פורום הורים ומתבגרים, גיל ההתבגרות - יש לך שאלה?

שלום לך,
אני מסכימה אתך בגישה הנותנת יותר מרחב פעולה לילדים לבחור את דרכיהם ,אם כי כיום נראה שאין להם דרגות חופש גדולות. הגישה של כוחו ענישה כמו לאלץ אותם לעשות משהו שבטח בבסיס הם גם כמהים לו, אך יש להם מחסומים כבדים , נראית לי ממש לא עניינית, מזיקה ואת המטרה בטח לא תשיג. החלק המזיק הוא שהילדים שלכם נשארים עם תחושה שאינם מובנים ואינם מוכלים ועלולים לתפוס את ההורים שלהם כלא דואגים באמת למה שקורה להם בפנימיותם - קונפליקטים, מחסומים חברתיים ותחושות אחרות לא נעימות המאלצות אותם להתרחק מחברים.
עוד דבר : לא חייבת להיות גישה זהה לגמרי בין שני ההורים לגבי חינוך הילדים, לא צריכה להיות גישה סותרת והפוכה.ילדים בהחלט מסוגלים לתפוס את השוני בין ההורים ולחיות אתו בשלום, בחיים יש מורכבות ואפשר להתמודד אתה. זה לא מזיק ולא מבלבל תמיד. את ובעלך אנשים שונים וזה שטחי מדי ואפילו פחות מאפשר אם הייתם באותן עמדות בקשר לכל עניין. ההמלצה שלי ההיא לגשת לטיפול משפחתי, מקום יותר אינטימי אשר ישמור על פרטיותכם. ייתכן כי הילדים יצטרכו גם התערבות פרטנית בעתיד . אתם צריכים לבדוק מחדש את ההשפעות המזיקות של הגישה המענישה והכוחנית בבית, כמו כן את המעורבות הרבה מדי שלכם בחיי הילדים, שלדעתי חונקת אותם וייתכן שיש לה השפעות שליליות עקיפות גם על ההתנהגות החברתית שלהם. האם היותו בעלך מנהל בית ספר משפיע איכשהו על תחושות הילדים שלכם בקרב חבריהם? במקרה ואתם גרים ביישוב קטן?)

בהצלחה,

שלי ורדי

שלום,
המצב באמת מורכב גם כי יש ביניכם גישות שונות לחינוך וגם כי היא לא ביתו הביולוגית. השאלה הראשונה המתבקשת כאן היא איפה האב הביולוגי שלה? הייתי רוצה לראות אותו יותר מעורב בחינוך של הבת....
אני חושבת ששכחתם מעט עובדה בסיסית אחת: בעלך בסטטוס מעט שונה עבור הבתבהשוואה לשאר הילדים, והיא פחות תקבל אותו מאשר תקבל אותך כשאת מענישה או כועסת. ילד שגדל במשפחה מורכבת כמו שלכם, ייתכן שמרגיש שונה ולפעמים לא שייך כי הוא לא ילד משותף של שניכם. בעלך מצידו נע בין צרים קוטביים של התנהגות - או אכפתיות יתר עד כדי כעס, או אי מעורבות. את נתת לו את שרביט החינוך ואת עומדת מעט מהצד, למען פיוס הבית. ייתכן כי ההססנות שלך גורמת לו להקצין את המעורבות עד כדי כעסים גבוהים וסנקציות, הוא פועל הפוך ממה שהוא חושב שאת פועלת. אני לא יודעת אם הוא צודק או לא, אני מסבירה רק את מקור הדפוסים .
כפי שציינתי קודם לכן, אתם לא לוקחים בחשבון את רגישות הילד שגדל עם אב לא ביולוגי עם אחים למחצה. הפגיעות יותר גבוהה ותחושת הדחייה שאולי לא אוהבים אותו, תמיד קיימת. אל תתנו לאדישות שלה לכאורה להטעות אותכם, עצם העצבנות והחוצפה של הבת מעידות על הקושי שלה.
אין ספק שאת צריכה להיות יותר דומיננטית בחינוך לא לפחד להתעמת עם בעלך על הדעות שלך. רצוי שתיגשו קודם להדרכת הורים בעצמכם , אחר כך תזמינו גם את הבת ואולי את כל המשפחה לטיפול משפחתי. תציגו את הבעיה כבעיה משפחתית ולא רק של הבת-אולי זו הסיבה שהיא מסרבת לבוא לייעוץ, כי חושבת שהיא האשמה לכל הבעיות.

