פורום חרדה, דיכאון - טיפול לא תרופתי - יש לך שאלה?

אשמח לקבל תשובה

שלום. פלובוקסאמין היא תרופה נוגדת דיכאון וחרדה המעכבת ניצול חוזר של סרוטונין במוח. היא נמצאה יעילה גם בטיפול בחולים הסובלים מהפרעה כפייתית. התרופה נכנסה לשימוש רק בשנים האחרונות, ובנוסף להתוויות הרשומות נעשה בה כיום ניסיון לטיפול גם בחולים הסובלים מהפרעה מוחית הקשורה להתמכרות לאלכוהול, בהפרעות אכילה (כולל אכילה כפייתית), ובכאבי ראש כרוניים הנובעים ממתח. לתרופה זו יש פחות השפעות אנטיכולינרגיות מלתרופות טריציקליות. לא מומלץ להשתמש בתרופה זו במצבי "עצב" ו"עצבנות" רגילים וחולפים. חולשה, בחילה, והפרעה בשינה הן תופעות הלוואי השכיחות ביותר.
תדירות וזמן נטילה: 1-2 פעמים ביום. רצוי לתת את המנה הגדולה יותר לפני השינה (כי לפעמים מרגישים עייפים).
טווח המינון:מנת התחלה: 50 מ"ג במנה אחת לפני השינה; מנת אחזקה: 100-300 מ"ג ביום.
תחילת השפעה:תוך 4-8 שעות. ייתכן שיחלפו 3-6 שבועות עד שההשפעה תורגש במלואה.
משך השפעה:10-12 שעות.
בברכה

היי יואבי,
לצערי, מאוד קשה לגרום לאדם שאינו רוצה לקבל עזרה לעשות זאת, ולעיתים קרובות אף בלתי אפשרי. אנשים רבים חוששים כל כך להתמודד עם הכאב שלהם, שהם מעדיפים להישאר מוגנים על ידי הכחשתו (ומעבר לכך, קבלת עזרה מקצועית כרוכה בסטיגמה).
לדעתי, הדבר הכי טוב שאתה יכול לעשות כרגע למען אמך הוא להעניק לה תמיכה רגשית, כל עוד האינטראקציה ביניכם חיובית. כאשר היא מתחילה להגיב בצורה שאינה נעימה לך, כדאי להבהיר לה זאת ולהפסיק את האינטראקציה. רצוי לומר לה מראש שהאינטראקציות איתה יסתיימו אם היא תתחיל להגיב בצורה לא נעימה. מעבר לכך, אפשר להציע לה פעילויות חברתיות- הצטרפות למתנ"ס, טיולים וכו'. הדברים הללו עוזרים לשפר את מצב הרוח ולהפחית סבל. בנוסף, אתה יכול להביע תמיכה באחותך ובאביך ולחזק אותם- זה בוודאי יעזור ויהיה חשוב להם מאוד.
בהצלחה!

שלום לך,
את מתארת מצב פיזי לא פשוט. אני חושבת שהדבר הכי יעיל הוא להיעזר ברופאייך, שינחו אותך לגבי המשך הטיפול ומה שעלייך לעשות. מאחר שאת מטופלת אצל פסיכיאטרית, אני מניחה שאת בידיים טובות. שימי לב שחלק מהתרופות שקיבלת מתחילות להשפיע רק לאחר מספר שבועות, ויש לקחתן זמן ממושך כדי להשיג השפעה אופטימלית. היי בקשר צמוד עם הפסיכיאטרית שלך ודווחי לה על כל שינוי/ אי שינוי במצבך. ניתן בנוסף להיעזר בטיפול פסיכולוגי התנהגותי קוגניטיבי, כדי לרכוש כלים מעשיים להתמודדות עם חרדות ועם סטרס- לאחר השיקום הפיזי או בשילוב עמו.
כל טוב,

