פורום נוער במצוקה, תמיכה נפשית - יש לך שאלה?

הי חנה.
זו באמת נשמעת חוויה חושפת ומביכה מבלי שממש התכוונת לכך. ואכן אין הרבה מה לעשות, אולי רק לחכות שזה ישכח לטובת משהו אחר שיסעיר את החבר'ה.
כתבת "יצא שהייתי עם איזה בחור..עשיתי לו ביד". ואני סקרנית קצת לשמוע מה הביא אותך לקרבה גופנית דווקא עם אותו הבחור? האם היה משהו מיוחד בו או שדווקא בקירבה שהוא הציע לך? האם יש עוד מפגשים ארעיים כאלה ומה המשמעות שלהם עבורך?
אולי אם נצליח לראות אל מעבר נוכל ללמוד משהו משמעותי עלייך פנימה.
אשמח אם תכתבי עוד. קרן

טלי הי, אודה לך אם תספרי מעט על חייך: גיל, קשרים משפחתיים, ממתי את מרגישה כך וככל שתרגישי שנכון לך ואשיב לך בהקדם. שי

אף על פי ש"נורמליות" הוא נושא מורכב.
אני לא חושב שיש ספק בכלל שלרצות לחלות במחלה סופנית או להתאשפז בבית חולים לחולי נפש הינו דבר לא נורמלי לגמריי.
לרוב האנשים אין מחשבות כאלה.
אבל מחשבה זו מחשבה השאלה אם זה מה שאת באמת רוצה..ואם כן אז זה כבר בעיה שאני לא אתיימר להבין אותה.

הי טלי.
את מתארת את עצמך כילדה "רגילה" עם חלומות להיות מפורסמת ולהרוויח מלא כסף וזה נשמע לי כוח חי, חיובי ובוער. ולצידו מתקיים כוח אחר, הרסני, של למות, לחלות, להשתגע. אני מניחה שמתקיים בתוך נפשך פנימה, בלי יכולת להיות מודעת לכך הרבה, איזשהו קונפליקט בין שני כוחות אלו, כאשר נשמע כי שכוח החיים גובר על האחר וטוב שכך!
להפתעתך אולי, זהו מערך כוחות המתקיים בכולנו במידה כזו או אחרת, אך לא כולם יכולים להיות ערים לכך ולהבחין בסוגי המשאלות השונים.
אני מציעה לך, אם יש באפשרותך, לפנות לטיפול נפשי, שם תוכלי בסביבה בטוחה, שמבינה ולא שופטת מחשבות ומשאלות מסוג זה, לבדוק את מקור הפנטזיות הללו, מתי הן מופיעות ואולי להקל עליך מסבלן, שכן הן יכולות לגרום לכאב נפשי רב..
שיהיה בהצלחה. את מוזמנת להמשיך לכתוב. קרן

הי ג'ני.
מוות של אב הוא אובדן קשה וכואב ביותר כפי שציינת, ובמיוחד בגיל צעיר כל כך. את מתארת כיצד חזרת למסלול חייך די מהר, ואני תוהה כמה מקום נתת בתוכך לעיבוד האבל בטרם חזרת "לאיזון". החרדות שאת כותבת עליהן יכולות להיות ביטוי של הכאב ושל האבל שלא הסתיים.
אני חושבת שאת זקוקה לטיפול פסיכולוגי ויכולה לשפר בצורה ניכרת את איכות החיים שלך והקשרים שלך עם אחרים באמצעות טיפול שכזה. ישנם מרכזים טיפוליים ציבוריים שבהם ניתן טיפול פסיכולוגי בחינם. כיתבי לי את איזור מגורייך ואוכל להפנות אותך באופן יותר מדוייק.
שבת שלום. קרן

אני גרה באשדוד

הי ג'ני.
ישנה מרפאה לבריאות הנפש לילדים ונוער ברי' הסייפן 10, רובע ח'. באשדוד.
שם תוכלי לקבל טיפול פסיכולוגי ללא עלות. אני מציעה שתשתפי את אימך בכך, שכן טיפול בילדים וגם בנוער כרוך באישור של ההורים.
הטלפון ליצירת הקשר: 08-8664854/5
פתוח בין השעות 08-15

שיהיה בהצלחה! קרן

שלום אני במצוקה

הודיה הי
האם תוכלי לכתוב קצת יותר כדי שנחשוב איך לעזור לך? שי

שלום לך,

ראיתי שלא קיבלת תגובה עדיין, וחשוב לי להגיד לך בהקדם האפשרי לבטל את השיעור.

