פורום פרידות, גירושין, בגידות - יש לך שאלה?

שלום לך,
א. ניתן להזיז מחשבות כאלו רק כאשר חיי המין שלכם יקבלו את התפנית שאתם זכאים לה.
ב. אינך יכול כנראה לשנות את גישתה של אשתך לחיי המין בנישואיכם.
ג. מאידך, אני יכול לתת לכם ייעוץ שכל זה יקרה.
רוטרי יששכר - מומחה לזוגיות מתגמלת ולמיניות האדם.

שניכם באתם מעולם שעושים מין רק כדי להביא ילדים, ועכשיו אתה מצפה שאשתך תהפוך פתאום לאישה חושנית ותשוקתית? מהרקע שבאת, מה אתה יודע על איך לענג אישה? איך אתה יודע שהיא נהנית? היא אמרה לך את זה?
לסיום, מה נראה לך ? שאם תאיים עליה שאתה מתכוון לבגוד בה, היא פתאום תרצה יותר בקרבתך?

את חייבת יעוץ משפטי מעו"ד רציני/ת עם רקורד מוכח כדי לקבל הגנה ברמה הגבוהה ביותר.
ברור שאת ובעלך הולכים למלחמה ארוכה וכואבת, זה לא משהו שאפשר לנהל בעזרת עצות בפורום, אלא רק בעזרת יעוץ משטי מקצועי, כדי שתקבלי את המקסימום שניתן בנסיבות האלו, ולדעתי הנסיבות פועלות לטובתך, אבל זה גדול עלייך ולא ברור אם תוכלי לחכות עד שהמדינה תחליט לעזור לך. בהצלחה.

לא!!!!!!!!!!!!!!!!!

למה אם צד אחד יותר מהצד השני מעוניין לתת עוד הזדמנות, למה זה מעמיד אותו אוטומטית בעמדת נחיתות? למה זה חשוב כמה צד א' יזם לעומת כמה צד ב' יזם עד עכשיו?
זה נשמע לי יותר כמו עולם העסקים.
אני מציע לך לפעול רק בהתאם ללב שלך, ולפי האינטואיציה שלך, ולהשאיר את ענייני ה"כבוד" ו"עשיית הרושם" בצד, ממילא כל אחד חושב ופועל באופן אחר ואין שום חוקיות.

היי רינת,
אכן הגיע הזמן להתגרש, אינני רואה כל סיכוי שאת תוכלי להסתדר עם בן זוגך.
צר לי אך נראה לי שזה הפתרון עבורך.

תודה רבה על התגובה .
גם אני בתוי מבינה את זה .
אבל האם לא שווה להישאר בישביל הילדים ?
הם נורא קטנים ,והפעוט נורא קשור אליו .
זה החשש שלי , שהילדים יפגעו :(


שוב תודה

בעלך (בקרוב הגרוש שלך) ימשיך להיות אבא של הילדים, וגם מחויב להם כלכלית לפי החוק עד גיל 18, ובוודאי מחויב נפשית ורגשית, הרי יש לו ילדים מנישואים קודמים שהוא בקשר איתם ולא עזב אותם.
בכל מקרה עד מאוד צעירה, כל הבעיות הקשות האלו רק ילכו ויגדלו במשך השנים, וככל שתחכי איתו במצב הזה, כך יהיה לך קשה יותר לפתוח פרק ב'.
נכון, זה לא קל, הנישואים איתו היו טעות, וכדי לתקן טעות צריך לפעמים לשלם, זה עדיין עדיף פי אלף מלהיקבר עם בעל שעושה יד אחת עם המשפחה והחברים שלו נגדך.
תברחי הכי מהר שאפשר.

היי רינת,
אם למרות כל שעובר עליך את שוקלת להישאר בשביל הילדים, כי הם נורא קטנים, אני יכול לברך אותך על ההתחשבות שלך....כי הרי תמיד תוכלי עוד להתגרש, נניח כאשר הם יגדלו. ובינתיים...
מה כן ניתן לעשות, אם תחליטי לא להתגרש.
לצורך זה אני מתנה ארבעה תנאים:
* אם הוא אבא טוב לילדים,
* אם הוא יהיה מוכן לעשות שינוי הדרגתי בחייו,
*גם את תצטרכי לבצע אי אלו שינויים בגישתך אליו,
* אני אדריך אתכם ואשמור עליכם, עד שעולמכם יקבל תפנית חיובית.
במקרה כזה כאשר כל התנאים הללו ימולאו, ואתם תגלו זו את זה מחדש, אני ממליץ בחום שלא תיפרדו, כי עולמכם ישתנה לטובה.
רוטרי יששכר מומחה לזוגיות מתגמלת ולמיניות האדם

אם את רוצה להישאר, תישארי בגללך, ואם את רוצה ללכת, תעשי את זה בגללך, לא בגלל הילדים.
עוד משהו, מה את חושבת שהילדים שלך לא מרגישים את המתיחות ביניכם?
את המריבות? את העוינות? למרות גילם הרך.

היי בן ,
קרא בבקשה את הכתבה שכתבתי 'לאחר הרומנטיקה' וכו. ואז תבין מדוע חברתך נפרדה ממך, אני בהחלט יכול לעזור לך.
הכל תלוי ברצון שלך לפתור את הבעיה במהירות האפשרית, בינתיים אתה סובל בחינם .
רוטרי יששכר מומחה לזוגיות מתגמלת ולמיניות האדם

מה שלומך? איך ההרגשה שלך? אני יכולה להזדהות איתך כי עברתי פרידה מאוד קשה גם אחרי 4 שנים וגם בגילאים דומים וגם האקס שלי כבר נשוי ועוד לא עברו שנתיים מהפרידה שלנו אפילו. אבל בסוף יוצאים מזה והרבה בזכות כניסה של אהבה חדשה לחיים. ופשוט המחשבה היחידה כאן היא שאי אפשר להיות עם מישהו בכח מבלי שהוא גם רוצה. אפשר להילחם ולעשות מה שאפשר כי בכל זאת קשר של 4 שנים...אבל צריך להעריך את עצמך ולדעת מה מגיע לך ומתי להפסיק להילחם. ותאמין לי אתה תצליח להתקדם ולצאת עם אחרות ולאהוב שוב. הכי אפשר לאהוב שוב, באמת שאפשר וזה מניסיון. תדאג לבלות עם חברים, לראות אנשים, לראות סדרות (מצחיק אבל לי זה עזר), אפילו אם אתה לא מסוגל עדיין לצאת לדייט עם מישהי אז רק תדבר עם בנות גם זו התקדמות וזה יעזור לך. כמובן תפרוק מה שאתה מרגיש לכל בנאדם שבא לך או אפילו סתם על דף נייר או כאן בפורום.

תודה אבל כבר מעל חודש שהמועקה היא אינסופית ואני בתור בן אדם רגיש מהממוצע ממש מתקשה לתפקד ומוצא את עצמי חסר ריכוז וכוחות.
כמעט כל היום מריץ פלאשבקים בראש של כל מה שעברנו וכל המילים שהיא אמרה לי ואני מרגיש על סף קריסת מערכות ממש..
לא מצליח לתפוס את זה שלעולם לא נהיה ביחד יותר.
אני עדיין אוהב אותה למרות כל הכאבים שנגרמו לי וזה הרגשה פשוט מסריחה.

נכון אני מבינה אותך גם אני מאוד רגישה ויותר מזה? אתמול שוב עברתי פרידה כואבת בפעם השניה בחיים שלי והיום אני גם מתקשה לתפקד אבל הזמן באמת מרפא. חודש זה לא כזה הרבה. לקח לי שנה שלמה להתגבר באופן מלא על האקס שלי אבל בסוף גם זה מגיע. ואין יותר כואב מהמחשבה שלא תוכל להיות עם הבחורה הזאת שוב אני הכי מבינה אבל התרופה היחידה למצב הזה היא להתחיל עם בנות אחרות פשוט ככה! זה הדבר היחיד שעוזר להתנתק מהמחשבה שבחיים לא תוכל להיות עם מישהי אחרת. ושוב תדאג להיות עם חברים לשבת איתם לצאת סתם לצחוק ובמיוחד עוזר להקיף את עצמך בחברים רווקים שנמצאים בסטטוס שלך זה גם מה שיעזור לך.

