פורום פסיכולוגיה - יש לך שאלה?

למה לא קיבלתי התייחסות לשאלתי?

שלום צביה, וסליחה שלקח זמן לענות.
ראשית, אני לא ממש מבינה מדוע את חשה שאינך יכולה להעמיד אותה על שקריה. אני חושבת שאולי את חוששת לעשות זאת, לא רוצה להביך אותה, לא רוצה לגרום לאי נוחות ברמה כזו שתוביל לנתק, אבל עדיין זו אפשרות העומדת בפנייך. אני חושבת גם שבהחלט כדאי לך למצוא את הדרך לעמת אותה עם החשדות שלך. תוכלי לבחור בדרך מעודנת ורגישה לעשות זאת, אבל יוקל לך מאוד לאחר מכן. נשמע לי שאת אוגרת כעסים בתוכך ולא טוב להחזיק בקשר שלא יכולה להיות בו תקשורת פתוחה יותר. אולי גם תגלי שמה שחשבת הוא לא בדיוק מה שקורה.
אפשרות אחרת, אם את מרגישה שזה בלתי אפשרי לך, היא ללמוד לקבל את חברתך כפי שהיא, לקחת בערבון מוגבל את דבריה, ולאפשר לעצמך יותר מרחק רגשי, כך שתוכלי להפסיק להיפגע כל כך מכל שקר שלה. מאוד יכול להיול שהשקרים לא נובעים מרצון לפגוע בך, אלא להשקיט משהו אצלה.

לענבל

שלום יסמין
אני בטוחה שלא פשוט לך לשמוע את בעלך מדבר על אשתו המנוחה כפי שמדבר. אני מבינה שזה עשוי לעורר קנאה או אי שקט, על אך שמדובר בזיכרון ולא מעבר לכך.
אני מניחה שאכן היו לבעלך יחסים מורכבים עם האישה שהתאלמן ממנה, וודאי היו חלקים קשים, אבל... היא בכל זאת אם ילדיו, ואני מאמינה שיש לזיכרון שלה מקום בלבו ובנפשו. במובן הזה, בהחלט הייתי אומרת שבעלך מתנהג באופן נורמלי. הוא רוצה לשמר את הזיכרון של אשתו המנוחה, אם ילדיו, ולא להכחיד אותו. מכיוון שכך, הוא מתקן את ילדיו כאשר הם מראים סימנים ששכחו אותה. עלייך לנסות לראות שהדבר אינו מכוון נגדך, אלא בעד דבר אחר, שאינו קשור אלייך. אני חושבת שעלייך לעבור את הדרך שלך, כדי שנוכחותה של אלמנתו של בעלך בנפשו לא תאיים עלייך כל כך.

לא סביר בכלל, אבל לא שמעתי על מחקר בנושא. נסה להעלות שאלה זו בפורום פסיכיאטריה.

שלום
נשמע שהכניסה של הבחורה הזו לחייך קשה לך מאוד. יש לה כוח רב והשפעה, כפי שאת תופסת אותה, ומרגישה מולה לעיתים קרובות חסרת אונים, לא מסוגלת להתגונן. לעיתים קורה שבחיים אנו נתקלים באדם כלשהו, שמפגיש אותנו עם חוויות לא פשוטות, מוכרות, והדבר מתחיל להפעיל אותנו, קשה מאוד לקחת מרחק, לחוות את הדברים בפרופורציות המתאימות, וכמובן שזה מעורר מצוקה גדולה. אני חושבת שזה מה שקורה לך עם הבחורה הזו. אחרת, היית יכולה להתגונן טוב יותר. למשל, לפנות למעבידים שלך, לבקש העברה למקום אחר, להעמיד אותה במקום, להתעלם ממנה עד שתתייאש, וכיו״ב. העובדה שאינך מצליחה לעשות זאת מרמזת שיש כאן. מפגש לא פשוט, גם במובן הפנימי, למרות שאני מבינה שזו בהחלט לא בחורה קלה. גם לפנייך, נפגעו ממנו קולגות.
מציעה לך לברר עם עצמך מדוע את מרגישה כל כך חסרת אונים מולה, והאם יש לך סיבות מוצדקות לחוש ככה. יש לך את המוניטין שלך בעבודה, את מוערכצ מקצועית, מדוע את נותנת לה לרדת כך לחייך? אם תצליחי למצוא תשובות בכוחות עצמך, אולי תסיקי שבכל זאת, יש פתרונות טובים יותר מהימנעות חוזרת ממפגש איתה והליכה בין הטיפות.

