פורום פרידות, גירושין, בגידות - יש לך שאלה?

אני לא יודעת מאיפה להתחיל אפילו. בעלי בגד בי במשך שנה שלמה עם עובדת שלו.ולא ידעתי כלום על זה היית בהריון מתקדם.ובהריון בסיכון.ועם תינוק בבית .והוא היה בוגד בי בזמן שהיה אומר לי שהוא נמצא בעבודה עד השעות המאוחרות של הלילה.תמיד נסיתי להבין אותו שהוא עובד קשה מאוד בשביל לפרנס אותנו וגם בגלל שיש לו דרגה גבוה בעבודה אז חשבתי שיש לו באמת הרבה דברים לעשות..והוא היה בוגד בי..חודש אחרי הלידה עזב אותי..אני כולי שבורה לא יודעת מאיפה לאסוף את עצמי עם שתי ילדים קטנים..אם תוכלו לתת לי עצות איך לקום מהמשבר הזה.אשמח מאוד תודה..

אני בת 24 נשואה כ6 שנים התחתנו עקב היריון לא מתוכנן למרות שהייתה אהבה גדולה וידעתי שהוא האחד בגיל 18 לערך בעלי בן 26 ויש לנו 3 בנים מקסימים היו המון פעמים שגיליתי בעיות של חוסר אמון שבפי נקראים בגידה לפחות 6 מקרים בהם גיליתי שבעלי משוחח עם נשים אחרות הוא בנאדם שאוהב לצאצ למועדנים ולא תמיד איתי למרות שאנחנו יוצאים לפחות פעם בשבוע ביחד הוא מסתובב עם גברים שבוגדים אך טוען שמעולם לא בגד יש לי חששות שלאחרונה הוא התחיל להשתמש בסמים אך מסתיר זאת חשבתי להתקין מצלמה נסתרת בביתי על מנת לראות אם יש משהו בדבר התיעצתי עם 2 חברות טובות שאחת אמרה לי שכן והשניה נתנה לי נקודה למחשבה שאם הוא יגלה זאת הוא לא יסלח לי לעולם על הכניסה לפרטיות שלו ושהוא לעולם לא ירגיש בנוח אפילו לא בביתו ! יש לציין שעלה הנושא כמה וכמה פעמים בהם הוא הכחיש בתוקף את הטענות ! היינו בטיפול זוגי שלא הניב תוצאות מכיוון שדנינו לא היינו פתוחים ב100% והיו דברים משמעותיים שבחרנו להסתיר כי המטפלת היתה בנאדם מוכר שלא היה לנו נעים ממנו ! וזה היה בחינם ואין לנו אפשרות כספית האם לשים מצלמה או לא ?!?

האם מישהו שמע/יודע/חווה באופן אישי? מחפשת המלצות על עורכת דין שרין סולן ו/או טלי רונן... תודה!!!