שלום לך,
מאוד מצער לשמוע על מצבה הקשה של אחותך. פעמים רבות המשפחה חשה חוסר אונים במצב שבו בן המשפחה לא רוצה לעזור לעצמו, מאחר שהם חשים כי לא ניתן לעזור לו. מה שכן אפשר לעשות, הוא קודם כל לספק לה תמיכה רגשית, הבנה ואמפתיה ללא ביקורתיות ובלי ניסיון ללחוץ עליה. יכול להיות שהלחץ מצידכם לקבל עזרה רק מרחיק אותה ומעלה את התנגדותה, אף על פי שכוונותיכם טובות. שנית, קיימים פסיכיאטרים שעורכים ביקורי בית. חיפוש בגוגל של פסיכיאטר כזה מניב לא מעט תוצאות. בנוסף, ניתן להתייעץ עם פסיכיאטר כזה מה ניתן לעשות עם אדם שיש חשש שיזיק לעצמו. נראה גם, שהתרופה לא עוזרת מספיק, וייתכן שטיפול בתרופה אחרת יניב תוצאות טובות יותר, לכן מומלץ לפנות לפסיכיאטר שעורך ביקורי בית.
אחותך כנראה מרגישה שפעילות מוגברת עוזרת לה להפחית את השקיעה לתוך המחשבות הדכאוניות, לפחות בזמן העבודה, ולכן היא עובדת הרבה- ובצדק. ניתן להציע לה פעילויות אחרות, אם היא תשתף פעולה- כגון טיולים, פעילויות פנאי ופעילויות הכוללות מפגשים חברתיים וכמובן פעילות גופנית. הדברים הללו יכולים לתרום לשיפור ניכר בסימפטומים, והם חלק מטיפול התנהגותי בדיכאון.
אני מאוד מקווה שמשהו מתוך ההצעות שלי ישים עבורכם, מאחר שמאוד קשה לרתום לתהליך אדם שאינו מוכן לשתף פעולה. זכרו שמצבה הוא באחריותה, ומלבד ניסיונות לעזור כמיטב יכולתכם, האחריות שלכם מוגבלת.
בהצלחה!

היי דן,
הייתי נזהרת מאוד מאבחון עצמי. יש תופעה שנקראת "תסמונת הרופא המתמחה", ומדברת על כך שסטודנטים לרפואה או לפסיכולוגיה מאבחנים בעצמם את כל המחלות שיש בספר הלימוד שלהם, מאחר שאם מתעקשים ניתן למצוא בעצמנו קווי דמיון כמעט לכל אבחנה. הדבר כמובן מכניס לחרדות מיותרות, וקורה גם להרבה אנשים שקוראים על מחלות ותופעות באינטרנט. אם אתה בגיל ההתבגרות, ייתכן בהחלט שמצבי הרוח קשורים בכך. כדאי להתייעץ עם גורם מקצועי- יועצת בי"ס או פסיכולוג בי"ס, או מטפל חיצוני- כדי לפנות אליו אפשר להתייעץ עם ההורים.
בהצלחה!

תודה על התגובה,אמי למדה סיעוד ואמרה לי שיכול להיות שאני סתם מפחד או זה בגלל הורמונים,היא אמרה לי לעקוב אחרי ההשתנויות במצבי ברוח שלי ואם זה ימשיך אז נפנה לגורם מוסמך.

כמה זמן בערך אמור להימשך כל אחד ממצבי הרוח האלה אם זה באמת קשור להתבגרות? זה הולך אצלי כבר שלוש ימים ברציפות.

היי דן,
אין לדעת כמה זמן זה יימשך. זה משתנה אצל כל אדם. עדיף להתייעץ עם רופא המשפחה שלך בנושא. בכל אופן, אם הדבר נמשך שלושה ימים בלבד, מדובר בזמן מועט, ולא ניתן לאבחן שום הפרעה נפשית על בסיס כזה.

אני מתכוון לתקופה הזאת,היו לי עוד כמה פעמים כאלה במרחקים של שבוע-שבועיים זה מזה אבל זה לרוב נגמר אחרי כמה שעות מקסימום.

