פורום פרידות, גירושין, בגידות - יש לך שאלה?

כי חלק ממה מה שכתבת על הסיבות לבגידה הוא רק שולי וחלק אחר ממש לא נכון.

הסיבה העיקרית ליחסים מחוץ לנישואים אצל גברים ונשים בשנות האלפיים היא בראש ובראשונה השגרה שבנישואים או מין לא מספק עם בני הזוג.
אם פעם רוב האנשים היו בורים בנוגע לכול הקשור בעונג מיני והיו בטוחים שמה שיש להם בבית זה המיטב שיכול להיות, הרי שכיום אנחנו מוצפים במידע רב ואם הסקס בבית לא על הגובה, אם בגלל בני הזוג הספציפיים או בגלל שחיקה, אנחנו רוצים לחוות את הדבר האמתי.

תוסיף לזה את האפשרויות שעומדות לרשותנו - שעות רבות מחוץ לבית, ניידות, תקשורת, צימרים דיסקרטיים ותבין שכיום לקיים קשר מחוץ לנישואים בלי לשבור את המסגרות הקיימות זה גם לא כל כך קשה.
ועכשיו תחבר את השאיפה ליותר עם היכולת להוציא אל הפועל ותקבל נוסחה מנצחת שלא אתה ולא אף אחד אחר יוכל לעצור - אנחנו בעידן בו התא המשפחתי מאבד את הרלוונטיות שלו.

וזאת הסיבה האמתית ל"בגידות" ושום דבר אחר.

אגב, מניסיון אישי של כמה רומנים מהצד שהיו לי עם השנים וגם מהסיפורים שהגיעו לאוזני, הנשים שהתאהבו זה קרה להן רק אחרי הסקס ולא לפניו. כלומר החוויות האורגזמיות שלהן היו יותר חזקות בקשר מחוץ לנישואים, כך הן נטו יותר "להתאהב".
ואני שם את ה "להתאהב" בגרשיים כי לדעתי לא היה מדובר באמת האהבה או התאהבות אלא יותר ברצון תת מודע לשמור לעצמן את הדבר הקסום הזה. אבל מה אני מבין, זאת רק פסיכולוגיה בגרוש.

כל מה שציינת נכון אבל הוא התוצאה של..
זא שכל התאורים שתארת מתחילים בנקודה מסוימת אחת מיני רבות אותן הוא ציין בפוסט שהעלה.
למשל: תשוקה מינית. הרי לא היית בכלל טורח להכיר, לחזר לצוד אם לא היה בא לך. ממש נטו בא לך לשכב עם אישה.
אדם שאינו רעב( ומי כמונו הגברים יודעים כמה תשוקה היא רעב) לא יעלה על דעתו לטרוח ללכת למסעדה.
התשוקה המינית היא מנוע רב עצמה שמזיז את רוב העולם לא פחות מכסף. ראה פרסומות, סרטים, תרופות וכו.
כל שכתבת נכון אך הוא פועל יוצא של מה שהאדם לפניך כתב נכון.
אגב נשים וגברים ברוב המקרים לא הולכים לבגוד כי בבית הסקס לא משהו, אלא בגלל שהוא אחר וחדש ומרגש יותר מזה השגרתי. והם רוצים להתרגש ולמלא את החיים במשהו בתוך כל השיגרה.
אם תבחן טוב טוב את המצב תגלה שגברים רבים בוגדים עם נשים שנראות פחות טוב מנשותיהם , העיקר שהיא אחרת וחדשה ומסקנות.
נשים נוטות "לעוף" עם המיניות שלהן עם אחר מכמה סיבות.
הרצון לגרום לחדש להתלהב מהן ולהשאירו שלהן
היעדר העכבות שיש עם הבעל והחשש מה יחשוב עליהן כאישתו.
ההתרגשות העצומה שהן חוות מגילו הנשיות והמיניות מחדש.
וכן.. תחושת ההתאהבות הפיקטיבית שציינת בצדק.
לרוב זה לא שאין להן את זה בבית, הן פשוט לא רוצות את העצמה הזו מהבעל אליו הן כבר רגילות מדי..
נשים נוטות לזנוח את נושא הבגידות לאחר משבר של גילוי והבנה של מה שחשוב באמת בחייהן וגברים שהתשוקה המינית וההתמכרות לתהליך הבגידה מכרסמים בתוכם ישובו למעוד עם שוך הסערה. אבולוציוני כנראה.

כי בראש ובראשונה אנחנו יצורים שנוטים להשתעמם מהשגרה. פרטנרים חדשים מרעננים את חיינו ומכניסים בהם שינוי.

לגבי הטיעון שלך שרבים מנהלים רומן אסור עם נשים שלא יותר טובות ממה שיש להם בבית - אני חושב שזה לא כל כך מדויק. אולי אתה פשוט לא רואה את התכונה שבה המאהבת עולה בהרבה על בת הזוג בבית. וזה לאו דווקא אומר שהיא יותר יפה ובעלת גוף יותר סקסי. יכול להיות שמבנה הגוף שונה, אולי האופן בו היא נוהגת באקט מיני, אולי היא יותר אסרטיבית או להפך - יותר כנועה, אולי היא יותר משכילה או מצחיקה.
אבל בכול מקרה ברוב המקרים יש בה משהו שחסר אצל האישה החוקית.

ואם אני יכול להעיד על עצמי, משום מה ומבלי שהתכוונתי לכך, הרומנים שהיו לי מחוץ לנישואים היו עם בנות זוג שבחיים לא הייתי מתחתן איתן. בחיים לא. אבל הסקס היה אלוהי.

עם מאהבת אפשר להעז ולעשות דברים שבחיים לא היית מעז לנסות בבית.
דוגמאות?
מין אנאלי - כמה זוגות נשואים אתה מכיר שעושים את זה?
לנסות קצת BDSM רך ....... כנ"ל
שלישיה אולי? חילופי זוגות?
you name it

שים לב שנגעתי בזה כשאמרתי שאישה( ואולי גם גבר) לא תעשה דברים שאולי תרצה לעשות מהחשש מה בעלה יחשוב עליה (כגון אנאלי).
אגב נשים שתעשנה אנאלי, לרוב הינן מלכתחילה עם יצר סקרנית לנסות ולחוות עוד ועוד דברים ואז גם יש סיכוי טוב שבמסגרת זו גם סקרנותה עלולה להוביל אותה לנסות אחרים. (פתיחות מינית והרפתקנןת).
חלילה אין דבריי כדי להכליל יש גם שלא.
לשם ניסיון לבסס מעט את טיעוני אשתמש במילותך שלך שלא היית מתחתן עם אותו נשים שכן מה שהן מייצגות בעיניך לא ראוי במיוחד.
כך גם אותן נשים לא תרצנה להראות כך בעיני הבעל.
נכון הוא הדבר לגבי שלישיות שכן בזוגיות לרוב יש קנאה וכמה גברים אתה מכיר יכולים לראות את נשותיהם מקיימות סקס מולם ולהנות? עם המאהבת זה יותר קל.
לא פעם נתקלתי בבחור שהןדה שלאחר סקס סוער עם אישתו כשזו נרדמה מסופקת ומחייכת, היה קם והולך למחשב ונכנס לצ'אטים כדי לצוד כי הסקס הרגע אמנם הרגיע את התשוקה אבל ממש לא את היצר לצוד משהו חדש.
דגש על חדש, ריח חדש, מגע חדש, קולות ותגובות חדשים והרצון ללא נודע של מה שיקרה עוד שניה עם ההיא בניגוד למה שעם האישה בבית.

כשכתבתי שלא הייתי מתחתן עם אף אחת מהן הכוונה שלי הייתה שאף אחת מהן לא התאימה לי כבת זוג לחיים לא כי אני מעוניין "באישה קטנה", בבית אלא פשוט כי כדי לחיות יחד דרושה התאמה הרבה יורת רחבה ועמוקה מאשר ריגוש מיני או התלהבות רומנטית.

והאמת שזה גם כיף כשיש לי עולם סודי כזה שאף אחד לא מכיר חוץ מכמה חברים ממש קרובים וכמובן בנות הזוג שהיו לי.

עם מאהבת אפשר להעז ולעשות דברים שבחיים לא היית מעז לנסות בבית.
דוגמאות?
מין אנאלי - כמה זוגות נשואים אתה מכיר שעושים את זה?
לנסות קצת BDSM רך ....... כנ"ל
שלישיה אולי? חילופי זוגות?
you name it

לפי כל מה שאתה כותב בפורום לאחרונה- נראה שחשבת, חישבת ופיתחת היטב את אומנות התירוצים/ סיבות/ הקלות והיתרים למעשי הבגידות שלך.
יש לך המון סיבות והסברים- וכנראה גם שבעקבותיהם מותר לך לנהל רומנים ולבגוד באשתך. יש לי רק דבר אחד להגיד לך- אם היית משקיע עשירית מהמאמץ שאתה משקיע בלהסביר לעצמך למה מותר לך או שזה בסדר לשקר, להשפיל ולבגוד באשתך (שאני מנחשת שלא עושה לך את כל זה) - והיית מפנה את זה להשקעה ושיקום הזוגיות שלך, אולי גם לטפל בעצמך - כי מי שעושה את המעשים האלו ללא נקיפות מצפון זה די ברור שיש לו הפרעה אישיותית.. החיים שלך (ובטח של אשתך) היו הרבה יותר טובים ומספקים. לא ברור לי ואני לא יודעת אבל נראה לי שלדון את עצמך לחיים של שקר וידיעה קבועה שאתה פוגע במישהי שמאמינה לך ובך הם סבל מתמשך.
השאלה היא לא מה המאהבת מציעה לך שאשתך לא! אם היית מבין נשים באמת היית מבין שהיא פשוט מזהה מה חסר לך כדי שתוכל להשלים את זה ולהפוך לנושא אהבתך/ תאוותך וכך גם לכבוש את לבך (או איבר אחר..) השאלה האמיתית היא למה אתה חלש מספיק או משכנע את עצמך מספיק כדי ״לצרוך״ את זה ועוד להסביר לעצמך שזה מגיע לך...
לא טוב לך/ מספק אותך/ מספיק לך או מעניין אותך בחיים הזוגיים שלך? תהיה באמת אמיץ להסתכל לבת הזוג שלך בעיניים ולהגיד לה את זה. המוצא שמצאת הוא מוצא של פחדנים שבסופו יוביל אותך ואת אשתך (שלא אשמה בזה) לתהום..
מאחלת לך שתמצא בעצמך את הכוחות הנפשיים ואת האומץ להתוודות ואולי למצוא את הדרך חזרה לאשה שפעם אהבת או לחילופין לבנות חיים טובים בנפרד.

והשמצות בלי להביא איזה טיעון אחד לרפואה שיתמוך בטענותייך ועל הדרך החלטת שאנשים שלא חושבים כמוך הם חולים שצריך לרפא.
ידוע שהתקפות אישיות הן שיטה של אנשים דוגמטיים וסתם נבלים ולא כל כך חכמים כי מפאת מחסור באינטליגנציה אינם מסוגלים לנהל דיון תרבותי.

אני חי את חיי בכיף, השבח לאל אשתי מרגישה טוב ובטח לא חשה מושפלת לרגע. אף אדם בר דעת לא יחשוב שאפשר לעשות סקס רק עם אותם בני זוג במשך עשרות שנות נישואים. אכן הנשים שאיתן הייתי בקשר סיפקו את מה שלא ניתן היה לקבל מאשתי ומן הסתם גם אני סיפקתי להן את מה שלא ניתן היה לצפות שיקבלו מבעליהן וכך החיים שלנו היו הרבה יותר טובים ומלאי ריגושים.

ואת, אם את מעדיפה לחיות כמו הבקר, באפלה ובלי להתרגש מכלום, זאת זכותך. אבל אין לך זכות לשפוט את מי שחי חיים מלאים ומעניינים הרבה יותר.

למה? כי ביקרתי את צורת החיים שלך? אולי אתה בפורום הלא נכון- כי נראה ונשמע שהכל פתור לך ואתה מבסוט ומאושר. מעניין אם אשתך היתה כל כך מאושרת לשמוע שאתה מנהל רומנים ושוכב עם אחרות מאחורי הגב שלה..
דרך אגב- לידיעתך אנשים ישרים והגונים שבוחרים לנהל מערכות יחסים מונוגמיות הם לא פרות - הם פשוט אנשים ישרים והם מתרגשים מהדברים הנכונים בחיים. אולי דווקא אלו שמנהלים את חייהם בהתאם ליצרים שלהם הם יותר דומים לבקר. בדבר אחד אתה צודק- כל אחד זכאי לחיות את חיין לפי רצונו- שיהיו לך חיים טובים ו.. הלוואי שלא יתפוצץ לך הכל בפנים יום בהיר אחד.

עם איני הרנטגן שלך את כבר יודעת שאשתי מושפלת ואומללה ושאני צריך שמישהו ירפא אותי? את מכירה אותי? את אשתי? את חיי? יש מצב שאת פשוט משליכה את המצב האישי שלך עלי?

אגיד לך משהו:
רק אדם שאין לו מושג וחצי מושג בטבע האדם יחשוב שמונוגמיות מוקפדת לאורך עשורים שלמים של חיים זה נורמלי. והסטטיסטיקה מראה את זה בצורה ברורה ומוחלטת: אחוז גבוה מאוד (כמעט חצי) של הנשואים והנשואות מודים שקיימו קשר מיני מחוץ לנישואים ורוב מוחלט של הנשואים והנשואות הטוענים שלא בגדו ושלא איבדו את הדף המיני שלהם מודים שמפנטזים על זה לעתים קרובות.

