פורום פגיעה מינית, תקיפה מינית, הטרדה מינית - יש לך שאלה?

נילי שלום
אחד הדברים שקשה לנו להבין כיצד האנשים אשר אנחנו בוטחים בהם הכי הרבה עלולים לפגוע בנו . אם את חווה תמונות ופלשבקים, מחשבות חודרניות, המנעות מדברים שמזכירים לך את הסיטואציה, ועוררות יתר, תני לעצמך את הזמן והמקום הטיפולי להחלים מהתחושות שאת חשה, והגדרת נכון שאז לא הבנת את המשמעות כלל.
יש החלמה בעקבות פגיעה מינית אז חיזקי ואימצי
שיר

נטע שלום. עבר כבר שבוע ואין אליך תגובה מאחרות שמכירות אותו אז אחזור על הצעתה של שיר מפניה אחרת. אולי אם תפני למרכז לנפגעות 1202 בטלפון מכל אזור זה יביא אותך למרכז באזורך ואולי שם שמעו עליו מתלונות של בנות/נשים אחרות. צביה

שלום רוני
תחושתך שטיפול שיחתי אינו מספיק עבורך היא משמעותית במידה ואת מרגישה את הצורך לטיפול גופני, ניתן להסתייע בפזיוטרפיסטיות המתמחות ברצפת האגן ובכיווץ בלתי רצוני של שרירי רצפת האגן. ישנן פיזיוטרפיסיות שמתמחות בקשר של כיווץ בלתי רצוני של שרירי האגן בנוסף לפגיעות מיניות, במידה ובעקבות הטיפול הגופני איעלו תכנים מציפים , לעיתים מומלץ ללוות טיפול שיחתי.
שיר

אני מסכימה עם המלצתה של שיר אולם רציתי להוסיף המלצה נוספת. קיימת היום שיטה שמטפלת במשולב בתחושות בגוף דרך שיחות ונקראת SOMATICE EXPERIEN כך שאולי זו עוד דרך להתמודד עם הקשיים שנותרו. בהצלחה צביה

1. ניתן לפנות לממונה על מניעת הטרדה מינית בארגון. היא מחוייבת לדיסקרטיות.
2. סביר להניח שאת לא היחידה שמופנות אליה הערות אלו. נסי לדבר עם אחרות שעובדות איתך. כשלא מתמודדים לבד אז גם לפעמים קל יותר לפנות לסיוע.
3. אם תצליחי לומר לו "הערה כזאת היא הטרדה מינית, תפסיק בבקשה". צמד המילים 'הטרדה מינית' מפחידה חבר'ה כאלה.
4. אם את מדברת עם עובדות אחרות, נסו לתאם ביניכן שכל אחת השומעת אותו תאמר לו את המשפט הנ"ל "הערה זו היא הטרדה מינית, תפסיק בבקשה". הכי קשה יהיה לראשונה שתאמר זאת. אחרי פעמיים כבר יותר קל ואם משפט זה יאמר מכמה עובדות - יכולה להיות לזה השפעה רבה.
בהצלחה עם הרבה כוח.

קיבלת תגובה תומכת ונכונה מליאור גל כהן ורק רציתי להוסיף ולחדד את שאלת הגיל. נראה היה לי שציינת את הבדלי הגילים ביניכם כדבר שמקשה עליך להגיב אליו .הוא בודאי בגיל של הסבים שלך. אני רוצה להוסיף לחזק אותך שלגיל אין משמעות. זכרי שכאשר מישהוא עושה דבר שאינו נעים לך זכותך וחובתך להגיב לזה ללא כל קשר לגילו. צביה

אני שומעת כמה קשים לך הימים ובטח הלילות ואני שמחה עבורך שאת מטפלת בעצמך למרות הקושי הכרוך בזה. אני יודעת שכאשר אנחנו מאמינים שמשהוא יעזור הוא אכן עוזר. אינני מכירה מטפלת בהידרותרפיה לתקיפה אבל אם את אוהבת מים חפשי מטפלת בהידרותרפיה שהבטן שלך תרגיש איתה טוב והוסיפי את זה לטיפולים שלך. חשוב לא רק לטפל ממוקד בנושא התקיפה אלא טוב גם במקביל סתם לתת לעצמי דברים שעושים לי טוב וממלאים אותי באינרגיה כדי להתמודד עם כל השאר. בהצלחה צביה

