פורום הפרעות אכילה - יש לך שאלה?

אני בת 17 עוד חודשיים
לפני שנה וחצי בערך הפסקתי לרקוד ומאז לא כ"כ הקפדתי על שמריה על הגזרה , ויצא שהגעתי למצב בתחילת שנה ששקלתי 58 בגובה 1.58 . קצת לפני פסח השנה החלטתי שאני לוקחת את עצמי בידיים והחלטתי שאני לא אוכלת יותר מ900 קלוריות ביום . בהתחלה זה היה די בריא הקפדתי לאכול בבוקר פרכיות אורז עם גבינה , ירקות בצהריים ובערב קורנפלקס רגיל ללא סוכר .
אך זה לא קל , במיוחד כשאני בסביבת חברות שאוכלות מה שבא להן בלי להעלות גרם
אז הרבה פעמים יצא שלפחות פעם בשבוע אם לא יותר הייתי אוכלת עם החברות בחוץ בלילות וממש ממש לא 900 קלוריות ביום , כשהייתי מגיעה לבית אחרי הארוחות הרגשתי כבדה ומגעיל ולרוב ההיתי מגיעה לבית עם בחילות ופשוט עוזרת לעצמי להקיא .
יש לציין שמפסח ירדתי כבר 4 וחצי קילו .
ובשבועות האחרונים זה כבר ממש לא נשלט אני יכולה פשוט לא לאכול כל היום כלום ולא להרגיש אפילו וברגע שאני מכינסה משהו קטן לפה ישר יש לי בחילות לא נורמליות ואני מרגישה שאני פשוט חייבת להקיא , אבל לא מצליחה להקיא ונשארת עם בחילות ולוקח זמן רב עד שהבחילות עוברות .
אני משתדלת לשתות כמה שיותר מים וחוסכת מיצים ושתייה מוגזת
וכבר בקושי נכנסת לשירותים
אני לא מבינה מה קורה לגוף שלי , וכבר ממש לא מרגישה רזה כמו שהרגשתי בהתחלה כשירדתי .

אני מוטרדת מאוד מהמשקל שלי, ונשקלת כל בוקר. לפעמים יותר.
לפעמים קשה לי לאכול בחוץ, כי אני חושבת על מרכיבים לא בריאים שאולי שמו בתוך התבשיל, אבל בסופו של דבר אני כן אוכלת.
ודבר שלישי- לפעמים אני מרגישה שאני אוכלת סתם, שאני כבר שבעה מזמן, אבל לא יכולה להפסיק לאכול, גם אחרי שאני "מתפוצצת".
המשקל שלי לרוב תקין.
האם אפשר לומר שיש לי הפרעת אכילה?

שלום,

אני בחורה בת 31 נשואה באושר, ואמא באושר לתינוקת בת שנה וחודש. אני עוסקת בהעצמת אנשים, במקצוע שמאפשר לי יום יום ללוות אנשים בדרך להגשמת החיים המיטבים שלהם. אני גאה להגיד שלמקום הזה הגעתי לאחר התגברות ארוכה ומאתגרת על ילדות והתגברות טראומטיות, בצל אירועים קשים ביותר.

במהלך השנים נגמלתי בכוחות עצמי מהתמכרות לסיגריות (למעלה משתי חפיסות ליום במשך 15 שנים) והייתי על סף התמכרות לאלכוהול שהיווה מעין תרופה עבורי (למעלה מבקבוק יין ליום במשך כשנתיים). עשיתי זאת בין השאר בעזרת ספורט.

מעט לפני החתונה התחלתי לעלות במשקל ולחוות בולמוסים של אכילה. במהלך ההריון- שהיה לא מתוכנן והגיע בהפתעה גדולה שטמנה בחובה התמודדות מאוד לא פשוטה- עליתי מאוד במשקל.
דוקא לאחר ההסתגלות לאמהות ואהבה כנה וענקית לבתי, דוקא לאחר שבזוגיות נוצר ססטוס קוו מחודש, יציב ואוהב לאחר המעבר להורות, עליתי במשקל בצורה נוראית. מבחורה רזה וספורטיבית, העליתי קרוב לשלושים ק"ג במהלך שלוש השנים האחרונות. אני מרגישה כאילו החלפתי התמכרות בהתמכרות. הדפוסים זהים- מניפולציות כדי להשיג את "הסם", אני מסתירה מבעלי שאני אוכלת ממתקים ומזוןללא שליטה במהלך היום ועוד ועוד.

מעבר לעובדה שלא זה המודלינג שאני רוצה להוות עבור ילדתי, הדבר שהכי כואב לי הוא שאנחנו מנסים להרות בשנית במשך שבעה חודשים ללא הצלחה. מסיבות רפואיות הופנתי לרופא המתמחה בטיפולי פוריות והוא אמר לי שכצעד ראשון עלי לרזות. למרות הכמיהה הגדולה מלתאר לילד נוסף, אני לא מצליחה לעשות את הצעד, להתחייב ולרזות. אני מתרצת בתירוצים שונים ומשונים. אני ממש מרגישה שבפן הספציפי הזה של חיי התייאשתי ואיבדתי אמונה שאוכל אי פעם לשוב ולהיות רזה.

