פורום פרידות, גירושין, בגידות - יש לך שאלה?

קראתי המון הודעות בפורום ואנשים חווים תקופות איומות בעקבות בגידות וגירושין.
קודם כל, תקראי הרבה הודעות בפורום זה עוזר, במיוחד את ההודעות של טל הוא עבר מצב לא פשוט בכלל ושיתף את כולנו בכאב שלו ובהתמודדות.
דבר שני, לכי לטיפול, זה מאד עוזר לפגוש מישהו שטיפל בעשרות כמוך ויכול לעזור לך למצוא את הדרך הטובה בשבילך.
דבר שלישי תשקלי טיפול תרופתי.
יכולה מאד להשתתף בצערך ואני בטוחה שאת עוברת טראומה לא פשוטה.
את צריכה לשאול את עצמך הרבה שאלות בנוגע למה את מוכנה לספוג בשביל הקשר שלכם.

להרגיש יותר מגעיל עם עצמך... אל תכנסי לזה. הדבר האחרון שאת רוצה זה לבחוש בגועל ובצדדים הרעים של המצב שלך. את צריכה להתמקד באיך לצאת מזה בצורה הטובה ביותר, לכאן או לכאן ולא להתבוסס בגועל. ראיתי את חברתי מתגרשת אחרי שבגד בה והם עם 3 ילדים והיא תוך 3 חודשים של טיפול נפשי ותרופתי חזרה לתפקד באופן סביר, אמנם היום, שנה אחרי כן היא עדיין חווה קושי אבל היא במקום אחר לגמרה כי היא החליטה מיידית לחתוך ולא הסתכלה לאחור.
אני לעומת זאת סחבתי פרידה בנסיבות הרבה יותר פשוטות מהרב כאן בפורום אבל עצם זה שלא הצלחתי לחתוך ולא להסתכל לאחור סתם פגע בי יותר ופצע אותי יותר וגרר אותי על הרצפה יותר זמן.
נשמע שבעלך לא רק בוגד אלא גם חסר אתיקה מקצועית ועושה זאת בחדר הטיפולים. את אמנם חיה איתו כבר הרבה שנים אז לא אופתע לשמוע אם היו מקרים נוספים בהם חוסר הרגישות וחוסר הערכים שלו בלטו.
תשאלי את עצמך כמה את מוכנה לספוג ולהמשיך לספוג.

הוא צריך טיפול, לא את.
מה הוא חושב לעצמו, אם כל כך חשובים לו את והמשפחה שפשוט יתגבר על ההפרעה שלו.

נוי שלום,
מאחר והסיפור חוזר על עצמו ולדברייך את בתחושה של קושי להכיל שוב ושוב את מקרי הבגידה בוודאי שיש מקום לפנות לטיפול זוגי ע"מ לבחון את הדפוס החוזר על עצמו . כמו כן לא ברור באיזה מקצוע טיפולי מדובר אבל בכל מקרה נראה על פניו שיש הפרה של כללי אתיקה ביחסי מטפל מטופלת וגם אם זה מהווה שיקול שמונע ממך לפוצץ את העניין עלייך בנוסף להתנות את המשך הקשר בטיפול פרטני של בעלך.
בהצלחה
תמי אורן

נוי שלום,
ראיתי שלא נקלטה תוספת חשובה והיא ברמה האישית שלך רצוי שתבחני בצד העייפות הפחד הרצון לסלוח מה מניע אותך לחזור גם על אותו דפוס ממה את נמנעת ו/או מונעת.
בהצלחה
תמי

תמי שלום
תודה על תשובתך.הכן התנאי שעמד כרגע על הפרק הוא טיפול זוגי (על אף שאני לא בטוחה שיעזור משום שהוא ייילך מתוך כפייה ולא מרצונו)כמו כןביקש והתחנן להזדמנות אחרונה וזאת בנימוק שיש לי חומר "מפוצץ ביד" ובמידה "וימעד"שוב אני יכולה להשתמש בזה נגדו ולהרוס אותו מקצועית.
אולם הדבר שהכי מפריע לי זה שאני פשוט חסרת חוט שידרהומוכנה לסלוח ולהבליג להתנהג כאילו כלום לא קרה העיקר שהילדים לא ירגישו בכלום העיקר לא להישאר לבד (הורי גרושים )מפחיד אותי להישאר לבד מפחיד אותי להתחיל פרק שני (שלא בטוח שיהיה מוצלח מהראשון )מפחיד אותי הלא נודע .האם הכאב נעלם באיזה שהוא שלב?.................

שבעלך מזהה את הפחד שלך להיפרד, שהוא אגב פחד חסר בסיס והוא נובע מהרקע האישי שלך. בעלך ימשיך להיות מחוייב כלכלית ונפשית לילדיו, ולמה את בטוחה שפרק ב' יהיה כמו א'?
אם את פוחדת מפרידה, ובעלך הולך רק כדי להשקיט אותך, והוא יודע שלא תעזבי, אז מה הטעם בטיפול?
רק אם בעלך יבין, שיש מצב שהוא יפסיד את משפחתו, והוא עלול להשאר לבד, ואל תחשבי שלו זה יותר קל ופשוט, גם הוא פוחד למרות שהוא לא מפגין זאת, רק אם הוא יפנים את חומרת העניין יש מצב שהוא יעשה שינוי, גם זה לא בטוח, אבל בנתונים האלה, לא מציע לך לבנות על זה.

רן שלום,

אני קוראת את דבריך ומבינה את הקושי בו אתה נמצא, מצד אחד אתה מסכים לשקם את היחסים ולסלוח ומצד שני פוחד שהרומן יחזור על עצמו מאחר והם עדיין נפגשים בעבודה.
השאלה אם זה לגיטימי היא שאלה שלא אוכל לענות עליה כי כל דבר הוא ליגטימי אך צריך לבדוק האם יש בו צורך ואם הוא משרת את הצורך שלך.
האם לאחר שהיא תתפטר ממקום העבודה אתה תיהיה רגוע? האם במקום העבודה החדש שלה אתה לא תחשוד שהיא מייצרת קשר עם גבר אחר. האם אתה תוכל לישון בשקט ולדעת שהיא מעדה פעם אחת ויותר זה לא יקרה? תן לעצמך תשובות לשאלות אלה ותחליט אם יש צורך בכך שהיא תתפטר.
יש לי חשש שגם אם תעזוב את מקום העבודה שלה אתה לא תמצא את השקט שלך והחשדות ימשיכו להטריד אותך ולכן אני מציעה לך לבחון האם אתה מסוגל לתת בה אמון מחדש. האם אתה באמת רוצה לסלוח? האם אתה מבין שיכול להיות מצב של מעידה חד פעמית שלא יחזור בשנית. אם לא תיתן בה אמון אז לא בטוח שכדי שהיא תפסיד את מקום העבודה. אתה צריך להבין שהעניין הוא האם אתה בשל להתחיל מהתחלה או לא.
ענה לעצמך על השאלות ואם התשובות מראות על כך שלא תוכל להאמין בה אז אני ממליצה על תהליך זוגי אתל יועץ נישואין.

אמי אשה קשישה ,עברה המון סבל בחייה ולא הייתי רוצה להוסיף .אני פוחדת שיקרה לה משהו אם אומר לה שהחלטתי להפרד.בשבילה בעלי הוא הכי בעולם. אנחנו נשואים 43 שנים.מה עושים????????

בהנחה שאם באמת לא היה ביניהם מגע גופני אז תפסתם את זה בזמן אבל עכשיו לדעתי אתם צריכים למצוא את מקור הבעיה ומה חסר לשניכם בקשר שגרם לה לחפש ריגוש בחוץ... אולי חסר חום ביניכם אולי הקשבה תמיכה, מה שזה לא יהיה, הרי שאם היא תתפטר מהעבודה ועדיין יש לה חוסר במשהו אז היא תמצא אותו במקום אחר.

"נפגשו חודשים, יומיום ,ורק החזיקו ידיים".
מאיפה אתה יודע? כי זה מה שהיא סיפרה?
אתה באמת מאמין למה שאתה כותב?

גם אני האמנתי בהתחלה כשסיפרה לי ש"רק שתו קפה יחד" ואח"כ ש"רק התנשקו".
יותר נכון לומר: סירבתי להאמין באמת כולה. זהו מנגנון הכחשה שתפקידו להגן על הנפש. יום יבוא וגם הוא יכיר באמת.

זאת צרה תרבותית חברתיית ,שמעורבת בערכי דת ולא מתאימה לכל אחד
אני די בטוחה שעם כל הגירושין שמהווים מראה די ברורה והפתיחות והמודעות שהחברה שואפת אליה כפרט
הדור הבא אולי יאמין אחרת
כולם סביבי בוגדים
המילה הזאת מעוותת יש כאן משהו לא פתור בעצם הגדרת הבגידה בתרבות שלנו
אשמח לקבל תגובות
בנתיים שימחו בחלקיכם

אנשים שאינם מרגישים צורך במונוגמיות, אינם צריכים להיות בזוגיות, ואז הם יכולים להחליף בני זוג כאוות נפשם, הבעיה שכל אלה שבטוחים שהם אינם מונוגמיים, מתעקשים בכל זאת להנשא או להיות בזוגיות.
צריך פשוט לבחור ,ככה זה בחיים, אי אפשר לקבל הכל.

בגלל זה אני לא אוהבת שבעלי גולש באתרי הכרויות. הוא אומר שזה סתם, אבל אני יודעת שהוא מחפש הכרויות כדי לבגוד בי.

מלי שלום,
את מבולבלת וכועסת והגעת מצב של חוסר שליטה שמכניס אותך לסחרור שאת נמצאת בו. עצרי רגע אחד, את שואלת איך אפשר לאהוב שתיים ועוד שאלות שקשורות אליו. אני מציעה שתשאלי שאלות את עצמך, האם את מוכנה ורוצה לשים את הבגידה בצד ולשקם את הנישואים? האם את רוצה לחזור להאמין בו, האם את מוכנה "לבלוע" את הבגידה ולחזור לחיים שפויים בבית? אם התשובות הן כן אז עלייך להתחיל את המסע שלך בדרך לשיקום של הנישואין שלך בלי לחשוד ובלי לבדוק כל הזמן. תנהלו שיחה אחת אמיתית, כנה ופתוחה ותבהירי שאת באמת מוכנה לתת לזה צ'אנס. ומאותו רגע שבו תגיעו להסכמה שיוצאים לדרך חדשה עלייך לעזוב את העבר ולהתרכז בדרך שתוביל אותך לחיים זוגיים טובים.
אני מאוד ממליצה על תהליך אימון זוגי בו תוכלו לקבל את הכלים לבניית הדרך המשותפת שלכם לשיקום הזוגיות.

שלום דליה,
תודה על תשובתך, אני אכן רוצה לשקם את הזוגיות והמשפחה אבל את צודקת אני מבולבלת כי עדיין לא הצלחתי להניח לבגידה כי זה טרי, זה קרה לפני פחות מחודש וחצי, אני זאת שתמיד שמתי את עצמי במקום אחרון או בשום מקום,והקדשתי רק לו,לילדים ולבית,3 שנים אנחנו בחו"ל בלי משפחה וחברים,המשפחה שלו באה לבקר אותו, למשפחה שלי אין אפשרות לבוא,עברנו ועדיין עוברים תקופה קשה מבחינה כלכלית ומשפחתית ובנוסף "הוגשה" לי הבגידה כ"מנה אחרונה"
אני רוצה לתקן אבל האם מגיע לו? אני רוצה להניח את זה בצד אבל האם הוא חושב עליה?
יש לנו אינטימיות טובה מאוד אפילו אבל האם הוא נמשך אליה יותר? אני בת 37 בת 22 כבר לא אהיה, אני מאוד נלחמת עם החיצוניות שלי למרות שזה לא קל, אבל אני בטוחה שאני בדרך הנכונה, אבל ההרגשה התמידית היא שאני "הולכת על ביצים", לא להגיד את הדבר הלא נכון, לא לעשות את הדבר הלא נכון שאולי יביא אותו שוב לרצות בה או בבגידה נוספת, אני לא יודעת מה היה לו ככ טוב שם ורע פה, הוא אומר שלא היה לו רע ולו חסר לו כלום מעולם,אז מה כן גרם לו ללכת לכוון של שקרים ובגידה והסתרה, זה מאוד פוגע אני מקווה שאצליח אי פעם להתגבר על זה ולהמשיך הלאה
אני מאוד מאוד פוחדת מימה שעתיד לקרות לי ולנו כזוג
אני עצובה,כועסת,מאוכזבת מבנאדם שחשבתי שאני מכירה טוב והתגלה כאדם אחר לגמרי
אני מקנאה באלו שהצליחו לעבור את המשבר להמשיך הלאה ולהצליח בזוגיות מחדש
מקווה שיקרה גם לי........

האי טעמה את הטעם ותטעם אותו שוב בינתיים תקנה לה ג'יפ חדש כדי שיהיה לה נוח להדפק בו עם הבא בתור, תעבוד מספיק קשה כדי שיהיה לה כסף לרכוש לבנים סקסיים שיטריפו אותו, ואתה תבוא הביתה ותקבל כאב ראש גם למטה וגם למעלה.
וכמו שנאמר הפראיירים לא מתים רק מתחלפים

נהגתי בערך כמוך, אומנם לא חיזרתי אחרי אישתי, אלא אשתי חיזרה אחרי.
כמסקנות:
אין שום טעם לבגוד כנקמה, זה לא יעזור לאף אחד. אני לא עשיתי זאת.
כדאי לטפל טיפול מקצועי אנו לא עשינו זאת לכן הדבר רובץ כעננה.
עד היום אני מתלבט אם נהגתי נכון כשחזרתי הביתה, אולם כשאני רואה את הילדים והנכדים אני חושב שנהגתי נכון, כשאני לבד עם עצמי אני באותם ספקות כמוך.
התעלם מהתגובה של רואי, נכון היה חשדן, אולם זה לא אומר שאשתך תבגוד שוב.
אני לא רוצה להאריך אולם הרבה תלוי בהתנהלות של שניכם, ובתקשורת בינכם.
הספקות ימשכו הרבה זמן, וכפי שאמרת בהתנהלות נכונה הזמן יתקצר.
בהצלחה

הבט ימינה בלילה, אם אתה עדיין ישן איתה (או שמאלה) ותראה את פרצופה של הבוגדת שלך ותחשוב על הזיונים שלה עם המאהב, ותגיד אם היה שווה. אתה בן אדם מבוגר שאולי אין לו הרבה בחיים חוץ מלהביט על ילדיך ונכדיך ואני מקווה שלכותב הקודם מחכה עתיד קצת יותר מזהיר.
כעובדה 30 שנה אחרי ואתה עדיין כואב את העניין ומסתובב בפורומים שלכאורה אינם קשורים אליך, אבל רק לכאורה. כי אם היית מטיס אותה אותה אז היה לך סוג של סגירה וגם אם היה כואב היית יודע שעשית את הדבר הנכון ולא היית מסתובב בפורומים האלה, לא לך בגילך המתקדם, סבא'לה...

שלא יהיה לך ספק בחור יקר,מי שבגדה פעם אחת וטעמה את טעמו של הטעם האסור תבגוד פעם שניה ושלישית..שלא יהיה לך ספק בכך.אם אתה מודע ומוכן לבאות קח הכל בחשבון...

זה לא עניין של נקמה, ולא עניין של אימון, אלא עניין שהיא לא מסוגלת להבין מה עובר עליך, תודות ל"התנהגותך האצילית" ,ולכן בגלל שהיא לא נדרשת לשלם את המחיר, ואתה מקבל את העניין בשלווה יחסית, ועברת לסדר היום, המסקנה הטבעית מבחינתה, שאפשר לחפש את הריגוש הבא, ואת ההיסחפות הבאה, ולא חסרים כאלה, במיוחד לאחת שכבר היתה שם וטעמה את הטעם.
כל עוד אתה מחזר אחריה, ומרגיש אחראי למשבר, איזה סיכוי יש שהיא תחזור בה מדרכה הרעה?
"פראייר", זה בכלל ביטוי עדין ומנומס.

