פורום הפרעות אכילה - תמיכה - יש לך שאלה?

להיות חזקים. יש סיבה שאנחנו פה.

בכ"כ מעט מילים תיארת קושי כ"כ גדול..רוצה לספר יותר??

קרן אור.

שלום, אני אחת בת 31, בודדה מאוד בלי נפש קרובה אחת בעולם, בדיכאון עמוק, במצב של לא רוצה לקום בבוקר ולחזור לחושך של העולם הזה, אנא, עזרו לי, כי אני חי'יבת להמשיך, חלשה מאוד, לאחרונה תוקפת אותי חולשה איומה ונוראית ואני בקושי יכולה לזוז, איך אפשר להמשיך את החי'ים במצב כזה?

הי בודדה יקרה!
את לא ישנה אני רואה.... יש לך הפרעות שינה? לי כן, בהחלט יש הפרעות בשינה ולכן ערה , במיוחד שהיום ישנתי המון כי היתי בבית חולים ומשעמם שם. אין מה לעשות חוץ מלספור את הטיפות של השקים אינפוזיה... וחוץ מלראות טלוויזיה..
אני מאד מבינה אותך שאין לך כוח לקום ושאת מאד חלשה:-(
האם את אוכלת כמו וכמה שצריך???
האם את בטיפול? מה גורם לך לרצות להרדם ולא לקום?
את לא בודדה אני איתך:-)
אוהבת
נטע

בס"ד
ראשית כל תודה רבה לך על התשובה ועל הרצון לעזור, אני רווקה בת 31, גרה בבית ההורים, אין לי שום חברה טובה אחת שאוכל לפנות אלי'ה, ויש לי דכאונות מאוד קשים מרוב הבדידות האיומה, אין לי אף אחת שתחבק ותאהב אותי, קשה לי עד מוות, אין לי כח לחזור כל יום לחיים האיומים האלו, מרוב דיכאון אני אוכלת המון, בדרך כלל כשאני מרגישה טוב אני במצב של דיאטה, אבל לצערי רוב הזמן אני בדיכאונות בשל הבדידות האיומה ולכן אני אוכלת המון, אני שוקלת כעת בסביבות ה100 ק"ג וזה מפיל אותי עוד יותר ליאוש נורא, אין לי כח לחיים האלה, אין לי כח לחיות, ואין לי אף אחד שיתמוך בי, אולי אני צריכה לקחת כדורים כדי לא להיות בדיכאון, אילו כדורים עלי לקחת כדי להשתחרר מהדיכאון הזה באופן מידי וכדורים אלו יהי'ו ללא תופעות לוואי.
מאחלת לך רפואה שלמה ומהירה והמון אהבה
בודדה

צר לי לשמוע על עוד אפיזודה של אשפוז.מה קורה עם עניין ההקאות??(אני מניחה שזה מה שגרם להתייבשות,לא??).
אני רוצה לספר לך שאני סובלת מבחילות והקאות נוראיות,כתוצאה מהטיפולים.זאת תחושה נוראית.יחד עם זאת,יש מה לעשות.הקיבה היא שריר,ומטבעו הוא נוטה לגדול.חשוב להתאים את התפריט שלך ולאכול ארוחות קטנות לאורך היום,גם כדי להקל על תחושת הבחילה והחוסר נוחות שיש בחזרה לאכילה,האם את מדברת על הקושי הזה בטיפול??האם את גלויה עם הדיאטנית ביחס למה שאת אוכלת ושותה??
לפעמים במקרה שהבחילות וההקאות הם קשות, עד כדי כך שהם גורמים לשינויים בתמונת הדם(שאני מבינה שזה המצב אצלך),נותנים דרך הוריד לתקופה מסוימת נוגדי הקאות.
אל תתייאשי,זה מתסכל,אבל זה הולך ונהיה קל יותר עם הזמן.
מחזקת את ידייך,
קרן אור.

חאעלךשיעלשיעלשילעךשיעלשילעח
אני מקווה שתחלימי,
צריך להמשיך לאכול כמו שצריך ,אל תפחדי מזה
נסי לראות דרך זה
הגוף חלש, צריך להתרכז בחיזוקו. סבתא שלך נשמעת ממש נחמדה(:

תודה על ההתיחסות נטע,אני סמייתי תיכון,אהני לפני צבא. אין לי ממש חיים לכן אני על המחשב כל היום. זהו מצבי לא הכי מרתק עכשיו, ניסיתי לעבוד ,לא הלך, לא הולך לי ברב הדברים. מתגייסת עוד איזה חודשיים וחצי. אני מתה כבר להתגייס. קראתי הודעות אחורה ,
לא הבנתי בת כמה את ואיפה את בדיוק, עשית שירות לאומי?

יש לי שאלה, איך זה הגיוני אם אף פעם לא אהבתי את המראה הרזה הקיצוני אבל אהבתי לאכול כמויות מינמליות כמה שאפשר ולהתיש את עצמי כמה שאפשר. נהנתי מזה יותר מהמשקל שיורד או המידות וכו. פחות היה אכפת לי. ושנאתי משהו אחר,גם את הרגליים אבל זה התפזר ככה איכשהו ועל הדרך, משהו אחר הכעיס אותי בתוכי וניסיתי להפטר ממנו בדרך חריגה או אולי לא, זה נשמע מוכר למישהו?
אה וכן אני מחטטת המון בעבר אין לי מושג למה. אני מרגישה שאני צריכה את זה עכישו.אולי זה בילבול.אני מנס ה לסדר את המחשבות.
זה לא שאני מסכנת את עצמי איכשהו. אני חושבת שדי ביססתי את ה את המצב ,הקשרים על אוכל ,אנשים ,מצב , לא יודעת זה די יציב
ובקשר להודעה הראשונה, זה יצא מוזר, התכוונתי שיש בהודעות שלי דברים לא מובנים או מעצבנים אז הייתי רוצה לדעת אם אתם רואים ככה..
או בעצם לא חשוב תתעלמו

תיהי חזקה , מקווהה שתחלימי, את יכולה לעושת את זה, כווני את עצמך לזה

אני משדרת לכולכם אנרגיות בטלפטיה. -_-*

הי יש פה גם בנים עם הפרעת אכילה?היו פעם?מישהו היה פעם באישפוז ופגש ילד עם הפרעות אכילה? הוא היה גיי?

