פורום הורים ומתבגרים, גיל ההתבגרות - יש לך שאלה?

שלום לך
יודעים את לפי הזמן שבו הילד נמצא מול המחשב תוך ויתור על פעילויות חברתיות. כשהילד מעדיף לבלות את הזמן הפנוי שלו מול המחשב ונוצר מצב שבו הוא מתחיל להתנתק מהחיים הסובבים אותו.
מעל 4 שעות מול המחשב והסתגרות בחדר וביטול קשרים חברתיים יכול להעיד על התמכרות.

שלום לך
בדחיפות פונים לייעוץ/אימון, כמו שאת כותבת, הבעיה לא נמצאת אצל הבן אלא בחוסר סובלנות שלך כלפיו ומפה נובעת ההתנהלות האלימה שלו כלפי החלשים ממנו.
בהצלחה

שלום לך
על פניו אין מניעה לאפשר לה להרוויח כסף משמרטפות על אחיה הקטן כל זמן שברור וידוע לכם מעל כל ספק שהיא אחראית ב 100%.
במקביל תידרש אבחנה ברורה בין השמרטפות לבין חובות אחרים שיש לה כלפי הבית שבו היא גרה כמו סידור וניקוי החדר שלה, החלפת מצעים וכו'.
יש להתנות אפשרות זאת על בסיס של תפקוד מלא בשאר הטרטורייות כמו לימודים שעות שינה מחשב טלוויזיה עוד.
זה טבעי ונכון הרצון שלה להרוויח כסף, צריך לשים את היד על הדופק ולראות שהכסף לא מוציא אותה מאיזון.
בהצלחה

יש לי בנות גדולות + תינוק. להפך, כשהן מציעות את עזרתן שיבוא עם כסף ! גם טוב! כל עוד העזרה מופיעה תגידי תודה ברגע שלא תגיע זה כבר בעיה

שלום ענת,
אני מניחה שעשיתם הכל במה שאפשר מבחינת מסר חינוכי ועידוד של הבן להשתתף בפעילויות חברתיות.
קיימות סיבות רבות לקושי חברתי מסג זה שתיארת שגובל בתחושת אי שייכות חברתית, החל מסיבות אישיות-פנימיות כמו קושי לצאת מאגוצנטריות ולהתחלק עם אחרים, עד לקשיים משפחתיים או תלות יתר ראשונית בהורים, אשר גורמת לילדים כאלה להבשיל בצורה אטית. סיבה אחרת נובעת מקושי לקרוא ולהבין ניואנסים חברתיים, להבין, לקרוא ולגלות אמפתיה לרגשות של האחר.

בעיקרון קבוצת ילדים עם בעיות דומות שיעבדו במטרה לפתח מיומנויות חברתיות תהייה מועילה לו. אם אתם לא מוצאים קבוצה מעין זו, כדאי שתיגשו אתו להערכה פסיכולוגית ולקבל הדרכה ראשונית כדי למפות הן את מקור הקושי והן את עצמתו. אולי יצטרך טיפול פרטני יותר סגנון התנהגותי-קוגניטיבי. אך אני אומרת זאת בערבון מוגבל כי ההערכה הרגשית היא זו תתן את הכיוון הנכון לטיפול. הרבה דברים יתבררו לכם שם.
חוגים גם יועילו, בתנאי שהבן יתחבר לעיסוק המסוים שבחוג, אך אין לפתח הרבה תקוות גדולות שהקושי ייעלם מהיסוד דרך חוגים ופעילויות.
בהצלחה,
שלי ורדי

שלום ענת
אשמח לדעת כמה שעות ביום, אם בכלל בנך מבלה מול המחשב?
והאם הוא מתלונן או סובל מתוך ראייתו?