בהצלחה,
שלי ורדי

שלום,
רק הבהרה,אביה הביולוגי נפגש איתה ואנחנו די מתואמים לאחרונה .
ציינת שנתתי לבעלי את השרביט, אבל זה לא נכון, עמדתי מהצד כדי לא לפגוע בסמכות שלו , אך תמיד בסופו של דבר רבנו על הנושא.
אני לא חושבת שצריך להתעמת עם הילדה בכל דבר אלא לשמור את זה לבעיות הקשות באמת.
אני לא מאמינה בצעקות ועונשים חמורים.
לצעוק עליה ללכת לחדר, לא עוזר כי היא פשוט עומדת ולא מקיימת.
מצד שני אי אםשר גם לגרור אותה לשם... כך שיוצא מצב שלא ניתן להמשל לתת לה עונש כזה.
יוצא שהוא דורש ממנה ללכת לחדר והיא לא עושה זאת ואז אני מצאתי את עצמי תריכה להתערב ולדרוש ממנה ללכת לחדר ולעתים תוך כדי אפילו לגרור אותה לשם.
כל זה בניגוד לדעתי.
המלצת לנו ללכת להדרכה.
לאיזה סוג של איש מקצוע עלי לכוון?
אולי תוכלי להבהיר?
אני אמרתי לביתי שלכולנו יש בעיה וכולנו צריכים לבוא יחד, אך היא מסרבכת.
האם יש יועצים שיגיעו אלינו הביתה?

טיפול משפחתי זה הטיפול העדיף במקרה זה ויש מכונים מצוינים אם אתם גרים במרכז ברקאי, שינוי או כל מטפל משפחתי עם המלצות. הסיפור לא פשוט, בינתיים מהמעט שיודעת ,ותאמיני לי זה מעט, זה הטיפול המומלץ אך איש מקצוע צריך לראות, לראיין לעומק ,להבין ואולי יגיע למסקנה אחרת, האם יש צורך בטיפול מקדים כמו הדרכת הורים. בכל מקרה לכל טיפול בו הילדה תהיה מעורבת צריכה להיות הסכמה בכתב של האבא הביולוגי וגם מעורבות פעילה מצידו.הוא צד חשוב בעניין. עדיין אפשר להביא ילדה בגילה לטיפול בלחץ מסוים הכולל שכנוע פנימי עמוק שלכם, נחישות, לא עונשים כמובן דוגמה שלכם בכך שקודם אתם ניגשים לעבודה טיפולית, אני קוראת דווקא לזה עבודה טיפולית הורית ולא הדרכה. עוד משהו חשוב: לא לגרום לה להרגיש אשמה , אחראית לכל כי כך לא תבוא, ובעצם גל זו לא האמת, הבעיה בכשל משפחתי- מערכתי והיא מגיבה הבעיה בטח לא רק בה. צריך להבהיר לה, אחרי שאתם משתכנעים בכל, וזו לא עבודה קלה....
מכון "אדלר" מעסיק לדעתי פסיכולוגים שעושים תצפיות בבית, זו גישה שמאפשרת המון מבט לעומק במשפחה. פסיכולוגים לא נוהגים לבוא לבית לטיפולים, ואם הילדה לא רוצה, זה יראה לה שוב כוחני, וזה פסול בעיניי כי לא יקרב אותה אליכם אלא ירחיק אותה.

כל טוב

שלי ורדי

תודה רבה!

היי נטע
נראה לי שאת לא כל כך תאהבי את מה שאני הולך לכתוב לך. אבל אין בררה, אני לא יכול לספר לך סיפורים.
זה נכון שהבדל של 6 שנים בין בני זוג הוא לא משמעותי, אך לא בגילך!!! ברור לי ומובן לי לגמרי שהתאהבת חזק בבחור ששווה את זה. לפי מה שאת מספרת הוא אדיב ונחמד ודואג ושומר עליך. מה בחורה צריכה יותר מזה?
אך נראה לי שהוא מגיע ממקום של תמיכה ועזרה כמו אח בוגר לאחותו הצעירה.
לגביך, זה גם יכול להראות כך, יכול להיות שאת התאהבת בו בגלל התכונות שתוארו למעלה? הן סיבות מספיק טובות להתאהבות אך הן צריכות להיות הדדיות. זה אומר שהוא נמשך אליך רומנטית!!!!האם זה קורה..?
אל תשכחי שהוא בן 19 ואת בת 13 ואם הוא מחליט לצאת איתך, זה יכול להחשב כעברה על החוק.
כך שנראה לי שיהיה כדאי ליזום שיחה בינך לבינו ולספר לו על טיב תחושותיך כדי שידע ויוכל לעזור לך לעבור את זה מבלי לוותר על הקשר היפה שנוצר בינכם ויכול להמשיך לעתיד.
אם יהיה קשה לשוחח אז את יכולה פשוט לכתוב לו מכתב
אני יודע שמה שכתבתי הוא לא הכי נעים לשמוע אך יהיה קשה להתעלם ממה שקורה באמת, ואם את רוצה לדעת את האמת גשי ושוחחי איתו
בהצלחה

