פורום הפרעות אכילה - יש לך שאלה?

תזונה לא מווסת ולא מסודרת בהחלט משפיעה על סדירות המחזור, וייתכן וזה המקרה. כשחוזרים להתנהלות אכילה מסודרת גם המחזור הופך סדיר, אבל לפעמים זה לוקח קצת זמן. במידה ואי הסדירויות נמשכות על אף שהתזונה מתאזנת לאורך זמן, כדאי לפנות לרופא/ת נשים.

ניתן להבין כמה חשוב לך שבתך תהיה בעלת ערך עצמי ובריאות נפשית, ולצד זה את החששות שלך שעיסוק מוגזם במשקל ואוכל, בוודאי בגיל כזה, עלולים להיות לא בריאים בפני עצמם. קודם כל, לא מומלץ לעשות שום שינו תזונתי בתפריט שלך בתך על דעת עצמך. בגיל כזה ילדים לא עושים דיאטות, וגם לא אמורים לרדת במשקל - מקסימום להפסיק לעלות במשקל. הרי בתך אמורה להמשיך לגבוה, ואם תישאר באותו משקל ותגבה היא תתאזן באופן טבעי. מעבר לכך, המסרים לגבי מה אוכלים ואיך הם עדינים מאד, והורים צריכים למצוא את האיזון בין תפקידם כמי שמציעים את המזון ונותנים מודל של אכילה וגבולות, לבין מי שמתירים לילדים לפתח מנגנוני רעב ושובע באופן עצמאי. כדי לעשות את זה, גם הורים בלי רקע של הפרעת אכילה צריכים להתייעץ עם דיאטנית. על אחת כמה וכמה כשאת מתארת שגם לך יש קושי מתמשך להתנהל מול אכילה מווסתת, סביר להניח שייעוץ כזה נחוץ. מעבר לכך, בהחלט רצוי לשקול קבלת טיפול עבור עצמך - לא רק משום שזה עשוי להועיל לבתך, אלא גם כדי לשחרר את עצמך מההפרעה שאת מתמודדת איתה שנים כה רבות.

לירן, אני מאוד מודה לך על תשובתך המעמיקה. אני עצמי בלי קשר לילדתי הייתי רוצה לקבל עזרה מקצועית בשל הפרעת האכילה שלי (בולמיה). כמובן שלאורך השנים נעזרתי בפסיכולוגים ופסיכיאטרים, ובשנתיים האחרונות אני נמצאת תחת מעקב צמוד של פסיכולוג שמטפל בי בשיטת ב cbt, אבל זהו לא טיפול ממוקד בהפעת האכילה. בגלל שיש כל כך הרבה בעיות מסביב, מחלה נפשית ממנה אני סובלת (סכיזו אפקטיביות, מניה דיפרסיה), סיפור של גירושין כואבים וכ"ו, הפרעת האכילה איננה מקבלת מספיק דגש בטיפול.
האם אתה יכול להפנות אותי למקום בו אוכל לקבל טיפול ממוקד בהפרעת האכילה? האם בעמותת שחף ישנן קבוצות, או מטפלים שאוכל להעזר בהם? הייתי רוצה פעם אחת ולתמיד לקבל את הטיפול המתאים, ולא כל מיני מטפלים שלא היה להם מושג כיצד להתמודד עם ההפרעה שלי. במיוחד עכשיו יש לי מוטיבציה גבוהה לטפל בעצמי ולגייס את כל המשאבים האפשריים כדי להבריא.
אשמח לקבל הפניה
תודה מראש הילה

שלום לך,
אני מבינה ממה שכתבת שאת נכנסת למעגל של אכילה וצומות, שכולל גם הקאות. ציינת שבעבר חברות עזרו לך, אז אני מניחה שלא היית בטיפול או ששיתפת את הורייך.
את צעירה ואת מזיקה לגופך, ולכן אני ממליצה לך מאוד לשתף את ההורים ולמצוא איתם פתרון כדי לצאת מהמעגל המסוכן הזה וכמה שיותר מהר. כי בצורה הנוכחית את מזיקה לגופך וגם לנפשך, כפי שציינת את נכנסת למצבי רוח מאוד שליליים.
בהצלחה

חוסר תיאבון יכול להיגרם ממגוון של סיבות. בשלב הראשון רצוי להתייעץ עם רופא משפחה ולשלול סיבות רפואיות. במידה ואלו נשללות, צריך לפנות לפסיכיאטר או פסיכולוג כדי לקבל ממך יותר מידע ולסייע לך לאבחן את שורש הבעיה, ומתוך כך להתאים לך טיפול נכון. ייתכן ומדובר בחוסר תיאבון על רקע משבר מסוים, מצוקה בעלת אופי דכאוני, או בעיה בטווח של הפרעות האכילה. לשם כך, כאמור, יש צורך בפגישת התייעצות מקצועית.