שלום רויטל,
קודם כל טוב שהבת שלך מתפקדת בהתנהגות מחוץ למשפחה וגם בלימודים. ההתרחקות ממך יכולה לייצג כמה בעיות, אין לי מספיק מידע, אל חשוב שתדעי שסיבה אחת של התרחקות היא דוקא הצורך של בתך להיפרד ממך, מהוריה בכלל, ולבנות זהות נפרדת . ככל שהקשר הפנימי חזק יותר קשיי הפרידה, הכעסים והתסכולים כלפי ההורים גבוהים יותר. את צריכה לשמור על קרבה, וזה את עושה אך לא יותר מדי, צריכה להגיד לה שזה בסדר מצידך אם יש לה דברים פרטיים לשמור לעצמה, כל צריך ורצוי שיהיה לה, אך נראה לך שאתן לא צריכות לאבד לגמרי את הקשר. את צריכה לבדוק את עצמך האם את חונקת מדי, רוצה לדעת הכל, מחפשת שליטה מוגזמת עליה, ולהרפות בהתאם. זו תקופה כזו , אחר כך המתבגרים משתנים, עוברים את הסערה והבלבול ומתקרבים שוב להורים.
את משכירה שיש בעיות בינם לבין בעלך, אולי לקושי זה בת מגיבה, אולי חוששת מהמשבר, אולי לוקחת צד של אחד ההורים?
לגבי הדיאטה, טוב שאתם פונים לכל אנשי המקצוע שהזכרתם, מוטב שתיגשו לדיאטנית המומחית לבעיות אכילה למתבגרים. יש הבדל תהומי בין דיאטנית רגילה לדיאטנית מומחית ,דיאטנית רגילה עלולה להזיק גם... לגבי הדיאטה הקיצונית, צריך לפעול מהר ולא לאפשר לה, צריכה רופאת מתבגרים , בדיקות דם, פיקוח אל תאפשרו המשך של דבר כזה, כדי כחס וחלילה לא תיכנס לבעיות אכילה. הפרעות אכילה יש לה אלמנט התמכרותי ולזה קשורה גם גנטיקה, עד כמה נטייה יש לבת שלך להתמכרות. זה אי אפשר לדעת מראש.
אני לא יודעת כמה זמן היא בדיאטה ואם היא ממשיכה לרדת, גם לא יודעת כמה הBMI שלה אך אם זה ממשיכה לרדת, צריך גם שיהיה פסיכיאטר בתמונה.
טוב שאתם פונים לפסיכולוג, שוב כדאי פסיכולוג עם מומחיות בהפרעות אכילה למתבגרים, טיפול משפחתי עוזר גם מאד במקרים אלה, אפילו יותר מטיפול פרטני. אני חושבת שאתם צריכים טיפול משפחתי. אם אין שיתוף פעולה מצידה לטיפול משפחתי/פרטני אל תוותרו אתם ההורים לטיפול משפחתי/זוגי. בכל מקרה אם היא לא משתפת פעולה עם דיאטנית אין מה להסס, צריך לפנות לרופא המשפחה, וימליץ לכם על מרכזים להפרעות אכילה. דבר אחד בטוח: לא לוותר לה באכילה, גם אם זה בכוח ובאיומים על אשפוז (יש אשפוזי יום להפרעות אכילה גם)כי הפרעות אכילה יש להן נטייה להידרדרות . התזמון של הפסקת הדיאטה ותחילת הפיקוח על התפריט שלה מאד קריטי. גם אם זה על חשבון הידרדרות נוספת ביחסים...

בהצלחה,
תכתבי לי שוב אם את צריכה עוד משהו

שלי ורדי

אני מזמינה אותך להתכתב איתי בנושא
ונדבר מלב ללב

היי שירלי
יהיה כדאי לגייס אותה לעזרה מינימלית בבית ובנוסף, לאפשר לה למצוא עבודה. יש לזכור שזה החופש הגדול אבל פריקת עול מוחלטת היא לא מומלצת.

לגבי שעות שינה, לא הייתי מתערב , אך הייתי מתנה זאת בעזרה מסויימת בבית.
בכול מקרה, שבועיים לקראת תחילת הלימודים יש לחזור לשגרה נורמלית של שינה ומחוייבויות של בית אחרת המעבר יהיה חד מידי.

