פורום הפרעות אכילה - תמיכה - יש לך שאלה?

האם את מעוניינת במסגרת טיפול פרטית או ציבורית?

מצטערת על האיחור בתשובתי...לשאלתך למיטב ידעתי,המענה הציבורי הכי קרוב לאזור בת ים הוא המרפאה לה"א בבי"ח איכילוב.או מכון אגם,שנמצא בת"א.
ישנה גם האופציה לפנות לטיפול פרטי,אבל יש צורך לשלב אותו עם טיפול תזונתי ומעקב רפואי(בייחוד לאחר 12 שנים של הפרעה פעילה).
לא כתבת האם היו לך תקופות טובות יותר או האם היית בעבר בטיפול כלשהו.

אשמח לחשוב יחד איתך על אופציות נוספות,
מחזקת את ידייך בהחלטתך לפנות לטיפול,יהיה אשר תבחרי.

עדכני,
קרן אור.

את מזהה נכון ששתי הדרכים אינן טובות עבורך, הכפיה לאכול מול ההרעבה וההמנעות מן האוכל.

הרבה פעמים העיסוק באוכל מבטא תכנים נפשיים/רגשיים עמוקים. כך למשל (השערה בלבד)ההנאה שלך מתחושת הריקנות יכולה לבטא פחד שלך מתלות . ( אינך רוצה להיות תלויה בשום דבר וכידוע אנחנו תלויים באוכל מיום היוולדנו) ועל כן את נהנת מכך שאינךתלויה בכלום, באף אחד.

זו למשל השערה שניתן לברר אותה במסגרת של טיפול פסיכולוגי. הבנתי שנעזרת בטיפול תרופתי, האם היית בטיפול פסיכולוגי?

אשמח לשמוע את תגובתך


אפרת

שלום ,

אני חושבת שהרצון שלך לאכול מתוקים הוא רצון מבורך, להיות פתוחה למגוון נוסף של טעמים והנאות ולא להצטמצם כפי שתיארת. באופן עמוק יותר, יתכן וזה מבטא רצון לחיות.
השאלה לדעתי היא לא שאלת המינון ובמה להתחיל ( הדרכה כזו את יכולה לקבל מהדיאטנית שמלווה אותך, כמויות ואיזה סוגי מתוקים) אלא הפחד שלך ממתוקים, הפחד לעלות במשקל. האם את יודעת למה את כל כך מפחדת מעליה במשקל?

אשמח לשמוע את תגובתך, וכן תגובות של גולשות אחרות בפורום שיכולות לתרום מנסיונן.


אפרת

אני מאוד מאוד שמחה לשמוע.
כתובת המייל שלי מופיעה למעלה, מצפה לשמוע ממך.
חג שמח,
קרן אור.

אני מתגעגעת אלייך קרן אור יפה שלי.
מה שלומך?
מאחלת לך מקסימה ולכל בנות הפורום הגיבורות חג עצמאות שמח.
תחגגו ותהנו לכן הרבה הרבה.

ושיהיה לכולנו חופש מצויין!!!
אוהבת המון המון
לונה (:

תמיד שמחה להכנס לכאן ולראות הודעה ממך.אני בסדר,מתאוששת מהליך רפואי לא פשוט,ובתקופה של הקרנות.
ואת??מה קורה איתך??אשמח אם תספרי יותר.
שלך,
קרן אור.

אני שולחת לך את כל הבריאות שאני יכולה והמון אנרגיות החלמה!
אני בטוב מאוד. חייה את חיי ונהנית ממה שיש להם להציע לי.
שמחה מרירה לעיתים ויפה מאין כמוה.
החיים מכילים כלכך הרבה דברים בהם, קל מאוד להשתגע. אני מתכוונת במובן החיובי.
כל עוד אני כאן אני מודה על כך.
זה לא מובן לי מאליו. אני אמנם בת 20 אבל חיי שבריריים ועדינים כמו של כל אדם אחר בכל גיל אחר.
והפחד הזה דוחף אותי בחיים ומולו שום דבר הוא לא גדול מספיק כדי לדכא את תאבוני לחוויות היום יום המרתקות שלי.
ובהקשרי תאבון למזון. הלכתי לתזונאית לאחרונה- זה תחום שמאוד קל לך לוותר לעצמך בו. אבל המזון הוא מה שמאפשר לנו להנות מהחיים. אין מנוס מהעובדה שאם לא תתן לגוף שלך את המזון שהוא צריך- אתה לא תחווה דברים אותו הדבר, החיים משתנים ברגע שהגוף מסופק, מבחינת מזון, שתייה, מנוחה. ואם הוא גם מסופק נפשית- שום דבר לא יוכל לעצור בעדך.
אז שמרי על עצמך יקירתי, תנוחי ותהני מהמתנות הרבות שסביבך.
אין קץ להערכתי אלייך קרן אור שלי! את מדהימה מדהימה ואני בחיים לא אשכח אותך.
שיהיה לך יום מצויין ושהשמש תאיר, תלטף, תחדיר בך בריאות, חום וכוחות.

שלך,
לונה

כל פעם כשאני קוראת את דברייך אני נדהמת מהכוחות שיש בך ומעריכה מאוד את היכולת שלך
לראות את הצד המלא של החיים.
ואני שמחה גם לקרוא שאת לא מוותרת לעצמך במקומות שהכי קל לנו לוותר לעצמנו בהם.

