פורום פרידות, גירושין, בגידות - יש לך שאלה?

אתה רק בן 22, ומדובר באהבה ראשונה וקשר ראשון, זה אולי לא נכון להיקשר לכל החיים מגיל 17, וייתכן שחברה שלך לשעבר הבינה את זה, ולדעתי בצדק.
חייבים לחוות עוד קשרים ועד מערכות יחסים, כדי לא להתחיל לחשוב בגיל שלושים או ארבעים, "מה הפסדתי?".
יקח לך זמן, אבל אתה תמצא אהבה חדשה ולא פחות סוחפת, וה בעצם מה שיעור לך לשים את הקשר הקודם בקונטקסט המתאים, אהבה ראשונה שהיתה ונגמרה.

אנא פני לע"ד

שלום לך הזויה..

תסלחי לי על ההקדמה איך את חושבת בכלל לוותר על משמורת על הילד? מתוך נוחות? אגואיסטיות? את לא תיסלחי לעצמך לעולם על מעשה כזה..ובטחו גם הילד!
בעלך חייב במזונות וכלכלת הילד בנוסף דמי מדור. אם השיקול שלך כלכלי תבקשי מזונות זמניים שהמינימום הוא כ-2,500=3,000 שח לילד אחד.

תילחמי אל תוותרי ולו למען הילד.

שלום לך
אחרי שהתגברתי על התגובה הראשונית שהיתה פחות או יותר מה שדני ענה- אני מודה שדי עצוב לי לקרוא את ההודעה שלך.
אני מניחה שחווית- או שאת חווה כעת משבר, דיכאון, סערת רגשות עצומה בנוסף למצב כלכלי קשה ואורח חיים תובעני - כל אלו ביחד גורמים לך להכריז הכרזות ולקבל החלטות שיש סיכוי גדול מאוד שתתחרטי עליהם במשך כל חייך. אחרת אין מצב נורמלי (ואני לא שוביניסטית) שאמא תוותר על הילד שלה. באמת נשמע לי כאילו ההודעה שלך שייכת לפורום תמיכה נפשית.
יחד עם זה אני אגיד לך- למרות שאת נשמעת מאוד ברורה וכאילו כבר החלטת - יותר מהכל ההודעה שלך משקפת מצוקה מאוד גדולה. לא כתבת בהודעה אבל הזכרת שאת סטודנטית לכן אני מבינה שאת צעירה יחסית. חבל שלא סיפרת גם מה הרקע לקרע בינך לבין האבא- אבל ברור שהיה בעבר קשר כל שהוא שהסתיים במשבר. אולי הילד הפך להיות כלי התנגחות ביניכם, אולי הנוכחות שלו בחייך מזכירה לך את המשבר כל הזמן. אבל- יקירתי, את האחריות על הילד שלך קיבלת כשהחלטת להמשיך בהריון (תמיד יש אפשרות לעשות הפלה). הילד שלך- בן שנתיים - לא בחר להיוולד ולא בחר אתכם כהורים! ועכשיו- בלי שום קשר לאבא, כמה הוא נותן, מה הוא נותן וכולי - האחריות לצרכים הפיזיים והנפשיים של הילד התמים והמסכן הזה הם כולם עלייך!
החלטה לוותר על ילד לא נלקחת מתוך שנאה, התחשבנות או כדי להתנקם באף אחד אחר. הנזק הנפשי שיגרם לילד ו- כן- גם לך ילווה את כולם לאורך כל החיים.
מעומק ליבי- אני מציעה לך- קודם כל לבקש ולקבל עזרה- עזרה נפשית שתעזור לך להתגבר על המשבר הנפשי, עזרה משפטית שתעזור לך לברר על זכויותייך כבת זוג או כמשמורת משותפת. בדבר אחד את צודקת- לילד שלך מגיעים חיים יותר טובים מלגדול עם אמא או אבא שלא רוצים אותו. הצלקות הנפשיות והנזק הרגשי שישאר לו לכל החיים הוא עצום! ולכן אם אחרי הטיפול והעזרה שתקבלי עדיין תחליטי לוותר על הילד יש אפשרות למסור אותו לאימוץ- לאנשים שבאמת ירצו אותו ויהיו מאושרים עם ילד בן שנתיים.
בכל מקרה- עד שלא תעניקי שלוות נפש לעצמך אין לך ולילד שלך שום סיכוי לחיים נורמליים.
מה שלא תחליטי אני מאחלת לך בהצלחה - ובעיקר לילד שלך. :(

"אימוץ"???!! למה את מציעה אימוץ אם האימא מוכנה לוותר עליו יש לו עדיין אבא!! הצעה הזויה ולא במקומה!

אני מציעה אימוץ כפתרון אחרון ונואש. לפי מה שכתבה משתמע שגם האבא אינו מעוניין ולכן לטובת הילד בלבד- מגיע לו הורים שרוצים אותו. לדעתי זו הצעה הזויה יותר להמשיך לגדל ילד בהרגשה שהוא לא רצוי.

שלום אביאל,
השורה התחתונה שלך היא זו שעשויה באמת לעזור לשניכם....כתבת: ו"גם יתן לי עזרה מקצועית".
אני יכול לומר לך שלדעתי המקצועית, שניכם פוגעים זה בזה כי אתם עדיין כעוסים, אבל גם אוהבים... כגודל האהבה כן גודל הפגיעה, העלבון, והכעס.....
אתם באמת צריכים ללמוד כיצד להירגע, וללמוד לאהוב מחדש, במינון כזה שגם תוכלו לכעוס זה על זה לפעמים, כל זאת, ברמה ובאופן שזה לא יפגע בקשר שלכם, ובסוף להשלים....ואז הפיוס יהיה מתוק מדבש....
רוטרי יששכר מומחה לזוגיות מתגמלת, למיניות האדם, ולטיפוח האהבה.

ניסנו כבר כמה פעמים אבל אני חושב שהיא פיתחה סוג של הרגל... להיפרד שנוח לה ומה עם זה שהיא שכבה עם אנשים זה בסדר ?

השאלה היא מה אתה בעצם רוצה? האם אתה רוצה בהמשך הקשר איתה, באופן יציב, או שאתה רוצה להטיף לה מוסר על התנהגותה.....גם אתה ידעת להתנהג איתה באופן מביש....,אני יכול לעזור לכם להתקרב , אך לא למחוק את עברכם....
רוטרי יששכר מומחה לזוגיות מתגמלת, למיניות האדם, ולטיפוח האהבה.

אני מאוד אוהב אותה אבל כבר לא מאמין שמה שהיה פעם יחזור... היא מאוד שומרת על עצמה בשביל לא להיפגע. ובעצם היא מדחיקה את הרגשות שלה גם שהיא איתי והכל אני דיי בטוח שהיא מנהלת קשרים אם גברים אחרים.

אם היא תרצה לשמוע לייעוץ שלי, אז רוב הסיכויים ששניכם תהיו מרוצים. אם לא?! עליך לשכוח ממנה.
רוטרי יששכר

ניכנסתי לחשבון האינסטגרם שלה דרך חבר משותף שלנו(שדרך אגב היא חסמה אותי) וראיתי תמונה עם מישהו שהם היו ביחד סופש אבל היא אומרת שהם לא ביחד.

מה כדאי לעשות לוותר עלייה או להילחם ?

דבר איתי , אני אבחן את כל האפשרויות ואתן לך את העצה הכי טובה.
רוטרי יששכר

אני אוכל להחליט לאחר כל המידע שאקבל אותו ממך.
יששכר רוטרי
י

שבוע טוב יששכר היא התקשרה אליי ואמרה שהיא מוכנה שנלך לטיפול זוגי.

כל מה שנותר הוא לתאם איתי פגישה, ומשם הכול ישתנה לטובה.

היא יכולה רק עוד חודש יש לה תקופה עמוסה בנתיים מה אתה ממליץ לעשות לישמור איתה על קשר או לא ?

יש לי שתי המלצות, הראשונה: לתת לה להתגעגע במהלך החודש הקרוב,
השנייה: תאם איתי פגישה על מנת שאכין אותך לפגישה עמה בעוד חודש.
רוטרי יששכר

אפשר לדרוש מבן זוג להיות נאמן ולא להיפגש ולחוות אחרים.
אבל איך מונעים ממישהו לא לחשוב, לפנטז?
ברור שהבחור נשאר נושא לא פתור בשבילה, זה קורה כשקשר נגמר מכל מיני סיבות בפריחתו ולא מוצה עד תום.
במקרים שהכרתי דוקא נוצר קשר ומפגש עם האקס, דבר שדווקא חיסל את הפנטזיה לעד לנוכח המציאות מול הפנטזיה.
מצד אחד אתה לא יכול למנוע ממנה לפנטז.
עם זאת זה ממש לא הוגן כלפיך. לא הרבה היו מוכנים לחיות בצילו של אחר.
בתחושה שלי היא מבינה שאתה משלים עם הנושא בלית ברירה
אתה כבר שלה, ברור ומובן והוא בלתי מושג, בלתי פתור, מרגש.
אולי הגיע הזמן להיות קצת פחות ברור מאליו. קשה לומר אם זה המהלך הנכון בלי להכיר אותה ולשמוע את הצד שלה.
אני מבין שאתם מדברים וזה כבר טוב כדי לפתוח את העניין.
אם אתה מאמין במונוגמיה אתה תתקשה לחיות לצידה ולהתנחם בעובדה שלא קורה בניהם כלום רק בגלל המרחק וחוסר רצונו בכך.
תבדוק טוב טוב עם עצמך האם אתה יכול לחיות כך לאורך זמן.
היא במידה ומסכים יכולה להיפגש עם איש מקצוע שיבדוק איתה על מה זה יושב אצלה ואיזה צורך זה ממלא.
למרות שיתכן שהדמות שלו מעוררת מעט את מה שכבה בתוכה מזמן, אל לך להשלים עם המצב הזה במידה וזה מכאיב לך.

קיבלתי חוות דעת של גברים לפוסט שלי שעזרו לי לחשוב על כמה נקודות, אז אולי כאישה אני אנסה לעזור.אם אני מבינה נכון, מדובר בפנטזיה ולא בבגידה מוחשית. איך היא מתכוונת לחיות לצידו או לנהל איתו רומן? אני הייתי בודקת את דרישתה לזוגיות פתוחה, ואני אסביר למה כוונתי בעדינות, על מנת לא להכעיס נשים נוספות חלילה.... לנו,לנשים, יש כל מיני דרכים לבדוק כמההבעל / בן הזוג אוהב אותנו ומוכן להילחם עלינו. אם היית מסכים, יכול להיות שכאן היית מאבד אותה. פנטזיה לא הכרח חייבת להיות בעייתית, אבל התכתבויות מאחורי הגב כן.שאלת אותה למההיא צריכה את זה? הרי בחרה בך כבן זוג ועומדת מאחורי זה. גם מהשציינת לגבי תשוקה שירדה כבר כמה שנים בעייתית. אישה צריכה יחס. תנסה לקחת את ה לכיוון של למצוא דרך לרגש אותה ולהחיות. תחזר, תקנה מתנות.הוא אי שם בחו"ל, אתה כאן.אבל-אם תראה שזה הולך לכיוון אחר והיא ממשיכה, כאן יכול להיות שזהמשהו אחר. מדבריך עולה שהיא רוצה שתדע, ובוחנת עד כמה תהיה מוכן להילחם.יכוללהיות שאני טועה,אבל רק אתה יודע מול מה אתה מתמודד.בהצלחה!