אלי שלום,

ממכתבך אני מבינה שאתה סובל מחרדה לבריאות וקשיי שינה. הינך מטופל תרופתית וכעת לא מרגיש שיפור. לדעתי, כדאי לתת עוד קצת זמן לאסטו. לעיתים לוקח זמן עד שמרגישים את השפעת התרופה במלואה. בנוסף, הדרך הטובה ביותר להתגבר על החרדות ולשפר שינה היא לשלב טיפול תרופתי ופסיכותרפיה התנהגותית - קוגניטיבית CBT בשילוב עם ביופידבק. במהלך CBT תוכל לרכוש כלים שיעזרו לך לשלוט במחשבות שמטרידות אותך, אמון בביופידבק יכול מאוד לעזור לשלוט בגובתך לתסמינים הגופניים, למתן אותם, תוכל ללמוד תרגילים שיעזרו לשפר את השינה.

אשמח לענות על שאלות נוספות,
בברכה,

שלום. קודם כל השפעה של סרוקסט מורגשת תוך מספר שבועות בממוצע. הטבה מלאה תיתכן תוך -8 -6 שבועות .
יש מעט מיקרים ,שבהם שימוש בתרופה בשלב הראשוני של הטיפול יכול להגביר את תחושת החרדה, דיכאון ותסמינים גופניים . (גם צריך לקחת בחשבון שמחליפים תרופות).במידה וקיים מרכיב של חרדה בתמונה קלינית, מומלץ להוסיף לטיפול תרופה מקבוצת בנזודיאזפינים (לדוגמה וואבן) למשך תקופה קצרה. חשוב להיות במעקב של רופא מטפל,
בנוסף, חשוב לציין שהגישה היעילה ביותר בהתמודדות עם התקפי חרדה - היא שילוב של טיפול תרופתי ופסיכותרפיה התנהגותית - קוגניטיבית (CBT). ניתן גם לשלב CBT עם ביופידבק.
בברכה,

אני נוטלת ואבן (עד 2 ליום בחצאים ) כבר חצי שנה. האם תהיה לי בעייה להפסיק?כלוןמר האם אני כבר במצב של התמכרות ?
יש לציין שהסרוקסאט כבר משפיע לטובה. (אחרי חודש.)
משתדלת להישאר עם אחד ואבן ליום , לא תמיד מצליחה.
כולי תקווה שהסרוקסאט יעלים חרדה והתקפי פאניקה לגמרי? !
תודה
אאיילת

שלום. תתחילי להוריד את וואבן משעות שאת פחות זקוקה. תתחילי להוריד רבע כדור בשבוע אך מאוד חשוב לעשות את זה בליווי פסיכיאטרי.
בברכה

היי גליה,
צר לי לשמוע על מצבה של אמך ועל אבדן הבן. שמן נר הלילה נועד לסייע, בין השאר, באיזון הורמונלי, ובדרך כלל נועד לנשים בגיל הפוריות או בגיל המעבר. אם הבעיה של אמך קשורה בחוסר איזון הורמונלי, ייתכן ששמן נר הלילה יעזור. במקור, התוסף לא מיועד לטיפול בחרדות. אולם, בהחלט ניתן לפנות לטיפול הומיאופתי או נטורופתי אם אמך מוכנה לנסות.
בנוסף, כדאי מאוד שלאמך יהיו אנשים בסביבתה שהיא יכולה לדבר איתם, לשתף בתחושותיה ולהיעזר בהם. התמיכה שאת נותנת לה בוודאי עוזרת. מעבר לכך, אם אינה מעוניינת בטיפול פסיכולוגי, ניתן אולי ללוות אותה למועדוני פנסיונרים, הרצאות, פעילויות חברתיות וכו'. כמובן רק כשתרגיש מוכנה לכך- ייתכן שהיא עוברת עכשיו תקופת אבל ועדיין לא מרגישה מוכנה, וזה בסדר. אם היא ניצולת שואה, ניתן להיעזר בעמותת "עמך", שמספקת הן שירותי ייעוץ לניצולים ובני משפחותיהם, והן שירותי חונכות. אפשר למצוא בעזרתם חונך שיארח לה לחברה. בנוסף, ניתן לחשוב כיצד לפתח את תחומי העניין שלה ולהוסיף תוכן לחייה.
בהצלחה וחג שמח!

