פורום הורים ומתבגרים, גיל ההתבגרות - יש לך שאלה?

האם את אחת מהבנות או בוגרת שרק שמעה על כך?

אני אישה שנחשפה לשיחת בנות. לא שצוטטי, אלא הבחורה דיברה בקולי קולות ובהתלהבות רבה לגבי מעשיה. ברור שאין היא מבינה את הנזק הנגרם לה מכך. אולם מבקשת לדעת, האם זכותי להתערב כאדם זר לחלוטין שפשוט שמע את השיחה מן הצד.

נראה שכן, אך זכרי שבגיל ההתבגרות אין סבלנות להטפות או הרצאות של מבוגרים, לכן יש לבוא ממקום של שאלת שאלות מנחות כדי לא ליצור אנטגוניזם

אנא תן דוגמא לשאלות כאלו.

האם יש להן מושג כמה תאי מוח נהרסים בכול פעם שמשתכרים?
האם יש להן מושג על הקשר בין שתייה אלכוהולית ונסיגת חניכיים?
האם יש להן מושג על הקשר בין שתיית אלכוהול ברמה גבוהה לבין בריח סידן?
האם יש להן מושג על הקשר בין שתיית אלכוהול לבין איבוד כושר וחופש ההחלטה?
האם יש להן מושג לגבי אלכוהול בדם ובין שכיכות מחלות מין אצל נערות ששותות בגלל התרופפות עקרונות בסיסיים לגבי קיום יחסי מין?

אשמח לקבל עוד מידע
ממתי, זמני מחשב, מיקום גיל ביחס לאחים אחרים ועוד

אכן נמצאת מול המחשב זמן רב. ביתנו קטן ביותר והאב אינו מוכן שחברות יכנסו לביתנו. לכן בודדה. היא בת שנייה מתוך שתיים. האחות הגדולה מצטיינת בלימודיה וגם היא בעלת יכולות טובות ללימודיה. כאשר לומדת, מצליחה ביותר.

שלום שוב
את מתארת מצב שבו בתך הצעירה לא מוצאת את מקומה במבנה המשפחתי הקיים. בנוסף, ניכר שאת לא כל כך מסכימה עם עמדתו של בן זוגך, מה שמוסיף על המתח הקיים.
המחשב יכול להוביל להסתגרות ולהתבודדות, ולכן יש לתת את הדעת לגבי זמן שימוש. לא יותר משעה ביום!!! שאר הזמן אמור להיות מופנה לשיעורים ופעילויות חברתיות=חוגים חברות ועוד.
אז בתך לא בודדה בגלל שהאב לא מסכים לביקורים אלא בגלל המחשב ובגלל המתח שבו היא נמצאת מול אחותה הבכירה.
יהיה מומלץ להתייעץ עם היועצת של בית הספר כדי למצוא דרך לעזור לצעירה. זה חייב להיות משולב יחד עם בית הספר והאב.
בהצלחה 

אין מתח מול הבת הבכורה. היא תורמת לה עזרה לימודית. מטפחת את מראה החיצוני של הצעירה. מייעצת לה עצות בכל תחום. מחזקת אותה.הצעירה סומכת עליה. לקטנה אין מוטיבציה להצלחה בלימודים לחלוטין או הצלחה כלשהיא אחרת. אנא התייחס למצב זה