שלום איה
אכן מצב לא נוח.
אם הגלולות פתרו את הבעיה ויש הפחתה משמעותית בכאבים, אזי נותר לנו להביא את אימך להבנה שזה הטיפול והיא תצטרך להשלים עם זה.
מה שהייתי עושה זה ניגש שוב לגניקולוג ומבקש מכתב או המלצה שמסבירה את הנושא +מרשם ומבקש מאמא לקנות את הגלולות.
או, הולך שוב לגניקולוג ביחד עם אמא כדי שהיא תקשיב לרופא ותפנים את מה שיש לעשות.
ואם כל זה לא אפשרי, אז אין בררה אלא להסתיר את הגלולות כמה שניתן.
בהצלחה

היי ליאן
קודם כל תגידי תודה שיש לך גשר.!!!!
עכשיו תדעי באמת מה חשוב לבחור. והאם הוא מתמקד בחיצוני או בפנימי. כך שהגשר שיש לך הוא המבדק עד כמה הבחור הוא איכותי ורציני. הרי הדבר האחרון שמעניין אותך זה סטוץ, נכון? אנחנו פה בשביל קשר רציני. אז אם יש לך גשר או אין לך גשר, זה הדבר האחרון שצריך לעניין פה. מה שכן צריך לעניין מעבר לצורה החיצונית הוא האם הוא יכבד, יעריך, יאהב, יתמוך, יהיה כשקשה. האם הוא שווה את כל מה שאת משקיעה?
אז בהצלחה

שלום לך
את מתארת מצב קשה שבו בתך הגדולה חווה את גיל ההתבגרות ממקום של חוסר אמון בהורים שלה.
בגדול נראה לי שלך יש פה מקום חשוב בעזרה להשבת הבטחון והשקט והשפיות למשפחה.
אין מקום לעונשים וכפיה אלא לשיקום היחסים בינך לבינה בראש ובראשונה.
אני לא חסיד גדול של טיפול בילדים מאחר ולא עליהם יושבת האחריות. בנסף, העובדה שילד נזקק לטיפול יוצרת אצלו זהות של בעייתי וזה לכשעמו מעכב.
את האימא, לך יש את הכוח הגדול ביותר לרפא אותה ואת יכולה לעשות זאת ע"י הבנה מעמיקה של הצרכים העכשווים של ביתך.
זה יכול להיות ארוך ומתיש אך ברגע שהיא תבין שהיא לא לבד דברים יחלו להסתדר.
בהצלחה

שלום לך
יהיה נכון לבחון מחדש את סדרי העדיפויות שלה ולהגיע איתה להבנות שמצד אחד מסדירים את נושא הלימודים ומצד שני מאפשרים לה לבחור את חבריה. זהו גיל ההתבגרות והחשיבויות שלכם ההורים לא עולים בקנה אחד עם אלו של בתכם. יש למצוא את שביל הזהב ע"י בנית הסכמים שמצד אחד מכבדים את בחירותיה ומצד שני מסדירים את חובותיה כלפי עצמה וכלפי הבית שבו היא חייה.
יהיה כדאי להעזר ביעוץ/אימון הורים שיאפשר לכם לרכוש את הכלים והשפה הנדרשת כדי להתמודד איתה. עונשים, סנקציות, צעקות ומירמור לא ישיגו את התוצאות המתבקשות.
בהצלחה

אייל שלום, ראשית תודה רבה על תגובתך המהירה, אכן אני סבורה שאנו זקוקים לייעוץ או הדרכה הורית האם תוכל להמליץ לנו על מסגרת כזו באיזור ירושלים במחיר סביר שנוכל לעמוד בו. הסיבה שבגללה לא פנינו לייעוץ קודם היא העלות הגבוה הכרוכה בכך לצערי לא יכולנו לאפשר זאת מבחינה כלכלית.
אנא עזרתך.