ואני עדיין זומבי, אני לא מצליח ללמוד למרות שאני מנסה בכל הכוח אני פשוט יושב מול החומר ובוהה בו.
ירדתי עוד במשקל וגם כשאני מנסה להתאמן או לאכול אני פשוט עומד להקיא.
אני לא נרדם עד 6 בבוקר והיום והלילה שלי התהפכו..
חברים מנסים לגרור אותי בכוח לצאת בסופי שבוע ואני בא, שותה משתכר וסתם מנסה להעביר את הזמן..
אני נראה טוב ומודע לזה ויש מסביבי בנות תמיד אבל אני פשוט חסום אליהן והן קולטות שאני מדבר איתן בכוח..

כבר כמעט חודשיים מאז הפרידה ואני פשוט לא עובר הלאה, מה שמצחיק זה שאני יודע שגם אם היא תרצה אני לא אחזור אליה מכיוון שנפגעתי בטירוף ואני לא מוכן לסלוח לעולם, אבל אני תמיד חיי במעין "המתנה" ליום שבו היא תתקשר או תיצור קשר... מצחיק ועצוב כמה קל להבין וקשה להפנים את העולם הפנימי שלנו..

היי בן,

אני כל כך מבינה את המקום שאתה נמצא בו. אתה כותב, אני קוראת ומרגישה כאילו המילים נכתבות עלי.
גם אני חודשיים אחרי וגם אני לא נושמת, והמחשבות מוציאות אותי מדעתי וגם אני ממתינה שיצור קשר ויחזור (למרות שאין סיכוי שאוכל להיות לידו שוב) - ולו רק כדי להחזיר לעצמי את הכבוד ולעצור את הדימום בלב.
אבל....אני נלחמת - אני לא אפול.
אני מזכירה לעצמי שוב ושוב למה המקום הזה לא טוב לי, וכשאני מרגישה את הנפילה אז אני מרשה לעצמי קצת לבכות ומייד מרימה את עצמי.
בן - אם לא תעזור לעצמך לא תצא מזה.
אם תרצה לדבר, אני אשמח לעזור.
לא לשקוע....בשום אופן לא לשקוע....זה קשה אבל זה לא סוף העולם -
יבוא יום ונגחך על זה

ואני כל כך מחכה ליום הזה... אני גם אשמח לדבר אם תרצי.

היה לי מקרה די דומה לשלך והתייעצתי עם משרד עו"ד זמיר-שפירא הם מבינים גם בבית משפט וגם בבית דין רבני

אמנם לא ביקשת בפוסט דעה, אך חשוב לי לשתף כמי שהיתה במהלך טיפולי פוריות. אני לא יכולה לשפוט אותך חלילה כי לשמחתי הם צלחו ויש לי 3 ילדים, אך היתה תקופה שלא היינו בטוחים אם יהיה ילד נוסף. נרצה או לא, לא משנה אצל מי הבעיה, האישה היא שעוברת תהליך פיזי. זו לא אשמתה. מקוה שלא תכעס על שאלתי , אבל האם אתה אוהב אותה...?היה ולא היה נושא הילדים על הפרק, היא האדם שהיית רוצה לחיות איתו?הרי התחתנתם מסיבה מסוימת.אתה כרגע פונה החוצה על מנת לחפש אם לילדים, לא שותפה לחיים שתכיל גם אותך.האם שקלת את המחיר הזה שתשלם...? לא אשקר לך, הורות היא דבר מדהים והיום ישנן אלטרנטיבות , שעם בן זוג שאוהבים שווה לבדוק. ונקודה נוספת למחשבה-אם הבעיה היתה אצלך, היית מצפה שהיא תעזוב או תישאר לצידך ותמצאו פתרון חלופי..? אתה לא חייב להגיב וסליחה אם אני עונה לשאלות שלא שאלת, פשוט קצת כאב לי לקרוא את הדברים. בכל מקרה מאחלת לך בהצלחה.

נפגשנו במסעדה לצהריים ודיברנו המון,הסברתי לו למה סירבתי בזמנו. מאותו יום איך שהוא התחלנו להיות בקשר. כבר בשבוע הראשון הרגשנו רע מאוד עם המצב. נפגשנו כמעט כל בוקר לקפה ליד העבודה שלי, באחד הימים החלטנו שצריך לשים לזה סוף כי אי אפשר להרוס עכשיו שתי משפחות והחברות שיש לנו עם עוד זוגות. החלטנו לנתק. לקחתי את זה נורא קשה, הייתי בוכה המון, הוא היה מוצא תירוצים להיפגש לבילויי משפחות גם יום חמישי גם שישי וגם שבת. איך שהוא חזרנו לקשר שוב. אמרנו פשוט נזרום עם הקשר, אבל לא נעבור גבולות. ובאמת לא היה בינינו כלום, היינו נפגשים לצהריים, מדברים בטלפון או בואטס אף. עד שיום הוא לא יצר קשר. למחרת הוא היה בואטס אפ הקליד אבל לא כתב כלום, כתבתי לו שהוא ילד שלא עומד במילה שלו. הוא עזב את הבית לכמה ימים ונסע עם חברים לצפון. אחרי שחזר הוא יצר איתי קשר ושלח לי פרחים לעבודה. שוב היו כמה ימים של קשר ובאחד הימים שהחזיר אותי לעבודה מהצהריים במקום נשיקת לכי היתה נשיקה של שניה בפה. אחרי העבודה נפגשנו שוב ושוב דיברנו על מה לעשות.

הוא אמר שהיה מסיים את הקשר אולי. הסכמתי. אחרי שהוא נסע כל כך בכיתי.נשברתי וכתבתי שנראה שאני אוהבת אותו.שוב הקשר חזר לכמה ימים.הוא נעלם ושוב יצר קשר אחרי כמה ימים.ככה עברו להם חודשיים שלושה ימים בקשר, שלושה בנתק. יצא סוף שבוע והוא קבע עם בעלי שניסע משפחות לצפון. נסענו לשלושה ימים. היה לי נורא קשה שם. יום אחד כשכולם ישנו ישבתי בחוץ, ראיתי שהוא לא ישן, אבל הוא לא יצא אליי. כל כך כעסתי.כשחזרנו הביתה הרגשתי שאני נחנקת בלעדיו. החלטתי לסיים אני. שלושה ימים לא נכנסתי לואטס אף, לא הייתי בקשר עם אישתו. הוא התקשר ושאל מה קרה, אמרתי שקשה לי נורא. הוא אמר שלא יצא אז בצימר כי פחד נורא מול כולם. אחרי כמה ימים רבתי עם בעלי, רציתי לעזוב. בסופו של דבר אחרי שיחה מאוד ארוכה נשארתי והחלטתי לסיים את הקשר עם הבחור. כתבתי לו הודעה מאוד ארוכה, הוא חזר אליי טלפונית, הסכים. התנתקנו לחודש, מה שעברתי בחודש הזה היה נורא נורא קשה. התחמקתי מכל מפגש עם המשפחה שלהם. באחד הסופי שבוע הזמינו אותנו לבילוי והסכמתי כי הרגשתי שאני שולטת במצב. בעלי הגיע מאוחר יותר, בנתיים הוא פירגן לי כי רזתי המון, חבר שלנו אחר הזמין את אישתו לרקוד והוא הזמין אותי.בעלי לא היה. בריקוד הוא ליטף אותי וגם אני כל כך נצמדתי אליו והרגשתי שהתגעגעתי מאוד. למחרת הוא הגיע ליד העבודה שלי. שוב יום מדברים ויום לא מדברים וזה משגע אותי. סוף שבוע אחר שוב יצאנו לבילוי ואני רבתי עם בעלי והלכתי לבד. הכל היה בסדר, בסוף הערב מצאתי אותו מחתת לי בפלאפון כשהלכתי לשרותים, נורא התעצבנתי, יצאנו לעשן והתחלנו לריב. התחלתי לבכות וביקשתי ממנו שיקח את אישתו ויעוף כי הוא הרס לי חיים. הם הלכו, כשהגיעו הביתה הוא ירד למעטה ולא הפסיק להיתקשר