ובסופו של יום, רוב אלה שלא בגדו עשו זאת בעיקר מ-3 סיבות: מחשש להיתפס, מאי יכולת למצוא בני זוג אטרקטיביים וכי הם תחת השגחה צמודה של סביבתם הקרובה.

ואגיד לך עוד משהו: אין דבר כזה בעלות על בני אדם. העבדות בוטלה כבר די מזמן. אפשר להחזיק בבעלות על פרה או על כלב אבל לא על בן אדם שיש לו את הזכות לרצון חופשי. אם בעלך עשה משהו מהצד את יכולה להיעלב ולהתעצבן ואפילו להתגרש ולעשות בלגן ברבנות אבל כדאי שתביני שחוזה הנישואים הוא חוזה שנוגד את טבע האדם ואדם שבריא בנפשו ובגופו לא יכול לקיים אותו לאורך זמן!

כנראה שמעולם לא ״זכית״ להיות הצד הנבגד (ולא שאני מאחלת לך את זה לעולם) אבל מספיק לעיין בכמה מההודעות בפורום כדי להבין שלהיות שם זה מטלטל, כואב, מפרק ומצלק. - גברים ונשים כאחד. במיוחד את הצד השני שנותן 100% אמון ונאמנות.
פנטזיות או משחקי תפקידים - גם בין זוגות נשואים יכול להיות מהנה ומענג אבל עדיין- בין לפנטז על משהו (או מישהו) ובין לקחת לך את החופש החד צדדי ולממש את הפנטזיות שלך יש הבדל עצום!
ואגיד לך עוד משהו- להישאר נאמן לבן/ בת הזוג שלך זה לא בגלל שלמישהו יש בעלות על מישהו אחר ולא בגלל שאתה צריך- זה בגלל שאתה רוצה.

אני מבין שאת עלית על זה שבעלך היה עם מישהי אחרת? לכן את חשה כל כך פגועה וכל כך הרבה זעם?

אם כן צר לי על כך, אבל מי שבאמת אשם ברגשות הנבגדות והפגיעות שלך הם כול האנשים שמינקותך ניסו (והצליחו) לבנות אצלך את הרפלקס המותנה להרגיש כך אם בן הזוג שלך עשה סקס עם מישהי אחרת.

ואלה הם אנשי הדת לדורותיהם, אנשי התרבות, ממשלות ואליטות שולטות וכן..... גם ההורים שלך. כל זאת במטרה לשמור על מבנה חברתי מסוים שבלי שטיפת המוח הזאת היה מתפרק ונמוג.

אבל בואי נחשוב לרגע באופן רציונלי.... נגיד שבעלך היה עם מישהי אחרת, נהנה בחברתה, מעך את שדיה, ליקק את פטמטתיה, ירד אל בין רגליה ובסוף חדר ושניהם הגיעו לאורגזמה מתפרצת.... מה בעצם נלקח ממך?
אם הוא דאג שהסקס הזה יהיה מוגן ואם באותה תקופה הוא המשיך לעבוד להתאמץ ולפרנס אותך ואת ילדיכם ולא התחיל לבזבז במידה משמעותית את התקציב המשפחתי על הבילויים אלה, אם היא המשיך לתת לך חיבה (ולעשות אתך סקס) ולדאוג לילדים ולקרובים....... אם בסופו של יום הוא חוזר הביתה אז מה קרה?

מה? אם הוא גמר לתוכה זה אומר שבשבילך נשאר פחות זרע? שטויות - אנחנו משלימים את מלאי הזרע תוך זמן קצר. ואם כתוצאה מהרומן הזה מהצד הוא יותר רגוע ויותר שמח..... יכול להיות שאפילו הרווחת מזה?
כי תראי...... מי שמרגיש שנישואיו שחוקים והסקס נהייה בנאלי או שבת הזוג שלו השתנתה עם הזמן ולא לטובה - אם אין לו אפשרות להשיג את הריגוש שאבד כשהוא שומר על המסגרת המשפחתית ונשאר עם שותפתו לחיים - הוא יתגרש. ואז מה? הילדים נהיים ילדי גרושים, הבית נהרס, מצב כלכלי מתרסק ואתם מבני זוג אינטימיים וחברים טובים תהפכו לאויבים מרירים.

זה שווה? זה הגיוני? ובשביל מי?

טוב, אני מבינה שאתה מנסה להתגרות ולעורר פרובוקטיביות, תנוח דעתך- אנחנו כבר אחרי הרבה שנים וייעוץ שלמילים ה״מעוררות״ שלך פגה ההשפעה..
אבל לעניין- מערכת היחסים שאתה מתאר היא נישואים פתוחים. במקרה כזה - כששני הצדדים יודעים וזה מקובל על שניהם הרי שאין בגידה- בגידה מתרחשת כשצד אחד לוקח לעצמו חופשיות לנהל מערכת יחסים בנפרד וזאת תוך שקר והסתרה. וכן- להשכלתך- כשאישה יודעת שהאיש שהיא אוהבת ומאמינה וגם שומרת לו אמונים שוכב, נוגע, מלקק, נכנס וגומר עם מישהי אחרת זה פוגע בה. פוגע בנשיות שלה, פוגע באמון שלה ופוגע באופן אישי! כך גם גבר שיודע שהבת זוג שלו שוכבת עם מישהו אחר. וזה עוד במקרה הטוב- כשלא ״מתאהבים״ אחד בשנייה ואז כבר מדובר במקרה חמור עוד יותר.
ולמרות כל מה שאמרת זה כן מחסיר- מי שמשקיע כל כך הרבה מאמץ ואנרגיה מחוץ לזוגיות בלחפש סטוצים או להגשים פנטזיות מחסיר את זה מאשתו ומהילדים ומהעולם הפנימי שלו. שמנקודת ההשקפה שלי- זה מה שחשוב.
אבל אם הכל כל כך טבעי וברור - למה אתה עדיין צריך להסתיר ולשקר? אשתך יודעת? הילדים שלך יודעים? אם כן- תיהנה. אם לא ואתה עושה את זה ״מאחורי גבה״ אני עדיין טוענת שאתה פוגע בה, למרות כל השכנוע הפנימי.

נגיד שלפני כך וכך (הרבה) שנים נישאתם והוא לא חשב שנורא חשוב לסגור אתך על "נישואים פתוחים". עברו השנים, הצרכים שלו השתנו, את השתנית מן הסתם... אבל אם הוא היה בא אלייך עכשיו ואומר שרוצה לפתוח את הנישואים, אני מרשה לעצמי לנחש שהיית שולפת סכין מטבח ועושה ממנו סלאמי.

הוא מן הסתם חשש מהתגובה שלך (ובצדק כפי שניתן לראות מהזעם שלך) והלך לממש את הפנטזיות שלו בשקט ובצנעה בלי להטריד אותך בשיחות מעין אלה.
הבעיה שאת תפסת אותו וכעת נראה לי שאת בדרך לאמלל את חייו, חיי ילדיכם ואת חייך שלך.

אגב, אם תגגלי קצת על "חרם דרבינו גרשום" תגלי שרק לפני כאלף שנים הונהגה מונוגאמיות חובה אצל היהודים, וזאת כדי לפתור בעיות שונות מאילו שאת ציינת. לפני כן בעלך יכול היה להביא עוד אישה הביתה והיית צריכה לחלוק איתה את הכול כולל הכול.
ובכלל, לאורך ההיסטוריה כולה מי שרק יכל לקח לו פילגשים ומאהבות לרוב ואילו המונוגמיה הייתה נחלתם של העניים שלא יכלו להרשות זאת לעצמם.

ראי את מקרה שלמה המלך ששכב לא עם שתיים אלא עם אלף (!) נשים. ומה? זכה לבנות את בית המקדש ואת קודש הקודשים - עד כדי כך אלוהים אהב אותו.

אז תגידי תודה שברומן מהצד המעמד שלך לא נפגע, את עדיין בת זוגו לחיים ונהנית מכול הפריוולגיות ואילו האישה השנייה רק קוטפת כמה שעות פה ושם.

אם את רוצה לדעת ביני לבין אשתי יש בסכמה שהכול מותר כל עוד דואגים שהצד השני לא יידע.

למה שאתה כותב או שסתם נהנה מההתפלפלות.
למרבית הדברים שאתה כותב קשה לי להאמין (ובעיקר למשפט האחרון) אין אישה או גבר בעולם שישלימו עם זה שהבן זוג שוכב באופן קבוע עם אחרים או אחרות אלא אם כן זה נעשה במסגרת נישואים פתוחים או אם הם עד כדי כך נואשים או אומללים שהם מוכנים להתקרנן ולהשלים עם מצבם- אולי בגלל שהם לא מאמינים שמגיע להם יותר מזה או חוסר הערכה עצמית או אולי אפילו איום כלכלי.
השימוש שלך במקורות גם הוא מגוחך- לא מדובר באישה שנייה שלישית או עשירית- מדובר במעשים שאתה טורח ועובד קשה להסתיר ולשקר, להמצי אישיות שלא קיימות ונסיעות שלא קיימות- כי בתוך תוכך אתה יודע שהגילוי יפגע- הן בך והן בה, אחרת היית מביא את המאהבת הביתה ומודיע לאשתך שמהיום זה המצב.
אם אתה כבר הולך למקורות- אל תטרח ללכת רחוק- ״לא תנאף״ זו אחת מעשרת הדברות ולא צריך לבדוק בגוגל מה המשמעות.
בקיצור- אתה נשמע יותר ויותר כמו בוגד סידרתי טיפוסי שכל כך מאומן בהסברים ושכנוע עצמי שמה שאתה עושה זה בסדר- לא נותר לי אלא לאחל לך חיים טובים.
עצה לעתיד- ״בבית התלוי אין מדברים על חבל״- בעתיד לא יזיק לך לגלות קצת אמפטיה או רגישות כשאתה כותב בפורום שכזה- שזה ברור שכותבים בו אנשים שנפגעו מאנשים שבוגדים..

לא נסחפת טיפה? האם תלו אותך?
לא שאני יודע אבל בין השורות שלך נשמע שבעלך רעה בשדות שכנים. זה כול העניין. איזו טרגדיה עשית מזה.

אני מבין שאת מתקשה להאמין למה שכתבתי.... או קי, את לא חייבת להאמין שיש אנשים עם זווית ראייה יותר רחבה. את שרויה באבל שלך או יותר נכון באבל על האגו שלך שנפגע.
קיבלת את האפשרות לראות עוד צדדים בסיפור הזה. צדדים שאת היית מצליחה להבין אז אולי האגו שלך לא היה נפגע כל כך. אבל להיפגע זאת הבחירה שלך ורק שלך.

אז מה את מתכוונת לעשות בנידון?

תרגיע- זה רק פתגם נפוץ (אולי כדאי שתגגל). מה אני מתכוונת לעשות בנידון? כלום. אני מעדיפה לפתח זוית רחבה בחיים, בספרים, בעבודה, בטיפוח היחסים והחברות עם בן הזוג שלי ויצירת זוגיות בריאה שלא תגרום לאחד מאיתנו ״לפנטז״ על מערכות יחסים מחוץ לזוגיות.
העולם הוא מקום מעניין מדי שבו זוגות נשואים יכולים לחיות חיים טובים ביחד ולטפח את המרחב האישי והזוגי שלהם - כדאי להוציא אנרגיות על מה שגורם לך הנאה ולא סבל.

ותבואי לספר רשמים ומסקנות בסוף התהליך.

בגדול לכל אחד מכם צודק בנקודות מסוימות ונכון מר שדון שזו התפיסה החברתית והחינוך שרק מעצימים את תחושת הרכושנות.
וגם נכון, כל אדם לעצמו ואינו רכוש וכ וכו אבל בשורה התחתונה חשוב לזכור נקודה מאוד חשובה.
זוגיות ובמיוחד נישואין הם סוג של חוזה בו באו שני צדדים והתחייבו זה בפני זו.
על כל תנאי החוזה הנהוג בתפיסה החברתית וזה לשמור על בלעדיות זה לזו בכל הקשור לאינטימיות ריגשית ופיזית.
אז נכון שלא מעט הם האנשים שרוצים מתישהו להפר את החוזה הזה אלא שאם הם באמת מכבדים את בן/ת זוגם אז גם כאן באותה מערכת מוסרית מן הראוי או שיבטלו את אותו "חוזה" או שיתגברו על הרצון הזה. אולי אפילו ישתפו את בן הזוג (מי יודע מה יצא מזה).
בכל מקרה אנחנו לא בהמות ואחראים על מעשינו וקצת קשה לי לקבל שרק בגלל (והרי לרוב זה רק בגלל) שאנחנו גדושי תשוקה אין אנו יכולים להתעלות על עצמנו ולפגוע כל כך בין אם בצדק ובין אם לא, בבן/ת הזוג.
אפשר להתווכח על מה נכון ומה הגיוני ומה זכותי ומה השטויות האלה מונוגמיה אבל אם מסתכלים על העובדה הכי בסיסית שפעולה כזו שלנו תכאיב ברמות כאלה למי שהיא חברתנו לחיים, אם ילדנו, זו שהיתה שם בשבילנו כשחלינו ועוד ועוד... יש טעם לעצור לרגע ולחשוב אם ההנאה שלנו שווה את הכאב הזה.
אף אחד לא יכול להכריח אותך לשכב עם אישה אחת כל חייך אבל אם זה כל כך נחוץ לך קום וצא לחופשי.
קצת לא הוגן לכפות תנאים חדשים על בת הזוג ועוד מבלי שתדע שיש כאלה.

