פורום פרידות, גירושין, בגידות - יש לך שאלה?

לדעתי, את צריכה להרפות
בן זוגך נסע עם חברים, כמ פעמים יש לו הזדמנויות להתרחק מכל מה שקורה כל יום?
אז הוא נהנה, בואי תסתכלי על זה הפוך, האם את לא זקוקה קצת
לחופש מהמשפחה מהחיים היומיומיים??? אני בטוחה שכן.

לכן תרפי, תשחררי, גם אם היה משהו וקשה לי להאמין תנסי לשים את זה מאחורייך
תהני מהעובדה שהוא חזר אליך הביתה ולילדים ושבסופו של יום הוא אוהב אותך ונשאר איתך.

אולי אין בזה הרבה נחמה אבל עדיף מלשבת בדיכאון.בשבילך ובשביל משפחתך תהי עם היד על הדופק אבל אל תגררי את המשפחה למקומות לא טובים בגלל טיול עם החברה.

רונית שלום,
בעלך נסע לטיול עם החברה בה הוא עובד ונהנה ובילה ואולי אפילו הרים משיהי על היידים. האם זה אומר שהוא בגד בך? האם זה אומר שהוא לא אוהב אותך? האם זה אומר שהוא רוצה לעזוב אותך.
את מתארת פחד שאת לא מסוגלת לשלוט בו שגורם לך לרעידות והרגשה של התעלפות.... קחי את הפחד ותשלטי בו במקום שהפחד ישלוט בך.את מחפשת הוכחות שהוא בוגד בך במקום להנות מהמשפחה שלך וממה שיש לך. שאלת את עצמך מדוע את כ"כ לא בטוחה בעצמך שאת כל הזמן חושבת שאת לא מספיקה לו? שאלת את עצמך מה גורם לך לחשוב שהוא לא מסתפק בך?
את יכולה לבחור לנהל את חייך בפחד תמידי השאלה אם את רוצה לחיות כך את חייך ולהפוך את המשפחה שלך למשרד בילוש. לעומת זאת את יכולה לחיות מתוך כבוד ואמון ואני בטוחה שכך חייך יהיו נעים הרבה יותר.
אני ממליצה על אימון אישי כדי לנסות לפתור את עניין הפחד שלך מבגידה.
בהצלחה,
דליה שוורץ - מאמנת זוגית ואישית
054-4220259

"הלכנו על הנאה, אבל חייב להכנס רגש" ,חייב?
אצלך אולי, לא אצלו.
זאת קלישאה ידועה, נשים משתמשות בסקס כדי לקבל אהבה(מזוייפת) ,וגברים משתמשים באהבה(מזוייפת) כדי לקבל סקס.
את מספרת על פגישה שתלויה בו, של פעם בחודש, את כותבת שאינך מסוגלת אפילו לשתף אותו רגשית, במה שעובר עלייך, ושאינך יכולה אפילו לצפות לכלום, כי ברור לכם, בעצם ברור לך, שהוא לא מחוייב לכלום.
אז איך את מגדירה את עצמך? מה את בשבילו?
פחות מזונה, כי היא לפחות מקבלת תשלום, את גם את זה לא, כלום, כלום.
פגישה חודשית לצורך התפרקות מינית (שלו), ללא שום ערך מוסף, ואת עדיין לא מצליחה למצוא את הדרך להתנתק, ממי שמנצל אותך ללא בושה.
יקירתי, מי שלא שומר על כבודו כאדם, שלא יצפה שאחרים יכבדו ויעריכו אותו.

עברתי על לא מעט דברים שכתבת
ומענין אותי אם אתה בפורום הזה כתומך רגשי או כשומר מוסר
הרי הפורום הזה מעצם יסודו אינו שמור לשומרי המוסר.

אבל לעניניו, הדברים שלך בוטים ככל שהם, אכן אמיתים ונכונים הם.
וכמה שקשים הם למי שנמצא בתוך כל זה הם מאירים ומעירים.

הפורום לא מתחלק לאנשי מוסר, וחסרי מוסר.
אבל, לפעמים כשאנשים כותבים פוסט, והמסקנה שלי כקורא, שהם מנותקים ניתוק מוחלט מהמציאות, על גבול המסוממים, אז אני מוצא את עצמי, חייב להעיף סטירת לחי מצלצלת, וירטואלית כמובן לאותם אנשים, ולא לדבר בשפה רכה, עדינה, לא לרמוז רמזים, ולא להלך סביב סביב.
נכון, שאני מתנגד נחרצות לבגידה, ואיני מוצא שום הצדקה לעולם לעניין הזה.
מי שרע לו בנישואים, והוא אינו מוצא בה את מה שהוא מחפש, שיתכבד יודיע לבן/בת זוגו שרע לו, והולא לא יכול להמשיך, ויתקן את הטעון תיקון, או שיפרד ויפתח בפרק ב', אין לי סימפטיה, למי ש"רוצה ויכול גם לשמור על המציאות וגם על הפנטזיה", כפי שכתבת.
בחיים צריך לפעמים לבחור, ואי אפשר לבלוע את כל העולם, ולרקוד על כל החתונות.
אבל יש מקרים, שרומן אסור הוא אפילו לא רומן, (וגם רומן שיש בו אהבה הדדית הוא פסול בעיניי)אלא סתם ניצול ניצי של רגשות אהבה כנים לצורך סיפוק מיני נטו, כמו במקרה שאת תיארת, והתגובה שלי היא מתוך כאב וצער, כפי שהייתי מדבר אל אחותי או חברה, ולא ממקום של הטפת מוסר, וחלוקת ציונים, אני מאוד מקווה שתביני, שאני נמצא פה, מתוך מקום שאני חושב שאני עוזר לאנשים להתבונן אל המציאות בעיניים פקוחות, ולא כדי לדקור אותם בנקודות רגישות.
אלא שלא תמיד ניתן לעזור במתק שפתיים, וליטופים על הראש.

אכן יפה כתבת "מי שרע לו בנישואים...", אני לא יכולה להגיד שרע לי
יש לי בן זוג מדהים וילדים משגעים, אבל אני ערה לעובדה שמשהו חסר
ולא מסוגלת להצביע על זה, או על מה הוביל אותי בכלל להכנס להרפתקאה בזוייה זו.

אך יחד עם זאת, קל לעמוד מן הצד להיות בסטאטוס זה או אחר ולהציג עמדה,
אין לי מושג מה גילך או עברך, אך תסכים איתי שאם זה היה כלכך קל כמו שאתה מציג את זה
לא היו כלכך הרבה בגידות...ולצערי, כן גם לצערי, יש והרבה. אני רואה את זה סביבי וגם שומעת.

הייתי שמחה לשנות או לשפר את מצבי עם בעלי, אך הוא לא מוכן לשמוע על יעוץ גם אם זה יגרור פרידה, ואין לי כל כוונה לספר לו על הבגידה. ההתמודדות שלי איתה קשה גם ככה.

