פורום פסיכולוגיה - יש לך שאלה?

טיפול דינמי הכוונה לטיפול בשיחות, לא? שזו השיטה הרגילה שפשוט מדברים על כל הדברים? ומה ההבדל בין טיפול דינמי לפסיכותרפיה?

המוקדמת הן הדמויות שדפוסי האינטראקציה איתן ממשיכה, וזה יושב לנו בתת המודע, אז טיפול פסיכודינמי במטרה לשנות הרגל מסוים שמפריע למטופל הוא על הרקע של פסיכולוגיה התפתחותית ברקע. זה כאילו המטפל עוזר לנו לחוות את הילדות מחדש כאן ועכשיו ואולי גם לתקן להשלים משהו שהיה חסר לילד/ה הקטן שהיינו. וזה הכל בלי שהמטופל יודע, אבל המטפל כן יודע את התהליכים האלה בתת המודע שלו שהמטפל שומר על אינטראקציה על המטופל באופן כזה שמשלימה את מה שכל הזמן היה חסר לילד/ה הקטנ/ה שבו/ה.
זה מה שעושים בטיפול פסיכודינמי.
אני לא יודעת איך איך מתאהבים במטפל בגלל זה. למה מתאהבים במטפל ? אם המטפל רוצה להידמות לדמות שהמטופל/ת אהב כשהוא היה בן/בת 4, אז איך המטפל עושה את זה שהיא יידמה לו ? ואיך המטופל יישתכנע לבוא לעוד פגישה ועוד פגישה ועוד פגישה, הרי הוא יכול להתרחק מהמטפל ולשכוח את כל זה ואז המטפל מאבד מכוח המשיכה שלו כי המטפל איבד את הפגישות עם המטופל ואז אין לו דרך להראות למטופל שהוא דומה לדמות משמעותית שהוא אהב בילדותו כדי לשכנע את המטופל לאהוב אותו ולהמשיך לבוא.

פסיכותרפיה היא שם כללי לכל סוגי הטיפול הפסיכולוגי, כלומר טיפול בדיבור. טיפול דינמי הוא סוג של פסיכותרפיה. קיימת גם פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית, פסיכותרפיה הוליסטית וכדומה. ההבדל בין הגישות הוא בטכניקה הטיפולית שבה משתמשים. למשל, בטיפול דינמי נהוג שהמטפל והמטופל מנתחים ביחד את עברו של המטופל, וזה מה שאמור כביכול לגרום לשינוי. בטיפול קוגניטיבי התנהגותי, המטפל נותן למטופל משימות וכלים מעשיים כדי להתגבר על הסימפטומים שלו.

שאלה עמוקה שאלת... מה יש בטיפול פסיכודינאמי? מלבד מה שנכתב לעיל שמדבר על נושא "העברה" כלומר, העברת תחושות שהיו מופנות בעבר לדמויות התקשרות ראשוניות, בד"כ הורים" לעבר המטפל.
לדעתי האישית, מה שייש בטיפול הינו בראש ובראשונה, קשר אמיתי בין שני בני אדם. נגיעה בנבכי נפש באופן בטוח, מקבל, לא ביקורתי, ומכיל. מקום שבו תוכל להיות מי שאתה, וכך תתקבל ומשם תצמח. מרחב פרטי של חשיפה, שאהבה, הינו חלק ממנו. לעיתים האהבה שנובעת מתוך הקירבה הופכת להתאהבות במטפל ואז רצוי וכדאי שמתוך הקירבה הטיפולית , ההתאהבות תהייה מדוברת בתוך חדר הטיפול ותאפשר צמיחה נוספת למטופל.
שאלה יפה ונוגעת.