היי עידן,
ייתכן בהחלט שהסימפטומים שאתה מתאר קשורים לחרדה. לא ברור מדוע הפסקת את הטיפול בוויפאקס, מאחר שהתרופות מסוג זה מפחיתות באופן משמעותי סימפטומים כמו שתיארת, במידה שהם נובעים מדיכאון או חרדה ולא מבעיה פיזית. זנאקס הינה תרופת הרגעה, אך היא משמשת לטיפול נקודתי בחרדה (כלומר- עוזרת בטווח השעות הספורות שלאחר לקיחתה ותו לא). בניגוד לכך, התרופות מהקבוצה של ויפאקס פועלות בטווח הארוך. בנוסף, הן אינן ממכרות (בניגוד לתרופות כמו זנאקס).
אני ממליצה בחום להתייעץ עם הרופא שרשם לך את הטיפול התרופתי, וכן עם רופא משפחה על מנת לעבור בדיקות כלליות- ייתכן שתמצא את הסיבה לתחושותיך בבעיה פיזית.
התופעה השניה שאתה מתאר- חלום שבו אתה מתעורר אך לא מתעורר באמת- היא תופעה נפוצה שקורה כמעט לכל אחד ואפילו בתדירות גבוהה, ואין צורך להילחץ ממנה.
חג שמח!

הי ושוב ותודה על ההתייחסות אבל עם התייעצות עם הפסיכיאטר החלטתי להפסיק את הטיפול בהחלטת הפסיכיאטר. בגלל הרבה שיקולים הוא החליט להפסיק הטיפול וגם אני אבל אני עדיין מדבר על הקסנקס שזה ממש יכול לעזור לי אולי.. יש לי את התרופה ואני השתמשתי בה בעבר הכוונה שאולי הפיתרון זה שפשוט במצבים הקשים אני אקח את הקסנקס ? אגב אני עושה ספורט 5 פעמים בשבוע פעמיים ריצה 3 ק"מ ו3 פעמים שחייה אימון אינטנסיבי וארוך של שעה

היי עידן,
קודם כל, העובדה שאתה עושה פעילות גופנית בתדירות כזו היא מצוינת, וכנראה גם מועילה מהבחינה הנפשית. שנית, תרופות מהסוג של זנאקס יכולות לעזור בטווח הקצר, כפי שאמרתי. כלומר- בזמן שלאחר לקיחת התרופה בלבד. בטווח הארוך, הבעיה לא תיפתר והיא עשויה אף להחמיר, מאחר שלקיחה באופן קבוע גורמת להתפתחות תלות בתרופה, וגם הסבילות אליה תגבר. כלומר, תזדקק למינון גבוה יותר ויותר על מנת להשיג את ההקלה הרצויה, ועם הפסקת התרופה אתה עשוי לחוש חרדות כמו קודם, ואף בעוצמה חזקה יותר. לכן, חשוב מאוד להגדיר מהם ה"מצבים הקשים" ובאיזו תדירות הם מופיעים, כדי להעריך את תדירות נטילת התרופה. יש להתייעץ עם הפסיכיאטר לגבי התדירויות שעדיין יכולות לגרום לתלות.
אם תרופות מהסוג של ויפאקס אינן אופציה בשבילך, כדאי להיעזר בטיפול קוגניטיבי התתנהגותי. טיפול כזה יכול לתת לך כלים להתמודדות ואף לפתור את בעייתך בטווח הארוך, כך שבשלב מסוים לא תזדקק לטיפול תרופתי. בנוסף, כפי שציינתי, מומלץ לערוך בדיקות רפואיות.
כל טוב,

