פורום הפרעות אכילה - יש לך שאלה?

בתור אחת שהיה חסר לה בגוף ויטמין b12 עד למצב של קבלת זריקות.. תאמיני לי שעדיף לאכול מאשר לסבול מחוסרים ולקבל זריקות, זה הכי גרוע וגם משפיל מאוד.

כל המשפחה שלך לוחצת עלייך לאכול ולא בא לך, אני מבינה את זה.
אבל תחשבי שזה בשביל הריכוז שלך, והמחלות, שלא נדבר על המחלות , כל חודשיים תפסתי מחלה אחרת כי הגוף חלש - וירוסים וכו..

עדיף לאכול בצורה מסודרת ולהיותבמשקל בריא מאשר לאכול מעט.

אני הגעתי למצבים של חוסר ריכוז בחיי העבודה שהגיעו למצבי פטורין בגלל חוסר ריכוז..

וחוץ מזה לא חייבים לעשות הכל בבת אחת, זה תהליך.. כל פעם לאכול קצת יותר..

התחלתי לשנות,ואני מקווה שיהיה בסדר אבל זה תהליך.....לא פשוט בכלל!

גם לי מאוד לא קל, כי עליתי במשקל וקשה לפעמים להתרגל לגוף החדש, פתאום הבגדים נראים שונים על הגוף, אבל עדיף להיראות שונה ולהרגיש פיסית טוב יותר.

לי הייתה בעיה כמו שלך של ירידה במשקל בגלל תפריט מינימלי, ובסוף באה לי תגובה גם הפוכה, נטלתי משלשלים כי לא השלמתי עם ההשמנה.

אני לא מאחלת לאף אחת לעבור את זה, ועוד המצב שלי היה יחסית קל ולא קיצוני.
קיבלתי טיפול בתל השומר במחלקה להפרעות אכילה בשילוב של פסיכולוג ודיאטנית, וזה די עזר.

גם את יכולה.
אני עדיין מתמודדת עם הבעיה לעיתים רחוקות אבל ברגע ששומרים על תפריט מאוזן, שומרים על המשקל החדש ומתרגלים אליו.

בהצלחה.

יש בעיית עצירות כרונית כבר שנים,ומאז הדיאטה זה החמיר.
אני שותה משלשלים בערך 2-3 פעמים בשבוע [לקסעדין*2 בכל פעם] ובמשך השבוע בערב לפני
השינה או הנילקס\יובסלקס כדי להתרוקן בבוקר.
אני לא שותה בצורה קיצונית מלא כדורים כמו שאני קןראת בפורומים השונים.
כרגע במחשבה שאני יעלה במשקל מזעזעת אותי והראש לא מאפשר לי לשנות לגמרי את המצב.
אני מקווה שלאט עם הזמן החשיבה תשתנה...

אצל אנשים שסובלים מהפרעות אכילה נמצאת כמעט תמיד אותה אמביוולנטיות שאת מתארת: מצד אחד הבנה שההתנהלות סביב האכילה הפכה לבעיה שמשתלטת על החיים, ומצד שני חשש לעשות את השינויים תזונתיים שהם חלק מהשינויים שנדרשים במצבים אלו. הפחד לעלות במשקל הוא אחד ממאפייני המחלה הזו שאובחנת בה, ויש להתייחס אליו כאחד מהסימפטומים של הבעיה. במילים אחרות, לעבוד בטיפול על הפחד הזה, ולא לתת לו לנהל אותך. יותר קל לומר מלבצע, אני יודע, אבל זה חלק חשוב מהתהליך.
בנוגע לשימוש במשלשלים: משלשלים יוצרים מעגל מרושע, ככל שהגוף מסתגל ומפתח תלות בהם, כך יותר קשה לתת צואה בלעדיהם וסובלים מעצירויות, צריך להשתמש במשלשלים, והתלות בהם מתחזקת. כמובן שמעבר לכך, עצירויות קשורות גם לחסכים התזונתיים באופן כללי. לכן תהליך ההחלמה מכוון בין היתר גם לאיזון תזונתי, וגם לגמילה הדרגתית מהמשלשלים.