כל הכבוד!
ותודה על האיחולים.
המשיכי לעדכן,
קרן אור.

מה שלומך? איך את מרגישה? איך 2 הילדים והבית? אני מקווה שהכל טוב ושיום העצמאות הוא באמת עצמאי בשבילך ובשביל כולם...
בשירות הולך טוב יחסית- הגיעה אלינו חיילת 3 שקצת סיבכה את העניינים ושוב גרמה לי לזכור עד כמה חשוב לי לעמוד על שלי בשביל עצמי...
ושהייתי באחד המושבים שלי שוב גיליתי עד כמה שאם רק נותנים יש אנשים שבאמת רוצים רק לעזור לך להגיע למקום הכי טוב שאפשר..כל זה הביא אותי למסקנה שאשתדל לדבר אם הקצינה שלי כמה שיותר מהר והלתיעץ איתה לגבי האפשרויות שעומדות לפני, אני רק מקווה שיהיה לי מספיק אומץ לעשות את זה.
היום בבוקר הלכתי לפקוד קבר של חייל שנפל השארתי שם נר זכרון דלוק ומכתב זכרון שכתבתי בשבילו,ועמדתי ליד הקבר שךו בצפירה מתוך רגשי כבוד והוקרה חשובים..
עכשיו החלטתי שהערב (עד כמה שזה קצת צולע להשאר בבית ולא לצאת לחגוג עם חברות..) אני צריכה זמן לעצמי ושאשאר בבית לבד ואהיה עם עצמי קצת..(מתוך תקווה שגם יהיה לי את האומץ לאכול מפאי התפוחים שאמא שלי הכינה ועד עכשיו לא היה לי תעוזה לאכול ממנו..)
אשמח לשמוע ממך,
תקווה

יקרה,יום העצמאות אכן היה יום של חופש עבורי.הרגשתי טוב,וביליתי בחברת חברים קרובים והמשפחה(את יודעת,הפרופורציות משתנות אחרי "שמבלים" הרבה ימים בבי"ח מול קירות לבנים..).מה אפשר לבקש יותר??!
אני שמחה לקרוא כמה את יודעת,בניגוד לעבר,מה את רוצה ומוכיחה שאת גם מסוגלת לעמוד על כך.ואני חושבת שהשינוי הזה הוא שינוי מאוד מבורך ובריא.ונכון,לא תמיד מה שנגיד ימצא חן בעיני אנשים,אבל הנקודה החשובה היא לדעת תמיד להשאר נאמנים לעצמנו.כי הבן אדם היחיד שאנו חייבות לו דין וחשבון הוא אך ורק לעצמנו.ובדרך הזאת אולי נאבד כמה חברות,אבל נגלה מהצד השני כאלו שבאמת רוצים להיות שם בשבילנו,וחשוב שנדע לאפשר זאת.מה שאני מנסה להגיד לך הוא שאני מחזקת את ידייך,ומקווה שתאחזי בידיים המושטות לעברך מצד הקצינה שלך.

ולגביי להשאר בבית-אני חושבת שכל אדם צריך גם לדעת להיות עם עצמו לבד,וזה ממש לא צולע,אלא הכרחי לעיתים.כך שאין לך מה להילחם בזה.
נו אז ספרי,איך היה הפאי תפוחים??

המשיכי לעדכן,
קרן אור.

אהלן לכולם!!! שיהיה לכולנו חג שמח ואביב זורח:-)
אוהבתותכם נטע

חג שמח יקירה!!!

התגעגעתי אליך מאד! מה שלומך? את מתאוששת.??
איך הולך עם החזרה לעבודה?




שיהיה חג שמח לכולנו- שנשתחרר כל אחת ואחת מאיתנו מכבלי הפרעת האכילה ונצא לחירות אמיתית!

אמן!.

איך עבר עליכן החג??היכן חגגתן??האם יש תכנונים לחול המועד??
אשמח לשמוע עוד עידכונים...

שירני-אני התאוששתי כבר.חזרתי לעבודה במשרה חלקית,וזה נותן לי סיפוק רב,קצת לצאת מתוך עצמי,מכבלי המחלקה שאימת המוות כל הזמן באוויר ובהרגשה,ולזכור שיש חיים אחרים בחוץ,שהיו שלי פעם,ואני בטוחה שעוד אחזור לחיות אותם.
הידיעה הזאת מאירה לי ימים לא קלים.

גם אני התגעגעתי,אשמח אם תשתפו יותר.
שלכן,
קרן אור.

הי תקווה שלי איזה כייף לי לשמוע ממך.
מה שלומך?
שמחה שאת בהפוגה ובחופשה קצרצרה...
מה איתך ככה?
אצלי בסדר.....לאט לאט משתפרת ומתייצבת.
עוד לא סיפרת איך היה אצל הרופא נשים. מקווה שעבר לך בטוב.
אני שמחה לשמוע שטוב לך עם החברה -החיילת בדירה ושככיף לכן, ומקווה שהחיילת לעתיד החדשה לא תשבור לכם את האהבה ולא תציק לכם..ואני עוד יותר מקווה שיהיה לכם כיייף ביחד למרות שיותר קשה להסתדר עם 3....
תעדכני איך היא.
ומה חדש ככה? איך את מרגישה עם החיים?
תעשיחיים בחג ותהניייייייי
אוהבת
נטע