המורה שלך הוא המבוגר ובעל הסמכות, והוא מנצל את הכוח שלו לרעה. האחריות היא עליו! זו לא אשמתך בכלל! זה לא קשור לעובדה שהוא נשוי, למרות שגם זה מעיד על האופי שלו. אם תמשיכי עם זה זה לא יוביל למקומות טובים. אני לא אגיש לך להתייעץ עם מבוגר , אבל חשוב שתפסיקי את השיעורים איתו.

קודם כל ... תודה שהגבת... זה אחרת כשאני יודעת שאני לא לבד...את צודקת... אבל חשוב לי שתדעי שלא קרה פה שום דבר שהיה נגד רצוני...או יותרנכון; לאחר שביטאתי חוסר רצון.... הלחץ שלי הוא בגלל שאני מתה לומר לו שנפסיק עם זה ושיפזיק לפנטז עלי ולדבר על מניות. זה לא אני ולא מתאים לי. אבל בשיעורים אני מרגישה שאני מאבדת שליטה קצת על עצמי... אני רוצה לדעת מראש מה לומר לו. ואז לסגור לגמרי את הסיפור הזה... כי אם לא אהיה החלטית , אז הוא לא יוותר עלי.
. מנסיון! כבר איזה פעמיים אמרתי לו שאני לא חושבת שזה מתאים. שיספר לי על יחסיו עם אשתו ועל פורנו שהוא רואה ועל כמה שאני יפה וחכמה ובוגרת מאוד לגילי ושהוא אף פעם לא הרגיש ככה. למשהי ..... וכו וכו..
אז הוא הפסיק לתקופה והיה ממשיך לרדוף אחרי....
תביני!

אני יכולה לבטל את השיעור אבל אז ארגיש שיש פינה שלא סגרתי אותה עדיין ואני רוצה שיהיה ברור גם לי וגם לו שאין מצב שיהיה ביננו קשר שקשור למיניות. עם כל זה שאני נמשכת להיות בחברתו.. ואת זה אני לא יודעת איך לומר לו.
בבקשה תגיבו מהר... הוא אמור להתקשר היום לקבוע שיעור ואני רוצה שזה יהיה השיעור האחרון... איך אני עושה את זה?????? ......

איך עושים את זה? באסרטיביות וביטחון עצמי. פשוט אומרים לא!! שכרת אותו לעזור לך ללמוד. הוא עובר את הגבול. את לא מרגישה בנוח ולכן את מפסיקה את השיעורים.
זה שאת לא מרגישה בנוח להיות איתו לבד זו מספיק טובה להפסיק את השיעורים. אם יש לך מערכת יחסים טובה ופתוחה עם אימך את יכולה לשתף אותה בזה.אני במקומך לא הייתי נפגשת איתו יותר. השיעור האחרון היה צריך להיות בפעם הראשונה שהוא חצה את הגבול. את לא צריכה עוד בלבול. זה גם ככה גיל מבלבל.