שלום רנה,
בדברייך עולה כאב גדול וסערה גדולה הקשורה בשאלות של זהות עצמית והערכה עצמית. לפעמים את מזדעזעת כל כך מהתנהגותך ומהזעם שמתפרץ מתוכך עד שלא נותר לך אלא להסיק שאת בעצמך, על כל הווייתך, רעה, הרסנית ומפלצתית.
כואב לשמוע שזה הדימוי שדרכו את מסתכלת על עצמך. אולי תחשבי שזה יומרני מצידי, כי איני מכירה אותך בסך הכל, אבל אני בטוחה שאינך מרושעת כל כך! בדברייך אני שומעת הרבה אשמה וכאב על מי שבדמיונך הפכת להיות, וזה כשלעצמו עדות לכך שאינך יכולה להיות כזו מפלצתית. אם יש בלבך כאב על הסבל שאולי גרמת לאחרים, הרי שיש בך חמלה ואמפתיה. מסקנתי היא שיש בך גם טוב.
קרוב לוודאי שמשהו באיך שגדלת השריש בך תפיסות קשות לגבי עצמך, ולא איפשר לך לבוא במגע עם כל החלקים שבך, טובים ורעים כאחד. כך נדמה לי. הרי בכולנו יש ״ רוע״, כזה או אחר, שבא לידי ביטוי בקנאה, רגשות נקם, שמחה לאיד, זעם ורצון בנקמה. זה חלק מלהיות בן אדם. ויחד עם כל אלו, יש גם אהבה, חמלה, רוך. כל המורכבות הזו היא מה שהופך אותנו לאנושיים. נראה לי שלאורך חייך לא למדת לבטא את הרוך שבך, את הכאב, הנזקקות והפגיעות, כל שכל תגובה לתחושה של איום, פנימי או חיצוני הובילה להתפרצות קשה שלאחריה הופיעו רגשות אשם.
בנוסף, למדת להסתמך על הפנטזיה והדימיון, אז וודאי יש המון מחשבות כמוסות שמעולם לא נחשפו, וגורמות לך לחוש בושה, מבוכה ולבסוף גם שנאה עצמית. כל הדברים הללו מותירים אותך עם תחושות של דיכאון, בושה אשמה.
בעיניי כדאי מאוד שתפני לטיפול כדי להתחיל לאט ובזהירות לדבר את עצמך החוצה, כדי שלא תישארי לבד עם כל המחשבות שלך והבושה שהן מעוררות בך.
אני חושבת שתופתעי לגלות שאנשים מפנטזים על דברים שונים ומשונים, ושזה בסדר. זה רק מעיד על העושר שיש בך כאדם, ובשביל זה יש פנטזיה. אם תתחילי משם, ותגלי מהן המשאלות, המאוויים, ותתחילי להתיידד איתם, גם עם אלו הכמוסים והפרטיים, יש סיכוי טוב שגם התפרצויות הזעם יתפחתו.

שנה טובה,

שלום סיון,
לחוות התקף חרדה לראשונה בחיים זה דבר לא פשוט, חוויה מטלטלת ומלחיצה. אני מבינה משברייך שמלבד הסיבות להתעוררות החרדה מלכתחילה, כעת מלווה אותך גם החרדה מלחוות שוב התקף החרדה.
בנסיבות האלו טוב שפנית לקבלת עזרה. אני מאמינה שהפסיכולוגית שפגשה אותך התרשמה ממצבך באופן מקצועי, וידעה להציע לך את הטיפול הראוי.
יחד עם זאת, חשוב שתדעי שיש עוד סוגי טיפולים, כולל הטיפול הקוגניטיבי ההתנהגותי, אותו הזכרת. הבחירה בשיטה זו או אחרת תלויה בהערכת המצב ע״י המטפל, אך גם בשיטות המועדפות עליו ושהוא מיומן בהן. אין בהכרח עדיפות לשיטה זו או אחרת, כל עוד הטיפול ניתן ע״י אדם מיומן ומקצועי.