היי שוב,
לא נורא אולי לא אהבתי אבל מה לעשות זאת האמת (:
למשל כשהייתי באימון היום בכדורסל אז ישבתי לי בצד ציירתי לעצמי משהו ולא שמתי לב שהוא הגיע הוא ליטף את השיער שלי וליטף את ידי ..
זה אומר משהו מבחינתך ?

תודה מראש נטע (:

היי שוב
כן, זה אומר שאת חשובה לו והוא דואג ומחבב אותך כמו אחות צעירה. אם זה לא היה כך הוא לא היה מעיז לעשות זאת מאחר והיה מתח רומנטי בינכם....
שיהיה בהצלחה
איל

שלום לך
אשמח לדעת את גילך וממתי את חווה קשיים אלו?

אני בת 20 וכל מה שציינתי החל להיות חזק אצלי לפני כשנתיים... קצת פחות משנתיים...
חברות טובות שלי עזבו לחו"ל וניתקנו קשר ונהייתי קצת בודדה... והייתי תמיד רק איתם ובלעדיהם הייתי צריכה פיתאום להיכנס למעגל החברתי שוב....ואז חברה טובה שלי שרק איתה הייתי בקשר ניתקה איתי את הקשר.... והרגשתי אכזבה מחברים שונים... חוויתי המון אכזבות מחברים ואולי הסתגרתי תקופה מסויימת... ועכשיו אני מרגישה את הקשיים הללו... אני משתדלת לעבוד על עצמי אבל זה קשה... והתקשורת שלי לא תמיד תקינה משום מה....

היי, שלום שוב
נראה שבמהלך השנים האחרונות היית בקשר רק עם מספר מצומצם של חברות ומשהו הקשה עליך לייצר קשרים חדשים. טיפים ליצירת קשרים חדשים יש למכביר אך נראה לי שזה לא יהיה הפתרון נכון עבורך.
בתחושה מקדימה הייתי אומר שהקושי שלך נובע מכך שאת נשענת על חיזוקים חיצוניים בכל מה שקשור לדימויי העצמי שלך ובמצב כזה יהיה קשה מאוד לזוז קדימה. לכן יהיה נבון וחכם לפנות לעזרה מקצועית שתוכל לאתר את שורש הבעיה ולטפל בה כדי שתוכלי לצאת ממעגל הפחדים וההשוואות שבו את נתונה.
לא כדאי להמתין כי הקושי ילך ויגבר ככול שיעבור הזמן......
שיהיה המון בהצלחה, את הצעד הראשון עשית ---פניה לפורום, עכשיו, לצעד השני:)
בהצלחה

אני אשמח עם תפרט לי יותר על העניין הזה של החיזוקים החיצוניים כי אני לא בטוחה שהבנתי עד הסוף

שלום שוב
הכוונה כאן היא למצב שבו תחושת המרוצות (להיות מרוצה) הפנימית שלך נשענת על מחמאות מבחוץ. ואם אין מחמאות-חיזוקים מבחוץ אז אין מצב רוח טוב. חיזוקים מבחוץ זה דבר חשוב אך בניית ערך עצמי וקבלה עצמית לא פחות חשוב. כשאנחנו כל הזמן עושים חישובים של מי אוהב אותנו או לא ועל בסיס זה מאושרים או לא אנחנו בבעיה.
שאלות שעולות בראש בזמן הכרות חדשה שקשורות לרוצה להכיר אותי או לא? אני מוצא חן בעניו או לא? אני נראה מספיק טוב או לא? אלו שאלות שמראות שאנחנו מבוססים על מה חושבים עלינו וזה יוצר מתח נפשי שלא מאפשר להיות טבעיים.
יש מקום לכאלה שאלות שיצוצו אך לא שישלטו!!!
מקווה שזה יותר מובן ואם לא אשמח להרחיב יותר על בסיס שאלה חדשה