ועד הערב אתה נתקל בעשרות אם לא במאות או אלפים של "לא הוגן". ואלה החיים, הם לא הוגנים.

יש פה סיטואציה שבה שני בני הזוג הם קורבנות של מאבקי כוח היסטוריים שנמשכו אלפי שנים. יש פה לחץ חברתי לחיות לפי תכתיב קשיח שכמעט אף אחד לא יכול לקיים כי בעצם.... יש הבדל מהותי בין לעשות סקס עם מישהי אחרת לבין לחיות עשרות שנים ולפנטז על המזכירה במשרד בכול פעם שאתה עושה סקס עם אשתך?

והטרגדיה היא שכמעט תמיד יש צד אחד נאיבי שמשום מה מאמין בכך שחוזה הנישואים הוא באמת קדוש. אבל הנאיביות הזאת נמשכת עד שאותו צד מתפתה למשהו מבחוץ או מגלה שבן הזוג התפתה...

לדעתי חשוב שכמה שיותר אנשים יבינו שאי אפשר לעצור את הזרם העצום הזה. זה קורה וזה קורה מהר וחזק כי זה טבע האדם. תמיד היה כך וכיום כשאורח החיים המודרני מאפשר זאת - זה מתפרץ.

מר שדון לילה היקר, תכתיבים שמכתיבים, אתה יודע כמה אנשים היום חיים בזוגיות פתוחה? בעולם שבו כל סוג של זוגיות הפכה לגיטימית אין כבר תכתיבים, אני אגיד לך אבל מה יש, יש להשתמש באדם הכי קרוב לך לרעה, רוצה לזיין כל מה שזז? לך על זה! אבל אל תיתן למישהוא להתרסק מהמעשה הזה שלך בלי לדעת למה הוא נכנס.

ורק עניין אחד נוסף, גבר שנשלט על ידי תשוקתו כמו כלב רחוב זה לא סקסי בכלל....

התחלת ב "יקר" וכבר הייתי אופטימי אבל אחרי זה התקלקל.....

יצר הרכושנות טבוע בנו מימים ימימה. זה שירת אץ אבות-אבות-אבות-אבות אבותינו אבל עכשיו כבר לא רק שלא משרת אלא אפילו מזיק.

בתקופה האחרונה העולם משתנה במהירות. התא המשפחתי בצורתו הקודמת בדרך להתרסק. מי שמסתגל למצב החדש יחייה וישגשג. מי שלא - ייכחד. לא סתם יש מעל 30% גירושים ומעל 70% יחסים מחוץ לנישואים מה שמהווה תקדים היסטורי.

גם כשהמטאור הענקי נכנס באם-אמא של כדור הארץ זה לא היה הוגן כלפי הדינוזאורים אבל הם נכחדו ונוצרו חיים חדשים.
ולדעתי, כול מי שמנסה נואשות לשמר את הסדר הישן, למשל יועצי נישואים למיניהם ובני זוג שמסרבים לשנות גישה, משולים לדינוזאורים. וזה באמת לא קשור בי או בך או ברבנים הראשיים או חברי כנסת של ש"ס. זה הרבה יותר גדול מכולנו.

אז אתה אומר שלגנוב למשל זה בסדר אם זו היתה תופעה הולכת ומתעצמת?
אם היית שותף עם אדם פלוני בחברה כלשהי שהקמתם והוא היה גונב מהקופה בסתר, זה היה בסדר? למה כי זה כסף?
זה שיש המון דברים לא הוגנים בחיים לא מקנה לאיש תעודת כשרות למעשיו הלא הוגנים.
ועוד משהו ידידי, יש המון אנשים ש"חוגגים" כך או אחרת ואיני שופט איש אך יש הבדל גדול בין אלה שמבינים שזו חולשה בהם וחיים איתה בצנעה לבין כאלה שמנסים להשכיב כל מה שעושה להם את זה ואומרים שככה זה וזו הדרך הנכונה.
אני באמת תוהה מה היית חש (אבל באמת בליבך, לא לנו כאן בפורום) לו גילית שאישתך "חוגגת" חופשי עם גברים שמשלימים לה (ותמיד יש מה) את מה שאתה לא יכול לתת לה.
ואולי גם כותבת באיזה פורום שוואלה זה טבע העולם היום.

יש לך טעות בסיסית כשאתה משווה קיום יחסים מחוץ לנישואים לגנבה.
הגנב גונב את מה שלא שלו, את הרכוש של מישהו אחר. ואילו מי שמקיים קשר מיני עם אחת שאינה אשתו לא גונב ממנה שום דבר. כן, הוא מפר הבטחה שניתנה לפני המון שנים כשהיה צעיר וטיפש, הבטחה שממילא אדם שמבוקש על ידי בני המים השני לא יכול לקיים.

ולשאלתך האחרונה - אני חושב שזאת זכותה אם תבחר לעשות זאת ואם בגלל תכנות עתיק במוח שלי אחוש אי נוחות מזה, תפקידי להתגבר על אי הנוחות הזאת.
ולכן אגב הסיכום הוא שלא מדברים על זה, לא מספרים ומשתדלים להסתיר כמה שיותר.
קיבלת תשובה?

הדוגמה היתה אולי לא נכונה כשהתייחסתי לכסף אך באותה מידה זה יכול היה להיות כל דבר אחר שסוכם בניכם והופר ע"י צד אחד בסתר.
או אז אנשים מתחילים מלחמות עולם ובתי משפט, אך כשזה קניין נפשי ריגשי מה לעשות זה חוקי לרמות והאמן לי שאנשים רבים היו מוכים להפסיד המון כסף ולא לחוות את הפסד האמון והמשבר.
הבטחה שניתנה לפני שנים רבות כשהיינו טיפשים... אוקיי זכותו של כל אחד לשנות את דעתו אלא שהמינימום זה לבוא לפרטנר שלך ולומר את זה. אתה כל כך בטוח בצדקת דרכך, תעמוד מאחוריה.
בכל מקרה לא באמת ביקשתי תשובה ואף ציינתי שזה שלך בלבד עם עצמך. בסה"כ מביע דעה ואני האחרון שאשפוט.
הייתי בדיון הזה כל כך הרבה פעמים, מספיק כדי לדעת שדעה לא משתנה מדיבורים, החיים וכוח המציאות עושים זאת בדרך כזו או אחרת.
מתישהו...

פשוט כי אחרי כך וכך שנים ביחד נוצר חיבור שלא ניתן ולא כדאי לנתק ואני לא מתכוון דווקא לענייני רכוש משותף. יכול להיות שזה היה עובד אלמלא 99% מבני הזוג צפויים להתנהג באותה סיטואציה בערך כמו ה "אנונימית" - כלומר זעם קדוש ורצון עז לנקום.

תראה, אתה לא יכול להתמודד עם העובדה שכיום מאוד קל לנהל קשרים מהצד וכמעט כולם עושים את זה עם דיני חוזים או עם דוגמות של המאה שעברה. בעיני זה דומה לניסיון לפתוח מנעול מודרני עם מפתח לטירה מהמאה ה- 15.

תבין, מה הוגן ומה לא הוגן - לא זאת השאלה. השאלה היחידה שיש לה תוקף היא מה אפשרי ומה בלתי אפשרי, כלומר מה עובד ומה לא עובד וניסיון להמשיך את החיים כאילו אין מסמארטפונים, אתרי היכרויות, ניידות גבוהה וזמן פנוי - זה לא עובד. נקודה. כי הסוסים עזבו מזמן את האורווה והתפזרו לכול עבר.

מונוגאמיה מוקפדת היא כבר לא נורמה בחברה שלנו. בשביל שמשהו ייחשב כנורמה, זה צריך להיות מקוים לפחות על ידי 99% מהאוכלוסייה.
תביט סביבך מחר בבוקר בדרך לעבודה. לפחות כל גבר שני או אישה שניה בגדו בעבר, בוגדים עכשיו או יבגדו בעתיד. למעשה מתקיימים 2 עולמות מקבילים: העולם הרשמי שכביכול מראה משפחות נורמטיביות עושות ברביקיו משפחתי והעולם הנסתר שבו יש מאהבת ופגישות לכמה שעות בצימר.

כל גבר שלישי או אישה שלישית גרושים או הדרך לגירושים או היו גרושים בעבר. אז מה הנורמה?

תפנים: העולם השתנה ללא הכר ועתיד להשתנות עוד.

עוד יש לא מעט אנשים תתפלא שיכולים בלי
אתה חי את זה ולכן כמו כל אחד המקיף את עצמו במה שמעניין אותו חש שזה העולם כך גם אתה.
אני לא טוען שאין צדק בדבריך והיום יותר קל לבגוד, אגב באותה מידה גם להיתפס.
בגלל שהטכנולוגיה השתלטה על עולמנו חיינו מכטנסים בה.
תמונות, שיחות, הודעות, מיקומים ועוד. כך גם אין באמת פרטיות.
אני יכול לאתר מיקומו של כמעט כל אדם, להקשיב לפון שלו בלייב ולשחזר תוכן מחוק וכו
אז קל יותר לתקשר בסתר אבל גם להיתפס.
בכז להגיד זה העולם ובוא נתפרע כאילו אין מחר מרגיש לי כישלון עצמי ברמה האישית אנושית.
בתכלס זה לתת לאיבר ההוא לשלוט בחייך ולא אתה בו.

נוח לי, נותנים לי לאכול, יש מזגן ובזכות זה שאני נעול 24/7 בדירה בקומה 5 אני גם לא אדרס. וכדי שלא יבוא לי על חתולה מיוחמת הם סירסו אותי אז אני רגוע.

כן, יש חתולים מבויתים שמנמנמים את חייהם (אם אפשר לקרוא לזה חיים) לדעת על השטיח מול הטלוויזיה כשהפעילות הכי מאתגרת מבחינתם היא ללקק את הפרווה של עצמם ולהקיא את כדורי הצמר.

אני לא בא לשכנע אותך לשנות את אורח חייך, זה עניינך הפרטי.
וגם לא את החתול ההוא כי מה אפשר להסביר למי שרובץ על השטיח מול הטלוויזיה 24/7 ואין לו קצה של מושג מה יש מעבר לדלת הדירה בה הוא כלוא?

שיהיו לך חיים טובים, אני הולך להתארגן לפאב. הערב עם אשתי שהיא חברתי הטובה לחיים.

זה מה שממלא את חייך בתוכן.
אין תחביבים, חברים, קצת ספורט.
סקס עם אחרות זה מה שהופך אותך לאיש העולם הגדול.
סבבה.
ראית איך יצא לך "אישתי חברתי הטובה בעולם"? עמוק בפנים המצפון מייסר (:
אל תיכנס להציץ פה מהפאב.

בהתחלה חשבתי שבאמת יש פה מישהו שאתו אפשר לנהל דיון תרבותי אבל ההודעה האחרונה שלך מציגה הלך מחשבה חשוך ופרימיטיבי שנשען על חשיבה סטריאוטיפית שאין לה ואף פעם לא הייתה לה אחיזה במציאות.

אתה באמת חושב שמי שמנהל קשר מיני מהצד הוא באמת אדם שאין לו תחומי עניין, תחביבים וחיים מעבר לזיונים וכול מה שהוא רוצה זה לזיין כל מה שזז?

אם כן אז תסלח לי אבל אתה פאטטי לגמרי ועולמך צר כעולם נמלה. לא נראה לי שאתה שואב מידע ממקור שמחוץ למוחך הקודח שהוא.... איך לומר.... לא ממש מתעניין בעובדות. או אולי אתה בקשר רב עם אנשים חולים נפשית המכורים לסקס, עבריינים אלימים או סתם פרימיטיביים שיש להם התכונות שאתה מתאר - אבל אלה אנשים חולים ומבחינתי לא נכנסים לקטגוריה אליה אני משתייך ועליה אני מדבר.

המציאות הפוכה לגמרי למה שאתה מדמיין לעצמך. נכון, מי שיכול להרשות לעצמו לקיים קשר במקביל לנישואים הוא בדרך כלל אדם שקודם כול בעל ליבידו מפותח אבל הוא גם בעל אנרגיות רבות וספקטרום תחומי עניין רחב (השכלה, תחביבים), כישורים חברתיים מפותחים (חברים, מאהבות...) נראה טוב (עושה ספורט, מטפח עצמו, אחרת איך ימצא פרטנרית מתאימה?) ובכלל אדם מצליח שיש ברשותו משאבי חומר וזמן ל "תחביב" הזה גם.

אני מאוכזב קצת מהפרצוף שהראית, אבל לא מאוד כי כמוך יש עוד כמה וכמה. ואולי אפילו גרועים ממך...

לאור זאת אני כבר לא רואה בך פרטנר לדיון פתוח ותרבותי אז אל תטרח.

אתה הבאת דוגמה של חתול מנומנם מבוית בבית.
אני רק טענתי שמי שאינו מתפרפר אינו בהכרח חתול מבוית וחסר תוכן ויש עוד תחומי עניין ותוכן.
לרגע לא טענתי שאתה כזה.
ילד עם זאת קצת צורם לי לקרוא שמישהו קורא לאישתי חברתי הטובה כשבמקביל מסתיר ממנה עולם שלם שהוא חלק ממנו ולא מדובר בתחביב תמים.
אבל שוב... לא שופט.

משל החתול המנומנם בא להדגים את ההבדל בפרספקטיבה. מי שמסתירים ממנו מידע אודות העולם הסובב אותו והאפשרויות שגלומות בו ובמקביל מדכאים בו את הדחפים הטבעיים שלו, הראיה שלו מוגבלת רק למה שרגיל ומוכר. ואם עוד מוסיפים לו קצת נופח דתי ו/או דוגמטי אז בכלל נוצרים יצורים מהסוג שגויסו לאינקוויזיציה הקדושה שהאמינו באמת ובתמים שבעצם שרפת "המכשפות" על המוקד הם מצילים את נשמתן.