מה שלומכן? איך החג? יש לכן תוכניות מיוחדות לחול המועד?
אישית אני עכשיו בין טלפונים עם החברות- מנסה לראות איך ומתי אפשר לראות כל אחת- למען האמת אין לי כ"כ חשק.. אולי זה פשוט בגלל שאני קצת עייפה , זה בטח יעבור לי..
לגבי הרופאת נשים היה עם זה קצת בלגן (זה נשמע עלוב אני יודעת..) ובנתיים עוד לא יצא לי לקבוע תור לזה , נראה לי שאני פשוט מפחת קצת יותר מדי מלקבוע תור..
זה גם לא עזר במיוחד שאני ואמא שלי חזרנו היום להתמקח- אם את לא מתכונת לאכול ציפס' עם ארוחת ערב אז את צריכה לאכול חתיכה אחת של מצה, אנחנו בערך הכי אשכנזים שיש אז אנחנו לא אוכלים קטניות מה שלא משאיר יותר מדי אבל זה פשוט קשה לאמא שלי עדין קשה עם העובדה לא יעזור לה שום דבר זה מחוץ לידים שלה, אין לה כל שליטה על העניין..
בכל מקרה אני אשמח לשמוח קצת יותר משתיכן- קרן אור - איך את מרגישה?
איך בעבודה?
ונטע- מה קורה איתך- אשמח לעדכון..
תקווה

היייי קרון או ר שירן ותקווה יקרות שלי !!! מה שלומכן ???
תודה רבה על כל הברכות חג שמח וכו....
איך עבר עליכן ערב ליל הסדר? איך הרגשתך בטקס? אצלי עבר ממש בסדר יותר טוב ממה שציפתי... הצלחתי לאכול הכל!!! כן, אפילו מצה העזתי לאכול:-) והינו בליל הסדר עם כל המשפחה המורחבת אצל סבתא שלי. למרות שמאד חששתי שכולם יהיו ולא ידעתי איךזה יעבור עלי אבל דווקא נהנתי ושמחתי לראות את כולם.
עכשיו הבית שלי שוקק חיים 24 שעות ביממה הדלת נפתחת כל הזמן יש חברים וחברות של אחי...אחי סטודנט לרפואה בחו"ל והגיע לחג. זה כל כך כייייייף!!! כבר מלא זמן שאני לא ראיתי את אחי .הקשר שלנו רק בטלפון אימלים פה ושם דשים מההורים וזהו. עכשיו אני סוף כל סוף רואה אותו ומרגישה אותו כאח אמיתי... ורופא שאת כל הרפואה יודע בעלפה:-)חחחח...
כבר הוא הספיק להסביר לי חלק ממנגנון ההפרשה -הכליות הגלומרוס איך שאומרים הטובולים וה....נשברו לי השינים . הוא ניסה להסביר לי כמה חשוב להקפיד על אורח חיים בריא אוכל תוספים תרופות וכו...הסביר לי על מאזן מים שאנחנו מאבדים בלי לשלוט כמו נשימה וכו.
התכנונים שלנו לחול המועד- מחר אני לא יודעת מה אנחנו עושים כנראה יבואו חברים ונעשה מנגל -משו בסיגנון יום העצמאות.ווכל סופשבוע אנחנו נוסעים לאילת כולל 2 צלילות (אבל אני רק עד 6 מטר מתחת לפני המים)
ומה התוכניות שלכן יקרות? ? ?
קרן אור שלי- את מלאךךךךךךךךךךך מאד שמחתי שחזרת למשרה חלקית... זה מאד מעודד:-)
שירן-אני גאה בך על הכל.את גיבורה.!!!
תקווה שלי גם לך כל הכבוד -ואל תפחדי מרופא נשים הוא לא יבלע אותך...
אוהבתותכןןןןןן ואני גם כן מצטרפת לברכות שהלוואי שנזכה לחרות אמיתית ולצאת מההפרעות..
נטע

סיבים תזונתיים הם חלק מתפריט בריא ונכון,אבל כמו בכול דבר בריא אפשר להגזים בו ואז מחטיאים את המטרה.המינון היומי של סיבים המומלץ לגבר הינו 35-40 גרם ליום.המינון אותו אתה צורך הוא פי 6-7 יותר.כמובן שסיבים גורמים לריצות תכופות לשירותים,אבל גם גורמים לחוסר ספיגה של הויטמינים והמינרלים מהמזון,דבר שיכול לגרום לתת תזונה,שישפיע על המערכות בגוף.
לי נשמע שחשוב כי תפנה לדיאטנית ,מומחית בה"א,שתעזור לך לבנות תפריט יומי בהתאם לנתונים ולצרכים שלך וכן לטפל בהפרעת האכילה ממנה אתה סובל,שהיא הבסיס לבעיתיות אותה אתה מעלה כאן.בהמשך ניתן יהיה לשקול פניה לטיפול נפשי.

בהצלחה,
קרן אור.

מה שהכי בולט לי בפנייתך היא הבדידות בה את נמצאת. את עסוקה באופן מייסר במחשבות בלתי פוסקות על אוכל-השמנה וחוזר חלילה. על מנת לשבור את המעגל הזה את חייבת לשתף את הורייך, כדי שיוכלו לעזור לך ולהפנות אותך לקבלת עזרה, אם יהיה צורך.
האם ניסית לשתף אותם? אם כן כיצד הגיבו?

