פורום פרידות, גירושין, בגידות - יש לך שאלה?

שלום לך גבריאלה,
אכן השאלה שלך לא תואמת את הפורום הזה, אך אענה לך בקצרה. אני מבינה את התיסכול אותו את חווה מבחינה מינית, ואת צודקת :משהו מאד מהותי השתנה אצלך וזה דורש התייחסות.מאחר ועבר זמן ועדיין את חשה חוסר חשק , לדעתי עלייך לפנות לגורם מיקצועי קרי: סקסולוגי/ית לתאר בפניו את הסיטואציה ולהגיע להבנה מדוע זהו מצבך ומה עלייך לעשות.
גבריאלה ,מיניות ויחסי מין הם חלק משמעותי בתוך מכלול היחסים בין בני זוג. את אינך אמורה "לספק" לבן זוגך אותם , זו לא סחורה,אלא את אמורה להינות מהם בעצמך וגם ביחד עימו.
מאחר ולשניכם המצב הנוכחי מפריע, עליך כאמור לפנות לסקסולוג/ית.

בהצלחה!
מיכל פאטל.

מייקל שלום,
אתה מתחיל את הודעתך במילים"דווקא אחרי טיפול אנחנו נפרדים". אני לא בטוחה ש"דווקא" זו המילה המתאימה, אולי בזכות הטיפול הגעתם למצב שבו אתם יודעים להגדיר טוב יותר את המציאות והגעתם להחלטה.
אתה מדבר על כל שהפכת למובן מאליו ולכן אולי כדאי להפסיק להיות כ"כמובן מאליו. אולי עליך לשנות את הסטטוס שלך לפחות ברור. אולי מרגש יותר ויוזם יותר ...
אתה מתאר מצב מורכב במערכת היחסים ואתם אחרי טיפול זוגי ואשתך כרגע באישי ולכן אני לא בטוחה שלתת עצות על גבי הפורום זה הדבר הנכון אבל אני בהחלט מציעה לך לפנות בעצמך לאימון אישי כדי לנסות לברר איך אתה יכול לייצר ריגוש אצל אישתך ואיך אתה יכול להיות פחות מובן מאליו.


אשמח לסייע,
דליה שוורץ- מאמנת אישית וזוגית
054-4220259

לדעתי אתה לגמרי מנותק מהמציאות, חי לך בתוך בועה שנוח לך להאמין בה.
אני שם את ידי באש, אם אשתך לא עצרה רגע לפני שהם נכנסו למיטה, וגם שזה נמשך הרבה יותר משלוש פגישות.
אשתך לדעתי קיבלה כבר החלטה, מזמן, כעת לאחר שהרומן התגלה, היא מנסה להיפטר ממך בצורה הכי פחות פוגענית, וזה כולל טיפול זוגי, שהוא לפרוטוקול בלבד, היא הולכת לגירושים, ודקה אחת אחרי, היא תהיה במיטתו של אותו צעיר, עד אשר הוא יעיף אותה לטובת נשואה אחרת, אבל בלי קשר לאותו רומן, היא לגמרי לא נמשכת אליך, אולי אפילו סובלת כשאתה נוגע בה
ככל שתפנים ותשלים עם המציאות, כך תסבול פחות, גם השימוש במילים ספרותיות (אוהבת אבל לא מאוהבת) לא תקדם אותך לשומקום, והנסיונות שלך לעכב אותה, או להשתטח על הרצפה ולאחוז ברגליה כדי שלא תלך, לא יעזרו אלא רק יכאיבו יותר.
בעצם למה אני צריך להגיד, אם טל עדיין כאן, הוא יוכל להסביר טוב יותר, הוא היה בסרט הזה בדיוק.
בכל אופן ידידי, תאסוף את עצמך, יש חיים אחרי גירושים, מגיע לך יותר טוב.

אייל שלום
הייתי צריך את הניעור הזה, כמובן שאני מהרהר יום יום אם תרחיש בדיוק כמו שתיארת זאת האמת המרה.
אבל למעשה כבר השלמתי עם המצב ואני מנסה לאסוף עצמי ולהמשיך הלאה.
אין לי ספק שזה יהיה לי קשה אבל הפנטזיות של חיי הרווקות כבר מדגדגות לי...
אשמח לטיפים איך חוזרים לשוק לאחר 13 שנה? לתת לזמן לעשות את שלו או להתחיל לחלק כרטיסי ביקור ולהודיע על שינוי הסטטוס? הכרות מהירה של מישהי חדשה תעזור לי להתגבר? או לזרום עם סטוצים פה ושם?
אני חושש אבל מתחיל להתרגש ולזכור נשכחות...
יש סיכוי גדול שבאמת זה יעשה לי טוב ! וכמו הקלישאה כל סיום הוא התחלה של משהו חדש וטוב
תודה

אחרי נישואים ארוכים יחסית שהתפרקו בצורה מכוערת, הייתי מציע לך לא למהר לקפוץ לשוק הפנויים והפנויות לפני שתנסה להבין מה היה, למה, להפיק לקחים ,כדי לא לחזור על טעויות בפרק ב'.
סטוצים פה ושם, אולי כן, אבל קח לעצמך זמן כדי לעכל ולהתמודד עם המצב החדש, יש ילדים, אם אני זוכר, אז לאט, לאט.

אני עדיין כאן ובהחלט יש לי מה לומר. צדק איל יותר מפעם אחת בדברים שכתב.
ראשית, הסיפור שלך דומה לשלי הן בהתנהגותה של אשתך והן בהתנהגות שלך, שמזכירה לי מאוד את דרך ההתמודדות שלי. מן הדברים שכתבת עולה תמונה די ברורה של המצב, כפי שצייר אותה איל (בגדה, רצתה להיפרד ולא ידעה איך, השתמשה בטיפול הזוגי כאמצעי להקל עליך).
אני מכיר את הכאב שלך. אני מכיר את הפחד שלך. אני מניח שאתה מבוגר ממני ולכן אתה אפילו מפוחד יותר מן הרעיון של "לצאת לשוק". הייתי שם, חוויתי (ועדיין אני חווה) את הפחדים האלו שעליהם אתה מדבר.
אבל פחד אינו סיבה מספיק טובה לפעול או להימנע מפעולה. אחד הדברים הראשונים ששמעתי מבעלי הדעה (ובמצבנו, לכל אחד יש דעה וכל אחד משמיע אותה - בין אם ביקשנו ובין אם לא) היה כי בסופו של דבר אבין שאיני רוצה להיות עם מישהי שאינה אוהבת אותי. וזה נכון, כך אני מרגיש עכשיו. גם כיום, אני עוד מתגעגע לאשתי, אבל יותר מכך אני מתגעגע לחיי הנישואיםף קצרים ככל שהיו. ובכל זאת אני מבין כי את הנעשה אין להשיב.
לגבי הפיתויים של חיי הרווקות - שוב צדק איל כשהציע לך "תקופת צינון". אמנם אתה מחפש חיזוק לאגו הפגוע שלך, ואולי התהוללות קצרה תעשה לך טוב בטווח הקצר, אך עליך לזכור שאתה במצב רגשי לא פשוט ואת זה אני אומר לך מבלי להכיר אותך כלל.
אני יוצא עם מישהי, שלושה חודשים אחרי הפרידה מאשתי ולמרות שבימים הראשונים הייתי מסוחרר ונרגש, הרי שבחלוף הזמן אני מבין שזוהי אשליה בלבד. אין לי פניות רגשיות ואין לי היכולת להכיל את זו שאני יוצא איתה, שגם היא סוחבת על גבה שק של מטענים רגשיים (כמו כל אדם).

הבעייה שלנו,לעניות דעתי,זה שהאהבה הראשונה תמיד מלאת עוצמה ורגשות שלא תמיד יש להם ביסוס,יותר כמו פנטזית ילדות.