שלום לירן!

אתה טוען שיש להגמל בצורה הדרגתית מהמשלשלים?

פשוט כשהייתי בטיפול אצל דיאטנית ופסיכולוג, תמיד אמרו לי להפסיק מייד עם המשלשלים.
אז איך באמת עובדים על כך שלא תהיינה עצירויות..? המליצו לי על שמן פאראפין, זה לא ממש עזר

בנוסף קשה להתמודד עם רגשות האשם של האכילה כביכול "הנורמלית", האם רק טיפול עם מעקב יכול לעזור
או שיש אפשרויות של התמודדות לבד בלי מטפלים?

תודה

טלי.

מופיע לי שעליתי כמעט 3 קילו,זאת ולא ממש "השתוללתי" עם האוכל ולא אכלתי בדיוק בדיוק את התפריט מרוב פחד להשמין ולמרות זאת אני רואה עלייה משמעותית.
מוזר,כי לפני בערך 4 ימים הייתי במשקל הרגיל שלי...
איך זה יתכן?
גם הפסקתי פעילות ספורטיבית כי כואבות לי הרגליים,
מה עושים?

הגוף שלך מתמלא בנוזלים כל פעם מחדש,
וזה לא שהשמנת זה פשוט הגוף אגר נוזלים...
נניח רוב הזמן לא היית אוכלת, נכון?
אז זה אומר שהגוף היה ריק, כלומר הקיבה הייתה ריקה ועכשיו בקיבה שלך יש אוכל,
אז המשקל שראית זהו לא המשקל האמיתי שלך, את לא השמנת באמת,
אולי עלית בממש טיפה...

אם הגוף צובר נוזלים,איך מתפטרים מזה?

הי, לא נראה לי שאפשר להתפטר מהנוזלים, תרגילי את עצמך לאכול רגיל, ארוחות מסודרות, ותנסי לא ליטול משלשלים, במקום זה צאי להליכה או תכיני רשימה של פעילויות שאת יכולה לעשות במקום שתמיד אחרי בולמוס תוכלי להסתכל עליה...

זה יכול לעזור.

גם אני סובלת מבעיה דומה, אני פונה לטיפול
בעבר הייתי בטיפול, קיבלתי רסיטל- כדור נגד דכאון וחרדה+ שיחות עם פסיכולוג+ ייעוץ עם דיאטנית

הפסיכולוג סיים לי את הטיפול אחרי שנה בערך, היום אני קצת יותר חזקה, יש מעידות אבל לא יומיומיות

אני עובדת על עצמי לא ליטול את המשלשלים ומשתדלת לא למנוע מעצמי מאכלים שאני אוהבת
אפילו אם הם משמינים...

תנסי לפנות לטיפול.

המון בהצלחה.

הי אני

בת כמה את?

אני בת 32

עדיין קשה לי בעיקר כלפי חוץ בעבודה, אבל משתדלת להחלים..

אני טוען שיש להיגמל מהמשלשלים, נקודה. ממה שאת כותבת, אני מבין שעשית כברת דרך בהתמודדות מול הפרעת אכילה, אבל שעדיין יש מכשולים ואתגרים שעלייך להתמודד איתם, ושהשימוש במשלשלים/עצירויות הוא רק אחד מהם. אני חושב שלבעיות מסוג זה עדיף בהחלט לקבל עזרה מקצועית, בדיוק כשם שלבעיות רפואיות רצוי לקבל מענה וטיפול רפואי.

בניגוד למה שנדמה לנו לפעמים, גוף האדם אינו מכונה שניתן לחשב ולהבין את תפקודה באופן מדויק לחלוטין, או לענות על שאלות הקשורות למשקל ולשינויים אחרים בגוף בדיוק מתמטי. יש שונות בין אדם לאדם, ועוד משתנים רבים הנכנסים ומשפיעים על הגוף. צריך להבין שלחיות בשלום עם הגוף זה גם ללמוד לקבל את הדבר הזה, ואת אי הוודאות הכרוכה בו. עם זאת, אני כן יכול לומר לך שהתנהלות תזונתית בריאה היא אכן כזו שיש בה מקום גם לתנודות, ימים מסוימים שאוכלים יותר או פחות, בלי שהתנודות האלו יובילו להיסחפות להתנהלות קיצונית, אלא שלאחריהן תהיה חזרה לשגרה מאוזנת פחות או יותר.