שהיא אישה מודעת, בשלה שבאה לשיחות האלה מאוד ברורה.
היא בטוחה בו ולא אתפלא אם הוא ממילא מפרגן ומחזר אחריה.
אלא שלפעמים דוקא זה מה שקלקל, הכל עניין של מינון.
קצת לקראת וקצת לאחור.
אישה לא פועלת כך כדי לגרום לבן זוגה לקנא ולמשוך אותו, אלא בעזרת דמות ערטילאית והתנהגות מוחצת רק מעט.
ישנם דברים שמשיגים יותר נזק מתועלת ולכן לא הרבה אנשים יגידו שהם כמהים לאקס לאורך כל כך הרבה זמן.

שלום ירון,
מצב זוגיותך ממש לא קל , כי למעשה אתה נלחם בדמות חצי וירטואלית, שאפילו אינה מנסה להפריד ביניכם.(הואיל שהוא בחו"ל).
לא במקרה אשתך מפנטזת על האקס שלה....ואני מניח שזה לפחות משתי סיבות:
1. היא כנראה שהיא אהבה אותו, והוא זה שעזב אותה.
2. מאידך אתה לא מהווה אטרקציה עבורה, אינך מאתגר אותה, היא מחבבת אותך , ולא יותר.
אתה מבקש שאשתך תטפל בעצמה....אין דבר כזה!
היא התמכרה לפיטוזים שלה, כמו אלכוהוליסט לאלכוהול.
אם היא תרצה עזרה לטיפול, וגם אתה תצטרך להשתנות....זה ניתן לעשות.
רוטרי יששכר מומחה לזוגיות מתגמלת ולמיניות האדם.

את זה מה יש כרגע.
אולי את משרה אווירה נעימה בבית, עניין לילדים וגם לו.
את מציינת את אופציית הסקס, אם יש כזה, זה בהחלט תמריץ.
אולי את גם עושה ותורמת בבית למשל ניקיון, בישולים.
מי יודע אילו עוד תפקידים שרק הוא יודע שנוכחותך ממלאים.
קשה להגיד, מה שבטוח את רק אורחת ולא יותר.
אם זה לא מתאים לך, אל תהיי שם.
חבל למשוך את זה.

את זה מה יש כרגע.
אולי את משרה אווירה נעימה בבית, עניין לילדים וגם לו.
את מציינת את אופציית הסקס, אם יש כזה, זה בהחלט תמריץ.
אולי את גם עושה ותורמת בבית למשל ניקיון, בישולים.
מי יודע אילו עוד תפקידים שרק הוא יודע שנוכחותך ממלאים.
קשה להגיד, מה שבטוח את רק אורחת ולא יותר.
אם זה לא מתאים לך, אל תהיי שם.
חבל למשוך את זה.

זה מצב מאוד מוכר אחרי משבר אמון קשה.
הגבר דוקא מתקרב ונלחם
האישה אם היא דעתנית וחזקה, מאבדת עניין.
אני מאמין לו שמתחרט ומצטער כשעל כך המאזניים המשפחה שלו ואישתו.
אולי איש מקצוע (המלצה למטפל שהוא גם פסיכולוג) יוכל לעזור לך לבדוק עם עצמך מה את באמת רוצה לעשות.
אלא שאגיד לך רק זאת.
מרגע שפסעת אל תוך העולם הכואב הזה של משבר אמון, זה לעולם לא באמת יעלם.
זה ילווה אותך בכל יום.
בעלך הולך להיות אומלל, את תספגי המון מן האומללות הזו ותקריני אותה אליו בחזרה וחוזר חלילה.
את תצטרכי לבחור אם לחיות עם זה לצידך, או לוותר ולהתחיל דף חדש.
זיכרי רק שאין תעודת אחריות גם בפרק ב'!

תודה על התגובה.רק לא הבנתי,למה הוא יהיה אומלל? בנוסף, אתה איש מקצוע (יועץ) או זו דעתך? לא בציניות חלילה, פשוט המלצת על טיפול זוגי... אני לא ממש רוצה לטפל או לחפור בעניין, בטח לא כזוג. בא לי לברוח...אני רוצה את שמחת החיים שלי חזרה.יש לי 3 ילדים והחיים קצרים מדי בשביללהיות אומללים.... דווקא התשובה שלך יותר מושכת אותי לכיוון השני ולא לטיפול...טיפול אומר שממשיכים יחד,לא?

שיש לך דרך ארוכה לעשות.
ע"פ כתיבתך את ממש בהתחלה.
איני איש מקצוע, אך אני כותב הן מניסיון אישי והן מאינספור שיחות והיכרות עם זוגות מהם למדתי המון בנושא.
דוקא לאיש מקצוע זה לא ממש אתי לכתוב את מה שאני יכול.

התגובה מתחלקת לרוב לשני סוגים.
בן הזוג אשר יוצא למלחמה על בן זוגו לאחר משבר ועושה כל כדי להוכיח לבן הזוג שהוא יותר שווה ואיתו לא יחסר כלום.
ואת אלה שמאבדים עניין לחלוטין ונאטמים תוך שהם מרגישים חיים על זמן שאול בתוך הזוגיות מחכים שמשהו יקרה לכאן או לכאן ובדכ נתקעים כך.
במקרה הזה לרוב אלה הם אנשים שכבר קודם לא ממש הרגישו שהזוגיות שלהם היא מה שייחלו לה.
במקרה שלך איני יודע שכן הפוסט הפותח שלך אומר אחרת.
בכל מקרה בכדי למנוע סבל מתמשך לך ולבעלך, עלייך יהיה להחליט מהר שכן ההשתדלות שלו בשלב מסויים תהפוך למעמסה ואדישותך אליו תהפוך לעינוי ותסכול מהיעדר תגובה ממך.
בן זוג העובד קשה לרצות מאבד את האטרקטיביות והופך מעיק.
דבר שלעצמו הופך ל"מעגל קסמים" נוראי.
איך הרגשת במרוחק ממנו?
היה לך טוב? געגוע משהו?
זה מבחן חשוב להחלטה.

כנראה כתבנו במקביל....תודה רבה על ההתעניינות שוב. איך הרגשתי במרוחק ממנו? חששתי מאוד מהמפגש.לא חשתי געגוע אבל גם לא שנאה.אני חושבת ש"התאבלתי" באיזהשהו מקום על הגבר שחשבתי שהייתי נשואה לו.אהבתי אותו מאוד והערצתי אותו לפני המקרה.הייתי מאחלת לכל חברותיי בעל כמוהו ומחבריו שמעתי שהיה אומר אותו דבר...היה לי טוב עד הגילוי הנוראי הזה.כשנפגשנו פשוט ריחמתיעליו, אך הוא כבר היה נראה לי אחרת...לא חזק כמו שחשבתי שהיה.אני לא מצליחה להאמין לו הרבה פעמים ואומרת לו "טוב" או "בסדר" מבלי לחשוב יותר מדי על כוונותיו ודבריו.אני לא מדברת על זה עם אף אחד ואיתו כבר מיציתי את הנושא.גם לא נכון לטעמי להעלות אותו שוב בהתחשב בעובדה שאמרתי לו שסלחתי והחלטתי לחזור הביתה.אני אדם יציב, הייתי בטוחה שאדבוק בהחלטה וזה יעלם.לא חשבתי שארגיש ככה אחרי 4 חודשים.במיוחד כשהוא כל כך מנסה.הייתי בטוחה שזה ירכך אותי אבל הפכתי לגוש קרח...במיטה טוב לנו יותר כי אני פשוט עושה הכל לרצות אותו.הוא לא מטומטם, מבין שזו לא אני...פשוט הפכתי לרובוט ואין לי מושג מה אני רוצה. העניין הוא שאני לא בטוחה שאצליח לסמוך על אף גבר יותר ולכן אוליגם לאיהיה פרק ב'... לא יודעת....

את ה"אהבתי אותו"
זו אבן היסוד לכל זוגיות!
הרגש עוזר לנו להתגבר ולעיתים להתעלם מפגמים וחסרונות ולוותר זה לזו כשצריך.
שוב... איני פסיכולוג ואחרי מילה וחצי כאן בפורום לא באמת יכול לדעת אבל את מתקשה כרגע להתמודד עם האני שלך, עם עצמך.
את עוד לומדת להתמודד עם תחושות ומצב חדש.
אולי בעצם כרגע הוא בכלל לא העניין אלא את (?)
אולי את צריכה להחליט לא להחליט, פשוט לקחת את הדברים לאט בלי לדחוק בעצמך למהר לחזור למי שהיית.
חלק מחייך המוכרים הקודמים נתלש ממך ואת עוד בתקופת הסתגלות.
יש שנכון להם דוקא להתרחק כרגע ויש שקירבה והשקעה יותר טובה להם.
את חוששת להיות זו שעוקבת ,שבודקת. תבדקי עם עצמך טוב טוב אם את יכולה שלא להיות כי זו עבודה 24/7 כמעט וזה שואב ממך את כל השמחה והחיות.
תשאלי את עצמך אם את יכולה לחיות בלעדיו ואם את רוצה באמת.
האמון שהיה לעולם לא ישוב, מכאן זה הוא והחבר החדש, החשד.

צודק.הוא כרגע מתפקד כמו הבעל המושלם,פשוט לא מסוגלת להכיל אותו כרגע.הוא בחרדות, גם מודה.טוען שכל פעם שחוזר מהעבודה מפחד לא למצוא אותי. ואני מנגד מבינה אותו, אבל מפרשת את הפחד שלו אחרת-אולי יש לו עוד מה להסתיר והוא מפחד שאגלה בזמן שעובד..? הגדרת נכון-החבר החדש, החשד. לא יכולה לסבול את עצמי במחיצתו (החשד הכוונה), ולא בטוחה שאני שלמה עם העובדה שכביכול הסכמתי לשלם כזה מחיר יקר... אני יכולה לחיות בלעדיו.מאמינה שגם הוא יכול בלעדיי.השאלה אם אנחנו רוצים.המחיר שהוא משלם לטעמי פחות יקר, אבל זה לא ממש הוגן שאני אשפוט מי מאיתנו סובל יותר.כרגע ברור לי ששנינו סובלים.אבל מנסים. ברור לי שהוא רוצה. לגביי, לא יודעת.ימים יגידו כנראה. בכל מקרה מאור, נעמת לי מאוד, אתה אולי לא פסיכולוג אך כותב בצורה מרשימה ומאבחן מצבים יפה.איני יודעת במה אתה עוסק, אך מניחה שקשור באנשים. תודה על תשומת הלב והמענה.לא ברור מאליו.

