פורום הפרעות אכילה - תמיכה - יש לך שאלה?

ברכותיי,יקרה! ועכשיו שתקופת הלחץ מאחורייך,אני מקווה שתתפני לטפל בעצמך.
אשמח לשמוע איך היתה הפגישה עם הפסיכולוגית החדשה.

מחזיקה לך אצבעות!
קרן אור.

הרגיש ממש כמו - חיי בראשי פרקים..
מבחינת רושם ראשוני היא ענתה על הציפיות שלי- לא זקנה/שמנה/מתנשאת
סיפרתי לה ממש טעימות מהכל- ההתנגדות שלי לטיפול, המלנומה, הה"א
למרבה הפאדיחה כשסיפרתי לה על הקטע של המלנומה צבא וכו' התחלתי לבכות... מדהים שגם בפעם האלף עדיין קשה לספר את זה.. הייתי בטוחה שזה יקרה דווקא בקטע על ה"א
אבל לאור התגובה העניינית לגמרי שלה לעניין (שתפסה אותי לא מוכנה למען האמת..) הנושא עב בצורה "יבשה".
זהו... קבענו המשך ליום א'
שבת שלום!

שמחה לשמוע שהפגישה הראשונה זרמה בהתאם לציפיות(וזה לרוב די נדיר בפגישה ראשונה,כך שיש למה לצפות..).,ושיכולת להרגיש מספיק מוגנת ובטוחה כדי לספר לה על חוויות קשות שעברת.
אני שמחה שקבעתן פגישה נוספת ליום ראשון,כי זה באמת קשה לפתוח דברים כ"כ קשים ולהשאר איתם לבד שבוע שלם בין פגישה לפגישה.נשמע גם מההכרות איתך שאם מצאת לנכון לפנות את הזמן ביום ראשון(ולאוו דווקא רק ביום שישי) שהיה בפגישה שלכן משהו שנשמע מבטיח.

שיהיה בהצלחה.מחזיקה לך אצבעות!
המשיכי לעדכן,
קרן אור.

אכן עברו קרוב לשלוש שנים,חדת עין שכמותך...
תודה יקרה על המילים החמות והמרגשות.
ואת יודעת שאני מחכה כבר לשמוע על הטרנספורמציה שעשית(את יכולה גם לכתוב למייל שאני מניחה שאת כתובתו שמרת..)(,אני עדיין זוכרת את הבטחתך... (-: (חיכיתי בסבלנות עד עכשיו..).
נשיקות יקרה שאת,
קרן אור.

אני חולה על כל הראש על הזמרת איימי וויינהאוס..יש לי אובססיה כלפייה..אבל תנחשולמה אני הכי אובססיבית??-כמובן. לרזון החולני שלה. אני יודעת שזה מטורף ואנשים אומרים לי שהיא מגעילה אבל אני נשבעת אני רוצה להיות רזה כמוה אני יודעת שהיא מסוממת אבל אני פשוט ח-ו-ל-ה עלייה!!! היא כל כך מיוחדת בעיניי ויפה..עכשיו,כל הזמן מסתובבת לי התמונה הזאת בראש של הרגליים הרזות שלה,היידים הרזות שלה...אני לא יודעת איך לצאת מזה! זה משגע אותי! אנ באמת צריכה עזרה....):

הייתי חייבת..מקווה שתקראו ותעזרו לי..בכל מקרה,תודה לכולן.

אני חושבת שתיארת בפרטי פרטים כמה כל עניין האוכל והדיאטות הוא משמעותי\פתולוגי בביתכם,ואכן זה מאוד קשה במצב כזה לשמור על איזשהי אכילה שפויה.
אני לא חושבת שאת מטורפת או משוגעת,כלשונך,אלא שאת נמצאת עמוק בהפרעת אכילה.שם כל המחשבות,הדפוסים,ההתנהגויות הן מעוותות.
נשמע שחשוב ביותר שתפני לקבלת טיפול ותמיכה נפשיים,רצוי במסגרת מרפאה להפרעות אכילה.
פרטים בשימושון למעלה.
אם את צריכה עזרה נוספת,אשמח לסייע.
קרן אור.

בכל זאת גם אם אני אלך לטיפול כזה או אחר אני רוצה לשמוע ממך משהו..אולי את יכולה לעזור לי..אפילו עכשיו ברגע זה המחשבות הכפייתיות על גוף רזה מטרידות אותי..זה כל הזמן בראש גם אם פחות גם אם יותר אבל זה חלק בלתי נפרד מהחיים שלי..(אם יש לי בכלל חיים):

דווקא בגלל שאני מבינה עד כמה המחשבות הן שורשיות והאובססיה לרזון היא בלתי נשלטת,אין לי דרך לעזור לך חוץ מלהפנות אותך לטיפול שיתחיל להתיר ויתחקה אחר השורשים הללו.
הלוואי שיכולתי יחד עם משלוח ההודעה ללחוץ על מקש הsend ולהשתמש במקל קסמים שיעזור מעט,אבל לצערי יכולתי הוירטואליות הן קטנות מאוד.ובכ"ז אני רוצה להתייחס לדברייך ולהפנות את השאלות אלייך-מה היית רוצה לשמוע ממני??מה את חושבת שיכול לעזור לך???
אולי יקל עלייך לזכור שגם אם כרגע קשה והשינוי נראה כמשהו רחוק ובלתי מושג,הוא אפשרי.
אל תתיאשי,אני מבינה אותך,ואני איתך.
חיבוק,
קרן אור.

את שואלת איך היית יכולה לעזור לי? איזה משפט את צריכה להגיד כדי לשפר את הרגשתי? נשמע מצחיק אבל אולי תגידי לי פשוט.....שאני לא שמנה...): שאני רזה כמו איימי וויינהאוס,שיש לי רגלי גפרורים כמו שלה ו...אוף! אני לא יכולה יותר!