לא ציינת בן כמה בנך. בייחוד אם מדובר בילד צעיר, מומלץ לקבל הדרכת הורים אצל איש מקצוע מתחום התזונה או הפסיכולוגיה, כדי לבדוק אילו כלים אתם כהורים יכולים לפתח ולחדד כדי לסייע לבנכם לפתח מיומנויות ויסות.

אם אינך מעוניינת לפנות למרפאה ברמב"ם, ניתן אכן לבדוק דרך קופת החולים (המחירים משתנים מקופה לקופה אבל בדרך כלל יש סבסוד די משמעותי לטיפולים אלו בכל הקופות), או לפנות באופן פרטי. איני יודע מה הסיבה שאת פוסלת את האפשרות של פנייה לרמב"ם, אך אם מדובר במכשול שניתן להתגבר עליו, אולי כדאי לשקול גם את האופציה הזו בכל זאת.

שלום,
לפי דבריך את מודעת למצבך הבריאותי, את הולכת לטיפול מקיף ובכל זאת ממשיכה לרדת במשקל. למה? האם את לא משתפת פעולה בטיפולים? האם את לא מצליחה לשלוט על מעשיך?
את כותבת שאת לא רוצה להיות לבד. אז, הנה ההזדמנות שלך. תעמדי באתגר שיש לך עכשיו: להיות אמא בריאה, להיות אישה שטוב לה עם עצמה. תנסי לעשות הכל אפילו שזה קשה - לצאת מהמצב שאת נמצאת בו.
הצלחה רבה,
עדינה
מטפלת קינסיולוגית מוסמכת

תודה על התגובה! את צודקת, אני בהחלט מודעת למצבי... יש את הרציו שבועט מדי פעם אך הרגש או איך שתקראו לזה, שולט ומושך אותי להמשיך ולהעלם
מעבר לכך שמבחינתי הדבר היחיד שאיתו אני מרישה עוד טיפה שליטה בגוף שלי זה דרך האוכל

בבקשהההההההההההההההה

שלום,
זו תופעה ידועה שמרגישים שיש איזה כח שמתגבר עליך ומושך אותך למרות שאינך רוצה. בטיפול זה אמור לעלות ואז להתמודד מול אותו כח ולמצוא כוחות פנימיים אמיתיים להתגבר עליו. אני מציעה לך כצעד ראשון לצאת מהמצוקה הוא למצוא משהו אחר שאת יכולה להיות גאה בעצמך ולהרגיש בשליטה. איך את בתחומים אחרים? קחי את התחום שאת הכי טובה בו: לדוגמ: סדר / חברה / נהיגה - לא משנה מה ותכתבי לעצמך מכתב פירגון. בלי לצחוק. את צריכה עכשיו לעודד את עצמך ואת מכירה את עצמך יותר טוב מכולם.
תזכרי עוד דבר חשוב, את אהובה, מיוחדת ורצויה גם בלי להיות בשליטה על הגוף שלך אלא רק בגלל שאת - את.
בהצלחה רבה
עדינה מסטבאום
מטפת קינסיולוגית מוסמכת

שלום לך,
אני מבינה כרגע את הפחד שלך מלהשאר לבד או מאשפוז, אך העיסוק שלך בחוק או בדברים האחרים סוטה מהעיקר. העיקר הוא מצבך הנפשי והגופני שאינם טובים כרגע. המטפלים שלך מנסים לשמור עליך ולעזור לך ולא "לאיים" עליך. תעני לעזרתם ותני להם לעזור לך. מצבך אינו טוב.
בהצלחה