אני ממש מבינה אותך... יש לי את מצב דומה עם אמא שלי כול פעם שאני מעירה לה משהו היא אומרת לי"תדברי אלי נורמלי".
אני מציעה לך אולי לכתוב לך מכתב,שם היא לא תוכל לעצור אותך.
אולי תכתבי לה שאת ממש מעריכה את זה שהיא מסיעה אותך ומתענינת בך אבל כשאת הולכת למקהלה את מרגישה יותר נוח כשהיא לא שם מפני שאת רוצה להיות עם חבריך..תכתבי לה גם שאת כותבת לה משום שבכול פעם שאת מדברת איתה היא נפגעת ואין לך כוונה בכלל לפגוע בה. (את צריכה כמובן לכתוב מה שאת מרגישה ,כך אני היתי כותבת)
מקווה שעזרתי לך[:

היי לך
לא הבנתי מדוע את לא יכולה להגיע בכוחות עצמך למקהלה?

מכיוון שהיא נמצאת מאוד רחוק מהבית שלי.

שלום שוב
אני מאמץ את העצה שמשהי כתבה לגבי מכתב!!!!
אך מכתב זה אמור להיות לאימך וגם לאביך, שבו את מתארת את רגשותיך ותחושותיך ועל כך שמצב זה לא יוכל להמשך.
זכרי שבמצבך אין יותר מידי מה לעשות מאחר ואת תלוייה באימך להגיע למקהלה, כך שנראה לי שיהיה צורך להתמיד בשיגור המסר האחיד לאימך שבו את אומרת שהיא לא מכבדת את פרטיותך.
בהצלחה

שלום לך
מי אמר שזה לא טבעי לפחד בגיל 13. אני בן 43 ולפעמים אני מפחד. ולמה בכלל את מתעסקת בשאלה איך זה יהיה עם בן זוג בעתיד? לא נראה לך שזה עוד רחוק? מצד שני את מתארת מצב שבו את נמצאת באי נוחות מסויימת ואפשר מאוד להבין זאת!!!!
להתגבר על פחד ככה סתם מאוד קשה, ואת זה צריך להסביר לאבא!!!( את מוזמנת להראות לו את מה שאני כותב)
מה שיהיה, כדאי ומומלץ לעשות, זה להפגש לבד או ביחד עם ההורים, עם איש מקצוע שיכול לאתר את הסיבה שאת מפחדת כל כך להיות לבד. רק כך יהיה אפשר למצוא פתרון אמיתי ונכון. להכריח את עצמך להפסיק לפחד רק יגביר את הפחד ואת זה אנחנו ממש לא רוצים.
אז המלצתי היא לבקש מהוריך עזרה אמיתית ושישתפו פעולה וביחד תפנו לעזרה כדי שתעברי את המכשלה הזו.
בהצלחה

שלום שלומי,
אפילו מצורת ההודעה אפשר להתרשם שאתה לחוץ ורע לך וגם חסר ארגון פנימי לעת עתה. אני ממליצה לך ללכת ביחד עם הורייך לפסיכיאטר טוב לבני נוער, במיוחד למומחים לחרדות ולספר את סיפור ההתמכרות לריטלין. ריטלין יכול להעצים דיכאון אצל אדם מדוכא מראש. התמכרות לריטלין לא מתחרשת אצל אדם שבאת אובחן כ-ADHD-ADD ובאמת זקוק לזה, אלא באנשים שנוטלים ריטלין כאשר לא סובלים במאת מבעיות קשב. וייתכן שאתה סוגל נכון להיום גם מחרדות וגם מבעיות קשב.
שהורייך יחפשו פסיכיאטר טוב דרך הקופות או דרך מרפאות משרד הבריאות במקום מגוריך. רגיעון לא יעזור לך. לרואה יש היום תשבות למצבך, רק קצת סבלנות. בנוסף, טיפול פסיכולוגי יהיה "התרופה " שלך לטווח הארוך, לדעתי אתה חייב ומגיע לך.

