פורום נוער במצוקה, תמיכה נפשית - יש לך שאלה?

הי, צר לי שאת חווה חוסר תקווה למול הכאב הנפשי שאת מרגישה. נדמה שאת משתוקקת להרגיש דבר מה עד כדי פגיעה בעצמך כדי לחוות רגש בתוכך, גם אם זה כאב פיזי נדמה כי לחוסר הההרגשה קשר לתחושה כאילו את לא חלק מדברים אלא מתבוננת מהצד בעוד אחרים הנם מהחיים ולא כצופים. שאלה ששאלתי את עצמי תוך כדי קריאה היא האם נעזרת במישהו על מנת לשפר את המצב או שההרגשה המכאיבה נשארה רק בינך לבין עצמך, שכן יש דרכים רבות לסייע לך בדגש על אנשי מקצוע מתחום בריאות הנפש שלמולם תוכלי לפרוק (כן, זה משמעותי לפרוק) ואולי לגלות שיש מישהו מבחוץ שמאמין במיוחדות שלך ויש בו תקווה שעתידך עשוי להיות טוב יותר מכיום. על מנת שתתחילי תהליך רצוי לשתף דמות משמעותית בסביבך אם בתוך המשפחה או מחוצה לה (יועצת או מחנכת) שיוכלו להפנות אותך לסיוע מקצועי. שי

אם אני לא יכולה לספר לאף אחד? אני לא מוכנה שמישהו מהמשפחה ידע, כי כבר הם מודאגים שיכול להיות שאני מפתחת הפרעת אכילה. למרות שאני לא, אני פשוט לא רעבה אף פעם. אני תלמידה מצטיינת, כיתת מופת, אני לומדת עכשיו לפסיכומטרי. אני לא יכולה לבוא ולהגיד להם שאני לא מרגישה כלום, כי זה לא כזה ביג דיל, הם יחליקו את זה מתחת לשולחן ויקוו שזה יפתר מעצמו. ההורים שלי הם האנשים הכי אוהבים והכי מדהימים שיש, באמת, והם יעשו הכל בשבילי, אבל אני לא יכולה לאכזב אותם ולהגיד להם שהבת שלהם היא לא הדבר המושלם הזה שהם חשבו שהם גידלו, זה ישבור להם את הלב.
לחברות זה בכלל ביג נו נו, כי הן מסוג האנשים שלא ידעו איך להתמודד ואני סתם ארגיש שאני מפילה עליהם תיק וזה לא פייר מצדי.
פסיכולוג זו האפשרות הבאמת בלתי אפשרית, כי למי יש כסף בכלל להוציא על השטויות האלה.
בקיצור, אין לי מוצא. אבל תודה על הניסיון, נחמד לדעת שמישהו לפחות מנסה לעזור לך.

הי קיפי,
מתשובתך נדמה היה לי שיש בך חלק שמעדיף להישאר לבד ומסוגר עם הבעיה ולא באמת מעוניין לנסות לפתור אותה. יש מקומות שניתן לקבל סיוע ללא תשלום, כדאי לך לנסות. קרן

אם זה פורום תמיכה נפשית ורע לי וכתבתי..אז למה אף אחד לא עונה?..............
אני מצפה לתשובה כל יום כי קיוותי שמישו יעזור לי...:\

הי, תחילה אני מתנצל על ההמתנה. אני יכול לחשוב כמה ציפייה יש לתגובה שכן הקושי אותו תיארת מטריד ומכביד (הרי אחרת לא היית פונה). כשקראתי את מכתבך היה נדמה לי שאת מתארת דברים שאולי כלפי חוץ נשמעים "לא מיוחדים" אך בפנים הם מכאיבים ומקשים. ואולי חוסר המיוחדות של הפניה שלך, לדעתך, היא דומה לתחושה שלך כי אין בך חלקים מיוחדים או בולטים ושחסר בך דבר מה שיבדיל אותך מבנות אחרות. כיוון שכך אולי את מרגישה שאם רק מישהו יאהב אותך יתאפשר לך לחוש עצמך מיוחדת ושונה. אך כיוון שאת מעוניינת בקירבה של נערים עימם סיכוי קטן שיווצר קשר את חווה שוב ושוב תחושה של דחיה וחוסר מיוחדות.
לדעת לאהוב את עצמך ולראות את המיוחדות זה תהליך מורכב שתחילה חשוב שיהיה בו מישהו מבחוץ (כמו בני משפחה) שיגיד לך את זה. נדמה לי שכפי שהפניה שלך יש בה דימיון לפניות אחרות אך גם ייחודיות בסגנון ובדרך בה פנית ואולי אפילו בהתעקשות על מענה, כך גם בך יש שילוב של ייחודיות ודימיון לאחרים שעושה אותך למי שאת. את מוזמנת להמשיך ולהגיב. שי

