פורום הפרעות אכילה - יש לך שאלה?

מתוך מה שאת כותבת, אני מעלה על דעתי שתי אפשרויות. האחת, שהמקור לבעיות הוא אכן פיזי, בשל ההליך הכירורגי שעברת, שבאמת אין לך בעיה לעלות במשקל ולאכול, ושהקושי האמיתי הוא להכיל את המזון בקיבה ולא להקיא אותו.
האפשרות השנייה היא שכן קיים חשש מעליה במשקל, ושהחשש הזה גורם לך להתנהל בצורה שמזיקה לך ולטשטש את הדפוסים המזיקים בכך שהם מיוחסים לבעיה "אובייקטיבית". הקושי האמיתי במקרה כזה הוא לאכול בצורה מותאמת לצרכייך (למשל, במקום 3 ק"ג ירקות ופירות כמות קטנה יותר של משהו מזין יותר - מה שגם יהיה יותר משביע וגם פחות תופס נפח בקיבה), לשאת את התסכול והקושי הנובע מכך, ואולי להתמודד עם קשיים רגשיים נוספים שקשורים בדפוסים אלו.
אם הבעיה הראשונה נכונה, הכתובת היא גסטרולוג. במקרה ומדובר באפשרות השנייה הכתובת היא טיפול משולב אצל דיאטנית ופסיכולוג, כדי לשפר את דפוסי האכילה והויסות הרגשי.

העדפה למתוק היא אינה בעיה בפני עצמה, היא טבעית מאד - למעשה היא טבועה בנו ברמה האבולוציונית (בני אדם קדמונים שהעדיפו טעמים מרים כנראה שרדו פחות ולא העבירו הלאה את ההעדפה הגנטית הזו - הסיכוי שלהם לאכול איזה צמח רעיל היה יותר גבוה...). הרצון לאכול לא על פי מנגנון הרעב והשובע יכול להיות בעייתי, אם מדובר בדפוסים קיצוניים - השאלה היא מה בדיוק עומד בבסיס ההתנהלות הזו. אם הסיבה לכך היא שבתקופה האחרונה את מנסה לאכול פחות, ומשהו השתבש במנגנון הרעב והשובע, זה סימן שצריך לחזור לאכילה מווסתת ומאוזנת. אם מדובר בשימוש באוכל למענה רגשי (למשל להרגיע מתח, להפיג שעמום או לשפר מצב רוח ירוד) אז זה סימן שצריך לתת מענה למצוקה הרגשית, ולא דרך אכילה.
אני ממליץ לשתף את הורייך בנושא, ולהתייעץ יחד עם רופא משפחה או דיאטנית, כדי להבין בדיוק במה מדובר ואיך אפשר לעזור לך.

קודם כל, כדי בכלל לדעת מול מה את עומדת ולשלול בעיות פיזיות כדאי לפנות לרופא. אני מבין מהדברים שלך שאת חוששת לשמוע שהבעיה היא לא גופנית לא פחות מאשר את חוששת לשמוע שכן, אבל לקבור את הראש בחול זה ודאי לא פתרון יעיל בשום מקרה.
במידה ונשללת בעיה גופנית, בהחלט ייתכן שמדובר בדפוס של בעיה או הפרעה סביב נושא האכילה. אין זה נדיר לראות מה שאת מתארת, דפוסים של "לא מתחשק לי/אני בכלל לא רעבה/האוכל עושה לי בחילה או כאב בטן" וכו' שמתחלפים בדפוסים של זלילות בולמוסים והקאות. זה לא אומר שמדובר באשליה, אלא שמדובר בבעיה מה"משפחה" הבעייתית של הפרעות אכילה. במקרה כזה כדאי לפנות לאיש מקצוע שיאבחן את הבעיה במדויק ויפנה לטיפול מתאים.