בהצלחה,

אתה כך כך סובל,ולא עושה שום דבר לשנות את המצב. ראשית,מדוע אינך מטפל בחרדות והדיכאון שמהן אתה סובל ? זה הדבר הראשון שאתה צריך לעשות.. ראה,חברתך לשעבר,העירה לך שאתה תלותי,וכנראה יש דברים בגו. דבר שני,לאחר שיתייצב מצבך הנפשי (בעזרת כדור אחד קטן ביום) קח לך קאוצ'ינג שייתן לך כלים ודרכים,למצוא את דרכך בחיים. אסור לך "לבנות" על חברה זו או אחרת,שיקדמו אותך - תאמין בעצמך וביכולות שלך,שכרגע אינן באות לידי ביטוי,עקב מצבך הנפשי. אין שום סיבה שתסבול כך ! זה אפשרי וזה ניתן לשינוי,רק שאתה חייב לעצמך,ראשית לכל,לקבל טיפול נוגד חרדות ודיכאון עשה זאת,ותראה איזה מהפך יתחולל בחייך בהצלחה !

שלום רן,
אני מבינה שהאובדן של חברתך פגע בך מאוד. פרידה היא דבר מכאיב, מייסר לעיתים, וודאי כשזה בא לך כך, עם חוויה של להיעזב. ויחד עם זאת, לפעמים לגעת בתחתית ולהרגיש את הכאב המייסר ביותר עושה מן טלטלה כזו שלאחריה יש מוכנות גדולה יותר לשינוי. עם תחילתה של שנה חדשה, אני מקווה שזה מה שיקרה לך.
אתה כותב ששנים אתה סובל מקשיים, אך מעולם לא טיפלת בעצמך. מדוע? האם יכול להיות שהסתמכת מידיי על בת זוגתך? ואם כן, זה לא לטובתך, הרי היא לא הכתובת, ובסופו של דבר, המעמסה הזו עליה היא מה שגרם לפרידה. מה שמכאיב לך כל כך כעת.
אני חושבת שאתה זקוק לטיפול. אתה מדוכא, לא מצליח לתפקד כמו שראוי שתתפקד, סובל מדימוי עצמי נמוך. אני חושבת שמגיע לך סיכוי לחיות חיים טובים ומלאים יותר.
בטיפול תוכל לבטא את הנזקקות שלך כמה שתרצה, ובסופו של דבר ללמוד להיות אדם שנסמך יותר על עצמו. אם תוכל לעשות זאת, תוכל לזמן לעצמך קשר זוגי חדש שיהיה מספק יותר, בריא יותר ויציב יותר לאורך זמן.
אם יש לך בעיה לפנות לטיפול פרטי, נסה דרך קופות החולים או דרך מרפאות ציבוריות לבריאות הנפש באיזור מגוריך.

שנה טובה,

היי רימה..
את שואלת על הפארנואידיות שלך לגבי היותך בהריון, ואני עוד חושבת על הטראומה שחווית לפני שנה וחצי לכשעברת הפלה. הבחור שאיתך זרק אותך ולא האמין לך שההריון ממנו. נראה שבתקופה זו היית נתונה ליחסים קשים, לא תומכים ואולי אפילו משפילים. סיבותייך עימך, והחלטת לחזור אליו, והעובדה שאת בחרדה שמא תכנסי להריון מטרידה אותך.
אני שואלת אותך.. האם החרדה קשורה לכך שבמידה ותכנסי להריון תחווי את בן זוגך כתומך ונמצא שם בשבילך או כנוטש ומשפיל? האם יש לו חלק בחוויה הטראומטית שחווית עקב ההפלה? האם עיבדת את החוויות שחוית עקב ההפלה או שפשוט המשכת הלאה בחייך? האם את נוטה להתמודד עם קשיים בחייך, או להדחיק, להתעלם ואז הם צצים במקומות שאינם צפויים?
שאלות אלו עלייך לשאול את עצמך, ואולי גם תחושי צורך לשאול אותם במסגרת טיפולית מתאימה מכיוון שייתכן והחוויה הטראומטית שעברת עקב ההפלה האחרונה, אינה מעובדת דייה והיא צצה ועולה דרך הפחדים שלך להיכנס שנית להריון, לעבור הפלה ואולי גם להיות פעם נוספת ננטשת, מושפלת וחסרת תמיכה אמיתית.