שלום לכולם יופי של פורום יש לכם פה, אני בד"כ צופה מהצד אבל הפעם מרגישה שחייבת להתייעץ, לשמוע דעות נוספות, אולי אני באמת לא בסדר... אני בת 32 נשואה פעם שניה עם ילדה מתוקה בת 3.5 מפרק א', אבא שלה לא מעורב יותר מידי אבל רואה אותו 2-3 פעמים בחודש, התגרשתי לפני 3 שנים והתחתנתי שוב לפני מס' חודשים, בעלי מטורף על הילדה באמת מאוד אוהב אותה אין ספק לגבי זה וגם המשפחה שלו קיבלה אותה כנכדה לכל דבר. ביני ובינו יש חיכוכים רבים, על רקע המצב הכלכלי, על רקע החינוך של הילדה ועל דברים רבים נוספים, כשאנחנו רבים הוא מאוד צועק ונעלב ומנבל את הפה. יש לו קטע של צביטות ודגדוגים שהוא למד מאבא שלו, רק עם הבדל קטן, אבא שלו איש קטן והוא (בעלי) איש ממש גדול והצביטות שלו מאוד מכאיבות, ואפילו שהן נעשות במטרה של משחק ואהבה הן מכאיבות (לפעמים משאירות סימנים) וביקשתי ממנו שיפסיק וגם אמא שלו תומכת בזה, היא גם לא אוהבת את זה. הרבה פעמים הוא מציק ככה לקטנה ואני מתערבת כדי למנוע מצב שהיא תתחיל לבכות כי זה לא נעים ואז הוא יעניש אותה כי היא בכיינית.... ואז הוא כועס עלי שאני מתערבת ורב איתי וכל מריבה נהיית מאוד מכוערת עם מילים לא יפות ואיומים לעזוב וכו'... (אבל בפועל הוא לא עוזב...) העניין הוא מאורע שהיה בסוף השבוע, נתתי קצת רקע ועכשיו לענין, ביום חמישי בערב רבנו כל כך חזק שכמעט הוא עזב את הבית (חבל באמת חבל שלא עזב), ואמא שלו היתה כבר מעורבת ובסוף נגמר בזה שהוא מבטיח לא להתנהג ככה יותר ו"נשבע" בכל היקר לו... ביום שישי בצהריים עת הקטנה היתה אצל אבא שלה, הוא צבט אותי ממש חזק והתעצבנתי והחזרתי לו והתפתחה בינינו מריבה ממש קשה שבסופה הוא השכיב אותי על הרצפה עם יד על הפה כדי שלא אצעק וכתוצאה מכך קיבלתי מכה כנראה מהכסא בעין וסימן די רציני (מזל שיש מייק-אפ...) מה דעתכם? אלימות או שאני מגזימה? כי לדעתי זו אלימות ואני צריכה לעוף מהבית בהקדם האפשרי, אבל אולי אני מגזימה? אני ממש לא יודעת , לפעמים אני מצטערת שאין מישהו אובייקטיבי מהצד שיגיד מי אשם, נגיד שבאמת עצבנתי אותו (לא נראה לי!) , עדיין לדעתי אין הצדקה להגיע למצב כזה! מה דעתכם? סליחה על האורך, אני פשוט מיואשת ואין לי עם מי לדבר....

לפני שנים רבות חרף היותי אדם נשוי יצרתי קשר רומנטי דיסקרטי עם רווקה בגיל 38 .מצאנו שפה משותפת .הרבה שיחות הרבה חום . במשך כל הקשר הבהרתי חזרתי והדגשתי שאינני מעונין להתגרש ואינני מעונין שהיא תיכנס להריון ..ידידתי הבטיחה והתחייבה שהיא משתמשת באמצעי מניעה באופן קבוע ואין סיכויים שתיכנס להריון.לאחר תקופה לא קצרה הודיעה לי שהיא נכנסה להריון.ביקשתי התחננתי שתסיים את ההריון הבהרתי שלא אוכל למלא את תפקיד האב ואני אעזוב -לא עזר דבר .היא המשיכה בהריון והצהירה שהיא איננה מעונינת ואיננה זקוקה לדבר והתחייבה שלא תבקש ממני דבר . הילד נולד .לבקשתה חתמתי על הצהרת אבהות והתחלתי לתמוך בה מבחינה כספית (סימלית) ביקורי הלכו ופחתו ולבסוף קמתי עזבתי. ונתקתי את הקשר עם האם והבן. לאחר מספר שנים הגישה נגדי תביעה למזונות ואכן תמכתי בילד עד לסיום שירותו הצבאי. במשך כל השנים שחלפו אני תוהה מה מביא אישה לאכוף על גבר להיות אב בעל כורחו . אני מבין את הרצון העז והנחישות לחוות תחושת אמהות -להרות וללדת השאלה האם תמורת חוויה זו זכאית האישה להעניש את הגבר הנשוי ואת משפחתו וגרוע מכך להעניש את בנה שיגדל ללא אב. אישית אני משלם את המחיר אני חי בתחושות אשמה נוראית בגדתי באשתי וביילדי.נטשתי בן שלא אשם בשום דבר שנולד למציאות בלתי אפשרית נהגתי כך בגלל הכעס כלפי האם שהוליכה אותי שולל ורימתה אותי .אני מתעלם גם לחלקי באחריות להולדת הבן איני סולח לעצמי על הנטישה ואינני יודע כיצד לכפר על כך מבלי לגרום נזק גדול יותר למשפחתי ובעיקר לבן שנטשתי ובמשך שנים חי במציאות זו. האם יש למישהו/י הצעה כיצד אוכל לסגור את המעגל

