פורום הורים ומתבגרים, גיל ההתבגרות - יש לך שאלה?

שלום לך
פחות מטרידה העובדה שבתך פעמיים בשבוע יוצאת עם חברות ומעשנת. זו התנהגות די שכיחה בגילאים אלו. ממש לא מומלצת אך הרבה לא ניתן לעשות. יותר מטרידה זו העובדה שאין לך תקשורת עם בתך....
כל פעם שאת מדברת איתה היא מתעצבנת, וניכר שאת חוששת ממנה, האם זה נכון?

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href='Forums/פורום_גניקולוגיה_נערות' id=link]גניקולוגיה נערות[/a].

שלום מיכל,
אני מבינה שאת מחכה זמן לתשובה, סליחה שוב...
אני דווקא חושבת שאת מאד הוגנת ומתחשבת בחברה שלך, אך עם כל ההתחשבות ,זה לא צריך למנוע ממך להעמיק את הקשר עם הילד. את לא "גונבת לה את החתן", עם כל הכבוד, אתן בנות 13, ומה לעשות שהחברויות חולפות לפעמים במהירות בגיל זה, אך ההתנסויות האלה בקשרים, בקרבה ובאינטימיות רגשית הן חשובות.
תשתפי את החברה ]שלך בכך ש"שמת עין" על הבן הזה לפניה אך לא אמרת כלום, זה לא דבר רע, לא כולם צריכים לשתף את כולם מיד בכל הרגשות המתעוררים בהם. תנסי פחות לשתף אותה בפרטי פרטים בשיחות בינך לבינו כדי שלא תרגיש שאת מתרברבת בפניה. את נשמעת לי מספיק רגישה, אם תישארי רגישה ומבינה אותה וחברה טובה בכל התחומים האחרים, היא תתמודד עם זה.בסופו של דבר כאן נבחנת החברות ביניכן, וזה לא משתמע שאת צריכה בגלל החברות הזו לסגת מקשר מתפתח באופן הדדי בינך לבין הנער. אם היא מקנאה מאד, זו בעייתה ולא בעיה בהתנהלות שלך.

מקווה שעזרתי,
שלי ורדי

תיראה,אני ילדה ואני יכולה להסביר את בנך אם הוא רוצה לעשות עגילים במקומות מסוכנים תסביר לו שזה מסוכן ואתה דואג לבריאות שלו. בקשר לחברתו,הומאים ולסביות אם בני אדם רגילים רק שהם אוהבים משהו שונה,זה לא אומר שהם לא נחמדים ויכול להיות שכיף לו להיות בחברתם,אני לא פסיכולוגית או משהו אבל מקווה שעזרתי(:

שלום דוד
תראה , העניין של הפירסינג חשוב שתתעקש אם זה מסוכן או מגוחך 4 פירסינג זה נראה כלפי חוץ כבר מגוחך אך במקומך לא הייתי נלחמת ושוברת את הקשר עם הילד, בתנאי שהדרישות שלו לא מסכנות אותו. בטח ובטח אך תוותר על הסברים, על כך שהחיצוניות לא מייצגת בהכרח את הפנימיות, הרי הוא רוצה להציג דימוי מסוים דרך הפירסינג, משהו שחסר לו באישיות. החדשות הטובות עם העניין הזה הינן שאחרי כמה שנים , 3 שנים בערך כל העניין הזה יעבור כלא היה (ברוב המקרים). לגבי סוג החברים שלו, אם הם ילדים טובים ובני אדם טובים, מה יש להתערב? אך מדאיג אותי למשל שאולי הוא מרגיש לא שייך ומתקרב רק לנערים/ות אלה... הייתי ממליצה על ייעוץ פסיכולוגי, הוא נראה לי ללא כיוון, קצת אבוד.

