פורום הפרעות אכילה - תמיכה - יש לך שאלה?

שלום יעל,
קודם כל חברותך ורגישותך ראויה להערכה. אני מבינה שאת מאוד מודאגת, וקשה לשאת את הדאגה שלך לבד, כדאי שתשתפי יותר אנשים מבוגרים הקרובים לחברתך ( במקרה הנוכחי שיחה שלך עם חברתך פחות תועיל שכן במקרים של הפרעות אכילה 'שכנועים' פחות עוזרים ובד'כ גם אינם נשמעים)
אני ממליצה לך להביע את דאגתך העמוקה בשיחה עם הוריה ( תני להם להחליט אם לערב את היועצת) . נסי להבין עד כמה הם מודעים לעומק הבעיה של בתם ( למשל: בררי האם הם יודעים שנפסק לה המחזור?)
חשוב שתדעי שזו אינה אחריות שלך, מבוגרים אחרים צריכים להיות אחראים עליה, אך בהחלט את יכולה להיות הגורם שמיידע אותם על כך.
בהצלחה
אפרת

מבינה אותך,מבינה מאוד את תחושת האובדן הקשה.תני לעצמך את השהות להתאבל,אבל דעי אח"כ לקום משם ולזכור שיש עוד חיים ואנשים אחרים בחוץ,שאפשר שתהיה לך חויה אחרת איתם.
איך יוצאים מכאן??אוחזים בידיים שמושטות לעברך,נתמכים בפסיכולוגית שלך,בהורים,בפורום.תני לעצמך לבוא ולדבר על הרגשות האלו,לא לפחד מהם,להבין שהם חלק מהסל שנקרא חיים ,וזיכרי שלא תמיד זה יהיה קשה כ"כ.
מה שאני מנסה להגיד לך זה שאני איתך בתחושות האלו,ואני כאן תמיד בשבילך.

חיבוק גדול,
קרן אור.

חיה מתוקה.
קראתי את הדברים שכתבת אני חייבת להגיד לך שאת נראת בחורה מאד מאד חכמה ועם הרבה חכמת חיים:-)
אני מאד מזדהה אם המצב שלך וחשוב לי להגיד לך שאת לא לבד. וזה שאת מודעת למצב שלך וזה שאת רוצה לצאת ממנו זה כבר חצי הדרך....
אני מבינה שאין לך גיבוי ותמיכה מהורייך,משום שהם לא מודעים למצב שלך?או כי את דוחה אותם?
אני מסכימה איתך שלא תמיד שיחה עם חברים שלא מבינים בהפרעות אכילה, הם הכתובת לפתיחות כי הם נוטים לראות את הדברים בפורפורציות שונות מהממציאות.
וכך בדיוק -" אם אין אני לי , מי לי". המשפט הזה כל כך נכון. רק את תצליחי להוציא את עצמך מהבוץ רק את בעצמך תוכלי לשנות את החיים שלר ולצאת מהחושך לאור.
אבל כמובן שאת צריכה עזרה ותמיכה מהסביבה. אז קודם כל שתדעי שיש לך פה מקום לכתוב 24 שעות ביממה.... קרן אור תמיד תדברים חכמים מאירים ומרגיעים ואני בטוחה שתמצאי אצלה בית חם ותומך.
כמובן שאת יכולה ללכת לרופא ילדים שלך בקופת חולים ולבקש ממנו טיפול במרפאה להפרעות אכילה. או שהוא יפנה אותך לטיפול אצל דיאטני או פסיכולוגי זה תלוי ברקע שלך ובמצב הכללי שלך.
כמובן אני מציעה לך לשתף את הורייך להיות גלויה אל תשקרי אותם ואל תכחישי כי חבל עלייך, את יודעת שאנחנו נוטות לשקר ולעבוד על כווווולם בעינים שאנחנו אוכלות טוב ואנחנו לא אשמות ואנחנו בריאות ו"הכל טוב ויפה"....במרחאות...את רואה.חבל על החיים שלך.את עוד צעירה את צריכה להיות בריאה וחזקה זה לטובתך וגם בשביל הדברים הקטנים שלך בעתיד כמו להגיע כשירה לשירות צבאי את צריכה לעמוד בפרופיל הולם. ברגע שתהיי אמיתית הדברים יתנהלו אחרת ומינסיון אישי- את תרגישי בוגרת ואחראית על חייך.
אני מקווה שעזרתי לך במשהו:-) מציעה לך כבר מחר ללכת לרופא שלך ולבקש טיפול ויותר טוב יהיה אם תשתפי את ההורים והם אפילו יטפלו בזה.
את תמיד יכולה לכתוב פה.
אוהבת
נטע