שלום שוב
על פניו נראה שיש לצעירה קושי שקשור לתחושת מחוץ למעגל. ילדים, וגם מבוגרים ןבכלל בני אדם לא מסוגלים לחיות מחוץ למעגל המשפחתי. אצל ילדים התגובות הללו מועצמות לאין שיעור. בתך הצעירה מראש מוותרת בגלל ההשוואות שנוצרות בעיני רוחה בינה לבין הבכירה. בנוסף, המחשב מעודד הסתגרות ובידול מהשאר ומאפשר בניית עולם וירטואלי ודמיוני שלא עוזר להתמודד עם החיים האמתיים.
שינוי אמיתי יכול לבוא משינוי תפיסתי שלכם ההורים עם שינוי הרגלי חיים עכשוויים. דהיינו, מחשב, תזונה, חוגים, אפשרות לאירוח חברים.... ועוד.
שינוי תפיסתי שלכם קשור לאיך אתם מזהים את תכונות האופי המיוחדות של הצעירה בנבדל מהבוגרת ומדגישים זאת לעצמכם.
נראה שמערכת היחסים בין הצעירה לאביה טעונה?
נדרשת פה הסתגלות וכיבוד של הצעירה לתכונותיה וטעמיה האישיים.
יהיה נבון לגשת לייעוץ/הנחיית הורים כדי לרדת לשורש הבעיה ולתת את הפתרון הנכון כדי לעזור.
אין לי ספק שהצעירה סובלת מדימוי עצמי נמוך, יש לאתר את הסיבות לכך ולתת את המענה הנדרש.
בהצלחה

היי לך
ללא ספק את עוברת תקופה קשה ומטלטלת שלא כדאי לעבור אותה לבד. יהיה נכון ביותר לגשת לרופא המשפחה שלך ולבקש הפניה לפסיכולוג/ית שתוכל לשוחח איתך על כל מה שעברת כדי להקל במקצת ולהבין את המצב לאשורו. אין סיבה שתרגישי כמו שאת מרגישה. מה שקרה זה לא באשמתך וצריך להבין את זה לעומק. רק כך תתחילי להרגיש הקלה.
בהצלחה

אני לא מסטגלת לספר את זה לאף אחד.
היא עסוקה כל הזמן בעצמה ולהטיף לי ולהשוות אותי לאחרים..
אני לא יכולה להכיל את עצמי.
אני מרגישה כ'כ קטנה - 0 אחד גדול!

יהיה נבון וחכם מצדך לנתק מגע למספר ימים כדי לראות עד כמה הקשר הזה חשוב לה.
והיה והקשר הזה לה חשוב לה- אז המבין יבין!!!! ולא משנה עד כמה היא מקובלת. ויש לך מזל גדול שגילית זאת עכשיו כי לא תצטרכי להשקיע יותר מאמץ ותשומת לב. והיה והקשר כן חשוב לה, תצטרכי לאסוף אומץ לב ולהעמיד אותה במקומה ביחס לקשר ולהדדיות שאת מצפה ממנה אליך וממך אליה.
אין מצב שאני הייתי מסכים לשהות בחברתו של מישהו שהוא כל כך מרוכז בעצמו, זה פשוט משעמם נורא ולא משנה עד כמה הוא מקובל!!!
בהצלחה

היא כל היום עסוקה בבעיות שלה - והיא אומרת שאני הבעיות שלה.
בגלל שהיא תפסה אותי מעשנת היא קוראת לי בעיות.
היא ויתרה עלי.
היא לא רוצה אותי.
היא בעצמה אמרה את זה.

האם אמא באמת יכולה לוותר על הבת שלה?
היא לא יודעת מה עובר עלי.
היא לא יודעת מה קורה לי.
אני כבר לא יכולה עם זה יותר.
הלבד הזה הורג אותי.
אין לי אף אחד שיתמוך, יגיד מילת עידוד.
אני כ'כ רוצה סיגריה אבל אסור, כ'כ רוצה לשתות אבל אין לי איך, כ'כ רוצה לחתוך ולהגיד נמאס - פשוט לברוח!
אני אף פעם לא ידעתי איך להתמוד, תמיד ברחתי.
היא מתביישת בי.
אני מרגישה כ'כ אפס מאופס!
אני לא שווה כלום!
אני סתם עוד איזה מישהי שקופצים עלייה כמו זונה.

