פורום פסיכולוגיה - יש לך שאלה?

א

שלום לך,
אכן נשמע מדברייך שפיתחת רגשות עוצמתיים ומשמעותיים סביב האישה הזו. אני מבינה שזה מאוד חדש לך, מבלבל ומציף. השאלות שלך משקפות את הפחד הגדול מאובדן השליטה על חייך כפי שהכרת אותם, כי אולי את בעצם לסבית, ואולי תאבדי את הגבר הזה שחשוב לך ושאת מאוד אוהבת.
אני חושבת שמצד אחד זה נכון שקורה כאן משהו שמצריך התבוננות וחקירה נוספת. מדוע האישה הזו הופכת כל כך משמעותית עבורך? מהם בדיוק הרגשות שאת חווה כלפיה? מדוע זה מופיע עכשיו? ויחד עם זאת, הייתי נזהרת מאוד מלהסיק מסקנות מרחיקות לכת על כך שאת לסבית. ראשית, זה לא עלה מעולם קודם. שנית, את מתארת משיכה רגשית ולא מינית. נשמע לי שהאישה הזו מפגישה אותך עם משהו פנימי חזק, חשוב, טעון, ומעניין לגלות מהו.
אולי תנסי לקחת את ההזדמנות הזי כדי ללמוד משהו מעניין אודותייך, ולאוו דווקא לתת לפחד להכתיב לך עוד ועוד הימנעות ממפגש איתה.
אני חושבת שתזדקקי לעזרה על מנת לעשות זאת בצורנ מועילה. ממליצה לך בחום לפנות לטיפול כדי לברר מה עובר עלייך בץקופה הזו.

בהצלחה!

שלום לך שוב גלית,
אני חושבת שמה שכתבת כאן ממשיך את הדברים שהעלית קודם. בת הדודה הקטנה שלך שוב עוברת כאן כמי שממלאת את חייך וכמי שמפגישה אותך עם חלקים טהורים וטובים בעולם ובעצמך. אני מבינה שאת זקוקה לה מאוד.
אני לא יודעת מה יהיה כשאת בעצמך תהפכי לאם לילדה קטנה, אבל למען שתיכן יהיה עלייך לאפשר לה להתבגר ולהיפרד. אם תהיי מכוונת לצרכיה ותדריכי אותה בצורה טובה, אני מאמינה שהיא תדע כיצד לשמור על עצמה מניצול של גברים.
ועם זאת, אני חושבת שלפנייך מסע ארוך של השלמה עם עצמך סביב הניתוחים הקרבים, ויהיה עלייך להשלימו בטרם תתחילי לחשוב על ״ הבת העתידית״ שלך, כפי שכתבת. אני חושבת שככל שתגיעי לשלב הזה של האימהות שלמה ושקטה יותר, פחות מבולבלת וטעונה, כך תוכלי להיות שם באופן מיטיב יותר, עבורך ועבורה.

שלום לך,
אני יכולה להבין שחווית עם בעלך שבר לא פשוט לאחר שבגד בך. בגידה מערערת משהו מאוד בסיסי בקשר ועלולה לפגוע קשות ביכולת לתת אמון מחדש. כפועל יוצא, בוודאי שמגיעים רגשות קשים של כעס, זעם לעיתים, כאב ונקמנות. אני מאמינה שגם הערכתך העצמית נפגעה, כאישה, וזה מאוד לא קל.
אני לא יודעת מה עשיתם, ואם עשיתם דבר מה כדי לשקם את ההרס. אם פניתם לטיפול זוגי, או אם פנית את לטיפול פרטני. אחרי משבר שכזה רצוי מאוד לפנות לטיפול, בתוכו אפשר להתחיל לברר מה בעצם קרה, איך קרה, והאם רוצים לבחור אחד בשני שוב, מחדש. וזה רק לאחר שמתפנה מקום, שאינו מובן מאליו, לסלוח.
מהתיאור שלך לא נשמע לי שעברת דרך כזו, ולכן הכעס שלך מגיח כל פעם מחדש, תוצר של אותה פגיעה קשה שנגרמה לך, וגורר עמו תוצאות קשות ולא נעימות. ככה בוודאי אי אפשר לשקם משהו.
ממליצה לך בחום לפנות לטיפול. הטוב ביותר יהיה טיפול זוגי, ולא פרטני.

שיהיה בהצלחה,

מצד אומרים שלחץ גורם מחלות ומצד שני אומרים שלחץ גורם לגוף להפריש אנדרנלין אז מה נכון? כי אומרים שאנדרלין טוב לגוף

כנראה כמו תמיד... גם וגם.
לחץ גם גורם למחלות, וגם יכול לגרום לעשייה, לחידוד מחשבה ולמוטיבציה.
אנדרנלין טוב לגוף, אבל אולי גם יותר מידי ממנו, זה מזיק.
לסיכומו של עניין , אין אמת מוחלטת. לא טוב להיות בלחץ כל הזמן, אך גם מעט לחץ פה ושם, ייתכן ויכול להועיל.
לא?