מה שלומכן יקרות???תודה על העידוד וכו
לונה מתוקה -אני מאד שמחה שטוב לך בצבא והשתפרת....איך הצלחת לגלגל את הגלגל כל כך יפה? תודה שאת זוכרת אותנו:-)
ול1111 יקרה -
מבינה את הצורך שלך לטחון את העבר אולי את לא שלמה עם המצב שלך כרגע?
האם את בטיפול?
אכן יש גם בנים שלוקים בהפרעות אכילה אם אני לא טועה פעם היה פה בפורום....
אני אישית מכירה כמה בנים עם הפרעות אכילה....את רובם הכרתי בבית חולים.ולא מכירה שום בחור בשם גיי רק בת בשם גיי
בנוגע לשירות לאומי, לא עשיתי שירות לאומי אבל חשבתי לעשות שירות לאומי אבל זה לא מתתאים לי כרגע. לצבא לא התקבלתי, לא היתי מועמדת מתאימה מבחינת המשקל שלי וכו....
ואני היום רואה בזה לנכון. מה שעבר הלא רחוק לפני כמה חוד לקחתי בצורה קשה מאד....
איך הולך לך בבית עם המשפחה??? אתם מסתדרים?
לילה טוב מתוקה
תשמרי על עצמך
אוהבת
נטע

אז רצית להתגייס,?
נראה לי שאני מבינה על מה את מדברת, כי בהתחלה גם אני הייתי פרופיל 21 בגלל המשקל ולא ממש רצו אותי התעקשתי ועליתי במשקל, העלו לי את הפרופיל ל 45 |: בגלל נפשי
אני מתגייסת והכל אבל זה לא מה שרציתי, אני אנסה בהמשך להעלות את הפרופיל
ולמשוך למה שאני רוצה ,אפילו שזה די חסר סיכוי
בבית?, כמו תמיד, לא יודעת,
בסוף לא הלכת על שירות לאומי כי רצית להתרכז בהחלמה?
הרגת אותי עם הגיי D:
מטרת טחינת העבר היא כנראה לסדר את המחשבות בהווה

תשמרי על עצמך גם את
תצליחי
אוהבת
1111 !

הי קרן אור 1111 ולשירן היקרות.
מה שלומכן? איך אתן מרגישות? הכל בסדר איתכן? אני יותר טוב...ואני מקווה שאתן בסדר.
ול11111-אגב יש לך שם ממש יפה:-)
מה שלומך?
קראתי את ההודעה שלך, למה את חושבת שצריך לבקר אותך או את ההודעה שלך??? את לא מרגישה בטוחה בעצמך? אז אני לא מבקרת אותך כי מבחינתי את בסדר גמור אני מבינה אותך מאד.אבל כן יש לי הערה קטנה- כתבת שאת עכשיו במצב די טוב כלומר די נורמלי, נכון? אבל אני מרגישה שאת במקום טוב ולא טוב. מצד אחת את במקום טוב ומצד שני את עוד מדמיינת את העבר הלא רחוק מעלה זכרונות...הדף פתוח לרשותך אין לי טענות נגדך אפילו עשה לי טוב לקרוא את מה שכתבת ולהרגיש שאני לא לבד אבל יחד עם זאת בשבילך במבט וירטואלי אני מרגישה שאת טוחנת את העבר... אם את כעת במצב סטטי אני מציעה לך עד כמה שאפשר להתעלם מהעבר שלך ולנסות לפתוח דף חדש. לגבי הפסיכיאטרית, כמה שהטיפול היה אבלה ומבדח עובדה שהוא עזר לך לעלות במשקל..לא?
בכל מקרה , אני נטע ואני גם כן סבלתי ועדיין סובלת מאנוריקסיה אני ממש לא מאוזנת מבחינת הברזל וההורמונים. הגוף שלי מאד מבולבל ומשתולל מידי פעם בקיצוניות רבה למרות שמבחינת האוכל אני ממש בהמראה...אבל הנזק הוא כבר בלתי הפיך המערכת חיסון חלשה וכבר כמה שבועות היתי בבית חולים במצב לא כל כך פשוט אבל אני בימים האחרונים משתפרת וממשיכה לאכול כמו שצריך. אשמח לשמוע ממך , מה את עושה? לומדת? צבא? עובדת?
אוהבת נטע

הייתי רוצה כהרגלי להתחיל את ההודעה ב- מה שלומך?, איך את מרגישה? אבל לפי מה שקראתי בהודעה שלך כנראה שלא משהו, דווקא מבין השורות המעטות שאת כותבת שומעים את זעקת הכאב..
אני ממש מבינה אותך וחושבת עליך המונהמון ושלחת לך כוחות וכמובן שמעל להכל תקווה.
אני יודעת איך זה להיות במצב קשה כי בד"כ אני נמצאת שם בעצמי אבל אל תתיאשי תזכרי שמגיע לך בדיוק כמו כולם לחיות חיים איכותיים ואין לך שום סיבה שלא תחיי אותם במלואם.
כל פעם שאת צריכה לאכול (יש תקופות שאני אוכלת לפי השעה ולא לפי הרבה דברים אחרים אבל זה התחלה...) פשוט תזכרי שעם כל הקושי שבאכילה הרבה יותר קשה להתחיל לאכול שוב אחרי תקופה ממושכת שלא אכלת בו תזכי עד כמה קשה לצאת מזה ולמרות שזה לא המניע הנכון לגמרי לפחות בהתחלה זה נותן את הכוחות...
אל תתיאשי כי איון מקום כזה ועם כל הקושי ועד כמה שזה קשה את באמת שווה את זה!!
תמיד כאן בשבילך ומחכה לשמוע מה קורה,
תקווה

אני מצטערת לשמוע שאת מרגישה לא טוב. ליבי איתך.
רוצה לספר קצת יותר מה עבר עליך השבוע הזה? אני אשמח לשמוע ולעזור לך בכל מה שרק אוכל ולתרום לך קצת מהניסיון שלי.