את מוזמנת להתקשר ונדבר:0502-451581

שלום שוב
נראה לי שסוף סוף התחלת להפנים את הדרך הנדרשת- ניתוק הטלפון!!!!
אין לצפות לשיתוף פעולה כל זמן שאזור הנוחות שלו לא נפגע.
זכרי שכרגע אתם נמצאים בסוף סדר העדיפויות שלו וזה בסדר. זה ישתנה בעתיד מחדש.
אין לך שום סיבה להתפוצץ, זה גיל ההתבגרות ולהכנס למעורבות רגשית מול בחור שמורעל הורמונלית לא יהיה חכם. אז, הרגעי, הביני מול מי את מתנהלת, ומה הוא צריך. הוא זקוק להתנגדות שכזו שתמחיש לו מה קורה בעולם האמיתי.
והיה והוא לא מתייחס אליך בכבוד יש לך את החובה להפסיק להתייחס אליו בכבוד בנושא הכביסה למשל. נאה דורש, נאה מקיים. זה יכול גם להתרחש עם אוכל. את לא חייבת לבשל בשבילו, שיסתדר לבד.....
ברור שלאמא קשה מאוד להתנהל כך אך זה עדיף על איבוד עשתונות מולו. הגיע הזמן שהוא יתחיל לאבד עשתונות ואז ילמד להעריך את כל מה שהוא מקבל!!!!

אייל שוב שלום.
לא נראה לי שעניין ניתוק הנייד והטלפון בבית מפריעים לו הוא ממשיך לתקשר עם חבריו בפייסבוק והם גם מתקשרים אליו..העניין הוא שהוא כל ערב מבלה עד מאוחר ולא מוכן לוותר אפילו ערב אחד כדי להשלים שעות שינה ..להיות איתנו ההורים והאחות ..הוא יוצא ב22:00הולך לישון בערך ב3 בבוקר וצריך להיות בעבודה ב9 ..כמובן שלבד הוא לא מתעורר אלא אני השעון שלו והנודניק ובסוף גם חוטפת צעקות שאני חפרנית (אני גם מקפיצה אותו לעבודה וכל יום מגיעה באיחור בגללו !!!)

היום פשוט זה היה מוגזם שעה שלמה אני מנסה להעיר אותו אך לשווא החלטי שאני יוצאת לעבודה לא מוכנה לאחר נכנסתי לחדר שלו ואמרתי לו מצטערת אני צריכה לצאת תסתדר לבד!!! הוא קפץ מהמיטה בצרחות עלי שאני לא בסדר שלא הערתי אותו והוא לא צריך את הטובות שלי שאני יעוף מהבית וטרק את דלת החדר שלו..פתחתי חזרה את הדלת ובטון נמוך אמרתי אני לא מוכנה שתדבר אלי כך !!!תלמד להסתדר לבד ונסעתי לעבודה ..(האמת נפגעתי מאוד אך גם המצפון הציק לי)
כשהגעתי לעבודה התקשרתי אליו והוא אמר שעדיין ישן ..וכשנפגשנו בבית הוא אמר שאיחר היום בחצי שעה לעבודה ודיבר איתי כאילו לא קרה דבר בבוקר .
אייל מה עושים עם התפרצויות הזעם שלו ממש לא נעים כך כל מילה איתו הוא מרים את הקול ומנסה לשלוט ומנבל את פיו פשוט לא דופק חשבון לכלום!! את רוב המשכורת שחסך הוא מבזבז על אוכל ,סיגריות ומוניות אני הפסקתי להעיר נמאס לי אך אני מרגישה שככל שאני מתעלמת הוא הופך לבזבזן לא גבולות!!
איך אפשר להמשיך מכאן?

שלום שוב
הרעיון של ניתוק הטלפון הוא בשביל להוציא אותו מאזור הנוחות. אם יש פייסבוק או מסנג'ר אז לא עשינו כלום. אבל לא פה הבעיה. הקושי נובע מכך שקשה לך מאוד לשחרר אותו. גיל ההתבגרות או גיל ההתנגדות או גיל ההפרדות עובר עליו ולך קשה מאוד להפנים שזה הזמן לתת לו לעשות את הטעויות הנדרשות כדי להבין שזמן המשחקים נגמר.
המלצתי:
להפסיק להעיר אותו בבוקר. הוא לא יקום לעבודה-זו בעיה שלו.
הוא צועק ומתפרץ- להפסיק לדבר איתו לאלתר עד שתגיע התנצלות. ממש כאילו הוא לא נמצא בבית. זה כולל גם כביסה וניקוי החדר, מצעים וכו'.
הוא יצטרך, כנראה, להפנים בדרך הארוכה שזה לא משתלם להתנהל בחוסר כבוד כלפי אלה שדואגים לו.
הפסיקי "לחפור", זה הגיל שבו חשאיות, פרטיות מקבלים חשיבות עליונה מבחינתם ויש לכבד זאת. את הכסף שלו הוא רשאי לבזבז כאוות נפשו, זכרי שבדרך שבה הוא מתנהל, מהר מאוד לא יהיו לו מקורות הכנסה ואז הוא יפנה אלכם. בנקודה זו יהיה עליו לשנות את התנהגותו ,ולא אין הכנסה!!!!!
צאי מהמקום של מעורבות רגשית כלפיו. הוא זקוק כרגע לאימא מרוחקת, נחושה וללא פשרות. רק כך הוא יכבד אותך וכשזה יקרה תוכלי להחזיר את החמימות שכל כך חשובה לך.
שוב אני ממליץ לפנות לאימון הורים, גם אם בן זוגך לא מעוניין, נראה לי שזה יכול לעזור לך מאוד. תקבלי את הכלים הנדרשים כדי להתמודד איתו בהצלחה ולהבטיח את עתידו.
בהצלחה