עניתי הוא הגיע, כשפיתחנו שיחה ואני בוכה הוא גם התחיל לבכות. בסוף הערב התנשקנו והוא החזיר אותי. למחרת נפגשנו שוב, דיברנו המון ושוב התנשקנו. שוב עבר שבוע, יום מדברים יום כועסים. שוב קרה אצלי בבית פיצוץ, החלטתי שאני עוזבת. לקחתי דברים והלכתי. למחרת ביקשתי מאמא שלי שתיקח את הילדים אליה ואני ינסה להירגע באיזה מלון. בעלי חיפש אותי והתקשר לכל החברים כולל אותו. אני נסעתי למלון בחיפה, הוא התחיל להיתקשר בלי סוף והגיע ממרכז לחיפה תוך 40-50 דקות. במלון לא היה בינינו כלום רק נשיקות כי אמרתי לו שזה גבול שאני לא חוצה בזמו נישואים. אני הייתי ארבע ימים מחוץ לבית, כל הימים בערבים הוא היה איתי, הלכנו למסעדות, בתי קפה היה לי מאוד כיף. עד ששילשום בערב הלכנו לבית קפה, באמצע בית קפה אנחנו מוצאים את עצמינו זורקים סוכר אחד על השני, שפכתי עליו בקבוק סודה, שיצאנו גם הוא שפך עליי מים שהיו לו באוטו. לקחתי לו מפתחות וחיטטתי באותו והוא אצלי בפלאפון. בקיצור שעתיים מחוץ לבית קפה משתגעים ומשפחה שלו כבר מחפשת אותו. רציתי לקבל את הטלפון שלו גם ולראות מה יש לו שם, כי הוא בחיים לא מסכים לתת לאף אחד.בקיצור סיימנו את הערב שהוא עזב ואני נכנסתי לאוטו והתחלתי לבכות. הוא התקשר והתחנן שיעזוב את המקום וילך לישון אצל אמא שלי. אני סירבתי. נסעתי לעבודה שלי בשעה ארבע בבוקר. למחרת הוא התקשר ודיבר על זה שאני אחזור לבעלי. הלכתי להביא לי קצת בגדים מהבית ובעלי חזר בפתע. השלמנו אבל אני אמרתי לו שאני צריכה זמן, אז הוא אמר שישן בסלון ואני יקח את הזמן. בערב התקשרתי לבחור וסיפרתי שחזרתי הביתה והתנצלתי וגם הוא התנצל על מה שהיה לילה לפני. היום שוב אני לא שומעת ממנו, הוא סגר ואטס אפ שלא יראו מתי הוא נכנס. אישתו אומרת שהואמגיע מאוחר הביתה. אני מתחרפנת מחוסר אונים הזה. אתמול הייתי כל כך שבורה ושוב הרגשתי שנחנקת בלעדיו. יום שיש הזה אנחנו נפגשים עם עוד חברים. אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי.סיטואציה נורא נורא קשה. סליחה על האורך חברים.

בתור אחת שהיתה בצד השני בצד הנבגד אל תעשי את זה לאישתו אל תהרסי משפחה ואל תהרסי את הבית שלך אחכ תצטערי יש דברים שאי אפשר לתקן קחי לתשומת ליבך

נורא כיף שפתאום יש ריגושים בחיים, והלב דופק בקצב והדמיון עובד שעות נוספות, נורא כיף להרגיש רווקה נחשקת, וכו' וכו'.
בסוף, זו פיקציה, זה פאטה מורגנה, זו בועה שתתפוצץ לך בפרצוף, הוא ישאר עם אישתו, הנישואים שלך יתפרקו, וגם אם לא , הם כבר יהיו ריקים מתוכן, את עושה לעצמך טוב בטווח הקצר והורסת לעצמך את החיים, לבעלך ולילדייך בטווח הארוך, הרבה היו במצב שלך וקיללו את עצמם שלא עצרו שניה לפני הנפילה לתהום, את בדקה ה 90 אבל עוד יכולה להציל את עצמך. זה רק תלוי בנחישות שלך, ובהחלטה שלך, רק את מחליטה ורק את תשלמי את המחיר, וברור שאין ארוחות חינם. בהצלחה, בכל מה שתחליטי.

את בתוך זה.
בתוך הסיחרור שאיש ולא משנה מי יכתוב כאן לא יוציא אותך ממנו.
את בסרט של שניכם ובסרט הזה לשחקני המשנה כמעט אין משמעות.
את חושבת, חולמת, מתגעגעת, כמהה.
גם אם תחליטי שלא, את לא תלמדי בזה ותגיע עוד הודעה ועוד שיחה שרצית את הכל.
במדרון הזה שלך מעטים מצליחים לעצור. לרוב רק הקיר המרסק שבסוף יעצור את זה והוא יבוא.
את תגיעי למצבים שלא חשבת להגיע אליהם ואיתך תגררי את המשפחות ובמיוחד את בעלך שיפגע לעד. מה גם שהם חברים והולך להיות שמח.
זה כיף, זה מסעיר ומרגש אין ספק.
אבל זיכרי את דבריי... ביום שזה יתפוצץ את תצטערי כל כך וכל שאת חשה עכשיו אליו יעלם בשניה ובמקום זאת יגיעו החרטה וההתעוררות. ושיטטטט מה חשבתי לעצמי.
אבל בנינו... כלום לא יועיל ודבר לא ישנה מלבד הקיר המרסק שתפגשו בסוף המדרון בו את דוהרת.

זה חזק ממנה.
זה שם זה פועם וחי.
זה ממלא אותה, שם כשהיא מתעוררת בבוקר ושם כשהיא הולכת לישון.
בשירים שהיא שומעת וברצינות רומנטיות בסרט.
אנחנו רק מילים באיזה פורום והוא בשר ודם מולה בחייה בסוף השבוע הזה.
כל מה שיאמר כאן יתפוגג באותם רגעים כשהוא יהיה מולה.
לצערי ראיתי את זה פעמים רבות ואת התהליך לעצור את זה היא תצטרך
לעבור עם עצמה ורק אחרי שמשהו יקרה לטוב ולרע.
נטע אני יודע שדבריי לא ישנו הרבה.
את נחנקת בלעדיו ועצם קיומו בחייך מכניס ריגוש וצבעים ואת ושוב נרגשת
כמו בגיל 16.
אילו רק יכולתי להראות לך סרטון של חייך בעתיד כתוצאה ממה שעלול לקרות.
אם יש בך עוד משהו כלפי בעלך, נסי למצוא את זה ולהעצים ולעורר אותו.
אני כותב לך את אותן מילים שהייתי כותב לאישתי אילו יכולתי בימים אחרים.
אני יודע שלא תוכלי היום ממש להבין, אך ים יבוא ואת תביני.
אני מקווה שלא כשמאוחר.

. מאז חודש אוגוסט התנתקנו לגמרה. חודשיים אין לנו קשר.ברור שיש רגשות עדיין ושום דבר לא נגמר לפחות אצלי.מדי פעם יצא לנו להיפגש עם משפחות, אבל רק כי זה היה הכרחי (אירועים של חברים משותפים לרוב). נטרלתי לגמרה אופציות לבלות איתם, פעם היו באים אלינו וגם יוצאים זוגות. היום אין את זה יותר. זו יוזמה שלי. אז ראיתי שגם לו עדיין איכפת במפגשים שהיו. אני מנסה להיתמודד ולשכוח ממנו. לפעמים מצליחה טיפה ולפעמים נורא קשה לי. מחשבות עליו מחרפנות אותי.
מעולם לא קרא לי שחשתי רגשות כלפי מישהו ״אסור״. בבית הכל בסדר, בזכותו למדתי איך להתיתנהג נכון עם בעלי. כי בחמישה חודשים האלה עברתי המון שיחות ומריבות עם בעלי. בזכות כל המתרחש יצא לנו ללמוד מה כל אחד מאיתנו צריך. אני מתמודדת, הבטן יותר לא מתהפכת כשאני רואה אותו, מבחינתי אין אופציה לייצור איתו קשר או לכתוב לו כמו פעם, כשיצא לנו להיפגש לא הסתכלתי לכיוון שלו ולא החלפתי איתו אפילו מילה אחת. הבעיה שיש ימים של געגועים מאוד חזקים ומחשבות עליו במשך ימים שלמים. איך אני ממשיכה? אני מרגישה שאני סוחבת מחלה כרונית ״אהבה אסורה״. מתי זה יעבור ואיזה כלים יש לכם לתת לי על מנת שהרגש הזה יעזוב אותי.