שלום לך,
לדעתי אתה צריך להתייעץ עם פסיכיאטר או זה שמטפל בך או אחר.

אתה הרי מטופל תרופתית, אולי צריך לתת לך כדור שישפר גם את המצב רוח שלך ושייתן לך רצון לחיות ולא לחשוב על המוות כל הזמן.

יש לך את מחלת הסכיזופרניה שהיא מחלה כמו כל מחלה פיסית אחרת ואתה צריך להיות בטיפול ומעקב תמדיים ועם כדורים.

אין שום סיבה שלא תדבר עם הפסיכיאטר שלך גם על הרצון למות.

תנסה להרגיש טוב עם הכדורים ולהיות מאוזן ואם לא שיחליפו לך כדורים.

אני מאחלת לך שתהיה חזק ושתרגיש טוב.

שלום לך אלמונית,

את כ"כ צעירה ובאמת הרבה בעיות. לא ניראה לי שהפורום הזה יכול לעזור עם בעיות כאלה. אני מבינה שהתחתנת בגיל 17 ? האם את מהמגזר הדתי?
האם בעלך יודע שילד אחד הוא לא שלו? זו בעיה בפני עצמה. אם הוא לא יודע אולי לא כדאי לספר לו אלא רק כאשר הילדים שלך יגדלו....
גם אין חשק מיני גם תראומה גניקולוגית, גם הרבה ילדים בגיל צעיר, גם הבעל הרבה לא בבית אכן הרבה בלגן.

האם את עובדת? אם לא אוךי כדאי שתמצאי עבודה או בעוד כמה שנים שהילדים יגדלו ואז תהי עצמאית....
צריך שאיש מקצוע ימקד איתך את כל הבעיות ותנסו לפתור על בעיה.

בהצלחה ותזכרי שעם על הקשיים את עדיין צעירה ויש לך זמן לנסות לשנות
.

שלום ל.
באמת הרבה מאוד קשיים ובעיות. את אומרת שאת בת 25 ושאת מגדלת רוב הזמן לבד 4 ילדים. העומס עלייך הוא עצום וכל מה שכתבת על עצמך, שאת חסרת סבלנות, בדיכאון, חווה קושי עצום, מתוסכלת הוא מובן והגיוני. את אכן שונה מרוב נשות ישראל כי הקושי האובייקטיבי שאת חווה הוא רב הרבה יותר. אני מניחה שאת מגייסת את העזרה שאת יכולה לגייס ועדיין זאת טיפה בים.
לגבי יחסייך עם בעלך והקשיים עם הילדים. הייתי מציעה לך לפנות לטיפול משפחתי אותו אפשר לקבל ללא עלות דרך שרותי הרווחה באזור מגורייך. בטיפול אולי ניתן ייהיה לעבד את המתיחויות שייש לך עם בעלך ועם שני הילדים הגדולים ולחיות טוב יותר כמשפחה. הילדים הגדולים יכולים אף למצוא מקום במשפחה לא רק כמכבידים עלייך וחצופים אלה גם כמסייעים לך במטלות החיים. במשפחה כזו מורכבת זה מחוייב המציאות וגם נותן לילדים כח ואחריות.
לגבייך, אם את חשה שאינך מסוגלת לתפקד, שאת מטמוטטת, את יכולה גם כן לפנות לרווחה ולקבל שיחות וייעוץ או לחילופין למרפאה ציבורית.