גם אני לצערי מרגישה קצת בנסיגה לאחרונה. למרות כל החשיפות שאני עושה <אכילה בבתי קפה וכו'> תחושות האשמה ואובדן השליטה עדיין מכרסמות אותי אחרי כל חשיפה כזו.
נמאס לי מזה כ"כ..

אין לי עוד מה להגיד על זה. זה פשוט כואב וזה נמאס שאני לא מצליחה להינות מאוכל ולהרגיש נינוחה איתו כמו בן אדם נורמלי לחלוטין.

נשמע מוכר, משתתפת בצערך.

יצא לי לקרוא אותך גם בכמה פורומים מקבילים,שמעתי את זעקתך,אם תירצי להשמיע יותר ,
אני כאן.
קרן אור.
.

מצבי השתפר.

מה איתך?

נשמע שלאמך יש בעיה לא פתורה בנושא האוכל\האכילה,ולא ברור לי איך מתוך זה הגעתם למקום של מלחמה ומאבקי כוחות בעניין הזה.זה בדיוק מה שקורה בה"א.
חסרים לי פרטים נוספים לגביי הקשר הכללי שיש לך עם אימך,כי נשמע שעניין האוכל הוא רק אחד מהזירות שם מתרחשים מאבקי השליטה האלו..מבלי לדעת יותר הייתי ממליצה לך לבוא בצורה הגלויה ביותר ולדבר איתה על זה,אני בטוחה שאם תבוא אליה ממקום לא שיפוטי ותנסה להסביר את עצמך,אתה עשוי לגלות דברים ,שלא שיערת שקיימים.דווקא אולי בקונפליקט שיש לה עם עצמה.אולי בתחושה שלה שלא מעריכים אותה מספיק ולכן היא נצמדת ומנסה להראות כמה היא עושה.
לא שמעתי היכן אבא שלך בכל התמונה הזאת,האם גם הוא מרגיש מתוסכל..

אשמח לשמוע יותר.
עדכן מה חשבת.
קרן אור.

שיכולות ומסוגלות להחלים מהמחלה הזו.
את בחורה חזקה, חכמה ונבונה ואת יכולה לצאת מזה. לאט לאט זה תהליך ארוך אבל עם העזרה הנכונה והיכולות שלך אני בהחלט חושבת שאת יכולה.



אוהבת אתכן,
שירן

ראשית,תודה על הדברים המרגשים שכתבת לי.שמחתי לשמוע שגם את היום,יותר מתמיד,מרגישה הזדהות איתם.
אני גאה בך על כל תעצומות הנפש שאת מגייסת גם במלחמה על חייך וגם בכל תהליך השיקום שהגיע לסיומו.וכעת את מגלה כמה אופציות נפתחות בפנייך.אני חושבת שזה רעיון טוב ללכת שלב אחר שלב,להתחיל מפסיכומטרי(ולגביי הלחץ אגלה לך שגם אנשים "רגילים" נלחצים ממבחנים,וזה טיבעי ומובן לחלוטין,כך שאל לך לפחד מזה.לחצים יהיו לנו במהלך חיינו,לפעמים קלים יותר ולפעמים פחות,אי אפשר להימנע מכך,וזה גם לא נכון,כי הדבר הכי חשוב הוא איך אנחנו מתייחסות לזה ומתמודדות,וההכרה שזה חלק ממה שמכונה "חיים" היא החשובה ביותר בכל זה),ואח"כ להמשיך בכיוון נוסף,בלי לחץ,הרי אף אחד לא רודף אחרינו באמת.הניסיון הוא החוויה הכי חשובה.כי נכון שיש בזה משהו מפחיד,הפחד להכשל,אבל האנשים הכי מוכשרים בחיים הצליחו לא משום שנשארו במקום הנוח שלהם,במשבצת שלא רבים מוכנים לצאת ממנה,אלא דווקא בגלל שלא פחדו לנסות.הרי רצף של כשלונות מוביל בסוף להצלחה כי את כל הזמן לומדת לעשות דברים אחרת,לשפר.בדיוק כמו שעשית במלחמה שלך בה"א שלך.וראי כמה את בחוץ.ואני שומעת את זה ממך גם באופן הפיזי של העניין,אבל ובעיקר גם בהלך המחשבות שהשתנו.

יקרה,כל הכבוד לך!!
שלך,
קרן אור.

הי קרן אור המלאכית שלי!!!!
אני בהלם, אין לך מושג כמה אני גאה בך ומעריכה אותך. את פשוט מדהימה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!1
אין כמוך בעולם, אין לך מושג כמה כוח נתת לי בהודעה הזו איזה מסר ברור וחזק. את גיבורה אהובתי. איך את מרגישה עכשיו? את לא יודעת כמה חיזקת אותי... את מדהימה!
אני התאוששתי סופכלסוף וחוזרת לעצמי:-)
אני אוהבתותתתתתתתתךהנמון המון מחכה לחדשות ממך ולחיזוקים
אין עליייייייייייייייייייייייייייך
נטע