נטע תודה לך את פשוט מקסימה, הצלחת לרומם לי את מצב הרוח ואני מקווה שתמשיכי להכנס לפורום ואני ימשיך לעדכן

בכייף..... תמשיכי לעדכן

שלום זו שוב חיה!
היה לי שבוע די טוב קיבלתי מחזור אחרי ארבע חודשים של "יובש".
ועליתי במשקל בשתי קילו וזה לא נראה לי כה נורא כעט
מקוה לחזור ולהיות נורמלית שוב.

זעקתך נשמעת למרחוק.אני חושבת שהפרעת אכילה אינה מתפתחת מקנאה אלא ממה שאת מרגישה כלפיי עצמך,ברבדים העמוקים יותר שלא תמיד קל לנו להודות או להתמודד איתם,ולכן ה"א היא מן סוג של בריחה.(גרועה אומנם,אבל עדיין בריחה).וזה נכון שבגלל זה הדרך החוצה היא מאוד קשה לבד,ועם כל הסתירות במה שכתבת,היכן שהוא בתוך תוכך את יודעת שזה לא אפשרי.
מה עם טיפול??אני מודעת לכך שאת עדיין קטינה וטיפול אומר לערב את ההורים,אבל אני חושבת שזה חיוני ומראה דווקא על בגרות ועל רצון לקחת אחריות ושליטה אמיתית על חייך.
את מוזמנת לכאן תמיד כדי לחלוק ולשתף,אבל זה לצערי לא יכול להיות תחליף לטיפול אמיתי,פנים אל פנים.
אני כאן אם יש לך שאלות נוספות,
קרן אור.

מה שלומך חמודה?! איך את מרגישה? איך ההתמודדות? אני מקווה שהכל הולך לך טוב ושאת ממשיכה עם ההתמודדות רק כמו שאנחנו יודעות...
אצלי הולך יחסית סבבה- הייתי במסיבת גיוס של חברה ממש טובה שלי וראיתי את כל הבנות שלמדתי איתם בתיכון זה עורר בי רגשות מוזרים למדי- כל אחת באה ואמרה לי ולחברה ממש טובה שלי שבאנו ביחד שלום ודי מהר נגמרו לנו נושאי השיחה המשותפים... בכל אופן שמחתי לראות את ההודעה הזו שלך- את חסרה לי ואני מתגעגעת אליך, לאוזן הקשבת ולפינה החמה.. אני משתדלת בכל פעם שיש לי גישה למחשב בשירות להכנס ולבדוק מה שלום כולם אז בע"ה אני גם מקווה להיכנס השבוע ואשמח לשמוע ממך!
תמיד כאן בשבילך, תקווה

הי מתוקה. כ"כ כיייף לשמוע ממך. איך את מרגישה?
מבינה את ההרגשה שלך שאין שיחה משותפת עם החברות. פתאום כל אחת בדרך שלה עם החברים שלה והחברות שלה....ככה זה שגומרים תיכון וכל אחד פונה לדרכו החדשה. גם אצלי זה ככה.... אין לי קשר עם החברים כמו שהיה לי בעבר.
אני שמחה שהולך לך סבבה.
אצלי- אני משתדלת שילך סבבה:-)
אוהבת

וחוץ מלהתעדכן..מה שלומך את??מעבר לצבא??איך את מסתדרת עם ענייני האוכל,עם עצמך??

את יודעת שתמיד תהיה לך כאן פינה חמה ואוהבת,ואת מוזמנת לשתף כאן תמיד.

שלך,
קרן אור.

מה שלומך??מתי גל חזר לחו"ל??אשמח לשמוע איך עברה עלייך השהות שלו כאן.הוא באמת מקסים,ואני שמחה מאוד בשבילך.מסרי לו ד"ש חוזר ממני.
ברור לי שקשה לך,אבל יחד עם זאת,אני גם שומעת שאת לא מוותרת וממשיכה להלחם.ואני רוצה לומר לך שאני מאוד מעריכה את ההתמודדות שאת עושה.יותר מאשמח,אם תשתפי מעט יותר.נראה לי שלפעמים את לא נותנת לעצמך באמת להוציא בזמן אמת ולהביא לכאן את הקשיים שלך,ולמה לא??מה מפחיד אותך כ"כ??
בכול אופן,אני כאן בשבילך,את יודעת את זה, נכון??ואשמח תמיד לשמוע את מה שתרצי להשמיע.