שלום ל.
באמת הרבה מאוד קשיים ובעיות. את אומרת שאת בת 25 ושאת מגדלת רוב הזמן לבד 4 ילדים. העומס עלייך הוא עצום וכל מה שכתבת על עצמך, שאת חסרת סבלנות, בדיכאון, חווה קושי עצום, מתוסכלת הוא מובן והגיוני. את אכן שונה מרוב נשות ישראל כי הקושי האובייקטיבי שאת חווה הוא רב הרבה יותר. אני מניחה שאת מגייסת את העזרה שאת יכולה לגייס ועדיין זאת טיפה בים.
לגבי יחסייך עם בעלך והקשיים עם הילדים. הייתי מציעה לך לפנות לטיפול משפחתי אותו אפשר לקבל ללא עלות דרך שרותי הרווחה באזור מגורייך. בטיפול אולי ניתן ייהיה לעבד את המתיחויות שייש לך עם בעלך ועם שני הילדים הגדולים ולחיות טוב יותר כמשפחה. הילדים הגדולים יכולים אף למצוא מקום במשפחה לא רק כמכבידים עלייך וחצופים אלה גם כמסייעים לך במטלות החיים. במשפחה כזו מורכבת זה מחוייב המציאות וגם נותן לילדים כח ואחריות.
לגבייך, אם את חשה שאינך מסוגלת לתפקד, שאת מטמוטטת, את יכולה גם כן לפנות לרווחה ולקבל שיחות וייעוץ או לחילופין למרפאה ציבורית.

השאלה היא האם לפחות שהמצב השני קיים,להגיד לעצמי שהבעיה היא המצב הזה ושיש מצב אחר שהמצב הזה לא קים(המצב הראשון שבו אני לא חושב)..?משהו בסגנון הזה יכול לעזור?

שלום לך...
לא ממש הבנתי את המצב עליו אתה מדבר שאמך זקוקה לך לעזרה לקום מהמיטה. האם היא מוגבלת ואתה נאלץ לסייע לה? האם זה מכביד עלייך? האם אתה מרגיש שזה מעיק עלייך? אני מנסה להבין מאיזה סיבה בקשתה של אימך גורמת לך לחוש רגשות עזים של כעס והתנגדות. רגשות איתם אתה מנסה להלחם דרך המחשבה ולשכנע את עצמך שהמצב אינו קיים? אני חשה כי אתה מחפש עזרה למצוקה בה אתה שרוי ואולי אפילו גורם לך בלבול ואתה מתקשה להעבירה בצורה ברורה... נראה לי כי קורה משהו בינך לבין אמך בתוך מערכת היחסים שאתה חש כלפיו תחושות סותרות מחד הצורך לעזור מאידך כעס שזה מעורר... אולי מצב זה שווה בדיקה שלך והתבוננות פנימה?

הקטע הוא שאמא שלי זה רק דוגמה,אני מדבר שבי קיים איזה משהו שגורם לי לרצות לסתור את עצמי,אפילו שאני יהיה בסיטואציה שחבר שלי ירצה לספר לי משהו ואני ירגיש שהרוב הרגשי אצלי ירצה לסתור את עצמי וליצור איזה משהו טורדני ומחשבות מעצבנות בראש.מדובר בבעיה טורדנית,והלכתי לפסכילוגית והיא כל הזמן אומרת לי שאני במשבר ואני צריך לקבל תרופות ושבינתיים אין אבחנה,וחשבתי לקבל עצה או שתיים איך לשמר את האהבה והחיבה שבי לדברים כמו לעזור לאמא או לדבר עם חברים ופשוט לא לערב את הדבר הטורדני הזה?

זה קיים כל שניה ושנניה בי לנסות וליצור איזה הרס או התעללות מחשבתית בי..

