פורום פסיכולוגיה - יש לך שאלה?

שלום רב!
אני אב לחולה כזה, לצערי.
המדובר בבן בעל תואר אקדמאי ומוזיקאי מחונן המתפרנס מהופעה בתזמורות שונות בארץ הרכבים קאמריים ועוד.
בחור מקסים פיקח אשר למזלנו ביתיים לא נפגעו יכולותיו הקוגניטיביות.
סבלו העיקרי הוא הבדידות בעיקר לגבי המין השני. הוא מנסה את כוחו בהכרויות באינטרנט
אך אלה אינם מגיעים ולו לפגישה אחת.
שאלתי היא האם יש בקהילה פתרונות לבעיה מסוג זה? האם יש חוג חברתי של אנשים בעלי כישורים גבוהים במצב דומה?
אודה מאד על תשובתכם המלומדה.

החלטתי סופית לא להצטרף לבעלי לאירועים של אנשים המזמינים אותנו לאירועים, שכל השנים עד לאירוע שלהם הם מדברים, משוחחים אך ורק עם בעלי, מאחר והוא חבר ילדות שלהם, וממני מלבד אמירת שלום אין בינינו שום תקשורת למרות שניסיתי לא פעם ליזום שיחה, ואין פידבק, והם רק משוחחים ומגלים התעניינות בבעלי. דבר זה פוגע בי מאד, מרגישה לא שייכת, לא רצוייה וכד', אז מדוע שאכבדם רק בגלל שאני אשתו של.???, לכן אשלח את בעלי לבד לכל האירועים של אנשים שאני אויר בשבילם כל השינם עד לאירוע שלהם. הגיע הזמן ללמדם לקח. מה דעתכם??

אני בשנות השלושים אני לאחר השתלת קוצב דיפיברילטור אני חי בפחד נוראי שיקרה לי משהו מאחר שכבר קיבלתי בעבר מקות חשמל מהקוצב אני כבר לא מתפקד לא ישן בלילה אני לא מסוגל להמשיך בצרה כזאת יותר בבקשה עיזרו לי כי אני כבר מיואש לגמרי ואני מסוגל לעשות משהו בבקשה עזרה

היה לי חבר כמעט 3 שנים ונפרדנו לפני חודש וחצי בערך ואני לא מצליחה לשכוח אותו מיום ליום נהיה לי יותר קשה,בהתחלה הייתי הולכת למכון כושר והתחלתי גם לעבוד ולכן לא הייתי חושבת על זה כל כך הרבה אבל בזמן האחרון אני מרגישה שהכל אצלי כמו שקר לא יודעת איך להסביר את זה אבל אני כל הזמן מסתובבת עם הרגשה רעה,וגם שמעתי שיש לו כבר מישהי אני לא יודעת אם זה רציני או שזה סתם סטוץ אבל לקחתי את זה ממש קשה ,אני גם לא מצליחה להיות עם מישהו אחר,אני לא מסוגלת פשוט לחשוב על זה.. נפגשתי עם מישהו והוא ניסה לנשק אותי ולא הסכמתי ולמרות זאת הרגשתי אחרי זה רע עם עצמי בגלל שהייתי עם מישהו כביכול... אני בצבא עכשיו וגם שמה לא כל כך טוב לי ואני לא יודעת מה לעשות עם עצמי זו התקופה הכי רעה שהייתה לי בחיים אני ממש מתגעגעת אליו ורוצה לדבר איתו,למרות שזה נגמר רע.... תעזרו לי בבקשה....מה לעשות?!