השאלה היא איך הרגרסיה הזו משפיעה עלייך ועל היחסים. אם, למשל, התוצאה של הרגרסיה הזו היא ריחוק ביחסים, אפשר לומר ישירות: אני מרגישה את הריחוק בינינו בזמן האחרון, ואני תוהה האם זה קשור להחמרה או נסיגה מול הפרעת אכילה? או: בזמן האחרון אני מרגישה שיש כל הזמן מתיחות/כעס בינינו, ואני גם שמה לב לשינויים מול האוכל - זה קשור? ואם כן, מה אפשר לעשות כדי להתמודד ולהתגבר על התקופה הקשה הזו? (או כל ניסוח אחר במילים ובתחושות שלך, כמובן).
חשוב לשים על השולחן את מה שהנסיגה הזו עושה ממקום אישי, רגשי, לא מאשים, שמוכן לתמוך ולסייע בהתמודדות אבל מבטא עמדה ברורה מול הבעיה ומחיריה.

קיבלתי סוג של הכוונה מאיזה כיוון לגשת לדברים,
הרבה הרבה תודה!
אני חושבת שזו תהיה דרך טובה מבלי חלילה לפגוע ברגשות.

תודה!!

אני מניח שבבסיס הבעיה יש קושי שלא תיארת: קושי שאולי הוביל לכך שנטלת את המשלשלים מכלתחילה, קושי הכרוך באכילה מעבר לעצירות. אולי אני טועה, אבל במקרים של הפרעות אכילה לא נדיר לשמוע תלונות על סימפטומים וקשיים בהתנהלות סביב אכילה (כאבי בטן, בחילות, עצירויות וכו'), שאולי נכונות, אבל בוודאי לא נותנות את התמונה המלאה. כך למשל, מישהי שנוטלת משלשלים בצורה לא תואמת ולא בריאה ואז מפסיקה, תחווה עצירויות מרובות. אם תלך לרופא ותתלונן על העצירויות בלי לתת את ההקשר הרחב, הוא עוד עלול לרשום לה קצת משלשלים...
באותו אופן מישהי שצמצמה את התזונה שלה ואז מנסה לאכול יותר תרגיש קושי ואולי כאב בטן בהתחלה, ולומר: אני רוצה לאכול יותר, אבל כואבת לי הבטן - אז אני לא יכולה.

אני כותב זאת לא מעמדה מאשימה, אלא מתוך היכרות עם האופן בו דפוסים של הפרעות אכילה עלולים לייצר טשטוש ובלבול, שבסופו של דבר מזינים את הבעיה ולא מזיזים אותה.

אם משהו מזה מתקיים אצלך, אז מה שכדאי לעשות זה לנהל דיאלוג עם איש מקצוע בלי להתפתות לדפוסים אלו של טשטוש ומידע חלקי. ייתכן שבמקרה כזה, רופא או דיאטנית יאלצו לומר לך שאין מה לעשות אלא לשאת את אי הנעימות הגופנית במשך זמן מה, מתוך ידיעה שתוך זמן לא רב המצב ישתפר ויתנרמל.

ניתן להתייעץ עם אופר המשפחה לגבי פסיכיאטר. אפשרות נוספת היא לבדוק במכונים להתפתחות הילד - ניתן למצוא רשימה של המכונים באתר משרד הבריאות. כמו כן, אם עדיין לא עשיתם זאת, רצוי לפגוש תזונאי/ת המטפלת בבעיות אכילה אצל ילדים.

נדמה לי שאת נופלת בפח. את סובלת מבעיה, שבלי קשר לכותרתה או לשמה, פוגעת בלימודייך, בריכוז שלך, בציונים שלך, בשלווה וברוגע שלך ובאיכות חייך, ובמקום לעסוק בשאלה איך נפטרים ומתגברים על הבעיה הזו את עוסקת בשאלה איך מסתירים אותה מההורים. זו אינה השאלה הנכונה, ואת נופלת בפח משום שכל עוד את עוסקת בשאלה הזו, הבעיה ממשיכה להתקיים באין מפריע. השאלה שאני ממליץ לך בחום לשאול את עצמך (ואולי את היועצת) היא איך לגייס את התמיכה שאת זקוקה לה כרגע, גם ואולי בעיקר מההורים, על מנת לקבל את הטיפול שאת זקוקה לו כרגע. מניסיוני, אגב, בנות רבות שסבלו מבעיה דומה וחששו להיחשף בפני ההורים מסיבות שונות, גילו בדיעבד שזה היה פחות נורא ויותר משמעותי מכפי שדמיינו לעצמך מראש.