אני יכולה לערוב לך שאם תחזרי היום להיות בקשר זוגי עם האקס-הרבה דברים יתנפצו לך הכוונה שלי כמובן כל מה שחשבת עליו,או ידעת...יתגלו כלא בדיוק נכונים...

לפי איך שאני רואה את זה יש לכך השלכה ישירה על הקשר עם בעלך,ואולי אתם צריכים למצוא את הדרך חזרה.

הפיתרון שיש לי להציע לך באם הינך מעוניינת לשמר את הקשר עם בעלך ולא מתוך פחד להיות לבד זה לנתק כל קשר או מגע עם האקס שלך.מיידית.

מעבר לזה טיפול או ייעוץ זוגי יכול לעזור לשניכם למצוא אחד את השנייה שוב.

בהצלחה

אך מה עלי לעשות כאשר אני נמצא במצב בו אני לא נמשכת לבעלי כבר הרבה הרבה זמן. עוד מלפני החתונה הרגשתי ככה וכבר אז לא היינו מקיימים יחסי מין כמעט ובכלל.
כשהוא הציע לי להתחתן הסכמתי ובאותו רגע וויתרתי לעצמי על חיי מין מספקים.

לפני בעלי הייתי בחורה מאוד מינית ולא הייתה שום בעיה.
כיום אם אני ובעלי שוכבים זה רק לאחר שבעלי כבר "מתחנן" ןאני מרצה אותו כדי לא להרגיש אשמה.

גם עכשיו אני מוצאת את עצמי מלאה ברצון לשכב עם אדם אחר.
בקשר לאקס אני יודעת שהוא לא טוב עבורי הוא אף פעם לא העריך אותי באמת והבין את האהבה שלי כלפיו אך זה בלתי נשלט מהרגע הראשו לפני 11 שנה שראיתי אותו אהבתי אותו גם אלחר שהוא עשה לי הכל גרם לי להרגיש הכי חרא בעולם גם אז אהבתי אותו והיום בדיעבד אני יודעת שעברו 4 שנים שבהם לא היינו יחד והשנים האלה קריטיות להתבגרות של בנאדם אבל עדיין אני מרגישה שהוא אהבת חיי האמיתית ואיתו הייתי צריכה להיות פשוט לא נלחמתי מספיק על רצונותיי והתפשרתי על חיים עם בעל אוהב והכל אבל בלי משיכה ואהבה שצריכה להיות בין גבר לאישה.

אך מה עלי לעשות כאשר אני נמצא במצב בו אני לא נמשכת לבעלי כבר הרבה הרבה זמן. עוד מלפני החתונה הרגשתי ככה וכבר אז לא היינו מקיימים יחסי מין כמעט ובכלל.
כשהוא הציע לי להתחתן הסכמתי ובאותו רגע וויתרתי לעצמי על חיי מין מספקים.

לפני בעלי הייתי בחורה מאוד מינית ולא הייתה שום בעיה.
כיום אם אני ובעלי שוכבים זה רק לאחר שבעלי כבר "מתחנן" ןאני מרצה אותו כדי לא להרגיש אשמה.

גם עכשיו אני מוצאת את עצמי מלאה ברצון לשכב עם אדם אחר.
בקשר לאקס אני יודעת שהוא לא טוב עבורי הוא אף פעם לא העריך אותי באמת והבין את האהבה שלי כלפיו אך זה בלתי נשלט מהרגע הראשו לפני 11 שנה שראיתי אותו אהבתי אותו גם אלחר שהוא עשה לי הכל גרם לי להרגיש הכי חרא בעולם גם אז אהבתי אותו והיום בדיעבד אני יודעת שעברו 4 שנים שבהם לא היינו יחד והשנים האלה קריטיות להתבגרות של בנאדם אבל עדיין אני מרגישה שהוא אהבת חיי האמיתית ואיתו הייתי צריכה להיות פשוט לא נלחמתי מספיק על רצונותיי והתפשרתי על חיים עם בעל אוהב והכל אבל בלי משיכה ואהבה שצריכה להיות בין גבר לאישה.

שלא היית צריכה להתחתן איתו מלכתחילה.

אל תחפשי פתרונות פלא.התשובות אצלך.

כשתביני את התשובות אצלך,תוכלי לפעול בהתאם.העיקר שתרגישי שלמה ומאושרת.

שרה שלום,
אני לא בטוחה שאת מבולבלת, אני חושבת שאת יותר מבוהלת, את כנראה מבוהלת מהמצב שנקלעת אליו. אני מציעה שתשאלי את עצמך מדוע בחרת להתחתן דווקא עם בעלך. מה היה בו שמשך אותם? מה היה בו שגרם לך להגיד כן למרות שידעת שאת לא נמשכת אליו? כנראה שהוא ענה על צורך מסויים שלך ולכן הסכמת. ננסי למצוא מהו הצורך הזה וכך תוכלי לנתח טוב יותר את המצב ולקבל החלטות לגבי המשך הדרך שלך. יכול להיות שאת לעולם לא תתחתני עם האקס המיתולוגי כי את יודעת שהוא לא בשבילך אך אולי תוכלי למצוא לך גבר אחר אותו תאהבי באמת?בדקי את המצב שלך וקבלי החלטה מה באמת טוב לך מבלי לפחד מה יגידו ואיך זה יראה כי בסופו של דבר אלה החיים שאת צריכה לחיות.
אני מאוד ממליצה על אימון אישי כדי שתוכלי לקבל כלים שיעזרו לך להגיע להחלטות

אשמח לעזור יותר,
דליה שוורץ-יועצת אישית וזוגית
054-4220259

דליה תודה על ההבחנה שלך היא כ"כ מדוייקת...
במבט לאחר אני חושבת שהסכמתי להתחתחן דווקא עם בעלי בגלל הביטחון.
לדעת שיש גבר שיהיה איתי 100% שיהיה חבר טוב לחיים ויעניק לי סביבה בטוחה מה שלא היה לי כ"כ כשגדלתי.
אבל באיזה שהוא מקום בהחלטה הזאת ויתרתי על כל המרגש בחיים.
ויתרתי על חשקים ותחושות בשביל "נחת ושלווה"...
מן הסתם אני לא אתחתן עם האקס אולי אני אפילו לא אהיה איתו בקשר אבל זה לא מה שמטריד אותי אני אסתדר מה שמטריד אותי זה איך ליישם את ההחלטה שלי? איך לעמוד מולו ולהגיד לו שזה באמת נגמר? איך להתחיל לפרק את כל ההתחייבויות שיצרנו במשך 4 שנים איך לפרק את המינוס המשותף וכל הבעיות הטכניות האלה. אני בכלל לא מדברת על כל "הטיפול" שאני יקבל מהמשפחות והחברים זה מאוד מפחיד.
אבל מצד שני אני לא מאמינה שאני צריכה לשלם כל החיים על טעות שעשיתי בגיל כ"כ צעיר. ואני לא מאמינה שאם אני אמשיך לשתוק כמו שהיה עד עכשיו ואנחנו נביא ילידים לעולם זה יפתור את המצב. נכון זה ימלא אצלי חלק שחסר אבל לא את החלק הנכון וזה לא הוגן כלפי אף אחד.
אני פשוט מנסה להבין איזה רגל שמים קודם...

יקירתי , אני מציעה לך להתגרש ולעזוב את בעלך עכשיו, לפני שהבאתם ילדים ולפני שהכל יסתבך עוד יותר, בלי שום קשר לאקס שלך בין אם יש לכם עתיד או לא, עצם העובדה שאת לא נמשכת לבעלך לא משנה מה יקרה את תמיד תמצאי את עצמך מפנטזת על מישהו אחר, את בחורה צעירה ולא תוכלי לחיות במסגרת שבה את לא מסופקת מינית, אני אומרת לך מניסיון, אם אין לכם כימיה במיטה אין לכם עתיד,למה לסבול ולמנוע מעצמך את אחת ההנאות הגדולות של החיים,גם אני התחתנתי צעירה ולא ייחסתי חשיבות לכל מה שקשור לסקס, עוד כשהיינו חברים הוא אף פעם לא ידע לספק אותי מינית, אם רק הייתי אוזרת אומץ ועוזבת אותו כבר בהתחלה הכל היה נראה אחרת,היום אני עם ילד מה שהופך את המצב להרבה יותר מסובך,אז התחתנת ועשית טעות, לא נורא, את צעירה תתחילי מחדש, כל עוד אין ילדים כל ההליך לא כזה מסובך, כמובן שזה לא נעים אבל שוב אני אומרת לך עדיף עכשיו.

