פורום נוער במצוקה, תמיכה נפשית - יש לך שאלה?

קטיה הי, את מספרת על התיסכול מכך שאת רוצה להשתנות ולהרגיש טוב יותר עם עצמך, אך מתקשה לעשות זאת לבד. את אומרת שבעבר מצבך היה שונה והיית מעוניינת לשוב לתחושה הטובה שהייתה לך. אני רוצה לומר לך שבאמת מאוד קשה להגיע להרגשה הטובה שהייתה לך לבד וטוב שאת משתפת את הפורום, ואולי זו תחילה של דרך בה יתאפשר לך להיעזר באדם מסביבתך עליו את סומכת או באיש מקצוע (יכול להיות יועצת בית הספר) שיעזרו לך במשימה זו.
אני מרגיש שבפניה שלך את מסמנת את אחד מהמקורות לחוויה הכואבת בה את נמצאת - הרצון להיות אהובה ורצויה והכאב העולה כאשר אינך מרגישה כך. נדמה לי שכאשר את במצב הרוח הנוכחי את חווה פגיעות לכל רמז המתפרש כדחיה על אנשים מסביבתך בדרך שמכאיבה ביותר.
אולי אם תרגישי רצויה וחשובה לדמות אחת אשר תעזור לך יתאפשר לך להרגיש יותר רצויה ובעלת ערך עם עצמך, ולאט לאט להשיב עצמך את השמחה אותה איבדת.
אחד הדברים הקשים הוא להיות לבד עם ההרגשה אותה את חווה ולכן טוב שפנית אלינו ואני מאמין שעם מעט סיוע של אדם בעל ידע יתאפשר לך במהירות להרגיש הקלה ואופטימיות. שי

שרית תודה על הפניה הגלויה לפורום. המצב בו את נמצאת מורכב שכן לא מתאפשר לרגשות שקיימים בתוכך להיחשף כיוון שהקשר בינך לבין אימך יכול להיפגע, מצד אחד. מהצד האחר קשה לך להמשיך ולהתנהג כרגיל בבית במצב הנוכחי.
אני מציע לך מחשבה, שאולי הפניה שלך לפורום מבטאת חלק בתוכך שמסתכל לפעמים מבחוץ על עוצמת הרגשות כלפי דמות המבוגרת ממך בשנים רבות ונשוי לאמך, ושואל את עצמו מדוע רגשות כל כך עוצמתיים התעוררו דווקא כלפי דמות זו.
אני מעוניין לסייע לך וכדי שאוכל לעשות זאת בדרך טובה יותר, אודה לך אם תכתבי קצת יותר על הרגשות בתוכך, מה הופך את בן זוגה של אימך למי שהוא עבורך ואולי מעט על אביך היושב בכלא.

אני באמת לא יודעת מה אני מוצאת בו, אולי בגלל שהוא נראה כל כך חטוב, ומתייחס אליי כל כך יפה. אבל כל מה שאי פעם רציתי בגבר אני מוצאת בו- חוש הומור, חכמה, חטוב וחסון, מין זוהר כזה ועוד. אבי יושב בכלא מאז שהייתי בת 10, על תקיפה, אני לא בדיוק יודעת את הפרטים, אני יודעת שגם היה ניסיון לרצח, אבל לא בדיוק בטוחה. אף פעם לא ביררתי. אני לא בקשר עם אבי ומשפחתו מאז היותי בת 9, אמי הרחיקה אותי עוד לפני שידעתי.
תודה על הזמן העזרה

שרית הי, מהתגובה שלך אני יכול לחשוב שמגיל צעיר גדלת בחסר גדול - חסר בדמות אב, עד כדי כך שאף אינך בקשר עם קרוביו ואולי גם אינך בטוחה מה הוא יודע עליך. החסר עליו אני מדבר הוא בנוכחות של דמות בוגרת מכוונת, מגנה ודואגת. אני מאמין שעל אף שאינך יודעת עליו פרטים לפעמים את חושבת עליו ומנסה להשלים את החלקים החסרים בעולמך. אפשר לשער שכאשר את פוגשת גבר בוגר, נאה אשר אהוב על ידי אמך מתעוררים אצלך רגשות חזקים כלפיו, שיכולים להיות רגשות אהבה כמו לאהוב ואולי גם דומים לרגשות אהבה כמו לאב. מצב זה מבלבל ומציף אותך בתחושות שנדמה שלא הכרת קודם לכן גם בסוגן וגם בעוצמתן.
עד כאן, הפרשנות הפסיכולוגית בטוח אם מסייעת לך. יש לי הרגשה שמספר שיחות עם יועצת בית הספר או דמות טיפולית יאפשרו לך להבין את עצמך טוב יותר, לקבל הרגעה ולא להיות לבד עם העוצמות הרגשיות.
מלבד זאת, אולי הרגשות שאת חווה כעת הם הד גלוי ראשון כמעט לסיפור חייך ובתוכו הקשר המורכב עם אביך, ובכך מהווים גם הזדמנות עבורך לברר את המתרחש בעולמך הפנימי.שי