אני מקבלת טיפול נפשי, ואין לי חברים וחברות. אני רואה נערות ואני מאוד רוצה להיות בחברתן, וכשאני מדברת איתן, אני רואה שהן זקוקות למחמאות ולייקים, ואני מגלה שהן מייחסות חשיבות גדולה יותר כשזה בא מצד גבר, אז אני משחקת את המשחק של גבר רק כדי שהן יאמינו יותר למחמאה שאני נותנת.
הייתי רוצה להיות בחברת נערות, אבל אני נראית גבר כי אני לפני ניתוחים. הן חושבות שאני גבר כי אני בארון, והן לא יודעות שאני אישה טרנסית עם חיי מין גברים, ואילו עם נשים אני רק רוצה להיות בחברתן של הצעירות ומתאהבת בהן מאוד ורואה את התמונות שלהן ואומרת לעצמי "הלוואי והייתי היא וחיה מהפרצוף היפה שלה" (והיא רק בת 14). הבעיה שאף אחד לא יכול להבין אותי כי אני כותבת בלשון זכר. הייתי רוצה להזמין לליל סדר בחורה בכיתה י שחושבת שהפנים שלה לא יפות, למרות שהן מדהימה בעיני ואני כותבת לה שהיא מקסימה וממש מעלה לה את הבטחון העצמי בהתכתבות שלי איתה. אמנם כגבר, כי זה מחמיא לה יותר, אבל אני מתביישת שהיא תדע שאני למעשה אישה בגוף של גבר כי היא תחשוב שיש כאן שיגעון ותיבהל או שתדחה את הרעיון שאישה החמיאה לה. הייתי רוצה להזמין אותה לחגים ביחד עם ההורים שלי וכל המשפחה שלי כידידה למשפחה. הבעיה שהמצב קצת בעייתי כי היא בעצמה יכולה לפרש אותי כאילו אני גבר שמנסה להתחיל איתה ומישהו שיראה את ההתכתבות שלי איתה ויראה שאני כותבת בלשון גבר מבוגר לילדה בת 15 יחשוב שאני פדופיל שמנסה להפיל אותה. והייתי רוצה להזמין ולצרף למשפחה שלי עוד נערות שיבואו בחגים, ויהיו בנות בית אצלנו וכך אהיה בחברתן (אני גרה עם ההורים שלי). אבל, אני מסכנת את עצמי בזה שאנשים יפרשו אותי כאילו אני גבר פדופיל. ואנשים מסוכנים עלולים להתלונן במשטרה בכל פעם שאני רוצה קשר אפלטוני עם נערה.
איך אוכל להשיג להיות בחברתן של הצעירות מבלי להכשיל ולסבך את עצמי בחשדות שווא ?

שלום לך שוב,
קראתי את ההמשך רק אחרי שכבר עניתי בהתייחס לחלק הראשון של שאלתך.
אז הנה התייחסות יותר ממוקדת לשאלתך, וקראי אותה יחד עם הדברים שכתבתי למעלה.
אני מבינה שההימצאות בחברת נערות מעוררת בך משהו ושאת זקוקה לה מאוד. אבל... את נתקלת שוב ושוב בהתנגדות של ההורים ובפחד שיראו בך פדופילית.
אני מבינה שהצורך שלך מאותן נערות אינו מיני, אבל זה לא הופך את הסיטואציה לפשוטה, אפשרית ונטולת סיכון. וכאן אני מתכוונת במיוחד לצד של הנערות. חשוב שתראי שהמעורבות של נערה צעירה בגיל ההתבגרות עם אדם שנתפס פיזית ורגשית כגבר בוגר מבלבלת אותה מאוד ויכולה להוביל למצבים לא רצויים. ומעבר לכך, גם הקשר הרגשי החזק שנוצר בינך לבינן עשוי להיות מורכב ולסבך את חייה של נערה צעירה. מכאן התנגדות ההורים והרצון שלא לאפשר את הקשר.
ועכשיו אלייך, שימי לב שהקשרים האפשריים היחידים שאת יוצרת הם בלתי אפשריים, ומחזירים אותך שוב ושוב לבדידות. כפי שציינתי קודם, מגיע לך קשר אמיתי שיתמשך ושיספק אותך.
טוב שאת בטיפול. שם המקום לברר את כל הסוגיות שהעלית. אני מקווה שאת חשה בטיפול שלך קצת פחות בודדה ומובנת.

שלום לך,
הכאב שלך והבלבול סביב שאלת הזהות המגדרית עובר היטב. התחושה היא שקשה מאוד למצוא שקט ושלווה עם כל אחד מהמינים, שזה תמיד חסר ולא מספיק. אני מבינה מדברייך שהקושי הזה להרגיש במקום המתאים משאיר אותך לבד, לא שייכת, אולי דחויה.
את מתארת פיצול בין הקשר שמתאפשר עם אישה מחד, לגבר מאידך. בכל אחד מהמצבים זה חלקי, פעם רגשי ופעם מיני, וכדי להרגיש שלמה את זקוקה לקשר גם עם גברים וגם עם נשים. את מגלה בכל פעם שגם אם לך זה מתאים, הרי שזה לא מספק, לא אותך ולא את הגברים והנשים בחייך, ושוב את חוזרת לבדידות.
ואז בא הסיפור עם הילדה. ברור לי שאת מתערבבת שם באופן מאוד טעון ומסוכן, גם עבורך וגם עבור הילדה. למרות שאני שומעת את הכאב שלך על הנתק שנוצר בינך לבינה ואת הכעס העצום על ההורים המנתקים, אולי זה לטובה. מגיע לך קשר רגשי ומיני שיספק וייטיב איתך בכל המובנים. הקשר שתיארת רחוק מלסייע לך בכך.
אני מבינה שאת בתהליך של הפיכת מין, וזה כשלעצמו מורכב וקשה, גם אם אולי בסוף הדרך תימצא לך שלווה. בינתיים, אני חושבת שחשוב מאוד שתהיי בליווי של איש מקצוע, עדיף עם ניסיון בעבודה עם הקהילה ההומו-לסבית. הסוגיות שאת מעלה הן מורכבות מידיי כדי לתת להן מענה בפורום כזה. נסי לחפש ברשת מישהו או מישהי מתאימה.