שלום לך,
אינני דיאטנית ולכן לא אוכל לתת תשובה מלאה ומדוייקת, אך אני יודעת שחוסרים בויטמינים מסויימים משפיעים על התאבון ועל האכילה. כדאי לבדוק מול דיאטנית ורופא משפחה.
בהצלחה

לא ניתן ולא נכון לקבוע אבחנות מדויקות דרך פורום באינטרנט, אך אני יכול לומר לך שבלי קשר ל"כותרת" של הבעיה, התנהלות מהסוג שאת מתארת (צמצום תזונתי מוגזם ולא מפוקח, ירידה מהירה במשקל) יוצרת נזק רב יותר מתועלת ולא באמת מובילה לתוצאות הרצויות בטווח הארוך. עבור נערות רבות במצבך יש משהו מאד מפתה בירידה מהירה במשקל, אבל ירידה כזו או מוביל לעלייה מהירה חזרה, כפי שחווית, או להתדרדרות גופנית ונפשית שלא מאפשרת לחוות סיפוק והנאה מעצמך ומהסביבה. אני ממליץ מאד לפנות לדיאטנית ולבנות יחד איתה תפריט שיתאים לך, ושיבטיח שהשינויים שתעשי יהיו כאלו שייטיבו איתך.

שלום לך,
אני שומעת את דאגתך לאחותך ואת הרצון שלך לעזור לה. נשמע שיש לה עניין כלשהו עם האוכל, קשה לומר ולאבחן דרך התיאור ודרך האינטרנט האם מדובר בהפרעת אכילה מלאה או לא. להפרעת אכילה דרכי ביטוי שונות ולכן אם אוכלת מאכלים כגון שוקולד וגלידה, אין זה מעיד על כך שלא קיימת הפרעת אכילה.
האם אימך שותפה לדאגתך או שאינה מודעת לנושא? אני ממליצה שאימך תהיה מודעת לדאגה לאחותך ולמצבה. כך יתכן ויוכל להתנהל דיאלוג סביב הנושא. בנוסף, אני ממליצה שאימך תפנה את אחותך לאבחון והערכה המרפאה המתמחה בהפרעות אכילה.
בהצלחה

למה להתחיל לטפל בבית? אם הייתה לך חברה שסובלת משפעת, מסוכרת, מסרטן או מדיכאון, או כל מחלה אחרת, היית ממליצה לה לטפל בעצמה לבד בבית?

כל מי שלוקח תה משלשל פעם בשבוע זה נקרא הפרעות אכילה?
באותו יום אני אוכלת הרבה מין הרגיל אבל לא ברמות של אין אלוהים בכול אופן יש קיבולתלקיבע שלנו..

ודאי שלא, אין לי דרך או כוונה לאבחן אותך ספציפית דרך האינטרנט. עם זאת, אני מניח שאם זה היה מסתכם בתה משלשל פעם בשבוע לא היית מתייחסת לעצמך כחולה ומדברת על צורך בטיפול. כדי להבין באופן ספציפי איזה מין טיפול או מענה נכון לך, כדאי לפנות ולהתייעץ עם רופא משפחה בשלב ראשון.

