פורום נוער במצוקה, תמיכה נפשית - יש לך שאלה?

תתפלאי לדעת שאת ממש לא לבד. מה שאני עשיתי כדי להתגבר על כל השקט הזה והאדישות וחוסר המעש שאת מרגישה זה -תתפלאי מאוד אבל- להשקיע את הזמן שלי בלימודים. זה הדבר היחיד שלא השפיע על המצב שלי. כששמעתי מוזיקה - נהייתי יותר דכאונית, כשציירתי- ציירתי דברים מפחידים, כשכתבתי שירים - הם היו מלאי עצב, וכל העניין הוא שכלפי חוץ התנהגתי הכל כרגיל - בדקות שבהם הייתי מחוץ לחדר-.
נסי למצוא לך תחביב שלא יגרום לך לחשוב יותר מדי או לבהות יותר מדי -כמו טלויזיה- כי אז תחושת הריקנות הזאת שוב תמצא אותך. נסי למצוא משהו שממלא אותך . לא משנה במה (כמובן שהכי טוב זה שמחה ונכונות).
שלך.
אני.

הי ענבל,

את אכן צעירה ונמצאת בגיל ההתבגרות שמאופיין בשינויים קיצוניים בגוף ובנפש. אך מהאופן בו תיארת את מצבך הנפשי אני יכולה להניח שקצת הלכת לאיבוד. תיארת בעיקר את ה"תסמינים לדכאון" ופחות את מה שמתרחש בחייך (בעבר ובהווה), כך שאני לא יכולה לדעת הרבה על הסיבות למצוקה שלך..
הרבה מתבגרים, כמוך, נמצאים בחיפוש אחר שאלות גדולות כמו מי אני, מה אני אוהבת, במה אני מוכשרת, מה מאפיין אותי, במה אני דומה להוריי ולאחים שלי ובמה לא - כל השאלות האלו יכולות להיות מצמיחות ולפתח בטחון עצמי וזהות חזקה. אך יחד עם זאת יכולות גם להיות מדכאות, מפחידות ומסרסות. זה מאוד מסובך להצליח לענות על שאלות אלו.
העצה הטובה ביותר שאני יכולה לתת לך היא לפנות בהקדם ליועצת או לאיש מקצוע (פסיכותרפיסט או פסיכולוג) על מנת לברר מה הסיבה לסבלך ולנסות להקל על מצוקתך
אשמח אם תרצי להמשיך להגיב וננסה לעזור לך
קרן

נשמע כי הקשיים שאת חווה בחודשים האחרונים מאיימים על חלקים טובים בחייך, ואילו האוכל מהווה מפלט ונחמה שאולי מרגיע לרגע את התחושות הקשות אותן את חווה. נדמה כי המשבר הכלכלי בו משפחתך מצוייה מאיים על היציבות בעולם שלך. בתוך כך את אומרת שעל טעויות אימך את נאלצת לשלם מחיר כואב ואף להרגיש כי ממדים שונים בחייך אותם את אוהבת נתונים לאיום. מצב זה מעורר חרדה ופוגע במצב הרוח ובתחושה שיש לך כוחות לעסוק בדברים שעושים לך טוב.
מהאופן בו את מדברת נדמה כי לתחושתך התהפכו התפקידים בבית ואת משמשת בתפקיד "המבוגר האחראי" בעוד אימך נוהגת בחופזה וללא שיפוט כאשר את נפגעת מפעולותיה.
אני מציע כי תפני לדמות בה את בוטחת בסביבתך כגון מורה או יועצת או אפילו המאמן שלך ותשתפי בהקדם על שעובר עלייך. ייתכן ותגלי כי ניתן לסייע לך בדרכים שונות, כך שלא תרגישי כמי שיכולה לאבד את כל עולמה, אלא שיש חלקים טובים בעולמך שהם בטוחים יותר. מלבד זאת אולי תגלי שיש מי שמקשיב ומעוניין לסייע לך ותחושי פחות לבד עם כאבייך. כמובן שאת מוזמנת להמשיך ולשתף את הפורום על שאת מרגישה ונמשיך לתמוך בך.