לי תודה על התובנות שלך אני שמחה שיש אנשים שמוכנים לחלוק את כאבם האחרים לטובת לימוד מן הניסיון.
משתמע מכל הדיון הזה שאני עוזבת אותו רק בגלל סקס וזה ממש לא ככה.
נכון הסקס הוא זה שהדליק אצלי את כל המנורות האדומות אבל ישנם עוד הרבה דברים שלא ייחסתי אליהם חשיבות בזמנו כשהיתחתנתי.
אנחנו זוג צעיר עוד לא רכשנו בית בכלל הרכוש המשותף היחידי שיש לנו הם האוטו שלי שעולה בערך 10,000 ש"ח וכל השאר זה מינוסים משותפים שגידלנו כאילו היו ילדינו.
אני נמצאת במצב בו עלי להחליט אם אני מוכנה פשוט לשבור את הכלים ולהתחיל הכל מחדש .חסכונות אין לנו כך שעלי לחזור לבית ההורים לתקופה מסויימת שזאת עוד היסתייגות מאוד גדולה שיש לי. הקשר עם ההורים שלי הוא טוב מאוד אבל מצד שני הם לא רואים את הדברים כפי שאני רואה מבחינתם זה מתחתנים וזהו אין דרך חזרה ואין להתחרט.
אני לא מעוניינית לקחת שום דבר מהבית המשותף שלנו את הכל קנינו יחד מאז שעברנו לגור ביחד מוצרי חשמל רהיטים וכו'...
אני לא מרוויחה משהו ואני מפחדת שעם תחילת התהליך הזה אשאר ממש ללא כלום.
בסופו של דבר אני פשוט מפחדת אין לי מישהו מוסמך לדבר איתו וכרגע גם אין לי כ"כ אפשרות לשכור מישהו אז אני מנסה לבד. אני מתנצלת אם אני שופכת כאן את הלב שלי אבל בשלושה ימים האחרונים הפורום הזה נותן לי מקלט ועידוד.
אני בסך הכל בת 24 אפילו לא, היומולדת שלי היא רק בעוד שבוע וחצי.
אני מפחדת להישאר לבד אני מפחדת להיות גרושה בת 24 אני פחדת לעשותאת מה שאני כ"כ רוצה....

אבל אמיתי.
את מבינה שסה"כ את ארבע שנים עם בחור, שבתוך הארבע שנים האלה הספקת לצאת איתו, לגור איתו, להתחתן ולפתח רומן עם האקס, כל זה בארבע שנים, כשאת בת 24 בסה"כ.
חבר'ה בגיל הזה, בקושי סיימו את הטיול שאחרי הצבא, מתחילים רק את שלב הלימודים, בקושי מבינים מי נגד מי, ואת כבר בתוך סרטים, שאחרים עוברים במשך חיים שלמים.
לאן את רצה? מי רודף אחרייך?
עדיף לך להתגרש, ממילא אין לכם רכוש וילדים, כל החתונה היתה מוקדמת מדי, קחי לך את הזמן, תחשבי מה את רוצה בחיים, לא הייתי מציע לקפוץ ישר אל האקס, להתרחק מהכל וזהו, לארגן את החיים מהתחלה, עם תכנון, עם בדיקה מה את רוצה בחיים שלך, מתי כמה ולמה.

חשוב לי לציין שלא פיתחתי רומן עם אף אחד לא בגדתי בבעלי ואני לא רוצה לבגוד בו אני פשוט רוצה להישתחרר כבר מכל הבלגאן הזה.
אני לא מצליחה לעבוד לא מצליחה לאכול לא מצליחה להתרכז בכלום.
בנוגע לאקס מבחינתי שילך #@#$ הוא לא זה שייתן לי את תשובות שאני רוצה מקסימיום הוא יכניס לי עוד כמה שאלות לראש שלי שכבר עומד להיתפוצץ.
בסך הכל אני רוצה שקט. אני רוצה להרגיש שלמה . רוצה להרגיש נאהבת נחשקת וחושקת.
אני רוצה להרגיש כמו בנאדם ולא כמו פיסת זבל מהלכת שהורסת את כל מה שהיא באה איתו במגע.

איך יוצאים מהברוך הזה שהכנבתי את עצמי אילו?
אני שואלת כאן שאלות שאני יודעת שלא יכולים לענות לי עליהן.
אני מרגישה שאני רוצה פשוט לאסוף את מה שנשאר ממני וללכת להיתחבא באיזה פינה חשוכה.

לי תודה על התובנות שלך אני שמחה שיש אנשים שמוכנים לחלוק את כאבם האחרים לטובת לימוד מן הניסיון.
משתמע מכל הדיון הזה שאני עוזבת אותו רק בגלל סקס וזה ממש לא ככה.
נכון הסקס הוא זה שהדליק אצלי את כל המנורות האדומות אבל ישנם עוד הרבה דברים שלא ייחסתי אליהם חשיבות בזמנו כשהיתחתנתי.
אנחנו זוג צעיר עוד לא רכשנו בית בכלל הרכוש המשותף היחידי שיש לנו הם האוטו שלי שעולה בערך 10,000 ש"ח וכל השאר זה מינוסים משותפים שגידלנו כאילו היו ילדינו.
אני נמצאת במצב בו עלי להחליט אם אני מוכנה פשוט לשבור את הכלים ולהתחיל הכל מחדש .חסכונות אין לנו כך שעלי לחזור לבית ההורים לתקופה מסויימת שזאת עוד היסתייגות מאוד גדולה שיש לי. הקשר עם ההורים שלי הוא טוב מאוד אבל מצד שני הם לא רואים את הדברים כפי שאני רואה מבחינתם זה מתחתנים וזהו אין דרך חזרה ואין להתחרט.
אני לא מעוניינית לקחת שום דבר מהבית המשותף שלנו את הכל קנינו יחד מאז שעברנו לגור ביחד מוצרי חשמל רהיטים וכו'...
אני לא מרוויחה משהו ואני מפחדת שעם תחילת התהליך הזה אשאר ממש ללא כלום.
בסופו של דבר אני פשוט מפחדת אין לי מישהו מוסמך לדבר איתו וכרגע גם אין לי כ"כ אפשרות לשכור מישהו אז אני מנסה לבד. אני מתנצלת אם אני שופכת כאן את הלב שלי אבל בשלושה ימים האחרונים הפורום הזה נותן לי מקלט ועידוד.
אני בסך הכל בת 24 אפילו לא, היומולדת שלי היא רק בעוד שבוע וחצי.
אני מפחדת להישאר לבד אני מפחדת להיות גרושה בת 24 אני פחדת לעשותאת מה שאני כ"כ רוצה....