שלום ספיר

זה בדיוק איך שהפרעת האכילה התחילה אצלי -סתם בצורה כאילו של דיאטה
הייתי שמנמונת בעיקר בבטן רציתי דיאטה להוריד את השומן העודף ואז
כול המחשבות התחילו להתנהג ככה כפיש את מתארת עם כול ביס
זה בהחלט ההתחלה של אנורקסיה ובולמיה ככה הן מתנהגות -זה מתחיל בדיאטה
וזה עובר להפרעה במחשבות ורגשות והתנהגות שחוזרת על עצמה

לי עזרה ההומאופתיה להחלים לגמרי מזה -אני ביליתי 10 שנים מחיי במצב שאת מתארת
ולכן חשוב לי שתדעי שישיפתרון אז אל תבהלי - זה משהו שניתן לפתור יחסית בקלות
בפרט אם זה התחלתי ואת מודעת לכך שזה לא בסדר

יד בנות שלא מודעות שזה לא בסדר -ואז מצבן קשה יותר כי קשה להביא אותן לטיפול כול סוג
אבל את מודעת ולכן את בדרך הנכונה ועצם זה שאת פונה לבקש עזרה זה ממש כול הכבוד

בברכה
דר אדית דניאל

שלום שליו,

כדאי לפנות לרופא. אם הדימום הוא מאיבר המין - לגניקולוג,
אם הדימום מפי הטבעת לפנות לרופא משפחה והוא כבר יפנה לבדיקות וינחה אותך הלאה.
כאשר את פונה לרופא חשוב שתצייני שאת בולמית.

בהצלחה,

אם יש לך שאלות נוספות, אשמח לעזור

אני מבינה כמה לא פשוט לך לכתוב כאן,אני יודעת איך זה מרגיש שרוצים להגיד כ"כ הרבה ולא יודעים מהיכן להתחיל,אבל אני גם חושבת שדווקא כאן יש לך את המקום והבמה לכתוב הכול,בלי לצנזר,בלי לפחד מאיך שזה ישמע,ויש בכך משהו מאוד מרגיע ומנחם.
ברור לי שעוברת עלייך תקופה לא פשוטה,תקופה בה הלחץ בשיאו ואת מרגישה צורך לקבל החלטות שעד היום לא היית צריכה כ"כ להתחבט בהם,אך יחד עם זאת,ומתוך כך שהייתי עדה לכל התהליך והשינויים שעברת ועודך עוברת,אני בטוחה יותר מתמיד ביכולת שלך להתמודד גם עם הדברים האלו.
ואת יודעת,אף אחד לא ממש רודף אחרינו.עשי את הדברים בקצב שלך,ממקום שמתחשב אך ורק במה שנכון כרגע עבור עצמך,וכמו עם האוכל,לאט לאט תתחילי להיחשף ותגלי שבחיים לפעמים אנחנו נמצאים למעלה ולפעמים למטה,וזה לא אנושי לצפות להיות כל הזמן רק למעלה..לכולנו יש את התקופות שלנו,כולנו מובלים לא אחת בידי הפחד שלנו בגלל חוויות קודמות או פחד מכישלון..אבל את יודעת מה דעתי על החיים והיא שזה לא משנה באמת לאן הגעת בחיים.הצלחה ,לטעמי,היא מה היית צריך לעבור בדרך כדי להגיע לאותו מקום בו את נמצאת.ובמובן הזה,שירן,את מנצחת!

המשיכי להילחם על הדברים החשובים בחייך,זה לא תמיד יהיה קשה כ"כ..אבל אין ספק שההתחלות הן קשות יותר.המשיכי בתהליך המדהים של הבנייה שהתחלת,הרי היכן שמושקעת אנרגיה תמיד חייבת להיות תוצאה.

ואני כאן,מרגישה את הקושי,אבל בטוחה ביכולתך לעמוד בו,גם הפעם.
חיבוק,
קרן אור.

שלום קרין,

למיטב ידיעתי בית החולים רמב"ם ביחידה להפרעות אכליה מקיים גם קבוצות תמיכה או קבוצות טיפוליות. מס' הטל' של המזכירות: 04-8543143 תשאירי שם ומס' טל' ויחזרו אליך.


בהצלחה,

אפרת

גם אני מחפשת בדיוק את אותו הדבר...אז תודה..אני באמת אתקשר.

צר לי מאוד לשמוע שעברת עוד ארוע חירום.אבל אני שמחה שזה מאחורייך ושמתוך זה למדת והבנת כמה אנשים רוצים לעזור,רוצים רק שיהיה לך טוב...אני בטוחה שאת רוצה זאת גם למען עצמך,ואני יודעת שאת מתמודדת וההתמודדות לא אחת בוודאי לא קלה.אני איתך במאבק הזה ואני מקווה שתוכלי לאפשר לכל החום והאהבה סביבך לחלחל לתוכך ושמתוך כך תוכלי לאהוב קצת את עצמך.האחזי בידיים המושטות לעברך הן ממשיות ואמיתיות יותר ,מאשר כל הכזבים והאשליות שה"א מנסה "למכור" לך.אני יודעת שאת יכולה,האמיני בכך!