שלום לך ניני...
ראשית, נראה שחברתך זכתה במתנה נדירה וייקרת ערך שהינה החברות והאהבה שאת נותנת לה וזה הרבה מאוד.
נראה שאת מבינה שהתשתית הרגשית שבינכן היא שונה. לך יש יותר כוחות להתמודד עם קשייך, ייתכן והדבר קשור למבנה אישיותך ובנוסף, התמיכה לה את זוכה מאימך שגם היא בתורה איפשרה לך חסינות רגשית גבוהה יותר.
את בעצמך מתמודדת עם קשיים וחשה כי קצרה ידך מלהושיע את חברתך. תחושת חוסר המוצא עולה גם ממנה והיא שוקלת אפשרות אשפוז. אני חושבת שאם חברתך מעוניינת לאשפז את עצמה, העזרה מצידך צריכה להיות תמיכה בה במקום הזה. במיוחד לאור העובדה שאין לה תמיכה נוספת מצד משפחתה. ההחלטה לאשפז את עצמה בוודאי אינה קלה לה והיא האופציה הקיצונית שהיא מצאה למצבה הקיצוני. אפשרות זו מלווה בתחושה שהיא עצמה אינה מצליחה לבדה להציל את עצמה וזקוקה למסגרת מכילה ומחזיקה יותר מפסיכולוג ותרופות. היא צודקת במקרה הזה. האשפוז במחלקה שמטפלת בהפרעות אכילה הינו מסגרת מחזיקה ותומכת, מלווה בצוות מקצועי מיומן ובמאושפזות אחרות באותו המצב.
התמיכה החיצונית מצד המשפחה או חברה במקרה שלה הינה חיונית לא פחות להרגשה שייש מי שדואג, מאמין ונותן כוחות ואת זה את יכולה לעשות עבורה.
דבר נוסף שאת יכולה לעשות עבורה הינו לשמור על עצמך. היא זקוקה לך חזקה ומתפקדת וכדאי מאוד שתשימי לב שאינך נשאבת לסיפור שלה אלה מטפלת קודם כל בעצמך, מתחזקת, חייה את חייך במלואם, כדי שתוכלי להיות לה משענת.
ייתכן ומצבה הבלתי משתפר של חברתך אל מול יכולותייך שלך להחלץ ממשברים מעורר תחושת אשם אצלך, איך את מצליחה והיא לא, ואולי אף קינאה מצידה, אך חשוב שתהייה מודעת לעצמך ולצורך שלך לשמור בראש ובראשונה על עצמך, קודם כל בשבילך ואחכ...כדי שתוכלי לתמוך בה באופן מלא.
בהצלחה.

קשה לי לענות על שאלתך כי אינני מצליחה להבין את הסיטואציה ומה עמד מאחוריה. ייתכן והיה מדובר בחלק לא מובן אצל הפסיכולוגית או לחילופין פרוש מסויים שלך את המצב.
בכל מיקרה, אם המשכת לענות בנוחיות על השאלות, נראה לי שעשית את הדבר הטוב ביותר. נשארת נאמנה לעצמך, הסיטואציה הבלתי מובנת לא ערערה אותך , ווהבאת את עצמך במלואך.
אינני יודעת באיזה עבודה מדובר אך תהא העבודה באשר תהא, נראה לי שאם המשכת להיות את, ולא נתת ללחץ או למצב שחווית כלא מובן לערער אותך, את יכולה להיות רגועה מבחינת העניין שנתת את המקס שיכולת. בין אם תתקבלי ובין אם לאו.
מקווה שתקבלי את אשר את מייחלת .
בהצלחה.

לצערי אינני יודעת מה זה אומר.
מציעה לך להתקשר ולשאול אותו לגבי מה זה אומר.
חשוב להבין מה הכשרתו המקצועית והאם הוא רשאי לעסוק בטיפול. פרטים אלו עליו לתת לך במלואם.

