פורום פסיכולוגיה - יש לך שאלה?

אני יודעת שאני סובלת ממחשבה כפייתית... מה הדרכים להתגבר על מחשבות אלו לפעמים הפחד ממש מפריע לע אני מתפקדת אולם אך קשה לי
זה מתבטא לרוב בלילות אני קמה ואוכלת .... כנראה אני מדחיקה את הפחדים ומצוקות פנימה?
מה דרכים לפתרון?
מוכר לכם עיניין הלילות<?

שלום רב,

האם טיפול פסיכולוגי עשוי לעזור במצב של מודעות עצמית מופרזת? אפרט זאת, אם פעלתי כך ולא אחרת, אם אמרתי והגבתי באופן מסויים ולא אחר, או אם עשיתי ואמרתי משהו ואח"כ הבנתי שהייתי צריך לעשות אחרת. ואז לאחר מכן, אני חש תסכול, כעס עצמי, בושה, חרטה, הגורמים לתחושה רעה ולמצבי רוח רעים, הנמשכים לאורך זמן. בעיקר בעבודה מול אנשים. אנא הגדירו את בעייתי וייעצו לי. אני מרגיש שאני ממש סובל בעקבות זה.

תודה.

שלום רב,
אני בשבוע 12 + חמישה ימים להריון.
לפני כ-10 ימים הפסקתי את נטילת הציפרלקס (10 מ"ג). בהתחלה יום כן יום לא, ואח"כ 10 ימים חצי כדור.
קראתי בעלון שמצורף, וכתוב שם כחלק מתופעות הלוואי של נטילת הציפרלקס הם כאבי שרירים ופרקים.
מזה כשבוע אני סובלת מכאבים בירך (מעל הברך) שהתחזקו מאד ביומיים האחרונים, ועכשיו גם מופיעים ביד, האם זה יכול להיות כתוצאה מהפסקת נטילת הציפרלקס? אם כן, מה ניתן לעשות?
תודה

הי....רציתי להתייעץ....אני בת 28 ומעולם לא הייתי במערכת יחסים זוגית....זה קשור כנראה לכל מיני סיבות כמו ביישנות,חוסר בטחון,נכות מסוימת....כיום אני דואגת לעצמי ומזה כמה זמן שאני אצל פסיכולוגית....
העניין הוא שאני לא מסוגלת לדבר איתה על הנושא והחסך הזוגי...היא אמנם יודעת שלא היה לי...אבל אני פשוט לא מצליחה לשוחח על זה ...גם לא עם חברה ובטח לא עם אני יוצאת לדייט ....אני מתקשה ליצור שיחה איטימית מאחר ואין לי מממש מה לספר בנידון....אני יכולה לשוחח על הענינים הרגילים שבשגרה אבל עם מתחילים לשאול אותי מתי החבר האחרון או הסקס האחרון(....)אני מתחמקת ומעבירה נושא...הקושי הוא שאני למשל יוצאת עם בחור לדייט ומן הסתם מתישהו עולה השאלה הזו....אין לי מושג מה לומר....אני לא מסוגלת לומר שלא היה לי...אני לא בת 19...אני בת 28 וזה די מוזר שבגילי לא אהבתי ולא התנסיתי....אני לא יודעת אם מישהו יבין ולכן הפגישות לא מובילות לשיחות איטימיות ויותר מכן-אני חותכת ולא נפגשת מהפחד שהן יגיעו לשם....עם הפסיכו' גם קשה לי להיפתח לנושא המיני ...לא חויתי התעללות חלילה או משהו אני משערת שזה מחוסר ביטחון שלא טופל ובשנים האחרונות הצטרף החשש והחרדה מחוסר הניסיון.....בקיצור גם עם הפסיכו' לא מסוגלתץ להיפתח...הקושי הרב הוא לצאת לדייט ולהגיד לא היה לי...זה מן בושה ...או משוה...כי אז הוא ישאל איך לא היה לך ולמה ....ואין לי נסיון מיני...ניסיתי בעבר כשיצאתי עם מישהו להתנשק איתו ויצא רע...מרוב שלא ידעתי איך....מה לעשות?????

שלום ,
אשמח לקבל שם /שמות של פסיכולוגית קלינית בחולון/ראשל"צ שמטפלת במבוגרים .
אני סובלת ממתח נפשי בעקבות איזשהי בעיה פיזית שקרתה לי וזה פוגע לי כבר זמן רב בתפקוד היומיומי , הבעיה הזו השתלטה לי על החיים . זה גורם לי גם לתופעות פסיכוסומטיות ואני מרגישה שאני חייבת עזרה כי הפגיעה בתפקוד היומיומי ובכלל (קשה לי לישון) . זה פגע לי בתפקוד בעבודה , בחיי החברה (אני פשוט לא יוצאת) ובאי חשק לעשות דברים בכלל , אולי אני בדיכאון לא יודעת...
אשמח למישהי נעימה , אמפטית וסבלנית .