חיבוק ותקווה לימים טובים וקלים יותר,
קרן אור

לקרן אור אהובתי!!!
מה שלומך????
איך את מרגישה????
כ"כ כייף לקרוא את ההודעה שלך את כל החום התמיכה והאמונה שלך בי. אני גאה בך!
ודווקא הפעם- האשליות והקולות האנוריקטיים הם לא אלו שהצליחו להפיל אותי , אני מרגישה שעבר עלי תקופה מוזרה שמצד אחד היתי רחוקה מה'א כלומר הקולות לא דיברו אלי בכלל... ומצד שני מרוב שהיא חלק ממני אני לא חשה אותה...
כל מה שעבר עלי היה חלום רע ו מוזר, כשהתעוררתי בטיפול נמרץ היה נדמה לי שנפלתי מהענן לא הבנתי איפה אני (כשהגעתי למיון הרגשתי סבבה,הגעתי לבית חולים באוטו עם הורי ואת זה אני זוכרת מעולה גם את ההמתנה ואת הבדיקות דם אני זוכרת אפילו זוכרת שפגשתי את המורה שלי מכיתה י ורק לאחר פרוצידורה שביצעו בי פתאום חלה החמרה ואז איבדתי הכרה) ניזנתי בזונדה ולא בגלל שלא רציתי לאכול השיקולים היו רפואים יותר מאשר נפשיים, לכן גם לאחר מיכן לא הועברתי" לאגף סגור" (כמו שפיחדתי) בסופו של דבר! אבל אין ספק שבלי הא לא' היתי מגיעה למצב הזה.. .אבל יחד עם זה לא הא' היא זו שגרמה לכך...הסבירו לי שזה תכונות אופי של גוף והתגובה שלו במצבים לא רגילים כמו במצבי סטרס. והגוף שלי במיילא הוא חלש ולכן התגובה החיסונית היתה כה מהירה וחריפה.
שולחת לך נשיקות והמשך ערב טוב:-)
אוהבת
נטע

צר לי שלא הייתי כאן כמה ימים,היו לי ימים מעט עמוסים...
בכול אופן,איך את מרגישה היום??איך היה לך לחזור למרפאה,ומה אומרים שם על מצבך??

עדכני,
קרן אור.

הי קרן אור שלי!
מה שלומך?
תודה על ההתענינות...אני בסדר מרגישה משוחררת.
היה מאד מועיל בטיפול...קיבלתי הרבה כוח. במיוחד נהנתי לחזור לראות את כולם הם קיבלו אותי מאד יפה...אפילו הקירות חיכו לי עם בלונים:-)
אני מקווה שהימים העמוסים שלך הם רק מסיבות טובות.
אני הולכת ומשתפרת. הבדיקות דם במגמת שיפור אבל יש עדיין צורך באיזון..
אוהבתותך שיהיה שבת שלום וסוף שבוע כיייייייף.
אוהבת
נטע

שמחה לשמוע על מגמת שיפור,ומחזיקה לך אצבעות שמגמה זאת תמשך.
המשיכי לעדכן ולכתוב,אני איתך,
שיהיה שבוע מקסים,
קרן אור.

קרן אור המדהימה!!!
שבוע טוב.מה שלומך???? אבל באמת איך את מרגישה?
בדיוק שבת שעברה מאז שכתבתי את ההודעה הקודמת שלי.ומאז עברו הרבה מאד דברים. אני גאה בעצמי על ההחלטות החדשות שקיבלתי ואכן התקדמתי הרבה השבוע גם מבחינת המשקל כבר התקדמתי המון עד כדי כך שאני לא יכולה ללבוש את הבגדים שלי מלפני שלוש חודשיים!!!! כן זה אמיתי...אם זה עצוב או משמח לא אני לא יודעת כי קשה לי מצד אחד לעזוב את הבגדים שלי אבל מצד שני זה כייף לי לראות את ההתקדמות שלי במוחשי.!אז השבוע נסענו לירושלים לקניון ממילא (ליד העיר העתיקה) ולמלחה בשביל לקנות בגדים ,הרגשתי שזה ארוע מעורבב רגשות משמח ומאכזב ביחד אבל בסוף יצאתי מרוצה כי ההורים שלי עשו לי את זה כל כך כייף ומשעשע.את הבגדים הישנים שלי שהם די חדשים כבר ארזנו והעפנו מהבית ועל הקרטון כתבתי -"זכרונם לברכה".... אחר כך אבא שלי אמר אולי צריך לעשות תיקון ולכתוב "זכרונם לקללה"....חחח
וזהו , בינתיים כמעט כל בוקר אני אצל סבתי והיא ממשיכה לעשות לי בי'צפר תעסוקתי:-)
ויש לי תור לאבחון מקצועי של ביטוח לאומי ותור לעו"ס. לאחרונה פתאום נהיה לי קשר עם הע"וס של ביטוח לאומי ולא תאמיני היא באה אלי לבית חולים!!!!
זהו, אני עכשיו בשלב רגיעה כזה שאני חושבת ברצינות על המשך החיים שלי. . .ולגבי הקיץ יש לי כבר תוכניות -אני נוסעת לגל ולכן יש לי גם מוטיבציה גבוהה להתגבר לחלוטין.
וגם אני רוצה ללמוד כי זה חשוב לי , עד שנה שעברה חרשתי וטחנתי לימודים ואהבתי את זה. אני לא אכחיש שאני גאון במתמטיקה הוצאתי 100 ב 5 יחידות . אבל בחיים אני ממש לא מתקרבת להיות 100 וגם לא חמישים אז לפחות עם המתמטיקה שלי אני רוצה לעשות משהו.... אז מה את מציעה לי???? דרך אגב גם בביולוגיה וכימיה אני טובה. רק לא בחיייייייים....
אוהבת וחושבת עלייך
נטע