שלום,
אחי, בן 35, סובל מבעיות נפשיות קשות, כתוצאה מכמה סיבות: א. בעייה נפשית שהייתה קיימת כבר כמה שנים ולא טופלה והתבטאה בהתנהגות חריגה: אי מסוגלות להיות במסגרת, לעבוד, ללמוד, התנהגות בוטה בבית כלפי אמא. ב. במשפחה (בן אח של אמא) גם יש בעיה נפשית. ג. הוא עבר תאונה לפני כשלושה חודשים ועבר ניתוח ברגל - מאז מצבו הנפשי מדרדר תהומות מיום ליום. פיזית-לא נפגע באף מקום אחר בתאונה מלבד הרגל.
מצבו נכון להיום: מתבייש לצאת מהבית בטענה שאנשים, שכנים יודעים את מצבו, שהם מדברים עליו, שלא מכבדים אותו, מסתגר שעות בחדרו, במיטה, מאונן הרבה כדי להתעייף (לדבריו) ולהיות מסוגל לישון ולא לחשוב, מכה את עצמו וחוזר על משפטים: "למה עשיתי את זה" "הכל בגללי" , מסרב להתקלח (עד לפני התאונה הוא היה אדם מאוד סטרילי שמבלה שעות במקלחת), מסתובב בבית צועק ובוכה, ועוד'..
אני ואמי לקחנו אותו למרכז לבריאות הנפש, שם שוחח איתו פסיכיאטר ואיתנו ואומלץ לו טיפול בכדורים. אחי מסרב ליטול הכדורים בטענה שזה ישמין אותו ויעשה לו ראש גדול. הפסיכיאטר אמר שאי אפשר לחייב אותו ליטול הכדורים.
המצב בבית קשה ביותר.
שאלתי - מי יכול לעזור לו, לנו בני המשפחה. החשש גדול מפני התאבדות שלו או פגיעה באמא, אשא מבוגרת, שחיה אתו וסובלת מאוד מאוד מאוד.
נא עזרתכם.
תודה.

אהלן יהודית

אני סטודנט ואני בן 23 .הכל אצלי בסדר תודה לאל פרט לעובדה כי בזמן האחרון

בעיקר בשנים האחרונות איני נוהג להיות אני.משמע,מתנהג בהתאם לרצונות הסביבה

או האופי האמיתי שלי לא מוצג ולא נמצא בפעולה אלא בתרדמת .

אני לא מרגיש שלם עם עצמי בצורה מעין זו ולא מניב תוצאות אמיתיות משום שהפעולות

ברובם אינם כאלו שיוצאות מתוך דחף ורצון פנימי אמיתי אלא זיוף.

מה עושים?

תודה

שלום,
אני בת 28 ומפחדת לטוס. אני אוהבת לטייל ולהגיע למקומות חדשים והפחד הזה פשוט משתק אותי.
חברות מציעות לי כל שנה לטוס לנופש בקיץ ואני תמיד מוותרת.
אתמול חבר שלי הפתיע אותי עם חופשה רומנטית לפריז לשבוע ואני מבוהלת.
מה אני אעשה?
והאם מישהו מכיר טיפול ארוך טווח לבעיה?
תודה,
אילנה

