פורום פסיכולוגיה - יש לך שאלה?

אשתי היא אשה מדהימה, אהבת חיי ואני מנסה לדאוג לה כל הזמן בחצי שנה האחרונה מצבה הנפשי התדרדר בצורה מאוד משמעותית אין לה חשק לצאת מהבית, היא לא רוצה שהילדים יבואו ואם הם כבר באים - היא לא מבשלת כמו שהייתה עושה פעם ולא שמחה במיוחד בכלל, משהו מאוד השתנה אצלה האם זה דיכאון? מה קורה לה?

אחרי ביקור ב3 פורומים פה בנושא הפרעות ונדודי שינה, פרידות ודיכאון וחרדה- התוצאה חד משמעית- יש צורך בטיפול פסיכולוגי..

האמת היא שאני מפחד שהתוצאה שאני ישיג בטיפול כזה היא תוצאה הפוכה ממה שאני בעצם רוצה, כמו כן דאגות אחרות כמו כלכליות ואיך זה ישפיע על הסביבה שלי..

רציתי לבקש אם אפשר המלצה לפסיכולוג טוב בעכו, וקצת מידע על מחירים ואיך אפשר לשמור את זה בסודיות.. תודה מראש..

אמא שלי יודעת מיזה היא הלכה למשטרה זה לא כול כך עעזרר..
יש איזה משהוו שהרבה זמן רוצה אותיי הוא ילד טוב אז היום ניהנוו חברים זה יגרום לי לשכוח את אותו אבל אמא שלי לא ממש ידע מה גודל המכות היא חשבה רק כפאה...
תירי עדיין קשה לי לישכוח מימנוו אלב אני לא יחזור אליוו
אבל אני מרישה שאני צריכה לדבר עם משהההוו התחנה הפסיכולוים ידברו איתי עם אני יפנה אלהם?

תודה רבה רבה לך!!

שלום רב!
אני נשואה+ילדה. חמותי בת 65 . פעם בכמה חודשים יש לה מעין התפרצויות זעם במהלכן היא מטיחה בכל בני המשפחה שלה האשמות חסרות בסיס וגם מעליבה את כל הסובבים אותה.ההתפרצויות האלה נמשכות כמה ימים, לפעמים יותר משבוע, היא מתקשרת כמה פעמים ביום בהפרשים של כמה דקות ואם לא עונים לה אז היא מסוגלת אפילו להגיע אלינו הביתה כדי להמשיך את המריבה . הסיבות להתפרצויות האלה הן בד"כ עלבון כלשהו. בזמן ההתפרצויות האלה נוצר רושם שהיא בכלל לא שולטת בעצמה ולא מודעת למה שהיא אומרת והיא פשוט רוצה לפרוק את הזעם שהצטבר אצלה ולא משנה על מי, כי אם אנחנו לא עונים לה אז היא מתפרצת על הבת שלה וגם על בעלה. לדברי בעלי תמיד היו לה בעיות נפשיות והיא בכתה הרבה כשהוא היה קטן והיתה מתפרצת עליו ועל אחותו. בפעמים הראשונות שהיא התפרצה עליי חשבתי שיש לזה בסיס כלשהו וניסיתי להסביר לה ולנסות להתפייס איתה אבל כל מה שאמרתי רק שימש אותה בהתפרצויות הבאות. בזמן האחרון הטענות שלה נהיות יותר ויותר חסרות היגיון, ההרגשה היא שלא משנה מה אנחנו נגיד ואיך נתנהג איתה היא תפתח מזה איזושהי תאוריה ותיפגע. כאילו צורת החשיבה שלה בנויה ככה שכל דבר הופך בסוף לעלבון.גם כאשר הכל בסדר לכאורה, היא מחפשת מה לא בסדר . בזמן האחרון הביקורים אצלה הפכו לבלתי נסבלים. בין לבין היא גם מעליבה אותנו כי היא יודעת בוודאות שאנחנו לא נתעמת איתה מול הילדה. אנחנו לא יודעים מה לעשות ואיך לפתור את המצב הזה. טיפול פסיכולוגי זה לא אופציה כי לא משנה באיזה צורה נגיד לה את זה היא תיעלב ותתפרץ עלינו והיא בעצמה לא תודה שיש לה בעיה ולא תפנה לטיפול מיוזמתה. אנחנו כרגע בפרשת דרכים מבחינת עבודה ודירה- אין לנו עדיין דירה קנויה אלא רק שכירות ואנחנו פשוט שוקלים לעבור לעיר אחרת ולנתק איתה כל קשר או לפחות לצמצם אותו למינימום- פעם בחודש.
אנא עזרו לי אני ממש אובדת עצות...