תודה על התגובה שגרמה לי להסמיק..וגם לחייך.לפעמים אני באמת עומדת נפעמת איך מדבר כ"כ פשוט קיבלתי סיפור הזוי..אבל אלו הם החיים,בלתי צפויים,לפעמים בלתי הוגנים.ועל אף שקשה לי אני מנסה(ואולי כצורך הגנתי וכפחד מפני התמוטטות) לראות גם את כל התובנות בעיניים אחרות,לא אלו של כאב,חולשה ועייפות,כפי שקרה בזמן אמת שבוע שעבר.
אז עכשיו אני עושה בדיוק את מה שאני מנדנדת לך כל היום לעשות והוא לנוח.התפקיד העיקרי שלי כרגע זה לאכול ולישון כדי להתחזק.לא פשוט עבורי כי אני מורגלת מידי בעשייה,אבל מבינה כמה זה חשוב ומגלה כמה חוסרים היו לי בכך.הרבה דברים הם בלתי תלויים בנו,כמו הדלקת הריאות שלך וכמו הבדיקה שגרמה לי לסרט הזה,אבל אני בטוחה שאם היינו מעט יותר חזקות פיזית,הגוף שלנו היו מתמודד עם זה באופן אחר,מהיר יותר.ככה זה כשתלויים על בלימה.ואני החלטתי שאינני מעוניינת להיות במקום הזה יותר.אני מגייסת את כל הכוחות שנשארו לי כדי להתחזק,כי אינני יודעת מה יהיה מחר אבל אני רוצה להתכונן פיזית לכל צרה שלא תהיה.וזה כן תלוי בי.

מקווה שגם את כבר מרגישה טוב יותר ושאפיזודת דלקת הריאות שלך כבר חלפה.
שמחה שיצא לי גם לחזק,מקווה שתזכרי את הדברים האלו ברגעים לא פשוטים.
עדכני אותי מה איתך,
נשיקות,
קרן אור.

התרגשתי כ"כ לקרוא את מה שכתבת..!!!
כמה כוח יש בך! כמה עוצמה, יכולת , הבנה ותבונה יש בך!

את מדהימה..גם אני לקחתי את הדברים שלך לתשומת ליבי ואת כ"כ צודקת.. המאבק הזה לא שווה..המאבק הזה בעצמנו כי בסה"כ אנחנו אלה שנפגעות...

התחברתי מאוד למה שכתבת כשאמרת שכבר לא כ"כ מפחיד להיות מי שאת.. ואני זוכרת שהמפנה שלי בהחלמה קרה בדיוק בנק' הזו. שהפסקתי עם הספורט והחלטתי להיות מי שאני..להרפות מעצמי, מהגוף שלו. איפשרתי לעצמי לנוח, להתקיים, להיות.. פשוט להיות במובן הכי תמים של המילה.
ואז באמת ראיתי שהגוף שלי שב לסמוך עלי. וזה הדבר הכי מרגש שקרה לי אני חושבת.
ואני יכולה להגיד לך כמה כיף להיות אני פתאום.. כמה כיף להקשיב לעצמי..
כך שנורא הזדהיתי עם מה שאמרת..

יש בך תובנות גדולות מאוד ואת בחורה מאד מיוחדת. אני שמחה שלקחת על עצמך עכשיו את המשימה של להקשיב לעצמך בראש ובראשונה, לנוח ולהתחזק.. והאמיני לי- שום אסון ושום טרגדיה לא תתרחש אם תתני לגוף שלך את מה שהוא צריך , אם תנוחי קצת!

ואת יותר מכולם זקוקה למנוחה הזאת.

אני מברכת אותך על ההחלטה הזו, היא מבורכת בעיניי..את בחורה מאוד אמיצה וחזקה. וקצרה היריעה מלהכיל את כל הדברים הטובים שיש בך!!!


שלך,
שירן.

הצטערתי לשמוע שהיית בבי"ח אבל אני מקווה שאת מרגישה יור טוב. המסקנות שהסקת מהשהייה שלך שם הם החשובות ביותר בשביל כל בנאדם בעולם ובמיוחד בשבילנו, בשביל אלא שנאבקות יומוים בגוף שלנו.
אני נכנסתי לסדיר שלי,אני משרתת במושבים במועצה אזורית לכיש, זה לא פשוט אבל אני אוהבת את מה שאני עושה.
לא חשבתי בחיים שאני אפגוש סיפורי חיים כאלא של ילדים שבבית במקרים היותר פשוטים פשוט לא מתיחסים אליהם. אני לומדת המון על הכל ועל האישיות שלי, מאז שהתגייסתי אני לומדת הרבה על עצמי- לומדת מה חשוב יותר ומה פחות, ועד כמה שאם אני לא דואגת לעצמי אפאחד אחר לא ידאג- עכשיו שאני רחוקה מהבית אין לי את הלחץ מאמא שלי. החברות שלי אולם נמצאות במרחק שיחה אחת אבל בכל זאת אנחנו רחוקות אחת מהשנייה, לפעמים זה נראה מרחק של עולמות..
אבל אני חייבת להגיד שאני גאה בעצמי כי למרות מה שקורה אני אף פעם לא מרשה לעצמי לפספס ארוחה כי אני יודעת שאולי עד כמה שלא בא לי עכשיו לאכול עוד יותק לא בא לי לחזור לחור השחור של ה"א שכ"כ קשה לצאת ממנה.
אשמח לשמוע קצת על מה שקורה, אני משתדלת להכנס לכאן כמה שיותר פשוט אין לי כ"כ גישה לאינטרנט/ מחשב בשירות, אז אשמח ממש אם תוכלו לעדכן אותי במה שקורה.אתם תמיד איתי לא משנה כמה אני רחוקה, אוהבת המון ומקווה שהכל רק טוה אצלכם- תקווה