אשמח לתשובה

מתוך התיאור שלך, ניכר שהירידה הדרסטית במשקל התאפשרה ותוחזקה על ידי אורח חיים שגבה מחירים גבוהים מאד, ואת עצמך מכנה "לא מציאותי". מאד ייתכן שחלק מהמחירים האלו היו התפתחות של הפרעת אכילה, או דפוסים מסוימים של הפרעת אכילה, כמו למשל נוקשות מוגזמת בכל הקשור לדפוסי אכילה וחשש מוגזם לעלות במשקל, למרות שאת מבינה שזה כלל הנראה צעד נדרש. איני יודע איך זה במקרה שלך, אבל פעמים רבות המחירים האלו לא קשורים רק למשקל ולאוכל, אלא מקבלים ביטויים אחרים: של מצוקה רגשי, חשיבה טורדנית, וקשיים ביחסים המשפחתיים.
בנקודה זו עלייך לבחור אם את מעוניינת לטפל בדפוסים הלא בריאים האלו על מנת שלא ימשיכו לפגוע באיכות חייך, או ששימור המשקל הנוכחי חשוב לך עד כדי כך שאת מוכנה להמשיך ולשלם את המחירים האלו ולהסתכן בהחמרה נוספת. אם תבחרי לטפל בבעיה, הכתובת היא אנשי מקצוע מומחים בתחום הפרעות האכילה, גם בתחום התזונתי וגם בתחום הטיפול הנפשי. פנייה לגורמים טיפוליים כאלו תאפשר בשלב הראשון לאבחן בדיוק את הבעיה, ולבנות תוכנית טיפול מתאימה. צעד כזה הוא פעמים רבות לא קל,
במיוחד משום שאנשים הסובלים מבעיות דומות מתאפיינים לא פעם בעמדה אמביוולטית ומסויגת כלפי טיפול והחלמה (בעיקר בשל החשש מעליה במשקל)

הי

גם אני עוברת דברים דומים

את צריכה לאהוב את עצמך ולעבוד על כך.
תנסי לחזק את הבטחון העצמי שלך

הרי זה מובן שאת סובלת מאכילה רגשית
האם בעלך יודע על בעייתך? איפה הוא בכל התמונה?
האם את מסתירה זאת גם ממנו?

אמא כזו אף פעם לא תהיה מרוצה.. כי היא כזו.. אדם ביקורתי, זה האופי שלה
פעם הייתי יותר במקום שאת מתארת ויום אחד החלטתי שלא אתן לכעסים האלו
ולמילים של אמי להשפיע על האכילה שלי,

יש ספר שנקרא "אכילה כפייתית כפיצוי לאהבה"
חסר לי שם המחבר, אך זהו ספר שמדבר על הנושא הזה

ברגע שתאהבי את עצמך, כל זה לא יפריע לך
כדאי לעשות רשימה של הדברים שטובים אצלך ולשים בהישג יד וכל פעם שרע לך להסתכל ברשימה..

בהצלחה

ירידה בצפיפות העצם היא אחת מתופעות הלוואי המוכרות והמסוכנות של אנורקסיה, וטוב שאת מודעת לכך ומוכנה לעשות מאמץ כדי לטפל בעצמך. את השאלה לגבי יעילותן יש להפנות לרופא שלך, הוא ודאי יוכל להשיב לך טוב ממני בנושא זה. אלא שעם או בלי גלולות, נשמע שיש ברקע התמודדות עם הפרעת אכילה שאסור להזניח, ושעלולה לגבות מחירים בריאותיים ונפשיים. האם הקושי לעלות במשקל באמת טמון בבחילות ובעייפות ובנפיחות, או שזו דרכה של הפרעת האכילה לטשטש את הבעיה האמיתית?