הי, נשמע כי כיום את מרגישה שרק נפרדות מהקהילה שלך תאפשר לך ליצור זהות משל עצמך ולבטא את הייחודיות שלך. חוץ מזה את אומרת שבקהילה בה את חיה על מנת להרגיש חלק צריך לוותר על צדדים בתוכך שמאוד חשובים לך.אולי הכינוי בו בחרת להזדהות מבטא את המחיר הכבד שאת משלמת עבור אובדן החופש לבטא חלקים מתוכך כלפי חוץ.
נדמה כי להרגשתך, בקהילה בה את חייה כל האנשים דומים אחד לשני ולתחושתך אין אפשרות לחשוף חלקים בזהות האמיתית שלך בפני אף אדם.
מעניין אותי לדעת האם יש מקומות בהם את מרגישה חלק ובעלת חופש להיות מי שאת או שתחושה זו מלווה אותך בכל מקום. זאת, כיוון שאולי דווקא הפניה שלך לפורום יכולה לבטא מקום בו את יכולה להרגיש מידה של חופש וקבלה מצד אחד (גם אם אין בכך ביטוי לכל מה שהיית רוצה לבטא כלפי חוץ) ומהצד האחר להרגיש שאת אינך מוותרת על צדדים בתוכך.
במילים אחרות, ייתכן וישנם מקומות (פורומים, קבוצות תמיכה ועוד) בהם כן תוכלי להרגיש שהצדדים המיוחדים שבך מתקבלים ויהיה בכך לתת לך כוח. אולי ובהמשך יתאפשר לך לראות שגם בתוך הקהילה שלך יש שונות וגוונים וגם אם לו לא תרגישי לבד. מעבר לכך, נדמה לי כי גם אדם אחד בעל משמעות שיגרום לך להרגיש גם מיוחדת וגם מתקבלת יכול לסייע לך הרגיש טוב יותר עם עצמך.שי

את לא תאמיני לי, אבל פשוט אין לי יותר את הכוחות הנפשיים "להוציא מהבטן"
את השאלה.
בכל אופן, תודה רבה.

הי רונית,

אני מנסה לחשוב ולהיזכר מה הייתה שאלתך? אנחנו ממעטים להוריד שאלות מהפורום, כיוון שמאמינים כי לכל שאלה יש מקום במרחב הנפשי. אלא אם כן אנו מתרשמים שישנו ניסיון לעשות שימוש לרעה בפורום וחשוב לנו להגן ולשמור על המקום הזה כמקצועי ומסייע.
אני מזמינה אותך לכתוב שוב את שאלתך. קרן

לפני שהגבת אחת בשם אריאלה מסרה תגובה, ואני הגבתי לתגובתה פעמיים - פעם
באופן אינסקטיבי ופעם לאחר מחשבה.

עכשיו את כבר בטח יודעת במה מדובר! וזה ממש לא יפה שהורדתם אותי!
): )-: :-( ): )-: :-( ): )-: :-( ):

אני שוב מזמינה אותך לשתף במה שמטריד אותך, אם את מוצאת שהפורום שלנו הוא המקום המתאים.
בברכה, קרן

הי, בפניה שלך את מבטאת, בהרגשה שלי, את משמעות המילה חברות בין שני אנשים. שכן בין חברים יש דאגה הדדית ורגישות לדברים שלעיתים אינם נאמרים במילים. יחד עם זאת, רובצת עלייך מעמסה כבדה בשל תחושת האחריות לשלמותה הנפשית והפיזית של חברתך, מצד אחד, ומנגד המחוייבות שלך לחלק בחברות המבטא אמון ושמירה על הפרטיות של כל אחת מכן.
האם את מרגישה שאת יכולה לשתף תחילה את חברך בדאגה שאת מרגישה כלפיה. ייתכן ותגובתה תאפשר לך מרחב גדול יותר של מחשבה והבנה וייתכן אף פעולה. יחד עם זאת, במידה ויתמשיכי להרגיש דאגה מתגובתה את מחוייבת, בשם החברות, ליידע דמות מבוגרת בסביבתך. אני מציין כי מעשה זה הוא בשם החברות, כיוון שבכך את תיהיה נאמנה לחלק בתוכה של חברתך, שאינו רוצה לוותר על האפשרות לחיות חיים טובים יותר, ואת מחוייבת לסייע לחלק זה גם אם הוא חלש יותר כרגע.
את מוזמנת להמשיך ולהגיב בפורום. שי