תקווה יקרה,מזמן לא שמעתי מה קורה איתך ואני שמחה על העדכון.אני חושבת שבהחלט יש לך על מה להיות גאה בעצמך! צריך כוחות נפש אדירים כדי להחלים ולקום כל בוקר להתמודדות מחודשת(ומבורכת),ואני באופן אישי מאוד מתחברת לתובנות שלך עם היציאה והניתוק הזמני מהבית.
גם לי זה בדיעבד עשה רק טוב.בהתחלה היה לי מאוד מפחיד לגלות שאני די לבד במערכה.הידיעה שאם אני אפול,לא יהיה שם אף אחד כדי לעזור לי לקום,גרמה לי לא לתת לעצמי להגיע למקום הזה מלכתחילה.אני חושבת שזה חלק מהלתבגר באמת.רק שאצלנו,בהתחשב בנסיבות,מלכתחילה לא היה עניין רגיל כמו אצל כולם שפתאום קמים,עוברים דירה ויוצאים לעצמאות באופן הכי טיבעי שיש.
אצלנו מערכת היחסים בבית היתה מאוד קרה ומרוחקת נפשית,אך יחד עם זאת,בלתי ניתנת לניתוק פיזי(אלא אם כן יש לעניין סיבה ממשית,שאצלך זה הצבא,ואצלי היה עניין החתונה..).
כך או כך,נשמע שיותר טוב לך ויהיו הנסיבות אשר יהיו,זה הדבר החשוב ביותר.

החזיקי מעמד,יקרה שאת!
תמיד שמחה למצוא עדכון ממך.
קרן אור.

לא מאוזן לחלוטין***

לקח לגוף שלי זמן להתאזן.. הייתי בוכה המון והרגשתי פשוט נורא על מה שעוללתי לו.. לאט לאט זה חזר לעצמו וזה חוזר לעצמו בסוף..רק אל תפסיקי עם התהליך החשוב הזה שאת עושה, אל תפסיקי להזין את עצמך ..כי זה הפתרון , זה התרופה בסוף להכל.

בסופו של דבר הגוף שלך ישוב לסמוך עליך ויתאזן. מניסיון .

קרן אור, אני מתרגשת לכתוב את המילים האלה.. מי היה מאמין שבסוף אזכה לספר כאן על זה.. זוכרת כמה היה לי קשה????



אוהבת אתכן
שירן

שירני וקרן אור המדהימות!!!
מה שלומכן יקרות שאתן?
שירן-אין לך מושג איך שאני גאה בך שהחלטת לקחת הזדמנות נוספת עם החבר שלך.תעדכני מה קורה ואיך הולך.... ואני ממש מעריכה אותך... אני מאד מבינה אותך שאת עדיין לא מוכנה לצאת ללמוד, לאט לאט גם זה יבוא.
אצלי אין חדש חוץ מזה שאני במיטה ואני כמה ימים עם חום גבוהה יש לי דלקת ראות.
האם אתן עשיתן חיסון נגד שפעת חזירים???
אוהבת אותכן
נטע

אוי.מסכנה.ליבי יוצא אלייך,עוד הפעם חולה???
צר לי יקרה,אני מקווה שאת מתחזקת ,נחה ואוכלת כדי לאושש את עצמך.
החלמה מהירה!!
קרן אור.

אני בעצמי מתרגשת לקרוא את מה שכתבת.אכן עשית צעדים מאוד משמעותיים בחייך,וזוכרת כמה אז לא יכולת לראות מה עוזר שינוי קטן??אז היני הרגע שבו כל הצעדים הקטנים התקבצו להם לידי שינוי ממשי והם נוגעים בכל תחומי החיים שלך!
לגביי החבר-איך זה קרה שחזרתם??אשמח אם תרחיבי יותר.אולי זה נכון לתת צ'אנס נוסף(כל עוד הצד השני גם רוצה בכך,כי אז סיפרת שהוא לא היה מעוניין..מה השתנה??),תוך כדי הבנה שאם זה לא יצלח,תדעי הפעם לקום מיד מהמקום הזה ולהמשיך בחייך,כי אכן נשמע שאת עושה כל שאת יכולה.
לגביי ביטוח לאומי-כמה אחוזי נכות נקבעו לך בגין הפרעת האכילה??לטעמי,שווה לנסות להעלות אותם,מה יש להפסיד?? כך או כך,אני שמחה מאוד שעברת את כל השלבים ומעריכה מאוד את מה שאת עושה למען עצמך.ואם עבודה מתוגברת ולימודים הם בהרגשה יותר מידי לכרגע עבורך,דחי זאת עוד.אף אחד לא ממש רודף אחרייך.זה חיכה עד עכשיו וזה יכול להמשיך לחכות עוד קצת.את תגיעי לשם כשתהיי באמת מוכנה לכך פיזית ונפשית.

חיזקי ואימצי!
קרן אור.

מה שאת מתארת היא התעסקות באוכל שמשפיעה על מרכז חייך כרגע,ולכן יש מקום לבירור נוסף.המלצתי היא שתתחילי בפנייה לדיאטנית וראי אם תצליחו ביחד לבנות תפריט שיכיל גם את המאכלים שאותם את מפחדת לצרוך באופן קבוע מחשש להשמין,בכמות קטנה זה ודאי לא מה שיגרום להשמנה ואולי אף יסייע לך להמנע מבולמוסי הפיצוי.
אם זה לא עוזר ואת מרגישה שההתעסקות באוכל הופכת למשמעותית יותר מומלצת גם פניה לייעוץ נפשי,כדי להבין מה עומד בבסיס ההתעסקות הזאת.

בהצלחה ותעדכני,
קרן אור.

שלומי בסדר,מצבי יציב.אין כ"כ מה לעדכן.
אני שמחה שאת מרגישה מוחזקת דרך כל האנשים שסביבך,את אכן ראויה לכך,ואני מקווה שתמיד תצליחי להאחז בידיים החמות והאוהבות שנשלחות לכיוונך,כי יחד הקושי תמיד הופך להיות קל יותר,נסבל יותר,אך גם עם תחושה של אפשרי יותר.

ואני מצידי אהיה כאן תמיד לצידך,
ואת תמשיכי לעדכן כדי שאדע מתי ומה את צריכה..

שבת שלום,יקרה שאת,
קרן אור.

