פורום הפרעות אכילה - תמיכה - יש לך שאלה?

היי נטע,

כמה אני שמחה לשמוע,נראה שאת בדרך הנכונה.כל הכבוד!
תעשי חיים עם גל! ותמסרי לו ד"ש ממני.
נשיקות,
קרן אור.

מה שלומך בימים אלו? אני בטוחה שאלה לא ימים פשוטים עבוריך ושהם עוברים עליך במתח נפשי ופיזי לא פשוט..
אני שמעתי על מרפאת הנוטרים ברעננה ומתוך ההבנה שלי המקום הוא מקום טוב לטיפול, אישית לא טופלתי שם כי הפנו אותי אישית למקום אחר ברמת השרון בגלל הביטוח שהיה לי מקופת החולים, הגיל שלי וכד'
אבל אני בטוחה דעם כל הקושי זהו הצעד הנכון בשבילך! אני רוצה שתדעי עד כמה אני גאה בך שלקחת על עצמך את הצעד המשמעותי אל עבר ההחלמה שלך ועם כל הקושי שיהיה בדבר אין לך מה להפסיד כי שרך הטיפול את תגיעי לחייים שמגיע לך לחיות הרי עכשיו את לא בדיוק נהנהת נכון- אז אין לך מה להפסיד..
רק שתדעי שכל בנות הפורום תמיד כאן בשבילך אז נשמח לשמוע מה קורה..
תקווה

תודה רבה על מילותייך!

אני מחזיקה חזק חזק לפני שקעתי לבור עמוק.
אני לא מתכוונת לוותר. אני רוצה להיות כמו כל בנות גילי ולא כבוחרה סעודית.
יש לי התובנה שאצטרך לעלות במשקל (והרבה. הסבירו לי שבמשקל כזה מאשפזים אבל נייסו לתת צאנ'ס) אך יש בי גם את כל החששות הברורים.
אני רוצה אבל מפחדת.
מקווה שיילכו איתי בקצב איטי ובטוח.

תודה רבה רבה לך.

שרית אהובה,
מאחלת לך המון הצלחה ושתצאי מהמחלה במהרה.
את אינך לבד.איתך לאורך כל הדרך.


נ.ב,
אשמח לדבר איתך בפרטי.

אני מכירה את מרפאת הנוטרים והיא מרפאה מצוינת.נעמה הדיאטנית היתה גם הדיאטנית שלי (לא במסגרת המרפאה) והיא מאוד מקצועית,אנושית ומנוסה.
אני מבינה את החששות שיש לך לגביי הטיפול,והן טיבעיות כי זה אומר מבחינתך לתת צאנס אמיתי לחיות ולשם כך תצטרכי לוותר על "המגננות" שהפרעת האכילה שירתה.אבל אני גם חושבת שאם נותנים לך את ההזדמנות הזאת,את חייבת לקחת אותה בשתי ידיים,למען עצמך ולאפשר לצוות המקצועי ששם ללוות אותך בצעד הלא פשוט הזה.אל תשארי עם זה לבד.מגיע לך לחיות אחרת!
ואני כאן איתך,עם כל הפחדים והלבטים.
מתי את מתחילה את הטיפול??
עדכני מה איתך,
מחזיקה לך אצבעות,
קרן אור.

שומעים בדברים שכתבת עד כמה קשה לך.ואני חושבת שהתמקדות בסימפטומים היא כמעט בלתי אפשרית בלי להבין ולעבד בטיפול מה הסימפטומים האלו משרתים אצלנו.
אפשר להגמל ממשלשלים.בכמויות כאלו (שגם אני לקחתי בזמנו,אגב) זה אכן תהליך שצריך להעשות תחת ביקורת רפואית(רצוי רופא גסטרואנטרולוג) ובצורה הדרגתית.כדי להצליח בתהליך הזה צריך להבין מה המשמעות עבורך של להחזיק את האוכל בפנים ומה עומד מאחוריי התחושה הבלתי נסבלת של מלאות עד כדי התרוקנות(לרוב זאת תחושת הריקנות הנפשית..).
כפי שאת מתארת,נראה שהפרעת האכילה שלך יצאה משליטה וחשוב ,על אף התנגדותך ,לפנות למרפאה לה"א (פרטים על המרפאות ברחבי הארץ נמצאים בשימושון למעלה)שם יינתן לך כל הטיפול הכוללני שדרוש במצב הזה,כדי להחזיר לך את השמחה והאור לחיים.וכדי לדאוג שלפחות הבריאות הפיזית שלך תשמר(אני לא צריכה לציין כמה הרסניים ובלתי הפיכים הם הנזקים של שימוש כרוני במשלשלים לצד הקאות ,נכון??)
ואם זה היה פשוט כ"כ כבר היית היום במקום אחר ,נכון??
מה מפחיד אותך כ"כ בלפנות לטיפול??נשמע שאין לך מה להפסיד.

עדכני מה חשבת,
קרן אור.

תודה רבה , אני חייבת להודות שזו הפעם הראשונה שאני משתפת בצורה גלויה כל כך, ופעם ראשונה שנחשפתי לפורום, לא הייתי מודעת להם ....
קראתי את תגובתך ואכן דמעות זלגו מעיניי.... אני מודעת לכל ההשלכות אך אני פשוט לא עומדת בזה.
מיותר לציין שזה פשוט חזק ממני. בעברי טופלתי אצל פסיכיאטר שהמצב עוד היה יותר טוב, והוריי באמת ניסו לעשות הכל להוציא אותי מהתהום שנקלעתי אליו... אך גם זה כשל.....
אני כל כך פוחדת , פוחדת מהלא נודע . פוחדת מההשלכות , אם להיות כנה , אפילו יותר מההשלכות הבריאותיות.... אני חייבת להודות שאני מטבעי חזקה עם כח סבל לא קטן בלשון המעטה.
המצב קצת בעייתי כי אני יסטודנטית להשכלה מאוד גבוהה...ואני מעדיפה להישאר אלמונית... קשה לי כל כך קשה לי שמישהו יחשוף...לפעמים נדמה לי שאני הולכת ברחוב ואנשים רואים אותי ויודעים.... ואולי יש כאלה שיודעים ואני מעדיפה להתעלם, אני מרגישה שאני איבדתי את עצמי שאני לפעמים עושה דברים שמנוגדים לאופי שלי.......למרות שתמיד תמיד תמכתי בחבריי ובכלל אני מאוד אמפתית ומקבלת כל עוד זה נוגע לאחרים....
שוב תודה שאת כאן להקשיב , זה מאוד מלבב לדעת שאת באמת מנסה לעזור ןאכפת לך, כנראה שאת יודעת מאיזה מקום ומאיפה הסבל , וההרגשה המעיבה הזו מגיעה....
אני מאוד אשמח אם תוכלי אולי לתת לי טיפים קטנים להתמודד לבד, או בעזרת הוריי, או בעילום שם
להתמודד וא לשפר את מצבי....אני מרגישה שאני מאבדת הכל, ואיבדתי....שכחתי מה זה אושר אמיתי מאחורי החיוך המתפשר שמנסה לרצות את הסובבים

אלפי תודות

שומעים את הכאב והסבל שלך לצד הרצון הכנה להיות בריאה.לחיות חיים ראויים.
הלוואי והיתה לי דרך בנוסף למענה הוירטואלי שלי ושליחתו גם לשלוח לך מקבץ של כוחות ואמונה.
הלוואי ויכולתי להסביר לך כמה החיים חשובים,כמה הבריאות שלנו חשובה,וכמה אנחנו צריכים לעשות כל שביכולתנו כדי לשמר את המשאב הזה.כי בלעדיו שום תואר לא שווה,שום הנאה לא מלאה,החיים מצטמצמים לכדי מימד ספרתי.
אך יחד עם זאת דווקא בגלל מילותייך המדויקות "זה חזק ממני" ברור לי ואני בטוחה שגם לך כמה אין תחליף לטיפול מעמיק ומכיל.כזה שמאפשר לפתוח את כל הכאבים,להשיר מבט אל המציאות,ולתת למישהו להיות שם,כי זה באמת קשה מאוד לבד.אני מבינה את החשש שלך מפני תיעוד ,אבל בכול הנוגע לה"א מעל גיל 18 על כל מרפאה חלה חובת סודיות רפואית ואין הכרח דיווח למשרד הבריאות(רק במחלות פסיכיאטריות יש חובה לעדכן ולתעד,וזה לא המקרה כאן).
גילי,דווקא בגלל שאני מבינה את הקושי ,אני אשמח לחשוב יחד איתך על מסגרת שתוכל להתאים לך.