מצד אחד ברור שאת מחפשת מענה לבעיה שאת סובלת ממנה, ומצד שני נדמה שיש גם חלק שמערים מכשולים: למשל, לכנות בשם "אכילה רגשית" מהו שמתיאורייך נשמע כמו הפרעת אכילה;  חלק שמצהיר שאת כבר יודעת את התשובות ולא מחפשת כלים להתמודדות, חלק שרוצה מראש ערובות להצלחה במאה אחוז ומציב מטרות מוחלטות.
עמדתי היא שכשאדם סובל מבעיה חמורה עליו לעשות כמיטב יכולתו לטפל בה, והטיפול בהפרעת אכילה שמוכח כיום כיעיל ביותר הוא טיפול המשלב פסיכותרפיה, טיפול תזונתי, וטיפול תרופתי במידת הצורך. זהו הטיפול שיש לו את אחוזי ההצלחה הגבוהים ביותר, אם כי היושרה מחייבת לציין שגם בטיפול זה אין מאה אחוזי הצלחה, ולא ניתן לדבר על הבראה באופן דיכוטומי של מוחלט או לא.
טיפולים מסוג זה מאפשרים הקלה בחשיבה הטורדנית, שהיא לא פעם אחד הסימפטומים הקשים של הפרעת אכילה, אבל כדי להתמודד ולהיפטר ממנה נדרש שינוי התנהגותי ורגשי מקדים שמושג בתהליך הטיפול לאורך זמן.

יש ספר שמאוד עזר לי להתמודד עם הבולמוסים, הוא נקרא "התמודדות עם בולימיה" של ברברה פרנש.

הספר ממליץ כמה דברים

לכתוב יומן
לעשות רשימת פעילויות יומיומיות מהנות מעוררות חשיבה שאפשר יהיה לבצען בקלות ומיידית כגון: שיחת טלפון עם ידי, קריאת ספר טוב, קריאת ירחון, חמש עשרה דקות הרפיה, למידת תחביב חדש, כתיבת מכתבים וכו..

ורשימת פרסים מיוחדים כמו תסרוקת חדשה, בגד חדש, רכישת כרטיסי קולנוע , תאטרון וכו..

וכך כשגוברת תאוות האכילה והמוח מתרוקן היא תעזור לך.
"במקום לזלול עכשיו, אוכל לעיין בעיתון תוך כדי שתיית קפה"
הרשימה תפחית מתח בחייך. המשימות בה יסיחו את דעתך מהארוחה שהרגע אכלת.

תנסי

את יכולה גם לקרוא את הספר, הוא מצוין

בהצלחה.

כדאי להתרכז בסגולות הטובות שלך במקום בשליליות
תרגישי טוב עם עצמך.

גם אני קראתי את הספר הזה , הוא עזר לי לשנות את צורת החשיבה שלי.
מומלץ

שלום לך,
איני יודעת מה מצבך הגופני ומהי הפרעת האכילה ממנה את סובלת, אך לאשפוז מגיעות בנות ( או בנים) שזקוקים למסגרת טיפול אינטנסיבית יותר מטיפול בקהילה. אין צורך להיות בתת משקל קיצוני בכדי להתאשפז.
אני שומעת את החשש שלך מאשפוז, אך יש אנשים רבים שאשפוז עוזר להם בהפרעת האכילה.
בהצלחה

בעיקרון כל הסימפטומים השפיעו עליי,
אי קבלת מחזור קרוב לחצי שנה,
שיער נושר, ציפורניים שבירות וכו'.
הדבר שמדאיג אותי יותר זה המחזור והשיער, אבל אני מפחדת שכשאני אגיע לאישפוז
(ההורים שוקלים לאשפז אותי) אני אראה שם בנות רזות קיצוניות ואני ארגיש יותר שמנה ממה שאני,
וזה יקשה על הטיפול...או שאני אשקל ליד האחות או משהו והיא תראה שאני בכלל לא בתת משקל,
והחשש הוא שהיא תחשוב יותר "טוב, היא לא במצב מסוכן אין לנו איך בדיוק לעזור וכל מה שהיא צריכה זה טיפול פסיכולוגי" ואז אני ארגיש כאילו אין לי בכלל הפרעות אכילה, כאילו אני לא אנורקטית...
התחושה שלי היא בעיקרון ש"אני לא מספיק רזה בשביל להנצל", מבינה?
ואני מודעת לעצם העובדה שבשביל לצאת מהמחלה הזאת לא צריך להיות רזה קיצונית
אבל משום מה משהו הוחדר לי לראש שרק אנורקסיות אמיתיות שוקלות 40 קילו....
ואני רוצה לשקול 40 קילו, אבל אני לא מצליחה לרדת כי כל הזמן יש לי בולמוסים ואז אני מרעיבה את עצמי ואז עוד בולמוס וככה זה במעגלים כבר כמה חודשים שאני תקועה במשקל...