אני בת 26 והתחתנתי לפני כשנה עם אהוב ליבי מזה 4 שנים. הייתה לנו זוגיות מדהימה שנגמרה בחתונה מטורפת אשר יום לאחריה מסיבה שאינה ברורה לי, וכנראה לא תהיה ברורה לי אף פעם, חוויתי משבר לא צפוי. מעין דיכאון. כל כך התביישתי בתחושות שלי, הרי כולם תמיד מספרים שאחרי החתונה יש היי מטורף והכל נראה ורוד ושמח והאהבה בשיא, שלא סיפרתי לאף אחד שאני מרגישה לא טוב. ובעיקר לא סיפרתי לבעלי. היינו בתקופה מטורפת, עברנו לגור בעיר חדשה, הוא התחיל עבודה חדשה והכל התערבב וקרה כל כך מהר ובכל המקום הזה לא מצאתי את עצמי, הפסקתי לעבוד, עברנו לעיר בה לא היו לנו חברים והייתי בודדה. במקום המוזר הזה, שיש לציין שאני כלל לא מכירה, מצאתי את עצמי משוחחת עם בחור שהיה לי איתו קטע בעבר ונשארנו בקשר טוב. לשנינו אותם תחומי עניין והשיחות בינינו תמיד היו טובות. לאט לאט הקשר הלך והתהדק. הסתגרתי בחדר, לא דיברתי עם בעלי, תקפתי אותו כל אימת שהוא שאל למה אני כל הזמן בחדר. התחלנו להיפגש, באחת מהפגישות התנשקנו. ידעתי שמשהו דפוק קורה, ידעתי שאני מאבדת אחיזה עם המציאות אבל לא הצלחתי לעצור את זה. הוא היה האדם היחיד שהרגשתי שאני יכולה לדבר איתו שהבין אותי. הייתי לא אני. אחת הפגישות אף התרחשה אצלו בבית ואמנם לא שכבנו ועצרתי את זה רגע לפני כי הרגשתי זוועה, אבל המצב האינטימי נשאר חרוט בראשי. בעלי שהבין שמשהו לא בסדר, עקב אחרי וגילה את כל השקרים וההתחמקויות. הוא התעמת איתי, ואני במקום להודות הכחשתי. לקח לי הרבה זמן לקחת אחריות אמיתית. הלכנו לטיפול זוגי, נתקתי את הקשר עם הבחור, מצב הרוח שלי השתפר. אבל כל פעם שאני חושבת שהמשכנו הלאה קורה בינינו איזה פיצוץ. אני מרגישה שהוא לא באמת יכול לסלוח לי ואני מפחדת שלא נתגבר על זה בחיים. אני כועסת עליו אם הוא שואל אותי מי התקשר אלי או מי האנשים שאני חברה שלהם בפייסבוק (מרגיש לי שהוא חודר לי לפרטיות שהוא לא סומך עלי, על אף שאני יודעת שיש לו את כל הזכויות לזה). האם זה אופטימי מצידי לחשוב שכששני אנשים אוהבים זה את זה ורוצים להישאר ביחד הם יוכלו להתגבר על הכל? איך אני יכולה להסביר לו שמה שקרה לי, יכל לקרות לי רק באותה תקופה לא טובה ורק עם אותו בחור ספציפי? אני יודעת בלב שזה לעולם לא יקרה לי שוב. ואני צריכה את בעלי לצידי יותר מתמיד, דווקא עכשיו, שהוא יתמוך ויבין ויקבל אותי על חולשותיי וימצא בליבו את כוח לסלוח. אני באמת מאמינה שאחרי החתונה חוויתי סוג של דיכאון ולא התמודדתי איתו טוב. אבל התחזקתי מאז ואני רוצה באמת שנמשיך הלאה. יש לנו כל כך הרבה דברים טובים ובמשך כל השנים האלו הייתה לנו זוגיות נפלאה ואני לא יודעת איך לגרום לו לסמוך עלי שוב.