אפשר שתוכלי לחייך שוב,אפשר שתוכלי לחיות בלי מסיכות ולהבין כמה את מדהימה כפי שאת,אבל לשם כך תצטרכי לעבוד קשה,אבל אני יכולה להבטיח לך שזאת תהיה העבודה המתגמלת ביותר בחייך.
את צעירה,כל החיים לפנייך אפשר שתחיי אותם מאושרת.
אל תוותרי על עצמך,
המשיכי לכתוב,
קרן אור.

אני ממש שמחה לקבל את לבד תגובתך, ציפיתי לה מאוד:>
תודה רבה על החיזוקים הלוואי וזה לא היה וירטואלי הלוואי ויכלתי להרגיש, ופעם אחת לתת לעצמי להיות חלשה......
אני מקבלת כל מה שאת אומרת ומבינה את המשמעות, אך באמת המצב קצת מסובך... אני כרגע לא חיה בארץ לתקופה מסויימת.... ובאמת פוחדת לשתף , מלבדההורים שלי ואחותי הקטנה.
נכון ששום דבר לא שווה את הבריאות, וזה בדיוק מה שהייתי ואמרת לכל אחד ואחד, אך משום מה, זה לא עובד עם עצמי, אני כל כך פוחדת להשמין לחזור למקום ההוא.........
הלוואי והייתי שומעת על סיפורי החלמה , זה מאוד מחזק.....
אולי אוכל לדבר עם רופא פרטי דרך הטלפון...............
אני פשוט לא רואה את עצמי הולכת למקום בטוח שלא כרגע, בלתי אפשרי....

אלפי תודות , אני באמת מעריכה את עזרתך..... ואין לי כל כך מושג במה מדובר אבל את מרגישה טוב?
יש לך משהו.?

לא ידעתי שאת מתגוררת בחו"ל.האם זה לתקופה מסוימת??
אני בכול מקרה חושבת שגם בחו"ל אפשר להיעזר,נכון שזה קשה כשזאת לא שפת האם שלך,אבל אני בטוחה שוודאי תוכלי למצוא מטפלים מהקהילה.אל תשללי טיפול,לפחות תתחילי בטיפול התזונתי,או בטיפול קצר מועד (CBT)שמתמקד בכאן ועכשיו,שינוי התנהגותי,נראה לי שתוכלי להפיק המון מטיפול כזה.טיפול יכול לפחות להחזיק אותך עם הראש מעל המים.
שום 'דבר לא מסובך מידי,כשמוכנים באמת להבין שאנחנו אלו הן שעוצרות את עצמנו,מפחד.אבל אל תתני לפחד לשתק אותך.ואם דיברת על חולשה,זאת לטעמי החולשה האמיתית.לחיות בפחד מעצמך,מהחיים,ולא להגיד לעצמך :"אני עושה זאת במו ידיי,אני נכנסת לטיפול כדי לעזור לעצמי,כל מה שיקרה מהיום ואילך הוא שלי".
ואני יודעת שאולי זה יראה לך שמה אני מבינה,וכמה זה ודאי קל לי להגיד את זה,ממש לא.אני אומרת לך את אותם הדברים שאמרתי לעצמי ועדיין מזכירה לעצמי,בנסיבות אחרות,מידי יום.לאורך השנים גיליתי שאם את לא תקומי ותעשי למען עצמך,את לבד במערכה,ולא בגלל שאין סביבך אנשים אוהבים ,אלא משום שהיכולת שלהם לעזור היא מצומצמת,מתסכלת ולא הוגנת.את צריכה מישהו שתוכלי מולו להתמוטט,לאפשר לעצמך להישבר,ולדעת שזה בסדר,כי הוא לא מפחד מזה.מישהו נייטרלי שלא מונע ממקום ריגשי לחלוטין.את התנאים הללו למשפחה אין יכולת לעשות,ככל שרצונם יהיה גדול.המשפחה יכולה וצריכה לתמוך ולעודד אבל את התהליך צריך לעשות עם מישהו אובייקטיבי,בייחוד לאור החרפת מצבך ומספר השנים שהפרעת האכילה שלך נמשכת.
הלוואי והיו לי טיפים אחרים או שיכולתי לשלוח לך מקבץ של כוחות אמיתיים ולהקל עלייך,אבל לצערי אני לא יכולה.אבל זה לא אומר שלא יכול להיות שם מישהו שכן יכול.
אל תפחדי מהשינוי,אל תפחדי מהלא מוכר,עשי זאת למען עצמך.
ולגביי-אני מתמודדת עם גידול בכמה איזורים בגוף.כרגע אני "נקייה".אבל עסוקה בלצמצם שריפות שכל הטיפולים והניתוחים גרמו להם.תהליך לא פשוט,תהליך שמעורר לא אחת את כל מנגנוני ההגנה שלי,אבל אני דואגת לקום כל בוקר ולהזכיר לעצמי מה באמת חשוב,ולהתמקד במטרה הסופית.

החזיקי מעמד והמשיכי לעדכן,
אני כאן בשבילך,
קרן אור.

את צודקת במאה אחוז שאני היחידה שיכולה לעזור לעצמי,אני יודעת שהורי עשו הכל, או לפחות ניסו הכל לעשות כדי לעזור לי..... אך באמת זה פשוט בלתי אפשרי לעשות את זה כאן, מה שכן חשבתי הרבה על מה שאמרת והגעתי להחלטה אפילו אמרתי להורי שאני צריכה לשוחח איתם על משהו חשוב..
אני מגיעה ארצה לא עוד הרבה זמן לתקופה מסויימת. אני פשוט לומדת בחול.... זו הסיבה..
ואולי ישנה אפשרות שאני אגש לטיפול קצר כמו שהמלצת, אך כמה זמן משך הטיפול הזה, ואיך הוא עובד? האם ישנם ראיות להצלחתו?
חשבתי על זה אולי תוכלי לתת לי טלפון של גאסטרואונקולוג שיוכל לעזור לי באופן פרטי וחשאיל ובמקביל דיאטיקנית.... משקלי די תקין ...גובהי הוא כ 1.67, ומשקלי נע בין 51 ל54.... אני אף רוצה לרדת או לחטב יותר.... אולי לא לרדת אבל בטוח לא לעלות ואני מאמינה שעם תזונה נכונה בשילוב עם ספורט ניתן לשמר את המשקל... אך הבעיה שאני פוחדת מהתוצאות לכן אשמח לעשות זאת בשיתוף של הרופא והדיטיקנית שאוכל להבטיח עבודה נכונה ובטוחה...
אני נשמעת ילדה קטנה וטיפשה , אבל אני באמת נרתעת , נרתעת מלחזור לשם, למרות שההיגיון והשכל הישר אומרים שזה עדיף.... המח לא נותן לי.....
אני אשמח שתגידי לי מה את חושבת על הרעיון, אני באמת נחושה , נחושה בדעתי להצליח , אני מאז ומתמיד דגלתי בבריאות ותמיד שמרתי עליה... אני לא מעשנת לא שותה, השתדלתי לאכול בריא עד שהגיעה המחלה הארורה, והאוכל פשוט הפך לחברי הטוב , או לאוייבי הגדול ביותר....
תודה שאת כאן בשבילי זה באמת ממלא ומותיר אותי עם הרגשה באמת טובה..

אני מעריכה את כחותייך ומאמצייך לעזור, במיוחד שאת בעצמך לא קל לך ואת צריכה לעזור כוחות להילחם בעצמך, מורידה בפנייך את הכובע. אני יודעת כמה שזה קשה , גם אני תמיד דאגתי לכולם אך משום מה לא לעצמי...
אני עוד יותר שמחה לשמוע שקרה לך נס.... יש אלוקים... ואין לך כלום!!!! זה באמת מפחיד כל הכבוד לך אני חושבת שהרצון והאמונה והנפש מחזקים את גופינו...