בכל אופן, אני שמחה שהגעתי לפורום הזה, כי התשובות שלך הן לענין ובהחלט מכניסות קצת הגיון
לראש המבולבל שלי.
אז תודה

באמת אני, היה ממש קשה לקרוא את ההבהרה שלך, שיש לך בן זוג מדהים וילדים משגעים, ושסיכנת את מה שיש לך, ויש לא מעט, בשביל זה???
והכל בגלל איזה חסך שאת בעצמך לא מסוגלת להגדיר.
באמת כואב הלב.
את כותבת שאם היה קל, לא היו כל כך הרבה בגידות. את צודקת לגמרי, אלא שאני לא אמרתי שזה קל, זה קשה לבחור בין שתי חלופות גורליות בחיים, לבחור חולצה בחנות זה יותר קל.
גם מה שהבוגדים עושים זה קל, הם לא משלמים את המחירים של הבחירות שלהם בחיים.
אגב מבחינת גיל אני באיזור החמישים, ועברתי כמה משברים וטלטלות בנישואים שלי, אני מבין בדיוק על מה את כותבת.
אם נחזור לענייננו, לדעתי מה שחסר לך, זה בערך מה שחסר לכולנו אחרי שנים של זוגיות ארוכה, התחושה שאנו חשובים למישהו, שיש מישהו שלא מקבל אותנו כמובן מאליו ,שיש מישהו שמוכן להשקיע, לחזר ,לפרגן באמת, להיות בשבילנו ורק בשבילנו.
השאלה מה עושים עם המצב הזה? יש כמה וכמה אפשרויות, בגידה היא רק אופציה אחת, ולא הכי מוצלחת, לדעתי, ובוודאי לא בגידה שהיא ריקה מתוכן, והיא סוג של אשליה.
אני מאחל לך, שתצליחי למצוא את מה שחסר לך, בדרכים אחרות.

אני מרגישה צורך לשתף אותך בשיחת הפרידה מהמאהב
בה הבנתי מעבר לכל ספק את מה שאמרת וזה כואב, אלוהים - כמה שזה כואב

לא הפרידה אלא התחושה שבאמת הייתי "פחות מזונה" כפי שכתבת.

הוא אמר שמנסיונו הרב מהעבר אין לו כוונה להכניס רגשות לתוך מערכת שכזו זה מסוכן מדי.
עוד בתחילת הקשר הוא אמר שהיו לו שתי מערכות של כחצי שנה והרבה כאלה של פעם פה או שם.
איך אפשר בכלל, להכנס למיטה לאורך זמן עם משהיא שאתה לא מרגיש אליה כלום.
טוב מה שבטוח הקשר הזה נגמר ואני עכשיו אתמודד עם התוצאות של ההרפתקאה הנוראית הזו.

וכמה כוח צריך בשביל זה שזה הכי מעצבן, כוח ועוד למי? לזה שאני אומרת לו מה אני מרגישה
והוא עוד שואל אותי אם זה בסדר שהוא יתקשר אלי?! איזה מן טיפוס הוא. לחשוב מה עוברת או תעבור המשפחה שלו. אני מרגישה צורך כלכך חזק לעמוד מולו ולהלחם, אוף ממש ילדה בת 16
לתת לו סטירה ולהעיר אותו, ומצד שני למה? מיותר כלכך.

כל כך קשה לי עכשיו, והוא לא שווה את זה!!!

שמחתי לשמוע, תודה על השיתוף.
קבלי חיבוק וירטואלי.
מתנצל על המילים החדות כתער.
הכי חשוב, שהעניין נסגר והסתיים, תחשבי שזה יכול היה להיות בעוד כמה שנים, תחשבי שזה היה יכול להתגלות, ואיזה כאב היה נגרם לקרובים אלייך, בקיצור, תמיד לראות את חצי הכוס המלאה.
עוד משהו חשוב, את חייבת לסלוח לעצמך, כן, כן.
את היית במצב פגיע, היית חלשה והוא זיהה אותך כצייד מיומן, זיהה את המצוקה שלך, הצורך שלך לאינטימיות רגשית והוא זה שצריך להתבייש, כי זה נבזי לנצל חולשה של אנשים, זה כמו להגיע לזירת תאונה שיש בה פצוע או הרוג, ואז לכייס אותו ולהסתלק.
אני מאוד מקווה שתצאי מהעניין הזה עם תובנות חדשות לגבי עצמך, כי מה שחסר לך, ומה שדחף אותך החוצה, לא נעלם וצריך להתייחס אליו ולמצוא לו מענה כזה או אחר.
בהצלחה, אחותי.

שלום לך אני,
קראתי את התכתובת שלך עם אייל ונהנתי מהתהליך הקצר שעברת באמצעות הכתיבה בפורום.
ועכשיו לענין, את כותבת שמשהו חסר אך את אינך יודעת מהו, נסי להבין מה נותן לך אותו מאהב, מה הריגוש הזה שהוא עושה לך או אולי מה בו כ"כ מושך אותך. יכול להיות שבעזרת איתור מה כן תוכלי להבין מה אין עם בן הזוג שלך. אולי יהיה זה משהו שניתן לעורר ואולי לא. אולי חסרה איזה תכונה מסויימת שאין אותה לבן הזוג שלך ואז תוכלי לנסות למצוא פיצוי ע"י תכונות אחרות שיש בו.
אני מסכימה איתך שתהליך הפרידה הוא קשה אך ויש אף שמדמים אותו לתקופה של אבל, אך עלייך לזכור שאם זה מה שנכון לך לטווח ארוך אז הקושי לאט לאט יפחת ותוכלי לתת את כולך לשיקום היחסים שלך עם בעלך.
בהצלחה,
דליה שוורץ, מאמנת אישית וזוגית
054-4220259

זה נכון. אין הצדקה ואין לגיטימיות. אבל זה קרה וזה קרה לי. ולמרות שאני לא מאשים את עצמי במה שהיא עשתה, אני מתחיל להבין למה ואיך. זה חשוב לי להבין את זה, כדי להפסיק לפחד מזה.
הלוואי ולא היו בגידות בעולם והלוואי ואנשים היו נוהגים כפי שכתבת: לחתוך בבשר החי ולהיפרד.
השאלה שמציקה לי היא האם הייתי עובר את השינוי שאני עובר כעת והאם הייתי מקבל את התובנות שאני מקבל, לו לא הייתי חוטף "סטירה" כל כך חזקה.
זה מסע של ייסורים וסבל אבל בסופו רווח גדול. יש לי ההרגשה שאילמלא הייתי חווה את החוויה הנוראה הזו, לא הייתי יכול להגיע לסוף הדרך הזו. כנראה שהייתי נידון לחזור על אותן השגיאות שוב ושוב.
היום אני יכול להסתכל על מה שהיה בינינו ולומר שאני יודע איפה טעיתי, מה עשיתי לא בסדר. אני יודע כיצד אני פגעתי בה לאורך זמן ואני יודע כמה היא פגעה בי. אני לא תולה את כישלון הנישואים בגורם חיצוני (כמו המאהב למשל) אבל אני מכיר בכך שהיו גורמים תורמים.
בסופו של דבר, הכל בחיים זה בחירות. ואני בחרתי בחירות מסויימות שהביאו אותי למקום בו הייתי לפני חודשיים. ואז בחרתי בחירה נוספת: למשוך את עצמי מהשערות ולחלץ עצמי מהביצה בה החלתי לשקוע. החלטתי ללמוד מן העבר אך לא לתת לו לשלוט בי. החלטתי לחיות בשביל העתיד שלי.
אז היום אני אדם מפוכח יותר, שלמד הרבה דברים בשכר לימוד יקר מאוד, ועדיין ממשיך ללמוד כל הזמן.