הפרעת האכילה היא בין היתר בדפוסי החשיבה, שבהחלט באים לידי ביטוי אצלך, ולכן אין כל כך צורך בתת משקל קיצוני. אינני יודעת מספיק לגבי ההיסטוריה שלך, אך האם היית בטיפול?
אני כן ממליצה על טיפול בכדי להבין מדוע את עושה נזק לגופך.
בהצלחה

שלום לך,
איננו יכולים להמליץ בפורום הזה על אנשים ספציפיים אך את מוזמנת לפנות למרפאות להפרעות אכילה באיזור מגורייך ולהתעניין בטיפול מסוג זה.
בהצלחה

שיחות בנושאי מראה ומשקל אכן לא עוזרים במצבים כאלו, גם אם זה ניסיון לומר לאותה חברה שהיא יפה כפי שהיא ואינה זקוקה לדיאטה. אחד המאפיינים הקשים בהפרעות אכילה זה שזו מחלה שהאדם שחולה בה אינו אמביוולנטי מאד לגביה, וחלק ממנו נשאב לתוכה ואינו מעוניין להיפטר ממנה, בעוד חלק אחר מכיר בבעייתיות שלה ובמחירים שהיא גובה. כשמנסים לשכנע מישהי שסובלת מהפרעת אכילה שיש לה בעיה, בדרך כלל זה רק גורם לה להיאחז עוד יותר בעמדה הנגדית. היות וסביר להניח שגם לה יש חלק שמבין שצמצום יתר והקאות גובים מחירים, רצוי להעביר מסר שתמציתו: אני מזהה שעלולה להיות פה בעיה שאת מתמודדת איתה, ובמידה ותחליטי בשלב מסוים שתרצי לחשוב יחד איך לפתור אותה דעי שאשמח לעזור לך.
מתסכל ככל שזה יהיה, במיוחד כאשר מדובר באישה בוגרת (וכך אני מבין במקרה הזה), מוטיבציה ראשונית, גם אם חלקית, צריכה לבוא ממנה.

טלי שלום,
אני מבינה שאת סובלת מעצירות ומנסה לעזור לעצמך. לרב יש סיבה לעצירות וכדאי לגלות אותה וכך לפתור את הבעיה, במקום לקחת תוספי תזונה. יש סיבות רבות לעצירות. ביניהן: עצירות רגשית בכל תחומי החיים, מתח, לחץ, תזונה בלתי מאוזנת.
כדאי לך לפנות ליעוץ מקצועי שיעזור לך לגלות את הסיבה לעצירות.

כל טוב ושבת שלום,

עדינה מסטבאום
מטפלת קינסיולוגית מוסמכת

איזה סוג של ייעוץ מקצועי?

שימוש במשלשלים על בסיס קבוע במטרה לאבד במשקל אינו מומלץ מכמה סיבות: קודם כל, זה פשוט לא עובד. המשלשלים פעולים על מערכת העיכול בשלב מתקדם שלה, שלב בו הערך התזונתי של האוכל כבר נספג בגוף. לכן מה שמאבדים זה רק נוזלים, שחוזרים לגוף במהרה. מעבר לכך, שימוש תכוף במשלשלים משבשת את הפעולה הטבעית של מערכת העיכול, ובשלב מסוים מםתחים בהם תלות, מאחר ובלי המשלשלים סובלים מעצירויות.
ניסיונות מסוג זה הם הרבה פעמים חלק מתמונה כוללת של בעיות סביב נושא האכילה, המשקל ומראה הגוף, ואם אכן מדובר בבעיות כאלו כדאי לנסות למצוא להם את הפתרונות המתאימים. ייעוץ מקצועי מתאים ניתן לקבל אצל רופא משפחה או תזונאי/ת.

