פורום בנות, העצמה נשית - יש לך שאלה?

שלום אני ליאן אני בכיתה ז' ויש לי ילדה בכיתה שיושבת לידי והיא ממש חסרת ביטחון היא כל פעם אומרת לי כמה אני יותר טובה ממנה ושהציונים שלי בטוח יותר טובים משלה בקיצור היא לא יודעת להעריך את עצמה נכון שזה מחמיא לי אבל זה גם מעצבןן אותי כי אני לא סובלת ילדות שהן חסרות ביטחון ושהיא צוחקת היא מסתירה את החיוך שלה והיא מדברת ממש חלש והיא גם מאוד עדינה אם למשל מישהו יקלל אותה וירד עליה היא לא תעשה כלום לא שזה בא מתוך בגרות זה בא מתוך חוסר ביטחון
רציתי לדעת מה אני יכולה לעשות בנידון?? כי אני מאוד רוצה לעזור לה ושתפסיק להתבייש ושיהיה לי כיף לשבת לידה
תודה

אני אמא לשתי בנות לפני יומיים מצאתי בטעות ספר זכרונות לבת הגדולה בת 18 וקראתי כמה דברים שמאוד הכעיסו אותי וכאב לי הלב היא כתבה שהיא בחורה מכוערת ושמנה ואין לה חבר ושהיא רוצה שיאהבו אותה כי יש לה רגשות ושהיא מקנאה בחברותיה ו באחותה השנייה בת 17 כי יש להם חבר ולה אין
הבת שלי מאוד יפה ועדינה וביישנית יש לה 4 חברות ושני ידידים מבית ספר משקלה 63 וגובה 162 לעתים אומרת לפני י שהיא לא יפה בטבע ובתמונות ואני משתגעת ומדגישה שהיא מאוד יפה וטובת לב ואני תמיד גאה בה אני יודעת שיש לה חוסר בטחון ואני תמיד מנסה לעודד את הבטחון אבל אני חושבת שהצלחתי באחוז מאוד קלוש
הדבר הזה מאוד כואב לי כי אני מרגישה בה הבישנות וחוסר בטחון נובע ממני ומילדותי
רציתי לציין שהיא כתבה בהתחלה שהחיים מתחילים להראות יפים כי היא התחילה לעבוד וקיבלה רשיון ומחכה ללמוד באוניברסיטה בשנה הבאה
אני מבקשת עזרתכם דחוף ועצתכם
אודה לכם אם תענו לי בהקדם

היי:)
אני בת 16, אין לי בעיות של ביטחון עצמי ואני יודעת בדיוק מה אני שווה. הבעיה היא שליד אנשים אני נורא מתביישת, לא יודעת למה-וזה מפריע לי. למשל, בניתי ריקוד משל עצמי (אפילו שריקוד זה התחביב שלי, הלימודים זה העיקר אצלי), ואני נורא מתביישת להראות אותו. מצד אחד, אני אוהבת את הריקוד, את הבגדים שבחרתי ואני לא יכולה להפסיק לראות את עצמי רוקדת אותו על במה עם קהל ותאורה (זה במסגרת שיעורי קומפוזיציה). כמובן שחוסר הפתיחות והביישנות משפיעים על צורת הריקוד שלי, וככה יוצא שהריקוד מהמם אבל רק אם אני לבד. או למשל דיבור מול אנשים, קשרים עם אנשים: לפעמים אני לא מסוגלת להסתכל לאנשים בעיניים. בנוסף, אני גם כותבת, ורק שני אנשים ראו את השירים שלי וגם זה היה בלית ברירה. אני חושבת שאני רק מפסידה מהביישנות שלי ואני רוצה למצוא לה פתרון, כי יש לי מה להציע.
אני לא יודעת אם זה מתאים לכאן, אבל ראיתי שהרבה כתבו פה על חוסר ביטחון עצמי וחשבתי שזה דומה...
תודה
שיר:)