אייל שלום רב.
אני באמת מנסה להפנים וליישם את המלצותך ..אני מניחה לו שיעשה כרצונו (עבודה ,חברים, ביזבוזים וכו'..)והוא מצידו נהנה מהעניין שאני לא מגבילה אותו להגיע ישר מעבודה הביתה כך שכל ערב הוא מגיע כמעט ב2 ..לפעמים קשה לראות זאת מהצד ולא להגיב אבל הבנתי שכך בונים עצמאות!!! (לדבריך)

אבל..ואבל גדול יש בעיה רצינית שאני צריכה עצה בשבילה ..לפני כמה חודשים הוא הגיע שיכור הביתה כמובן אחרי כל בילוי כשהוא מגיע הוא ניגש להעיר אותי שאהיה רגועה שהוא בבית ובאותו הערב הוא ניגש אמר לי אמא אני שיכור אני צריך עזרה קמתי טיפלתי השכבתי לישון ומיררתי בבכי..למחרת כשהוא קם הסברנו לו כמה מסוכן העניין וכמה שזה מיותר ויכל לגמר אחרת..הוא אמר לנו אני מבטיח לכם לא אחזור על זה אני את הלקח שלי למדתי!!
ושוב אתמול חבר הביא אותו ממסיבה הביתה פשוט גמור!!!!! מקיא חיוור פשוט סמרטוט.. למה?איך אפשר להפסיק עם זה ?
אני פוחדת שזה יהפוך להרגל שתיית האלכוהול הכסף זמין בפיצוציות מוכרים ללא הבחנה רק להתפרנס איך אני אמורה לגונן מפני זה ???
תודה וסליחה על המגילה.

שלום שוב
את מעלה בעיה קשה ביותר שיהיה קשה מאוד לעזור ללא עזרה מקצועית לאורך תהליך מובנה.
בגדול את מתארת מצב שבו אין גבולות בוררים של מה מותר ומה אסור ומה יקרה אם וכאשר הגבולות נפרצים. בנוסף, אין אחידות דעת בינך לבין בעלך, מה שמקשה עוד יותר, זה יהיה לא אחראי מצדי להנחות אותך בנושא זה ללא הכרות מעמיקה של הבחור ובן זוגך, המלצתי היא לפנות בדחיפות לעזרה מקצועית בהקדם האפשרי.
בהצלחה
את מוזמנת לפנות אלי להתייעצות ללא התחייבות בטלפון

