פורום פרידות, גירושין, בגידות - יש לך שאלה?

מימי שלום,
את שאלותייך בנושאים החוקיים המתיחסים לחלקו של הגרוש שלך בירושה, להתנגדות שלך לאפוטרופוסים ולסוגיות משפטיות נוספות לא אוכל להתייחס מאחר ואיני עורכת דין ולא מכירה את החוקים. בנושא זה אמליץ לך לפנות לאיש מקצוע ( עו"ד שמתמחה בנושא) וכך תקבלי את התשובות.

בקשר לכך שאת רוצה לבנות את חייך סוף סוף ולסיים את האפיזודה הלא נעימה הזו אני יכולה להציע לך להתחיל להתרכז בבניית החיים שלך ופחות בצוואה של הגרוש שלך. תתכילי ללכת בדרך שתוביל אותך לבניה מחודשת של חייך. כרגע את עסוקה במה מגיע לך ומה חוקי ואיך את יכולה לדעת מה החוק במקום לדוש בזה קחי עו"ד שייצג אותך מול הגרוש שלך כדיש תוכלי להביא לסיום את חלוקת המשאבים ובמקביל תשקיעי מאמצים במציאת הדרך שלך שימור היחסים עם הבן שלך, מציאת בן זוג חדש, חברויות חדשות או ישנות כדי שתוכלי למלא את זמנך בבילויים עם חברות אם תשקיעי את זמנך באלה לא תצטרכי למלא את חייך בכל החלק הפחות נעים של הגירושין.

נסי אימון אישי כדי למצוא את הדרך שלך לייצירת חיים נעימים יותר.

בהצלחה,
דליה שוורץ - יועצת אישית וזוגית

keren שלום,
את רוצה לשמור עצמך מעל המים? תגדירי לעצמך מזה עתיד עם הגבר הזה. האם רק חתונה היא עתיד טוב בעינייך או שחיים משותפים עם ילדים משותפים גם הם עתיד בעינייך? אם אתם לא זוג משמיים לדעתך אז למה את מתעקשת עליו? במקום זה עשי כל מה שאפשר כדי ליצור מערכת יחסים עם מישהו אחר. אני חושבת שהלחץ שלך מכך שאת בת 33 כ"כ גבוה שאת מוכנה ללכת גם בדרך שלא בהכרח תיהיה לך טובה. עשי רגע הפסקה ותחליטי מה את רוצה. את רוצה אותו בכל מחיר? את רוצה אותו רק עם חתונה? את רוצה אותו בכלל?
לאחר שתקבלי החלטה מה את רוצה תוכלי לתכנן את צעדייך בצורה מסודרת יותר וטובה יותר.
בנוגע למחשבות שמציפות אותך אני מציעה לפנות בהקדם לקבלת טיפול/עזרה.

בהצלחה,
דליה שוורץ - יועצת אישית וזוגית

אם את מרגישה שהקשר הזה לא מוביל לשום מקום, והוא רק עושה לך נזק ומשאיר אותך במקום את יכולה להתנתק. יש דרך קלה לעשות את זה. אם את מעונינת בעוד פרטים את יכולה ליצור איתי קשר במייל אני אתן לך עוד מידע
בהצלחה, ערן
[email protected]

גם אני הייתי גרוש, היינו ביחד 4 שנים, היא רווקה
השעון הביולוגי דופק, ואני אחוז חרדה, לא מוכן לשמוע על נישואים
אז יום אחד היא אמרה, בסדר,
לא נתחתן, אבל נקים משפחה, אני רוצה ילד, איתך או בלעדיך
הייתי בשוק, חשבתי
מצד אחד אני חולה עליה, מצד שני , למה היא צריכה לסבול את השריטות שלי
אמרתי בסדר, בואי נעשה ילד, כאילו שהחלטנו על קניית רכב,
חששתי מאוד, כי ילד זה לכל החיים, אי אפשר לחזור אחורה
נולד לנו ילד מדהים, כמובן שעברנו לגור ביחד
ואז אמרנו, אנחנו טובים בלעשות ילדים, אז נעשה עוד אחד
אין מאושר ממני
אנחנו משפחה לכל דבר
אז נכון שלא עברנו ברבנות
אבל בנינו, לא מציאה גדולה הרבנות הזו
יש לנו משפחה מאושרת, עברנו לבית חדש, עם גינה וכלב
וכמות האור שנכנסה לחיי היא עצומה, בכל זאת שני ילדים
הגדול בן 4, הקטן בן שנה וחצי
זו ילדותי השניה
אגב שנינו בני ארבעים היום, כשמאחורינו שנות השרלילות שלנו :)
בוגרים הרבה יותר, מחושבים (במובן הטוב של המילה)
לא מתחשבנים
והאהבה, מה אני אגיד רק גדלה לנו
בהצלחה

הי קובי
סתם מחשבה של אישה. בגדת בחברה שלך לאחר זוגיות כ"כ ארוכה. ללא ספק היא נפגעה עד עמקי נשמתה. אתה באמת חושב שsms וכמה מיילים עשויים להחזיר אותה? אתה לא חושב שהיא שווה קצת יותר השקעה. תרדוף אחריה, תשלח לה פרחים, תנסה קצת דרכים יצירתיות. תנסה לחכות לה מתחת לבית. לפחות זה מה שאני הייתי מצפה. בדיוק כמו האקסית שלך לא הייתי מגבה למיילים וsms אחרי מעשה כזה. הפגיעה היא קשה מאוד. בהצלחה!

מירב שלום,
קראתי בעיון את בעייתך ואני מרגיש שאני נמצא בצד השני של המתרס מול אישתי,
אני מרגיש שהדברים שאת מארת בבעייתך קיימים מול אישתי,
האם מנקודת מבטך יש משהו שהצד השני, כלומר הגבר, יכול לעשות כדי לשנות את המצב.
אולי זה סתם משבר זמני וצריך פשוט לתת לזמן לעשות את שלו.
ואולי זה לא, ואז כדאי עם כל הצער לפרק את החבילה...
ייתכן כמו אחת התגובת שראיתי בפורום , עלי לשחק אותה יותר מיסתורי ובלתי מושג?
אולי היא פשוט התרגלה אלי? ואני צריך לגרום לה להתאהב בי שוב.
אשמח לשמוע את דעתך בנושא

שאתה מסכים שהיא תמשיך לבגוד עם גברים אחרים, העיקר שתשארו נשואים, אולי היא תסכים.