הי אלמוג. צהרים טובים!
בטח שאני זוכרת אותך:-)
גם היה לי כיף להכיר אותך, את מגניבה לא פחות....
המייל שלי [email protected]
ביי בינתים אגב- את יכולה לבוא אלי לבקר הבאתי לך את הכתובת שלי ( בדף שאבא שלי כתב) מקווה שלא איבדת גם אותו....חחחח
אוהבת
נטע

אני שמחה לשמוע שגם את השתחררת ואשמח אם תרצי לשתף אותנו בהתמודדות שלך היום.

קרן אור.

קרן אור ושירן המתוקות!!!
מה שלומכן?קרן, איך את מרגישה? ושירני איך את מתאוששת?
אכן אני בסדר, לאט לאט משלימה עם המצב.
כרגע אני לא בשום מסגרת,
סבתי,אחות בבית חולים במקצועה יצאה בשעה טובה לפנסיה והחליטה לקחת אותי כפרויקט למסגרת תעסוקתית זמנית ... אז בינתיים אני אצל סבתי כל יום כשהורי בעבודה אני שוהה אצל סבתי שדרך אגב לא גרה לידנו במיוחד....בבוקר הורי לוקחים אותי ובערב הם מחזירים אותי או שאני ישנה אצל סבתא או שסבתי לוקחת אותי זה תלוי באיזה יום ובשעה שהורי גומרים לעבוד וכו... אנחנו עושים כל יום משו אחר. יום אחד נסענו לטיפול מסאז בגוף. יום אחד הלכנו לדיקור סיני. יום אחד קניות יום אחד סתם שיחקנו במשחק דמקה.יום אחד עשינו פאזל ע נ ק. יום אחד נסענו לברכה ולסאונה. יוםם אחד הלכנו לטיפול באבנים. יום אחד סתם ישבנו וראינו טלוויזיה . יום אחד אפינו עוגות ליומהולדת של חברים . יום אחד אפילו הלכנו למשחק כדורגל....חחחח!!! וגם הינו בקולנוע . ויום אחד עשינו נפנף בגינה ככה כל יום יש לי תעסוקה אחרת ומגוונת....
וגם אני לומדת המון דברים כי סבתא שלי מאד חכמה וגאונית:-) מבחינת האכילה עברתי שינויים דרסטיים...
יש לי תופעות שלא היו לי מעולם וכמה שבועות היתי שבורה מאד מאד מאד.היה לי קשה לדבר על האוכל...
פתאום נכנסתי לסטרט כזה של התקפות אכילה לפצות על כל החסר .האומץ הזה הגיע אלי והתחלתי לאכול ולא רק לאכול אלא לטחון בכמויות שהבטן שלי לא מסוגלת לעמוד בהם.
מקווה כל יום למחר שיהיה טוב יותר וסבתי תצליח אולי להוציא אותי מהמצב הזה. יש לי תחושת בטן שסבתי הכניסה אותי למצב הזה של ההבאסה על ידי זה שהיא פשוט ריטנה לי והכניסה בי מודעות ואומץ לאכול... האם זו התקדמות???? הפרזה??? נסיגה??? בולמוסים??? אני לא יודעת. בכל אופן לי זה נראה מסלול התקדמות פשוט בגלל המימדים והשומנים החדשים שקיבלתי ...
אוהבת המון
נטע

אולי תיקחי אותי איתכן??חח..נשמע שאת עושה חיים ואני שמחה שאת מאפשרת לעצמך להיות עם סבתך ולהנות.
לגביי עניין האוכל-את כותבת שנכנסת ל"התקפות אכילה"(אני שמה את המונח הזה אצלך במרכאות כי קל לי להבין מה הכוונה אצלך בכמויות..) כדי לפצות,ואני חושבת שזה הליך מאוד בריא,הגוף שלך חזר לאותת לך שהוא רעב,שיש לו צרכים,ויש לו חוסרים שהוא מנסה לפצות ולאזן באמצעות התעוררות הרעב הזה(הרי את בתת משקל,וזה הכרחי) ,ולכן לא נראה לי שיש טעם להאבק בזה.הבחירה בין להקשיב לגוף שלך או לא היא כרגע בידייך,ועל אף הקושי אני חושבת שברור לשתינו מה הדרך הנכונה.אז נכון,זה מעט מלחיץ,אבל אם תספקי לגוף שלך את מה שהוא צריך לאט לאט המגננות שלו ילכו ויפחתו,והצורך "המכביד" כרגע יתאזן.תני לזה לקרות.
וברור לך שאת לא שמנה ורחוקה מלהיות כזאת,נכון??

המשיכי לכתוב,יש מי שקורה ומבין אך יחד עם זאת-מחזיק לך אצבעות.
שלך,
קרן אור.

נשמע שאת בדרך הנכונה! כל הכבוד! האם יש לך מחשבות על מה הניע את תחילת השינוי הזה??

המשיכי לעדכן אותנו,
מחזיקה לך אצבעות!
קרן אור.

אחרי שראיתי כמה שהשיער נושר, אחרי שעשיתי בדיקות דם וראיתי שהברזל והB12 נמוכים מאוד, אחרי שהבנתי כמה שאני נראית חיוורת, חלשה וחסרת שמחת חיים החלטתי שאני סיימתי עם זה.
אני עדיין שונאת את המבנה ה"נשי" של השמונים בצדדים ואת זה שהירכיים עבות יותר מהשוקיים, אבל ככה כולן, וככה זה צריך להיות. זה שיש לי מוח קצת מעוות זה הבעיה שלי.
אין לי טעם בהרעבה עצמית ובתחושת סחרחורות בשביל 5-6 קילו! זה המשפט שאני אומרת לעצמי כל פעם שבכלל אני מעלה את נושא ה"דיאטה" על הפרק..
זה ילווה אותי כל הזמן אבל הכל מתחיל ונגמר בראש. אפשר לצאת מזה.
הבעיה שלי היא שכרגע אני שוקלת אפילו יותר (56.5) ועוד חצי קילו ואני במשקל שהייתי לפני כל הבלאגן הזה :( יש מצב שאחרי שאני אתאזן ולא יהיו לי בולמוסי אכילה יהיה תהליך של ירידה במשקל טבעי? כי כרגע אני אוכלת יותר ממה שהייתי אוכלת בעבר (הרחוק) בגלל הבולמוסים..