הי, אפשר להבין את החשש שלך כאשר חלקים שאותם את מעוניינת להסתיר מתגלים לדמות לא ידועה שכוונתה לא ברורה. כמו כן, נראה כי זה ששלח לך את עמוד הפייסבוק שלך מעוניין היה לעורר תגובה לא נעימה ולהראות לך כי יש בידיו מידע עלייך שאת לא מעוניינת שיתגלה ולמעשה להראות לך כי "נחשפת". בפעולה זו קיים צד שאינו מכבד את הגבולות שאת הצבת בתוך הצאט ומתוך כך יכול לעורר חשש. מעבר לכך, אולי כעת את מבינה שבאינטרנט, ככל הנראה, אי אפשר לקבוע בדיוק את גבולות החשיפה ותמיד קיים חשש שיתגלו חלקים שלא ביקשת שיחשפו.
אני מציע שבמידה ותרגישי שאת חווה המשך של אירוע לא נעים מסוג זה או בדרך אחרת תשתפי דמות בוגרת בסביבתך, גם אם דבר זה אינו האפשרות המועדפת עלייך. במקרה זה המשך הסתרה של איום לכאורה הוא אפשרות שאינה מועדפת בעוד ששיתוף דמות בוגרת מאפשרת להגן עלייך ועבורך לחזור ולהרגיש בטוחה.

אלון, איני מכיר את אורה גולן. אולם, כיוון שתחום קשייו של בנך מוכר לי היטב, אתה מוזמן לכתוב מעט על תהליך האבחון שעבר בנך, טיפולים בעבר, ומהי כוונתך כאשר אתה כותב כי לבנך בטחון עצמי נמוך ואנסה לסייע לך

שלום דידי,

אני מבינה שבנך זקוק לשיחות עם איש מקצוע -
כפי שידוע לי פסיכולוג בית הספר יכול לתת מענה של שיחות לפי הצורך ולא רק התערבות נקודתית - את יכולה לבדוק איתו.
כמו כן - את יכולה לפנות למרכז לבריאות הנפש לילד ולנוער בעיר מגורייך - שם תוכלי לקבל מענה מקצועי ללא עלות.
בנוסף, ובמידה ואינך רוצה לפנות לאיש מקצוע דרך הרשויות, את יכולה לפנות למטפלים פרטיים, להסביר את מצוקתך, ואני בטוחה כי יבואו לקראתך (לא בחינם, אך בעלות מופחתת..)
לשאלתך מה עדיף - גבר או אישה - אולי תשאלי את בנך עם מי ירגיש בנוח יותר, ולפי תשובתו תדעי מה עדיף עבורו..

בהצלחה,
את מוזמנת להמשיך להתייעץ בפורום
קרן

הי ליאורה,

אני יכולה לתאר לעצמי שכשאת בחברת אנשים חדשים את מודאגת ממה יחשבו עליך, מה יראו בך, מה לא יראו בך, אולי יאהבו ואולי לא יאהבו אותך. החששות האלו בוודאי גורמים לך לקפאון וללחץ שאת כותבת עליו. בעוד שכך כשאת קפואה ולחוצה אי אפשר להכירך כלל. מעניין אותי לשמוע עוד על איך זה נפתר בסופו של דבר? כיון שאת כותבת שזה קורה רק בסביבתם של אנשים חדשים
מעניין גם לברר, וזה כמובן עדיף עם איש מקצוע ולא על דפי האינטרנט, מה המקור לתחושות הללו או אחרות שעולות וגורמות לקיפאון והלחץ.
כמובן שהבנת המקור לחשש הוא כיוון מרכזי לפתרון הבעיה, אך יתכן כי ניתן לנקוט גם בדרכים מאוד טכניות והתנהגותיות כדי לעזור לך להתמודד עם הקושי שתיארת.

לא ציינת את גילך

בהצלחה
את כמובן מוזמנת להמשיך להגיב
קרן

הי, אחד הדברים הקשים בתהליך גירושין בו עולות האשמות קשות בין שני ההורים הוא שכמו שהעולם מסביב מתערער כל גם העולם הפנימי מתערער ועולות תחושות קשות של כעס, עצב וכאב. במקרה שלך את מספרת על תחושה שאמך בגדה בך ממש כפי שבגדה באביך ודברים שהיית בטוחה לגביהם כמו אהבת אם והקשר איתה קיבלו מכה אנושה. באם אנסה לתאר את ההרגשה כשקראתי את דברייך כאילו נשמטה הקרקע מתחתייך. התהליך שעלייך לעבור הוא מורכב ועדיף שיעשה עם ליווי מקצועי. אני מאמין שהרגשות של אמך כלפייך בעבר היו אמיתיים וכפי הנראה המציאות כפי שהיא מורכבת מזו שמתוארת על ידי אביך. יכולות להיות סיבות רבות לניתוק קשר של אם: מצב נפשי, בושה, אשמה. אך אין בהם לומר שאינך חשובה לאמך.אני מניח ומקווה שככל שיתאפשר לך לחוות כי דברים ברורים שהרגשת והאמנת בהם בעבר קיים בהם יסוד יציב שלא התערער כך לאט לאט יתאפשר לך לחוש שגם אם המציאות כיום אינה מושלמת את עדיין אדם אהוב על שני הורייך, ושהסכסוך בינהם והגירושין אינם מבטאים נטישה שלך. שי