מגיל 12 אני סובלת מבטחון עצמי נמוך וממש קשה לי לענות לאנשים לתקשר ואני באמת לא יודעת כולכך מה הסיבה אני לא מצליחה לעשות כלום בגלל זה
אני עוד מעט בת 20 אני ממש ממש בדיכאון קשה לי לצאת מהבית וקשה לי לראות אנשים עם בטחון גבוהה אני בחורה מאוד יפה ואני לא יודעת למה הביטחון שלי כוכך נמוך זה מונע מימני ממש הרבה דברים
מה אני יכולה לעשות כדי לשנות את זה

שלום לכל הנשים היקרות,
אינני יודעת אם הגעתי לפורום הנכון, אבל אני מתחבטת בסוגייה כבר כחודשיים והחלטתי לחפש פורום באינטרנט, להעלות את הסיפור והכאב שלי, ולהזמין את כל מי שמרגישה לנכון- לקרא ולהגיב. סיפור שהיה כך היה (אני מסתירה פרטים מסויימים על מנת למנוע זיהוי):
בשלוש השנים האחרונות אני משתייכת לקבוצה מקצועית-חברתית מסויימת, יחד עם בן זוגי. החומר האנושי, גברים ונשים כאחד, מורכב מאנשים חמים, נפלאים, מצחיקים, אכפתיים, חכמים בראשם ובנפשם כאחד, ולמעשה, כל מה שאדם זקוק לו בחברים כדי להרגיש נפלא.
בשנה האחרונה לקחה קבוצתנו על עצמה פרוייקט כבד משקל בפריסה ארצית, השקענו חשיבה מעמיקה, מאמצים אדירים ובעיקר עבדנו בשיתוף פעולה נדיר. אני גאה לומר שקצרנו הצלחה מרשימה הרבה מעבר למצופה. הצלחה שכוללת פוש רציני לשם שלנו כקבוצה, למקצועיות שלנו, לגיבוש החברתי, וכמובן- לכניסתם של תורמים וספונסרים שונים שיתמכו בנו כלכלית בשנים הבאות. הפכנו ל מ ו ת ג חברתי !!!
ו.. אתן יודעות איך זה..יש אנשים שכשהם רואים הצלחה הם ממהרים לרכב עליה מבלי לתרום מעצמם למאמץ הקבוצתי ,להמשיך ולשמר את מה שהשגנו.כן, לאחרונה הצטרפה לקבוצתנו מישהי שהיתה שייכת לקבוצה בעברה הרחוק (כשהקבוצה היתה דלה באנשים וחלשה ב"שוק"..), ופרשה ממנה עקב בעיות ביחסים האישיים עם החברים. היא עזבה והצטרפה לקבוצה אחרת, שהתה שם כשנתיים, ולאחר שבקבוצה האחרת מאסו בה, היא חזרה לקבוצתנו, כי לדבריה: "היא מתגעגעת לאנשים שלנו".
בן זוגי ואני עשינו קצת עבודת שטח , יצרנו קשר עם אנשים מעברה, על מנת לשמוע איך ההתנהלות שלה בקבוצה, והמסר שקיבלנו, למעשה פה אחד, היה: לבחורה יש בעיות ביחסים הבין-אישיים, היא תככנית, רכלנית, קולנית, וולגרית בהתנהלותה, נצלנית,תוקפנית ושחצנית (ללא כל הצדקה..), ראוי לציין כי כניסתה לקבוצתנו לא היתה על מי מנוחות, אבל טיבם של אנשים שאינם רוצים ללכלך את ידיהם ולומר לה זאת מפורשות, והיא ניצלה זאת. כיום היא חברה בלהקה. נוכחותה איננה נעימה כלפי מספר חברים, האחרים מעדיפים להתעלם. אותי זה מקומם. קשה לי עם נצלנות של אנשים רעים (אינני מאמינה שיש אנשים רעים-אבל היא פשוט ר ע ה !!), ובעיקר, היא ניסתה לטרפד את כניסתי לקבוצה לפני כשלוש שנים תוך הפצת שקרים ורפש עליי בהנהלה !!
ראוי לציין כי מאז הצלחתנו נכנסו עוד מספר אנשים קטן, אך אותם אנשים נפלאים תורמים ממרצם וכשרונם, והם רצויים ואהובים!!
איך לגרום לה לעזוב??- זו שאלה שעוברת בראשי. חברים בקבוצה אומרים לי "תתעלמי ממנה,תחשבי שהיא אוויר"..אבל אני עם העוצמות, הפגיעה והרגישות שלי לא מסוגלת להשאר אדישה...היא מעוררת בי גועל ואת כל החלקים הרעים שרק אפשר להעלות על הדעת..
מה עושים?? דעתכן??