יתר על כן, קשה לי מאוד עם חוסר הכנות מול בעלי, ואולי גם באיזשהו מקום מרגישה מאוד בודדה, כי אני לא רוצה לשתף. אני מתביישת בעצמי מאוד ואני יודעת שבתווך הארוך יהיה להתנהגות הזו מחיר כבד מבחינת היחסים. בעלי לא מעיר לי על משקלי. הוא רק תומך וחושב איתי יחד איך אוכל לעשות זאת בגאון כשאני מעלה זאת ומזכיר לי על אילו דברים הצלחתי להתגבר במהלך חיי...

אני מיחסת את ההתנהגות הזו לאיזושהי חבלה עצמית או שנאה עצמית לא פתורה וקשה לי מאוד עם אובדן השליטה.

כרגע יהיה לי קשה מאוד מאוד מבחינה כלכלית ללכת לטיפול מסודר. אשמח מאוד לשמוע רעיונות נוספים או מחשבות לגבי המצב שתיארתי וכיצד אוכל לצאת ממנו. למרות הדברים הגדולים שתיארתי שעומדים לנגד עיני, אני לא מצליחה לעשות את השינוי לטובה.
כל כך רוצה עוד ילד..

תודה על זמנכם..

שלום לבעלי הנסיון
אדם בעל בולימיה שרגיל להקיא הרבה, משקל גוף תקין ואף 10 ק"ג נוספים,
שיש לו עייפות רבה ומרגיש עייף מכדי ללכת הרבה, עייפות ברגליים,
האם זה בגלל בולימיה?
ונניח היה חודש ללא בולימיה וללא הקאות ועדיין יש עייפות, כמה זמן יקח להורדת העייפות?,

היי
ביתי בת שנתיים +8 חודשים נולדה במשקל 600 גרם בשבוע 30.
עלתה יחסית יפה בהיותה תינוקת יונקת מהבקבוק מהרגע שעברנו לאוכל מוצק פה התחילו בעיות העליה במשקל ואי רצון לאכל.
ביתי מסרבת לפעמיים אפילו לטעום יש מעט מאוד דברים שהיא אוכלת אבל עדיין לא בגדר ארוחה.
אנחנו במעקב אצל דיאטנית היא מקבלת תוסף תזונה סקנדשייק לא ממש הולך לי עם התוסף היא לא רוצה לשתות אותו עם חלב.
בבדיקות שנשלחנו הIGF היה נמוך -4.
האנדוקרינולוג שוקל לתת לה הורמון גדילה בגלל שהיא מאוד קטנה בדיקת הורמון גדילה יצא תקין.
ביתי שוקלת היום 8.400.
אני ממש מיואשת ולא יודעת מה לעשות אין לה בעיה גם לא לאכל 4-7 שעות ואו אולי בכלל לא לאכל.
אשמח להכוונה.
בברכה ותודה אגם.

אני נערה שמנמנה מאז ומתמיד, לפני חצי שנה התחלתי תהליך ירידה במשקל בריא (עם תזונתאית, מאמן כושר וכד'). המשקל ירד במיתון, ופעם כשהרגשתיש אכלתי יותר מדי ולא עשיתי כושר באותו שבוע, הקאתי. הבטחתי לעצמי שזה לא ישוב
וכן הלאה, עם הזמן הייתי מקיאה פעם בשבוע, עפמיים, שלוש. עד שזה הגיע למצב שבחופשת פורים, מתוך זה שלא עשיתי ספורט, הייתי מקיאה אחרי כל פעם שאכלתי דבר-מה שהוא לא ארוחה.
הקאתי המון. וכל פעם הבטחתי לעצמי שזו הפעם האחרונה
אני מנסה מאד לצאת מזה אבל אני לא מסוגלת. גם אני לא מסוגלת לספר לתזונתאית שלי, וגם זה פוגע בקול שלי, ואני שרה.
אני לא יודעת מה לעשות, אני לא מצליחה להמנע מלאכול דברים מחוץ לארוחה, כי תמיד יש את המחשבה של "אני אקיא אח"כ"
אני כבר מיואשת

שלום, אני סובלת מאנורקסיה ונכון לעכשיו, אני בתת-משקל דיי חמור.. (BMI 16) וכתוצאה מכך לא קיבלתי מחזור כבר כמעט 3 חודשים.
רציתי לשאול, אם אני ממשיכה ככה, יכול להיות שיגיע זמן שאני לא אוכל יותר לקבל מחזור גם אם אעלה במשקל ?
איך אדע שלא חציתי את הגבול ?
אני מודאגת, אבל אני מפחדת מעלייה במשקל בינתיים..

