פורום נוער במצוקה, תמיכה נפשית - יש לך שאלה?

צופית הי, מצער לשמוע על חיים מלאי כאב שלמולם המוות מהווה אפשרות מקלה. אודה לך אם תספרי מעט מהו גילך, איך את מבינה את השינוי שהתרחש אצלך בשלושת החודשים האחרונים והאם היית בעבר בטיפול נפשי (ואם כן האם סייע לך?). שי

היי שי, אני בת 17.
אני לא מבינה את השינוי שקרה - זה אחד מהדברים (אמנם הקטן מבניהם) שמפריע לי שאין לי מושג למה זה.
הייתי לפני שנתיים בטיפול. זה ממש לא הועיל

צופית הי, אני ממליץ בחום לשוב לטיפול עם המטפלת שהייתה לך או עם אחרת, שכן יש אפשרות שבשנתיים מאז הטיפול התרחשו דברים בחייך שיסייעו לך להיעזר היום בטיפול יותר מבעבר. בהמשך לכך, נדמה כי לפעמים את מתמודדת עם דברים מכאיבים בחייך, שאינך יודעת מדוע הם מתרחשים וזו נקודה שחשוב לברר באמצעות טיפול.
מלבד זאת, אני רוצה להסתכל יחד אתך על הכוח שיש לך שכן נשמע שלאורך תקופה משמעותית הצלחת להתמודד עם קשייך עם הרבה כוח ונחישות. להבנתי, כוח זה לא נעלם וחשוב שתשובי להרגיש אותו בתוכך ויסייע לחולל שינוי במצב הנוכחי.
מלבד זאת, תיארת שינוי ממצב טוב יותר למצב טוב פחות ואני נוטה לחשוב שכפי שהמצב היותר טוב השתנה כך גם המצב הנוכחי ישתנה. את מוזמנת להמשיך להגיב. שי

אני לא חושבת שיש לי כוח. בכלל לא.

עכשיו אני גם בסכסוך עם אמא שלי היא מסרבת לשמוע מה שיש לי לומר לה, היא מסרבת להחשיב אותי כבת שלה, אז אני לא יכולה לדבר בכלל על לחזור לטיפול
אנחנו בסכסוך כי לפני חודש אבא שלי מת (תודה לאל סוף סוף חיכיתי לזה הרבה.) ואני סרבתי לבוא ללויה, שרפתי כל זכר ממנו, ואמרתי לה בדיוק מה אני חושבת על מי שהוא היה.
היא לא יודעת למה אני שונאת אותו, ולמה מבחינתי הוא אדם נוראי.
לצערי הרב, היא, לא נחשפה לפרצוף האמיתי שלו.

צופית הי, נשמע שאת מחזיקה בתוכך רגשות רבי עוצמה בתקופה מורכבת וכואבת במשפחתך (גם באם את מרגישה שפחות עבורך). בתקופה זו קיים קושי להכיל אמירות כואבות וייתכן מערערות כלפי אביך וחווית שליליות הזכורות לך ממנו. ומעבר לכך ייתכן שחלק מהעוצמות הרגשיות מופנות כלפייך,
יש לי מספר הצעות עבורך: הראשונה היא לפנות ליועצת בית הספר ולשוחח איתה על שעובר עלייך בתקופה האחרונה. ייתכן והיא תשוחח, במידת הצורך עם אימך בנוגע לטיפול. מלבד זאת, קיימות מרפאות לבריאות נפש אזוריות, שגם בהן יש צורך באישור של אמך, אך ייתכן וובתיווכם יתאפשר להשיג אישור זה.
כפי שאת מבינה אני מפנה אותך לאיש מקצוע שייסע לך בעומס הרגשי בו את מצויה, שכן לדעתי חשוב שתקבלי תמיכה נפשית ושתיהיה לך פינה משל עצמך לפרוק את אשר על ליבך. את מוזמנת להמשיך ולהתייעץ עם הפורום. שי

אני מרגישה שאני מזדהה עם חלק מהתחושות שלך אז הרגשתי צורך להגיב.גם אני מרגישה שהמוות יכול לפתור את כל הבעיות שלי אבל אין לי אמץ להתאבד אז המחשבות על זה רק מרחפות.ההורים שלי גרושים ואין לי קשר עם אבא שלי.אני שונאת את אבא שלי,בשבילי הוא סתם מישהו.לא אכפת לו בכלל מהמשפחה והוא אפילו לא משלם מזונות כך שכל הנטל הוא על אמא שלי כך שזה גורם לי עוד יותר לשנוא אותו.בגלל שאני תמיד טיפוס שהוא בדיכאון ואין לי חברים אז אני הרבה אוכלת שטויות בעיקר אז במקרה הזה אני ההפך ממך.
הגבתי כי אני מרגישה תמיד צורך שמישהו ינסה להזדהות עם הרגשות שלי אז חשבתי שאולי גם את תרציתי שמישהו יגיב ויזדהה עם התחושות שלך

דנה הי, האינטרנט הוא מקום בו אנשים יכולים לשאול זהות מבלי לחשוף חלקים אמיתיים ולא מושכים בעצמם ומנגד אפשר להתאהב בדמות חלקית ודימיונית שנדמה כי היא טובה יותר מכול הדמויות המציאותיות שיש בהן טוב ורע.במילים אחרות, התאהבת בדמות וירטואלית וכאשר התגלה האדם המציאותי הפער היה גדול ומכאיב.
נדמה שיש בקשר חלק שאינו בריא לך אך עם זאת לפעמים נמשכים גם לצדדים שאינם בריאים וייתכן שגם לך יש משיכה לחלק שלמעשה פוגע בך בתוך קשר זה ומקשה על סיומו. מעט דומה למצב של התמכרות.
אני מציא לך להעזר בדמות בוגרת בסביבך על מנת שתסייע לך לעשות את המעשה הנכון שהוא לסיים את הקשר. זה יכול להיות הורה או יועצת בבית הספר, שכן מעבר להיבט הנפשי נדמה שיש למעשים שאת מתארת גם צד פלילי (למיטב הבנתי) שהיה רצוי להתייעץ לגביו עם עורך דין או איש משטרה. חשוב לי להדגיש, כי מתקבל רושם שבקשר הזה יש תוקפן אלים ויש קורבן וזו את, ואת צריכה מישהו מסביבך שיעזור לך להגן על עצמך מפני התוקפן ואולי גם מפני צדדים בנפש שלך שמכאיבים לך. את מוזמנת להמשיך לפנות. שי

