פורום הפרעות אכילה - יש לך שאלה?

שלום רב,
אחותי ירדה במשקל באופן משמעותי בשנתיים האחרונות . לא דאגנו כלל עד שלאחרונה שמנו לב שהיא ניגשת המון לשירותים.
היא יכולה לא לאכול שעות מרובות וגם במידה והיא אוכלת אז זה קרקר עם כוס קפה , מעדן 0% שומן ולעיתים היא יכולה לאכול בזמן קצר מאוד שוקולד ועוגות. הסוגייה המדאיגה היא הריצות לשירותים , במהלך הארוחות ולאחריהן.
לצערנו הגענו למצב שאנו מאזינים מאחורי דלת השירותים , ולא שומעים דבר. השהות שלה בשירותים בד"כ מסתיימת במהירות , דקה או שניים, והיא יוצאת כפי שנכנסה (כלומר, לא שטפה פנים או עיניים אדומות -- אין כל סימן להקאה).

ניסינו לשוחח עימה אך ללא שיתוף פעולה, היא טוען שהיא לא מקיאה.
האם לדעתך יש מקום לדאגה????
האם יכול להיות שהיא מקיאה במספר שניות בלבד וללא רעש????

תודה רבה
מוריה

זה כמה שנים יש לי בעיות בטניות. לאחרונה במיוחד השנה כאבי הבטן מסתכמים בלחצים עצומים,דקירות וחוסר הרצון לאכול הכאבים מסתכמים בעיקר בבטן העליונה.
אני בת 17 בי"ב,1.73 שוקלת 53 קילו,לא מרצון. ירדתי במשקל עקב מחלת הנשיקה שחליתי בה והצטננויות ארוכות. אני מפחדת מאוד. אני לא חושבת שהגוף שלי נראה זוועתי אני לא חושבת שאני שמנה אני דווקא אוהבת אוכל אבל הלחצים בבטן גורמים לי לחוסר תיאבון או תזוזה מהמיטה,לכאבי ראש וחוסר רצון לדבר או לתקשר כאשר בעצם אני בן-אדם מאוד אופטימי וחברותי. השאלה היא האם אני חולה באנורקסיה?
נכנסתי לאינטרנט כדי לבדוק מה הסימנים של אנורקסיה ואני מאוד לחוצה שאולי אני חולה במחלה. אני מפחדת שאני מלחיצה את ההורים,אין לי עם מי להתייעץ אני פשוט זקוקה לתשובה.
בבקשה,זקוקה לעזרה דחופה.

שלום רב,
בתי בת ה-17 סובלת, להערכתי, מהפרעת אכילה. היא אוכלת מעט, מעט מאוד, היא לא אנורקסית בהגדרה, אך נראה שחציית הגבול יכולה להיות פשוטה ומיידית.
גובהה כ-165 ומשקלה כ-53 ק"ג.
התנהגותית, נראה שהיא לוקה בהפרעת אכילה, דוגמה לאכילה יומית אצלה: בבוקר לפני בית הספר תה וחטיף נייצ'ר ואלי (שזה בסדר גמור), אח"כ היא "שוכחת" את הלחמניה הריקה (כי "סנדויץ עם ממרח כלשהו זה מגעיל") בבית וגם לא קונה אוכל (כי "האוכל בקפיטריה מגעיל", מגיעה בסביבות שלוש וחצי-ארבע הבייתה, אוכלת את הלחמניה הריקה ו"שבעה לגמרי" לכל המשך היום, לעתים היא "מגזימה" ואוכלת עוד פרי או יוגורט, אני מנהלת איתה שיחות ארוכות בין היתר על חשיבות הסידן, החלבון וכו' וכו', (למדתי מדעי התזונה ולא להאמין שכך מתנהגת בתי), אבל כל השיחות מסתיימות ב"אבל אני לא רעבה...). בשנה האחרונה היא רזתה בכ-5-6 ק"ג.
יש לציין שמדובר בילדה נבונה מאוד שבכל תחום אחר נוהגת בצורה שקולה ומתוך מחשבה. תלמידה טובה מאוד, מדכירה בצופים, מאוד חברותית ומוקפת בחברים, קשה להבחין שהיא סובלת מבעייה נפשית/רגשית כלשהי.
אני לא רוצה להקרין לחץ כדי לא להפעיל תגובה הפוכה ומתלבטת לאיזה סוג ייעוץ לפנות. דברתי עם רופאת המשפחה ששוחחה אתה, וחושבת שזה יספיק, פניתי ליועצת בית הספר שהמליצהלעקוב אחריה, אני לא בטוחה שדי בכך, אשמח לדעתכם. תודה.