הי שירן,

את מתארת בפנייתך סיטואציה שבוודאי מוכרת להרבה בנות גילך. הרצון להיות עצמאית, לנהוג כגדולה, לחזור מאוחר, להתלבש קצר ואופנתי.. ולצד זה הצפייה שיסמכו עליך, שיתנו לך יד חופשית להתנהל ולנתב את חייך. אני כמובן שומעת את האכזבה והכעס שאת חשה כשזה נפגש עם החששות והדאגות של הורייך, שמתוך ניסיון לשמור עליך מגבילים ואוסרים עלייך חלק מחופש הזה.
אני יכולה לומר לך שאני מאוד מבינה את תחושותייך, אך יחד עם זאת מבינה גם את הורייך. והשאלה הגדולה כיצד יוכלו שני הכיוונים האלו למצוא מקום מפגש - אני רוצה להציע לך, אם את מסוגלת.., לקיים שיחה פתוחה עם הורייך, ובה את יכולה לספר להם קצת על מה את עושה בבילויים, (אולי בכך גם להרגיע את אבא), על הצפיות שלך. וההורים בטח ירצו מצידם לומר לך ממה הם מוטרדים. וביחד תוכלו לגבש החלטות שיהיו מקובלות על שני הצדדים. אני מניחה שגם ההורים וגם את תצטרכו קצת להתפשר ולהגמיש את הרצונות. אבל זה יכול למנוע לעתיד אכזבות, כעסים וריבים.
שיהיה בהצלחה. את מוזמנת להמשיך ולהגיב
קרן

היי קרן. קודם כל תודה. אבל אני חושבת שזה יהיה מאוד קשה לדבר איתם ולשוחח על הנושא, אני רואה בבית איך הם מחפשים איפה להעיר לי לעקוץ אותי. ואני כל כך קשורה לאבא שלי ביום יום ורגילה לצחוק איתו ולדבר איתו ופתאום הוא צועק עליי משטויות! ואמא שלי מעירה לי על כל פיפס רואים את הכעס אצלה. בא לי להתאבד ולהשאיר אחריי פתק "מקווה שאתם מרוצים" באמת ברמה כזאת, אני ממש לא רוצה לדבר איתה בא לי להחזיר לה, למרוד. אני מקווה שהזמן יעשה את שלו. אני לא רואה פיתרון אחר..... זה קשה במיוחד שאת חיה איתם 7\24 אבל אני מניחה שבשלב כזה או אחר הכל יהיה טוב

הי שירן,

את מתארת מצב מתוח ומעיק בבית שאת חיה בו, וזה בוודאי קשה להיות בתוך זה.
אך אני רוצה שוב לדרבן אותך להשתחרר מהתחושה של חוסר האונים והייאוש, ולקחת יוזמה ואחריות על מצבך (דרך אגב, יכול להיות שזה לא יעזור, אבל לפחות את ניסית לעזור לעצמך!). במידה ואת מרגישה ששיחה עם אבא תהיה לך קלה יותר, אז תארגני שיחה רק איתו ותסכמו את עיקרי הדברים לאמא. אחרי שמדברים ויש התחלה של הבנה הדדית, המתיחות והביקורתיות של ההורים תדעך, וזה יקל על החיים שלך בבית.
שוב בהצלחה. קרן

קחי בחשבון 2 דברים, כל גוף פועל אחרת ובשתי הגלולות יש אותו החומר הפעיל
זה שלחברה שלך היו תופעות לוואי לא אומר שיהיה לך , ובכל מקרה כנראה שבגילך ולפי מה שכתבת זה יהיה עדיף על הריון ותקני אותי אם אני טועה