שלום הדרה
ממה שאת כותבת נראה שבנך מתנהל בצורה נורמטיבית לחלוטין. הקושי האמיתי נעוץ בשני מישורים.
1. הוא לוקח אותך כמובן מאליו, מה שמרשה להתנהלות מזלזלת שיוצאת מנקודת הנחה שהוא חזק יותר.
2. חוסר היכולת וההבנה שהוא כבר לא ילד אלא נער מתבגר שדורש התנהלות חדשה מולו. ניהול מול שליטה. שלך מולו.
מובן הכאב שאת מביעה, זה חלק מתהליך ההתבגרות שלו ושלך. אך אין בררה, יבוא יום והוא אפילו יעזוב את הבית... נכון יש עוד זמן אך זה קורה מהר ממה ששמים לב.
איך את מתכוננת לכך?
יהיה נכון לפנות ליעוץ/אימון הורים כדי ללמוד מה זה גיל ההתבגרות ואיך מתנהלים עם מתבגר. אין סיבה שתרגישי ממורמרת ונעלבת מבחור צעיר שחווה את החיים מנקודת מבט של מתבגר. מבחינתו הוא מרכז העולם וההורים הם מבוגרים שלא מבינים דבר לגבי החיים, נו טוב:)
אז כן, את לא רצויה וזה נורמלי וטבעי, כך זה אמור להתרחש ואין לך מה ללקחת ללב. זה יעבור, כשגיל ההתבגרות יעבור. החוכמה שלנו ההורים, היא לאפשר להם, המתבגרים, לחוות את ההווה ממקום של בחירות עם לקיחת אחריות גדלה עם הזמן. פה המקום שלך כמתווה דרך באה לידי ביטוי באינטראקציה שלך מולו. כל זמן שהוא לוקח אותך כמובן מאליו יש על מה לעבוד......
הגיע הזמן לעדכן תפיסות והבנות לגבי תפקידך כאם ולצאת לדרך החדשה ממקום של חוזקה ומנהיגות
המון בהצלחה

היי אייל
קודם כל אני מודה לך על תגובתך.
למרות שבאיזה שהוא מקום ידעתי שזה עניין תקופתי, הייתי חייבת לשמוע ולהיתחזק גם ממך. עזרת לי.
עכשיו המשך העבודה היא שלי. אני אתן לו את המרחב שלו, ואשתדל לא לקחת קשה את ההתבגרות שלו חח. ההפך הוא הנכון.
שיהיה לך סוף שבוע מקסים. ושוב, תודה.

ואני גם חייבת להוסיף משהו אם כבר פירסמתי תגובה..אני ילדה שאוהבת לשבת בשקט ולא לדבר,נגיד אם אני במונית והנהג מנסה לדבר איתי אין לי כוח לדבר איתו.
אני מעדיפה לשבת בשקט שלי הרבה פעמים,ממה זה נובע? לפעמים זה ממש לרעתי כי אנשים מנסים להכיר אותי ואני לא זורמת איתם בשיחה.
אשמח לשמוע מכם1!!

שלום עינבר
על פניו את מעלה שתי נושאים אך נראה שהם קשורים אחד לשני.
נראה שהשאלה שלך יותר קשורה ללמה את מופנמת וקשה לך לייצר קשרים חברתיים?
האם אני צודק?
ואשמח לדעת את גילך.

אני בת 17 וכן אתה צודק כנראה שיש קשר בין הדברים אך אין לי מושג ממה זה נובע המצב הזה..
תוכל לעזור לי אני מקווה..

היי שוב
המצב הזה יכול לנבוע ממגוון רחב של סיבות. זה לא יהיה נכון ומקצועי לנסות פה בפורום לטפל במה שאת מתארת. יהיה נכון לגשת ליעוץ מקצועי שיאפשר מיקוד וטיפול כנה עד שתראי שיפור.
אפשר יהיה להגיד שכשאנחנו משווים את עצמנו לאחרים אנחנו בעצם מבטלים את היחודיות שלנו ופה נפער פער שקשה לסגור ומשליך על תחושות של בטחון עצמי.
את מוזמנת לפנות אלי וזאת במטרה למקם את הקושי על בסיס של מידע נוסף.

איך אוכל לפנות אליך כמו שביקשת? כתובת אימייל אפשר לקבל?..:) תודה.