אחותי מפחידה אותי.
היא מרגע לרגע רוצה יותר ללכת משם.
קשה לי, אני לא עומדת בדברים שהיא אומרת לי.
זה ממש קשה לי.

שלום לך.
קראתי את שכתבת ומאוד בלטה לי ההשוואה שאת עושה בינך לבין חברייך או אחרים סביבך.
אני חושבת שמה שיכול לעזור לך להחלץ מהלחץ הזה בו את מצויה הוא דוטקא להתבונן לרגע פנימה ולחשוב עם עצמך למשל אלו מקצועות את אוהבת? במה את יותר חזקה ובמה פחות? ולהשקיע ושים את הדגש במה שאת אוהבת.
אם תוכלי לוותר על התחרות עם אחרים ולהיות יותר קרובה ליכולותייך את, אני בטוחה שיוקל לך.
בהצלחה. קרן

זיט הי, קראתי את מכתבך ואודה לך אם תוסיף מספר פרטים: מהו גילך (פחות או יותר), האם היו לך קשרים רומנטיים בעבר. מלבד זאת, כיוון שאני מעוניין לסייע לך, האם תוכל לנסח במה היית רוצה שאסייע לך או במה היית רוצה ליצור שינוי בחייך? שי

מה שאני רוצה לשנות הוא בלתי אפשרי כי המחיר לזה וזו עובדה עליי להיות או צבוע או עם הרבה משאבים שכולם יקנאו וירדפו אחרי וזה גם מגעיל אותי ם זה היה אפשרי שאדם יקבל אדם בלי קורות חייו זה יהיה מצויין כי רקע רגשי בעייני על רקע מקצועי תופס בהרבה זה נהיה כלכך נחות בעייני האדם ולמה זה כי עובדה שיש הומלסים ואנשים נזקקים וכל מיני בעיות אחרות והסיבה לכך שלא נפתרות הבעיות האלה הן מתוך צביעות ויכול להיות שלאדם שנתנו עזרה לאט יקבלו את אותו פידבק מצופה וברגע שלאדם אחר יש יותר כוח הוא מנל אותו רק עבור האינטרסים האישיים והלא איכפתיםבמקום לקבל עובדה שנכון יש אדם שמתחתיך אבל לשם מה לדרוך עליו במתכוון כדי להרגיש טוב ? זו צביעות העובדה שאני פונה עכשיו לאיש מקצוע שזה לגמרה לא מה שאני מאמין בו ומספר מוכיחה שאני בתוך המערכת הנוראית הזו אף אחד לא קבע כי ד"ר משהו יכול לעזור אין פה 100 % ובשום דבר אין ויכול להיות שרק אני יוציא אותי מהמצב הזה וברגע שזה יקרה ממני לא יהיה בי תלות רק שנאה שתצא כי כשיהיה לי כוח אני יעזור למי שחלש ממני ומי שמעליי תופס מעצמו אצטרך לעקוף אותו כדי שהוא יפסיק עם חוסר הצדק הזה

לדבר על הבעיה לא תפתור לי דבר אלא לעשות ואני מחפש דרך אחרת ובכל דרך שאני נתקל אני נאלץ לשקר לעצמי אני חושב שעם אשיג את מה שארצה ובסוף יהיה לי כוח אוכל להשתמש בו נגד כל הלעג והצביעות שאני נחשף כן אני בטוח שזה מה שאעשה וכןאמונה לא יודע עד כמה היא עוזרת לי אני כל יום מתפלל שיהיה לי את הכוח להחזיר לאלו שבגללם אני אכול קינאה ומאוד הרגיז אותי המספר טלפון אני לא אתקשר לקבוע פגישה לבזבז עוד כסף תגיד לי חינם ואחשוב על זה אני כבר יודע איזה תגובה אני יכול לקבל על ההערה שלי "אני גם אדם ולמדתי להיות פסיכולוג מי יעשה לך טובה בחינם " אז בו אגלה לך משהו אני כל חיי לא חשבתי על החזר עבור הטובות שנתתי כי זה נקרא לתת עם אתה רואה בעזרה שלך רק מסגרת המקצוע שלך אשמח עם לא תגיב כי אני פונה לדם לא למשהו שחושב שהוא למד ויכול לעזור תמורת כסף אתה לא מעליי בגלל שלמדת ואני מתערב שלך יש בעיות בחיים והרבה שגם עם התארים שלך לא תוכל לפתור וזה רק מוכיח את "העובדה" ואני לא מנסה להוכיח שאני צודק כל בני האדם רבים על צדק אני מדבר על עובדות בשטח
במקום לשמור דברים בבטן כמו כולם אני נותן לך לשמוע את הכל כי כבר לא איכפת לי גם ככה אתה לא מסוגל לעזור ואני מתערב שעם אחד הפציינטים שלך היו קופצים מהגג היית עדיין סופר את הכסף שלך כי אתה סוציומאט כמו כולם או שאני טועה?