ובנוגע לעניין השני.... עם היד על הלב - אף פעם לא שיקרת לחברים שלך? בחיים לא?
אם לא אז אתה כנראה לא מכדור הארץ כי מחקרים מראים בבירור שאנחנו משקרים כל היום ולכולם, גם לחברים.

נגיד אם יש לך חברה טובה אבל קצת שמנה... יום אחד היא שואלת אותך "נכון שרזיתי?" ואתה רואה שהיא דווקא השמינה. מה תענה לה? לא ממלה, דווקא נראה שעלית בכמה קילו? זה מה שתגיד לה?

ומה אתה מצפה שאני אגיש לאשתי בפנים "מותק, את אחלה חברה וטוב לי אתך אבל את כבר לא מרגשת אותי מינית כמו פעם ודווקא שמרית השכנה מלמעלה מגרה אותי שבא לי לאכול לה את הכוס"?
ומה היא צריכה לרגיש אחרי זה? "יווו איזה כיף בעלי היקר, כמה טוב שאין בינינו סודות ואתה מספר לי הכול"?
צריך להיות חתיכת בן זונה אמתי להגיד דבר כזה לחברה לחיים.

אין כאן פתרון קסם שיספק את כולם. מה שלא תעשה יפגע במישהו. אז לא סתם תבעו את האמרה "מה שלא יודעים לא פוגע".

ולא סתם כל כך הרבה "צדקנים" שהחליטו לשמוע לעצתך והתגרשו ועל הדרך אמללו את בנות זוגם, את ילדיהם וכמובן את עצמם. העיקר להיות "צדקן"?

אז כנראה גם מושג החברות זה משהו שהגדרת לעצמך בצורה נוחה- כמו גם את מושג הנישואים.
אמנם אתה משתמש בהרבה מילים תוקפניות ומכנה את כל מי שלא חושב כמוך בכינויים מחמיאים מעולם החיות- אבל אתה כנראה מצליח לשכנע רק עצמך (הגנה הכי טובה היא התקפה). מאור בסך הכל ניסה להסביר שרובנו (לשמחתי) לא תופשים ולא רוצים לחיות עם מישהו בתפישת העולם שאתה דבק בה.
חבר אמיתי אוהב מעריך ומפרגן אומר את האמת, ולא ממשיך ופוגע.
אבל ממילא אתה לא מוכן להקשיב או לקבל דעות והצעות של אנשים שהיו במצב דומה ובסך הכל מנסים להגיד לך ש.. הסוף כנראה לא יהיה טוב.
אבל- כמו שאמרת בעצמך -קארמה היא כלבה- תיזהר שלא תנשוך אותך מתישהו.. מקווה בשבילך שלא תיאלץ לחוות זעם ואכזריות של אישה נבגדת (זה עלול לכאוב) אבל מקווה בשביל אשתך שהיא תפתח את העיניים ותבין..

בן זוג נבגד זה הדבר הכי קשה לחיות לצידו כשהוא קם וכוחותיו חוזרים אליו.
הנקמה תמיד מגיעה והשברים לעולם לא מתאחים על כל המשתמע מכך.

בין לא להגיד למישהי שהיא קצת שמנה לבין להסתיר מאשתי עולם שלם.
עולם של חוויות, מעשים, אמירות, תחושות, כמיהה ועוד
לא עולם כזה שהוא רק במגרש והמחשבות דהיינו משיכה ותשוקה לשכנה, אלא ממש קשרים מיניים סוערים בהם אני הופך להיות האיש ההפוך מזה אליו נישאה ויכול לרסק את עולמה.
אבל בסדר זה מי שאתה ואני עם כל הקושי שלי להבין את זה לא מוריד כהוא זה ממי שאתה ואפילו מכבד אותך על כנות.
אבל נשאר חלוק איתך על כך שזו הדרך בה החיים בזוגיות אמורים להיות בעולם המודרני.
ושיש הבדל גדול בין מה שהתשוקות שלנו גורמות לנו לעשות לבין להצהיר מותר לשקר, אסור להיתפס וזו דרך העולם.
נכון שעם הזמן התשוקה אל אחרת יכולה להיות עזה מזו אל אישתך (אני אישית בוער אל מול אישתי ואולי זה מקשה עליי להבין) אבל לומר שזה גם בסדר לשכב עם אחרות ואפילו מומלץ מרגיש לי נורא, אפילו כישלון בפרויקט משותף.
גם אני בן אדם ואין לדעת לאן יקח אותי החיים אך לעולם לא אגיד אם מעדתי שזו הדרך תתמודדו.
רק אגיד לך לסיום שהוא מניסיוני המון גברים ונשים מבטאים את מה שאתה אומר רק לא במופגן.

אולי אתה עוד בשנתון המוקדם? ואם לא, לא אחמיר אתך ואניח לצורך הדיון שאכן אתה שייך לבודדים שאחרי שנות נישואים רבות עדיין נמצאים בשלב הראשון של הקשר עם כול ההתלהבות שבצידה. אבל אצל הרוב הגדול (אם לא המוחלט) זה לא כך.

המדינה הזאת מפוצצת בגברים ונשים שהם קורבנות של הגישה "אם אתה רוצה לשכב עם נשים אחרות אז אל תשקר אלא תתגרש". למעט יוצאי הדופן, הגרושים והגרושות פשוט אומללים, חייהם הרוסים והילדים שלהם גוררים תסביכים ומבקרים באופן סדיר אצל הפסיכולוגים. ולרוב גם הוריהם. אז תסלח לי אם אומר שהגישה הזאת לא נראית לי אטרקטיבית. מי שרוצה לחרבן לעצמו ולסובבים אותו את החיים - בכיף. אני לא.

אני מבין שבנית מחירון או "טבלת חומרה" לסוגים שונים של שקרים.... אז מה? להגיד למישהי שהיא לא השמינה זה שקרון קטנטן... להסתיר קשר מיני עם מישהי אחרת זה שקר ענק...
או קי,
כמה פעמים ביום אתה משקר את השקרים הקטנים האלה ביום? לעומתי שאני משקר שקר "גדול" נגיד בממוצע אחת לשבועיים? או לחודשיים? יש מישהו שיכול לעשות חשבון כמה שקרים "קטנים" שקולים לשקר "גדול"?
או נגיד אם גבר שנאמן לאשתו דפק רכב חונה ובמקום להשאיר פתק עם פרטים פשוט התחפף משם - איזה שקרן הוא? קטן? גדול? בינוני? וזה שמעלים הכנסות? ומה עם מי שלא מתקן את הברקסים במכונית, נתן למוסכניק (שזה כבר שני שקרנים) להעביר אותה טסט ואחרי שבוע ומרסק את משפחתו בעמוד?

לא נראה לך שכמו כולנו אתה נותן הרבה יותר משקל לשקרים של אנשים אחרים וממעיט בחשיבות השקרים שלך? זה בסדר, זה סוג של מנגנון הגנה פסיכולוגי...

והיות ונגעת בפן האישי אני יכול להבטיח לך שאשתי לא נפגעת בשום אופן. לא אפרט מטעמי ביטחון המידע אבל תנוח דעתך בנוגע לעניין זה.

בתוך המשוואה הזו של כמה קטנות פה ושם מצטברות לאחד גדול.
מבלי להשוות לעולם הבגידות, לא נראה לי שמי שידפוק אוטו פה ושם אחרי כמה כאלה ייצר על תאונה קשה או יחשב לאחד שעשה כזו (משתמש בדוגמה שלך)
נכון יש המוןןןןן אנשים בכל מיני מצבים וילדים שמשלמים את המחיר אבל שורה תחתונה... יודע מה לא אגיד מה היא כי אני ואתה נעים בשני קווים מקבילים שלא יפגשו בנושא ההזה וגם זה בסדר, באמת שבסדר.
אני נשוי 22 שנה ואנחנו יחד 28 שנה.
כשהיא מתפשטת אני תמיד מציץ מהצד וכמהה אליה משתוקק לפעם הבאה איתה.
מחזר אחריה מצד אחד ויודע לתת לה את המרחב מצד שני. אחרי כל השנים האלה אני מאוהב בה.
אני לא רובוט וכן נמשך לנשים ועומד בפני סיטואציות מפאת עבודתי וסה"כ נראה בסדר גמור וכל החלקים במשוואה שיכולים לגרום שאסיים במיטה אחרת.
אבל!!! היא תמיד שם איתי, חברה והחצי השני שלי ואני לא מוכן להיכנע ליצרים שלי ולתת לזה לגרום לי לעשות מה שאני לא אסלח לעצמי.
אני מאמין שזה לא הוגן כלפיה, כלפי המשפחה. אולי אם הייתי מקבל את זה הייתי מרשה לעצמי.
ואחרי כל זה אחזור ואומר, שאיני מתיימר להיות טוב ממך בכלום, ממש כלום. פשוט זו דרכי בה אני מאמין וזו דרכך שלך זה הכל.

אני מסתכל על האדם באשר הוא בזווית רחבה יותר.

כל אחד מאיתנו חי בחברת אנשים. יש את המעגל הקרוב של המשפחה, חברים, אחר כך המכרים, ועוד... אחר כך העם, המדינה, האנושות... ומעבר לזה שהוא חי את חייו הוא נמצא כל הזמן באינטראקציה עם המעגלים האלה. וככל שהמעגל יותר קרוב כך האינטראקציה יותר אינטנסיבית, או קי?

בהתנהגות שלנו יש חלקים אגואיסטיים לגמרי שמשרתים אותנו כאינדיבידואלים וחלקים אחרים שמשרתים את הקבוצה ולא מן הנמנע שהחלקים האגואיסטיים לפעמים מתנגשים עם האלה שלטובת הקבוצה.

ועכשיו אם ננסה להבין את מידת התואלת של כל אחד מאיתנו לאנשים הקרובים לנו, זה בטח יהיה סיכום ההתנהגויות ה"תורמות" פחות סיכום ההתנהגויות ה"פוגעות".

כלומר מידת ה "כמה הבן אדם הוא טוב" היא פונקציה מורכבת מאוד ובהחלט ייתכן מצב שאדם שכול שנותיו תרם ועמל לטובת כולם ולקח על עצמו עול מעל למקובל, גם אם ביצע פשע, במאזן הכולל הוא עדיין יהיה אדם טוב יותר מאחר שכול חייו לא פשע והקפיד בתרי"ג בקטנה כבגדולה, אך גם לא עשה מי יודע מה לטובת אנשים אחרים.

יש רק קטע שחוזר אצלך כמה פעמים ומשך את תשומת ליבי: ממה שאתה חוזר וכותב נשמע כאילו אתה נלחם בפיתוי, בגבורה כמובן, בזכות זה שאינך מעוניין לתת לדחפים שלך לשלוט בך. וכמובן לא לפגוע בבת זוגתך. אבל באותה נשימה אתה גם לא נשמע לגמרי נחוש שלא "תיכשל" בעתיד - בניגוד לרמת הביטחון שהיית בוודאי מפגין לו היה מדובר ברצח בדם קר למשל. וזה אומר שגם אתה, איפה שהוא עמוק בפנים, מבין שכול הקטע של "לשמור על קדושת הזוגיות" או איך שלא תקרא לזה - די הרבה אובררייטד...

מהסיבה הפשוט שלעולם לא אגיד שאני חסין ומושלם שאז בעצם אדע שלא למדתי דבר על החיים ומהם.
אם להקצין קצת לכיוון הדוגמאות שלך, בתי הסוהר מלאים אנשים שקמים בבוקר ואומרים "אלוהים מי היה מאמין ואיך הגעתי לפה"
הכל נכון ידידי וכל מה שאתה אומר לא תלוש מהמציאות ועדיין... ברגע האמת, ברגע הזה הכי מזוקק של מציאות צרופה בו אישתי, חברתך הטובה בעולם מגלה שלא רק שכבת עם אחרות אלא גם סיגלת לך עולם סודי (ממנה) בסתר והיא מביטה בפניך הכל מוכרות, יכולה לשמוע את עולמה נסדק ואומרת מי לעזאזל האיש הזה.
שם בדיוק ברגע הזה (בו אני מקוה שלא תהיה) כל המילים שכתבת יתפוגגו ויאבדו מכוחן ומה שחשוב באמת יהלום בך בכל הכוח.

אשתי=אשתך מנפלאות המילון

בקיצור נמרץ אתה בבעיה למרות שהיא הבוגדת

השאלות שלך הן משפטיות .
אני חושב שכדאי שתקבל יעוץ מקצועי אצל עו"ד שמתמחה בגירושין.
הוא יענה לך על כל השאלות ויעשה לך סדר בבלאגן

בהצלחה

היי,
את שואלת מה עלייך להרגיש ,
בעיקרון את אמורה להרגיש מה שאת מרגישה.
אין מתכון לרגשות .
הכאבים שאת חווה, אלו כאבים רגשיים ואני לא יודע מתי ייעלמו לך , אם בכלל.
מניסיוני, אני חווה את הכאבים האלו כבר למעלה מחצי שנה וזה רק מתעצם.
מציע שתלכו לטיפול זוגי , תנסו לבדוק מה לא היה בסדר וכיצד ניתן לשקם את היחסים.
רק לאחר מכן תוכלי לקבל החלטות מה טוב לך ולפעול בהתאם

בהצלחה

בעלך יודע שזה יגרום לך לקנא לו ועוד כמה דברים שיזכה להם ממך מתוך תחושת מאבק עליו ורכושנות וגם על הדרך להגיד תראי אני שווה כדאי לך להעריך מה יש לך בידיים (?)
סתם פשוט זה מזכיר לי מקרה דומה שנתקלתי בו.