נשמע שעם כל הקושי,את עושה צעדים מאוד משמעותיים ובריאים.וזה ראוי להערכה!
נשמע גם שהיום יותר מתמיד את מוכנה לצאת לדרך חדשה וזה כולל זוגיות ולימודים.לגביי הלימודים-אני חושבת שאם יש מקצוע שאת נהנית ללמוד,לכי תלמדי אותו.מגוון האפשרויות של עיסוק בתחומי המדעים הוא רחב טווח,ואני בטוחה שאחרי הלימודים ותוך כדי חשיפה שלך למגוון המקצועות, ודאי תמצאי תחום שיותר קרוב אלייך ותרגישי שכיף לך לעבוד בו.
שמחה לשמוע על הידוק היחסים בינך לבין גל,ובטוחה שהחופשה איתו,כרגיל,תעשה לך רק טוב!

תמשיכי לעדכן,
קרן אור.

שמחה מאוד למצוא אותך כאן שוב,בבית המופלא הזה שהיית עדה לכל שלבי הקמתו.ושאת מוצאת בו מקום לחזור.
יקרה,מותר לנו לעיתים לנוח,להרפות(להבדיל מלוותר..),כדי לצבור כוחות להמשיך.לא קלה היא דרכנו,כדברי המשורר,אבל יחד עם זאת,אני בטוחה ביכולתנו לשרוד גם את התקופות הפחות פשוטות,שעם כל הכאב וזה שלעיתים לא יכולים לראות זאת,הם אלו שבנו אותנו, והאמיני לי רק לטוב.
אז קחי נשימה עמוקה,נוחי מעט,השעני כשצריך (על מי שבאמת נמצא וכאן כדי להשאר),והמשיכי.כי האור נמצא שם ואני מאמינה שלא הגענו עד לכאן כדי לוותר.אפשר שנוכל לחיות אחרת.
במובן הזה את הרי יודעת שאני לא ממש שונה ממך.

חג פורים שמח,ואולי צריך לאחל לנו שדווקא מהיום נדע להוריד את המסיכות בפני החשובים לנו,
ונבין שאנחנו מספיקות כמו שאנחנו.או כפי שהגדרת זאת עוד מזמן:"פשוט אני".פשוט,ונכון.

חיבוק גדול!
קרן אור.

מה שלומך?! איך את מרגישה?
קודם כל ברור שאני זוכרת אותך, אני לא יודעת עם את זוכרת אותי אבל אני כן זוכרת אותך- בהתחלה הופתעתי קצת כי הכינויים שלנו די דומים וזה עורר בי הרגשה קצת מוזרה אח"כ אני זוכרת אותך כמישהי כמו כולנו כאן שנתמכת ותומכת, אני זוכרת אותך כמישהי שמרגישים את החמימות בתגובות שלה אני זוכרת אותך כמישהי שלמרות שלא תמיד ברור לי מה סיפור חייה ברור לי שהיא נמצאת במקום הנכון,
אז שיהיה לך חג שמח ושבמקרה שלנו באמת יקיים "ונהפוכו"
שנדע להרגיש שאנחנו מספיקות כאנחנו ושאין צורך בשום דבר נוסף
תקווה

הי תקווה לבנה ותקווה היקרות.
מה שלומכן?
תקווה לבנה- לא היית פה המון זמן.איך את מרגישה?
אני גם כן זוכרת אותך ולא יודעת אם את זוכרת אותי....
תקווה- איך היה אצל הרופא נשים?לא שוכחת אותך.... חושבת עלייך.איך בצבא ככה?
חג פורים שמח:-)
אוהבת נטע

בנות יקרות,
צר לי על השעה, בעיקר בפני עצמי...
קרן אור היקרה- דברייך, אמן שנדע להוריד את המסיכות בפני הקרובים אלינו, מאמינה שאני כבר עושה זאת אגב, לאט לאט מצליחה להסיר מעלי את ההגנות ומאמינה אמונה מוחלטת, פשוט כך, ועדיין אני פשוט אני, ועם זאת יודעת כמה לא פשוט, אך כבר לא מנסה לשנות זאת, ולמרות כל ההסתייגויות שעולות לא פעם, לקבל את החיים שפשוטם, לא קל לומר ולא קל לבצע, כמובן עבודה יומיומית ואף ממש רגעית.

תקווה ונטע היקרות-
אני בסדר, מאמינה שתמיד במקום יותר טוב מהמקום הקודם שהייתי בו, מאמינה שאצלי זה תמיד יהיה ככה, תמיד אהיה במקום יותר טוב מהעבר שקדם להיום, אם כי לא תמיד מרגישה זאת.
במקרה שלי אין לאן לחזור אחורה, תמיד קדימה, אסור לי בהחלט לחזור אחורה, ה"אחורנית" אצלי מאוד מסוכן, ועל כן משאירה את עצמי באיזשו מקום שנותנת לעצמי לא פעם להתנדנד, אך עדיין באותו המקום, לא חוזרת אחורנית..רק קדימה, למרות הקושי, מקווה שתוכלי להבין....
לא תמיד קל, אבל בהחלט לא חוזרת אחורנית, זה לא משהו אפשרי בכלל עבורי.