אני חייבת לומר לך שאני מעריצה את האומץ והנחישות שלך! ואכן,לא שווה לנו להרוס את חיינו רק בשביל כמה קילוגרמים,שלוקחים מאיתנו הרבה יותר-את שמחת החיים,התקווה,האהבה והכוח האמיתי.
לגביי עניין האכילה-בוודאי שאחרי שהגוף יתאזן תתחיל הירידה או ההישארות במשקל שהוא הכי נכון עבורך.הגוף הוא מכונה ששואפת תמיד לאזן את עצמה.לפעמים זה לוקח יותר,לפעמים פחות,אבל אם מתמידים זה קורה.
אני חושבת ששירן תוכל לספר לך על כך...

חיזקי ואימצי!
קרן אור.

אני שמחה לקרוא שאת לוקחת אחריות על חייך,נשמע שאכן עשית דרך משמעותית.אבל יחד עם זאת,הדרך הזאת מתייחסת אך ורק לפן התזונתי.לאור מה שאת כותבת על תחושת רגשות האשם לאחר אכילת ירקות(ובינך לבין עצמך את מודעת לכך שזה אכן בסה"כ ירקות ..וזה זניח מבחינה קלורית),אני תוהה למה את לא מלווה את התהליך הזה בבירור נפשי כדי להבין את מהות התחושות האלו.
בוודאי שבולומוסים יכולים להיעלם לתמיד,אך ורק עם טיפול מקיף שמתמקד הן בצד התזונתי (אולי התפריט לא מספיק משביע אותך??יש מקום לחשוב ע"כ עם התזונאי שוב) והן ברעב הנפשי.
אולי כדאי לך לשקול אפילו פנייה לייעוץ חד פעמי,אם עוד לא מתאים לך טיפול ממש.אבל נשמע שזה חיוני עבורך.

עדכני מה חשבת,
קרן אור.

התפריט גדול ומשביע אבל בכל זאת כשמשעמם לי (בעיקר בשבתות) אני מרגישה צורך לאכול עוד, יותר כדי להעסיק את עצמי ולא כי אני רעבה..
כרגע אני בעיקר כותבת ביומן שמשמש לי כפסיכולוג .. הייתי אצל פסיכולוגית, זה עזר לי אבל בשלב כלשהו הרגשתי שזה כבר לא מה שאני צריכה, שהיא לא כזה מבינה אותי ושאני לא הכי מרגישה בנוח לדבר איתה על מה שבאמת מפריע לי. את יכולה אולי להמליץ לי על טיפול מסויים שאת יודעת שאמור לעזור..?

המון תודה..!

לפעמים צריך לעבור כמה מטפלים עד שמוצאים את האחד שאיתו תהיה לי כימיה ושתוכלי עם הזמן לסמוך עליו כדי לספר לו את הדברים שאת מפחדת לגעת בהם בינך לבין עצמך.
אין טיפול אחד אוטימטיבי שמתאים לכולם,צריך למצוא את האחד שאת תתחברי אליו הכי הרבה.הרי מה יעזור אם אמליץ לך על סגנון כזה או כזה של טיפול ולא תמצאי את עצמך שם??
עצתי היא לא לוותר ולנסות טיפול חדש.
בהצלחה!
קרן אור.

ובכל זאת, אם אני מעוניינת בטיפול כמה שיותר קצר וממוקד, פחות להכנס לעבר ויותר לטפל בבעייה הקיימת, איזה טיפול נראה לך יתאים לי..? עד עכשיו יצא לי להיות אצל 3 מטפלים וכבר דיי נמאס לי לחפש (מה גם שזה לא מעט כסף). אגב, מה הסיכויים שאני אצליח לפתור את זה לבד עם עצמי בלי איש מקצוע? כי סה"כ את החלק הקשה נראה לי שכבר עברתי..

אני חושבת שאת החלק הקשה את עוד צריכה לעבור.זה נכון שמבחינה תזונתית עשית משהו מדהים,אבל יחד עם זאת,כדי שהישג זה ימשיך את צריכה לפעול גם במישור הנפשי.ואגב,זה באמת לא חייב להיות טיפול פסיכולוגי דינמי רגיל,אולי יותר יתאים לך טיפול CBT (טיפול קוגנטיבי-התנהגותי)שהוא טיפול קצר מועד(אני חושבת שזה בין 16-25 טיפולים) ומתמקד בשינוי התנהגותי תוך שינוי תפיסות מוטעות שהתקבעו ומשימות למלא.נשמע שאת בשלה לזה.לגביי מטפלים ספציפיים לשיטה זאת אני לא ממש מכירה באופן אישי,אבל אולי מישהי כאן מהבנות תוכל לענות.
כך או כך,לא משנה באיזה טיפול תבחרי כל עוד שלא תישארי בלי טיפול.

בהצלחה!
קרן אור.

אם מישהי מכירה מטפל/ת טוב/ה אני אשמח לשמוע המלצות..

אני עדיין מרגישה מאד רע.. לא מצליחה לעכל את כל המצב החדש הזה פתאום..

הקשר הזה היווה עבורי כ"כ הרבה, ועכשיו אני מרגישה את הריקנות הזו, החלל הזה..אתן בטח מבינות אותי ..

ניסיתי לפתור/לגשר, אך הוא כבר לא היה מעוניין..הוא ויתר עלי לטענתו.
כואב לי אפילו לכתוב את המילים האלה..להעלות אותם.
אני רק רוצה לשכוח..

תודה שאתן דואגות לי ,
אוהבת אתכן.