מה אתה רוצה?
אתה רוצה אהבה? ריגוש? מה? ועם מי אתה רוצה את זה? עם אשתך או המאהבת? או שמא עם כל מי שתאהב אותך כפי שאתה רוצה?

אחרי שתענה על השאלות האלו, אפשר יהיה להתחיל לייעץ לך על כיוון.

הטעות שלך היא בנקודת המוצא.
אתה עושה השוואות בין הנישואים שלך לבין הרומן שלך.
זה בערך כמו להשוות בין שולחן לבין כסא.
לחיות עם בן אדם, להתמודד עם בעיות כלכליות, משפחתיות, גידול ילדים, משכנתא, פרנסה, התמודדות עם משפחה מורחבת, להתעורר עם בן אדם בבוקר, לראות אותו גם כועס, עצבני, נסגר, מאכזב לפעמים, לא תומך לפעמים, וכך הלאה והלאה, זה בכלל, בכלל לא דומה לפגישות של שעה ,שעתיים שהם מוקדשים נטו לתשוקה, הערצה, מילות אהבה, ליחשושים רכים על האוזן וכך הלאה והלאה.
יותר מזה, אני מוכן להתערב איתך, שבעלה של אותה אשה, שאתה מקנא בו כל כך, לו היה מנהל רומן עם אשתך, היה באופוריה כמוך, ואפילו היה מקנא בך.
מקווה שהבנת את הפואנטה.

שלום,
לחיות בזוגיות רבת שנים ובהורות תובענית בוודאי אינה משחזרת את החוויה הראשונית של ההתאהבות כי לתוך השניים נכנסו דיירים נוספים- הילדים. אם לא דואגים לשמור על אי השפיות של הזוגיות כדי להרגיש אהובים , נחשקים ואוהבים מתחילים להרגיש את שציינת שהנך חי בזוגיות מבותרת ולא ירחק היום ואכן קרה שלתוך הסדק נכנסת צלע שלישית שמזכירה את שאבד ומעוררת שוב את שנרדם. אין זה אומר שלא ניתן לתקן נהפוך הוא אולי זה הזכיר את מה שהנך רוצה עד מאוד רק שכחת לבקש שכחת למסד ולקיים באופן רציף ביום יום העמוס. בהתאהבות הכל נראה על פניו יפה כי המציאות אינה נכנסת ואינה מתקיימת ניתן לעשות זאת גם עם האשה אם תדאגו לשחזר את שהיה אני נוטה להאמין שנישאתם מאהבה רק שכחתם שצריך לשמרה ולעבוד על כך קשה לא פחות מגידול ילדים. יש לנו נטייה להשקיע בילדים ופחות ביחסים כי מה הם ברורים מאליהם. אנחנו גדולים אז נסתדר עם מה שיש. לא כך !!!!!!1 המסע הזוגי לא הסתיים עם הנישואין הוא רק החל. ממליצה לך בחום לפנות לטיפול ע"מ להחזיר עטרה ליושנה .
בהצלחה
תמי אורן

רק אנשים שנמצאים בזה באמת מסוגלים להיות אמפטיים לרגשות שלך.
מאד קשה ההתמודדות ולכן הפורום הזה כלכך חשוב וטוב.
לא כדי להעביר עליך ביקורת, אלא כדי לתמוך בך ולהוביל אותך לצעד הנכון.
גם אני כמוך במערכת אסורה, והתחושות אותן תחושות - אז נכון צרת רבים נחמת טיפשים
אבל בכל זאת קל יותר להתמודד כשמוציאים את הרגש.

אנחנו חייבים להיות חזקים ולעשות את הדבר הנכון, לחזור הביתה לבעל או לאישה ולנסות
לפתור את הבעיה, הרי פעם גם שם היתה התלהבות, רגשות תאווה ובטוח שאפשר להחזיר אותה.

עכשיו נשארת השאלה איך????

כל רעיון יתקבל בברכה.

באמת שכואב לי על כל הנשים הנבגדות..
כשנכנסתי לזה, ידעתי למה אני נכנסת.. אבל העובדה שהוא נשוי ריחפה מעל ראשי אבל לא נכנסה לתוכו.
אנחנו עכשיו מנסים לחיות זה בלי זו... המצפון שלי אוכל אותי, שאני מאוהבת בגבר נשוי.. אבל זה מעבר לשליטתי.
שוב, אנחנו מנסים לא להיות ביחד רק בגלל זה.. רק בגלל שאני רוצה שהוא יהיה עם אישתו, שהוא יפריד ביני לבין החיים שלו עם אישתו וינסה להתרכז במשפחה שלו.
אני רוצה להיות איתו.. בתוך תוכי אני רוצה שהוא יתגרש ויחיה איתי... אבל אני לא אעשה לעולם את הצעד הזה ואף פעם לא אבקש ממנו לעשות את זה... להיפך.
אם אחרי התקופה הזו הוא יחליט שהוא לא מוכן לחיות עם אישתו.. רק אז אני אראה איך אנחנו ממשיכים מכאן.
ושוב... אני מבקשת סליחה מכל הנבגדות!

מעניין שאותו את לא סופרת, לא מבקשת את סליחתו. מבחינתך הוא רק כלי, אמצעי שיש להשתמש בו כדי להעביר את הזמן והכאב על אהבתך הלא ממומשת.
הגיע הזמן שתתחילי להסתכל מה את גורמת לאנשים אחרים במעשייך. נכון שלכל אדם הזכות לאושר והגשמה עצמית, אבל לא על חשבון אחרים!
במעשייך, את גורמת צער לחבר שלך, להורייך (שאמנם יאהבו אותך ויתמכו בך אך יתקשו לקבל את זה) וכמובן לו ולמשפחתו.
את אומרת שהוא חנון ומעולם לא היה בסיטואציה כזו. אני לא מאמין לו. אישיות בוגדנית זה משהו שלא מתפתח "סתם כך". ואולי הוא באמת מאמין שהוא אוהב אותך. אבל כמו שלך ברור שקשר ביניכם יהיה בעייתי בלשון המעטה, גם לו זה ברור. בכך שאת שם, את מכניסה גורם חדש למשוואה. אולי הוא לא מרוצה מהקשר עם אשתו, אבל הנוכחות שלך מונעת כל סיכוי לתיקון ושיקום ביניהם.
מכירה את הביטוי "מפרקת משפחות?

אבל הוא לא, בדיוק להיפך.
לידיעתך הם (הוא ואשתו) מדברים, הם אוהבים, הוא מרגיש מצויין בנישואים שלו, לא, הוא לא חולם אפילו להתגרש, היו לו סטוצים כמוך לפנייך, ויהיו לו סטוצים כמוך גם אחרייך, אגב, לכולן הוא מספר את מה שהוא מספר לך,בדיוק את אותו סיפור, שרע לו בבית, ויש לו יסורי מצפון בגלל הבגידה, אל דאגה, הוא לא יפרד, משפחתו תשאר שלמה, את לא יותר מאשר זיון קל בשבילו.