שלום לך, קראתי את דברייך והרגשתי כאב :\ נשמע מדברייך כי התפתחה מערכת יחסים עמוקה בינך לבינו,איך את מרגישה גשות אהבה עזים כלפיו וכמה את חשובה לו.מי אני שאגיד לך באיזה דילמה עצמה את נמצת.
מה שאני ן יכולה למר לך מדי שבוע אנחנו מקבלים בקשה לתרומה מאיזה ארגון ששמו יד לאחים שמדובר במאות נשים יהודיות שנכנס למצב בדיוק כמו שלך רק שבשנה ממך הם התחתנו איתם ומצאו את עצמן מעדית את מותן מחייהן , תכלי להיכנס באינטרנט או שאת מכירה יד לאחים , מברכת אותך בהצלחה

נטלי הי, בפניה שלך יש משום ביטוי למצב הלעיתים בלתי אפשרי בו אנו חיים בישראל, כאשר רגשות הדדיים בין בחור לבחורה אשר עובדים יחד מתערבבים עם הבדלי דת, לאום, ותפיסות פוליטיות בדרך ההופכת את היכולת לפתח קשר לסבוכה ומסובכת. יחד עם זאת, למציאות הזו יכולה להיות השפעה רבה על שניכם, כפי שציינת.
אני מרגיש שבתיאור שלך אין מרחב למחשבה ולבחינת הרגשות בתוך הקשר. כאילו האפשרות הנוספת למצב כיום בו עדיין אין קשר רומנטי גלוי היא קשר מחייב וגלוי לכל. אך לא כך הדבר, ובאפשרות שניכם לברר (כפי שמרחש בכל קשר כמעט) את רצונותיכם והתאמתכם מבלי לערב בכך את הסביבה.
מעבר לזאת, כרגע הרגשות שלך עדיין אינם פוגשים מערכת יחסים אמיתית בין שני אנשים בוגרים, העשויה להצליח או להיכשל מסיבות רבות שאינן קשורות למוצא או לנורמות חברתיות. אולי דווקא נסיעתו לחול מאפשרת בדיקה והרהור בנוגע לקשר תוך ביטחון שלכל אחד מכם יהיה זמן למחשבה על רצונתיו מהאחר ומהקשר.
יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שקשר בין בחורה יהודיה לבחור ערבי עשוי להיתקל בלחצים מרובים גם ממשפחתו אך אולי גם ממשפחתך או משכנייך או חברייך ואפילו משהו בתוכך שיכול גם לרצות בקשר אך גם לחשוש ממנו. אך נדמה לי כי כעת את מספרת על הדיאלוג בתוכך ואולי היכולת שלך לקבל עם עצמך קשר עם בחור ערבי.
שי

עבר זמן , אני עזבתי את העבודה לפניו והוא עזב אתמול והוא לא מעוניין יותר בקשר איתי כי לא רוצה שיהיה לו קשה יותר אני פשוט לא יכולה בלעדיו והוא לא מוכן לשמוע אותי אני בוכה לי כל יום כל כך קשה לייייי לא לראות אותו יותר :(

נטלי הי, כואב לקרוא על העצב שאת חווה. אולי מה שמכאיב בייחוד הוא שנדמה כי בקשר ביניכם קיימים רגשות הדדיים ,שאילולא הבדלי הלאום והדת, ייתכן והיו מתממשים. לצערי, באם תראי שאין הוא מעוניין לשוחח אתך תאלצי לקבל את התרחקותו, שנדמה כי היא לא ממך, אלא מהקשיים העתידיים שקשר בין יהודייה לערבי עשויים לחולל בחייו מהם הוא מעדיף להימנע. אולי דווקא ההתרחקות מראה על עוצמת הרגשות כלפייך.
אני רוצה להעלות מחשבה, כי במקרה זה אולי הבחור יודע משהו על עצמו. משהו שאת עדיין לא חשופה אליו, והוא שלא יהיה ביכולתו לעמוד בלחצים שייוצרו כתוצאה מקשר ביניכם בעתיד, כיוון שהוא מכיר את עצמו ואת יחסיו עם סביבתו. בדרך משונה ייתכן והוא חוסך ממך (וגם מעצמו) את סבל הפרידה שתתרחש אי שם בהמשך.
צר לי בשבילך (וגם בשבילו) ואני מקווה שתתאוששי בהקדם, ויתאפשר לך למצוא בחור שאולי הקשר עמו יהיה מעט פשוט יותר עבור שניכם. כמובן שאת מוזמנת להגיב בפורום. שי