שלום לך,
אני חושבת שטוב לפנות דרך קופות החולים. אכן הטיפול מסובסד, וזה פותר בעיה אחת.
לגבי גיל המטפלת, הדרך הטובה ביותר לדעת היא פשוט לשאול את המטפלת. זה בסדר גמור. אני חושבת שאפשר להבין את הצורך של אמך לקבל טיפול מאישה שגילה קרוב יותר לגילה של אמך. מאמינה שגם המטפלת שתשאלי אותה לגילה תבין.
ולגבי התורים, אני לא יודעת. אני מניחה שלמטפלים מסוימים תור גדול יותר מלאחרים. הכל שאלה של תזמון וצריך לבדוק. מקופת החולים תקבלי רשימה ותוכלי לבדוק את הנושא מול המטפלות שתפני אליהן.
בהצלחה,

שלום יואב,
טוב שאתה מוכן להתבונן על מה שקורה לך עם חברים טובים. לפעמים, כשקשר מתנתק ונותרים עם תחושת שנאה ותסכול, כפי שתיארת, קשה לעצור רגע ולהסתכל פנימה.
עכשיו, אתה שואל שאלות שאולי הן התחלה של ניסיון לברר מדוע כך נגמרים לך קשרים שוב ושוב. מן התבוננות כזו שיש בה כאב והחמצה. זה קשה, אבל זה גם טוב כי זו הדרך לחולל שינוי.
יכולות להיות המון סיבות לשאלה למה זה קורה. אולי באמת כפי שכתבת, משהו סביב הבחירה שלך באנשים מסוימים, שיש להם תכונות שבהמשך קשה לך איתן. תכונות שבצד אחד מושכות אותך להתקרב, אבל אחר כך מותירות אותך פגוע וכועס. למשל, אנשים שהם דומיננטים מאוד. זה יכול להיות מקום מושך ומסקרן. ואולי אחר כך לעורר יותר תחרות, עוינות, קנאה. זו רק דוגמא כמובן.
יכול להיות שהיכולת שלך לטפל בקונפליקטים בינאישיים לא כל כך טובה. יתכן שלא למדת בהיסטוריה שלך, בגלל איך שגדלת, להצליח לשמור על קשר למרות הפגיעה. כלומר להצליח לתקן דברים שמתקלקלים. ואז, בא ניתוק, חיתוך מיידי של הקשר שמותיר עם הרגשה קשה מאוד של זעם ושנאה, אבל גם משמש לך כהגנה ששומרת עליך מפני תחושות קשות אחרות.
יש לך הרבה מה לבדוק. אני יכולה רק לשער השערות, אבל בלי להכיר אותך, יהיה קשה. ממליצה לך בחום, להמשיך את החקירה הזו שלך במקום המתאים, כלומר בטיפול. זה יכול לעשות לך טוב ולאפשר לך התמודדות הרבה יותר טובה בנושא החברתי.

בהצלחה,

שלום יואב,
טוב שאתה מוכן להתבונן על מה שקורה לך עם חברים טובים. לפעמים, כשקשר מתנתק ונותרים עם תחושת שנאה ותסכול, כפי שתיארת, קשה לעצור רגע ולהסתכל פנימה.
עכשיו, אתה שואל שאלות שאולי הן התחלה של ניסיון לברר מדוע כך נגמרים לך קשרים שוב ושוב. מן התבוננות כזו שיש בה כאב והחמצה. זה קשה, אבל זה גם טוב כי זו הדרך לחולל שינוי.
יכולות להיות המון סיבות לשאלה למה זה קורה. אולי באמת כפי שכתבת, משהו סביב הבחירה שלך באנשים מסוימים, שיש להם תכונות שבהמשך קשה לך איתן. תכונות שבצד אחד מושכות אותך להתקרב, אבל אחר כך מותירות אותך פגוע וכועס. למשל, אנשים שהם דומיננטים מאוד. זה יכול להיות מקום מושך ומסקרן. ואולי אחר כך לעורר יותר תחרות, עוינות, קנאה. זו רק דוגמא כמובן.
יכול להיות שהיכולת שלך לטפל בקונפליקטים בינאישיים לא כל כך טובה. יתכן שלא למדת בהיסטוריה שלך, בגלל איך שגדלת, להצליח לשמור על קשר למרות הפגיעה. כלומר להצליח לתקן דברים שמתקלקלים. ואז, בא ניתוק, חיתוך מיידי של הקשר שמותיר עם הרגשה קשה מאוד של זעם ושנאה, אבל גם משמש לך כהגנה ששומרת עליך מפני תחושות קשות אחרות.
יש לך הרבה מה לבדוק. אני יכולה רק לשער השערות, אבל בלי להכיר אותך, יהיה קשה. ממליצה לך בחום, להמשיך את החקירה הזו שלך במקום המתאים, כלומר בטיפול. זה יכול לעשות לך טוב ולאפשר לך התמודדות הרבה יותר טובה בנושא החברתי.