חיבוק,
קרן אור.

הי קרן אור שלי.
מה שלומך יקרה???
באמת, איך את מרגישה?
גל חזר שבוע שעבר. כמובן היה לנו מאד כיייף ביחד ובזמן שהוא היה פה אפשרתי לעצמי הרבה מאד....
אני מקווה שגל יחזור קבע בשנה הקרובה. אנחנו מאד רחוקים בקילומטרים אבל המרחק בין הלב שלנו והקשר אפילו לא מילימטר אחד:-)
ההתקדמות אצלי היא בהרבה תחומים וכולל במידות המכנסיים . כמובן שזה קשה לי לראות את עצמי במימדים שונים אבל אני נאבקת עדיין על כל קלוריה. אני דואגת לקבל את כל התוספים שאני זקוקה להם וכמובן שאני גומרת מהצלחת את כל הארוחה שלי וזה עדיין בכפייה עצמית אבל אני מצליחה לכפות על עצמי פשוט כי אני שבעה מהתקופות הקשות שעברתי ולמדתי לקח שהמערכת החיסון שלי לא עומדת בכל החסכים האלו וכמובן שהרזון לא שווה את המוות!!! ואני פשוט רוצה לחיות ולא רק למען עצמי....
אוהבת אותך ומחכה לשמוע מה שלומך
נטע

שמחה תמיד לשמוע עדכונים ממך.ברור לי שזאת תקופה לא קלה עבורך,אבל אני מקווה שאת מרגישה מחוזקת יותר פיזית ומבינה שזאת הבחירה הנכונה ביותר עבורך.
עובר זמן מה עד שאפשר באמת לאכול מתוך הנאה,אבל חשוב לי כן להזכיר לך שזה קורה.ועד אז,אין ברירה אחרת אלא לאכול לפי השעון גם אם לא תמיד רעבים וגם אם קשה,עד אשר תלמדי להרגיש ולזהות את התחושות האלו בעצמך,באופן טבעי.להיות קשובה לצרכים שלך.
ונשמע שיש לך עבור מה!

לגביי- לא קל לי כ"כ בתקופה האחרונה.אני עובדת קשה מאוד כדי לשקם את עצמי,ולפעמים אני גם מוותרת מעייפות, מתשישות,אבל למחרת קמה שוב להתמודדות,מזכירה לעצמי שיגיעו גם תקופות טובות יותר,שניצחתי את הגידול כרגע,ואחרי שאשקם את כל תופעות הלוואי של הניתוחים,הקרינה,התרופות,ארגיש יותר טוב,מחוזקת יותר.
מזכירה לעצמי בדיוק את אותם הדברים שאני כותבת לך כאן.
הרי כל השינויים הגדולים ביותר,נעשו בצעדים קטנים,לא מורגשים כמעט..

המשיכי לכתוב,
שלך,
קרן אור.

אני רוצה לומר לך שאני מאוד מעריכה את הרצון הכנה והכן שלך לקחת אחריות על חייך ולפנות לטיפול.
קיימים גם מוסדות מסובסדים(או אפילו "חינמיים") שלא נופלים ברמתם מאלו הפרטיים.אבל נשמע שהכי חשוב עבורך זה לפנות למרפאה להפרעות אכילה שם ינתן לך מענה כוללני לה"א מכל היבטיה(פסיכולוגי-רפואי-תזונתי).יש למעלה שימושון לכל המרפאות הקיימות ברחבי הארץ.אבל אם את צריכה עזרה ספציפית יותר אנא כיתבי את איזור מגורייך ואני אנסה להפנות אותך למרפאה הקרובה ביותר .

כך או כך כך,נשמע שקיבלת את ההחלטה הנכונה.
חיזקי ואימצי!
קרן אור.

אני שמחה להיות חלק גם מתקופות טובות,ואני רוצה להודות לך על שחזרת לספר לי על זה!
כמובן שאשמח אם תרצי ותוכלי לספר לבנות כאן על דרכי ההתמודדות שלך,זה יכול לעזור.
בכול אופן,נשמע שאת בדרך הנכונה וכל הכבוד!

שלך,
קרן אור.

