פורום הפרעות אכילה - יש לך שאלה?

זו הבעיה בהפרעת אכילה,או בדיאטה לא מאוזנת ולא הגיונית-לא יכולה להמשך לאורך זמן ואף מזיקה.
אבל....כבר עלית במשקל וזה מפריע לך,תחזור לספורט ולתזונה נכונה אבל הפעם תדע לא לעשות זאת באופן אובססיבי וקיצוני כי זה גם לא בריא,גם מזיק וגם לא מחזיק לאורך זמן רב...

בטיפול מציעים לרשום יומן אכילה
שכולל שלוש ארוחות ושלוש ארוחות ביניים

גם אם אכלת דברים לא בריאים, לפחות יש לך אינדיקציה על הכמויות שאכלת וכך אתה יכול לאזן את זה..

ברגע שאתה רואה בעיניים באמת את מה שאכלת, תאמין לי שזה יגרום לך לרגשות כמו תחושת הצלחה אם עמדת באכילה בריאה
ותחושה שצריך לאזן אם אכלת המון אוכל לא בריא וג'אנק.

גם תראה לאיזה מאכלים בעיקר נמשכת וכך תוכל לבנות לעצמך תפריט שיכלול מדי פעם גם אותם בצורה מאוזנת..

תנסה, לי זה עזר..

בהצלחה

כפי שבאמת הציעו לך פה, הפתרון להימנע מצמצום תזונתי לא מווסת שעלול להיגרר להחמרה ולהפרעה הוא לוודא שאם אתה בוחר לעשות שינויים תזונתיים, תעשה זאת רק בליווי ופיקוח של תזונאי/ת. במקרה שלך, בשל הרקע הרגיש, הייתי ממליץ לא לגשת לכל תזונאית, אלא רק למי שתחום התמחותה הפרעות אכילה, משום שתזונאית כזו תוכל לזהות מראש את המלכודות של הפרעת האכילה ולסייע לך להימנע מהן.

בטיפול מציעים לעשות יומן אכילה, כלומר לרשום מה אכל כל יום וגם מה הרגשת באותו

רגע כמו עייפה, מלאה, מתחרטת, מבטיחה לעצמך שלא תעשי זאת שוב

בצורה כזו יש לך מעקב על מה שאכלת וגם את שמה לב מתי זה קורה לך כשהיית לבד

או שהיית ממש במתח, ולחשוב על אלטרנטיבות למשל אם את במתח, שתיית מיים או ספורט יכולים לעזור או שיחת טלפון עם חברה

אני אישת משתדלת לאכול כשהחלון במטבח פתוח, ולא סגור או מוגף

כי אני יודעת שכך יש הרגשה שרואים אותי וכך לא אזלול, לי זה עוזר ואז אני שולטת יותר באכילה

גם מומלץ לאכול רק במטבח ולא בחדרים אחרים.

תנסי אולי זה יעזור לך..

לאכילה מסוג זה, אכילה מופרזת המלווה בתחושות של חוסר שליטה ושנאה עצמית, יכולות להיות כל מיני סיבות. חלקן רגשיות, כפי שרמזת בכותרת לשאלתך, למשל אם את עוברת תקופה קשה או מורכבת בחייך, שינויים, אי יציבות או חששות המתעוררים ומקבלים ביטוי בדפוסי אכילה. חלק מהסיבות עלולות להיות קשורות לשינויים בדפוסי אכילה, למשל כמו ניסיונות להפחית ולצמצם את האכילה לפרק זמן מסוים, כמו בדיאטה לא מאוזנת, שאחר כך מובילה לתקופות של אכילה מוגברת ולא מווסתת. כדי להבין טוב יותר מה הסיבות לשינוים אלו ומה הפתרונות האפשריים כדאי לפנות לגורם טיפולי - פסיכולוג, תזונאית, או שניהם. כמו כן, ייעוץ ראשוני ניתן לקבל דרך רופא המשפחה.

ניתוחים מסוג זה מיועדים לאנשים הסובלים מהשמנת יתר קיצונית, ומתקשים להפחית במשקל בתהליכים טיפוליים פחות חודרניים. אלו אינן שיטות הטיפול המתאימות לבולימיה מכמה סיבות: ראשית, בולימיה אין פירושה בהכרח משקל יתר קיצוני, ושנית, בבולימיה הבעיה אינה רק אכילת יתר, אלא בדרך כלל תנועה בין ניסיונות לצמצם ולאכול פחות מדי לבין התקפי זלילה והקאות, לצד קשיים רגשיים כגון עיסוק טורדני במשקל ומראה גוף, פגיעה בדימוי העצמי, חוויות של חוסר שליטה והתנהלות אימפולסיבית ועוד. בעיות אלו אינן נעלמות בניתוח, וכדי להתמודד איתן יש צורך בתהליך טיפולי שבו לומדים גם לווסת את ההתנהלות מול המזון והגוף, וגם לווסת את התחושות, לשקם את הדימוי העצמי, ולהפחית את המצוקה.  