אני לא יכול לעזור לך כמו שהייתי רוצה פה בפורום, אני ממליץ בתוקף בנחישות ובבקשה דחופה אנא ממך, כמו שקופצים למים קרים, על החיים ועל המוות, תפני ליועצת של בית הספר. פשוט כנסי למשרד שלה ותתיישבי ותני לה לעשות את שאר העבודה.
ואני ממתין לעדכון ממך שעשית את זה......
בהצלחה

אני לא מסוגלת לדבר על זה, אני כ'כ מפחדת.
אני מרגישה בפחד תמידי, ואני לא יודעת אם הוא יעבור.
אני לא מצליחה לתפקד בבצפר, אני לא ישנה כל הלילה וקשה לי להתרכזז ואני נכשלת בכל המבחנים ואמא שלי רק נותנת לי על הראש.
היום חשבתי על היועצת כי הרגשתי שאני אבודה, והיא לא הייתה אז אולי זה סימן שאני לא צריכה לדבר איתה.
אז ויתרתי ולא נראה לי שאני יחזור על זה.

את תחזרי, ואת חייבת לפרוק מהלב את כל מה שיש לך אחרת תתמוטטי. נסי שוב מחר, ואם היא לא נמצאת,פשוט חכי לה. כנסי לחדרה ותני לה להתחיל את השיחה.
בהצלחה, ועדכני אותי
 

ההתמוטטות הגיעה, היום.
מכיוון שאני בלי סיגריות (הייתי מעשנת בערך 7 או 8 ביום) כבר שבוע קשה לי.
ויש לנו חזרות למופע גדול שאנחנו מקימים ביישוב, שזה חזרות מ3 וחצי עד 12 בלילה כל יום.
היום התעצבנתי על כולם, הרגשתי שאני עומדת ליפול בכל רגע.
יש לי מחר מבחן ולא למדתי כי אני הייתי מפורקת נפשית. וכל היום תסכול ועצבים, וכל הזמן חושבת על איך לא לאכזב אותה כל פעם מחדש אבל אני לא מצליחה.
אני הכי קטנה בהפקה הזאת וכולם מעירים לי על ההתנהגות שלי, אני כל הזמן במגננה על עצמי שזה בעצם אומר תקיפה, וזה יוצא בקללות, סינונים של אמא שלי, וכולם אומרים תכבדי אותה, אמא שלך.
הם עובדים איתי כמעט 4 חודשים והם לא שמים לב שמשהו לא בסדר איתי, אני גם לא מצפה מהם כמו כל אחד שלא שם לב אלי אבל ההערות האלה כואבות לי ופוגעות בי, אני מראה לעולם אדישות, אבל לוקחת ללב.
אני לא מראה פחד, למרות שאני מפחדת מכל צעד של כל אחד.
כשאני רואה מישהו שמפחיד אותי (מבחינה מינית) אני מתחילה לתפוס מרחק, לפחד, ולאכול את הלב.
היום זה היה השיא, אחד השחקנים הראשיים הוא שחקן חוץ (שחקן/זמר של האופרה) הוא מבוגר והיום הוא התקרב אלי ושם עלי ידיים והתחלתי לפחד, אני מפחדת להגיע מחר לחזרה בידיעה שהוא יהיה שם.

אני מצטערת על החפירה כרגע זה המקום היחידי שיש לי לפרוק...

היי לך
אין לך מה לדאוג.
זה אך טבעי התגובה שלו וזה יעבור. יהיה מומלץ לרכוש עבורו ספר מתאים לגילו שמסביר את העניין לרמה שלו.
בהצלחה
נ.ב
נראה שעשית עבודת הסבר טובה ומעמיקה ואין לך ממה לחשוש.

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href='Forums/פורום_גניקולוגיה_נערות' id=link]גניקולוגיה נערות[/a].

היי לך
לא כל כך ברור ממה שאת כותבת מהי השאלה? האם תוכלי להרחיב?

