פורום הפרעות אכילה - יש לך שאלה?

לבולימיה יש המון השפעות מזיקות, על הבריאות, על מצב הרוח, על קשרים בבית ובסביבה החברתית, על תפקוד, על ריכוז, על ערך עצמי וכו'. מהמעט שאת כותבת אני מניח שאת מרגישה את מחיריה. כדי לעשות צעד בכיוון של היפטרות והתגברות על הבעיה הזו, רצוי קודם כל לשתף את האנשים שתפקידם לדאוג ולטפל בך, כלומר הורייך, ולבקש עזרה וטיפול. בשלב הראשון, אפשר למשל לגשת יחד ולהתייעץ עם רופא המשפחה.
אני יודע ששיתוף כזה קשה לא פעם, להרבה בנות במצבך, אבל מניסיוני כדאי וחשוב לעשות מאמץ ולהתגבר על הקושי הזה.

שלום לך,
האינפורמציה שקיבלת אינ נכונה אך אכן לא לקבל מחזור 4-5 חודשים זה דבר מאוד לא בריא לגופך.

תודה על התגובה המהירה...
את מציעה לי ללכת לגניקולוג? כדי שיוכל להגיד לי איך להחזיר את המחזור?
המשקל שלי יחסית תקין...אני 162 שוקלת 48.5 ככה...
אני פשוט עדיין מרעיבה את עצמי...

שלום לך,
הבעיה היא כנראה משקל נמוך והרעבה, ולכן גניקולוג לא יפתור את הבעיה. את צריכה לפנות לדיאטנית שתבנה לך תפריט נכון ובריא עבורך. בנוסף אני ממליצה לפנות לטיפול בכדי להבין מדוע את מרעיבה את עצמך ומזיקה לגופך. חוסר מחזור הוא מאוד לא בריא, ולכן כדאי לטפל בדחיפות. בכל מקרה כדאי לפנות לדיאטנית ומטפלת המומחים להפרעות אכילה.
בהצלחה

חשוב מאד שתיהיה שם בשבילה , כי בדר"כ בנות עם ע"א לא משתפות את המשפחה ..היא צריכה טיפול פסיכולוגי ותוזונאי שכן היא יכולה לקבל מהצבא ללא עלות כספית ,ובשביל זה צריך לדבר עם המפקדת שלה והיא תקבל תמיכה מהצבא .
אין כ"כ הרבה מה להגיד לביתך כי בכל מיקרה אפילו שתגידי לה שלא תשמין כי היא לא תאמין ותמיד תנסה לקזז בקלוריות ,היא מאמינה לע"א אכילה שלה כי כרגע היא "חברה טובה שלה" ובשביל להוכיח את ההפך צריך טיפול מסאיבי .
אני מקווה שהיא תתרפא , אני תומכת בכם ומקווה לטוב .
מקווה שעזרתי

שלום לך,
העובדה שהיא רוצה להרפא ושהיא משתפת אותך בקשיים שלה מאוד מעודדת. האם היא היתה מטופלת בדרך נוספת חוץ מהרפלקסולוגיה?
אני מאוד ממליצה לפנות לטיפול דרך הצבא או באופן פרטי אצל מומחים להפרעות אכילה. מגבלות השירות הצבאי אינן רלוונטיות אל מול המצב של ביתך, ואם ידרשו שינויים בשירות הצבאי- זה מה שיקרה. מצבה הנפשי והגופני הוא החשוב ביותר. לכן אני כן ממליצה לשתף גורם כלשהו בצבא (מפקד, מש"קית ת"ש או כל אדם אחר) ולבקש הפניה להערכה וטיפול.
בהצלחה

לא ברור מה היה ה"טריגר" לאובדן התיאבון שחשת בימים אלו, אבל פעמים רבות קורה שסביב טריגר כזה אנשים במצבך חווים תחושה טובה, מין "היי" או קלילות כמו מה שאת מתארת, ופה טמונה סכנה גדולה: ל"היי" הזה יש כל מיני הסברים, פסיכולוגיים וגופניים, אבל מה שחשוב לדעת עליו זה שכמו "היי" של סמים שמתחלף בחוויות של תלות, אובדן שליטה, חולשה, תחושות פיזיות רעות וחולשה כללית, ריחוק מאנשים והסתגרות, גם "היי" מהסוג שאמת מתארת עלול להוביל לעיתים להפרעת אכילה ולכל אותם מצבים. לכן, למרות הפיתוי להמשיך, חשוב לעצור בזמן, להתעקש על אכילה מסודרת ככל האפשר גם אם זה ללא תיאבון, לגשת לבדיקה רופאית או דיאטנית כדי להבין טוב יותר מה מתרחש, ולא לתת למצב להתדרדר.