דנה! את מקסימה ונותנת לי כח! . כ"כ צודקת.... את נותנת לי גם להרגיש מה שהבנתי בשכל....
אני יעשה את זה.. למרות שזה קשה גם לי... תיקון קטן; אני מרגישה מאוד טוב בחברתו אבל לא מרגישה טוב עם עצם העניין שזה אדם נשוי ואין לנו מצב לעתיד משותף... ושזה יכול לגרום עוול לאישתו ... המוסריות והערכיות שבי לא נותנת לי לאפשר מצב כזה.....
שלא תטעי... אמרתי הרבה פעמים "לא" לגברים שהתחילו איתי רק בגלל שידעתי מראש שהם לא מתאימים לי ( לא בוגרים, אופי לא מתאים, מצומצמי אופקים ושאיפות לא תואמות, רוצים רק.. וכו) מהרבה סיבות שבעולם...
הצעת לי לשתף...אז תרשי לי לספר לך שאמנם הקשר שלי עם אימי הוא טוב אבל לעולם ל! לא אספר לה... כיוון שהיא מקסימה אך לא ממש יודעת לשמור סוד.... ואבא שלי : הדמות שלו לדעתי רק סיבכה את התמונה.. לא. הוא לא יודע כלום. אבל, אין לי איתו קשר. הוא אדם קשה. ממורמר. והדמות של אבא אוהב ומבין די חסרה לי בחיים ואולי זו הסיבה שקרה מה שקרה... לא יודעת. אולי חיפשתי איזה "אבא" שאני לא קיבלתי.....
ככה שאני מרגישה ממש לבד... ולכן כתבתי פה... מבינה?!
עברתי הרבה בחיים ... לא מכחישה... ואולי זה מה שהביא אותי למצוא שפה עם גדול ממני בהרבה ולראות את החיים אחרת....
אני יעשה מה שאמרת ויעדכן אותך איך זה התפתח .....
ושוב; תודה תודה תודה.....

הי שיר יקרה,
אני מבינה את הדחיפות ואת הציפייה שלך לתשובה מהירה, ומניחה שהתאכזבת.. אבל שמחתי לראות שקוראי הפורום הגיבו לך באריכות.
לא ידוע לי גילך, אך נדמה לי מדברייך שאת צעירה מ18 שנים.
חשוב שתדעי שהתנהגותו של המורה אינה מקובלת ואסורה לפי החוק. וזאת משום שהוא בוגר ואת קטינה (כנראה), ומשום שהוא המורה שלך וניתן לחשוב שקשה להתנגד לרצונו בשל היותו המורה שלך.
כתבת שאינך יכולה לשתף את אימך ואת אביך. האם יש דמויות אחרות משמעותיות בחייך כמו דודה, אחות גדולה, יועצת? חשוב שאדם מבוגר יהיה מעורב ויוכל לתת לך את התמיכה לה את זקוקה כדי להפסיק את מה שמתחיל לקרות!
במידה ואין דמות כזו אני רוצה להציע לך, על מנת שלא תאלצי להתמודד לבד, להרים לי טלפון ונחשוב יחד כיצד ניתן לומר לו ומה כדאי לעשות. את יכולה לפנות גם במייל הפרטי אם את חשה יותר בנוח.
054-5572217
[email protected]
מצפה לשמוע ממך. קרן

קרן הי, מהמכתב שלך עולה הרגשה של ריקנות ותחושה עמוקה של מחסור במשמעות אמיתית עבורך. ומנגד, עולה הרגשה של חוסר ביטחון אצלך, עד כמה את בעלת משמעות עבור אנשים סביבך, עד כדי אמירה שלך כי לא ברור אם יבחינו בך אם תיעלמי. נדמה כי מלבד ההרגשה הכואבת של חוסר המשמעות את צריכה להתמודד עם הצורך להסתיר את הרגשתך מפני הסביבה.
על מנת שהתגובה שלי תהיה משמעותית עבורך, אודה לך אם תספרי מתי החלה תחושה זו עבורך וגם מעט על חייך היום (חברים, משפחה האם דבר השתנה אצלך או בסביבך) ואתייחס בהקדם. שי