אין לי מה להוסיף מעבר לתשובותיי הקודמות.
אנא פני לטיפול.אם את צריכה עזרה בהפנייה למקומות טיפוליים,עדכני אותי.

שיהיה בהצלחה!
קרן אור.

ומה אתה חושב-שזה עובר לבד??
לגביי נקמות, יודע מה גיליתי??שבמשחק הזה היחיד שמובס הוא אתה.אתה זה שסובל,מתייסר,ולשם מה??והאם כל זה באמת שווה את זה??
היכן הקול שלך,ולא של ההורים שלך, בתמונה?

על אף שאני מבינה את דאגתך,תחום שאלתך הוא לא בהתמחות הפורום.
נראה לי שהכתובת הראשונית שלך היא רופא הילדים שמטפל בכם ובקיא בהיסטוריה הרפואית של בנך,כדי לשלול עיכוב התפתחותי בהתאם לאחוזונים שהוא מצוי בהם וולוודא שאין ירידה בהם.כמו כן,לבדוק שאין בעיות פיזיולוגיות של אכילה.
אחרי שישללו בעיות רפואיות,ניתן יהיה לפנות למרכז להתפתחות תינוקות(בגיל זה מדובר על הפרעות בהאכלה..) שנמצאות בכל בתי החולים ברחבי הארץ.
חסרים גם פרטים נוספים כמו:האם סירובו לאכול הוא רק בבית(אני משערת שהוא בגן במשך היום..מה קורה שם??מה הגננת מספרת???),איך אתם מגיבים(חשוב לא להפוך את האוכל לזירת מאבקי כוחות,כי ילדים קולטים את זה מאוד מהר)כשהוא מסרב לאכול,האם חל שינוי במצב בבית וכדו'.עם התשובות האלו כדאי ללכת לרופא ולנסות לברר מהיכן נובע סירובו של בנך.

מקווה שעזרתי,שיהיה בהצלחה,
קרן אור.

שלום לימור,

אני מצטרפת לדבריה של קרן אור בנוגע לנחיצות הבירור ובעיקר ביחס לטיב האינטראקציה שלך עם בנך ביחס לאוכל.
אבל, חשוב לי להוסיף דווקא מס' נקודות נוספות לא מההבט הפסיכולוגי אלא מהמציאות ( כאמא ל-3 ילדים) .

א. יתכן ועקב בקיעת שיניים החיך שלו מאוד רגיש וכאוב ועל רקע כך הוא פחות אוכל.
ב. יתכן והוא כבר לא רוצה אוכל מרוסק, נסי לתת לו חתיכות של קציצה, בננה , לחם, פסטה 'גריל'.
ג. יתכן והוא רוצה להתנסות לבד עם אוכל, נסי להתייחס לזה כאל משחק והציעי לו מגוון מאכלים. ושיתעסק עם האוכל לבד- ימעך, ילוש, יזרוק ( עדיף יום לפני הניקיון הגדול...)


מאחלת לך הצלחה

הכי חשוב, לא להיכנס איתו למאבקי כוח סביב האוכל. אם לך זה קשה נסי שמישהו אחר, פחות טעון ( אבא, סבתא) יתן לו אוכל ( עד כמה שזה אפשרי )

ניסיתי לתת לו הכל- הוא לא מוכן לגעת ולנסות.
אך דבר אחד עיקרי לקחתי מדבריכן- לא ליצור מצב של מאבקי כוחות!!!
זה מתסכל אותו ואותי ונהייה יותר גרוע.
אקח אותו לבדיקה אצל הרופא ייתכן שזה חוסר ברזל או משהו רפואי וייתכן שזה משהו בין אישי.
תודה רבה על התשובה
נגעתן לי ללב והרגעתן אותי.
לימור

אשמח לשמוע,אם תרצי,מה העלו הבירורים.
קרן אור.

נשמע שיש לך הפרעת אכילה(ההגדרה המדויקת פחות רלוונטית כרגע),ואת מודאגת,ובצדק.
אני מבינה את חששך לפנות להורים ולספר להם,ואולי את גם מפחדת מתחושת "הסגירה" מצידם שתתלווה לכך,אבל אני מניחה גם שבתוך תוכך את מבינה שאת צריכה לפנות לטיפול,ושאת זקוקה להחזקה כזאת.
ה"א לא תעלם מעצמה,ולכן חשוב וקל יותר לטפל בה כל עוד שהיא יחסית בתחילתה.ואם עכשיו את חוששת לספר להורים,נסי לדמיין את תגובתם שנה או שנתיים מהיום,כשמצבך יתדרדר,וכמה אז יכאב להם לדעת שהבת שלהם היתה זקוקה לעזרה ולא פנתה אליהם.
אולי תוכלי גם להעזר ולהקל על עצמך אם תראי להם את ההתכתבות שלנו כאן??

עדכני מה חשבת,
קרן אור.

אני כל פעם חושבת שאני יכולה לצאת מזה לבד.. ושיש לי מספיק כוח להעזר בעצמי ולהוציא את עצמי מזה..
ואז יש שבוע שהכל טוב ויפה ואני באמת מצליחה במטרות שלי כמו שאני מציבה לעצמי..
ואז יש אירוע קטן או משהו שמתפרץ ואני חוזרת לאותו מעגל ...
אני עכשיו על הפנייה להוריי-זה בהחלט יכול להוציא אותי מהבוץ הזה.
תודה רבה !!!!

אחשוב *******

את מתארת את אחיזת העיניים \טריק של הפרעת האכילה.היא נותנת לנו לחשוב שהיני הכל יהיה בסדר,שזאת ההקאה\ההתרוקנות האחרונים היום וחוזר חלילה,עד שלפעמים אנחנו נוטות לקנות את זה.אבל אני חושבת שהגיע הרגע להסתכל לאמת בלבן של העין ולהבין שאם היית יכולה לצאת מזה לבד,אם זה היה כ"כ קל,את כבר היית שם.
דברי היום עם הורייך,אל תבזבזי זמן יקר!!
אשמח לשמוע איך היה,
קרן אור.