בכל פעם שאני קורא את מה שכותבים הגברים האלו אני מתפלץ. בגדה בך, די לך הלאה קדושת הנישואין שלכם נגמרה, מה אתה מחפש שם?

אורן שלום,
אם אשתך רוצה להתגרש ובוגדת בך עם גברים אחרים למה אתה כ"כ מתעקש לשכנע אותה. יכול להיות שהיא באמת לא רוצה להמשיך את הקשר הזה. בשביל לשכנע אותה להשאר היא צריכה לרצות (לפחות קצת) לשפר ולשקם. אם היא לא רוצה בזה ומבחינתה הקשר הסתיים מה בדיוק יעזור לך שהיא תשאר בכח? אתה רוצה לחיות עם אישה שלא מעוניינת להמשיך לחיות איתך? במקום להשקיע את המאמץ בלשכנע את מי שלא רוצה להשתכנע תשקיע את המאמץ ביצירת קשר חדש עם אישה שרוצה אותך וסיים את הקשר הזה כמה שיותר מהר. כך ייטב לכולם.

בהצלחה,

תום שלום,
אתה חייב להבין שאם אין מבחינתה רצון לשום הדברות אז כנראה שמערכת היחסים בינכם הגיע לסיומה. לא כל זוג מתאים לטיפול זוגי, אני חוזרת ואומרת שרק עם רצון של בני הזוג לשיקום ניתן לשקם אבל לא תמיד בני הזוג רוצים זאת. אם אישתך אינה מעוניינת בשום הדברות ופנתה לבית דין רבני לגרושין כנראה שזה מה שהיא רוצה, כבד את רצונה מלחמות תמיד מסתימות רע ולא משנה מי צודק או מי התחיל בסופן יש פצועים בשני הצדדים.

בהצלחה,

אם הוא בוגד בך נראה לך להישאר? קחי את עצמך מהר ככל אפשר ולכי
לא תקבלי עצה יותר טובה...

להפסיק להשתמש במחשב שלו, ולא להכנס לפייסבוק, כי זה סתם בצחוק, בשביל הקטע.
חוץ מזה אחרי החתונה, תהיי כל כך עסוקה ,ילדים, עבודה, בית שממילא לא יהיה לך זמן, חוץ מזה מה רע? יש לך בן זוג שהוא חברותי, ואוהב לאהוב, תשכחי מהכל, אל תסתכלי בהודעות שלו, והכי חשוב להתחתן, כמה שיותר מהר, ולהביא ילדים, את כבר תשני אותו.

כמי שמכירה את המצב מקרוב.. (או תכף "תזכה" להכירו מחדש), אני יודעת שדרוש הרבה אומץ הרבה אופטימיות הרבה נחישות ו.. הרבה הרבה עיסוקים מסביב. נראה לי שזה המפתח.
עבודה מספקת- זה מעולה!
תחביבים- מה שאת אוהבת לעשות בשעות הפנאי ולהשקיע בכך, להשקיע בעצמך
חברות- אז מה אם הן כולם בזוגיות. צריך לדעת לפרגן ולא לשקוע ברחמים עצמיים (אפילו שזה ככ קל). אז נפגשים רק בנות. זה לפעמים מאד כיף . אני הרבה פעמים פשוט קופצת לחברה הבייתה. לא חייבים לצאת לבלות. (האמת שאישית כבר מזמן עברתי את השלב הזה)
אתרי הכרויות- מבורך !
שידוכים והכרויות בכל דרך אחרת - מבורך!
והכי חשוב
תדעי מי את ומה את שווה, שיהיה לך את הבטחון והערך העצמי. אין לזה הרי שום קשר אם את בזוגיות או לא, זה ככ עניין של מזל!
ולפי זה תכווני -את צריכה את מי שמתאים לך ! אני לא אומרת לכוון גבוה (מדי) אבל גם לא נמוך (מדי). את מי שמתאים לך.
מאחלת לך רק טוב , ועד אז שתדעי למצוא את הטוב במה שיש. אופטימיות זה שם המשחק.
נב. זה מעולה ללכת לשיחות. תשימי לב אם הפסיכולוג מתאים לך או לא. תמיד אפשר להחליף..

תמר שלום,
אני קוראת את דברייך ומקבלת הרגשה שאת באמת לא לוקחת אחריות על מה שקורה לך, ניתקת את הקשר בעצת הפסיכולוג, מי שמכיר אותך אומר לך שאת מכוונת נמוך מידי ועוד משפטים שמתייחסים למה שאחרים אומרים וחושבים עלייך. מה את חושבת עלייך? האם את רוצה באמת להכיר גבר שמתאים לך. אם כן מה את באמת עושה בשביל זה? כמה זמן נתת לעצמך עד שתתיאשי מההכרויות? האינטרנט מלא באנשים מכל המינים ומכל הסוגים וכן, פונים אלייך גם כאלה שאינם מתאימים לך אך זה לא אומר שאת מכוונת נמוך, תלמדי לסנן את אלה שאינם מתאימים לך ולהתמקד באלה שכן מתאימים. האחד שלך בוודאי נמצא שם את רק צריכה להאמין בעצמך ולאהב את עצמך מספיק כדי שתוכלי למצוא את האחד המתאים לך במקום להצטער שהתגרשת מגבר שאינו מתאים לך.
אני בהחלט חושבת שאימון אישי יוכל לעזור לך להעמיד את עצמך במקום שמגיע לך.