המון חיבוקים ותודה על התמיכה

קודם כל נחישות ורצון הם חשובים,ואולי הכי חשובים,כדי להחלים.ולכן חשוב לנצל את התקופה הזאת שהכוחות שלך בשיאם ולפנות לטיפול.טיפול קצר המועד,כפי שמרמז שמו,הוא עד 30 טיפולים וקצוב בזמן.בזמן הזה מלמדים אותך להציב מטרות ולהגיע לתוצאות.עיקר האחריות עלייך,ויש הרבה מטלות "ושיעורי בית".אך יש בזה גם הרבה מן המעודד כי לא משנה מה העבר שלך או למה הגעת לאן שהגעת,אלא הכאן ועכשיו ואיך משפרים ומטפלים בו,כשאת שולטת לגמריי בתוצאות.טיפול זה נמצא יעיל בבולימיה יותר מאנורקסיה,אבל אם תשאלי אותי,זה לא משנה לאיזה טיפול תחליטי ללכת כל עוד שלא תשארי בלי טיפול,ולהפסיד אין לך ,כפי שאת מתארת זאת.
לגביי גסטרו-אני מכירה המון רופאים מהארץ אבל לא מחו"ל.לכמה זמן את מגיעה ומתי??אם תרצי,אשמח לתת לך כמה שמות אבל בבקשה תשאירי לי את כתובת המייל שלך ואכתוב לך.
חייבת לציין,שאת ממש לא נשמעת קטנה וטיפשה,אלא מישהי שזקוקה כרגע לתמיכה,קבלה ועזרה.ואני יותר מאשמח לספק לך אותם.

המשיכי לכתוב ולעדכן,
קרן אור.

נשמע מצויין ויעיל... אני באמת רוצה ללכת על זה..... ואת צודקת ב100 אחוז, אין לי מה להפסיד..
גם אם לא הטחפול הקצר, אני אעבוד עם הרופא והדיאטיקניתו כמובן עצמי , צופה בעות וקשיים.
אך אני מנסה לראות את עצמי כבר בסיטואציה, מה אני עושה , איך אני נלחמת ובל נשכח את התמונה שאחרי......
וכן כן אני רוצה רק רופא בארץ....אני מגיעה באמצע ינואר או בסוף זה לא סגור עדיין.
תודה מקרב לב

שמחה לשמוע.מבטיחה להיות איתך אם וכאשר יתעוררו קשיים,אבל הכי חשוב זה קודם כל להתחיל ויחד נתמודד עם ומה שיהיה.
עדכני אותי לגביי הרופא כשאת רוצה בכך אתן לך שמות.
מאחלת לך שנה אזרחית טובה יותר מקודמתה,
קרן אור.

מטרת הפורום הזה,כשמו,הוא תמיכה בכל סוגי הפרעות האכילה הקיימות ובשלבים השונים על סקלת ההתמודדות והטיפול של כל אחד מהגולשים.יש כאלו שרק בתחילת הדרך ועדיין מהססים לפנות לעזרה וכאן מקבלים את הכוחות לעשות זאת,יש כאלו שנמצאים אחרי אשפוז ונעזרים כדי להמשיך ולאפשר את השינוי גם במסגרת הביתית,ויש גם כאלו שהמחלה היתה כל עולמם למשך שנים והיום הם בריאים.אבל עיקר הפורום הוא סביב הקולות הבריאים עם כל האמביולנטיות שקיימת לגביי הנושא של ההחלמה אצל כולנו.
ואחרי ההקדמה הארוכה הזאת,רוצה לספר קצת על עצמך??
גם לכתוב כאן זה צעד,פתיחת דלת לקבלת עזרה ותמיכה.
נשמח אם תשמיעי כאן גם את קולך.אפשרי לעצמך להיות.
קרן אור.

אני חייבת להגיד לך שלא רק שאת גאה בעצמך(ובצדק,הרווחת זאת ביושר ומאמץ עילאי!) אלא גם אני גאה בך מאוד.
אני שמחה לשמוע שאת כבר לא מרגישה צורך להיות כל הזמן בשליטה ומאפשרת לעצמך מתוך כך כן לחוות ולהנות,על אף הקושי.
לגביי הפסיכומטרי-אני בטוחה שיש בך כוחות עצומים והפסיכומטרי לא יהיה המדד המספרי לכך.אבל יחד עם זאת אני בטוחה שתעברי אותו בהצלחה,ואני כמובן אמשיך להחזיק לך אצבעות.

תודה על האיחולים,אני מקווה שהם יגיעו לאוזניים הנכונות,ואני מצידי אמשיך לעשות הכול כדי שזה יקרה!

שלך,
קרן אור.

אני מבינה את הדאגה והרצון לעזור לבעלך.לפי מה שאת מתארת אכן יש לו הפרעת אכילה,וההגדרה המדויקת היא לא ממש חשובה כרגע.
אכילה ריגשית-לילית,היא הפרעת אכילה שהיום מוכרת ונפוצה יותר ויש היום הרבה חומר באינטרנט כמו גם מודעות ואופציות טיפוליות טובות מאוד.
המקום לטיפול הוא במרפאה לה"א,יש בשימושון פרטים על מרפאות כאלו,בהתאם למקום מגוריכם ולמסגרת שאתם מחפשים(פרטית או ציבורית).
אבל כדי שהטיפול יצליח התנאי הראשוני הוא קודם כל להביא אותו למצב שהוא מכיר בבעיה,כי ללא הכרה בבעיה קשה לגייס כוחות להתמודדות עמה.יכול להיות שהאופציה הנכונה כרגע,לאור הכחשתו ,היא לבקש ממנו לבוא איתך לפגישה ייעוץ לא מחייבת(אפילו אצל דיאטנית שמתמחה בה"א ואולי כך תצליח לדבר אל ליבו) ,באמתלא של להרגיע אותך תוך כדי הבטחה שאם יגידו שהכול תקין את תפסיקי לנדנד לו בנושא אבל אם לא ,שתשקלו ביחד טיפול מתאים.אני מאמינה שאם, כפי שאת מתארת,הוא סובל מזה בתוך תוכו,הוא יסכים לכך.
עדכני מה חשבת,
בהצלחה,
קרן אור.

ברור לי שכל התהליך הזה הוא לא קל,שהרי אם הוא היה כזה כבר ממזמן היינו מצליחות לצאת ממנו,אבל נשמע שאת עושה עם עצמך עבודה חשובה ונכונה.תני אמון בצוות שמטפל בך,הוא שם בדיוק בשביל הרגעים האלו שהכול קשה,וזה המקום לדבר על התחושות האלו.
אין ספק שהשינוי התפיסתי-מחשבתי ,ולא התזונתי,הוא הקשה ביותר.אבל אני מבטיחה לך שגם אותו, עם התמדה ונחישות, את תצליחי לעבור.
ואת לא לבד-יש לך את הורייך,גל ,החברות,הצוות המרפאתי.
ואותי.
תרגישי בנוח להשען כשאת מרגישה צורך בכך.אני כאן בדיוק בשביל זה.
חיבוק גדול!
קרן אור.

האם את אותה שירה שכתבה כאן בעבר,בראשיתו של הפורום??

במשפט כ"כ קצר הצלחת להעביר אליי,ואני בטוחה שגם לשאר גולשי הפורום,כ"כ הרבה כאב..ולי איכפת,וזה כבר בן אדם אחד!
אני כאן יקרה,אשמח לשמוע יותר מה קורה איתך.
בנתיים שולחת לך חיבוק גדול!
קרן אור.

שירה יקרה.
מרגיש שמשהו "אוכל אותך".. שתדעי שגם לי אכפת ושאני כאן. ונראה לי שלא רק אני אשמח לשמוע מה עובר עלייך, להקשיב ולתמוך כמה שצריך.
אני יודעת שלפעמים במצבים רגשיים מאוד נדמה שאין שם אף אחד.
אבל יש. יש אנשים שחשוב להם לשמוע ושמבינים מה עובר עלייך.
אני אישית תמיד אשמח להקשיב לכל מה שיש לך להגיד...
מקווה לשמוע ממך בקרוב.
נסי לשמור על פרופרציות ולזכור גם ברגעים יותר קשים שיש מי שמחכה לשמוע איך עבר עלייך היום.
גם אם זה לא תמיד מורגש.
נשיקות וחיבוק חם ועוטף,
לונה.