לא ברור לי מדברייך מה בדיוק הבעיה,ואני גם חושבת שזה לא נכון ואפשרי לבצע אבחון דרך המחשב מבלי להכיר אותך ואת הפרטים החסרים.
כמה שאלות שחשוב שתעני עליהם(אולי בינך לבין עצמך,אם קשה לך כאן)-האם את מבינה שאת רזה??האם קיים רצון לרדת במשקל??האם לאכילה מתלווים רגשות אשם,תחושה של רצון להפטר מהאוכל,והאם את מפחדת להעלות במשקל היכן שהוא בתוך תוכך ומשמרת בדרכים כאלו ואחרות את משקלך הנמוך לאורך השנים.לא ברור לי למה אושפזת והאם שוחררת או השתחררת(ואני מניחה שהיו סיבות מוצדקות לעניין),למה היום את לא נמצאת במעקב תזונתי,ואיך זה שאת לא מצליחה להעלות במשקל.מה מצבך הפיזי,והאם המדדים תקינים(לחצ"ד,דופק,חום גוף וכדו').אני רואה גם משמעות בכך שבחרת לכתוב את פנייתך דווקא בפורום להפרעות אכילה...
נשמע שחשוב קודם כל לאבחן את הבעיה ממנה את סובלת,ולקבוע תור לפגישת אבחון אצל פסיכיאטר\ית ומשם לראות איך מתקדמים.

אשמח לשמוע מה הבירור יעלה.
אל תזניחי!
קרן אור.

הי,

אני אנסה לענות על כל השאלות, אני רואה את עצמי רזה ותמיד ראיתי ולא אהבתי את זה לחלוטין, אין לי רצון להרזות אלה להיפך(וזה לא הולך...),המדדים שלי תקינים ל"ד,דופק וכ'ו אני בן-אדם בריא, אני אישפזתי את עצמי כי פשוט רציתי לראות את עצמי מלאה יותר וכך להרגיש יותר טוב עם עצמי, זה החזיק מעמד שנתיים אחרי אישפוז ואז לאט לאט ירדתי, יש לי מחסום מסויים עם אוכל ובכלל אני ממש רוצה להשמין לבד(חולמת על זה) אבל זה כאילו משהו בלתי מושג, כי אין לי משמעת עצמית, אני לא יודעת לשים את היד על הבעיה למה זה? אבל אין לי דחייה מאוכל, אני לא רוצה להישמר רזה.
מנסה למצוא את שורש הבעיה כבר 12 שנה.....

תודה על התגובה

את מתארת שבאשפוז הצלחת לעלות במשקל,כלומר עם תזונה נכונה וכמות הכנסה קלורית חיובית,פיזית את יכולה לעלות במשקל גם היום,וללא אשפוז,אם עובדת היותך רזה מפריעה לך,כפי שאת מציינת.והשאלה שאני שואלת את עצמי-למה זה בכ"ז לא מתקיים היום??את מציינת שיש לך מחסום מסוים עם אוכל-האם תוכלי לפרט יותר מהו בדיוק הקושי והמחסום הזה??
ולמה לא לפנות לדיאטנית ויחד איתה לבנות תפריט שיעזור לך לעלות במשקל??ואם גם אז לא תצליחי שוב לאפשר לעצמך לאכול ולעלות במשקל,הייתי ממליצה לך ללכת ולברר יותר לעומק אם קיים מרכיב נפשי.
את יודעת,אני מכירה הרבה בנות רזות שלא מצליחות לעלות במשקל,אבל זה לא מפריע להם וחיות עם זה בשלום.עצם העובדה שאת מרגישה שקיימת בעיה נסתרת,יחד עם בחירה לפנות בשאלה לפורום הפרעות אכילה,מחזקת אצלי את ההרגשה שאת לא לגמריי כנה עם עצמך.וזה תנאי הכרחי,לטעמי,כדי להבין יותר את שורש הבעיה.
אבל זאת רק דעתי.
אשמח לשמוע מה חשבת,
קרן אור.

בוקר טוב קרן,

לא סתם הגעתי לפורום הזה, אמרתי בהתחלה שאני לא בטוחה שאני במקום הנכון אבל בכיוון אני בטוח, ברור לי שיש לי הפרעת אכילה אבל לא אנורקסיה ובטח שלא בולמיה, להפרעות אכילה יש עוד ספקטרום שלם באמצע ואת שלי לא הצלחתי לאתר עדיין, כשזה מגיע לאוכל ולהכין לעצמי אוכל אני די מתעצלת, אבל אם יהיה אוכל מבושל מוכן וטעים לא תהיה לי בעיה, זה מה שקורה פיזית, ברור לי שיש משהו נפשי שמוליך את זה(את העצלנות הזאת) ושם עוד לא הצלחתי להבין מה בדיוק, אבל מחסום יש בוודאות, אני לא חושבת שאני חיה בהכחשה כי אני מתעסקת עם הנושא מאז שאני זוכרת את עצמי, גם כשאישפזתי את עצמי פעם ראשונה, אמרו לי שאני אנורקסית סמוייה ולא שללתי כי הרבה פעמים אנשים רואים מבחוץ מה שאת לא רואה מבפנים, אבל כעבור שבועיים הם אמרו שזאת לא הבחנה נכונה כי אין לי קווים של אנורקסיה ולא ידעו בדיוק מה ההבחנה הנכונה.
אני רוצה לדבר עם מישהו שנראה אולי נוכל לאבחן ביחד מה יש לי, יש לך הצעה? אבל מישהו עם ראש פתוח שלא יקטלג אותי ישר כאנורקסית.
בקשר לדיאטנית, ברור שהייתי וניסיתי כמה פעמים וכל מיני סוגים של דיאטניות,אבל כמו שכתבתי קודם ,העצלות הזאת תמיד מצליחה לחלחל פנימה יותר חזק.
אני בן-אדם שאוהב את החיים, אוהב לטייל ולצחוק, מאוד סקרנית, והלוואי והייתי עולה במשקל אפילו 5 קילו (זה נראה כמו חלום.....) והייתי מרגישה הרבה יותר נשית וטוב עם עצמי.