בהצלחה,

היי יעל,
תרשי לומר לך שאני מבינה איך את מרגישה וכרגע זה בטח נראה לך כמו סוף העולם. קודם כל, תני לי לנחם אותך בכך שזה בכלל לא נורא להיות בת 28 ולבד. גם אני באותו מצב.בנוגע ליחסים שלכם אני יכולה לייעץ לך דבר אחד: תשאלי את עצמך שתי שאלות- 1. "האם אני רואה באדם הזה בעל טוב?" 2. "האם אני רואה באדם הזה אב טוב לילדיי?". אם על שתי התשובות-אבל רק אם על שתיהן התשובה היא "כן"-שווה מאמץ ולנסות להילחם על הקשר הזה. למה אני אומרת? הייתם\אתם עדיין בשלב מאוד מתקדם של זוגיות- משהו ארוך טווח ומגורים יחד וכו'...כמעט נישואין לכל דבר (לא שונה, מניסיוני), כך שאי אפשר לשחק יותר בנדמה לי ואולי...
אם אחת מהתשובות היא "לא" או "לא יודעת", שווה לקחת את עצמך בידיים ולעשות חושבים, עם כמה שזה קשה. בסוף מתגברים... בסופו של דבר המטרה היא חיי זוגיות ומשפחה מאושרים, לא?
בהצלחה רבה
שמחה ואושר
תמר

קודם כל אני מאחלת גם לך שתזכי לזוגיות טובה בקרוב... : )
אני באמת לא יודעת מה לענות על השאלות האלה. ברגעים שבהם הוא מתנהג בצורה מתחת לכל ביקורת (צעקות ריבים כעסים), קופצות לי השאלות האלה לראש והרבה פעמים הייתי במצב של כמעט עוזבת (עד לעכשיו). זו בדיוק הבעיה שלנו (או לפחות חלקה). הוא יכול להגיע למצבים כאלה של תיסכול ממני/מאיתנו ,לא לפתור אותם כמו בנאדם "נורמלי" בשיחה דוגרי (הרי אני אבין ורוצה בטובת שנינו), ומה איתי, "הסופגת".? ואם נמשיך יחד ויהיו ילדים הם יהיו עדים לכל זה? אני לא רוצה לדמיין את זה אפילו כי זה כל כך כל כך נוראי בעיניי! (גם בלי כל קשר לילדים).
זה חלק גדול ממה שאני רוצה להסיר בקשר הזה (ואני לא יודעת אם זה בכלל אפשרי. הוא בנאדם קשה. אמר לי את זה אפילו על עצמו).
מצד שני, הוא ואני בעלי דיעות מאד דומות בכל הנוגע לחינוך ילדים, למה שחשוב ולמה שלא, למה היינו רוצים להקנות לילדים, איפה מציבים גבולות, איפה עושים כיף וחלוקת התפקידים ביננו (אני באמת לא יודעת אבל איכשהו הגענו לדבר על הנושאים האלה מדי פעם). עם האחיינים שלו הוא נהדר.
כן, בסיפור שלנו יש הרבה התלבטות והרבה אפור. הבעיה שאני בת 28 ואני מרגישה שהגיע הזמן לעשות מעשה. מצד שני אם כן מנסים אזי יש לנו עוד דרך ארוכה שסופה בכלל לא ידוע . אז אולי כדאי לוותר כבר עכשיו? (ולא בגיל 29)? אולי ניסינו מספיק? אולי אני משלה את עצמי שזה בכלל בר שינוי? ואולי אני בכלל אומרת לעצמי, זה לא אמור להיות ככ מסובך וככ לא בטוח וככ אפור. יודעים שזה זה. פשוט יודעים. ואם באמת באמת אוהבים ורוצים אז מתעקשים ונלחמים ומשנים בעצמך דברים שלא חשבת שתוכל.
אולי.
בטח שלא קל לי, והלבד שוב יחכה לי. מרגישה פשוט חסרת מזל.!

יעל שלום,
האם את רוצה רוצה להתפשר רק בגלל שאת בת 28? מדברייך אני מתרשמת שהדבר שבאמת מטריד אותך זה הגיל ולא זה שאת לא מסתדרים ולא שהוא לא מקבל בך דברים מסויימים, את לא מוטרדת ממה שקורה בינכם אלא רק מזה שאת בת 28.
האם עניין הגיל שווה את החיים עם בן זוג שיש בינכם כ"כ הרבה מריבות וקשיים?
אז את בת 28 ועדיין רווקה אך האפשרות השנייה שלך היא לחיות עם גבר שמעניש אותך,
הבחירה היא שלך.

בהצלחה,

אני בהתלבטות, זה לא שאני סובלת סבל מתמשך ונשארת. יש לנו שבועות וחוויות נהדרים ביחד וזה חסר לי, וזה לא דבר שהיה לי עם כל אחד מן הסתם. לפניו היו לי כמה בני זוג, מתוכם אני יכולה לומר שאחד היתה אהבת נעורים והשניה באמת אהבה. ומדובר על טווח של עוד מעט עשור, אז זה לא שאני מוצאת את החיבור הזה כל כך בקלות. עוברות כמה שנים בדרך. מצד שני , באמת יש לנו קשיים ומריבות שמושכים אותי החוצה ואני מתלבטת האם שווה שנעבוד עליהם, או הוא יעבוד על עצמו (לא בטוחה שזה יקרה האמת). או שבאמת חבל על הזמן שלי ואהבה זה לא הכל. לא יודעת! זו החלטה קשה ואמיצה . אני צריכה להחליט שאני מוותרת על הקשר הזה בשביל למצוא אהבה במקום אחר , אם בכלל אמצא, ושגם נוכל להסתדר ביתר קלות (כלומר בנאדם יותר קל ויותר זוגי).