שלום וירגיניה
אני מציעה לך לפנות למרכז סיוע 1202 להעזר במתנדבת בהליך הפלילי, מרכז סיוע גם מרכז אליו תלונות באופן דיסקרטי ויתכן שיוכלו לסייע לך עם הניסיון הקיים
שיר

למה אני לא מאמינה לזכרונות שלי? איזו סיבה יש להם לצוץ אם אינם אמיתיים? אני הייתי ממליצה לך לשאול את עצמך את השאלות האלה ואז אולי אם תרצי להרחיב באינפורמציה לגביך ונוכל להתייחס היתייחסות נוספת. צביה

יעל
סליחה שאני עונה רק עכשיו על שאלתך , אנו לא יכולים לדעת אם זכרונות הם אמינים ולא שיקריים, יש מחקרים לכאן ולכאן מחקרים המוכיחים כי אפשר להשתיל זכרונות ומחקרים המוכיחים כי כשיש פגיעה המוח מתנהל באופן שונה במיוחד בקרב ילד אשר מאמין לבוגר
באופן סובייקטיבי בטיפול מטפלים בחוויה הסובייקטיבית ובעני זאת המשמעות של טיפול, וההבדל בין עבודה טיפולית ובין בית משפט הקובע צדק
מקווה שעניתי לשאלתך אם יש לך שאלות נוספות אשמח לענות
שיר

שלום ליה
ישר כוח על הפנייה! בראש ובראשונה צריך לחזק את בנך שהיה אמיץ ואמר את האמת ושאת מבינה שטעה ושתעזרי לו כי יש דברים שהוא עדיין קטן ולא מבין והתפקיד של המבוגרים ובמיוחד של ההורים לעזור לו להבין מה מותר ומה אסור, השלב שני להסביר לו בסבלנות ובהרבה אהבה על מקומות פרטיים ולהבהיר לו היכן מותר לגעת והיכן לא כדאי שהוא יגע ושיגעו בו, השלב השלישי לבדוק /לשלול שהוא לא נפגע רבים מילדים מחקים התנהגות שהם ראו/ חוו נסי לעשות זאת בביטחון . ילדים מרגישים מאוד את החושים שלנו וכשאנחנו מבוהלים הם גם מבוהלים. שלב נוסף אם תרצי זה להתייעץ עם המערכת החינוכית כמו יועצת בבית הספר ואם הוא בגן חובה אז הגננת - אם את סומכת עליה אני תמיד מאמינה בעבודה במעגלים השונים בית משפחה ומערכת החינוך, אם את רואה לנכון לערב. להתייעץ עם האנשים במסגרות החינוך ולקבל הדרכה או שבעקיפין ידברו בכיתה או בגן על מקומות פרטיים "גופי הוא שלי". לסיכום נשמע שהילד מבולבל וזקוק להנחיה ולהדרכה ולקבלה שלכם כהורים ומשם שיתוף הפעולה ימשיך
המון בהצלחה
שיר

תודה רבה על התגובה המיידית וההכוונה המקצועית. בהחלט מרגיע שעשינו נכון בסיטואציה כל כך מפתיעה. אנו נמשיך לפעול בהתאם לשלבים שהצעת, ומאמינים שנפנה לטיפול כדי להבין את שורש העניין.

ליה

למיטב ידיעתי אין תשובת בית ספר לשאלתך וכל תיק מתנהל אחרת. אולי כדאי לשאול את החוקרים במשטרה מה את יכולה עוד לעשות כדי שזה יתקדם לשביעות רצונך. למרות שמשאלתך לא מובן מה זה סגירה בשבילך. צביה

סגירה =פסק דין .ואני מתקשרת באופן קבוע למשטרה .!!!
הם כל פעם אומרים תתקשרי לחוקר הזה כי התיק הועבר אליו .ככה כל פעם .