לא היה לי דבר בקרב תקשורת אין לי מושג איך תקשורת עובדת במובן לא צבוע כי כל מה שאני נחשף זו צביעות בזמן שתמימות נתפסת כדבר להשתלטות דוגמא "שני עובדים לכל עובד יש תפקיד ,אחד מהעובדים תמים והעובד השני לא ,העובד שאיננו תמים מחליט לתת לתמים מטלות למרות שאין לו סמכות לכך בעוד שהלא תמים עושה פחות בזמן עבודתו כי הטיל את מטלותיו בתמים .
אני לא רואה דרך שאינה צביעות ועם מדובר על רקע רומנטי הייתי אדם אמיתי ואמרתי מה שהרגשתי אני מבין כמה זה לא טוב לצד השני כי כל מה שהצד השני רוצה זה את הרגש הטוב שאני יכול ליצור עבורו וזה אולי היה בילדות היום עם אין לך דבר להשוויץ בו תישאר לבד ועם אתה אוהב להראות איכפתיות וחוסר ביטחון שזה לגיטימי בעייני נשים פוסלות ואוהבות אדם שבסופו של דבר לי נראה קיצוני ואף מסוכן יותר בכל מהלך ההיסטוריה הצביעות נשלטת בידי רודנים וגועל שאינני צריך להוסיף בזמן שאנשים שהם תמימים וחושבים אחרת נשפך דמם בגלל המחשבה השונה שלהם וזה מוביללאמת העצובה היום כולם משקרים כדי להשיג את האינטרסים בכל נושא והכל נעשה בדרך מגעילה ולא ישירה הגיל שלי איננו משנה כל מה שמשנה זה שאני אדם שיודע שאינני רוצה לשנות את דרך החשיבה שלי הייתי בסדנאות תקשורת קראתי מאמרים על שפות הגוף והדרך בא אנו עובדים זה גועל נפש בעיניי נכון יש אי נעימות בכל התחלה ואנו פוסלים על התרשמות ראשונית ויוצרים סטיגמות אבל למה אדם כבר איננו מתעניין באדם השני לא עם הוא איזה מנהל שיש לו הרבה כסף או אדם שפשוט יודע להיות חרא ולהראות ביטחון ברמה שתשדר שהוא שווה המון אני שווה המון גם בלי כל הגועל נפש הזה ולא מצאתי אדם שחושב כמוני המציאות כלכך מגעילה אותי שאני שואל למה אני כאן ושאף אחד לא יבנה ציפיות כי אחרי חיים מהסוג הזה אני בטוח לא אביא חיים לעולם נראה לי פשע שמונע מאינטרסיים אישים ותפיסות של אמונה לדת

קראתי את שכתבת ואפשר להבין את עומק הבדידות שאתה חווה ועד כמה עבורך העולם הוא מניפולטיבי לא הוגן ואפיו תוקפני. עם חוויה כזו של העולם קל לראות את הקשיים עימם אתה מתמודד.
ויחד עם זאת, השאלה שעלתה אצלי היא האם יש לך ספק. כלומר האם אתה מזהה גם דברים חיוביים אצל אנשים סביבך? האם יש שבריר של סיכוי שמישהו ירצה לסייע לך מתוך רצון כן ולא מתוך חמדנות או מניע אחר?
אני מזמין את קוראי הפורום להגיב ולשתף בתחושות לדברים שכתבת. אתה מוזמן להמשיך ולהגיב.שי

אמרתי הכל ונראה שאנחנו תמיד נרצה את מה שאי אפשר להשיג כמו בסיפור עץ הדעת אני רציתי משהי כל חיי ועשיתי ההפך התנהגתי בצורה נוראה אליה ביקרתי אותה כשכל מה שרציתי היה להתקרב אליה האשמתי אותה בדברים שלא עשתה כשהיא חייכה אליי התנהגתי בנגטיביות מוחלטת כלפיה בהתחלה היא עוד ניסתה להתקרב להגיד בו ונהיה ידידים ואני פשוט באתי עם האמת שלי בפרצוף שלה שאני רוצה בא שזה היה טיפשי כי לא ידעתי עליה דבר וכל פעם שרציתי להגיד כמה איכפת לי ממנה הייתי אומר לאנשים שמסביבה שזה חוסר תקט בעייני כי עם אתה אוהב משהו תגיד רק לו עכשיו כשאני יודע כמה טעיתי זה מאוחר הלכתי סתם אחריה ולא פתרתי את הבעיה הזו במקום לתת לה חיוך כל מה שהיא נחשפה זה החלק הפגוע שלי אני לא רוצה שיהיה לה רע ועדיין איכפת לי ממנה למרות הכל אני יודע שהיא תחייך אצל אדם אחר רק למה זה לא יכול להיות אני זה כמו הלימודים שלי אני חושב עכשיו להיכנס ללימודים שוב והנה שכחתי להשלים כמה דברים בבגרות כדי להתקבל למקצוע שיביא כסף ואולי גם יביא אנשים לחיים ואני יבחר מי יכנס לחיים שלי כי לערי ככה אנשים נבחרים זה כבר ממזמן לא לפי מי הם אלא לפי מה הם נותנים

אז הוא חזר לחיינו לתקופה של כמה שנים ועשה הכל דרכה כדי לפגוע בה ובי, הוא פגע בה פיזית ונפשית ולא היתה לנו (לי ולבעלי) דרך לעצור את זה . התחננו על נפשנו ונפשה בפני הרשויות ללא כל הצלחה.
הוא עשה לה שטיפות מוח רציניות שהיא כלום , לא שווה כלום לא מסוגלת לכלום ועוד הרבה יותר, וגם אמר עלי דברים שרק השטן יכל להמציא , שלילדה בת 6 גורמים לצלקת עמוקה לכל החיים . (דברים כמו שלא רציתי אותה מעולם , שרציתי למסור אותה לאימוץ, שאני מחזיקה אותה רק כדי שיהיה לי עם מה להילחם נגדו... כמובן שהכל שקרים)
זה רק על קצה המזלג . הצלחנו להיפטר ממנו לחלוטין שהיתה כבת 12. מאז מהבחינה הזו יש לה שקט , אבל עם הנזקים שגרם אנחנו והיא מתמודדים על בסיס יומי שנים.