אני מבינה את הקושי והכאב.אך יחד עם זאת אני מקווה שאת לא מוותרת קצת לעצמך,על עצמך...בתוך כל זה.
אין מה להגיד,רק שאני איתך בתחושות הקשות האלו.
ואני כאן כדי לשמוע,תמיד.
קרן אור.

תודה שאת דואגת לי תמיד וחושבת עלי. אני מעריכה זאת מאוד..

אני חושבת שאין טעם שאכנס לסיפור הפרידה הכואב הזה, אני רק יכולה לומר שהאדם הזה לא רצה לתקן את מה שהיה ולהמשיך הלאה כאנשים בוגרים. אני יודעת שעשיתי את כל שצריך כדי להציל את הקשר הזה וכשאין פרטנר שמוכן להידברות כמוני <אלא משתמש בטכניקת האשמה ותוכחה כלפיי רוב הזמן מבלי לראות איפה גם הוא בעייתי> - נוצר מחסום שהוביל לפרידה בסופו של דבר.

אני יכולה לספר לך שהתמיכה שאני מקבלת מסביב היא עצומה. אם בני המשפחה שלי שהפתיעו אותי באמת לטובה ואם זה בטיפול ובשיקום עצמו..אני מרגישה ברת מזל שיש לי אותם..כמה שיחות, כמה הבנה ותמיכה.
כואב לי שקרה לי ככה...הפרידה הזו.. אני לא יכולה להכחיש זאת. ואני אתן לעצמי את הזמן הראוי להחלים מזה. כמה שיידרש כי אני יודעת שכרגע אני זקוקה לו.

לראשונה בחיי שאני מרגישה בהרמוניה עם הגוף שלי. אני מתרגשת לכתוב זאת..אני נותנת הרבה ביטוי לעצמי, להעדפותיי, לרגשותיי..מבינה מה טוב לי ומה לא..מה אני אוהבת לאכול ומה לא..מצליחה להינות מאוכל יותר מבעבר אפילו..
זה שינוי עצום שעובר עלי..אני כבר לא מרגישה חסך..
אני מרגישה את שירן פתאום..
אני אוחזת בה..
נוגעת בה..
מה שלא הצלחתי כל התקופה הזו בגלל האנורקסיה שמנעה ממני..

אני לא מאמינה שהדברים האלה נכתבים כרגע על ידי..זה לפחות האור שלי כרגע..מה שמנחם אותי..אני יודעת וזוכרת כמה ייחלתי לזה..להגיע לשלב הזה שבו אני מאפשרת לגוף שלי להיות..מבלי להאיץ בו, מבלי לדחוק בו..פשוט להתקיים ולהיות כפי שהוא.
להיות שירן..מי שהיא..ולאט לאט אני גם שואפת לקבל אותה..
אני מתחילה לעשות זאת כבר עכשיו..


שלך,
שירן

כמה מרגש לקרוא את מה שאת כותבת.אני אכן חושבת שאת היום במקום הרבה יותר שלם עם עצמך מאז שאנחנו מכירות.
הרבה בזכות עבודה קשה שעשית עם עצמך! וכל הכבוד שאיפשרת ושאת מאפשרת לאחרים להיות שם איתך ברגעים הלא פשוטים האלו,ולגלות כמה הם רוצים,אוהבים,מחבקים.
מכל דבר לומדים בחיים,וזאת אינה קלישאה.אני חושבת שעשית את מה שאת יכולה במערכת היחסים הזאת,וכאן תפקידך הסתיים.כי כשאין לך פרטנר מתאים לרצון ולכנות להידבר,אז זה נכון לעזוב ובכך לפנות מקום אולי לאחר תקופת מה לקשר אחר שאולי יהיה טוב יותר.
מה אגיד לך??את יודעת שאני איתך,נכון??
שלך תמיד,
קרן אור.

קראתי את ההודעה שלך היום כשהייתי במצב מאד לא טוב.. היה לי איזה משבר בלימודים ונכנסתי לפורום הזה רק כדי להתחזק מהדברים שכתבת לי. ואכן התחזקתי..

זה עדיין לא מרפה ממני .. הכאב הזה .. אני מניחה שזה לוקח זמן..
היית פעם בסיטואציה כזו?

אני כ"כ רוצה שזה יחלוף..יש הרבה דברים , הרבה שאלות שמטרידות אותי..ואין להן מענה וכנראה שזה גם לא משנה כרגע בשלב הזה..
זה הקשר הראשון המשמעותי שהיה לי.. <וגם עבורו זו הייתה הזוגיות הראשונה שלו >וזה עוד יותר מוסיף לתחושות הקשות האלה.

איך מתגברים? איך מצליחים לשכוח את הכל?..

מה שלומך בימים אלו??
את כותבת איך מתגברים-הניחי למה שהיה,עשית את מה שאת יכולה במערכת היחסים הזאת,אני מאמינה שמה שצריך לקרות קורה,ואם היית צריכה להיות איתו ,היית איתו.אם היתה בו אהבה,היא היתה עומדת איתכם.נכון,זה קשה לקבל את זה שדברים לא תלויים רק בנו,אבל אלו הם החיים .לפעמים יש רגעים משמחים של חברות,אהבה,ביחד וצחוק,ולפעמים יש גם את הלבד,העצבות.
אני קוראת לזה תקופת מעבר.אחרי שהיא תעבור תגיע שוב תקופה חדשה עם אופציות לזוגיות אחרת,שאולי תהיה פורה והדדית יותר.אני מניחה שגם כחלק מהעניין תגיעי אליה ממקום אחר.
הניחי לשאלות,לפעמים אין תשובות בנמצא.דברים פשוט קורים כי הם צריכים לקרות.
את יודעת,אני תמיד אומרת שאנחנו נבנים והופכים להיות מי שאנחנו בזכות הדברים הקשים,ולא אלו הקלים..סמני לעצמך עוד וי בהתמודדות נכונה ואמיתי,אבל תעברי הלאה.
כי את מנצחת,ואת זה אף אחד לא יכול לקחת ממך!
חיבוק,
קרן אור.