בס"ד,
שלום לכם! אני בחורה חרדית בת 31 רווקה ללא חברות וללא קשרי משפחה חמים. עברתי היום טראומה נוראית בעבודה, הורידו לי שעות של יום אחד בשבוע ונתנו אותם לעובדת צעירה למרות שזהו עוול גמור ולא חוקי בכלל. נגרמה לי מזה טראומה נוראית. חטפתי דיכאון מאז ועכשיו בערך שתים וחצי בלילה ואני לא יכולה לישון, מרגישה את הדיכאון הנורא האופף אותי ולא יכולה לקבל את זה. אין לי מי שיעזור לי ויתמוך בי, אנא הצילו אותי עכשיו ואמרו לי מה לעשות?

שלום,

אני בת 30. ההורים שלי היו דיי מבוגרים שנולדתי, לפני 8 שני אבא שלי נפטר בגיל 77 ונשארתי עם אמא (כיום היא בת 70). אחרי שאבא נפטר, אמא נכנסה לדיכאון קשה ועד היום מקבלת טיפולים (הכדורים כבר לא עוזרים - עברה לטיפול חשמל). הבעיה היא שכל 8 שנים האלו אני מנותקת לגמרי מהחיים וחוץ מלהיות בעבודה אין לי חיים - כל שאר הזמן אני צריכה לטפל באמא בצורה זו או אחרת - היא לא עושה כלום בבית, אז אני כל הזמן מכינה אוכל (ואז האוכל שהכנתי לכל השבוע היא אוכלת ביום ואני צריכה להכין הכל שוב). היא לא מוכנה שאנשים זרים יתקרבו אליה - מיד נכנסת למצב הדיכאון שוב - לא מדברת, לא אוכלת וכד' למשך חודשים.

אני כבר לא יכולה להמשיך ככה, אני רוצה חיים משלי אבל כל החברות שהיו לי פעם מזמן נעלמו, כל חבר שהיה בסוף עוזב אותי בגלל שאני חייבת לטפל באמא ואני גם לא יכולה לעזוב אותה כי מצבה שוב פעם ידרדר. לפחות כשאני עושה בשבילה הכל והיא באשליה ש"הכל בסדר" יש לי קצת חופש - לעבוד, להסתובב בערב כמה שעות, לנסוע לכמה ימים לחו"ל.

היא לא רוצה כמו כל אמא אחרת שלבת שלה תהיה משפחה וילדים, היא כאלו מרגישה שאני החלפתי את התפקיד של בעלה וזה מה שצריך להיות לדעתה.

אני פשוט לא יודעת מה לעשות...אין לי משפחה או חברים שיכולים לעזור.

תודה מראש

בשבוע הבא אני אמורה לטוס לחו"ל ומאותו רגע שאני יודעת שאני טסה אני לא מפסיקה לחשוב על זה.
ברגע שאני חושבת על הטיסה אני מרגישה קור פנימי בגוף.ופעמים אפילו חושבת לבטל את הטיסה.
מה עושים ואיך פותרים את הבעייה.

לא פעם אני נתקלת בהערות מחוצפות ודוקא מאנשים שאני נמצאת בקשר חם אתם. זה יכול להיות בן משפחה או חבר לעבודה. אם אני מספרת דבר מה אז התגובה היא "מה את גנובה" מה את מפגרת וכל מיני הערות מהסוג הזה. אני באופן אישי לא אוהבת את זה כי אני בעצמי נמנעת מתגובות כאלה אף אם אני עומדת מול בן אדם מטומטם, א ני לעולם לא אעיר לו כך. ואז ורק כשהשיחה מסתיימת, אני כועסת על עצמי שלא הייתי תקיפה מספיק בתגובה שלי אליו. ולא עניתי את הבעצמך מפגר או משהו כזה.. זה היה בודאי מקל עליי. התוצאה שאני כל היום בלי מצב רוח ובעיקר כועסת על עצמי שלא החזרתי לו. איך להתגבר על זה, מה אתם חושבים?