למה הפסקת להיות פעיל בבלוג שלך? אני מוצאת שהוא כן עזר להרבה אנשים וכן עזר לי המון פעמים. הייתי רוצה שתמשיך אם יש לך היכולת לחזור לשם.

שלום,
אני בן 15.5 גובה 170 משקל 77 לאחר ירידה של 5 קילו לא מתוכננים בגלל שאושפזתי בגלל חיידק ויראלי במעיים ( או לפחות ככה הרופאים אמרו).
מאז האישפוז (כחודש אחרי) היו תקופות שאכלתי טוב, ותקופות שאני לא אוכל בכלל כמו השבוע האחרון, אין לי רצון לאכול, ואני לא רעב בכלל.
הבעיה לא מטרידה אותי כ"כ, אלא את משפחתי שחושבים שהדרדרתי לאנרוקסיה וזה ממש ממש לא נכון, אני מרוצה מאיך שאני נראה! גם כשהייתי בעודף משקל ועכשיו.

היום זה הגיע למצב שסבתא שלי דחפה לי אוכל, והיא כמעט אובדת עצות.

אני מנסה לשמור על משקל תקין ע"י אכילה של דברים עשירי קלוריות כדי שלא ארד במשקל ואדרדר חלילה ל"אנורקסיה".

כשאני מנסה לאכול כשאינני רעב, אני מרגיש לפעמים צורך להקיא ואז אני מפסיק לאכול, וממשיך שוב לאחר מס' דקות.

שאלתי היא-
מה לעשות בדבר?

חוץ מהבעיה הזאת, התחילו לי קוצרי נשימה שעליהם פירטתי בפורום אחר
תודה, ושבוע טוב.

