פורום פסיכולוגיה - יש לך שאלה?

לה אין סיבה שהיא תפחד ממך.

אז ככה... שמתי לב שציינת שהמורה הזאת היא גם יועצת...אז כדי להאיר את עינייך חשוב שתדעי שדווקא האדם שנוטה לעזור לנו בעת צרה או חולשה, יש לנו מעין משיכה אליו, לא מינית(!).. כלומר, אנחנו חשים טוב בסביבתו וחשים צורך להוקיר לו תודה.

אופציה נוספת, ייתכן והמורה שלך היא אדם מאוד אטרקטיבי ומאוד חכם... היא בוודאי מלמדת אותך דברים חדשים לחיים ועוזרת לפיתוח החשיבה שלך.. סביר להניח שהיא תהווה לך דוגמה טובה לחיקוי ותרגישי צורך להכיר אותה יותר כדי להידמות לה... אין בכך שום דבר חריג, הרי מורה טוב הוא מורה לחיים ממנו אנחנו רוכשים את התכונות הטובות.

נראה לי שאת מפרשת את רגשותייך בצורה שגויה ולכן את מרגישה נבוכה לידה..
תרשי לי להעיד על קשרים מצויינים שהיו לי עם מורות, קשרים הדדיים בו אני מלמדת את המורה וגם היא אותי...היא טענה שאני מבריקה ואני טענתי שהיא המורה הכי טובה שהייתה לי עד אותו יום. ותמיד שזורקים לך חיוך או מילה טובה על הבוקר אז תרגישי טוב.. וטבעי להרגיש לפעמים גם נבוכה מזה.

הייתי רוצה שתתקני את נקודת המבט שלך... כל עוד אין משיכה מינית או מחשבות מיניות, אין חשד לקשר מיני.

את מאד מבולבלת וקשה לך. אני חושבת שהורייך לא יודעים כמה קשה לך ואולי לא יודעים על הפחד שלך מבובות וכמה את מרגישה רע. מאד כדאי שתשתפי אותם בחלק מהדברים, לפחות אלה שאת מוכנה לספר להם. אמרי להם שאת מאד פוחדת ושזה מקשה על חייך ושאת רוצה שיקחו אותך לטיפול.
בגילך אפשר מאד להתבלבל מעניינים של אהבה ומין. בכלל לא בטוח שאת לסבית גם אם את מאד אוהבת את המורה שלך. נערה יכולה לאהוב מאד ואפילו להימשך למישהי וזה יכול להיות אירוע חד פעמי ולא קובע. אל תדאגי מדי בקשר לזה.
אן את עונה לי אני מבקשת שבמכתב הבא תנסי לכתוב בצורה קצת יותר ברורה בלי כל האותיות החוזרות כי זה מקשה על הכתיבה.
דניאלה

לדעתי עלייך לפנות לטיפול באופן דחוף כדי לקבל עזרה. אם אין באפשרותך לפנות לטיפול פרטי את יכולה לגשת לרופא פסיכיאטר או לפסיכולוג בקופת חולים.

ההסטוריה של האנושות מלאה בבובות שסימלו פחד ואימה - דלחלילים, גלמים בעליות הגג, האלווין (החג הנוצרי), תחפושות שונות ובובות וודו, טקסים מאגיים בתרבויות המזרח עם בובות ובתרבות שבט המאיה... בובות אימה מקסיקניות, ועוד ועוד ועוד.... זה מה שנקרא ארכיטיפ אנושי. כמו שבני אדם מפחדים מג'וקים ,כי הם מעבירים מחלות, ומנחשים ואריות, מפלצות ושדונים שהוצגו בהצגות בימי הביניים בצורת בובות....

את לא צריכה פסיכיאטר לדעתי, מספיק פסיכולוג טוב ונעים שילבן איתך את הנושא...


ועוד הערה למנהלת הפורום-
יש פה משתמשת שכל הזמן מנצלתהודעות כדי לשווק איזה מטפל מסויים בשיטה מפוקפקת...
אולי כדאי להפסיק את זה? זה לא ראוי ולא מתאים

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href=SelectedForum.aspx?ForumID=177 id=link]פסיכיאטריה[/a].