לא בטוח שהייתי מגיב, כי אין כל כך מה להגיד, וזה שאת עדיין צעירה ,אחרים כתבו, בכל זאץ מה שהפריע לי, זה לקרוא אותך, מנסה בשיניים לגרום לו להשתנות, ומנסה נואשות להשתנות בשבילו ואת התסכול שלך שזה לא עובד.
אז יעל יקרה, כדאי שתביני ותפנימי, את וכל הבחורות במצבך, מה שאת רואה, זה מה שיש, וזה מה שישאר איתך עד הסוף, כל החיים, תשכחי מכל הרעיונות שמה שלא עובד היום, כששניכם צעירים בשיא הרומנטיקה, יעבוד בעוד כמה שנים, אחרי שני ילדים, בעיות כלכליות, משכנתא, התערבות של המשפחה, קריירה וכו' וכו'

גם אני חוויתי מה שאת מספרת, כנראה שאהבה לא מספיקה כי היום אני עם ילד בתהליכי גירושין....
חכם לומד מטיפשותם של אחרים, אז עדיף שיהיה לך קשה עכשיו ולא אח"כ...
בהצלחה.

עדיף שתתפכחי כמה שיותר מהר ותעמדי חזרה על הרגליים. הבעיה היא שלפעמים ההתפכחות היא רגעית והרגש גואה על ההגיון. תאחזי בכל מה שאת יכולה ותעזבי אותו ואת הנסיון לתקן משהו שאינו עובד. מנסיון שלי זה יגרור אותך יותר ויותר לדכאון עד שלא תדעי איך לצאת מזה.

לאט לאט אני מתחילה להבין שכנראה אין ברירה וחייבים להיפרד כי זה לא משהו שעובד, פשוט. לא רגוע לי בבית, לא אהוב לי בבית. לא באופן שמספק אותי, לא כמו שחלמתי שיהיה לי. לא מספיק. ונמאס לי לחיות על הגדר. רוצה מישהו שבטוח בנו. שילך בשבילי באש ובמים. תוהה איך לא הגעתי לזה עדיין? מסביבי ככ הרבה זוגות מאושרים שנישאו. (איפה אני שוגה?)
איך אני יכולה לצפות לכזאת אהבה בקשר שלנו במצבו כעת?
בכל זאת נלך לפגישת ייעוץ . הוא קבע אותה אז אניח שזה סוג של רצינות.
אבל , אני מתחילה לאט לאט להפנים שאני בלעדיו כבר. גם ככה אני עדיין אצל הוריי (וכן מתחילה להסתכל על דירות), ואנחנו מתקשרים ברמה סופר-מינימלית בגלל המצב הרגיש שלנו, ומבחנים שלו (לומד לתואר שני במחשבים\).
צריכה את האומץ הזה, להסתכל למציאות בעיניים. להבין שאהבה זה לא מספיק, צריך גם בשלות,פשרנות והדדיות. זה קשה כי אני כל פעם צריכה להזכיר את זה לעצמי ברגעים של געגוע וזכרונות שצפים ודמעות שחונקות. הזמן הוא מרפא חלקי ביותר. ברור לי שכשאצא ממע' זו ואם (הלוואי) באמת יתמזל מזלי ואכיר בחור מקסים חדש שיענה על כל צרכיי ותהיה אהבה גדולה, רק אז (אולי) הלב קצת יתרפא.
איך איך עושים את זה..

יעל יקרה,
איך יוצרים איתך קשר בפרטי???...אני פשוט כל כך מזדהה איתך שזה מדהים.

אני אשמח לעיצה , אני על סף שבירת כלים (לא ברור לי איך לא עשיתי את זה עד עכשיו).
שוקלת ברצינות לגשת אליו עכשיו ופשוט להיפרד.
ההמשך שלנו הוא כזה : היינו בשתי פגישות ייעוץ שלא הביאו אותנו לשום מקום.
היועצת אמרה לנו שהיא לא יודעת איך לעזור לנו ואין לה כרגע מאיתנו קצה חוט אז היא מבקשת להיפגש עם כל אחד בנפרד ומשם לראות. אבל זה כנראה לא יקרה. אנחנו עדיין לא נתנו לה תשובה. הוא מפקפק בייעוץ הזה ולא רוצה ללכת בשלב הזה. וכרגע אנחנו נמצאים במצב שבו אנחנו בקשר מאד חלקי, נפגשים לפעמים ואני לא יכולה לצפות ממנו לשום דבר. כאילו אנחנו בפגישות ראשונות של קשר.
מאד מאד קשה לי עם זה. הוא אומר לי מפורשות (וזה ברור גם בלי שיגיד) שהוא לא יודע מה הוא רוצה. הוא מאד על הגדר בגלל כל ההיסטוריה שלנו (לא מסתדרים ,רבים,תקשורת לקויה וכו) וכרגע האלטרנטיבה היחידה מבחינתו זה להפגש למפגשים חיוביים ולראות משם מה יקרה.
ואני? אני לא מסתדרת עם זה. איך אני אמורה לעבור ממי שהיה הכי קרוב אליי למישהו "לצאת" איתו? ? אני לא יכולה לבקש ממנו שום דבר, לסמוך עליו, לצפות ממנו למשהו. רמת הנתינה שלו היא כמעט אפסית. הוא כרגע עושה מה שנוח לו ומתאים לו ולשנינו (רק שבד"כ מה שמתאים לו מתאים גם לי אבל לא להיפך). הוא כבר לא החבר שלי. בתאוריה, אפילו מבחור שאני מתחילה לצאת איתו אני מצפה ליותר ממה שהוא נותן לי כרגע.!
אז בשביל מה אני עוד פה אני תוהה? ? כזאת פתטית. בחיים שלי לא הגעתי למצב שהגעתי אליו כעת.
אני חשבתי שמישהו מאיתנו צריך להוביל את ה"כן" בקשר, להיות חיובי, ומן הסתם זו צריכה להיות אני. בינתיים גם זה לא הולך לי , קשה לי להגיד לו ולי "כן", כאשר אני מקבלת כ"כ הרבה מסרים לא ברורים מהצד השני. כ"כ הרבה דחיות וספקות. אחרי "דייט" אחד שהיה נחמד, הוא אמר שהיה נחמד אבל הוסיף ואמר שמזה עדיין לא נדע שומדבר. הוא התקשר אליי יום כן יום לא השבוע ,וכמה פעמים שלח סמס. נכון ,אני לא יזמתי תקשורת. אני ככ פגועה מכל היחס הזה שמרגיש לי ר-ע עוד ליצור קשר מיוזמתי. ביום שישי הציע שניפגש השבת, אבל את ההזמנה שלי למסיבת פורים הערב הוא דחה. מסתבר שלמעני הוא לא ילך. (הוא לא אוהב את החג הזה). אני לתומי ציפיתי שכדי לקדם את זה הוא יעשה משהו בשבילי ,גם אם הוא לא "מת" על פורים (אף אחד לא ביקש שיתחפש, רק ללכת למסיבה יחד). הצעה אחרת שלי לעשות משהו ששנינו אוהבים הערב הוא גם דחה . הוא מעדיף להיות לבד אחרי עוד ריב (ההזמנה שלי ללכת למסיבה והציפייה שלי שיאתר היו מאד מוגזמות מבחינתו). .
אז עוד ערב לבד ,וחסר לי הטוב שהיה לנו.
אני מרגישה מטומטמת וחלשה. חושבת בראש מצד אחד שאני מוכרחה להפרד וזהו! ומצד שני יודעת שהוא היה מסיים את זה אם היה רוצה אז אם ככה יש עוד קצה חוט ואני רק צריכה לשמור על הקצה חוט הזה ולחזק אותו בדברים טובים. (לא כדוגמה של מסיבת הפורים הזו). להבין לעצמי בראש שכרגע אין באפשרותי לצפות ממנו לשומדבר ושלא זו הדרך.