יש לי אמא שמתעללת בי בעיקר מילולית ולא אחת פיזית..אבא שלי חי בהכחשה..
אני חושבת שיש לי אישיות מאוד חזקה אבל לאחרונה אני מתחילה להתערער..יש לי התקפי חרדה
אני לא יודעת מה לעשות..הבנתי שההורים שלי רק מאמינים בדברים הרעים שהולכים להשתבש ולא שאני הולכת להצליח בחיים..למרות שאין להם סיבה-תמיד הייתי מוקפת באנשים שהיו מוכנים לעשות הכל בשבילי,תמיד עבדתי מאוד קשה,הגעתי לתפקיד טוב בצבא,למדתי קשה,יש לי הרבה חלומות ושאיפות,אבל אצל אמא שלי תמיד אני לא יכולה ואני אכשל ואני לא טובה בכלום.זה משפיע עליי הרבה פעמים ומערער את הבטחון העצמי שלי.
אני רוצה לצאת מפה ולעבור דירה עם שותפה..אני לא יכולה לחיות בדיכוי ונעולה בחדר שלי מפחד שיקרה לי משהו.כבר מצאתי דירה שאני יכולה להרשות לעצמי ודאגנו להכל..
הבעיה שההורים שלי חושבים שאני לא אוכל להחזיק אותה ושאם כן אני אחיה כל היום רק בעבודה..
וזה ממש לא המקרה..כבר התחלתי לעבוד וכבר דאגתי להכל.אני מבינה שדברים יכולים להשתבש ולהשתנות אבל למה לצפות לגרוע ביותר מההתחלה?
אני הולכת בעוד שישה ימים לצאת מפה ואני מפחדת על איך שזה ישפיע על היחסים עם ההורים שלי(נכון שבשלב כזה זה כבר ממש לא צריך להדאיג אותי ) אבל אני בכל אופן מפחדתת מאיך שהדברים יתגלגלו בשבילי-לטובה או לרעה..
ניסיתי לדבר עם ההורים שלי בהגיון,חלק מהזמן אני מבינה את הטיעונים שלהם ,אבל אני גם רואה שהם לא מוכנים להבין שהיום לא הכל הולך רק בדרך שלהם וכמו שהם חושבים ושיש סיכוי שהם טועים,ניסיתי כבר ללכת לטיפול פעמיים ובשני המקרים אמרו לי שאני בנאדם אחראי בוגר ונבון מספיק להבין שעשיתי כל מה שאפשר,ושאם המצב הוא כפי שאני מתארת אותו עדיף לי בלי חרטותת ובלי חשש להמשיך הלאה בלעדיהם,ושאני אמצא שקט נפשי ואבנה את עצמי כמו שבחיים לא עשיתי..
אני מאוד מתקשה לקבל את זה,וכל הזמן במועקה..כשאני בבית אני לא ישנה ואוכלת טוב..אני כל הזמן בוכה..ונכון שנשמע שכבר החלטתי מה טוב בשבילי..אני ממש לא בטוחה..איך ממשיכים הלאה?
איך עושים צעד כל כך גדול כשאתה לא בטוח מה יקרה וכשאין לך בטחון שלא תכשל?