שלום שפי
לא ברור לי אם היו לך בעבר חברים או חברות טובים, או בן זוג
אם כן, כדאי לחשוב מה היה אז שאיפשר זאת ואיך משיגים תנאים דומים
לא ברור אם זו ממש חרדה ממצבים חברתיים
או ביישנות רבה
אם את מרגישה שאינך מצליחה ליזום יותר
את יוכלה לחפש לה קבוצת תמיכה של בני גילך ששם תוכלי לשתף בקשייך
לקבל תמיכה
ולתרגל דינמיקה עם אנשים נוספים
אם זו חרדה
אפשר לפנות לטיפול המתמחה בהפרעות חרדה
בהצלחה
סיגל לוי

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href=SelectedForum.aspx?ForumID=177 id=link]פסיכיאטריה[/a].

שלום לך
יתכן שאת סובלת מחרדה חברתית
קראי על זה יותר ותראי אם זה מתאים למה שאת חשה
נסי להתמודד בעזרת תמיכה למשל מהחבר
או לדרבן את עצמך לבוא לאירוע ואולי לא להישאר הרבה זמן
ואם זה ממש לא מצליח
אפשר גם לפנות לטיפול בנושא
בברכה
סיגל לוי

שלום רב
פרידה מחיי נישואין עם ילדים היא תהליך קשה
הרבה זכרונות שהיו גם חיוביים
ילד משותף ואחד שבדרך שלא יכיר אתכם יחד
חששות לגבי העתיד
ומצד שני אלימות שאי אפשר להמשיך הלאה
אני חושבת שיש בך המון כוח
לא לתת לדינמיקה של האלימות להמשך
לא להקלע למצב של פשוט לסלוח
או להאשים את עצמך במה שקרה
אמנם את לא מרגישה כך עכשיו
ובאמת ההתמודדות קשה
אבל אין זה אומר שאין לך את הכוחות לכך
שלא צפוי בהמשך הדרך גם עתיד טוב יותר לך ולילדיך
מאד חשובה כעת תמיכה
משפחה
חברים
אולי גם טיפול
כדי לאסוף את הכוחות ולעבור את התהליך בשלום
מחזיקה לך אצבעות
סיגל לוי

אם שניכם הרגשתם שנהגו בכם שלא בסבר פנים יפות וחשתם לא נעים באירוע אין טעם ללכת לאירוע נוסף. אם הקשר אתם משמעותי עבורכם במידה כזו או אחרת, אולי כדאי לא לנתק את הקשר באופן חד צדדי וניתן ליצור הזדמנות ולומר שהרגשתם התעלמות או זלזול בכם, וזה היה לכם קשה ולא נעים לראות מה תהיה התשובה ולהחליט איך להמשיך משם.. לפעמים כדאי לתת סיכוי נוסף, אך בוודאי אין טעם להיות במקום בו לא טוב לנו.

חג שמח

שלום
נראה לי שתגובתי היא יותר אינטואיטיבית ממקצועית
איך שאני מבינה קסם אישי, זה משהו שכנראה יש לאנשים מסוימים יותר מאחרים
כריזמה
אבל בכל זאת, אפשר לפתח המון המון מיומנויות שעוזריות לנו
לגשת לאחרים באופן יותר פתוח
לחייך
ללמוד להאזין
לחזק את הביטחון העצמי
וכו וכו
יש אנשים יותר מופנמים ויש יותר מוחצנים
אך בכל אדם (לדעתי) טמון קסם אישי
לא תמיד הוא מאמין בזה
לא כל אחד מסוגל להבחין...
סיגל לוי

שלום רב לך,

יש הרבה אנשים שמפחדים מאינטימיות אפילו אם היא בכוונה טובה וללא כוונה רומנטית,
יש הרבה מאד אנשים שנרתעים גם ממגע של אחר.

את יכולה לתפוש איתה שיחה ולהסביר לה את הפחד שלך
ושאת מעדיפה שלא תרעיף עלייך יותר מידיי חיבה
או שלחילופין תלמדי להתמודד עם הבעיה ולראות למה זה קורה.