את בתחילת הדרך אבל מסתמן שבדרך הנכונה.
אין הרבה לייעץ לך, את הדרך הזו תצטרכי לעשות עם עצמך.
עם זאת כן אגיד לך שזה לא מובן מאליו המאבק הזה עם עצמך אותו את עושה מבלי שעברת משבר קשה בבית.
רוב האנשים שכבר נקלעו למצב הזה נאבקים לצאת ממנו רק לאחר שמשהו קרה והביא עימו התפכחות באשר למה נכון ומה סתם בועה של התרגשות ומשיכה.
נסי למלא את חייך בתוכן ובעניין.
טפחי את הבית ונסי למצוא את המאהב בבעלך.
אולי לא להילחם במחשבות אלא פשוט לשחוק אותן. הרי אתם לא מייצרים חוויות וזיכרונות חדשים יחד.
הכי חשוב זה להימנע מהימצאות באותו מקום יחד. גם לא לקוות שיהיו,
זה מצית געגוע וציפייה ( אוייבי השכחה) .
נסי לחשוב איך היית מרגישה אילו ידעת שבעלך חש כך אל מישהי, זה קצת שם דברים באור אחר.
חודשיים זה לא הרבה אבל זה יותר ממה שהרוב בשלב שלך מצליח או רוצה ליישם.
אם זה ממש מכביד עלייך, ממליץ לראות פסיכולוג/ית לפרוק ולבדוק מה זה ממלא אצלך.
בהצלחה.

בסך הכל את מתמודדת יפה עם התהליך וראויה לכל הערצה.

למוח שלנו יש תכונה מוזרה והיא שכשאנחנו מנסים לא לחשוב על משהוא הוא עושה לנו דווקא וגורם לנו לחשוב על זה יותר.

אני מציע לך לא להאבק בזה ולא לנסות לא לחשוב כי כך תשיגי את הפעולה ההפוכה, הבעיה העיקרית היא לא מה חושבים אלה בעיקר מה עושים וכמו שזה משתמע מסיפורך את עושה בדיוק מה שצריך לעשות.

מה שיקרה הוא שאם תתמידי לנטרל את המפגשים וכל סוג של קשר, עם הזמן המחשבות ילכו וייפחתו וזה יקרה במיוחד אם תעסיקי את עצמך בדברים אחרים, בילויים עם בעלך, תחביבים, לימודים, עבודה, יציאה עם חברות וכאלה. ככל שתהיי עסוקה יותר כך המוח שלך יהיה פנוי פחות למחשבות וההתעסקות עם הנושא הזה.

אין איזה יכולת לבצע Erase מוחלט לנושא במוח וגם אין לי ספק שמידי פעם הוא יצוץ וזה בסדר! בעיקר כשאת לבד, משועממת, סופי שבוע פנויים, חגים וכיו"ב.

הפתרון שלי בשבילך הוא לבלות זמן איכות רב עם בעלך, להעסיק את עצמך והמפתח הוא זמן זמן זמן. יגיע יום שלא תביני איך ליבך היה איי פעם נתון לאיש ההוא.

בהצלחה.

חח סליחה הייתי חייבת (-:

תודה לכל חברי הפורום שהגיבו.
ריגשתם ועודדתם אותי מאוד.
אני עוברת שלושה ימים שקטים ומנסה למצוא כוחות לא ליפול שוב.
תוך כדי משקמת יחסים עם בעלי, הוא מאוד משתדל ואני מקבלת ממנו את התשומת לב הדרושה לי.
היה לי לילה קשה. ניסיתי להירדם ולא הצלחתי. קמתי וישבתי במחשב. הוא התחבר לואטס אפ עשה את עצמו מקליד אך לא שלח דבר. זה לא אמיתי איזו התנהגות. נשארנו ככה כשעה. לא כתבתי דבר והחזקתי את עצמי בידיים.כמובן שהיה לי יותר קל שהוא סגר ואטס ולא ראיתי מתי הוא נכנס, אבל הוא פתח אתמול שוב עלמנת שיראה שהוא עדיין שם.
אני חושבת שהלילה עשיתי לעצמי מין תרגיל כדי להוכיח לעצמי שאפשר להחזיק את עצמי בידיים.לקראת שלוש הלכתי למיטה הסתכלתי על בעלי שישן חיבקתי אותו חזק חזק ונרדמתי. לא מגיע לו דבר כזה!!!קמתי עם כוחות חדשים ליום חדש. התלבשתי יפה, התאפרתי, הצלטמתי והחלפתי תמונת פרופיל בואטס אפ. שיחנק!!! נראה לי אני מתקרבת לגבול הדק שיש בין שנאה לאהבה.
שיצא מחיי כל כך עייפה נפשית וחלשה פיזית.

שלום לך..

אל תעשי את הטעות הזאת! הוא לעולם לא יעזוב בשבילך את הבית!
את תהרסי את הבית שלך ותישארי זרוקה בסופו של יום
למה לעשות את זה לילדים!? את לא מבינה איזה נזק זה..את תתחרטי כל החיים על מהלך טיפשי שכזה..

תברחי כל עוד את יכולה!

דני העניין הוא שאני לא מצפה ואפילו לרגע לא רוצה שהוא יעזוב את הבית בשבילי.
יותר מזה אני לא רואה אותנו בתור זוג, אני מכירה מקרוב מאוד את חיי הזוגיות שלו כי אישתו חברה טובה שלי וכל פעם שהיא מספרת לי, אני רק אומרת לעצמי "תודה שזכיתי בבעלי"
אני לא רוצה אותו בתור "בעלי" אני לא רוצה לקיים איתו "יחסי מין" אפילו. בשבילי זה גבול מאוד מאוד ברור שאני לא חוצה גם אם אני אגיע למצב הזה בכח. לא יקרה!!!

מה שהוא ממלא אצלי זה שהוא מאוד דומה לי באופי ואני אסביר:

הוא אוהב לבלות ללכת לבתי קפה ומסעדות המון -גם אני אוהבת, ואין לי את זה עם בעלי לבד,רק כשקובעים עם חברים.

הוא נורא אוהב מותגים ומתלבש ומטפח את עצמו- גם אני עושה את זה אני חולת קניות. בעלי לא.הוא איש שעובד המון והופעה הכי פחות מעניינת אותו בחיים.

הוא יודע לפנק אישה ולהפתיעה- פרחים,מסעדת יוקרה, מתנות- בעלי לא עושה את זה וזה חסר לי.

הוא שומע את אותם שירים שאני שומעת הייתי פשוט בהלם- ובעלי תמיד אומר לי כשמתיישב באוטו שמה שאני שומעת זה זוועה.

במפגש האחרון שלנו התנהגנו כמו ילדים קטנים- השתגענו באמצע הרחוב, לא אלימות, אבל שפכנו מים אחד על השני וזרקנו אחד על השני סוכר באמצע בית קפה- עם בעלי זה לעולם לא יקרה כי הוא טיפוס אחר לגמרה.

בעלי גדל ממני ב 10 שנים והבחור בגילי. בעלי הוא אדם יציב ורגוע. כל הדברים שפירטתי למעלה עושים לי את זה ובגלל זה אני מרגישה אליו את כל מה שאני מרגישה. אני אפילו חשבתי לעצמי שאנחנו יכולים להיות אחלה חברים טובים ויכול להיות אפילו שאנחנו מתבלבלים בין רגש שהוא אהבה לבין רגש של חברים מאוד מאוד ותיקים (17 שנה). אני אפילו ניסיתי להיות איתו בקשר חברי רגיל וקבענו שנדבר פעם ביום יומיים ואפילו אולי ניפגש לקפה פעם בשבוע, אבל זה לא מסתדר והבעיה אצלו. הוא מתחיל משחקי ואטס אפ- מקליד ולא שולח, הוא לא מדבר איתי יומיים-שלושה ואז שולח פרחים. הוא עוזב את הבית ונעלם עם חברים ולא יוצר קשר ואחרי כמה ימים שוב מתקשר. אם זה היה תלוי רק בי הייתי מנסה לקיים איתו קשר חברי בלבד, לא להיתנתקאלא להיות בקשר ולא להרגיש אשמה ולראות לאן זה היה לוקח אותנו. האם עדיין אותו רגש של אסור היה קיים, האם עדיין הייתי חושבת ימים ולילות.

נטע . את ילדה.