כל טוב,
שלי ורדי

שלום ורדית,
אני לא יודעת מה טיב הקשר שלך עם הבן, אך רצוי מאד להיות קרובה אליו מבחינה נפשית כדי שישתף אותך בבעיות או התלבטויות שלו עם חבריו וחוויותיו. כדאי להציע לו להביא חברים הביתה כדי שיהיה לך אפשר להתרשם מהם.למה את לא מכירה אותם? את כן צריכה לדעת עם מי מתחבר , מי מתאים לו, האם הם ילדים מבית ספרו..
תדברי אתו ורצוי עם אבא שלו ביחד- תמיד לזוג הורים יש השפעה חיובית וחזקה יותר מאשר להורה יחיד - על סכנות כמו עישון, נרגילות, סמים, קטטות, התרחקות מחבורות אלימות, איך הוא נזהר ומתח שם גבול לעצמו, מהן הגבולות שלו.. ככל שתרבי בדיבור ובמתן מידע על הסכנות יהיה טוב. רצוי לא לגרום להתנגדות דרך אזהרות חמורות וישירות שיגרמו לו להרגיש ילד קטן ולהתנגד לדעותייך אלא בדרך עקיפה , נותנת מידע, מדברת על סיכונים גם באופן כללי, ונותנת לו גם התחושה שאפשר לסמוך עליו במידה.

בהצלחה,
שלי ורדי

הי תודה על היענותך המהירה .
אני תמיד מעודדת אותו להזמין חברים אך הוא מעדיף לקבוע מחוץ לבית ואותם חברים שאני יודעת שהוא נפגש עמם אינם לרוחי כאשר אני מעירה על כך הוא עונה שאלה הם חבריו וכל אחד בוחר את החברים שלו. והדוגמא שנתן שהחברים שמוצאים חן בעיני לאוו דוקא עוזרים לו כאשר הוא צריך אותם לדוגמא אם נותר ללא כסף למונית בשעת לילה אותם חברים שאני לא אוהבת עוזרים לו ואתם חברים ה"חננות" (ביטוי לילדים טובים) לא יעזרו לו. קשה לי איתו אני מנסה למצוא דרך אליו אך ללא הועיל . איני מתכוונת להרפות ואמשיך הלאה כעצתך. האם יש אפשרות לקבל יעוץ באופן פרטי?? או ליצור קשר טלפוני ולשוחח

אפשר להבין אותו במידה מסוימת, מרגיש יותר רצוי ואהוב בין החברים שעוזרים לו. אך האם הכל טוב אתם? האם בכל דבר מרגיש שייך? אולי מעט נגרר בצור שלו להרגיש שייך, איפה הדעות שלו.? האם מותר שיהיו לו דעות שונות לפעמים. את לא צריכה להרפות אך גם לא למתוח את החבל מדי, כל עוד לא מרגישה סיכון גדול מדי, אם תבקשי שיסמס לך בשעות מאוחרות כי את דואגת,אולי יענה לכך.
כפי שאת אומרת אולי צריך ייעוץ מעבר, את מוזמנת להתקשר

שלי

שלום לך
דיאטה זה הדבר האחרון שצריך לעשות כדי להוריד במשקל. ברור!!!!!
מי שעושה דיאטות משקר לעצמו ומבזבז כסף סתם.
אי אפשר להרזות מדיאטות, זה למכור שקרים לאנשים.
הדבר שצריך לעשות זה להצטרף לשומרי משקל ולהמשיך לאכול נורמלי מבלי להרגיש רעב!!!!
כדי להרזות באמת אסור להרגיש רעב, כי אז אנחנו עושים שטויות.
אני שוב חוזר, כדי להרזות אסור להרגיש רעב.!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
אז יש לך שתי אפשרויות:
האחת להמשיך להיות מתוסכלת ולבכות על מר גורלך וככול שיעבור הזמן יהיה יותר קשה לעשות את השינוי.
או:
לקום מחר בבוקר עם שיר חדש בלב, השיר שלך שיודע שאת תצליחי, אמנם לא מיד, זה יקח זמן, אבל לאט לאט השינוי יבוא.
כדי להרזות באמת צריך לקחת לפחות שנה שלמה של עבודה איטית ויסודית. לבד לא תצליחי לעשות זאת. תצטרכי תמיכה ואין יותר טוב משומרי משקל, הם הכי מומחים בנושא ויש להם הצלחות מדהימות.
אז עכשיו אנחנו מסתכלים שנה קדימה, יש לנו זמן, סבלנות, כוח רצון, וידיעה שבמהלך הדרך יהיו נפילות אבל מיד אח"כ אנחנו ממשיכים קדימה.
לא מאמינים יותר בדיאטות בזק כי אחרי זה מעלים הכול בחזרה!
שיהיה המון בהצלחה