לצערי הרב גיליתי שבעלי בוגד בי אם החברה הכי טובה שלי ואני בהלם ליליאן

מבקשת את עצת הפורום בעניין לא פתור. לא סגרתי עניין עם החבר הקודם. הייתי מאוהבת והוא נעלם מחיי. עכשיו שיש לי חבר חדש הוא פתאום הופיע ואני מבולבלת, לא סגורה, מוחמאת משני כיוונים אך לא יודעת לאן לפנות. לא יודעת האם לספר את זה לחבר הראשון ואז הוא יפגע. לספר לחבר השני והשני יפגע ובמקרה כזה אשאר קרחת מכאן ומכאן. אני חוששת, אני מבולבלת ולא יודעת איך לנהוג במצב שנכנסתי אליו. רגשית אני קשורה עם הראשון, הוא נעלם ופתאום הופיע. אך גם לשני נקשרתי וחזרתו של הראשון בילבלה אותי.

שלום לכולם,
אני רואה את ניתוחי המצב והעידודים בפורום ומנסה בפעם הראשונה לכתוב כאן...

הסיפור הוא שאנו נשואים 13 שנים ועוד 7 שנים של חברות + 3 ילדים. אנחנו מתקרבים לגיל 40.
מזה 3 שנים שהבית שלנו כמעט מפורק, הפצעים כואבים, הלב שלי מדמם, אני מרגיש שהאשה שלי איבדה את עצמה במין מחול בלתי פוסק של שקרים, תאווה למין ובגידות.
מזה 3 שנים שהיא מחפשת ריגושים בחוץ, אצל השכנים, מקומות עבודה, חברים, ניהלה רומן של שנה וחצי עם מאהב גרוש מהעבודה שלה.
לכל אורך הזמן לא הסכמתי לכך נלחמתי איתה ראש בראש, אני לא מוכן לספוג את העלבון הקשה של הבגידה, התפשרתי, הלכנו לייעוץ, אבל בכל פעם שהמטפלות ניסו להגיע אליה היא קמה והלכה.
אני מודה שעברנו המון תלאות בדרך שלנו. תמיד החברות, האמון והאהבה היו חזקים אצלנו, היינו זוג שבאמת היה לתפארת. היו שנים שאני השקעתי בעבודה ולא בגלל הרצון הטוב שלי או רצון לקריירה מזהירה, התפקיד שלי היה תובעני וכפוי טובה, הייתה קרוע בתוך עצמי והזנחתי את אישתי, הן מחינת היחס והן מבחינת החיזור.
היא לא הייתה אישה קלה, היו לה שגעונות משלה, אישה קשה וסגורה אך תמיד הייתי נותן לה גיבוי ותמיד גם מוותר - זו האישה שאהבתי- אהבה ללא תנאי. חיי משפחה היו הדבר הכי הכי חשוב לי בעולם.
הנה אני מוצא את עצמי כותב כאן, היות והיא סיימה את הקשר עם המאהב שלה מהעבודה, היא הייתה קרועה בתוך עצמה בעולם של שקרים, תאווה, ריגוש, הפאי האסור. היא נפתחה אליו ונסגרה אליי. כמו שאומרים מה שעשתה בחוץ היא לא מסוגלת לעשות איתי.
והנה אנחנו מנסים שוב להשתקם, היא מתכתבת עם בחור כאן מהפורום, ואני מגלה שלאט לאט היא שוב נסחפת למין מערבולת של רגשות עם הבחור כאן בפורום במיילים פרטיים, עוד פעם מושכת אש, עוד פעם מתגרה ומושכת אליה שוב מאהב שמתחסד להיות "עוזר" ומשתף איתה פעולה.
כשאני מדבר איתה על כך אנחנו שוב רבים, אני לא מוכן לסבול את השקרים ולא מוכן להיות מרומה וחלש, דיברנו על שינוי כללי בבית, שינוי בדפוס התנהגות, שינוי בהתנהלות עם הילדים, אך הקשר שהיא מתחילה לפתח מפריע לי מאוד.
הבעיה היא שנסיתי לדבר איתה, אמרתי לה שזה גורם לי להתרחק ממנה, זה גורם שוב למתחים ואם שוב פעם אני אגלה שהיא מנהלת רומן תהיה מלחמת עולם כמו שהיא לא מדמיינת, כי אני כל כך מתוסכל.
האמת שאני מוכן לקבל הכל, לנסות לשנות, לקבל שינוי , מוכן לנסות עוד ניסיון אחרון לפנ פירוק משפחה אבל מאוד פוחד שהיא מרמה אותי שוב.
לאלו שחושבים אולי איזה גבר סמרטוט, אני יכול להגיד שניהלתי מלחמות, גם אני פגעתי בה, אך היום אני יודע שהחוכמה היא המשפחה, הילדים יותר חשובים לי, גם היא חשובה לי, רק שלה נראה לי שלא כל כך איכפת.
מה אתם אומרים? להמשיך לתת לה לחיות את עולמה? שתמשיך לבצע את מה שהיא עושה ולגלות עוד שבוע/שבועיים/חודש/חודשיים שהיא בעוד רומן? או לחתוך באופן סופי?