אני ממש לא יודעת... אף פעם לא הרגשתי מרוצה ממה שאני עושה, אבל לפני כמה זמן פשוט הסתכלתי על מה שאני עושה ואמרתי לעצמי שאין מצב שככה אני מפיקה את המקסימום שלי. חסר לי משהו להשיג או "להיתלות עליו"... כל דבר שרוצים רק נעלם אחרי שמשיגים אותו, ופשוט כבר אין למה לצפות....
ובקשר למצב החברתי שלי וזה, אז יש לי חברות וידידים, והרבה, וגם המשפחה שלי מאוד תומכת ופתוחה, אבל אני לא מסוגלת לספר כלום לאף אחד. לא משנה באיזה מסגרת או למי, אני פשוט לא מסוגלת לספר מה אני מרגישה וככה אני תקועה עם הדיכאון של עצמי.... וגם שום פסיכולוג לא יעזור, הייתי כמה פעמים שהייתי יותר קטנה אצל פסיכולוגית, וגם אמא שלי פסיכולוגית, אז היא מזהה אצלי תמיד קשיים.. אבל אני פשוט לא מסוגלת עוד להישאר עם זה...........
נ.ב. סליחה על החפירה

קרן הי, נדמה כי שני דברים מכבידים על חייך הראשון הוא תחושת חוסר התכלית שאותה את מרגישה ואולי גם חוויה של חוסר שביעות רצון מעצמך - כאילו שום דבר לא באמת מספק אותך. השני, הוא הרגשה כי אין פתרון למצב ובמילים אחרות אין אדם בעולם שיש בכוחו לשנות זאת. יחד עם זאת, את פונה לפורום לעצה כך שיש בך חלק שלא ויתר על התקווה כי ניתן לחולל שינוי בתחושת הריק ואולי אפילו אי שם יש מישהו שיכול לסייע לך.
בחיפוש שלך אחר משמעות יש הזדמנות לברר מה הם הדברים המשמעותיים עבורך, כאלו שאינם חולפים ללא רישום בתוכך. אולי בטיפול או בשיחה עם הורייך יתאפשר להבין ,לכל הפחות, מה עשוי למלא אותך במשמעות ובנוסף היכן את יכולה להרגיש עצמך משמעותית עבור מישהו אחר.
יש לי הצעה מעט חריגה, אולי כדאי לך לבחון את הדברים באופן מעשי ולא רק במילים. כלומר, במידה ואת אוהבת חיות גשי לעמותה ובקשי להתנסות בהתנדבות ולראות כיצד תרגישי (וכך גם בכל נושא ובכל עמותה). אני מייעץ לך זאת כיוון שייתכן והחוויה שתעברי בהתנסות זו תמלא אותך במידע ובמשמעות חדשים ובעלי ערך, שכן הדיון הפנימי שמתקיים בתוכך יפגוש אנשים (או חיות) שיעוררו רגשות שניתן לחוות רק במפגש ישיר. ייתכן ואז יתאפשר לך לחוות תחושת תכלית ולא פחות חשוב עד כמה את יכולה להיות משמעותית וחשובה עבור מישהו או משהו. את מוזמנת להמשיך לפנות לפורום, שי

הי כרמית,
אני שומעת את האכזבה בדברייך כשגילית שהשחקן המפורסם עבר לגור עם חברתו לחיים.. ואולי אפילו הכעס "איך הוא עשה לי את זה?.."
אני חושבת לעצמי שהוא בוודאי מייצג, כמו עבור נערות רבות בגילך, מצד אחד דמות מוכרת ו"קרובה", שניתן לאסוף פרטים ואפילו אינטימיים על החיים שלו ואפילו לדמיין שיום יבוא ותפגשו.. ואולי גם את תהיי מפורסמת.. אך זוהי גם במידה רבה אשליה, של משהו קרוב כשהוא למעשה כל כך רחוק. מעניין מה היה קורה אם היית מכירה אותו במציאות- אולי היית מגלה שאת בכלל לא מעוניינת..
את מציגה שתי אפשרויות מאוד קיצוניות בהתמודדות עם המידע שהגיע לידייך לגבי השחקן המפורסם - או למחוק אותו או להמשיך לאהוב אותו. אני חושבת שהפתרון הוא להמשיך לאהוב אותו אך גם לקבל את אי השוויוניות בכך שאת מכירה אותו דרך דפי העיתון או המחשב והוא לא מכיר אותך ואולי גם לא יכיר בעתיד.
את מוזמנת להמשיך להגיב. קרן