את יכולה להרזות לבד ! את לא צריכה שום מומחים . אני מדברת איתך מניסיון.
אני בתוך חודש הצלחתי להוריד 2 קילו . נכון שזה נשמע קצת , אבל זה הרבה..
עכשיו אני ממשיכה עם אורך החיים הזה. זאת לא בדיוק דיאטה, אלא אורח חיים בריא.
אני מקפידה לאכול ממתק או אחד או שניים מקסימום ביום.
אני מקפידה לאכול יותר פירות וירקות, ואני עושה הליכה פעמיים בשבוע.
התהליך הזה אומנם לוקח זמן, אבל בעזרת אמונה ורוח רצון את יכולה לעשות את זה .
אני יודעת שזה נשמעת כמו קלישאה ושאני סתם אומרת לך את זה .
אבל אני באמת עושה את כל הדברים האלה..
כשרק התחלתי עם זה היה לי מאוד קשה. כי לפעמים לא מצאתי זמן כדי לעשות הליכות, ולפני שהתחלתי את אורח החיים הבריא הזה אכלתי הרבה שוקולדים והיה לי קשה להפסיק , אז התחלתי בהדרגה..
נגיד אכלתי 4 שוקולדים ביום תמיד , אז ירדתי ל-3 ואז שהתרגלתי ל-3, ירדתי ל-2 ועכשיו אני אוכלת פעם 2 ולפעמים אפילו 1.
אז אני ממליצה על השיטה הזאת, אני מבטיחה שאם תתמידי את תצליחי !
בהצלחה : )

שלום לך
להיות חלק מהמעגל היא תכונה שיש לילדים. בנך מרגיש שהוא חייב להיות חלק מהמעגל בינו לבין חבריו. זה בא לביטוי ביתר שאת עם אלה המוחצנים וה"חזקים" ואני מוסיף את המילה לכאורה מאחר ודברים משתנים.
לא יהיה מומלץ להתערב כל זמן שההשפעות של החבר הן לא שליליות. מה שכן ניתן לעשות זה לחזק את בנך בחשיבה חיובית, ולשאול שאלות שיעזרו לו לראות את מיקומו ביחס לקשר והאם זה מקובל עליו. נדרשת זהירות מאחר ואת לא רוצה שיעשה מה שאת רוצה אלא יקח החלטה עצמאית ממקום של הבנה.

שלום לך
לגבי ששאלה הראשונה,
תני לאימך את המקום לכעוס כמה שידרש, הכעס שלה הוא הפער בין מה שהיא ציפתה ממך בלימודים לבין התוצאות האמיתיות של ציונייך. אין לי מספיק ידע ממך לדעת למה הצלחותייך בלימודים הן חלקיות. יכול להיות בגלל זמן מחשב או טלויזיה מעבר לנכון או לחץ לפני בחינות או חוסר שעות שינה והרשימה היא ארוכה. מה שכן חשוב יהיה להסביר לאימך, רק לאחר שנרגעה, שאת מתכוונת לקחת את עצמך ביתר רצינות ולרדת לשורש הבעיה ולפתור אותה ויכול להיות שתצטרכי את עזרתה.
לגבי השאלה השניה,
למה כולם מייעצים לך להתרחק ממנו?

דבר ראשון , תודה על העצה על השאלה הראשונה ,

דבר שני אומרים לי את זה כי זה נכון , וככל שאתרחק ממנו ככה אני לא יפגע אבל אני לא יכולה כי הוא ידיד ממש טוב שלי .. אז אני כבר לא יודעת מה לעשות !

שוב שלום
נראה לי שאין לך יותר מידי בררות ויהיה עליך לספר לו על הרגשות שלך כלפיו.
אבל!!!!!
יהיה עליך לעשות את השיחה ממקום של שיתוף וכבוד כלפיו כשאת מאפשרת לו לקחת החלטה בריאה בשביל שניכם. מה זה אומר?
זה אומר שאם הוא מאוהב במישהי אחרת יהיה עליכם לנתק מגע לתקופה מסויימת עד אשר את תתגברי ותהיי מסוגלת לכבד אותו ואת חברתו. הרי אם זה היה הפוך זה מה שהיית מצפה, נכון? אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך!!! והיה והוא לא מאוהב באחרת אז יש לכם סיכוי יחדיו.
ברור לחלוטין שלנהל כזאת שיחה זה הדבר הכי קשה בעולם, אבל את כבר יודעת מה את עושה בכל אחד מהמקרים ואת מכינה את עצמך בהתאם.
מה את משיגה מכל זה?
כנות, בגרות, נאמנות, וטוב לב. אלה תכונות שלא מוצאים בקלות היום ואני בטוח שהוא ישים לב לכך ואם לא אז יש פה סימן שאלה גדול.
בהצלחה