עזרתך ועצתך.....

תודה,יום טוב.

לא חשובה ההגדרה, אנורקסית/לא אנורקסית, האוכל, לדעתי, הוא לא העינין פה אלא מה שאת משליכה עליו .( המשמעות האישית הפנימית שאת מייחסת אליו).
את כל זאת את יכולה לברר באופן מעמיק במסגרת של טיפול פסיכולוגי.( לא ציינת בפנייתך אם בעבר היית בטיפול.)
ממליצה לך מאוד על פניה לטיפול. אם תרצי שאכוון אותך/אמליץ לך , ברצון.

שלום אפרת,

אשמח אם תמליצי או תפני.

תודה ענבל

בשמחה, אנא כתבי אלי למייל באיזה איזור בארץ את גרה.

אפרת

תודה על ההתעניינות קודם כל.
אני בסדר, לאחרונה ממש עמוסה בגלל כל נושא הפסיכומטרי אבל זה ממלא אותי ונותן לי המון חיוניות בסה"כ, ומעבר לכך אני יכולה להגיד שהמסגרת הזו שאני נמצאת בה מחזקת אותי ואני מרגישה בה "נורמלית" סוף סוף ולא כאישיות חלשה עם הפרעת אכילה <כפי שהרגשתי בעבר.>

גם מבחינת האוכל אני מתקדמת המון ולא מפסיקה להתקדם ולהיחשף! אני מרגישה שחרור עצום ומשמעותי..

וזהו בגדול מאד..אני מקבלת את עצמי מחדש, ואין דבר חשוב יותר מהתליך המבורך הזה אני חושבת. <אחרי תקופה כ"כ ארוכה של סבל...>

ומה איתך יקרה? איך מצבך הבריאותי?? האם במגמת עלייה?

אשמח לשמוע ממך,
שירן.

קודם כל-
קרן אור שלי- תודה רבה רבה רבה על ההתענינות .. אני מאד התגעגעתי אלייכם והפורום היה ממש חסר לי , לא היתי כאן מכמה סיבות- קודם כל לא הרגשתי טוב והמצב שלי לא היה כל כך יציב וכמובן לא פשוט. .ובנוסף בהמשך -לא היה לי נגישות . עברתי ימים קשים מאד שקשה לי להזכר בהם:-(
בינתיים אני מתאוששת מאשפוז קשה ומקווה להיות איתכם פה:-) מקווה להתחיל חיים חדשים ודף חדש.
אוהבת ומתגעגעת

צר לי לשמוע על עוד חוויות קשות שעוברות עלייך.אני מכבדת את רצונך לא להכנס לזה כרגע,אבל מזכירה לך שכשתרגישי שאת רוצה ומסוגלת ,אני אהיה כאן להקשיב.
רק בקשה קטנה לי אלייך-אל תשברי!!!טוב??לא הגעת עד לכאן כדי לוותר לעצמך!!

איתך תמיד,
קרן אור.

טוב לשמוע ממך, מאחלת לך המשך החלמה והתחזקות.

אפרת

אני מאוד מאוד שמחה לשמוע!!
כמה את ראויה לכל הטוב הזה.והיני אחרי מאמצים והשקעה את לאט לאט מגיעה למקום הרבה יותר טוב ושלם עם עצמך.
אני מקווה שאת יודעת להעריך את העוצמות האלו שקיימות בך!
ולגביי-אני גם יותר טוב.מתחילה להתאושש.חזרתי לעבוד,עד כמה שאני יכולה,וזה ממלא אותי,מזכיר לי חיים ששכחתי שהיו לי...אני עדיין בביקורת בבי"ח,כפעמיים בשבוע.וגם אני יכולה לספר לך שהשתנתי לא מעט(לטובה) בתקופה האחרונה.היום אני יודעת שאני יכולה לבקש(ולקבל) יותר מהחיים,היום אני מבינה שאומנם היו לי חיים טובים לפני המחלה,אבל גם הרבה פעמים גימדתי את עצמי ,את צרכיי ואת רצונותיי למען היותי רעיה,אשה ואם.היום אני יודעת יותר להציב את עצמי במרכז,כי אני מבינה שאם לי יהיה טוב,זה באופן ישיר יקרין על כל משפחתי.וכמו כל שינוי,הוא קשה לכולנו.אבל לאט לאט,כששומרים על העיקביות,השינוי קורה מכורח הנסיבות והמציאות.
אז אם את שואלת היכן אני היום-היום אני במקום טוב יותר,עם פני לעתיד,אבל עדיין לא רואה את הסוף.וגם זה בסדר.אני לומדת להשלים גם עם חוסר הידיעה.

המשיכי לעדכן,ובהצלחה בפסיכומטרי(מתי את ניגשת??)
קרן אור.

וואו! את ראויה להערצה! הלוואי ולכולם היו את הכוחות שיש לך..
אני כ"כ שמחה לשמוע שמצבך הבריאותי טוב יותר ושאת מתאוששת!!! אני זוכרת כמה היה לך קשה ואני יודעת שגם עכשיו קשה לך אבל עכשיו זה נשמע שאת כבר במקום יותר בטוח וזה משמח אותי מאד!
את מחלתך נמצאת בנסיגה? החלמת מהמחלה? את כבר לא עוברת מהטיפולים?
לא הבנתי כ"כ מדברייך האם מחלתך כבר מאחורייך או לא.

כל הכבוד לך יקרה! זה כ"כ מגיע לך.. <אין לך מושג עד כמה>..


אוהבת ומחכה לשמוע ממך,
שירן.


נ.ב: אני ניגשת בסוף מרץ.