את כל מה שאת מתארת פה , אפשר לתקן..

בילויים בתי קפה- דברי עם בעלך ותאמרי לו שמדי פעם את רוצה לבלות איתו לבד ולא עם חברים. ביום הולדתך תבקשי ממנו לצאת ,מן הסתם הוא יפתיע אותך או יקנה לך מתנה ,בשביל לקנות בגדים את ממש לא צריכה אותו איתך, את יכולה לקנות בשבילו...

אם היחסים עם בעלך טובים , את אוהבת אותו ונמשכת אליו, אין לך מה לחפש במקום אחר.

בהצלחה.



+ הוספת תגובההדפס |

יכול להיות שזה ילדותי ואני מודה אני בת 30, התחתנתי נורא מוקדם (20) וישר הבאנו ילד, היתה לי ילדות לא פשוטה. פשוט היום כשילדים כבר לא כל כך קטנים ויש לי טיפה חופש בחיים אני מתחילה להיסתכל אחורה ולחשוב מה לא היה לי. הבחור הזה פשוט במקרה נכנס לחיי בדיוק בתקופה הזו וקרה כל מה שקרה.בכל זאת שגרה של 10 שנים עם בעלי.אני כבר התחלתי לעבוד על הזוגיות שלי על בעלי ואני בטוחה שבסוף השבוע הוא יפנק אותי בפרחים. אני יצטרך תמיכה ברגעי משבר. אני אנסה ומנסה וכל דקה נלחמת עם עצמי.

שוב שלום לך..

מה לא ברור לך שאת מפתחת רגשות? לא ברור לך שהוא ממלא לך חסכים בדיוק כמו שציינת שחסרים לך עם בעלך? מה לא ברור לך שבסופו של דבר יהיה גם סקס?! כמה שתילחמי בזה ככל שתמשיכי להיקשר רגשית שם תיפלי.. הבחור יודע איך לעשות את "העבודה"..איך להפיל אותך ושכמותך ברשת.. נוגע בדיוק במקומות שחסרים לך בבית..
זה לא פייר מצידו, יש לו רק מטרה אחת והיא להשכיב אותך, זה ברור כשמש גם אם תכתבי מאתיים פעם שאת לא בכיוון..

מים גנובים ימתקו"..זה ברור, הייתי שם לא מעט זמן.. בסוף איבדתי את אישתי ומשלם כמו גבר את המחיר שהאמת לא היה שווה...
תלמדי מטעותם של אחרים..חבל להרוס בית ועוד בית שמתפקד סך הכל בסדר גמור, חבל..

תעדכני..

תודה דני ,
בשביל זה אני פה, בשביל לשמוע מנסיון של אנשים, בשביל לקבל עידוד. הרי אין לי עם מי לחלוק את זה אפילו כי כל הסובבים אותי הם גם סובבים את המשפחה שלו. זה מטען מאוד מאוד כבד. ברור לי שפיתחתי רגשות, אבל אני נלחמת בהם, אני לא מורידה ידיים.שלושה ימים של נתק נמשכים כנצח בישבילי. הרי אני יכולתי להרים אליו טלפון ובטווח של חצי שעה הוא היה מגיע, אבל זאת דרך הקלה ולא באמת התמודדות עם המצב.זה הכי קל, אבל הסבל שבא אחרי לא שווה את זה. כבר ניתקתי כל קשר לחודש שלם והרגשתי די טוב עם עצמי, אבל שוב נפלתי.כל פעם שרק עולה בראשי לייצור קשר, אני קוראת כאן זה עוזר המון. תודה חברים!

היי

הסיפור שלך מרתק. מרגש לקרא את העדכון.
זה יישמע מוזר אבל...כולנו מחזיקים לך כאן אצבעות.

חשבתי כמה פעמים אם להגיב כן/לא. האם יש לי מה להוסיף. כי בסך הכל את מתנהגת למופת! באמת!
] את ראויה להערצה לא פחות!!!

ובכל זאת רציתי להוסיף לך:

1. זה לא את ותתפלאי...זה גם לא הוא.
זהו "כוח" בלתי מוסבר שמושך את שניכם כמו ילדים למשחק מסוכן.

2. אם את רוצה להחזיק מעמד ולא להרגיש שאת ב"מלחמה" עם עצמך מול כל הכוחות והתשוקות...את חייבת להפסיק להיפגש איתו זוגית - חברית - ובטח שלא באופן פרטי! לעולם לא! פשוט לא! עוד פעם - לא!

3. תהפכי את בעלך - למאהב שלך!

בהצלחה - בני

כמה התעסקת בלא להתעסק בו?
את עדיין כל כך שם.
מתנהלת בהתאם לתגובות שלו בודקת מחובר או לא ורק התנהגות מאכזבת מצידו מחזירה אותך אל בעלך המוכר הבטוח המוחשי.
ביום שבו תתחברי לוואטסאפ ולא תעברי לחלון שלו (ואת עושה זאת בכל התחברות) אז תדעי שהתחלת להתגבר עליו. רק התחלת.
שניכם משחקים משחק של לבחון זה את זו בתגובות וגבולות, נוגעים לא נוגעים.
אויי את הולכת להיפגע...

מה את רוצה? שילחם עלייך יחזיר אותך ושוב יבגוד איתה?
תנסי להיעזר באנשים שיאפסו אותך כל פעם מחדש ויחזירו אותך למציאות בכל פעם שאת מתוך חולשה רוצה לחזור אליו.
מגיע לך ולילדים שלך בית בריא.
הדרך תהיה קשה אך משתלמת.
צאי לדרך חנית, צעד אחר צעד. יום אחר יום.
היא לא ניצחה כלום.
את לא הפסדת משהו שכנראה מעולם לא היה ממש שלך.
מגיע לך להיות מאושרת.

צודק מאור עכשיו התחיל לשחק משחקים מלוכלכים הוציא את המשכורת מהבנק ויש מלא חובות רוצה למכור את הבית איך אני מתמודדת מה עלי לעשות יש לי ילדה קטנה בבית בת 12 באיזה דרכים אני יכולה להלחם עזרו לי בבקשה כוונו אותי

הגיע הזמן לדאוג לעצמך.
גשי למשל לנעמ"ת או לויצ"ו לייעוץ.
ישנם כמה ארגונים המסייעים לנשים ובחינם.
במידה ויש לך היכולת גשי לעו"ד המתמחה בתחום.
הוא יכול למשוך כספים ולהחזיר את המצב.
החובות שרק יגדלו ירדפו אותו פלוס מזונות.
אז קדימה חנית.. אכלת מספיק ח... ממנו תתחילי לזוז.

צודק אתחיל לפעול ואראה לו מאיפה הדג משתין אשאיר אותו בלי כלום

כזה שמתמחה בגירושים, או דיני משפחה איך שקוראים לה.

שלום לך,

את לא הפסדת כלום! ההפסד כולו של בעלך..יבוא יום ולא ירחק היום שהוא יבוא על ארבע..בהבטחה!

מחכה ליום הזה שאהיה כבר במקום אחר ואראה אותו מרוסק לחלוטין נראה כמה זמן היא תחזיק אותו אצלה

אותה ואפילו אותו.
את נאחזת (באופן טבעי ומובן) בכעס הנקמה.
אם ורק אם תצליחי לשנות דיסק בראש ולהתחיל לחשוב מה טוב לך ולא מה אחרים יקל לך.
אל תעמדי מהצד עם סטופר בהמתנה למשבר שלו.
תתחילי ליצור את הדרך החדשה שלך!
ובלעדיו.
יש לי התחושה שקל יהיה לו מאוד להחזיר אותך אליו כשירצה.
תתחילי בלאהוב את עצמך.

תאמין לי מאור אתה קורא אותי כמו ספר פתוח שאפו כול מילה בסלע צודק בהחלט

מה שלומך?
איך מחזיקה מעמד?

קשה קשה מאוד משחק משחקים מלוכלכים לקח לי בעורמה את הרכב הוציא את המשכורת מהבנק בנתיים פניתי לקבל עורך דין מהמדינה מחכה יש לי פגישה ב17/9 מנסה לבלבל אותי אומר שהוא לא רוצה להתגרש שהכדור בידיים שלי ושהוא עזב אותה אני יודעת שהכול שקר לא מאמינה לשום מילה שלו

לכי לפתוח תיק בבית דין לענייני משפחה
שיתחיל לרעוד קצת.
גם אם את לא ממש נחושה, שיחשוב שאת כן.