אסי שלום,
מדבריך משתמע שרק אתה לקחת אחריות לבגידה ונראה שמתוך כך הנך מרגיש שפוט כי אתה נותן. מה קורה עם אשתך ? איפה האחריות המשותפת שלכם? האם פניתם לטיפול זוגי ע"מ להבין את הסיבה לבגידה וכדי להביא לידי ביטוי את כל הרגשות הקשים שמתעוררים בך.ברור שבהתחלה עולה הרצון לחזור לשגרה ולאחוז בקיים אבל ללא טיפול נכון נראה שבאופן הזה אתה עשוי לשחזר דפוסים מהעבר של העדר שיתוף , העדר דיאלוג, ניסיון לפתור את הדברים במעשים טובים מצידך. כמו כן יש מקום לדבר על אובדן האמון ולחפש דרכים משותפות לשקמו. נראה שיש לכם הרבה עבודה אך היא חד צדדית ולא ברור לי מדוע היא כזו. אני ממליצה בחום לפנות לטיפול זוגי.
בהצלחה
תמי אורן

ראשית תודה על התגובות, אני לא חושב שטעיתי בזה שנשארתי בזוגיות, כמובן שלהחריב זה הכי קל אבל לא בטוח שהכי חכם, בזמן הגילוי (ואני יודע בוודאות שזה לא הגיע למצב שהיא שכבה איתו, ואני האחרון שינסה ליפות את הסיטואציה, בגידה זו בגידה זו בגידה)שכל הסיפור התפוצץ הרגשתי שאני לבד צריך לנסות להציל את המשפחה שלי, בין לבין הרגשתי שהמעשים שלה דוקרים אותי, הרגשתי שכל יום מבחינתי הינו יום אחרון עליי אדמות, הסיטואציה שאני לבד מנסה להציל ליוותה אותי בחודשים הראשונים, היינו בטיפול זוגי ופרטני ולאט לאט החיים חזרו ל"מסלולם" (בנסיבות הקיימות). היום שכבר הבינה את מעשיה והתחרטה עליהם (ואני מאמין שמכל הלב) נותר לי זמן ל"התעסק" ולהתפנות למה שבעבר לא הצלחתי לחשוב עליו בצורה מחושבת, מבחינה שכלתנית אני יודע שהיא היום אינה בוגדת ושהיא אומרת למשל שהיא הולכת לקורסי ערב אז היא בוודאות שם אך מבחינת אמון אני חיי במצב של חשש תמידי וחוסר ודאות.
כל מריבה (שלא על הנושא הזה) אני חיי בסיטואציה שעכשיו "תתנחם" אצל מישהו אחר, מבחינתה כיום הלוואי ש"פרק" זה יעלם מזכרוני ומזכרונה ונדע להמשיך הלאה, מבחינתי ישנו חוסר אמון וכל מילה שלה נלקחת בערבון מוגבל.
לרואי, בעבר (ששמעתי על מקרים דומים או דימיינתי את עצמי בסיטואציה כזאת) הייתי חושב ומתנהג כמוך (ושוב אני כועס ש"השפלתי" את עצמי ולא ידעתי להתנהג אחרת) אך כיום אני חושב שנהגתי נכון, עדיין ישנם 2 ילדים בבית ואף אחד לא מבטיח לי שבמערכת זוגית אחרת לא אקלע לסיטואציה דומה.
אבל כן ישנם רגעים שאני כועס עליה שהביאה אותי להתמודד בסיטואציה כזאת, יש את החוסר האמון, יש את הרצון לבגוד (לא כדי שתגלה ותפגע דווקא אלא כדי אולי "להרגיע" את עצמי שאנחנו שווים). לא הכל מובן לי אך אלה ההתמודדיות שאני חיי אותם לעיתים מדיי יום.

אני לא מאמין באלוהים אבל מודה לו מכל הלב שמנע ממני את התענוג המפוקפק של הסיטואציה הקשה שבה אתה נמצא. למזלי הרב, לי לא היו ילדים ואשתי כלל לא הייתה מעוניית לתקן. לכן לא נאלצתי לחיות עם הדילמה שלך.

אני הייתי מתעלם מן התגובות הגבריות הקלאסיות של "יצאת פראייר", אם כי אני מאוד מעריך את המגיבים עצמם. אני לא חושב שרגש הפראייריות הוא רגש אמיתי ואותנטי, אלא הוא רגש מלאכותי שמלובה על ידי התניות חברתיות. במקרה הזה, הכבוד הגברי כפי שמשתקף בחברה הישראלית.
בכלל, אני טוען שזהו הכוח המניע החזק ביותר בתרבות הישראלית המודרנית: לא לצאת פראייר. זה מה שמשפיע על ההחלטות שלנו בכל התחומים: בפוליטיקה, בביטחון, בכלכלה, אפילו בבית ובכביש.
אני לא אומר שאני חסין בפניו, אבל מקווה שברוב הפעמים אני מצליח להימנע מלהכניס אותו למע' השיקולים שלי.

במקרה שלך אתה מזכיר את הנושא של הילדים כסיבה לא לפרק את הנישואים. מבלי להיות אבא, אני מרשה לעצמי לטעון כנגד - לילדים שלך מגיע אבא מאושר! כיצד תהיה אבא מאושר אם תישאר בנישואין שמסבים לך סבל? והסיבה השנייה שהצגת, שיכול להיות שזה יקרה שוב במערכת היחסים הבאה שלך, זוהי סיבה שמבוססת על שני דברים:
1) פחד
2) חוסר ההפנמה שגם לך יש אחריות לכשל של נישואיך

לגבי הפחד, אין לי מה לומר חוץ מלחזור על אמרתו של צ'רצ'יל: אין לנו ממה לפחד מאשר מהפחד עצמו. ולגבי האחריות שלך, אם לא תבין את חלקך בכשל שאירע, הרי שבוודאות נידונת לחזור על טעויות כמו בנישואים הנוכחיים. לא בטוח שזה יוביל לבגידה, אבל זה בטח לא יעשה טוב.

תחשוב על הדברים האלה ותגיב לי אם תרצה, נמשיך לשוחח.

אני באמת מנסה להיות כן ואמיתי עם עצמי ולהתמודד עם מה שכתבת.
1.לא נשארתי רק בגלל הילדים, אהבתי ועדיין אוהב את זוגתי. אע"פ שלדעתי (וזה לא הסיטואציה בה אני נמצא) עדיף בבית "אבא לא מאושר" מאשר אדם זר שמגדל את ילדייך וכל מה שכרוך בזה.
2.לא ה"פחד" הוא שמניע אותי לא להמשיך למערכת זוגית חדשה אלא האימרה ש"מי שנכווה ברותחין נזהר בצוננין", זוגתי עברה "מהפך" הבינה את המשמעויות את ההשלכות (אומנם באיחור), הבית "עבר" טלטלה, הילדים היו חשופים לרגשות "רעים בבית", בקיצור אני מאמין שהתקופה הזאת לא היתה קלה גם עבורה ובגלל זה אני מאמין או יותר נכון (בעקבות בעיית אמון ) אני רוצה להאמין
שהיא לא תגיע לסיטואציות דומות בעתיד.
3.לגבי האחריות- בתחילת הפרשה לקחתי על עצמי חלק מהאחריות אך היא ניצלה את זה ודי רכבה על זה ש"בגלל שהיית....אז אני....." החלטתי שבליבי אני יודע את נק' הכשל אך לא אתן לה להעמיס עלי חלק מהאשמה ושתתמודד אם מעשיה באופן מלא, "אני לא ההייתי שותף למעשייך אז אל תשתפי אותי באחריות לכך" (אע"פ שכל הסיבות שבעולם לא ישכנעו אותי שכך צריך להתנהג וכך גם לא התנהגתי שהיה לי רע, לא טוב לך תקומי ותלכי, תכבדי אותי בתור אב ילדייך גם אם בתור בעל נכשלתי בעינייך).

אנשים שיביטו מהצד (ללא הידיעה על העבר)יקנאו בזוגיות שלנו אך בני לבין עצמי ישנם רגעים שאני עדיין כועס, פגוע, אולי באזשהו מקום אני פשוט לא יודע לסלוח, אולי בגלל שאחרי כל המקרה הזה הרגשתי שניסיתי לבד, אולי באזשהו מקום השפלתי את עצמי יותר מידי (אולי כאן נכנס גם ה"אגו") ופשוט אין לי רצון לסלוח, אולי בעקבות כל הגילויים לפרטי פרטים הכוללים תאריכים, שעות, ומעשים העמסתי על עצמי משא שקצת קשה לי להתמודד איתו (מאידך אם לא הייתי יודע הכל אני יודע שהמח שלי היה עובד ללא הפסקה). בקיצור הרבה דברים פתוחים אבל ידיעה ברורה אחת שהמטרה שהצבתי בתחילת ה"פרשה" הושגה (כמובן לא מבחינת הרגשות הפרטיים שלי שהדרך עדיין ארוכה).
ולעיניין הקונפליקט שאם הושגה המטרה אז למה ישנם רגעים שגם אני רוצה לבגוד ? אולי לבחון שאם היא תהיה במקומי גם "תלחם עליי", אולי להרגיש שאנחנו שווים ואולי בגלל יצר נקמה.

ואולי, הרצון לבגוד אינו קשור ביצר הנקמה?

קח בחשבון שיכול להיות שלמרות שאתה אוהב את אשתך (תאמין לי שאני מבין את זה, גם אני עדיין אוהב את אשתי, למרות שאיננה איתי, למרות שבגדה, למרות שלעולם לא נהיה יותר יחד), יכול להיות שאין באמת תקומה למערכת היחסים שלכם כזוג.
לא חסרים זוגות שהבינו בסופו של דבר שהאהבה אינה מספיקה והחליטו להיפרד.

נסה את התרגיל הבא: האם לדעתך, לולא הייתה בוגדת בך, האם עדיין היית מרגיש חש את הצורך לבגוד?

מה שאני מתכוון לומר הוא שהנכונות שלך ללכת בכיוון הזה וודאי מושפעת מהצורך "להשתוות" מולה, אך אין זו בהכרח הסיבה היחידה. יכול להיות שאתה פשוט לא מרוצה בנישואים האלה. מהעובדה שאתה חי עם חישהי שאינך בוטח בה, מהעובדה שכפי שהזכרת נכווית ברותחין בעבר.
אם אלה הסיבות, מהן התוצאות?

נשארת עם אשתך מהסיבות שציינת. ענית כבר על ההשערות שלי ולכן לא נחזור לדיון הזה. אהבתי את העובדה שהזכרת "מטרה" שהושגה בכך שנשארת. האם המטרה הזו עדיין תושג גם לאחר שתבגוד בה? האם זה ישפר במשהו את המערכת הזוגית? האם זה ישנה את יחסך לאשתך או את יחסה אליך?
סביר להניח שלא. ואז תגיע לנקודה שבה תבין שכמו שאתה עושה את זה בשביל עצמך וללא קשר אליה, כך גם היא בזמנו עשתה את זה בשביל עצמה, וללא קשר אליך. אולי ההבנה הזו תקל עליך.

שני דברים אחרונים:
1. אם כל הקושי שבדבר, למרות שכתבת שאתה יודע בוודאות שלא שכבה איתו, הרשה לי לומר לך שזה קשקוש. בוודאי שהבגידה היא בעיני הנבגד ואתה רשאי לראות כל התנהגות כבגידה, אבל אל תשלה את עצמך: היה סקס. אין שום סיכוי שלא. זה לא 99%, זה 100% מוחלט. מצד שני, מה זה משנה בכלל?
2. אני כן חושב שלילדים שלך מגיע אבא מאושר ויותר מכך, הורים מאושרים - גם אם הם לא חיים יחד. ילדים קולטים הרבה דברים (אין לי משלי, אבל מכיר מספיק הורים גרושים משני המינים) ומתחים כדוגמת אלו שאתה מתאר נקלטים היטב. לא בטוח שהעזיבה שלך תוביל בהכרח לכך שיהיה אדם זר בחייהם כל כך מהר, ובכלל חשוב לזכור שכשאתה מתגרש מאשתך, אתה ממש לא מתגרש מילדיך. תוכל להמשיך ולהיות מעורב בחייהם, בדיוק כאילו נשארת נשוי. זה תלוי (בעיקר) בך.

את המשפט הזה, אלא פרנקלין רוזוולט, בהקשר לתכנית ה"ניו דיל" הכלכלית.
העניין של "פראייר" הוא רק סלנג, אבל מאחוריו יש רעיון שלם, שלא ניתן לפתוח באמת דף חדש, אם האחריות למשבר נופלת על צד אחד, קל וחומר הצד הנבגד.
תמיד יש צד אחד שרוצה לשמור בכל מחיר על הנישואים, למרות שהם עומדים על כרעי תרנגולת, ואתה טל בוודאי מכיר את העניין, ויש תמיד צד אחד, שהוא עם רגל אחת בחוץ, לפני ואחרי המשבר.
הפראיריות ,זה לא רצונו של "אסי" "להציל" את משפחתו, אלא חוסר רצונו והפחד שלו, להביא לידי ביטוי את רגשות הכעס הטבעיים, ובזה שהוא כביכול "מתעלה" על עצמו, כדי לשמור על המשפחה, הוא בעצם זורע את זרעי הבגידה הבאה.
מה לעשות כשיש פצע מוגלתי, צריך לפוצץ אותו ולנקז את המורסה, אבל "אסי" בוחר לשים פלסטר על הפצע, ולכן הוא פראייר ,שלא לומר פחדן ואידיוט.

אסי שלום,
לחוות בגידה זה לא נעים, אין על זה ויכוח אך השאלה מה עושים עם זה אחרי שזה קורה. האם מוכנים לחזור לתת אמון או לא, האם חיים עם הפחד שזה יקרה שוב או שמצליחים להתגבר על זה ולחזור לתת אמון בבת הזוג שלנו. הדרך הטובה ביותר היא לנהל שיחה פתוחה ואמיתית עם בת הזוג ולברר מה הרצונות שלה ולהבהיר מהם רצונותך. אם שניכם מעונינים לשקם את הזוגיות ולשים בצד את מה שהיה אז צאו לדרך עם אמון ועם הבנה שאת מה שהיה אי אפשר לשנות אבל כן אפשר לנווט את החיים לכוון שאתם רוצים בו. כך גם עם התחושות שלך. אם אתה מרגיש שהיית שפוט אז עליך פשוט להפסיק את ההתנהגות הזו ולהתחיל ללכת בדרך שתבי את הזוגיות שלך למקום שהוא טוב גם לך וגם לה. האם בגידה שלך תביא אותך למקום הזה. האם אחרי שתבגוד תרגיש טוב? כמעט בטוח שלא ולכן לפני שאתה מחליט על דרך שבה אותה נוקט תסמן אתהמטרה שלך ורק אז צא לדרך שתוביל אותך לעבר המטרה הזו.

ממליצה בחום על אימון זוגי,

עבר זמן מאז מה שנכתב פה.
עם זאת, הרגשתי צורך להגיב כי אני נמצא במצב דומה לשלך.
גם אשתי בגדה בי לפני כשנה.אני עזבתי את הבית לתקופה אך האהבה ניצחה וחזרנו להיות ביחד. גם לנו יש ילדים אך לא הייתי שומר על הקשר בשבילם, אני מאמין שזה לא בריא גם בשבילם.
הקשר הזוגי בנינו חזק מאי פעם והתקשורת מצויינת (מה שלא היה אף פעם והיה מרכיב עיקרי בבגידה). עברנו גם טיפול זוגי.
גם לי יש קצת את החוסר אמון באישתי, אם כי זה בשוליים. ההזדהות העיקרית שלי איתך נובעת מהרצון שלי לבגוד בה. זה בוער בי. אני לא יודע אם זו נקמה -מה שלא סביר כי אני מחפש קשר מעבר לסטוץ ("מחפש" - עוד לא עשיתי כלום, פשוט מרגיש את הצורך). עבר הרבה זמן מאז חזרנו אך הנושא מטריף אותי בימים האחרונים. למה זה התפרץ פתאום? מאוד טוב לי עם אשתי והילדים. אולי זה משבר גיל ה-40? אולי חשוב לי להבין איך היא הרגישה עם 2 מערכות יחסים במקביל? להבין את חיי השקר?
בכל אופן, אתה יכול להירגע עם נושא ה"פראייר". אני עזבתי את הבית, אשתי עשתה הכל כדי שאחזור ועברה תקופה מאוד קשה. עדיין, אני מרגיש כמוך כך שאתה ממש לא צריך להצטער על הדרך שבה נהגת.

