פורום פסיכולוגיה - יש לך שאלה?

שמי אלון בן 31 מהנדס מחשבים, לפי דעתי לא יודעה אך להתנהג בחברה, כפי הנראה מחוסר ביטחון נמוך אשר יוצר לי בעיה ביצירת קשרים חברתיים,מציאת חברה, מציאת מקום עבודה טוב.

לדוגמה:
>כאשר אני נמצאה בסביבה ואני רוצה לפתוח בשיחה עם בחורה, אני מרגיש "ריק" לא יודעה מה להגיד.
>בראיונות עבודה (מאז סיום לימודי עבדתי ב-3 חברות במרכז) בתחום המקצועי אני מרגיש מאוד מקצועי, אבל בשאלות מסביב, בשאלת "השכר" לא יודע כיצד לענות, דבר אשר גרם שבכל מקום עבודה השכר היה נמוך יחסית לשוק או חברים לעבודה (צוות).

מה לעשות?

>>>>>האם שיחה עם פסיכולוג תעזור או שעדיף קבוצות תמיכה שונות. חשוב לי לציין שלפני 5 שנים הלכתי למספר מצומצם של פישות אצל פסיכולוג (פרטי), אני אישית הרגשתי כבר בפישה ה-3 ביזבוז זמן בגלל שאני לא מתקדם לשום מקום.
בעיה נוספת שבגלל הפגישות שהייתי, קשה לי להבין אך פסיכולוג יכול לעזור לי.
מצד אחד חשבתי ללכת על פסיכולוג פרטי,(בגלל המקצועיות וגם בגלל הסודיות), אבל אין לי כסף.
מצד שני אם אלך לרופא המשפחה ולבקש הפניה לפסיכולוג ציבורי, אהיה יותר "חשוף".

>>>>>>מה אם קבוצות תמיכה (שמעתי פעם ברדיו שיש דבר כזה),אשמח לקבל המלצות

שלום אני לא יודע אם אני נמצא במקום הנכון אבל אני מרגיש שאני חייב לפרוק את המטען הזה.

אני נמצא בסוג של משבר , אני ובן הזוג שלי נפרדנו לאחר 3 שנים, במקור אני מצפון הארץ אבל כרגע גר בתל אביב.

לפני חודש הוריי פירקו את ברית הנישואים בינהם לאחר 23 שנה, אני אח בכור לעוד 6 אחים תחתיי,

הרגשות שלי חצויים ל2- אני מרגיש צורך לגור עם המשפחה בצפון כדי להיות שם בשביל אמא שלי ואחיי הקטנים כי אני יודע שלא קל להם ואני מרגיש צורך להיות שם ומצד שני קשה לי לוותר על החיים כאן בתל אביב כי יש לי כאן הכל , אך עדיין מרגיש תלות ריגשית לאמא שלי. אני לא מצליח להגיע להחלטה ואני מרגיש שאני מאבד כל כיוון וזה מטריד אותי המון !!!

בבקשה עזרה מודה לכם מראש- אביאל

שלוום D:
קרו לי בשנה האחרוננה הרבה מאוד דברים.[2 הדרדות מיניות,ניסיון התבדות,גיליתי שאמא צריכה השטלת כלייה ועוד..]
ואני תמיד מדחיקה אותם הצידה ומעדיפה לשכוח
ולא להתייחס עליהם יותר מידיי.
ותמיד אני נראה שמחה,ולא מראה את כל מה שעובר עללי.
אומרים לי שבגלל שאני מדחיקה זה לא נותן לי להתבגר
ואני עדיין ילדה וזה ממש לא נכון אני לא חוושבת ככה,
זה רק מי שמסתכל מהצד ואומרים לי שעד שאני לא יטפל בזה
ע"י איש מקצווע אני עדיין יהיה תקוע.
מה אני יכולה לעשות ?
אשמח לתשובה.