קחי את הזמן נישמי עמוק.
אף אחד לא מחכה עם סטופר שתחליטי.
המשיכי לאהוב את עצמך והתייחסי לעצמך בהתאם.
את נשמעת מאוד מודעת ונבונה, אני בטוח שתמצאי את הדרך הנכונה לך.
תודה לך על המילים, שמחתי להיות אוזן קשבת.

כמו שציינתי,נעלמו התחושות.ברגע שראיתי את ההודעות הרגשתי בחילה וכאב בכל הגוף.בכיתי בלילה, ולמחרת קמתי נטולת תחושות ,ארזתי תיקונסעתי להורים (בעלי עבד משמרת לילה וחזר לאחר שכבר לא הייתי).מאז אני לא מצליחה להרגיש כלום. לא יודעת אם אני כועסת, שונאת/אוהבת,עצובה או שמחה מכך שהוא מתאמץ.אני מסתכלת עליו ולא מרגישה כלום... מלבד פחד.פחד שזה יהפוך אותי לאישה שאני לא רוצה להיות.זאת שמוטרדת, שואלת,עוקבת...אני אוהבת את עצמי יותר מדי כנראה...הייתי רגועה,שמחה והפכתי למשהו שאני לא יכולה לסבול.זה לא שאני לא יכולה לסלוח לו ,אני לאיכולה לסבול את עצמי מאז...

סליחה שאני מתערב...
זה שאת אוהבת את עצמך יותר מידיי....זה הדבר הכי טוב שמצאתי אצלך! אני בעד! תמשיכי כך.
-
לגביי שאר הדברים...
לדעתי את עושה לעצמך עוול בכך שאת אוטמת ולא מחפשת את המקום בתוכך - לסלוח...
ואת יודעת "לסלוח" זה קודם כל לעצמך. להבין שגם "לך" זה יכול לקרות.
-
ועוד נקודה שכדאי שתשימי לב אליה - אם ביום אחד את יכולה להרגיש שאת לא יכולה לסבול את עצמך...בעקבות מעשה של מישהו אחר...זה אומר דרשני.

זה אומר בן היתר שהזוגיות שהיית לכם שאת כ"כ משתבחת בה לא היית זוגיות יציבה כלל וכלל. לא בנויה כמו שצריך. וכמובן לא מתוחזקת כמו שצריך.

מה אני רוצה?

לבקש ממך - שתפסיקי להחמיר עם עצמך.
כתבת משהו על התאבלות - מצוין! תתאבלי על אובדן התמימות. על אובדן האמון.

עד שלא תסיימי את הפרק הזה בחייך. לא תוכלי להיות בשלה לבוא בידיים נקיות לזוגיות חדשה.

ראשית תודה על ההתייחסות.אני מבינה שכאשר אתה מדבר על "לסגור פרק" אתה ממליץ על סיום הנישואין?

לא בהכרח.

לסיים פרק זה כמו לסיים ציור. כעת את נמצאת באמצע. רצוי שתעבדי (מלשון עיבוד) את כל מה שעובר עלייך. ואז תקבלי החלטה נקייה.

לגבי פרק ב' - לפעמים אתה עוזב משהו רק כדי לגלות שהוא נמצא "גם" במקום אחר.

על ההסבר.אני בהחלט מבינה, אבל קשה לי להתחיל לעבד כי אני פשוט לא מרגישה כלום...צריך איזהשהוא רגש שיניע אותי לרצות לפתור את זה. תראה, רשמת שאני "משבחת" את הנישואין.אם זה מה שהבנת מדבריי, אקח אחריות, הרי אני רשמתי. כשהתכוונתי לנישואין טובים הכוונה היא שהיתה חברות טובה, תכניות עתידיות משותפות ותואמות, פרגון הדדי, כבוד ואמון(בזמנו).לא אמרתי שהיה מושלם, אף נישואין לא מושלמים גם אם נמשכו עד יומם האחרון של בני הזוג. היה בסיס טוב. עמד לצידי במשברים (בדיעבד גיליתי לצעריעל האופן בו הוא התמודד עם שלו) אך הרגשתי סה"כ בטוחה ומאושרת לצידו. כרגע לצערי זה לא המצב. אני מציאותית, רואה את יתרונותיו לצד המחסור הנורא הזהבמב שלטעמי הוא המרכיב הכי חשוב-אמון. מנגד, יש לי גם 3 ילדים...אוהבתאת עצמיאו לא, אני אוהבת אותם יותר... הוא אבא טוב, אבל אמא לא מאושרת זה גם לא משהו...ההתלבטות שלי היא רציונלית מדי ונטולת רגשות, ולזה לא ציפיתי מעצמי.האמת שאף פעם לא ידעתי איך אגיב לבגידה ולא ממש התעסקתי בזה.יכול להיותשעד עכשיו אני נמנעת מלהתמודד ופשוט מעבירה את הזמן....

אז קודם כל תודה על התודות. ותודה שאת מסכימה לשתף...לא מובן מאיליו.
אין לי כרגע זמן להמשיך את ההתכתבות אולי מחר אולי מחרשניים נמשיך...

רק אציין דבר אחד -
מניתוח כל מה שציינת עולה שנאטמת רגשית כלפיו. נאטמת גם כלפי המשך הזוגיות הנוכחית שלך. כאילו לא בא לך יותר.
האמת? שמותר לך להרגיש כך.
השאלה האם את רוצה שכך יהיה?
האם את לא חושבת שמשהו פה לא עובד?
-
ואני מוסיף בזהירות...ושוב רק על סמך הדברים שכתבת למאור ולי...(חחח). שהאדישות הזו...נובעת מדיכאון. ייתכן ואת נמצאת בתקופה לא טובה מבחינה הורמונלית וכו' לא יודע למה. לא יודע אם בכלל. אבל כדאי לך לבדוק. בדיקות דם מקיפות ובדיקת תפקוד בלוטת התריס ועוד תבקשי מרופא משפחה פשוט וקל.
מה את אומרת?

בהתסכלות מהצד נראה שאת אומרת לעצמך שאת לא מרגישה כלום אבל ההתנהגות שלך מתאימה לאגרסיביות פאסיבית.

בהנחה ובעלך הוא לא אחד מהגברים שהם בוגדים סדרתיים ואגוצנטרים, לטעמי אחד מהשניים:

1. את פאסיבית-אגרסיבית (לא מתכוון לזה בביקורת) - בכל זוג יש אחד שהוא אגרסיבי או מוחצן ושני שנוקט באגרסיביות פאסיבית מופנמת. את אומרת שאת לא מרגישה כלום אבל זה פשוט סוג אחר של פורקן לאגרסיה שאת מרגישה כלפיו. זהו רגש מאוד מסוכן כי קל לעשות לו רציונאליזיה ולהסביר לעצמך שפשוט "עבר לך" וכבר לא אכפת לך. יתרה מכך לבן הזוג קשה שמנסה לתקן את הבעיות קשה מאוד להתמודד מול הרגש הזה ותקן את הבעיה כי אין דו שיח.
2. לא אהבת אותו מעולם אז גם בכזו קלות ומהירות את מסוגלת להשליך זוגיות וילדים. אני בספק שזה המצב.

אם מדובר באופצייה 2 אפשר באמת לשקול את פירוק הנישואים וכנראה שניכם תרוויחו מזה.

אם מדובר באופצייה 1 - אני מאוד ממליץ על טיפול. הכי כדאי לדעתי משהו מבוסס CBT כמו אימאגו. קחי בחשבון שצריך לפעמים לעבור מספר מטפלים ומספר חודשי טיפול בהם לא נראה שמשהו זז עד שנוחת האסימון.

הרבה בהצלחה

את הצד השני, ולהצטייר כקרבן ואומלל ומסכן.
הרושם שאני קיבלתי לאורך כל הפוסט שלך, שגם לפני הגילוי המרעיש, לא היית אישה חמה ואוהבת לבעלך, ("מעולם לא שאלתי מעבר למה שסיפר" בעינייך זו הוכחה שאת "בסדר", למעשה זו חובר אכפתיות, חוסר התעניינות, שמעידה על היחס שלך באופן כללי), ואם זה לא מספיק, את עוד מוסיפה שמדובר בתקופה בה לא תפקדת בכלל כאשה הוא קיבל הרבה חום ותשומת לב מאשה אחרת.
נעשה את זה קצר, כדי שנישואים יצליחו, צריך להשקיע הרבה בזוגיות וכל הזמן, אני לא התרשמתי שהשקעת מעולם, וכנראה שגם לו לא היתה סיבה וחשק להשקיע בזוגיות שלכם, המהירות שבה התעופפת מהבית רק מוכיחה שאולי בסתר לבך שמחת על הזדמנות הפז לפרק נישואים שהיו כנראה ריקים מתוכן באשמת שניכם, אבל הוא לפחות מבין את חלקו ואחריותו לתוצאות, אבל את לא ממש מבינה את "תרומתך" למשבר.
נראה שבעלך מוכן להילחם על הנישואים האלה (אני הייתי נוהג אחרת), אבל את רחוקה מאוד מזה, אז אולי עדיף לכולכם להיפרד כידידים ולהתגרש באופן תרבותי ומכבד.

אני מבינה שנתפסתי בעיניך כאישה לא חמה.אם זהמה שעולה מהדברים, לא אנסה לשכנע אחרת.רק נקודה אחת למחשבה-כתבת שעל זוגות צריך לעבוד ולהשקיע בה כל הזמן. ומה קורה כשאחד הצדדים אינו פנוי כרגע רגשית? אני מניחה שמעולם לא חווית דיכאון לאחר לידה, אבל אתה מבין שגם הוא חווה משבר כשפוטר והייתי שם לצידו למרות שלא היה הגבר הכי"קל" בארץ, אבל זה בעלי והייתי ציכה להיות שם.
מניחה שכשראה שעמדתי ליצידו בלי לשפוט,כאבתי את כאבו והייתי שם, גרמה לו לחרטה ולהבנה איך בן זוג אמור להתנהג בשעת משבר.הוא טען שממש "גילה" אותי שם מחדש, וכן-זו בעיה. אנשים הם רק אנשים, והם יכולים לעבור משבר.מסכימה שזוגיות מצריכה השקעה, אך יכולים עדיין להיות מצבים בהם אדם יהיה מעט מרוכז בעצמו.ואז מצופה מהאדם השני להבין ולהיות שם.הוא היה פיזית, לא אגיד שלא.אך ההתמודדות שלו עם הריחוק שלי לא נכונה על גבול הבלתי נסלחת. הבגידה לא חייבת להיות פיזית כדי להיות בגידה.מספיק התכנון, החיפוש אחר ריגוש גם אם הוא טלפוני בלבד עלמנת למעול באמון.

שלום לך,

בבקשה.. אל תעשי את זה!
אין על מה ולמה.את הורסת לך ולילדים את החיים,מניסיון!
תנסי למחול לו זה שווה את זה!
אין לך מושג מה קורה בחוץ ואיזו טעות את עלולה לעשות.
אם בעלך היה בעל בוגדני אני מקבל את זה לפרק אבל לא על זה...פלירטוטים לא אמורים לגרום לגירושים,נקודה!
בהצלחה..