במקום את השם שלי, ככה זה כשמתעסקים עם 3 דברים יחד :) מתנצלת בפני הכותבת

הי יעל,
אני מתארת לעצמי שכבר מצאת פתרון מיידי (כנראה בכל זאת פוסטינור). במידה ולא עצתי הטובה ביותר היא לגשת לרופא נשים ולקבל הסבר מלא בנוגע לכל האפשרויות שלך - גם לטווח הקצר במקרה שמקיימים יחסי מין לא מוגנים, וגם לטווח הארוך, אולי שימוש בגלולות למניעת הריון.
סיפרת כי זו לא הפעם הראשונה שאת מקיימת יחסי מין לא מוגנים וחוששת מהריון - אני תוהה מה בתוכך דוחף אותך למקום הזה? יהיה מעניין לברר עם עצמך
את מוזמנת להמשיך ולהגיב. קרן

הי, את מתארת מצב מכאיב ומורכב בו את מושפעת מהחלטה של אימך ולמעשה משלמת מחיר כבד עליה כאשר יכולתך לשנות את המצב היא מועטה. למעשה את מתארת את אחד הדברים המרכזיים בהקשר של הקשר בינך לבין אמך, שלאימך השפעה גדולה יחסית על חייך לטוב וכפי שאת אולי חווה כיום גם לרע.
כפי שאת מתארת הכסף בעולמנו מקנה מידה של חופש, ביטחון, מעמד ויציבות וכאשר יש מחסור כספי חריף מתערער החופש הביטחון והיציבות בעולם הפנימי וגוברת החרדה. בתוך כך, במצב שבו את מתארת אמך משמשת עבורך פחות כגורם מרגיע ואני יכול לשער כי קשה לך לראות את חוסר אונים שלה לנוכך קשייה. .
עצתי לך ולאימך היא תחילה במישור המעשי - לפנות לגורמי רווחה ולגורמים שמסייעים בתכנון כלכלי ללא תשלום (יש עמותות שעושות זאת). במישור הנפשי רצוי שתשוחחי עם דמות בוגרת בה את בוטחת שתהווה מקום בו תוכלי לחלוק ולחשוב וייתכן שדמות זו (מאמנת, מורה יועצת) תוכל לאפשר לך להריגש שלא כל הדברים בחייך עומדים לפני פירוק וגם במצב הנוכחי נשארים יסודות יציבים. בהקשר של יחסייך עם חברותייך, חישבי עם עצמך האם היית מעוניינת שחברתך תשתף אותך אם הייתה מצוייה במצב שאת מצויה בו והאם היית מעוניינת לסייע לך.
כמובן את מוזמנת להמשיך ולהעזר בפורום. שי

אם זה רלוונטי, אני בת 14. אני יודעת שזה נשמע מטופש כשאני אומרת שאני לא רואה עתיד, הרי אני רק בת 14 והחיים עוד לפני אבל נמאס לי להסתמך על העתיד תמיד, אני רוצה שיהיה לי טוב עכשיו ולא אחר כך, נמאס לי לשמוע "יהיה בסדר". אני באמת לא רואה תפנית שתסדר את המצב שלי ובגלל זה אני לא רואה עתיד. אני חוששת שגם אם אצליח לעבור את התקופה הקשה (שאם להודות, עוד מהיסודי אני חווה בעיות חברתיות מה שהקשה עליי בתקופה הזאת ועכשיו כשאני בוגרת מספיק בשביל לחשוב ולראות את המצב, אז אפילו קשה לי יותר. תמיד היה לי רע, אבל בשנים האחרונות אני חושבת שזה חמור יותר) אז אני חוששת שפשוט העבר ירדוף אותי תמיד, גם כשאהיה אחרי גיל ההתבגרות. אני מפחדת שדברים יהוו לי טריגר בקלות ויכניסו אותי לדיכאונות גם בעתיד. מקווה למצוא כאן תשובה למצב שלי..