יש אפשרות לפנות למרכזי סיוע 1202 יש להם נציגת ליווי בהליך הפלילי, נסי לפנות אליהן להתייעץ על המקרה הפרטי שלך, כך שיתכן שהן יוכלו לסייע לך באופן מותאם לצורכייך
בהצלחה
שיר

שלום ענת
בני האדם פועלים לפי מנגנון Fight-Flight- Freeze כאשר מתקיפים אותנו בשניות הראשונות אנו קופאים Freeze הקפיאה הזו לעיתים מתרחשת כשניות בודדות ולעיתים היא נמשכת זמן רב יותר ותלויה במנגנונים פיזיולוגים ובמנגנונים נפשיים . אחר כך או שבורחים Flight - או שנאבקים Fight מטרתה היא לעשות הערכת סיכון ראשונית כמו איילה בטבע שנתקלת בסכנת חיים. התגובות האנושיות שונות ותלויות בגורמים רבים, התוקף/ת הנתקף/ת הסיטואציה, ולכן התשובה לשאלתך מורכבת ביותר והלוואי והיייתי יכולה לענות בכן או לא, אמונתי שכל תגובה היא תגובה מכוווננת למצב בהתאם לנסיבות הקיימות.
שיר

שלום קארין
בראש ובראשונה ישר כוח על הזיהוי המהיר ובכך שנתת תוקף ומענה לבנך , עבורו זהו מודל משמעותי והחוויה שאת אימו מהווה מקום של גבולות והגנה, באמת ישר כוח.
נשמע מדבריך שצריך להערך למספר דברים ולערב את הצוות המקצועי בגן (סייעות, גננת,פסיכולוגית, מפקחת) בראש ובראשונה גבולות וחינוך מה מקום פרטי בגוף ומה אינו מקום פרטי, יש מערכי חינוך נפלאים בנוסף לסרטים והצגות המותאמים לגילאים אלו. בנוסף, לבדוק את מערכת היחסים בין בנך והילד האחר, בזהירות, אם מתוך חוסר ידיעה, משחק, גבולות שהטשטשו ועוד. כהורה בגן זכותך לבקש מהצוות החינוכי לחנך את הילדים (לאור המקרה) לחינוך לגבולות של מקומות פרטים בגוף? אתן דוגמא, ילד בן 4.5 שעבר חינוך "גופי ואני" שאל את אימו אם בית השחי הוא מקום פרטי האם לאחר מותר לגעת בו?
בהצלחה
שיר

שלום לך
בהמשך למה שכתבת, הספרות המחקרית מדברת היום על המשמעות של התפתחות הפרעת אישיות גבולית כהתפתחות של ילדות בסיכון בה הילד או הילדה חיים בגבול של חיי יום יום בשפיות ומאבק על שפיות ובמקביל על החוסר שפיות בכך שעובר התעללות מהאדם שאמור להגן או שהילד בוטח בו, הרי זה הריקוד הבלתי הגיוני בגבול בין טרוף ושפיות שהחיים מזמנים, ולכן אני מזמינה אותך בכוחותייך שמאפשרים לך לכתוב, להאבק כן לאפשר לעצמך לחיות היטב ולהחלים ואני מאמינה בצמיחה פוסט טראומטית מפגיעה מינית בילדות,ומטראומות אחרות
שיר

אומרים,
שחיים הם כלא,
שמסגרת היא כלא,
שאהבה היא כלא,
אבל גם אומרים- אי אפשר בלי כל אלה
(אומרים ושבים ואומרים)

אומרים-
ששגרה היא דבר מייגע
אומרים, ששגרה כמו סורג ובריחים.
שמהות השגרה- שבירתה היא, בעצם
(שמעתי גם כך שאומרים)

שמעתי אומרים שחשוב הוא החופש
שמעתי שחופש כמעוף ציפורים
שבחירת האדם בכלאו- גם היא חופש
(שמעתי גם כך שאומרים)

המת הוא חופשי
חופשיה היא הרוח
שגרה ממשיכה אם אותה מפרים

"את בחרי לעצמך,
פירצי דרור מכולאייך"
-רק כך לא שמעתי אומרים.




יש לי קושי עז להאמין בPTG, עבור עצמי, משני טעמים.
ראשית, אין לי ביטחון בזכותי לייחס לעצמי "טראומה".
שנית, הפרעת אישיות גבולית. את יודעת.עם כל הרצון הטוב קשה למצוא אנשי מקצוע שנפגשים עם "אנשים שכמותי" ולא מעוותים פרצופיהם בחוסר אונים ושולחים ידם לפנקס המרשמים להציע פלסטר לשבר פתוח. מכירה את זה?