את צריכה מישהוא בוגר שיאזין לך ויענה לך על שאלות.
ההורים כנראה שלא באים בחשבון מסיבות שלך.
היועצת ציבורית מידי..
יש לך בעיה כי בני גילך לא מתאימים.אולי כמה שיחות עם יועץ/ת מנוסה אחר.

איך אני פונה ליועצת ומה אני אומרת לה?

האדם המאד מוזר(יש לציין!) שאמר לך שאת צריכה לקבל את כל הדברים האלו בהבנה והבלה והכלה....

זה טבעי שהיא תפרוק כל עול כשאין לה גבולות.אם אתם-המבוגרים בלי גבולות ומסגרת לפעמים מאבדים את הכיוון,מה אתם מצפים מילדה בת 14וחצי שטופת הורמונים וסערת רגשות?

מה שלא טבעי,ויותר מזה-לא בריא,זה שתאפשרי לה לפרוץ את כל הגבולות האלו,או גרוע מזה,שלא תציבי לה גבולות בכלל.

זה נכון,את צריכה לאהוב אותה,ולקבל אותה בכל מצב.גם כשהיא תשקר,וגם אם היא תבעט,וגם במקרים שהיא תתנגד ותלך נגדך.
אבל לא ברור לי הקשר בין לאהוב מישהו,לבין להניח לו לעשות דברים שפוגעים בו.

היא כולה ילדה בת 14,היא לא יכולה להבין עכשיו מה נכון ומה לא!!
לא סתם בגיל 14 הילדים נמצאים באחריות ההורים,כי בגיל הזה הם עדיין לא מסוגלים להציב לעצמם את הגבולות ולהבחין בין טוב לרע.

את צריכה להתייעץ עם איש מקצוע איך להתנהג איתה.

בתור נערה בת 17(Cקרוב:)) אני יכולה לאמר לך שאם היו מאפשרים לי גם אני הייתי עושה מה שבא לי.
אבל לא מאפשרים לי,וטוב שכך.

משהו בגבולות שאת מציבה לבת שלך קצת התערער,אולי הבלבול משפע המידע שזורם מכל עבר על אהבה והכלה.
כן צריך להכיל,ולקבל ולהקשיב.
זה לא אומר שמותר לעשות הכל...
ממש לא.


זה טוב שאת לא מקבלת את מה שאומרים לך,
השכל הישר אומר לך שמשהו לא הגיוני והוא צודק!!!

בקיצור בהצלחה וזה,
אני לא אשת מקצוע,אבל...
אולי זה בכל זא יעזור:)

שלום לך
אין ספק שאתם חווים את מלוא הקושי של גיל ההתבגרות.
יהיה נכון לפנות ליעוץ/אימון הורים כדי לקבל את הכלים הדרושים להתמודד עם הקושי החדש.
בגדול, הסכמים-זה מה שנדרש. ובנוסף לא להיכנס למעורבות רגשית עם ילדה בת 14 שאיבדה את חוש המציאות.
החכמה היא להביא אותה להסכם מחייב שבו יש פירוט מלא לגבי זכויותיה וחובותיה וגם שלכם ההורים ומה קורה במקרה וההסכם נשבר.
וכמובן שהוא ישבר, במקרים אלו יש לקחת בחשבון תשלום, אבל את התשלום לא אתם קובעים לה, אלא היא קובעת לעצמה(כמובן שיש לכם את הזכות המלאה להתמקח על התשלום שהיא מציעה) במצב זה, מה שיידרש מכם הוא לממש את ההסכם לשני הצדדים ויהי מה.
לדוגמה, והיה והסכמתם על מקלחת יומית אחת והיא לא עומדת בזה ישללו ממנה דמי הכיס לאותו שבוע. או, והיה והיא איחרה לחזור הביתה מהשעה היעודה יהיה עליה לוותר על המחשב שלה לשבוע. חשוב לתת לה את חופש הבחירה כך שתוכל להתנהל באופן עצמאי לטוב ולרע. מעכשיו זה באחריותה. והיה והיא לא מסכימה לשתף פעולה יש לכם את הצידוק להפסיק לתקשר אתה ולהיות מרוחקים במגוון רחב של אפשרויות. לבטל פלאפון להחרים מחשב ויש עוד הרבה אופציות. אבל שוב, יהיה כדאי שתפנו ליועץ/מאמן שיוכל להדריך וללוות אתכם בתהליך.
אין מקום להבנה וויתור על דרך ארץ, אחרת תאבדי את בתך!!!!!!
בהצלחה