שי תודה לך... כולם אומרים לי שזה בכל זאת אמא שלי
אבל אמא לא צריכה להתנהג ככה לילדים שלה
ואני בחיים לא יסלח לה...היא הרסה לי את התקופה שבאמת הייתי צריכה לפרוח ולגבש את האופי שלי ,
היא שברה אותי וגרמה לי להבין שיש הרבה רע בעולם, מאשר טוב.
אבל לא נורא כבר.
רציתי רק לשאול אותך אם אתה מכיר איזשהו פסיכולוג\ית שלא עולה הרבה כסף, או אפילו בחינם???
כי אין אצלי כרגע כל כך כסף בבית, ואני לא יכולה להרשות לעצמי דבר כזה
ואני מרגישה שאני כן צריכה פסיכולוג

תודה

אני מציע שתצרי איתי קשר לסלולר או במייל [email protected] ואנסה לעזור.שי

הי עודד,
מעניין שאתה כותב שאתה כבר לא ילד אבל מרגיש ככזה. אני חושבת שזה מתאר בצורה מדוייקת את המצב. לכאורה בגילך אתה "אמור" לדעת משהו על עצמך ועל החיים, והעובדה שאתה חש כי אתה לא יודע מעוררת מצוקה וסבל.
אני שומעת בדברייך את הדכדוך, הפחד והעצב שאתה שרוי בהם. ורוצה להציע לך לפנות לאיש מקצוע. השיח והדיבור בטיפול נפשי יכולים להקל על סבלך. תוכל לברר עוד על התחושות הקשות שאתה מתאר ("משתגע", "מאבד את עצמי"..). ותוכל ללמוד להכיר את עצמך טוב יותר ואת מה שיש לך להציע לעולם.
אני משוכנעת שתהליך ההתבגרות הפנימי הזה יוכל לשחרר אותך מהייאוש ומהבדידות ותוכל למצוא בתוכך משהו פנימי להישען עליו.
שיהיה בהצלחה
אתה מוזמן להמשיך להגיב בפורום
קרן

הי, צר לי שלאורך תקופה ארוכה עברת אירועים קשים מהם שהובילו למצב הנפשי אותו את מתארת באומץ. עברת אובדנים כואבים: אם, בית ספר, חברות וייתכן גם של חלקים בעצמך שהכרת בעבר והיום הם פחות נוכחים. ובתוך כך, התווספה הטרדה מינית מאדם קרוב. עצתי הראשונה היא לשוחח עם דמות בוגרת שאת בוטחת בה (יועצת, מורה או קרובת משפחה) שתסייע לך לפרוק ולהתחיל תהליך טיפולי. אודה לך, אם תוכלי לפרט מעט על התא המשפחתי שלך לאחר מות האם (אב, אחים) ובתוך כל הכאב תספרי מעט על הדברים שנותנים לך כוח להמשיך ולהילחם על עתיד טוב והגשמת החלומות. שי

נשארנו אני אחי שקטן ממני בשנתיים ואבא שלי..אנחנו סבבה אבל זה לא קשר קרוב קרוב....אין לי עם מי לדבר אז אני מדברת עם אבא שלי...למרות שלא נוח לי עם זה...מה שעוזר לי להתמודד...זה בעיקר החלומות שליץ...השאיפות שלי בחיים...אני רוצה לטוס לארץ אחרת בעוד שנה...ואני כל הזמן אומרת לעצמי...תסבלי את זה עוד שנה...רק עוד שנה...אבל לפעמים אני לא בטחה שאני יכולה...