הכרתי מישהו דרך האינטרנט בגילי[16]
אני מכירה אותי פחות מחוודשש ודיברנו באייסי ובטלפון ,
אתמול נפפגשנו פעם ראשונה התנשקנו הוא הפשיט אותי ועשיתי לו ביד ....
היום כשדיברתי איתו באיסיי והעליתי את נושא הסמים בכלל הספר והסרט שראיתי,
על חייה של הנערה שהידרדרה לזנות ויותר מאוחר לסמים כריסטיאנה ורה פלשרינוב שמכונה "אני כריסטיאנה פ."ואמרתי לו שהלוואי שהיה לי תאומץ של כריסטיאנה להירדרד לעולם הזה...
והוא פשוט אמר לי שהוא לא רוצה להמשיך להיות איתי בקשר בגלגל זה והוא אומר שזה שאני מדברת על סמים אז אני מנסה לברוח ממשהו כי הסמים וניסיון התאבדות[עקב אונס] זאת דרך בריחה והוא חושב שזה ממנו ...הוא אמר שאני צריכה לדבר עם איש מקצוע...ואחר כך הוא אמר לי שהוא רוצה שאני יבוא אליו ושאני יוביל את כל המהלך [הוא רוצה לשכב].
סליחה על החפירה אבל אני לא יודעת מה לעשות ...ואני לא רוצה ללכת לאיש מקצוע

שלום רוני,

ברשותך יש לי עוד כמה דברים . בנוגע לטיפול, לפי מה שקראתי בכל מיני מקומות ואתרים בטיפול פסיכולוגי נפתחים כל מיני "פצעים" ודברים מן העבר. כאשר עולים דברים על היחסים עם ההורים, על האופי, על הדימוי העצמי, על חוסר הבטחון, על פתאם דברים שאגלה על עצמי ועל הורי, איך אפשר לחשוב בכלל על לימודים. אני שוקל לעבור לגור בקרבת מוסד הלימודים שבו אלמד. אין בי שום מוטיבציה, כי אני שרוי במצוקה נפשית. אני הולך די בכוח ללמוד. ואני מרגיש שאני יוצא די בודד למערכה הזאת של הלימודים וגם בודד למערכה הזו של הטיפול. מאמין שיהיה לי קשה לקבל את כל מה שיכול להיעלות בטיפול ולא יודע איך ניתן לשרוד את זה. עולות בי שאלות- כאשר יעלו דברים בטיפול, האם יש גם לשתף את ההורים במה שעובר עלי בטיפול ואולי ארגיש דברים קשים כלפי הורי, ושאלות מהסוג הזה. אני מתלבט אם בכלל להגיד להורי שאני מעוניין בטיפול, כי נורא קשה לי לדבר על זה וזה ישליך עליהם גם. אני מרגיש סבל ודי מיואש מהמצב.

אמי ניצולת שואה, אלמנה שנים רבות. עצמאית, חייכנית, טובה בעלת חיי חברה פעילים ואופטימית ואילו אחותי, רווקה מבוגרת, מרירה, שונאת אנשים , בודדה, כפייתית, נזרקת בשל התנהגותה הרעה לאנשים ממקומות עבודה בזה אחר זה. הבעיה היא שאמי עברה נישואים מלאים באלימות מילולית כולל איומים לרצח מצד אבי. אני ואחי יצאנו אנשים נורמטיבים הן בחברה והן בהתנהגותנו. למדנו מן העבר ושמנו אותו מאחורינו ואילו אחותי (שגם כילדה היה בה רוע כלפי המשפחה ואחרים) גדלה להיות אדם מריר מאוד, כמעט בת 50. נראה שהיא לא מבינה את משמעות גילה וגיל אמי ומתנהגת כאילו אמי עדיין צריכה לטפל בה ולהעניק לה תשומת לב. אמי ושאר בני המשפחה, אך בעיקר אמי שגרה לבד ואינה מבקשת מאתנו דבר, חיה תחת טרור של אלימות מילולית מצד אחותי ואני חשה שאימי חיה בפחד מפני אחותי. זה מתחיל בנסיונות השתלטות על יחסי אמי עם שאר המשפחה, העלבות והשפלות פומביות ואישיות, הן בטלפון והן פנים מול פנים, מילים איומות כמו "זבל, טמטום, את הרגת את אבא, איך אבא סבל אותך, רגשי נחיתות, מפלצת קרה וכד'...) וכשאחותי במצב רוח טוב היא מתנהגת אל אמי כילדה קטנה: מלטפת את פניה בפומבי, מכריחה זרים ואת חבריה של אמי לשמוע כמה אמא מקסימה, טובה ויפה וכמה אחותי גאה בה ורוצה לטפל בה. את אמי היא מדכאת אם אמי נוסעת לטיול, מבלה, רוכשת מכספה דבר מה, או מביע דעה בדרך כלל אין זה לנחת רוחה של אחותי והיא צועקת עליה, מנסה לכפות עליה רצונותיה וכשאמי עומדת על דעתה היא גם סופגת קללות ועלבונות ליד כולם. בעלי למד להתעלם ממנה וגם גיסתי. אני ואחי שותקים או מנסים לפייסה על מנת להשקיט את האוירה למען אמי, אך אם מישהו מנסה להעמידה על הענין, או על בעייתה, היא כועסת מכחישה ומענישה את כולנו בניתוק הקשר עמנו. היא לא עונה לטלפונים וכשהיא "מפציעה" בחיינו מחדש כשנמאס לה, כדי לא להוריד מכבודה, היא עושה זאת בדרך דרמטית כמו ביום מצב רפואי, גרירת אמי לחדר מיון כי אחותי לא חשה בטוב וכד'... רופאים כבר מעקמים פנים כשרואים אותה כי היא ממש טרחנית ותמיד רבה עם הפקידות . היא מפעילה עלינו מניפולציות, אם היא עוברת ניתוח קטן או חולה קל, היא מגרשת אותנו אחרי שטיפלנו בה יום ולילה ואז כועסת ומכנה אותנו מפלצות כי כיבדנו את בקשתה ללכת ולא התחננו ש"תסלח" לנו. היא מקנאה בנכדים, כל דבר כרוך בתחנונים מעושים מצדי, מצד אחי ואמי, אנו ממש נגעלים מעצמנו, נאלצים לקרוא לה בשמות חיבה, ללקק ולהתחנף רק כדי לרצות אותה, כל מפגש משפחתי, יש לה קורבן, והאוירה מתוחה בגללה ואחרי שהיא זוללת היא מודיעה שאכלה ובאה רק כי X התחנן אליה וכד'... אנו לא מנתקים קשר איתה: אחי מרחמים ואני מרחמים על אמי שלא תתמודד לבד. ואמי - היא אמא שאוהבת את בתה וכואבת שאיש לא אוהב אותה גם כשהיא יודעת שבתה מפלצת.אם אמי תגיד על מישהו שהוא נחמד, מיד אחותי תראה בזה משהו נגדה שהיא לא נחמדה בעיני אימי. כואב לי לראות את אמי שעברה רבות בחייה, חיה תחת טרור. מה לעשות?