במידה ובבדיקות נשללת בעיה רפואית, יש לפנות לאחד מהמכונים להתפתחות הילד. ניתן למצוא את רשימת המכונים באתר משרד הבריאות.

לאחר צמצום תזונתי מתמשך, פעמים רבות מופיעים קשיי עיכול, כאבי בטן וכדומה כאשר אוכלים. התופעה הזו חולפת לאחר זמן מה, ואין ברירה אלא לשאת אותה במהלך העלייה המשקלית. אלא שנשמע שהבעיה יותר גדולה מאיך לפצל את הארוחות - נשמע שקרה משהו במהלך השירות הצבאי שהוביל את בנך להגיע למצב הזה מלכתחילה, ואי אפשר להתעלם מכך. עליו לפנות לגורמי בריאות הנפש בצבא, כדי לעבור אבחון ולקבל מענה טיפולי מתאים לבעיה. גימלים אינם מהווים פתרון מספיק. במידה והוא משתחרר מהצבא, עלייך לוודא שהוא נפגש עם רופא משפחה, דיאטנית מתחום הפרעות האכילה או פסיכולוג מתחום זה, שיתנו מענה דומה.

מבחינה משקלית גרידא אחותך אכן נמצאת בתת משקל. עם זאת, כדי להבין אם באמת קיימת בעיה יש לשקול מספר גורמים: האם יש עיסוק טורדני מוגזם סביב האכילה, האם יש פחד מעלייה במשקל, עיוות בדימוי הגוף, מחירים גופניים, רגשיים וחברתיים נוספים שהצמצום התזונתי גובה. על השאלות האלו צריכה אחותך לענות בעצמה, אבל ייתכן שכדאי להעביר לה מסר בנוגע לדאגה שלך, לומר שהתייעצת בפורום הזה, ושבמידה והיא חושבת שאולי בשלב מסוים מתחילה להיווצר בעיה, היא יכולה לפנות לפה ולהתייעץ בעצמה, או לפנות אליך ולבקש את עזרתך. פעמים רבות עצם המסר ש"שמתי לב שיש בעיה, אני פה במידה ואת צריכה אותי" הוא משמעותי מאד ומאפשר במוקדם או במאוחר לעשות צעד כדי להתמודד עם הבעיה.

נשמע שאת משתמשת באוכל לצורכי הרגעה מול המתחים והמצוקות בחייך. פעמים רבות כאשר אוכל מתחיל למלא פונקציות רגשיות מסוג זה יש לכך לא מעט מחירים: גם גופנייים וגם נפשיים (שכן סביר להניח שההרגעה שאת מקבלת מאוכל היא רגעית מאד ואינה מסייעת לך להתמודד עם קשייך באופן יעיל לאורך זמן). לא פירטת יותר מדי לגבי מקור המתח, אך בהחלט כדאי לשקול אפשרות של טיפול משולב: טיפול תזונתי שיאפשר לך לארגן את דפוסי האכילה שלך ולהתנהל בצורה מווסתת יותר, וטיפול פסיכולוגי שיאפשר לך לגלות דפוסי התמודדות רגשית יעילים יותר עבורך.

קודם כל חשוב לעשות בירור מקיף לגבי הסיבה לצמצום התזונתי, ולשלול בעיה רפואית. במידה ונשללת בעיה כזו, יש להפנות לתזונאית. באופן עקרוני, לאחר צמצום תזונתי קיצוני מהסוג שאת מתארת, פעמים רבות יש קושי וכאבי בטן כשחוזרים לאכילה נורמלית, ואלו בדרך כלל עוברים תוך זמן לא רב.