שלום , אני מקווה מאוד שתענו לי .. , אני בת 14 ואני מאוד ביישנית .
אני יושבת בפינה בסוף של הכיתה ןטני משתדלת לא לעשות כלום שימשוך אלי תשומת לב .
אני לא יודעת איך להגיב לדברים , למשל אני בחוג ריקוד , ואני די חדשה שם עם שתי חברות שנירמשו איתי [ לא הייתי מעיזה להרשם לבד ] ואחת הבנות שם אמרה שהיא אוהבת אותי וחיבקה אותי , ואני לא ידעתי איך להגיב חייכתי ושתקתי כמו מפגרת , ןעוד מקרה , יש ילדה בחוג ריקוד שאני "מעריצה" ומתה להיות כמוה , היא רוקדת יפה , היא יפה , רזה , ואומרים לנו שאנחנו דומות ,יש לה ביטחון עצמי והיא יכולה לגשת לכל הבנות ולדבר איתם חופשי , ולמשל כשהיא אומרת לי משהו אני עושה כאילו אני לא שמעתי , או שעונה לה בשיא המהירות כדי לא להסתכל עליה , וכשאני עונה בשיא המהירות לפעמים יוצאים לי משפטים מפגרים , למשל במקום להגיד נשברה לה הרגל יצא לי יש לרגל שלה שבר , וכשהיא שאלה אותי פעם של מי השיר ששמעתי בפאלפון אז עניתי לה שלי במקום את השם של הזמר .
אין לי כ"כ חברות , ותמיד כשמזמינים אותי לצאת \ לנסוע לאפשהו אז אני אומרת שאני לא יכולה וממציאה תירוץ , אני מעדיפה לשבת בבית במחשב .ובגלל זה הפסיקו להזמין אותי בכלל , ואני לא רוצה להתחנף ולבקש לצאת גם , אני רוצה שהן יקראו לי , שזה יבוא מרצונם.
וכשבנים אומרים לי משהו אני נלחצת מאוד ולא יודעת מה לעשות , למשל אם אני הולכת בבית הספר ואיזה מישהו מביא לי מכה בראש אז אני לא יודעת מה לעשות אני מסתכלת וממשיכה ללכת למרות שאני יודעת שאותו האחד שמביא את המכה רוצה שיזרום משהו , שאני יחזיר אולי , או משהו כזה .
אני מנסה להמנע משיחות עם אנשים שאני לא מכירה או עם בנים , כי אני נלחצת ואף פעם אין לי מה להגיד .
אני מרגישה משעממת , אם למשל אני רוצה להתחיל שיחה אם אחת הבנות בחוג [שאני לא כ"כ מכירה] כדי להתחבר אליהן אני לא יודעת מה לומר , איך לגשת .
ובחוג ריקודים כשהמדריכה מסבירה את התנועות אני מנסה ואם היא עושה משהו שניראה לי מסובך אני פשוט עוצרת ולא ממשיכה , ואז בבית אני מנסה ויוצא לי יפה מאוד , אני לא רוצה לרקוד יפה כמו שאני רוקדת בבית כדי לא למשוך תשומת לב כי אני די חדשה שם .
אני שונאת התחלות , ואני צריכה לעבור בית ספר בעוד שנתיים , אני פוחדת מכל דבר שאני לא רגילה אליו ו מכירה את האנשים בו או מכל מקום שבו לא רגילים אלי ומכירים אותי .
יש רק מקום אחד שאני לא מתביישת בו , וזאת הבמה , אני מופיעה מגיל צעיר מאוד , ועוד שנתיים אני צריכה לעבור לבית ספר לתאטרון , ואני אצטרך לעשות אודישן , וגם בגלל שבית הספר רחוק מהעיר שלי , אז אם אני אתקבל [בע"ה] אני אצטרך להכיר מחדש את כולם כי אני לא אכיר אף אחד בכלל .
מה אני יכולה לעשות כדי להפסיק להתבייש , ואיך אפשר ללמוד לדעת להגיב לדברים ? , אני מרגישה שכשמשהו שאני לא הכי בקשר איתו אומר לי משהו אני חוטפת בלקאווט ואני כאילו לא יודעת לדבר .
תעזרו לי בבקשה :(
תודה !!

שלום,
לפני כ 10 שנים עברתי טראומה נפשית,נפצעתי קל בפיגוע.
תקופה ארוכה אני נמצאת בטיפול ומעקב אצל פסיכיאטר,אני מטופלת בתרופות.
בכל התקופה היו לי מחשבות אובדניות מ"חבל שלא נערגתי אז" עד רצון להתאבד.
מה שהחזיק אותי לא לעשות את הצד הזה זה הבן שלי (הוא בן 7 כיום) ודת .
לא מזמן עקב איזה שהי שיחה זכרון,הרגשות שוב התוררו ואני מרגישה רצון להתאבד ולהפסיק לסבול.
נורא מהכל שכבר מחשבה על הבן לא כל כך עוזרת לי....

שלום רב!

אני בת 26 וחצי והיה לי בן זוג עד אתמול (כן עד אתמול ...) בן 28.

אנחנו ביחד כחצי שנה. במהלך החצי שנה האחרונה הייתי כל הזמן בספקות אם אני אוהבת אותו באמת , או שהפחד להיות לבד - הוא הגורם לכך שאני איתו.

הקשר מבחינתי לא היה מספק מהרבה בחינות : אני לא נמשכת אליו , אני אדם שאוהב שיחות עמוקות , שיחות נפש והוא לא וורבלי בכלל. למען האמת - הוא די "רובוט" כזה.

אני עברתי הרבה מערכות - יחסים ( לא כולן היו טובות , באחת מהן הייתה התעללות פיזית ונפשית - שהביאה אותי למצב של נכות נפשית 40% ).
הוא לעומתי ,מעולם לא היה בקשר זוגי - והוא מאוד מאוד רוצה קשר .