היי בטוב במסעך,

שלום לך..
אני חושבת שלא בכדי בחרת לקרוא להודעתך בשם "חיים" העיסוק בסוגיות פילוסופיות אכן נוגעות במהויות העמוקות ביותר של החיים. למעשה, רוב בני האדם חיים בהכחשה מתמדת שחייהם יבואו אל סיומם באופן בלתי נמנע. הרי לחיות תמיד ,כאשר הידיעה הזו נוכחת באופן מציאותי עלול לגרום לאזלת יד, לתחושה כי אין משמעות לחיים, אם בכל מיקרה החיים הם רגעיים במרחב הזמן האינסופי, יסתיימו באופן בלתי נמנע וחידת החיים תיוותר בלתי פתורה כמו גם חידת קיצם.
החלום והמציאות, עליו דיבר דקארט, שאינו מניח את שלוותך, דומה לסוגייה זו. כי הרי, אם מה שקורה עכשיו הינו חלום ולא מציאות, אתה חש שאולי הכל לשווא ועל כן, למה לטרוח? למה להתאמץ להיות אדם טוב יותר? למצות את החיים? להיות מסופק מהם?
אתה נוגע בנקודה של חוסר הוודאות, של החלקים שבסופו של דבר שום הוכחה לוגית לא תניח את דעתך וגם לא את דעתם של המדענים או הפילוסופים הגדולים ביותר. אין ספק כי אתה אדם תבוני ועקב כך, אתה עסוק במחשבות אשר רוב בני האדם פוסחים עליהם. אני בטוחה שעומקים אלו, מלבד היותם מטרידים, גם מספקים עניין בחייך, הרחבת דעת ומשמעות. באופן הפארדוכסלי, המחשבות על חוסר המשמעות שבין החלום למציאות, הינן משמעותיות ועמוקות בפני עצמן.
אני זוכרת משפט שנחקק בראשי שדיבר על צרופי מקרים בחיים... רבות נחקר מכיוונים שונים לגבי צרופי המקרים, מדעית, רוחנית, לוגית ומתמטית. המשפט אותו תבע אלברט איינשטן הינו "צרופי המקרים הינם מצבים בהם בוחר אלוהים להשאר אנונימי" הניגוד בין איינשטן המדען, אבי תורת הייחסות, לבין הפתרון שלו לגבי צרופי המקרים הקשור באלוהות, שאינה נמדדת בכל קנה מידה מדעי, תפס את תשומת ליבי. ככל הנראה, קיימים מצבים שהדרך היחידה להתמודד עימם הינה להניח את ההתמודדות הלוגית ולשאול את עצמך... בחיים הללו, בין אם הם חלום או מציאות, מי אתה? איזה בן אדם אתה בוחר להיות? האם אתה ממצה את עצמך בכל רגע ורגע? האם אתה עושה טוב לעצמך ולאחרים? האם אתה חווה את החוויות שהחיים מזמנים? קושר קשרים משמעותים? מתרגש מהנוף שסביבך? בוחר בעיסוק הגורם לך למימוש עצמי ? וכהנה וכהנה...
אני חושבת שאי אפשר לטעון מול איינשטן שאינו אדם לוגי, ועדיין כנראה האמין בדרכו שייש חלקים שאין עליהם תשובה.
אינני מבטלת את המחשבות שלך. כפי שאמרתי, המחשבות הללו יכולות לגרום לך להתבונן בסקרנות על חייך, בין אם הם מציאותיים או בין אם אתה מצוי בתוך חלום. בניגוד לכך, אתה עלול להיות כלוא בתוך המחשבות המטרידות ולפספס את מה שהחיים מציעים לך כמו שהם.
וזוהי גם....נקודה למחשבה... (-:

שלום לך,

ותודה רבה על הכל,

לא הבנתי משפט מסויים, כתבת שבאופן פרדוקסאלי המחשבות על חוסר המשמעות בין חלום למציאות הינן משמעותיות ועמוקות..
האם את סוברת שאין משמעות בין חלום למציאות העיקר איך האדם חי אותם ומה הוא בוחר לעשות בהם?

אני אדם דתי ושאלתי את השאלה הזאת כמה וכמה רבנים, רובם ענו לי גם שלא לכל דבר יש וצריך הוכחה לוגית..
אחד מהם ענה ע"פ דברי הרב קוק: (חשבתי שאולי זה יעניין אותך), האדם צריך מצד אחד להאמין בהקב"ה מצד השכל וכו' ומנגד להאמין מצד הפשטות הכי פשוטה ותמימה שאפשר, הוא קרא לזה בחינת רצוא ושוב, כלומר האדם יכול לשקוע במחשבות פילוסופיות וכו' ומתוכן להאמין אך מנגד הוא חייב לחזור לתמימות הנפש ומתוכה להאמין כי קיים בורא לעולם.(בלי כל הוכחות). זה מעיין מה שאמרת לי אני יכול להיות כלוא בתוך המחשבות האלה אך מנגד אני חייב ולחיות את החיים בפשטותם...