היי, אני בת 26 ובחודשיים האחרונים אני בקשר עם בחור מקסים ביותר. וסוף סוף בפעם הראשונה אני מרגישה טוב להיות עם גבר. יש בו כל כך הרבה דברים טובים ואותם אני מגלה לאט לאט, ואני ממש לא מתכוונת לוותר עליו. אבל, תמיד יש אבל, קיים דבר אחד שנדמה לי שאיתו אני זקוקה לסיוע חיצוני- שינינו יודעים שטוב לנו, אבל ככל שהזמן מתקדם, כמו כולם, נכנסים לשגרה. בזמן האחרון אני מרגישה שצריך לעשות בשיחות (טלפון לפחות) יותר מאמץ, אם לא, הוא פשוט ישתוק, כך היה מהשיחה הראשונה המשותפת שלנו, פשוט התרגלתי. זה האופי שלו, ומכיוון שאני ההיפך אז נדמה לי שהוא מצפה ממני ליצור יותר תכנים של שיחה. כן דיברנו על זה וזה מה שיש, הוא אומר שפנים מול פנים קל לו יותר להיפתח ואכן אני רואה את ההבדל. העניין הוא שבזמן האחרון אני עושה מאמצים גדולים יותר לא להיסחף במחשבות ולחשוב כשזה קורה זה אולי כבר הסוף של הקשר, אבל אני חוששת שלפעמים אני משדרת התנהגות שבסוף תיצור את מה שאני לא מאחלת לו עם הבחור הזה. מה עושים עם פער כזה בין בני הזוג?

היי
חשבתי אולי תוכלו לייעץ לי, אני בת 23 ולפני קצת יותר משנה נפרדתי מהחבר הראשון שלי. היה לי מאוד מאוד קשה להמשיך הלאה. מאז קצת התקדמתי בחיי, התחלתי ללמוד, עברתי עיר, אבל בעניין האהבה לא השתנה דבר. נרשמתי לאתר הכרויות בו הייתי רשומה בעבר והחבר הקודם שלח לי הודעה שיהיה לי בהצלחה, זאת הפעם הראשונה שהוא יצר איתי קשר מאז הפרידה. היה לי ממש עצוב לקבל ממנו הודעה, הרגשתי שחזרתי אחורה בזמן. מאז השתכלתי סביבי וראיתי שכל הבחורים שיצאתי איתם בשנה האחרונה יש להם חברה. אני יודעת שיש לי נטייה לפסול אנשים קצת מהר ואולי לא הייתי מוכנה ככ לקשר בעקבות הפגיעה הקשה מהפרידה, אבל עכשיו אני רוצה להצליח לפתח קשר ומרגישה שאני במקום כזה.
איך אדע מה אני עושה לא בסדר?
ומה השאלות שאני צריכה לשאול את עצמי בשביל לא לחזור לאותה הנקודה שוב ושוב?

המון תודה!

שלום, איפה קונים ויברטור? האם אתן יודעות על חנות באיזור הרצליה? אם לא, אז איפה בתל אביב? תודה