תראי, אני באמת חושבת שנחפזתם קצת עם החתונה, תאמיני לי יש לך את כל החיים, לקחת על עצמך יותר מדי בשלב מאוד מוקדם, ושוב לצערי אני אומרת לך מניסיון גם אני נישאתי בגיל 24 אחרי שהיינו יחד 6 שנים, למה???? לאן רצתי, למה מיהרתי, למה לא עשיתי טיול? למה לא הכרתי עוד גברים, אנחנו לא באמת יודעים מה אנחנו צריכים בשלב הזה בחיים, את לא באמת יודעת, היה לכם טוב ביחד אז החלטתם להתחתן, טוב שאין לכם הרבה רכוש משותף זה חוסך המון כאב ראש, ואת ההורים שלך תשאירי בצד, הם לא תמיד מבינים, נכון שהם רוצים בטובתנו אבל הם חיים בעידן אחר, כמו שאמרת ברגע שהתחתנת אין דרך חזרה, תחייכי ותגידי שהכל בסדר, תשריצו כמה ילדים תקנו דירה, תבואו בסופי שבוע ובזה נגמר הסיפור, אף אחד לא יודע מה מתרחש עמוק אצלך בבטן, שאת ישנה עם בן אדם שאת לא נמשכת אליו, ואם זה המצב לא נראה לי שזה ילך וישתפר אלא להיפך.
כשהחלטתי להפרד מבעלי ההורים שלי היו באבל, לא יצאו מהבית, לא דיברו עם אחד, בכל פעם שהייתי מגיעה אליהם הם היו מסתכלים עלי כאילו שהרסתי להם את החיים,היום הם איכשהו הצליחו להבין, אין להם ברירה, תשאלי את אמא שלך אם היא מעדיפה שתהיה אומללה כל החיים העיקר שלא תתגרשי, כי זה בדיוק מה שיקרה לך אם תישארי איתו, עם הזמן חוסר המשיכה שלך אליו יבוא לידי ביטוי בהתפרצויות זעם כלפיו, הוא אמנם לא אשם אבל גם הוא יסבול, את תשנאי אותו ואת עצמך שלא היית חזקה מספיק לקום וללכת.

שבאת לבקש דווקא כאן נחמה ועזרה.

אל תהיי פה אם אין בליבך נחמות ורצון לעזרה

לחפש את מקומך? קראת את שם הפורום לכי למקום של הפריג'ידיות אולישם יהיה לך טוב

שירי שלום,
את מתארת מצב שהוא עדיין תהליך של השלמה עם הפרדה, יכול להיות שאת כבר מבינה שזה נגמר אך עדיין לא סיימת את תהליך הפרדה ממנו. חודש וחצי זה לא המון זמןולכן טבעי שאת עדיין חולמת ומדמיינת.
אין לי שום פרט נוסך עלייך האם את נשואה? יש לך ילדים? בת כמה את? אבל מה שחשוב לציין שתהליך של פרדה יכול לקחת זמן, נסי למלא את היום שלך בדברים אחרים וכך לאט לאט ועם הזמן הזכרון ישאר מעורפל ורחוק...

בהצלחה,
דליה שוורץ-יועצת זוגית ואישית
054-4220259

עברתי תהליך דומה תקראי בהיסטוריה של שני.......

שנה ושמונה אחרי והפצע עדין לא הגליד.......

בהצלחה

מה יהיה שני?

שנה ושמונה חודשים!!!!! את יודעת כמה זמן זה בצבא?

מספיק!

משתדלת!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

לא מוצאת בהיסטוריה, ודווקא הייתי רוצה לשמוע סיפור דומה

היי שירי, אני אכתוב מחר בהרחבה

שני

היי שירי

הסיפר בגדול הוא כזה: הכרתי בחור נשוי התפתח רומן מדהים, הקשר חרג מעבר לגבולות הריגוש. חשתי כי הוא בעלי יותר מאשר בעלי החוקי. כימיה מדהימה, אהבה מטורפת קשה לתאר במילים. היה רצון לחיות ביחד. רצינו לעזוב הכל ולהיות אחד עם השני אבל הדברים במציאות קצת יותר מורכבים. לי היה מאד קשה לעשות צעד שכזה, פשוט לא הייתי מסגולת. אשתו קצת התחילה לחשוד הוא כבר לא יכל לסבול את שהותו בבית, שנינו הפכנו להיות קנאים ,הכל היה כמו סיר לחץ שכזה שבסוף התפוצץ.
הוא עזב את הבית (למרות שבסתר ליבי ידעתי כי הוא לא יהיה מסוגל לחיות בלי ילדיו- ולא טעיתי!) בנינו החלו כל מיני סדקים לאור הנסיבות לעיל. היו גם חילוקי דיעות לגבי כסף, גידול ילדים, קשר עם "הגרושה, וכו'.... והיפצוץ הגיע- נפרדנו ושבוע אחרי הפרידה שלנו הוא חזר הביתה. היום, לצערי אני רואה אותו מידי פעם, והוא לא"סופר" אותי בקושי שלום, כאילו שני זרים. אני נשארתי עם כאב לי, פצעים שלא הגלידו עד היום שנה ושמונה חודשים אחרי הפרידה. כל הזמן אני עסוקה בשאלות איך ?כמה ?ומדוע. כואב לי ,הגעגועים הורגים אותי לפעמים. אין יום שאני לא חושבת עליו. אבל, אילו הם החיים. אני מנסה לשקם את הקשר שלי עם בעלי, לטפח את הזוגיות שלנו ולהמשיך הלאה בחיים. אני בטוחה שאם הייתי עוזבת הייתי נשארת היום לבד- אני חושבת שהוא לא הבין שהוא טיפס על עץ גבוה מידי....

אני בטוחה שאני לא אשכח אותו, את החוויה, את מה שהוא העניק לי ואת מה שהוא, ורק הוא, הצליח להוציא ממני...

אני בטוחה שאת תעברי תהליך לא פשוט. לא לוחצים על כפתור ופתאם שוכחים את אהבה וזהו הכל נגמר.... תנסי להסתכל על חצי הכוס המלאה- אין בררה! בהצלחה!!!

ממש מעתיקה את אישתי רק שנה וחצי ואני עליתי על הבגידה מה עושים אני פגוע ומוטרף

שלום לך אני מהצד השני אישתי בגדה בי שנה וחצי ועליתי על זה לצערי ואני מאוד מתוסקל .יכולה לתת לי טיפים

נפרדת מאשתך? היא נפרדה ממך?

אשתי בגדה בי במטרה לסיים את הקשר. בכיתי, צעקתי, התחננתי. שום דבר לא עזר. כל זמן שביקשתי להחזיר אותה אל חיי, הייתי מוכן לשים את הבגידה שלה בצד.
מהרגע שבו קיבלתי את הפרידה כעובדה מוגמרת, התחלתי להתמודד עם משמעות הבגידה. עד היום (שלושה חודשים אחרי), קשה לי להחליט מה היה ועודנו קשה יותר: הבגידה או הפרידה.

אבל בעצם, זה לא כל כך משנה. לבגידה תמיד יש סיבה. במקרה שלנו, עד כמה שאני מצליח להבין, מדובר בחסך רגשי אצל אשתי. לא נתתי לה משהו שהייתה צריכה והיא החליטה לעזוב, ותוך כדי כך גם לקבל את זה ממישהו אחר.

אני מבין את זה היום, וההבנה עושה את ההתמודדות קלה יותר (אם כי זה עדיין קשה מאוד). אתה אומר שאתה מחפש טיפים, אבל בעצם, אין טיפים. מה שהתאים לי, לא בהכרח יתאים לך. בסופו של דבר תיאלץ למצוא בעצמך את הכוחות הנדרשים להתמודדות עם מה שקרה, ולהתחזקות.
אני לא יודע בן כמה אתה, כמה זמן היית נשוי והאם יש לכם ילדים, אבל בכל מקרה, ההמלצה היחידה שאני יכול לתת לך באופן מוחלט היא לגשת לטיפול אישי, בו תוכל להבין את המקום שלך במערכת היחסים ביניכם, וכיצד הגעתם למצב בו אתם נמצאים.

בהצלחה!

"טיפים" למה..? לא הבנתי

הבנאדם מחפש טיפים איך להמשיך לחיות מכיוון שהוא מרגיש שהחיים שלו התנפצו לרסיסים.

אין כאלה.


רק להמשיך לנשום.