לעיתים כשמתרחשים אסונות בתוך משפחה כל אחד מסתגר בעולמו וגם הקשרים בין בני המשפחה מתערערים. בכך ההתמודדות עם האסון והכאב שבעקבותיו הופכים קשים יותר אולי כפי שמתרחש במשפחתך. טוב לשמוע שיש לך שאיפות המחזיקות אותך ונותנות כוח להמשיך ונשמע שבתוך השאיפות הללו גם מתקיים הקשר עם אביך שאומנם אינו יכול להוות תחליף לאובדנים שחווית אך נדמה כי אביך מודע לצורך שלך בו ומנסה להיענות לו כמיטב יכולתו. את תמיד מוזמנת להיעזר בפורום. שי

הי יונתן,
אתה בן 15, גיל בו בני הנוער עסוקים במיניות שלהם- גילוי האוננות, המשיכה והפנטזיה המינית. אתה מספר שאתה לא מצליח להנות מסרטי פורנו, ואני מניחה כי אתה לא היחיד- בסרטים אלו האקט המיני מוצג באופן בוטה, מוקצן, מוגזם וחד מיימדי, ואינו מדמה את המציאות שפניה מגוונות.
אני שומעת שאתה מבקש אישור לכך ש"הכל בסדר איתך", אם אתה מקבל גירוי מיני מסרטים מצויירים - אני מניחה כי בתוך הסרטים הללו קיימות סיטואציות אשר מעוררות את הפנטזיות שלך וגורמות לסיפוק. והרי אין גבול למחשבות שאדם יכול להגיע לסיפוק מיני מהן. ויתכן כי הן תשתננה עם השנים וההתבגרות.
אני תוהה מהו הצורך לספר על כך לאחרים - אולי באמת כדאי לשמור זאת לעצמך..

אתה מוזמן להמשיך להגיב בפורום
קרן

הי טל,

אני שמחה על דאגתך לחברתך
קשה להעריך מתוך דברייך משהו מהותי על הקשר של שולמית עם הוריה ועל הסיבות בגללן הם לא מאפשרים לה לצאת עם החבר'ה. אני רוצה להציע לך להזמין את חברתך לכתוב קצת על עצמה ועל הקשר עם הוריה בפורום, וכך אולי נוכל לעזור לה יותר..

בהצלחה
קרן

הי, צר לי על התקופה הקשה אותה את חווה. אני מרגיש שעשית מעשה אמיץ ששיתפת בפורום את שעובר עלייך, שכן לשאת את כל הכאב והעצב לבד זה מטען כבד לאדם אחד (גם אם נשמע שיש לך הרבה כוח). כיוון שאת מתארת קשר תקין עם הורייך אני מציע לשתף אותם על מנת שידעו על שעובר עלייך, ובמידה ולא מתאפשר לך לדבר איתם כל דמות בוגרת משמעותית: מורה, יועצת דודה. לדבר עם אדם מבוגר הוא שלב ראשוני על מנת להקל עלייך ולאפשר לך למצוא סיוע מקצועי (עובדת סוציאלית קליני, פסיכולוג) שבוודאי יסייע לך להרגיש פחות בודדה עם הכאב והמחשבות. אודה לך אם תשתפי את הפורום מה עשית ולהשמיע את קולך.
חשוב לי להגיד לך שממכתבך עולה אדם עם איכויות רבות ואני מאמין שבאמצעות סיוע תוכלי גם את להרגיש את הדברים הנהדרים שיש בך, גם אם עכשיו את מתקשה לראות אותם.שי

תודה על התגובה, באיזשהו מקום היא גרמה לי להרגיש טוב יותר ששיתפתי מישהו.
אני מאוד חוששת לפנות במיוחד אם מדובר במישהו שאני מכירה
וחשבתי אולי לפנות ליועצת השכבתית אבל אני לא יודעת איך זה עובד בחטיבות הביניים למען האמת. כלומר, אני יכולה פשוט לפנות אליה למשל במהלך ההפסקה או שאני צריכה לדבר עם המחנכת קודם או איך זה הולך בכלל? והאם היא תערב את ההורים שלי או גורמים אחרים בעניין?
אני חושבת שאם הם יגלו זה פשוט יהרוס מבחינתי הכל עם הקשר שלי איתם לפחות עם אימא ואני אחוש בושה וכאילו אכזבתי אותם. אם אפנה ליועצת, איך היא תעזור לי? אני חוששת לפנות אליה בלי לדעת מה מצפה לי ושם אשמח לדעת אם תוכל\ו לספר לי קצת איך זה הולך. (חשוב לציין שהמצב הכלכלי בבית לא מי-יודע-מה וגם אם הייתי מוכנה לערב הורים אז לערב גורמים כמו פסיכולוג או אנשי מקצוע מהסוג הזה שדורשים כסף זה ממש מחוץ לעניין). ואני מאוד מצטערת אם אני מטריחה אבל אני באמת חוששת לפנות בלי לדעת מה מצפה לי ומה אני מקריבה...