לצערי אין לי דרך להוציא את המורה לספורט מראשך ואפילו נדמה כי אם רק אנסה להוציאו מראשך הוא יתפוס מקום רחב יותר. זאת, כיוון שההתאהבות שלך היא לא מעשה מחושב שאפשר לשכנע אותך לחדול ממנו אלא הרגשה שממלאת אותך וקשורה להרבה מאוד גורמים שונים ומשונים שמתקיימים כעת אצלך. יחד עם זאת, אני מניח שהמורה אינו הדמות המתאימה לך לקשר זוגי בגלל השוני הרב ביניכם, שככל הנראה לא יאפשר לו להיות עבורך איש קרוב שתחושי אתו שפה משותפת כפי שתהיה לך עם בני גילך.
לכן, אני לא מאמין שאצליח לשכנע אותך, אלא אומר שהאחריות על כך שלא ייווצר קשר היא על המורה שלך, שאמור לשמור על כללים ברורים שמחייבים כל מורה ואינם מאפשרים קשר בין מורה לתלמיד. למעשה אני אומר לך כי ככל הנראה שהקשר לא יתממש.
יחד עם זה, ההרגשה הכואבת אותה את מרגישה, כאשר אינך מצליחה לקבל את תשומת הלב אותה היית מעוניינת לקבל, כנראה תוביל אותך בהמשך (אני מקווה) להתאהבות אחרת ואפשרית יותר שאולי תאפשר בשבילך גם קשר אמיתי.
את מוזמנת להמשיך ולהגיב. שי

הי שיר.
הדאגה לחברתך ראויה להערכה. אם כי מיעוט הפרטים מצמצם את יכולתי לענות לך.
ידוע לך האם מישהו יודע על כך שהחברה לא אוכלת וחותכת? ההורים? היועצת? המורה? במידה ואף אחד לא יודע- תפני אליה ותנסי לשכנע אותה שכדאי להתייעץ עם מישהו מבוגר. אם כבר ניסית, יהיה מעניין לשמוע איך היא הגיבה. הרעבה יכולה להיות הרסנית וממיתה במקרים קיצוניים ואני מאמינה שהסביבה תבחין בכך, כמוך.
אני מתארת לעצמי שהיא בטח מאוד מאוד כואבת וסובלת מבפנים, והחתכים הרבה פעמים יוצרים הרגעה, אבל זו רק הרגעה נקודתית, כי הכאב הפנימי שב וחוזר. יש דרכים לעזור לה אם תפנה!
את מוזמנת להמשיך להגיב בפורום, ולהזמין גם את חברתך לכתוב. קרן

הי, מהפנייה שלך אפשר ממש להרגיש איך רגשות של רצון בקירבה ודחייה יכולים להתקיים בערבוב ואולי אפילו יחד. נדמה לי שככל הנראה שניכם מרגישים רגשות חמים האחד כלפי השני אך אולי הקושי הוא בדרך בה כל אחד מכם מבטא רגשות אלו, ובכל הנוגע לרועי אולי בקושי שלו לבטא את הרגשות באופן חופשי ומול אנשים אחרים. יש לך אפשרות לשוחח איתו על כך ולבדוק האם יכולה התגובה שלו להשתנות. אפשרות אחרת היא לקבל את הקושי שלו בתחילה ולקוות לקשר קרוב כאשר אתם לבדכם והאפשרות האחרת היא פשוט לומר לעצמך שהאופן בוא הוא מתנהג כלפייך מול אחרים זו לא דרך נסבלת עבורך, לפחות בשלב זה.שי