מקווה שאתן בסדר.. מחמם את הלב לדעת שאתן כאן...

אני כאן תמיד בשבילך,תמיד.
תרגישי חופשי לקחת לעצמך את המקום הזה.את עושה בו שימוש חיוני.
חיבוק,
קרן אור.

אני לא מאמינה- אין גידולים יותר!!!! (:
כמה שזה מדהים!!!
אני גאה בך- כי יש לי הרגשה כלכך גדולה שאת גרמת לזה לקרות. שאת בכוחות הענקיים שלך עשית צעד נוסף אל עבר הבריאות.
את מדהימה! אין לי מילים....
אני חולקת איתך קצת בריאות אם תרשי לי- אני כבר חודש וקצת לא מעשנת. ובמקום להיות יותר קשה, מיום ליום זה נהיה קל בצורה יותר מגוכחת.
זה חופש במובן נוסף. התקדמות ענקית.
לאחרונה האוכל קצת תפס אותי.
אבל אני אצליח להתגבר גם עליו.
הכל הכל הכל הכל הוא בראש והוא בידיים שלי.
והפסקת העישון הוכיחה לי את זה. לפעמים לא צריך כח רצון או פיזי כלכך גדול. רק אינטליגנציה ופענוח צורת החשיבה הלעיתים מעוותת שלנו... ורק ההבנה של איך הראש שלנו עובד- עושה הכל יותר קל.
גורמת לדברים להתגמד. הדברים הם מה שאנחנו עושים אותם.
אם נחליט שמשהו קשה- כך הוא יהיה. ואם נחליט שהוא האופציה הכי קלה- נופתע לגלות שאולי הוא אכן כזה.

התקופה האחרונה גרמה לי להבין... שאולי אני אדם הרבה יותר עוצמתי ממה שחשבתי.
אולי יש לי כח הרבה יותר גדול ממה שחשבתי. ולהרגשה הזו- של הערכה עצמית- אין תחליף בכל העולם כולו!!!

את לא מבינה כמה אני אוהבת אותך קרן של אור יפה ואהובה.
אני מאחלת לך שרק תהיי בריאה ומאושרת- ותעריכי את עצמך! את פשוט מלאך מלאך מלאך ולב אחד ענק שאני לא מבינה איך את מצליחה להכיל...

תמיד תמיד כאן בשבילך,
לונה.

אני חייבת לומר לך שאני מעריכה מאוד את הדרך שאת עושה.ונכון,כל דפוסי החשיבה שלנו הם אלו שאחראים על הכול.ואם יודעים באומץ להסתכל לתוך עצמנו ולברר באופן כנה מה הסימפטומים שלנו באים להראות לנו וללמד אותנו ,אז שם נעוץ הפתרון.(על זה נשענת הפסיכולוגיה,בביאור והבהרת הדפוסים שסיגלנו לעצמנו במשך השנים כחלק מהעבר שלנו).זה לא מבטל את הקושי,אבל עושה אותו בהחלט נסבל ותורם להבנה שאנחנו לעיתים המכשול הכי גדול של עצמנו.וכשמבינים שאף אחד לא באמת רודף אחרינו,שהרבה בידיים שלנו ,אז הכול נעשה ברור יותר.
ויש לך בהחלט על מה להעריך את עצמך! על הנחישות,ההתמדה,הרצון והכנות העצמית.
יקרה,אני תמיד האמנתי בך,אני חושבת שדיברנו על זה הרבה במיילים...ואני שמחה שהיום את מסוגלת להאמין בעצמך.
מיותר לציין,שאני מאוד שמחה שאת רואה בי חלק משמעותי בשינוי הזה.תבורכי,יקרה.
ותודה על המילים החמות שכתבת לי.
המשיכי לעדכן!
שלך,
קרן אור.

מה שלומך? קצת קשה להגיב על המילים המעטות כ"כ ששחלת כי אנו בעצם לא מכיורת בכלל..
אבל מאוד חשוב לי להגיד שהגעת למקום הנכון- פה כולן תומכות בכולן, זהו החלל שבו את יכולה בחופשיות לספר מה עובר עליך (כל הקשיים, השמחות...)ולקבל תמיכה ועידוד בכל פעם מחדש.
כדי שנוכל לעזור לך קצת יותר פשוט נצטרך לדעת עליך קצת יותר פרטים לדוגמא: מה קרה/ קורה? ואיפה היית בטיפול ?(אם היית בכלל..)
בכל אופן זהו המקום בשבילך- אנחנו תמיד כאן,

תקווה

אני ממש מבינה אותך.
גם אני תמיד הייתי רזה ואיכשהו הפכתי לסוג של אכלנית כפייתית ועליתי משהו כמו 10 קילו אם לא יותר. לא בא לי לפרט פה יותר מדי.. מה שכן, כרגע נראה שאני דיי מצאתי את הפתרון עבורי להתגבר על זה. אני אשמח לשתף אותך ולנסות לעזור לך. אם תרצי ליצור קשר וכך אולי נתמוך אחת בשנייה, אני אשמח. יש לך מייל או משהו?
אגב, בת כמה את? (אני 20)


חג שמח!

מה כבר פורים?

מה הקשר פורים??? איפה את חיה? אורים=אור אור=נרות של נרות... נרות=של חנוכה שמדליקים חנוכיה. לא למדת בגן על מועדי ישראל? תהי בריאה חמודה:-)תרגישי טוב. את בסדר? אוהבתותך

אני עומדת לחטוף התקף חרדה מהדבר המטומטם שכתבתי
או שאני מסטולה מהחיים או שהחינוךהיהודי היפה שקיבלתי לא עבר טוב

חחחחחחחחח אני עדיין שפוכה בונא זה היה דפוק
איזה חודש אנחנו? אני כזה.. "וואי.. השנה עוברת לי מהר אנלא שמה לב" חחחחחחח
אני אזכור את זה למשך זמן מה ..

XD חג אורים שמיח חח חג אורים חחחח עוד לא היה קריסמס חחח אני משתנה מדקה לדקה
זה העיר אותי כןן

בואנה לא הית בטקס הדלקת חנוכיה או משו??? אני הייתי דווקא פעם אחת היה ממש סבבה. תתעוררי ילדה איפה את ספוגה? בסופגניה???? כבר אכלת סופגניה ?חג שמחחחחח. מה את עושה בחג ?

מי אוכל סופגניה? זה קמח! כשהיו נותנים לנו סופגניה בביצפר הייתי מלקקת את האבקה ולא רוצה יותר.כי היתי יודעת מה טוב בשבילי אינטואיטיבית!
מה אני עושה בחג. מה שאני עושה בשאר השנה.! רובצת בבית מול מחשב או טלויזיה. מה את עושה בחג? אני לא מסורתית משהו, האמת שלפני כמה זמן אפילו התנצרתי, סתם כדאי לדעת איך זה [משעמם], אז.. זוהו
מה א ת עושה??
חג שמייחחח
אני פורים אני פורים שמח ומבדח
הלא רק פעם בשנה אבוא להתארח
להלהלה אפצ'י להלהלהלה אפצ'י
ללהלהלהל אפצ'י להלהלהלה -

לה.
(:

הי 111111111111111
ערב טוב.
מה שלומך?אולי תגלי לנו כבר מה השם שלך או לפחות תני שם בידוי!!! זה לא כזה סימפטי לפנות אל מספרים..(1111)
מקווה שהשעמום שלך ישבר בקרוב. מתי את מתגייסת? אם התנצרת מתוך שיעמום אז כנראה באמת השיעמום שלך במצב אנוש...בחיי לא שמעתי שמחליפים עם מתוך שיעמום....הזויייי ואיך התנצרת לפני גיל 18?
אני גם לא דתיה במלוא המובן אבל יש לי לאום וערכים יהודים .עם ניצחי:-)
מאחלת לך הצלחה בדרך החדשה מתוקה
איך קפצת לפורים פתאום לא הבנתי....
בכל אופן אם עוד משעמם לך אני מציעה לך לראות את האלופה. האח הגדול.האוס....