קובי שלום,
אתה מתאר מצב שבו אתה עושה נסיונות שונים שאין להם מענה, חשוב לזכור שאת היכול להיות אחראי רק על מה שאתה עושה ורק על הדרך שאתה הולך בה, אין לך כל אפשרות לקחת אחריות על התוצאה ולכן הנסיונות שלך הם הדרך שלך לנסות להגיע למצב של הדברות ושל נסיון ללבן את הדברים, אך אם הצד השני בוחר לא לשתף פעולה, אין לך כל דרך לשנות זאת. הדרכים שאני מכירה ליצירת הקשר הם הדרכים בהם אתה השתמשת: SMS, מייל, הודעה בפייסבוק שיחת טלפון ואולי אפשר להוסיף לזה חבר משותף שינסה לקשר או לפנות לחברה שלה שתנסה להעביר מסר. עליך לעשות את הניסיון ליצירת קשר כדי לדעת שאתה עשית הכל כדי לנסות לתקן אם היא בוחרת לא להיות שם אין בכוחך לשנות... אבל כן, אתה תוכל להסתכל על עצמך ולדעת שאתה ניסת הכל.

דליה שוורץ - יועצת זוגית ואישית
054-4220259

תודה על התגובה המהירה.
רציתי לומר שלא פניתי ישירות עם מסר.המסרים ששלחתי היו מסוג:אני אוהב אותך,מתגעגע וכו'.כמו כן המסרים התחילו יותר מחודש אחרי הפרידה כשבכל הזמן הזה היתה "נשמה טובה" שדאגה להעביר אליה מסרים כאילו אני בקשר עם האחרת,מה שלא היה נכון.רק בחודש האחרון אני מנסה לפנות אליה,אבל אני מרגיש שדרך סמס זה לא נכון.הפגיעה שפגעתי בה קשה וצריכה להיות דרך אחרת ומיוחדת כדי להגיע אליה ולחדור את המסך.זו הדרך שאני מחפש ורציתי לדעת אם יש לך או למישהו אחר עיצה עבורה.

הי, קראתי את הודעתך וחייבת להגיב. גם אני יצאתי עם בחור 6 שנים וגיליתי שהוא בגד בי וכמו חברתך ניתקתי במיידית את הקשר איתו. שום דבר לא עוזר כבר 3 חודשים אחרי. אני לא מגיבה לSMS ולטלפונים שלו. עליך להבין שאחרי תקופה ארוכה כ"כ הכאב של הצד הנבגד הוא עצום. כביכול האדם שבו בטחת יותר מכל רימה אותך. אני בטוחה שהיא שבורה מבפנים כמוני. זוהי תקופה ממש ממש קשה. זה די מעליב אותי לקבל הודעות כמו אני אוהב אותך וכשזיינת מישהי אחרת לא אהבת אותי? אני לא מבקרת אותך כי קשה לי להבין את הצד השני. וכמה שאני חופרת בנשמה שלי אני לא מבינה איך אפשר בכלל להתקדם הלאה כ"כ מהר עם מישהי אחרת אחרי כ"כ הרבה זמן. אז אולי אתה תוכל להסביר לי דברים שאני לא מצליחה להבין. בכל אופן אני ציפיתי שהוא יבוא אלי הביתה ויתחנן על נפשו, יכתוב ויתאצץ קצת הרבה יותר מטלפון או מיסרון. אחרי הכל אחרי תקופה כ"כ ארוכה אנחנו שוות הרבה יותר. אתה לא חושב? אני מזדהה עם האקסית. הלב שלי כואב ברמות אבל כמוה אין מצב שאני יענה לאקס שלי. הוא את הלב שלי כבר שבר לרסיסים. כהר 3 חודשים שאני בוכה כל יום וקשה לי אבל הוא שיקר לי ובגד באמון שלי. בבקשה תסביר לי איך זה הולך אצל גברים.
בהצלחה!

חגית שלום,
שאלה זו עלייך להפנות לעו"ד העוסק בדיני אישות.
פורום זה אינו עוסק בזה.
בהצלחה
תמי אורן

זה לא בראש שלך, זו האמת לצערי, גם לי קרה דבר כזה. היתה לי הרגשה וכשניסיתי רק לגשש לראות אם אני צודקת, קיבלתי צעקות נוראיות ללא שום פרופורציה למה ששאלתי. הסיפור עדיין לא נגמר, אני חושבת איך אני ממשיכה הלאה.

קחי חוקר פרטי תשמי קצת כסף שיתעד הכל הכל - שווב לך
תעשי ארוחת ערבאו סתם תזמיני חברים משפחיה הורים וכל מי שבא לך
בחלקשל הקינוח תדליקי את הדיסק קלטת תמונות מבשבסיא החוקר בפני כולם ותשתפי אותם רציתי ךשתף אתכם אורחים יקרים.....................ואז תשאלי אותם אורחים יקרים מה אתם הייתם עושים במקומי..?? ואזכמו גדולה החזרת לו באביאביו שלחי את כולם הביתה בעלך יגלה עלייך דבר שלא ידע כמה את יכולה להיות זונה בת זונה והינה הנקמה המתוקה שלך , תעשי דיאטה תראי מיליון דולר תיצאי לחברות או תלכי מהבית אחת ל.......... העיקר שהוא בבית את יוצאת גם אם זה לזמן קצוב ותראי איך הכלב חוזר למלונה שלו................בהצלחה

פרגית שלום,
אכן הסיפור נשמע בעייתי ועלייך לחשוב איך את מתקדמת עם זה. עלייך לנסות שוב לשאול או לברר אך קיים סיכוי שתפגשי שוב תגובה כזו. יש כמה דרכים להתמודד עם זה, לקחת חוקר, להיות סבלית עד שהוא יעשה טעות ואז לא יהיה מקום להכחשה מצידו, ולנסות שוב לשוחח על הנשוא בדרך עקיפה כלומר להציע לצאת, לשאול איפה הטבעת ובהתאם לתגובה שלו להתקדם עם השיחה,

בהצלחה,
דליה שוורץ - יועצת זוגית ואישית
054-4220259

כלל נכונות, לכי עם התחושות שלך ושימי איזה שהוא מעקב אחריו, מנסיון גם לי היו תחושות לא טובות ובמקום לשאול ישירות ולקבל צעקות וגידופים, התחלתי לחקור בעצמי עם עיצה מחוקר וגיליתי לצערי שתחושות הבטן שלי לא הטעו אותי, שימי לזה סוף מהר חבל על הבריאות שלך,, תבדקי קצת מה הוא עושה כל הימים.

אין מספיק מידע מצידך להבין על מה מדובר בכלל.

ולא נראה כי הבעייה שלך מופנית לפורום הנכון,אלא אם כן את מרגישה אשמה על משהו....

היי לי
קראתי את המקרה שלך.אני מבין אותך כל כך כי אני נמצא היום באותה סיטואציה.
אני בן 28, נשוי +2 והתאהבתי באישה מדהימה, עמיתה לעבודה.
לא חיפשתי את זה וגם היא לא פשוט התאהבנו אחד בשניה.

לא מאמין לך ולא לזו שמעליך. לא חיפשת את זה? מה אתה אומר... סתם כך פתאום התאהבת לך במישהי מהעבודה....
קשקוש מקושקש.


אין קו אדום אחד שאותו חוצים בדרך לבגידה. ישנם הרבה מאוד קווים אדומים. אולי זה מתחיל בפלרטוט לא-מזיק, אולי זה מתחיל בשיתוף קולגה מהעבודה בקשיים עם הבעל. זה בכלל לא משנה. זה לא משהו שקורה סתם כך ולהגיד שלא חיפשתם את זה זו היתממות, בריחה מאחריות והתקרבנות.

לפחות לזו שמעליך הייתה ההגינות לומר שידעה שרע לה. אבל פה בדיוק נגמרה ההגינות. אם רע - עוזבים! או מנסים לתקן ואז עוזבים!

לא בוגדים!!!!!!!!!!!! יא אללה שלכם.


אוף! נמאס לי כבר להיכנס לפורום הזה, בחיי.