אני ממליצה על ספרו של ויקטור פרנקל בנוסף לספרה של גודית הרמן טראומה והחלמה

המון המון כאב ואת נשמעת לבדך איתו. להבין זה חלק חשוב כי יש הסבר לכך שהסבל לא נוצר יש מאין אלא יש לו סיבות וגורמים כמו שכתבה שיר ,אבל אני גם שומעת ממך כוחות ויכולת לקחת אחריות על חייך ואני רוצה לתמוך בקול הזה שלך. חפשי מי שיכולים להיות אתך כי בטוח ישנם. אל תוותרי, בטח אם ניתן להגיע לטיפול זה יכול לעזור לך להתחבר לכוחותיך הם עולים מהכתוב מאוד חזק. חזקי ואמצי צביה.

את מדברת על כוחות. אני מכירה את השפה הזו. אני יודעת אותה. לא אוהבת אותה- כי היא מטילה המון אחריות על מי שיוחסו לו אותם כוחות.
את יודעת, לפעמים עצם ייחוס הכוחות יש לו ערך עצום בהשבתתם: את אומרת לי שאת מזהה אצלי כוחות ואני מרגישה שאני לא עומדת בציפיותייך בכך שאני לא מצליחה להביא אותם לידי ביטוי ולגייס אותם לכדי התמודדות יעילה ותקינה עם נסיבות החיים. באמת.
אני לא מנסה להעמיד במרכז הבמה את האימפוטנטיות האקסיסטנציאליסטית שלי, לא מנסה להתקרבן, לא לדחות על הסף הצעות ייעול ועזרה.
אני מנסה להבין. אותך, אותי, את שיר.
אתן מציעות לי לגשת לטיפול, לקרוא ספרי הדרכה ועזרה עצמית.
been there, done that.
ובכל זאת אני פה.
עדיין.
שוב.
למה אני מרגישה שכולם שותפים למין סוד גדול, שותים ביחד ממעיין המסוגלות- ואני תקועה בחיפוש אחר הכניסה למחילת הארנב שמובילה לארץ הפלאות?

את צודקת. אני לבד.
האנשים שמקיפים אותי מאמינים שאין דבר שאי אפשר לנרמל ואין פצעים אם אי אפשר לראות אותם.
אז אני עושה פצעים שאפשר לראות.

כיון שאני מכירה במגבלותי, גם אם לא נעים לי להודות בכך, צר לי שנסיון העזרה שלי עשה את ההיפך. אינני מאוכזבת ולא ציפיתי ממך אלא חשבתי שאולי אני יכולה לעזור וכנראה שאני לא. שיהיה לך רק טוב ,זה שלי ואת זה אני מאחלת לך צביה.

ערעור קל של הפרדיגמה השגורה ואני משולחת הלאה בברכת "דרך צלחה"?!

החיים הם אוסף של רגעים
לפעמים... יש רגעים של חסד
עבורי... הם מהווים כמה מנקודות האחיזה החזקות ביותר
תזכורות מובהקות לסיבות הכי טובות לחיות
גם אם לעיתים, פעמים כה רבות, רבות מידיי
החיים כואבים מידיי

תחזיקי מעמד יקירה
שולחת לך חיבוק עוטף

על המילים,
ובמיוחד על החיבוק.

מאד קשה לי כאדם מבוגר לקרוא כל מה שאת עברת ועוברת ולדעת שאת כל כך לבד עם זה. אלה דברים מאוד קשים וילדה בת 15 לא אמורה להתמודד איתם לבד. חבל לי שאת לא מצליחה למצוא אף אדם מבוגר בסביבתך שיוכל לתמוך בך. אני יודעת שקשה לשתף בפרט אחרי שגם ששיתפת יצאו הדברים לא כמו שחשבת ואת נשארת איתם שוב לבד אבל אולי כן שווה לחשוב על דמות מבוגרת בחייך כמו דודה, בת דודה חברה טובה של ההורים שתוכל להתגייס למענך. בודאי יש אולי מקום להמשיך שיחות עם יועצת בית ספר. אין ספק שטפול יועיל וייטיב איתך אך בגילך את זקוקה לאישור ולמימון מהוריך . האם את יכולה לנסות לשכנע אותם כמה זה חסר לך? אפשר לפנות למרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית 1202 בכל אזור בארץ ואולי הם יוכלו לשמש אוזן קשבת ואולי להציע פעילות חינוכית בבית ספרך שיכולה אולי לשפר את הדברים עבורך אם עוד אחרים יבינו שיש פה עוול כנגדך. מה שחשוב מאוד מאוד הוא שלא תרגישי אשמה על הדברים שקורים גם אם בעבר לא הבנת שהדברים לא נכונים. מגיע לך כמו לכל אדם שלא יטרידו אותו ולא יאיימו עליו ויפחידו אותו. מי שאשם הוא זה שמטריד ומפחיד. תזכרי את זה. צביה