ומה שלומכן אתן? אשמח לשמוע..
נטע, איך את? ותקווה יקרה, האם את כבר בטיפול? איך את מרגישה?

חיבוק ענק לשלושתכן, יקרות!!
ומקווה שאתן במיטותכן כבר, ישנות וצוברות אנרגיה למחר..
ואמן שיהיה לנו יום פחות סוער, בשמיים ומכל הבחינות.

שלכן באהבה ואיחולי לילה טוב,
תקווה לבנה.

אני רוצה לומר לך שאני יודעת כמה להוריד את המסיכות הוא לא מעשה קל,ובייחוד שכל החיים המסיכות האלו שירתו והיוו את חומות ההגנה שלנו.ולכן אני מעריכה מאוד את יכולתך לעשות זאת.גם כשברור לי שלא קל לך,גם כשלעיתים פשוט רוצים לוותר ולהניח את כלי המלחמה בצד.את ממשיכה ומההיכרות איתך בשנתיים האחרונות אני יכולה לומר לך שלא אחת אני מוצאת את עצמי נפעמת לנוכח הכוחות והאמונה איתם את ממשיכה.ואני יודעת שלא היית רוצה בהם,שהיית מוותרת עליהם,אבל יחד עם זאת,כוחות מתגלים לנו רק במצבים משבר.אני יודעת שאת מסוגלת להם.ואני בטוחה ביכולתך להתקדם לכיוון השאיפות והחלומות שלך,וזה משהו שאף אחד לאיכול ולא יוכל לקחת ממך לעולם!.את צודקת,אין טעם להסתכל לעבר,כי כשמסתכלים אחורה מאוד קשה ללכת קדימה.אם יש משהו שלמדתי ממך הוא שאפשר לנצח אפילו את נסיבות החיים!
מה שאני מנסה להגיד לך הוא שאני איתך ,ושאני שולחת לך מקבץ של כוחות,שאולי לא יכולים לעזור באמת,אבל משקפים את הרצון הכנה והאמיתי להקל עלייך.
חיבוק גדול וכנה!
שלך,
קרן אור.

"לנצח את נסיבות החיים", קרן אור יקרה....את צודקת, משפט מוכר לי, אמן, אמן, אמן, שאוכל לומר עוד הרבה שנים גם שניצחתי את נסיבות החיים, עד כה ניצחתי? שואלת בחצי סימן שאלה, נוטה להאמין שכן...כמובן, הרי ברור, אבל לפעמים את יודעת...הראייה המשובשת, גורמת לנו לראות את ה"כאן ועכשיו" דווקא ברגעים שלא צריך להתמקד בכך...כי ה"כאן ועכשיו" שלי לא תמיד מעיד על התמונה כללית.
קיבלתי כוחות רבים מתגובתך, ממילותייך, את הרי יודעת אני קוראת בשקיקה כל מילה ומילה, נותנת להן לחלחל לתוכי.
וגם במילים יש כוחות רב, שלא תמיד ניתן להסבר...אבל אני מצאתי ים של כוחות במילים, כוחן מבחינתי הוא כמעט בלתי נגמר, משום שזה כמעט הדבר שהכי עובד אצלי אפילו ברגעים הזוועתיים שרק יש רצון לחפור בחול ולהטמין את ראשי, שם המילים מצליחות לעבוד, וזה מראה על כוחן הרב!

מצטערת על הימים העמוסים, התגעגעתי...אוטוטו זה נגמר....
חיבוק גדול אוהב ואמיתי
שלך
תקווה לבנה

אז עכשיו כשהלחץ כבר מאחורייך,ואחרי שהטענת מעט את המצברים(...),כבר אין תירוצים...חחח..
אני שמחה שאת שואבת ממילותיי כוחות,אמונה וחום,כי אלו הן כוונותי ואני שמחה שזה מצליח לעבור אלייך באופן ובצורה שהייתי רוצה.
אין ספק שבמצבי משבר אנחנו מתנהלים בכאן ועכשיו ולא פנויים לראות את התמונה הכללית,ואולי גם האמונה מעט קטנה,הרצון הופך למעט לא ברור יחד עם העייפות, משחקים כאן תפקיד.אבל אם יש משהו שאני מעריכה אצלך זה את היכולת לקום מיד אחרי ולהזכר למה .אני תמיד אומרת שאין כוח יותר חזק מכוח הרצון(אפילו לא טעם השנאה העצמית,שמנסה להדחף ולעיתים מצליחה..),וזה משהו שלאף אחד אין יכולת לקחת מאיתנו.אני מתייחסת לכל התפאורה מסביב כרעשי רקע.לפעמים חזקים יותר ולפעמים פחות .אבל אם תחשבי על זה,הם לא באמת קיימים,הם לא אלו שמשפיעים עלינו כמו הכוחות המנוגדים בתוכנו..שם צריכה להתבצע עיקר העבודה.
מאחלת לך,ולי,שנוכל תמיד לזכור למה,שנביט לתוך נפשנו ונקשיב למה שהיא רוצה לומר לנו,ושמתוך כך נשאב תמיד את האמונה והכוח לעבור יום ועוד יום,ולנצח גם את נסיבות החיים.
אני בטוחה שזה אפשרי,
חיבוק חזרה,
קרן אור.