אכן הבנת נכון,מחלתי כרגע ברגיעה..(טפו..טפו..רק שימשך).
עשיתי בדיקה שמצאה פוליפים,עברתי לפני כשבועיים הסרה בניתוח,ויכול מאוד להיות שבקרוב אתחיל הקרנות מניעתיות.אבל בנתיים,מנסה לאושש ולחזק את עצמי,לנצל את מרווח הנשימה שנוצר...ולהמשיך לקוות לטוב.

איך עוברים עלייך ימים אלו(מעבר ללחץ המובן מפני תאריך הפסיכומטרי המתקרב)??האם יש לך מחשבות על לימודים באוניברסיטה אחרי??נושאים שמעניין אותך ללמוד??

נשיקות,
קרן אור.

שהגוף שלך בעצם כן רעב במשך היום,אבל את מתכחשת לזה.
הגוף שלך רעב בעוצמות נורמליות במשך היום כנראה, כאלה שאת יכולה לשלוט בהם, במקרה שלך -המנעות מאכילה. [ציינת שאת רוצה לרזות...]
בערב\לילה העוצמות כנראה כבר ברמה שאינך יכולה לשלוט בעצמך.אחרי יום שלם שלא אכלת. זה טבעי לגמרי.
העיניין הוא שזה ידפוק לך את הBMR כלומר-את פוגעת בגוף שלך, לא מאבדת שומן.
נניח ועד עכשיו אכלת במשך היום כמו אדם נורמלי, הגוף ספג את האוכל לתאים[לשרירים], השתמש באנרגיה לפעילויות שביצעת, וכו וכו,
ובערב אכלת פחות, כי אכלת במשך היום. ואז בלילה הגוף הפריש הורמונים -הורמון גדילה,הורמוני מין - הם דואגים לכך שהאנרגיה תלקח לביצוע פעולות, הורמנים כאלה ארוחה ענקית לפני השינה תמנע מלייצר
כאשר את מתערבת בתהליכים הטבעיים האלה.....בלה בלה בלה בלה

קר-תודה על התשובה המפורטת.
ולך,התשובה נמצאת בגוף ההודעה.את צריכה להתחיל לאכול ארוחות מסודרות,להקפיד על לפחות שלושה עיקריות ועוד כמה ארוחות ביניים,גם ללא תחושת רעב.הגוף מתרגל למה שאנחנו מרגילים אותו.את לא רעבה או שאת מונעת מעצמך להרגיש את תחושת הרעב ,כי את חושבת שזה יעזור לך לרדת במשקל??
ואולי זה יפתיע אותך אבל בצורת האכילה שלך היום את בעצם משיגה את המטרה ההפוכה אותה את רוצה,כי בטווח הרחוק את גורמת לניצול יעיל של קלוריות,לתחושת רעב בלתי נשלטת בשעות הערב,וכך המעגל שאת הכי מפחדת ממנו מזין את עצמו וגדל.
וכל זה מבלי להתייחס בכלל לשאלה האם את צריכה לרדת במשקל או לא!
מה לעשות??לפנות לייעוץ תזונתי ולבנות יחד תפריט הכולל ארוחות מסודרות,שמתחשבות בצרכים ההתפתחותיים שלך,ולשבור את המעגל הזה.תופתעי אולי לגלות שזה דווקא מה שיעזור לך לשמור על משקלך.אם תרגישי שגם זה לא עוזר,ניתן יהיה לשקול גם מענה נפשי.
העיקר להתחיל לשבור את הדפוסים ההרסניים האלו,כל עוד שזה "טרי",
עדכני מה חשבת,
קרן אור.

מה שאת אומרת בעצם זה שאני צריכה לאכול אפילו שאני לא רעבה?
אז איפה תחושבת השבוע? הרי אני לא רעבה בשביל לדעת מתי להפסיק

איך היית אוכלת לפני זה?

עד לתחושת התפוצצות..
אבל זה לא שבוע ובטח שלא בריא ומשמין

עד לתחושת התפוצצות..
אבל זה לא שבוע ובטח שלא בריא ומשמין

עד לתחושת התפוצצות..
אבל זה לא שבוע ובטח שלא בריא ומשמין

גובה 162
משקל בערך 80
אני רוצה להוריד משו כמו 20 קילו..

למה שלא תפני לדיאטנית?היא תעזור לך

לפני כמה שנים
זה לא עזר..
לא הסתדרתי עם מה שהיא נתנה לי..

חוץ מזה, אני אמורה לשעת לאכול, לא?
כי אם אני אלך למסעדה עם חברים או משפחה או משו, אני רוצה לדעת מתי להפסיק, כי ברוב המסעדות רוב המנות הם ענקיות~

לתכנן מראש מה שתאכלי. אם אין חיבור להרגשות.
לא אידאלי אבל אולי זה יתקן את זה.יאזן את הממערכת ויחזיר לך תחושה של מה נכון.

לא מתכוון לתכנן בקטע של הגבלה
'מה אני יאכל היום - טה טה טה וזהו'
אלא, נגיד הגעת הביתה -תחשבי על ארוחה
את יוצאת ,תחשבי מה את מזמינה [או כמה תאכלי מזה], ותיהי ערה למה שאת רוצה.
אל תשברי תראש

חח
אני בנאדם ממש משועמם

זהבסדר, אתה מנסה לעזור..
ירבו אנשים משועמים כמוך חח

ולא ממש הבנתי..
נסה להסביר לי שוב

איך עושים את זה?
איך אני אדע מה זה כמות נכונה

קשה לי לענות לך, אממ.. תראי כמה אנשים סביבך אוכלים? נסי להכניס את עצמך איפשהו באמצע,
מישהו אכל משולש פיצה אחד, מישהו אכל 3 משולשי פיצה, תאכלי 2 משולשי פיצה, עם הרבה חריף
עכשיו נסי להכניס את הבטן, איך זה מרגיש? נסי לעמוד על הידיים ליד קיר, איך זה..? לפעמים צריך לנוח קצת אחרי זה

מה זה בעצם שובע?
ובד"כ אחרי משולש אחד אני כבר "לא רעבה"..