לא עברתי עם.. להתנצר זה רק דת, כל אחד יכול להתנצר,
זה דווקא כיף, מתיזים עליך מים

כן..ניסיתי פשוט לבדוק איך אני ארגיש אחרי זה, אם יהיה איזשהו שינוי
נאדה

1111 זה דוקאא נחמד.
נוח.

מתגייסת עוד חודשיים בערך
אני מתה כבר להתגייס

כוס אמק יש לי חצ'קונים!! אני לא יכולה להפסיק לחטט בהם והעור שלי באופן כללי דפוק
אוף
איך נגמלים מהחיטוטים ?

הי1111 בוקר אור. למזלי לא מכירה את החצקונים והחיטוטים מקרוב מציעה לך ללכת לרופא עור

מה שלומך? אני מקווה שהחג עובר עליך בנעימות! אני נמצאת ברגילה הראשונה שלי מה שאומר שאני חוזרת לשירות רק ביום ראשון הבא, אז בנתיים אני סתם נחה בבית..
בעקרון הייתי אמורה לצאת עם חברות שלי אבל בסוף כל אחת מהם נמצאת בשירות לכמה ימים לפחות אז אני החלטתי שגם לנוח בבית השבוע זה לא רע בכלל..
בכל אופן איך את מרגישה? ומצטערת על הבורות אבל מה בדיוק החלטת לעשות בסוף השנה אני עדיין זוכרת את התקופה שהתלבטת אז אולי תוכלי להשלים לי כמה חורים מהזמן שלא הייתי בפורום?
ראיתי שכתבת על סופגניות- אז: השאלה היא אם את באמת אוכלת מהם או לא?
זה מה שכולם שואלים וזה די לגטימי אבל השאלה שיותר חשובה לי היא אם את אוכלת בכללי כי סופגניות זה לא הדבר הכי חשוב..
בכל מקרה אני מקווה שהכל אצלך מתקדם רק לטובה, אשמח לשמוע קצת יותר מה קורה.. תקווה

בנות מתוקות!!!
מה שלומכן? הכל בסדר?
תקווה-איזה כייף שאת ב"פסק -זמן" כרגע.... טוב מאד שאת נחה ....איך הולך לך בקטע של האוכל בצבא? לגבי האוכל כן אני אוכלת טוב מאד ומסודר .ולגבי הסופגניה - דווקא אכלתי סופגניה :-)
השנה אני בסוף לא עושה שירות לאומי ולא צבא השנה התחלתי את השנה על צד שמאל ממש .דלקות חוזרות ונשנות עכשיו אני מאד מאד מאד מקווה שאני ישרוד את המשך החורף והשנה בכלל בלי בעיות...הלוואי. שנה הבאה אולי אעשה שירות איפשהו בתקווה שהמצב יאפשר.
אז כרגע אני אצל סבתי שיצאה לפנסיה:-) כך שאני התעסוקה שלה ואנחנו כל יום עושים דברים אחרים כבר כתבתי בעבר. קראת? יום אחד מטיילים יום פאזל יום אפיה יום טלוויזיה יום קניות... ככה כל יום משהו אחר וזה בזמן שהורי בעבודה ואחכ אני חוזרת הביתה בדכ. עכשיו מאז שחזרתי מהבית חולים אני לא חזרתי למסגרת עם סבתי אלא אחד מהורי נשארו בבית וסבתי הגיעה אלינו לפעמים. בשבוע הבא אני אמשיך ללכת אליה עד עכשיו היתי לא מספיק בכושר אפילו בכדי לרדת לחניה ובשביל הנסיעה... ומה איתך? איך הולך בצבא ? ספרי משו...
אגב- היום היו לי אורחים ההורים של גל בארץ ובאו לבקר וכמובן הביאו "משלוחים" מגל...
אוהבת
נטע

מה שלומך בימים אלו? שמחתי לשמוע שאת לקחת לעצמך שנה שלמה של פסק זמן, אני בטוחה שזה יעשה לך רק טוב ואני שמחה מאוד שיש לך את התבונה להבין שזה הדבר הכי טוב בשבילך. שמחתי גם לשמוע שאת מבלה עם סבתא שלך אני חושבת שזה חשוב:) אני הבנתי גם שאת חולה הרבה וגם לי יש את זה, היה תקופה שיותר אבל עכשיו קצת פחות- זה פשוט בגלל שהגוף כ"כ חלש ושברירי שכל דבר שבוא נתקל בו הוא מלחמה ממש גדולה מה שברוב האנשים האחרים אפילו לא היה נגמר בצינון..
הקטע של האוכל בצבא די מסובך אני מנסה להתמודד הכי טוב שאפשר אבל זה עדיין לא עושה את זה ליותר פשוט.
לשמחתי גילתי שאני דווקא יודעת לבשל אז אני זאת שמבשלת את האוכל בדירה מה שטוב כי זה אומר שלפחות יש אוכל שאני אוהב ובאיזשהו מקום מוכנה לאכול אבל אני עובדת בשעות שאני בד"כ אוכלת בהם שזה הקטע שהופך את זה לקצת יותר מסובך... יש לי מסגרת של בי"ס מ8 וחצי עד2 ואז מסגרת של מועדון מ4-8 ולפעמים עוד מסגרת של ערבי בנות עם אני מספיקה...
אני משתדלת לקחת איתי אוכל ולאכול בזמן המסגרות אבל זה לא כ"כ פשוט בשבילי, אני לא סגורה על עצמי עדיין אבל בע"ה הכל יהיה בסדר ויסתדר לטובה...
בכל אופן היום קיבלתי שיחה בעשרה ל-7 (בבוקר..) מהחברה הכי טובה שלי, סבא שלה נפטר וההורים שלה בדיוק הודיעו לה כבר דיברתי איתה אתמול בערב כשהיא התקשרה אז על זה שהיא צריכה לחזור הביתה ולהיפרד ממנו אבל היא לא הספיקה... זה די קשה לשמוע אותה ככה ומה שאני לא אגיד לא ישפר את המצב יותר מדי כי שום דבר לא יחזיר אותו אבל פשוט חפרתי לה על זה שאנחנו כולנו פה בשבילה..אולי גם אלך לראות אותה אני פשוט לא יודעת מתי יהיה נכון ללכת..
תמיד איתך, תקווה.
נ.ב- שמחתי לשמוע שאכלת סופגניה, לי עדין לא היה אומץ אבל אכלתי כמה בורקסים בזמן האחרון כפיצוי...

כל כך כייייף לשמוע ממך.אני גאה בך על כל ההתמודדויות שלך את גיבורה וכל הכבוד לך על העבודה העצמית שאת עושה!!!! אין עליייייייייך.
מצטערת לשמוע על סבא של חברה שלך. סומכת עלייך שאמרת לחברתך מה שצריך היה להגיד ובמקום שהיה צריך.. מציעה לך ללכת אליה בהמשך ולהרגיע אותה כמו שאת יודעת תמיד:-)
בעניין האוכל כל הכבוד לך שוב.ואני שמחה לשמוע שאת "מחוסנת" מפני מחלות כרגע יותר מאשר בעבר, מה עשית בשביל שזה יהיה???אשמח לשמוע במה אוכל להשתפר ....
כן אני אצל סבתי כי ההורים בעבודה וסבתי במיילא בחופש כי היא יצאה לפנסייה לא מזמן....אז אנחנו בונות "מסגרת תעסוקה". אני עדיין לוקחת כל יום אינשור אסידופלוס-(פרביוטיקה) ברזל ולוקחת טיפול מונע הידבקות מחיידק סטפרטוקוק לא יודעת איך להגות את החיידק החרה הזה. שהוא בעיקר גורם לדלקות שלי. וגם אני מקבלת בקרוב חיסון נגד שפעת חזירים. ומה איתך? קיבלת חיסון?ואני כולי תקווה שזה יעזור גם....
אוהבתותך

שהאורות של הנרות הדולקים ילוו אותנו מהיום ולמשך כל השנה.
תמיד לזכור שבחושך הכי גדול מספיקה להבה אחת קטנה,כדי ליצור מספיק אור.

מה שלומך חוץ מזה??אשמח אם תשתפי מעט יותר...

חג אורים שמח לך ולכל גולשי הפורום,
שלכם,
קרן אור.