אח שלי איזה פחד...
סיפור כל כך דומה עוד לא פגשתי כאילו מישהו כתב אותו בשמי...
אשמח לשמוע במידה ותימצא את הפיתרון
בהצלחה

לצערי לא, הכל בוער מבפנים, רואים לך את זה בעיניים, מרגישים את זה בכל תנועה שלך, אפילו במילותיך...
אתה חושב שאתה רוצה בזה, כנקמה אולי, להרגיש מה הרגישה, שהיא תרגיש מה שאתה הרגשת, לנסות להבין איך זה עובד מבפנים ומבחוץ...
זה לא שווה את זה, אחרי שתבגוד תרגיש רע כל כך, תצטער ולא תוכל להחזיר את הגלגל אחורנית
תהיה מי שאתה, תאהב, תעניק, תשמח, תחייך, אתה מושלם, אין רע בך...
תמשיך בזוגיות שלך עם אהבה (אם יש כמובן), הכאב ישאר, הוא יחלש כל פעם קצת, אבל ישאר...
השאלה היא אם תוכל לעמוד בזה ולאורך כמה זמן??? והזמן יגיד....
כל טוב

ממי הזמן לא עושה את שלו אני לא מסוגלת להאמין לבעלי יותר ומדמיינת כל הזמן....
אין לי כוח אבל אני שורדת כי יש ילדים ועסק משותף.
נראה לי שבעלי גם משחק אותה מתחנף אבל לפעמים הוא זורק אני כאן בשביל הילדים{ולי הוא אומר אני אוהב אותך הכי בעולם}שקרן???
היה.
אולי עדיין?
לא מאמינה!
כמוך אחי אבדתי את התמימות ובא לי לנקום.אני במקומך כי אתה גבר ובאיזשהוא מובן יותר קל לך לבגוד הייתי עושה זאת ואז יש לי סוד מתוק!
אני לא בקטע של סקס אבל בקטע של קשר רומנטי בילויים העיקר שזה יהיה מאחרי הגב שלו.
אנ ימנסה לגרום לו לקנא אבל הוא לא !!!!הוא רק מאיים שימחוק לי את הפייסבוק!!!
גם אני אובדת עצות כמוך מצד שני...
אמרו לי פעם שהנקמה היא מתוקה שהיא לא מתממשת אחרי שנוקמים זהו הולך כל הטעם....של המחשבה על הנקמה.
אבל לדעתי נשר=ארים עם טעם מתוק.....
דבר איתי....כאן...

מרגיש בדיוק כמוך. תמיד היה לי ביטחון עצמי רב, פתאום אני מעורער. לא יודע איפה נגמרת האמת ומתחיל השקר.
אני רוצה להעניק חום ופינוק בלב שלם בלי לחשוב האם מגיע לצד השני לקבל זאת.

אני איבדתי אמון בפרוד שלי. הוא טען שלא בגד פיזית, אך מאחר ששיקר, איבדתי את האמון בו. לא יעזור מה שיגיד. הוא לא רצה לפגוע בי, אבל היה מוכן לשקר ומי יגיד לי שלא בגד פיזית?
התסכולים שלו התגברו, והיום אנחנו פרודים.
מה שלא ניסיתי כדי לקרב אותו, לא עזר. הוא היה מאוד מתוסכל, כספית, מבחינת מקצוע, מבחינת נישואין ראשונים עם ילדים, מבחינה שהיה מתוסכל שאנחנו גרים בדירה שאותה אני מימנתי.
לצערי, נפרדנו. היה קשה איתו, אבל חונכתי ל"אש ובמים להשאר ולנסות למשור על זוגיות" חשבתי, לתומי והיתה התקווה, שהוא יהיה חזק מספיק לעבור את כל המכשולים ובכך לחזק את הזוגיות, אבל הוא חלש.
וקפץ מהר מאוד למיטה אחרת, למי שטענה שאהבה אותו בילדותה, אחות של חבר
שכבר 30 שנים לא התראו.
הוא מצא אחות רחמניה אחרת, במקומי.
ואני בדרך למצוא אהבה טהורה של איש טהור.

היי עטיה

"הוא טען שלא בגד פיזית, אך מאחר ששיקר..." - את מתכוונת שגילית שהוא שיקר על הבגידה הפיזית אושכוונתך שהוא שיקר בכלל ואת לא מאמינה לו שלא היתה בגידה פיזית בכלל?

אני בסיטואציה מאוד דומה, גיליתי שלבת הזוג שלי יש מישהו אחר כמה חודשים. היא טענה שלא שכבה איתו, אבל קשה לי להאמין בכך.

הבן זוג שלך בכלל רצה לחזור?

גיליתי ששלחו לו אסאמאסים,
אני קראתי את האסאמאסים, אחרי שהבחנתי שהוא "מתפתל" בטענה, שאת האסמאסים שלח לו שותף לעובדה שלו.
גיליתי שנפגש עם שתי בחורות מהעבר, והוא ניסה להסתיר ממני
אחת שלחה לו ללא הפסקה אסאמאסים,
ואל השניה הגיע הביתה עם מקדחה חשמלית לעזור

ואני באקראי גיליתי.
אז אם הוא משקר, מעלים,
איך אדע אם לא העלים כבר קודם לכן, ואם הוא מעלים
אולי הוא מעלים כי היה קשר גופני?
אני מצידי איבדתי אמון באופן מוחלט. לא עזרו התחינות, הבקשות שאנסה להבין אותו
זה כבר לא היה אותו אמון עיוור מצידי.
היום יש לי בן זוג חדש, אמין.
עבור העלמות, הם בחינת שקרים לבנים, שלא מקובלים עלי.
אני בעד פתיחות, יושר בין בני זוג

לימור שלום,
לא לגמרי ברור לי עבור מי את שואלת את השאלה ומה המניע שלך בשאלה הזו? האם את נשארת בקשר חברי עם הגרוש שלך? האם את מעונינת לחזור אליו ולכן הבגידה של החברה לו כ"כ מעסיקה אותך? האם את במערכת יחסים ופוחדת שיקרה לך דבר דומה? קודם כל אני מציעה לך שתגדירי לעצמך מדוע את כ"כ מעוניינת לעזור כי יכול להיות שאת רוצה לשאול שאלה אחרת ולא יודעת איך.
לשאלה עצמה: מה הצעד הבא שהוא צריך לעשות רק הוא יודע, לא תוכלי לייעץ לו כי מה שמתאים לדרך שלך ותפיסה שלך ומה שמתאים לרגשות שלך לא בהכרח מתאים לו ולכן עליו להגיע להחלטות שלו עם עצמו. לגבי ייעוץ בוודאי שיש ייעוץ שהוא יכול לפנות אליו, אני ממליצה על ייעוץ אישי (קואצ'ינג) שבו יוכל לקבל את הכלים הנכונים לקבלת ההחלטה מה עליו לעשות ובכלל למצוא את הדרך הנכונה והמתאימה לו.

האני שלום,
את מתארת מצב שאינו בשיגרה של מערכת היחסים שלכם, הוא פוטר מעבודתו ואחיו חולה והמצב החדש הזה יצר בעיה בזוגיות שלכם, זו הזדמנות לבדוק איך אתם מנהלים את הקשר שלכם בתקופות קשות ושיש בהן בעיות, האם הדרך שלך לפתור את הבעיה היא לאיים שמייד תמצאי מישהו אחר? נכון גם הוא לא ממש מתמודד עם הבעיה בכך שהוא אומר שיעזוב אך אני חושבת שיש באמירה הזו גם סוג של מסר, יכול להיות שהוא מנסה להגיד לך שקשה לו המצב הזה שהוא בבית עם אמך והמטפלת, וללא עבודה ולכן מעדיף לעזוב, יכול להיות שהוא מעביר מסר שבו הוא פשוט מנסה להגיד שקשה לו, אז תיהיה קשובה ונסי לברר מדוע רוצה לעזוב במקום לאיים שתמצאי מישהו אחר...


בהצלחה,
דליה שוורץ יועצת אישית וזוגית - 054-4220259

לאחר חודשיים אני יצרתי קשר הרגשתי שאני חייבת לסגור את הפרק הזה כי הייתי כבולה רגשית. הוא שמח מאד ובא לראותי אבל באופן מוזר החל לתעתע בי כאילו הייתי משחק. טען שהוא מאוהב אבל אינו מעוניין בקשר רציני. הבהרתי שאני לא מעוניינת בקשר זוגי איתו גם כן. ואז הוא החל לקבוע איתי ולהבריז ואני לא ממש התייחסתי אליו ברצינות ודווקא הנתק גרם לי להתגעגע אליו יותר ודווקא הקשר איתו עזר לי להבין שהוא לא האחד והיחיד. הוא החל להתנהג בחוסר כבוד ולסמס לי בלילות ולהתקשר לפנות בוקר בהצעות שיבוא לישון אצלי או אני אצלו. בימים שלא הייתי עונה לטלפון הוא החל להתקשר בלי סוףולהשאיר הודעות למה אני לא עונה לו. לא הבנתי מה פשר הזלזול הזה. ואז התחלתי להבין שכנראה כל הזמן הזה הייתי בשבילו רק סוג של משחק או עוגן כדי לעזור לו לצאת מקשר שלא רצה בו ולא היה לו אומץ לעזוב. ואני בעצם הייתי מאוהבת באמת. או שאולי כשעברה לו ההתאהבות כי הוא ניצל אותי בשביל להעלות לו את האגו. הרגשתי טיפשה שהאמנתי בו. הרגשתי מנוצלת. תמימה. מלוכלכת. שפלה. הסקתי לענות לו לטלפון והוא החל להתקשר בלחץ בלתי פוסק במשך כשבוע ושלח אימיילים וסימס ופשוט ניתקתי מגע. עבר חודש מאז ואני עדיין לא מצליחה להתגבר על שבירת האמון וערכים. איך נפלתי והתאהבתי באגואיסט ונוכל. לא כועסת לא מחפשת נקמה רק רוצה להפסיק לאהוב בן אדם שעשה לי כל כך הרבה רע

מירית שלום,
את מתארת מערכת יחסים מאוד טעונה בעיקר בגלל העובדה שהאישה והמשפחה לוחצים ולא מרפים. אך אני לא הצלחת לשכנע אותי שמדובר בנוכל או שקרן. אני מבינה שאת מאוד מבולבלת כרגע ובעיקר כואבת אבל עלייך להבין שהוא נכנס לתוך סערת הרגשות הזו מתוך קשר אחר וכנראה שהוא לא היה מספיק בשל באותו שלב לייצירת קשר מחייב חדש. ניתוק ממערכת ניושאין נעשה בשלבים, זהו תהליך שצריך לעבור כל אחד מבני הזוג גם העוב וגם הנעזב ובמקרה שלו זה נעשה בבת אחת מה שמסביר את חוסר היציבות בקשר שלו איתך.
אני מציעה שתתני לו זמן לסדר את כל ההתרחשויות בחייו ורק אחר כך תוכלי להחליט אם הוא נוכל או שקרן או סתם גבר שקצת מיהר לעבור ממערכת יחסים אחת לשנייה.
בהצלחה,
דליה שוורץ, יועצת אישית וזוגית - 054-4220259

עברה שנה מאז שהכל החל ביננו. את תעודת הגירושין הם קיבלו ביולי (5 חודשים עברו מאז) הוא עדיין חוזר מדי פעם (לפני כמה ימים גם כן) ואומר שהוא אוהב וכשיוכל, יחזור. שהוא עדיין חש מועקה הן מהפרידה ממנה והן מכך שעליו לשלם עוד סכום כסף לא מועט בשבילה. הבעיה היא לא הבלבול שהוא חש אלא חוסר יכולתו להיות הוגן ולהגיד "אוקיי בואי נתנתק כדי שתוכלי להתגבר ולחיות את חייך באופן נורמטיבי, כשאחזור, אם תהיי פנויה מה טוב אם לא, זה המחיר" זאת הייתי מצפה מאדם ישר ומתחשב לומר. אך הוא עושה בדיוק ההיפך כל כמה שבועות הוא חוזר ומצהיר הצהרות אהבה בידיעה שיהיה לי קשה להתחיל קשר עם מישהו אחר אם אני עדיין אוהבת אותו, לעיתים הוא גם סוחף אותי לקשר גופני (וקשה לי מאד להתנגד מעצם האהבה והמשיכה אליו) ואחר כך אני מרגישה עוד יותר קשורה אליו.
זו הסיבה שאני מרגישה שהוא אינו מתחשב ואגואיסט.
ואחרי המפגש הגופני הוא ממשיך לקבוע איתי מפגשים ומבטל או מבריז. זו התנהגות איומה. גם אם אתה מבולבל תתחשב לא רק בצרכים הרגעיים שלך.
מה שגם האהבה שלי אליו לאחר כל הסבל נשחקה, אין לי אמון בו ואין לי רצון להיות איתו בקשר רציני אבל אני עדיין אוהבת כי הקליק שלנו מיידי וההתחברות מהירה וקלה.
אני יודעת שייקח לו עוד זמן רב להתגבר על הטלטלה שעבר אך יש לי הרגשה שהוא כרגע מנצל את הרגשות שלי אליו בשביל צורך רגעי אם פיסי או להרגיש נאהב שנית. וזה שוחק אותי. אני לא מצליחה לצאת לדייטים. חושבת עליו המון. מסתגרת ובודדה. והוא מאד מקשה עליי.
מרגישה לא נאהבת, לא מושכת, לא יפה, אני כל כך פגועה ולא יודעת איך לצאת מזה. כשאני לא עונה לטלפונים הוא מתחיל להתקשר בלחץ. הוא פשוט לא מרפה מצד אחד אבל מצד שני גורם לי להרגיש כל כך לא רצויה.
כבר לא יודעת מה לעשות...

שלום לך עינב,
אני מבינה מדברייך שאת לגמרי מופתעת מדרך פעולתו של בעלך, מה שנראה בעינייך התנהלות נורמטיבית בין בני זוג ,בעיני בעלך המצב ללא פיתרון.נראה ששניכם קצת קיצוניים בראייתכם את המציאות.אני מניחה שמצבכם איפושהוא באמצע, וסביר להניח כי אין בידיכם הכלים המתאימים/ היכולת להתמודד עם הקונפליקטים והקשיים שאותם אתם חווים.
אני באופן אישי אינני מאמינה ב'כשפים' ו/או במציאת פתרונות בדרך קסם לבעיות שורשיות.
אני כן מאמינה שאתם זקוקים להנחייה וייעוץ של איש/ת מיקצוע שתעזור לכם לזהות את מוקדי הקושי
והתיסכול ביחסים, ותתן בידיכם כלים להתמודדות נוכחית ועתידית עם בעיות בקשר ובתיקשורת ביניכם, כך שתלמדו לשוחח על הקשיים ביחסים באופן פתוח ואפקטיבי ולהגיע לבד לפיתרונות.
עינב, אתם זוג צעיר, חסר ניסיון ומיומנויות -כמו רובינו-ובמקום ובזבז זמן וכסף על כשפים חסרי תועלת, השקיעי זאת בתהליכי למידה ושינוי מהר ככל האפשר.
חישבו גם על הנזק -שאולי מיותר- שעלול להגרם לבנותיכם אם תיפרדו, לפני שניסיתם ממש להתמודד עם המשבר הנוכחי בעצמכם.נסי לשכנע את בעלך שלטובת רווחתן של בנותיכם חשוב שתעשו מאמץ מרוכז יחדיו וכל אחד יוכל ללמוד היכן טעה, ויעשה את השינוי המתבקש.
בהצלחה! מיכל פאטל- יועצת זוגית ומשפחתית.נייד:050-5475155.