אני זוכרת שהתכתבנו בנושא לפני כמה חודשים,תשובתי לא השתנתה מאז.לצערי,אני לא יכולה לעזור לך אלא רק להפנות אותך לאשפוז חוזר.וגם הוא יכול שלא להיות יעיל אם לא תגיעי אליו הפעם ממקום שמבין שאת צריכה את זה כדי להציל את עצמך.
את כותבת שלאף אחד לא איכפת ממך,שלהורים שלך לא איכפת ממך ושאלתי אלייך היא-האם לך איכפת מעצמך??
העצה הכי טובה שאני יכולה לתת לך היא לא להיאבק עם חבר שלך על אשפוז כפוי,אלא לגייס את הכוחות והאנרגיות שלך למלחמה האמיתית והיא על חייך.
נשמע שהדבר שהכי יכול להועיל עבורך כרגע,וביחוד לאור המצב הפיזי מסכן החיים בו את נמצאת,הוא אשפוז.אבל כזה שיגיע ממקום נכון.וברצון.אין ספק שאשפוז הוא חוויה לא פשוטה,אבל אם תרשי לעצמך תגלי כמה תמיכה תקבלי מהצוות הטיפולי שם כדי לעזור לך להחלים.הגיע הזמן ,לא??
אני כאן אם את צריכה עזרה נוספת,
קרן אור.

אני מרגישה טוב יותר,מתאוששת לאט לאט.תודה רבה על ההתעניינות והקופלימנטים.
אני שמחה לשמוע על שבוע קל ורגוע יותר עבורך,ומקווה שזה חל גם בענייני האוכל..
טוב תמיד לשמוע ממך,המשיכי לעדכן.
קרן אור.

צר לי לשמוע על עוד חוויה לא נעימה שעוברת עלייך.ולצערי,זה חלק מהחיים.אם יש משהו מעודד בכך אני רוצה לומר לך שאני מעריכה מאוד את הניסיון שלך,ואני יודעת שמבחינתך את עשית הכול כדי שהקשר הזה יצליח.ולפעמים זה לא מספיק.לפעמים צריך להבין ולקבל את העובדה שיש הרבה דברים שלא תלויים בנו.תשמרי רק את החוויה והטוב שהקשר הזה עשה לך.ודעי להמשיך,כי אפשר שהקשר הבא יהיה פורה והדדי יותר עבורך.אין אף אחד שאני מכירה שהאהבה הראשונה שלו נמשכה לנצח.זאת אומנם תהיה תמיד האהבה המיוחדת(והכואבת) ביותר,אבל ממש לא אחרונה.אז זה כואב עכשיו,ואני מבינה את ההרגשה של חוסר אמון כללי שזה יוצר,אבל זאת לא סיבה להאמין שכל הקשרים הבאים יראו או יסתיימו בקולות צורמים שכאלו.
מה שאני מנסה להגיד לך הוא שאני מבינה אותך,ואני איתך בקושי הזה.
חיבוק גדול!
קרן אור.

היי בטוחה שהכאב שלך נשמע בעוצמתו.הלוואי והיה ביכולתי יחד עם ההודעה לשלוח לך קובץ של כוחות שיעזרו לך להרים את עצמך..אבל לצערי היכולת הויטואלית שלי מצומצמת.
אין ספק שאת צריכה עזרה ,כי לבד זה בלתי אפשרי.ואני חושבת שהיום,יותר מתמיד,את מבינה את זה.אז למה לא לפנות לטיפול??למה לא לגייס את כל האנרגיות שלך (שכרגע מתבזבזות על בולומוסים והקאות)לעזרה לעצמך??ואני יודעת שזה קשה,וגם אם לא למענך כרגע,עשי את זה למען הבנות שלך שזקוקות לאמא שתהיה שם עבורן,ולא רק פיזית.בייחוד שאבא כבר לא בתמונה,דבר שוודאי יוצר עוד קושי עבורן ועבורך.הן צריכות אותך,וצריכות אותך בחיים.
אם את צריכה הפניה למסגרת טיפולית,עדכני אותי.
אשמח לשמוע מה חשבת.
קרן אור.