שום. הילד בן 4 שנים עוד לא מוכן ללעוס. מי מה להתחיל ללמד הילד ללעסה? תודה

היי אני חיילת בת 20 משרתת בבסיס סגור.אני אתחיל מזה שאני באמת לא סובלת מעודף משקל. אני שוקלת 52-53 וגובהי 161 סמ".
כמה שאני לפעמים מנסה למצוא את המקור והזמן- מאיפה התחיל כל העניין של הבולמוסים עולה לי רק התקופה של לפני הגיוס.52 תמיד היה המשקל שלי.. אולי ממש קצת פחות ואכלתי מה שרציתי בלי לחשוב פעמיים.ואז הגיעה תקופה "רעה" שהתחלתי לעבוד כמלצרית בבית קפה ומשם זה פשוט התגלגל למקום רע.התרגלתי לאכול מה שרציתי כל חיי, אז גם שם עשיתי את זה.. מתוק ,בצק כל היום.ידיד שלי שעבד איתי הזהיר אותי שאני משמינה, שאני אשמור על עצמי, שחבל...אבל א הקשבתי. הרי מי הוא שיגיד לי.. אני יכולה לאכול הכל!ואז אחרי כמה חודשים הוא התחיל לקרוא לי שמנה כל הזמן....וזה היה נכון עליתי למשקל 57...שזה המון!!!!זה היה לי ככ קשה לקבל את זה שהשמנתי שאני כבר לא הבחורה הרזה והיפה שהייתי....ההורים שלי גם העירו לי.. חברה קרובה שלי.. הרגשתי ככ רע...ואז התגייסתי.. החלטתי שזה חייב להיפסק.. אז נהגתי בדרך הפשוטה לא אכלתי כל השבוע שום דבר חוץ מסלטים. וזה לא היה קשה במיוחד.אבל כשהייתי מגיעה בסופשים הייתי מתפרעת על המקרר בצורה מפחידה, לא הפסקתי לאכול עד שהרגשתי שדי אני לא נושמת כבר. אכלתי הכל מהכל.. חם, קר, מתוק,חמוץ,בשר ,חלב לא היה לי אכפת העיקר להתמלא, להתפוצץ!הבטן שלי התנפחה ככ... התביישתי .. לא יצאתי מהבית כל סופש.ואז הגעתי לסדיר המשכתי בדרך הזו..אבל אכלתי קצת פחות...זה באמת עזר כי ירדתי ל54.. אבל עשדיין היו לי בולמוסים בסופש מטורפים..הייתייי ננעלת בבית לא רואה חברים ורק אוכלת כל רגע פנוי שהיה לי....ואז החלטתי לשים לזה סוף....הבנתי שהדרך היא פשוט לא להיות בבית אז הערבתי סופשים אצל חברות,דודים העיקר לא להיות לבד עם אוכל.וזה אכן עזר , ירדתי ל 52... אבל זה לא הספיק לי עדיין הרגשתי ככ שמנהה!!התביישתי. אז המשכתי בדיאטה הזו.. סגרתי 21 בבסיס<ריתוק> אכלתי יוגורט ותפוח לאחהצ בין לבין כוס נס ובערב עגבניה עם מלפפון וכף גבינה ....והמשכתי לרדת.. הגעתי ל 48.. אחכ 47... ההורים שלי נלחצו,צעקו עליי,שאני רזה מידי.. היו עליי דיבורים בבסיס שאני אנורקסית..אבל עדיין עדיין הרגשתי שהבטן שלי גדולה מידי!
ואז סופש אחד כשחזרתי הביתה הגיע לי בולמוס מטורף אחרי חודשיים..אכלתייי המוןןןן לא הפסקתייייי.לא שלטתי בעצמי. בדחפים שלי.. הרגשתי ככ רע.. ומאז זה פשוט חזר לעצמו לא לאכול.. ואז לטרוף.. בתקופה האחונה הטריפה הזו ירדה קצת מבחינת הכמות אבל זה עדיין אכילה מרובה ומפוצצת שאין לי שליטה עליה.....אני ככ רוצה שזה ייפסק.. לשלוט בעצמי סוף סוף.. להגיד לעצמי לא.. זה כבר שנה ככה ועליתי ל 52 וחצי בערך...כבר 8 חודשים שאני במשקל הזה..אבל הבולמוסים האלה ככ רעים... אני מרגישה ככ רע עם עצמי אחריהםם ....ואז שוב מסתגרת בבית..
זה ככ מעצבן.!! אבל בשבוע האחרון היה לי הישג--מיום שלישי הייתי בבית עד ראשון ואכלתי בצורה נורמלית לחלוטין.. אני ממש גאה בעצמי=]

שלום!
לפני כשנתיים בהיותי בת 17 התחלתי לקחת גלולת אסטל 35 למניעת הריון.
יש לציין שלפני נטילת הגלולה מחזור הוסת שלי היה סדיר ומשקלי היה יציב.
במהלך נטילת הגלולה ירדתי במשקל עד חמש קילוגרם, העלתי שניים, ושמרתי במשך כמעט שנתיים על המשקל הזה, שהיה נמוך בשלושה קילוגרם ממשקלי היציב לפני נטילת הגלולה.
יש לציין שנטלתי את הגלולה קרוב לשנתיים, והפסקתי לפני יותר מחודשיים ומאז המחזור לא שב לי.
לאחרונה חזרתי למשקלי לפני נטילת הגלולה, וכעת כבר כמה ימים אני נמצאת במשקל זה והמחזור עדיין לא שב, ועוד ימים ספורים זה כבר איחור של חודשיים.
האם יכול להיות שנגרם נזק בלתי הפיך שיכול לגרום לבעיות בפוריות, או בעיה שמצריכה בדיקה אצל רופא נשים? או שעליי פשוט לשמור על המשקל ולהמתין עוד?
אבקש שתענו לי בהקדם,
תודה.