שלום לך,
נדמה לי שבתך מבקשת להיות גדולה טרם זמנה, להיות עצמאית מכם, ההורים, אך הקשר עם בן מבוגר מבטא בעצם את העברת התלות שלה אליו ופחות עצמאות וגדילה אמיתית שגם קשה לצפות בגיל 14. נדמה לי שטיפול משפחתי או אישי לנערה היה עונה על כמה משאלותיכם, והיה מחזיר אותה אל חיקיכם. אין לי הרבה מידע אך אני חשה שהיא צריכה קשר קרוב יותר עם הוריה, שכרגע לא מתאפשר, לכן היא פונה לקשר רומנטי ואינטימי עם בחור גדול, קשר בו היא הקטנה והמובלת באיזשהו אופן.

אני ממליצה בהחלט לפנות לטיפול

בהצלחה,

שלי ורדי

שלום לך,
באמת המצב קשה, בעלך מעיר ומבקר אותה, כך שהיא לא בהכרח אשמה לכל, למה אביה חייב להתשלט עליה, עלייך יהיא מוציאה את כעסה כי בדיוק את חלשה והיא לא סובלת שאת חלשה, לא כי היא מנצלת את החולשה שלך. היא מצפה שתעשי משהו שתעזרי לה או להירגע או שתרגיע את בעלך, תתערבי בריב ביניהם ותגני עליה ועל המקום שלה, כי באמת לא תמיד היא זו שלא צודקת. היא לא רוצה להזדהות עם החולשה שלך ולהיות חלשה בעצמה אז נאבקת בכם וכועסת עלייך. את חייבת, חייבת לא לאפשר לה לתת לה לסתירה ולהעניש אותה על כך, בהתעלמות ממנה, במילים תקיפות , באסרטיביות. לא לרחם עליה כשהיא מקללת ומכה אותך. זה הרסני עבורה וגם עבורך. מה פתאום את מורידה את עצמך על ידי כך שאת מאפשרת לה לסתור לך. תראי לה מה מנהל את הבית. ובטח זו לא היא, אך את חייבת גם להגן עליה בריבים עם בעלך כשאת חושבת שהוא עובר את הגבול של הטעם הטוב ומגזים עם הביקורת אליה, את חייבת לקחת עמדה ולא להיות מהצד. זה לא בריא לילדה וגם לא לך. ודבר חשוב - מה פתאום את מגדירה את עצמך "החוליה החלשה" בבית? אם תגדיר כך את עצמך כך תרגישי,

תפנו בבקשה לייעוץ משפחתי או תעזרו לה לפנות לייעוץ פרטי אם היא מסכימה.
העובדה שהיא עדינה מחוץ לבית מראה שיש לה כוחות והיא נערה טובה בבסיסה. הבעיות העיקריות מתרחשות בבית. 

בהצלחה,

שלום שי,
אין מנוס למקחת אותו לפסיכולוג קליני להערכה קלינית או אפילו לאבחון פסיכולוגי מעמיק כדי לדעת איך מבנה האישיות שלו בנוי ומה החסכים שלו. ההיבט של התפקוד גם חשוב לגבי הגדרתו בסיכון, האם יש לו מספיק כוחות אגו על מנת להמשיך ללמוד למשל? או גם שם הידרדר. אתם כמשפחה צריכים ייעוץ והכוונה ויפה שעה אחת קודם לגשת לפסיכולוג אפשר גם דרך קופות חולים או דרך משרד הבריאות. ייתכן שיצטרך גם טיפול תרופתי אך אין לי מספיק מידע בוודאי כדי לקבוע זאת.