יש מה שנקרא Contra Fobic Behavior ופירושו שאנשים עושים דווקא את ההפך
מכפי שהפחד מורה להם, כמו למשל מי שמפחד מדם הולך ונהייה מנתח,
או מי שיש לו פחד קהל הופך להיות מרצה...

בהצלחה !!!

בינתיים המצב של אחת החברות הטובות שלי הדרדר. היא בדיכאונות כל הזמן ומעשנת גראס בכל דקה שאפשר, אני לא זוכרת את הפעם האחרונה שראיתי אותה פיכחת, ובשנה האחרונה היא הפכה להיות יותר ויותר עויינת ועצבנית עד שלפני כחצי שנה זה הגיע לפיצוץ נוראי בינינו בערב אחד הזוי שאני עד עכשיו לא מבינה מה קרה בו, שגרר אחריו סדרה של התכתבויות בפייסבוק שבה הסברתי איך דברים נראו בצד שלי וניסיתי להבין אותה (כי להתעמת איתה בחי זה להכנס להוריקאן שאין לי סיכוי מולו) שהתישו אותי נפשית ולא הביאו לשום דבר.
בינתיים התקרבתי, גם בזכות פייסבוק, לידיד משותף שלנו שניסה נורא לגשר בינינו, וכמובן לא הצליח.
לפני כמה שבועות הבחור הראשון שסיפרתי עליו הציע לי לצאת. יצאנו פעם אחת והוא לא רצה להמשיך.
כרגע אני מרגישה שאני פשוט דוחה אנשים והדרכים היחידות שבהן אנשים נשארים איתי בקשר זה אם אני כופה את זה עליהם או אם הם רוצים או צריכים משהו ממני. אני כל הזמן רודפת אחרי אנשים ובכל זאת תמיד אומרים לי שאני מרוחקת.
נהייתי תלויה באינטרנט כי שום דבר לא קורה בלעדיו, אבל ברגע שאני נפגשת עם האנשים פנים אל פנים, הכל מתייבש..
אני נורא משתדלת להאמין שמי שבקשר איתי הוא שם כי הוא באמת מחבב אותי, אני נורא משתדלת להאמין שאכפת לאנשים ושאני לא צריכה לפחד כל הזמן שיעזבו אותי. אבל הם כל הזמן עוזבים.. שום דבר לא מחזיק אותם שם.
ועכשיו עוד מישהו שחיבבתי מתחיל להתעלם ממני. אני שוב רודפת אחרי מישהו, ממש משתדלת לא לעשות את זה אבל גם לא רוצה לקפוץ למסקנות אז מדי פעם אני אומרת לו שלום במסנג'ר והוא די שיתף פעולה.. אבל עכשיו הפסיק.
זהו.. אני צריכה עצה, מה אני צריכה לעשות כשאני מרגישה ככה?
נהייתי כבר כל כך מעיקה באיך שאני מדברת עם הידיד שלי מהאתר היכרויות, הוא תמיד סבלני לשמוע את כל השליליות הזאת ממני ובגלל זה הוא חוטף את זה מדי פעם, והמזל שהוא לא נבהל בקלות, אבל הוא גם לא יהיה שם אם אני לא אכפה את זה עליו, הוא סתם נחמד.
עם הבחור שיצאתי איתו לפני כמה שבועות דיברתי, וסיכמנו שאנחנו ידידים אבל יש לי כל הזמן ספקות בקשר לכוונות של אנשים ומצד שני אני גם חושבת שאני כופה את הידידות הזאת עליו, וגם היא כמו תמיד תתמוסס, כי מה שהחזיק אותו שנה וחצי בקשר רופף איתי זה שהוא רצה לצאת איתי, וגם ככה בתור ידידה אני כנראה לא שווה הרבה.
אני מרגישה שאין לי יותר מוטיבציה לצאת עם אנשים, אין בזה טעם ואין לי יכולת וזה מביא לי רק כאב. אני לא רוצה להיות כזאת מרירה. מדי פעם יש לי רגעים של אופטימיות, כשאני מנסה לשכנע את עצמי שדברים הם לא כמו שהם נראים לי, אבל כל פעם יש נפילה, ואני לא יכולה לחיות ככה יותר. שום דבר לא יציב. אני בקושי מסתדרת בלימודים, המשפחה שלי מפורקת כבר ממזמן וגם ככה אף פעם לא הייתי קרובה אליהם, והדבר היחיד שחשבתי שתמיד יהיה לי זה שתי הבנות האלה שאני כל כך אוהבת, וגם זה התפרק. אני לא יודעת במה להיתלות.
זהו. תודה אם הגעתם עד כאן.