במהלך השבוע האחרון הגעתי להחלטה שהוא לא בשבילי. אתמול נפרדתי ממנו סופית.

אולם , אתמול הוא התחנן שלא אעזוב אותו ואף בכה.

שאלתי היא איך מתגברים ומתמודדים עם רגשות האשמה והעצב מהידיעה ששברת למישהו את הלב ( ראוי לציין שמאז הקשר המתעלל שנגמר לפני כחמש שנים , אני תמיד מרגישה אשמה גדולה מאוד אם אני עוזבת קשר). האם זה לגיטמי להרגיש אחרי חצי שנה שזה "לא זה"? אני מרגישה שהוא נותן לי עולם ומלואו ואני כביכול לא רוצה...

הייתי רוצה עצות ותמיכה.
תודה ושבת שלום!

לעוזרים שלום, אני כיום בן 26, מגיל צעיר (6וחצי בערך) חבר של אחי שגדול ממני ב3 שנים התחיל לקחת אותי לחורשה בעיר שאני גר שם והיה יורד לי, ולא הייתי מבין מה זה בכלל ותקופה ארוכה לא היה עומד לי כלל ומן הסתם לא גמרתי, רק בתקופה מאוחרת זכור לי שהתחיל לצאת לי.
וכך את כל שלב הבגרות שעברתי עם החברים שלי שאיתם הינו מתנשקים בצחוק אחד עם השני וגם יורדים, הם עשו את זה בתור סתם כיף ואני משום שזה כבר מותבע בתוכי.
ובשלב שהחלו כבר להיפגש עם בנות לא הייתי סובל כשהן היו מגיעות, אף פעם לא היתה לי משיכה אליהן עד כדי כך שחבר שלי שהיה משכיב הרבה בנות קרא לי להסתתר בכיתה בבית הספר שלנו שהיא אותם לשם כדי להשכיב אותן, ההנאה שלי הייתה לראות אותו ולא אותה.
ואפילו שהייתי לי חברה כל מה שעמד לי היה רק בגלל שלא יצחקו עלי החברים שלא עומד לי ויחשבו שלא שכבתי איתה. וגם כיום אני מתחיל רק עם גברים שבקטע שרק להם אני נמשך.
וכבר תקופה אחרונה אני מנסה למצוא לי אישה לחיים להתחתן ולהקים משפחה כמו כל יצור בעולם בן חיה ובן בן-אדם אך לצערי הרב אני לא מצליח, תמיד אני מוצא איזהשהו פגם באישה ולפעמים לא הגיננים כמו שהשינים שלה צהובות מידי, האצבעות שלה גדולות מדי, אפילו שחברים שלי צוחקים עלי ואומרים לי שהיא מאוד מאוד סקסקית בהשווה לחברות שלהם.
אנא עזרו לי עם מצבי!

הכל התחיל לפני 5 שנים...
3 שבועות אחרי שהתחתנתי נזכרתי בהתעללות מינית שעברתי כילדה ואובחנתי כסובלת מפוסט טראומה
חייתי בתוך זה כשנה וחצי אינטנסיביים כולל טיפולים.

עוד לא יצאתי מזה לגמרי וניסינו להכנס להריון- לא הצלחנו ולכן התחלתי טיפולי פוריות שהיו סיוטיים וכואבים.

בגלל טיפול הפוריות האחרון אושפזתי למשך חודש בבית חולים כי גרם לי לגירוי יתר
תוך כדי גיליתי שאני בהריון(לפחות זה טוב)

את ההריון עברתי כמעט לבדי כי בעלי עובד בעבודה חרא שבקושי רואים אותו

הלידה הייתה טראומטית ומאז (לפני שנה ו-4) ועד היום סבלתי מכאבים חזקים בעקבותיה שתוקנו בניתוח שבוע שעבר.