צר לי בשבילך שאת חווה עוצמה כזו של כאב, ייאוש וריק פנימי. נדמה כי לכודה בין הרצון לשנות את עולמך ולהכניס אל תוכו מעט אור לבין פסימיות שהדבר יתאפשר ובתוך כך יש חשש ללכת לעזרה מקצועית של מטפל בשל הצורך לשתף את ההורים בקשייך. וכפי שאת מספרת מצבך הולך ומתדרדר. מובן לגמרי שאת רוצה להרגיש בטוב כבר עכשיו ולא בעתיד הלא ברור, אולי דבר מה שמתפספס הוא שהתחלה של תהליך שינוי כרוכה במחיר מסויים שאולי במקרה שלך הוא לשתף את ההורים בחומרת מצבך או את יועצת בית הספר (למרות שאת בחופש). יש בי מידה רבה של אופטימיות לגבי יכולך לשנות דברים כבר בהווה ולא בעתיד, זאת כיוון שמעולם לא סייע לך בכך אדם שזה תפקידו. שכן, נשמע שאת נערה אינטיליגנטית ובעל יכולות אך במצבך יש צורך להעזר באיש מקצוע בתחום הנפש (פסיכולוג או עובדת סוציאלית קלינית). חשוב לציין כי יש אפשרויות שאינן יקרות לקבל טיפול פסיכולוגי דרך מקומות ציבוריים או באמצעות קופת החולים. אבל שוב, הצעד הראשון הוא לבקש עזרה מהורייך או מדמות בוגרת בסביבך ולחשוף במעט את המתחולל אצלך. נדמה לי שהמצוקה שאת מתארת לא תיתקל באדישות מצד הדמות שתפני אליה.שי

שלום אמא,
לא ציינת מהו אותו עניין בעקבותיו ביתך חשה דחויה

אני מניחה כי ביתך ראתה רופא - כדי לשלול בעיות פיזיות היכולות לגרום לבחילות, כאבי בטן ומיעוט תיאבון.

את מתארת כי ילדות פונות ומזמינות אותה אך היא בכל זאת בוחרת להישאר בבית ולא להיענות להצעה, ואני תוהה מה הסיבה הפנימית לכך, מעבר לאמירה כי הן צבועות.

הדרך הטובה ביותר לעזור לביתך כרגע היא לא להזדהות עם כאבה ועם תחושתה הדחויה, אלא דווקא לעודד אותה להתנסות שוב ולא להימנע ממפגשים עם חברות (הרי ניתן להבין ממה שכתבת כי היו לה חברות בעבר). אני חושבת שאמונה שלך ושל בני המשפחה ביכולתה לשקם את מעמדה החברתי יכולים לסייע לה רבות. אך יחד עם זאת, במידה והמצב נמשך זמן ממושך יש לשקול לפנות לאיש מקצוע כדי לברר מהן הגורמים הפנימיים למצוקתה ולסבל שהיא חווה ולעזור לה להתאושש ולהחזיר את בטחונה. כלומר אני מציעה לתת לה זמן להתאושש בכוחות עצמה עם עידוד ותמיכה של המשפחה (לא ציינת כמה זמן היא כבר במצוקה), ובמידה ואין שיפור את מוזמנת לפנות אלי או לשי מהפורום לקבלת עזרה מקצועית.
בהצלחה
קרן

שלום אנונימית,

התיאור של החיתוך בידיים וברגליים קשה ומכאיב לקריאה ואני מניחה שמעביר באופן הטוב ביותר את הכאב והסבל הפנימיים שאת חשה.
אני שומעת את הבדידות שלך ותחושת הזרות שלך בעולם ואני יכולה לתאר לעצמי עד כמה קשה שאין אף אחד להישען עליו ולסמוך עליו.
האם הדיכאון והרצון "להיות מתה" קשורים בהבנה שלך שאת נמשכת לבנות? מה המקור לשנאה העצמית- הגופנית הזו?
אני מאוד רוצה לעזור לך ואני תוהה מה תהיה הדרך הטובה לכך - אני שמחה שמצאת בפורום מקום בו אפשר קצת לפרוק ולחפש משענת. אך אני רוצה לייעץ לך לפנות לאיש מקצוע לקבלת טיפול פסיכולוגי ותמיכה. את יכולה לעשות זאת דרך בית הספר או דרך הרווחה (עו"ס נערות), או כמובן באופן פרטי. אך אני מבקשת שלא תשארי לבדך עם כל הכאב הזה..
אני בטוחה כי כאשר תדברי ותבררי לעצמך עוד על המקור לכל התחושות הללו, תגלי כי אולי ניתן לחיות איתן ולצידן טוב יותר, אבל לא לבד.
את מוזמנת להמשיך להגיב בפורום
קרן