שלום,
השאלה הראשונה המתבקשת היא האם הבן שלכם היה תמיד כזה, האם היו סימנים דומים בהיותו צעיר יותר או זו התנהלות חיים חדשה יחסית. וזאת על מנת למקד את ההתנהלות כמרכזית באישיותו או כתגובה להתפתחות מאוחרת (כמו טרום ההתבגרות ואתגרים חברתיים שונים). אני משערת שזו התנהגות רבת שנים וככל שהזמן עוברו הוא מתבגר אך לא משתנה, דאגתכם גוברת.
ישנם ילדים שלא מצליחים לפתח את התכונה של יוזמה והפנמת מוטיבציה להצלחה, תהליך שמתחיל להיווצר בסביבות כתה א' עם הכניסה לבית הספר. הסיבה לקושי טמונה במערכת היחסים תלותית במידת מה הקיימת ככל הנראה ביניכם, בין ההורים לבן. כוונתי לצורך מצד הבן להישאר עדיין ילד קטן במשפחה (למרות היותו הבכור), כאשר ההורים משקיעים בוו נשארים קרובים אליו. הדרך שלו להשאיר אותכם קרובים היא להעסיק אתכם בדאגה שאתם מפגינים אליו על התנהלותו היומיומית, באחריות שלכם כלפי הישגיו ובמחשבות הבלתי פוסקות שלכם על התנהלותו החברתית . כאילו שום דבר לא נוגע בו אך מצד אחד אוהב בדרך כלשהי שאתם דוחפים ויעשה למענכם אך לא למענו. ייתכן שהיו לכם ציפיות גבוהות בעבר לגבי רכישת העצמאות ואוטונומיה בעוד שהיו לו צרכי תלות חזקים (גם עניין של אופי..) או להפך: אולי עשיתם הרבה דברים עבורו עד גיל מבוגר יחסית, פינקתם מדי ובבד אחת "שחררתם חבל" וציפיתם שירכוש עצמאות מכם במהרה ולא בהדרגה.
בכל מקרה, ייעוץ פסיכולוגי-משפחתי או טיפול פרטני שלו היה מועיל מאד.
וכן, שמעתי רבות על מקרים דומים, אך מיוחד בבן שלכם שהוא לא מסרב להצעות שלכם ולא מורד, ובאופן עקיף משדר שהוא שהוא זקוק לכם מאד, כי הקשר הבסיסי טוב ביניכם וזה נותן תקווה..

*היה עדיף שהמורים יקחו חלק בעבודה של הדחיפה לבן להשקיע לימודית ולא רק את, ההורים

בהצלחה,
שלי ורדי
שלי ורדי

אני לא יודע למה זה קורה לי זה פשוט משגע אותי וגם ההורים שלי מודאגים.חוץ מהקטע החברתי שאני בסדר ויש לי חברים קבועים.אבל אני כן אלמדלא כמו שאם ההורים שלי ידחפו אותי כי ככה אני אקבל 70-80 ושאני משקיע שההורים שלי עוזרים לי זה יוצא 85-100 ו ש.ב עד שנה שעברה אולי היו לי 2-5 פעמים שלא הכנתי והשנה זה קפץ ואני לא יודע מה לעשות עם עצמי והייתה לי ירידה בממוצע של התעודה ל-87 ששנה שעברה היה לי 92ופעמים רבות הבטחתי לעצמי שזהו מעכשיו אני לוקח הכל בידיים וזה אף פעם לא החזיק לשמן רב גם כאשר הייתי נורא נחוש בדעתי ושנה הבאה אני עובר לבית ספר יותר טוב והפעם אני מקווה שאני לא סתם אבטיח לעצמי להשתפרכי אני יכול הרבה יותר ואני יודע את זה.

אז אם תוכלו לתת לי עצה למרות שלא נראה לי שיש הרבה מה לעשות במקרה שלי אלא רק מהצד של ההורים אני אשמח.