את מוזמנת לטלפן
הפרטים שלי מופיעים בקרדיט בראש הפורום
איל

שלום
הדבר האחרון שהייתי עושה יהיה לנתק אותה מחברתה. הליך כזה יכול להחריף את המצב לאין שיעור.
מה שכן, בתכם נכנסה לגיל ההתבגות, גיל שבו ההורמונים עובדים חזק ביותר ויכולת השיפוט ותפיסת המציאות מעוותת. זה הגיל וצריך להתמודד.
הטכניקה שאני ממליץ עליה בכול תוקף ומנסיון העבר מצליחה באופן מדהים קשורה להענקת חופש בחירה שאיתו מגיעה גם הסכמים מחייבים.
זה הזמן לשבת עם בתכם (שהתבגרה!!!!) ולסכם איתה נהלים חדשים של התנהלות בבית מולכם, מול אחיותיה, כספים, לימודים, יציאות, וכול מה שעולה לכם שדורש התייחסות.
מתחילים בהסבר שמובן לכם שהמצב השתנה והיא כיום נערה ולא ילדה ולכן ההתייחסות שלכם כלפיה צריכה להשתנות. אז נשאלת השאלה של איך היית רוצה שייתייחסו אליך? ומפה יתחיל משא ומתן שיבהיר את זכויותיה החדשים והחובות במקביל.
חשוב לשים דגש על תשלום במקרה של הפרת חוזה. כמו שעוברים עברת תנועה יש תשלום, כך גם כאן. רק שההבדל הגדול הוא בכך שאת התשלום היא קובעת.
אז לדוגמה:
היא מתחייבת כל יום במהלך החופש לחזור הביתה עד 23:00 ןלא עומדת בכך. בהסכם היא החליטה שאם היא לא עומדת במילתה אז 3 ימים ברציפות היא לא תצא בערב.
יהיה לה קל להתחייב אך קשה לעמוד בהסכמים ולכבד אותם, פה אתם באים לעזרתה ובנחישות ללא פשרות מקיימים את ההסכמים עד המילה האחרונה למרות המחאות והתלונות.
כשהיא תבין שזה באחריותה והחלטתה איך יראו חייה יבוא השינוי המיוחל.
זה יכול לקחת קצת זמן אך אם תתמידו זה יקרה. שליטה, כפיה, עונשים, צעקות,איסורים לא יעזרו.
ניהול, תמיכה, תקשורת, אהבה, נחישות, ועמדות ברורות אלו הדרכים להצלחה
ובהצלחה

שלום טל,
מצידי את עשית את כל הדברים הנכונים, אין פה שום טעות, גיל 15 הוא גיל נורמטיבי של תחילת חברות ויש צרכים אמתיים לקשר ולחברות עם בנים. את יודעת כנראה גם לבחור נכון. אמך מתנהגת מתוך חשש לכך שאת גדלה ומתרחקת אולי מעט מהבית, נותנת את אהבתך לאנשים אחרים, יש הורים שקשה להם עם בגרות ילדיהם. אם היא סומכת עלייך למה שלא תתן לך להיות עם הנער, איפה הביטחון שלה בך?
את מאד נאמנה למשפחה ורוצה קשר טוב ללא חילוקי דעות.מצד שני, קשה לדכא רגשות , אני מבינה אותך.
תצטרכי לחשוב האם כדאי להמשיך ולהתעקש מול אמך על מה שאת רוצה ולא לוותר כל כך מהר , מה עם אבא ? האם אפשר לדבר גם אתו? בכלל, יהיו דברים בחיים(לא קשורים דווקא לבנים)שתרגישי שיש לך דרך אחרת מזו של הורייך, זה בסדר גם, אין צורך למשמעת עיוורת בהורים, אחרת לא בונים זהות נפרדת. 
את נשמעת לי מספיק חכמה ונבונה לקבל חלק מהחלטותייך גם לבד.
כרגע בחרת בשמירת הקשר הטוב עם ההורים והשקיפות מולם...זה חשוב לך מאד.

בהצלחה בעתיד,
שלי ורדי

תודה רבה על ההתייחסות,
לגבי אבא שלי, יש לו דעה זהה לדעת אמי.
יש לך עצה שאני יכולה לקבל ממך כדי להסביר לאמא שלי את המצב?
את חושבת שכדאי לפנות למישהו מקצועי?

היי,
נדמה לי שאת צריכה כן להתעקש לפנות לאיש מקצוע ולקחת את אימא אתך..היא לא משחררת אותך מספיק, אך ייתכן שיש לה גרסה משלה על כל העניין .איש מקצוע ישמע את שתיכן, יבחין בנקודות העיוורון של שתיכן, כמו כן בדפוס הקשר ביניכן, מהטוב בו ומה חוסם בו.

בהצלחה,
שלי