היי,
אני בת 24 ומאוד חסרת בטחון לגבי המראה שלי והיום קרה מקרה שאישר לי את המחשבה שאני לא מספיק יפה,או לא מספיק נראית טוב.
זה התחיל כשאני וחברתי הטובה נכנסנו למונית. חברה שלי היתה מאוד לחוצה כי היא עמדה להיפגש עם איזה בחור והיא כל הזמן אמרה שהיא מרגישה שהיא לא נראית טוב ואני אמרתי לה שהיא מדהימה ושהיופי לא נמדד רק לפי מראה חיצוני וכו'..ואז הנהג החליט להתפרץ לשיחה ואמר לה שהיא מהממת ושתלמד מהחברה שלה (כלומר ממני) שאני הרבה פחות יפה ממנה ובכל זאת יש לי בטחון. חברה שלי התחילה להגיד לו שאני יפה ושהלוואי שהיו לה את הפנים שלי והוא רק הדגיש את העובדה שאני הרבה פחות יפה ממנה שוב ושוב. החברה שלי אמרה לו שהוא לא ראה אותי מספיק טוב והוא המשיך להגיד לה" ראיתי אותה טוב מאוד,היא פשוט לא יפה,אמרתי לך שאת מדהימה וזה עוד גבר אומר לך". והוא לא נרגע,הוא פתאום עצר את המונית והתחיל להגיד לאנשים "מי יותר יפה?נכון שזאת"?ואני פשוט רציתי לקבור את עצמי. עוד לא נתקלתי בכזאת סיטואציה וחוסר טאקט. מאז המקרה אני פשוט לא מפסיקה לחשוב על זה.אני חושבת שבחיים לא אמרו לי משהו יותר מעליב מזה.
אני יודעת שזה נשמע כאילו אני שטחית וחושבת רק על מראה חיצוני אבל זה פשוט מציק לי..אני כל הזמן חושבת על המשפט הזה שהוא אמר שוב ושוב.

יש לי ידיד די טוב ותמיד שאנחנו נפגשים אנחנו יושבים די הרבה ואני עושה לו נעים כזה ביד הוא מת על זה..
בכל מקרה, היינו ביום הולדת של חברה וסתם שכבנו במיטה שלה ומשום מקום הוא פתאום נישק אותי...הייתי די המומה והוא אמר לי "תקני אותי אם אני טועה אבל תמיד היייתה בנינו משיכה" או משהו כזה.וכל הזמן אמר לי דברים עם אופי מיני מה שנקרא..האמת שכן הוא צדק אבל אתן יודעות לא חשבתי בכלל שיקרה משהו.. התנשקנו וכו' וקרה מה שקרה כמו שהבנתן מהכותרת.

לא יודעת, אני מרגישה רע עם עצמי שעשיתי את זה
אני בת 18 ולא היה לי חבר ואין לי נסיון עם בנים בכלל..וכמו שאפשר לראות בבירור אני מאוד תמימה בכל העניין. הכוונה שלי היא שאין לי מושג מה מקובל אני יודעת שסתם להתנשק זה לא ביג דיל אבל אין לי מושג בקשר למה שעשינו בקיצור אני צריכה שתגידו לי. זה דבר מקובל?
ועוד שאלה- ע"פ הדברים הוא אמר אין שם שום רגשות או דברים כאלה נכון? זה משהו פיזי ולא יותר מזה

אני בת 32 בלי זוגיות ויש לי ידיד לא ממש טוב אבל ידיד ששכבתי איתו. הוא בן גילי וגם לא אין זוגיות. יש לציין שהפעם הראשונה ששכבנו היתה יוזמתי והיה מאוד כיף. ואף דיברנו על זה שזה קליל ובלי כל המסביב. אין לי הרבה ניסיון מיני לא שכבתי עם הרבה בחורים בחיי. אחרי הפעם הראשונה הוא לא התקשר ואחרי שבוע התקשרתי אני והזמנתי אותו שוב אלי. הוא היה והיה נחמד אבל -
דבר ראשון- אני לא כל כך יודעת אם אמורים עכשיו לדבר על מה שקרה ומה שיקרה. הוא מצידו לא משתף אותי ואומר לי אם הוא נהנה אם טוב לו וכיף לו לשכב איתי וגם אני לא מדברת על זה. דבר שני- אני כל הזמן בחששות שאני לא מספיק מושכת בעיניו והוא אולי נגעל מהגוף שלי כי הוא לא נוגע בי כמו בחורים אחרים שהייתי איתם. דבר שלישי- בגלל שאין לי כול כך ניסיון ויש בי פחד שיגעל מהגוף שלי כשאני מעליו אני כל הזמן בלחץ מהמשמנים שלי שקופצים כשאני זזה מהציצי שלי שלא כל כך עומד ואני לא מצליחה להנות מהתנוחה הזאת ואני קולטת שהוא מתבאס.
אשמח לעצות