ובכל זאת אני מסכימה עם אייל,
גברים מספרים המון תירוצים בשביל להשיג סטוצים.
תאמיני לי שאם היה רוצה ממזמן היה מתגרש, אבל הוא מספר לך סיפורים ואת קנית אותם, מה שיפה שהוא אפילו לא הצטרך להבטיח לך הבטחות מה שהפך אותו ליותר אמין בעינייך. וחדשות נוספות גברים גם אלו שמנהלים רומן ואוהבים את המאהבת שלהם לא מתגרשים, אלו פחדנים מדי מלקחת סיכונים. ומה רע להם אם יש להם סטוצים מדי פעם, ובבית תמיד יש מישהי שמחכה , הרי אפשר להתמכר מההנאה בשני העולמות אבל הסוף תמיד רע, חביבתי, לא להאמין לו, לנתק קשר, ותעשי טובה לעצמך כדאי שתמצאי לך מישהו בגילך שתוכלי לבנות איתו חיים יחד ולא גרוש + 2 במקרה הטוב גרוש. את בעצמך ילדה ואין לך שמץ של מושג לאן את נכנסת, מניסיון, החיים לא פשוטים...

רוצה את המייל של אשתי, תאמרי לה את אותו הדבר?

אנחנו עובדים באותו משרד... אנשים חושבים שאנחנו חברים טובים... אף אחד לא באמת יודע מה באמת קורה..
שמעתי בארוחת צהריים את העובדים במחלקה שהוא מנהל מדברים ואומרים שעובר עליו משהו.. שהוא לא מרוכז בעבודה, שהוא עצבני ושרואים שהוא בתקופה לא טובה..
אני לא מנסה להצדיק או משהו וגם לא שוללת את מה שאתם אומרים שהוא מספר סיפורים וחיי עם אישתו טוב ואני רק זיון בשבילו....
אני פשוט לא חושבת ככה..
ו... מפרקת משפחות.. כן חשבתי על הצמד-מילים האלה.. כואב לי לשמוע את זה ולדעת שהמילים האלה זה אני..
אני לא רוצה את זה.. אני לא רוצה להיות ככה.. אבל זה חזק ממני...

הינה, עברו עוד כמה ימים שבהם לא החלפנו מבט, רק כמה שיחות טלפון בעבודה... ושיחה אחת שהוא שאל אם אני בסדר...

אני חייבת להיות חזקה, פשוט חייבת!

קראתי, מכיר, יכול רק לומר, חבל על הלב שלך שיתרסק לרסיסים ויקח לך זמן רב לאחותו.
גם אחרי האיחוי יהיו ימים קשים והצלקת לעולם לא תיעלם. מהיכן שאת נמצאת קשה לראות את הדברים ואני יודע את זה כי הייתי שם.
תתרחקי, התפטרי מהעבודה, תחליפי מס' טלפון, תעברי לעיר אחרת. התרחקי מזה כמו ממגפה, אחרת זה יכאב, אוי זה יכאב..

לפעמים זה מה שבא לי לעשות.. לעזוב הכל ופשוט לברוח.. לברוח ממנו ולשכוח...
אבל זה לא מציאותי, אני עובדת במשרד מאוד מכובד, אני לא אתפטר בשנתיים הקרובות, עדיין לא התחלתי ללמוד.. בלי נדר באוק' 10' אתחיל ובעבודה שאני עובדת המסרות לסטודנטים פשוט מעולות.
את מס' הטלפון שלי לא אחליף בגללו.. כי החלטנו החלטה ושנינו אנשים בוגרים ואנחנו עומדים מזה ולא מתקשרים או שולחים מסרונים אחד לשנייה.

אני יודעת שאני חייבת להפסיק את זה.. אבל אני לא מפסיקה לחשוב עליו...
יש כל כך הרבה שירים שמזכירים לי אותו... כשיוצא לי לשמוע במקרה אני פשוט מוצאת את עצמי עם דמעות בעיניים...
אתם לא מכירים אותי.. אבל לפניו לא חשבתי שבכלל יש לי לב... לא התאהבתי לעולם.. יצאתי עם כל כך הרבה גברים... הגברים הכי שווים... משכילים, מוכשרים, חתיכים, איכותיים... שבנות היו רודפות אחריהם.. ואני.. זה בכלל לא הזיז לי בלב..

אני יודעת ומבינה שאני צריכה להוציא אותו מהחיים שלי.. אבל לא יכולה!!
אני מכורה אליו..

את מכורה אליו?

אז תעברי גמילה. גמילה זה כואב, זה קשה ונראה בלתי אפשרי. אבל מה האלטרנטיבה? לגרום לעצמך במודע סבל קשה ביותר? לפרק משפחה? להכתים את עצמך ואת מוסריותך בכתם שלעולם לא יימחה?

אז תרימי את עצמך, תחליטי מהם הצעדים שבהם יש לנקוט כדי להימנע מכל הגועל נפש הזה ותעשי את זה. לא ריאלי לעזוב את העבודה? ריאלי בריבוע. כל הסיבות שמנית הן רק תירוצים. כשאת שמה את נוחות מקום העבודה והתנאים אל מול החיים שלך, את באמת חושבת שיש מקום להשוואה?

את מכורה לחוויה של בחורה צעירה, שגבר בוגר ומנוסה בהלכות נשים, כנראה גם בעל תפקיד ניהולי במקום העבודה מה שמחמיא כמובן, מחזר אחרייך, ילדה תמימה וטפשה, לוחש על אוזנייך את המילים שאת רוצה לשמוע, מבלי להתחייב כמובן, תוך הצגתו כחנון מסכן, שמעולם לא השכיב אחרות שמצא את עצמו מאוהב מעל לאזניים בך, מכל הנשים בעולם, הוא בחר בך, ואת אוכלת הכל,ומלקקת את השפתיים ואת ממש מכורה לסיטואציה , שגבר מנוסה, שווה ותפוס בחר בך, למרות שהוא בחר רק להשתמש בך, ומהר מאוד הוא ינפנף אותך, אבל הוא יעשה את זה כך, שאת תרחמי עליו, ועוד תגידי "איזה גבר הגון וישר, בעל מצפון וערכים, שסובל כל כך, אבל לא יכול לראות את ילדיו סובלים ", הבחור הוא מקצוען אמיתי, וילדות קטנות וטפשות כמוך הוא אוכל לארוחת בוקר.