את בעצמך אומרת שאהבה גדולה לא הייתה לכם אז הוא והמזכירה שלו קצת שיחקו באבא ואימא אז מה? אף על פי שעם המזכירה זה בעייתי...
מה את יכולה לעשות?
את יכולה לקבל את זה, מכסימום לעשות לו נו נו נו כדי לצאת מידי חובה, את יכולה לעשות סיפור ולהתגרש ואת יכולה להחליט שאם לו מותר אז גם לך על כל המשתמע מכך.

הבעיה עם בגידות, אפילו קטנות ורגעיות, שהן נעשות בהסתרה ובשקר. אם בעלך בוחר לשתף אותך באותו אירוע שקרה לו עם אותה מזכירה, כל האלמנט של ההסתרה בעצם לא קיים. להפך, זה אומר שהוא מרגיש מספיק בטוח ומספיק קרוב לשתף, משמע, שהוא עצמו לא מייחס לעניין הזה יותר מדי משמעות, ואני גם לא פוסל על הסף את האפשרות שהוא קצת "ניפח" את הדיווח כדי לעורר בך קצת קינאה.

היי פרח
לאור מה שאת מתארת תחושת האמביוולנטיות שאת חשה לגבי המקרה טבעית לחלוטין, חשוב ללמוד מהמקרה לגבי העתיד ולהמשיך לחזק את הזוגיות שלכם, מומלץ להגדיר גבולות ברורים, בשיח פתוח להבנת הצרכים. במקום לשבלל שוב את הזוגיות למקום שלילי חבל...
בהצלחה סיגלית גלאי
יועצת זוגית בדרום

זה מצב טוב. כי הרבה זוגות, גם בלי בגידה ברקע לא מצליחים להגיע לשמיים ודי מאמללים זה את זה, אז מצבך עוד טוב. זה אומר שמה שמחבר ביניכם הוא הרבה יותר ממה שמפריד.
שנית, לא חבל שאת עסוקה בלדמיין אותו עם אחרות כל הזמן?
למה זה טוב? למה לענות את עצמך ולהעניש את עצמך על משהו שהוא עשה?
קבלי החלטה שאת שמה את כל זה מאחור, לטובתכם, ובעיקר לטובתך.

לפעמים אנחנו עומדים על הקצה, מביטים קדימה ויודעים שאנחנו חייבים לקפוץ.
אבל הפחד הוא משתק, אנחנו ממשיכים להיאחז ומתמהמהים עוד ועוד.
אם את סגורה בכל ליבך על ההחלטה שלך לפרק את הזוגיות איתו, אין לך ברירה אלא לקפוץ ולגלות שזה לא נורא כמו שחשבת ואולי אפילו משחרר וכיף.
הרבה יותר קשה להתמודד עם היום יום הזה בו את סובלת.

במרה של אלימות אין מנוס, או שבעלך ילך לטיפול בשליטה בכעסים או שאת תלכי לטיפול כדי להשתחרר מהפחדים שלך ולקבל כלים להתמודד עם המצב (להגן על עצמך) או לעזוב. לצערי אם נושא האלימות לא מטופל יד סיכוי שזה רק יתגבר ויחמיר.
אין סיבה שתחיי כל חייך כקורבן, קחי אחריות ובחירות על חייך, קשה קחי עזרה...
בהצלחה,
סיגלית גלאי - יועצת זוגית בדרום

אולי גם החבר.
נשמע שאת נורא רוצה להאמין שלא היה כלום (קבלות, שיכרות וכו)
בעיניי לא זו הבעיה...
גבר נשוי שהולך לבלות עם חברים ו"מתחיל עם בחורות " בפרהסיה מלמד משהו עליו.
זה לא שבמקרה הכיר מישהי ודיברו ונוצר מצב שהתגלגל והוא מעד., הוא יזם!
כל זאת מול חברים שיודעים שיש לו אישה בבית שמחכה לו והוא לא סופר אותה.
טוב נו אולי זה אני אבל קשה לי עם שוק הבשר הזה וגם אם קורה, אז בצנעה ובלי לצאת בהמה חלק מהעדר.

להאמין אז לא הייתי מתייעצת בפורום.פשוט מהצד רואים יותר טוב לכן אני שואלת כאן..איך הסיפור נראה מהצד.אם לא הייתה את הקבלה אז אני דיי בטוחה שלא הייתי מאמינה לו...
מצד שני אני שואלת כאן כי אני לא בנעליים של גבר שיכור....האם באמת ניתן לעצור?
לדבריו הכל פשוט זרם...מוסיקה,אנשים,התחילו לשתות..עד שהגיעו למצב של שיכרון ברמה כלשהי...המשיכו לרקוד ,מסביב בחורות ....
לכן לא יודעת אם להאמין לו שבסופו של דבר עצר את עצמו או שזה בלתי אפשרי,במיוחד כששיכורים?

איך הקבלה מוכיחה או שוללת משהו.
אני לא חושב שזה הוגן להביע דעה בלתי מושכלת במצב רגיש כמו שלך.

מה הקבלה בחמש בבוקר אמורה להוכיח? פרט לעובדה שהוא היה ער בחמש בבוקר, ולא ישן במיטה כמו רוב האנשים.
שנית, כל פעם שמישהו נחשד במשהו שאסור לעשות, ישר עולה העניין של "היה שיכור/ה" (כמו ההיא בבר באלנבי), אני די מנפנף תירוצים כאלו.
מי ששיכור/ה ,הוא שוכב על הרצפה ולא מסוגל לתפקד, ובטח לא להתעסק עם אחרים.
אני גם לא מאמין ש"בחורה זורמת" תלך לבלות עם מישהו שהוא שיכור ומסריח מאלכוהול אלא מדובר בנערת ליווי, ואפילו היא לא תמיד תסכים.
לסיכום, לי נראה שהבחור שלך, דווקא בילה יפה מאוד בחו"ל, השאלה האם בגלל זה שווה לפרק נישואים? זו החלטה שלך.
אם היה מדובר ברומן, פלוס רגשות עם אישה אחרת, הייתי מציע לך לגלגל אותו מהמדרגות.
גם לא כתבת איזה בן זוג הוא, תומך, אוהב, מפנק וכו'
בקיצור, זו החלטה שלך, והיא צריכה להתבסס על הרבה דברים חוץ מהנסיעה הזאת לחו"ל.

אלה החוקים.
ואם הוא יכול להשתעשע עם כמה בחורות כשהוא בחו"ל זה חלק מהחבילה כמו גם רכישה של משקאות וסיגריות בדיוטי.

אז גם לי מותר?
אך השאילה שלי היא האם גבר שיכור,שעדיין עומד על הרגליים ומתקשר, יכול לעצור את עצמו ברגעים כאלה של פיתוי\אווירה, חבר' וכו'?

מה את רוצה? הוא נסע להשתלמות, חזר בטח עם טריקים חדשים, למד יותר על נקודת ג'י ואפילו התאמן עם אי ו- אף.
מה שאת צריכה זה לדרוש ממנו להדגים לך את מה שלמד וליישם את זה באתר הבית.

אבל ברצינות:
יש כול מיני רמות של שיכרות. אני למשל בחיים לא הצלחתי להיות שיכור מהתחת ככה ששיקול הדעת השתבש לגמרי. אבל מה שכן זה שהייתה לי יותר תעוזה לעשות דברים שבמצב של פיקחות לא כנראה לא הייתי מעז.

עזבי אותך שטויות. חיי הנישואים גם ככה כל כך לוחצים אז מה אם פעם הוא, פעם את משחררים קצת לחצים מהצד?

אל תהיי כבדה....

עזבי ושחררי.

נראה לי שלא תירגעי עד שלא תדעי שהוא בוגד בך. אז תחליטי שהוא בוגד בך, תתגרשי ממנו וסוף סוף תדעי שלווה.
אחרת נראה לי הפרנויה שלך תעלה לשניכם בבריאות.

עוד כמה אפליקציות שלא מותירות סימן.
אגב גם לזה יש פיתרון רק צריך לדעת איך (:
לא חלילה שאומר שזה מה שהוא עושה, רק ששיחות כבר מזמן אינן סימן כי לאחר פיצוץ כל אחד יודע שאולי ידרוש ברגע האמת להוציא פירוט ולכן נמנע מלהתקשר בצורה הרגילה דרך חברת הסלולר.

היי מאמי, היה לי את אותו הסרט הרגשה נוראית כאין דוגמתה . אם תרצי לשמוע את הסיפור שלי ומה עשיתי ואיך התמודדתי אשמח לשתף אותך !!! נורא חשוב איזה חוקר בחרת ומה היכולות שלו ומה מידת המקצועיות שלו , כשיש ספק אין ספק!!!
אני בחרתי את הטוב ביותר וקיבלתי את כל ההוכחות את כל הרגש ואת כל הטיפול מהחברה הכי טובה לדעתי בשוק !! והאמני לי שבדקתי.
תחזירי לי תשובה אם בא לך לשמוע .

קורה שחוקרים פרטיים לא מוצלחים במיוחד צדים פראיירים בפורומים.

בוקר,

אני מעונינת לדבר איתך.

תודה רבה

אילנה

אם את יכולה לשלוח לי את המייל שלך

תודה
יונית

אפשר בהחלט לשפוט אותך אבל דווקא במקרה שלך אין באמת טעם. אתה מודע לחלוטין לעובדה שפגעת באישתך שככל הנראה שומרת לך אמונים ולחוסר המוסריות של מעשיך כלפי התא הזוגי והמשפחתי שלך.

לשאלתך, האם הייתה כאן אהבה? ככל הנראה לא באמת. היה כאן ריגוש, היתה כאן פנטזיה, היה כאן מים גנובים. אתה בעצמך טוען שעם הזמן ההתרגשות עם אותה מאהבת דעכה ובעצם נכנסת לאותה שגרה שהיית חי בה עם אשתך, אותה שגרה ושחיקה שבעצם גרמה לך לחפש בחוץ.

גם בנושא יחסי המין "הנפלאים" שהיה לך עם אותה מאהבת אני דיי בטוח שמדובר על סוג של מציאות מדומה שיצרת לעצמך. אם נניח לרגע שאשתך היא לא איזה בול עץ חסר חיים במיטה, אני לא באמת משוכנע שלמאהבת יש איזה "פטנט" שונה בין הרגליים.

איך בכל זאת יצרת לך את אותה מציאות מדומה? פשוט מאוד!

את האישה שאיתה חיים בשוטף, מנהלים משק בית, גידול ילדים, כביסות, משכנתא וטרדות היום יום קשה לראות כאובייקט מיני מרגש כמו המאהבת. עם מי שהיא בעצם אם ילדיך אותה אשה שהפיות של ילדיך ינקו מהשדיים שלה קשה לראות כמושא מושלם של מיניות. את אשתך אתה רואה בבוקר כשהיא מתעוררת ללא איפור ובגלל העיסוקים שלה בניהול הבית היא לא תמיד מורידה שיער וזאת לעומת המאהבת שבכמה שעות גנובות שאתה מבלה איתה טורחת ומשקיעה בעצמה לקראת המפגש המיני איתך.

לי פשוט נראה שמה שאתה מרגיש כעת כלפי המאהבת משול לאיזה ילד בגנון שכל עוד היה לא את אותו צעצוע זמין ביד לאט לאט שיחק בו פחות ופחות, וברגע שהצעצוע הועבר לילד אחר פתאום הוא נזכר כמה הוא אוהב ורוצה דווקא את הצעצוע הזה.

אתה מספר שהתחלת להשקיע במיניות עם אשתך, אולי גם בגלל ייסורי המצפון שאתה חש כלפיה וזה אכן צעד בכיוון הנכון, השאלה אם בהמשך לא תיפול שוב לאותו הבור.

אישית וכמה שזה יישמע מוזר, אני ממליץ לך להתוודות לאשתך על קיום הרומן וזאת מכמה טעמים:

1) מגיע לה לדעת, לא מגיע לה לחיות בעולם של שקר (תשאל את עצמך אם בסיטואציה
הפוכה לא היית אתה רוצה לדעת).

2) בהנחה ותמשיכו לחיות ביחד, הסיכוי שתבגוד בה שוב יקטן משמעותית.

3) בגלל שהמאהבת הייתה כלכך אובססיבית לקשר שלך עלול להיות מצב שהיא תחשוף
את הרומן לאשתך. במקרה כזה עדיף להקדים תרופה למכה, להתוודות לאישתך
מיוזמתך על ניהול הרומן וזאת על מנת להקטין את הנזק הפוטנציאלי.

הרבה דברים נכונים כתבת. וגם כמה שפחות..
ראיתי את המאהבת בכל הסיטואציות האפשריות (כתבתי לפני כן- זוגיות אלטרנטיבית). בחולי, בבוקר, עם ובלי שיער, בטרנינג ובשירותים. ועדיין לא משתחרר מהגעגועים אליה.
אבל הדימוי לילד שנלקח ממנו הצעצוע, מאוד קולע. תודה רבה!

המישהי שהייתה בקשר איתי ופיתחה אובססיה אלי, קינאה באשתי ועשתה לי לא מעט בלגן. וזה נגמר בדיוק בגלל זה שהיא לא הייתה מסוגלת לחיות עם המחשבה שאני לא הרכוש שלה ואף פעם לא אהיה.