מכיר משחקי אגו הוא יעשה הכול כדי שידו תצא על העליונה אבל אני הגעתי למסקנה שדי מספיק מגיע לי מישהו שיכבד אותי ויואהב אותי מגיע לי אחרי 25 שנה להרגיש נאהבת אתחיל לפעול 1/9 שהפגרה תסתיים

אם לפעמים תאבדי קצת כוח תכתבי

ותמצאי אוזן קשבת.

מה שעולה לרובנו בראש זה שאת אוכלת מה שבישלת וסוף מעשה במחשבה תחילה וכו'.
הרי לא מעט מאיתנו נושאים את הצלקת שנגרמה לנו משכמותך.
ברור היה שהבחור לא ילך איתך, הרי זה סידור נוח כשאת נשואה לאחר ורק משלימה אצלו את החסר (אם חסר), אולי היי רק ליטוף לאגו.
עתה נותר לך רק לאסוף את עצמך ולצלוח כל יום ביומו, להתחזק ולקוות לעתיד טוב יותר.
ויותר מהכל לקוות שלמדת את הלקח ואחרים ילמדו אותו מסיפורי.
אגב... האם יש לכם ילדים?

4 ילדים
פספסתי.

המציאות היא כזאת, שאצל רוב הגברים הבוגדים (גם מי שיעטוף את זה במילים גבוהות) זה עניין של סקס נטו, ואצל הנשים הבוגדות זה בעיקר גם רגש, ולכן במקרים רבים דווקא אשה נבגדת תתן הזדמנות שניה (במקרה שלך אפילו המאהב לא נתפס), וגברים יותר נוטים לפרק את החבילה מידית, וזה מה שקרה גם אצלך, כל אדם בוגר צריך לעשות חישוב עלות מול תועלת ולבחור, את בחרת ואת צריכה לשלם ,ככה זה בחיים.
מה ז"א איך להמשיך הלאה?
להתמקד במה שנשאר (ילדים) ואולי על פרק ב', והפעם בלי שקרים והסתרות, את הנעשה אין להשיב.

צריך גם מזל בחיים, למאהב שלך יש, לך אין, ככה זה בחיים.

אין צורך להגיב יותר .

תודה.

אני לא הולך לשפוט אותך או להטיף לך מוסר בסגנון מה שבישלת את אוכלת למרות שזה בהחלט מפתה לעשות כך.

אבל מאחר ויש לי עניין בנושא בכללי האם את מוכנה לשתף אותנו בכמה דברים שמעניינים אותנו בהבנת המנגנון והתהליכים שאותו עובר הבוגד עד להחלטה לעשות מעשה ולחצות את הקווים:

שאלות כמו:

האם היחסים בינך ובין בעלך היו טובים בכללי?
האם החיים שלכם נכנסו לסוג של שגרה?
האם את אוהבת אותו?
האם נמשכת אליו מבחינה מינית?
האם הוא היה היחיד שלך מבחינת סקס לפני שהתחתנתם?
כמה שנים הייתם נשואים עד המעשה?
איך היו חיי המין בניכם?
האם שקלת לפני המעשה את התוצאות (עלייך/ילדים) של מעשה כזה או היית באופוריה?
האם פיתחת רגש כלפי המאהב או שזה היה סקס לשם סקס?
איך התחברתם (את והמאהב (בעבודה. חברים. אינטרנט)?

מתנצל מראש על החטטנות אבל אם תחליטי לשתף אותנו אשמח אם תשיבי בכנות, הרי את אננונימית ואת לא חייבת להסגיר אף פרט מזהה מעבר לשאלות.

האם היחסים בינך ובין בעלך היו טובים בכללי? - בתקופה שקדמה לבגידה - לא ..
האם החיים שלכם נכנסו לסוג של שגרה? - אחרי 20 שנה .. מן הסתם כן..
האם את אוהבת אותו? - רגילה אליו..
האם נמשכת אליו מבחינה מינית? - לא כל כך
האם הוא היה היחיד שלך מבחינת סקס לפני שהתחתנתם? - לא,
כמה שנים הייתם נשואים עד המעשה? - 20 שנה
איך היו חיי המין בניכם? - שיגרתיים
האם שקלת לפני המעשה את התוצאות (עלייך/ילדים) של מעשה כזה או היית באופוריה? - הייתי במשבר עם בעלי , היינו בטיפול זוגי במשך כחצי שנה שלא צלח .. הבחור (הנשוי) חיזר אחרי למעלה מחודשיים, עד שהשיג..
האם פיתחת רגש כלפי המאהב או שזה היה סקס לשם סקס? - התאהבתי בו
איך התחברתם (את והמאהב (בעבודה. חברים. אינטרנט)? - בעבודה

גבר בוגד תמיד בוגד.. אישה לא..
גבר בוגד בגלל סקס.. אישה מונעת מרגש..
אז מדוע אנחנו צריכות לשאת בכל האשמה?

אני אענה בשמן של עשרות נשים איתן שוחחתי על הנושא והרוב המוחלט הוא כך:

היחסים עם בעלי היו בסדר בסה"כ אבל הוא לא היה שם מספיק, היה מרוחק או כעוס או לא ממש הבין אותי כמו ההוא. לא אמר את המילים הנכונות, לא הסתכל עליי כמו נסיכה כמו ההוא ועוד דוגמאות של נתק וחוסר כימיה ופרגון.

שיגרה? נו ברור!!! יש זוג שלא? כמה זוגות למדו לרענן אותה מבלי לחוות משבר?

אוהבת אותו עדיין... בעצם רגילה. טוב קצת אוהבת בכל זאת אבא של הילדים שלי אבל...
וכן התאהבות באחר בהרבה מקרים מוחקת את זו שנשארה אל הבעל.

מה זה נמשכת אליו? מעטות הן הנשים שמביטות בגבר שמולן וחושבות אוחחחח מה הייתי עושה לו. זה יותר מנגנון פנימי של חיבור רגשי וזוגי. הן תהננה מאוד מסקס פשוט חם ואוהב יותר מסקס סוער עם גבר שלא עושה להן את זה בלב/בראש. ברור שלמראה חשיבות רבה אך במקרה של בעל שהאישה רגילה אליו כל כך השאלה הזו פחות רלוונטית.

לא מעט נשים חשות פספוס כשברזומה שלהן רק גבר אחד. במיוחד במהלך שיחת בנות על העניין כשהוא עולה והן ככה מריצות עליה קטע של "פראיירית". זה כשלעצמו הרבה פעמים נוטע בתוכה מחשבה של וואלה יש בזה משהו. חלקן תשכחנה וחלקן תתבשלנה עם המחשבה שבהחלט ביום מן הימים תתרום לצורך לטעום.

אין הרבה משמעות לוותק הנישואין אלא למכלול שלם של נושאים כמו אופי, פערי תשוקה, עניין, כימיה הדדית, אושר, מצפון וכן הלאה

חיי המים נעים בין היעדר מוחלט לבין לא רעים בכלל. עם זאת במקרה של נשים אין לזה הרבה משמעות שכן הצורך הנפשי הוא המשמעותי יותר ברוב המקרים. ברור שישנן נשים עם "ראש" מאוד ייצרי וסוער ולהן לסקס והביצועים משקל גדול יותר.
או גם כאלה שבני זוגן לא מסוגלים לספק את הסחורה מסיבות שונות.

כל אבל כל מי שבוגד (בכוונה לא אומר מחליט לבגוד כי לרוב נשאבים לזה ולא עניין של החלטה) חושב באותו זמן שזה לא יתגלה והם יצליחו להסתיר את זה. עד שכבר אתה מפחד אתה כבר עמוק בפנים ומקווה לטוב ובטח לא חושב על מה אם...
מלבד אלה שרוצים להיתפס ויש כאלה.

ברור!!! ברוב המוחלט של המקרים זה קודם רגש שרק מתעצם אחרי הסקס.

כמו הרוב גם אצלה, בעבודה.
אנשים מתחלקים לפאסיביים ולאקטיביים בעולם הבגידות. יש את אלה שכל הזמן תרים אחר פרטנרים פוטנציאליים. אלה לרוב יכירו באינטרנט. ויש את אלה שנקלעו לזה מתוך החיים וזה לרוב בעבודה עם מישהו שאיתו יבלו זמן יחד, שיחות קרבה וזה יתפתח לשם.