אך שום דבר לא בכוח רב מיד, צריך שתהיה לך דעה ומילה והתעקשות אך לא במחיר של שבר בקשר

כל טוב,
שלי ורדי

משתתפת בכאב שלך,
כבר לא יודעת אם הבחור הוא החשוב כאן עצם העניין שאת מרגישה נבגדת מהחברה...מעניין איך היא מסתכלת בך בעיניים , מה היא אמרה לך, האם היא הרגישה צורך להסביר...תנסי לדבר אתה, להעביר לה מסר בדרך ישירה או דרך חברות שהתאכזבת. אם היא רגישה בטח ניחשה בעצמה שאת כועסת...לגבי הבחור, יבוא מישהו אחר, אין הרבה טעם לאהוב מישהו שכנראה אינו מעוניין, תנסי קודם כל בפעמים הבאות למצוא רמזים שגם את מוצאת חן בעיניי הבן, לפני שאת נותנת לליבך "להפליג" ברגשות. הזמן יעשה את שלו מבחינת הכאב


כל טוב,
שלי ורדי

תודה..
אבל בתחילה החברה בכלל לא הבינה שאני כועסת עליה היא לא חשבה שעשתה משהו לא בסדר..
היא דיברה איתי כמו תמיד ואני לא הגבתי... ניסיתי להסביר לה כמה פעמים שאני כועסת עליה אבל היא לא הבינה.. לפני שהייתה חברה שלו היא דיברה איתי ושאלה אותי עם אני עדיין אוהבת אותו ניסיתי לרמוז שכן כי לא היה לי נעים להגיד "כןן ברור מה את חושבת" אני לא יודעת מה היא חשבה דיברתי עליו כל יום!... אבל היא לא הבינה כעט אני רבה איתה על זה שהיא בכלל לא הקשיבה לי ..אני ממש התקשתי להבין שהיא עשתה את זה ... לעומת זאת שאר החברות שלי בהתחלה ממש תמכו בי אבל אחרי כמה זמן הן חשבו שמה שהיא עשתה זה לא כזה ביג דיל...
אני יודעת בוודאות שאין לי סיכוי עם אותו ילד.. אבל תמיד אמרנו שחברות יותר חשובות מהבנים ואז פתאום היא עושה את זה אני לא יודעת עם אני יסלח לה אני יוכל לבטוח בה שוב..
את בכול זאת חושבת שאני צריכה להמשיך להיות חברה שלה ולהביע בטחון שמה שהיא עשתה לא מזיז לי והיא עצמה לא מזיזה לי (הילדה הזאת היא ילדה "מקובלת"..)??

שלום שחר,
את מתביישת מבנים פשוט, אולי את לא ביישנית אך כל עניין מפגש עם בנים גורם לך למתח, איך את נראית בעיניהם וכו'. העובדה שאת עם חברה מאד חברותית ופתוחה לא הקל עלייך הפעם אך לפעמים זה כן מאפשר להיפתח להיות עם חברה לא ביישנית. זה נראה לי יותר מדי בשבילך לפגוש הרבה בנים חדשים ביום אחד, את צריכה קצב יותר אטי ומפגש יותר אינטימי עם פחות אנשים. תנסי להתייחס לבנים כמו אדם לאדם, להיות טבעית כמו עם חברות. זה הכי טוב נכון,
אין מה לעשות, את צריכה להתנסות, להיות בקרבת חברים, אולי בחבורה מעט קטנה ואינטימית בה תוכלי בקלות יתר להתבטא, ועם הזמן תרגישי יותר בנוח
לא כל בן אדם אמור להיות פתוח מהרגע הראשון. יש אנשים ובנים בפרט שמעדיפים בנות שקטות, כי השקט הזה מושך אותם כי גורם להם לתחושת מסתורין ולא תמיד גורם לשעמום.