היי מריאן,
הטיפול האפקטיבי ביותר הוא אכן טיפול פסיכולוגי, אך לטיפול פסיכולוגי יש כל מיני גישות, וצריך קצת ללמוד ולדעת עליהן כדי להחליט מה מתאים לך. מבחינה מדעית, הטיפול שהוכח כיעיל ביותר הוא טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT). מומלץ לקרוא עליו ברשת כדי לקבל יותר מידע. באופן כללי, הטיפול מתמקד ברכישת כלים ספציפיים המותאמים להתמודדות עם החרדות הספציפיות שלך- בדומה למה שעשית לגבי התקפי החרדה, אולי בכוחות עצמך. גם אם יש לך יכולת גבוהה לעזור לעצמך, הגורם המסייע, שהוא המטפל, יכול לעזור לכוון ולמקד אותך ולהאיץ את התהליך.
בהצלחה וחג שמח!

היי אדווה,
לא ברור מהו בדיוק טיב התופעות שאת חווה. ייתכן שחלקן נובעות מחרדה (כמו תחושת הניתוק מהמציאות). לגבי ההזיות והדמיונות, הייתי פונה באופן דחוף לפסיכיאטר שרשם לך את התרופה. אם קיבלת אותה מרופא משפחה, פני בכל זאת לפסיכיאטר.
חג שמח!

אבל התופה של הריחוק מהמציאות תעלם לי או שהיא תשאר עכשיו לתמיד גם אם אני לא אקח כדורים?
רציתי לעשות הפסקה ולנקות את הגוף כי כל הכדורים שלקחתי לא עזרו לסימפטומים שיש לי של חרדה כמו סחרחורות ורעידות ודפיקות לב ותחושה של זרמים ושהכל איטי, בגלל זה ניסיתי לקחת כדור בשם סרוקסט הוא האחרון שלקחתי והתופעה של הריחוק הופיעה כשלקחתי את הכדור הזה וגם אחרי שהפסקתי זה לא נעלם, השאלה אם זה ישאר עכשיו או שאני אהיה חיבת לקחת כדור שוב כדי שזה יעלם? כי לא היה לי את התופעה הזו לפני הסרוקסט

היי אדווה,
אף תופעה, פיזית או פסיכולוגית, אינה נמשכת לנצח- אלה טבען של תופעות אנושיות. שימי לב למשל, שכם אם קיימת חרדה או סימפטומים פיזיים של חרדה, הם חולפים בשלב מסוים. אין זה מן הנמנע שהם יחזרו שוב, אבל התופעה הנקודתית שקיימת באותו רגע אינה נמשכת לנצח.
אם אכן מדובר בהשערה שלי (תחושה של ניתוק מהמציאות שנובעת מחרדה), כדי להפחית את הסיכוי להישנותה יש ללמוד לקבל אותה ולהפסיק לחשוש ממנה. לעיתים צריך להיעזר בתהליך טיפולי שנותן כלים להתמודדות, ולא חייבים להיעזר בתרופות. ייתכן גם, שהיא פשוט תחלוף באופן ספונטני. נתקלתי בהרבה מקרים שבהם תופעה קיצונית כזו חלפה מעצמה, בייחוד אם היא קיימת רק בתקופה האחרונה. אפשר להיעזר בשיטות להרגעה עצמית, תרופות טבעיות כמו רסקיו וכדומה. בכל אופן, אם הפסקת את התרופה בבת אחת ולא בהדרגה, צפוי יותר שתחווי תופעות לא נעימות בעוצמה חזקה יחסית.
כמובן, שרצוי לפנות לפסיכיאטר כדי לברר את טבען המדויק של התופעות שאת חווה, מאחר שלא ניתן לאבחן ולטפל דרך האינטרנט, אלא רק להעלות השערות ולתת כיוון כללי.
בהצלחה!