אז את כן מודעת לזה שמשולש אחד מספק אותך..
זה כבר משהו!
אז אם את כבר ''לא רעבה''.. מה גורם להמשיך?

ללכת לדיאטנית, אחרי הכל,עברו כמה שנים, דברים השתנו
תדברי איתה על הדברים בפתיחות וגם אחרי הכל היא לא כופה עליך אף תפריט
הכל גמיש, ואת יכולה לעשות עם זה מה שבא לך וללמוד לבד
מה את עושה,מה משפיע על המשקל שלך, על ההרגשה, תעבדי איתה על זה
יהיה טוב..

למה תמיד אומרים דיאטנית?אין דיאטנים?
למה אני אומר דיאטנית

ראשית אני מתנצלת על העיכוב בתגובה שלי.
את מדברת על הבולמיה כסוד שאת מפחדת לפלוט אותו מול אמך . אבל נראה שאמך כן מרגישה שאת זקוקה לעזרה מקצועית אפילו שאינה יודעת את ה-'סוד' . מדוע תשמיני אם תספרי לה? ( את עושה פה קישור לא הגיוני בכלל, קישור רגשי לחלוטין) האמינות שלך תרד בעיניה? הבריאות שלך כרגע חשובה יותר.

מאוד חשוב שתקבלי עזרה, אבל ראשית את צריכה לספר להורייך. את חוששת להיות במעקב תמידי, אך המעקב הזה גם יכול לשמור עליך , הוא לא נגדך.

אפרת

צר לי על החויה הקשה שעברת.אבל אני חושבת שלפעמים זה כל שאנו זקוקים לו כדי להזכר מה חשוב ולהכנס לפרופורציות.החיים יקרים מאוד ואנו צריכות לעשות הכול כדי לשמר על בריאותנו הפיזית והנפשית.

ברגעים אלו אין כ"כ מה לומר,חיבוק,
קרן אור.

אני פשוט רוצה שהזמן יעבור... להיות איזה שבוע קדימה
הכל ביחד זה פשוט יותר מידי...

מש יקרה,
קראתי את הודעתך ולא יכולה שלא להגיב,
אני שנים רבות מדי מחיי רציתי שיעבור הזמן, את רוצה שיעבור שבוע, אך תארי לך שאני רציתי שיעברו שנים....אבל שאני אומרת "שנים",אני מתכוונת שנים רבות...לפעמים הייתי אומרת "חמש עשרה שנה", לפעמים "עשר שנים"..באמת רציתי שככה הזמן יעבור, פשוט להיות שנים קדימה..
אך את יודעת מה גיליתי? גיליתי שהזמן אכן עובר, הוא פשוט עובר, גם אם הכי רע לי בעולם וכן אם הכי טוב לי, הזמן עובר וזה לא תלוי בי...ככה שאם עכשיו לא טוב, אני יודעת שהזמן עובר, ואני יודעת שייגיע יום ואהיה במקום אחר...כמובן שלא לשבת ולחכות..
אני יכולה להבין את הרצון הזה שהזמן פשוט יעבור ולא נצטרך לחוות את הזמן הזה, את ה"תקופה" הזה שנראה שלא זזה, אך אם תביטי בשעון, לזמן באמת יהיה קשה לזוז, לפחות מהעיניים שלך..
ואני בטוחה שבחייך יגיעו עוד רגעים בהם תסתכלי אחורה ותהיתי איך הזמן עבר ככה, לא תביני איך השנים חלפו להן...ותזכרי בתפילתף שהזמן יעבור...הזמן עובר יקרה, השאלה איך..


"עמוק בתוכי אני נרגעת
כי הכל יהיה בסדר, כן הכל יהיה בסדר...."

אבל השבוע הספציפי הזה- שבוע אחרון של תקופת מבחנים מטורפת באמת צריך פשוט לעבור
כדי שאני אוכל להתמודד כמו שצריך עם כל השאר

אני יכולה להבין את הרצון להיות כמה ימים,שבועות ואולי חודשים קדימה(לא אחת גם אני נמצאת שם עם עצמי,מרגישה שבא לי לכבות את השאלטר להכנס מתחת לשמיכות עד יעבור זעם..),אבל איך את רואה את המצב אילו הדבר היה אפשרי??האם מרחק הזמן באמת יכול לגרום לדברים להראות אחרת,או שגם אז הצורך בהתמודדות יתבע את מקומו??
לצערי יקרה,הזמן לא מרפה.הוא לא גורם לדברים שלא עובדו ולובנו להראות אחרת,הוא לא גורם לפצעים להפסיק לדמם,כולנו הרי נמצאות במצב הזה בגלל שאנו חיים את העבר,לא מניחים לו,לא מתמקדים בעתיד ובאיך להמשיך מכאן.
רק עשייה ועבודה קשה,יכולים ליצור את השינוי.
מה קורה עם טיפול??האם מצאת מטפלת??
איך את היום??

חיזקי ואימצי!
קרן אור.

קשה לי להגדיר את השלב שאני נמצאת בו כרגע...
אני סבלתי ועדיין סובלת מהאנורקסיה!!
כבר 12 שנה!
אף פעם לא אושפזתי, אבל כן טופלתי במרפאה להפרעות אכילה, פעמיים!!
מה איתך?
אשמח לשמוע את הסיפור שלך גם...
שלך,
מאיה

אה..התכוונתי לגיל שלך וכאלה, אז..מאיזה גיל זה התחיל? לי יש הפרעת אכילה פשוט
אני לא אוהב את הגוף שלי
אני בן 18
מכירה את זה שאנשים מדברים טריגרים וכאלה.לא מבין ממש בזה,האם היה לך טריגר?