ניסינו פסיכולוגית , אבל אין שיתוף פעולה מצידה , היא חושבת היום, מצד אחד שהוא אידיוט, וברמה של בת 16 היא מבינה שהכל שקרים ולא נכון והיא גם הצליחה להוכיח את זה לעצמה (אנחנו תמיד ידענו ) בהצלחה המדהימה שלה בלימודים למרות כל מה שהוא אמר לה ובכל זאת היא אומרת שהיא לא שולטת בזה , שתמיד התת מודע שלה חושב (וגם מפחד) שהוא צודק. ולכן היא כל הזמן נסערת ותוקפנית, וסגורה ופוגעת בעצמה.
אני עומדת בצד וקצת מיואשת , לא יודעת מה עוד לעשות כדי לעזור לה ,כדי להגיע אליה אשמח לקבל עיצות תודה

אין ספק שהבת שלכם קוראת לעזרה, לחתוך ידיים זה קריאה מידיית לעזרה, קשה לתת מענה דרך הרשת בלי להכיר אותכם את הנערה ואת ההיסטוריה שלה ולשכם. אבל כאשר היא אומרת שהיא לא רוצה להעציב אותכם מה אתם אומרים לה?
או יותר נכון מה המסר הסמוי שאתם מעברים לה בתקשרות שלכם איתה?
היא רוצה לדבר איתכם היא אומרת שהיא רק לא רוצה להכביד ולהעציב אותכם, היא אוהבת אותם.

אנחנו גם מנסים לעשות הכל כדי שיהיה טוב לבנות שלנו ,מנסים לא להחסיר מהן כלום.
זו היתה הפעם הראשונה שהיא אמרה את זה , אני אמרתי לה שלי יהיה טוב רק שלה יהיה טוב , ושאי אפשר לשים מסיכות של טוב איתי, כי אני מרגישה אותה , אולי אני לא יודעת מה בדיוק אבל אני יודעת שלא טוב לה ואז גם לא טוב לי .
אמרתי לה שביחד יותר קל לעבוד ולנסות לפתור את הבעיות , ושהכי חשוב שלה יהיה טוב אז גם לי יהיה.
יש אצלה קצת מיקס של דברים ואני לא בטוחה מה באמת , מה פחות ומה יותר ומה מהדברים שהיא אומרת היא סתם מעצימה כדי שאני יחשוב שזו הבעייה .
אני יודעת שהיא לא סיפרה לי הכל , אני בטוחה כי מה שהיא סיפרה אני כבר יודעת מזמן ודיברנו על זה עשרות פעמים , ולכן אני ממש קונה שזה מה שהיה כל כך צריך לנסות להסתיר ממני ולפגוע בעצמה.
אבל מה אני יודעת .. אני פשוט לא יודעת איך לעזור לה , אני מפחדת שאם אני יקח אותה לפסיכולוג זה יעשה לה יותר נזק מאשר תועלת .
נפגשנו עם כאלה בזמנו בשנים הבעיתיות עם הגרוש , ונפעמנו כל פעם מחדש מחוסר התועלת והדיעות .
לכן אני ממש פוחדת ללכת למישהו כזה עכשיו . שלא יקטלגו אותה , שלא ירצו לאשפז אותה או משהו , שפוט לא יפגעו לה בחיים .
אני ממש אובדת עיצות .

לגבי עזרה קשה לומר ולייעץ ככה, אני לא חושב באופן אישי שטיפול זה דבר מתייג ואפשר ללכת לפסיכולוג וזה לא צריך להוות נזק. אני מבין את הפחד שלך מאישפוז ורוצה רק להזכיר לך שהיום במדינת ישראל לא מאשפזים כל כך מהר, לא בגלל שהיא חתכה פעם אחת ידיים יאשפזו אותה. אני חושב שהיא קוראת לעזרה שלכם וחשוב שתעשו מאמץ משפחתי לראות כיצד לעזור לה, לראות אותה.

יעלה הי, לאחר שכתבתי לך הבחנתי כי הוספת תגובה נוספת ואתייחס אליה עכשיו. נדמה שכמו בהרבה מצבים בחיים גם עם מטפל/ת יש צורך ליצור קשר טוב ולהרגיש שמקבלים דבר בעל משמעות. יש אוריינטציות שונות של טיפול ואולי את יכולה לספר מה הציפיות שלך ממטפל ואנסה לסייע לך. בתוך כך, ברור שברגע שיהיה לה בטחון רב יותר ביכולת של טיפול לסייע כך גם ביתך תהיה מוכנה להיעזר בטיפול.
נדמה לי שהדבר החשוב ביותר הוא שלביתך וכמובן גם לך יהיו חיים טובים יותר, ובהקשר זה אני מרגיש צורך להסתכל יותר על ההווה ופחות על העתיד. שכם אם יהיה לך טוב יותר עכשיו כך גם העתיד שלה יהיה מבטיח יותר עבורה לעומת זאת אם היא לא תקבל את הטיפול שהיה צריכה כעת בשל החשש, שהטיפול ימנע ממנה בעתיד לממש את עצמה, ייתכן והיא תמשיך לחיות בסבל. את מוזמנת להמשיך ולהגיב. שי