דני אילן וא'.
ראשית תודה על ההתייחסות.א - זו בהחלט לא האופציה השניה.אהבתי אותו מאוד ומלבד חודשים בהם הייתי בדיכאון אחרי לידה לא ידוע לי שלא היה לו טוב, אבל מצד שני גם לא זיהיתי כנראה את המשבר...אני לא פוסלת את האפשרות שהייתי מרוכזת בעצמי.בהחלט אפשרי.א',אנשים הם רק אנשים (אני לא מתגוננת, מבינה את הביקורת) ולא אמרתילרגע שהייתי אישה מושלמת.נאמנה כן, מושלמת לא. החשש שלי הוא שבעתיד יכולים לקרות עוד מצבים.היה ונישאר יחד ונתבר על המשבר, יש לפנינו שנים של גידול ילדים, לחץ הפרנסה (לשנינו משרות תובעניות), הזקנה עוד לפנינו, וכל אחד מאיתנו יכול לעבור משהו... האם אצטרך לחשוש מאופן ההתמודדות שלו בכל פעם? אני מבינה שגם אני נאטמת אך אני באמת מרישה שזה בלתי נשלט וא' אתה גורם לזה להישמע כמו בחירה מה שלצערי אינו נכון. הפתעתי את עצמי גם בתגובה.אני אהיה כנה ואומר שהאינסטינקט הראשון שלי היה לברוח.כן, יש נשים שמגיבות אחרת, אני יודעת.כועסות, מאיימות, מחפשות לעיתים נקמה בבעל או באישה האחרת...אני פשוט רציתי לברוח.הדמות שהיתה בעלי פשוט נראתה לי שונה לחלוטין.קשה לשפוט אדם פגוע א'.ושוב, אני לא מתגוננת, רק מסבירה אתתחושתי. דני, הזכרתי פרק ב' בהקשר בו יכול להיות שאצליח להתחיל בלי מטענים רגשיים מערכת יחסים...הלוואי וכן אצליח לחזור להרגיש אליו מה שהרגשתי מחדש וזה יבנה איתו, הוא האב של ילדיי.אך כמו שאמר מאור-זה אומר לחיות עם חשד, תחושה שלא תעבור.ואת זה אני לא יודעת אם אוכל איתו...זה הכל.

אנחנו מתנהלים מול המוכר, השיגרה, זה הביטחון שלנו, השקט.
ויום אחד בום טראח מאיפה זה בא?
כמה שלא תחשוב על זה שזה יכול לקרות לכל אחד וגם לך, עדיין זה יפיל אותך לקרשים.
את לי נבהלת ובצדק. פתאום מי זה הגבר הזה שמולך? חשבת שאת מכירה אותו ופתאום זה...
ורגע מה איך אני הולכת להתמודד עם זה? באיזו זכות? מה חשבת לעצמך שככה הפרת את השלווה? באגואיסטיות גדולה הרסת הכל.
אני לא הסכמתי להיות חלק מזה?
המחשבות כמו רכבת כל היום איך מתחילים להתמודד? ונגיד שהצלחנו בכוח רב לצלוח את המשבר והאבק ישקע לאט לאט.
מה יהיה מחר? בעוד חודש? שנה?
מה אם נריב? אם ישעמם לו? לעד אחשוש?
להביט במכשיר הנייד שהיה פעם תמים ופתאום מאיים ומלא סודות, כל איחור, כל סימן קטן לכאורה תמים יקבל גוון מחשיד?
לא לכולם יש את הכוח לזה ולעתים לוקח זמן לאגור כוחות להתמודדות.
לך אני אומר, אל תמסרי לכפות על עצמך להחליט זה בסדר לזמן מה לשבת ולהביט מהצד על הכל ולאגור כוחות להתמודד או לוותר.
אין נוסחה ברורה להתמודדות, הדבר היחידי שמשותף לכולם בהתאוששות זה הזמן.
מה תעשי בו? כרגע גם את עוד לא יודעת.

רק רציתי להעיר, שהחשש שלך מכאן והלאה (אם תישארו יחד) שהוא עלול, בכל סיטואציה משברית "להשתגע" שוב, היא לא הגיונית בעליל.
בעצם, בדיוק להפך, המשפט העתיק והידוע "מי שנכווה ברותחין נזהר בפושרים" מתאים פה.
מי שחווה אפשרות של התפרקות המשפחה, ואת המחיר הנפשי וכן, גם הכלכלי הכרוך בפירוק משק בית אחד לשניים, אחד כזה לא יעז בכלל אפילו לפזול הצידה, שוב, בהנחה שלא מדובר באיזה בוגדן סדרתי שהתמכר לריגושים, ויש גם כאלו לצערי.
לסיכום, אם תשארו בסוף יחד, אני די בטוח שתצאו יותר מחוזקים, ואין מקום לחששות וחרדות תמידיים, בגלל מה שקרה.

שוב שלום לך,

חששות יהיו בכל קשר! ואולי אפילו יותר גרועות...

לדעתי בעלך קיבל זבנג כל כך קשה שלא יעיז עוד פעם לעשות טעות..לפי התרשמותי מכל מה שכתבת אין מדובר בבעל בוגדני רציסיבי ולכן אם תצליחו לצלוח את המשבר תוכלו להפיק ממנו רק טוב ביחס אחד לשניה, בלא לקחת את החיים הזוגיים כמובן מאליו ולהשקיע,זה המתכון!

מדבריכם,דני ואילן בעיקר, עולה כי הוא יחשוש לעשות משהו כזה שוב. אני לא רוצה שיחשוש, אני חושבת שהוא לא אמור לרצות.אני מבינה שכולכם גברים ולכןמקבלת את ההסתכלות הזו כי אתם יכולים אולי להבין את מניעיו טוב יותר, אבל הייתי שמחה אם לא יבגוד רק כי הוא מפחד לאבד את המשפחה או אותי,אלא פשוט כי הוא לא רוצה... כמו שאני לא מרגישה צורך באף אחד אחר גם כשרע לי, הייתיבטוחה שגם הוא לא צריך וכאן טעיתי... מכאן ההסתכלות האחרת שלי והכי חשוב , השינוי החד בתחושות כלפיו. יכול להיות שזו הפעם הראשונה שהתאכזבתי ברמות קשות כאלו... בסופ"ש ניסיתי לשתף אותו שאני לא מרגישהכלום וראיתי שזה מעציב אותו אז עזבתי את הנושא.אני כנראה אקח את עצת נאור-להתבונן מהצד וכרגע לא להחליט (הכי קשהליעם חוסר ודאות, אבל אין ברירה...) בכל מקרה תודה לכולכם! מאמינה שאעדכן בקרוב, זוויות הראייה שלכם עוזרות וגם השיתוף (:

אגב, גם שאלתי אותו מה דעתו על יעוץ זוגי. אמר שלא מאמין בזהושאנחנו יכולים להתגבר בלי כי הקשר בינינו חזק והוא יעשה מה שצריך.טוען שהרגיש ביום שעזבתי כאילו נפל ממגדלי עזריאלי ומבטיח לי שלעולם לא יקרה דבר דומהלזה.שתמיד פנה לקבל את עצתי וסמך עלי וכך ימשיך גם כשירגיש מצוקה. אני לא יכולה ללכתליעוץ זוגי כשאני לא מרגישה כלום והוא לא מאמין בזה...נכון?

רצים לטיפול זוגי כשמתהפך עליהם עולמם.
מנסים להיאחז במשהו או מישהו שיגאל אותם הכאב ובנוסף יעניק להם תקוה שאפשר לתקן בדיוק כשם שאנו הולכים לרופא בעת מחלה שאין ביכולתנו להתמודד עימה לבד.
לפעמים צריך תהליך עצמי טרם הטיפול ורק כשאנו בשלים וכמובן רוצים, מגיע שלב הטיפול.
אגב לי... לעתים קרובות בטיפול מחטטים בפצעים מאוד כואבים ודברים נפתחים ומציפים.
את יושבת שם עם תחושת "וואו מאיפה זה בא" ותחושת ההצלה והתיקון מתחלפת בתסכול גדול אבלרק משם מתחיל השינוי.
אם שניכם לא בשלים/רוצים לא הגיעה העת. (רק חבל שכל אחד מכם מרגיש כך מהקצה השני שם הסיבה.)

היי לי.
אני חושב אחרת.
אני חושב שבעלך טעה פעמיים. בפעם ראשונה שהוא חיפש ריגוש/עניין/תשומת לב במקום אחר. ובפעם שנייה שהוא השתפן מולך ויצא מגדרו לרצות אותך.

אם הוא היה בטוח בעצמו. מבין שמותר לו כמו לכל בני אדם שעשויים מבשר ודם לעשות טעויות אז הוא היה מגיב אחרת לעובדה שעזבת את הבית.

ייתכן והוא יותר מידיי תלוי בך. אולי כי התרגל אלייך וזה בסדר גמור. רק שאסור לו לתלות את האושר שלו רק בך או רק בזוגיות שלכם.

בן אדם צריך שיהיה לו "עוד" כמה דברים או עוגנים בחיים שיגרמו לו סיפוק ועניין. זה גם עוזר לא לחפש ריגושים מיניים בשדות זרים אבל זה כבר עניין אחר.

כשאתם מדברים על הנושא וזה מעציב אותו עד כדי כך שהשיחה נפסקת זה אומר שהוא לא מסוגל להתמודד. או שאת לא בשלה מספיק בשביל להתמודד עם המציאות...
ואת יודעת מה...גם זה בסדר. כתבו לך על זה כולם שאת נמצאת בתקופת ההלם.

אז תני לעצמך קצת זמן להתאושש. קחי כמה ימים שאת רוצה להתאבל על המצב. על האובדן כפי שהיטבת להגדיר זאת.
אובדן התמימות שלי זה לא יקרה.
אובדן המחשבה שבעלי הוא בדיוק כמוני...כמו שאני "לא רוצה" להיות בזוגיות אחרת אז כך גם הוא ש..."לא ירצה"?

ואני שואל אותך למה שלא ירצה? למה להרוג פנטזיות? למה לוותר ולא לשאוף? בשביל מה באנו לעולם?

כשתביני (אם תרצי כמובן...)שלכל אדם יש רצונות משלו. צרכים משלו...תאוות ותשוקות אחרות ומשונות...שלא תמיד יהיו קשורות למצב הזוגי הקיים. שלא כל דבר נמצא בשליטה שלנו...או אז יהיה לך יותר קל "לעכל" בעיות. להתמודד איתן בגבורה. ועוד לצאת מהן מחוזקת ומאושרת!