כל טוב,
שלי ורדי

שלום לך,
אני תוהה אם זו הפעם הראשונה שאתם נוסעים ומשאירים אותו לבד, זה באמת קשה להשאירו אותו כך עם החרדות שלו (האוכל שדואג עליו אולי מייצג את ההזנה ההורית על היבטיה הבסיסיים, הגנה ובטחון).
אך נראה לי מדברייך שהוא לא ,עומד על רגליו" שלא תשוטו, כך שייתכן ויהיה גם לטובה, החוויה להיות בלי הורים, להרגיש לחוץ אך גם להסתדר ולהתגבר לבסוף ולהבין שאפשר להתמודד גם לבד. בכל מקרה , הדודים צריכים להיות בקשר טלפוני, זה גם מועיל מאד למרות המרחק.
גם אם 4 הימים האלה יעברו בשלום אני מקווה שהוא מקבל טיפול פסיכולוגי, כי אם ל, הוא חייב את זה. כל ההימנעות החברתית (האם יש לו פוביה חברתית?)  הגורמת לו להיות לבד רוב הזמן לא מוסיפה להתפתחות שלו ומקבעת את החרדות ותחושת השונות ואי שייכות.

תנסי ליהנות למרות זאת, יש גבול עד כמה ההורים צריכים ביום יום לשאת אחריות על הילדים. במישור הרגשי.דווקא אחד הקריטריונים לבריאות נפשית הינו ההפרדה הרגשית והעצמאות והתובנה שחלק גדול מהדרך לשינוי ולהתקדמות , הילדים צריכים לעשות לבד.

כל טוב,
שלי ורדי

תודה על תשובתך המהירה. אכן, זו פעם ראשונה שאנו משאירים אותו עם אחותו הצעירה כשאנו נהיה מחוץ למדינה. לילה אחד כבר השארנו אותם לבד אבל היינו בארץ .הוא התחיל טיפול פסיכולוגי שבעקבותיו פנינו לפסיכיאטר שנתן לו את הכדור לחרדה אך יחד עם זאת, אני לא מבינה ממה נובעת בעיה זו, האם זה משהו אורגני או משהו בחינוך גרם לזה.לא שזה יעזור לבעיה .

קשה לי לדעת ממעט הנתונים שיש לי את המקורות של חרדה זו, בדרך כלל יש שילוב של אופי חרדתי , כלומר גנטיקה ביחד עם חוויות חיים, או חינוך הורים, או הורים חרדתים בעצמם, . מה שחשוב זה להסתכל קדימה ולהבין מה יכול לעזור לו, קשיים בתפקוד הלימודי ובהישגים בכלל גם גורמים לחרדות אצל חלק מהאנשים. חלק מהתשובות תקבלו באמצעות הדרכת הורים אצל המטפל של הבן.

שלי ורדי

תחילה ברצוני להודות לך על ההכוונה . נסענו ואכן הילדים הסתדרו ועם כל החשש שהיה לי הכל עבר בשלום.
מאחר והבן הפסיק לקחת את הפלואטין על דעת עצמו לפני כחודש, ולמרות הסבריי שלא מפסיקים לבד ללא רופא , כשחזר לבית ספר, נתקף בהתקף חרדה ובנדודי שינה ונאלץ להעדר יום אחד מהלימודים.
כמובן, שהוא התחיל לקחת שוב את הכדור אבל יקח זמן עד שזה יתחיל להשפיע. בינתיים, אני לא יודעת מה לעשות איתו לגבי הלימודים. האם ללחוץ עליו שיעשה שיעורים (אני לא מבינה שום דבר מהכתב שלו מהמחברות שלו ומהדפים המפוזרים בתיק). עכשיו שהוא בתקופת חרדה האם להרפות? קבעתי פגישה עם המורה לשבוע הבא . הוא מבין שהוא צריך את הטיפול הפסיכולוגי שקודם סרב לקבלו. אבל בינתיים הפסיכולוגית בחופשה עד לאחר החגים.
איך להתנהג איתו , אנא תשובתך.
בברגת שנה טובה

שלום לך,
צריך לחכות בסבלנות לתחילת הטיפול אך ברור לי שהוא צריך טיפול ממוקד לחרדות , האם מקבל כזה טיפול ? ישנה מרפאה כזאת בבית חולים בלניסון למשל.
יש שיטות קוגניטיביות שנותנות תוצאות יחסית מהירות וממתנות חרדה, קשה להעלים אותה לגמרי. אין לי נתונים לדעת ממה זה נגרם לו, אך כן נראית לי שאלה חשובה שאתם ההורים צריכים פעם להבין ולתת לעצמכם תשובה, זה ישנה אולי את זווית ההסתכלות שלכם לבעיה ואל הבן.