יעלה הי, מתנצל על האיחור בתגובה. כפי שראית הפניה שלך עוררה תגובה מחברי הפורום שנראה שהדברים שהבאת נוגעים בלבם של רבים: ילדים והורים כאחד.
נדמה לי כי עיקר הקושי הוא כיצד למצוא את הדרך לסייע לביתך, שכן המצוקה שלה גלויה עבורכם ועבורה.
קראתי כי בעבר ביתך לא שיתפה פעולה עם טיפול פסיכולוגי. פעמים רבות דווקא כאשר הכאב גדול עולה חשש מלגעת בו, גם עם פסיכולוג טיפול נעצר. יחד עם זאת, לא הייתי מתייאש מלמצוא דרך טיפולית שתתאים לביתך. דרך זו יכולה להיות גם באמצעות תרפיה במוזיקה, פסיכודרמה או טיפול באומנות. כמובן אצל מטפלים מוכרים ומוסמכים. מלבד זאת, אפשר להציע לה שוב ללכת לטיפול פסיכולוגי תוך מתן אפשרות בחירה שתתאים לרצונותיה (גבר או אישה, טיפול בדיבור או במשחק, מבוגרת יותר או צעירה יותר).
בעיני המסר שלך כי את זמינה עבורה כאשר תרצה אותך הוא מסר חשוב ומאפשר לה לדעת שכאבה לא נשאר רק בתוכה. גם אם אין היא מספרת הכל. אני רוצה לתרום לך שתי דרכים שייתכן ויהיה ניתן להקל על ביתך: הראשון, לספר על עצמך ועל ההתמודדויות שאת עברת אולי כשהיית בגילה ועל מצבים בהם נעזרת בדמות בוגרת. ייתכן והחשיפה שלך תאפשר לה לדבר על עצמה וזו דרך נוספת להעביר לה את המסר כי היא לא לבד. השני, קשור לפניה לטיפול - חשוב שביתך (וגם את ובן זוגך) תדע שהטיפול הוא בכולם שכן כולכם עברתם חוויות כואבות וגם לך ולבן זוגך יש צורך לטפל בעצמכם ודרך זה לעזור לה ולכם. בהתאם לכך בטיפול תקבלו הדרכה הורית וייתכן כי ניתן גם לטפל באוריינציה משפחתית בה תשבו יחד בחדר ותשוחחו ביניכם. את מוזמנת להמשיך ולהגיב.שי

שלום חן.
קראתי בעיון את שכתבת. תיארת את המצב בו אתה מצוי בפירוט והוא עורר אצלי שאלות רבות.. האם יש לך רעיון מה הוא הקושי הזה בלהכיר אנשים חדשים? עם אלו מעצורים אתה נתקל? האם זה משהו שאתה חש שקורה לך בנפש פנימה או שזה קשור בהתנהלות של אחרים ? האם אתה מנסה ליצור קשרים או שזה עוד לא מגיע לכדי ניסיון?
אני חושבת שכדי לעזור לך יש צורך לפרק את המפגשים האלה שלא מצליחים לפרטי פרטים ולהבין מה בדיוק " לא מצליח" שם. ודרך כך ניתן יהיה אולי לגעת בקושי ולנסות לעשות בכך שינוי.
אני סבורה כי שינוי כזה ניתן לעשות בטיפול נפשי.. אך עם זאת אתה מוזמן להמשיך להגיב. בהצלחה. קרן

שלום קרן.
ראשית תודה על התגובה. ביקשת לדעת עוד על המעצורים והבעיה החברתית איתה אני מתמודד. התחושה שלי היא שהוקשי בלהכיר ולפתח קשרים חברתיים עם אנשים חדשים בא לידי ביטוי בעיקר בכושר פיתוח דו שיח אך גם באופן נפשי.
אני אכן מנסה ליצור קשרים עם האנשים הסובבים אותי, למצוא תחומי עניין משותפים.. אך לרוב אני פשוט לא מצליח באופן התקשורתי, בכל פעם שאני מנסה להכיר אדם כלשהו יותר לעומק, לפתח איתו שיחה, היא פשוט נעצרת באיזשהו שלב באופן שיטתי ולא יוצא מכך שום דבר. בנוסף, גם כאשר אני מגיע למצב שאני מוזמן למקומות חדשים ליציאות או לאירועים חדשים וכדומה, אני לרוב נתקל במעצורים רגשיים, מעין פחד מסוים, שמונע ממני להמשיך ולזרום עם הסיטואציה והשינוי. אשמח לתגובה נוספת.

חן.

הי חן.
אתה בעצם מתאר מצב בו גם כאשר אתה יוזם ומנסה לייצר סיטואציות חברתיות חדשות זה נתקל בשלב מסויים במעצור שאתה מזהה בתוכך פנימה וקורא לו "פחד".
אני רואה מתוך התגובה שלך שיש בך סקרנות וגם יכולת פנימית להמשיך ולהעמיק את ההבנה של מה קורה לך בדיוק, מהו הפחד הזה, מתי הוא מתעורר, למה, ממתי וכודמה, ודרך כך גם לשחרר את המעצור הזה. אך את כל זה כפי שכתבתי לך בתגובה הראשונה יהיה הכי מקצועי וראוי לעשות במסגרת של טיפול נפשי ולא על דפי האינטרנט. וזו העצה שלי אליך. במידה והסבל שלך רב כדאי לפנות לטיפול ולהמשיך בבירור הזה עם עצמך. שיהיה בהצלחה. אתה כמובן מוזמן להמשיך להגיב. אשמח לעזור בתיווך לטיפול נפשי. קרן