שלום,
אני מאד מבינה את המצב הקשה שאת נמצאת בו. את רואה חברה טובה שסובלת וגורמת לעצמה סבל ואין לך דרך לעזור לה.קודם כל, כל הכבוד לך על האכפתיות והשקעה. לצערי, עליך לדעת שכל עוד היא לא תרצה להשתנות -יהיה מאד קשה להשפיע עליה. היא חיה במחשבה מוטעית שהיא שמנה ולכן עושה כל דבר כדי לפתור את "הבעיה" שלה. חשוב שתפרגני לה על דברים אחרים. תעצימי אותה על דברים אחרים שהיא טובה בהם כדי שהיא תרגיש "שווה" ואהובה. על תתייחסי לנושא האוכל ועל תשכנעי אותה לאכול. חשוב שהמשפחה שלה תהיה מודעת למצבה. אם יש מבוגר שהיא סומכת עליו - מאד כדאי לערב אותו.

בהצלחה רבה,
עדינה מסטבאום
מטפלת קינסיולוגית מוסמכת

עד כמה שזה מתסכל, קשה מאד לשכנע מישהי הסובלת מהפרעת אכילה שיש לה בעיה אם היא אינה רואה זאת כך. מצד שני, עצם העובדה שהיא סיפרה לך מעידה שתגובתך חשובה לה. מניסיוני, לא יעיל לנסות להדגיש עד כמה המצב מזיק או מסוכן, בדרך כלל זה רק דוחף את החולה לדבוק יותר בעמדה של "זו לא בעיה עבורי".
מה שיעיל יותר זה לשתף בדאגה שלך, לשאול שאלות ולהתעניין במצבה, ואולי אפילו לספר שפנית להתייעץ פה. חשוב להעביר מסר שהקשר ביניכן נמשך, ושבמידה והיא תהיה מעוניינת בכך בעתיד את מוכנה לסייע לה לחשוב על התמודדויות עם הבעיה.

נשמע שעשית כברת דרך בהתמודדות עם הפרעת האכילה, ושכיום את סובלת מהרבה פחות סימפטומים של הבעיה. לפי מה שאת כותבת, הסימפטומים שאת סובלת מהם כיום כבר לא מהווים אינדיקציה לבולמיה, אבל עדיין מעוררים בעיות שמטרידות אותך, בעיקר במישור הרגשי. טוב שאת מחפשת מסגרת טיפולית לנסות להתמודד עם בעיות אלו. איני מכיר פרטים לגבי הטיפול הספציפי עליו את מדברת, אבל אם זו מסגרת בה תוכלי לעסוק בנושאים שפירטת, זו בהחלט אופציה ראויה.

מסגרת אשפוזית לטיפול בהפרעות אכילה בבוגרות קיימת בהדסה עין כרם. טיפולים מרפאתיים (לא בתנאי אשפוז) יש באיכילוב ובמרפאת הנוטרים ברעננה. בבתי חולים אחרים ניתן להתאשפז במחלקות הפסיכיאטריות הרגילות. כמו כן קיימות מסגרות פרטיות לטיפול אינטנסיבי שנועדו להוות תחליף ומניעה לאשפוז. בהצלחה.

המצב שאת נמצאת בו אכן קשה מאד, ונשמע שחברה שלך מתקשה לשתף פעולה עם הרצון שלך לסייע לה בהתמודדות עם הבעיה. עצם הקשר החברי הוא חשוב במיוחד בתקופות כאלו, ואני חושב שטוב שאת מתעקשת על חברתך. עד כמה שניתן, חשוב לשמר בקשר מאפיינים שהיו בו בעבר, ולא להפוך אותו לקשר שעיקר עיסוקו בבעיות האכילה. בדאגותייך מומלץ לשתף מישהו מבוגר שתפקידו לתת מענה לבעיות כאלו, כמו למשל יועצת בית הספר.