בדרך כלל....קורה משהו ....בזמן הריון גם יש נשים שלא מסוגלות להסתכל על הבעל שלהן/או לגעת בו.
זה גם עלול לקרות אחרי ההריון,ויש לזה הסברים ביולוגים( איזון הורמונלי) ומה לא.

במקרה שלך...התאהבת בגבר אחר

אבל אני לא רואה למעשה כמעט שום דבר רע במה שכתבת מלבד דבר אחד.

למה את לא מתגרשת? אם טובת הילד עומדת לפנייך-עדיף שהילד לא יחיה במסגרת משפחתית שבה לאם לא טוב בה והיא מצוייה במתחים .

ניסיתם,אפילו היועץ כבר הציע חיים בנפרד. מתי לומדים להרפות?????

לי נראה שאת מוכנה להמשיך הלאה בחייך,כי אם התאהבת-את היית פנוייה ריגשית.תדאגי להיות גם פנוייה מוסרית ומצפונית-ז"א תדאגי לגט!!!!!

נמאס לך להכנס לפורום הזה, כך רשמת, אז מה בעצם גורם לך להכנס לקרוא ואפילו להגיב,אם שכחת אז אני מזכירה לך שהפורום הזה מיועד לאנשים כמונו, רק במקום הזה אנחנו יכולים להביע את עצמנו, את הרגשות הכמוסים שלא מעיזים לספר לאף אחד, פה יש לנו מקום להתבטא ואולי גם לבקש עזרה. אף אחד לא יכול להבין מה אנחנו עוברים, כן אנחנו הבוגדים הרעים, חסרי הלב, אמרתי ואני אומרת שוב שאני לא מחפשת תירוצים ולא מנסה להצדיק את מה שעשיתי, היה לי רע בבית ואת המפלט מצאתי בעבודה, ולא כדי לפלרטט עם אנשים או לשתף זרים במה שעובר עלי, פשוט לא רציתי לחזור הביתה אז הייתי עובדת כמו חמור, שעות על גבי שעות, ימי שישי ומוצשים רק לא להיות שם במקום הקר הזה שנקרא הבית שלי, להיות ליד האיש המקסים הזה שלא מזיז לי והוא בעלי, האיש שמהיום שהתחתנו חשב שמתחתנים כדי לחסוך כסף ולבנות בית גדול ולקנות אוטו יקר,שכח שאישה צריך לאהוב ולפנק, ואם ביקשתי לצאת לנופש כדי לצאת מהשגרה ולהיות קצת ביחד קצת חיבוקים ונשיקות וטיולים ומסעדות, הוא תמיד אמר לי איך נחסוך כסף עם כל הטיולים שיש לך בראש, ואם ביקשתי שנצא יחד לשתות קפה אמר לי " למה אי אפשר לשתות קפה בבית, זה הרבה יותר זול" ובשבתות הולכים לישון כדי שיהיה כח לעבוד, כך התנהלו החיים שלי עד הרגע שהחלטתי לעזוב, ורק אז הוא הבין שעשה טעות,אלוהים עדי שניסיתי, דיברתי, הסברתי לו שרע לי, הוא חיבק אמר שיהיה בסדר ולמחרת כאילו כלום,אם הוא היה שומע אותי בוכה אף לא ניגש לשאול מה קרה? הוא לא בן אדם רע, בכלל לא, להיפך הוא איש מקסים ויש לו תכונות נפלאות,אבל הוא שכח אותי, שכח לאהוב אותי, לקח אותי כמובן מאליו,והוא יודע את זה, נכון שיכולתי לעזוב ולא להפוך להיות בוגדת אבל קרה שבכל השעות שביליתי בעבודה נקשרתי לבחור והוא אלי, ולא ,לא, לא תיכננתי לבגוד,לא היה בינינו מגע פיזי חודשים התנהגנו כמו עמיתים לעבודה שנינו מנסים להדחיק את הרגשות שפיתחנו אחד לשני, בסופו של דבר הוא עזב, התפטר, אמר שלא יכול להיות יותר בקירבתי,אמר שהוא אוהב אבל הוא יודע שלא יהיה בינינו כלום, שנינו לא היינו מוכנים לפתח מערכת יחסים ידענו שזה לא בסדר,נפגשנו שוב במקרה ואז זה כבר היה גדול מאיתנו, אני אוהבת אותו, הוא עושה לי טוב, כמו שלא היה לי אף פעם, אבל אני מפחדת כל כך מפחדת לעשות טעות, בעלי אומר שהוא השתנה ומבקש שנחזור ואני לא יודעת מה לעשות.

לא יודע. באמת.

אולי זה כוח ההרגל. אבל כיום, כשאני מרגיש חזק בהרבה, אני לא צריך אותו כדי לחזק את עצמי. אני כן נהנה לחוות דעתי בפני אחרים ואולי לעזור לאחרים לראות זווית ראייה אחרת. אבל לפעמים האמירות של הבוגדים עוד מצליחות לדרוך על היבלת הפרטית שלי ולהקפיץ אותי.

לגבי הסיפור האישי שלך, הוא מאוד מזכיר לי את אשתי ומה שהיא חוותה. היום, אני חושב שאני מבין אותה טוב יותר ולכן אני יכול להזדהות עם מה שכתבת. אני מעוניין להגיב לדברים - אך אאלץ לשבת ולחשוב עליהם יותר לעומק, כי הנושא ראוי להתייחסות רצינית.

היי רן, אם תוכל לפרט קצת, מה קורה בבית עם אשתך, איך היחסים ביניכם, מה גרם לך להתאהב במישהי אחרת, האם אתה שוקל לעזוב?? אני אמנם מאוהבת אבל מרגישה שאני עוברת עשרה מדורי גהנום,ולפעמים לשתף אנשים אחרים שמבינים אותך, את מה שאתה עובר,יכול לעזור.
אז תשתף אותי.
יום טוב.

לי שלום,
לדעתי לענות על שאלה כ"כ גורלית לכם יהיה מאוד לא אחראי. כמו כן לשמוע דיעות של אחרים נותן פעם מענה לקול שאומר בעד ופעם לקול שאומר נגד. מדובר כאן בקונפליקט לא פשוט שלהערכתי נכון להביאו לטיפול כדי שאת תבחני מתוכך את כל ההיבטים ואז תצליחי לקחת החלטה בוגרת. ולידיעה כל בחירה שלא תיהיה יהיה בה ויתור והפסד של האחר וצריך להיות מאוד מגובש כדי להצליח אח"כ לעמוד במחיר הבחירה.
בהצלחה רבה
תמי אורן

בשביל מה כל הסיפורים המסובכים?
את חייבת להבין, ששניכם אחראיים ביחד למצב הנישואים שלכם, את ובעלך, ואם הנישואים במצב כזה, שאת לא מסוגלת לגעת בבעלך, והטיפול הזוגי הארוך והיקר לא הביא לשינוי, להיפך אפילו היועץ המליץ על פירוד, אז מה את עושה?
נשארת בנישואים "כי בעלך אומר שהוא אוהב" ,ובמקביל מנהלת רומן אסור?
התחתנתם צעירים, עם החבר/ה הראשון/ה, אינכם מנוסים, אינכם יודעים כיצד לתקן ולהשקיע, אין ביניכם כלום, אז קחי את הילד ולכי להורים שלך, תפתחי תיק גירושים, ואל תבגדי, ותבואי לחפש פה הבנה וסימפטיה, כי את את "בוכה ומרגישה אונס" עם בעלך.
את בזה למי שבוגד "למרות שאין לו בעיות", אבל אצלך זה כמובן בסדר, כי לך יש בעיות, (זה שאת אחראית להן, זה לא חשוב), יש לך בעיות, את לא נמשכת לבעלך, הוא לא משקיע מספיק, אז את בוגדת.
נו באמת, זה נראה לך לעניין?
האם פתרת איזו בעיה?
האם מצבך היום, השתפר במשהו?