שלום לך
אני שומעת שהיתה לך שנה מאוד קשה (בלשון המעטה), האם מישהו מודע למה שעברת ועדיין עוברת? האם יש לך טיפול בפנימיה?
לעבור אונס זו חוויה מאוד טראומטית וקשה שמאוד כדאי לדבר עליה ולפתוח מול אדם מקצועי.
אני ממליצה לפנות בדחיפות לעובדת הסוציאלית או ליועצת או דמות שאת מרגישה איתה בנוח (אולי להורים) ולשתף בקשיים שאת עוברת וחיה כל יום מחדש. ולא להתייאש כי טיפול יכול לעזור מאוד.
בהצלחה

אני מכירה משהי שעברה אונס באופן אישי שזה מאוד השפיע על האכילה שלה, מרב שהיא האשימה את עצמה בכך היא אכלה ואכלה וגם נהייתה בולימית,

תנסי לא להאשים את עצמך, את לא אשמה במה שקרה.
ולדעתי חברה שלך שאמרה לך לא לרחם על עצמך רק החמירה לך את הבעיה
תנסי להיות ליד אנשים שלא כועסים על התנהגותך אלא מנסים להבין אותך ובאים לקראתך בדרך שאינה מאשימה.

ואם את רוצה לעזור לעצמך יש בך את הכוח בכך
עצם זה שפנית בפורום לעזרה זו כבר נקודת התחלה

בהצלחה

את יותר חשובה כרגע מאמא שלך ודעותיה
עובדה שהבעיה הזו מטרידה אותך ומציקה לך
להיפך, תפני ליועצת ותפני לרופאה, ככל שלא תהיי לבד עם הבעיה יהיה לך יותר קל
ותוכלי לחשוב יחד איתם על פתרונות
סה"כ את רוצה להבריא..

שנה טובה

ההתמודדות עם דפוסים של הפרעת אכילה (צומות, פחד מעלייה במשקל, חשיבה טורדנית) הם מערבולת שקשה להיחלץ ממנה לבד. זה נכון בכל גיל, אבל זה נכון במיוחד אצל אנשים בגילך, משום שכדי לקבל טיפול ומענה מתאים הורייך חייבים להיות בתמונה, עליהם לתת הסכמה לטיפול. החשש לשתף את ההורים נפוץ מאד, הרבה נערות ונערים חשים שאולי יתקלו בתגובה של כעס או אכזבה או אי אמון, אבל המון פעמים אותם נערים ונערות מופתעים וזוכים דווקא לתגובה תומכת ודואגת. גם אם זה לא המקרה, אין ברירה - האלטרנטיבה היא להישאר לבד עם בעיה קשה שלא נוטה להיעלם מעצמה, וזהי אלטרנטיבה גרועה מאד. מה שכן, אכן ניתן להיעזר בגורם "מתווך", כמו היועצת שהזכרת, או קרוב משפחה אחר שאת נותנת בו אמון, ושיוכל להקשיב ולסייע לך לספר להורייך.

הי

יכול להיות שאת סובלת ממאניה דיפרסיה קלה
פסיכאטר יכול לאבחן זאת

זו מחלה נפשית דו קוטבית
את יכולה לקרוא עליה באינטרנט

לא שאני רומזת משהו אבל אם זה כן זה יש טיפול לכך..

את מתארת מצוקה שאחד הביטויים שלה הוא מחשבות דכאוניות ואובדניות, ואני מניח שיש לה ביטויים נוספים, לצד חלק בריא, ששואף לחיים יציבים ומספקים. התנודות בכוחות ההתמודדות שלך ובאופן בו את מכילה ומתמודדת עם המצוקה נשמעים מבלבלים, אבל זה בסך הכל טבעי, ואנשים רבים שסובלים מבעיה - בין אם מדובר בהפרעת אכילה, בדיכאון, או בכל בעיה אחרת - נעים בין רגעים בהם המצוקה נחווית כמציפה ומייאשת, לרגעים חזקים ואופטימיים יותר. תהליך הבראה והתחזקות הוא כזה שמאפשר לחזק ולהעצים את החלק הבריא תוך הבנה והתמודדות יעילה יותר ויותר עם הבעיה והשלכותיה, ואת זה מומלץ לעשות במסגרת טיפולית כזו או אחרת, שתתאים לצרכייך.