מתוך תיאורך נדמה כי הבעיה באכילה היא משנית לדכאון הקשה, ומהווה חלק מהתמונה הסימפטומטית האופיינית למצבים כאלו. אם אכן זה המצב, יש לקבל טיפול מתאים לדכאון . הטיפול המומלץ במצבים אלו הוא על פי רוב שילוב של טיפול תרופתי וטיפול פסיכופרתויטי, ואפשר להתייעץ על כך עם רופא המשפחה שלך או לפנות לטיפול באופן עצמאי. במידת הצורך, ניתן לשלב גם דיאטנית במערך הטיפולי.

אני זוכרת טוב את התקופה של החישובים ..מאמי אני שנה מעלייך מבחינה גיל ואני מבינה אותך .. אני הייתי שוקלת ומחשבת הכל .. זה פוגע בלימודים פוגע בהערכה העצמית עם את אוכלת אפילו גם יותר ממה שאת צריכה .. אני לא בדיוק במצב של לתת ייעוץ כי אני בעצמי במצב לא טוב כי ע"א שולטת בי כרגע מאנורקסיה עברתי לבולמיה ,כן אני טחנתת ולוקחת משלשלים כול היום סביב המראה כשהבטן שלי נפוחה אני מתעצבת אכלתי קוביית שוקולד אני בדיכאון .
חברות מתקשורות ומזמינות אותי לצאת ואני מרגישה נפוחה אני לא יוצאת .. חמודה מה שאני אומרת לך פניי לעזרה לפני שזה מאוחר מידי והטיפול יהיה יותר מאסיבי .
אני לא מסוגלת ללכת לטיפול,אני לא מסוגלת שיקחו מימני תשליטה על המשלשלים והכמויות .. אני פשוט התחרפן .. ברור באיזשהו שלב אני יטפל בזה אבל לא כרגע .. אני מקווה שהטפל בזה לפני שיהיה מאוחר.. ועם תירצי נוכל לדבר בפורום ואני ינסה לעזור כמה שאוכל .. [זה מצחיק אותי לפעמים אני עזרתי להרבה בנות עם ע"א אבל לעצמי כלום ] .
אשמח עם תגבי ותיהיה בקשר .

אני לא יודעת למי לפנות, אין מצב שאני אגיד להורים שלי הם יזלזלו בי והם פשוט לא יבינו, בכלל , אני שונאת לדבר איתם .
אני רק רוצה את החיים שלי לפני זה, היה לי כ"כ טוב בלי לדאוג לזה, אני פשוט לא מצליחה להעלים את זה ממני

אני דיי רזה, ואוכלת רגיל, לא מקיאה לא כלום יעני אינלי הפרעות אכילה, אבל כשיש לי בולמוס אני כמו שהמגיבה השניה אומרת - אני נכנסת למין דיכאון ולא רוצה לצאת מהבית יומיים לפחות, כשחברים או חברות קוראים לי לצאת ואם אני יוצאת אני יוצאת עצבנית.

גם אני בדיוק כך, אני כל הזמן חושבת על זה.
אגב את מתאמנת או משהו?

עם את שואלת אותי עם אני מתאמנת אז לא ..
אין לי כח ..!! כי לפעמים אני עם סחרחורות לפעמים לא .. ועם אני אתמן אני ארד במשקל ואכנס יותר להפרעת האכילה שלי ... זה לא שיהיא לא מספיק עמוקה ורצינית ...!
ולגבי מי ששאלה את השאלה[חסוי].. אין על מה ..אני תומכת כמה יותר ועוזרת כמה שאני יכולה ואני מבינה אותך קשה לדבר על זה עם ההורים .. כי זה שונה לדבר כמו איתי ,כמישהי שמבינה אותך ועוברת תהליך דומה לשלך ..
אולי תדברי עם חברה טובה שלך ,תנסי ללכת איתה ולמצוא עזרה למשל ,לכי איתה לקופ"ח ותנסי לחפש עזרה .
אני רק מקווה שלא תגעי למצב של הפסקת מחזור כמו אצלי ..אצלי זה הפסיק שנה וחצי ועם אני לא שותה כדורים זה לא מגיע לבד,והשיער מתחיל להיות דליל ולנשור,העור מתחיל להתקמט .. אפילו לי יש סימני יובש של על כל העור מיכוןן שאני לא אוכלת דברים שומניים ..
ולפעמים כשיש תקופות טובות בחיים ההפרע נדחקת לצד.. אבל ברגע שזה לא מסתדר היא מופיע ובגדול ויותר חזק לכן אל תזלזלי !! ההפרעה לא נעלמת לבדה בשביל להתגבר עלייה צרייך טיפול וטיפול רציני .. ההפרעה תמיד תישאר איפשהו העניין הוא כמה את תשתפי איתה פעולה וכמה תדחיקי אותה מהחיים שלך ..!!
אני פה עוכבת אחרי הפורום לכל שאלה אני השמח לעזור ולתמוך ..