חייבת לציין שיש בכינוי החדש שבחרת לעצמך משהו מאוד חיובי,הרי פרח הוא שובה לב,בשיא פריחתו וצבעוניותו.ואני מניחה שזה מסמל את מה שאת חשה היום כשאת יותר משוחררת מכבלי המחלה ומרשה לעצמך להביא לידי ביטוי את שירן האמיתית והפורחת.
לגביי הפסיכומטרי-אני חושבת שהחשש שלך הוא טיבעי ומובן.הרי כל שינוי גורר חוסר בטחון,פחד להכשל,ולא רק אצלך אלא כמעט אצל כולם זה כך.מצד שני,אם נותנים לפחד לשתק אותנו ולהניע אותנו מלנסות,לא מצליחים להתקדם.אני בטוחה ביכולת שלך היום,יותר מתמיד,להצליח בכל מה שתפני אליו.זוכרת כשהתחלת להחלים כמה כל שינוי הפחיד אותך וראי איך היום זה נעשה נסבל יותר וקל יותר.מעצם טבעם של דברים החשש מההתחלה ואיך שזה יהיה מתחיל להתפזר כשנכנסים לתוך עובי הקורה ומבפנים מבינים כמה זה פתאום הופך להיות קל יותר,לא מאיים.
תני לעצמך להתנסות.אל תפחדי .אני חושבת שלמרות שאת מרגישה כרגע חלשה ומרוסקת,יש בך כוחות עצומים שגילית לעצמך בשנה האחרונה.

אני בסדר.יש לי ימים בהם אני מרגישה לא טוב ובקושי מסוגלת לקום מהמיטה,ויש ימים שאני מרגישה בשיא האנרגיה ומשתדלת למצות אותם עד תום,עד כמה שניתן..אבל המגמה היא חיובית.אני רק צריכה להתחזק.בכ"ז עברתי ניתוחים,אישפוזים,גידולים והקרנות.זאת טראומה לגוף אבל הוא יתאושש (נשמע לך מוכר,נכון??).
תודה על ההתעניינות.
תמשיכי לעדכן,
קרן אור.

את תמיד יודעת לומר את המילים הנכונות!

שמחה שמצבך התאושש קצת, אין לי ספק שתחלימי בסוף. את גיבורה!!!
את יודעת את זה נכון???

יש הרבה מה ללמוד ממך.


אמשיך לעדכן ,
שירן.

אני שמחה שאת מוצאת עידוד ונחמה במילותיי,זה מאוד מחמם את הלב!
ותודה גם על הרוח החמה שנושבת מכיוונך אליי.

שמחה תמיד לשמוע ממך,ובהחלט תמשיכי לעדכן!
שלך,
קרן אור.

ככול שאת מרשה לעצמך יותר להיות,להתחבר,לאהוב,את מגלה כמה אנשים בסביבתך מוכנים לתת,להיות,ולרצות בחברתך.זה מעגל חיוני ואנושי שמזין את עצמו.ובעצם למה לא??לפעמים נראה לנו מוזר ולא ברור מה אנשים מוצאים בנו,אבל מסתבר שאנחנו היחידות שמבקרות את עצמנו וניזונות ממחשבות שליליות.הצעד הבא עבורך הוא להבין את זה ,להבין שאת ראויה לכל זה ולא בחסד,אלא בזכות.
קרן אור.

גם אני רוצה לאחל לך שנה אזרחית טובה יותר.שנה בה תוכלי לקבל ולחיות בשלום עם עצמך.
שמחה לשמוע על ההתמודדות שלך,ולהיות חלק מתהליך כ"כ משמעותי בחייך,זה כבוד גדול!

שלך באהבה,
קרן אור.

מיקי יקרה. אני ממש התרגשתי שקראתי את מה שכתבת אני כל כך מבינה אותך...
כל הכבוד לך יקרה. תמשיכי להתמודד ואת תנצחי.
איך הולך לך בחיי היומיום? הולכת לטיפול??? עובדת? או לומדת?
אוהבת
נטע

מחמם את הלב לקרוא כמה את תומכת ומנסה לעזור לבנות אחרות,אבל מה שלומך??איך את??
אולי תספרי קצת יותר??

שלך,
קרן אור.

קודם כל תודה..
ולגבי טיפול?
אממ..הפסקתי אותו..כלום לא מצליח לי..זו הסיבה...:(
אני כבר לא יכולה יותר אבל את מבינה?
הגוף שלי והנפש שלי לא עומדים בזה יותר!
כואבבבב לי....הגוף כל כך:(
אני בדיכאון עמוק....
לא יכולה יותר עם העשרות הקאות ביום האלו!עשרות!
פעם זה עוד היה נסבל!2 עד 3 הקאות ביום....
ועכשיו הכול על הפנים...אפילו החבר שלי כבר לא רוצה אותי בגלל כל הבעיות..:(
ואת??ספרי על עצמך קצת יותר?