בקיצור לצערי, אני מסיק מכל הנ"ל שאין לנו איך להוכיח את האימרה שלו, אלא מתוכה להסיק איך לחיות וכו'
-ובתור אדם דתי, אם אני אניח כי הכל חלום אוכל לבוא לכדי קלות ראש וכו' ולעבור על מצוות התורה ולטעון כלפי עצמי כי מדובר בחלום...

תודה רבה רבה
(כבר חשבתי שאני לא בסדר שאני מתעסק עם זה יותר מדיי)

שלום לך..
ראשית אחדד את דברי... במשפט שכתבתי כי "המחשבות אודות חוסר המשמעות שבין חלום למציאות הנן משמעותיות בפני עצמן" התייחסתי למחשבות עצמן. אנסה להסביר. העובדה כי אין דרך להיות בטוח שאתה חי במציאות ולא בחלום, יכולה להוביל לתחושה של חוסר משמעות.
אני כיוונתי לכך שעצם זה שאתה מעסיק את עצמך במחשבות שכאלו, והספק שאתה מטיל במשמעות הכל...הינה משמעותית בפני עצמה. המשמעות הינה בטיול הרוחני שלך במרחב המחשבה, בניסיון שלך להעמיק ולהבין את הניתן כברור מאליו. את האקסיומה הבסיסית שייש חלום ויש מציאות.
אני חושבת שהמשפט הזה, אולי נשאר לך כמעלה סימן שאלה, מכיוון שהוא מהדהד עם החלק האחרון בתגובתך. להרגשתי, זהו החלק שהגיע מתוך לבבך, ולא מהראש, שאמר.. "תודה רבה רבה, חשבתי שאני לא בסדר שאני מתעסק בזה יותר מידי". אולי משהו בתשובתי, אודות המחשבות שלך, השקיט אצלך איזו חוויה רגשית שאתה לא בסדר שאתה עסוק בזה, ובמשפט שכתבתי אודות הפארדוכס, אמרתי לך בעצם, שההתעסקות שלך בזה , הופכת את החוויה שבדכ אינה זוכה להתייחסות, למשמעותית ועמוקה. נתתי לגיטמציה למחשבות הללו, ויותר מזה, הערכתי אותן.
אני מאוד מודה לך ששיתפת אותי במה שאמר לך אחד הרבנים על דברי של הרב קוק. צדקת בכך שזה עניין אותי. שני הצדדים שקיימים באדם והמעברים הפנימיים שבין האמונה השכלית והשקיעה במחשבות פילוסופיות, לבין אמונה מתוך תמימות הנפש שבורא עולם קיים מבטאים בעייני, מצד אחד נתינת מקום למחשבות ולהתעמקות הפילוסופות, ומצד שני, מקום של ענווה אל מגבלותנו כבני אנוש.
מתוך ההכרה במוגבלות הזאת, אנו נאלצים להסכים כי אין לנו דרך לדעת הכל, שייש רזים שאנו נידונים לא לפתור, שהאמת הוודאית והמדעית הינה אשלייה מתעתעת. לעומת זאת, הדבר היחידי שוודאי הינו מקומנו בעולם הזה, הבחירות שאנו עושים בכל רגע ורגע בין הטוב והרע בחיים עצמם. בעולם שלך, קיום מצוות או כפי שהגדרתי את זה אני, בחינת היותך אדם טוב יתר על פני האדמה, כלפי עצמך, סביבתך, וכלפי המקום.
החלק הכי מרגש בתגובתך, התחיל במילה "לצערי". אינני רוצה לבטל את הצער שלך שהינו חלק מחוויה קיומית חשובה, אך אותי המשפט שכתבת מאוד שימח וריגש. בעיניי, בלי שתחשוב יותר מידי, במשפט שכתבת אחריו, ביטאת את המהות של האמונה, תהייה אשר תהייה. הרי אין דרך להוכיח את האלוהות באשר היא, אלה רק להסיק מתוך האמונה איך לחיות.
פנית לפורום של פסיכולוגיה, ואני חושבת שאתה מחפש נקודות מבט שונות, לא רק אמוניות להבנת עולמך. בשפה הפסיכולוגית, כאשר נקודת המבט מפוצלת בין טוב לרע או לענייננו, בין חלום או מציאות, כאשר קיים האחד ולא קיים השני אין אפשרות להכיל את שניהם בו זמנית. כשהאחד קיים, השני נעלם. לדוגמא, האדם יכול להיות או טוב גמור או רע גמור. ואם אדם טוב מתנהג בצורה רעה, הטוב שהיה קודם אינו חלק מאותו אדם יותר. כאשר האדם מבשיל, עולה ההבנה כי אין טוב בלי רע, ולענייינו, אין מציאות ללא חלום, וההפך. (המשך בתגובה נוספת)

הרי גם המציאות שזורה בחלומות, פאנטזיות מאווים, ובוודאי שהחלומות זרועים ברסיסי מציאות. ההבנה הזו הינה מצערת פעמים רבות, שאין טוטאלי או מושלם, ושאנו נאלצים לשאת את החלקיות שבחיים, אך גם מאפשרת גדילה והתקדמות. אני מקווה כי המשפט שהחל ב"לצערי" יסלול לך את הדרך לקבל את העובדה שאכן לא תוכל להבין הכל באופן מושלם, אך מתוך ענווה, והסכמה למיגבותייך, לחלקיות הקיימת בכל, תבחר מצד אחד להמשיך ולחשוב מחשבות עמוקות, גם אם הן בסופו של דבר ללא פתרון, ומצד שני, להיות ער ורגיש לחייך ולחיי הסובב אותך.
בהצלחה. גם לי גרמת לחשוב ולהרגיש.