את כותבת שייתכן והפרעת האכילה לא עזבה לגמרי, ואמנם נדמה שעקבותיה עדיין ניכרים. טעות נפוצה היא לחשוב שהסממן היחיד להפרעת אכילה הוא משקל, ושאם מישהי שסבלה מהפרעת אכילה עולה במשקל ההפרעה נעלמה. הסימפטומים של ההפרעה כוללים גם עיסוק וחשיבה טורדנית סביב נושאים של אכילה, משקל ומראה גוף, תלות של מצב הרוח ויכולת התפקוד בנושאים אלו, התנהגויות אכילה לא מווסתות ועוד. אם אכן בעיות אלו עדיין מתקיימות בחייך, כדאי לקבל להן מענה טיפולי. אם בעבר היית בטיפול שסייע לך בהתמודדות עם הפרעת האכילה, אפשר לשקול חזרה לטיפול כדי להשיג התקדמות נוספת. אם לא היית בעבר בטיפול כזה, ייתכן ודווקא לפני השירות הצבאי כדאי לעשות שימוש בטיפול כזה כדי לשפר את המצב ולהתגייס מחוזקת.

מומלץ לפנות לתזונאי/ת שתחום מומחיותה הוא הגיל הרך. אפשר לברר דרך קופת חולים, או במכון להתפתחות הילד.

שלום מיכל,
מבחינה משקלית את נמצאת בתת משקל. לשאלתך האם זה נורמלי או לא אין לי תשובה, מכיוון שחסרים לי פרטים רבים. השאלה היא האם את מפחדת מאוכל, האם יש פחד מעליה במשקל, כיצד את רואה את גופך ועוד שאלות שיכולות להעיד על קיומה של הפרעת אכילה או לא. אני ממליצה לפנות לרופא משפחה גם בעקבות השמקל וגם בעקבות המחזור.
בהצלחה

שלום רב,
הדרך היחידה לאשפז בכפייה בהפרעות אכילה, היא למנות אפוטרופוס עבורה שיחליט כי יש לאשפז אותה. משתמשים בדרך זו במקרים קיצוניים (כפי שנשמע המצב אצל אחייניתך).
בהצלחה

אם יש כאלו משפטי קסם, אני לא מכיר אותם. הפרעת אכילה היא מחלה קשה, וחלק ממה שהופך אותה לכל כך קשה היא ההתנגדות, ההדיפה והאמביוולנטיות של מי שסובל ממנה כלפי תהליך ההבראה וההחלמה. הטיפול דורש זמן, סבלנות, היכרות עם הביטויים השונים של ההפרעה, לצד היכרות אישית עם החולה הסובל/ת ממנה. לכן, גם אם אנשי המקצוע לא מצליחים עדיין לגרום לשינוי הרצוי, ו"רק מעצבנים", לא הייתי ממהר לזלזל או לבטל את ערך הידע המקצועי שלהם, אלא מנסה להשתמש בהם כדי לחשוב יחד איך ניתן לייצר חזית אחידה מול הבעיה.

טוב מאד שאת מבינה שהרצון להרזות עלול להוביל אותך שוב לבעיות מהסוג עמן התמודדת בעבר, ושיש לך כוונה ונכונות לעשות דברים בצורה מאוזנת ושקולה יותר. כמו שאת בטח יודעת בעצמך, לא תקבלי פה תשובה לשאלה כמה קלוריות את צריכה לאכול כדי לקבל מחזור, משתי סיבות: הראשונה, היא שאין לי שמץ של מושג. השנייה, היא שיש משהו בעצם השאלה הזו שהוא שגוי - היעלמותו של המחזור היה דרכו של הגוף שלך לומר לך שאת לא מטפלת בעצמך כראוי, ושסדר העדיפויות שלך לקוי. אז טוב מאד שאת רוצה לעשות דברים בצורה נכונה, אבל צורה נכונה זה לא רק לקבל מחזור. צורה נכונה זה גם לא לתת לעיסוק בגוף ובמשקל להשתלט על החיים, על מצב הרוח, על התפקוד וכיו"ב. המקום הכי טוב לוודא שזה טיבו של השינוי שאת עושה, הוא במסגרת טיפל מקצועי שיעזור לך לעשות את השינויים שמתאימים לך, ולהתמודד עם ההשפעות השליליות של הבעיה ממנה את סובלת (ולצורך העניין, צמצום יתר ואכילת יתר הם שני הצדדים של אותו מטבע, ולא שתי בעיות נפרדות).  