אמרתי שהידיד שלי מהאתר הכרויות לא יהיה שם אם אני לא אכפה את זה עליו בגלל שכשאני לא פונה אליו הוא לא פונה אלי. אמנם היתה תקופה שהוא הזמין אותי פה ושם לדברים עם החבר'ה שלו, והייתי באה אבל הוא הפסיק. הוא גם רצה שאני אקפוץ לבקר אותם בבית שלהם אבל לא באתי כי זה אומר לשבת לשתות תה ולשתוק איתו ועם חברה שלו..
זהו. שוב תודה מראש.

כן, קראתי את הכל... החיים מורכבים, יש בהם חברויות,
עליות וירידות, פרידות, אכזבות וכל מיני דברים לא צפויים.

לפעמים כשקשה לנו להתמודד איתם,
יש אולי מקום לערב אוזן קשבת אובייקטיבית,
איתה נוכל להתייעץ ולהתמודד באוירה מוגנת וסגורה.
אפשר לעשות זאת תחת המטרייה של הטיפול הפסיכולוגי,
או להצטרף לקבוצת תמיכה עם נושא משותף או שניהם גם יחד.

בהצלחה !!!

כתבתי הרבה, אני חושבת שזה נותן איזשהו מושג, אולי יש לך איזו עצה קטנה איך להתייחס לדברים? אפשר לראות שאין לי מושג, וכל התרשמות שתהיה לך היא יותר ממה שיש לי כרגע.

ואיזו קבוצת תמיכה היית ממליץ לי, ואיפה מוצאים דבר כזה?
אוזן קשבת יש לי אצל חברה שלי ושני ידידים, לשפוך את הלב אני יודעת לבד, אני צריכה שיכוונו אותי איך לא להרוס לעצמי, ואני לא רוצה לבזבז את הזמן והכסף שלי על מקום להתלונן בו על החיים שלי.
הייתי אצל פסיכולוגית כחצי שנה בזמן הצבא וזה מה שזה היה. גם בתקופת חטיבת הביניים הייתי בכמה פגישות שהיו חסרות תועלת. ידיד שלי אומר שזה תלוי בהתאמה לפסיכולוג אבל מן הסתם אי אפשר לדעת את זה מפגישה ראשונה ובסוף אני עלולה לבזבז הרבה זמן אנרגיה וכסף, סתם רק כדי לעבור כל חצי שנה לפסיכולוג אחר ובסוף להגיע למסקנה שטיפול פסיכולוגי זה לא בשבילי והיה עדיף שאני אתמקד בלהסתדר לבד כמו שעשיתי עד עכשיו, ורק ככה תמיד התקדמתי.

שוב תודה מראש.