היי יפעת...
את מעלה נושא לא פשוט הקשור לאמון במערכת יחסים. נראה כי פגיעות שעברת בעבר גם מבני זוג קודמים וגם מבן זוגך הנוכחי מקשות עלייך לסמוך עליו כאשר את אינך לידו. למרות שכעת הוא מתייחס אלייך כמלכה ואף חתך מערכות יחסים עם חבריו שהיה בהם לפגוע במערכת היחסים שלכם, האמון עדיין לא שוקם במלואו. נראה כי במיקרה הזה, תקשורת פתוחה בינכם הינה הכרחית לשיקום האמון שנפגע. אין מנוס מלבד לשתף אותו בתחושתייך , בתיקווה שיוכל להכיל את חששותייך ולהפיגם. אם את סבורה שהבעייה היא אצלך ואינך יכולה להתמודד עימה והיא גורמת לך סבל בחייך אולי כדאי לך לפנות לטיפול עמ לעבוד על נושא נתינת האמון בחייך.
בהצלחה.

טיפול ללא תשלום ניתן לקבל במרפאה ציבורית בקרבת ביתך. הקופה מסבסדת את הטיפול אך מדובר בעלות מסויית ולמספר מצומצם של פגישות.

הולכת לספיכולוג באופן קבוע פעם בשבוע והוא אבחן אותי כחולה אוסידי

שלום לך ילדה בת 12...
זה פשוט מזעזע מה שאת עוברת. אף ילדה בעולם לא צריכה לספוג את המילים הנוראיות שאת סופגת. את היחס המזעזע ואת התחושה שאין מי ששומר עלייך, גם לא הורייך.
אני לא מבינה מה גורם לאחותך להתנהג כך. כנראה מדובר בבעייה עמוקה משל עצמה.
אני מבקשת ממך, לא להשאר לבד עם מה שקורה לך. בריחה מהבית אינה פתרון ובתור ילדה בגילך זה מאוד מסוכן. את יכולה להפגע באופן שאין ממנו תקנה. את נשמעת לי מספיק נבונה ומודעת לכל הסכנות שעלולות לארוב לך.
אנא ממך. פני למורה שלך. ליועצת בית ספר, לאמא של חברה שאת סומכת עליה. ספרי לה את מה שקורה לך ותבקשי עזרה. את ילדה ועל כן אינך אמורה לדעת איך לפתור את המצב. את בגיל שהגדולים אמורים לדאוג לך ונראה שהם אינם עושים זאת כראוי. במקרה כזה יש חוק במדינה המגן על קטינים וזו זכותך לחוש מוגנת וראוייה ולא מושפלת בביתך.
מקווה שתעשי מה שהצעתי...
מחזקת אותך.
אפרת

רק עכשיו ראיתי שאת הולכת לפסיכולוג פעם בשבוע. כך שזה מרגיע אותי שאת לא לבד עם כל מה שקורה לך ואני שמחה שייש לך מקום בו תוכלי להוציא את כל הקשיים שלך ולקבל עזרה.

שלום ניר, אני מבינה אותך, לא חסרים "נשמות טובות" בכל מקום הרוע מסביבנו אכן קיים.
לצערי, תתקל ברוע לב בכל מקום. אלה החיים. אותו סטודנט שמציק לך כנראה הוא בן אדם יהיר ביותר שמרגיש טוב עם עצמו רק כאשר הוא כביכול מוריד מישהו אחר גם אם הנמכת האחר היא בסיטואציה לא צודקת ולא נכונה.
מאנשים כאלה כדאי רק לתפוס מרחק. ואני מבינה שבמקרה שלך זה בלתי אפשרי.
אז תנסה כמה שפחות להיות בקשר כלשהו איתו, לא בשיחה ולא בחיוך אם זה אפשרי,
פשוט להתעלם ממנו ןתחיה בתקווה ששנה הבאה לא תראה אותו יותר.
מצד שני אולי זה אפשרי לנסות להיות נחמד אליו ולהיות חיובי אליו ואז הוא יניח לך.
קשה במקרים כאלה לדעת מה לעשות. ןלפעמים הזמן עושה את שלו. ויבוא יום ולא תראה אותו יותר. בנתיים תהיה חזק.
הוא הרי מנסה לגרור אותך לריב או להראות כמה הוא חכם ממך, מה שלא בהכרח נכון א אל תתן לו את התענוג הזה. אולי תהיה סופר אדיש איתו. או ההפך תנסה להתיידד איתו.
ייתכן שאתה מקרין או חולשה ורישות או חכמה יתרה. אם חולשה ורגישות אז יש :"נשמות טובות" שמזהים חולשה ונהנים בצורה סדיסטית להתעלל בחלשים וזה רוע , ואם כך תראה חוסן וחוזק ואל תתן לו להשפיל אותך. אך בצורה אסטרטיבית.
אם אתה חכם הוא לא יקח ממך את חכמתך, ובגלל שהוא כ"כ שחצן ורע שיחנק מרוב קנאות.
הלואי שאנשים רעים יקבלו את שמגיע להם.