ידעת מצוין שאם אתה נכנס לקשר עם אלמנה, כלומר פנויה, יבוא יום והיא תרצה לבנות קשר עם מישהו במצב דומה, כלומר פנוי ובמצב החדש שנוצר אקשר אתך הפך בשבילה מנכס לנטל.

טוב עשית שיצאת מהתמונה ושם אתה צריך להישאר ולא להפריע לה לבנות את עתידה כפי שהיא מוצאת לנכון.
ובאשר לרכושנות ולאובססיה שלך, תצטרך להתמודד עם זה. מקווה בשבילך שעם הזמן זה ייחלש.
ואם אתה מתקשה לשחרר וסובל מזה, הייתי מציע לך לא להיכנס יותר לקשרים בעלי אופי דומה כי הסיפור יחזור על עצמו ועוד ייגמר בבכי.

צודק. יש הצעות איך לשחרר ולצאת מזה?
מבין שמדובר בעניין פסיכולוגי, בהאדרה לא אמיתית ובאידיאליזציה, איך אני מחזיר את הפרספקטיבה של הדברים למקום הנכון? המוח משכנע והרגש לא מרפה.

שאלה הדברים שמעניקים לחיים רמה פסיכולוגית
ולפסיכולוגים רמת חיים................

אתה צריך לעבוד עם עצמך כדי ללמוד להיגמל מהאובססיביות. אני מבין שקל להגיד אבל זה חשוב בעיקר בשבילך.

אתה צריך להזכיר לעצמך כל הזמן שאלה החיים שלה ואתה היית בהם אורח. ואם היא חשובה לך אתה צריך לכבד את רצונה לחיות חיים נורמליים עם גבר פנוי ולעזור לה לממש את זה ככל יכולתך.

שום חיי נישואין עם בת הזוג החוקית לא ישתווה לריגוש העוצמתי ולפרפרים של רומן גנוב.

הבעייה פה היא הטרייד אופ:

בהנחה שהתחתנת מאהבה ואין לך רצון לפרק את התא המשפחתי פוטנציאל ההרס לתא המשפחתי במקרה והרומן ייחשף משול להרס שיוצרת פצצת אטום. גם הנזק שאתה יוצר לנפשך שלך בגלל ההסתרה וייסורי המצפון לטווח הארוך לא ניתן לביטול.

אתה יכול לשאול אולי אם באמת שום דבר לא ישווה לריגוש של ניהול רומן מהצד אז איך זה שלא כולנו בוגדים?

התשובה לכך היא שחלקנו הגדול מעדיפים את אי היציבות והביטחון שנותן לנו הקן המשפחתי על הריגוש העילאי (הזמני) שמקנה לנו אותו רומן גנוב.

לפעמים אני על החיים שעברתי ולא הייתי משנה בהם דבר, גם לא את הטעויות. ואפילו לא את אותה אישה שבגללה עברתי כמה וכמה לילות ללא שינה.

דרכי נמצאת איפה שהוא באמצע, כן לריגוש, משתוקק לפרי האסור אבל לא מוחלט להתנהגות אובדנית.

כולנו משתוקקים לריגוש אבל עדיין לא כולנו מגשימים את זה.

כמה אנשים נורמטיבים לחלוטין לדעתך היו גונבים אילו היו יודעים בוודאות שאין על זה עונש?

כמה אנשים רגילים לחלוטין היו מעלימים מס אילו ידעו שלא ישלמו על כך?

והאמן לי שרבים רבים היו מנהלים רומנים מהצד אילו ידעו שלא ישלמו על זה מחיר.

גם אם אני מנטרל כרגע את העניין המוסרי שטמון בחיים הגנובים הללו ומסתכל על הנושא בעיניים של שכר ועונש או מנגנון של הרתעה בלבד, רבים יודעים שאסור לחצות את הקווים ויש לכבוש את היצר אפילו אם מאוד מאוד משתוקקים.

אבל בכל זאת אני רוצה לבחון את האספקט המוסרי, והדרך היחידה לבחון את זה הנו להעמיד את עצמך בנעליה של בת זוגך ולדמיין כיצד אתה היית מרגיש אילו היא הייתה מזדיינת מהצד עם גבר זר.

לפי התחושה שלך למראה אשתך מזדיינת בכל מיני תנוחות עם גבר זר ולמשמע גניחות ההנאה שלה תוך כדי הזיון, תבין לבד האם נכון וראוי לעשות זאת לאשתך, אפילו אם חיים רק פעם אחת!

אני לא מבין אין אתה יכול בכלל להשוות בין שני אלה?
הגנב לוקח את רכוש שאינו שלו, גונב רכוש שאדם אחר הרוויח בזעת אפו

אבל בני אדם הם לא רכוש.
זה שהתחתנתי לפני המון שונים לא הופך אותי לרכוש של אשתי. וגם אשתי אינה רכוש שלי (למרות שהרבנים חושבים שכן).
ואם אני פוגש מישהי שעושה לי את החיים יותר מדליקים, מרגשים ומספקים, אני לוקח את מה ששלי, כלומר אני מממש את החופש שלי כאדם בן חורין להחליט בשביל עצמי עם מי ארצה להתעלס באהבים.

נכון, יש סוג של "נדר" או "הבטחה" שנתתי במעמד החופה. אבל מאז עברו שנים רבות ואז לא יכולתי לדמיין שיבוא יום והסקס (ואני מדגיש את הסקס) עם אשתי כבר לא ירגש אותי כמו אז. ולמקום הזה פתאום נכנסת אישה אחרת, שכן מרגשת אותי, שכן גורמת לי לרעוד בתשוקה רק מלדמיין אותה מסיטה את שמלתה. ורק מלהיזכר בזה אני מתחיל להזיע ונהייה.... horny.

ולא, זאת לא "הנשמה התאומה שלי" ולא אהבה בוערת. ממש לא. לא כל הנשים מגרות אותי ככה אבל ההיא לא הייתה יחידת סגולה. בסוף ויתרתי עליה בגלל האופי הבלתי נסבל שלה, לו רק הייתה פחות רכושנית ועצבנית היינו נשארים. אבל אני רואה המון נשים מדליקות אפילו יותר ממנה ולרובן אופי נורמלי (אני מקווה).

אז נשארנו "רק" עם הצורך לשקר ולהסתיר. ועם שאלתך איך ארגיש אם אשתי תישתגל עם אחר.

כן, חבל שצריך לשקר ולהסתיר ובעולם מושלם לא היה בכך כל צורך.
אך העולם אינו מושלם, יש מוסכמות חברתיות כי אם שברתי כוס מתחת לחופה, הכוס הזאת עלתה לי כבר נורא ביוקר.
אני לא תופס את עצמי כשקרן, אבל במציאות שבה אני צריך לבחור בין אומללות צדקנית לקצת שקרים, או להתנהגות של "היא לא שואלת אני לא מספר" אז שיהיה כך.

ולשאלתך האחרונה,
מוזר (או שמא לא?) אבל דווקא בתקופה שבה נפגשתי עם השנייה, דווקא אז היה מפריע לי הרבה פחות אם אשתי הייתה לוקחת לה מאהב.
אך הנה הפרדוקס: דווקא בתקופה שנפגשתי עם השנייה, דווקא אז גם הסקס עם אשתי נהיה יותר חיוני. בזכותה גם התחרמתי על אשתי הרבה יותר, כך שאשתי חייבת לה לא מעט מהאורגזמות שלה מהתקופה ההיא.

אז לסיכום....
העולם לא מושלם.
יש סיכונים.
אני לא גאה בזה שהמצאתי ישיבת הנהלה בצהרים או בערב
אך אלה החיים
ובחיים האלה מה נשאר לנו אם אי אפשר לנגוס לפעמים גם מהפרי האסור?

כולנו משתוקקים לריגוש אבל עדיין לא כולנו מגשימים את זה.

כמה אנשים נורמטיבים לחלוטין לדעתך היו גונבים אילו היו יודעים בוודאות שאין על זה עונש?

כמה אנשים רגילים לחלוטין היו מעלימים מס אילו ידעו שלא ישלמו על כך?

והאמן לי שרבים רבים היו מנהלים רומנים מהצד אילו ידעו שלא ישלמו על זה מחיר.

גם אם אני מנטרל כרגע את העניין המוסרי שטמון בחיים הגנובים הללו ומסתכל על הנושא בעיניים של שכר ועונש או מנגנון של הרתעה בלבד, רבים יודעים שאסור לחצות את הקווים ויש לכבוש את היצר אפילו אם מאוד מאוד משתוקקים.

אבל בכל זאת אני רוצה לבחון את האספקט המוסרי, והדרך היחידה לבחון את זה הנו להעמיד את עצמך בנעליה של בת זוגך ולדמיין כיצד אתה היית מרגיש אילו היא הייתה מזדיינת מהצד עם גבר זר.

לפי התחושה שלך למראה אשתך מזדיינת בכל מיני תנוחות עם גבר זר ולמשמע גניחות ההנאה שלה תוך כדי הזיון, תבין לבד האם נכון וראוי לעשות זאת לאשתך, אפילו אם חיים רק פעם אחת!

שברגע האמת, אל מול אישה אמיתית מושכת חמימה, בשר ודם ו"בעניין".
כל שיגידו לך, ימליצו לך, ילמדו אותך, ישכח ואתה תמצא את עצמך נשאב לשם.
אתה לא היחיד בסרט הזה וכדי לא להיות "שם" צריך תהליך פנימי שלדעתי לא עברת.
אולי אני טועה אבל המציאות מלמדת שכך.
גברים (גם נשים) רבים עם זוגיות מצויינת בבית עדיין נשאבים לפרי האסור. למה? לא חסרים תירוצים.
משום מה רק אחרי הפיצוץ וההרס יש התפכחות וגם אז זה לא תמיד נשאר לאורך זמן.
בהצלחה.

מודה באשמה וגם אין נסיבות מקלות.
אבל לבסוף הצלחתי להתנתק ממנה, עם זה שהיא כל כך סקסית ומפתה ויודעת לנצל זאת היטב. אבל לקח לי זמן לעשות את זה.

אם היא רצתה שתתחייב רק אליה, וקינאה באשתך, אז זה לא בדיוק רק "רעבה למין".
אצל נשים זה עובד אחרת, אחרי הכל.

הנשים באשר הן ואני אכן מודע לציווי התרבותי ולחינוך למונוגמיה משחר ילדותינו, אך המקרה שלה נראה לי שונה.

יש אנשים רכושניים ברמה אובססיבית, כאלה שאם למשל מוצאים עץ יפה על גדת נחל ונותן צל נעים, במקום לבוא לשם לפעמים לפיקניק וליהנות ממנו, רוצים להקיף אותו בגדר ולשים מנעול על השער כדי שחס וחלילה אף אחד אחר לא יוכל לשבת שם אף פעם.

תכונה זו מגונה בעיני ואף על פי שאינני מתיימר להיות פסיכולוג, נראה לי שנובעת מצרוף של אישיות אובססיבית ומחסור מתמשך.
כפי שהבנתי, בעלה כנראה לא בדיוק "קוטל קנים" והרוקט היה ידידה הטוב ביותר במשך שנים אחדות. פתאום פגשה מישהו אחר שעשה לה את מה שבעלה לא הצליח ובמקום פשוט ליהנות וזהו התחילה לפתח אובססיה.

אני לא חושב שכל הנשים כאלה, גם לא הרוב. אחרת באמת המצב לא טוב.

זה קורה המון כששני המעורבים מחליטים (מנסים) להתנתק בלי שקרה משהו (פיצוץ)
את נגעת במשהו שגרם לפרפרים שלך לעוף שוב.
זה לא דבר פשוט ומזל (ע"פ הבנתי) שהוא מכבד ולא מחזר ומקשה עלייך אחרת זה לא היה נגמר אלא אם בעלך או מישהו היה מגלה והיה נגרם נזק.
קשה יהיה לך לשכוח /לשחרר אם ליבך ימשיך להביט מדי פעם אל המסדרון אולי הוא יופיע.
אני לא בטוח בכלל שזה הוא שמעיף אותך כמו החוויה עצמה ותחושת החיזור שמציתה את נפשך. רוב הנשים נכנסות לקשר בגלל הסיבה הזו.
ישנן שאף פורחות בבית בעקבות המצב הזה.
מה עושים עם זה?
לא נראה לי שמישהו כאן באמת יוכל להציע לך, בסוף היום את תעשי מה שהלב שלך יגיד.
את צריכה מישהו לדבר איתו שיסיט אותך מהמקום הזה בכל פעם מחדש עד שהחלום הזה ידעך.

הרבה מדברים על האבל של הנבגד אבל גם הבוגד צריך לעבד את האבל שלו.

האבל עד ההתנתקות מאותו ריגוש ופנטזיה שתפסו נתח נכבד מהווית חייו. גם פה אין פתרונות קסם למעט זמן ועוד זמן. המחשבות בראשך הנם בדיוק אותם מחשבות שיש לאדם שאיבד את יקירו וככל שיעבור הזמן ותשלימי עם העובדה שזה נגמר ולא ישוב עוד המחשבות יתפסו פחות ופחות נפח בראשך.

לעיתים יש גם רגרסיה, כוונתי שפתאום תחליטי שאת חייבת לראות אותו ולו גם רק עוד פעם אחד, לאחל לו "רק" יום הולדת שמח, תעשי הכל כדי להתקל בו במסדרונות. אם תכירי את התהליך של הרגרסיה שיעבור עלייך שזה תהליך טבעי תוכלי גם להתמודד איתו בצורה יותר יעילה.