שלום אנונימי
בהמשך לדבריה של צביה, בתי הספר מקושרים לשירות פסיכולוגי יעוצי שפ"י כמי שחוותה פגיעה ניתן לבקש טיפול בשפ"י דרך היועצת , בנוסף במדינת ישראל יש מרכזים לטיפול בנפגעות ונפגעי פגיעה מינית - על מרכזים אלו ניתן להתייעץ ב1202
בהצלחה
שיר

שלום לך. כואב לשמוע כמה צעל וכאב עברת וכמה הם עדין נמצאים בהווה שלך מטרידים ומקשים. אין שום דרך למחוק את העבר אבל אפשר להקל על ההווה והעתיד. ממליצה לך בחום רב לפנות לטיפול אצל אנשים המתמחים בפגיעות מיניות ולעזור לעצמך להירפא. אני מבינה שקשה לחשוב או להאמין שהכאב יכול לקטון אבל האמיני לי זה ניתן. צביה

אנסה להתמודד איתה ולגרום לה להרגיש מוגנת ושיש לה עם מי לדבר. אני באותו קו מחשבה שלך וזה בדיוק מה שהסברתי לה, צריך לספר ולא לפחוד מהעיניין הזה. אך האופי שלה חלש מדיי והיא איננה מסוגלת מתוך דאגה כלפי המשפחה ואמה.
אך באותו יום שהיא תבוא ותספר לי כי הוא נגע בה, אין פה מקום לויתורים ושכנועים, אמא שלה תדע את זה ואני אתעקש על כך שהיא תספר לה.

בנוסף, כמובן שאפשר לעבור לגור ביחד כבר אחרי גיל 18, אך מבחינה נפשית וכלכלית זה כרגע לא על הפרק. אנחנו עדיין ילדים.

המון תודות צביה.

למי אתה מחכה?שהאבא החורג יעשה משהו יותר קיצוני? דבר איתו אתה,ותגיד לו שעכשיו זה בינך לבינו ואם הוא ימשיך במעשיו זה יעבור לאישתו ולמשטרה,תאמין לי שהוא יפסיק עם זה.תגלה אחריות ותעזור לחברה שלך.היא חסרת אונים אבל אתה לא!!

דני יקר/ה
ישר כוח על המענה והתשובה האכפתית, עם זאת נשמח בפורום הזה לתקשורת מכבדת בינינו ובין הכותבים במיוחדכשהנושאים מורכבים ומסובכים והיד צרה מלהקיף את כל מורכבויות המקרה.
בהזדמנות זו אני רוצה להזמין אתכם/אתכן הקוראים והקוראות לשתף בידע שיש לכם/לכן בכל הקשור להטרדה ופגיעה מינית
שיר

לצערי חוויתי באופן אישי מקרה שבו הייתי נשוי לאישה שעברה התעללות מינית מגיל 9 עד 18 על ידי בן משפחה באופן רציף!! מבלי שאף אחד מבני משפחתה לא שם לב או שלא הועיל בטובו להבין שהילדה במצוקה.חוויתי איתה יום יום לילה לילה את הסיוטים שהיא עוברת,הנפש שלה מתה מוות קליני,נפשית היא לעולם לא תצליח להתגבר על העבר.לצערי התגרשנו כי גם אני לא הצלחתי לסייע בעדה,יצר ההרס העצמי גבר על כל המאמצים שעשיתי למענה.אם אנשים יתעוררו ולא יחפשו דרכים קלות בלהסתיר ולא להתמודד עם התעללויות שכאלו באומץ אז צפויות ילדות רבות לחוות צער כל ימי חייהם.מכאן הייתה תגובתי לבחור,שיגלה אומץ ויציל את חברתו מהצפוי לקרות לה..