כל דעה תתקבל בברכה,
עודד

שלום למיעצת
אני בחור בן 50 נהלתי רומן קצר מאוד מאוד עם אשה כבת 35 במשך פרק זמן לא קימנו יחסי מין בנינו אפילו שהיו רמזים מאוד עבים
רק לאחר זמן מה קימנו יחסים שהתפוצצו לי בפנים בצורה מאוד כואבת
שפגע באשה שאני איתה מאז אני עובר 7 מדורי גהנום אין מנוח לנפשי וזה כולל כל מה שאת מעלה על דעתך מי קללות ועד להשליך עלי חפצים כההים לפגיעה ומכות שבכל הזמן אני לא מגיב אבל הפחד שלי הוא להגיב דבר שאני לא מסוגל.
נכון להיום אני יצאתי אל מחוץ לבית כדי לתת לה את המרחב שלא תיראה אותי אבל ההצקות מגיעות אלי דרך הילדים שהם כבר גדולים מעל לגיל 20 שעדין נמצאים בבית.
הגברת נכון להיום מאוד מעונינת להתגרש שזה לדעתה מתכון בדוק לחיים אחרים ולא מה שאני חושב.
אני ניסיתי בכל דרך שאפשרית לגשר על הבעיה בזה שקיבלתי את כל הפגיעות במשך כל התקופה האחרונה.
אני הצעתי לגברת שנלך שנינו נלך לטיפול זוגי אבל באותו הרגע קיבלתי מקלחת של קללות וגידופים שלא נשאר מקום אלה לשתוק . ולנסות לרצות אותה בכל מה שהיא רוצה מי ניתוחים שהיו לה ועמדתי לרשותה מתוקף חובתי לתמוך בה וכלה בניתוחים קוסמטים כמו הגדלת חזה וכדומה.
האם עלי ללכת כפי שהיא רוצה ולפתוח תיק ברבנות לגרושים או לנסות לתת למהלך שאני מחוץ לבית ולראות מה יקרה.
תודה רבה

שלום,
אני בת 23. יצאתי עם מישהו במשך 9 חודשים והיה לנו קשר מאוד מאוד טוב, בריא וזורם.
הוא טס לחו"ל לשנה לטייל והחלטנו שאנחנו נשארים בקשר אבל ללא מחויבות, וגם הסכמנו שלא נעלה תמונות שלנו עם המין
השני לרשת כדי שזה לא יפגע באחד מאיתנו. גם שנינו מסכימים על זה שאנחנו רוצים לחזור כשהוא יגיע לארץ ואפילו נגור ביחד.
עכשיו עברו כבר חודשיים, אנחנו עדיין בקשר אבל משהו השתנה- הוא נהיה קצת קר ועלו תמונות שלו עם בנות [לא משהו מיוחד, סתם תמוונת בנוף או בהוסטלים], אני מרגישה שהוא ממש נהנה שם וקצת מתחיל להתנתק.
אני מצד שני, כל פעם שמתעדכן משהו כזה - אני לא ישנה טוב, שעות ספורות בלילה, הבטן שלי מתהפכת, אין לי תאבון. אני ממש מעורערת ולא יציבה, יש לי מצבי רוח. רזיתי מאוד בחודש האחרון ואני כבר לא יודעת מה לעשות עם זה, אני גמורה.
לא משנה אם מה שמתעדכן הוא טוב או רע אני נכנסת לסרטים על מה שקורה שם.
ניסיתי להתנתק ממנו ולהפרד אבל זה רק היה יותר גרוע, הרגשתי יות רע וגם קצת פגעתי בו על הדרך....
חסרת אונים, בבקשה תעזרו לי :/