הכרתי מישהוו ובשבועיים הראישונים הוא היה ממש נחמד אליי היה נותן לי תנשמה בישבילי
ואחרי שבועיים פיתאום הוא התתחיל לתת לי סטירות טוב אמרתי אוללי זה אחד פעמי נבליג
אחרי שבועיים הלכתי עם חברות שליי למסיבה וחבר שלי התקשר והוא שמע רעש של מסיבה והרי ההוא אמר לי לא ללכת למסיבות לבד לא לישתות לא ללבוש חציואת מיני ועווד טווב אמרתי אני לא ילך לבד הלכתי עם חברות והוא אמר לי בפלאפון בתאל מזה הרעש הזה אמרתי לו אני במסיבה והוא התחיל ליצעווק עליי אני ישבור לך תעצמותת וזזה..
יום למחרת הלכתי אליו הבית ואף אחד לא היה בבית טוב אני פשוט התפלתי הוא התחיל לבעוט בי בגב דפק לי תראש בקיר אני פשוט התחלתי לבכות אני פחדתי מרוב אהבה שלי אליו הייתי מחונה ליסבול בישבילוו והמשכתי לסבולל
אגב אני בת 16
אני צריכה עזרה אני לא מפסיקב לחשוב עליו אני פשוט אוהבת אותוו
הוא אומר שעם אני רוצה לחזור עליו אז שאני ישכב איתוו ואני לא רוצצה!! והוא רווצה בכוח
קשה לי לשכוח ממנוו אבל הכרתי משהוו ממש חמווד והוא מאוד מוצא חן בעניי וליפעמים יוצא לי לחשוב עליו אבל אני עדיןן אוהבת אותתוווווווו
חשבתי ללכת לפסיכולוית(התחנה הפסיכולוגית),
האם הם יעזרוו ליי .??. האם אי צריכה לללכת לשם ??
תעזרו לי תוודה!!

אנחנו חברים כ- 5 שנים. התגרשתי לאחרונה וחברתי נשואה לאחד ששם קצוץ על הכל, פרזיט וחיי בעיקר על חשבונה. כל כסף שמרוויח, משאיר לעצמו לתשלום קנסות ו...
אנחנו מנהלים חיים של בילויים משוטפים, גם בחו"ל, נמצאים כמעט כל יום ביחד, כולל חיי אישות.
בעלה לאחרונה החל לעקוב אחריה ולדרוש שתגיע הביתה מוקדם.
חברתי נמצאת לאחרונה במצבים דיכאוניים עקב התנהגות בעלה ובגלל התחלת גירושין אצל אחיה.
אצלי היא מוצאת תמיד אוזן קשבת, ליטוף חם, והרבה יחס ואהבה. אנשים שרואים אותנו בטוחים שאנחנו נשואים שנים, ובדרך כלל שומעים תגובות כמו - רואים בינכם קשר מאוד עמוק, אתם מתקשרים בעיניים, נדיר לראות זוג כל כך זורם ..... בעל כזה גם אני הייתי רוצה.
חברתי מאוד כנאית לי ואני גם לה.
לפני שבוע עשיתי טעות נוראית! כשחברתי היתה אצלי בבית, ושהכל היה כיף, צילצלתי בפעמון ובצחוק אמרתי שבעלה היגיע. החברה כמעט התעלפה, חשה ברע ממש.
מאז היא אומרת שאני או מטומטם או פסיכי, מסרבת לדבר איתי, פרט להכרחי. אנחנו ממשיכים ביחד, אבל לא נותנת לי לגעת בה, אפילו ביד, בתאנה שמאוד פגוע. אני אוהב אותה ורוצה לעשות הכל כדי למחוק את המתיחה הלא מוצלחת.
איך לעסות את זה?

שלום רב,

אני באמצע שנות העשרים לחיי ואני מרגיש מצוקה נפשית לאחרונה, לדעתי כתוצאה מסוג של משהו שקשור במגע עם אנשים שאיני יודע להגדירו, לכן אתאר זאת. לעיתים אני מרגיש למשל במקום העבודה שלי, שאני צריך לרצות את הבוס שלי, ליצור רושם על הבוס שלי או על מישהו אחר,, או למשל שאם שואלים אותי שאלה אז אני עונה לא תמיד בדיוק מה שבדיעבד חשבתי שהייתי צריך לענות, אולי זה מתוך דריכות או משהו כזה. ואני נזכר בכל מיני רגעים שהיו בעבודה שלי שהיה מקום מצידי להגיב בצורה מסויימת אבל לא עשיתי זאת. ואחכ זה גורם לי תסכול נוראי ומחשבות טורדניות שלא מרפות ממני, וגורם לי סבל נוראי. מה דעתך? מה עצתך? האם טיפול פסיכולוגי עשוי להתאים למצוקה שלי? ואם כן, איזה שיטת טיפול יכולה הכי להתאים? כיצד ניתן להגדיר את בעייתי?
אודה לתגובה.