?
אשמח לעו דיעה

עשית טעות ואולי לא תצליחו לעבור את זה. רק הזמן יגיד. הוא מאד מאד פגוע וכנראה מאד אוהב אותך אם הוא מוכן לקבל את זה. את רק יכולה לדעתי לחזק לו את האגו ולהיות הכי הכי בשבילו עכשיו. להראות לו שרק אותו ורק בשבילו את נמצאת.

קורין שלום,
בשביל שהוא יאמין את צריכה להיות אמינה. את פשוט צריכה להיות נאמנה לו כדי שהוא ידע שאת נאמנה. את לא יוכלה לשלוט על המחשבות שלו אל יכולה רק ללכת בדרך של אמינות אם הוא יחליט שהוא נותן בך אמון למרות הכל ובאמת פותח דף חדש אז תצאו לדרך שמבוססת על אמון ובטחון אחד בשני אם הוא יחליט שאי אפשר לסמוך עלייך, לא חשוב מה תעשי הוא תמיד יחשוד, מה שאני מנסה להסביר זה שלך אין שליטה אל היכולת שלו לתת אמון והיחיד שיכול לשלוט בזה זה הוא בעצמו.

בהצלחה,

על כל הבוגדות שלאחר שהן נתפסות בקשר אותו ניסו ללא הצלחה להסתיר , מספרות, שהן "רק" התנשקו והחזיקו ידיים בהתרגשות. פחחחח.....

בועז שלום,
בתחילת דבריך ציינת שהנך נשוי ולא באושר. כדאי ורצוי ללא קשר לטיפול הזוגי שלוקח זמן שתראו פירות בפרט לאור העובדה ששניכם אובדי עצות ולא בהכרח עדיין פנויים לטיפול עצמו כדי לשקם את הנישואין. מכאן שאני ממליצה לך לפנות לטיפול פרטני ע"מ להבין האם אתה נשאר במערכת היחסים בשל הפחד להיות לבד. זו בוודאי לא סיבה נכונה.אתה אוסף להערכתי כוחות לטפל בה מהמקומות הלא נכונים לך מהפחד להשאר לבד השאלה האם את באמת אוהב , חושק רוצה אותה בחייך? עליך לבחון בלי קשר ליחסים הזוגיים כיום מה מקור הפחד להשאר לבד במצב כזה אנחנו לוקחים בד,כ החלטות שגויות
בהצלחה
תמי אורן

תמי שלום,
תודה רבה על מהירות התגובה.
לעניינו, נשוי לא באושר נובע רק מהמעשה שהיא עשתה ולא בגלל שלא הייתי מאושר לפניכן, אני עדין אוהב אותה, היא חיי.
לגבי האפשרות להפרד\ להתגרש אלו תחושות של חוסר ודאות, של חוסר ברר אולי וגם פחד קיים במשווה לאו דווקא פחד שאני יהיה לבד אלה פחד שלא אזכה לגדל את ילדיי. נכון יגידו גם שגירושים זה לא סוף העולם והיום יש אחוז גבוהה והבנה למעשה ושזה מקובל... אבל כאיש משפחה אני שם את האגו בצד וטובת הילדים והאישה. יכול להיות שניתוק רק יעזור ויכול להיות שלא.
אין ספק שאנשים מעריכים דברים יקרים ואת הזולים פחות ואולי אני צריך לשים תו מחיר למערכת היחסים החדשה או עליי בפרט, ולכן אני נותן את האולטימטום שלא תחזור אליו ! או שתיהיה בקשר !

כרגע משגע אותי החוסר ודאות החוסר אונים שלי שכרגע הכול תלוי בה. המקסימום שאני יכול לעשות זה החיאה למרכת היחסים שלנו ע"י התקרבות אליה, ע"י שחזור האהבה (שגם פה יש לי בעיה איך לעשות את זה?פרחים?סקס?שוקולדים?) אני אדם אחראי וחושב שניתן להציל משהו.
האם אני יכול לחיות עם זה? כן, גם ברור לי שכל כללי המשחק השתנו.

אין לי פחד להשאר לבד (ברמה האישית) אני אטרקטיבי גם בפן הכלכלי וגם בפן החיצוני והפנימי ואני אפילו מאמין שאמצא את האישה השניה בתקופה קרובה. הפחד שלי שוב נובע מגידול הילדים ומאושר שלהם.
ולכן אני נמצא בסערת רגשות.