אני מרגישה כל כך מתוסכלת ברמות שאני מסתגרת בבית. אני חסרת ביטחון ברמות על אני מדברת עם בנאדם ואני מנסה ומשתדלת לדבר בביטחון אבל מרוב שאני חושבת על זה כל הזמן אני לא מצליחה לחשוב על מה אנחנו מדברים אלא רק על איך שאני אתנסח. ההרגשה העצמית מאוד חשובה וקשה לי להיות אני עצמי, איכשהוא אני מנסה לרצות את כולם, ואני פשוט לא מצליחה להיות אני עצמי.
רק בבית עם המשפחה. יש לציין שבתיכון זה לא היה לי. אני בת 19 בשירות צבאי ומרגישה חוסר ביטחון ברמות. לפעמים יש לי הבזקים של ביטחון עצמי אפילו מופרז ואני נהנת מזה וכייף לי ולפעמים זה לכיוון ההפוך אני כבר לא יודעת מה לעשות. עם אני אספר למשפחה שבגלל זה אני רוצה ללכת לייעוץ ילעגו לי ויגידו שאני פרנואידית. בנוסף, כתוצאה מהחוסר ביטחון אני דיי מסתגרת בבית אני מפחדת להיחשף לאנשים כדי שלא יחשבו שאני טיפשה וחסרת ביטחון. אני נראית לא רע ואני אמורה להרגיש בטוחה בעצמי אבל אני לא. אני חייבת עזרה כלשהיא!
אני מוצאת את עצמי מגמגמת עם החברה הכי טובה שלי מרוב שאני חסרת ביטחון דברים שלא קראו לפני כן! בלבול במילים וכו'.
תודה

הי, לפני כמה חודשים עזבתי את מקום עבודתי זה כמה שנים לטובת עסק של טיפולים. אני מאוד אוהבת את התחום והתרגשתי לקראת השינוי. בעקבות כך גם עזבתי את מקום מגורי מזה 10 שנים, בקיצור כל אורך חיי השתנה.
כשירדה ההתרגשות מכל מפרדות והמעברים נותר בי חלל ריק, שקיוויתי שאם הזמן יתמלא בדברים חדשים. אך החלל העיר בי פחדים עמוקים. מלמצוא מעגל חברים חדש באזור המגורים החדש. פחד מאיפה אני מתחילה להרוויח כסף כעסק עצמאי. פחד להתמודד אם העולם מנקודת מבט אחראית יותר בוגרת יותר. פחד מלהיות לבד אחרי שהייתי רגילה לשהות שעות רבות בין אנשים. פחד מלגבות את ההחלטה שלי בעיני הורי ומשפחתי שמאוד מעורבים וכמו כל משפחה יש להם תמיד מה להגיד.
עם הזמן הפחדים רק גוברים אני מאבדת את האומץ לפעול ואולי גם בכנות קצת מתעצלת. אני מוצאת שמאוד נוח לא לעשות מאום, מה שהפתיע אותי לגלות על עצמי.
עולות בי ספקות האם זה התחום שבו אני רוצה לעסוק? האם הוא מספיק רציני? האם הוא מספיק מכובד? האם אפשר באמת לעשות מזה כסף למחייה? האם אני מספיק טובה? האם זה באמת מה שאני הולכת לעשות כל החיים?
אני מאוד מבולבלת וחווה עליות וירידות במצבי הרוח ובמצבי החרדות, אני מרגישה כי יצאתי מהאיזון שלי מה שגורם שוב לפקפק בכישורי להיות מטפלת. למרות שאני בטיפולים אני מתמסרת ומתמלאת מעצם היכולת שלי לעזור. אל אני מפחדת כי העומס הרגשי שלי מונע ממני להיות קשובה מספיק למטופלי.
אני מצד אחד מאוד שמחה מהשינוי ומצד שני מבוהלת לחלוטין אני איני יודעת כמה זמן התהליך הזה יקרה ואם הוא טיבעי או שאולי לא קורצתי מהחומר הנכון?
אני צריכה עזרה ועידוד רבים ומרגישה תלותיית וטיפשית, אני מפחדת כי הערכה של אבי אלי נפגעה ויודעת שזה שייך אליו לגמרי, אבל זה גורם לי לעוד דאגות.
אשמח לתגובה כנה
תודה

שלום,
זקוקה להמלצה עבור פסיכולוגית טובה באיזור ראשון לציון, אפשרי גם חולון ות"א. תודה רבה!