אני כ"כ מבינה את הכאב,את תחושת אפיסת הכוחות ,אך יחד עם זאת,אני גם שומעת את הקול הבריא בתוכך שרוצה להחלים,שרוצה לחיות,שרוצה שתספקי לו את הצרכים המינימליים שהוא זקוק להם כדי לחיות.
יקרה,מה עם טיפול???אני יודעת שהרבה אומרים לנו שהכול עניין של כוח רצון,של מודעות ושמתוך כל זה יגיע הפתרון .ואני לא אומרת שזה לא נכון,אבל לעיתים בחיים מגיעים למצב שכבר לא מצליחים להאחז בכלום,שהכול נראה גדול עלינו ושלבד זה קשה מידי וכואב מידי להתמודד עם הפחדים.זה לא אומר כלום לגבינו,אלא רק שאנחנו אנושיות ,שאנחנו צריכות אנשים כמו כל ייצור חברתי.מה עוצר אותך מלפנות לטיפול??למה עכשיו שאת במקום אחר מבחינת הבגרות והבבנה שלך את הדברים,לא ללכת צעד אחד קדימה ולהביא את השינוי??לפעמים כל שצריך כדי שזה יקרה הוא יד מכוונת,מישהו שתדעי שיהיה שם ברגעים הקשים יותר כדי לתמוך בך במקרה שתמעדי(בניגוד לליפול) ויזכיר לך למה ואיך.

אשמח לשמוע עלייך יותר,
קרן אור.

טיפול...ניסיתי..ולא רק פעם אחת...
והפסקתי..כי אין פשוט לא עוזר לי כלום...
ונכון קיים בי הקול הבריא איי שם..בתוך תוך תוך המפלצת שחונקת את גרוני!ולא נותנת ליחיות...
מה אני יעשה עכשיו קרן אור??
אני באמת רוצה...למרות שישנם רגעים שהמחלה משתלטת וגורמת לי לרצות ליפול
אבל אני כן רוצה יותר מלא רוצה מבינה?
בעיקר היום...כבר לא מעט זמן שההקאות הפכו למשהו איום ונורא
הבולמוסים ניהיו אדירים כמו שלא ניתן להסביר במילים!הכמויות אדירותתתתתתתת=\
והקאות...אלוהים ישמור....פעם זה היה בקטנה..פעמים בודדות ביום...והיום עשרות על גבי עשרות פעמים!
ודיייי הכול כואב לי
הנפשששש
הגוףףףףףףף
אני יודעת שאני לא יחזיק מעמד ככה....
הנשמה שלי כבר לא עומדת בזה.

לא מספיק ללכת לטיפול,כדי שהוא יצליח צריך להגיע אליו ממקום שרוצה בשינוי,שמבין שהחלקים הבאים בפאזל של חיינו הם בידינו ולהעזר באנשי המקצוע כדי לשבור את הדפוסים השליליים שעוצרים אותנו מלהגיע לשם.
אל תתני לשום טיפול שלא עלה יפה לקחת ממך את הרצון ,שאולי היום בוער יותר מפעם,להחלים.מה לעשות??להכנס שוב לטיפול,הפעם ממקום אחר,מבגרות ומודעות אחרת,ולא לפחד מעבודה קשה.כי אני מבטיחה לך שהתגמול עולה עשרות מונים על כל הקשיים בדרך.
אם את רוצה בזה כ"כ,פעלי להשיג זאת.אל תוותרי לעצמך, על עצמך.נשמע שהיום את בשלה לטפל בעצמך,אולי יותר מתמיד.סיכמנו כבר שלהפסיד אין לך ,מכאן את יכולה רק לעלות.
אל תכלי את האנרגיות שלך במלחמות עם עצמך,נווטי אותם למלחמה בפחדים שלך כדי שתוכלי להיות מי שנועדת להיות,ואני בטוחה שתגלי שהיא הרבה יותר טובה ושיש לה הרבה להציע בחיים.
אני איתך,ואשמח לשמוע מה חשבת,
קרן אור.

צר לי שלא יכולתי להיות כאן אתמול אבל אני כאן היום..איך עבר הלילה??
אני יכולה להבין שלפעמים כ"כ קשה,עד כדי כך שנראה כי המוות הוא המפלט היחיד..אבל הוא לא.הפתרון הוא טיפול,ומהר!