ואני לא שוכחת ממנו!! :( אני לא יודעת מה אני אעששששהה אני משתגעת כל יום אני בוכה לא יוצא לי מהראש אני יוצאת עם בנים ופשוט הוא לא יוצא לי מהראש מה אני אעשה אוף :( בא לי למוותתת

נטלי הי, אני מציע לך בחום לשקול לשוחח עם מטפל מקצועי. כך, יתאפשר לך לצאת מהמצב הכואב בו את שרויה, ולהבין את שעובר עלייך טוב יותר. שי

אני ממש מודה לך, אבל את זה גם אני יודעת, אם אני פונה לכאן אות היא כי אינני מעונינת לפנות לפסיכולוגים פנים אל פנים (חוץ מזה שזה ממש בזבוז כסף) שיהיה לך יום טוב!

נכון שעם גוף ההודעה שלך לא הסכמתי, אבל המילה "לעומק" הושיבה אותי למחשבות והתוצאות מדהימות;
א. תנוחת הגוף שציינתי אינה מדויקת (היה לי קצת קשה לתאר בדיוק),על כל פנים זו תנוחה המהנה את הגוף, ובהיותי קטנה נהגתי לשכב כך בלי קשר,סתם כשהתחשק לי.
ב. יש לי נטייה לדמיין כל דבר שאני קוראת, ולנסות להזדהות איתו - זה מסביר את הדמיונות. וכיון שהיה לי קשה לשאת את החדשות (בשבילי) המזעזעות, נעזרתי בתנוחת הגוף האהובה עלי.
ג. היו שנים רבות שבהן היה חסר לי מאד מגע פיזי (לא קיבלתי בבית, וסרבתי בתוקף לקבל מהחברה), כנפי הדמיון הובילו אותי לפנטז את המגע, אך מסיבות השמורות עימי, לא העזתי, לחלום אפילו, על מגע חיובי, אז הסתפקתי במגע שלילי.

כמדומני שזהו הסבר איך התרגלתי למנהג מגונה זה.

והיום? מתי זה קורה לי? כשאני חשה געגועים לבן זוגי!!!

לסיכום: אקט זה היה נעשה למילוי חסכים רגשיים, תוך כך נהפך להרגל להרגעה עצמית, וכן, כאשר הבנתי איך זה קורה - גם יש לי איך להתמודד עם זה.

תודה אריאלה, הועלת לי מאד! אמנם בדרך שונה ממנה חפצת, אבל אני מוכירה לך תודה!
היי שלום , ולואי שבכל אשר תיפני תשכילי ותצליחי.

תודה על העזרה אני ייקח את העצה שלך.
תודה על ההקשבה.
אלמונית בת 16

שלום אלמונית,

דרוש אומץ רב לספר להורים שאת רוצה למות ולבקש עזרה!
אני שומעת בפנייה שלך כל כך הרבה רצון להרגיש יותר טוב, לצאת מהמועקה. את יודעת איזה סוג של עזרה את מבקשת?
האם פגשת פסיכיאטר?
כתבת שאת מטופלת אצל פסיכולוגית - אני מציעה שבאמצעותה תיצרו קשר עם ההורים באופן דחוף!
בהצלחה. קרן

לא הייתי מטופלת אצל פסיכולוגית, זאת היועצת של בית הספר והלכתי אליה רק כדי שהיא תעזור לי לספר להורים שלי. אני לא נפגשת עם פסיכיאטר, זאת הכוונה, ההורים שלי צריכים לקבוע לי מפגש עם אחד אבל אין ליאומץ לגשת אליהם ולבקש, אני רוצה לקבל עזרה. לקח לי 6 שנים להגיד למישהו שאני במצב הזה ולבקש עזרה, אני כל כך מתביישת בזה.
(פעם זה היה רק דיכאון, זה הכל. זה התפתח למה שזה היום).
אני לא יודעת איזה סוג של עזרה זאת אבל אני יודעת שאני מבקשת עזרה כדי להישאר בחיים.