גבר לא קם בוקר בהיר אחד ומבקש להתגרש כך סתם, אין מצב, אלא אם יש לו אשה אחרת, והיא ביקשה ממנו לבחור בינה לבינך.
הלוואי ואני טועה, אבל תנסי לגשש ולבדוק, ואם זה כך, אני ממש לא רואה שום טעם, בנסיון להחזיק בו.

תשכחי ומהר מכל המכשפות.

כנראה שיש לו מישהי כמה שזה כואב, גברים הם פחדנים ורק כאשר הם מוצאים תמיכה ממישהי אחרת הם קמים ועוזבים. הוא יתפכח רק אחרי שהכל ייגמר ויעבור זמן מה ואז יצטער על מעשיו.

יקירתי מניסיון אני אומרת לך שכשפים גם אם עוזרים זה לתק' מוגבלת כך שאם הוא לא אוהב אותך יותר כשפים לא יעזרו, אולי תחזיקי אותו עוד כמה חודשים, אבל איך תרגישי כשאת יודעת שהוא נמצא איתך ולא מרצון. עיזבי אותו, אל תתחנני, להיפך זה מרחיק עוד יותר, תהיה אדישה לחלוטין ( לפחות תתנהגי כך) תני לו להבין שאת לא מתכוונת להתנזר ולבכות עליו, תתגנדרי, תתחילי לצאת ואולי אפילו תכירי איזה בחור ותוודאי שהוא ידע שיש לך מישהו,שיבין שכשהוא מחליט לעזוב אותך את בבוא היום תחיה עם מישהו שיחיה עם הבנות שלו באותו הבית יראה אותן מדי יום והוא זה שיזכה לבלות איתך ואיתן את רוב הזמן בזמן שמר בחור שעוזב אותך יזכה לראות אותן פעמיים בשבוע.
הוא כנראה עדיין לא מבין מה המשמעות של הגירושים, גבר כל עוד לא מרגיש שהוא מאבד אותך ושיהיו לך גברים אחרים בחייך יכול להיות שיתעוררו בו רגשות חרטה, ויכול להיות שכבר לא תרצי אותו עד שהוא יתעורר..
אבל שתדעי שהוא באמת לא הגבר היחיד, יש עוד הרבה וטובים ממנו,
עד שלא עזבתי את בעלי הוא לא פחד לאבד אותי, ככה זה הם מבינים מאוחר מדי,

תקשיבי אני בדיוק כמוך כואבת ומבינה את גודל הסבל שאת חווה. הכאב הוא עצום ונראה שאין אויר לנשימה. הדמעות לא מפסיקות לרדת. את עייפה, לא מבינה, מתוסכלת, פגועה ומה לא. אבל זה לא יעביר את הכאב. גם אם הוא יחזור, את לא יכולה לדעת איך תגיבי ואיזו מערכת יחסים תהיה לכם. האמון נפגע ובמיוחד אם תחזירי אותו במרמה. לשאלת הכישופים אני יודעת בוודאות שחוק ההחזרה פועל כאן, כלומר אם תטילי כישוף על מישהו את תיענשי על כך וה"מכשפות" לא טורחות ליידע את לקוחותיהן ומה גם שזה לא אמיתי ולא פועל לנצח. תני ל"אמת" לנצח ואל תתעסקי בשולי. עד כמה שקשה לראות את האור בקצה מנהרה. אני מתחננת אלייך, תחזיקי את הראש למעלה ואל תזיקי לעצמך. את גם ככה פגועה וזיכרי שההיגיון עכשיו לא עובד וחשוב לא לקבל החלטות כשאנחנו לא מאוזנים. אנחנו מתמודדות גם ככה בשתי חזיתות חווית הפרידה וחווית הבגידה. הידיעה הברורה לא ממעיטה מהכאב, אבל כמו שכבר נאמר בפורום אם הוא החליט שזהו אל תילחמי, תהיי אדישה ואל תהיי סמרטוט אם ירצה לחזור יעשה זאת מרצונו ואם לא אז גם זה לטובה. תרגישי טוב

מי ייתן והכל יסתדר לכולנו - אמן.

אני תמיד מצטער לקרוא סיפורים שמסתיימים בפרידה, בוודאי אם יש גם צד שלישי בסיפור... מעלה לי את הקשיים הפרטיים.
אבל אם את בטוחה שזה מה שאת רוצה, ונראה לך שעשית הכל (לשכב עם האקס לא נקרא).... אז פרידה היא ככל הנראה הדרך.
שתי עצות יש לי אלייך בתור מי שכמוך מתגרש כזוג צעיר ללא ילדים ו/או רכוש משמעותי:

1. קחי את הזמן שלך, צאי מהבית או שהוא ייצא, שבו במשך זמן מה ותחשבו לבד מה אתם רוצים. ולמען השם, אל תעשי את החשיבה שלך בבית/מיטה של האקס. זה רק יבלבל אותך.
2. אחרי שעשית את זה, ואת עדיין בטוחה שזה מה שאת רוצה, וגם בעלך - בידקו אופציה של גישור. במקרה שלכם, שאם אני מבין אותו נכון הוא דומה לשלי מבחינה טכנית, גישור יעיל בהרבה מסכסוך בין עורכי דין שמטרתם היחידה היא להעשיר את כיסם על חשבונכם.

היה עדיף להגיע להסכם גירושים לבד, אבל זה קשה מכיוון שיש רגשות (במקרה שלי כעס על הבגידה, במקרה שלך אתם רבים על פלזמות...). חוץ מזה, בכל מקרה כדאי וצריך לתת לעורך דין לתקן ולסגנן את ההסכם לאחר כתיבתו, לכן עדיף שכל ההסכם ייכתב מראש ע"י מגשר שהוא גם עו"ד. זה גם לא מאוד יקר.
אחרי שיש לך הסכם חתום, אפשר לבקש מבימ"ש שלום שיאשר אותו וייתן לו תוקף של פס"ד. עם זה הולכים לפתוח תיק בבית הדין הרבני. כאשר מגיעים לשם עם הסכם ביד, ועוד מאושר על ידי בימ"ש, אז הסיכוי שימנעו מכם להתגרש, הוא נמוך. שוב - בהנחה שזה מה ששניכם רוצים.

מאחל לך שתמצאי את האושר בחייך.

זה כואב, לחוות פרידה זה כואב, ולא תמיד כדאי למצוא בזה את ההגיון, הרי עד שלא יעבור המבול שבתוכך לא ממש תוכלי לראות את האופק.
תבכי אותו, תבכי אותי בלי לעצור ובלי רגשות אשמה, תבכי החוצה את כל מערכת היחסים שלכם עד שתרגישי שהיא נחלת הכלל.
אל תתאמצי להרגיש בסדר עם זה, ואל תרגישי דפוקה עם זה שאת אוחזת, תקבלי את זה שכרגע את אוחזת כי לא ברור לך איך אחרת.
תאמיני לי שזה יעבור, הצלקת תכהה, את תלמדי לחיות איתה ויותר מזה תביני שזה לא משהו אישי נגדך.
הרי זה היה יכול גם להיות הפוך, גם את היית יכולה להתעורר לבוקר שבו את מחליטה שזה הסוף מבחינתך, ולא יהיהבזה כלום מלבד התחושה והדחף שזה מה שאת רוצה לעשות.
תתבונני במה שעברת כחוויה שתעביר אותך לבסוף לקשר נכון יותר, גם אם זה יהיה הוא שיחזור את חייבת להבין את המקום שלך בקשר הבא. מי את רוצה להיות ומה את מצפה לקבל.
נשיקות,
מירב

אוקי אבל המבול לא עובר... זה לא כל כך עוזר לי הבכי ..אם זה היה עוזר לא היתי מבקשת עצות ..
אני לא מרגישה שזה מקדם אותי לאנשהו .. אני נשארת תקועה במקום ואני יכולה לחכות עוד ועוד אבל אני לא מרגישה שזה ממש עוזר ... אני לא רוצה להיות תקועה עוד שנה ו"לחכות " עד שיעבור כי בינתיים אני לא מצליחה ליצור קשרים וזה מפריע לי ...
זו גישה פסיבית לדעתי ... שעד עכשיו ישבתי עליה .. אבל אני רוצה לשנות משהו כי היא לא עוזרת לי

אוקי אבל המבול לא עובר... זה לא כל כך עוזר לי הבכי ..אם זה היה עוזר לא היתי מבקשת עצות ..
אני לא מרגישה שזה מקדם אותי לאנשהו .. אני נשארת תקועה במקום ואני יכולה לחכות עוד ועוד אבל אני לא מרגישה שזה ממש עוזר ... אני לא רוצה להיות תקועה עוד שנה ו"לחכות " עד שיעבור כי בינתיים אני לא מצליחה ליצור קשרים וזה מפריע לי ...
זו גישה פסיבית לדעתי ... שעד עכשיו ישבתי עליה .. אבל אני רוצה לשנות משהו כי היא לא עוזרת לי

איילה שלום,

אנשים רואים וקולטים את מה שאת רוצה שיראו ויקלטו.
אם את כל הזמן טרודה מכך שאת לא מצליחה להתנתק ולא יכולה להתמודד עם התמונות אז זה בדיוק מה שהסביבה רואה וכך גם את מגיעה לדייטים. נכון זה לא פשוט להתמודד עם פרידה מאדם שאוהבים אך בהחלט ניתן לעשות זאת.
אני מציעה שתרפי מהצורך הגדול שלך למצוא מישהו, אבל תרפי באמת לא רק במילים ותני לעצמך לעבור את תקופת האבל שלאחר הפרדה כי אם דילגת על השלב הזה אז אכן קשה להתנתק מאותו בחור שעזב. תני לעצמך לבכות, אין רע בזה, תני לעצמך להבין שכרגע את לבד, אם תתני לעצמך את הזמן הזה הצער ילך ויקטן וכך גם תוכלי להתפנות רגשית להכיר בחור חדש.

בהצלחה,
דליה שוורץ - יועצת אישית וזוגית
054-4220259

בכיתי במשך חצי שנה ... ועכשיו אני מנסה ליצור קשרים חדשים אבל זה כאילו משהו מונע ממני. אני כאילו אנטי כל בחור שאני פוגשת , אלא אם כן זה בחור שאני יודעת שאין לי איתו סיכוי .
אני מכירה בחור , וכאילו מלחתחילה מציבה לו תנאים משלי ... אני יודעת שיש דברים לאנכונים שאני עושה שכן בעבר היה לי הרבה יותר קל ליצור קשרים והכל לא היה מסובך כל כך ... וקשה אפילו עד ללפתח פגישה שניה ..

השאלה היא לא כל כך מה עושים כמו, מה לא עושים.
למשל, לא מסתכלים בתמונות של האקס והחברה החדשה שלו. מה זה נותן? למה זה טוב?
החיים המשותפים שלכם הסתיימו. אין לך יותר מקום בחיים שלו ולו אין מקום יותר בחיים שלך.
המלצתי לך היא להיות חזקה ולוותר על התענוג המפוקפק של להכאיב לעצמך.

לגבי מה כן עושים, כאן כאמור התשובה פחות ברורה. אמנם הזמן מרפא הכל, אך זמן המוקדש לאבל ועינוי עצמי אינו מרפא דבר. זה כמו עקיצת יתוש (אני לא מזלזל בכאב). ברור שהיא תירפא במשך הזמן ותפסיק להציק ולגרד. אבל אם כן נגרד אותה וכן נתייחס אליה (וזה מאוד קשה שלא לעשות כן) אז היא תתפתח לפצע כרוני. הדרך היעילה ביותר להתעלם מעקיצה מגרדת היא להסיח את דעתנו ממנה, וזה מה שעלייך לעשות. מצאי לך תחביבים, פעילויות שגורמות לך הנאה. צאי עם בנים אחרים, גם אם את לא מרגישה אליהם שום דבר כרגע. וזה בסדר שאת לא מרגישה - כי את לא פנויה רגשית לכך. אבל כהסחת דעת, זה מעולה.

אחרי שקראתי את ההודעה שלך הרגשתי שאני מאוד מתחברת למילים שלך לדילמות שלך אמנם בצורה קצת שונה , אבל עדיין אני מרגישה שאותה הודעה יכלה להיכתב על ידי.
אני אקדים ואומר שאם זה יעניין אותך את יכולה לקרוא את ההודעות הקודמות שלי ולהבין את כל הסיפור אבל בגדול התחתנתי עם בנאדם מדהים בידיוק כמו שאמרת האיש אגדה!
ואחרי הכל ולמרות הכל האהבה פשוט נגמרה.
השינוי הקריטי ביני לבינך הם שלושת הילדים ואורך הנישואים.
ההרגשות הזוגיות והתהיות שלך הם שלבים שגם אני עברתי עם עצמי.
יצא לי להבין מהמילים שלך שאת אישה נבונה וחכמה שיודעת מה היא מרגישה ולא מנסה לייפות את המצב. ואני אשתמש במילים שקיבלתי משאר המגיבים פה כשאני יגיד שאין פיתרון פלא! הפיתרון הוא אצלך בלבד.
אני לא כותבת מנוסה ובודאי לא יועצת מוסמכת אבל אני חושבת שבסיטואציה שלך לפני שמגיעים לדבר על גירושים קודם כל חושבים על הילדים. לפרק נישואין זה גם ככה דבר כ"כ קשה אני לא מתארת לעצמי מה הייתי עוברת אם היו ילדים בסיפור שלי.
אני יודעת שזה קשה.
קשה להיתעורר בבוקר ולראות אותו מסתכל עליך בעיניים גדולות של אהבה ולרצות. לרצות כ"כ להיות מסוגלת להיסתכל עליו באותם עיניים. לרצות להרגיש את מה שהוא מרגיש אליך. כי אחרי הכל ולמרות הכל אמרנו האיש אגדה. אבל זה לא עובד ככה, לפחות לא מבחינתי.
מה שאני מנסה להבין בעצם ולא כ"כ הצלחתי מהסיפור שלך הוא האם את חושבת שישנו סיכוי לשנות את המצב? האם את חושבת שטיפול זוגי או כל אופצייה אחרת שקיימת בנושא הזה יכולה לעזור לך?
אני בדעה שאין מישהו בעולם שיכול להגיד לי איך אני יכולה להיתאהב שוב ואיך אני צריכה להיתנהג בכדי להרגיש אילו דברים שמבחינתו הם ברורים מאילו. אבל שוב כאן נכנס נושא הילדים והבית המשותף שהקמתם ביחד במשך כל התקופה הזאת.
אני מקווה שקריאת המילים שלי תנחם אותך בהרגשה שאת לא לבד בכל הסיפור ולצערי במדינתינו הנאורה והצעירה כמעט כל זוג שלישי 0אם אני לא טועה) בסופו של דבר מפריד כוחות.
אשמח אם תוכלי לשתף במחשבות שלך לגבי הנושא....
בכל מקרה שתהיה לך שבת שלום ואם עזרתי במשהו אני שמחה...
שרה!

חברה שלי, ברגע שהפנמתי שאני פנויה להתאהבות מבחינה רגשית הבנתי שיש פה בעיה,
אנחנו נשואים 13 שנה ושלושה ילדים, ואני מודעת לזה שאין באמת במה לטפל, אני לא חושבת שמגיע לגבר שלי שאני אתנחם באהבתו,
אני מאוד מקווה שיהיו בי את תעצומות הנפש לקום ולומר בקול רם:
איש שלי, אני לא בטוחה שלמה שאני מרגישה אליך קוראים אהבה יותר!
אני בטוחה גם שזה יפתח חזית מלחמתית מול הילדים- הוא לא יוותר עליהם לרגע, ומאוהבת אהפוך לאוייבת.
האיש לי לא לא יקבל את זה לעולם
אני כל עולמו
!