לפעמים יש לנו נטייה לצפות מעצמנו יותר מאשר הסביבה מצפה מאיתנו.אנחנו רוצות לראות שיפור מהר,אבל במציאות הדברים לא עובדים כך.וכפי שאמרתי לך,אני לא חושבת שאי פעם היית בשליטה על חייך כפי שאת היום(ותקני אותי אם אני טועה..),עם כל הקושי.לכן אני לא מרשה לך לייסר את עצמך על מעידות(להבדיל מנפילות..) פה ושם.זה חלק מהתהליך,ואם תנסי להיזכר את תראי כמה התדירות שלהם היא נמוכה היום בהשוואה לעבר.
ברור לי שלעיתים בתוך הקושי אנחנו נוטים לבטל את כל הדרך שעשינו עד עכשיו,להרגיש כאילו שאין תקווה..ולכן אני כאן כדי להזכיר לך שאת באמת אמיצה ויש בך כוחות ותעצומות נפש גדולים ,כפי שאמרו לך,כי עצם העובדה שנלחמת בעצמך(זאת המלחמה הכי קשה מכל המלחמות,לטעמי..) ובשורה התחתונה השבת לעצמך את חייך,את הבריאות שלך ואת החיים,מראה זאת.
לגביי קולות המחלה-אולי לא תאהבי לקרוא עכשיו את מה שאכתוב אבל זאת האמת כפי שאני מרגישה אותה-לא נראה לי שהם נעלמים מתי שהוא.הם תמיד שם,ההבדל הוא בעוצמה ובכמה אנחנו נותנות לזה לבוא לידי ביטוי במעשים(אני משווה את זה לנגיף ההרפס שיושב רדום אצלנו בגוף,עד שמשהו מעורר אותו).החיים מזמנים לנו לעיתים טריגרים ונורא קל לברוח ולהקשיב לקולות הללו.זה הרי המקום המוכר ביותר עבורנו.אבל זה השלב שצריך לכנס את כל ההבנות והכוחות שצברנו ולהלחם בהם.להבין שאין להם קיום והם לא משרתים היום שום צורך קיומי,ולהניח להם,להניח אותם בצד.כי הדרך הכי טובה ויעילה היא להתמודד.עם הפחדים,עם הכאב,עם תחושות פגיעה.זה החיים בכל צדדיהם.אף אחד לא מבטיח לנו שמהיום ואילך הכול יהיה בסדר.החוכמה היא להבין שגם כשלא,זה אנושי, ולקום ולפתור את הבעיות,כי הן לא הולכות לשום מקום.ואצל כולם זה כך.מה שמבדיל אותנו אחד מהשני הוא אופן ההתמודדות.והיום הגיע הזמן להפסיק לברוח.
אז יכול להיות שיצאתי מעט מבלבלת אבל אני מקווה שתוכלי להבין את כוונתי.
נסי לחמול על עצמך,גם כשהדברים לא מסתדרים בדיוק כפי שרצית.המגמה היא חיובית וזה מה שהכי חשוב כרגע.






חג אורים שמח,יקירה,
אני.

הי מה שלומך? שמחה שחזרת.... אני מאד מאד מבינה אותך.את לדעתי צריכה ללכת לדיאטנית מוסמכת שתדריך אותך ותעזור לך. יהיה לך הרבה יותר קל בתהליך הזה. וחוץ מזה את חייבת להיות תחת ביקורת ולרדת או לעלות בצורה מבוקרת ובריאה. חוץ מזה, איך הולך ככה???
אוהבתןתך
נטע

מעריכה את האומץ שנדרש ממך כדי לכתוב כאן חרף כל התחושות הקשות שאת מרגישה ביחס לזה.אבל הרשי לי לומר לך-שאין לך כלל על מה להתבייש.אף אחד לא ישפוט אותך כאן,וזה בדיוק המקום להוריד את המגננות והמסיכות,ולהיות,כפי שאת.
יחד עם זאת אני שומעת ממך כמה אנרגיה את משקיעה בלמנוע את הבולומוסים וכמה את מודדת את עצמך עדיין לפי קריטריון מחמיר של משקל.ואני שמחה שאת מתחילה להתאזן,אבל אני רוצה גם שתשמרי על מצב האיזון הפיזי הזה ותמנעי הישנות של הבולמוסים ולכן חשוב שתגבי אותו באיזון נפשי.אין טעם להלקות את עצמך ולכעוס על עצמך על מה שהיה.אל תכלי את כוחותייך במגרש הזה,כי אין לך מה לעשות שם יותר.אספי את כל האנרגיה הזאת ופני לטיפול,הן תזונתי והן נפשי.מה את אומרת??.

עדכני,
קרן אור.

אני נמנעת מללכת לטיפולים כאלה, כנראה בעיקר כי אני לא רוצה להיחשף, ולשוחח פנים מול פנים אל אדם על הבעיות שלי.. בעיקרון אני עדיין נחשבת לקטינה (עוד מעט יומולדת 18) אז נראה לי שההורים יצטרכו להיות מעורבים -מה שאני לא רוצה שיקרה. =\

אם את עוד מעט בת 18 כדאי שתתחילי להתעניין ולהתקדם עם טפסי הרשמה למרפאת ה"א בקרבת מקום מגורייך,ועד שיקבלו אותך את כבר תעברי את גיל 18 ואז הורייך לא יהיו מעורבים...
אל תוותרי לעצמך על טיפול,שום הגבלה כזאת או אחרת לא שווה את המחיר הבריאותי שלך.

עדכני מה חשבת,
קרן אור.

חבר של עצמך

נשמע לי מוכר..מוכר מידי..
זה נכון,אנשים לא יכולים לדעת מה עובר עלייך אם את בוחרת להסתיר.ואני חושבת שדווקא היום במקום המותש,העייף בו את נמצאת חשוב שתתני לאנשים לנסות לגעת ולהפשיר את המעטה שיצרת במשך השנים סביב עצמך,שאולי היה נכון לאז,אולי זאת היתה דרכך לשרוד,אבל לא נכון להיום כיוון שפרט לכאב ולתחושת בדידות,לא נותן לך כלום יותר.אפשרי לאנשים לעזור לך,ברור לי שיש סביבך כמה כאלו שישמחו מאוד להיות איתך,לצידך,לחבק ולעטוף אותך כשאת נזקקת לכך,אולי לא במינון ובאופן שאת בדיוק צריכה כרגע,אבל ללא ספק הם שם בשבילך.
ממה את מפחדת??למה לחיות בשקר ולהסתיר??
ואני רוצה להגיד לך-מגיע לך.מגיע לך להיות במקום טוב,מגיע לך להיות מאושרת,מגיע לך לאהוב ולהרגיש נאהבת! וזה גם אפשרי,אם רק תפתחי את עצמך לכך,אם תשירי מבט לאמת ותפסיקי לפחד.לעמוד על המשמר.תביני שהצמצום הזה לא מאפשר לך לגדול,להתפתח,להיות מי שאת רוצה באמת,ולאוו דווקא מהמקום הפיזי.ברור לי שהוא בא ממקום של צרכים שצומצמו בילדות,חוסר היענות ,תמיכה ורגישות אלייך ואת כאילו אמרת לעצמך:"זה לא שצימצמו אותי,זאת אני שאצמצם את עצמי מרצוני".זאת צורה של גישה שהיא לא נכונה לך היום.היא באה מכאב ותסכול ואולי גם ממקום של "דווקא" וניסיון להשיב איזושהיא שליטה מדומה..אבל השליטה האמיתית היום בחיים שלך תהיה לקחת את עצמך לטיפול ולהתחיל אחת ולתמיד להתיר חלק אחר חלק בפאזל המתחדש של חייך.רק כך תצליחי לבנות לעצמך מציאות חיים אחרת,עתיד בריא וטוב יותר.
יש בפנייך הרבה אופציות,אבל רק אחת היא הנכונה(והקשה!) ביותר.
מקווה שתבחרי בה.

עדכני מה חשבת,
קרן אור.