שלום,

את נשמעת מאד מתוסכלת מעצמך. נראה שהנושא של האוכל מעסיק אותך במשך היום ואת מרגישה לא טוב עם זה, עד כדי שאת קוראת לו "האוכל הארור הזה". אני אציג לך מספר שאלות שאני מאמינה יעזרו לך להבין את עצמך.
1) למה יש לך יחס שלילי לאוכל? את לא מרוצה מסוג האוכל שאת אוכלת או רק מהכמות? זאת אומרת, האם היית יכולה ליצור לעצמך דיאטה מאוזנת ולהקפיד עליה ולדאוג ששאר הדברים לא יהיו בסביבתך?
2) האם את בתקפוה שיש לך יחס שלילי לדברים אחרים וזה מתבטא באוכל או רק הנושא הזה?
3) האם העיסוק שלך באוכל באמת חורג מהרגיל (כמו כל אמא) או שרק את מתייחסת לנושא כך?

תחשבי על הדברים ותחשבי טוב על עצמך

כל טוב,
עדינה
מטפלת קינסיולוגית מוסמכת

במישור התזונתי התשובה פשוטה: אם יש עלייה במשקל משבוע לשבוע באופן עקבי מתמשך עד למשקל היעד, סביר להניח שלא מדובר רק בנוזלים. אבל יש היבט אחר לשאלה שלך: נשמע שאת עדיין מנוהלת על ידי דפוסי מחשבה והתנהגות אנורקטיים, וחשוב לשים את זה על השולחן בצורה הכי כנה וישירה שניתן מול הדיאטנית, כדי שתוכלו לחשוב ביחד איך הפרעת האכילה מצליחה "לשאוב" אותך או "לשכנע" אותך להתנהל בצורה כזו למרות שזה לא תואם את יעדייך ושאיפותייך.

כלומר יש אישור חד משמעי שלא ניתן לעלת הכל מהצטברות נוזלים.
אולם טרם נענתי לשאלתי, האם אכן עקב האכילה היתרה לקראת שקילה, העלייה הייתה כתוצאה מהצטברות נוזלים?
אני מאוד מבולבלת, אני רוצה לא לחשוב על כל הדברים הללו, פשוט לאכול לפי התפריט וזהו!! מה שיהיה יהיה...
כמו כן, רציתי לשאול בנוסף אם אמשיך במתכונת ההרעבה בתחילת שבוע, ולקראת שקילה אוכל הרבה כדי לעלות, אני יודעת שזה לא בריא, ואני יודעת שיש הרבה סיכונים.
רציתי לשאול האם למרות שאגיע ליעדי, לא אקבל מחזור משום שלא אכלתי בצורה נורמלית וראויה, כלומר לא הרגלתי את הגוף שלי לאכול נכון, ולכן המחזור לא יחזור?
תודה רבה!!

אני מניח שהבלבול נובע מכך שאת מנוהלת במקביל על ידי חלק בריא, ששואף לאכילה מווסתת, יציבות משקלית, קבלת מחזור ואורח חיים תקין, ועל ידי חלק שעדיין מופעל על ידי מחשבות ופיתויים של הפרעת האכילה, שחושש מהעלייה במשקל, שאולי אפילו מעדיף לחשוב שהעלייה היא רק מנוזלים, ושאחרי כל פגישה עם דיאטנית מגיב בדפוסים של הרעבה וצמצום. זה האתגר החשוב והמשמעותי בהבראה מהפרעת אכילה - לחזק את הקול הבריא ולהחליש את הקול החולה. הדרך לעשות זאת היא על ידי חשיפה ושיתוף של הלבטים והחששות האלו בצורה ישירה בטיפול.
לשאלתך לגבי המחזור - מחזור הוא פונקציה של אחוזי שומן מסוימים בגוף, וכשתתייצבי במשקל מסוים הוא יחזור.

אני גם מטופלת אצל פסיכולוגית, ובטיפולים עימה אני מספרת על המחשבות שלי...
היא לא ממש עוזרת לי, אלא יותר כותבת את מה שאני אומרת, כך שאכן הכל תלוי בי...
תודה רבה על התשובות!!