רות הי, במכתבך את מעבירה בדרך ברורה גם את הרצון שלך בקשר משמעותי וקרוב וגם את הקושי שאת חווה במהלך חייך (בקשר האחרון אולי באופן החריף ביותר) לבטוח. כיוון שאת נמצאת עכשיו בכאב נפשי על חווית אובדן האמון בחבר לשעבר ובחברתך, נדמה לי שתחילה חשוב שיהיה משהו מסביבך שאיתה יתאפשר לך לשוחח ולחלוק בכאב, אולי כפי שאת עושה בפורום. להבנתי בהמשך יכול להיות משמעותי בשבילך לחשוב אולי יש משהו בדרך בה את יוצרת קשרים שתורמת, במידה מסוימת, לחוויית הנטישה ואובדן האמון. לעתים דווקא המקום שמושך אותנו הוא לא המקום הטוב בשבילנו. הייתי מציע לך לפנות לטיפול כדי שאדם מקצועי יוכל ללוות אותך בכאב שלך ובהמשך לאפשר לך להבין את הדפוס המכאיב אותו את עוברת בקשרים עם אנשים (ככל הנראה לא רק גברים). מלבד זאת, סיפרת על חוויות מכאיבות מעברך שלהבנתי חשוב לדבר עליהן ולעבד את הכאב שאת נושאת בזיכרון שלך. אנחנו כאן במידה ותרצי להגיב. שי

לפעמים נשים נכנסות למערכת יחסים עם גבר כתוצאה מזה שהם פשוט מכירים או מתאהבים ופשוט העניין זורם משם , הולך הולך, לא הולך חותכים. נשים לא נתקעות על זה .
כמובן שרק נתתי כאן דוגמא ואני עושה הכללה.

העניין הוא שאם אני נכנסת למערכת יחסים עם מישהו ויש לי באמת כוונות להיות איתו ולא סתם משהו חולף אז אני רוצה שידע מראש לאן הוא נכנס , שידע את העבר שלי ( קצת פחות קצת יותר ) , שידע שאיתי אין משחקים אני לא יתן לגבר לפגוע בי שוב.
יש לי תמיד מחסום שאומר לי תיזהרי בכל צעד, את יכולה להיפגע.
בקיצור אני יודעת שאני יותר מדי פרנואידית ויש המון נשים שנפגעות וכמובן גם גברים , פשוט פיתחתי מעין מנגנון הגנה בגלל העבר שלי ואני מאוד חוששת להיפגע כל פעם מחדש .

אני מרגישה שאם אני ישים את זה בצד אז זה יתן לי לגלות דברים חדשים , לסמוך על הבן זוג שלי להבין שלא כולם כאלה ושלא הכל כל כך נורא . אני פשוט לא נותנת לעצמי לסמוך עליהם בשביל לא להיפגע .

מה אני יכולה לעשות בנידון , איך אני יכולה להטיב את המצב ? לא לחשוש תמיד להיפגע?

רות הי,אפשר להבין את הרצון לשים בצד את הזיכרונות המכאיבים על מנת לאפשר מרחב של חופש פנימי לפעול, לבטוח וליצור קשרים בהם תחושי עצמך בטוחה ורצויה. האסוציאציה שעולה אצלי מצמד המילים "לשים בצד" זה לסגור בקופסא עמוק בתוך הנפש ולזרוק את המנעול לעולמי עד. אולי כך הזיכרון, הרגש, הכאב והחששות יעלמו ולא ישובו עוד. אולם, על פי רוב כשהנפש עוברת ארועים קשים ושמה אותם בצד, לא נוצרת חוויה של הקלה ואולי אפילו לעיתים החמרה, שכן יחד עם הזיכרון הנעול נוצר עולם פנימי עם חלקים מנותקים (סגורים) בתוכו שאפשר לדמות אותו לגוף עם איברים פנימיים שאינם מחוברים האחד לשני.
לכן, על פי רוב, על מנת לאפשר לך לבטוח וליצור חופש פנימי גדול לחוות קשרים שיהיה לך טוב בתוכם, הדרך היא דווקא לפתוח ולעבד את שאירע לך ולהבין ולהרגיש את משמעותם עבורך. בדרך זו החוויה הכואבת משתלבת עם הרבה חוויות נעימות יותר והיא נהיית נסבלת יותר ופחות שולטת ביכולת ליצור קשרים. תהליך זה אינו פשוט והוא מתבצע על פי רוב בחדר הטיפול עם איש מקצוע מתחום הנפש. למעשה, על רגל אחת ניסיתי להעביר לך מניסיוני את התהליך הנפשי שיכול לסייע לך ולאפשר לך לצאת לדרך בטוחה ובוטחת יותר. שי