בהתחלה כששמעתי את המשפט הנ"ל הייתי בערך בן 14-15 (היום אני בן 23!!) ואז אני חושב שקבלתי את זה קשה מאוד, אני זוכר שהייתי בא לבית והייתי שואל את אמא אם אנחנו במציאות או חלום.. היום בדיעבד אני מבין שזה שהיא אמרה מציאות זה לא ממש משנה את השאלה...
חשבתי שאחרי הצבא זה אולי יעבור כי אני אהיה עסוק כ"כ עד שזה יישכח, כמו שאמר פרעה חח: "תכבד העבודה על האנשים ואל יישעו בדברי שקר".. שוב, לא עזר..

ד"א אני רוצה לציין כי ב"ה המחשבות האלה לא גרמו לי להפסיק לחיות... כלומר הייתי לומד משחק חברים וכו'..אולי רק קצת בהתחלה כשקבלתי את ה"מתנה" הזאת לראשונה...
אמא שלי העלתה השערה שאולי זה מפריע לי כי בזמנו היא הייתה חולה ולכן אולי זה הפריע לי ורציתי ל"ברוח", לדעתי זה לא נכון, כי גם לפני כן העסקתי את עצמי בשאלת הדטרמיניזם וכו'..
לדוג מה שכתבת בהתחלה על איינשטיין וצירופי מקרים, יש משהו דומה ביהדות אני חושב: הרי אומרים שלאדם יש בחירה חופשית אך מנגד האלוקים צריך להנהיג את העולם ולסדר את הדברים, לדוג' אני נהג מונית שצריך להרוויח סכום מסויים.. את אומנם בחרת בנסיעה בי מרצונך המוחלט, אך הבחירה הזאת בעצם מקיימת את רצון האל שבו אני אקבל את המשכורת שלי.. על זה אומר אני חושב הרמב"ם (שלדעתי היה יותר מאיינשטיין) כי התשובה ארוכה מ: ים ורחבה מני ארץ, אז אני שאלתי האם אין תשובה או שלא ניתן להבינה...?

בקיצור התחלתי לחפש פתרונות לבעיה אני לא יודע אם זה בעקבות הסרט inception או מעצמי, אמרתי אולי "לשים סוף" לעצמי ולראות מה יקרה, אבל שוב מבחינה לוגית נראה כי הוכחתי לעצמי שזה לא משתלם..
הרי אם עכשיו מציאות וודאית- אז זהו זה חח ואמסור את נשמתי לבורא
ואם חלום עכשיו, אז או שאני מת בחלום והחלום הזה ממשיך בלעדי.. או שאני "מחייה" את עצמי ואז ישנם שתי מצבים או שאני מודע לזה שהחייתי את עצמי לחלום ואז אני יודע בוודאות כי המצב הזה הוא חלום(מה שלא תורם כי רציתי להגיע למציאות)ואז אהיה בדכאון, כי אין לי איך לצאת ממנו..
או שאני לא יודע שזה חלום ושוב אני שואל את השאלה ושוב חוזר חלילה על הפעולה.. עד שאני מתעורר וגם כשאני באמת מתעורר אני שואל וכו'..
בקיצור נראה לי לא מתשלם..

אז אני שואל עכשיו האם אני חיי בכוח? ב"ה טוב לי בחיים: משפחה, חברים לימודים רק עכשיו סיימתי שנה א' בחשבונאות ומנהל עסקים עם ממוצע של 95.
מצד שני ופשוט הרי ברור לי ולך ולכולם שעכשיו זוהי המציאות, לא ניתן להוכיח אותה אך היא היא!!
למרות שגם את כתבת שאמת הוודאית היא אשליה מתעתעת..
לפעמים אני תוהה איך חיי היו נראים לולא שמעתי את אותו המשפט? היו יותר קלים? יותר פשוטים?
תודה על זמנך!!

אולי חייך היו פשוטים יותר. אולי משפט אחר היה מלווה אותך. אולי לא.
זה הסיפור שלך, ואיתו אתה מתמודד כבר שנים רבות.
צובע את חייך, לעיתים, בעומק של מחשבה, ולעיתים בטירדה ובמועקה.
אדם ששואל שאלות. שלא מקבל את הדברים כפשוטם.
רוצה לומר לך... אם אתה חש שהמחשבות מציפות אותך. כמובן ובמידה וגורמות לך לחוש חוסר טעם בחיים עד כדי מחשבה על לשים להם קץ. או אם המחשבה הופכת טורדנית עד כדי כך שמפריע לחייך (שלא כמו שתארת שקורה לך), אני מציעה לך שתשוחח עם איש מקצוע שמתאים לך. ושלא תשאר עם זה לבדך...
מקווה שתוכל למצוא שקט בחייך ולהמשיך לגדול ולצמוח. ולא להעצר.
אפרת.