כאשר יש משא כבד כפי שיש לך צריך לדעת שהמקום בו משתפים בו הוא מקום בטוח שלא יעשה בו שימוש שיפגע בך ולכן אני שמח שאת שואלת. אני לא חושב שפניה ליועצת מחייבת מעבר דרך מורה או דמות אחר אלא אפשר לפנות אליה ישירות ולקבוע פגישה. אני מאמין לאחר שתשוחחו מעט תוכלי להתרשם אם את בוטחת בה כאדם שכוונותיו טובות כלפייך ועל פי זאת תחליטי על מידת הפתיחות. חשוב לי להגיד שביטחון בכל אדם נבנה לאורך זמן ולכן אל תמהרי לשלול. בכל הקשור לשיחה עם הורייך, אני מאמין שבמידה ותבטחי ביועצת תוכלו לחשוב ביחד על הכיוון הנכון עבורך ולחשוב על הייתרונות והחסרונות עבורך. במקום זה יש ליועצת הכשרה ניסיון וידע שיסייעו לך לקבל את ההחלטה הנכונה בנוגע להמשך.
מעבר לכך, אני יכול לומר לך משהו אישי כהורה, במידה ומישהו ממשפחתי היה עובר דבר מה דומה לחוויות שאת עוברת הייתי מעוניין לדעת זאת כמה שיותר מהר ולא להשאיר אותו להתמודד לבד עם הסבל, ואני מאמין שכך גם הורייך. שי

הי תומר,

אשמח להתייחס לפנייתך - אך לשם כך אני זקוקה ליותר מידע: גילך, ותיאור סיטואציות בהן אתה נתקל ואשר מביאות אותך לידי תחושות קשות והתקפי זעם.
תודה. קרן

איזבלה הי, אני מודה לך שהעלת את קשייך שנדמה כי ילדות ונערות רבות יכולות להזדהות עם קושי זה.לכאלו הסובלים מקושי בתחום הקשב והריכוז הריטאלין עשוי להוות את ההבדל בין קשיים לימודיים שלהם מתלווה חוויה עצמית של חוסר הצלחה קושי ביצירת חברויות ושינויים קיצוניים במצב עם הרוח לבין מיצוי היכולת ללמוד, שקט פנימי יחסי ויכולת לשלוט טוב יותר על הרגשות. יחד עם זאת, ריטאלין בדומה לכל תרופה מחייבת מעקב של איש מקצוע שמאפשר להתאים את המינון המדוייק ואת התרופה הנכונה (יש תרופות נוספות לטיפול בהפרעת קשב וריכוז מלבד ריטאלין). איש מקצוע זה הוא רופא עם התמחות בפסיכיאטריה או בנוירולוגיה. באמצעות מעקב רפואי אפשר להגיע למצב בו התרופה נותנת מקסימום יעילות עם מינימום תופעות לוואי. רצוי ללוות, בשלבים מסויימים, את הטיפול התרופתי בטיפול פסיכולוגי שמאפשר להתמודד עם המשמעויות הנפשיות והחברתיות של ההפרעת הקשב והריכוז.
אז לסיכום איזבלה עצתי לך היא לקבוע תור לרופא המתמחה בתחום זה וכך יאפשר לך להשיג את היתרונות שבריטאלין עם מיעוט בחסרונות.שי

הי גל,

אהבתי בתיאור שלך את הרצון האמיתי לעזור לידיד שלך לראות את התנהגותו מבחוץ. את בעצם שואלת איך ניתן לעשות זאת באופן כזה שהוא לא יעלב והתנהגותו תשתנה. אני מציעה לך לפנות בצורה דיסקרטית ליועצת בית הספר ולשתף אותה בסיפור - אני בטוחה שהיא תדע איך לנהוג בידיד בעדינות וברגישות כך שתסביר לו עד כמה מביכה אתכן התנהגותו ועד כמה היא אינה תואמת את ההתנהלות בחברה.

אני רוצה להוסיף, שאתם נמצאים בגיל כזה, שבו מגלים מחדש את היצר המיני, את האוננות, את המשיכה לבנים או לבנות - יכולים להיות מצבים בהם היצר המיני מופיע באופן חזק מאוד, לא מווסת ושקשה לשלוט בו לנוכח כל הגירויים בסביבה. יכול להיות שידידך סובל מאוד מכך שהוא אינו מצליח להפסיק ל"גרבץ" ולכן הוא בוכה כאשר אתם מעירים לו על כך.
אשמח אם תמשיכי להגיב בפורום. קרן