נולדה תינוקת מקסימה ,אני מאוהבת בה ,היא האושר שלי.אבל היא נורא קשה מבחינת זה שלא ישנה בלילות-יכולה לקום 12 פעמים בלילה ובעלי כמובן לא איתי כי הוא עובד לילות לא מעט.
וגם כשלא הוא לא ממש מראה נכונות לעזור. בוא נגיד שהוא נותן 50% ממה שיכול לתת כשהוא כבר בבית. אני צריכה לקום כל בוקר לעבודה שלא אוהבת ולחזור לזוגיות שלא ממש אוהבת. אנחנו כל הזמן רבים בגלל חוסר השותפות שלו- הוא מודה בזה אבל לא מצליח לשנות. היינו בטיפול זוגי שלא הלך ובהדרכת הורים שדווקא עזרה אך נאלצנו להפסיק בגלל הכסף.

יש לי תואר ראשון שממש לא רוצה לעבוד בו ולכן בחופשת הלידה שלי התגייסתי לקבע. לא אוהבת את מה שאני עושה שם.

עכשיו אני נמצאת בחופשת מחלה מהניתוח המתקן של הלידה, מאז הניתוח אנחנו אצל אמא שלי.ולקאת החזרה לשגרה עשיתי חושבים. כל זה לא מפתיע אותי אני מודעת לכל אלה גם ביום יום ,כל יום. אבל הקושי עכשיו זה לחזור לשגרה הגועלית הזאת
כל כך לא בא,אני כל כך לא רוצה ,אין לי כוחות להתמודד שוב עם הכל לבדי.

אני מרגישה תקועה- לא יכולה לצאת ולא להכנס לשום מקום.
טיפול לא יכולה לממן, דרך הצבא זה קשה מאוד ולכן מעדיפה לוותר

האמת שהסיבה היחידה שאני כותבת פה זה כדי להשתחרר קצת כי אין לי עם מי לדבר על זה, הרי ברור לי שאין לי לכם ממש כיצד לעזור. חוץ מלהגיד לכי לטיפול שבלתי אפשרי או חפשי עבודה אחרת שגם בלתי אפשרי.

שלום רב!

אני בת 40 ויש לי כמה בעיות :

1. יש לי בעיה חברתית , אין לי חברות החל מאחרי שסיימתי צבא ושלא לדבר על בן זוג.
לפני כשנה היה לי חבר שיצאנו כחצי שנה אבל לא יצא מזה כלום. אני בתולה ואני מתביישת בזה.
אני לא אומרת את זה לאף אחד רק כאשר אני צריכה ללכת לרופאת נשים. כל יום אני הולכת
לעבודה בבוקר חוזרת אחה"צ הביתה ( אני גרה עם ההורים) רואה טלויזיה והולכת לישון וחוזר
חלילה ככה כל יום.כבר 20 שנה שלא הייתי בחופשה מכיוון שאני לא מסוגלת לצאת לחופש לבד
או במסגרת פנויים-פנויות עם אין מישהיא שתבוא איתי לא אלך.

2. בעיה נוספת שיש לי חרדה מרופאים ומבדיקות. כבר 25 שנה לא הייתי אצל רופא שיניים ויש לי
הרבה בעיות . הציעו לי טיפול בהרדמה מלאה אבל אני מפחדת מניתוחים .לפני 4 שנים הייתי
אמורה לעבור 2 ניתוחים קבעתי תור אבל ברגע האחרון לא עשיתי בגלל הפחד .
אני גם מפחדת מבדיקות (לא בדיקות דם/צילומים) אלא מבדיקות כגון קולונסופיה .
אם אני הולכת לרופא והוא נותן לי טיפול שהוא לא משחה או כדורים אני לא עושה מהפחד.
לגבי הניתוחים ניסיתי לדבר עם פסיכולוג וניסיתי טיפול בהיפנוזה אבל זה לא עזר.


אני כבר מיואשת בגלל המצ"ב שלי . לפעמים יש לי מחשבות למה אני חיה .אבל אני לא יתאבד
כי אני פוחדת למות וגם בגלל שאני לא רוצה שיקרה משהוא למישהוא ממשפחתי אם אתאבד.

אני מתחננת לכל עיצה שתתנו לי . בנוסף עם יש מישהוא עם אותם בעיות (לא נראה לי שיש כזה)
שפתר את הבעיות אשמח לשמוע .

סליחה מראש על האורך .