בהצלחה,

שלום דניאל,

קודם כל, טוב שאובחנת, שיש טיפול תרופתי ושאתה מחפש גם ליווי רגשי. אני מאמינה שהקלה מסוימת באה יחד עם הידיעה שיש שם וטיפול לבעיות שמהן סבלת זמן רב.
לגבי הטיפול התרופתי, אני מקווה שאת במעקב פסיכיאטרי, ושאינך מסתפק בליווי של רופא משפחה. אם יש ברקע שלך גם סיפור של דיכאון ( מלבד הפרעות הקשב), רצוי שיהיה גם פסיכיאטר כדי לפקח על השפעות הריטלין בהמשך.
מעבר לכך, מחקרים מראים ששילוב של טיפול תרופתי ורגשי הוא בד״כ היעיל ביותר, כך שבעיניי רצוי ואפשר להתחיל עכשיו בטיפול רגשי. אין שום הכרח לחכות להשפעות הטיפול התרופתי, וודאי אם יש גם בעיות של דיכאון וביטחון עצמי. בעיות מסוג כזה בד״ כ מטופלות באופן יעיל בטיפול פסיכותרפויתי.
ולגבי שאלתך, מה עדיף מאמן או פסיכולוג, גישתי בנושא זה היא שעדיף פסיכולוג. זאת מכיוון שפסיכולוג מיומן יותר במתן עזרה בבעיות מהסוג שתיארת. ההכשרה שלו בתחומים אלו פשוט מקיפה ומקצועית יותר. אני מאמינה שנושאים רגישים של טיפול בנפש, עדיף להפקיד בידיים המקצועיות ביותר. קודם כדי להבטיח שלא יגרם נזק נוסף, ואחכ כדי להגדיל את הסיכוי להשיג תוצאות טובות.

בהצלחה,

דניאל שלום, בקשר להפרעות קשב וריכוז - חשבת לנסות פתרונות נוספים/אחרים חוץ מריטלין? יש כיום כל מיני חלופות טבעיות כמו- אלספה פוקוס או זום.. אני בעצמי מאובחנת ADHD ומשתמשת בזום שמורכב מאומגה 3 (שיש באלספה פוקוס) ופוספטדיל-סרין שאלו רכיבים טבעיים שקיימים אצלנו בגוף
ההחלטה לנסות לפנות לפתרון הטבעי באה ממקום של להימנע מכימיקלים מיותרים בגוף וריטלין היא תרופה פסיכותרפית עם תופעות לוואי רבות.. ולכן אני חושבת שכדאי גם לך לנסות חלופה אחרת. בייחוד אם אתה אומר שאתה כבר נוטל ויפאקס.

בנוגע לתחליפים לריטלין.. אני גם שמעתי דברים טובים על זום אז אולי באמת שווה שתנסה
אבל בלי קשר, כדאי להתייעץ עם רופא לפני שאתה עושה משהו