תמי שלום,
תודה רבה על מהירות התגובה.
לעניינו, נשוי לא באושר נובע רק מהמעשה שהיא עשתה ולא בגלל שלא הייתי מאושר לפניכן, אני עדין אוהב אותה, היא חיי.
לגבי האפשרות להפרד\ להתגרש אלו תחושות של חוסר ודאות, של חוסר ברר אולי וגם פחד קיים במשווה לאו דווקא פחד שאני יהיה לבד אלה פחד שלא אזכה לגדל את ילדיי. נכון יגידו גם שגירושים זה לא סוף העולם והיום יש אחוז גבוהה והבנה למעשה ושזה מקובל... אבל כאיש משפחה אני שם את האגו בצד וטובת הילדים והאישה. יכול להיות שניתוק רק יעזור ויכול להיות שלא.
אין ספק שאנשים מעריכים דברים יקרים ואת הזולים פחות ואולי אני צריך לשים תו מחיר למערכת היחסים החדשה או עליי בפרט, ולכן אני נותן את האולטימטום שלא תחזור אליו ! או שתיהיה בקשר !

כרגע משגע אותי החוסר ודאות החוסר אונים שלי שכרגע הכול תלוי בה. המקסימום שאני יכול לעשות זה החיאה למרכת היחסים שלנו ע"י התקרבות אליה, ע"י שחזור האהבה (שגם פה יש לי בעיה איך לעשות את זה?פרחים?סקס?שוקולדים?) אני אדם אחראי וחושב שניתן להציל משהו.
האם אני יכול לחיות עם זה? כן, גם ברור לי שכל כללי המשחק השתנו.

אין לי פחד להשאר לבד (ברמה האישית) אני אטרקטיבי גם בפן הכלכלי וגם בפן החיצוני והפנימי ואני אפילו מאמין שאמצא את האישה השניה בתקופה קרובה. הפחד שלי שוב נובע מגידול הילדים ומאושר שלהם.
ולכן אני נמצא בסערת רגשות.

היי בועז, קראתי את ההודעה שלך ומאוד התרגשתי מהפתיחות והרגישות. אני חושבת שלהרבה מאוד זוגות אחרים יש בעיות מסוג זה, ולכן חשוב לי לומר שאל תרגיש שחרב עלייך עולמך. מעבר לזה אני חושבת שכן ניתן ללכת לטיפול ולפתור בעיות. בנוסף אולי תוכלו ליצור לעצמכם תרפייה משותפת מסוג אחר? אני עובדת בימים אלו על סדרה דוקומנטרית העוסקת בקונפליקטים בחיי נישואין. הסדרה למעשה מציגה בעיות נפוצות בקרב זוגות בישראל ולמעשה יוצרת נורמאליזציה להן אצל הצופים. חלק מהמטרה החשובה מאוד היא להראות לאנשים שיש עוד אנשים אשר חווים דברים דומים והם מתמודדים ופותרים ונישארים ביחד. אולי עשייה מסוג זה, להוות דוגמא מרשימה לאנשים אחרים על כך שאתם מתמודדים יחד עם הקשיים יכולה לעשות טוב לקשר שלכם.

ברור לגמרי שאינך יכולה לקיים איתו יחסי מין, וגם אם זה יקח חודשים ארוכים, עליו בתור מי שבגד, החובה להכיל את קשייך הטבעיים לגמרי, ובתור גבר, אני יכול להבטיחך, אנחנו לא בבונים שחייבים סקס, אחרת נתחיל להשתולל ולהשתגע, בעלך יכול וחייב להבין אותך, ואם את יכולה להתנזר, הוא הבוגד השפל בוודאי יכול, עד שתצליחו לחבר מחדש את השברים שהוא בטימטומו גרם, ואם את חוששת שהוא עלול לא "להתאפק" ולבגוד שוב, עדיף כבר עכשיו שתבעטי אותו מחייך, וחבל על כל היעוץ הזוגי.

מיכלי שלום,
קשה מאוד לענות על חלק משאלותייך זה מאוד אינדבידואלי ביחס לזמן שלוקח כדי להתגבר על ההמנעות מיחסי מין. אני שמחה לשמוע ששניכם מסכימים שיש מקום לטיפול ע"מ לעבד את המשבר ולהבין מה הוביל לבגידה. לא ברור איך היו יחסי המין לפני אבל חשוב שתבדקי עם עצמך האם יש פער בתוכך בין הרצון לסלוח ולהמשיך הלאה לבין הרצון להעניש אותו וכרגע זה מתבטא בהמנעות שלך מיחסי מין.או לחילופין האם זה נובע מהרצון לבחון האם מוכן לקבל אותך גם ללא מין ולמתוח את הקו . מין זה חלק משמעותי מיחסים זוגיים קשה להעמידו במבחן יש קרבה עד גבול מסויים ואח"כ תסכול גדול כי את דוחה אותו מסיבותייך. חשוב מאוד לטפל בהקדם בנושא.
בהצלחה
תמי אורן

אסור להעמיד את עניין המין במבחן, כי יש תסכול גדול,את רוצה להעניש, לבדוק אם יסכים לקבלך ללא מין, בלה, בלה,בלה..
הלו, גיברת אורן, מדובר באשה שבעלה זיין אשה אחרת עד לפני חמש דקות, הגוף שלה מסרב לגעת בגוף שלו, איך אפשר להתעלם ממה שהגוף אומר ורוצה? מה שכל כך ברור ומובן מאליו, בנסיבות כאלו.
מי המטומטמים שמשלמים לך כסף בשביל "יעוץ" כזה?