כשאני קוראת את מה שאתם כותבים אני אומרת לעצמי שאני אכתוב לכם שזה לא יכול להיות שהוא היה עם עוד מישהי מחוץ לנישואין חוץ ממני כי הוא אמר לי שהוא לא היה.. שאני מכירה אותו מעולה, שאין מצב בחיים שהוא משקר לי..
אני אפילו מתעצבנת על זה שאתם אומרים שאני טיפשה או שהוא עושה את זה לאחרות...
אבל כן.. אני רוצה לגרום לעצמי לחשוב ולהאמין במה שאתם אומרים..
אני מעריצה את הבן אדם הזה.. ללא שום קשר לרגשות שלי כלפיו. עוד הרבה לפני שדימיינתי בחלומות הכי פרועים שלי שאהייה איתו.. לפני כל זה הייתי מסתכלת עליו ומקשיבה לכל מילה שהוא מוציא מהפה בהערצה.. גם סתם ביומיום, גם במהלך דיונים.. תמיד היה נראה לי שהוא הגבר המושלם..

לא הסתכלתי על כל הצדדים האלה שאתם אומרים..
אז באמת יכול להיות שאני כזו נאיבית?!
נראה לי שכן....

אני יודעת שסתרתי את עצמי כל כך הרבה פעמים..
שמצד אחד אני רוצה שהוא יהיה איתי אבל לא רוצה שהוא יפרק את המשפחה שלו
אבל אחרי מה שכתבתם אני מבינה שאין מצב שהוא יהיה איתי בכלל...

דיי אני כל כך מבולבלת.. אבל זה שאתם כותבים לי מסדר לי קצת את הראש ומחזיר אותי למציאות..

את מבולבלת וזה לגמרי מובן. את מאוהבת וזה משפיע על שיקול הדעת שלך. ההחלטות שאת מקבלת אינן רציונליות ביחס לאלו שאת מקבלת במצב "נורמלי".
נדמה לי שקראתי פעם שבשיא ההתאהבות, מבחינה אלקטרוכימית, המוח מציג תבנית דומה לזו של שיגעון. אז זה בסדר להיות מבולבלת.
מה לא בסדר?
לא בסדר לקבל החלטות משנות חיים בזמן הזה. לא מדובר במצב נורמלי שבו אנו נותנים להתאהבות לסחוף אותנו לקשר חדש עם בן זוג פנוי. מדובר בקשר בלתי אפשרי שיש אפשרות אמיתית בהחלט שהעובדה שהוא כזה, היא שמשפיעה על מידת העוצמה של ההתאהבות והריגוש (אני לא מזלזל בהרגשה שלך, אני מנסה להגיד שיכול להיות שישנם עוד גורמים במשוואה).
לפיכך, את צריכה להיות זהירה מאוד מאוד. להחליט שלא להחליט כרגע.
את יכולה למשל, לנתק קשר לתקופה מסוימת ולראות מה מצב הרגשות שלך. מה הוא יעשה בזמן הזה זה לא רלוונטי כל כך, כי כמו שכבר רשמו פה, אנשים כאלה הם בד"כ שחקנים מיומנים.
מקווה שתצליחי.

שלום לך,
אני חושבת שאת יודעת בדיוק מה לחשוב, מה לרצות ומה להרגיש ואני גם חושבת שאת לא אבודה. נכון כואב לך הלב וההבנה שצריך להפרד היא קשה ובעיקר כואבת, אבל, מדברייך ניתן להבין שאת יודעת בדיוק איפה את עומדת. לא פשוט להיות חלק ממערכת יחסים מורכבת כזו ובטח לא בגיל כ"כ צעיר. אני חושבת שההחלטה לקחת פסק זמן אחד מהשני היא נכונה ואכן מערכת היחסים שלו עם אישתו צריכה להסתיים לא בגללך.
תמשיכי להחזיק מעמד למרות שזה קשה, וללכת אחרי האינטואיציה שלך - היא נשמעת לי די טובה...

בהצלחה,
דליה שוורץ - יועצת זוגית ואישית
054-4220259

תודה דליה, כמו שטל כתב בתגובה האחרונה שלו, ההתאהבות הזאת היא כמו שיגעון.. לזה התכוונתי כשאמרתי אבודה.
אני יושבת עם עצמי וחושבת המון. מה שתמיד נמצא לי במחשבה זה לא להמשיך את הקשר הזה.
זה מה שאני רוצה! אבל יש קצת מרחק בין הרוצה ליכולה.
היום ראיתי אותו במשרד. הוא הנהן עם הראש ושאל אם הכל בסדר. חייכתי ואמרתי שכן.
דקה אחרי שהוא יצא התלבטתי מה לשלוח לו. בסוף הוא שלח.
התכתבנו עד לפני חצי שעה.. בהודעות. במהלך כל ההתכתבויות היינו באותה נקודה שחייבים להפסיק לדבר.. כמה שאנחנו רוצים אבל לא יכולים.
שנינו לא יכולים עם זה.. לא רק אני!
בשישי ושבת יצאתי לפאבים, דיי התנתקתי מהחבר שלי כי אני פוגעת בו..
בזמן שיצאתי לא הפסקתי לחשוב עליו. לא "הייתי" עם החברים שיצאתי איתם.

אף פעם לא התאהבתי.. עד שהכרתי אותו, זו לא היתה אהבה ממבט ראשון, אבל השיחות איתו.. הייתי מתייעצת איתו על הכל.. אם זה על חבר שהיה לי והתלבטתי האם להפליג איתו לפני שנה, בחגי תשרי לקפריסין.. אם זה לגבי המשפחה שלי, הלבטים שלי בלימודים, בעבודה.. וכל זה עוד לפני שהכל קרה..
לא האמנתי שאתאהב בו.. אבל נסחפתי ללא שליטה לאהבה איתו...
זו אהבה שלא יכולה להתממש... אני יודעת את זה.. אבל אני לא מפסיקה לחשוב עליו.
הוא לא יוצא לי מהראש.. כל שיר מזכיר לי אותו, כל הודעה שאני מקבלת אני עם תחושת בטן ורצון שזה יהיה הוא.. כשזה הוא- אני מחייכת לעצמי.. כשזה לא- מתאכזבת כל כך.....

"למה אני מתאהבת במה שאי אפשר......."

כל הכבוד לך על כך שאת מגלה את האחריות כלפי ילדך/ילדתך. אני ממש מתרגש כשאני שומע על אנשים כמוך שלא מוותרים, לא נכנעים.
אמא שלך אומרת שאנשים בגיל של בן-זוגך לא משתנים. אולי היא צודקת. גם גיסתי (בקרוב לשעבר) אמרה את זה לאשתי עלי, ולכן היא החליטה שהיא אפילו לא מנסה.

אבל את יודעת מה? אני כן השתניתי וממשיך להשתנות. אז בהחלט יש תקווה!

מאחל לך הצלחה

תודה לך על נטיעת התקווה,קצת חששתי מתגובות בסגנון "עדיף לך לבד" וכזה

מאחלת לך כל טוב

ותזכרי! טיפול זוגי, כמו גם טיפול אישי תלויים בשני דברים:
1. הרצון להשתנות (ובטיפול זוגי, רצון של שני הצדדים)
2. זמן, והרבה

אנחנו הגענו לטיפול זוגי מזויף, כבר כתבתי את זה בעבר. אבל אפילו אם היה אמיתי, הוא היה נכשל משום שלא נתנו לזה מספיק זמן (באמת חשבנו שאחרי 2 פגישות "נרפאנו"...) ובנוסף, לא היה רצון להשתנות. כל מה שדיברנו עליו היה כמה אני לא בסדר, כמה אני לא עונה על הציפיות שלה.
מעולם לא דיברנו עליה,

אז תהיי חזקה, סבלנית וסובלנית וקחי בחשבון שגם לך יש חלק בעניין. טיפול זוגי אינו דרך קסומה שבה תוכלי "לייצר ולעצב" לך את בן זוג חלומותייך. מדובר על כלי תרגום שיסייע לך להבין את בעלך ולו אותך. ותוך כדי ההבנות האלו, תיווצר ההזדמנות לשיתוף פעולה.