צורם לי שפתחת בכך שעשה טעות שחיפש ריגוש בשדות זרים ומיד אחר כך הסברת למה זו זכותו ובכלל זה אנושי והיא אמורה להבין.
זוגיות בכללי ונישואין בפרט מהווים סוג של חוזה לבלעדיות ריגשית פיזית (אלא אם הוסכם בבירור אחרת בין שני הצדדים).
מה לעשות, זו עדיין הנורמה והדרישה שלנו מבני הזוג.
לכל אחד יש הזכות לפנטז אבל מהרגע שזה עובר למעשי זה מקבל אופי שונה לחלוטין.
אם אישתו של אדם מבשרת לו כי היא מפנטזת על בחור הוא יעלב מאוד (מה חסר בי) אך אם היא תבוא לו כי גם מימשה, זה כבר עניין שונה בתכלית.
אגב רוב הבוגדים בחתך חברתי מסויים הם בעלי תחומי עניין רבים, תחביבים ספורט וכו אלא שאין צורך אחד עונה על צורך אחר בדיוק כשם שסיפוק הרעב למזון לא יענה על הרעב לסקס ו/או ריגוש.
אז כן נכון שבא לנו לחוות ולטעום ולנסות, אלא שבחיים כמו בחיים לא כל מה שבא לנו נעשה.
כמו שלא תעלה מחר על מטוס לתאילנד כי יש לזה מחיר או לא תטוס ברכב הספורט החדש ב220 קמ"ש כי יש לזה מחיר.
גם לבגידה יש מחיר והוא כואב להרבה אנשים.
שוב כל זה נכון כשצד אחד נכנס לזוגיות כשהצד השני בטוח שמובטחת לו בלעדיות מוחלטת.

היי מאור מה שלומך...

החיים דינאמיים ומשתנים.
לחיות עם בן זוג אחד לכל החיים זה לא דבר מובן מאיליו. זה קושי עצום שאינו עולה בקנה מידה אחד עם הטבע האנושי הבסיסי.
בעבר - עד לא מזמן 100 שנה בערך - תוחלת החיים היית קצרה. רובם מתו ממחלות. ממלחמות. או סתם נעלמו מעבר לים. ובעוד הגברים יצאו למסעות צייד. לירדים. לעבודה רחוקה וכו' הנשים היו עובדות במשק הבית התובעני ובכלל זוג נשוי היה מתראה מעט מאוד. ולמי היה בכלל זמן "לפעילות" זוגית.
כיום זה אחרת - תוחלת החיים ארוכה יותר. הטכנולוגיה מאפשרת למי שמשתמש בה נכון ליהנות יותר מהחיים.
אז להכריח זוג להיות אחד בתוך הת...של השני כל יום 24/7 למשך כמה שנים זה לא הגיוני ולא מציאותי.
אי לכך ובהתאם לזאת חייבים להשקות את הפרחים מידי יום ביומו. לתחזק את השותפות. לייצר עניין. להוסיף ולחדש כל הזמן כדי לא להגיע למצבים של חוסר ושעמום.
ועדיין - הצרכים של כל אחד מאיתנו שונים. ו...החידוש הגדול > שהצרכים משתנים! כי עם הזמן והגיל. נוצרים פערים בתפיסת החיים. פערים ברמה הרוחנית. שינויים בריאותיים ועוד ועוד כך שהצהרת כוונות וחוזה לבלעדיות בתחילת הדרך לא מספיקה...
-
כחובב ספורט מושבע אני יכול לספר לך שההתעסקות בתחביב אצלי מהווה תחליף מצוין לצרכים מסוימים...האנדורפינים עובדים שעות נוספות והתחושה ממכרת.

אז איפה היינו?

אם הוא יקבל את מה שהוא צריך בתוך הנישואים, לא יהיה לו אכן צורך בקשר עם אחרת. יחד עם זאת, השוק והבהלה שהוא חווה, לא תאפשר לו לעשות זאת שוב, אפילו לא יקבל את מה שהוא צריך בתוך הנישואים. המצב כזה, הוא יעדיף לפרק את החבילה קודם.
בקיצור, אין סתירה לפעמים לא מתעורר צורך, וגם אם הוא מתעורר אפשר לפעול באופן אחר.
אבל לי, אני חייב לחזור ולהדגיש, יכול להיות שמה שקרה לו, משקף את העובדה שהנישואים שלכם נבנו על בסיס רעוע, והפלירטוט שלו עם אחרת זה סוג של אור אדום "יוסטון, יש לנו בעיה", ובמצב שאת חוזרת ומדגישה שאת "לא מרגישה כלום", אולי באמת אין לכם מה לחפש יחד, עם כל הצער.
אם היית מספרת (למשל) שאת שונאת אותו, עוד הייתי מאמין שיש סיכוי.

אז שאלתי אותו...
יש לך אישה יפה, אוהבת, מינית, מעניקה חום, מבשלת חייכנית.
אוהבת אותו כמו שהלוואי על כולנו.
למה לך?
הבחור מודה, היא חלומו של כל גבר אבל!!!
היא יכולה לתת לי הכל, סקס טוב חום ואהבה פינוק וביטחון, כמעט הכל.
חוץ מ... ריגוש!
כשאני צד, אני מאותגר, אני מתרגש מכל שלב, הריח של האחרת אחר, המגע, הקול. השכבות שאני מקלף ממנה בדרך לכיבוש, הלא נודע, הציפיה לשלב הבא, הצורך הזה להרגיש שוב שווה, גבר.
את התחושות האלה אישתי האהובה (והוא חולה עליה) לא תוכל לתת לי ואני לא אוכל להתגבר עליהם.
אנשים הם אנשים ולא מכונות, יש מי שיתספק בנשיקה לילה טוב ויהיה מסופק ומאושר מספיק כדי לא לבגוד ויש מי שיש לו הכל וירצה יותר.

בקשר ל-"לא יעז שוב"
יודע כמה נתפסו וכעבור זמן מה חזרו לבגוד?
תקרא רק כאן בפורום הזה (מכיר אישית כבר את המשברים שלהם)
אכן כן, יש את אלה שנכוו ולא יעזו שוב (לא שזה שווה הרבה נאמנות רק מתוך פחד ולא כי טוב להם עם מה שיש)
ויש את אלה שיחזרו לזה רק עם המחשבה שהפעם הם ידעו להפיק לקחים ולהסתיר הרבהההה יותר טוב.

אז ציינתי בפירוש "בהנחה שלא מדובר בבוגד סדרתי שהתמכר לריגוש". לפי מה ש"לי" סיפרה, הוא ניהל צ'אטים עם אישה, בתקופה שהיא היתה בדיכאון שאחרי לידה, אז ברור שאי אפשר לנבא כלום,
אבל גם לחשוב שכל מי שבגד פעם, ימשיך תמיד, זה גם שטות.
בסוף כולנו אנשים רציונליים, לא חתולים ברחוב, כולם עושים שיקולי "עלות מול תועלת" גם אם לא נודה בזה, ויש כל מיני אנשים שעושים (או לא עושים) כל מיני דברים בגלל כל מיני סיבות.
צריך לחשוב, לשקול, ולקבל החלטות בחיים, ואף פעם אי אפשר לדעת אם ההחלטה הייתה נכונה, רק בדיעבד.

אני אקל עליכם מעט את הדיון.מה שכל אחד מכם יכול להיות נכון ולא נכון בו זמנית, זה לא מדע מדוייק, זה אנשים. ואנשים שונים מאחד לשני ויש פה עניין של אופי.לא כל גבר חושב/נוהג באותו אופן , כמו שיש נשים כאן בפורום שאיני מזדהה ולא במעט עם מה שרושמות, ויש שכן. אנחנו אנשים ומונעים מפחדים/מניעים/ריגושים שונים. אילן ומאור אתם סה"כ מחזקים את דבריי. זוגיות לא צריכה להתבסס על העובדה שהוא נמצא כאן מפחד לאבד אותי.זו לא אהבה, זו תלות.הוא חוזר ואומר שאין לו אושר בלעדיי. עכשיו אני אוסיף קצת רקע... בעלי עוד מלפני הנישואין אהב בכל מאודו ספורט ימי.הוא עבר כמה וכמה קורסי צלילה (לצורך תחביב זה הוא נוסע הרבה.אין ים בעיר מגורינו).לפני 4 שנים הגשים חלום וקנה סירה (אשר גם היא לא עוגנת ליד הבית...). כשאמרתי שיש לי אמון מלא בו, ואני לא מגבילה או שאלות שאלות (מה שאתה אילן פירשת כחוסר אכפתיות וקור רוח, אישה לא חמה וכד'...)אני פירשתי כחופש. חופש לעשות מה שהוא אוהב.ברווקות הייתי מצטרפת אליו לנסיעות, אבל אז באו הילדים וזה הקשה.בתחביב הספורט הימי הוא מתמיד (הוציא רישיון שיט, אופנוע ים, וכל תעודות הצלילה למיניהן). חברות שלי תמיד הרימו גבה וטענו שלעולם לא היו מאפשרות כל כך הרבה חופש, ואני מנגד אמרתי שחשוב שיעשה מה שאוהב ושאני סומכת עליו.מנגד גם הוא תמיד אפשר לי לנסוע עם חברות, פרגן כשהייתי יוצאת וסמך עלי.חבריו תמיד אמרו לי שהוא מדבר עלי לחיוב ומעריך את התמיכה והפרגון שלי בנסיעותיו (התלוו אליו הרבה.שניים גרושים ואחד רווק...) גם עכשיו אמר שלעולם לא עשה דבר בנסיעותיו, ולא היה מעז לנצל את האמון שלי לרעה.האמת, לזה אני מאמינה לו.הזוי אולי, אבל מאמינה.היה מתקשר אלי כל שעתיים בערך ומספר לי על הישגיו.אני לא משבחת את נישואינו ועובדתית היתה בעיה.אבל אתם צריכים להבין, שכאשר אדם נותן 100 אחוז אמון והאמון נפגע, בין אם פלירטט או קיים יחסי מין, הפגיעה היא קשה פי 100 מאשר אם הייתי אישה שנותנת 50% אמון ופחות מאפשרת....מניחה שמה שרשמתי יכול לגרור תגובה כמו "מה את רוצה? הזמנת את זה?" אבל זו המציאות וזו אני...מעצמי אני בטוח לא יכולה לברוח....(:

אני מבטיח לך שכל אשה וכל גבר יבטיחו לך שהם נותנים חופש מלא לבני הזוג. גם גברים בסעודיה ובמגזר הבדואי, וגם נשים הכי מסרסות ומגבילות, כי זה מאוד יחסי לחינוך שקיבלת ולתפיסת העולם.
את נתת את האמון והחופש שחשבת לנכון, כמו שבקשת וקבלת את החופש והאמון שרצית, כך בנוי קשר בריא ואמיתי.
כשאומרים לילד למשל, אסור לך בשום אופן לקחת עוגיה מהקערה, הוא לא ירגע עד שהוא יצליח לקחת אחת, גם אם הוא לא ממש אוהב את הסוג הזה, כך זה האופי האנושי.
תחשבי על זה שאם הייתם מגבילים זה את זה, ומתייחסים בחשדנות, זה היה יכול להגמר ולהתפוצץ הרבה יותר מכוער.