מאחלת לך הרבה סבלנות ושנה טובה

שלי ורדי

תודה על התשובה אך לא הבנתי מה אנחנו כהורים , צריכים ללמוד, בקשר ליחס שלנו לבן .
עכשיו הבת שצעירה מהבן טוענת שאנחנו כל הזמן מרוכזים רק בו ולא דואגים לה וזה ממש לא נכון
איך להתיחס? אין עם מי להתיעץ כרגע כי הרבה יצאו לחופשה.
מה בנוגע לבית הספר, צריך לדעתי לספר את האמת , האם זה נכון? תודה

תחילה ברצוני להודות לך על ההכוונה . נסענו ואכן הילדים הסתדרו ועם כל החשש שהיה לי הכל עבר בשלום.
מאחר והבן הפסיק לקחת את הפלואטין על דעת עצמו לפני כחודש, ולמרות הסבריי שלא מפסיקים לבד ללא רופא , כשחזר לבית ספר, נתקף בהתקף חרדה ובנדודי שינה ונאלץ להעדר יום אחד מהלימודים.
כמובן, שהוא התחיל לקחת שוב את הכדור אבל יקח זמן עד שזה יתחיל להשפיע. בינתיים, אני לא יודעת מה לעשות איתו לגבי הלימודים. האם ללחוץ עליו שיעשה שיעורים (אני לא מבינה שום דבר מהכתב שלו מהמחברות שלו ומהדפים המפוזרים בתיק). עכשיו שהוא בתקופת חרדה האם להרפות? קבעתי פגישה עם המורה לשבוע הבא . הוא מבין שהוא צריך את הטיפול הפסיכולוגי שקודם סרב לקבלו. אבל בינתיים הפסיכולוגית בחופשה עד לאחר החגים.
איך להתנהג איתו , אנא תשובתך.
בברגת שנה טובה

שלוום רב
על פי המידע שרשמת לא ניתן להבין ולזהות את מקור הבעיה. יהיה נבון לפגוש עזרה מקצועית בהקדם!!!
את מוזמנת ליצור קשר להתייעצות ראשונית ללא התחייבות.
בהצלחה

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href='Forums/פורום_גניקולוגיה_נערות' id=link]גניקולוגיה נערות[/a].

שלום לך
על פניו לא נראה שהעובדה של תרומת הביצית קשורה להתנהגות של בתך. כדאי להבין שבתך מתנהגת מתוך חוסר בטחון עצמי שנובע ממגוון רחב של סיבות שיהיה נכון לברר.
ילדתך קשורה אליך וזקוקה לחיזוקים רבים, זה שהיא אומרת לך שהיא אוהבת אותך הרבה פעמים נובע מחוסר ויכול להיות שאת לא מספקת את תחושת המעגל שהיא כל כך זקוקה לו.
הסיבות לכך הן רבות ומגוונות. אם בגלל שהיא רגישה מטבעה, או העובדה שאת ואביה פרודים, או לחץ חברתי, ויכול להיות גם הידיעה על הביצית המופרית, וכול הסיבות יחדיו. צריך לברר זאת באופן מעמיק.
אך ללא כל ספק אני יכול להצביע על חסך בתשומת לב שבא לידי ביטוי ברצון אז לקבל אשרור של האהבה שלך כלפיה.
אני ממליץ לך להתרכך אתה, הרבה חיבוקים ונשיקות, הרבה אמירות של חיבה, ולשחרר קצת בנושא הגבולות תוך שימת דגש על אחריות אישית ועל כך שאת סומכת עליה.
בהצלחה 

שלום דנה,
קשה לי לענות כי אני לא דיאטנית או מאמנת כושר. מה שאני יודעת כפסיכולוגית המתעסקת גם בבעיות אכילה של מתבגרים שמסוכן לעשות דברים ללא הכוונה, הסברים ופיקוח, כדי שלא תתמכרי לכושר. טוב שאת שואלת בכלל ומבקשת מידע, אולי תפני לדיאטנית, כי בלי דיאטה לא נראה לי שתראי תוצאות, השילוב המנצח זה דיאטה מתונה, עם כושר סביר וסבלנות. כל דבר מהיר, סופו גם שתהיה עליה מהירה אחר כן . חוץ מזה ששרירים המתפתחים בעקבות כושר שוקלים יותר וכך ייתכן שתתבלבלי ותחשבי שעלית במשקל. תפני לדיאטנית בבקשה, אני מבטיחה לך שכך תראי התוצאות הרצויות בזמן סביר.