שלום ניר...
אכן בעייה מעצבנת ומטרידה ונראה כי ככל שהזמן חולף, כל אמירה קטנה כבר מקבלת בולטות בסיפור הזה. כמובן שהעובדה שאתה באמת טועה הופכת את העניין ליותר ויותר מתסכל ומעצבן, במיוחד לראות אותו ככ מרוצה מעצמו.
העובדה שרוב הסיכויים שלא תוכל לשנות אותו (אלה אם כן לדבר איתו יכול לעזור?)כנראה שאין מנוס מלעשות את השינוי בעצמך כשינוי פנימי. העבודה צריכה להיות מכוונת אל מול העצבים שהוא גורם לך. תנסה לדמיין שאתה יכול להנמיך את ה"רעש" של הערותיו.. ממש כמו בכפתור של ווליום, פחות ופחות לשמוע. לעיתים עוזר גם לדמיין שאתה עובר לתחנה אחרת שהוא מדבר ואז קולו נשמע מקוטע ולא ברור... זוהי עבודה קוגנטיבית, מחשבתית לשינוי תפיסתי של הערותיון אלייך. כאילו שהמסננת דרכה עובר המידע אודות הערותיו, הופכת צפופה יותר ופחות חדירה עבורך.
דבר נוסף שכדאי לך לבדוק קשור לביקורתיות שלך. הרי אם אתה לומד בכיתה, יש מגוון של אנשים ודעות ורמות של משכל. כמה קשה לך לשאת אנשים שהם שונים ממך ומדוע שאלותיו ה"מפגרות" ככ מטריפות אותך ולא יכולות לעבור ליידך כ"עוד שאלה מפגרת..." לא נורא?

מצטערת... אין לי המלצה ספציפית. יכולה לבדוק באתר שנקרא בטיפולנט בו בודקים את ההסמה של הפסיכולוגים השייכים לאתר

קודם כל תחייך! אתה צעיר !
יש המון דברים שיכולים לעזור לך. צריך להפריד בין הצד המנטלי לצד הפיזי.

בצד המנטלי זה מה שעובר לך בראש במהלך היום ובכל מיני סיטואציות. למשל, הקטע הזה שאתה מפחד לנסוע במונית לבד. למה? יש לזה סיבה הגיונית? לא!

יש לי רשימה ארוכה של דברים שיכולים לעזור לך - סרטים, ספרים, הרצאות. אבל לפני הכל- אתה צריך לרצות את זה יותר מהכל. לשפר את עצמך הפנימי.
אתה תצליח להשתפר רק אם ממש ממש תרצה את זה. לפני שתלך לישון תדמיין את עצמך ווינר בהכל. אל תחשוב שלילי. תחשוב מה אתה כן יכול להיות. איך אתה רואה את עצמך במצב האידיאלי.

זה הצד המנטלי על קצה המזלג. הצד הפיזי מבחינתי הוא המראה החיצוני- איך שהסביבה רואה אותך ואיך אתה מושפע מזה.
בן אדם שמתאמן ונראה חטוב- הסביבה תראה אותו כמי שאכפת לו מעצמו. שמעריך את עצמו. אני לא אומר שזה חובה- יש כאלה שמנים\ רזים שיש להם ביטחון- אבל זה יכול מאד לעזור. בכלל, מסגרת אימונים יכולה לשפר המון את איכות החיים.להכיר אנשים חדשים (בחדר כושר, בחוגים למינהם).
דבר נוסף- בזמן ספורט מפרישים כל מיני חומרים מהמוח שגורמים לשינויים בהתנהגות. בטח שמת לב שאחרי פעילות כל האדרנלין שמוזרם בגוף ואדנרופינים מופרשים- גורמים להרגשה של כיף.