כמו כולנו, בנישואים ארוכים לפעמים נדמה לנו שהאהבה נגמרת.
יש הבדל מאוד גדול בין התאהבות ורצון לתשוקה לחיזור ולהתחלה חדשה, לבין לאהוב מישהו באמת.
נשמע מדברייך שאת עדיין אוהבת את בעלך ועם זאת עדיין חסר לך משהו התשוקה הזאת שכולנו מייחלים לה.
הפואנטה בנישואים ארוכים היא לנשוך שפתיים לפעמים ולהמשיך הלאה.
האהבה לא נשארת אותה אהבה אלא זה מגיע לרגשות אחרים ואולי חזקים יותר.
אז ייתכן ואת נמצאת בתקופת משבר, אולי בעלך כבר לא נראה לך כמו שהיה בהתחלה. וכולנו עוברים את זה. אם את אומרת שאלו תחושות שמלוות אותך כבר המון זמן אז עשי צעד לקראת האושר האמיתי שלך. אבל קחי בחשבון שיכול להיות כשתשחררי אותו תרגישי כמה את אוהבת אותו באמת.
אז אני הייתי ממליצה לך לא למהר לגירושין, וממש לא בגלל הילדים, כי עדיף אמא מאושרת וגרושה מאשר אמא נשואה וממורמרת. בנוסף אולי תנסי לדבר עם בעלך על התחושות שלך ותנסי יחד איתו להחזיר את האהבה שהלכה לה לאיבוד.
מה שקורה לרוב הזוגות במרוצת השנים.
מקווה שהבנת את הכוונה שלי, ושהבנתי אותך נכון.

החיים לא אמורים להיות סידרה של נשיכות שפתיים, וחיים עם בת זוג בוודאי לא אמורים להיות כאלו.
יש מספיק סיבות בחיים לנשוך שפתיים. כולנו יודעים שלפעמים לא טוב ולא במהירות מוותרים, כי הלא אמור להיות טוב, אבל אם הטוב הזה איננו צריך לוותר, לשחרר ולנשוך שפתיים בגין סיבה אמיתית

מירב שלום,אני כותב לך מנקודת מבט שלי כגבר.אני הייתי בסיטואציה כזאת(אני האוהב )וחשתי מרומה לאורך השנים כאשר בת הזוג שלי הפגינה זלזול וחוסר הערכה על אף כל מה שהענקתי בחומריות והתשוקה והחלטתי לשנות גישה,פחות שקוף,יותר מסתורי,טיפוח האגו הגברי .וראי איזה פלא הקערה התהפכה והפכתי להיות נערץ ובת זוגי שינתה גישה לחלוטין שהבינה שיש לה מה להפסיד ובעצם החליטה שזה הטוב בשבילה.נשים אוהבות גברים ביצ'יים עובדה.!

מירב שלום,
את מתארת מצב מאוד מבולבל ושואלת את השאלות הקשות ביותר עבורך אך התשובות לשאלות האלה נמצאות אצלך. האם את מוכנה לוותר על תשוקה ואהבה גדולה?
האם את מוכנה להשאר במערכת היחסים הזאת כדי לא לפגוע בבעלך המאוהב?
אף אחד מלבדך לא יכול לתת תשובה לשאלות האלה וההחלטה תיהיה בהתאם למה שבוער לך יותר.
אין פסול ברצון שלך לאהבה גדולה ולתשוקה ואין חוק שאומר שלמען המשפחה/ הילדים את צריכה לוותר על עצמך. בשום מקום לא נקבע שאת עושה טוב לילדים בזה שאת נשארת למרות שרע לך. נכון כל ילד מעדיף שהוריו יהיו יחד בכל מחיר אבל זה לא אומר שהחלטה להפרד תעשה להם נזק בלתי הפיך.
רק את יודעת עד כמה לא טוב לך במערכת היחסים הזו והמקום שלך הוא לשים על כף המאזניים את עצמך מול שאר הדברים ולהחליט. אם תקבלי את ההחלטה הנכונה ביותר עבורך תוכלי בלב שלם להוביל את שלושת ילדייך בדרך שלך ותכלי לנהל את הפרדה בצורה נכונה.
נסי לפנות ליעוץ אישי קצר כדי שיהיה לך קל יותר למצוא את הדרך שלך.

אשמח לסייע ,
דליה שוורץ ועצת אישית וזוגית
054-4220259

מירב יקירתי, זה נורא לאמר את זה בקול, אבל כל כך שמחתי שאני לא לבד, יש עוד כמוני, אם יעניין אותך אז כתבתי כאן בעבר וסיפרתי את הסיפור שלי, בגדול די דומה לשלך, יש לי ילד אחד ואנחנו נשואים 4 שנים, אני יודעת שהמשבר תקף אותנו יחסית מוקדם, אבל מיד אחרי שילדתי הרגשתי שעשיתי טעות, שהייתי פזיזה , שהתחתנתי פחות או יותר עם הגבר היחיד שהייתי במערכת יחסים.
נתפלתי לכל מיני דברים קטנים כדי להוכיח לעצמי שמשהו בו לא בסדר, בסוף הבנתי שאני פשוט לא אוהבת אותו כמו שאישה צריכה לאהוב גבר, עזבתי את הבית לפני 4 חודשים ואני בדילמה, פתאום הבנתי שזה לא כל כך פשוט, כולם יודעים שזה קשה אבל עד שלא היית שם לא תדעי, קשה מכל הבחינות, נפשית, כלכלית,פיזית. עומד מולי גבר (בעלי) יפה (בלשון המעטה) חכם, חזק, נחוש בדעתו, מצליח בכל מקום בו דורך, ומטורף עלי ,אני רואה את כל זה וזה לא עושה לי כלום!!! איך זה יכול להיות?? אין משיכה, אין סקס (חודשים לפני שעזבתי), אין תשוקה, פשוט אין כלום, אני מעריכה אותו, מכבדת, ואוהבת כמו בן משפחה -אח או מישהו קרוב אבל לא כמו בן זוג. אני מאוד רוצה לחזור אליו רוצה לשקם אבל פשוט לא יודעת איך. את חושבת שאפשר למצוא אהבה כשאת גרושה עם שלושה ילדים? אנחנו חיים בחברה בה הגרושים נחשבים לפגומים, בטח ובטח אם יש לך ילדים, מי יתן לעצמו להכנס למערכת יחסים כזאת שמלכתחילה צפויים בה קשיים. צר לי אם אני פסימית, פשוט מנסה להיות ריאלית.תכתבי לי אשמח לשמוע מה דעתך.

אני לא יודע היכן את חיה אבל באי הקטן עליו אני חי גרושים אינם נחשבים כבעלי מום או לחילופין "פגומים" כהגדרתך, קשה לחיות לבד את צודקת, כלכלית ורגשית, אבל אם היה כלכך טוב מדוע עזבת, האם קשיים רגשיים שיחלפו עם הזמן עדיפים על ריק רגשי?הייתי עושה חשבן נפש אמיתי לפני שהייתי חוזר. נסי לראות את חייך לצידו לדמיין אותך שוכבת אתו. לפחות עפ"י דבריך ועקבתי אחרי מה שנכתב על ידך, זו אינה כוס התה שלך not any more

הי מירב,
וואו, אני קוראת את מה שאת כותבת ומרגישה בדיוק כמוך.
אני נשואה 5 שנים, עם 2 ילדים מקסימים ובעל שהוא באמת איש טוב. הוא מאוהב בי ומוכן לעשות הכל בשבילי. כשהייתי בדיכאון אחרי לידה הוא תמך בי וקיבל אותי באהבה. יש לנו בית מקסים...
ופתאום, אחרי טיפול של שנה וחצי, השבוע הרשיתי לעצמי להתחיל לחשוב באופן רציני על פרידה או גירושין. כבר שבוע אני מסתובבת עם המחשבות והדמיונות והפחדים בראש-
מה יהיה איתי? איך זה יעבוד? מצד אחד, אני קצת מפנטזת על התחלה חדשה, על האפשרות להכיר גבר אחר, שיאתגר אותי, שיתאים ל- 100W שלי (אהבתי את הדימוי שלך). אני אוהבת לצאת (הוא פחות) ואני חושבת שאוכל לפתוח דף חדש לגמרי ולהיות מי שאני- בלי כל הדברים שכובלים אותי כשאני איתו, וכשאני בתפקיד של אם ורעיה.
מצד שני, אני כל כך מבולבלת ולא יודעת איך להתמודד עם הפחדים. מה יהיה אחרי? האם אמצא מישהו אחר? מה עם הילדים כמובן, והבית, וכל השיגרה שיצרנו יחד? ובטח זה לא יהיה פשוט כשאמצא את עצמי גרה לבד- רגשית, כלכלית, חברתית...
מה עושים? אני לא יודעת,
אם תרצי אשמח לדבר איתך. מוזמנת להתקשר- 054-8020963.
מיכל

מדהים לגלות כיצד כולנו נמצאות באותה סירה, נשים חזקות, עצמאיות שגדלו לתוך מערכת זוגית עם גבר מקסים שאוהב אותן וחושק בהן ובכל זאת מרגישות ריק גדול בנשמתן. אני מכירה את בעלי קרוב ל-21 שנה, יש לנו ילדים מדהימים ומערכת יחסים שעל פניו נראתה יציבה, הזוג המושלם. הרבה שנים התחבטתי במידת האהבה והתשוקה שלי אליו. הרגשתי שזו אינה האהבה הגדולה עליה מסופר באגדות, אך הוא היה טוב אליי ואהבתי אותו כחבר, אח ,אבא,וכמובן שהיתה משיכה מסויימת, היום לקראת גיל 40 אנו במשבר בנישואינו, רוצים התנסויות נוספות, חושבים על פרידה ,מסתבר שגם הוא לא נמשך אליי כמו שחשבתי ,שנינו אנשים מושכים אך משהו בינינו כבה וכמובן-יש את הילדים ואנו לא רוצים לפגוע בהם ובינתיים אנו פוגעים אחד בשני,לדעתי בנות יקרות אם אתן לא ממש אוהבות את בעליכם המדהימים,כנראה שגם הם ,למרות מה שנראה על פני השטח, לא ממש מסנוורים מכן, בדקו זאת איתם לפני שאתן מציפות את עצמכן ברגשות אשמה ואז החליטו ביחד לאן פניכם מועדות.
לילדים יהיה טוב כאשר לכם יהיה טוב ןלכן ולבעלים שלכן מגיעה לחוות תשוקה ואהבה אמיתית

אולי זה לא עמדה פופולרית. אבל מאוד אמיתית...

נתינה מולידה אהבה. וזה פשוט עובד..

אי שם במהלך מרוץ החיים, אנחנו לפעמים נשחקים.והחכמה היא לדעת לחדש את הקשר, את האהבה.
נתינות קטנות שנובעות ממחשבה איך לשמח את השני - יוצרות קשר עמוק ואוהב ביותר.

זה מתבטא בהכל. בלהכין ארוחת ערב טובה שאת יודעת שהוא אוהב.
בלשים בושם בערב לפני השנה ... שמגרה אותו.
ועוד הרבה רעיונות שכאלו..

פעם שמעתי שכולנו בעצם אוהבים את עצמנו, כאשר אנחנו נותנים לשני מעצמנו - אנחנו אוהבים בו את החלק שלנו שאצלו..

זה אמנם דורש עבודה, אבל משתלם, לדעתי.
כי אמנם קשר חדש הוא מושך - אבל גם הוא בו החידוש ייגמר אחרי תקופה ואז מה?

אז לכן, כדאי להשקיע!

בהצלחה!

מירב שלום,
קראתי בעיון את בעייתך ואני מרגיש שאני נמצא בצד השני של המתרס מול אישתי,
אני מרגיש שהדברים שאת מארת בבעייתך קיימים מול אישתי,
האם מנקודת מבטך יש משהו שהצד השני, כלומר הגבר, יכול לעשות כדי לשנות את המצב.
אולי זה סתם משבר זמני וצריך פשוט לתת לזמן לעשות את שלו.
ואולי זה לא, ואז כדאי עם כל הצער לפרק את החבילה...
ייתכן כמו אחת התגובת שראיתי בפורום , עלי לשחק אותה יותר מיסתורי ובלתי מושג?
אולי היא פשוט התרגלה אלי? ואני צריך לגרום לה להתאהב בי שוב.
אשמח לשמוע את דעתך בנושא

לא זה לא הפיתרון להתרחק בשביל שהתקרבו אלה לתת בשביל לקבל לשוחח עם הצד השני בשביל להבין לפתור את הבעיה ביחד מתוך נסיון אישי כשבחרתי לשחק את משחק הילדים הזה והתרחקתי התרחקו ממני עוד יותר ובסוף התגרשתי נכון שלזה שכתב זה הצליח אז מה יש לנו פה ריזיקה של50% להצלחה או כישלון במשחק הזה לדעתי עדיף שלא אלא לנסות ולפתור את הבעיה מול הצד השני לעל הצד הטוב ביותר מאחלת בהצלחה לכאן או לכאן.

מירב שלום,
קראתי בעיון את בעייתך ואני מרגיש שאני נמצא בצד השני של המתרס מול אישתי,
אני מרגיש שהדברים שאת מארת בבעייתך קיימים מול אישתי,
האם מנקודת מבטך יש משהו שהצד השני, כלומר הגבר, יכול לעשות כדי לשנות את המצב.
אולי זה סתם משבר זמני וצריך פשוט לתת לזמן לעשות את שלו.
ואולי זה לא, ואז כדאי עם כל הצער לפרק את החבילה...
ייתכן כמו אחת התגובת שראיתי בפורום , עלי לשחק אותה יותר מיסתורי ובלתי מושג?
אולי היא פשוט התרגלה אלי? ואני צריך לגרום לה להתאהב בי שוב.
אשמח לשמוע את דעתך בנושא

אני יודעת שעברו כמה חודשים ובכל זאת סיקרן אותי לדעת איפה את היום? האם העזת ואם כן האם לדעתך זה היה הצעד הנכון?
כמו בכל הפורום גם לי סיפור מאד דומה רק נמשך כבר יותר מדי זמן בלי להחליט מה לעשות..........

לפני שאומר את דעתי חשוב לי לדעת האם מישהי שמה לב לכך שאף גבר לא הרגיש שהסיפור דומה לסיפור שלו מדוע כל המזדהים היו נשים?
האם מישהי מכן בדקה פעם לכמה נשים אחרי גיל 36-37 זה קורה?
אומנם אני יכול להבין על מה אתן מדברות אבל אני לא בטוח שבמידה והייתן יכולות לקחת פסק זמן
לא הייתן מגלות שאתן אוהבות אפילו אוהבות מאוד אבל פשוט רגילות .
חיי היום יום השכיחו ממכן את האהבה הרגש נשכח איפה שהוא בדרך והרצון התשוקה לריגושים ניראת לכן כמו אהבה שנגמרה.
המצב די טבעי בצורת החיים בשנים אלו אבל בכלל לא בטוח שלא ניתן לתקן.
למרות כל מה שכתבתי זיכרו כי אותו גבר טוב ונחמד לא צריך לחיות בשקר מגיע לו להיות נאהב לא פחות ממה שמגיע לכן.
זיכרו כי גם לילדים מגיע לחיות בבית בו יש אהבה ורגש ולא רק הרגל.
חישבו טוב וקבלו החלטה מהר
בהצלחה

היי מיטל,
לדרוש מעצמך להרגיש אחרת ממה שאת מרגישה כרגע זה לחטוא לתהליך. מדובר כאן בתהליך אבל על אובדן היחסים , האמון, הפנטזיה למיסוד הקשר ועתיד משותף יש לך הרבה מאוד סיבות להתאבל לכן חשוב לעשות זאת בקצב שלך . זה אינדבידואלי לגבי גירושים וזה סוג של לוקח אפילו עד 4 שנים. זה לא אומר שכך יהיה אצלך אבל אני חושבת שנכון לתת את הזמן. נכון לפנות לטיפול אם הסבל בלתי נסבל ובמידה ועוברת יותר מחצי שנה ועדיין הרגשות הן באותן עוצמות. בהצלחה
תמי אורן

למרות שכואב לך עכשיו יש לך מזל שלא התחתנת אם הבחור הזה נכון ש6 שנים זה המון אבל תני לזמן לעבור ואני בטוח שתשכחי ותתגברי
בהצלחה לך

הי תודה על התגובה בהיגיון הכל נכון ואני יודעת שהכל לטובה אבל הלב מדמם. לפחות אני מרגישה קצת נורמלית. הכאב הוא עצום וקשה לי לכן בחרתי לכתוב כאן. נראה שתמיכה של אחרים שחוו וחווים זאת יכולה לחזק. אז שוב תודה

לדעתי, אם את תוהה האם את צריכה עזרה מקצועית, זה אומר שאת אכן צריכה עזרה מקצועית.
את לא חולה, את לא פושעת ואין שום סיבה שלא תנקטי בכל האמצעים העומדים לרשותך להקל על הסבל שלך. זה שאת מתעניינת בנושא אומר שחשבת על זה כבר.
לשאלתך, אין פרק זמן מוגדר להתמודדות עם פרידה. אף אחד לא יכול לומר לך ששלושה חודשים הם יותר מדי או פחות מדי זמן לעכל ולעבד את כל הרגשות שלך. יכול להיות שלעולם לא תסיימי את התהליך, אם כי האפקט שלו על חייך יהיה פחות מורגש מאשר עכשיו.
כמטופל באופן שגרתי, המצוי באותו פרק הזמן כמוך מבחינת הזמן שעבר מאז הפרידה בנסיבות דומות (בגידה), לאחר קשר במשך זמן דומה (5 שנים), אני מרשה לעצמי לומר לך ששלושה חודשים הם זמן סביר בהחלט. השאלה היחידה היא מה עושים במשך הזמן הזה.
האם את נשארת כל היום במיטה ובוכה? האם הפסקת לאכול? האם ניתקת קשרים עם חברים ועם בני משפחתך? או בקיצור, האם ההתמודדות שלך גורמת להפרעה בחייך?
אם התשובה לכך היא כן, או "במידה מסויימת" ואם את מרגישה שאת סובלת - אין שום סיבה שלא לפנות לעזרה מקצועית. אף אחד לא אמור לטפל בעצמו. הרי אם היית שוברת רגל, בוודאי היית פונה לעזרה מקצועית. מדוע לא כאשר נשבר לך הלב?