היי אפרת,

מה שהתכוונתי לומר, זה לא שלא טוב לי בחיים. מצויין לי בחיים, באמת ב"ה הכל עבודה, משפחה, חברים וכו'..
המחשבה ההיא על לשים סוף, לא באה בגלל שרע לי (ד"א היא ממש "טריה", זה לא שאני חושב על זה הרבה זמן..) אלא חשבתי שאולי כך אפשר יהיה לפתור את בעיית הספק הזאת..
כלומר או או, כלומר אולי זה יוציא אותי מהספק, כביכול או שאדע שאני בחלום (אם בכלל) או שכבר לא...
ושוב באמת שאני לא יודע למה אכפת לי לחיות כביכול בספק הזה אע"פ שברור לנו שאלו הם החיים..
אני מנסה להבין את מקור המחשבה ולא מוצא, מה מפריע לי בספק?
וגם לא ראיתי שמישהו עשה מעשה כה חמור בהיסטוריה בשל ספקות אם זה חלום או מחשבות על דטרמיניזם...
לכן פניתי לפורום הזה, חשבתי שאולי אמצא כאן פתרון..
למה אני חושב בצורה כה קיצונית? למה זה מפריע רק לי עד כדי מחשבות כאלו?
כנראה שאני באמת צריך "לשחרר" קצת מהמחשבות ולחיות פשוט...

תודה רבה על זמנך!!

מקווה שתצליח בכך ושתמצא לך את המקומות המתאימים לך לשחרר.
ובעיקר, שתחייה את החיים.
אפרת

קודם כל ממש ממש תודה רבה על הכל!!

אני רוצה לשאול משהו קצת אישי, כשאת חושבת על המשפט הזה של דקארט, מה הוא גורם לחשוב/להרגיש?

כלומר האם זה ערער אצלך משהו? האם למרות אותו המשפט את עדיין בטוחה כי מדובר עכשיו במציאות נטו???

(מצחיק, אני מרגיש כאילו החלפנו תפקידים)
פשוט סופסוף יש מישהי מדברת איתי לעניין בנושא הזה ולא מבטלת את המחשבות שלי כלאחר יד ומסתפקת ב: "אנחנו במציאות וזהו"...

אם הייתי יכול "לשחרר" דברים המצב שלי היה טוב יותר, הבעיה שאני בנאדם שחייב פתרון בכדי לשחרר, לא הכי טוב, אך זהו אני...

אם תסכימי לענות לי אני ממש אעריך את זה!
ואם יש דרכים להשתחרר אשמח לשמוע!

שלום יונתן.
באופן אישי, המשפט הזה לא ערער אצלי דבר, אלה היה הזדמנות נוספת להעמקת המחשבה...יתכן ובשל הקבלה שלי את חוסר הוודאות בחיים כמצב נתון. ואולי מדובר באמונה שרב הנסתר על הגלוי, על אף אשליית היידע.
כל דרך בה תוכל להתחבר לחייך בהווה, ולקבל את העובדה שייש חלקים שאינך יכול להיות בהם בטוח, הינה מבורכת. אם דרך ההתעמקות הפילוסופית, דרך האמונה, המדיטציה, השימחה, המשפחה, הפעילות הגופנית, המימוש בחיים או בדרך טיפולית של שיחות עם איש מקצוע.
בהצלחה.

שלום לך, המהרהר בסוגיית הצחוק והמבוכה.
מעניין שאפילו הודעתך, בקונטקסט של הפורום וההודעות היותר טיפוסיות לו, תפסה אותי לא מוכנה ואולי יצרה איזו מבוכה או תחושת הפתעה.
נסה לחשוב על כך, מזווית אישית. מה המקום של הנושא שהעלית בחייך, גם כנבוך וגם כמביך. אני מאמינה שהבחירה להרהר, אפילו מנקודת מבט תיאורטית בסוגיה מסוימת, עשויה לנגוע במשהו אישי, מעניין.
אם תמצא משהו כזה, אתה מוזמן לשתף.

בינתיים, כל טוב לך!

של אקטואליזציה !!

סתם עניין ולנסות לפרק נושא מסויים לפרודות , ולשמוע גם חוות דעתם של אחרים :))

בעיקר דרך הרשת.
אתר בטיפולנט מרכז פסיכולוגים ואף ניתן למיינם ע"פ אזורים. תוכלי גם לקרוא כמה מילים על כל מטפל ולהתרשם בעצמך.

שלום לך..
את פותחת ואומרת שאת עובדת במקום די רגוע, אך נראה כי מבפנים, אינך נמצאת במקום רגוע כלל.. את מתארת מצב בו קיימות כל הזמן הפרעות אשר טורדות את מנוחתך וגורמות ל סבל רב.
את מתארת הפרעות הנגרמות מהתנהגויות אנושיות לא מכוונות. השיעולים של הבוס האחד, ותנועותיו העצבניות והפרועות של הבוס השני. אינני חושבת שהם עושים זאת בכוונה. פשוט ככה הם. וייתכן שהם אפילו אינם מבחינים בהתנהגותם הבלתי נעימה. אני חוששת כי ככל שהזמן עובר את הופכת רגישה יותר ויותר וכל הפרעה שעולה מכיונם את קולטת בייתר שאת.
העובדה שאת בהריון מעצימה את חושייך לגבי ההפרעות שאת חווה. ייתכן ואת חשה כי הבוס החולה מסכן את בריאותך ובריאות עוברך בשיעוליו הבלתי פוסקים אל חלל החדר. יתכן ואת חשה צורך ברוגע על פני טריקת דלתות ותנועות עצבניות.
פעמים רבות, ככל שההריון מתקדם, והעובר גדל בתוך הגוף, יש כביכול פחות ופחות מקום פנימי להכיל את המציאות החיצונית. מציאות שהייתה פעם יותר אפשרית להכלה. תחשבי על כך שגופך ונפשך, גם אם אינך מודעת לכך, מגדלים אדם נוסף בתוכך והאנרגיות והמשאבים מופנים לשם.
אני חושבת שאין לך מה להתעמת עם הבוסים.כיוון שמדובר לדעתי בתכונות או מצבים מובנים של הגוף או אופי של בן אדם. ובטח אינם מכוונים נגדך.
אוזניות זה רעיון טוב אם זה מתאים לך. כל דבר שיעזור לך להתכנס בתוך עצמך ולא להיות כה טרודה מהעולם שבחוץ.
בהצלחה.