דוגמה קטנה שאני ממש רוצה שתראה - סוזן בויל. מי שזילזלו בה וגלגלו לה עיניים אחרי שהיא אמרה שהיא בת 47 ( ולא נראית הכי טוב בעולם ) חייכה והראית לכולם מה זה ומי היא באמת.


ניסיתי לתת לך רקע מאד כללי על מה שאתה צריך להתחיל ממנו. זאת דרך ארוכה שאין לה סוף. אבל יש מה לעשות- והרבה. אז קדימה.!

שלום לך בחור חסוי.
אני קוראת את הודעתך שגם כאן אתה מסתתר וחשה איך החרדה משתקת את חייך במשך שנים כה רבות. אני מקווה שאתה מודע לכך שאתה סובל מחרדה, אולי אף חרדה חברתית, וכל ילדותך וזהותך התגבשה בצל החרדה. במקביל גם הדימוי העצמי שלך עוצב על ברכי החרדה.
אני מאוד מקווה שאתה מטופל בהווה ובעבר, יש היום דרכים רבות להקל על חרדה. הטיפול המייטבי הינו טיפול תרופתי מרגיע ושיחות טיפוליות המשלבות את הגישה הקוגנטיבית התנהגותית (cbt). כמו כן, יש קבוצות למבוגרים העוסקות בחרדה חברתית אותן אתה יכול לחפש ברשת.
אתה בתחילת חייך הבוגרים, כלוא בתוך הבית, ובתוך עצמך. זה לא חייב להמשך כך. הצעד הראשון הינו לטפל בעצמך ולא להיות לבד עם החרדה הזאת. נראה לי שסבלת מספיק והגיע הזמן לשלם פחות מחיר עבור החרדה. פנה לטיפול באופן מיידי.

וואו, ההתנהגות שתיארת היא ממש התיאור שלי כשאני הייתי בגילך.
היום אני בן 28, עדיין בחור קצת שקט.. אבל השתניתי הרבה
אז אתה יכול להיות אופטימי - המצב הזה ישתנה. אתה לא תשאר ביישן כמו היום, עד כמה שזה קשה לך להאמין
אני גם בגילך לא האמנתי שאפסיק להיות ביישן וגם חשבתי שלעולם לא תהיה לי חברה. אבל זה עובר!

לא יודע אם זה כזה דבר חיובי שהחברים שלך ביישנים כמוך, כמובן שזה עוזר שאתם מבינים אחד את השני (גם אני נוטה יותר לפתח אמפטיה ולהתחבר עם אנשים יותר מופנמים)
אבל יהיה טוב אם גם תתחבר לאנשים שונים. תוכל לעשות זאת דרך עיסוק בתחומי עניין דומים (כמו כושר, יציאה למועדונים/הופעות ביחד)
אתה יכול להכיר גם דרך האינטרנט, דרך פורומים (כמה מהחברים הכי טוובים שלי הכרתי דרך פורום של סגנון מוזיקה מסוים שאני אוהב וככה יצאנו ביחד למסיבות)
אתה אומר שאתה יושב מול המחשב כל היום, אז אני מאמין שיש לך הרבה תחומי עניין מפותחים שאין להרבה אנשים.

תהיה חזק, ותרשה לעצמך לטעות בדרך.. קח את התקופה הזו כתקופת למידה. תקרא ספרים בנושא הטיפול בביישנות.. תעבוד על עצמך.
אני עשיתי את זה ללא טיפול וזה היה קשה..ועדיין יש לי קצת שאריות מההתנהגות הביישנית שלי. כמו צמרמורת שאני מקבל לפעמים כשאנשים מסוימים מסתכלים לי בעיניים.
אז אולי לך על טיפול פסיכולוגי אם אתה רואה שאתה לא מסוגל לבד
שיהיה הרבה בהצלחה.
ושוב, אל תדאג - זה עובר.