יקרה,קוראת אותך כאן וליבי מתכווץ..יעזור לך אם אומר שעוררת את סקרנותי לגבייך ואת רצוני לתקווה עבורך??
שולחת לך חיבוק אמיתי וכנה,בתקווה שיעטוף ויחמם אותך,ויעזור לפזר מעט את ערפילי הכאב.
את לא לבד,אני כאן איתך,גם אם באופן מעט מצומצם.
המשיכי לכתוב,
קרן אור.

הלילה עבר זוועה כמו תמיד..וזה כן הפתרון היחיד..
אין כבר תקווה.התייאשתי כמו כולם.
תודה לך קרן אור אהובה אך יותר מכל אני זקוקה לחיבוק.
כואב לי כ"כ ועצוב לי..
את לא כאן עכשיו,נכון?:(

היי טופז, הכל בסדר? מה קרה לך? למה את כל כך מיואשת?
אולי אני יכולה לעזור , אני הייתי באותה סירה

אין לי כוח..הכל כואב לי ומגעיל לי..
אני רק רוצה חיבוק..
אני קמה בבוקר וחושבת לעצמי בשביל מה אני קמה..הרי אין טעם..אני לא יוצלחת.
אני עייפה ועצוב לי ובודד לי..
הרמתי ידיים .
ושוב אני פה עם עצמי..

תודה על הכל יקירות.
מקווה שהלילה שלכן יעבור בשלווה.

את לא מבינה עד כמה אני מבינה אותך, עד לפני ממש לא הרבה זמן הייתי על סף ייאוש.....
ייאוש מוחלט, המחלה גמרה אותי!!!!!לקחה ממני הכל
אבל חישבי על המשפחה שלך שאווהבת אותך באמת , ןאני בטוחה שגם חברייך
וקרן אור שרק עכשיו הכרתי פשוט מקסימה כל כך דואגת ומפיחה תקווה , אני מרגישה את האנרגיות מרחוק , מהמחשב
אני אשמח שנדבר אם בא לך בסקייפ
מה קרה לך?
אל תתייאשי באמתתתתתתתתתתת אם את צריכה חיזוק, או סתם חיבוק
בטוחה שהרב ישמחו לעשות זו , כנ"ל אני

הי טופז וגילי יקרות!!!
בוקר אור ! מה שלומכן?
איך עבר עליכן הלילה??? אני רואה שבקושי ישנתן....:-) תמשיכו להיות חזקות וגיבורות!!!!
כל הכבוד לכן. מעריכה אותכן ואוהבת אותכן
נטע

לפעמים נראה לנו בתוך כל השחור והסבל שאין תקווה,שרק המוות יביא איתו את השקט המיוחל,אבל ברור לך שזה רק השדה ראיה הצר שלנו כרגע שלא מאפשר להראות לנו כמה יש תקווה תמיד ובכול מצב,גם כשהכול נראה אבוד(דוגמה חיה לכך תמצאי במצבי היום-עברתי כמה גידולים בכמה מקומות בגוף,נתנו לי שמונה חודשים לחיות,והיני אני כאן כבר שנתיים,תוצאות הבדיקות שלי מראות שהגידולים הוסרו במלואם.ואם אתוודה אספר לך שגם אני מצאתי את עצמי לא אחת אומרת בדיוק את אותם המשפטים שאת כותבת כאן היום).
עצם העובדה שאת כותבת כאן מעודדת אותי קצת,כי זה מראה לי שלא ויתרת על עצמך לגמריי.לא ניתקת את עצמך סופית מהסביבה וכל שאת רוצה זה רק תקווה,הכלה והבנה.וכן,חיבוק.כמה מוכר לי הרצון במישהו שיהיה שם ורק יעטוף ויהיה איתך בדממה הכואבת הזאת..ואני בטוחה שסביבך ישנם כמה אנשים כאלו לפחות שאם תאפשרי להם לראות ולהיות איתך,הם יעשו זאת בשמחה.
ראי כמה אהדה את מקבלת מהבנות כאן בפורום,ולא סתם,וכל זאת מבלי להכיר אותך בכלל!

יקרה,שולחת לך חיבוק גדול.
ואני כאן כדי לשמוע מה שתרצי להשמיע.
אל תעלמי,תני לעצמך לפחות את המקום הזה להיות.
שלך,קרן אור.