קרן אור,אנשים באמת לא יכולים לדעת מה עובר עלי כאשר אינני מספרת על כך.
אני מפחדת שאם אתן באמת להפשיר את כל הקרח שיש מעלי,אהיה כ"כ חשופה בפני אנשים,עירומה,רק המחשבה הזו מצליחה להרעיד משהו אצלי.
המשפט "לאפשר לאנשים לעזור לי", איך את חושבת שאפשר לעזור לי?העזרה היא עיניין של זמן, שיש זמן אפשר לעזור,שיש כוחות אפשר גם,תמיד אני מפחדת שלא באמת יוכלו להכיל אותי, שאדבר ולא באמת ישמעו את קולי כפי שאני רוצה שישמעו,שמילותיי יהדדו בהד הנכון.מגיע לי להיות מאושרת ולאהוב ולהיות נאהבת,אני יודעת לאהוב, למה בדיוק אני צריכה לפתוח את עצמי? אני מנסה ומנסה,תמיד חיה בסוג של נסיונות ותקוות,אולי יהיה ככה ואולי יהיה אחרת. לפעמים אני תוהה אם אנשים רואים עלי את מה שיש באמת, את ההרס הפנימי, את הגועל נפש שיוצא ממני.לפעמים אני מסתכלת לשירותים,נראה לי שרק לשם הגועל יכול לרדת,ואם אתחיל בכך,יודעת שלעולם לא אוכל להפסיק,הרצון להקיא חזק ממני, הרצון להיטהר חזק ממני,אך אני גם יודעת שלעולם לא ארגיש מטוהרת,יודעת שאם אגיע למצב בו אני מגיעה,אעבור את הגבול של רק להסתכל לתוך ה"פח" של עצמי,לעולם לא אפסיק,מפני שלעולם לא ארגיש מטוהרת,והרצון להיות מטוהרת תמיד יהיה בקרבי,על כן אני לא מתחילה.חושבת שזו הסיבה היחידה שתמיד מנעתי מעצמי את סוג ההפרעה הזו.

שבת מבורכת

..ואם תספרי לאנשים איך את מרגישה,למה זה יהיה כ"כ נורא??האם החשיפה תגרום לך להרגיש חלשה יותר??האם זה מה שמפחיד אותך,איך יראו אותך,איך תצטיירי בעיני אנשים??
אני מאוד מתחברת למקום הזה שלך שמפחד להראות כמה קשה,ואם אתוודה אספר לך שעד היום אני עובדת על עצמי בקטע הזה,אולי מתוך הבנה שהפחד האמיתי לחוש נזקקת,תלויה,אומר שיש לי צרכים.צרכים טבעיים ואנושיים,שאני לא ממש יודעת להכיל.
בלבד יש הרבה עצב ובדידות וכאב,אך ברור לי גם שהפחד להתאכזב לעיתים מעפיל על הפחד מהבדידות.ברור לי שזה גם נשען על יסודות מהעבר,על תחושה שאף אחד לא היה שם להכיל,שכשביקשת התאכזבת כי צרכייך לא מולאו כפי שהיית זקוקה להם מהאנשים הקרובים אלייך..אבל יודעת מה גיליתי??שיש עוד המון אנשים מסביב שישמחו לתת,להיות,אולי לא באופן וכפי שהיינו רוצות,אבל זה לא אומר שהם לא שם באמת.איתנו.
קשה לעבד נושא כ"כ עמוק ורגשות כ"כ כואבים באופן וירטואלי,לכן אשאל אותך-מה עם טיפול??

קרן אור.

בלי להתעצבן על דברייך....
תקווה יקרה-מה שלומך??תמיד שמחה לשמוע ממך!!!

מאחלת לכולנו ימים קלים יותר,אני כאן איתכן!
קרן אור.

קרן אור המדהימה ולכווווווווווווווווולן
מה שלומכן???
קרן אור-ממש תודה רבה על ההודעה המפורטת ועל היחס והחום שאת שופכת עליינו....אז ככה
הסיפור שלי הוא אכן סיפור שאני כבר לא במצב שאני יכולה להפיק ממנו הרבה לקחים אבל בנות אחרות שהן במצב טרום אנוריקסיה יכולות להפיק ממנו הרבה מאד. אז אכן לאחרונה היתי במצב פיזי מאד ירוד (לא בגלל התזונה הרלוונטית!!! בכלל לא! דווקא המשקל שלי כבר כמה חודשים מטפס ממש יפה .אבל בכל זאת הנזק שגרמתי לגופי בעבר הלא רחוק לא עזב אותי ככ מהר.כך שהכל התחיל שחטפתי דלקת ראות, הגוף שלי לא שרד את הדלקת או שהגוף פיתח עמידות לאנטיביוטיקה...(כך הרופא הסביר) הרופא רשם לי מרשם לאטיביוטיקה לאחר שאבחן את הדלקת דרך הסטטסקופ וצילום חזה ...אבל שומדבר לא זז...פתאום קיבלתי חום גבוהה ופירכוסים...שוב דהרנו לרופא והתברר שיש גם דלקת בסימפונות ההורים ההסטרים רצו איתי למיון שם עברתי בדיקות דם. ספירת הדם שלי נמצא לא תקינה ועם זיהום קשה. החמצן בדם התחיל לרדת ממש איבדתי הכרה מספר פעמים וחששו לתת לי דם. בסופו של דבר אחרי זמן קצר פיתחתי קשיי נשימה קשים ועברתי תקופה לא קלה. היה מאד מאד קשה ו אני היום בסדר מתאוששת אני מאד מאד שומרת על עצמי.כולל סטריליות בכל המובנים!!! אני מחטה ידים עם אלכהול אחרי כל נגיעה בחפצים. אני כרגע לא "חולת כלבים" כי אני לא נוגעת בהם כרגע . אני מחבקת ומנשקת אותם מהעינים.... אני מאד מוגנת ואני שומרת על עצמי עד כמה שאפר . אני אוכלת טוב ומפצה על הימים הקשים שלא היה לי אפשרות לאכול כרגיל.אני מציעה לכולם לשמור על הבריאות ועל תזונה נכונה ולא פחות חשוב זה הסטריליות!אל תעבירו חיידקים אחד מהשני תשמרו מרחק מוירוסים וחיידקים:-)
אני אוהבת אותכן ורוצה שתדעו שהרזון לא שווה את המוות!!!

ברור שהרזון לא שווה את המוות. ז ה חולני ביותר.
ומה זה הרזון בכלל? אניל לא מבינה מה הקטע, מה הוא מסמל?
המחשבה על הנזקים זה מוטיבציה להלחם בהרגלים, מניע לשנות את המחשבות
מתנהגים אחרת, מתמידים , עד שזה הופך להרגל ,עד שמפסיקים לחשוב על זה,
וכמה שיותר מוקדם יותר טוב. כי כמה שיותר זמן עובר זה קשה יותר להלחם בהרגלים, קשה לשנות. עכשיו זה הזמן להפוך את עצמנו למה שצריך. לחשוב נכון. מי שכבר הבין איך זה להיות חולה ,איך זה באמת מרגיש, ריק וכואב, צריך להתחיל לעבוד על החלמה
אתמול
נטע קחי כוחות בטלפטיה, תיהי חזקה!!!! אני מקווה שתצליחי,שתרגישי כמה טוב זה לחיות בלי הדברים האלה\אפשרי
תלחמי
לגבי
האני רוצה להיות יותר בפוקוס.זה נהרס לי.
אני מרגישה שאני מכניסה את עצמי למצבים שיעירו אותי, בכוונה. בוחנת גבולות, אנשים, מתקשרת לאנשים בלי לחשוב קודם איך ומה להגיד בראש. טוב אולי לא, מתחיל להגמר לי האומץ
אבל אני מנסה לפוצץ את עצמי במחשבות.
בזמן האחרון זה פוחת, אולי אני מיישרת קו, אני רוצה לחשוב שלא.
יש לי עוד מלא דברים לעבוד עליהם
ובכלל בחיים לא לחשוב שזהו. הכל בסדר. אני רוצה להיות במלחמה לנצח

פעם כשהייתי אנורקסית שיחקתי סימס ולא ישנתי איזה 3 ימים

מה איתך?
יש לך הפרעות שינה?
איך את מרגישה?
בת כמה את? 18? סורי ששכחתי. נראה לי את צריכה טיפול במרפאה להפרעות אכילה. את הולכת?

אני לא בטיפול. הפרעות שינה? יש מצב. לא אינסוומיה. פשוט ערה קצת בלילות. יושנת קצת בימים.

18. אהא..

מרגישה..סביר כזה.