שלום,

את מדברת על חוויות שקורות לנו בילדות, נצרבות בנו ושוב ושוב עולות לאורך החיים, ומחזירות אותנו למקומות כואבים. כמו שאת אומרת מצד אחד היום כשאת כבר גדולה בת 16, יש בך כוחות לראות את זה מזויות אחרות של הומור וכוח. אבל כנראה זה עדיין שב ומגרד חלקים אחרים כאובים.
מעניין לשמוע למה השיער עורר אצלך פגיעות שכזו אז? ולאיזה מקומות פנימיים זה לוקח אותך היום?
אם תרגישי שזה שב ומציק לך, גורם לסבל ומצוקה, יכול להיות שכדאי להעמיק ולברר עוד - מקום טוב לעשות זאת הוא בתהליך נפשי.
שיהיה בהצלחה
קרן

מיה הי, את מתארת קשר עם גבר שהותיר אותך בתחושה קשה עד כדי רצון למות. במכתבך אפשר להרגיש את הצדדים המכאיבים של הקשר עבורך. קשר שבו יש פריצה של גבולות שהצבת תוך התעלמות מרצונותייך צרכייך ואפילו בריאותך (שכן לא השתמש בקונדום). בקשר זה במקום להתמלא מתוך תחושת קירבה ורגשות חיוביים מצאת עצמך מרוקנת ומהווה אובייקט למילוי צרכיו המיניים והתוקפניים של גבר. ציינת כי עברת בעברך תקיפה מינית ונדמה כי אירוע טראומטי זה לא קיבל את המקום ולא טופל כפי שטוב שיהיה. אני מציע לך לפנות בהקדם לטיפול נפשי שיסייע לך במצוקה בה את נמצאת כדי שלא תרגישי לבד עם כאבך. ישנם מרכזים לנפגעות תקיפה מינית בהם תקבלי סיוע מאנשי מקצוע. כמו כן, את מוזמנת ליצור קשר טלפוני איתי או בכתובת מיל [email protected] ואסייע לך למצוא מסגרת טיפולית מתאימה ובהקדם. שי

יעל הי, לשאלתך יש מספר חלקים שאחד מהם הוא זה הרפואי ועל מנת לקבל מענה על חלק זה מוטב שתתייעצי עם רופא/ת נשים שתסייע לך. בחלק הנפשי אני מתרשם משיקול הדעת והרצון להתקדם בקשר עם חברך בדרך שתיהיה נכונה עבור שניכם. כשאת אומרת שמעולם לא דיברת על סקס עם אימך אולי את מספרת על השינוי שאת עוברת בגיל ההתבגרות מילדה לאישה, וכיצד אמך תגיב לחלקים הנשיים-מיניים שנוכחים יותר אצלך כיום. מנגד, אולי מבחינתך גם קיים חוסר הנוחות לראות את אמך כאישה עם חלק מיני אצלה, חלק שעד כה לא קיבל מקום גלוי בדרך שאת רואה אותה. אפשר לחשוב שאם יש לך קשר טוב עם אימך היא בוודאי תרצה להיות חלק מתהליך משמעותי שאת עוברת וכמובן תוכל לסייע לך מתוך הכרותה איתך ומניסיונה כאישה. כי הרי כשאת מדברת על שיחה עם אמך את רוצה לשוחח הן עם החלק בה שמכיר אותך והן עם החלק הנשי שמכיר את תהליך ההתבגרות הנשי ויסייע לך לעבור אותו בדרך הטובה ביותר עבורך. אני מציע שאם החלטת להתגבר על החששות ולשוחח עם אימך טוב שתעשי זאת עוד לפני שהתחלתם לקיים יחסים מיניים מלאים ואולי תגלי ששיחה זאת יכולה לקרב אתכן אחת לשניה.שי

ואני כול הזמן נכנסת לדיכאון ואני חושבת איך להיתאבד

ואם מישהו רוצה להכיר אותי אני גרה באילת

הי דניאל,

אני שומעת ממה שכתבת את הצמא שלך לקשר והרצון שלך שיאהבו אותך וירצו בקרבתך. הבדידות גורמת לך לדכאון ואפילו כמו שאת כותבת לרצות להתאבד.
אני שמחה שמצאת בפורום אפשרות לא לחוש לבד וניסיון להתייעץ בבעייתך.