שלום לך.
פרטת מעט מאוד לגבי מצבך, לגבי מה הסיבה לדכאונך? האם יש מי שיודע על מצבך? הורים? חברה טובה? מישהו אחר שקרוב אלייך?
את נמצאת בגיל לא פשוט. רבים מבני הנוער שסביבך עוברים סערות רגשיות כאלו או אחרות. לא תמיד מתאים לשתף את ההורים ולעיתים את יכולה למצוא את עצמך לבד בתוך סערת רגשות.
אני רוצה לשאול אותך, ושאת תשאלי את עצמך, איזו עזרה מתאימה לך? מה את מחפשת? ואולי מה שאפשר להבין משאלתך הינו שאת זקוקה לעזרה אך אינך מקבלת אותה.
העזרה היחידה שאוכל לתת לך הינה לומר לך,שלא תשארי לבד עם תחושות הדיכאון. אם אין לך למי לפנות, את יכולה לפנות ליועצת בבית הספר שלך, ואם גם זה אינו מתאים לך, את יכולה לפנות דרך הטלפון לער"ן, שם יושבים אנשים שתפקידם לתת עזרה ראשונה נפשית ואולי בשיחה תוכלי יותר לפרט את מצבך ויוכלו יותר לכוונך לעזרה המתאימה לך.
בהצלחה

השאלה שלך הינה מאוד סובייקטיבית ותלוייה בשואל עצמו. האם אתה שואל את שאלתך מכיוון שאתה מצוי במצב הזה ומוטרד ממה שייגרם לך? מהנזק שעלול להכות שורש?
לאורך השנים הקשרים הבינאישיים משרתים מטרות רבות כמו תמיכה, הפגת בדידות, הנאה, והידיעה שאינך לבד בעולם. לא לכל אדם יש צורך זהה בקשרים הבינאישיים. לא לכל אדם זה קל באותה המידה ליצור אותם.
אם אתה מצוי במצב של חוסר מוחלט בחברים ובזוגיות, ונראה כי אתה מוטרד מכך, אל תשאיר את המצב עם סימן שאלה באנונימית בפורום מסויים.
עשה צעד, פנה לפסיכולוג וברר עם עצמך מדוע הגעת לכזה מצב? מה קשה לך? מה לא מאפשר לך ליצור קשר? ואיך צוכל ליצור קשר ולא להיות כה מבודד.

בהצלחה.

אני מרגישה שאני צריכה לבצע שינוי בחיים שלי, כדי לצאת מנפילות שלי, אני מבינה שזה לא הזמן להחליט לאור המצב שאני נמצאת בו... לא מצליחה למצוא תשובה בכוחות עצמי, עייפה להשוות את עצמי לחברים ולא מצליחה להבין שלי יש חיים אחרים

שלום לך רוני..
אני קוראת את הודעתך וחשה כי עברת כה הרבה בשנים האחרונות. מעברים ושינויים,טלטלות ונסיונות שלא צלחו, אני חשה כאילו את מחפשת את הנתיב שלך ועדיין לא מצאת אותו. איפה תגורי? מה תלמדי? במה תעבדי? עם מי תתחתני? וכן הלאה.
וברקע, תחושות הדיכאון והחרדה שמחלישות אותך וגורמות לכל המסע הזה להיות ככ הרבה יותר קשה. את יודעת איך ומתי לטפל בעצמך. את מטופלת תרופתית ואת יודעת גם מהו טיפול פסיכולוגי, ולכן את בוודאי יודעת שבתקופות כאלו חשוב שתלווי על ידי איש מקצוע ולא תהייה לבד. לכן מציעה לך לחזור לטיפול פסיכולוגי כדי להתחזק ולהיות מסוגלת להחליט את החלטותייך.
נראה כי את מאוד מיואשת ממצבך, וחשה כי כוחותייך אינם מאפשרים לך לעשות החלטות לגבי עתידך. החרדה לגבי מה ייהיה איתך בעתיד, גוזלת ממך כוחות להתמודדות עם מה שקורה לך בהווה, ואז את מביטה על עצמך וחשה דיכאון ממצבך. כל אלה יוצרים שרשרת ידועה מראש שבסופו של דבר הפחד הגדול שלך לגבי אי היכולת שלך והייאוש, אכן מתממש.
הצדק עימך, אכן זה לא זמן להחלטות גורליות. התמקדי בהווה שלך, בטיפול הנכון לך, במה שעושה לך טוב. תתיחחסי לדרך בצעדים קטנים ותנסי לראות איך בכל צעד שאת עושה את משפרת משהו עבור עצמך. כשתהיי חזקה יותר, מין הסתם תחושי כי את מסוגלת להגיע להחלטות שקולות יותר.
ומי כמוך יודעת, שהתשובות לשאלותייך לגבי העתיד לבוא, לגבי מתי והאם הדברים יעברו, הן לא ידועות. להדבר היחידי שידוע הינו הצעד הבא שלך...
בהצלחה.