בהצלחה רבה ומאחלת הרבה כוחות כדי לעבור את התקופה הקשה הזו

שלי ורדי

שלום תרצה,
את צודקת לדעתי, את לא צריכה לשחרר לגמרי ואת צריכה לשדר לו מסר שעבודה ומאמץ ולימודים בכלל, הם דבר חשוב ולא רק בילויים והנאות עם חברים.יחד עם זאת, תשמרי על הכוחות שלך, ותרפי מהלחץ היומיומי, הרי יש גם בית ספר שמצידו גם יכול להפעיל את השפעתו ללא התערבותיך עליו, לשוחח עמו , להציב תנאים להישארותו בבית ספר וכו'.
יש גם רופא המשפחה שיכול לדבר אתו , אם חשוב לך שעוד אדם ייכנס בתמונה ויסביר לו על הטיפול התרופתי לבעיות קשב.
ייתכן שכדאי לערוך לו אבחון פסיכודידקטי על מנת לדעת מהי רמתו , אולי בית הספר הזה פחות מתאים לו.
הבן שלך נכנע לדחפים המתגברים בגיל טרום התבגרות והתבגרות, וכנראה יש לו אמונה שלילית בעצמו לגבי יכולת ההצלחה שלו עם הטיפול התרופתי, לכן מסרב ליטול את התרופות.
משהו שעוד עוזר זה כוח משפחתי מלוכד המנסה להשפיע עליו בשיחה רצינית ולא בויכוחים אימפולסיבים - כמו שני ההורים והאחים ביחד, או קרובי משפחה שמתגייסים לעזור ולדבר אתו.
לסיכום , את צריכה עזרה מהמשפחה ומאנשי מקצוע , לבד זה קשה מאד.

בהצלחה,
שלי ורדי

שלי תודה על תשובתך, העניין הוא שאנחנו בסיפור הזה כבר שנה שנייה, איימו עליו שיסלקו אותו אם לא יקח כדורים אבל הוא מגיב מאוד קשה ניסינו כבר אולי 7 סוגים של כדורים, הכל לא טוב.
כמו כן כולנו מדברים איצו מבטיחים לו תגמול אן ילמד, אבל הוא מצליח להביא את עצמו לעשןת מעשה, אני בטוחה שלא טוב לו, אבל אני די אובדת עצות. אתמול אמרתי לו שאני לא יכולה לייצג אותו יותר מול בית הספר ושהוא יצטרך לגשת למהלת ולסדר את ענייניו , אני אוכל לתמוך בו אם יבקש ממני עזרה כלשהי, אבל אני לא יוזמת יותר שיחות, לא בודקת מערכת ולא מדברת על השיעורים, רק שאני בטוחה שזה יעלה בדמים לשתוק ולראות אותו רק יוצא לחברים...

אולי בית הספר לא מתאים לו? ומה עושה בחוץ עם חברים אילו חברים הם שגם לא לומדים? צריך לבדוק את כל ההאספקטים של החיים שלו, יכול להיות שהבעיה לא דוקא הקשב אלא בעיות שלחוסר מוטיבציה קיצונית עקב התניה שלילית שיצליח אי פעם בלימודים. אם לא עשיתם אבחון פסיכודידקטי אז זה הזמן המתאים, יש יותר מדי שאלות ומידע שאין ברשותי ואולי גם לא ברשותכם. אין כרגע פתרון טוב והדברים לא ישתנו מהר.
חשוב לדעת גם מה הוא רוצה, להמשיך באותו בית ספר, ללכת לבית ספר מקצועי? אולי יש לו לקויות למידה? צריך לבדוק הכל לפני שבוחרים בשיטת התערבות היותר מתאימה.
תפני ליועצת להכוון לגבי אבחון,