שלום קוראים לי שרון ואני עוד מעט אהיה בת 18. בשנתיים האחרונות נבנתה האובססיה הקשה שלי למשקל, אני לא מסוגלת להסתכל על עצמי במראה כי כל מה שאני רואה זה רק שומנים בלי סוף!! כל פירור אוכל שנכנס לפה שלי מקבל משמעות חזקה ולא עוזב אותי, כל יום שעובר אני מצטערת יותר על כמויות האוכל הלא גדולות שהכנסתי לפה. אני לא אוכלת ארוחות מסודרות אלא ארוחה אחת גדולה ומסביב שטויות. אני יודעת שזה מעשה דפוק אבל בשבילי 3 ארוחות גדולות זה יותר מידי. לפני כחצי שנה עוד הייתי מקיאה, אהבתי מאוד את הקטע שאני אוכלת ומקיאה ובעצם אני חוזרת למצב שכאילו לא אכלתי, אבל מהר מאוד הפסקתי עם זה שהבנתי שזה מוביל למקומות יותר חשוכים ומפחידים. שלחו אותי למעקבים רפואיים אבל אני שוב ושוב דוחה אותם. עכשיו אני נמצאת בטיפול פסיכולוגי שהתחלתי לא מזמן ועדיין אני מרגישה שאני משתגעת בעניין הזה !!!! קשה לי להסתכל על עצמי ואני מרגישה בסוג של מלחמה יום-יומית עם עצמי ועם המשקל שלי. אין אישה ברחוב שעוברת ואני לא מסתכלת ואוכלת את עצמי, אני גם רוצה להיות כמוהה!!! אני עושה ספורט בכמויות מטורפות ואני משתדלת לאכול ארוחה אחת ביום, לא הכי גדולה. אני מתה לחזור להקיא, לרדת עוד במשקל אבל אני מחזיקה את עצמי בכח כל יום ויום! החברים, המורים, המשפחה כולם אומרים שאני "רזה" ושירדתי במשקל אבל אני רואה את ההפך הגמור אני לא מבינה איך אומרים לי דבר כזה לא נכון ?! ד"א אני שוקלת 49 והגובה שלי הוא 154. אני חייבת עזרה דחווף אני באמת אשמח לשמוע תשובות
תודה.

היי
הייתי רוצה לדעת איך אפשר להתמודד עם הבולמוסים של אכילה. ברור לי שזו אכילה רגשית ואין לי שליטה . מה שקורה שאחרי שאני יורדת כל כך יפה ונמצאת בתהליך ובשליטה מגיע בולמוס של כמה ימים וגורם לי להרס כל מה שהתחלתי לבנות . מה שגורם לכך שאין לי יציבות וביטחון באכילה ובמשקל ואני לא מרגישה שאני מסוגלת להגיע למשקל היעד שלי. דבר שמאוד מטריד אותי ביום יום וגוזל ממני הרבה אנרגיה ומחשבות.

איזה טיפול תרופתי יכול לעזור לטיפול בבולמוסים, אכילה כפייתית?

אני סובלת מהפרעות אכילה שונות כבר במשך3 וחצי שנים. אף פעם לא הייתי שמנה ולא רזה. אני עושה ספורט כל הזמן כך שמבנה גופי הוא אתלטי ועם שרירים. בכיתה ט' עליתי עלייה משמעותית במשקל וכשהעירו לי עליה הורדתי 8 קילו וירדתי למשקל טוב מאוד והייתי רזה. אח"כ הכל התחיל להשתבש ובמשך השנים הרעבתי את עצמי, אכלתי בכמויות, הקאות, שוב אכילה בכמויות וכך הלאה..
מעולם לא סיפרתי את זה לאיש.
לאחרונה סיפרתי את זה למישהי מבוגרת יותר ממני [אני בת 18] שמנסה כרגע לעזור לי מאוד. היא ביררה לי על אפשרויות כניסה למחלקות להפרעות אכילה שקרובות לביתי.