שלום לך,
כתבת הרבה על התגובות שלך- מתעצבנת, נופלת על הרצפה ובוכה, רעד. אני מניחה שאלו תגובות שנותנות ביטוי לכאב נפשי פנימי קשה, למועקה, לחרדה ולייאוש.
קראת לעצמך מבולבלת ואני תוהה על שבחרת להגדיר את עצמך באופן זה. שכן נדמה שאת בתוך תוכך, ויש לציין עם הרבה בגרות, יודעת שאת זקוקה לעזרה של איש מקצוע כדי לדבר ולמצוא פתרונות פנימיים להקלה על הסבל ולהתמודדות טובה יותר עם מה שעובר עלייך. נדמה מדברייך שאת יודעת שלהיות "ילדה רעה" זהו "פתרון" זמני בלבד שיוביל אותך למקומות כאובים יותר, ואולי את חושבת לעצמך שזו תהיה דרך טובה להראות להורייך עד כמה את זקוקה לעזרה.
מאחר ואת כותבת על מצב כלכלי קשה, אני רוצה להציע לפנות למרכזי בריאות הנפש - שם ניתן לבקש טיפול פסיכולוגי ללא עלות. יש תחנות שכאלו בכל איזור בארץ. אם תכתבי את מקום מגורייך אוכל להפנות אותך באופן יותר ספציפי.
את מוזמנת להמשיך להגיב בפורום. קרן

מקום מגוריי הוא אופקים [ליד באר שבע ]

הי,
מצאתי מספר מרכזים שיכולים להיות עבורך מקום טוב לקבלת טיפול פסיכולוגי ללא תשלום. מאחר ואת מתחת לגיל 18 - תהייי מחוייבת לידע את הורייך ולקבל את הסכמתם וחתימתם לטיפול.
שירות פסיכולוגי באופקים: 08-9960572

מרפאה לבריאות הציבור באופקים: 08-9982304

מרכז טל- מרפאה לבריאות הנפש בבאר שבע: 08-6282770

הפוך על הפוך בקריית גת (מרכז צעירים): 054-9773830

שיהיה בהצלחה. קרן

תודה רבה !! (:

נופר יקרה,
קשר בין אחים הוא בין הקשרים הקרובים ביותר שאנו רוכשים במהלך תקופת החיים הראשונה שלנו, ולעתים זה נותר קשר משמעותי שאנו יכולים להישען עליו למשך שנים רבות. כמו שכתבת "על מי אני יכולה לסמוך אם לא עליו..". יחד עם זאת, ישנם מקרים רבים שהקשר הופך לקשה ולעתים לבלתי אפשרי. ריב בין אחים קשור לרוב בקנאה ותחרות על תפקידים במשפחה, על אהבת ההורים ותשומת הלב שלהם. אני תוהה על מה אתם רבתם, ובמה הוא "בגד באמון" שלך שהחלטת שאינך יכולה לדבר איתו לתקופה כל כך ממושכת..
בכל אופן אני מבינה שאזרת אומץ והחלטת לסיים את הריב מיוזמתך. זה ראוי להערכה. אני רוצה להציע לך לעשות חשיבה משמעותית עם עצמך על מה קרה בכל זאת בתוכך שמאפשר עכשיו את חידוש הקשר בשונה מבעבר. ויכול להיות שניתן יהיה לומר זאת לאחיך כשסוף סוף תדברו. אני מאמינה שמחווה שכזה מצידך, תוך לקיחת אחריות מסויימת תעזור לכם לחוש קרובים שוב זה לזו.
שיהיה בהצלחה. קרן