אני אקל עליכם מעט את הדיון.מה שכל אחד מכם רושם יכול להיות נכון ולא נכון בו זמנית, זה לא מדע מדוייק, זה אנשים. ואנשים שונים מאחד לשני ויש פה עניין של אופי.לא כל גבר חושב/נוהג באותו אופן , כמו שיש נשים כאן בפורום שאיני מזדהה ולא במעט עם מה שרושמות, ויש שכן. אנחנו אנשים ומונעים מפחדים/מניעים/ריגושים שונים. אילן ומאור אתם סה"כ מחזקים את דבריי. זוגיות לא צריכה להתבסס על העובדה שהוא נמצא כאן מפחד לאבד אותי.זו לא אהבה, זו תלות.הוא חוזר ואומר שאין לו אושר בלעדיי. עכשיו אני אוסיף קצת רקע... בעלי עוד מלפני הנישואין אהב בכל מאודו ספורט ימי.הוא עבר כמה וכמה קורסי צלילה (לצורך תחביב זה הוא נוסע הרבה.אין ים בעיר מגורינו).לפני 4 שנים הגשים חלום וקנה סירה (אשר גם היא לא עוגנת ליד הבית...). כשאמרתי שיש לי אמון מלא בו, ואני לא מגבילה או שאלות שאלות (מה שאתה אילן פירשת כחוסר אכפתיות וקור רוח, אישה לא חמה וכד'...)אני פירשתי כחופש. חופש לעשות מה שהוא אוהב.ברווקות הייתי מצטרפת אליו לנסיעות, אבל אז באו הילדים וזה הקשה.בתחביב הספורט הימי הוא מתמיד (הוציא רישיון שיט, אופנוע ים, וכל תעודות הצלילה למיניהן). חברות שלי תמיד הרימו גבה וטענו שלעולם לא היו מאפשרות כל כך הרבה חופש, ואני מנגד אמרתי שחשוב שיעשה מה שאוהב ושאני סומכת עליו.מנגד גם הוא תמיד אפשר לי לנסוע עם חברות, פרגן כשהייתי יוצאת וסמך עלי.חבריו תמיד אמרו לי שהוא מדבר עלי לחיוב ומעריך את התמיכה והפרגון שלי בנסיעותיו (התלוו אליו הרבה.שניים גרושים ואחד רווק...) גם עכשיו אמר שלעולם לא עשה דבר בנסיעותיו, ולא היה מעז לנצל את האמון שלי לרעה.האמת, לזה אני מאמינה לו.הזוי אולי, אבל מאמינה.היה מתקשר אלי כל שעתיים בערך ומספר לי על הישגיו.אני לא משבחת את נישואינו ועובדתית היתה בעיה.אבל אתם צריכים להבין, שכאשר אדם נותן 100 אחוז אמון והאמון נפגע, בין אם פלירטט או קיים יחסי מין, הפגיעה היא קשה פי 100 מאשר אם הייתי אישה שנותנת 50% אמון ופחות מאפשרת....מניחה שמה שרשמתי יכול לגרור תגובה כמו "מה את רוצה? הזמנת את זה?" אבל זו המציאות וזו אני...מעצמי אני בטוח לא יכולה לברוח....(:

מעבר לזה שברור לגמרי שאין כללים ומשוואות וכל אדם לעצמו, ועם זאת יש המון שבלוניות בדינמיקה זוגית.
מניסיוני גם בהמון מקרים לבגידה של גברים אין הרבה קשר להתנהגות האישה. אולי אם כבר להתנהגות נשים אחרות שמולו.
אבולוציונית, תשוקתית, כל אחד יגדיר איך שבא לו.
לא קשה לראות זאת בכל מקום, את החיזורים, המבטים ההטרדות ההתבטאויות וכו מצד זכרים.
אצל נשים לרוב המנגנון הוא אחר (לרוב) אבל זה דיון אחר.
לא החופש שלך שלח אותו לשם,
מה כן? לא חסרות סיבות.

אבל לא מההתרגשויות שהיית רוצה שבעלך יחוש כלפי אישה אחרת.
ככל הנראה שזה אכן התחיל כדבר תמים של פגישת מחזור. אבל אז זה קיבל תפנית אחרת עם אותה גברת. לפי מה שאת מתארת-רגשית הוא כבר שם, ופיזית אולי עוד לא (ואולי כן), בדרך לשם. התנהלותו מולך מחשידה: מסתיר ממך, מכחיש (אבל כל בוגד עושה זאת עד שמאמתים אותו עובדות מוצקות) ומאשים אותך בהתנהלותו (כי ״ההגנה הכי טובה היא ההתקפה״, זו גם טקטיקה שלרוב בוגדים נוקטים בה). לא יעזור לך לבלוש אחריו ולהציק לו בשאלות כי הוא כמובן ימשיך להכחיש.
אם רוצה הוכחות תפסיקי להציק לו בשאלות ותעשי זאת מבלי שיחשוד. והיות וקשה לבד, תפני לעזרה מקצועית. (בהתחלה מספיק אולי רק דבר פשוט כמו התקנת תוכנת ספיי בפון. זה גם לא מאוד יקר). גם אם יהיו לך הוכחות שהוא אכן בוגד (רגשית ו/או מינית) אל תגלי לו אלה תחשבי טוב טוב מה ואיך רוצה להמשיך מכאן ולפני שתגלי לו שגילית תתיעצי עם עורך דין.
וכמובן, אם רוצה להמשיך בזוגיות תקחי אותו לשיחה ״יחסינו לאן?״. אבל זה רק כשיש לך הוכחות מוצקות לגבי דברים שהם מחוץ להסכם הזוגי (הלא כתוב) שלכם ושלא ניתנים להכחשה על ידו.

אוי כמה קשרים כאלה נוצרו מפגישות המחזור.
זה מצב המאפשר לגיטימציה לאנשים לנהל קשר לכאורה ידידותי בלתי מזיק ואחרי שיחות רבות של חוויות וזיכרונות משהו מתחיל לקרות.

לצערי כמו שדונה אמרה, זה ממש לא נראה טוב.
את לא תוכלי לעצור את זה עם כובע ה"חושדת" זה רק יזיק לך.
יש דרכים לגלות מה קורה שם ולו רק כדי להציל את המצב בזמן.

אוי כמה קשרים כאלה נוצרו מפגישות המחזור.
זה מצב המאפשר לגיטימציה לאנשים לנהל קשר לכאורה ידידותי בלתי מזיק ואחרי שיחות רבות של חוויות וזיכרונות משהו מתחיל לקרות.

לצערי כמו שדונה אמרה, זה ממש לא נראה טוב.
את לא תוכלי לעצור את זה עם כובע ה"חושדת" זה רק יזיק לך.
יש דרכים לגלות מה קורה שם ולו רק כדי להציל את המצב בזמן.

שלום לך.

לדעתי איבדת אותה מזמן.. לא הערכת את מה שיש לך בידיים..אישה כשמסתובב לה הפיוז נגמר הסיפור ולא ניתן להחזיר את הגלגל לאחור...

סורי אבל זו האמת..

אתה תיזכר בה כאשר תהיה בן 60 עם ילדים כמעט בכל יום וגם היא בך..אבל יחד לא לא תהיו..

לאור ההודעה שקיבלת ממנה נשמע שגם היא חושבת עליך וכנראה שעוד לא נמצאת בקשר אחר אם היא כותבת לך את הדברים האלה.
אני ממש לא חושבת שזה אבוד... למה שלא תציע לה להיפגש ותנסו שוב לדבר על הדברים ותנסה את הגישה הישירה תגיד לה שאתה רוצה לנסות שוב ושאתה במקום אחר מבחינת בגרות ושאתה מוכן לתת לה את כל מה שלא נתת אז ושאתה מוכן לעשות הכל בשביל שזה יעבוד ושתעשה אותה מאושרת.
מקסימום היא תגיד לא ואז באמת תתנתקו סופית.
אבל מה יש לך להפסיד? ניסיון אחרון וישיר וגם אם זה לא יעבוד אתה תהיה שלם עם זה כי עשית מה שיכלת.

שלום לך,
בראשית אני מייעץ לך לקרא את המאמר שלי שהתפרסם במדור זה בשם:
"לאחר הרומנטיקה, הערכה והחיבוב" בתאריך .17.8.15
לצערי איני איש בשורות, בעלך כבר אינו אוהב אותך, והדבר הגרוע הוא שאת כן אוהבת אותו. ישנה אפשרות שיש לו מאהבת סודית....ואת רבה אתו, ומתווכחת אתו והוא מתחמק. ככל שאת תמשיכי בעמדתך הוא יתבצר בעמדתו וימשיך להתייחס אליך באופן הלא ראוי.
לאחר שקראת את המאמר ואת השורות הללו, ברור לך שהוא בוגד בך, לצערי....
מכל שכתבתי במאמר וכל מה שכתבתי עכשיו, ברור לי לפחות, שאת עושה את כל השגיאות האפשריות... אם את באמת רוצה לעשות משהו על מנת לעצור את הדרדור?
אשמח לעזור.
רוטרי יששכר מומחה לזוגיות מתוגמלת ולמיניות האדם

יש גברים שבוגדים שמתים על הנשים שלהן...פשוט יש להם עיניים גדולות והבחורות מהצד הם סתם בשביל הגבר הבוגד...סטוץ בלי משמעות, לא נכון לכתוב לה שבעלה לא אוהב אותה.

שלום לך,

נראה שאת עושה סובלימציה למעשה הבגידה ומשתמשת היטב במנגנון הגנה זה בעצמך.. אם זה עוזר לך לשרוד ולקבל בעל בוגד סבבה.. גם זו גישה..

בהצלחה

שלום לך,

לא מובנת השאלה שלך. אם את יודעת שבעלך בוגד בך ומעדיפה לעצום את עינייך ולהתעלם מסיבותייך(אני אוהבת אותו) אז על מה בדיוק את מלינה? בעלך יודע שאת יודעת,בעלך יודע שאת מחליקה לו את בגידותיו אז למה שלא ימשיך להנות מכל העולמות? את טוענת שאת מטופחת ונאה למה את מסכימה ומקבלת את הניבזיות שבבגידה אל מול עינייך? למה לא לקום ולעמוד על הרגליים? תבהירי לו שאת יודעת הכל שאת לא מוכנה להמשיך ככה, אם יבחר להמשיך בבגידותיו סימן שהוא מוכן לוותר עלייך, והיה וכך הם פני הדברים אין לך ברירה או להסכים עם מעשיו או לפרק את החבילה לקום ולהתגרש, למצוא לך גבר לפרק ב' שיידע לכבד ולהעריך אותך ותאמיני לי שבעלך אחר כל יקבל את הבום לפנים.בהבטחה!
זה ממש פשוט ולא מסובך, או ככה או ככה..

נשמח להתעדכן..

נ.ב לדעתי בעלך ללא תקנה הוא עמוק עמוק בקטע של בגידות ולא יוכל להיגמל...