התרגשתי לקרוא את שכתבת
את אכן זקוקה לראות פסיכיאטר בדחיפות, ואני ממליצה על טיפול פסיכולוגי אצל איש מקצוע (פסיכולוג, עו"ס קליני).
אני גאה בך על הצעד שעשית ועל הפנייה לקבלת עזרה, ואכן הייתה מגיעה לך התייחסות יותר מהירה ומעמיקה. אני רוצה להציע שתגשי שוב ליועצת שתעזור לך להגיע לעזרה לה את זקוקה.
אני מעריכה מאוד את הכוחות שאת מוצאת בעצמך ולא מוותרת או מתייאשת. המשיכי כך!
קרן

הי ליה,

זה נדמה שההתעניינות של המשפחה בחתכים שלך נחווית אצלך כמו פלישה לתוכך, לחלקים אינטימיים שאין בכוונתך לשתף. ואולי זה גם קשור בסיבות לחתכים האלה..
כדי לעזור לך, הייתי שמחה אם היית כותבת עוד על מתי, למה, ומה את חשה כשאת חותכת

אני יכולה לתאר לעצמי שהמשפחה דואגת ותוהה מה קורה לך- ואולי דרך השאלות ה"מעצבנות" וממחטטות הם מנסים למצוא דרך לעזור. אולי כדאי, אם אפשר, לשתף גם אותם במה קורה לך, ואז יוכלו להיות יותר מותאמים אליך ואל הצרכים שלך.
את מוזמנת להמשיך להגיב. קרן

הי אנונימית,

כמו שכתבת - לפעמים את שונאת את אבא ולפעמים את אוהבת אותו - הוא בכל זאת אבא שלך, גידל אותך, דאג לך ודואג לך בדרכו, ובוודאי שאת אוהבת אותו ורוצה בקירבתו. אך את כבר מתבגרת ויכולה לזהות שלא כל ההתנהגויות של אביך הן כאלה שהיית רוצה להיות מזוהה איתן. את צודקת בהחלט שלהורה אסור להכות כמו שתיארת בסיפורים שלך. אני יכולה לתאר לעצמי שאביך חווה כעסים וסערות בחייו, ובאופן לא מושכל, הם יוצאים לכיוון ילדיו.
אך כיום כשאת מתבגרת וכבר יכולה לעמוד על דעתך, אולי כדאי שתאמרי לו - אבא, אני רואה שאתה כועס, אבל אני לא אשמה בכך.. או אתה יכול לכעוס עלי, אבל אל תהיה אלים!
לצד זה, אני רוצה להציע לך לשתף בכך דמות מבוגרת אחרת- יועצת ב"ס, עו"ס. כדי שיוכלו לעזור לך ולאביך להתמודד יותר טוב ולשפר את דרכי התקשורת בניכם.
שיהיה בהצלחה. את מוזמנת להמשיך להגיב בפורום. קרן

הי לילך,
אני רואה שהיית צריכה לפרוק את הכעס הזה
אני תוהה מה כל כך מרגיז אותך "בבנות האלה"? למה זה כל כך מעצבן אותך?
אני מניחה שאת כותבת מתוך קושי אישי שאת חווה ואולי המראה של אחרים שמצליחים אחרת מעורר בך כעס וקנאה.
יכול להיות שאם תצליחי לברר עם עצמך איפה בדיוק זה פוגש אותך בפנים ותצליחי להיות יותר שלמה עם הדרך שלך, המפגש עם אחרים פחות יעורר רגשות קשים אצלך.
את מוזמנת להמשיך להגיב בפורום. קרן