הי, אפשר להבין את חוסר הרצון שלך לטפל בחלקים המכאיבים שאת חווה בחייך כאשר את יודעת שאותם מקומות שגם יוצרים כאב הם גם נותנים לך סיפוק. אם תוותרי עליהם יחד עם כאב שאולי יעבור יש סיכוי שתרגישי ריקנות מבפנים וחוסר ייחודיות ואולי אפילו תרגישי שאת יכולה לאבד את הדבר המיוחד הזה שמבדיל אותך מכל יתר האנשים בעולם. לכן, אבקש ממך לחשוב ומה הן הסיבות מצד אחד שבגללן עלייך להקטין את הסבל ומצד שני מהם הדברים המכאיבים שעשויים להתרחש אם יעלם הסבל. אודה לך עם תשתפי במחשבותייך את הפורום ונמשיך לשוחח. לאחר מכן שי

אמממ , אני חייבת שזה יפסיק , כי זה עושה לי רע , ויש לי התפרצויות , ובכללי זה כבר 4 וחצי שנים ככה ובאמת שכבר נמאס לי , פלוס שאני מרגישה מוזרה כי כאילו איזה בן אדם שפוי , יתחיל לבכות ואז יישב חצי שעה וישבור לעצמו את היד ? ואני לא יודעת מה יקרה אם זה יעלם . אבל אני מרגישה שבטח יהיה לי חסר משו אחרי שנים שזה ככה וזה כבר נהיה הרגל פשוט , וככשום דבר רע לא קורה ואן לי סיבה להרגיש רע , אז אני מדמיינת סיטואציות מכאיבות , כמו מוות של אלה שקרובים אליי . ובסופו של דבר אני מרגישה רע אם זה אבל מסופקת . ולא מסופקת כאילו טוב לי אלא מסופקת , "יופי הצלחתי להכאיב לעצמי סתומה " .

הי, אתחיל מהסוף, למרות התנגדותך להיכנס לטיפול אני יכול לחשוב שעבורך זאת המסגרת המתאימה, ולא רק בגלל קשייך אלא אולי יותר בשל היכולת הגבוהה שלך לבטא את עצמך ולהיות בשיחה פנימית עם צדדים שונים בתוכך. להבנתי, זאת יכול ייחודית ויכולה להביא אותך לשינוי משמעותי באמצעות טיפול. שכן, בתוך טיפול למעשה את מדברת עם עצמך באמצעות אדם אחר שמקשיב ומנסה יחד איתך לראות את שעובר עלייך ולהיות איתך גם בכאב ובסבל וגם בשמחה. למרות שהייתה לך התנסות עם אשת מקצוע ממנה לא היית מרוצה, אני מציע לך לחשוב על כך שכפי שלא עם כל אדם תתחברי אך אין בכך להראות שאין ביכולתך למצוא חברים כך זה עם אנשי מקצוע בתחום הנפש - בסוף את יכולה למצוא אדם-מטפל עימו יווצר קשר שיהיה לך טוב בו.
ואם אשוב להתחלה, ניכר כיום החלק בתוכך שסובל מהמצב מרים את ראשו ואומר שחייב לבוא שינוי ואילו החלק ש"נהנה" מהכאב ולעיתים אף יוצר אותו מתנגד לכך. אפשר להרגיש את הרצון שלך להיות מסופקת בדרכים אחרות ואת מספרת כי לא תמיד היה כך בחייך. אולי דרך טיפול תוכלי להרגיש מעט יותר מלאה בתוכך בדברים נעימים יותר ותלמדי להנות מהם ומעצמך ואז יקל עלייך לותר על הסיפוק המכאיב בו את מצוייה. שי

הי שחר היקרה,

את מתארת תחושות מאוד קשות שאת חשה כלפי עצמך. מתוך הקריאה של פנייתך אני יכולה לחוש את הסבל והכאב הפנימי שמתלווה למה שתיארת וחושבת עם עצמי עד כמה קשה לחיות לצד תחושות שכאלו.
אני תוהה מה גרם לך לחוש כל כך שונה, לא אנושית, בודדה ולא אהובה? האם זה משהו שעשית? שעשו לך? שגילית על עצמך? אני רוצה להציע שתשתפי עוד כדי שאוכל לעזור לך יותר במדוייק. קרן