אי שפיות לעשות אותו דבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות.
המשיכי להתייחס בסלחנות לבגידות של בעלך ולקבל את אותה תוצאה של זלזול השפלה ובגידה מול עינייך.
אומר לך כמאהבת לשעבר (אני לא מתגאה במעשי ונסיבות מסוימות הביאו אותי למעשה הזה ביניהן יחס בהמי של בעלי לשעבר) , הדבר היחיד שעצר ביני לבין הנשוי שניהלתי עמו רומן ארוך היא שאשתו פוצצה את הסיפור על ידי תביעת גירושים.
אחרת הוא היה ממשיך לחגוג, כי למה לו לוותר על החגיגה? אישה ומטפלת לילדים בבית ומאהבת בחוץ. יש יותר טוב מזה?
עלייך לשקול את צעדייך בתבונה ולא לפעול על פי הרגש למרות שזה קשה. ראשית בדקי האם את יכולה לשוחח איתו שיחה נוקבת בה את מציינת שאם הוא ממשיך בהתנהגותו הוא מסכן את הנישואים שלו. אני תוהה אם יהיה זה נכון היות ולאחר שיחה כזאת הוא יכחיש ופשוט יהיה זהיר יותר. לפי היכרותך עמו את יכולה לדעת אם שיחה זו תועיל.
אם אין עם מי לדבר או אם קיימת שיחה כזאת בעבר, גשי לעורכת דין, ואם אין ידך משגת אז דרך סיוע משפטי ותתחילי לבדוק את הזכויות/ האלטרנטיבות העומדות לרשותך ולדאוג לעצמך כי לו בטח שלא אכפת. לשיקום הקשר צריך שניים ואת לא יכולה לאהוב בשביל שניים.

״הוא טיפוס פלטטרן אוהב נשים צעירות״- יקירתי הוא לא בוגד בך מהיום ועושה רושם שאת יודעת ועוצמת עין. זה לא קשור לגיל (אם כי כל גיל והתירוצים שלו).
יש לך שתי אפשרויות:
אפשרות אחת היא להמשיך כך לצידו, עם קצת קנאה, קצת מריבות, קצת כעסים, קצת עצימת עין, והרבה סבל (שלך כמובן).
אפשרות שניה היא להיות אסרטיבית: תשיגי הוכחות לבגידתו (חוקר פרטי שיביא לך את זה שחור על גבי לבן שלא יוכל להכחיש). תיצרי קשר עם עו״ד טוב שיגן על זכויותיך הכספיים (וזה לפני שמדבר איתו או שעושה צעד כלשהו בכוון). וכנראה שאין ברירה, תצאי לדרך חדשה והפעם בלעדיו. אף אחד לא נעשה צעיר יותר ולכן עניינים כאלה כדאי לחתוך במוקדם ולא במאוחר.
בהצלחה.

שלום לך,

מה בדיוק לא ברור לך בהתנהגותו? התנהגות פלרטטנית מתוך מטרה ברורה לנסות ולזרוק חכה, אם נתפס מה טוב..

הבנת??

ועוד שנינו נשואים.

שלום לך,

זו בדיוק הנקודה "שניכם נשואים"...בגידות כשרוצים לשמור על התא המשפחתי קורות בדרך כלל בין גברים ונשים נשואים..

בהצלחה..

חרמן זקן בן 60 ניסה את מזלו.
אם הוא היה בן 30 אולי הייתי שוקלת לפתוח על כך דיון (למרות שבמצבי זה מאוד נפוץ).

בעניין הזה - את צודקת.
גם אני לא מצליח להתרגש מה גם שהשאלה הזו חוזרת על עצמה פעם בכמה חודשים. אותה אישה. אותו זקן. אותה גברת בשינוי אדרת.

לגבייך...מאהבת לשעבר?
אז ככה אני עוקב אחרייך כבר המון זמן...בקטע טוב כמובן חחח.

וטרם הבנתי מדוע יש לך "צורך" בלהדגיש את הסטטוס הנוכחי ועוד במילים מעצבנות...

אשמח לתגובה - תודה.

טוב, אולי לא כל הסיפור אבל הרבה בעיות בזוגיות אפשר לפתור כשיש הידברות ופתיחות ואמפטיה אמיתית בין בני הזוג. בשיחה כנה אפשר למנוע מהפחדים והחששות מלהפוך למפלצות שיגרמו לתסכול ושיאימו על הזוגיות. אבל בשביל זה צריכה להיות תקשורת טובה. ואהבה. ואומץ לפתוח מול בן/ת הזוג כל נושא. והבנה שאם יש דברים שלא עובדים (אצלנו או אצל בן/ת הזוג) זו לרוב בעיה אישית ולא ״אשמתו/ה״ של בן/ ת הזוג.
ונכון, לפעמים למרות שיש תקשורת הטובה יש עדיין בעיות שלא יכולים לפתור לבד. אז טיפול זוגי בהחלט יכול לעזור ברכישת כלים להתמודדות עם הבעיות שנתקלים בהם. אבל זה לא במקום. זה בנוסף לתקשורת והפתיחות שצריכה להתנהל בין בני הזוג.

שלום בת-אל,
ברור לי שבמקרה דנן בחרת נכון, מאידך כאשר לדבריך :" הפחד הבלתי נשלט של המחשבות שאולי עכשיו אשאר לבד, ומשהו לא בסדר בי שאני רוצה יותר, כי אולי זה לא קיים".
זה מוכיח לי שאת עלולה גם בהיכרות הבאה לבחור גבר עם פרופיל דומה (ואולי יותר גרוע...ׂ), את חייבת להחליף את הדיסקט שלך ...אבל לבד לא תוכלי לעשות זאת, כי לדבריך הסביבה הקרובה שלך לא יודעת לתמוך או לעזור לך , כל עוד את אינך יודעת...
אבל אני אדע לעמוד על צרכיך, על מנת להחליף את הדיסקט שלך, על מנת שהבחירה הבאה שלך תהיה מתאימה לך , והזוגיות שלך תהיה זוגיות מתגמלת.
רוטרי יששכר מומחה לזוגיות מתגמלת ולמיניות האדם

אשמח לעזרה.
ואני כמובן מעוניינת בה.
מה עכשיו?

אבל בשביל שזה ייקרה צריכים להתקיים מספר דברים שהמרכזי בניהם הוא הוא הערכה נכונה של הנזק אל מול התועלת.

כלומר בעלך צריך להבין בצורה חד משמעית ושאינה משתמעת לשני פנים את הנזק שייגרם (לו וגם לאחרים כגון ילדיו וגם רעייתו הנבגדת) מחזרה פעם נוספת על המעשה.

הזכרת את הטיפול הפסיכולוגי וזה בדיוק מוביל לשלב הבא, שזה נסיון לשלוט במנגנונים בנפשו שגרמו לו לעשות את המעשה, הוא צריך להכיר את מנגנון הריגוש שהרומן מייצר לו ובעצם מנטרל את שיקול הדעת והערכת ההפסד אל מול התועלת שתיגרם לו מאותו המעשה.

חשוב גם להבין מה המקור או הגורם שבגינם נגרמה הבגידה שלו, האם שעמום, משבר גיל, חוסר משיכה אלייך, מחסור במין, האם רומן מתמשך או קצר, מה הסיבות שבגינם אותו רומן נגמר וכיו"ב. בכל מקרה איני רומז לרגע שאת אשמה ביצירת הרומן שלו, גם אם קיימות בעיות (שקיימות בן כל בני זוג שחיים ביחד), הניתוב של אותם בעיות לאפיק של בגידה היא החלטה של בעלך ושלו בלבד.

יחד עם זאת לא אשלה אותך ויש כאלו שלמרות שייקרה כל הכתוב לעיל ולמרות שהם מבינים את כל המשמעות, ברגע שהדבר נקרה בדרכם הם סומכים על איזה כח עליון שייחלץ אותם מהארוע בשלום. הדבר דומה למהמר כפייתי, אלכוהוליסט או קלפטומן שעל אף שהם יודעים שמעשיהם הם הרסניים הם אינם מסוגלים להפסיק או לשלוט במעשיהם.

איני יודע מהם הסיבות שבגינם עכלך הלך לטיפול פסיכולוגי, האם זאת יוזמה שלו או שאת אילצת אותו אבל בעצם המעשה ישנה נקודת אור חיובית ברצון לטפל בעצמך ובהבנה שאתה לא בסדר ומעוניין להשתנות.

גם אם הטיפול יצליח ותמשיכו לחיות ביחד מומלץ מאוד לפחות בשנים הראשונות להמשיך בטיפול פסיכולוגי "מתחזק" אחת לכמה זמן.

אצל מי שעשה את זה כבר כמה פעמים, זה כבר עניין של התמכרות קשה. האם אדם שהתמכר להימורים יכול להשתנות? תאורטית כן, בפועל, זה קורה מעט מאוד.
אם את עדיין איתו, אז המסר שהוא מבין, שאת תהיי איתו בכל מקרה, ולכן לכל היותר הוא ייזהר יותר, וילמד איך להסתיר יותר טוב, זה הכל.

היי סיגל,
שינויו העצמי של האדם, והשינוי באינטגריטי שלו ניתן להתבצע,... אך צריך להיות מכוון למטרה מסוימת (אליך), אנשים משתנים לאחר פחד גדול, או לאחר שעברו טראומה נפשית, או חס וחלילה הם איבדו אדם קרוב.
במקרה שלך את מצפה שהטיפול הפסיכולוגי ישנה אותו, אך איני בטוח שלאחר השינוי (אם יקרה) הוא יהיה מתאים לך ויהיה נער חלומותיך.....
גם את צריכה להשתנות בשביל לדעת לקבל את בעלך באופן שונה משקיבלת אותו בעבר.
..את צריכה באופן כזה, שיפתיע אותו, ויגרום לו לעריך אותך, לכבד אותך, ואפילו להתאהב בך מחדש (תתפלאי).
בסיגל החדשה הוא כבר לא יבגוד, כי הוא יראה בך את מה שהוא לא ידע לראות בעבר.....בעיקר עקב השינוי שאת תעברי..
על כן אני מציע לך את עזרתי בייעוץ , את התוצאות את כבר תיראי. בקרוב.
רוטרי יששכר מומחה לזוגיות מתגמלת ולמיניות האדם.

שלום לך,

המשוואה פשוטה רווח מול תועלת.. ברגע שבעלך יבין שהוא עלול לאבד את כל עולמו תרתי משמע אולי הוא יירגע...

או ש... לדעתי שווה גם לבדוק את הסיבות לבגידות אם כבר את רוצה לתת לזה סיכוי..
בגידה היא לא אופי או משהו מובנה במוחו של אדם, בגידה זה צורך ושווה לנסות ולהגיע לסיבה שגורמת לו להתנהג ככה למרות שברור שזה לא מצדיק.

בהצלחה!

תודה לכל המגיבים. את חלקכם היה לי לא פשוט לקרוא.
כמובן שבדקנו את החלק שלי בכל הנושא, הלכנו לטיפול זוגי וזה טופל. אך הוא חזר ובגד, חזר ושיקר. כעת הבעיה נותרה בו.
הוא אינו מסוגל להסביר מדוע הוא חוזר שוב לבגידות ושקרים. אומר שאינו מעוניין בכך, רוצה את המשפחה, אך כאמור לא מסתפק בנו. אולי זה הריגוש, אולי זו בעיה אחרת.
בכל מקרה, הוא הולך כעת לטיפול פרטני בניסיון לבחון זאת ולהשתנות.
אני נותרתי עם הספיקות המקננים בי...
נקווה לטוב.