שלום אדווה
תודה על המילים החמות בתגובה הקודמת.
תמיד טוב לשמוע משוב ועוד יותר טוב לדעת שעוזרים
את הנושאים שאת שואלת, כדאי וחשוב באופן אישי להעלות בפני המטפלת או המטפל שלך
זה לא שיענו לך באופן ישיר, אבל זה חומר נפלא כדי לעבוד איתך ולהבין מה מעסיק אותך, מה את מחפשת בקשר כי הקשר הטיפולי הוא כמו קשר לדוגמה בין המטופל לאדם אחר, קשר שאפשר להתבונן עליו ולהבין ממנו דברים
אני יכולה לענות לך תשובה אישית. איני מתחייבת שזו התשובה שכל פסיכולוג יעמוד מאחוריה
רגש הוא חומר הגלם של הפסיכולוג. הוא קולט רגש מן המטופל, הוא מרגיש דברים שונים בחדר הטיפול. לפעמים הוא אמפטי ומזדהה, לפעמים קורה שהוא מרגיש משהו חזק מאד וזה רגש שהמטופל כאילו עדין אינו חש והעביר אליו (זה נקרא הזדהות השלכתית) והוא צריך למצוא את הדרך והזמן "להחזיר" למטופל את הרגש שהפקיד אצלו ועדין אינו מחובר אליו
לעיתים קורה שבפגישה מסוימת המטפל פחות קשוב ופחות מרגיש
המטרה אינה להפסיק לפתח רגש, אלא להפך, לזהות אותו ולהשתמש בו בטיפול
המטפל צריך שמה שהוא מרגיש לא יפריע לו ליצור את המרחק הנכון כדי להבין, לתמוך ולעזור, ושלא "יפול לבור" ביחד עם המטופל ורק ירגיש איתו יאוש וחוסר אונים.
מטופלים נקשרים למטפלים. התלות הזו היא חלק מהתהליך, כפי שילד קטן תלוי בהוריו. הטיפול אמור להיות תהליך גדילה שבו המטופל יהפוך עצמאי, יתחזק, יקבל כלים מן המטפל ולא יזדקק לו לשם תמיכה בהתמודדות עם שאר הדברים בדרך.
גם מטפלים נקשרים מאד למטופלים שלהם. בדרך כלל יש מטופלים שיותר נקשרים אליהם ויש כאלה שפחות, זה מאד אישי ועניין של "כימיה". בהחלט יש מצבים שמישהו אינו ממשיך טיפול בשל חוסר כימיה עם המטפל.
ולשאלתך האם הסנדלר הולך יחף, פעם מטופל שאל אותי שאלה זו לגבי ילדי. השבתי לו שאני כמטפלת כמו מאמנת כדורגל, אך במשפחתי אני במגרש בתפקיד של שחקן. שחקן לא יכול בעת ובעונה אחת לשחק וגם לאמן את כל האחרים. זה תפקיד שונה. בקיצור, יש לנו בעיות כמו לכולם. יש מי שמתמודד איתן יותר טוב ויש כאלה שפחות. מאד שכיח שמטפלים ילכו לטיפול או הדרכה - כך גם מתפתחים וגם לומדים להכיר מקרוב את חוית המטופל
כאמור, כדי לך לא להתבייש ולפתוח שאלות אלו עם המטפל או המטפלת שלך
תלמדי מכך המון על עצמך בסופו של דבר
בברכה
סיגל לוי

שלום גילי
אני חושבת שכדאי לך לבדוק
האם יחס האחרים אליך לא טוב רק בקבוצה מסוימת
האם את מוצאת את מקומך החברתי במקומות אחרים
האם את חשה שמתייחסים אליך אחרת במקומות אחרים
נראה שאת רוצה להראות להם שאת כועסת
האם עשית משהו שגרם לכך שיתיחסו אליך ואל בעלך באופן כה שונה
האם את רוצה להענישו
על אלו יעזרו לך להבין האם זו חברה לא נעימה בשבילך ואז אולי נכון להמצא בחברה שטוב לך בה
או שאולי יש משהו בהתנהגותך שמרחיק ממך אנשים, או שאת מפרשת שאנשים מתרחקים ממך
אולי מודעות לנושא תעזור לך להחליט כיצד לפעול
בברכה
סיגל לוי

שלום אהרון
אין גיש חד משמעית
יש בני נוער שתרופות הצילו את חייהם
יש כאלה שנעזרים בתרופות
ויש כאלה והמליצו להם והם אינם נוטלים תרופות
חשוב לראות איך הוא מסתדר
האם הוא מתאושש
מה תומך בו
האם הוא בטיפול אחר מלבד תרופות
ואפשר גם לעשות תקופת ניסיון (בהתייעצות עם הרופא, כי לתרופות לקוח זמן להשפיע)
ולראות כיצד הוא מגיב לטיפול התרופתי
האם זה עוזר לו
מקוה שעזרתי
סיגל לוי