הי, אני בהחלט מרגישה שאיבדתי את שמחת החיים. אני עדיין ממשיכה בשיגרה היומית: הולכת לעבודה, אוכלת, לפעמים חדר כושר, אבל רוז הזמן אני עייפה ואין לי חשק לחברים ולצאת. כואב לי מאוד ואני מתקשה להבין איך? איך הוא בגד בי ועדיין המשיך לטעון שהוא אוהב? איך כל ההבטחות שלו היו שקרים? למה הוא לא ביקש סליחה? תראה במשך כל הזמן הזה הוא מתקשר ומנתק. אבל לא לנייד שלי כי החלפתי מספר. לנייד של אחותי ואפילו השאיר הודעה עם שיר של אייל גולן - מצטער. בעיני זה מעליב, חולני והזוי. בתוכי עמוק אני לא רוצה אותו בשום פנים ואופן. הייתי מצפה ליותר כבוד אבל איך אפשר לבקש כבוד מאדם שלא יודע מזה כבוד? ביום שישי האחרון התחלתי טיפול אצל פסיכולוגית ומקווה שיהיה בסדר. הרבה בכי וכאב היה שם. אמנם אין נוסחת פלא אבל רוצה להמשיך הלאה ולשכוח. מה היה אצלך? מסקרן אותי איך זה הולך עם גברים? נראה היה לי שלגברים יותר קל כי בד"כ הם ישר מוצאים מישהי אחרת שתמלא את החלל. מקווה שטועה. אנא שתף אותי

הי, אני בהחלט מרגישה שאיבדתי את שמחת החיים. אני עדיין ממשיכה בשיגרה היומית: הולכת לעבודה, אוכלת, לפעמים חדר כושר, אבל רוז הזמן אני עייפה ואין לי חשק לחברים ולצאת. כואב לי מאוד ואני מתקשה להבין איך? איך הוא בגד בי ועדיין המשיך לטעון שהוא אוהב? איך כל ההבטחות שלו היו שקרים? למה הוא לא ביקש סליחה? תראה במשך כל הזמן הזה הוא מתקשר ומנתק. אבל לא לנייד שלי כי החלפתי מספר. לנייד של אחותי ואפילו השאיר הודעה עם שיר של אייל גולן - מצטער. בעיני זה מעליב, חולני והזוי. בתוכי עמוק אני לא רוצה אותו בשום פנים ואופן. הייתי מצפה ליותר כבוד אבל איך אפשר לבקש כבוד מאדם שלא יודע מזה כבוד? ביום שישי האחרון התחלתי טיפול אצל פסיכולוגית ומקווה שיהיה בסדר. הרבה בכי וכאב היה שם. אמנם אין נוסחת פלא אבל רוצה להמשיך הלאה ולשכוח. מה היה אצלך? מסקרן אותי איך זה הולך עם גברים? נראה היה לי שלגברים יותר קל כי בד"כ הם ישר מוצאים מישהי אחרת שתמלא את החלל. מקווה שטועה. אנא שתף אותי

קודם כל, אני חייב לציין שקרה לי משהו מאוד משונה: מצאתי את עצמי בוחן את המצב במבט-על, כאילו הוא קורה למישהו אחר. זה לא אומר שכאב לי פחות או שהייתי מנותק מהחוויה, זה רק אומר שתוך כדי ניסיתי להבין מה קורה לי. גם ניסיתי, במידה משתנה של הצלחה, לנהל יומן שבו כתבתי את כל מה שעלה לי לראש, ופירטתי עד כמה שיכולתי את מה שקרה וקורה.
באמצעות קריאה ביומן הזה היום, אני מקבל פרספקטיבה מחודשת המאפשרת לי להעריך את מידת ההתקדמות שלי מאז הפרידה ועד היום.
בכל אופן יש בין הסיפורים שלנו הבדל מהבחינה שאשתי אמנם הצטערה על איך שנפרדה ממני (כי פגעה בי) אבל לא על עצם הפרידה. קשה לי לומר מה קשה לי יותר - הבגידה או הפרידה. בשניהם טמונה אמירה כנגדי: היא לא אוהבת אותי יותר.
אני הייתי די אטום ולא הבחנתי שאני מאבד אותה, עד שהיה מאוחר מדי. אני בכוונה רושם את המשפט הזה כאן, לפני שאני מתאר את ההתמודדות, משום שזוהי תובנה חשובה: צריך להבין שמה שקרה, לא "קרה לי". אני מתכוון לומר, שאני לא קורבן תמים אלא שותף מלא בעל אחריות לסיום הקשר בינינו.
נכון, לא אני בגדתי ושיקרתי ולא אני וויתרתי מראש על האפשרות לתקן, אבל אני מילאתי תפקיד בהידרדרות יחסינו עד לנקודה שבה אשתי בחרה את הבחירות שלה.
אני מדגיש את נושא האחריות האישית משום שכאשר הבנתי את זה, הגעתי למעשה לאבן דרך משמעותית בהתמודדות עם המשבר: הנקודה שבה הבנתי שאני לא קורבן.
אבל זה לא היה ככה בהתחלה. התגובה הראשונית שלי הייתה פיסית.
קודם כל הפסקתי לאכול והפסקתי לישון. לא אכלתי בשמך שבוע ומדי פעם הייתי שותה קצת מים, כדי להרטיב את הגרון שהפך יבש. אני לא יודע כמה שעות ישנתי בתקופה הזו מכיוון שהיא מטושטשת מאוד מבחינתי - הימים מתחברים לעיסה דביקה אחת. במקביל העלתי מאוד את כמות הסיגריות שעישנתי (3 קופסאות ביום, בערך 60 סיגריות). זה הוביל לכך שהיה לי קוצר נשימה תמידי וכאבים בחזה שהשתלבו נהדר עם כאב הלב השבור. למרות שהייתי זומבי לגמרי, בכל זאת ניסיתי לשמור על מידה מסויימת של תפקוד. הלכתי לעבודה בכל יום ולמרות שלא עשיתי כלום חוץ מלבכות במשרד ולגלוש באתרים על יחסים ואהבה נכזבת (ככה גיליתי את הפורום הזה), זה גרם לי לצאת מהמיטה.
החלטתי שאני חייב לעשות שינוי בחיים והרגשתי שהטראומה יכולה להיות המנוע מאחורי השינוי. אז הלכתי לרופא וקיבלתי מרשם לכדורי שינה (כדי לחזור לישון סוף סוף) ולכדורים נגד עישון, וגם אישור לחדר כושר. חשבתי לשנות את התסרוקת הקבועה שלי, להתפטר, לעבור דירה, הכל כדי להתנתק מהחיים הישנים. מה שלא הבנתי, ששינוי רק לשם שינוי הוא חסר משמעות.
במקביל התחלתי לנסות ולטפל בעצמי באופן אינטנסיבי. התחלתי טיפול פסיכולוגי של שלוש פעמים בשבוע, קיבלתי מרשם לכדורי הרגעה חזקים במיוחד מפסיכיאטר שהוריד אותי מהכדורים נגד עישון אשר הסתבר בדיעבד שעשו לי רק רע. התחלתי לעשות יוגה ומדיטציה ואני מתעמל כמעט מדי יום.

היא עזבה את הבית מיד לאחר שגיליתי את הרומן שלה. הרגשתי שהאדמה נשמטת מתחת לרגלי שהקירות התפוצצו והתקרה עפה באוויר. הרגשתי שתמונת היקום שלי, שהייתה כה ברורה ומובנת לי (אני במרכז, הכל קורה לי או בגללי) נעלמה והתחלפה באזור דמדומים הדומה לעולם שהכרתי, ובכל זאת: החוקים אחרים לגמרי. ועוד הרגשתי כמי שנופל נפילה חופשית ואין לו במה להיאחז.
לכן ניסיתי לבנות לעצמי תמונת מציאות חדשה, בנויה מתקוות ושקרים, עשויה זרדים של הנחות שווא.
החלטתי שהמטרה היא להחזיר אותה אל חיי בכל מחיר. הייתי מוכן להפסיק לעשן, לזרוק את המחשבים, לעשות קעקוע, להתרפס לרגליה במשך שעות, הכל רק להחזיר אותה לכיסא הטיפול הזוגי. בעצם, עשיתי מהלך לוגי מאוד: היא עזבה ולי זה כאב. לכן הנחתי שאם היא תחזור, זה יעלים את הכאב.
לא חשוב שאין שום סיכוי לשכוח ולסלוח. לא חשוב שהיא לא מראה שום סימנים שהיא רוצה. לא חשוב שהתחלתי להבין שהקשר היה לא טוב גם בשבילי. שום דבר לא היה חשוב חוץ מלהעביר את הכאב.

לעולם לא אדע אם היינו מצליחים לשקם את הקשר בינינו מכיוון שהיא לא שיתפה פעולה ולא רצתה לחזור. ניסיתי להתחנן, ניסיתי להיות קשוח, ניסיתי לנתק קשר ואחר כך ניסיתי להתנהג כמו שחשבתי שהיא רוצה. אבל היא לא נכנעה. למיטב ידיעתי, עד היום היא בקשר עם המאהב שלה ואין לה שום סיבה להתחרט. אבל אני לא רציתי לבזבז את חיי בהמתנה לכך שהיא תתחרט. גם מחשבות על נקמות בשניהם סילקתי די מהר (ותוכלי לקרוא דיון על כך בהיסטוריה של הפורום).
פתחתי כרטיס באתר הכרויות, לא כל כך בשביל להתחיל קשר חדש, כמו כדי לראות שאני עדיין אטרקטיבי בעיני נשים (בחיי שחשבתי שגמרתי את הסוס, בגיל 29!). קיבלתי כמה הצעות ויצאתי כמה פעמים, ראיתי שהשד לא כל כך נורא, אבל לא הרגשתי שאני מעוניין במשהו מעבר לדייט אחד.
התחלתי קשר חדש עם מישהי שהכרתי מתקופת הלימודים באוניברסיטה, ובהתחלה הוא מילא אותי בהרבה כוח. אבל גם היא הייתה ציפור פצועה (נפרדה אחרי 6 שנים...) וזה לא התקדם לשום מקום.

בסופו של דבר, אני עדיין בתוך זה, וזה עדיין כואב בטירוף - אבל הכאב הולך וכהה. זה כבר לא מפריע לאיכות החיים שלי, ואני כבר לא מייחל למוות שישחרר אותי מהסבל. אני משתדל לעשות דברים שיסיחו את דעתי, משתדל לקבל את המציאות כמו שהיא, ללא הנחות לא מבוססות.
ויש ימים שאני עדיין בוכה בדרך לעבודה, ובדרך הביתה, אבל בין לבין אני עסוק מדי בהשלמת הפערים שצברתי...

ביוגה אומרים: גם בתנוחות הכי קשות, חשוב מאוד לא להפסיק לנשום. וזו העצה הכי טובה שאני יכול לתת למישהו. פשוט להמשיך לנשום, ככה אני מתמודד.

וואוו הסיפור שלך ממש קשה וכואב. אני תוהה ביני לבין עצמי האם היא לא גילתה כלפיך שום רגישות? סבבה החלטת שאת לא רוצה יותר במערכת הזוגית, אבל אפשר לגלות קצת רגישות ואנושיות כלפי אדם שהיה בן זוג שלך וחלקת איתך חוויות משותפות - עולם עצום מבחינתי. קשנ לי להאמין שהיית עד כדי כך מנוול שלא מגיע לך לפחות יחס של כבוד. די מעצבנת אותי החשיבה הזו. אוקי עשית טעויות אבל גם כשמחליטים להיפרד כשזה על רקע צלע שלישית זה כואב מאוד. הפיתרון שלה היה פשוט לברוח למקום אחר ולקבל מה שהיא לא קיבלה ממך (אגואיזם מוחלט) האם זו אהבה אמיתית? אפשר להחליט להיפרד ואח"כ להמשיך הלאה. אני בניגוד אליך לא בכיתי בפניו ולא התרפסתי. בשנייה שהבנתי את האמת נעלמתי ודמתי. אני חושבת שמגיע לי כבוד ויש לי הערכה עצמית. אני לא אנפח את האגו שלו וארדוף אחריו בעצם המעשים שלו האמירה שלו הייתה ברורה מאוד: אני לא אוהב אותך! וכל השאר פשוט בולשיט. זה שהוא הכחיש וטען בותקף שאני אהבת חייו וקשה לו וכל הבלה בלה. לא מקובל עלי. חוץ מזה לא אוכל לשקם מערכת יחסים על רקע אי אמון מהסיבה הפשוטה שזה יחזור אלי כבומראנג אני פשוט יהפוך להיות בלתי נסבלת: חקירות, מריבות ואתה יודע. עם כל הכאב לא מגיע לי גבר שיזלזל בי. נכון היו קשיים אבל לא פותרים אותם ע"י בריחה. אני יודעת שהוא מצא נחמה אצל אישה אחרת מתוך מריבה גדולה שהייתה ביננו והיא הייתה במקום הנכון בזמן הנכון כדי לנחם. אבל הגלגל עגול אתה יודע. לא מחליפים ג'ננה אחת בג'ננה אחרת. אף אחד לא מושלם. ואם אתה לא מסוגל להיות בוגר ולהתמודד מול מה שנמצא מולך ואתה חסר עמוד שידרה וחייב מישהי שתנגב לך את הדמעות ותגיד לך כמה אתה מקסים ומסכן ואיך ההיא לא מבינה אותך ומכשפה אז אתה מסכן, לא בוגר וברור שהסריט יחזור על עצמו שוב. אמשיך אח"כ. תחזיק מעמד טל אתה פשוט מקסים בעיני למרות שאינני מכירה אותך ומאחלת לך רק טוב.

אם היא ניסתה להיפרד ממני באמצעות טיפול זוגי זה נחשב לגילוי רגישות? או שמא זדון? משום שבטיפול הזוגי היא העלתה טענות כלפי - שהיא יודעת שאני אוהב אותה, אבל צריכה שאראה את זה יותר. אז מה שקרה בפועל זה שאני התחלתי לפחד ולהשתדל, אבל זה היה מאוחר מדי.
אני יודע שרצתה להיפרד מכיוון שקראתי את המיילים ביניהם ואני יודע שהכל היה מתוכנן מראש.
הבעיה עם אשתי היא שהפתולוגיה שלה היא כזו שאינה מסוגלת להיות לבד. גם אלי היא הגיעה מסוף קשר קודם (בחפיפה).