אני שואל לא כדי לתקוף אלא מהתעניינות:

האם את באמת חושבת שיש לך הזכות להחליט לגבי מה קורה בחייו של גרושך? וודאי שישנה השפעה על ילדייך. אולם חברתו החדשה של גרושך היא חלק מחייו כפי שחבר חדש שלך יהיה חלק מחייך שלך. כיוון שהסכמתם ביניכם שילדיכם יהיו מעורבים בחיי שניכם (ואני מניח שכך הסכמתם, עם הסדרי ראייה וכו') עלייך לקבל את העובדה שישנם דברים שהם מחוץ לשליטתך.
עם זאת, במידה והיחסים בינך לבין גרושך הם תקינים ויש לכם היכולת לשוחח מבלי להפוך כל עניין לוויכוח, את יכולה פשוט לפנות ולשאול לדעתו. הסבירי לו שאין לך התנגדות לקשר החדש שלו (ולמען האמת גם לו הייתה לך, אין לך מילה בעניין) אולם כפי שאת היית מכירה לילדייך חבר חדש בזהירות וטיפין טיפין, את מבקשת שגם הוא ינהג כך. הסבירי לו שמדובר פה בהתנהגות של אחריות משותפת של שניכם, לשמור על האווירה הרגשית התומכת עבור הילדים.
שימי לב לניסוח דברייך ולאווירה, כך שלא ייווצר הרושם שאת מנסה לחבל ביחסיו של גרושך עם חברתו, על מנת שלא ליצור אנטגוניזם כלפייך, או מצידך כלפי החברה החדשה. את בוודאי לא אמורה להפוך אותה לחברתך הטובה ביותר אולם ישנו סיכוי טוב שהיא תהיה חלק ניכר מחייהם של ילדייך בעתיד וחבל יהיה לזרוע את זרעי הפורענות של העתיד כבר היום, בצורה של יצירת מצב בו ילדייך מבינים שעליהם לבחור בינך לבינה (שהרי זה לב העניין בעצם, גם אם אינך חושבת כך - ייתכן שזה המסר שילדייך יקלטו).
בהצלחה!

ברור שאין לי זכות להתערב לו בחיים או לקבוע משהו, ואנחנו ביחסים טובים ויכולים לדבר בלי לריב. הבהרתי את דעתי בצורה הכי יפה ונעימה, אני דבקה בדעה שיש צורך לעשות את זה לאט למען הילדים ואני מסתכלת מכיוונם, אני לא מקנאה ביחסים החדשים שלו, זה ממש לא זה אבל אני חושבת שלספר להם היום ובעוד שבועיים כשהם אצלו אז היא ישר גרה שם זה לא לעניין, מה גם שיש גורמים וצדדים נוספים לסיפור, שלא אפרט.
אני יודעת שזה המצב וזה שהוא לא מסכים איתי, אין מה לעשות עם זה רק שאני דואגת לילדים ולא רוצה שייפגעו, גם ככה זה לא פשוט

הם לא גרים עם האב, אלא "רואים אותו" פה ושם.
לדעתי הם לא יפגעו, והם מספיק גדולים להבין שלאבא יש כרגע חברה, ואולי תהיה אחרת.
מה שחשוב להם, לדעתי לפחות, זה מי יבוא לגור ולחיות איתם, כלומר בן הזוג שלך, אם וכאשר יהיה.
לכן את תצטרכי להיות זהירה, בנוגע למי את רוצה להציג לפני הילדים, כי מי שאת מכניסה לחייך היום, יכול מחר לחיות איתם, ומחרתיים להתחתן איתך, זה סיפור שונה, מהקשר עם האב על כל המשתמע.

סימי שלום,
אני מסכימה איתך שהדברים נעשים בקצב מהיר שאינו תואם את הצורך של הילדים. היה נכון יותר לעשות הכנה , היכרות לפרקי זמן קצרים אבל מאחר וחלק מהקושי בגירושים שאין שליטה על המציאות בחיי ילדייך כשהם אצל האב, עלייך לראות כרגע את טובת הילדים ובבסיס לקבל את המציאות באופן שלא יעורר אצלם התנגדות מתוך הזדהות איתך. חשוב שתעודדי אותם להיכרות החדשה למגורים המשותפים תלמדי להכיל את קשייהם אם יתעוררו ואנא שימי לב שמא בשל הזדהות איתך .יתנגדו ללכת לאביהם כדי לא להשאירך לבד או לחילופין יספרו סיפורים קשים כדרך להתמודד עם קונפליקט הנאמנות. ילדים מסתגלים היטב אם ההורים מקבלים את המציאות גם אם אינה מתיישבת עם אמות המידה שלהם וגם אם לא בשליטתם.
מאחלת לך הצלחה
תמי אורן

אם היית רואה את אבא שלך עם איזו שוודית אז זיה לוהט???? ובגלל שזו סתם פיליפינית אז בא לך להקיא?
אני בכל אופן ממליצה לא לספר אתה מעונין שאימא שלך תתמוטט???.

מה הקשר פיליפינית או שוודית זה לא העניין, בגלל זה ביקשתי לא לקבל תגובות שטותיות

עם כל הכבוד, זה לא מתפקידך לטפל בחיי הנישואים של הוריך, כמו שזה לא תפקידם לטפל בחיי נישואיך, אם וכאשר יהיו לך כאלו.
אתה יכול לקחת את אביך לשיחה בארבע עיניים, להגיד לו שאתה יודע על מעלליו, ולבקש ממנו לחדול, שום דבר מעבר לזה.
יש לקוות שהוא יבהל, ויחזור לתלם.
חוץ מזה, אולי אמך יודעת על כך, אולי יש הסכמה בשתיקה, אולי לא, אבל חוץ מלידע את אביך, איני חושב שעליך לעשות כלום, הם ילדים גדולים, ואתה לא אמור להכנס ביניהם, ולעשות סדר, לדעתי.

אני יודע שזה משהו בין הורי, לגבי השיחה עם אבי אולי אעשה זאת, הייתי שמח לעוד כיוונים, בלי לזלזל כבר חשבתי על זה אבל אני מעדיף לשמוע כיוון אחר. קל לומר כך אותו לשיחה, אתה לא פסיכולוג למיטב ידיעתי ולא מכיר את הבנאדם.
אימי בטוח לא יודעת מזה.

זה עוד יותר קשה לי כי בתקופה זו התחלתי לחשוב על אירוסין לחברה שלי והמרצע יצא מהשק בתקופה הכי גרועה.

נתי שלום,
נכנסת מתוך סקרנות, דאגה , איכפתיות לתחום שלדעתי הוא בעייתי מאוד ואחרי התפכחות כואבת כזו קשה מאוד לעצום עיניים ולהגיד לא היה ולא נברא. כמו כן אין ספק שמצב זה מעורר כעת קונפליקט נאמנות. למי תיהיה נאמן יותר לאמא שנתפסת בעיניך קורבן או לאבא שיתכן שהוא קורבן של נסיבות שאינך יודע ומכיר בדינמיקה בין ההורים. אני ממליצה לך לפנות לטיפול כדי ללמוד להתמודד עם השבר וכדי ללמוד לחיות עם המציאות הקשה שהתגלתה לעיניך ע"מ שתשפיע באופן שאינו הרסני ליחסים הזוגיים שלך ולתוכניות הזוגיות העתידיות שלך ובכלל. אין לדעתי גם מקום לשוחח עם אבא מאחר וזה עלול להפר את מאזן הכוחות ביניכם . אין לנו כילדים אף בוגרים מנדט להכנס לתא הזוגי של ההורים אינך יודע את הדינמיקה את ההסכמות הסמויות .
מאחלת לך הצלחה
תמי אורן

קיבלתי אותה,


ושוב תודה מקרב לב

עלייך לשאול בפורום שעוסק בדיני משפחה, או פורום משפטי ,ויש כאלה למכביר.