חן הי, תחילה אני מתנצל על ההמתנה הארוכה לתגובה. כשקראתי את מכתבך חשבתי לעצמי שיש לו מעט ילדים ומבוגרים שהיו שמחים ב-4 חברים קרובים עימם אתה בקשר ארוך שנים, חוויה של קשר רומנטי, מקובלות חברתית, ביטחון ועוד. כשחשבתי על כך יותר הבנתי שאולי דרך ההרגשה שקיבלתי מפנייתך אפשר להבין משהו על הקושי שלך, שייתכן וקשור לרצון שיהיה לך את הדברים שנדמה שיש לאחרים. אנסה לנסח זאת במילים אחרות, ייתכן ואתה חש מידה של אי שביעות רצון מדברים שיש לך, גם אם "עובדתית" אתה מבין שהן טובים, בעוד שאחרים נראים כמי ש"יש" להם חיים טובים ומרגשים יותר. בתוך כך, יש תחושה שהלבד שאתה חווה הוא מכאיב ודורש מגע רציף עם הסביבה כדי להרגיע אותו וייתכן ומכאן עולה הצורך לחוות ככל הפחות את הלבד שאתה מתאר.
אודה לך אם תגיב על שכתבתי ונמשיך משם אם תרצה. שי

שלום שי.
קראתי את שכתבת וניתן להגיד שאתה צודק בדבריך, אני מעריך את החברים הקרובים שלי, ואת החברות ביננו. הרצון שלי לפתח קשרים נוספים נובע מהעובדה שלחברה שסביבי יש חיי חברה מגוונים יותר ופחות מקובעים בעיני, אך גם מהפחד שמאוד ייתכן שארבעתנו לא נישאר חברים לנצח ולבסוף אשאר לבד, היות וארבעת החברים שלי הם פחות או יותר החברים היחדים שיש לי חוץ מהמעגל החברתי הכללי שמסביבי.

חן.

אני מרגיש כאלו אני לא יכול באמת לבטאות את עצמי שנה שעברה הייתי בעמדה חברתית מאוד גבוהה עכשיו אפילו יש ילדים שתופסים ממני ילד כאפות אני מנסה כל הזמן לא להתייחס כי יש לי עדיין חברים טובים אבל אני חייב להיות אני אני גם מרגיש שכדי להצחיק ולהיות אני אני צריך להתאמץ

יעל הי, המצב בו את מצויה מעלה שאלות רבות מתחום הנפש, שייתכן ורצוי לעסוק בהן כשהמצב המורכב בו את מצויה ירגע מעט. עצתי הראשונה עבורך היא לא להיות לבד עם העומס הרגשי בו את נתונה. כלומר, לשוחח על המצב עם הורייך גם במחיר אי הנעימות ובמחיר שיחה כואבת שתתנהל ביניכם. להבנתי, במצב בו את נתונה יש צורך בתמיכה משמעותית מסביבך שתעזור לך לעבור תקופה זו. מלבד זאת, יש משמעות לתמיכת הורייך כמי שעברו התמודדויות שונות בחייהם ובעלי ידע כיצד לנהוג בהם. מעבר לכל את הבת שלהם וגם אם יש להם ביקורת על מעשייך אני מאמין שהם יסייעו לך ככל שניתן. המטרה המרכזית כעת היא להקל עלייך בהתמודדות עם החששות שהמצב בו את מצויה מעלה.
אני מאמין שאם דמות בוגרת ומשמעותית תהיה אתך בכל שעובר עלייך תרגישי הקלה משמעותית. בהמשך לכך אם תרגישי כי את מצויה בעומס נפשי שמקשה עלייך להמשיך בחיי היום יום, אפשר להתייעץ בפסיכולוג או בעו"ס על מנת לסייע לך.
בנוגע למשמעויות המשפטיות, יש צורך להתייעץ עם גורם משפטי רלוונטי (עו"ד) שיתכן ויוכל להרגיע אותך בהיבט זה. את מוזמנת להמשיך ולהגיב, שי

היא לא יכולה להגיש עליך תלונה במשטרה, את קטינה.
אבל, היא בהחלט יכולה להגיש תלונה על בלה במשטרה והוא יכול לקבל חזק על זה שהוא היה בקשר רומנטי עם קטינה, זה מחוץ לחוק..

עלייך היא לא יכולה להגיש תלונה
אבל - יש קטינה לעונשין עד גיל 16 אסור ליצור קשר ללא אישור ההורים וכן להפגש קשרים רומנטיים.
ומעל גיל 16 יש חוקים אחרים שמתירים את הדברים הללו, חוק מיחסי מין שזה מותר עם מישהו שמעל גילך בטווח של 5 שנים.?
?זה אומר שמעל גיל 16 מותר לכם לדבר, להפגש והלאה..


?קטינה לעניין הזה זה רק מגיל 16 ומטה!

הי,
כשקראתי את מכתבך חשבתי שלעיתים הרצון בחופש ושיחרור מלחצי החיים הוא כל כך שונה מלחיות את החופש. אז, לעיתים אובדן המסגרת והחופש נחווים כלא נעימים עד כדי חוויה של שקיעה והתרוקנות מאנרגיה.
העלית דברים רבים בנוגע לחייך:התבוננות פסימית על עצמך ועל חייך, קושי להניע את עצמך, התלבטות בנוגע לקשרים בין אישיים ולעיתים קושי להימצא בקירבה. ואולי מעבר לכך, חיפוש אחר משמעות שתמלא את חייך הנפשיים (לאו דווקא רק את הזמן הפנוי).
להבנתי, השאלות שאת שואלת הן חלק מתהליך התבגרות נפשית שאת מצויה בו ואולי לא בכדי פנית לפורום זה כיוון שאת חווה עצמך עדיין יותר כנערה מאשר כבוגרת.
עצתי לך, היא לפנות לטיפול נפשי שכן מכתבך יכול להוות בסיס נהדר לטיפול משמעותי בו תבררי שאת מעוניינת. טיפול הוא גם דרך (ומסגרת) טובה לצמיחה אישית ולביסוס תחושת בגרות ושליטה בחיים. אני לא יודע אם סייעתי כפי שקיווית. את מוזמנת להמשיך ולהגיב. שי

כן
אני צריכה משמעות נפשית בחיי אותה אני משיגה דרך התנדבויות ובמקצוע העתידי
וכעת יש חלל בו
מודעת לכך שטיפול יכול לעזור לי אך משום מה למרות שבחצי השנה האחרונה
היו מקרים שאני ביוזמתי חשבתי על כך , יותר קשה באמת להתחייב לתהליך כזה...
סוג אבל של עושה על עצמי עבודה בקריאת ספרים וניתוח עצמי... והתייעצויות בפורומים ודיבור עפ משפחה וחברים....