שלום רב,
אני משוחרר מהצבא מזה שנתיים בערך ובשנה האחרונה אני מרגיש שעוברת עלי שנה קשה ובמיוחד תקופה קשה בחודשים האחרונים מבחינה נפשית לאחר שגיליתי על עצמי כל מיני דברים כמו שאני סובל מסוג של חרדה חברתית, לדוגמא שאני נמצא במתח במידה ועלי להתווכח עם מישהו שאיני אוהד ומחבב, אני יודע שאני לא מפחד כי אני לא אגיע למגע פיזי, אך בכל זאת אני שרוי במתח במידה מסויימת ואני גם יודע שהוויכוח שלי מוצדק. ולעיתים אני גם נמנע מסיטואציות אלו. לאחר מכן כמובן שאני מתחרט על הדבר ומרגיש שכן יכולתי לעמוד בזה ולעשות את זה ונגרמת לי תחושה עצמית רעה. גם שמתי לב שאני מרגיש ריחוק כלפי ההורים שלי, שאני שם לב שאבא שלי הוא לא כמו "חבר" שלי שאני יכול להרגיש חופשי לדבר איתו על הרבה דברים וגם שאני כמעט לא מדבר עם אמא שלי. בקיצור אני מרגיש די בודד ונגרם לי עוד כאב לאחר שאני לא מצליח לעמוד בסיטואציות מסויימות.אני מעוניין להתחיל טיפול פסיכולוגי וגם אמור להתחיל ללמוד כסטודנט באוקטובר. אני לא יודע איך אני אתרכז במלימודים אם במקביל אהיה בטיפול. גם ככה אינני מצליח להתרכז כעת, אז לא יודע איך אוכל להתרכז כסטודנט, מה גם שאיני יודע אם טיפול פסיכולוגי עשוי להחמיר את מצבי או להיטיב עימו. מבקש את עצתכם.
תודה.

שלום, אני מחפשת קבוצת תמיכה / סדנא שעוסקת בקשיים הכרוכים בפרישה, ובהתמודדות עם תפישת עצמי כ&quot;זקנה&quot;.

אין לי כוח יותר לכלום. זהו איבדתי את החשק לחיים.
כל היום אני רוצה רק לישון והכדורים נוגדי דיכאון מעייפים אותי יותר לא עוזרים.
המטפל שלי שונא אותי ואין לי כוח לחפש מטפל אחר ולהתחיל הכלל מההתחלה
אני לא אוהבת את החיים אז למה בכוח.
אני חיה בכוח בכפייה ככה אני מרגישה
מרגישה בודדה עצובה
אנשים מגעילים פגעו בי כל כך אני מרגישה מושפלת .
רגש זוועה.