כל טוב,

שלי ורדי

שלום לך
כלום, זה טבעי אך הדגישי בפניה שזו פעילות שעושים בפרטיות ושמי לב שפעילות זו מתבצעת בפרטיות ואם לא, אז נקטי עמדה שתחזיר את האיזון הנדרש. זה טבעי ונורמלי ואין לך ממה לחשוש. זו דרך נוספת מלבד היכרות עם תחומי המיניות לפרוק מתחים ולהירגע. בדיוק כמונו המבוגרים.

אימא שלך לא ויתרה עליך, אין מצב. נראה שהיא מאוד מאוד כועסת עליך וכנראה גם על עצמה. עזבי אותה לכמה ימים, תני לה להתקרר והכי חשוב.... זרקי את הסיגריות, אל תתני לעצמך תירוצים עלובים שזה בגללם. קחי אחריות על גופך וריאותיך הצעירות והעיפי את הסיגריות לכל הרוחות. את לא צריכה אותן.
בהצלחה

היא בעצמה אמרה את זה......
היינו בדרך הביתה והיא ראתה חברה שלא ראתה הרבה זמן
היא שאלה אותה אם אני שלה והיא אמרה לא זאת בת אחותי יש לי אחת קטנה....

לא יודעת אפילו לאיפה להסגביר למה היא אשמה.
אני רק יודעת שאני צריכה אותה והיא לא איתי......

היי שוב
את מתארת מערכת יחסים בינך לבין אמך שדרושה טיפול. המלצתי לך היא לגשת ליועצת של בית הספר ולשוחח אתה כדי לנסות ולהבין את המצב. אני לא מאמין שאמך וויתרה עליך. יש פה קושי גדול של שתיכן להסתדר יחדיו ולהבין תפקיד של כל אחת. אין פה אשמות, לא את ולא היא, רק בלבול גדול שיוצר מתח רגשי שמשפיע על שיקול הדעת של שתיכן.
גשי ליועצת ושוחחי אתה על כך, אני בטוח שזה יביא הקלה
בהצלחה

שלום
לא נראה שיש באפשרותנו לעזור מאחר ובתך הוצאה מחזקתך והיא נמצאת בטיפול סגור ע"י הרשויות.
צר לי
אני ממליץ לך לפנות לקופת החולים שבה את חברה ולבקש לראות פסיכולוג שיוכל לעזור לך לעבור את התקופה הקשה הזו.
בהצלחה 

שלום חני
אין ספק שהנערה משדרת מצוקה. אל לך להשלים עם כך. יש להם נטייה כשקשה, פשוט להסתגר כאילו עוד מעט וזה יעבור. הבעיה היא שזה לא יעבור וזה דורש טיפול. אין לי מספיק מידע איך ולמה זה הגיע לנקודה שאת מתארת, אך ברור שהמצב דורש התערבות של אנשי מקצוע כדי לעזור לך לעזור לה.
לפי דבריך, לבתך יש חופש בחירה במקומות לא נכונים, אי אפשר להחליט לא ללכת לבית הספר כי זה נגד החוק. העובדה שהיא יכולה לעמוד מולכם בנושא זה צריכה עדכון. מצד שני חייבים לברר מה קרה ולתת את הפתרון הנדרש כדי שהיא תסכים לחזור לשגרה. כפיה לא תעזור.
כנסי לחדר שלה ואל תצאי עד אשר תקבלי שיתוף פעולה. את אחראית עליה ואת לא יכולה לאפשר לה לנהל את המצב, היא עוד צעירה מידי. או שתסכים להיפגש עם איש מקצוע או שתספר לך מה קורה. ללא צעקות וללא ריבים. פשוט שהייה שקטה עד שהיא תתרצה. קחי בחשבון שזב יכול לקחת זמן אך אל תוותרי.
בהצלחה