אם כך אני מבין שהתפרצתי לדלת פתוחה בנושא הטיפול. במידה ותרצי להתלבט בנוגע למגוון הטיפולים הקיימים את מוזמנת להמשיך להגיב (וגם בנושאים אחרים).
מעבר לכך, עלתה לי מחשבה לגבי הגורמים המעכבים פניה לטיפול, כאשר מזה זמן את מתלבטת לגביו. אולי זה נושא שרצוי לחשוב עליו
לגבי טיפול, אין צורך להתחייב אליו מראש, אפשר לבחון ולראות כיצד את מרגישה ומכאן, במידה ויהיה לך טוב ונכון, המילה "התחייבות" תאבד ממשמעותה המאיימת.שי

שלום לך.
קראתי בעיון את שכתבת.
זה נשמע לי שהקושי שלך לווסת את האכילה שלך, התחושה שאת לא מצליחה לשבוע, והתקווה שאולי באמצעות אוכל תוכלי להרגיע משהו שם בפנים- כל אלו קשורים בקונפליקטים פנימיים אחרים שאת חווה. אולי הם נוגעים להיותך נערה מתבגרת ובמפגש עם הנשיות המבצבצת והמיניות. לאור מה שסיפרת על הורייך אני למדה כי אלו איזורים לא פשוטים בסיפור המשפחתי.
לצד זאת, אני מבינה שאת לומדת ורוקדת ומתפקדת היטב ושמחתי לקרוא על כך.
אני מציעה, כדי להקל על המצוקה שלך שתפני לטיפול נפשי (דרך יועצת או פסיכולוג בית ספר) אני מאמינה שדרך הדיבור על כך אולי חלק מהסבל והעומס הזה שאת חווה יפחתו.
שיהיה בהצלחה. קרן

גלית הי, אפשר להרגיש בפנייה שלך את החשש מפני תוצאות אפשריות של הקשר עם הנער, ואולי גם שדרך הקשר והתגובה של ביתך התגלה לך צד שעד כה היה חבוי. ייתכן שלא פחות מהקשר הממשי עם הנער, רק הידיעה כי יש אפשרות שביתך תקיים קשר מסוג זה היא לא פחות מאיימת. איום זה לא יעלם גם עם סיומו של הקשר הנוכחי.
יחד עם זאת, ייתכן שהגילוי הלא נעים (עבורך) הוא שלב חשוב במערכת היחסים שלך ושל ביתך. שלב שבו היא כבר אינה רק ילדה שמקבלת על עצמה את החוקים, אלא נערה שיש בה גם מידה של מרדנות, מיניות ואולי אף יכולת לבחור בהתאם לרצונותיה שלה (גם אם אתם חלוקים בנוגע לרצונותיה).
אפשר לחשוב שהקשר מסמן גם טריטוריה בין אישית, שבה אין באפשרותכם לכפות על ביתכם את עמדתכם. במובן זה, אני מסתכל על הקשר של ביתך גם כעל כביטוי לשינוי שמתחולל אצלה בגיל ההתבגרות, ואולי גם רצון שתבחינו בשינוי זה.
עצתי לך, היא להשקיע את מירב המאמצים ביצירה של ערוץ תקשורת פתוח וגלוי עם ביתך, שתדע שיש באפשרותה לשוחח איתכם על שמתרחש בעולמה, גם אם אין אתם תומכים בדבר מה שעשתה. תנסי לפחות להבין את השיקולים שבשלם בחרה להיות בקשר עם הנער.כמו כן, יש הזדמנות בשלב זה לבחון האם היא מודעת לסיכונים ולצורך לנקוט אמצעי בטיחות בתחום המיני והבין אישי.
אין צורך להסתיר את התנגדותכם אך במקביל צריך לזכור כי פסילה מוחלטת כי גם אמירה על אודות ביתך ויכולתה לדאוג לעצמה ולבחור.
אני מאמין שמהמצב בו אתם מצויים יכולים לצמוח גם דברים טובים בקשר עם ביתך, גם אם כעת אין הדבר נראה כך. את מוזמנת להמשיך להגיב. שי