תום שלום,
לא לגמרי ברור לי אם הפנייה למיכל היא בהמשך לשיחה שהיתה בינכם או בהמשך לפניה בפורום, וחסרים לי פרטים לגבי המצב בינכם אך מתוך מה שאני קוראת כאן אני מצליחה להבין שאשתך אינה מעוניינת לשקם את הקשר ורוצה לסיים אותו. חשוב להבין שתהליך זוגי יכול להצליח רק כשבני הזוג רוצים בכך ואם היא אינה מעוניינת זה לא יוכל לעזור אבל, אני מציעה שתנסה להבין מה מקור התסכול שלה ומדוע היא אינה מאמינה יותר בקשר הזה. אולי אם תדע למה היא לא נותנת לך צ'אנס אפשר יהיה כן לעזור ע"י טיפול במה שבאמת כ"כ מפריע לה עד כדי הרצון לפרק את הנישואין.

בהצלחה,
דליה שוורץ - יועצת זוגית ואישית

חלי שלום,
אני קוראת את דברייך ומבינה שאת חיה כבר 20 עם בעל מהמר שזה מאוד לא פשוט אבל אני גם קוראת את החששות שלך ולא כ"כ מבינה מה שונה המצב שלך היום מהמצב שאת מפחדת ממנו? האם היום יש לך בטחון כלכלי? האם היום את חיה חיים זוגיים כמו שתכננת אותם?
יש לך בעצם שתי אפשרויות האחת לעשות שינוי והשניה להשאר עם המצב כמו שהוא היום.
את בוודאי היית שמחה שהוא ילך לגמילה ותוכלו להתחיל מחדש אך את בעצמך אומרת שהוא אינו מוכן לכך ולכן את תיהיי חייבת להבין ששינוי אפשר לעשות רק אם רוצים בכך. אם הוא לא רוצה שינוי לא תוכלי לגרום לו בכח לעשות אותו ומכאן שהכח לשנות עובר אלייך ועלייך להחליט איך את רוצה לחיות.

אני ממליצה על תהליך של אימון אישי כדי שתוכלי לבחור בדרך בה את רוצה ללכת.

ליאת שלום,
במקום להיות מיואשת קחי אחריות ותסתכלי על הדרך בה את מתכננת את הזוגיות שלך. את הודעת לו שאם אתם מתחתנים הוא הוא לא יוכל לצאת לבלות עם חברים שלו פעם בשבוע, ואת רוצה שיודיע לך לאן הוא הולך ומה התוכניות שלו, את מנהלת את הזוגיות שלך תחת משקפת של בלש. אם את רוצה זוגיות נעימה, תני לבן הזוג שלך מרחב מחייה. בכל זוגיות שתיהיי בה את תצטרכי להבין שזוג מורכב משני אנשים שונים ואחרי החתונה אלה נשארים שני אנשים שונים. חתונה לא הופכת את בני הזוג לאדם אחד. את התאהבת בו בגלל מי שהוא ועכשיו את רוצה שהוא ישתנה כדי שיתאים לדרישות שלך ולחששות שלך. זה לא ממש עובד כך וכמו שאת רואה הוא לא מוכן לקבל את זה ולכן עלייך לעצור רגע ולחשוב האם את יכולה לנהל את הזוגיות הזו או כל זוגיות אחרת בצורה שונה כי הדרך הזאת כמו שאת חווה ממש ברגעים אלה, לא ממש מצליחה לשמר זוגיות.

אני ממליצה לך לפנות לתהליך של אימון אישי ( קאוצ'ינג) זה יוכל לעזור לך להגדיר איך את רואה את חיי הזוגיות שלך ואיך ליישם את זה בפועל.

אשמח לסייע יותר,

הי קראתי את התגובה שלך ואני חייבת להתייחס. ברור שבזוגיות כל אחד צריך לקחת אחריות על עצמו ולדעת לכבד את מרחב המחייה של הפרטנר שלו. אני בעד כבוד הדדי ובעד לכבד את הפרטיות של הבז זוג שלך כפי שהיית רוצה גם אתה לקבל. אבל, אני חושבת שאיבדת כאן באיזשהו מקום את הזעקה האמיתית של הכותבת. אני חושבת שהבעיה האמיתית של ליאת, וגם היא לא מצביעה על כך בבירור, היא לא באמת שהבן זוג שלה יוצא ומבלה, אלא שהוא אינו מכבד אותה ומשתף אותה בעולם שלו והתחושה שלה היא שהוא עושה ככל שעולה על רוחו מבלי להתחשב ברגשות שלה. אני מאמינה בלב שלם שלו היה נותן לה להרגיש שיש לה מקום חשוב ומכובד בחייו היא לא הייתה מתנהגת כפי שהיא מתנהגת כרגע ולא הייתה מציבה בפניו הגבלות. ה"איסורים" שהיא מציבה בפניו הם למעשה מעין מבחן, בדיקת גבולות, עד כמה הוא מוכן ל"הקריב" בשבילה, כלומר למען האהבה. כלומר האישו כאן איננו באמת היציאות שלו, אלא המקום שלה בחייו. לפי התרשמותי מכתיבתה היא מרגישה חסרת ביטחון איתו וההתעלמות שלו מרגשותיה רק מגבירים זאת והם אלה שגורמים לה "לאיים" ולהציב אולטימטום. לכן הייתי מציעה לך במקום ל"בקר" את התנהגותה. להסביר לה שעליה לזהות ולגדיר מהו באמת הדבר שמציק לה במערכת זו ומשם לבדוק כיצד תוכל לשפר ולתרום להצלחת המערכת הזוגית אם היא באמת מעוניינת בכך. אינני מאמינה לרגע אחד שאם תתן לבן זוגה את החופש הנכסף זה מה שיוביל לפיתרון. היא מסבירה לך במילים מפורשות שבן זוגה אטום לרצונות ולצרכים שלה ואני בטוחה שזה בא לידי ביטוי גם בדברים אחרים, אלא שהיא נתפסה לדוגמא המסויימת הזו שהביאה בפנייך. כפי שהצעת העצמה אישית זהו דבר נהדר שלדעתי כל אחד ואחת מאיתנו זקוקים לו. אבל בשביל טנגו צריך שניים. שניהם צריכים להבין את הצרכים אחד של השני וזאת ניתן לעשות רק ע"י הידברות וממקום של הבנה הדדית שלכל אחד מאיתנו יש מה לשפר ומה לתרום למערכת. עבודה שלה לבד איננה מספיקה. רק אם נשים בצד את הפגיעות שלנו ובאמת נקשיב ובאמת נקשיב ולא רק נשמע לצד השני נוכל להגיע להבנות. יכול להיות שזה יוביל לזוגיות ויכול להיות שלא. אין זוג לא מוצלח יש זוג לא מודרך. בהצלחה.
מקווה שהצלחתי להעביר את המסר