יש לי שתי בשורות עבורך. אחת טובה ואחת רעה.
הבשורה הטובה היא ש- כן, אדם יכול להשתנות. הבן זוג שלך מסוגל להבין (ולהרגיש) עד כמה היצרים שלו והמעשים שהוא בחר (כן, בחר- אף אחד לא ״גרם״ או ״גרמה״ לו לעשות את זה) לעשות פגעו בו ובדרך גם בך.
עצם זה שהוא עובר טיפול פרטני מראה שלפחות הוא מחפש את השינוי- גם אם לא יצליח..
אבל, וזו הבשורה הרעה- זה בשום מקרה ובשום אופן- לא תלוי בך.. לכן, הבדיקה שלך אם במעשים שלך היתה הצדקה לבגידות שלו היא ממש לא מוצדקת ולא נכונה. גם לתקווה שלך שיום אחד הוא ישתנה ותוכלי להמשיך לחיות איתו ועם הידיעה שהוא בגד בך, לצערי (ואני אומרת מנסיון) אין אחיזה אמיתית במציאות.
עד שהוא לא יבין, יקבל, ויכיר במעשים שלו, באנשים שפגע בהם, ובעיקר- בעוצמת הפגיעה- אין למילים שלו שום משמעות או סימן עבורך שניתן להאמין לו.
לדעתי - ואת ממש לא חייבת להסכים איתה, יהיה נכון כרגע, להקפיא את קבלת ההחלטות עד שהטיפול שלו, ואני ממש מציעה לך ללכת לטיפול פרטני משל עצמך, יסתיים. בעוד זמן, בינתיים תשמעי ותראי את תהליך השינוי מתקדם תוכלי להחליט בעצמך אם הוא שווה את הסליחה שלך ואת זה שתמשיכי לחיות איתו, ואולי בכלל במשך הזמן הזה תחליטי בעצמך- שאת לא רוצה להמשיך לחיות איתו. בסוף- תקשיבי לאינטואיציות שלך- ולא למה שאת רוצה לראות ולהאמין...
מאחלת לך המון כוח והצלחה- בכל מה שתחליטי (או תדעי).

ואיך אני יודעת שהוא מכיר במעשיו ואכן מצטער ולא יעשה זאת שוב? הרי יש לי רק את מילותיו. הוא אומר שמבין, שמצר. אך כבר אמר זאת בעבר.
אז כיצד אדע שהפעם זו הפעם האחרונה? איך אדע לאן להמשיך?
אני בטיפול פרטני כבר מספר חודשים ומנסה להחליט על דרכי. הבגידה האחרונה קרתה ממש לפני כחודש וטרפה את הקלפים.
אשמח לשמוע מניסיונך. מה את עשית, מה את מציעה.

תודה

אני לא חושבת שיש אפשרות שתדעי במאה אחוז, לחלוטין ולעולם.
האמת היא, שמהיום תיאלצי לסמוך רק על עצמך. גם אין טעם לשאול מטפלים או חברות מה עלייך לעשות. הם יכולים להיות מערכת תמיכה נהדרת אבל לא יכולים לחיות את חייך במקומך...
השינוי שבן הזוג שלך יעבור (אם אכן הטיפול והתהליך יצליח) יהיה עמוק ומשמעותי הרבה יותר מלהכיר ולקחת אחריות על מעשה הבגידה.
לא סיפרת יותר מדי על חייכם לפני הבגידה לכן אני לא יודעת אם במהלך הזוגיות שלכם נתקלתם בעוד קשיים נוספים.
אני יכולה לספר לך מנסיוני האישי, שבשיחות בטיפול הועלו טענות על הזנחה רגשית, היעדרויות רבות וארוכות מהבית (נסיעות עבודה), הימנעות ממין, ויכוחים קטנוניים, ובגדול- תהליך איטי של התרחקות רגשית ונפשית אחד מהשנייה.
הבגידה היתה רק התוצאה הסופית של התהליך הזה- רק קצה הקרחון שראינו...
לכן, גם אם בשלב הראשון- תצליחי להתגבר על הכאב והעלבון הצורבים ולהחליט לנסות להמשיך לחיות איתו- אלו המקומות שתוכלי לראות ולבחון את השינוי ולבדוק אם הוא אכן מתכוון למה שהוא אומר (והפעם גם עושה) או, שכמו בעבר- גם הפעם המילים וההבטחות שלו ריקות ממשמעות והוא אומר לך דברים שהוא יודע שאת רוצה לשמוע כדי ״לפתור״ לעצמו את המצב המסובך בו הוא נמצא כרגע לאחר שנתפס.
התהליך הזה ייקח זמן. השינוי לא יבוא תוך שבועיים או שלושה אלא לאורך תקופה.
אני גם לא אשלה אותך, גם היום לאחר שנים, כשהזוגיות שלנו נפלאה, מפרגנת, נעימה ונכונה יותר מאי פעם- אני מוצאת את עצמי נזכרת בבגידה, חושבת עליה, אפילו עדיין מחפשת הודעות בטלפון מדי פעם. אלו דברים שלעולם לא יעברו- וזה המחיר שמי שחווה בגידה והחליט להישאר עם בן הזוג הבוגד נאלץ לחיות איתם. לא כולם מסוגלים לעמוד בזה, ואכן יש כאלו שיפרדו. לכן בדיוק אמרתי שזו ההחלטה שלך בסופו של דבר. את מכירה את עצמך ובעיקר מה את רוצה ויודעת שמגיע לך לחיות מסופקת ומאושרת.
מאחלת לך המון כח והצלחה..

באמת לא פשוט לקרוא דעות כמו שלי, עדיף להיות אופטימי ולהרכיב משקפיים וורודים.
השאלה היא רק, על מי אנחנו עובדים? על עצמנו?
אני באמת חושב ש(כמעט)כל אחד/אחת יכול למעוד פעם אחת, "לאבד את הראש", לא לעמוד בפיתוי, אבל כאשר אותו מישהו נתפס עם המכנסיים למטה תרתי משמע, והבית כולו עובר טלטלה עזה, והמשפחה עומדת להתפרק ולהתפזר, והכל מלווה בבכי, כאב בלתי אנושי, אדם כזה אמור בעצמו, לעשות תפנית של 180 מעלות, ולהפוך לבן הזוג הכי נאמן בעולם.
אבל מי שרואה את המחירים, מבין את ההשלכות לטווח ארוך וקצר, ועדיין ממשיך לבגידה הבאה בלי למצמץ, אז סורי, אני לא קונה את הבולשיט הזה של טיפולים, פסיכולוגים וכיוב'
אנחנו לא חתולים ברחוב, כל אחד ואחת יודע להבחין בין רע לטוב, לשקול בין עלות לתועלת, וכל אחד אחראי וריבון להחלטות שהוא או היא מקבלים בחיים, זה לא עניין של "רצפה עקומה", זה עניין של "רקדן/ית גרועה", וחייבים את זה להפנים, עם כל הצער.

הבן אדם בגד בך יותר מפעם אחת, שיקר לך, הודה שהוא אינו מאוהב בך.

למה את רוצה להחזיר אותו אלייך? האם את חושבת שהוא ישתנה פתאום ויתחיל להיות בן זוג למופת?

אז נכון זה קשה, הייתם מאורסים עמדתם להתחתן, אולי את צריכה להודות לאלוהים שהוא פירק את העסק כי ייתכן שאת היית מוכנה להחליק על כל זה להתחתן, לעשות ילדים ואז כל הסיפור היה מסתבך עוד יותר.

אני מאמין שאת ראויה למשהוא טוב יותר ממנו, הרצון שלך להחזיר אותו לאחר כל זה הוא פתטי ומראה לצערי שאת לא מחשיבה את עצמך ואת ערכך יותר מידי.

שלום לך,

את נהנת להיות סמרטוט? ממש בא לך לחיות עם מישהו שבוגד בך וממש לא מרגיש כלפייך שום רגש? להתחתן ולהביא ילדים יחד וברור הוא שבשלב לא רחוק בנישוין תתגרשו?

למה את לא חושבת שמגיע לך גבר שיאהב אותך? שיכבד אותך, שיעריץ אותך?

תתעוררי על החיים שלך חמודה הוא ממש לא שווה את אהבתך, בטוח יש מי שכן...

לפחות לפי דעתי. זה חוסר רצון למחויבות.
לגברים יש חשש טבעי ממחויבות, קל וחומר, לגבר שהוא כבר גרוש ויש לו ילדים.
גבר כזה רוצה למצות את החופש לחגוג עם כמה שיותר נשים, בטרם יתמסד, אם בכלל.
לכן, עצתי אלייך, לא לקחת ברצינות מדי את כל ה"מסרים" שלו, הוא אולי מנסה לא לשרוף את כל הגשרים איתך, ואולי רוצה להקל עלייך את הפרידה, אבל את חייבת להמשיך בחייך, כמו שהוא ממשיך, ואני מבטיח לך שהוא ממשיך.

מודה על תגובתך
שאלה אלייך כגבר שוודאי מכיר גברים נוספים

מכיר מקרים שגבר חזר לקשר ?

ייתכן והקשר שלאחר הפרידה היה טוב ונכון יותר בגלל הזמן והתובנות ?

תודה על העצה אני לא יושבת ומחכה

לא כל הגברים הגרושים - מקשה אחת.. בטח שיש גרושים, שבשלב כלשהו בהחלט רוצים פרק ב' מוצלח יותר, ויציב יותר, אבל קשה ולא קל למצוא כאלו. אני מכיר גבר, שהבחורה הראשונה שהוא הכיר אחרי גירושים, הוא נשאר איתה והם גרים יחד, אבל זה לא מייצג כמובן. אבל מי שלא מיהר להתחייב כרווק, בטח לא ימהר להתחייב כגרוש, אצל נשים זה קצת שונה, ולכן קצת יותר קשה להן. שיהיה בהצלחה.

לאחר גירושים, (סורי, לא שמתי לב למשפט הזה), אני בהחלט מאמין שכשגבר גרוש ירגיש שהוא בשל , מוכן ורוצה בקשר חדש, הוא בטח ילמד מהנסיון הכושל הקודם.
אבל זה נכון גם לגבי אישה, יש להניח.

מכיר גברים לאחר גירושים
היו בקשר חדש משמעותי (נקרא לו Xׂׂ) נפרדו מסיבות שונות כל אחד המשיך לדרכו

ולאחר זמן הבינו שבעצם הקשר (X) היה טוב ונכון עבורם וחזרו אליו?

אולי לא תאהבי את התשובה, אם זה קורה, זה קורה לעתים ממש רחוקות.
למיטב ידיעתי.מי שממשיך, ממשיך. אבל, בחיים הכל יכול להיות ויש זוגות שנפרדו ומצאו את הדרך חזרה.זה נדיר ששניהם לא מצאו אהבה חדשה, ושניהם פנויים, ושניהם מתגעגעים, וכו' אבל אין חוקים באהבה, הכל קורה.

שלום לך,

אחרי ניסיון שלך והבן זוג לא מעוניין תמשיכי הלאה...

בהצלחה!