שלום לכולםם..
אני בחור בן 21 שפעם אהב את החיים והיה מאושר והיום אני כבר לא יודע אם יש מצב שאני יהיה מאושר עוד פעם בחיים האלה...
אני רוצה לרשום מה יש לי ומה הבעיה שלי אבל אני בעצמי מבולבל וכבר לא יודע מה לחשוב
ליפני שנתיים ניהיה לי חרדות עקב עישון חשיש קבוע וממושך החרדות היו להסתכל לאנשים בעיניים לא הייתי יכול להסתכל לאנשיםמ בעיניים וזה הפריע לי שאנשים רויאם שיש לי בעיה להסתכל אליהם שלא יחשבו שאני השתגעתי או "נדפקתי"מהחשיש בקיצור פניתי לפסיכיאטר שנתן לי רסיטל זה לא עזר כול כך אבל אם הזמן הייתי מנסה להסתכל על האנשים בכוח ועושה הכול כדי שלא יראו שיש לי איזה בעיה הייתי חרד מאוד מזה שיש לי בעיה כזאת שיכולה לצייר אותי בפניי אנשים כלא בריא או משהו כזה ..וכול הזמן הייתי מנסה להבין מה יש לי ומה הבעיה ליפני חצי שנה בערך חשבתי שפיתחתי לי מחלה כמו או סי די והייתי מדקלם לעצמי כול מיני משפטים ומנתח לעצמי משפטים ועד שהייתי נפטר מאיזה מחשבה טורדנית שאני צריך לחשוב עליה ולדקלם אותה או משהו כזה הייתי משתגע ..בקיצור בזמן האחרון הבנתי שאין לי הרבה מה לחשוב על "מה יש לי?"אז אני פשוט חי מציאות קשה מאודד בשבילי..אני היום לא מדקלם ולא חושב כמעט שום מחשבה בכוח אבל אני מרגיש כאילו המוח שלי עובד על אוטומט ..אני כבר לא יודע איך להסתכל על אנשים אני לא יודע להסתכל בעיניים להסתכל על הפנים לאן להסתכל??אני כול הזמן עסוק בזה כול מי שמדבר איתי אני מסתכל עילו וחושב איך להסתכל רק שאני לא יסתכל בצורה שתיראה דפוקה או תגרום לו להרגיש לא בנוח ואז אני עוד יותר יחשוב על זה ויתבאס מילד מקובל ואם מלא חברים וחברות נהפכתי לבנאדם מת אני לא סובל לראות אנשים שאני מכיר כי אז אני מתבלבל ומרגיש לא בנוח אני לא מרגיש בנוח לשבת ולהסתכל על אנשים וגם לא עם חברים ואפילו לא משפחה אני כרגע בקשר עם חברים ודאוג שלא יראו שאני במצב כזה אבל אני נמנע מללכת למקומות שיש אנשים שמכירים אותי וגם למקומות שלא נמנע מלדבר אם בנות בקיצור נמנע מכול הנהות החיים אני כבר לא מכיר את עצמי פעם לא הייתי ככה הייתי מדבר וצוחק ואם ביטחון היום אני כבר לא יודע למה חיים בכלל הכל עושה לי רע וגם בטלפון לא משנה אם מי שאני מדבר אני כאילו בוחן את עצמי לא מדבר באמת בהתחלה של החרדה הייתי בכלל חרד גם מכול טלפון ..כול האשור הפנימי נעלם לי נעלמו לי כול הרגשות הטובים שיש באדם נעלמו לי .. ואני כול הזמן מסתכל על הבעיה הזאת ועל עצמי מהצד כאילו אני כבר לא בוטח בעצמי כאילו האני הפנימי שלי נעלם בנאדם בלי אופי ..אני מרגיש מחסום אם אנשים בגלל זה אני לא יכול להתחבר או להפתח אם אנשים וזה לא נעים בכלל לא לי וגם אני מרגיש לפעמים לא נעים שאני לא מסתכל או משהו כי קשה לי..זהו בערךך סליחה אם חפרתי או הייתי לא ברור אבל הייתי חייב להוציא את זה אני מקווה שלמה שיש לי יש שם ואפשר לטפל בזה כי אני כבר לא יכול לסבול תהרגשה הזאת.... תודה מראש על כול תשובה