הי תקווה לבנה !
מה שלומך?
כייף לשמוע ממך...מה שלומך יקרה?
אך החיים?איזה שלב את בחיים? סורי שאני לא זוכרת...
אני בשלב סימן שאלה לא בתיכון ולא בצבא.בדיוק ככה תקועה בין לבין...בינתיים נידודי בית חולים ביקורות טיפולים מעקבים...ומקווה כבר לסיים ולהתחיל שנה הבאה שנה חדשה ויפה.
באשפוז האחרון שלי התברר שאני סובלת מבעיה בכליה ולכן כל המצב שלי התדרדר דרסטי אז הכל הפך לכואב עוד יותר אבל אני מנסה להתגבר ,
מבחינת הטיפול-אני די הרבה זמן לא הלכתי למטפלים שלי פשוט כי היתי בבית חולים.אבל לקראת סוף האשפוז קיבלתי טיפול קצר מהמטפלים שהגיעו לבקר :-) ובנוסף- קיבלתי טיפול על ידי עובד סוציאלי דרך הבי"ח.
את גם לא ישנה בלילה? הכל בסדר אצלך?
המשך יומטוב
אוהבת
נטע

נטע יקרה,
איך עבר היום? איך את מרגישה?
לגביי שאלתך, אני אכן לא ישנה בלילה, מתקשה מאוד..מרגישה כעת את כל העייפות הזו, ומתפללת להרדם הלילה....כי אני יודעת שהיום הגוף שלי מאוד עייף פיזית, ואני חייבת לאפשר לו את המנוחה הזו, החלטתי הפעם שגם אם לא ארדם, לא אזיז את עצמי מהמיטה...לא אכתוב ולא כלום, פשוט אשאר במיטה.
מצטערת לשמוע על מה שעברת בתקופה האחרונה, מקווה שכעת את בהתאוששות, שמחה לדעת שהייתה חזרה למטפלים, ואף מרגישה ממך איזו הקלה בעיניין...אני צודקת? מדהים שהצליחו להקל עלייך, שמחה לדעת ואיזה יופי שאת מאפשרת לעצמך!!
בריאות בריאות בריאות, כמה זה חשוב...אסור לנו לפגוע בעצמנו יותר, זכרי, אנו משלמות את המחיר אחה"כ, ולפעמים הוא כואב מדי וקשה מדי..
צר לי להגיד לך שאין לי ממש תיאור של תקופה כעת..בעיקר עמוסה ומעייפת
וכעת אני באמת אפרוש למיטה, כמו שהבטחתי.

מאחלת לך שינה נעימה ושקטה,
ומחר יום טוב ורגוע.

תקווה לבנה

הי יקרה!
שמחה לשמוע ממך ועוד יותר שמחה שאת במיטה...כולי תקווה שאת חורפת ושקועה בחלום התשיעי..
איך עבר עלי היום, בסדר גמור! ואיך עבר אצלך? אני שמחה וכן,בהחלט מרגישה הקלה , מכל הבחינות! מחר אני הולכת לטיפול!
אני מבינה שאת ב"שום תקופה"....העיקר שטוב לך ותקחי את הזמן שלך להחלים...
כמה שנים את נאבקת? ואו אני לא מאמינה שאני כבר 3 שנים כמעט במערבולת הזו!!!
מחר אני הולכת לטיפול! ווווי ואני מרגישה מוווווווווזר...מרגישה שמחר אתחיל דף חדש.כאילו מחר זה יום חתונתי:-) חחח כי אני יודעת שמחכים לי כבר הרבה זמן שאחזור...
אני ממש רוצה להתחיל חיים חדשים, אני שבעה מכל הקולות האנוריקטים ומהחיים האלו מההרעבה העצמית והנפשית . אני רוצה חיים חדשים ובריאים רוצה לחיות בבית שלי עד 120 בריאה ושמחה כמו שנבראתי....
היום זו אני שפותחת בהודעה את היום וסוגרת את אתמול.
אז מאחלת לך ולכוווווולם חלומות פז
ו----בוקר טוב!
אוהבת
נטע

וכמובן שאני זוכרת את שתיכן!!!! איזו שאלה בכלל....

ראשית,רוצה לשלוח לך איחולי החלמה מהירה ולברך אותך על הצעד הראשוני בטיפול בעצמך.מה עם לעשות בדיקות דם ובדיקות הורמונים ולהגיע איתם לרופא??החשש שלך מובן לי,אבל את יודעת,זה שלא מדברים על משהו או מתמודדים איתו שחור ע"ג לבן,לא גורם לו לא להתקיים.את הרי יודעת בתוך תוכך שמשהו לא תקין,אל תתני למצב הזה להידרדר עוד יותר.
בשורות האחרונות שלך אני שומעת את הקולות האנורקטיים עולים שוב,ואני חושבת שאם כבר מדברים על כנות עם עצמך,כדאי לפנות לטיפול.אני חושבת שדחית את זה מספיק,תהינה הסיבות מוצדקות ככל שתהינה,בריאותך קודמת לכל.
נשמע גם שהסיבה לאמנוראה שלך נעוץ בתת משקל שלך,זאת הדרך של הגוף שלנו לאותת לנו שכמה שננסה להתכחש לזה,הגוף משקף לנו את מה שהראש מסרב לקלוט.אבל את זה את כבר יודעת,נכון??

מה עם טיפול?????????

קרן אור.