שלום,
ראשית, אין לך סיבה להתנצל. אלו הם הרגשות שלך והיכולת לתאר אותם רק תועיל לך אם תבחר ללכת לטיפול, או אם אתה כבר בטיפול.
מה שאתה מתאר זו משיכה מינית לגברים, מצד אחד, ומשיכה רגשית חזקה לנשים, מצד שני. עם גברים אתה חווה סיפוק מיני, וזקוק להם כדי לתת מענה לצרכיך המיניים. עם נשים, משיכה רגשית חזקה, הערצה אולי, צורך בחום והמון מגע. הצורך במגע נחווה על ידך כמעט כהתמכרות, תלות, עד שאתה לא יכול לשחרר. אתה מרגיש את עצמך כמעט כמו תינוק, שאינו מסוגל להירגע בשום דרך אחרת, אלא דרך המגע העוטף של אמו.
אני חושבת שאלו סוגיות שדורשות ברור מעמיק, בטח אם אתה מתכנן ילדים. בכלל, נדמה לי שחשוב שאתה תלמד למצוא דרך מתאימה לספק את צרכיך הילדיים, לפני שתתפנה לטיפול בילד. אולי הצורך בילד מתעורר ממקומות שעדיין אינם שלמים ומגובשים.
ממליצה לך לפנות לטיפול, שם המקום בעיניי לברר את כל הסוגיות שהעלית ולהתלבט בקשר להחלטות חשובות.

היה בטוב, ענבל

היי לך..
אני קוראת את הכאב שלך על תחושת האובדן של הקשר החם עם המטפלת שלך ועל התחושה שבאופן מסויים ננטשת כאשר הסכמת להיות חשופה ופגיעה. היה בינכן הסכם כלשהו על מהות הקשר ששונה על ידי המטפלת באופן חד צדדי עקב נסיבות שגם אם הן מובנות לך, את מתקשה לקבל אותן, כי לא את ביקשת אותם. החלק הבוגר שבל מבין, אך החלק הילדי מסרב לקבל וחש פגוע. הטיפול, פעמים רבות נוגע בחלקים ילדיים, תלותיים ונזקקים ומהמקום הזה את אינך מצליחה לקבל את שינוי הכללים שהציבה המטפלת שלך.
את שואלת מה עושים כזה מקרה. גם לכך אין כללים אלה מה שחשוב שתשארי אוטנטית לתחושותייך. הכי טוב היה אם היית מצליחה לעבד את תחושותייך בתוך הטיפול. לכאוב, לכעוס, להיות נאמנה לתחושותייך. ולהגיע למקום שתחושי בו אהובה ומוכלת. אני חייבת לשאול אם את מכירה את התחושה הזו של הנטישה בחייך? האם נפגשת בעבר עם החוויה שמשישהו קרוב אינו נותן לך יותר את מה שאת זקוקה לו, ומה עשית במקרים הללו. איך את מקבלת שינויים שאינם תלויים בך?
חשוב לי לציין שטיפול אמור להיות חוויה מטיבה ובונה, למרות שלעיתים הוא כולל משברים שהחלק של התיקון הינו מהותי לתיקון החוויה הפנימית. התפקיד של המטפלת שלך הינו לאפשר לך את התיקון הזה, לסייע לך לתקן את מה שבחוויה שלך התקלקל. אני חושבת שבנקודה הזאת היחסים אינם הדדיים.
את אמורה לקבל את מה שאת יכולה לשאת, את אמורה להיות יכולה להביא את עצמך במלואך. אם את יכולה לעשות זאת למרות הקושי, את במקום הנכון. אם לא, יש בעייה או כשלון בהכלה שלך בתוך הטיפול.
אני מציעה שלא תוותרי על היותך יכולה להביא את החלקים הפגועים, המפקפקים, הנטושים שלך לתוך הטיפול ותנסי ביחד עם המטפלת שלך למצוא את המקום הבטוח שלך. אם תחושי שאינך יכולה לעשות זאת, או שאת הופכת להיות פחות אוטנטית בשל התחשבות במטפלת שלך, יש מקום לשאול האם הטיפול הזה מתאים לך כעת בחייך.
בהצלחה בדרכך