אני מבינה לליבך.. אני באה מרקע קצת שונה. אני סובלת מאנורקסיה...
אני מקווה שלא תחשבי שאני דוחפת את האף, אבל אל תתחילי עם משלשלים!! תאמיני לי שטוב לא תראי מזה... פעמיים, בעברי, נשאבתי לזה ואחר כך קשה לצאת מזה... אם עכשיו יש לך בעיה עם היציאות זה רק יחמיר כשתרצי להפסיק עם המשלשלים.. ככה גם היה אצלי.. עד שהמעיים נגמלות מהמשלשלים זה גיהנום...
טוב שפנית פה לפורום, אמנם שלא ביקרתי פה חצי שעה בערך, אבל הפורום הזה החזיק אותי במצבים קשים ולכן חזרתי.. הבנות פה תומכות ועוזרות לעבור את הימים הקשים שאנחנו עוברות...
תנסי לשקול גם עזרה מקצועית, זה רק בשבילך ולטובתך...
שיהיה לך המשך יום נעים..
תנסי להיות חזקה...
שלך,
מאיה

מה נשמע
מה עבר עליך
ספרי

אשמח לשתף אותך ואשמח לשמוע גם עלייך,
אבל אולי נפתח אשכול חדש, לא?
:-)
שלך,
מאיה

אני שמחה שפנית לפורום כי זו התחלה של שבירת המעגל של 'סוד ההקאות'.
יתכן כי רק לאחרונה התחלת להבין שאת זקוקה לעזרה וזו הכרה חשובה.
אל תתחילי בשימוש במשלשלים. מה שיכול להקל עליך הוא אם תשחררי את 'הסוד' .
מדוע את מתביישת לספר לקרובים לך? איך את מדמיינת שהם יגיבו? ( אבא? אמא? אח/אחות? )
כיצד מתייחסים במשפחתך ל'בעיות'?
אשמח לקבל את תגובתך.

דווקא בתקופות לא קלות חשוב לתת לעצמך את המקום להיות,להעזר,להיתמך.
כתבת שהיית מטופלת במרפאה לה"א פעמיים, למה הפסקת??מה קורה היום??האם את נמצאת בטיפול??

אשמח לשמוע יותר מה עבר עלייך בתקופה שלא היית כאן.
שמחה שחזרת,
קרן אור.

כיף לשמוע ממך...
הסיבה שהפסקתי את הטיפול בפעם השניה היא בגלל שנכנסתי להריון.. בשלושה חודשים הראשונים עוד טופלתי שם, אך מכיוון שאכלתי 3 ארוחות ביום הם שחררו אותי... אני חייבת לציין שכל ההריון אכלתי יפה- הכל בשביל הבן שלי- עליתי 25 ק"ג ואפילו עברה בי מחשבה שטוב לי, אני חיה, אני אוכלת, אני כמו כולם... ואולי אני יכולה להמשיך כך גם אחר כך??
יום אחרי הלידה כבר לא הרגשתי רעב... זה כ"כ חזק ממני...
את רוב המשקל העודף כבר הורדתי ואני כל הזמן אומרת לעצמי שכשאגיע בחזרה למשקל שלי אתחיל לאכול שוב, אבל יש בי צד שיודע שזה מסוכן ולא בטוח שזה נכון...
יש לי לפעמים התקפי אכילה, אבל אני מכניסה מעט מאוד...
יצרתי קשר עם המרפאה שוב ואני מחכה שיזמנו אותי..
בינתיים אני מרגישה קצת אבודה...
תודה שאת פה...
שלך,
מאיה.

ראשית,מזל טוב לרגל לידתך.היריון ולידה הם מצבים שיוצרים תהליכי שינוי וגדילה,ולא רק מההיבט הפיזי.את מספרת שאכלת כמו שצריך במשך תקופת ההריון,ואני יכולה להבין זאת.כי הרגשת שאת לא אוכלת בשביל עצמך,אלא בשביל להזין מישהו אחר,ומיד אחרי הלידה פתאום הצורך בדאגה והזנה לעצמך ,קטנה ,ויחד איתו היכולת שלך לאפשר לעצמך לאכול בשבילך בלבד,ולא למען אחרים.זה משקף את הצמצום והסגפנות שקיימת באנורקסיה.
נשמע לי חיוני וטוב שפנית שוב למרפאה להפרעת האכילה בה טופלת בעבר.האם את כבר יודעת מתי את ממשיכה שם את הטיפול??
אני חושבת שדווקא היום את חייבת לבנך ומשפחתך להתחזק ולהחלים,אבל בראש ובראשונה למען עצמך.
אני כאן כדי להקשיב.אפשרי לעצמך להיות!
מחזקת את ידייך,
שלך,
קרן אור.

תודה לך על התמיכה והחום!!
בגלל זה חזרתי! אני מרגישה כבולה..
הם יצרו איתי קשר אתמון וקבעו איתי פגישה ליום ראשון הקרוב, בעיקר בשביל רישום וכיסה, שוב, למרפאה.. ומשם אני מאמינה שזה יקח עוד איזה תקופה קצרה עד שיצמידו לי מטפלת ודיאטנית.. אני כ"כ מחכה ואני מלאה בתקווה שהפעם זה הסוף!!!
בינתיים שורדים!
ומה איתך? אני זוכרת שהיית במצב לא כ"כ טוב..
מה שלומך??
תודה על הכל,
שלך ובאהבה,
מאיה

מאיה מתוקה!!!
אני שמחה לראות שחחזרת. מה שלומך???
איך היה החתונה? מאז פרשת....איך הולך לך עם בן זוגך? איך הולך לך עם האוכל? אני מתנצלת שלא ברכתי אותך בברוכה הבאה אני לא היתי פה תקופה -עברתי לאחרונה תקופה מאד מאד קשה:-(
אוהבת אותך ואשמח לשמוע ממך.
התגעגעתי אלייך
אוהבת
נטע

שמחה לשמוע,אני חושבת שעשית את הצעד הנכון.בנתיים הכי חשוב לא לתת לעצמך להשבר,משפחתך זקוקה לך,נסי לאכול כמה שאת יכולה .ובפגישה ביום ראשון חשוב לציין את חומרת מצבך כדי שתוכלי להכנס שוב למסגרת טיפולית בהקדם האפשרי.
(לגביי-ראי תשובתי לשירן מהבוקר....ותודה על ההתעניינות).