היתה לי מערכת יחסים שהסתיימה בפתאומיות(שנינו נשואים) ובעצם לא היתה לנו אפשרות להפרד כמו שצריך.תחושת ההחמצה גדולה ושנינו מנסים לאסוף את השברים.
אין לנו אפשרות לשמור על קשר(הסיבות לכך בוודאי מובנות)
כבר יומיים שאני לא ישנה בגלל התלבטות:מחר יום הולדתו -בכל יום רגיל אני איכשהו מצליחה להמשיך בעינייני אך קשה לי להמשיך הלאה מבלי אפילו לאחל מזל טוב ויום הולדת שמח.בסך הכל להרים טלפון להגיד כמה מילים טובות ו....
אבל- מפחדת פחד מוות- עצם יצירת הקשר תיחשב שוב כבגידה בבן זוגי-לא רוצה להתחיל עם זה שוב.
ובכלל אולי לא אתקשר בזמן טוב והכל יסתבך-אין לי כח לזה יותר.
מה עושים?

שלום,
אני יוצאת כעת עם גבר שנמצא בהליכי גירושין מתקדמים, ויש לו 2 ילדים, בן 15 ובן 8 .
הקשר שלנו התחיל עוד בזמן שהיה נשוי, וכעת משהוא מתגרש הקשר הפך רציני עוד יותר.
אנחנו גרים יחד כבר חודשיים, כלומר מהיום שהוא עזב את הבית, ויש לנו כרגע בעיה עם הילדים שלו. הם נמצאים אצלו פעם בשבוע, וכל סופש שני. בימים אלו אני מפנה את הבית (הם עוד לא יודעים על קיומי בכלל), וחוזרת לאחר לכתם.
הבן הגדול כבר הבין במה מדובר וכבר יודע פרטים עליי, אבל הקטן עוד לא.
את המשפחה מלווה עובדת סוציאלית שמתנגדת בתוקף להיכרות ביני לבין הילדים, ולאחר שהסבירו לה שאין זה מן הנמנע (כיוון שאנו גרים יחד), הסכימה "להתפשר" על תקופה של חצי שנה.
בן זוגי לא מוכן שאצא יותר מהבית לאחר חצי שנה והבהיר לעובדת הסוציאלית את המצב.
הם החליטו שכשתעבור חצי שנה, יערך בינינו מפגש אחד לא על היום שלהם ובלי לינה, וכבר באותו שבוע תחל לינה משותפת בבית.
אני מאד לחוצה מההחלטה הזו. האם לא עדיף להקדים את המפגש, ולהפגש באופן הדרגתי רק בחוץ, למשך כמה שבועות ולאחר מכן לילה ביחד בבית פה ושם ולבסוף מעבר מלא?
או בכלל מה כדאי לעשות בסיטואציה כזו?
אני טסה לחו"ל לחודש וחשבתי שזו תהיה הזדמנות טובה להכיר את הילדים לפני הטיסה, כך שבמהלך החודש הזה תוכל להבנות הדמות שלי בעיניהם, הם יראו שאני לא כ"כ איומה (סה"כ אני צעירה בת 24, ממש לא אמא חורגת סטייל), וכשאחזור מחו"ל חשבתי קצת לנסות "לשחד" עם מתנות
העובדת הסוציאלית כאמור מתנגדת, וטוענת כי החודש הזה שאהיה בחול הוא עוד חודש שהם לא יודעים עליי וזה טוב. למרות ששוב, הגדול כבר יודע.
ההבדל בין אם נפגש לפני חו"ל או אחרי חו"ל כאמור הוא 5 חודשים או חצי שנה לאחר שהוא עזב את הבית.

בבקשה עזרה אין לי מה לעשות ואני מרגישה שהעובדת הסוציאלית טועה ומטעה ותביא ליצירת מתח בין כל הגורמים המעורבים!

תודה!