כשעושים דיאטות קיצוניות, הרבה פעמים (כמעט תמיד) יש "תגובת נגד" של הגוף, בצורה של אכילת יתר בלתי מווסתת. קיצונות אחת מובילה לקיצונות אחרת, ונשמע שזה מה שקרה לך. המחשבה שאפשר להיות או אנורקסית או שמנה היא מחשבה ממלכדת, משום שהיא מציגה רק 2 מצבים אפשריים, שניהם מצבי קיצון, שמזינים אחד את השני: מהרזון וחוסר התזונה מגיעים הבולמוסים, הבולמוסים גורמים למחשבה שצריך לצמצם מאד, וחוזר חלילה. כדי לשבור את המעגל הזה, חייבים למצוא דרך לחזור לתזונה מווסתת לאורך זמן, ולא להתפתות למצבי הקיצון.

כאילו שאני אחזור שוב למצב של 500 קלו'יות ליום?
יש לי שאלה זה נקרא אנורקסיה?

המצב הקודם הוא מה שהביא אותך למצב הנוכחי, ואני בהחלט לא ממליץ שתחזרי לכך. אני ממליץ שתפני לדיאטנית שתעזור לך לבנות תפריט מתאים ומספק, ולשמור על איזון לאורך זמן. אם יש צורך בכך, כדאי לשקול במקביל גם פנייה לטיפול פסיכולוגי.

"מעידות" קורות, אבל אחרי זמן כה רב הן בוודאי לא סימן טוב, ולכל הפחות כדאי לוודא שאין התפתחות שלהן למשהו יותר חמור. עצם העובדה שאשתך שיתפה אותך היא משמעותית, והיא סימן טוב - לנכונות שלה לא להסתיר ואולי גם לבקש עזרה. איני מכיר פסיכולוגים המטפלים בהפרעות אכילה באזורך, אבל קיים צוות מקצועי המטפל בהפרעות אכילה ברמב"ם, וניתן להתייעץ איתם אם הם מכירים ויכולים להפנות או להציע מענה טיפולי מתאים.

ברמבם יש תורים ארוכים ביותר קבעו לנו תור באוקטובר מבקש המלצה לפסיכולוגים

אני בדיוק באותו מצבב !!!!
הבולמוסים הנוראיים האלה כבר נהפכו להרגל,
בגלל שאני לא מצליחה להקיא התחלתי עם התה טיבטי שזה פשוט זוועה...
כתבתי פה כבר פעם או פעמיים ונמאס שכל תשובה פה זה הצעה לפנות לדיאטנית או מומחה.. !
אני כלכך מבינה מה את מרגישה ומה את עוברת עכשיו כי אני עוברת בדיוק את אותו הדבר...
מצטערת שאין לי פיתרון בשבילך אבל תדעי שאת לא לבד [:

אני לא מתנגדת לטפל בזה בככל, להפך, המטרה שלי היא לצאת מזה.
אבל טיפול מקצוי עם מומחים פשוט לא בא בחשבון כרגע..
אני בת 15, כדי ללכת לטיפולים שלו אני צריכה לשתף את הוריי- ולזה אני מתנדגת..
אני ממש לא באה להרוס לי את החיים, אלא בסך הכל אני לא חושבת שהעזרה החיצונית זה מה שיזור לי.

שלום,
מורן יקרה
שלב מאד חשוב בעזרה עצמית הוא שיתוף של מישהו אחר. את אומרת שאת מתנגדת לשתף את ההורים שלך. למה?
את מתביישת?
את חוששת מהתגובה שלהם?
האם יש לך קשר טוב איתם?
אני כן מציעה לך לשתף אתההורים שלך ותסבירי את המצוקה שאת נמצאת בו. אם זה ממש לא שייך המבחינתך, האם יש מישהי מבוגרת שמכירה אותך וא יכולה לשתף אותה?
את צריכה תמיכה ואהבה אמיתית.
מאחלת לך רק טוב
עדינה