אבל גם יכול להיות שהטיפול יסייע לשניכם להבין שאינכם מתאימים עוד זה לזו, ופרידה היא הדרך הנכונה. כולי תקווה שזה לא מה שיקרה, אך עלייך להיות מוכנה גם לכך.

בהצלחה!

תדע לך שאני ממש לא כזו,להיפך אני כל הזמן עם היד על הדופק,הוא אף פעם לא אמר לי אם משהו שאני עושה מעצבן אותו (חוץ מזה שאני לא סוגרת דלת בPP) חחחח

זה נראה קצת כמו לפתוח תיבת פנדורה-אבל אני מוכנה באמת לעשות מה שנדרש,ובהנחה כמובן שזו עבודה משותפת של שנינו.

תאמיני לי, בתור הצד השני, לפעמים אנחנו מסתירים מה מפריע לנו בכדי להימנע מוויכוחים. אז אל תצאי מנקודת הנחה שאין בך שום דבר שמפריע לו. זה טוב שאת עם היד על הדופק, אבל אף פעם לא נוכל לדעת בדיוק מה חושב הצד השני.
הטיפול הזוגי, לדעתי, הוא תרופה מצוינת למצב הזה של חוסר תקשורת הנובע מחשש: המטפל/ת מסייע/ת לבני הזוג להבין זה את זו באמצעות "תרגום" של הדברים הנאמרים. אני למשל הגעתי לטיפול לאחר שחשבתי שאיבחנתי בהצלחה את הקשיים של אשתי. בפועל (וללא קשר למה שגילית אחר כך) הסתבר לי שלא הייתי בכיוון בכלל.
אם היינו ממשיכים בטיפול, יכול מאוד להיות שגם אני הייתי חושף סוף סוף את הדברים שהפריעו לי אצלה ותמיד פחדתי לומר לה, מפחד שהקשר לא מספיק חזק כדי לעמוד בזה. אולי, היינו בכלל מגיעים למסקנה שעדיף להיפרד, אבל לפחות היינו מגיעים אליה ביחד...

אני מסכימה איתך לחלוטין.

אבל תסכים איתי שאם הוא לא מדבר על מה שמפריע לו,אני לא אוכל לדעת.

אני לא נביאה ולא קוראת מחשבות.


אין לי מחשבות שרק הוא לא בסדר,אבל אני לא יודעת מצידי מה לסדר,ומכל זה...זה כבר לא רלוונטי כי הוא התקפל מההתחייבות שלו לבוא איתי לטיפול

שלום לך אורה,
נשמע שאת ובן זוגך זקוקים לייעוץ והכוונה מיקצועיים.ישנם נושאים רבים במערכת היחסים שלכם שיש לבררם לעומק כגון: תקשורת פתוחה, לקיחת אחריות, התמודדות עם מחויבות, התמודדות עם קונפליקטים, הבנה הדדית, גבולות ועוד ועוד.
אני שמחה שאת מבינה שאהבה לבדה אכן אינה מספיקה כדי לחיות ביחד ולהקים מישפחה.
אשמח לסייע לכם לשקם את מערכת היחסים.הקליניקה שלי נמצאת בנווה מונוסון-יהוד (איזור המרכז).
לפרטים נוספים:מיכל פאטל-יועצת זוגית ומשפחתית.
נייד:050-5475155.

שלום לך אורה,
בעמוד הפותח של פורום זה תוכלי למצוא את הפרטים של שלושת מנהלות הפורום כולל קישור לאתר של כל אחת בו תוכלי למצוא את הפרטים הרלוונטיים.
את מוזמנת להכנס לאתרים שלנו ולבחור.

בהצלחה,
דליה שוורץ - מאמנת זוגית ואישית
054-4220259

אבל לא הייתה תשובה מספר פעמים.

אחר כך פניתי למרכז בת"א ברחוב בר כוכבא ששכחתי את שמו.

למזלי לא יצא לי לפדח את עצמי אצל אחת מכן,כי הוא קיבל רגליים קרות.

פשוט מיואשת...

ראשית כדאי לך מאוד להתחיל תהליך של יעוץ אישי, כדי שתביני למה בכלל את נמצאת בזוגיות שלא מתאימה לך, ולמה את נשארת בה, גם כדאי שלא תתיחסי לטיפול בעצמך כסוג של "פדיחה", אלא כעזרה רפואית לכל דבר ועניין.

רונית שלום,
ההחלטה לא להאמין נמצאת אצלך כמו גם ההחלטה כן להאמין. טעות לחשוב שאת תוכלי להאמין רק שהוא יוכיח. עלייך לקבל עם עצמך החלטה שאת מפסיקה לבדוק ולחשוד ולהעלות את הנושא ושאת באמת נותנת בו אימון. רק אם תחליטי כך תוכלי ליישם זאת. נכון זה לא קל והפחד מהבגידה עולה שוב ושוב אבל אותו פחד משתק אותך ומנהל לך את החיים. במקום שאת תשלטי בפחד הפחד שולט בך. קחי אחריות על עצמך ועל הזוגיות שלך ותני לו הזדמנות. את ההזדמנות הזאת ניתן לתת רק אם נותנים אימון. אני ממליצה לכם לפנות לייעוץ זוגי יכול מאוד לעזור לבניית האימון שלכם מחדש.

בהצלחה,
דליה שוורץ - מאמנת זוגית ואישית
054-4220259

sharon שלום,
אם המצב הוא באמת כ"כ קיצוני ואשתך אינה מעוניית לשקם את מערכת היחסים, אתה חושד שהיא בקשר עם גבר אחר והיא משתמשת בילדים נגדך אז אולי באמת כדאי שתסיימו את הקשר.
מערכת יחסים זוגית צריכה להתאים לשני בני הזוג. אם לאשתך מאוד ברור שהיא אינה מעוניינת בקשר אז תנסו לסיים את זה כמה שיותר מהר וכמה שיותר יפה.....
כמובן שכדאי קודם כל לדבר איתה ולנסות להבין מה הסיבות לרצון שלה להפרד.