שלום חן,
העובדה שאתה ער למה שקורה לך וגם רוצה לשנות למרות שאתה לא מצליח זה כבר אומר שעתיד תצליח בטוח בכוחות עצמך. אצלך מדובר בציונים די טובים , גם כשאתה בירידה. ייתכן שאתה מגיב בהתנגדות מסוימת לציפיות ההורים לציונים גבוהים, כי ממוצע 93 זה די גבוה ואין הבדל גדול בין זה לבין ממוצע 87. אם בית הספר לא היה מספיק טוב אולי רצית לישר קו עם שאר התלמידים ולא לבלוט בתור החכם בכתה ולא התאמצת מספיק. יכול להיות שבתיכון עם התחרות לציונים ולבגרות טובה ועם הרצינות שהרבה תלמידים מפגינים תרגיש יותר רצון ודחף להצליח, הפעם בשביל עצמך ופחות בשביל ההורים.

בהצלחה,
שלי ורדי

היי חווה
לא נראה לי שאת ובן זוגך יכולים להתערב בהחלטות של בתך שבעוד חצי שנה תהיה בגירה!!!
אלה החיים שלה והאחריות שלה ואם היא רוצה לצאת איתו כדי לשכו מערכת יחסים אחרת זאת זכותה. פער הגילים הוא לא כזה משמעותי בגילם.
לומדים מטעויות, זאת דרכנו, היי שם בשבילה, אמרי את עמדתך אך אפשרי לה חופש בחירה כי אם לא, אז היא תסתיר ממך דברים ואת זה את לא רוצה!!!!
היא אמנם בתווך שבין אישה לנערה אך הדרך שלה למצוא את דרכה היא שלה ואתם ההורם לא יכולים כל פעם להתערב כשאתם רואים שהיא הולכת לעשות טעות. כדי לגדול היא חייבת לטעות. האמיני בכוחה וביכולותיה וסמיכי עליה שתדע לבחור נכון.
בהצלחה

שלום לך
אני מבין את הקושי הרגשי שאת נמצאת בו אך לא מובנת לי השאלה.
מצד אחד את לא מוכנה לגלות לו ומצד שני גם מאימך כך שאף אחד לא יודע באמת על רשותייך!!!
בנוסף,
השאלה היא למה את מתאהבת במישהו שכבר מאוהב במישה אחרת? אני יודע שלא תמיד בשליטה אך כדאי מאוד שתשימי לב לכך ואם צריך מתוך כבוד והערכה לבחור יהיה נכון להתרחק זמן מה עד שהתמונה תתבהר. אם הוא יפסיק את ההתקשרות שלו עם אותה אחת - יופי- תהיה לך ההזדמנות לגלות את רגשותיך ולתת צ'אנס לקשר. ואם לא אז עדיף לנתק כי את לא רוצה להמשיך לסבול.
לגבי אמך, חשוב שאמך תרגיש בטוחה לגביך וזה אומר שיהיה כדאי לספר לה ולשתף אותה ברגשותיך. מה גם שאת לא רוצה לשקר לה. ברור לגמרי שאם נוצר בינך לבין הבחור קשר רומנטי אז זה יהיה קשר מונוגמי ועל פחות מזה את לא מתפשרת!!!!
בהצלחה

היי מעיין
את מתארת מצב לא פשוט שיהיה לי מאוד קשה לעזור פה בפורום.
העצה הראשונה:
כנסי למיטה בשעה נורמלית לא יאוחר מ11:30 אחרי מקלחת טובה. ללא טלויזיה!!!
כשאת במיטה ומתכוננת לישון שחזרי את היום שעבר עליך מהסוף אל ההתחלה. זה תרגיל שקשה לביצוע בהתחלה אך את תרדמי מהר ותשני טוב. התרגיל הזה מאמן את המוח לא ללכת למקומות שלא צריך ללכת.....
עצה שניה:
יהיה נבון מצדך ללכת ליעוץ בהקדם האפשרי מאחר ומדובר פה בחרדות ויש להן, לחרדות, מין טבע כזה לגדול ואת זה אנחנו לא רוצים.
המון בהצלחה

מעיין חמודה ....אני כבר אמא לילדים גדולים אך כשהייתי ילדה \נערה ,גם לי היה את אותם פחדים שלך ואף הרגשתי שכאשר הייתי חוזרת מבילוי לילי עוקבים אחרי וכו'..עצתי לך היא לא לראות סרטים שגורמים לך לסיוטים גם אם מאוד את רוצה לראות.
ותחשבי רק על מה שעושה לך טוב!!!כך אצלי זה הפסיק בכל אופן וזה עובד..בהצלחה!!!