שלום לך אנונימית,
התיאור שלך של מה שעובר עליך נוגע ללב. אני יכולה להרגיש כמה קשה לך בבית ומחוץ לבית - התחושה שאף אחד לא מבין אותך, מאשימים אותך ורואים אותך דרך משקפיים כל כך שליליות, היא תחושה מכאיבה ובלתי נסבלת.
את מתארת השתלשלות של בעיות, ואם אני מבינה נכון היום את מיועדת לצאת לאשפוז בתל השומר כדי לנסות לעזור לך שם עם בעיית האכילה שלך, האנורקסיה. (שדרך אגב, יכול להיות שאת מרגישה לא טוב נפשית, בוכה ועצבנית, גם בגלל שאת לא אוכלת והגוף מנסה לאותת לך בכל דרך)
העצה הטובה ביותר שואוכל להעניק לך היא להיעזר כמה שיותר בגורמים הטיפוליים בבית החולים, יש שם אנשים מקצועיים, שפגשו כבר הרבה ילדות עם בעיות דומות לשלך, ואם תסכימי לסמוך עליהם, אולי תרוויחי מזה קצת שקט נפשי. יכול להיות שאם יותר קל לך לכתוב, אפשר בשלב הראשון לנסות לכתוב במחברת את כל תחושותייך ודברים אחרים חשובים ולתת לקרוא.
שיהיה בהצלחה. קרן

אמא שלי כבר לא לוקחת אותי לטיפולים היא הפסיקה עם הטיפולים אני לא יודעת למה.... וגם היא נראה לי ביטלה את התור אני לא הכי בטוחה היא לא משתפת אותי בכלום. היא לא מדברת איתי על זה.. וזה נורא מעצבן אותי... אני כבר לא יודעת מה לעשות :(
ונראה לי שהכי טוב יהיה שאני יתאשפז אבל עכשיו גם זה לא נראה לי שיקרה.. :(

הי אנונימית,

אל תותרי. תבקשי את הטיפול ותבקשי לדעת מה קורה. אלו החיים שלך!
אני מציעה שתדברי עם אמא ותסבירי לה שאת זקוקה ליותר זמן בטיפול ושאת שוקלת להתאשפז כדי לעזור לעצמך. אני לא מכירה את אמך ואולי היא תגיב בכל מיני צורות שיהיו לך לא נעימות, אבל זה מחיר שכדאי לשלם אותו כדי לעזור לעצמך (אם את חושבת שזו הדרך להחלים). קרן

הי ליה,

בגדול-
יש אפשרות לקבל תמיכה וייעוץ ללא תשלום - פסיכולוגית בית הספר, עו"ס נערות מהרווחה, "דלת פתוחה", קו הסיוע של ער"ן. כמובן שאת יכולה לפנות גם לגורמים פרטיים, אך אז לרוב זה כרוך בתשלום מסויים.
אם תכתבי באופן יותר ספציפי מהם הדברים שמציקים לך ומעוררים את הסבל הכ"כ גדול הזה, אולי אוכל להפנות אותך באופן יותר מדוייק.
ממה שכתבת אני מתרשמת שאת זקוקה ליותר מסתם אבחון.
את מוזמנת להמשיך להגיב בפורום. קרן

הי אלה,

זה נכון שלגיל ההתבגרות יש את ההתנהלות המיוחדת שלו. ובניית הזהות הפרטית שלך היא משהו לא פשוט, ומחייב לחוש שונים ואחרים וללמוד לסמוך על התחושות האלו וכך גם על עצמך.
אולי אם תפרטי עוד קצת על מה את מרגישה ולמה יש לך ספקות, וכך אוכל יותר בקלות לעזור לך. קרן

ואני בת 14 עולה לכיתה ט'

הי נועה,

החיים לפעמים מפתיעים אותנו וזה כל כך לא פייר שהדברים האלה קורים דווקא לנו. אני כל כך יכולה להבין את הכעס שלך והאכזבה והעלבון.
אני שומעת בדברייך מצד אחד את הרצון להתרחק מאמא, לשנוא אותה, להעניש אותה על הדרך שבה התנהגה, על איך פגעה בך ובאבא. אך גם אני שומעת עד כמה את כמהה להיות לצידה, ושתמשיך להיות אמא שלך כמו שהיתה.
אני מאמינה שאת נמצאת עכשיו בעין הסערה, הכל נראה כל כך קשה ואבוד. אבל אני בטוחה שבעוד כמה שבועות הדברים יראו קצת אחרת, אבא קצת יתאושש, וגם את.
המצב לא ישתנה, והמציאות היא כמו שקרתה, אבל יש לנפש האנושית יכולת מופלאה להתמודדות עם מצבים קשים שכאלה. ואת תוכלי למצוא פתרונות פנימיים יצירתיים ליחסים שלך עם אמך וגם עם אביך.
יכול להיות שאת זקוקה לתמיכה יותר קרובה בתקופה זו. אם את חשה כך, יתכן שכדאי לפנות ליועצת בית הספר או לגורם מקצועי אחר, כדי לקבל ליווי במשבר הזה.
חזקי ואימצי. קרן