תודה לכן יקירות על התמיכה וההבנה אך כבר מאסתי מעצמי.
אני שונאת את עצמי וכל יום שעובר השנאה שבי לעצמי גדלה.
אני חושבת שהמוות הוא אכן הפיתרון האולטימטיבי..כך גם אחסוך סבל,כאב,דאגה וכו' למעטים שאכפת להם.
אני באמת מנסה להבין וחושבת עם עצמי מהי הסיבה שלי להתעורר בבוקר וללכת לבית הספר.(כן,אני קטינה לצערי הרב..)הרי לאף אחד שם לא איכפת עם אני באה או לא ועם אני נכנסת לשיעור או לא ובתכלס,אפשר להגיד שזה טוב למרות שמסתכלים עלי ממש מוזר ומתלחשים ובאים ושואלים (החסרי טקט למינהם שלא חסרים כאלה בימינו..)
אני עייפה מאוד,כולם באים בתלונות ואני כבר לא יכולה לסבול את זה.
כואב לי וקר לי ומאוד עצוב לי ורע לי..
ובאמת שאין לי ממי לבקש ולקבל חיבוק-כי אני מעמסה גדולה(כמו גופי הגדול.)
מחשבותי על האוכל הולכות וגוברות ואני מתפתלת מכאבים כאשר מכריחים אותי לאכול וגם כאשר אינני אוכלת הבטן כואבת אך פחות.

אני רוצה לישון ולא להתעורר..


גילי,אשמח לדבר איתך אך לצערי אין לי סקייפ.יש לך מסנג'ר או פייסבוק\מקושרים?

סופ"ש מיוחד בדיוק כמוכן.
אוהבת ושולחת חיבוק מחמם אוהב ודואג.

אני אגיד לך מה הסיבה-הסיבה שאת כאן היא כי לא ויתרת,כי היכן שהוא בתוך תוכך את יודעת שקיימים חיים אחרים,טובים יותר,שאפשר שתחיי אותם באושר.(נסי להזכר,זה לא תמיד היה כך נכון??).
מי שמוותר מנתק את עצמו מהסביבה,לא מחפש תמיכה והבנה.ואני שמחה שאת לא במקום הזה.אני מבינה את הסבל והכאב,נורא ואיום.כואבת גם ההלקאה העצמית שלך שמשרתת את השנאה וההרסנות העצמית.אבל יחד עם זאת את צעירה,כל החיים לפנייך,אף פעם לא מאוחר לקום ולשנות.נכון זה קשה,אפילו בלתי נסבל,אבל זאת הדרך היחידה שקיימת כדי לחיות באמת.ותאמיני לי שלא רק שהחיים חזקים מהכול,אלא החיים שווים הכול.

שולחת לך מקבץ של כוחות וחיבוק גדול ואוהב!
המשיכי לכתוב,אני כאן בשבילך,ואת ממש לא מעמסה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
קרן אור.

אני ויתרתי והויתור הולך ומתעצם.נכון,פעם הייתי מאושר ושמחה אך כיום אין טעם ואין אפשרות..
האנשים החשובים בחיי כבר אינם ולא ישובו.
אני מנתקת את עצמי מהסביבה..בגלל זה אני מגיבה כך(באיחור..)
נכון שאני צעירה ושכל החיים עוד לפניי ומה עם איני רוצה בכך?אני מייואשת עד כדי טירוף..
ושונאת את עצמי כ"כ.
את צודקת שאף פעם לא מאוחר לקום ולשנות וברור שזה לא קל אבל כוחותיי אזלו ואוזליםץ

עדיין לא קיבלתי חיבוק כמו שרציתי..כי כמו שאמרתי..אין ממי לבקש(אולי כיאני מתביישת) ולקבל..

לילה קסום וסופ"ש מקסים,מיוחד,רגוע ,שלוו ומהנה לכולכן אהובות.
מקווה שכולכן בסדר.
אוהבת.

מאוד עצוב לקרוא את מה שאת כותבת. אין לי אלא לכבד את החלטתך כרגע,כי אני לא יכולה להיות זאת שהולכת לטיפול ונלחמת עבורך.אך יחד עם זאת,חשוב לי שתזכרי,שאפשר גם אחרת.
אני מקווה שיגיע יום שתביני שאת רוצה לחיות באמת,שמגיע לך יותר.ואני אהיה כאן כשתחליטי בכך,כדי ללוות אותך.
ועד אז..
שולחת לך חיבוק חם ועוטף,בתקווה שיוכל להגיע להיכן שאת צריכה כרגע ולתת לך כוח להמשיך.
להבין שלבקש,להעזר ולהזדקק הם לא חולשה,אלא צורך טיבעי ואנושי של כולנו.
שלך,
קרן אור.