שלום לך,
כדאי לעבור קודם כל בדיקות רפואיות, כדי לבדוק אפשרת של סיבה רפואית למצב שלך. סימפטומים כאלה יכולים לנבוע לעיתים מבעיות פיזיות, וכאשר הן נפתרות, גם המצב הנפשי משתפר.
במידה שתוצאות הבדיקות יהיו תקינות, אני ממליצה בחום לפנות לעזרה של איש מקצוע. מי שפונה לעזרה של פסיכולוג או מטפל מקצועי אחר אינו "משוגע". אנשים רבים הסובלים מקשיים בחיי היום יום פונים לעזרה מקצועית, וזה לא אומר שום דבר רע עליהם. נשמע שההורים שלך מאוד סטיגמטיים לגבי קבלת העזרה הזו, ואני מקווה שתפעלי בצורה נכונה והגיונית עבורך, שאינה מושפעת מסטיגמות.
בנוסף, אם את פונה למטפל באופן פרטי ולא במסגרת הצבא, אין סיבה שגורם כלשהו בצבא יידע על כך. יתרה מזאת, אם לא תפני לעזרה וקשיי התפקוד שלך ימשיכו, דווקא אז יש סיכוי שיהיו לך בעיות גם בצבא.
בהצלחה חג שמח!

חג שמח!

היי,

את מנסה לבדך להתמודד עם מצבך הנפשי וגם עם אחיך שמציק לך, ללא עזרה ותמיכה של הוריך ולפי מה שאת מתארת גם עזרה מקצועית לא הועילה לך. את מרגישה חסרת אונים, ייאוש ומאויימת על ידי אנשים שבחוץ. הדרך שלך להקל על עצמך היא להסתגר בבית ולא לצאת החוצה. אני מאוד ממליצה לך לנסות שוב עזרה מקצועית ולפנות לרופא פסיכיאטר. ניתן לעשות זאת דרך קופת חולים או לפנות למרכז לבריאות הנפש השייך לאזור מגורים. בנוסף, שיחות, תמיכה והכוונה של מטפל / ת פסיכולוג / ית יכולה מאוד לעזור. במהלך השיחות תלמדי כיצד לחזק את יכולות ההתמודדות שלך מול אחיך ובמצבים השונים של החיים.

חזקי ואמצי!

דודו שלום,

לדופק חזק יכולול להיות סיבות רבות וגורמים שונים. אחד הגורמים לתופעה יכול להיות גם שתיית קפה מוגברת אך בדרך כלל תופעה זו מופיעיה בצמוד לשתיית הקפה. יתכן וכשאתה מתעורר יש לזה סיבות אחרות.

בברכה,

שכחתי להוסיף שאכן קרה לי מקרה לפני בערך שנה, שהייתה תקלה ברמזור והוא התחלף ישירות מירוק לאדום בלי הבהובים ובלי כתום ולאחר מכן תיקנו אותו, הייתי באותו רגע "בשוק" אבל קשה לי להגיד שיש קשר בין המקרה הזה לשאר הדברים

היי בועז,
מה שאתה קורא לו "פדנטיות יתר" יכול להיות סוג של OCD. זוהי הפרעת חרדה, שהסובלים ממנה מרגישים צורך לחזור שוב ושוב על פעולות מסוימות, כדי להרגיע את עצמם או כדי לא לחוות חרדה מלכתחילה. החרדה מתעוררת בעקבות מחשבה טורדנית, שיכולה להיות קשורה לנושאים שונים. הנושאים הנפוצים הם ניקיון או בריאות, ובדיקה ש"הכל כמו שצריך"- הדלתות נעולות, הגז סגור, ובאופן כללי, שנהגנו כמו שצריך ולא עשינו שום דבר "לא בסדר". לכן, התיאור שלך הוא מאוד שכיח. עם זאת, כדי לאבחן OCD יש צורך בקריטריונים מסוימים. אחד הקריטריונים העיקריים הוא מידת הפגיעה של הבעיה באיכות החיים של האדם. ייתכן שהבעיה שלך קלה ואינה מפריעה לך בחיי היום יום. אם כן, ניתן לפנות לטיפול- רצוי אצל מטפל CBT, מאחר שהגישה הזו הוכחה כיעילה ביותר בטיפול בהפרעות חרדה.
בהצלחה!