שלום לך ורד,
שאלתך היא בתחום דיני אישות לכן אני ממליצה לך לפנות לפורום העוסק בתחום.
בהצלחה
תמי אורן

ק' חזרת!

מה נשמע?

הי מותק. מה קורה?
אני בסדר. אני יודע שנעלמתי קצת. פשוט אין לי הרבה זמן לכתוב. יש לחץ אדיר בעבודה ובבית הפרחחים שולטים ללא עוררין על המחשבים וקצת בעייתי לכתוב אבל לא שכחתי אותך.
אני עדיין שייך לכאן. הייתי נבגד. עכשיו אני בצד השני. (-:
תכתבי לי.אני קורא הכל רק לא תמיד יכול לכתוב.
נשיקות. לילה טוב. (-:

היי ק'
הכל בסדר אצלי,אין בעיות עם הבעל ;-)
ד"א...אם זה משנה לך...אז לא הצגתי את עצמי ואני אשמח לעשות זאת.
אז אני מוריה אני בחורה דתייה ואני עומדת לסיים את השירות לאומי שלי.
אתה בטח שואל את עצמך,מה היא עושה כאן לעזאזל?
מקווה שהגיל שלי לא מפריע כדי להתכתב.

אז אתה עדיין בוגד?נו שיהיה...

אני באמת שמח שטוב לך בבית. זה כל כך נדיר.
אני מבין שאת עכשיו בת 20. הגיל לא משנה בכלל. חשוב שיש לך דעה מגובשת. ובכל מקרה הפורום הוא אנונימי אז ככה שכל אחד יכול להיכנס ולהגיד כל מה שהוא רוצה.
שאלת אם אני בוגד אז כן יקירתי אני בוגד. אבל לא בכוח. לא מחפש את זה. אבל בעבודה שלי אני פוגש המון נשים וחלקן מחפשות סטוץ חסר משמעות ואם זה לא אני אז זה יהיה מישהו אחר. פעם התאפקתי. היום לא.
אגב מה את עושה ערה בשעה כזו?
יום טוב יקירתי.

היא גם החליטה שמי שכותב ומגיב פה, הוא רק כזה שהוא בוגד או נבגד, ואם הוא לא כותב, סימן שהכל דבש אצלו.
איזה היגיון מרתק, איזו מחשבה עמוקה...

אני למשל התחלתי לכתוב כאן כנבגד. אבל היום, אני מצוי בשלב מעניין מאוד שבו מתגלים ניצני מערכת יחסים חדשה. אני בעצמי לא מאמין. בכל מקרה, אני באמת מרגיש הרבה יותר טוב ולכן אני כותב פחות.
אני גם קורא פחות, מכיוון שזה לא עושה לי טוב לשמוע את העומדים לבגוד שכותבים כאן בציפייה לקבל אישור לעשות מעשה.
כל כך נמאס לי מההתעסקות בזה. זה הפך מהדבר היחיד בחיי למעין עיסה מאוסה ובאושה שאני לא יכול לסבול לעסוק בה יותר. אפשר אפילו לומר שזה משעמם אותי לחזור ולחשוב על זה, או לספר על זה. זה נראה פתאום כל כך סתמי ולא חשוב.
אולי זה קשור למע' היחסים החדשה, אולי זה רק הזמן שעבר. ואני מאוד מקווה שלטיפולים הרבים שעברתי היה גם כן חלק בכך (שאלמלא כן, סתן זרקתי אלפי שקלים....)
העיקר שאני מרגיש טוב יותר.

אני יכולה לענות רק על עצמי.

לא רק שהוא התקפל מהעניין של הטיפול הזוגי,שבוע שעבר תפסתי אצלו טלפון "סודי" עם מספר שלא ידעתי על קיומו ועם SMSים לבחורות ומבחורות.

הכי קורע אותי שההודעות היו מהזמן שהייתי אצל אמא ,כי הוא לא קיבל את ההריון שלי.

ואני חושבת לעצמי...בזמן שאני הייתי מדוכאת ומפוחדת ומה לא-הוא חיפש זיונים.

ואני עדיין כאן.

למה אני לא קמה והולכת????? למה אני מענישה את עצמי? לא חסרים לי תהיות ושאלות.


תשמעו,אני יכולה להגיד לנשים שחושבות/חושדות בבעלים שלהן-אל תתביישו לחקור ולהגיע לאמת.
אינטואיציה נשית לא הולכת ברגל.יש לנו סיבות טובות לחשוד ולא רק מונעות ע"י פחדים.

אני לא בגדתי ולא נבגדתי ובכל זאת אני כותבת כאן.

אז זה היה ממש בצחוק.חוש ההומור שלך לא מפותח במיוחד.

מבולבל שלום,
אתה מספר על 12 שנות נישואים לא פשוטות, גדושות בגידות וחסרות קשר בינכם.
החלטה לפרק מערכת יחסים צריכה להיות החלטה נקייה מגורמים נלווים, כוונתי היא שאם אתה רוצה להתגרש קח בחשבון שיכול להיות שתשאר לבד בהתחלה. מחינתך משמעות הגרושין הם חיים עם מישהי אחרת אבל זה לא כך. גירושין הם פרידה מאשתך הסדרי ראייה של הילדים וחלוקת רכוש. אחר כך תוכל לבנות את חייך עם אישה אחרת אך הזהר מלקבל החלטה בגלל אישה אחרת שנמצאת כרגע בחייך כי אז ההחלטה מתקבלת לא מהסיבות הנכונות. רוצה להתגרש עשה זאת, אבל , אם לא כ"כ רע לך ואתה רוצה לנסות לשקם את יחסייך עם אשתך אז טפל בזה רח אחריות וגש ליעוץ זוגי.
מה שחשוב זה שתבין עם עצמך האם אתה מעוניין לשמר את הזוגיות או שהיא הגיעה לסופה.

בהצלחה,
דליה שוורץ - יועצת זוגית ואישית
054-4220259

דניאל שלום,
שאלות שנוגעות לחוק עליך להפנות לפרומים שמתעסקים בחוקים. כאן אנחנו עונים על שאלות שקשורות ביחסים בין אנשים ולא בשאלות משפטיות. נסה פורום משפטי או פשוט לפנות לעו"ד שמתמחה בנושא.

בהצלחה,
דליה שוורץ - יועצת אישית וזוגית
054-4220259

זה לא מעניין את החוק משום שזו אינה עבירה פלילית. לטעמי זו צריכה להיות עבירה פלילית משום שהנזק הנגרם לצד הנבגד הוא מדיד וניתן לכימות. למה אם מישהו נותן לי סטירה אני יכול להתלונן עליו אבל אם אשתי גורמת לי לשקול התאבדות כדי להפסיק את הכאב זה לא נחשב?

בקיצור - החיים קשים ואכזריים והחוק לא יסייע למי שנפגע במקרה כזה.

אני מאמינה שדרך עו"ד אזרחי אפשר לתבוע את הבן זוג הבוגד לפחות על עוגמת נפש,הפרת הבטחה ולא חסר עוד....

בזמנו עלתה לי מחשבה לתבוע את המאהב של אשתי על הנזקים (המדידים בהחלט) שנגרמו לי מאז הפרידה. אבל זה עבר לי. ישנם דברים שפשוט אין מה להתעסק בהם וההתעסקות מובילה דווקא לתוצאה ההפוכה מן הרצויה, היינו היתקעות במצב משברי במקום יציאה והחלמה.
לתבוע תביעות אזרחיות תמיד אפשר, אבל מה התועלת בכך? אפילו אם זוכים, האם זה באמת מקנה את שלוות הנפש?
תשובתי לגבי חוסר-ההתייחסות בחוק כיוונה אל חלוקת הרכוש ומשמורת על ילדים, כחלק מהסכם גירושים. העובדה שאשתי בגדה, לא מביאה לכך שהיא תקבל פחות מ-50% מכלל הרכוש שנצבר, אלא אם הוסכם אחרת בינינו, כמובן.