בהצלחה,
דליה שוורץ - יועצת זוגית ואישית
054-4220259

דיברנו לקראת כניסת שבת (הבחורה שומרת שבת) והסברתי לה שאני מאוד מבולבל ושאינני יודע מה היא רוצה
והיא טענה שהיא מצטערת מאוד שזה מבלבל אותי ושאין לה כוונה שנחזור לקשר.
היא טענה שהיא אוהבת אותי מאוד ושנהנית איתי וכיף לה והיא לא רוצה לאבד אותי (עניין הדדי מאוד) אבל שאין סיכוי שנחזור לקשר, ושהיא מעוניינת חד משמעית להתגבר על האהבה הזאת.
ככל שניסיתי יותר לקבל תשובות ככה היא נסוגה יותר אחורה ונהייתה סגורה.
לבסוף כששיחררתי היא הביעה רצון שניפגש במוצ"ש, שאבוא אליה ונשב איפשהו...סתם בשביל הכיף.
חשוב לציין שבמהלך כל האירועים האלה היא אומרת שהיא מתנגדת למעשים שיפתחו בי ציפיות כי אין בזה שום טעם ולא נהיה יחד, אך ממשיכה באופן גס לפתח בי ציפיות, ומצפה ממנה שלא אסתכל על זה ככה.
אני כבר לא יודע מה לעשות...אני אוהב אותה מאוד וקשה לי לנתק ממנה קשר...ומצד שני אני באמת מפתח ציפיות ואני לא מצליח להבין אותה כלל וכלל ומה היא רוצה! אני משתגע פשוט...
מה עליי לעשות? אני אוהב אותה מאוד.

bluegump שלום ,

אתה מפתח ציפיות ובסוף הן אינן מתגשמות, דבר שגורם לתסכול רב אכזבה ובעיקר חוסר יכולת להתקדם הלאה.
אני לא יודעת מה גורם לאותה בחורה לרצות להיות לידך אך בכל פכם להבהיר לך שהיא לא מעוניינת לחזור להיות יחד, אבל אני בהחלט יכולה להציע לך להפסיק את הציפיה שלך ובעיקר להפסיק לתת לה לנהל את המערכת היחסים הזו. קח אחריות ונהל אתה את הקשר. תיזום שיחה בניכם בה אתה מסביר לה את עמדך לגבי הקשר הזה. תסביר לה איך אתה רואה את המשך היחסים בינכם ותקבע גבולות שיגנו עליך מפני חוסר ההחלטיות שלה. כל זמן שתיגרר לתוך התלבטות שלה תיהיה במצב של אי ודאות. ברגע שאתה תקבע את הגבולות אתה תדע בדיוק איפה אתה עומד.

בהצלחה,
דליה שוורץ - יועצת אישית וזוגית
054-4220259

אני לא יכול להמשיך את הקשר כפי שהוא.
אני רוצה לנתק אותה לגמרי אבל לא מסוגל ממש לעשות את זה בבום
השאלה היא אם יש מצב כזה בכלל של להתנתק בהדרגה? והאם זה בריא בכלל?
או אולי אני בעצם צריך לנתק קשר לגמרי עד שאתגבר עליה וזהו למרות הקשיים שכרוכים בכך?

שלום,

דעתי בנושא מאוד נחרצת - אי אפשר להתנתק בהדרגה. המוח שלנו וגם הלב תמיד ישמרו טיפת תקווה שהדברים יחזרו להיות כמו מקודם אם נמשיך לשמור על איזשהו קשר עם אותו בן אדם. וזה טבעי. כשרע לנו, אנו בורחים למשהו מוכר, גם אם זה היה טוב וגם אם זה היה רע. שם אנחנו כאילו מרגישים "בטוחים". אבל תחשוב מה אתה רוצה בעתיד? ואם אתה כבר בכיוון של להתנתק ממנה, אל תתן לשום רגש של תקווה, ולו הקטן ביותר, לחלחל לך לתוך התודעה. תתנתק לגמרי ותרגיש הקלה. גם אם לא מיד, אבל זה יבוא. תן לזמן לעשות את שלו.

בהצלחה.

שלום bluegump,

יש דרכים רבות לסיים קשר ולכל אחד מתאימה דרך משלו. לאחד קל יותר לנתק לחלוטין ולאחר קל יותר לעשות זאת בהדרגה. נסה את אחת השיטות ובדוק כעבור שבוע את התוצאה. אם היא טובה המדשך כך ואם לא נסה את הדרך השניה.

בהצלחה,
דליה שוורץ - יועצת זוגית ואישית.
054-4220259

פעם בוגד/ת תמיד בוגד/ת.
אינני מייעץ לך מה לעשות. קטונתי מלומר לאמא ל-3 ילדים אם "לשבור את הכלים" או להמשיך ולספוג בשקט. ק, הישן היה בוודאי מייעץ לך ללכת ולבגוד בו בעצמך.
אני עם זאת רוצה לשים דגש על ההכחשתיות שבשאלתך: "זה אמיתי"?
לצערי זה אמיתי. וככל שתפנימי את העובדה הזו מוקדם יותר, כך ההתמודדות שלך בהמשך תהיה קלה יותר. גם לי לקח זמן רב להבין שזה אכן קרה, שהאדם הזה שחשבתי שהכרתי הוא בכלל מישהו אחר. חשבתי שזה חלום רע, סיוט, בגיחה גרועה. ובכן, זה לא. זה החיים והם כואבים ונבזיים. ואין שום דבר שניתן לעשות בקשר לזה. מה שהיה היה.
אחרי שתעברי את הנקודה הזו תוכלי להתחיל לחשוב על מה שיהיה. אני מאחל לך התמודדות מוצלחת.

(בכוונה איני אומר התמודדות "קלה", מכיוון שברור שקל זה לא יהיה)

שלום לך ותודה.
אני כבר לא מדברת על עוצמת הפגיעה וההרגשה הפנימית.אלא על מה באמת עושים הלאה.
יש חיי זוגיות שלכאורה טובים.קשר טוב.ילדים מקסימים.בית נהדר ואני יודעת שהוא ממשיך בשלו מהצד,אולי בקטנה.אבל זה לא משנה.עצם העובדה שהוא יכול להגיד למישהי שהוא מתגעגע אליה ושהוא רוצה להיות איתה זה כבר אומר הכל.אז מה אני בעצם?וברור שעוברת מחשבה בראש שאין למה להמשיך...אני לא יודעת מה לעשות.לבוא ולהגיד שאני יודעת?להתאזר בסבלנות ולעשות איזה צעד?
אבודה.פשוט אבודה.