נכון, התרפסתי והתחננתי. אבל אני מקבל את מה שהיה משום שאני לא חושב שיכולתי לנהוג אחרת. אולי היום, כשהתרגלתי למצב ואני חזק יותר.
אבל מה זה חשוב עכשיו? כל מה שחשוב זה מה שיהיה, לא מה שהיה.

אתה יודע לפי מה שאתה מספר הייתם "בטיפול זוגי". לדעתי זו הייתה הדרך של גרושתך להשקיט את המצפון שלה. לפי המיילים הבנת שזה סופי, כלומר היא הגיעה איתך לטיפול כבר שהיא סגורה על עצמה. בעיני היא מנוולת. וסליחה אם זה פוגע בך. אני מהצד של הנבגד עדיין בשלי חושבת שבקשר זוגי שהייתה בו מחוייבות מלאה גם כשזה נגמר ומחליטים לסיים קודם כל נפרדים ואח"כ ממשיכים הלאה ודע לך שזהו תהליך בריא ונכון לשני הצדדים. להיכנס לקשר אחר מתוך בעיות שנבעו בזוגיות קודמת משמעו להתחיל קשר חדש שכבר נגוע. לי מאוד קשה הפרידה ולא רק בגלל חווית הפרידה אלא שחויית הבגידה היא עוצמתית וקשה עד מאוד. לפתע את מנתחת את הכל ותוהה מה היה נכון ומה שקר. הרגשות מבולבלים: כעס, געגועים, קינאה, רצון לנקמה ומה לא. בהיגיון אני יודעת הכל, אבל הרגש מתעתע בי.

אני מסכים איתך שהדרך "הנכונה" היא קודם להיפרד. אבל מה זה עוזר עכשיו? זה קרה וזהו זה.
מצד שני, אני לא יכול (עדיין) להתייחס לאשתי כמנוולת. מה לעשות שאני עדיין אוהב אותה? זה לא מפסק שאפשר פשוט לכבות אותו. אם כי אני מניח שככל שיעבור הזמן, הרגשות שלי אליה יצטננו.

זה לא אומר שאני לא כועס עליה. להפך. אבל אני עדיין מקווה בשבילה שתהיה מאושרת. אני מצטער בשבילה ומרחם עליה על הקשר הבלתי אפשרי שבחרה ומקווה שתתעורר מהאשליה שלה במהירות. לא בשביל לחזור אלי, אלא כדי שתמצא את האושר הפנימי שלה סוף סוף.

זה לבלות בחברת זוגות מאושרים יחד ולראות את ההבדלים בין הזוגיות שהייתי בה לאלו ולהאמין שמגיעה לי זוגיות טובה עם מישהו שמכבד אותי ולא מזלזל בי ואיכשהו זה היה מייצב אותי ומעמיד אותי חזרה עם עמוד שידרה במקום שאני חזקה בו. כמובן שלבד בלילה הכל חוזר, הכאב הצער וכו אבל צריך להאמין שמגיע לנו יותר טוב ממה שהיה ולשאוף לשם.

לי זה כואב מדי לראות זוגות מאושרים, כרגע. זה מזכיר לי מה היה לי, מה יכול היה להיות לי ומה אין לי כרגע.

וואו אני נפעמת מהבגרות והאהבה שקיימת בך - לאחל לה את כל האושר בעודך כואב זוהי מעלה. לצערי אני עדיין לא יכולה לומר הלוואי ויהיה מאושר. כואב לי והייתי רוצה שיכאב לו באותה רמה. למרות שבהיגיון אני יודעת שזה לא מה שירפא לי את הלב. אני עדיין כועסת ברמות ומלאה בזעם, בילבול וחוסר הבנה ומחכה ליום שאשלים עם המציאות ואקבל אותה. מה שהיה היה ואני לא יכולה לשנות את ההיסטוריה. אני מבינה שהסליחה שלי איליו איננה תלוייה באמירות שלו. הכל אני מבינה אבל טרם הפנמתי. אני כרגע יודעת דבר אחד שאין יום שאני לא בוכה והכאב בלתי נסבל. הכאב הוא שלי ורק שלי ואין לאף אחד זכות לבקר אותי ו/או לומר לי איך להרגיש. אני מבינה שזה שונה מאדם לאדם ותלוי בהרבה גורמים, אבל לא אוותר על הזכות שלי להיות מאושרת. נפלתי ואני אקום ויגיע היום שאני אחייך. הגלגל עגול - פעם אנחנו למעלה ופעם למטה, וזה נכון לכולם!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אני כ"ע מבינה את מה שאת מרגישה, לא יכולה לאחל לו אושר, מאחלת לו רק בריאות, אחרי הכל הוא אב ביתי אך מצד שני מייחלת ליום שבו הגלגל יתהפך, שאני אהייה במקום אחר, שלם והוא יחווה את כל הכאב שאני חווה עכשיו ויתחרט על מעשיו.
אין מילים לתאר כמה זה כואב, ממש חור בלב!!!!
עצוב.

קל לי להבין את מה שאתן אומרות על הצורך ב"נקמה" מהבחינה שאתן מרגישות חוסר שיוויון בין הכאב האדיר שלכן לעומת מה שאתן תופשות כהרגשת שיחרור, הקלה ואושר אצל בן הזוג לשעבר.
האדם הזה, שהיה הכי קרוב, חלק מכן אפילו - דווקא הוא פגע בכן אנושות. זה כאילו שיד ימין שלכן תתמרד כנגדכן ותעיף לכן סטירה מצלצלת. פשוט בלתי נתפש.

ועם זאת, מה הטעם בסבל שלו? איך זה ישפר את חייכן אפילו במעט? אתן לכן דוגמה מעצמי -
הדיון שלי בבית הדין הרבני נקבע לעוד שבועיים מעכשיו. ככל הנראה, יתקבל פס"ד לגירושין באותו המעמד ונמשיך מיד לסידור הגט עצמו. זאת משום ששנינו מצהירים שהגירושין הם בהסכמה, יש לנו הסכם חתום ומאושר ע"י בימ"ש ואין בינינו מחלוקות על רכוש או משמורת (אין רכוש ואין ילדים).
המגשרת שסייעה לנו להגיע להסכם ואף ליוותה אותנו בשלבים הקודמים רצתה ללוות אותנו גם ביום הדיון. הבעיה היא, שזה עולה המון כסף ומשום מה הוחלט שאני אהיה זה שישלם.
הפעם החלטתי לסרב. לדעתי שילמתי כבר מספיק על הסיפור הזה, שכזכור לא אני יזמתי אותו והייתי מוכן בשמחה להתאמץ להציל את נישואינו, גם לאחר שהתגלה דבר הבגידה. המגשרת ניסתה לשכנע אותי שיש בזה צורך, מכיוון שייתכן והדיינים יחליטו להורות לנו לנסות שלום בית. אשתי מאוד רוצה להתגרש ממני, וחבל לה "להפסיד יום עבודה" בשביל לבוא שוב לדיון (מילותיה שלה). המגשרת מאמינה שנוכחותה בדיון תסייע למטרה.

זה מרגיז, כי זה ממחיש לי שוב עד כמה היא לא רוצה להיות אשתי יותר, ועד כמה היא לא יכולה לחכות לגירושין. זה מחזק את התחושה שלי שהחיים שלה (בעיניה, וגם בעיני) נוחים ונעימים בעוד חיי שלי התרסקו והתנפצו לרסיסים. אבל מה אני יכול לעשות בקשר לזה? כלום.
ואם היא כבר לא יכולה לחכות, אז שהיא תשלם.

תסלח לי על הביטוי אבל היא מנוולת בריבוע - הרצחת וגם ירשת???? ממש לא רואה אותך בעיניים. כמו שכתבתי הגלגל עגול. לו הייתה יושבת וקוראת את שכתבת על שאתה מאחל לה אושר, פשוט הייתה מתפחלצת. בעצם לא נראה לי שהייתה נרגשת כ"כ כי היא ממש אטומה. קשה לי להבין איך אנשים יכולים להיות כ"כ לא מוסריים. לגיטימי להיפרד פרידה זה תמיד כואב, אבל, וזה אבל גדול אפשר לכבד את הבן זוג הקודם, להיות סבלני ולזכור שפעם הוא היה חלק מאוד גדול מהחיים שלך. מה זוכרים רק את ה"רע"? שום דבר לא מעלים את הכאב אבל לא צריך להוסיף על הפציעות שכבר קיימות. קיבינמט לאיפה הגענו אנחנו מרחמים על אנשים זרים, שכבנים, חברים ומביעים הזדהות אפילו בסרט מחורבן, אז דווקא לזה שחלקת איתו את מיטתך את לא מסוגלת להעניק רגעים אחרונים של כבוד???????

אני מתכוון לומר שאת כועסת על אשתי יותר ממני....

עכשיו ברצינות: עשיתי עבודה מאומצת וקשה על עצמי בשביל להרגיש ולהתבטא כפי שאני עושה. מהרגע הראשון הבנתי שמחשבות של כעס ונקמה לא יובילו לאושר שלי. או אם נדבר במונחים רוחניים: איך זה ישרת את הקארמה שלי אם מישהו אחר ייפגע? וראי דיונים קודמים בנושא עם ק. ואיל.
אין לי רצון לגרור טינה וכעס כלפי מישהי שלא נמצאת יותר בחיים שלי. גם כי זה לא מועיל לתהליך ההחלמה שלי, וגם כי זה ימנע ממני להתפתח לאדם טוב יותר בהמשך.

נכון , מהדברים שכתבתי עולה תמונה של אשה מנוולת ורעה, אך בכנות אני חייב לומר שאני לא מאמין שהיא אכן כזו. אני מתכוון לומר שאני לא מאמין שהיא מונעת מזדון ורוע לב. כן, היא נהגה באנוכיות, בטיפשות ובחוסר מחשבה והתחשבות. אבל כל זה היה ועבר. הערתי כבר שקשה לי להפסיק לאהוב אותה כך סתם, למרות כל מה שעשתה. מה שכן, אני יכול לקבל את הקביעה הרציונלית שהיא לא האישה שבה התאהבתי, ושהיא לא מתאימה לי. זה אומר שאני לא מנסה להחזיר אותה ולא יושב ומחכה שהיא תחזור. אני בעיקר מעוניין להשאיר אותה מאחורי יחד עם החיים הקודמים שלי.

הצורה הבוגרת שבה אתה רואה את הדברים מעוררת התפעלות. הלוואי והייתי יכולה לחוש כמוך. אני עדיין לא במקום הזה. זה שכתבת שאני כועסת על אישתך, תראה לא מכירה אותה התגובות שלי באות ממקום מאוד אישי וכעס שלי. צר לי קשה לי לראות את האור בקצה המנהרה כרגע. לא, אני לא יושבת בבית ומחכה שהוא יחזור אלי, לא מחפשת אותו וגם לא רוצה לחזור איליו. בדמיונות שלי זה לא מה שאני מפנטזת. אני פשוט מתקשה להבין איך בניתי מגדלים והם קרסו לי מול הפנים. איך האמנתי? מה אני כזאת תמימה? האם הדברים היו לי מול הפרצוף ולא ראיתי? דבר אחד מתסכל אותי מכל הבלה בלה. למה הוא לא ביקש סליחה על שפגע בי כ"כ? אני יודעת שזה לא יפחית מהכאב, אבל לפחות הידיעה שהייתי משמעותית עבורו. הניתוקים בטלפון והשיר האדיוטי אינם נחשבים בעיני אחרי כ"כ הרבה זמן יכול היה להסתכל לי בעיניים ולומר את האמת:זה נגמר. נעלבתי כי למרות שתפסתי אותו המשיך לטעון שאוהב אותי ובמקביל רץ אחרי החדשה. מגיע היה לי יחס של כבוד. מה אתה חושב אני טועה? זה נשמע ילדותי? מתי אני אשחרר את המחשבות האלו ואפסיק לקוות לכבוד אחרון? פסיכית לא?

מאד התחברתי לכל מה שכתבתם. אותי הוא עזב לפני מספר חודשים אבל עדיין חוזר מדי חודש להגיד לי שאני אהבת חייו ושהוא רוצה לחזור אליי ואחרי שאנחנו שוכבים הוא מתנהג מגעיל...
אני בכח מכניסה את עצמי למקום הזה של לאחל לו רק טוב ואושר וזה בהחלט משחרר אותי מאד מבחינה רגשית. ההתעסקות ברצון שיהיה לו רע רק משאירה אותי מאחור. צריך לגמור את הכל בחיוך גם אם רק במחשבותינו שלנו ואז יותר קל להמשיך הלאה.
הרי ברור לי שלא נחזור להיות יחד כזוג נורמטיבי. ואני עדיין מאוהבת בו ומתעניינת בו ונמשכת אליו כמו שלא קרה לי מעולם.
אבל אני סתם חושבת עליו כל הזמן כי אני פגועה ומרגישה לא מושכת לא יפה ולא נשית לא מעניינת (למרות שכולם אומרים לי ההיפך זה לא עוזר). וברגע שאני משחררת אותו זה נהיה יותר קל.
למרות שהוא מתנהג אליי מגעיל ואני לא מבינה למה אני עדיין אוהבת אותו כל כך, הרי שמי שאנחנו אוהבים אנחנו רוצים שיהיה לו טוב, כמו לכל בן משפחה קרוב, ככה צריך לחשוב, לאחל לטוב.
וזה גם חוזר בבומרנג, כשמאחלים לטוב.
גם אולי אם יהיה לו טוב במקום אחר הוא ישחרר אותי, כי זה כבר יהיה מוחלט שאין סיכוי לחזור.
הרי כל עוד יהיה לו רע הוא יחזור אליי ויתיש אותי עד תום. כשיהיה לו טוב הוא לא יחשוב עליי יותר וככה גם אני אקבל שקט ואוכל לבנות עצמי מחדש.
בינתיים זה מאד קשה ואני בוכה כל יום ולילה בקושי מתפקדת אבל נלחמת על כל טיפת אוויר לנשום.
האגו, האמון ההערכה העצמית, התמימות, החשק לקום בבוקר, לצאת עם חברות, הכל נעלם. צריכה לבנות את עצמי מחדש. ואני גם מגששת באפלה והלב שלי נקרע כאילו מישהו הכניס יד מברזל ותלש לי אותו בעודי חיה.
אבל ברור לי שאסור לי להתעמק בכעס כלפיו וברור לי שאני צריכה לראות את הדברים במבט-על ולהבין שקורים דברים בחיים שאי אפשר לשלוט עליהם ונפגשים עם אנשים עם ערכים שונים משלך ואם גילינו זאת לפני כן - זכינו. אם לא - נפלנו קשות.
צריך לשאוף לטוב.

יש לי הרבה מה להגיד אבל אסתפק רק בדבר אחד:

זה לא הוא שמתיש אותך. זו את שמתישה את עצמך. כשאת תחליטי שאת רוצה שיהיה לך טוב, יתחיל להיות לך טוב. אני לא יוצא כנגד המצב הרגשי שבו את נמצאת (ובינינו, גם אני עוד שם). זה שלב חשוב, הכרחי ובלתי נמנע בהתמודדות. אבל חשוב להבין שהיחידים שיכולים "לשחרר" אותנו מזה ולעשות אותנו מאושרים, הם אנחנו בעצמנו.

עצה פרקטית: נתקי קשר. אל תעני לטלפונים, אל תיפגשי, הבהירי לו שזה גמור, מת, סופי. ללא רחמים, ללא רגשות (בוודאי שיש רגשות, נסי להעמיד פנים שאין). כשיהיה לך שקט ממנו, יהיה לך גם שקט בראש ותוכלי להתחיל לראות את חייך באור אחר.

בהצלחה!