אני והמשפחה שלי במצב מצויין- אנחנו נורא מגובשים ויותר טוב מהם פשוט לא יכולתי לבקש.
אבל אני לא יכולה להגיד להם דבר כזה. לא יכולה, לא מסוגלת ולא רוצה, זה ענייני ולא עניינם.
אבל כן, אני מתה לספר למישהו את מה שעובר עליי ופשוט אין לי למי .
חשבתי עכשיו להתחיל דיאטה מאורגנת ונורמלית של 800- 1000 קלוריות ליום מבלי להתחשבן על כל דבר שנכנס לפה.
אין לי את מי לשתף בזה- כן, אני זקוקה לתמידה ואהדה ומישהו שיכוון אותי ויוכל להדריך אותי ולהגיד לי מה לעשות עכשיו אבל ההורים בשום פנים ואופן לא באים בחשבון

אני והמשפחה שלי במצב מצויין- אנחנו נורא מגובשים ויותר טוב מהם פשוט לא יכולתי לבקש.
אבל אני לא יכולה להגיד להם דבר כזה. לא יכולה, לא מסוגלת ולא רוצה, זה ענייני ולא עניינם.
אבל כן, אני מתה לספר למישהו את מה שעובר עליי ופשוט אין לי למי .
חשבתי עכשיו להתחיל דיאטה מאורגנת ונורמלית של 800- 1000 קלוריות ליום מבלי להתחשבן על כל דבר שנכנס לפה.
אין לי את מי לשתף בזה- כן, אני זקוקה לתמידה ואהדה ומישהו שיכוון אותי ויוכל להדריך אותי ולהגיד לי מה לעשות עכשיו אבל ההורים בשום פנים ואופן לא באים בחשבון

שלום,

אני מבינה שאת מרגישה שיש דברים שאת לא יכולה לשתף בהם את ההורים. השאלה היא למה? תארי לך שאת האמא ומשהו עובר על הבת שלך. האם היית כועסת עליה? שמחה שהיא משתפת אותך? מציעה לה לפנות לטיפול?
האם ללכת לדיאטנית שתוכל להדריך אותך מהי תזונה מאוזנת זה כן שייך? בכל קופה יש דיאטנית וזה דבר מקובל ורגיל.
בכל מקרה על תעשי שום דבר דרסטי על דעת עצמך - גם לא בחירת דיאטה.
בהצלחה רבה,
עדינה
מטפלת קינסיולוגית מוסמכת

ספק רב אם מדובר באכלנות כפייתית. סביר יותר, כפי שציינת, שמדובר בתגובה (מאד אופיינית, דרך אגב) לחסכים תזונתיים ולירידה לא מווסתת וקיצונית במשקל. קיצונות אחת מובילה לא פעם לקיצונות הנגדית, ונשמע שזה מה שקורה לך. אם תנסי לחזור לדיאטות הקיצוניות רוב הסיכויים שתמצאי את עצמך במוקדם או במאוחר שוב באותו מקום. הפתרון הוא למצוא את הדרך בחזרה להתנהלות מווסתת סביב אכילה, ואף על פי ש"ננזפתי" על כך שאני עונה את התשובה הזו שוב ושוב - כדי לעשות זאת מומלץ לפנות לטיפול מקצועי.

זה שאני לא צריכה לפנות ל-OA?
כי שם לא יעזרו לי?
האמת שתכננתי ללכת לפגישה שלהם מחר...

אני חושבת שאני חייבת לקבל כבר טיפול מקצועי באכילה רגשית או הפרעת אכילה (כל דבר שיגרום לי להפסיק לברוח אל האוכל כשרע לי ולהפסיק ליהיות מכורה לאוכל).
האם אפשר לעשות את זה דרך קופת חולים ללא תשלום?
אני צריכה רק טיפול פסיכולוגי, נכון?
אני חברה בקופת חולים לאומית.
מה האפשרויות העומדות לפני?

אני מאוד רוצה לצאת מהמעגל ההרסני הזה,
ליהיות שמנה, לרזות עד תת משקל, להשמין, לתכנן עוד דיאטת כסאח...
כל החיים שלי, מאז הילדות ועד היום האוכל הוא נחמה בישבילי, תמיד הייתי שמנה
וגם בשנה הזאת שרזיתי, נשארתי שמנה בראש ובלב ועכשיו השמנתי 10 ק"ג ואיבדתי שליטה על האכילה...
אני יודעת שהכל נובע מהמון בעיות רגשיות וכאבים שאני סוחבת איתי עוד מהילדות,
זה וגם הבדידות איתה אני מתמודדת כבר 8 שנים.
כל מה שאני רוצה זה שאוכל יהיה בישבילי רק אוכל.
אמצעי לשרוד ולא שום דבר אחר.