שלום וברכה,

קיימת בראשי מחשבה שלא יוצאת ממני על אדם מגעיל ומזלזל שגורם לי להרגיש רע, להרגיש מושפל ומבויש. עבדתי במקום מסויים במשך חודש ומי שהיה אחראי שם היה פשוט בנאדם מתנשא, מתייחס בזלזול, גס רוח, בוטה וכו'. אחרי תקופה של חודש החלטתי לעזוב את העבודה, גם בגלל דברים אחרים אבל בעיקר בגלל היחס שלו. עברו בערך חודשיים מאז, ואני מרגיש שדי נפגעתי ממנו, מרגיש די מתסוכל ומושפל. אף פעם לא הרגשתי כך. לא יודע איך אחרים הרגישו כלפיו, והיו מקרים שחשבתי להעיר לו על כך, אבל בחרתי להבליג ולהתעלם, ובדיעבד אני מרגיש די מתוסכל שלא הערתי לו. בנוסף היה עוד מקרה ששנינו היינו צריכים לבצע משימה ביחד, ועצם זה שלא חיבבתי אותו ולא הרגשתי נוח בחברתו ולא הערכתי אותו כאדם, לא בקשתי ממנו עזרה ואני זה שביצעתי את רוב העבודה, והוא לא הציע את עזרתו ופשוט התעצל. וכמובן שאני מרגיש תסכול רב, "פראייריות" וכו'. והוא פשוט כבר כמעט חודשיים שלא יוצא לי מהראש ואני מרגיש כלפיו זעם נוראי. ומרגיש רע וחוסר אונים. ובאמת שלא יודע מה לעשות. לא יודע איך שאר העובדים הרגישו כלפיו, אבל נראה שאני קבלתי את זה הכי חזק. לא יודע מה זה אומר ומה זה מעיד עלי.

אני בחור צעיר שסובל ממחלת לב אני מושתל דיפיברילטור וסובל מאי ספיקת לב של 25% ומועומד להשתלה ליפני כחודש ניסיתי להיתאבד עם כמות עצומה של כדורים ולא הצלחתי אני כל היום בחרדות אני לא ישן כבר בלילה אני כבר לא מתפקד כמו שצריך התחלתי לרמוז לחברים שלי שאין לי כוח יותר ושפעם הבאה שאני ינסה זה כבר לא יגמר בבית חולים היום אני כבר לא פוחד לנסות למות פניתי לאברבנל אבל הם לא ממש התיחסו ברצינות אמרו שיש להם בעיה בכוח אדם בבקשה אני מרגיש שהחיים בורחים לי אני כל הזמן חושב איך להצליח בפעם הבאה בבקשה אני מתחנן תעזרו לי כי אני כבר לא יודע מה לעשות

שלום,

אנו זוג נשוי באושר+ ילד מקסים בן שנתיים
יש ביננו תקשורת פתוחה וזורמת ,יחסים המבוססים על כבוד והערכה.

אך ישנה דילמה מעיקה עד בלי די:
ההורים שלי מתערבים לנו בחיי הנישואין באופן חונק ומנסים להפריד.

למשל: לאחרונה החליטו הורי שהם מעוניינים לבצע שיחה ביני לבינם והדגש הוא על כך שאישתי לא תופיע בשיחה ,הם אמרו זאת גם לאישתי בצורה חד משמעית.

ברור לכולם ובל נהיה תמימים שהיא וכל מה שמפריע להם יעלה בשיחה ואיני מוכן לשיחה מאחורי גבה בשום אופן.הם מתעקשים. אין עם מי לדבר!!!

מה דעתכם?

שלום,
אחי במצב נפשי קשה. מאז שהוא השתחרר מצה"ל הוא סובל מעליות וירידות קיצוניות במצב הרוח ולעיתים מאבד קשר עם המציאות. פנינו למספר לא מבוטל של פסיכולוגים, אך המצב לא משתפר כבר כמה שנים. היה גם נסיון תרופתי שלא צלח.
שמענו שיש כמה מקומות שבהם חיים בתנאי פנימיה ומיועדים למצבים שכאלו. אשמח לשמוע אם אכן הדבר קיים, מה המקרים שלהם הם מיועדים, ומה תנאי הקבלה?

תודה

לאמא שלי בעבר הייתה בעיית שתייה. בוא נגיד החיים שלה מנקודת המבט שלי לא ממש מזהירים, היא מגדלת אותי ואת אחי לבד ויש לה חובות מאוד מאוד גדולים בהוצאה לפועל, כמה מאות אלפי שקלים. היא לא יכולה לצאת מהארץ, גנבו לה את הפרנסה לפני איזה שנתיים ועד שחוזרים לשגרה שוב עולות בעיות ואני רואה אותה וקשה לי. אנחנו היחידים שמסבים לה אושר. אני בקשר נורא טוב עם אמא שלי וכל הרע שעברנו גרם למשפחה להתאחד יותר...
מה שכן, אמא שתתה הרבה פעם, כמעט כל יום והרבה, הייתה משתכרת ואנחנו היינו סובלים מאוד, לא פיזית אלא נפשית, היא הסתבכה המון פעמים בגלל זה ואנחנו ספגנו המון רע. לאחרונה היא התחילה לשתות שוב וכמה שאנחנו אומרים לה לא זה לא עוזר. יש לה חבר שגר באמריקה שהגיע לארץ בשבילה אך חזר אחרי שבועיים, טוב לה ובכל זאת היא שותה. אני אפילו חושבת שהיא התחילה לשתות מחוסר ביטחון שדיברה איתו במחשב. המצב שלה נורא קשה כלכלית ואני מנסה כמה שיותר לתמוך, אבל זה בעייתי כי היא נמצאת עמוק עמוק בבוץ, אני לא יודעת מה לעשות עם האלכוהול, כלום לא עוזר ואם זה ימשיך זה יהפוך להרגל...