את כותבת לנטע כ"כ הרבה דברים נכונים ובריאים,אבל נראה כי את מנסה לשכנע אותנו,ולאוו דווקא את עצמך.
זה נדמה כי הדברים עוברים דרכך,ואולי זה מן סוג של התמודדות עבורך.
רק בסוף את מציינת, כאילו כדרך אגב ,שאת "מרגישה..סביר כזה"
את מבקשת עזרה,התקרבות ,הבנה,אבל באותה נשימה כשמנסים לעשות זאת את הודפת אותנו במשפט:"אצלי הכול בסדר".
אותי לא שיכנעת.אולי נתחיל מההתחלה.מה את אומרת??
אז בכ"ז-מה קורה איתך באמת??

קרן אור.

צר לי לקרוא את מה שעבר עלייך,ואני מודה על השיתוף והגילוי.אבל אני חושבת שגם את יכולה ללמוד ממה שקרה והוא להבין כמה הגוף שלך עייף,מותש וחלש,ואת צריכה לזכור זאת בימים שאת מרגישה יותר טוב ולהמשיך לדאוג ולחזק אותו כמה שאת יכולה.נכון,הוא עבר טראומה בעקבות הפרעת האכילה ועדיין עובר(כי על אף שאת עולה במשקל-וכל הכבוד-את עדיין נמצאת במשקל נמוך ולא בריא),אבל מבטיחה לך שעם הזמן וככל שתמשיכי לספק לגופך את מה שהוא צריך ,מערכת החיסון של גופך תתחזק ואיתה העמידות כנגד פולשיים חייידקים\ויראליים.
תרגישי טוב ,יקרה!
קרן אור.

מה שלומך? ממש שמחתי לשמוע על תוצאות הבדיקות ושאין גידולים, איך היה כשיצאת לבלות?
אני לא יודעת כ"כ איך להגיד את זה אבל חשוב לי שתדעי כמה אני שמחה בשבילך על תוצאות הבדיקות כי באמת מגיע לך שהם יהיו כאלא.
שמחתי להיות בבית השבוע ליותר מיום וחצי היה כיף לנוח קצת וגם לא לדאוג כל הזמן שהמסגרות שלי עולות על הזמן שאני רוצה לאכול בו. עדין קשה לי עם זה אני עוד לא בטוחה מה בדיוק הוא הפתרון המתאים.
כל ההתעסקות עם זה שיהיה מה לאכול זה גם לא פשוט בשבילי זה שאנחנו כל הזמן צריכות לצאת לקניות ולבשל זה ממש לא פשוט בשבילי אבל אני מנסה בכל זאת להפוך את זה למשהו שאיכשהו אפשר להנות ממנו..
בכל אופן לא קל לחזור לשרות כי היה לי כיף להיות קצת בחופש ולצאת לבלות, אבל אני יודעת שחשוב שאמשיך למלא את התפקיד שלי- החופש גם הזכיר לי בדיוק עד כמה זה חשוב ולמה התגייסתי לתפקיד הזה מלכתחילה.
אני ממש שמחה בשבילך על הבשורות הטובות ומקווה שנמשיל לשמוע רק בשורות מעין אלו,
תקווה.

היה לי מדהים! כ"כ הרבה זמן לא חגגתי,כ"כ הרבה זמן לא היה לי את הלבד שלי עם בעלי(ולא כזה מתוך לחץ בבי"ח..) אכן שינוי מרענן ומחדש את המצברים עבור שנינו.את יודעת,לרגע הרגשתי כמו אז,לפני שהכול התחיל,התקווה הזאת לזכות בחיי שוב,היא התאחיזה שלי ברגעים הקשים ..ואני אכן מקווה שאני בדרך.

ולגבייך-ברור לי שלא פשוט לך,שיש בתוכך מאבק בין כוחות מנוגדים,אבל יחד עם זאת את כן מצליחה להתעלות מעל זה ולעשות את מה שנכון בשבילך.ולי כל שנותר הוא לאחל לך שככול שהימים יעברו המאבק הזה ילך ויהיה קל יותר עבורך.

שמחה שנהנית בחופש מחברה ומנוחה,נשמע שהיית זקוקה לזה.
תמשיכי לעדכן,
קרן אור.

כמה שהתגעגעתי אלייך. המילים שלך שמצליחות להרגיע ולהעלות חיוך על פני היו לי חסרות כל התקופה האחרונה.
אני לא התגברתי על כל השדים שלי. אני רק בתחילת המאבק איתם. אבל עשיתי בינתיים דרך מרשימה.
אני חושבת שמשהו בי הגיע להבנה כמה אבסורדי ההרס העצמי הזה. תמיד אהבתי את החיים שלי ותמיד רציתי לחיות אותם עד תום ופתאום ראיתי כמה דפוסי מחשבה והתנהגות בחיי סותרים את כל התפיסה היפה הזו.
נראה לי שהתקופה האחרונה עשתה לי הרבה טוב. יצא לי לראות מהצד הרבה אנשים שסובלים מדימוי עצמי נמוך או מהרס עצמי ופתאום ראיתי את כל התמונה. הצבא חישל אותי, ההתמודדויות, האתגרים, בעיקר בתחום ההתמודדות מול אנשים. שזה משהו שאני לא טובה בו. אני לא יודעת להתעמת, לא תמיד יודעת לדרוש את מה שאני רוצה וצריכה. לא יודעת להגן על עצמי. אז אני מתחילה ללמוד. וזה גורם לי להאמין בכח שלי קצת יותר וגורם לדברים כמו משקל להראות מגוכחים. כי בסך הכל, אני יודעת שאני לא נראית נורא או מחריד. אני יודעת שאני במשקל תקין לגיל ולגובה. ושנים התעסקתי בעניינים כמו קילו אחד פחות או יותר שעכשיו לעומת הפסקת עישון, או תובנות גדולות שהגיעו, לא נראים לי חשובים כלכך..
אני מאחלת לכל אחד ואחת תובנות כאלה ואהבה כזו לחיים כמו שיש לי עכשיו. היא תמיד הייתה שם אבל לאחרונה היא גדולה מתמיד. וזה לא שהכל זוהר בחיי. אני גם נכשלת המון! בוכה המון! עצובה המון! ויש לי גם קולות חולים. אבל אני מאושרת. רק מההבנת שאושר לא שווה שלמות. אושר שווה השלמה. חשבתי על המשפט הזה הרגע ואני ממש מרוצה ממנו (: חח. בכל מקרה אני חיובית. ואני שמחה שיש לי מכל דבר. גם עצב, שמחה, כעס, שלווה. הכל. זה ממלא אותי ומשמח אותי. זה מה שעושה לי את היום ואת השבוע ואת החודש. והזמן עף כלכך מהר שזה מפחיד ומצחיק ועצוב בייחד.
אני אוהבת אתכן המון קרן אור ובנות יפות. רוצה לשמוע ממכן עוד.
נשיקות.
לונה.

תהא הסיבה אשר תהא,אני רק יכולה לברך אותך ע"כ.
אין ספק שעשית ואת עושה דרך ארוכה ומשמעותית ביותר.ברור לי שלא קל לך וודאי ישנם משברים בדרך,אבל כל עוד שהמגמה חיובית לא נותר לי אלא לומר לך כמה את אמיצה.ללא מעט אנשים קשה להסתכל פנימה אל עצמם,לא ממקום שיפוטי או ביקורתי ,אלא ממקום ששואף להתקדם.ונדמה כי את מצליחה לעשות זאת,יחד עם הכול.וזאת ההגדרה,לטעמי,של שלמות.לקבל את עצמך ,גם עם החסרונות.

שמחה שמילותיי מרגיעות,ואכן גם אני התגעגעתי!
שמחה לשמוע ממך תמיד,אל תעלמי יותר...
שלך,
קרן אור.

ולעולם לא אעלם לשום מקום.
גם אם אני לא כותבת את והבנות פה תמיד בליבי.
נכנסתן אליו ומאז אני נושאת אתכן לאן שרק אלך.
אוהבת את כולכן.
מקווה שהיה לכן סופ"ש נעים.
שלי היה בהחלט מלא התחדשות, מנוחה ואהבה.
חג שמח!

אני שמחה לשמוע.
תמשיכי לעדכן,
קרן אור.