אין לי בכלל תמיכה מהמשפחה (הכוללת רק אמא ואחות),
כשאני בולסת אמא שלי צועקת עלי, כשאני אומרת לה שאני רוצה שהיא תעזור לי, היא אומרת "הכל אצלך בראש".
אני לגמרי לבד.

כיום בכל קופות החולים יש צוותים שנותנים טיפול בהפרעות אכילה. טיפול זה כולל גם טיפול פסיכולוגי וגם טיפול דיאטני, וכדאי להתייעץ עם רופא המשפחה שלך ולבדוק האם תוכנית כזו יכולה להתאים לך. כדאי לבדוק אם ניתן לקבל גם קצת הדרכה או הכוונה לאמך - הרבה פעמים הורים מתקשים לתת תמיכה משום שהם לא מכירים או מבינים לגמרי את הבעיה, וכשהם מקבלים תמונה יותר מלאה של המשמעויות וההשפעות של הפרעת אכילה היחס משתנה לא פעם.

שלום,
את בוחנת את עצמך בשתי דרכים. מבחינה הגיונית את יודעת שאת רזה. אולם יש משהו אחר שגורם לך להרגיש שאת צריכה לרדת במשקל. תחשבי עם עצמך. למה את לא שלמה עם המראה שלך? מישהו העיר לך? את מנסה להיות דומה למישהי אחרת?
באופן כללי את צודקת שכדאי לא לאכול מתוקים אבל זה לא קשור למשקל שלך אלא לבריאות.
חשוב מאד שלא תהפכי את המשקל שלך ומה את אוכלת, לדבר שהכי מעסיק אותך כל היום, גם אם חברות שלך עושות את זה. תתענייני בדברים אחרים שיגרמו לך שמחה והנאה.

בהצלחה,
עדינה מסטבאום
מטפלת קינסיולוגית מוסמכת

הדרך לדעת מה באמת קורה ולוודא שאת לא נכנסת למצב בעייתי ממנו תתקשי לצאת היא להתייעץ עם רופא המשפחה ועם דיאטנית קלינית לגבי מצבך. אני איני יכול לאבחן אותך דרך האינטרנט, אבל בהחלט כדאי לפנות לגורמים מקצועיים אלו כדי לוודא שלא מתפתחת בעיה, או במידה ומתפתחת בעיה, לעשות צעדים כדי לטפל בה לפני שתצא משליטתך.

ממה שאת מתארת, בהחלט ייתכן וחוייה קשה שחווית השפיעה על מגוון התנהגויות ותחושות, וביניהן פגיעה בתיאבון או בדפוסי אכילה מווסתים. במקרה כזה לא בהכרח מדובר בהפרעת אכילה, וודאי שלא בחוסר יכולת של הגוף לאכול, אלא בתגובות רגשיות לאירוע קשה. יש צורך לשתף ולהתייעץ עם גורמים מקצועיים (ועם ההורים לפני כן) כדי לקבל אבחון מדויק של הבעיה. לאחר מכן, ניתן יהיה להתאים לך את הטיפול המתאים. אני ממליץ להתחיל מהתייעצות עם רופא המשפחה, עם פסיכולוג או עם פסיכיאטר.

הפרעות אכילה אכן עלולות להתפתח להפרעות קשות ובעלות השפעות הרסניות, אבל כפי שכתבת בהחלט ניתן גם להתגבר עליהן בעזרת טיפול מתאים. אשפוז נותן פעמים רבות מענה ראשוני, אבל כפי שקרה לאחותך, ללא המשך טיפול מתאים חלה התדרדרות חזרה. כדי לקבוע מהו טיפול מתאים (בדרך כלל שילוב כלשהו של טיפול דיאטני, פסיכולוגי ופסיכיאטרי, לאו דווקא הוסטל) אחותך צריכה להתייעץ ולברר - דרך קופת החולים, באינטרנט, דרך קוי סיוע של עמותות וארגונים המטפלים בהפרעות אכילה - מהן האפשרויות שעומדות לרשותה. כך או אחרת, בעזרת טיפול מתאים סיכוייה להיפטר מהבעיה גדולים בהרבה.