השאלה שלי היא אם בכלל יש לי מה ללכת למקום שכזה, אם אין זה יהיה סתם בזבוז כסף, או אולי לשווא.. אם בכלל יתיחסו אלי שם כי הרי אני לא רזה באופן מסכן חיים וכרגע המצב שלי הוא אכילה כפייתית. פשוט אני מתלבטת ואשמח אם מישהי מומחית או מומחה יוכלו קצת לשפוך אור על הדברים ויגידו מה דעתם מבחוץ.
תודה רבה רבה מראש!

שלום, אני נמצאת כיום בתת משקל (בערך BMI 16), אני יודעת שאני רוצה לעלות ומוכנה לכך. אך זה קצת קשה לי, רציתי לשאול האם המצב כיום הוא מסוכן? אנשים לפעמים אומרים לי שיש סכנה של דום לב או משהו כזה. זה נכון? המשקל הזה הוא באמת כזה מסוכן? ואם כן מה בדיוק מסוכן, מה יכול לקרות?

שלום, אני נמצאת בתת משקל ולפי כל מה שהבנתי בכל מקום שאליו פניתי וקראתי הבנתי שיש לי אנורקסיה נרבוזה, הבעיה שלי היא שהווסת שלי מאחרת כבר ב43 שבועות כל פעם וכשהיא מגיעה אז אני יכולה ללכת אפילו ללא תחשובת (בוודאי שאני שמה הניסוח רק בשביל הדוגמא) מרוב שאין לי זרימה ואין פשוט אין דימום. אני מפחדת שזה יזיק לבעיות הפוריות שלי בעתיד , אמי אומרת לי את זה כל הזמן אבל אני לוקחת את זה בתור זה שהיא רוצה שאני כל הזמן יאכל. זה כל המטרות שלה היא תמיד אומרת דברים על הצבא שלא יגייסו אותי עוד חודש ודברים רבים שלא ממש מזיזים לי , אבל מה שבאמת מזיז לי זה הווסת. האם באמת הפוריות שלי עלולה להפגע בעתיד?

במשך 3 וחצי שנים אני בולמי , אני לא דוחף אצבע לגרון אני פשוט מביט במראה ומקבל בחילות מעצמי וישר רץ להקיא אחרי האוכל ,בשנתיים וחצ יהראשונות הייתי בשליטה מלאה על ההקאות והרגשתי שאם במילא יש לי הפרעת אכילה, אז לפחות שתהיה אחת שאני שולט בה ואשכרה מוריד ממנה משק , אך לפתע התחלתי ללא יכולת שליטה לאכול בכמויות ולהוציא המון כסף על אוכל ולהקיא, זה הגיע למצב שבו הקאתי 12-15 פעמים ביום ואת רוב המשכורת שלי הוצאתי על אוכל . הגעתי ממשקל 124 למשקל 69 ואמא שלי בכתה לי ועשתה לי צרות יחד עם אחותי בנוגע למשקל , משום מה פתאום אחרי השיחה איתה אני ל אמסוגל להקיא יותר , אך הרגלי האכילה שלי נשארו באות המתכונת של בליסה חסרת מעצורים ורשות אשם גדולים . אני מנסה לפעמים להקיא בכל זאת וזה כאילו הגרון שלי לא נותן לי - אפילו אם אני מנסה לדחוף אצבע אז אני מקיא ממש ממש מעט . אני מתחיל להשמין שוב לאט לאט ואני רציתי לשאול אולי יש כדורים שיפסיקו לי את התאבון ? אני לא מתכוון להשמין חזרה , החיים שלי היו נוראיים עוד יותר כשהייתי בהמה , אבל משום מה הייתי מאושר יותר , נכון לא היו לי מליון חברים ונכון לא היה לי סקס מזדמן כמו שיש לי היום ונכון שלא הסתכלו עלי כמו שמסתכלים היום , אבל היה לי יותר בטחון בעבר והייתי יותר קופצני ושמח , מוזר.