ממה שכתבת אני מבינה כי כשאת פוגשת אנשים את מצליחה ליצור קשרים ראשוניים יפים, אך באיזשהו שלב משהו משתנה/ נהרס והקשרים מתנתקים. יהיה מעניין לחשוב מה קורה בדיוק בהתנהגות שלך ושל החברים שגורם לקשר להיפסק. יכול להיות שאם תצליחי לברר עם עצמך מהו הדבר הזה, ותוכלי לעשות בו שינוי - הקשרים עם החברים יימשכו ולא תהיי בודדה.
אני רוצה לעודד אותך בכך שלכולם יש קשיים ובעיות שונות ומשונות ואחת המשימות שלנו בחיים היא להתמודד איתן ולעשות מאמץ לעזור לעצמנו לעשות שינוי אם צריך.
אל תתייאשי ובטח שלא תתני לעצמך להדרדר למחשבות על התאבדות. אם בכל זאת כך ממשיך המצב - פני במיידי ליועצת או להורייך כדי להיעזר - חייך יקרים מאוד!
את מוזמנת להמשיך להגיב בפורום
קרן

אני יודעת איך את מרגישה... גם לי היה קשה ביסודי....כל הקטע הזה של "מקובלים" ו"חננות" ממש מעצבן...
תנסי להתעלם ולחשוב על הצד החיובי...תחשבי על החברות והחברים הכי קרובים שלך-כאלה שתמיד יבינו אותך ויהיו לצידך באש ובמים!!!והמשפחה...ואולי היומן או הדובי היקרים שלך..;)

גם לי היו מחשבות אובדניות ודיכאון...אבל תנסי לשכוח ואז תנסי לזכור ולדעת שבעתיד,כל אלה שגרמו לך להרגיש רע,היו סתם עבר וזיכרון צורב...בעתיד את תיהיי טובה יותר בתקווה שלא תיפגשי אותם יותר לעולם!
תמצאי את "המקום השמח שלך"...
אצלי ציור ושירה...מה זה אצלך?! תנסי לחשוב...
אגב,גם אני עולה לכיתה ט' ואלו זמנים קשים עוד יותר..ואני פחות או יותר מוכנה לילדים המעצבנים האלה...ואת?! תתכונני...:)

ושכחתי להזכיר...אהבה זה קשה...
גם לי היו התאהביות שנגמרו ברע...
אגב...תחפשי את ההודעה שלי פה בפורום איפשהו..תבדקי בשם :"אני לא יודעת איך אני מרגישה בדיוק...רגל פה רגל שם"..הודעה חדשה(24.7.2011).
גם אני חושבת לפעמים שאהבה אמיתית-אני לא אמצא...
אבל אני רק בתחילתם של החיים שלי...יש לנו עוד מה לעבור...
וגם אם רע...התאבדות זו לא התשובה...
מקווה שעודדתי ועזרתי...
אה כה,תחייכי!!!החיים לא ארוכים מספיק;)

אנונימית שלום, מכתבתך כואב ונוגע ללב. התחושה שעולה ממנו היא של יאוש וחוסר מוצא עד כדי רצון לפגוע או להעלים את הגוף. נשמע כי הפרעת האכילה, כפי שאת מתארת, היא חלק ממכלול של קשיים והאכילה והאופן בו את תופסת את גופך אולי הם מבטאים את התחושה הנפשית עימה את מתמודדת. חשוב שבמקום בו את נמצאת כעת תרגישי כי מישהו יכול לתת לך תקווה שדברים ישתנו בחייך ושאינך מקור הבעיות במשפחתך. אולי אם תחושי שמישהו רואה בתוכך חלקים טובים ותקווה תוכלי גם את לחוש כך כלפי עצמך.
מפנייתך אני יכול להבין כי את מטופלת במרפאה בבית חולים ולכן יש לך מטפלת או רופאה איתה את מצוייה בקשר. האם ביכולתך ליצור איתה קשר כדי שתדע על מצבך ולסייע לך? על ידי כך שתשתפי אותה ואם תרצי גם את הפורום אולי תרגישי פחות בודדה ופחות לבד עם הסבל שלך.
את מוזמנת להמשיך ולשתף את הפורום

שלום לך סתם אחת,

ראיתי שמצאת בפורום ובתכתובות של חלק מהאנשים מקום להזדהות ולהגיב ואולי בכך להקל מעט על כאבך.
אני שומעת בתוך דברייך הרבה צער וכאב
אולי התחושה הזו של לרצות להיות מאומצת קשורה ברצון לברוח, לא להיות קשורה לכל המציאות הזו שאת חיה בתוכה, לא להרגיש את הכאב שכרוך בלחיות באופן הזה.
ואולי ההבנה שאת לא מאומצת מכריחה אותך להתמודד עם המציאות כפי שהיא ועם הצער שהיא מעוררת.
את יודעת לברוח מהבית או לדמיין שאת מאומצת הן רק דרכים זמניות להסתתר מהכאב ומהמצוקה. אבל דווקא להישאר ולהתמודד, ישחרר אותך מהסבל הזה בעתיד.