עיסוק כפייתי וטורדנות מחשבתית ורגשית סביב אכילה, משקל ודימוי גוף יכולים להוות בעיה חמורה מאד בחיים, וגיל ההתבגרות הוא גיל פגיע לכך במיוחד. חשוב שיהיה מישהו שתוכלי לדבר איתו על כך, לשתף בבעיה ואולי לחשוב יחד על פתרונות אפשריים. בשלב הראשון זה יכול להיות ההורים או יועצת בית הספר, או אפילו מורה שאת מרגישה קרובה אליה ונותנת בה אמון. זה יכול להיות גם רופא המשפחה. מה שחשוב, זה לא להישאר לבד עם הדבר הזה. אני יכול לומר לך מניסיוני, שלמרות ההסתייגות של בנות רבות בגילך משיתוף של הסביבה, מסיבות וחששות רבים, עדיין לא פגשתי מישהי שעשתה את הצעד הזה והתחרטה.

הדרך היחידה לעלייה במשקל היא הגדלה של צריכת המזון, כמובן אחרי ששוללים סיבות וגורמים רפואיים למצבך. יש להתייעץ עם רופא משפחה לגבי המצב, ובמידת הצורך אכן לשוב ולפנות לדיאטנית על מנת לקבל ממנה תפריט מתאים.

זה מקום להתמודד עם הבעיות האישיות ודימוי הגוף, ואם את ~אובייקטיבית~ (לא את קובעת את זה ולא אמא/אבא/חברים אלא דיאטנית מוסמכת) צריכה לרדת במשקל אז את צריכה ליווי של דיאטנית. את לא סתם כותבת בפורום של הפרעות אכילה, משהו בתוכך יודע שאת בדרך ליפול, או שאת כבר נופלת, והכי הכי חשוב זה לא לתלות הכל באוכל ובמשקל כי זה בטוח לא ישפר את הדברים אלא רק יחמיר אותם. להתמודד עם הבעיות הרגשיות זה א'-ב'.

אז העצה הכי טובה שאני יכולה להציע לך זה לפנות לאנשי מקצוע ולהתמודד עם הבעיות האמיתיות (קלוריות ומשקל הם ~לא~ הבעיות האמיתיות). אומרת לך את כל זה בחורה שנפלה כבר בהמון מלכודות של הפרעת האכילה ועכשיו היא בדרך חזרה למעלה- לבריאות, את לא רוצה את זה גם, זה חרטה, לא סתם אני בורחת מזה אחרי שכבר הייתי שם.

אני הייתי כמוה , אכלתי סלט ופורסה ביום של לחם קל לפני שהתחלתי לקחת משלשלים ..
יש מקום לדאגה .. אני בטוחה שהיא יודעת תסיכונים..רק שלא יפגע בפוריות שלה ..
נ.ב הרבה בנות אוכלות פרות מי שנמצאת בהפרעת אכילה למשל' בנות שאני מכירה .. כי פירות זה סוכר למי שיש סחרחורות זה עוד לפרק זמן קצר

התשובה לשאלתך אם התזונה של בתך, הכוללת שני תפוחים ובננה ליום, צריכה להדאיגך, היא כן. עם ובלי קשר להפרעת אכילה, זו אינה תזונה סבירה לאדם בוגר בריא. שינויים תזונתיים צריכים להיעשות בצורה מסווות ומבוקרת, ושינויים קיצוניים כאלו אכן עלולים להוביל להפרעות ובעיות בטווח הארוך. אני ממליץ להתעקש מול בתך שבמידה והיא מעוניינת לעשות שינויים בדיאטה שלה, שתעשה זאת רק בליווי וסיוע של דיאטנית מוסמכת - ובמידה והעיסוק במשקל ובמראה חורג מהסביר ומתחיל לעורר בה מצוקה רגשית ומפריע לניהול אורח חיים תקין, לשקול גם טיפול פסיכולוגי במקביל.

תפסיקי לקחת משלשלים וקחי את עצמך בידיים ! תתחילי לקצץ באוכל קודם כל ! ולעשות ספורט .. תתיעצי עם דיאטנית ומאמן כושר מוסמך .. תאמיני לי זה שווה את הכסף ! אחרי זה התחושת ביטחון העצמי הגבוה על כך שהרזת בדרך נכונה !