רוני שוב שלום,

תודה על התגובה הכנה והאמיתית לשאלתי הקודמת.
אך שאלה נוספת לי: לאחר שהחלטתי לגשת לטיפול, האם עלי להתחשב בגישת הטיפול, כלומר בין מטפל שעוסק בגישה הדינמית לבין מטפל שעוסק בשיטה הקוגניטבית התנהוגותית, וכו'?
מה עלי לעשות? האם שיטת הטיפול היא דבר שצריך לתת לו דגש לפני שמתחילים טיפול?

אודה לתשובתך.

הי
אני מטופלת אצל הפסיכולוג הנוכחי כ חודש וחצי, מתוך השיחות ביננו הוא הסיק שקשה לי לשתף ולדבר עם בן זוגי או סביבתי ותמיד כך היה שיש בזה חלק של מנגנון הגנה ושאם זה כ ך אז אולי גם הטיפול ישאר במקום הזה..
ואני יודעת שהכי מתבקש זה לשאול אותו , אך האם ייתכן שהוא רוצה להפסיק את המפגשים עקב חוסר יעילות לטענתו ובכלל אם מגיעים לסקנה כזו, המטפלים , אין הם משתפים ועוצרים את המפגשים בצורה חד משמעית?
אני חושבת לגמרי שיש לי בעיה בשיתוף הזה אך אני מאוד משתדלת ובכלל מאוד רוצה לצאת מזה בלי לדעת את הדרך, אין זה חלק מהטיפול? אופ

הי...רק רציתי לשאול משהו לגבי אתיקה וכאלה...לא ממש העליתי את הנושא בתחילת הטיפול ולא בא לי גם עכשיו זה יראה מוזר...כי יש לי שאלות לא אישית כלפי המטפלת שלי אלא בכלל הנושא מסקרן אותי...אני מדברת על יחסימטפל-מטופל. למשל,יש את הסדרה עכשיו בערוץ3 "בטיפול",מאוד מענינת אותי אבל נראה לי שבכל זאת יש שם דברים שאולי לא מציאותיים ורציתי באמת לשאול את המומחים....אני מדברת על זה ששם המטופלת מרגישה רע ומצוקה ובסוף הפגישה כשהיא יוצאת מהדלת היא נותנת בחיפזון נשיקה למטפל....היה מטופל שגם נשבר והתחבק איתו...כל זה היו אמנם בלהט הרגע מה שנקרא ולא נתנו אופציה למטפל ל"ברוח" ...השאלה באמת האם זה רק כי זה בכל זאת טלויזיה....כי אם כן זה חיקוי לא משהו(למרות שהיה לי מעניין)....אבל האם באמת בטיפולזה אפשרי? הרי ישנם קשיים ומצוקות ונשברים...זה די אינטימי...אם אפשר לבכות זה קשה שלא לבקש איזה חיבוק...נראה לי...רק משהו תומך לאותו רגע לא משהו אינטימי או משהו?אפילו להחזיק למטופל אתהיד אם ממש קשה לו?האם זה קיים?או שאסור בתכלית האיסור כל מגע?גם לא כשמישהו מסיים טיפול?
אני אשמח לתשובה מקצועית כי זה מעניין וחשבתי ללמוד גם...אבל מצד שני נראה לי קשה כל כך להיפתח מחד ולהישאר רחוק מאידך...
תודה!