הכי חשוב זה לא ליפול בפח של רק פעם אחת אחרונה וזהוא. זה משול למי שמנסה להגמל מסיגריות או ר"ל סמים או התמכרויות מסוג אחר.

הדרך לגרום למחשבות האלו לתפוס פחות ופחות נפח זה לא לנסות שלא לחשוב כי אז המוח יעשה בדיוק את התהליך ההפוך וכן יגרום לך לחשוב על זה. הדרך הטובה יותר זה לגרום למחשבות אחרות לתפוס את אותו החלל, בין אם זה לנסות להצית את אש האהבה עם בעלך, חוגים, טיולים, מפגשים משפחתיים וכל עולם תוכן נוסף שממלא אותך וגורם לך הנאה.

וגם אם לפעמים עולו המחשבות, אז לא קרה כלום.

זה יותר עמוק.

על התשובות וההתייחסות
[לקחתי לתשומת ליבי זה עבודה בתוך הראש והזמן יעשה את שלו

לא סביר שמי שאינו מצוי בדיני משפחה יענה כאן.
מה עושים? מה שעורך הדין מציע.

שלום לך,

העצות שגרושתך קיבלה מעורך הדין שלה זה רק בכדי לסחוט ממנה עוד כספים ביצירת מצג שווא שניתן להוציא ממך את מחיר הכתובה של מיליון ש"ח.

קודם כל חוכמולוג מי רושם מיליון ש"ח???

עכשיו ברצינות, אם זו הדרך שהיא בחרה תגיד שגם אתה מוכן לשלום בית. תן לה להתייבש חודש חודשיים שלוש ונראה אותה חכמה גדולה. במידה והיא תצא מהבית ללא אישורך או לא תהיה מוכנה לקיים איתך יחסי אישות אז היא אישה מורדת ולא מגיע לה שקל.

תיזהר לעשות שטויות,היא תתעד ותקליט כל שיחה בינכם וראוי שגם אתה תעשה כן.

בהצלחה

אני לא יודע הרבה אבל נדמה לי שהרוב כאן יסכימו שזה לא ממש עובר לעולם
תמיד זה יופיע פתאום בזמן נהיגה, במקלחת, לפני שנרדמתי, אפילו באמצע העבודה.
מן דקירה כזו שהבטן מתהפכת. שמזכירה את שלא רצית בכלל להכיל בחייך.
אצל כל אחד זה קצת שונה אני מניח וכל מה שקורה בעקבות זה משפיע המון. התנהגותו, מידת החרטה והאמונה שלך בה.
החשש מהמשבר הבא (האם ירוץ אליה)
האם עדיין אוהב אותה
ועוד ועוד.
מה שחשוב שכרגע יש פריחה, מי יתן והצליחו לשמור עליה לאורך זמן כי זה יקירתי, ממש לא מובן מאליו.
אולי לחבריי יהיה משהו מועיל יותר להגיד.
נראה שעברת לא מעט מהמורות, אני מקוה שתצלחי גם את זו.

מה שאת מתארת אילו תגובות מאוד מאוד קשות, אולי צריך גם תרופות, ןאת צריכה פסיכולוגית או יועצת זוגיות, או מישהו שיעזור לך להישאר שפויה ומתפקדת.
שנית, השאלה היא למה בעצם לא לפרק את החבילה?
את מציינת שהנישואים היו אילוץ עקב היריון לא מתוכנן, לא הייתה שם אהבה אף פעם, במקסימום כתבת שהייתם חברים טובים, לא נראה שאת היית מאושרת ולבטח לא הוא.
אני חושב שלשניכם מגיעה הזדמנות למצוא אושר, שלווה ואהבה אמתית, אתם עדיין צעירים יחסית, ובמקום לעשות החייאה לנישואים שלכם, תיפרדו כידידים בצורה תרבותית ומכבדת, יהיה לשניכם הרבה יותר טוב, לפחות לדעתי.

נלי יקירה,

עברת ארוע איום, ניתן להגדיר אותו כארוע הקשה ביותר שיכול לעבור על מערכת זוגית. אני לא רוצה לנתח את המקרה שלך ואת הסיבות שהביאו למשבר הזה משום שלא סיפקת מספיק פרטים ומהסיבה שאת מבקשת להתמקד במה ואיך ייראו החיים מעתה.

לצערנו במקרים מסוג זה אין קיצורי דרך ופתרונות קסם מהירים, את (בעצם שניכם) תצטרכו ללכת לכל אורך דרך הארוכה מלאת החתחתים והמהמורות ולעבור את כל השלבים בדרך עד שתגיעו למעין איזון שיאפשר לכם לחיות את המשך חייכם המשותפים בצורה סבירה ואפילו שמחה.

כמה זמן זה לוקח? זה משתנה מאדם לאדם, אך פרק זמן של שנה זה משך מקובל וסביר לארוע מסוג זה. יחד עם זאת ולצערנו הארוע הזה ילווה אותך במחשבותייך עד ליומך האחרון, הלוואי והיה למוח שלנו יכולת לעשות Erase לארוע הזה, אבל לצערנו אין פטנט כזה.

למרות שזה נראה כרגע כמשהוא שאינו ניתן לריפוי, יש גם תקווה בהמשך!

קודם כל יש מספר שלבים עיקריים שאת צריכה לעבור:

1) הכאב, ההלם, הטראומה החקירות והניסיון לדלות כל פיסת מידע מבעלך (איפה?, איך?, כמה?, מה לבשה ? וכיו"ב).
2) הדיכאון, המחשבות האין סופיות, השאלות העצמיות וחיבוטי הנפש (כיצד אני תרמתי להתפתחות הארוע?).
3) האבל והעיבוד שלו (אבל שדומה לאבל על מותו של אדם קרוב).
4) ההכלה של הארוע וההשלמה שאת הנעשה אין להשיב ויש לחיות עימו.

יש הרבה פעולות בונות אמון שבעלך יכול לעשות על מנת לעזור לך ואולי להאיץ יותר את ההחלמה שלך. אם תרצי אתייחס לכך בהודעה נוספת.

לאחר שתעברי את כל השלבים ותגיעי לאותו איזון הארוע הנורא הזה יישאר כזיכרון עמום בנפשך, הכאב בליבך יקהה ותוכלי להמשיך בחייך.

במצב שאת נמצאת כרגע ולפי התיאורים שלך בפוסט הייתי ממליץ לך ללכת לרופא המשפחה או לפסיכיאטר ולהצטייד בתרופות להרגעה והפחתת חרדה קצרות טווח כמו קסנקס על נגזרותיו בשילוב עם נוגדי דיכאון ארוכי טווח שמתחילים להשפיע רק אחרי מספר שבועות לאחר תחילת נטילתם.

בהצלחה נלי.

ראשית אני רוצה להודות לכם על שהקדשתם מזמנכם לענות לי ועל החיזוקים בדברכם :)

למאור: תודה רבה על העידוד והחיזוק

לאילן:
חשוב לי לחדד כמה דברים. אכן הייתי במצב קשה מאוד ונזקקתי לטיפול תרופתי שעזר לי רבות בחודשים הראשונים לגילוי, ובמקביל אף הלכנו לייעוץ זוגי (כיום אנו מיישמים את כל הטיפים שניתנו לנו ואכן זה עובד)
לשאלתך, מדוע לא לפרק?...ההריון לא תוכנן...נכון! אך הילד שלי בא מאהבה רבה!!! בעלי היה ועודנו אהבת חיי!!! (למעט רגעים של תסכול בהם אני נזכרת במה שעשה ורוצה לפרק הכל) וכמו שציינתי אנחנו באמת חברים מאוד טובים...אני משתפת את בעלי בכל מה שעל ליבי והוא מביע חרטה עמוקה בכל פעם. אבל...נמאס לו לדבר על זה...הוא רוצה לשכוח..לשים את המקרה הזה בצד...וגם אני לצורך העניין...אבל זה בלתי אפשרי! זה צץ פתאום, כמו שאמר מאור, בכל מיני מצבים וזה קשה מאוד!!!

ל-אני:
בדברייך מצאתי ייאוש ותקווה...לחשוב שעד יומי האחרון זה יהיה במחשבותיי?! זה איום ונורא!!! לעומת זאת התקווה שיום יבוא והאירוע הנורא הזה יהפוך לזיכרון עמום, הוא שנותן בי את הכוחות להמשיך ולהתמודד.
אוסיף ואומר שלפני הגילוי הייתי במצב רוח ירוד ויומיים לאחר הגילוי ממש לאחר שקרסתי נפשית ופיזית..כמו בדרך נס התעוררתי כאילו נפקחו עיניי מעיוורון שחייתי בו...תוך חודש נרשמתי ללימודים אקדמיים (לומדת פסיכולוגיה - משום מה...) והתחלתי לעבוד בעבודה זמנית לאחר שנים בבית (בגלל הילד) ואפילו עברנו דירה לאחרונה והחלפנו את כל הרהיטים שלנו..אבל לא משנה מה אני עושה הצער הולך איתי לכל מקום.
לגבי השלבים עליהם דיברת...אני בהחלט מזדהה ובטוחה שאני בשלב השלישי שלב האבל הקשה והארוך מכולם. לא מזמן אמרתי לבעלי שאני מרגישה כאילו מת לי החבר הכי טוב שלי, והוא ממש נפגע ואמר "לא נכון...אני כאן" אבל זאת באמת ההרגשה..אני אבלה על הזוגיות שהייתה ולא תהייה, על האמון שהיה ואיננו על החבר הנאמן שהייתי בטוחה במיליון אחוז שאין מצב בעולם שיעשה לי דבר כזה ו..עשה את הנורא מכל. וזה כואב שהלב נשבר.
אציין שלרוב אני חיה את חיי באיזון מסוים כל יום ביומו, אבל לפעמים קורה שאני צוחקת ממש מהלב ופתאום באה מחשבה "רעה" שמזכירה את שקרה..כאילו באה למנוע ממני לשמוח..זה לא קורה הרבה אבל כשזה קורה זה מאוד לא נעים (בלשון המעטה)
אני חושבת שדווקא בגלל שלא סיפרנו לקרובינו על המקרה (למעט המטפלת הזוגית) זה מרגיש נורא לבד..כאילו רק לי זה קרה בכל העולם ואולי אני הולכת נגד הטבע בזה שאני מנסה להילחם בכאב? אני לא יודעת...פשוט מתסכל!!
נלי

בתגובתך אמרת שישנם פעולות בונות אמון שיכולות לעזור בהחלמתי...אשמח מאוד לשמוע מהם.
אני זקוקה לכל דבר שיוכל לעזור לי להתגבר ולהתמודד בייתר קלות.
ושוב תודה
נלי

לאחר שקראתי שוב את הודעתך הראשונה הבנתי שעברו כ 10 חודשים מאז הגילוי. לפיכך הכלים שרציתי לתת לבעלך להשיב את האמון כבר אינם כל כך רלוונטים לאחר פרק זמן כזה.

בקצרה רק אומר שמדובר על מגבלות ואיסורים דרקוניים וקשים שהצד הבוד לוקח על עצמו על מנת להשיב את בטחונו ואמונו של בן זוגו ועל מנת להראות שהוא מוכן "לסבול" על מנת לכפר על מעשיו.

דוגמאות: התנתקות מכל הרשתות החברתיות למינהם, ויתור על יציאות בלעדייך, שיתוף של כתובת אימייל אחת בניכם, טלפון נייד ללא ססמה וזמין לך להסתכל בכל עת ועוד כהנה וכהנה.

כמובן שמדובר על תקופה מוגבלת עד שלאט לאט האמון חוזר.

כמו שכתבו לך, אפשר להדביק את השברים אבל כמה שהשברים יודבקו ביד אומן הם עדיין יישארו שברים. יחד עם זאת ניתן להבין שבני האדם אינם מושלמים וכולם עושים טעויות גדולות יותר או פחות, ניתן למחול לבן הזוג בתנאי שמשוכנעים שהוא הפיק את הלקח מטעותו ולא יחזור עליה שוב.

את הכל ממש לפי הספר.
את תחושת האבלות הוא לא יבין.
אגב.. גם לא יבין זאת איש שלא היה שם.
כך ששיתוף משפחה או חברים לא ממש יועיל, אולי אפילו יזיק.
זה ממילא נורא קשה להסביר את התחושה של אותו אבדן שאת מתארת.
כל שהכרת או חשבת שאת מכירה בו השתנה ואבד במכה אחת כואבת.
לדעתי אמון שנשבר הוא כמו כלי זכוכית, אפשר להדביק את הרסיסים במאמץ רב אך הסדקים תמיד יהיו שם, תמיד!
לפעמים תרגישי הקלה ולעתים זה יצוף ויבעט חזק בבטן.
מה עושים עם זה? האמת?
אני לא בטוח שיש תשובה או פיתרון.
אבל יש עבודה לעשות יחד, חרטה ניסיון לתקן, ולקחים להפיק.
אולי הטיפ הכי טוב שאוכל לתת לך זה- מעתה והלאה אל תהיי מובנת מאליה.
זו הבבואה המוכרת הידועה והאפורה משהו. זו שתמיד שם ולפעמים שוכחים כמה היא נשית.
היי חזקה, יפה אטרקטיבית, אישה!
אני גם סבור שבגידה אין דינה לעבור ב-"אוי סליחה טעיתי" אלא בהרעדה של המערכת, כזו שתגרום לו לחשוב מאה פעמים לפני הפעם הבאה,.
שאם תהיה חלילה, זה הסוף.
באשר לסבלך, אולי למצוא מישהי שחוותה משהו דומה ולפרוק איתה (?)
אז נשימה עמוקה ולדרך. (:

וואו. הרגשתי שאני מדברת במקומך!!!
אומנם לא עברתי את הצרות שאת עברת עם הילד שלך... בעלי היה במשרד והמזכירה התחילה איתו מלא עד שהוא נענה לה, לא היו יחסי מין אבל חוץ מזה היה הרבה. התקופה של הפעולות ההדדיות היו בערך חודשיים והיחסים ממש רק שבועיים. אנחנו כיום משקמים את הזוגיות שלנו שאז גם לא היתה טןבה מספיק( 18 שנים של נישואין) אני ממש אוהבת את בעלי היום ומדברים פתוח על הכל. וגם אני שואלת את אותה השאלה, מתי יגמרו כאבי הבטן האלה?! כנראה שאין לזה זמן אלא יותר חשיבה בראש, לצאת הרבה יחד ולסגור טלפונים ופשוט להביט אחד לתוך עיני בן הזוג, אם יש לך תשובה טובה יותר אשמח גם אני לקבל ממך!!! בהצלחה לכם ולנו!!!