מיטל שלום,
הצעתי לך היא לא לנחש מה אנשים רוצים להגיד ולא לנסות להכנס לתוך המחשבות שלהם. כשאת עושה זאת את בעצם אומרת את מה שאת חושבת ומרגישה ומעבירה את המסר שלך ולא את מה שבחר להגיד האדם שאותו את מפרשת.
אדם בוחר להגיד את דבריו בדרך מסויימת ולכך צריך להתייחס.
אשמח לקרוא ולעזור בכל פניה שבה תבחרי לשתף את הקוראים בפורום.

יקירתי, הסוף במקרה שלכם כבר ידוע.... הוא ימשיך לבגוד בך ואת תמשיכי להיות מתוסכלת

כרגע, את רק נשואים תחשבי על ההשלכות כשיהיו ילדים. תחשבי כמה פעמים הוא יבגוד בך במהלך ההריון כשאת לא תוכלי לקחת חלק בהרפתקאות המיניות שלו. תפסת אותו פעם אחת "בוגד" אני בטוחה שזה קרה עשרות פעמים קודם לכן.

האם זה הגבר שאת רוצה להמשיך לחיות איתו את חייך....?

בי הוא עורר חלחלה... מצטערת

אוהבת ופגועה שלום,
את מתארת מצב של פערים בצרכים המיניים ופערים במה שגורם לריגושים.
מצד אחד את רוצה לרצות את הצרכים שלו ומצד שני הקצב שלו לא מתאים לך.
אני לא בטוחה שיש כאן קשר להרחבה וצמצום של גבולות, אני חושבת שיש הבדל בין מה שאת מוכנה לעשות בשביל סקס ומה שהוא מוכן לעשות בשביל זה. אני מציעה לך לעצור רגע ולהחליט מה את רוצה ואיך את רואה את חיי המין שלך בהמשך חייך. אם את לא בטוחה שאת רואה את עצמך לוקחת חלק במפגשי הסקס עם זוגות נוספים בעתיד אז אני חוששת שתצטרכי לקבל החלטה מה את עושה עם זה. יכול להיות שלמרות הפתיחות שלך חסרים לו ריגושים שאולי את כן יכולה לספק לו וכדאי לנסות לברר את זה איתו. יכול להיות מצב שמה שגורם לו ריגוש לא יכול לבוא ממך כי הוא צריך זוג נוסף או נשים נוספות כדי להתרגש בכל פעם מחדש. בררי לעומק מה הצרכים שלו ואם תקבלי תשובה ברורה שאת חיי המין שלו הוא רואה תמיד עם זוגות נוספים, תעשי עם עצמך החלטה אם מתאים לך או לא ובהתאם לזה תפעלי. דבר אחד חשוב לקחת בחשבון, את תחשבי לרגע שאחרי הלידה הוא ישתנה או שאם תתני לו זמן זה ישתנה או יפסק כי אם זה הצורך שלו אז סביר לא יפסק גם אחרי הוספת ילדים למשפחה.

גם בגידות, גם חילופי זוגות ועדיין הוא זה שמתלונן ,דוחק בך, ולא מוכן לקבל "לא"?
וכל זה אחרי שלוש שנות נישואים וחמש שנים סה"כ? גם אחרי עשרים שנות נישואים, הוא רץ מהר מדי.
התיאבון שלו, נראה לי, גובר יחד עם האוכל, וזה פחות או יותר מה שמצפה לך איתו, כל הזמן רף גבוה יותר ויותר שהוא יציב בפנייך, עד שגם את תשברי בשלב מסויים, והשאלה למה לחכות ,לסבול, ואז להפרד?
אני מבין שאת בשלב בו את כמהה לילדים ומשפחה, ואולי את פגיעה וחלשה עקב כך, ולדעתי הוא מודע לכך, ומנצל זאת בצורה צינית, אבל כדאי שתחשבי בינך לבין עצמך, איזה עתיד מצפה לך איתו, אם בכלל.

מגי שלום,
אין תרופת קסם שבעזרתה ניתן להפרד מהכעסים מהפגיעה. אכן נפגעת ויש לכך סיבה מוצדקת תני מקום לכעס, תני זמן לאבל על הקשר שנגדע בנסיבות אלו. לדעתי הדרך שלך לשלוח הודעות טקסט על כעס מעידות על הקושי להפרד בטח באופן שעשית זאת כנראה לא מספיק אמרת או דיברת בפניו את הפגיעה שלך . יתכן שיש מקום לדבר על הפגיעות שלך בפניו אבל אם הנך חוששת ששוב ישכנע אותך לחזור אני ממליצה לך למצוא דרכים חלופיות להתמודד עם כעס. בוודאי היית במצבים כאלו וסיגלת לעצמך שיטות להרגע. ותמיד טיפול היא אופציה להתמודד עם הכאב והאבל.
בהצלחה
תמי אורן

תודה לך על תגובתך והתיחסותך להודעה, אני יודעת שאני כול כל כועסת על המצב בו אני נמצאת, כי היו נורות אדומות לאורך כול הדרך, אבל הכעס הוא שהוא כול כך מרוצה ומרגיש טוב עם עצמו עכשיו כאילו הוא הפגוע בסיפור, כול ההוכחות היו מולי, טלפונים.. הודעות ןנכנס לשירותים עם פאלפון. כרגע אני מרגישה רעה עם עצמי כי כך הוא נותן לי להרגיש שאני הלא נורמלית בסיפור. שוב אני יודעת שזו הרבה עבודה עצמית, אבל הכעס נמצא.