בהצלחה,
שלי ורדי

שלום שובל
זה אכן מטריד, יכול להיות שתהיה התפתחות עדיין, וגם אולי תקבלי עוד גובה אך את התשובות הטובות יתנו לך רופאים ופחות פסיכולוגים. לגבי המחזור, עד כמה שאני מבינה הוא בסדר גמור, יש נשים שאצלן זה לא סדיר כל החיים, ואת מקבלת כל חודש וזה טוב. אני חושבת שתאזרי אומץ ותדברי עם אמך שתיגשו לרופא, שם תקבלי את התשובות. קשה לך כי את גם לבד עם זה ואף אחד בית לא נראה מוטרד חוץ ממך...
לדעתי כן כדאי לך לקנות חזייה קטנה, אולי עם מילוי כדי שתיראי יותר נשית. מגיע לך בגיל 18 לרצות להראות יותר נשית בעתיד כשתהיי בוגרת, אם החזה לא יתפתח, יש ניתוחים פלסטיים היום שמסדרים את העניין.

כל טוב,
שלי ורדי

שלום רותי,
בת כמה הבת שלך? כי יש גיל בו יחסי המין בתוך קשר חברות כמובן, אינם לא רצויים. אך נניח שהיא צעירה. את חושבת שהיא לא מבינה ולא מצליחה להבדיל בין הסיבות השונות להן נוטלות הבחורות גלולות ולמה את כאימא נותנת את אישורך? את תמיד בהזדמנות זו יכולה לדבר אתה ולהזכיר לה את עצם קיום יחסי המין ואת התפיסה שלך שהיא צעירה לכך. אך עדיף קודם כל שתיגשו לרופאת נשים והיא תסביר לה הכל, על הגלולות ואם בכלל היא מסכימה לתת לה אישור לכך. בשיחה הזו, את יכולה להבהיר את עמדתך שאישורך לכך אינה אומרת גם הסכמה על יחסי מין בגיל שלה. מעבר להסברים חינוכיים לשיחות על התנהגות בעלת תבונה בעניין יחסים בגיל הזה, לא תוכלי לשלוט ללא גבול בהחלטות שלה. אנחנו לא יכולים להחליט לילדנו באופן מוחלט מתי זה זמן הנכון, יש טווחי גיל שרצויים אך הרבה תלוי בנסיבות כמו יצירת קשר עם המין השני והבשלות הרגשית של הבת.