משלשלים זה מגעיל איכסס !! איך שכל החרא נוזלית כמו חתיכות תירס :P בעעע

תקופות של צמצום יתר הרבה פעמים מתחלפות בתקופות של אכילת יתר. באופן טבעי משהו בגוף "מתמרד" נגד החסכים שנכפו עליו. על מנת לרדת מהנדנדה הזו ולהצליח להחזיר שליטה לחיים צריך ללמוד לווסת את ההתנהלות סביב דפוסי האכילה, וסביב דפוסי התנהגות ואימפולסיביים בכלל. המקום בו לומדים ומתרגלים מיומנויות ויסות רגשי והתנהגותי מסוג זה הוא טיפול, דיאטני ופסיכולוגי, ואני ממליץ לך לבדוק את האופציה הזו.
בנוסף, חשוב שתדעי שנטילת משלשלים, מעבר לגרימת כאבי בטן ועצירויות בטווח הארוך, אינה גורמת לירידה במשקל כלל, רק לאיבוד נוזלים שהגוף ממהר להשלים ממילא. חבל להמשיך בכך.

לבולימיה נזקים רבים, שטווח ומידת השפעתם שונה, אך אף פעם לא מאוחר להחליט להילחם בבעיה, ובהחלט יש סיכוי לעשות שינוי ולהשיג שיפור משמעותי גם אחרי שנים רבות. פניה לטיפול בהפרעות אכילה תאפשר גם הערכה של הנזקים וגם התחלה של תהליך ההחלמה.

בררנות סביב אכילה היא בעיה מוכרת בגילאים כאלו, רצוי לפנות לתזונאית המומחית בתחום הפרעות האכלה (בעיות אכילה אצל ילדים) או התפתחות הילד, ולקבל ממנה הדרכה.

שלום מורן,
נשמע שאת מחפשת תשובה לגבי כיצד להוריד את הקילו וחצי, אך השאלה הנשאלת היא מדוע את מרגישה כל כך נורא (לדברייך), עד כמה יש התעסקות באכילה ובמשקל. איני יודעת נתונים לגבי משקלך וגובהך אך נשמע שאת מאוד מוטרדת ועסוקה במראה. בנוסף איני יודעת כיצד ירדת 10 ק"ג והאם היום התפריט מאוזן או לא. אני ממליצה לפנות ליעוץ דיאטני בכדי שיעזרו לך לאזן את התפריט שיתאים לך ולגופך.
בהצלחה

שיר יקרה,
הייתי בדיוק בסיפור שלך. ההקאה הפכה להתמכרות שנמשכה 7 שנים.
הפנים היו נפוחות, המשקל נשאר קבוע, השיער חלה מאוד וגם החומציות של מיצי הקיבה
שעלו - לא עשתה טוב לשיניים.
ברוך השם, הצלחתי להוציא את עצמי מזה והיום ברור שהסיבה היא בכלל רגשית יותר.

עזרי לעצמך לצאת ממחול השדים הזה. את יכולה!!!!
בהצלחה.

חברה

ואני לא אשת מקצוע או משהו אבל זה מה שאני עושה, את יכולה לכתוב יומן. נכון- זה נשמע קצת טיפשי, אבל אם את כותבת איך את מרגישה בלי מעצורים אז זה גם לוקח הרבה זמן והרצון לאכול נעלם בנתיים וגם זה עוזר לך לסדר את הראש. אם תתמידי תוכלי לעבור לשלב הבא שזה לשתף מישהו קרוב נוסף ברגשות שלך אחרי שההרגשה הראשונית נגמרת, ואחריו השלב האחרון של לשתף ברגע שאת בתוך ההרגשה הזאת. מנסיון זה עוזר (כמובן זה לא אמור לבוא על חשבון אכילה מסודרת ובריאה בשאר הזמן) גם לא לאכול באופן כפייתי וגם להתמודד לטווח הארוך עם הרגשות עצמן, שהן הבעיה האמיתית ולא האוכל עצמו.

מקווה שעזרתי.

שלום לך,
אכילה ריגשית היא דבר מוכר, השאלה הנשאלת היא באילו מינונים מדובר? האם מדובר בבולמוס או לא ? זו השאלה העיקרית שמעידה על האם יש בעיה.
פעמים רבות אנשים מרגישים שאוכל (ובעיקר אוכל מתוק ) מנחם אותם ולכן חשוב לבדוק מה התדירות ומה הכמויות הנאכלות.
בהצלחה

כן, אפשר להגיד שבולמוסים..
ותדירות? תלויה במצב הרוח

שלום לך,
אין משקל מסויים בו מאשפזים או לא מאשפזים. תפני למחלקה ושם תעברו מפגש הערכה ויבנו תוכנית טיפולית מתאימה או שיתנו לכם המלצות נוספות.
בהצלחה