שלום לך MAN....
מעניין שאתה כותב שאתה יודע איך להתנהג עם נשים ולהיות הילד הרע שצריך. ובמקביל, אתה מבין שהצורך שלה שייתייחסו אליה "חרא" נובע מקושי עמוק ומשמעותי שלה הקשור לאיך שגדלה. אז אולי, לא כל הנשים רוצות שייתייחסו אליהן חרא? ואולי הבעייה כאן בעצם לא בך אלה בה ולא חשוב מה תעשה, זה לא ממש מתאים?
אני חושבת שכאשר זוגיות מתחילה להעמיק, החלקים שהיו על פני השטח כמו מראה ומה שאתה מכנה אישיות מדהימה אינם כל התמונה. מדובר בצרכים עמוקים בין שני אנשים שלעיתים מותאמים ולעיתים לא. פעמים רבות, כאשר השכבה הזאת מתגלה ואז עולים וצצים הפערים, הריבים והתסכולים, בני הזוג מנסים ללכת לטיפול זוגי כדי להצליח לדבר בינהם ולגשר על הפערים. משום מה, לא נראה לי שאתה בשלב הזה, אבל אולי אני טועה.
העניין הוא בך, אולי בגבריות שנפגעה, אולי בחוסר האונים שהיא מעמידה אותך, שהכל כביכול מתאים אך היא אייננה רוצה כי אתה לא מספיק טוב במשהו. במה? לא מספיק מתנהג אליה גרוע. אני באופן אישי חושבת שאם יחסיכם נמצאים בתחילת הדרך, יחס גרוע אינו יעד אליו צריך לשאוף. ממש לא.
אם זה אפשרי לך, אז תשחרר אותה, תבין שהבעייה כאן אינה בזה שאינך גבר מספיק, אלה בקושי שלה, ותמשיך הלאה לחפש את הבחורה שתרצה ממך טוב, ולאו דווקא יחס "חרא". אם אתה חש שהיא פגעה בגבריותך ואינך יכול להשתחרר ממנה, אתה יכול לפנות לטיפול ע"מ לבדוק את העניין בצורה עמוקה יותר.

שלום לך נועה...את מתארת תחושות פיזיות חזקות של בחילות בגופך המתקשרות אצלך לסיום תחושת האהבה. כאילו את אינך רוצה יותר את הדבר הטוב והאהוב שהיה בקירבך ופיזית את אינך יכולה לשאתו, אולי אפילו רוצה להקיאו מתוכך. ראשית, אני מנחשת שהגוף שלך מדבר עבורך בכל מיני תחומים בחייך. לתופעה זו קוראים פסיכוסומטיות. כלומר, הקשר בין הגוף לנפש, ונראה כי זאת שפה שגורה אצלך. אולי גם במשפחתך משוחחים דרך הגוף? הגוף מבטא את מה שהנפש מרגישה? לשאלתך, האם זה נורמלי להפסיק לאהוב? בוודאי שכן. בוודאי שבגיל וגם בגילאים מאוחרים יותר. אני חושבת שהפרוש שלך לתום האהבה, והשבר שחווית, כאילו כל מה שהאמנת לא קיים יותר, זה הפרוש המזעזע אותך, כי בצורה הזאת כל פרידה נחווית כאובדן, מוות ולא כתהליך טבעי של התבגרות, התכווננות וגדילה.
אני חושבת שטיפול פסיכולוגי עליו חשבת זה רעיון טוב עבורך לברר את המקום הזה בדיוק, ולגבי העלות, אולי תוכלי לפנות לפסיכולוג דרך הקופה בעלות מופחתת. חבל שבשל שבו את נמצאת, בתחילת חייך הבוגרים, את חווה תחושות כה קשות ודטרמיניסטיות לגבי יחסים.