כל טוב,

שלי ורדי

שלום לך,
את מתארת קונפליקט לכאורה שכיח בין הורים לילדים, על אישור יציאה לבילוי שבמקרה שלכם מסתיים באופן קיצוני בבריחה של הבן מהבית לכמה ימים. יש משהו נוקשה בתקשורת וביחסים הנתפסת על ידו, אולי גם על ידכם, ההורים כבלתי נסלחת ובלתי מתפשרת. אני לא חושבת שזה נכון להמשך הקשר להתעקש על סליחה מצידו, החשוב הוא שהבן שלכם יבין בשלב מסוים את חומרת מעשיו גם כשמדבר אליכם באי כבוד או בורח מהבית - (דבר כשלעצמו מדאיג מאד- האם אתם יודעים איפה הוא לן באותם ימים)?
אך עצם הבריחה שלו מרמזת על המתחולל בתוכו - קשה לו להיות בקונפליקט אתכם, אולי הוא חושב שאתם לא תסלחו לו מהר כשיחזור מהבילוי שאסרתם עליו אותו , או שמנסה לזעוק אליכם שבתקשורת אתכם קשה לו מדי. אני מציעה לגשת לייעוץ משפחתי, לא להפיל את כל האשמה על הקשר עליו ,אלא גם עליכם ולהימנע ממשחקי כבוד, כמו להתעקש על סליחה וכו'. כדאי לדבר אתו בגובה העניים, ולהבין בתוך עצמכם למה אתם אוסרים עליו יציאות מסוימות, ולהסביר לו זאת. אפשר גם להודות בטעויות, זה תמיד מנחם את הצד השני וגורם לו להתפשר ולהתקרב. הוא צריך להבין מה מקור הסירוב, הרי הוא בן 15 וזה חופש עכשיו, גם לי לא מובן למה צריך להישאר בבית....
את אומרת כי סה"כ את סומכת עליו, הוא תלמיד ובחור יחסית אחראי, לפחות מגיע לו מקסימום הסבר על איסורים כאלה או אחרים. הוא לא תמיד חייב להבין ולהסכים אך מצידכם חייבים לו מקסימום הסבר ונימוק.
רק כך ומתוך כבוד הדדי ייתכן ויתחיל להתפשר לפעמים ולקבל גם את עמדתכם. נדמה לי כי המאבק ביניכם ובינו הוא לא על יציאות אלא יותר על שליטה והוא תופס זאת כניסיון להגביל את החופש הפרטי שלו ללא סיבה מוצדקת. תחשבו על זה....

בהצלחה בהמשך,
ורדי שלי

שלי שלום !
תודה על ההכוונה שלך, אנו חיכינו מעט שהרוחות קצת יירגעו לאחר שחזר ואז ניהלנו איתו שיחה אין לי מושג מאיפה האינטואיציה שלנו אבל רק לאחר שיחתנו איתו יצא לי לקרוא את דברייך בפורום ואז הבנתי שפעלתי נכון בשיחה, העלתי בשיחה את הבעיה של למה ואיך קרה וכמו כן היינו בעלי ואני הבוגרים שפנינו אליו בבקשת סליחה על הידרדרות הריב, הוא היה מאוד מופתע וכתוצאה מכך ביקש גם הוא סליחה ומכאן המשכנו לדבר ולהגיע להסכמים שכוללים בראש ובראשונה כבוד הדדי ביננו (בין שלושתינו) ושייזכור שבבית הזה יש כללים מסויימים כמו גבולות ובמיוחד שיידע שיש אפשרות למצא ערוץ תקשורת פתוח בין שלושתינו על מנת לנסות למנוע התפרצויות ברמות שהיה, כמו כן נתנו לו להבין עד כמה הכל נובע אך ורק מדאגה אליו ואהבה ממש הזכרנו לו במילים כמה אנחנו אוהבים אותו וחושבים שהוא ילד טוב במקרה הזה כבר נער ושאנו הוריו רוצים אותו בבית איתנו חיבקנו אותו חזק בתקווה לרגיעה גם אם היא זמנית אבל שיידע שהכל זה אהבה ואיכפתיות ודאגה.
תודה לוליטה.

הייתי מוכנה להיות עם בעיה כמו שציינת. אני מחכה שהבן שלי יצא עם חברים איזה עולם הפוך

היי אסתר
יהיה כדאי להסביר לבן זוגך שבשלב מסוים הגישה שלו תביא את בתך למצב שבו היא תתחיל להתמרד ביתר שאת.
הכפייה שהוא מפעיל לא מומלצת וזה יחזור אליו כבומרנג מאחר ובתכם מתבגרת ויגיע הרגע שבו היא תפרוס כנפיים ותעזוב. במצב העניינים העכשווי היא תרצה לוותר על הקשר עם אביה וייווצר ריחוק.
כפייה בכל מצב היא לא מומלצת, יש להגיע להסכמות תוך וויתורים הדדיים שמצד אחד מאפשרים לבתך להרגיש "מנצחת" ומצד שני מקנים לבן זוגך את תחושת הביטחון שכל כך חשובה לו.
בהצלחה