אשמח להמשיך לשמוע אותך
קרן

במקרה נכנסתי להודעה שלך..ורציתי לשתף אותך. אני סיימתי השנה כיתה ט וגם אני חתכתי את עצמי ורבתי עם המון חברות ולקחתי גלולות. האמת היא שעד היום אני לא בטוחה למה עשיתי את זה אבל אם להיות כנה עם עצמי אני מניחה שעשיתי את זה בשביל תשומת לב. מההורים ממישהו שהייתי דלוקה עליו והיתה לו חברה.. וכל מה שבעצם הייתי צריכה זו חברה אחת שלא תשפוט אותי בגלל מה שעשיתי ושלא תנסה לתת לי עצה, אלא באמת תקשיב לי. לא הייתי צריכה שהיא תבין אותי, רק תקשיב לי. אז זו העצה שלי אלייך - פשוט קחו לעצמיכן יום שבו היא מדברת ואת מקשיבה. אל תנסי לנחם אותה או לתת לה עצה כי המצב יכול להיות עדין מאוד. אבל אני חושבת שאם היא תדע שבאמת יש לה מישהי שתקשיב לה ושתתן לה תשומת לב היא תשתפר. אם זה לא יעבוד אני חושבת שהיא צריכה אולי לדבר עם מישהו מוסמך. זה עזר לי. לא שהפסיכולוגית עצמה עזרה אלא העובדה שהרגשתי שאני לא היחידה בסירה הזאת.

תודה רבה.. וואו יש מצב שאני אוכל לדבר איתך במסן,אימייל ,משהו?

הי,

אני שומעת את הדאגה שלך לק' ואת שאלתך כיצד ניתן לעזור לה? וגם את שאלתך "האם זה אמיתי או הצגה?"
אני נוטה להאמין שהתנהגותה של ק' שהחלה לחתוך את עצמה, להיות דכאונית ולדבר כמו מ', גם אם החלה לאחר שהכירה את מ' וגם אם באופן מסויים מחקה את התנהגותה - בכל זאת מצביע על מצוקה עמוקה, על כאב נפשי וסבל שבאים לידי ביטוי בדרכים הללו.
אני מסכימה אם אחת המגיבות שכתבה שאת יכולה להיות בשבילה חברה טובה בכך שתקשיבי לה ולמצוקתה. אך גם תציעי לה להעזר - למשל לפנות ליועצת בית הספר או לאחד מההורים או לכתוב כאן בפורום.
הסיבות למצוקה ולכאב הנפשי יכולות להיות רבות ומגוונות ואותן יש לברר..
בהצלחה. את מוזמנת להמשיך ולכתוב
קרן

תודה רבה על התגובה של שתיכן!! עזרתן לי מאוד.
נפגשנו אתמול כל החבורה של הבנות שאנחנו יוצאות בד"כ
ואחר כך יצא לי לעשות איתה שיחת נפש רצינית של בערך שעתיים שהיינו לבד
הקשבתי לה,עיכלתי את כל מה שהיא אמרה (והיא סיפרה לי ה-כ-ל)
למרות שהיה לי קשה
וממש ממש השתדלתי שלא לשפוט אותה,
אבל מה שקרה זה שהתפרקתי לה מול הפנים,פרצתי בבכי כי לא יכלתי לשמור אותו בפנים..
אני יודעת שאני חייבת לפנות ליועצת אבל אני מפחדת שק' תעלה על זה ,
הבטחתי לה שזה הסוד שלנו,ושאני תומכת בה.
למרות שמספר פעמים אמרתי לה ללכת לפסיכולוג,היא אמרה שהיא ביקשה מאמא שלה והיא לא הסכימה (כנראה לא מודעת לבעיות)
ק' אמרה לי שהיא מנסה לצאת מזה,למרות שהיא לא רוצה ושהיא לא יכולה,שהיא כבר ממש עמוק בפנים
אגב,היא אמרה לי שהיא תשמח למות בשנתיים הקרובות:\ שהיא לא רוצה למות כמו כולם.. משהו כזה..
אחרי השיחה של אתמול אני בטוחה שזו לא הצגה.
שוב תודה