שלום לך שיר...
השיעול לא מפסיק וכך גם תחושותייך המוטרדות. מכניס חוסר שקט לתוכך, תחושה שלא מתחשבים בך וכעס.
השאלה שלך תלוייה באופי היחסים שלך עם הבוס שלך, האם יש אפשרות שבקשתך לא תחווה שעלולה להרוס את הקשר בינכם?. באישיותך, האם את אדם ששאלה כזאת יכולה להיות עניינית ואמיתית ולא ביקורתית ותוקפנית?, ובאופיו של הבוס, האם הוא אדם הגנתי או יכול לשמוע את מצוקתך ולהתחשב.?
החששות שאת מביאה זאת הפעם השנייה רומזים לי שאת חוששת שבקשה כזאת עלולה להיות הרסנית עבורך ועל כן, או שתקחי את הסיכון,וכמובן , תקחי בחשבון את השאלות ששאלתי, או שתספגי את השעול הטורדני , אולי עד שלתרגיש שאת יכולה לעשות משהו אחר.
נשימה עמוקה, בהצלחה ובבריאות.

שלום לך בחור לא ממש שמח...
מהודעתך נראה שעברת חיים לא פשוטים. מכיתה ט אתה חסר מסגרת חברתית עקב בעיות למידה, מה שבוודאי הקשה עלייך לאורך כל שנות הלימודים והפך לתחושת כישלון עקב נשירתך מהמסגרת הלימודית. מה גם שהיותך מחוץ למסגרת תרם ככל הנראה להיותך לא מתמודד עם החברה בגיל כה חשוב זה של ריכשת מיומניות חברתיות בוגרות. התחושה של ההפסד והפספוס עולה מדברייך בכאב, ואין פלא שאתה חווה דיכאון עקב הקשיים שלך בהתמודדות עם חייך.
הפסיכיאטר סבר כי אתה צריך פשוט להכיר אנשים, וזה ממש לא ככ פשוט עבורך. תחושת החריגות וחוסר היכולת להפגש באופן אינטימי עם בני אדם, אל מול ה"פשוט להכיר אנשים" שרשם לך הפסיאטר, רק מעצימים את החוויה של חוסר היכולת והייאוש.
אני חושבת שהציניות שנראתה גם בכותרת של הבחור ה"שמח" וגם בסופה של ההודעה, ייתכן ועוזרת לך להתמודד עם הכאב,, או שומרת עלייך מחשיפה או אלי גם משמשמת לך מנגנון הגנה שעלול להרתיע מלהתקרב אלייך.
שתי מחשבות עלו לי. האחת, ייתכן וקבוצה טיפולית הינה מתאימה לך יותר מטיפול פרטני מכיוון שבקבוצה נעשית עבודה על הקשר הבינאישי שבין חבריה וזה לדעתי מה שאתה צריך. בנוסף, ייתכן וכעת שבגרת, טיפול פסיכולוגי מעמיק ואמיתי המתעסק בקשר הבינאישי, בתחושת הכשלון והערך העצמי שלך עשוי לסייע לך.

בהצלחה לך, ואל תוותר. בלי שום ציניות.

היי "בחור שמח", לפני שאתה שולל את הפיתרון שהוצע עבורך, כדאי לך לדעת כי:
יש היום מעל 80% הצלחה בטיפול באנשים הסובלים מהפרעת דיכאון ושיטות הטיפול הולכות ומשתכללות. ישנו טיפול פסיכולוגי, טיפול תרופתי וטיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) שהוא אחד הטיפולים המקובלים ביותר.

טיפול קוגניטיבי הינו טיפול קצר מועד המתמקד בדפוסי חשיבה בעייתיים שמחזקים את פיתוח והחזקת סימפטומי הדיכאון. תחילה נכנסים לתהליך של זיהוי מחשבות קיצוניות אותן בהמשך ניתן להחליף עם מחשבות מאוזנות ובריאות יותר.

החלק ההתנהגותי בטיפול מעודד את הסובל להקטין התנהגויות שמחזקות אמונות שליליות ולהגביר התנהגויות שמחזקות אמונות חיוביות, כל זאת בליווי ובאמצעות טכניקות שונות וכלים שמקבל המטופל להתמודדות כדי להגדיל את סיכויי ההצלחה שלו.

במכון CBT הטיפול כולל פגישות מול מטפל קוגניטיבי וגם פגישות בשטח עם מלווה בזמן תרגול שינויים התנהגותיים.



ושיהיה המון בהצלחה!