היי
זה קורה וקרה לך, כל הכבוד שנלחמת ולא וויתרת והחזרת את בעלך הביתה!
אל תתני לא לעצמך ולא לבעלך סיבה לפרק שוב.

אם הצלחתם לשקם ולהתעלות על מה שקרה ואת טוענת שהרבה דברים השתפרו מה את מעסיקה את עצמך באפיזודה שקוראת לכל אחד/ת כמעט במהלך חיי הנישואים ולרוב זה לא מסתיים בטוב כפי שאת מתארת. הטעות שלך שנכנסת לפרטי פרים וזה מה שמטריד אותך איך ומה הם עשו באיזה תנוחות וכן הלאה..את חייבת לשחרר, נלחמת ? תמשיכי!

בהצלחה!

שלום לך,
שאלותיך האחרונות היו:" האם אי פעם זה יעבור?", המחשבות יפסקו? הצער ייחלש?"
תשובתי היא כן!!!אבל זה ייקח עוד הרבה זמן...
העובדה ששניכם סובלים מוכיחה שאתם בעלי רגשות חמים זה לזאת ...כי אלמלא כן לא הייתה תקווה להחלמה שלכם מהצער וכאבי הלב.
מאידך, יקשה עליכם לעבוד על הקשר ביניכם, כי אינכם יכולים לחדש לעצמכם דברים שאינכם יודעים....ומיידעים אחרים עדיף לא להתעסק עימם.
העובדה שהאינטימיות בשחקים וגם האהבה השתדרגה פלאים - כדבריך ...זה לא מפתיע אותי כמטפל, זה קיים תמיד "כאפטר- שוק". לאחר מצבים של "בגידות" וכו.
אני כמטפל יכול לחסוך לכם את זמן הסבל, כך שתוכלו לחזור ולחיות בזוגיות, ללא סבל בזמן קצר בהרבה.
רוטרי יששכר מומחה לזוגיות מתגמלת, למיניות האדם, ולשימורה של האהבה.

היי דנית,

ציארת את בעלך כאדם סגור שלא מחמיא לך ומאוד מאוד מפתה לקשור את הארוע שקרה בחייך להתנהגותו של בעלך. אבל המציאות מוכיחה אחרת, מעידות/בגידות קורות גם כאשר הבעל מפרגן, אוהב, מסייע ומה שהחברה מגדירה כבעל טוב.

תשאלי את עצמך עם היד על הלב, מה המשקל של מחמאה הניתנת מבעלך איתו את חיה איתו כבר 12 שנה אל מול המשקל של מחמאות ופרגונים שאת מקבלת ממשיהוא זר/עמית לעבודה? ברור לך שזה אפילו איך שאומרים "לא כוחות".

יותר סביר להניח שבשל העובדה שאת עם בעלך ביחד מגיל 16 וסביר להניח שאולי לא היו או היו מעט מאוד בני זוג אחרים בחייך וככל הנראה גם חיי המין שלך מתבססים עליו בלבד, זה גורם בגילאי ה 40 לתהיות ולשאלות העצמיות האם רק זה מה שאני אחוש ואדע למשך שארית חיי?

וזה בדיוק מה שמפיל אותנו למלכודת, השגרה, חוסר הנסיון עם בני זוג אחרים אל מול המסתורין של מישהוא חדש שנכנס לחיינו.

מאחר שאני מניח שאין לך איזה שהיא כוונה מודעת לבגוד בבעלך ואת אפילו על פי הכתוב מצטערת ומכה על חטא, חשוב מאוד לזהות את המצבים האלו לדעת שהם קיימים והפגיעות שלך לגביהם הנה גבוהה יותר ממישהוא אחר שמסלול חייו היה שונה ופשוט לעקוף את המכשול.

בקשר למחשבות אין באמת בעייה, זה ארוע שטלטל את נפשך והגיוני וסביר שתחשבי ואפילו תפנטזי. גם נשואים באושר ללא כל כוונת בגידה מפנטזים על אחרים ואין בזה רע. הבעייה היא לא מה מפנטזים אלא הרבה יותר מה שעושים ומממשים בפועל.

צודק בהחלט בכל מה שכתבת
זה ברור שמשהו חדש זה מה שסוחף
וכמו שכתבת ,גם אני תוהה מה אהיה עם אותו גבר בלי חידושים וחיזורים כל חיי?
מקווה שהבחור יצא לי מהראש זה סתם משגע אותי
תודה לך התשובה הארוכה

רוצה לומר לך שאת חלק ממועדון מכובד של נשים וגברים שנישאו לבני זוגם הראשונים וביחד מגיל ממש צעיר.
חלק גדול מהם חי עם תחושת הפספוס, מי יותר ומי פחות אבל זה תמיד שם במידה מסוימת.
במקרים רבים בן הזוג אינו רק בן זוג אלא גם חבר ממש ואחד שגדל איתך, התבגר לצידך. חווה איתך המון וליווה אותך בטוב וברגע.
במקרים האלה הבגידה מרסקת מאין כמותה לבן הזוג אך זיכרי גם זאת...
במידה וזה יתגלה את מיד תפסיקי להתלהב מהבחור החדש והוא יחוויר אל מול בעלך, בטח ובטח כשהוא בעל טוב.
אף גבר אחרי שנים רבות לא יעיף לך את הפרפרים ואגו כמו בחור חדש אך גם אף גבר לא ישווה לו לבעלך כחבר לחיים ואב ילדייך.
את לא תסלחי לעצמך אם תהרסו את הנישואים שלך בשביל הרפתקה שאין בה דבר מלבד ריגוש.
שאפו לך על זה שעצרת בזמן.
דברי עם בעלך ואולי אפילו כמה שיחות עם איש מקצוע שינער מכם קצת את האבק.
בהצלחה.

"בזמן שאחרות ניסו ונכשלו עד שמצאו את האחד אני קלעתי בול במכה הראשונה" .
איזו ראיה מקסימה של העניין.
אם טוב לך... תסתפקי בזה, ישנן המון אי שם שהיו רוצות את בעלך לעצמן.

(בעיני-הסתרה מבן/ת זוג לגבי קשר בתחום הרומנטי/רגשי/מיני=בגידה).
תלוי מה הגבולות שלך ומה את מוכנה לקבל ומה לא.
תלוי אם קיימת ביניכם מחויבות, ונאמנות, וכנות (לא רק מצידך. גם מצידו).
תלוי אם את באמת רוצה לברר (לגבי הקשר) ומה מתכוונת לעשות עם הגילוי.
אבל שאלת מה חושבים. אני חושבת שיש מקום לחשוד שהוא מסתיר ממך קשר.
ברור שמהפרטים שכתבת אי אפשר לדעת מה מהות הקשר (רגשי, מיני, גם וגם)
מה שאני בטוחה זה שבשלב זה (שעוד לא יודעת על מהותו והיקפו) - אל תעשי כלום. תתנהגי כרגיל כדי שלא ירגיש מאוים ויכסה עוד יותר עת עקבותיו.
אם מרגישה חוסר נוחות, חשדנות ורוצה לדעת יותר על הקשר-תעשי זאת בשקט מבלי שירגיש. לבד או עם עזרה (את מכירה את הגבולות שלך. אם זה מעבר-תפני לחוקר פרטי).

את שמה?
מה התמונה שלה...
סביר להניח שנשמרה בשם בדוי.
באשר לשאלתך, כששיחות נמחקו יש בזה הסתרה ומכאן סוג של בגידה באמון.
אם השיחה אינה מכילה מאפיינים רומנטיים, מיניים, פלירטוט לא היה לך צורך למחוק מלכתחילה.
מה לעשות... להמשיך לעקוב.
מתישהו מתוך שאננות יעשה טעות וישכח למחוק או משהו.
בנוסף ישנן דרכים טכנולוגיות לגלות מה נכתב בניהם.

למאור - אשמח לדעת באיזה דרכים טכנולוגיות אפשר לראות מה נכתב בניהם. אתה מתכוון להתקנה של תוכנה על הטלפון?

ולנסות לאסוף עוד מידע והוכחות, אחר כך לגשת לחוקר פרטי (אם אכן יש סימנים מחשידים של ממש), ואז לפוצץ הכל, ולחשוב איך ממשיכים הלאה יחד, אם בכלל.

אם יש לך את המספר טלפון שלה תתקשרי אליה...כל השאר בונוס

כולם פה אבל כולם רעים....אל תשמעי לאף אחד פה .כולם כבר מספידים אותך.
תקשיבי טוב רק את מכירה את בן זוגך.נכון ? הוא גבר בסופו של יום..
אז הוא קצת מקשקש עם מישהי אז מה? זה קצת מחזיר לו מהאגו .
אל תסיקי מסקנות מהירות מהאנשים האומללים שמיעצים לך כבר להתגרש בלון המעטה.
אספר לך משהו על אמון
ברגע שאיש אמון הכל בסדר גם קטעים שובבים כאלו..ולפעמים מותר..גם לך.
אבל כמובן לא להפוך את זה לרומן כי אז האמון נפגע..
חבל שלא יכולתי להכיר לך את אישתי ..מה היא הייתה מספרת לך עלי..
אבל יש בנינו אמון וגם אם התקשקשתי עם משהי קצת וזה היה מדליק וזה..
ידעתי איפה יש גבול.. זאת אומרת שאם הייתי אמור לשכב איתה הייתי חייב להביא אותה גם לאישתי.. קוראים לזה אורגיה...חחח אז ירדתי מיזה ונשארתי רק עם השובבות.. אני מקווה שקלטת אותי טוב...
החיים קצרים תהני ואל תעסיקי את עצמך בדאגות מיותרות..
כיייייף

יש פה אנשים שנכשלו עם "בלתי מספיק" בחייהם הפרטיים אבל תמיד שמחים לתת עצות לאחרים איך לשכפל את הכישלון שלהם באותה שיטה.

לפי מה שאת יודעת בבטחון (בלי להשלים את החלקים החסרים בדמיון) כרגע הוא מתכתב איתה בלבד- עצם העובדה שהוא מוחק את ההודעות אמורה להעיר את תשומת ליבך - אם הכל היה באמת תמים ותקין הוא היה גלוי ומספר לך או לפחות לא היה מוחק- עצם המעשה של המחיקה מראה שהוא טורח להסתיר- אולי הוא הבין שהוא ״נסחף״ ובאיזשהו מקום גם מבין שזה לא היה בסדר.
יכול להיות שזה רק מקרה בודד ומינורי בחיים שלכם, יכול להיות שהקשר ביניכם יציב שמקרה כזה לא ישפיע עליו.. עדיין- אם זה מפריע לך לדעתי את חייבת לשתף אותו. יש כאלו שהציעו לך להמתין ולהמשיך לעקוב- לדעתי זו טעות. גם אם תגידי לעצמך שזה לא שווה ויכוח או שהמריבה שתבוא בעקבות זה לא שווה את זה- בינתיים זה ממשיך ומכרסם אותך וממשיך להציק, וזה פוגע בך וגם ביחסים ביניכם כי זה ממשיך ללוות.. אין סיבה שתחיי עם סימן השאלה הזה וגם לא שתהפכי עכשיו להיות בלשית ולחפור לו בטלפון בסתר או לחפש את עקבותיה ברשת ומצד שני לענות את עצמך בשאלות מיותרות.
מצד שני- אם באמת מדובר במקרה אחר- וזה סימן לבעיה גדולה יותר (ריחוק ביניכם, אולי הוא מפתח סוג של קשר רגשי איתה, מתחילים להיווצר ביניהם יחסים מכל סוג שהוא) קיבלת הזדמנות לשבת ולדבר איתו, לשתף אותו בחששות וברגשות שלך ולפתור בעיה- לפני שהיא נוצרת.. אל תפספסו אותה..

לא בעיה היום לדעת מי היא, תכניסי את המס' טלפון לוואצאפ שלך ואז תוכלי לראות במי מדובר ... אולי את מכירה אותה מקרוב..

אם בעלך לא ממש מטומטם, המאהבת תופיע אצלו תחת "מנחם המוסכניק" או משהו כזה אבל בשום אופן לא בשם של בחורה.

יכול להיות שזאת ידידות אבל הוא כל כך לא רוצה שתחקרי אותו מי זאת ומה איתה שהוא פשוט מסתיר.
אני לא מכיר אותך אבל אם את חיטטת לו בוואטסאפ זה מסמן לי שאת טיפוס כזה.

שלום
ממליץ בחום על תוכנת מעקב בשם ספייפון
היתקינו לי את התוכנה על הטלפון של אישתי וכעת אני רואה מתי ןעם מי היא מדברת גם כשהיא מוחקת שיחות והודעות!!!
תוכנה מדהימה !