שלום, אני מנסה להתייעץ עמכם במטרה לשמוע את דעתכם והאם אני זקוקה לייעוץ.
אני בחורה בקרוב בת 24, השנה היו לי מהפכים גדולים בחיי,
באתי ממשפחה מסורתית בילדות והשנה התחזקתי מבחינת הדת כמו שלא הייתי בשנים עברו,
וזה מתבטא בשינוי בחיי, בחיי החברה שלי בעוד לא מעט אופנים שלא קל להתמודד עמם.
בנוסף אהבתי אדם מדהים מקסים שלמדתי ממנו המון בחיים וגם הוא דתי,הכרנו במסגרת לימודית, אך שום דבר בנינו לא היה וגם לא אפשרי כי האדם נשוי , דבר שנודע לי רק אחרי 3 חודשים מההכרות שלנו, מה שקרה זה שמאוד התחברנו והיינו מדברים הרבה והיה לנו הרבה במשותף ותמיד כשהיינו רואים אחד את השני היינו מחייכים כל הזמן ונהנים מלהיות בחברה אחד של השני, הוא כנראה קצת היה מבולבל לגביי ואני פיתחתי רגשות, וביום שאמרתי לו את זה הוא כתב לי מכתב שבו הוא מצטער ואמר שהוא נשוי.
זאת הייתה מפלה עבורי, זה עדיין טרי וקשהלי לראות את עצמי רוצה אדם אחר או יוצאת עם אחרים כי הוא היה האדיאלי בשבילי, ממש הערצתי אותו ואהבתי את יופיו הפנימי והחיצוני.
עוד לא הספקתי להתאושש מכך וקרה לי דבר לא נעים לפני מספר ימים.
הייתי במכינה למקצוע מסויים שאני מעדיפה לא להגיד מהו בגלל האנונמיות,
רוב הציונים במכינה היו טובים ונפלתי בגלל ציון אחד שדיי הכריע לממוצע, ולכן לא התקבלתי ללימודים וכרגע אני במשא ומתן איתם, הלכתי להרשם בעוד מקום ועשיתי מבחני מיון כי ממוצע הבגרות שלי נמוך אבל גם שם תוצאות המבחנים היו נמוכים ונכון לעכשיו מעלים אותי לוועדה עם ראיון עם מנכל המכללה ואולי יקבלו אותי, מה שקורה שאני מאוד אוהבת וסוגדת למקצוע הזה ואני לא רואה את עצמילומדת משהו אחר, אני בנסיונות כבר שנתיים וחצי להתקבל למוסדות שמלמדות את המקצוע באותו הזמן שיפרתי מעט בגרויות עשיתי פסיכומטרי ולא ניגשתי כי סבי נפטר בימים של המבחן וכעת מכינה וזה לא הספיק . מה שנותר לי זה 2 המכללות שבאחת מהן ידונו במקרה שלי ובשנייה אני נפגשת עם מנכל המכללה, מרוב יאוש ופחד לא להתקבל שוב ושוב אני כבר לא יודעת מה לומר למנכל ואין לי מושג מה אעשה אם לא אתקבל, אני מדוכאת כך כבר כמה ימים מהמצב הזה ובכלל מכל מה שקרה לי בחודשים האחרונים, לעיתים אני חושבת שיש לי אובססיה למקצוע הזה ולכן אני עם ראש בקיר.
בנוסף אני מרגישה שאני תקועה בחיי, ושאני תמיד נופלת למקומות ודברים לא נכונים, אם זה בעניין זוגיות, ועוד..
אשמח לשמוע מכם את חוות דעתכם וקבל טיפים.
עוד אוסיף שהייתי בטיפול כמה שנים בגלל בעיות בבית וסיימתי את הטיפול , ואז השנה טופלתי אצל מישהי שיצאה לחופשת לידה כבר לפני חודשיים ואני תוהה אם כדאי לחזור אלייה כי אני לא רוצה ליפול לסוג של תלות במטפל ואי יכולת להתמודד לבד.
תודה רבה על השקעת הזמן שלכם
בברכה אני.

בקשר לזה שאני מפחדת מבובות וכו למה את לא עונהה????? אני צריככהה עזרהההה