שלום לכולם וגם ליועצות,

התחבטתי לא מעט זמן עד שאזרתי אומץ וישבתי לכתוב...
אני גבר נשוי, משכיל, נאה, בן 39 (3 ילדים מתוקים), איש העולם הגדול ואיש משפחה בכל רמ"ח אבריי.
תאמינו או לא - מעולם לא בגדתי.
אשתי ואני הבנו כבר מזמן שאנחנו פשוט לא מתאימים אבל לשנינו הצורך העז לשמור על תא משפחתי שלם ולהעניק ליצורים הזכים האלה שהבאנו לעולם - אהבת אמת ללא תנאים או גבולות.
בקיצור לאף אחד מאתנו לא היה את האומץ לשבור את הכלים ולעזוב.
מצד שני, אנו חיים זוגיות עגומה ואומללה.
בשנים האחרונות, ניסינו טיפולים זוגיים אצל שלושה מטפלים שונים - אך לשווא.
כשאין התאמה - זה פשוט לא ע ו ב ד וחבל על העצבים ובזבוז האנרגיות!

מחד, המצב כרגע הוא שאנו חיים באותו הבית אבל מנותקים אחד מהשני לחלוטין.
אני מכבד אותה וחושב שהיא אדם נהדר - אבל לצערי אנחנו לא מתאימים.
יתכן ולחלקכם זה נשמע פתטי או תבוסתני - אבל קשה לנו לנפץ את התא המשפחתי וללכת.
מאידך, להעביר את החיים כך- זה בזבוז של חיים נוראי ולכן החלטתי לנסות משהו אחר.
אני פשוט מתגעגע להתנשק, לדבר, לחזר, לבלות, לגלות, להבין, ליצור, להתעלס, לפרגן ולהאמין שזוגיות בריאה היא דרך חיים שמעירה אותנו כל יום עם חיוך רחב וכיף בלב.

החלטתי לחפש אישה שמחפשת לאהוב ולהיות נאהבת - שרוצה לחוות את מה שיש לחיים להציע ולהרגיש נחשקת.
מי יודע, אולי זה הטריגר שיעזור לי לקחת החלטה אמיצה ולשנות את מסלול החיים.

עכשיו אני נתקל בבעיה אחרת: איפה אני מוצא מישהי שתהיה מוכנה לקחת חלק בהרפתקה ההזויה הזו? הם ישנו מקום כזה של כל החנוקים והחנוקות שרוצים להרגיש חיים? האם ישנן נשים כאלו שיענו לאתגר בחיוב או שמא אני שוגה בדמיונות ופנטזיות?

בבקשה הגיבו.

שלכם,
דן

שלום קוראים לי יובל ואני בת 23
לפני חודש הבן זוג שלי לקח ממני פסק זמן של שבוע וחצי לאחר 4 שנים
שבפסק זמן יצא לי להכיר מישהו אחר אבל עדיין לא להיפגש איתו
הבן אדם שהכרתי הוא גם פרוד מחברה שלו שבועיים
לפני שבועיים חזרתי לחבר שלי
אבל אני עדיין מדברת עם אותו בחור אני לא מפסיקה לחשוב עליו ודלקתי עליו ממש
היינו אמורים כמה פעמיים להיפגש ולא יצא לנו
אני פשוט לא מפסיקה לחשוב עליו
מאד התגעגעתי לתחילת קשר של להרגיש את הפרפרים ולתת נשיקות כל פעם ולהרגיש דברים אחרים שזה לא קורה לי עם הבן זוג שלי
אני פשוט לא מפסיקה לחשוב עליו ...אבל אני מפחדת מצד אחד להפסיד משני הכיוונים
אני מפחדת שהבחור ההוא לא רציני לגבי כי הוא שולח לי הודעות ומדבר איתי אבל הוא לא מראה באמת מה שצריך להראות ורק אחרי שאני יפגש איתו אני ידע עם הוא באמת רציני לגבי

אני ממש חייבת עזרה אני לא יודעת מה לעשות אני הרבה זמן לא הייתי בקשר עם מישהו ואני לא יודעת איך להתנהג אני מפחדת שהוא יחשוב שאני רוצה אותו יותר מדי ואז ירד לו ממני
ואני מאד רוצה אותו