שלום לך צנב.
מלבד טיפול פסיכודינאמי מלווה לאורך זמן, לא ידוע לי על טיפול "מפצה" כפי שציינת. אוכל רק לומר כי במידה והטיפול אכן עמוק ומשמעותי קיימת תופעה הנקראת "העברה" שבה תחושות ורגשות אשר היו מכוונים לאם שלא היטיבה, מועברים למטפל, והתיקווה היא כי דרך החוויה הטיפולית מתרחש "תיקון" לחוויות ראשוניות שליליות דרך חוויות חיוביות שעולות מול המטפל.
אינני בטוחה שלכך התכוונת אך אינני מכירה כל דרך אחרת לפיצוי על חסכים כה גדולים ועמוקים שתארת.

שלום לך שירי.
אני קוראת את המצוקה העולה מהודעתך, את חוסר ההבנה שלך לגבי מה שקרה לך? מה השתנה בך? הרי הכרת את עצמך כאדם שהכל "קטן עליו" ולפתע העולם נהייה ככ הרבה יותר מלחיץ ומסובך, ייתכן וללא קשר לחוויות חיצוניות. הרי גידלת ילדים, התמודדת עם החיים, ולפתע, הגמישות הזאת נעלמה לך וכל דבר ששובר את השיגרה שלך הופך להיות בלתי נסבלו מכניס לחץ. את מתארת מצב בו את מנסה להמשיך כרגיל אך בתוכך מתחוללת סערה. כאילו מנסה להמשיך ולדבוק במה שהיית אך הרגש אינו מוותר לך. הוא דורש התייחסות ולא התעלמות. והתוצאה הינה שאת הופכת מותשת וכנראה גם הנסיונות שלך להכחשת המצב אינם אפקטיביים מספיק מכיוון שהסביבה שלך חווה את הלחץ שלך.
שני דברים לי אלייך. ראשית, שאלי את עצמך מה קרה בתקופה הזו? איזה שינוי ארע בחייך? ילדים? עבודה? אובדן שחווית? האם משהו במציאות חייך השתנה וגרם לך לטלטלה מסויימת? ואולי לא. אולי העשור הזה של חייך מזמן לך למידה נוספת על עצמך. העשור התפקודי בו פעלת כמכונה משומנת נרגע וכעת יש לך יותר פנאי להתבונן בעצמך. אולי זה אפילו מלחיץ. אולי את לא ממש יודעת מה לעשות עם זה. אולי את חשה שעובר עלייך שינוי אך אינך מסכימה להתייחס אליו, להקשיב לו. לכבד אותו.
שנית, אני מציעה לך להקשיב לסימנים העולים מתוכך. לכבד אותם כמבקשים ללמד אותך משהו על עצמך, לקחת את תחושותייך כהזדמנות לצמיחה וגדילה שיכולה לקרות בכל גיל וגיל, לא להתעלם מהסערה הזאת שאינה מבקשת לחלוף, אלה רק לקבל התייחסות.
התהליך הזה, רצוי שילווה באיש מקצוע שיוכל לשמור עלייך מהסערה, אולי לתת לך כלים להרגיעה, ובעיקר, להבין אותה ולא להתעלם ממנה וללמוד ממנה משהו על עצמך.

המון בהצלחה לך ואל תוותרי.

ראשית תודה על תשובתך, אני לא יכולה להצביע על משהו שקרה לי לאחרונה, גם נושא הגיל לא באמת מעסיק אותי.אני מרגישה שעייפתי, רוצה לפעמים שלא יטילו עלי מטלות, וזה לא קורה, החיים באמת מאוד דינמיים ונמרצים אין זמן לכלום, ואין לי זמן גם לעצמי. את אומרת לי לכבד את התחושה שאני מנסה להדחיק ולהתעלים ממנה, איך? מה אני אמורה לעשות סתם אם פתאום אומרים לי שמגיעים אורחים, ולי חשוב שהבית יבריק והארוחה תהיה משולמת וזה מלחיץ אותי ברמות קשות, או עבודה שאני חייבת לבצע ולא באמת רוצה כי די כבר עשיתי ועבדתי כל חיי. איך יוצאים מהלוף הזה?

שלום שירי...
אז יש את הצרכים שלך שהשתנו, לפנות יותר מקום לעצמך, להוריד את הקצב, לנוח. ויש את החיים שאינם מותאמים לצרכים שהשתנו. ייתכן וחלק מההגדרה שלך כלפי עצמך מה נכון לך בתקופה זו של חייך, תועבר גם לסביבתך ותשנה ולו במעט את חייך שלא ייהיו כה לא מתואמים עם צרכייך כיום.
נראה כי נושא הגבולות שאת מציבה הינו משמעותי. מה נכון לך ומה עובר את הגבול שלך וגורם לך לעייפת ותסכול.
את שואלת איך לכבד את תחושותייך? ההכרות עם תחושתייך, צרכייך, גבולותייך הינה קריטית לשלוותך הנפשית. בדיוק במקום הזה הצעתי לך לפנות לטיפול כדי לבדוק את הנקודה של ה"איך". אך לפני האיך, צריך להבין מה גורם לגזילת האנרגיה הזו. מה נכון לך היום ואיפה את אינך מכבדת את תחושותייך, את צרכייך וגבולותייך.
בהצלחה

שימי לב שכבר עניתי לך למטה.