למה לך?
למה לך להיות ולפתוח פרק ב' עם אותו בחור?
למרות האהבה זה תמיד יהיה שם ויקלקל לכם מה שקרה.
את צריכה דף חלק, חדש ונקי.
בלי מטענים מהעבר.

אני התאהבתי בו,..הוא לא.. מבחינתו זה היה סקס בלבד..(כמו אצל רוב הגברים )
הוא לא רצה לפרק את המשפחה ..הוא רק חיפש ריגוש (כמו רוב הגברים)
במקרה הזה אני שילמתי את המחיר .. והוא לא..
בפעם הבאה אולי יהיה לו פחות מזל..

לא הגיע לאשתו?
האם לא הרגשת שבשבילו זה רק סקס?
האם זה היה מונע מבעד לבגוד (איתו לפחות)?

לא הגיע לאשתו?
האם לא הרגשת שבשבילו זה רק סקס?
האם זה היה מונע מבעד לבגוד (איתו לפחות)?

א הגיע לאשתו?
האם לא הרגשת שבשבילו זה רק סקס?
האם זה היה מונע מבעד לבגוד (איתו לפחות)?

עד כמה שידוע לי אשתו לא ידעה...
מלכתחילה ידעתי -שאצלו - זה רק FUN, למרות שקיויתי שייכנס גם רגש..ׁ(לי היה)
אם זה לא היה הוא (גבר כריזמתי צעיר וחתיך) סביר להניח שזה לא היה קורה..

מה שבטוח שעם גבר נשוי זה לא יקרה יותר, לא בגלל ש"למדתי מהלקח"..
כי כבר אין לי מה להפסיד ... אלא מהסיבה שמגיע לי יותר..

תודה על המענה, ברשותך אוסיף עוד כמה שאלות על מנת לחדד ולהבין יותר.

את אומרת שהיחסים לא היו טובים לפני הבגידה, כיצד הם לא היו טובים? האם היו מריבות, הזנחה מצידו, חוסר רצון לתקשורת, עימותים על נושאים שונים?

אמרת שאת לא יכולה לאמר שאת אוהבת אותו אלא יותר רגילה אליו. אני מבין שאחרי 20 שנה אין את הפרפרים בבטן כמו אם אדם חדש האם לדעתך לאחר תקופה עם המאהב היית מגיעה לאותה נקודה כמו עם הבעל?

האם נמשכת מינית לבעלך אחרי החתונה? או שחוסר המשיכה המינית נבנה עם הזמן או אולי החל רק לאחר שפגשת את המאהב?

את אומרת שחיי המין בניכם היו שגרתיים, האם עשית עם המאהב דברים שלא עשית עם בעלך? האם ניסית להציע גיוון לבעלך ונתקלת בסירוב?

מי היה היוזם ללכת לטיפול הזוגי את או בעלך? האם יכול להיות (עם היד על הלב) שהענשת אותו על אי הצלחת הטיפול הזוגי לראייתך, על ידי הבגידה.

אני מבין שלעיתים נסחפים בלהט היצרים לסקס עם אדם אחר אבל אחרי הפעם הראשונה או השנייה פיתחת איזה סוג נקיפות מצפון שאולי את עושה מעשה בעייתי שיפגע בבעלך או בעקיפין בילדים?

אשמח אם תגיבי.

כל שאלותיך בעצם מובילות לשאלה אחת: האם עשיתי מספיק כדי להציל את חיי הנישואין שלי .. התשובה היא : לא. ..כנראה שהרגשתי שאין עוד מה להציל.. חילוקי דעות, אורח חיים שהתשנה (בעלי חזר בתשובה) , חוסר משיכה וכו' ,. אולם על מעשה הבגידה הוא לעולם לא היה סולח לי ..לכן התגרשנו... איני מפנה אצבע מאשימה כלפי בעלי או כלפי המאהב (אולי קצת, כי הוא טילטל לי את החיים ..) זו היתה החלטה מושכלת שלי.. חוויתי עם המאהב דברים שלא חויתי עם בעלי .. והיום נותר רק הזיכרון...

אם תחזור לשאלתי בפורום :איך אני ממשיכה הלאה: עם העובדה שהוא ממשיך בחייו (אישה, ילדים) ואני שילמתי את המחיר ... או במילים אחרות הוא "חמק" מעונש ...ואני לא....אני רוצה להסתכל על זה אחרת... אני רק לא יודעת איך..

תודה על הסבלנות לענות ותודה על הכנות.

אין לי פתרון לשאלה שהעלת מדוע את נענשת והוא חמק מעונש, את אומרת שאהבת אותו, האם היה מוקל לך אם היית יודעת שגם הוא נפגע מהפרשה? האם רק בגלל שלא היה לו רצון או אומץ לעזוב את אשתו את מייחלת שגם הוא ייענש?

תראי אין באמת תשובה מדוע אדם נהדר וטוב חלה בסרטן ואלו אדם רע מתהלך ביננו בריא. יש מי שקורא לזה קארמה, גורל, יד מכוונת, העמדה בנסיון ועוד כהנה וכהנה.

לא הייתי מעולם בנעלייך אבל אני חושב שבמקום לשאול את השאלה למה אני כן והוא לא? תתייחסי למה שעברת כמו עוד מהמורה בשרשרת האין סופית של מהמורות שהחיים מזמנים לנו, על חלקם אנו יודעים לדלג מבלי ליפול ובחלקם אנו נופלים, הנפילה מותירה בנו צלקת שתישאר צרובה בנפשנו לתמיד, אבל בנוסף רובנו לומדים מהניסיון כיצד לא ליפול במהמורה דומה בשנית.

אולי לא במקרה פניו של אדם זקן חרוצות תלמים תלמים, כל תלם וכל חריץ הנה עדות לעוד נסיון בחיים שנצבר מהנפילות במהמורות שהזדמנו בדרכו.

במקום להסתכל על העבר הסתכלי קדימה, אל תחכי שהגורל ישנה את חייך, שני את את גורלך.

בהצלחה.

היי
ערב טוב לכווולם.
(גם אם אני לא מגיב...זה לא אומר שאני לא פה.)

סיגלית - תשובה לשאלתך:

על פניו זה נראה שאת יותר אמיצה ממר בחור. יחד עם זאת יש בך גם המון המון תמימות. אומץ ותמימות מביאים אותנו למקומות מיוחדים. למר פחדן לא היה את מה שיש לך אז הוא נשאר באותו מקום. פוחד מהפחד. מעדיף לחיות בשקר. מניסיוני...הוא יצוץ שוב עם שקרים חדשים איתך או עם מישהי אחרת.

רוצה עצה טובה?

תתייחסי ל"חוויות" הללו כשיעור לחיים. כן! מותר לך לקחת את התקופה הזו כחוויה "טובה"! עם כל הצער שבדבר וקריאות הבוז ותחושת האשם וכו וכו'.

טובה? משום שלמרות הכל נהנית. הרגשת שוב שאת חיה. שיש לך טעם לקום בבוקר. את התחושה הזו לצערי ולצערך לא הצלחת לקבל מהזוגיות הקודמת. וחבל שכך.

עכשיו שאת כבר אחריי... ואולי לא? כי פיזית התגרשת אולם את הנתק בראש טרם עשית כמו שצריך. וכל זמן שאת נשארת בעבר לא תצליחי לחיות את ההווה.

את חייבת להפנים - את "כל" מה שקיבלת או שרק נתת... ממר פחדן את יכולה לקבל במקום אחר. יותר הרבה. יותר טוב. וליותר זמן!

אתם נהדרים..

חיזקתם אותי.

תודה.