אורנה הי, המכתב שלך עורר אצלי רגשות מעורבים צער על הפרידה וסיום הקשר המשמעותי שחוותה ביתך והתפעלות מדאגתך לביתך ויחד עם זאת התפעלות מיכולתה של ביתך לחוות קשר עמוק ארוך וקרוב בגיל כל כך צעיר.
את מספרת כי את מבחינה בתהליך של התאוששות מהעצב וחווית הפרידה וחזרה לחיים חברתיים, וזו אמירה משמעותית, שכן לעיתים זה ההבדל בין תהליך פרידה "בריא" (גם אם כואב) לבין תהליך פרידה "בריא" פחות. יחד עם זאת, כפי שאת בוודאי יודעת, ככל הנראה לאורך כל חייה של ביתך הפרידה מהחבר תיהיה נוכחת רגשית בתוכה וחלק משמעותי מתהליך ההתפתחות שלה כאדם בוגר.
נדמה כי היכולת שלך להסתכל מניסיונך על התהליך אותו עוברת ביתך חשוב בשבילה, שכן כך היא יודעת שאט אט החיים חוזרים למסלולם, גם אם כעת היא חווה כאב רגשי. בהקשר זה, נדמה לי כי הטיפ המשמעותי ביותר שאפשר לתת לך הוא הידיעה שנשמע כי ביתך בדרך הנכונה, מחד, ושחשוב שתדע שיש לה אמא שתמיד היא יכולה לשוחח איתה על שמתרחש בתוכה גם כאשר כואב לה.
בצד זאת, אולי כדאי להתייחס לדאגה שלך (ולא של ביתך) שבגללה אינך ישנה בלילות. לא כתבת ממה את מודאגת ואת מוזמנת לעשות כן.
אני מרגיש שאולי את מזכירה בין השורות כי הפרידה של ביתך היא גם סוג של פרידה עבורך, שכן אפשר לחשוב כי החבר היה בן בית אצלכם וגם לך נוצר קשר איתו, שממנו גם את נפרדת. ייתכן, שהקשר עם החבר נתן לך תחושת יציבות וביטחון בדאגה שלך לביתך וכעת שחל שינוי בקשר עולה חרדה אצלך (לאו דווקא אצל ביתך). במילים אחרות, על אף שפנית עבור ביתך חשוב להסתכל על התהליך שאת עוברת למול השינוי שהתרחש עם הפרידה מהחבר.
תהליך זה דורש התייחסות והתמודדות שלך עם עצמך עם קשר וללא קשר לביתך. להבנתי, חשוב להפריד בין התהליכים. נדמה כי את מצליחה להחזיק את הדאגה שלך בתוכך (ולפנות בדיסקרטיות לפורום על מנת להתמודד איתה), ובכך נותנת לביתך מרחב לעבור את התהליך האישי שלה.
את מוזמנת להמשיך ולהגיב. שי

יש הרבה על מה להגיב אבל באופן כללי כן, החבר שלה לשעבר כעת הפך לבן בית, מכירים את הוריו היטב והוא היה ילד מקסים. הייתי מסופקת אם זה קשר שיחזיק הרבה והיה איפשהו צפוי שהם לא יתחתנו אבל כל מה שציינתי לפני כן גרם לי להיקשר אליו מאוד, הוא היה חבר תומך בשבילה, עוזר, מקסים, חכם והלוואי שהבת שלי תזכה להכיר רק בחורים כמוהו.
עכשיו עם כל האלימות בחוץ ונוער שמשתכר אני שמחתי שלה היה חבר שעזר לה לבנות ערכים טובים עבורה. בלילות האחרונים לקחתי כדור שינה טונייט ואני מתחילה גם להבין את המצב ורוצה לשמור על בתי שתישאר ילדה טובה ולא תסתובב יותר מדי

תודה רבה על היחס

אורנה, העלית נושא משמעותי בקשר בין הורים לילדים בכלל ושלך מול ביתך בפרט. את מוזנת להמשיך ולהגיב ואשמח לסייע.שי

אני ככה כבר קרוב לחודשיים. אני בת עוד מעט 18
אני סתם סתומה שצריכה למות.
ולא אין לי אף אחד, כולם שופטים אותי.
והחיים שלי לא שווים כלום.
החיים שלי, זה סבל עצב וכאב.. בכך הם מסתכמים..
אני כל יום יושבת ובוכה על כמה אני מצטערת שבכלל נולדתי ועל זה שאפילו למות
עכשיו אני פשוט רוצה להעלם מהעולם הזה ומצידי שאף אחד לא יזכור אותי

אני מבינה.
יש הרבה דרכים לעזור לך להרגיש טוב יותר. ואין סיבה שתחושי כאב נפשי כל כך רב. את מאוד צעירה והכל עוד יכול להשתנות.
אני שמחה שפנית לפורום, אך כדי לעזור לך באופן מוחשי ואמיתי הפורום אינו מספיק. ולכן אני מציעה שתבקשי ממישהו( כמו שציינתי במייל הקודם) שיעזור לך להגיע לאנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש או שתתקשרי אלי ונראה מה ניתן לעשות.
קרן

פלג הי, תחילה התנצלות על ההמתנה למענה. דרך התיאור שלך ממש אפשר היה להרגיש את המצוקה בה אתה נמצא בין הרצון להגן על נער, אתו נוצר קשר משמעותי לבין ההבנה שאולי יש צורך להגן עליו מפני עצמו. אלא שלהגן עליו מפני עצמו המשמעות היא לכפות עליו פעולות שהן בניגוד לרצונו, בין היתר אשפוז כפוי. אני יכול לחשוב שהתחושה המכאיבה אותה אתה מעלה, היא זו שהופכת אותך לאדם משמעותי עבור הנער, אחרת המקרה שאירע לא היה נוגע בך כך. אפשר רק לחשוב איזו משמעות חשובה יש לרגישות שלך עבור הנער שחי בתנאים שונים מאוד ממרבית בני גילו, ועדיין יש מישהו שרואה אותו כמיוחד ומשמעותי.
כפי שתיארת, כבר נוכחת באירועים דומים לזה האחרון, אך זה נגע בך בדרך שונה. להבנתי, בשל העיסוק המורכב בו אתה עובד שמערב כל הזמן רגשות בעלי עוצמה, יש צורך בדמות מבין אנשי הטיפול עמה יתאפשר לך לשוחח על בסיס קבוע (או מפעם לפעם בעת הצורך). דמות זו תאפשר לך לעבד את שאתה עובר במהלך העבודה ולהבין טוב יותר את שמתרחש אצלך ואולי את שמתרחש אצל הנערים עימם אתה עובד.אם אין דמות כזו עד כה חשוב שתהיה אחת כזו בהקדם. אתה מוזמן להמשיך ולהגיב. שי