוף לאלימות בתוך המשפחה הפך בעצמו לגבר שנוהג באלימות כלפי בת הזוג שלו.

ברמה הפשטנית ביותר- תוכלי לשוחח עימו ולהציע לו לפנות לקבל עזרה באחד מהמרכזים לטיפול ומניעת אלימות במשפחה. ככל הנראה אם הוא לא ייעשה זאת, הוא עשוי להמשיך ולסבול ובסופו של דבר להמשיך ולהרוס את מערכת היחסים שלו עם בת הזוג שלו.

אך הדברים מורכבים יותר. מדוע שבנך יאות לשמוע בקולך ולפנות לטיפול? לרוב גברים מגיעים לטיפול לאחר סבל רב. הם לא ממהרים להכיר בכך שיש להם בעיה ועלולים להסתגר ולהתגונן כאשר מעירים להם על כך. עד כמה את יכולה ומוכנה להיכנס עימו לעימות בעניין (אתה כבר מבוגר וברשות עצמך ואני לא יכולה לקבוע לך דברים אבל אני לא מסכימה שתתנהג כך בביתי ובנוכחותי) ועד כמה את יכולה לשוחח עימו על החוויות שהיה חשוף אליהן בבית –כילד (אולי כדי לבנות איתו סוג של אמון שנדרש כאן).

את בהחלט צודקת ואכן הסימנים שאת מתארת מדאיגים. ואכן כדאי שתנקטי בצעדים שיעודדו את בנך להגיע לטיפול ולמצוא דרכים אלטרנטיביות וראויות לביטוי של כעסיו. אך יחד עם זאת עלייך לקחת בחשבון שיכולתך מוגבלת ונראה כי ככל שתצליחי לבנות קשר טוב עם בנך הוא יוכל להקשיב לך ולעצותייך בעניין. ייתכן ופנייה שלך לעזרה וייעוץ במרכז לטיפול ומניעת אלימות יוכלו לעזור לך בעניין

בהצלחה
מני

שלום לך ע. למונית,
רצוי כמובן לפנות לאיזשהו תהליך ריפוי, כלומר טיפול בנפש.
ישנם סוגי טיפול שונים, לגביהם כדאי יהיה לך להתייעץ בשלב ראשון, לפני שאת מחליטה במה לבחור.
יש לך אפשרות לפנות דרך שרותי הבריאות (את יכולה להיעזר ברופא המשפחה למטרה זו), דרך מרכזי טיפול של הרווחה (יש קו חירום ארצי 1-800-220-000, שיוכל להפנותך למקום ספציפי לפי מקום מגוריך), או באופן פרטי (חפשי באינטרנט או קבלי המלצות).
ישנם גם מרכזי טיפול שמנהלים ארגונים ועמותות אזוריים וארציים, כמו מסלן (בנגב), ויצו, נעמת ועוד.

נסי והצליחי,
פנינה

איך אני עוזרת לה להבין שהיא נמצאת בקשר לא טוב (בלשון המעטה) שאין להם את הדברים הבסיסיים שצריך בקשר וזה כבוד ואמון!!! אני לא יודעת אם זה קשור אבל אני חייבת לציין זאת, הבחור הוא בן לאב מכה. ולא חלילה שזה הופך אותו לפסול ממש לא, אבל אולי משהו בדפוס התנהגות שלו קשור לכל העניין.
מה שלא ציינתי זה שהוא מחכה שהיא תבוא ותבקש סליחה אחרי כל מה שהיה.
בבקשה תעזרו לי להציל אותה

שלום לך,
נראה כי החברה שלך באמת בדרך הבטוחה להרס עצמי. היא נמצאת ביחסי תלות קשה בבן זוגה והיא גם מסונורת ולא רואה את המציאות, כמו שאת מסוגלת לראותה.

אני לא בטוחה בכלל שאת יכולה לשכנע אותה כרגע ויכול מאד להיות שעד שהיא תוכל להכיר בכך שהיא פוגעת בעצמה היא תאלץ לעבור עוד ועוד חוויות מעין אלה שתארת.

מה שאת כן יכולה לתת לה כחברה זה את הכתף שלך, כך שהיא תדע שתמיד תמצא אותך שם כשתזדקק לך.

זה לא תפקיד קל להיות במקום כזה וזה ידרוש ממך לוותר על הרצון לחוש שליטה על המצב, ולהכיר באחריותה הבלעדית של חברתך על מעשיה והחלטותיה. זו תחושת חוסר אונים מאד לא נוחה, אבל יש בה סיכוי שברגע שהאסימון ירד, היא תוכל לסמוך עליך ולהעזר בך כמקור של כח.

ומעבר לכך, אני בטוחה שכדאי מאד שחברתך תפנה לטיפול עמוק יותר, אלא שאני לא בטוחה שבשלב הזה היא תהיה מוכנה לקבל גם את עצתי זו. והלוואי שכן!

בברכה,
פנינה