ביתי בת 13 ומתנשאת לגובה של 158 ובמשקל של 36 ק"ג, לאחרונה היא מסתגרת בחדרה עם המחשב, בוכה מכל דבר, לא מצטרפת לארוחות משפחתיות ובכלל לאירועים, לא יוצרת אומנות כמו לפני כן, מסרבת לדבר עם כולם כולל יוצעת בי"ס, מורה, רופאת משפחה, פסיכיאטרית, איתי ועם האב, טוענת שנימאס לה ואני עושה לה את זה בכוונה (את זה שאני נאלצת לקחת אותה לרופאה או לפסיכיאטר ושאני שונאת אותה, הסברתי לה שאנחנו אוהבים אותה לכן אנו מודאגים ודואגים לה ולכן אנו רוצים לאמת שהכל בסדר.
אני לא יודעת מה לעשות איתה ומי באמת יכול להגיע איתה לשיחה כל שהיא.
מה עושים ולאן צריכים לפנות?

שלום

יש לי שיגרה עמוסה בה אני מוציאה המון אנרגיות במשך כל היום.
ואני בדיאטה תמידית .
כי יש לי נטייה מהירה להשמין ,למרות מסת השרירים שאני מפתחת .אני עושה כל יום במשך 3 שעות סוגים שונים של פעילויות כוח ואירובי .
החולשה העיקרית שלי היא סוכר ופחמימות .
אני מכורה לסוכר ,וכשאני מגיעה הבייתה עייפה בסוף היום אני מוצאת את עצמי מחפשת דרכים לאכול את כל הדברים שמנעתי מעצמי במשך היום ואני מטושטשת מרוב עייפות .
מעניין אותי לדעת למה זה קורה ,כי במשך היום אני מקפידה על אכילה מאוזנת .
ולמה הגוף "נתקף" ברצון עז לסוכר בשעות אלו ?
אלו עיצות הייתם נותנים לי ?
תודה רבה .

באיזה משקל מאשפזים?
אם גובהי 162 ומשקלי 45 יכול להיות שיאשפזו אותי? זה נחשב תת משקל חמור?

אני בת 17 וחצי ולפני כשנתיים חליתי באנורקסיה. הייתי מאושפזת באשפוז יום בשניידר למשך כחודשיים עד שהעלתי במשקל ואז המשכתי ללכת לביקורת. לפני כמעט שנה הייתי בביקור שבו גיליתי שעליתי מ46קילו ל50 קילו תוך חודשיים בלבד הפסקתי ללכת כי הרגשתי מושפלת. עכשיו אני לא מפסיקה לעלות במשקל ועליתי כמעט עשרה קילו נוספים. אני לא יכולה לחזור לביקורת כי זה מביך אותי אבל אני ממשיכה להשמין מהפחד שאם לא אוכל בכפיתיות אכנע למחלה. אני יודעת שהחיים עם האנורקסיה אלו חיים נוראיים אבל אני גם לא רוצה להמשיך להשמין. מה לעשות?

גובהי 1.59 ולפני כמה חודשים נשקלתי אחרי המון זמן וראיתי שאני שוקלת חמישים ונחרדתי. התחלתי בדיאטת רצח והשתדלתי פשוט לא לאכול כמה שאפשר והקפדתי מאוד על קלוריות. הצלחתי להגיע למשקל של 43 קילו אבל בסוף נשברתי כי היה לי קשה מדי וגם המשפחה הכריחה אותי לאכול וכולם לחצו עלי לאכול. אני מודעת לזה שאנורקסיה ובעיות אכילה עושות בעיות במחזור ולא קיבלתי כבר כמה זמן.. התחלתי לאכול רגיל ורציתי לדעת מתי המחזור צפוי לחזור? אמא שלי רוצה ללכת איתי לרופא ואני לא רוצה, כמה זמן לחכות?

שלום,
אני מחפשת לבתי בת 11 בנוסף לדיאטנית עימה החלה קשר גם תמיכה רגשית מפסיכולוגית. אני מעוניינת בפסיכולוגית פרטית באזור השרון אך אנני מכירה כזו.
האם תוכלו לכוון אותי בבקשה?
תודה רבה

אני בת 26 והפרעות אכילה הן חלק מחיי ב-10 שנים האחרונות...
התחלתי באנורקסיה ועברתי לבולמיה,
אני נמצאת בטיפול פסיכולוגי ותרופתי אבל עדיין מקיאה בתדירות משתנה בהתאם לתקופה (פעם ביום במקסימום)... לאחרונה (מספר שבועות) התחלתי להרגיש בצורה חריפה מבעבר את ההשפעות של הבולמיה על הגוף שלי ופשוט הפסקתי, הפנים והבטן נפוחות מממששששש ואין לי כוח לעשות כלום...
הכל נפוח אפילו יותר מאז שהפסקתי ורציתי לשאול אם זו תופעה אופיינית, אחרי כמה זמן זה עובר אם בכלל ואיך אפשר להקל על הסימפטומים... הפסיכולוגית שלי אומרת שזה יחלוף אבל אני מרגישה עכשיו כ"כ רע, לא נוח לי בעור של עצמי ולכן אשמח לקבל מענה גם בפורום הזה...
תודה!

למה תמיד אחרי שאני אוכלת לחם או שוקולד
יש לי חשק גדול ומידי ועז מידי להמשיך לאכול..
והכל!! במיוחד מתוקים..?!