שמחתי לקרוא שהצלחת לשוחח איתה גלויות.
אני רוצה להדגיש שאם את מבינה ממנה שהיא חושבת על התאבדות - גשי ושתפי יועצת, מורה או הורה. אל תשארי עם המידע בתוכך - במקרה שכזה את לא עוזרת לה לחיות יותר טוב ואת לא חברה טובה.
אשמח להמשיך ולשמוע
קרן

אני ושתי חברות שלי פנינו ליועצת של בית הספר,קבענו איתה פגישה..
האמת שהיתי מעדיפה ללכת לבד אבל הן חשבו על הרעיון ויזמו,בעקרון אני יודעת ממש הכל על ק' והן רק חלקים מתוך הכל.. אז מקווה שיהיה בסדר


ושוב-תודה רבה

יופי - אני חושבת שפעלתן נכון כדי לשמור על חברתכן ולהגן עליה.
לא חייבים לספר הכל, מספיק להפנות את תשומת לב היועצת אל אותה נערה והיא כבר תמשיך משם
שיהיה בהצלחה בהמשך
קרן

מה קורה

היי
זה יופי שפנית ליועצת. לדעתי חברה שלך צריכה תמיכה וטיפול בהקדם. בני נוער פעמים רבות עושים דברים שעלולים לפגוע בעצמם מסיבות שונות, ולפעמים התוצאה יכולה להיות הרסנית.
את נשמעת חברה אמיתית.
רציתי לשתף אותך בזה שאני מכירה בחורה שהיתה חותכת את עצמה בגיל ההתבגרות.. לא מזמן פגשתי אותה והתברר שטיפלה בעצמה בעזרת טיפול פסיכולוגי. היום היא בריאה.

אז אפשר לצאת מזה.

היי
קודם כל אני חושבת שכדי בדחיפות לפנות למישהו מבוגר אולי ההורים שלה או אפילו שלך אבל בכל אופן מישהו מוסמך שיוכל באמת לעזור לה. אומנם את חברה שלה אבל בכל זאת את בכיתה ט׳ ויש כמות מסוימת של עזרה שילדה בגילך יכולה להעניק ולכן חשוב שגם ההורים שלה ואנשים שסביבה יוכלו להעניק לה את העזרה שהיא זקוקה לה. זה גם יועיל לשתיכן שיהיה מישהו מבוגר ואחראי שיודע על הסיפור הזה ויוכל לנהל את המצב הזה בצורה היעילה ביותר. כמובן, שבתור חברה אני חושבת שזה חשוב שגם את תשארי שם תתמכי תעזרי לה במה שאת יכולה, להראות לה שאת שם בשבילה וכו׳. אני חושבת שרצוי לערב בן אדם מבוגר זהו עסק רציני ולא משהו שאת ובעיקר לא היא צריכות להתמודד איתו לבד. אני ממליצה שבדחיפות לערב גורם מבוגר/מוסמך כי ככל שהיא תמשיך לעשות את זה כך היא תגרום לעצמה נזק גדול יותר.
דבר שני אם באמת מדובר באיזשהו ניסיון שלה לחכות מצב קיצוני של בן אדם אחר אני חושבת ששווה לדבר איתה על זה ועל העובדה שדברים כאלה לא עושים. הייתי אפילו שוקלת לקחת אותה לייעוץ מסוים בנסיון להבין למה דברים הלכו כל כך רחוק והכל מתוך כוונה לחכות מישהי אחרת.
עם זאת לא צריך לקפוץ מהר למסקנות. אל תקחי את העניין הזה שהיא מחכה מישהי אחרת כמובן מאליו, גם אם יש דומי בין שתי החברות והאופן שבו הן פוגעות בעצמן יכול להיות שהחברה ש״מחכה״ את החברה מהפייסבוק לא באמת ״מחכה״ מישהי אחרת אלא באמת עוברת משהו מאוד קשה.
אני חושבת שבין כך או כך יש לערב בן אדם מבוגר/מישהו אחראי ולקחת אותה לייעוץ כלשהו שבו תוכל לדבר על מה שכואב לה, להסביר מה קשה וכו׳