מה לעשות?

שלום ,
רציתי לדעת אם אפשר לקבל איזשהו טיפ או עצה מכם .
אני בחורה בת 30 . עברתי שנה שלא איפשרה לי לנהל חיים תקינים בגלל פגיעה פיזית .
עכשיו אני בסדר (קצת צלקות...) ונורא רוצה לחזור לצאת ולהכיר בחור אבל נורא קשה לי . אני נכנסת לאתרי היכרויות מסתכלת על פניות ובזה זה נגמר .
אני לא מצליחה לעבור לשלב של לתת טלפון ולשוחח כי זה פתאום כ"כ לא מוכר לי . עברה שנה מאז יצאתי עם מישהו וזה נראה פתאום נורא מפחיד ומאיים אבל כמה אפשר להישאר כך...
בתודה מיכל

אני אשה בוגרת,,אנטליגנטית ולמרבה האירוניה סימפטית
ונעימה, ועם זאת מאד לבד,,,,בזמן האחרון הגעתי למצב שהבדידות
לא כל כך מציקה לי,,וזה מפחיד אותי שהשלמתי עם מצבי.

למען האמת הרבה חברות אני חיפפתי,,וגם חיפפו אותי,

הגעתי למסקנה שעדיף לי להיות לבד, ולא עם חברות שמעצבנות אותי
ולדעתי לא מתיחסות ביושר והגינות,

יעצו לי לחפף ולסגור עין ,אבל אם נעשה לי עוול ,אני מאד מתקשה לשחק בכאילו
להמשיך להתחבר, למרות הרגשת הדחיה,
אני אדם הגון וישר וזה מאד מקשה עלי , להיות צבועה,

הדרך שבחרתי האם תזיק לי בעתיד???
למרות שכיום יש לי המון עיסוקים וטוב לי עם עצמי.

שלום יפעת,
בקשר להודעתי הקודמת - זה אכן כבר נעשה למחשבות טורדניות וכפייתיות שמשפיעות על אורח חיי, מכניסות אותי לחרדות וכעסים פנימיים שאיני מצליח להתגבר. איני מרוכז ומרגיש נורא.

אנא ייעצי לי מה לעשות.

תודה.

אנחנו שני זוגות שנוהגים לבלות יחד, מועדונים וטיולים. לאחרונה חל נתק ביחסי עם אשתו של הזוג, ולא ביוזמתי. עלי לציין שאני נראית טוב יותר ממנה (רזה), אלא שאני חשה במבטיה כלפיי שזה לא מה שהיה. ניסיתי פעם אחת במרומז לומר לה ש"לא נוח לי להיפגש כי הרגשתי שהיא עושה לי פרצויפים, אך היא נשבעה לי שזה לא כך ושאולי רק נדמה לי. אבל אני רואה טוב את ההבדל וזה התגבר יותר כשבעלה משוחח אתי על כל מיני נושאים, כמובן בפורום של ארבעתנו, אף פעם לא ביחידות. אני מצידי לא מעוררת מצב כזה. להיפך אני נמנעת מכל קשר שיחה אתו, כדי שהיא לא תכעס למרות שהוא איש חביב ומעניין, אבל בגללה אני לא עושה זאת. מצד שני, האינטואיציה שלי אומרת לי שלא כך מתנהגים, ושהכי נכון שאהיה אני ולא אנסה לרצות אותה. הדילמה קשה: האם עלי להמשיך להתנהג רגיל, וכן לשוחח אתו.י ולצחוק אתו כמו שאני נהגתי לעשות? או להימנע מזה כדי לרצות אותה וכדי שהקשר לא יתנתק ונמשיך לצאת ביחד. אני די כועסת על כך כי אני באמת לא אשמה ולא עשיתי כלום כדי למשוך אותו לכיוון שלי. לא מוצא חן בעיניה שהוא משוחח איתי מה לעשות?