הי
אחרי למעלה מ-10 שנים הודעתי שאני עוזבת את מקום העבודה.
אני מאד שלמה עם ההחלטה, כי הרגשתי תקועה, ולא היו בפני אפשרויות להתקדם לאן שהוא.
מצד שני, אני מתה מפחד - אני אמא ל-4 ילדים שהעצמאות הכלכלית שלי מאד חשובה לי ואני הולכת לאבד אותה. שוק העבודה קשה, ומה יקרה אם לא אמצא מהר עבודה?
האם עשיתי טעות? איך עושים את זה?
אם הגבתן בעבר, חזרו והגיבו, כי לא ראיתי את תגובתכן.

אני בת 14 ויש לי בעיית נחירה,עשיתי ניתוח פוליפים באף בערך בגיל 12 והוא לא עזר ,רציתי לדעת אם יש תרופות לזה ולא ניתוחים,אגב הנחירה שלי היא לא חריפה אבל אני מעדיפה לא לנחור בכלל :]

שלום!הבעיה שלי היא כזאת:בתחילת החופש הגדול(לפני חודשיים וקצת)הכרתי מישהו דרך הפייסבוק....דיברנו דיברנו ודיברנו-אני עשיתי את זה מתוך שיעמום והוא כנראה מאותה הסיבה,אבל עם הזמן זה התפתח לקשר מאוד רציני.אחרי חודשיים מאז שהכרתי אותו התחלנו להיפגש...מפה הוא הכיר את ההורים שלי שלא אהבו אותו בכלל(וזה בלשון המעטה)לא בגלל שהוא בן אדם רע/ערס/מקלל או משו בסגנון...יותר בגלל שהם חשבו שהוא מתנשא/חוצפן/לא יודע להתבטא טוב עם אנשים ואומרים שהוא לא מגיע אפילו טיפה לרמה שלי ושמגיע לי מישהו טוב יותר...אני באמת לא יודעת מה לעשות:מצד אחד-אני לא אוהבת אותו...הוא כמו חבר טוב כזה שיודע עליי הכל אבל לא משהו מעבר,ולא אכפת לי להפסיק את הקשר איתו(כמו שאמרתי שזה התחיל משעמום אבל הפך להרגל קבוע-כל יום 4 שיחות,דיבורים בצאט בלי הפסקה....ממש הרגל)מצד שני-אני לא יודעת איך להפסיק את הקשר אחרי שהוא נהפך לכזה קבוע(מבחינתו זה רציני,מבחינתי הרבה פחות) יש דרך לסיים את זה בצורה יפה?אשמח לעצות(בת 16 דרך אגב)

שלום לכולן,
אינני יודעת אם הפורום הזה הוא המקום הנכון לשאלתי, אך זה הכי טוב שמצאתי ברשימת הפורומים...
וכזה הוא סיפור המעשה:
לפני כשלוש שנים הכרתי בחורה במקום עבודה והקשר בינינו הפך למאוד קרוב, סיפרנו זו לזו דברים אינטימיים והרגשנו חברות טובות מאוד (מסתבר שלשתינו היו חוויות ילדות טראומטיות שהובילו לתפיסה קצת דכאונית של החיים). הבעיה שנוצרה היא שהרגשתי שהחברות בינינו לא בריאה לי (הדיבורים איתה היו מדכאים מאוד, המון אלכוהול היה מעורב וזה התחיל לפגוע לי בזוגיות) ולכן לפני כשנה ניתקתי איתה את הקשר...ולא בצורה הכי מדהימה (השאלה האם ניתוק קשר יכול בכלל להיעשות באופן שלא פוגע בצד שמתנתקים ממנו? לא נראה לי),
כעת, אני עומדת להתחתן ואינני יודעת האם להזמין את אותה הבחורה לחתונתי? מצד אחד אני חושבת שכשאירוע כזה חשוב מתרחש, לא להזמין אדם שהיה כה קרוב, למרות מה שקרה זה מעליב ופוגע כפליים וגם לא נכון, אך מצד שני אנחנו לא מדברות...
אשמח לשמוע את דעתכן בעניין, מה נראה לכן כדאי לעשות? מה אתן הייתן עושות?