שלום רב,

אני בן 24 ומזה תקופה אני מרגיש שאני במצב נפשי שונה מבעבר. אפשר להגיד בושה,תסכול ודימוי עצמי נמוך בעקבות חרדה חברתית שהייתה/קיימת. אני שוקל לגשת לטיפול פסיכולוגי, אבל מיד עולה בי השאלה כיצד אני אמור לשוחח עם מישהו שאיני מכיר על עברי ,על ההסטוריה שלי, על הורי, אחיי וכו' ?
והאם גם צעד כזה של פנייה לטיפול יכולה לגרום לי לכאב נפשי נוסף?
אשמח לקבלת עצה.
תודה רבה.

יש לי בעיה קשה ביותר עם אחותי הגדולה. בגלל שהיא עושה את המוות לכל בני המשפחה (צרחות, קללות, האשמות ואפילו איומים וניסיון התאבדות) אני פשוט לא מסוגלת לסבול אותה.
כשהיא באה הביתה מייד נלחצת, סותמת את הפה ולא מסוגלת לתפקד. כולם בבית לא מסוגלים להעיר לה על ההתנהגות הדוחה שלה, מרוב פחד ומפני שהתגובה שלה בלתי צפוייה. היא עצבנית כל הזמן, כל מילה שנגיד לה עשויה להתפרש אצלה כדבר שלילי והיא תמיד מחפשת מה לא טוב ואיך להתעצבן ולהרוס לנו את החיים. חשוב לציין שהיא נשואה ואם לבן בגיל 3. בעלה הוא אב לילדה נוספת מחוץ לנישואים בת 4. בכל שבת, הילדה מגיעה ותשומת הלב שהיא מקבלת מהאב (והבעל) משגעת את אחותי. היא פשוט רבה איתה על תשומת הלב במקום להבין את המצב. כמו כן, גם לאב לא חסרות בעיות מנטליות משלו, ובמקום "לדעת עם מי יש לו עסק" (בנישואים הכושלים שלו) הוא משגע אותה עוד יותר. בכל יום הם רבים, ואת כל מה שיושב עליה- אנחנו סופגים. הבעיה היא, בנוסף, שהיא גרה בבית מולנו. אחותי ובעלה לא לוקחים אחריות על בנם (שיש לציין שהוא נבון ביותר לגילו ומבין הכל!) וכל פעם שאין להם כוח להתעסק איתו הם באים אלינו לבית בתירוצים ושאלות כמו- מי שיחק איתו בחוץ...? או- רק נכנסו לשתות מים... ואז הם שואלים את הילד- אתה רוצה לאכול משהו? אתה רעב? כדי להשאיר אותו בבית שלנו שיאכל משהו בזמן שהם מתעסקים בדברים לא רלוונטיים. בגלל השנאה הרבה שלי לאחותי (שדי קשה לי לקרוא לה ככה, אחרי שהיא איימה עליי בנושאים מגוונים... והקנאה שלה כלפיי) אני גם לא מסוגלת לתפקד כשהיא מגיעה וסובלת מאוד מלחץ (שגורם גם לי לשנאה עצמית) וגם איני יכולה כבר לסבול שאחיין שלי מגיע אלינו לבית..... אני פשוט שונאת כשהם פה.
מה אני יכולה לעשות? מה אפשר לעשות עם תופעה שכזו? בבקשה אני כבר לא מסוגלת להתמודד עם זה, זה נגרר אצלי כבר מעל לשנתיים, גורם לי ללחצים ומביא אותי למצבים לא נעימים.

עקב מצב כלכלי לא מזהיר, בלשון המעטה, אני מעוניינת ללכת לטיפול פסיכולוגי דרך קופת חולים (כללית). האם ישנה אופציה ללכת לפסיכולוג פרטי ולקבל החזרים דרך הקופה, או שעלי לפנות לקופת חולים כדי לראות באיזה סניף אני יכולה למצוא מטפל/ת טוב/ה?

עם כל הכבוד למצב הכלכלי, אני לא רוצה להתפשר על מטפל לא טוב ולא מקצועיף כך שהעצות שלכם תעזורנה לי להחליט כיצד לפעול, זה חשוב לי מאוד.

תודה רבה.