תדה טל, אני יודעת שאתה צודק וכל פעם אחרי שנפגשנו כתבתי אימייל שזה נגמר ביננו או שפתאום הפסקתי לענות לטלפונים והוא תמיד המשיך עד שהייתי נחלשת ועונה.
אני מרגישה שלאימיילים כבר אין אפקטיביות כמו גם לסמסים. גם כל פעם שעשיתי צעד דרסטי כביכול לנתק לא עמדתי בו. האם פשוט לא לענות לטלפונים וסמסים או כשיתקשר ויבקש לבוא אז להגיד לו תשמע אני כבר לא שם, זה נגמר. או לשלוח אימייל. מה אתה מציע?
הפורום ממש עוזר לסדר את הראש, לקרוא מה שכולם עוברים ולא להרגיש לבד עולם.

מסכימה עם כל מה שטל כתב. הפיתרון להתנתק סופית. בהתחלה זה קשה. מקווים, מצפים. אבל בשביל מה? כל פעם שהוא יצר איתי קשר זה גמר אותי. כי הוא למעשה החזיק אותי על אש קטנה. וזה למרות שלא עניתי ולא הגבתי. היום כבר שבועיים שיש לי שקט ממנו ואני מרגישה טוב עם זה. החלטתי לקחת את המושכות בידיים ולהכניס לי לראש שזה נגמר כי אני החלטתי שזה נגמר וזהו. לא מחכה שירדוף אחרי ולא מחכה להתנצלויות ולא לשום דבר אחר. כואב נכון. המחשבות רצות נכון. אבל זה טבעי. גם הרגש יחלש עם הזמן. תביני אנחנו חייבות להיות חזקות ולא להוריד מהערך של עצמנו. במקרה שלי הוא בגד בי. הרגשתי בדיוק כפי שתארת ונגעתי עד עמקי נשמתי. אני עובדת על עצמי לא לתת לו את הכוח במחשבות שלי להשפיע על הביטחון העצמי שלי. מה רק בגלל בן אדם אחד בעולם אני לא שווה, לא מושכת ולא אטרקטיבית? שהוא יחנק עם עצמו ועם המחשבות שלו. תביני הדפוס התנהגות של האקס שלך וגם שלי לא ישתנה. אולי עכשיו הם חוגגים אבל אני מאמינה בלב שלם שכל דבר חוזר אליך וגם אם זה יקרה עוד 10 שנים - זה יקרה. אבל בינתיים אנחנו נהיה במקום אחר. למה צריך להיות כואב כ"כ כשברור שהרגשות שלהם באים אך ורק ממקום כ"כ אגואיסטי. הכאב שלנו אומר שיש לנו לב, שאנחנו מלאות ברגשות ורגישות וזה דבר נפלא. כל דבר קורה לטובה. תחזיקי מעמד ואל תישברי ואל תיפלי למניפולציות רגשיות שלו. זה מכעיס אותי כי הייתי בדיוק ככה. חשבתי שהוא אוהב אותי אהבה אמיתית ולא האמנתי שיפנה למישהי אחרת. חשבתי שילחם עלי. הוא לא נלחם ולכן לא מגיע לו אותי. ולא ההיפך. תחשבי על זה מנקודה אחרת. את מתנה ומי שיקבל אותך צריך להיות ראוי לכך.

ואכן בתקופות שלא היינו בקשר הייתי יותר חזקה עד שלפתע הכל התהפך והבדידות האירה לי אותו באור אחר מקסים ויפה... אולי הבדידות בחורף מקשה עוד יותר.
אומרים ביהדות שיש להתאבל על מותו של אדם במשך30 יום, לא יותר.
מי שמתאבל יותר - מתאבל על עצמו.
אני מזכירה את זה לעצמי כל הזמן, כי ברור לי שאני כבר לא מתאבלת עליו. הוא לא ישתנה והזוגיות לא תחזור. אני מתאבלת על מה שהפכתי להיות, חסרת ביטחון חסרת אמון בבני אדם נפגעה תמימותי, הייתי טיפשה וכל היתר. וכנראה שהמפגשים איתו מחזירים אותי לשניה למקום שהייתי איתו פעם כשההתאהבות הייתה בשיאה, הייתי נאהבת נחשקת מעניינת וכו... אמנם לאחר מפגש קצר איתו הכל מתרסק שוב ואני חוזרת לכאב ולהכרה שאני שוב טיפשה והוא מצליח בכל פעם.
ברור לי שעדיף להתנתק והיום נראה לי שאני מבחינה קוגניטיבית במקום אחר והשכל גובר על הרגש וזה אחרי המון פעמים שהוא רמס אותי שוב ושוב ואיך שהם משתמשים בנקודות הרגישות שלנו ולוחצים בדיוק שם, הרי הם מכירים אותנו הכי טוב הם היו הכי קרובים אלינו.
אני מקוה שהפעם לא אשבר גם אחרי חודש חודשיים כי אני מתחילה להרגיש גועל מההתנהגות שלו.
ההערכה העצמית חייבת להיבנות מבפנים ולא ממישהו שיתן לנו להרגיש ככה ואז כשהוא משנה את דעתו גם דעתנו על עצמנו משתנה. אם הוא שינה את דעתו בעיה שלו, אני יודעת שאני אדם טוב שמעולם לא פגע באחר ותמיד ישרה ואדיבה ומעניקה חום ואהבה ואני צריכה לאהוב את עצמי.
מיטל וטל, המון תודה שעניתם לי זה עוזר לאין שיעור.

אם תשימי לב, למעשה כשאנחנו כותבים ומגיבים אנחנו בנוסף גם מדברים אל עצמנו ובכך מחזקים אותנו. אני מבינה אותך וכל מה שכתבת יכולתי באופן מסויים לכתוב בעצמי. ואני מניחה שכמוני יש עוד הרבה יותר ממה שאנחנו משערות. למעשה, אני חושבת, שהבעיה היא בנו. הסימנים והאותות הם תמיד מול העיניים ואנחנו מסרבות לפקוח אותן. מנסות להיאחז בחלום, פנטזיה שאולי יתגשם ויודעות עמוק בפנים שזה לא יקרה לעולם. כמו שקראת יצאתי עם מישהו 6 שנים ואהבתי אותו מאוד, האהבה שלי איליו גרמה לי להתעלם מכל שאר הדברים שהציקו לי ותאמיני לי שלא הכל היה ורוד במערכת הזו. גם אחרי שגיליתי על הבגידה ולמרות שהמשיך לטעון שאוהב דחיתי אותו מסיבה אחת בלבד: בהתנחמות שלו בזרועותיה של מישהי אחרת הוא הוכיח לי שלמעשה הוא לא מסוגל להתמודד עם משברים. תארי לך, אם היינו מתחתנים מה הוא היה עושה במצב קשה אחר? אותו הדבר. אני יודעת בוודאות שנכון להיום הוא עם אותה אחת ויודעת שלא מתוך אהבה, אלא שהוא שמר על האופצייה פתוחה: במידה ואני (כפי שקרה) אעמוד על שלי ואסרב לחזור איליו יש לו משהו ביד. לו היה נופל לזרועותיה מתוך רצון אמיתי ושלם לא היה ממשיך להטריד אותי. אבל..וזה אבל גדול שלא תחשבי לרגע שאני מרגישה מוחמאת מהניסיונות שלו, להיפך נעלבתי עד עמקי נשמתי. ועם כל הכאב שכרוך בכך אני שלמה עם ההחלטה שלי ולא מהססת לרגע. אני מעדיפה שיכאב לי עכשיו גם אם זה יקח שנה, מאשר שאני אכאב כל החיים ואת זה חשוב שתפנימי. קשה לי להאמין שכל אחד אחרי קשר מאוד ארוך מצליח ביום אחד לשכוח את האקס/ית ולעבור הלאה כמו כלום. הוא נשאב לתוך קשר כדי לברוח מהכאב. לא ניתו לברוח מהכאב לנצח. אם לא תתמודד איתו הוא יתקוף אותך ברגע שהכי לא תהיה מוכן איליו ואז זה כבר הרבה יותר קשה. תהיי חזקה!

קודם כל, אם אתה רוצה להישאר נשוי, ואשתך הסבירה לך שזה לא יקרה אם לא תפסיק, אז די ברור מה עליך לעשות: להפסיק לעשות את זה!!!!

השלב הבא הוא להסתכל פנימה אל תוך עצמך (וזו חוויה לא נעימה בהכרח ולפעמים מפחידה) ולהבין מדוע אתה עושה את זה מלכתחילה. בחן את הרצון שלך להישאר נשוי ונסה להבין למה אתה רוצה להישאר נשוי (האם מהפחד להיות לבד?) או האם אתה בכלל באמת רוצה בכך.
אחרי שתבין מדוע אתה מתנהג כפי שאתה מתנהג, תוכל לקבל החלטות מושכלות לגבי המשך דרכך. אבל עד אז, חזור אל תחילת ההודעה שלי וקרא את המשפט הראשון שוב.

תגיד תודה, כי לא מעט נשים במקומה, היו מראות לך את הדלת, כבר עכשיו.
בגידה וירטואלית לא שונה מבגידה במציאות, מה עוד שרוב הבגידות במציאות התחילו להן אי שם בעולם הוירטואלי, ואם נדמה לך שזה לא ישפיע על הנישואים שלך, אז אתה ממש תמים, במקרה הטוב, או ממש אידיוט, במקרה הרע, כי זה כבר משפיע, ואתה יכול בקלות להסחף.
הדבר הכי מדאיג, שאתה מחפש ריגושים כבר אחרי שלוש שנות נישואים, מה יהיה אחרי עשר, ועשרים שנה?
ועוד משהו, אם אתה גבר, בוא נראה אותך מאפשר לאשתך לצ'וטט עם גברים זרים, ולהחליף איתם חוויות מבלי לשתף אותך.

אבי שלום,
אין זה משה אם אתה מגדיר את זה בגידה או לא ואין זה משנה מה אתה עושה או לא עושה בצ'יטוט שלך. מה שחשוב הוא שההתעסקות שלך בצ'טים האלה גורמים לבעיה בזוגיות שלך ולכן עליך להפסיק את זה אם אתה רוצה להשאר נשוי לאישה הזאת.
כדי להפסיק את הצ'יטוטים אני ממליצה להעזר באיש מקצוע (קואצ'ר )שיעזור לך להבין מה אתה מוצא שם שאתה לא מוצא במקום אחר, יעזור לך להבין מדוע אתה כ"כ צריך את הריגוש הזה למרות שהוא הרסני לזוגיות שלך.

אשמח לסייע יותר,
דליה שוורץ -מאמנת אישית וזוגית
054-4220259

שמע, אתה באמת במצב קשה. אבל איך נראה לך שתצא ממנו בלי לדבר?
זה לא חייב להיות עם פסיכולוג, אבל רצוי שכן. מבלי להיות איש מקצוע אני מרשה לעצמי לומר לך שאם אתה מוצא עצמך יוזם גירושין ואחר כך חוזר אבל לא מוכן להתחייב ואחר כך שוב...
ככל הנראה יש לך בעיה כלשהי (אל תיעלב) והדרך היחידה לפתור אותה היא באמצעות טיפול. אני חושב שאתה גם מכיר בזה, אחרת לא היית כותב כאן בפורום.

אתה יזמת גירושים, עכשיו אתה רוצה לחזור, מה נראה לך? שאתה יכול לשחק בחיים של משפחתך מתי ואיך שנוח לך? ולמה בעצם לחזור לנישואים?
אתה רוצה לחזור להתחלה? בבקשה, תתחילו לצאת כמו כל זוג, ותראו אם אתם בעניין.
חוץ מזה, לא הבנתי, האם הסיבות שגרמו לך ליזום גירושים השתנו?
בעצם למה בכלל רצית להתגרש, ולמה אתה רוצה לחזור?

היית כוכב עולה, חתיך אינטיליגנט בן 32 לפני הפריצה הגדולה בהייטק.
רציתי חיים של רווק בן 30 עם דירה, כסף, אוטו וחופש. חופש לסטוצים, מסיבות ועוד שטויות שכאלו. חיכית לזה, זלזלתי בכולם בדרך, לא הקשתי לקולה החכם של אשתי, אמא שלה, אבא שלי, כולם. הדיתי, לא הייתי ריאלי, חיים בסרט, הייתי לכוד בתוך בועה.
זה התחיל מזוגיות תקועה, נשארתי איתה רק כי אהבתי אותה, אבל בלי אמון, נאמנות, זוגיות. היא סבלה, בכתה, התאכזבה. אני אפילו דחפתי אותה לבצע הפלה של הריון לא מתוכנן. אני מקולל על מה שעשיתי. מגיע לי מה שאני מרגיש עכשיו.

אבל רוצה לכפר על השנים שאבדו. לא עם אחרת אלא איתה. זה נפל עלי כמו פטיש לראש. איך יכול להיות שאני כל כך רוצה להיות איתה וכול השאר תפל עבורי.

אבל רוצה לכפר על השנים שאבדו. לא עם אחרת אלא איתה. זה נפל עלי כמו פטיש לראש. איך יכול להיות שאני כל כך רוצה להיות איתה וכול השאר תפל עבורי.

אבל רוצה לכפר על השנים שאבדו. לא עם אחרת אלא איתה. זה נפל עלי כמו פטיש לראש. איך יכול להיות שאני כל כך רוצה להיות איתה וכול השאר תפל עבורי.

דומה לסיפור שלי כשאני מהצד של אשתך,,גם אני נעזבתי ע"י בעלי,למעשה כבר התגרשנו לפני פחות מחודש אחרי פרידה של כשמונה חדשים,הסיבה שלו היתה הזוייה והיה ברור לכולם שזה רק תירוץ עלוב וכנראה רצה חופש , לפני שהגענו לרבנות הביע נכונות לחזור אבל עם "תנאים" ותנאים לא ריאליים כאילו להשקיט את מצפונו שעזב אותי ואת הילדים,ברור שסירבתי,"הרצחת וגם ירשת"?,לא הבנתי איך אדם שאומר שאוהב אותי,שאני אישה טובה ואמא מדהימה עדיין רוצה להתגרש ... ,הוא פירק משפחה למופת וגרם הרבה צער מיותר ,לי ולילדים .
אגב,מה קורה איתכם היום?

האם זה אתה, ה"רון" התומך בי לאחרונה?!! בכל מקרה, בתגובה לדבריך:
1. ראשית אומר כי תמיד יש סיכוי, מכיוון שממה שהבנתי, עדיין קיימת ביניכם אהבה, ויותר מכך- ילדים משותפים, שמיד יקשרו ביניכם.
2. לגבי המצב הרגשי המעורער בו אתה נמצא, מובן שכדאי להיתמך בפסיכולוג או ביועץ נישואין כתמיכה וחיזוק כרקע לפעולותיך ומעשייך.
3. אם אתה באמת מתכוון להשיב אותה אליך ורוצה בכךבכל מאודך, אני בטוחה כי תצליח. נשים אוהבות הקשבה, פרגון, תמיכה ויחס. הראה שאכפת לך, אל תפחד לחשוף רגשות ותחזר במלוא המרץ. איני חושבת שיש אשה בעולם, אשר אוהבת גבר ואינה רוצה לשמוע: "אני אוהב אותך" אחת ל (...לא הרבה זמן).
4. זכור: "אין הטיפה חוצבת בסלע מכוח עוצמתה אלא מכוח התמדתה."

לא אישה יפה ! אינני ה-רון הניתמך

זה כנראה רון אחר

הייתי רוצה לדעת יותר על הסיפור שלך אם אפשר (אני חדשה בפורום). מתי התגרשתם ואחרי כמה זמן הבנת שטעית?מה גרם לך להבין? כמה זמן עבר מאז הפעם הראשונה שניסית לחזור אליה והאם היה רצון אמיתי ,כי לעניות דעתי אילו היה רצון אמיתי לא היית מציב תנאים (כמו שהגרוש שלי הציב )
הסיפור אצלי עדיין טרי נראה לי שהגרוש שלי הבין שטיפס על עץ גבוה אבל לא היה מוכן לשלם מחיר על מעשיו והציב תנאים ,מה דעתך?