שלום סיגלית,
איך היית מרגישה אם הוא לא היה ממשיך בחייו? בעצם את אומרת למה רק לי צריך להיות קשה? שגם הוא יסבול.
יתכן שהוא סבל ולא אראה לך, אך זה לא ישנה את העובדות.
אם את רוצה אותו בחזרה רק בשביל שלילדים יהיו אבא ואימא בסטנד בי? זו אפשרות אחת, אך לא בטוח שהוא יתפתה לזה.
אם את חושבת או מרגישה שאת רוצה אותו, זו כבר אופרה אחרת.
אם את רוצה להמשיך הלאה, אך לא אתו, הרי זו אפשרות שונה,
בכל אחת מהאפשרויות שמניתי, אופן ההתנהגות שלך מולו צריכה להיות בהתאם.
איך תדעי מה הכי מתאים לך, זו שאלה של ייעוץ מתאים.
רוטרי יששכר מומחה לזוגיות מתגמלת ולמיניות האדם

בדיוק אותו הסיפור. בגדתי בבעלי, המאהב לשעבר הנשוי המשיך בחייו ושיקם אותם ואילו אני התגרשתי. בנוסף לכל לבעלי לשעבר יש בת זוג תקופה ארוכה ואני לא הצלחתי למצוא בן זוג רציני.

היי

אני מעוניינת להישאר אנונימית...זה בעצם הרעיון לא?
אזי אם את רוצה לחשוף פרט כזה או אחר על עצמך (כתובת מייל לדוגמא)
את מוזמנת..

לדעתי אדם שלא טוב לו עם אשתו ברמה שהוא מנהל "זוגיות" נוספת מהצד, צריך לקום וללכת, לפרק ולא לבגוד ולהשלות.
המצב של שניכם שונה בתכלית. את חיה לבד בנפרד והוא עם אשתו כמשפחה לכל דבר.
אני לא אתפלא אם טוב לו ככה ונהנה ממצב הסירוב של בעלך ובכלל לא בטוח שברגע האמת היה קם ומפרק.
בכל מקרה אם כוונותיו רציניות כמו שלך, הייתי מצפה בשלב ראשון שיעזוב את הבית, דבר שהיה (מעבר להצהרה כוונות) מאפשר לכם יותר חופש להיות יחד מבלי להסתיר ולשקר. אולי אפילו לגור יחד דבר שיגרום לבעלי לוותר עלייך סופית.
אין חוק האוסר זאת.

שלום יהודה
בסופו של התהליך תהיו חייבים להיפגש ברבנות, ושם תיתן לה את הגט.
זה נקרא - 'גט לחומרה'

שלום לך,

אם את באמת אוהבת אותו כל שאר הדברים אמורים להיות "בקטנה" עבורך...

שלום לך פנינה,
אני בהחלט מודע להתלבטויות שלך, אכן הן לא פשוטות, אבל כשיש אהבה ובעיקר הערכה, חברות, ועזרה מתאימה ניתן להתגבר על הקשיים.
אל תעמידי לו אולטימטום שיחליט....אם הקשר חשוב לו....ברור שהוא חשוב לו.
אבל כנראה שחסרה לו יד חיצונית מכוונת, ברור שקשה לו מאוד.
אל תיפרדי עדיין ממנו, תני לי לעזור לכם.
רוטרי יששכר מומחה לזוגיות מתגמלת ולמיניות האדם

שלום לך פנינה,
אני בהחלט מודע להתלבטויות שלך, אכן הן לא פשוטות, אבל כשיש אהבה ובעיקר הערכה, חברות, ועזרה מתאימה ניתן להתגבר על הקשיים.
אל תעמידי לו אולטימטום שיחליט....אם הקשר חשוב לו....ברור שהוא חשוב לו.
אבל כנראה שחסרה לו יד חיצונית מכוונת, ברור שקשה לו מאוד.
אל תיפרדי עדיין ממנו, תני לי לעזור לכם.
רוטרי יששכר מומחה לזוגיות מתגמלת ולמיניות האדם

כפי שכתבתי לך כמענה לפוסט הראשון שפירסמת הכאב, העלבון והפגיעה האיומה שחווית ניכריםמ ונוטפים מכל שורה שאת כותבת. הנזק שנוצר הוא לכל החיים וגם אחרי טיפול והשלמה עם בן הזוג הפגיעה הפצע והכאב ימשיכו ללוות אותך.

אין זה אומר שחייך עם בן זוגך יהיו רעים בהמשך, הם יכולים להיות טובים אבל "האגרטל שהתרסק" הודבק מחדש וכמה שהוא הודבק במקצועיות הוא ימשיך להיות אגרטל סדוק שעבר הדבקה. אלו החיים וצריך להמשיך להתמודד ולחיות חיים מספקים.

אני בניגוד לאחרים וגם למטפלים שונים לא רואה בבגידה אחריות של שני הצדדים (הבוגד והנבגד) אלא אחריתו של הצד הבוגד בלבד. המקרים בהם זה אחריותו של הצד הנבגד הם נדירים ובד"כ מקורם "בייבוש מיני" וחוסר סיפוק מיני קיצוניים שנוקט הצד שנבגד כלפי בן זוגו, או כאשר בן זוג אחד רוצה "להעניש" את בן הזוג השני בשל התנהגות רעה כל שהיא.

הראייה שבהרבה מאוד מקרים מדווחים הבוגדים דווקא על בן זוג טוב אב/אם טובים ובכל זאת נוצרה בגידה, אפילו במקרה של "המאהבת לשעבר" סיפור הכיסוי הוא התעללות רגשית שאותה עברה מבן זוגה.

אני דווקא רוצה לשאול, האם מי שמדוכא, סובל התעללות רגשית מבן הזוג, כל ימיו עוברים בריב ומדון עם בן הזוג, יכול למצוא כוחות נפש מספיקים מתהום הנשייה בו הוא מצוי ולנתב זאת לאפיק של רומן עם מאהב? הרי לפתח רומן סודי נדרשים כוחות נפש מאוד גדולים שסביר להניח שלאדם מדוכא אין אותם.

לכן טענתי שלא כפי שכולם חושבים בגידות אינם (ברוב המקרים כפי שציינתי) תוצר של יחסים לא טובים עם בן הזוג אלא דווקא להפך. היחסים הם יותר מידי טובים שהם גובלים כבר בשיעמום ושגרה שפשוט מכבה את בן הזוג הבוגד. כדי להרגיש שהוא חי (ויטאליות) לייצר הרבה אדרנלין הוא חייב את הרומן הסודי שמצית בו מחדש את האש.

רבים מהרומנים והבגידות מקורם בסיטואציה שנקראת "סקרנות/הזדמנות" היה את הסקרנות שיש בכולנו והנה נקראה בדרכו של הבוגד גם ההזדמנות בדמות המאהב/ת שידע לומר את הדברים הנכונים, בזמן הנכון ועל האוזניים הנכונות.

כמובן שהבגידה היא פתרון מאוד גרוע על מנת להשיג את אות "חיות" וחיוניות והנזק כשהיא מתגלה הוא עצום.

בשורה התחתונה, הבגידה של בעלך נובעת מחולשתו שלו בלבד ומשיפוט ושיקול דעת קלוקלים שלו בלבד. חיכוחים בחיי נישואין יש תמיד ואצל כל זוג נשוי והם לא בהכרח מסתיימים בבגידה. זה לא מזיק במהלך טיפול זוגי לאוורר את היחסים ולתקן כל מיני ליקויים אבל מפה לקחת אחריות משותפת על הבגידה של בן הזוג המרחק גדול מאוד.

נקודה למחשבה עבורך.

שלום בלה,
אני כל כך מבין לליבך על האובדן, כי אני אב שקול , איבדתי את בתי בת ה-8 בתאונת דרכים, אז מלבד היותי מטפל, אני יכול לחלוטין להזדהות עם הכאב שלך, כי ברור לי שאת אהבת והערכת מאוד את בן זוגך, ולמרות חלוף הזמן הוא כל כך חסר לך.
הפצע שלך עדיין לא הגליד....
המוח שלנו מגיב על אירועי היום ולפעמי על אירועי יום אחר. תפקיד החלומות שהמוח מייצר זה לתת לנו הרגשה נוחה ומרגיעה... שהנה בעצם לא קרה דבר ואהוב לבנו עדיין חי. כאשר מתעוררים בבוקר והאמת טופחת על פנינו ....אז אנחנו צריכים להתמודד עם הכאב על האובדן....
מה שפשר לעשות על מנת להקל על עצמך, הוא לדבר על הרגשותיך ומחשבותיך בהקשר לשכול באזני מי שיכול להזדהות עם הכאב הנורא, רצוי זר, ואם כבר זר, רצוי בעל מקצוע שיוכל להזדהות עמך, כי אף הוא חווה שכול.
רוטרי יששכר מומחה לזוגיות ולמיניות