מה אני אמורה לעשות עכשיו?? אני ממש ממש מפחדת ליפול..הפסקתי לעשות פעילות גופנית שהייתי מתמידה לעשות 5-6 פעמים בשבוע.. כי זה גרם לי לאכול פחות.
אני עברתי תקופה מאוד קשה ואני מודעת לבעיות שלה. אני רוצה להפסיק להתעסק בזה אבל אני לא יכולה!! אני לא מסוגלת לקבל את הגוף שלי עכשיו כמו שהוא. ואני לא יודעת מה לעשות כדי לשפר אותו, אבל באופן בריא! היו תקופות של בולמוסים ובגלל זה הגעתי למצב שאני משמינה.. לא יודעת מה לעשות...די אובדת עצות.. אני רוצה לרזות ולהגיע למצב בריא שבו אני גם נראית טוב ומרגישה טוב, ואז אולי אני ארד בתדירות של העיסוק בדבר-וגם מקבלת מחזור ובריאה ! איך עושים את זה?? ומה לעשותתת??

להתנות את השיפור וההחלמה בירידה במשקל ("אני ארד בתדירות של העיסוק כשארזה"), זה לשחק לפי הכללים של הבעיה, שאומרת שהפתרון לכל הבעיות הוא הרזון, ולהאמין לבלוף שאומר שהבעיה תיעלם במשקל מסוים. מעולם עוד לא ראיתי מישהי שהעיסוק הטורדני או הסימפטומים הבעייתים שלה נעלמים רק משום שהגיעה למשקל מסוים. הדרך היחידה שאני מכיר לטפל בבעיה מסוג זה, הוא כפי שכתבתי לך קודם, דרך טיפול מקצועי.  אם לא היית בטיפול כזה בעבר, אפשר כצעד ראשון לפנות לרופא המשפחה ולברר לגבי האפשרויות.

עברה שנה...ולא ממש עשיתי משהו כדי לשנות את המצב שבו אני נמצאת...
אני רוצה לדעת בבקשה האם אתה מטפל דרך קופ"ח או רק באופן פרטי?
אני רוצה לטפל בעצמי אבל אני סטודנטית...ודי קשה לי לעמוד בטיפול שכזה באופן פרטי כי זה מאוד יקר. והייתי רוצה להיות מטופלת אצלך..
אודה על תשובתך בהקדם..

היי, אני שמח לשמוע שהחלטת לעשות צעד כדי להתמודד ולטפל בבעיה, זו החלטה אמיצה ואני יודע שלא קל לעשות אותה. לשאלתך, אני לא נמצא כרגע בהסדר עם קופות חולים, אבל את מוזמנת לפנות אלי במייל או בטלפון כדי שנבדוק אפשרויות ומשמעויות של טיפול אצלי, ובמידת הצורך גם אפשרויות נוספות.

בהנחה שאת אותה הטלי מתגובות לשאלות האחרונות, לא ברור לי מדוע את עסוקה בשאלה של להצליח לבד או האם יכריחו אותך/יאשפזו אותך, יותר מאשר בשאלה איך לפתור את הבעיות מהן את סובלת? נניח שלא יכריחו אותך, ותוכלי להמשיך לקחת משלשלים ללא הפרעה. האם תהיי מרוצה ורגועה? יש לי הרגשה שהפרעת האכילה מסיטה אותך מהבעיה העיקרית, וגורמת לך למקד את כוחותייך במאבקים בסביבה במקום בבעיה ממנה את סובלת.

שלום לירז,
פעמים רבות, לאחר זמן רב של הרעבה הגוף מאותת בדרכים רבות, כפי שאת רואה בתוצאות בדיקות הדם ובהתקפי האכילה שאת מתארת. לאורך זמן, קשה לגוף לשרוד ולתפקד בתת תזונה ולכן הגוף דורש את המזון לו הוא זקוק. בעיקרון, אכילת תפריט מאוזן ומותאם יכול לעזור למנוע את מעגל הצומות והתקפי אכילה. אך להפרעת אכילה יש גם פן ריגשי ולכן אני ממליצה לפנות להערכה במרפאה להפרעות אכילה, שם יכולים לבנות עבורך תוכנית הכוללת טיפול פסיכולוגי ומעקב תזונתי , שני טיפולים שיעזרו בקשיים הריגשיים והפיזיים עמם את מתמודדת כיום.
בהצלחה

כדאי להתייעץ עם תזונאית שמומחית בתחום הגיל הרך, דרך טיפת חלב או במכון להתפתחות הילד.