מחזיקה לך אצבעות,
שמרי על עצמך,והמשיכי לכתוב ולשתף אותי כאן,
שלך,
קרן אור.

קרן אור- תודה לך על התמיכה הגדולה!!
אני מעריכה אותה מאוד...
אני מנסה להחזיק מעמד, אבל לא אשקר לך, אני לא מצליחה לאכול בכלל! כל היום קפה וסיגריות (לא ליד הילד כמובן)... אני שבעה רק מלראות אותו אוכל... ורע לי מזה.. אני הולכת למקרר ולוקחת, אפילו מעדן, ולא מצליחה לאכול אותו...
עוד דבר חשוב- יש עלי עוד עודף, לא גדול, מההריון ואני ממש רוצה להוריד אותו, אני פשוט לא יודעת איך לעשות את זה בצורה בריאה, אני מכירה רק את הדרך החולה וזה עצוב!

נטע- הי מתוקה..
גם אני התגעגעתי!
החתונה היתה מדהימה, ערב בלתי נשכח!! בינתיים גם הספקתי ללדת בן, הכי חתיך שיש..
מה איתך, איך את מתקדמת?
ספרי לי למה את עוברת תקופה לא טובה...
גם אני לא הייתי פעילה כ"כ בפורום, אבל אני חושבת שבשעת צרה צריך להיתמך בהכל, גם בקצה הכי רחוק שיש..

שלכן ובאהבה גדולה,
מאיה

מתי את מתחילה טיפול???????????????
נסי בנתיים לא לוותר על עצמך.הסתכלי על בנך וזיכרי למה.

קרן אור.

את מתארת מצב אופייני ונפוץ במהלך ה"א.הרמיסיה והרגרסיה נפוצות לצערי,גם לאחר אשפוזים.זה לא אומר שצריך לוותר.זה רק אומר שיש עוד דברים לעבוד עליהם בטיפול,שצריך לתת מענה אולי למה שנשאר פתוח ואת כרגע מתמודדת איתו בינך לבין עצמך.
נשמע שהטיפולים הקודמים הצליחו,ולכן אני חושבת שאת אולי צריכה לחזור למטפלים הקודמים ולהמשיך את הטיפול.לטיפול יש מקום גם ובעיקר אחרי אשפוז.האם את נמצאת כרגע בטיפול כלשהו??מה דעתך לחזור למרפאה שטיפלה בך??אם תטפלי בזה עכשיו ,אולי המצב לא יצריך אשפוז חוזר,מפניו את חוששת כל כך.
פני לאינטייק בתה"ש והם בהתאם למצבך יפנו אותך להמשך טיפול.יש מקום לדבר איתם על כל הדברים שהעלית כאן ולשמוע את דעתם.
כך או כך,אל תזניחי!
עדכני מה חשבת,
קרן אור.

כרגע אני לא מטופלת בשום מקום וזה בגלל שההורים שלי לא הסכימו שאני ימשיך עם המטפלת הקודמת שלי כי הם לא חושבים שהיא עזרה לי. הייתי אצלה עד לפני שבוע ואז הם החליטו שמספיק והם רוצים שאני אלך למישהו אחר שהם קיבלו עליו הרבה המלצות אבל אני לא יותר מדי התחברתי אליו.
אני כבר כל כך עייפה מלנסות להילחם שפשוט להתאשפז זאת נראית כמו הדרך הקלה ביותר לברוח מההרגשה שלי עכשיו למרות שאני לא ממש מאמינה שזה יעזור. מבחינתי זאת פשוט הדרך הקלה לברוח כרגע מהבית שאותו אני שונאת, וכולם שונאים אותי בחזרה.

את מספרת בעיקר על מה שההורים שלך חושבים,מה שהם רוצים,וקצת התפספסה השאלה החשובה ביותר והיא-מה את מרגישה כלפיי המטפלת שלך??מה את חושבת שנכון עבורך??מה היית אומרת למישהי במצב דומה,שמשתפת ומתלבטת איתך??
לי נשמע שהטיפול דווקא היה יעיל,ועובדה שהשורה התחתונה היתה חיובית.ונשמע שאם זה כך,גם הפעם הטיפול יהיה יעיל.ולפעמים צריך לעבור כמה פעמים טיפול בחיים,לפעמים נשארו עוד דברים לעבד,שרק מרחק הזמן,הסיטואציות שהחיים מזמנים לנו,מאפשרים לתת להם את המענה המלא.
מה שכן,כל הצלחה של טיפול מתחילה בראש ובראשונה ברמת הכימיה,האמון,האמפתיה שיש לך עם הגורם הטיפולי,ולא משנה מה הגישה ו\או הזרם לפיו המטפל עובד.מה גם שאין בעניין חוקיות,טיפול שמתאים לאחד לא בהכרח יהיה יעיל למישהו אחר עם אותם הסימפטומים בדיוק.
אם לא היתה לך כימיה עם המטפל,ויהיו ההמלצות הכי טובות שיהיו עליו,לדעתי אל תלכי אליו.
נשמע שאת צריכה לקחת את ההורים שלך לשיחה,להסביר להם איפה ומה את חשה בכל הסיטואציה הזאת,לומר להם שאת מעריכה את רצונם לעזור ולהפנות אותך לגורם מקצועי שהם שמעו עליו טובות,אבל שבשלב הזה את רוצה לקבל את ההחלטות מתוך מה שנכון עבורך.
אני לא חושבת שאשפוז הוא דבר מאיים.לפעמים הניתוק,היכולת להרפות ושמישהו ידאג לך ויקח אחריות(זמנית) על חייך,היא תחושה מאוד נעימה,מקלה.ולי נשמע שמצבך הפיזי והנפשי שלך מבקש את זה,ולא מהיום.
עדכני מה חשבת,
קרן אור.