את יכולה לקבל את זה ואת יכולה שלא. אבל אני חושב שזה לא קשור אלייך. אני לא מכיר אותך. אולי את אחלה אישה ואולי לא אבל ממה שאת מקרינה בכתיבה שלך נדמה לי שזה פשוט באופי שלו. הוא חייב לכבוש. חייב לגרום לליבה של אישה לסעור ואני חושב שהוא לא יכול לעשות לך את זה. אני לא חושב שזה קשור לאהבה. סביר להניח שהוא אוהב אותך מאד אבל הוא זקוק באופן נואש למבט הזה בעיני אישה אחרת ולדעת שהוא גרם לה להביט בו בערגה. זה אפילו לא קשור אליה. היא יכולה להיות כל אחת. היא לאמישהי ספציפית. היא פשוט נמצאת שם כשהוא מחפש.
תראי. רובנו ,אם לא כולנו, זקוקים להיות שוב "גברים". להרגיש,לדעת ולהוכיח לעמצנו שעדיין יש לנו את זה. שהנישם מביטות בנו במבט לא תמים. אני מודה. זה מחדד את החושים. זה מחמיא לנו בדיוק כמו שזה מחמיא לכן כשגבר מתעניין בכן. מה עושים עם זה זה כבר תלוי באישיות של האדם.גבר או אישה. זה ממש לא משנה.
אז מה שנשאר לך זה להבין שמה שהוא עושה לא קשור אלייך וגם לא אליה. זה הוא. זה האדם. לטוב ולרע. יכול להיות שחוץ מזה הוא אדם מדהים. אני לא יודע. אבל כמו שאמרתי לא פעם"בכל תפוח יש תולעת".יש גברים טובים. יש גברים רעים. יש גברים אלימים. יש גברים עצלנים. יש גברים מגעילים. יש גברים שגרתיים. יש גברים חננות. יש גברים גברים. ויש גברים בוגדניים. ותאמיני לי כולם נשואים. במה זה שונה מנשים אני באמת באמת לא יודע. כמו שאני רואה את זה כל מה שיש בנו הגברים יש בכן הנשים.
עכשיו מה שנשאר לך זה להחליט לאיזו קבוצה שייך בעלך ואם את מוכנה לקבל אותו כמו שהוא או לא כי, יקרתי, הוא לא ישתנה. אולי יתאפק. אולי יחזיק את עצמו תקופה אבל בסופו של דבר הוא יחזור לסורו וכמו שאמרתי זה לא בגללך.
הוא אומר לה שהוא מתגעגע אליה? יש לי חדשות בשבילך. הוא לא מתגעגע אליה לשניה. הוא מתגעגע למבטים שלה. להרגשה שהוא מרטיט את ליבה (ועוד כמה איברים). הוא מרמה אותה הרבה יותר משהוא מרמה אותך.
אני יודע שמה שאני כותב לא כל כך קל לעיכול אבל תנסי לחשוב לרגע לא מתוך תחושת כעס. לא מתוך הרגשה של מושפלת. אלא כאישה שעומדת ורואה את הדברים מהצד. זה קשה אני יודע.עברתי מה שאת עוברת עכשיו. היה קשה מוות. טעם החיים נעלם לי .אבל אני עכשיו מצליח לראות את הדברים באור שונה. בקרוב אצלך.

תחזיקי מעמד יקרה. יהיה בסדר.

דבריך מאוד נכונים.ואני אכן מנסה להסתכל מנקודת המבט שלך וזו הסיבה שאני כן מבינה למה זה קורה ושזה לא מכוון כדי לפגוע בי.אולי משהו שאי אפשר לעצור.אולי זה משהו שאין לו שליטה עליו.כי זה מושך מאוד ואני יכולה להבין.יצא לדבר כמה פעמים עם אנשים שהיו ברומן אסור ובגדו ואני מבינה מה קורה בתוך המשחק הזה.
אבל מה הלאה.הריי יש לי בעל טוב,אוהב ומפנק.אבא נהדר לילדיו.ומה?אני בעצם לא מספקת לו את כל הריגושים במלואם.אני לא מצליחה להדליק אותו כמו שאחת אחרת מהרחוב יכולה לעשות.אז מה?לשבת בצד ולעקוב ולאכול את עצמי מבפנים?לשחק את המשחק שבאמת הכל בסדר ביננו?או ש........?

את צריכה להשלים עם מה שהוא. או שלא.ההחלטה בידייך. הוא לא ישתנה. זה לא פשוט. אני יודע.
"או ש... ?". או שמה?

או שלפוצץ את הכל כי אף פעם הוא לא יהה שלי במאת האחוזים...
להתאזר בסבלנות ולחבות שיהיה לי את הבינגו המושלם ואז לראות מה יש לו להגיד?
או שפשוט להמשיך הלאה כאילו שאני לא יודעת?
לפרק את החבילה?
או לא לפרק?
מצד אחד טוב לי עם בעל אוהב(באמת,אוהב?)
ומצד שני...

תשמעי. זאת דילמה לא פשוטה. יש המון שיקולים לפני צעד כזה. האם הילדים ייפעו. האם תוכלי לעמוד על רגלייך מבחינה כלכלית. האם את עצמך לא תיפגעי מצעד שכזה( כן כן. את עצמך). מנגד האם את מסוגלת לספוג את הכל למען שאר השיקולים. זה ממש לא פשוט.
תראי. במקרה ותחליטי להתגרש את צריכה להיות מודעת לכך שאת תהיי גרושה עם שלושה ילדים. למצוא אהבה במצב כזה, תודי, שזה לא פשוט. יש לי ידידה שהיא גרושה עם שלושה ילדים. אני כבר הפסקתי לספור את מספר הפעמים שהיא חזרה מדייט כשהיא בוכה וזועמת. גברים הרעיפו עליה מילות אהבה ובסופו של דבר התברר שבסך הכל רצו להשכיב אותה. אני לא יודע מה איתך אבל היא יפיפיה וחתיכה שלא מהעולם הזה. ככה שתהיי מוכנה להיפגע די הרבה בדרכך למצוא אהבה אמיתית.
אני באמת מצטער שאני מצייר לך תמונה עגומה אבל זה המצב. היום יש כל כך הרבה נשים רווקות וצעירות שמחפשות לבנות חיים וכל כך הרבה גברים שאין להם שום ענין בזוגיות קבועה שפשוט לא ייאמן. אז על אחת כמה וכמה כשאת גרושה עם שלושה ילדים.
דבריי אולי פוגעים ומעליבים אבל עדיף לך להיעלב מאדם אנונימי כמוני מאשר להתחרט אחר כך.כי את תיפגעי.את מוכנה להיפגע? יש לך את הכוחות הנפשיים לזה?
אמרתי לך .אני יודע מה את עוברת. עברתי את זה בדיוק. זה קשה מאד. סבלתי שנתיים וחצי עד שקיבלתי אותה כמו שהיא והפכתי להיות בדיוק כמוה.
אני יודע. יש הרגשה של נטישה. את מרגישה פגועה ומושפלת. את מדמיינת אותו איתה ולא מבינה למה. הלב כואב. הבטן מתהפכת מעצבים. אבל הייתי מציע לך למרות כל הקושי לחשוב מהראש ולא מהלב.
בכל אופן אל תביני לא נכון. האהבה קיימת. יש דבר כזה אהבת אמת. אני מאמין שאת תמצאי אותה בסופו של דבר. אבל המחיר על הדרך די גבוה.

לדעתי, לא לפחד.
עדיף לא למצוא אהבה חדשה, אבל להיות שלימה עם עצמך, ולא פגועה, נבגדת, מושפלת.

שירלי שלום,
ראשית אני רוצה להמליץ לך לא לבחור להיות אבודה, כי אם תחליטי שאת לא אבודה תוכלי לשלוט במה שקורה ולנהל את המשבר הזה. אם את בוחרת להיות אבודה אז מראש את יוצאת מפסידה....

את מספרת על מצב בו את חושדת שבעלך בוגד אך הוא לא ידוע שאת יודעת. איזה יתרון יש לך בזה שהוא לא יודע מכך? האם את מרוויחה משהו מכך שהוא לא מודע לידע שלך בעניין? אולי כדאי לפתוח את הנושא ולנסות להבין מדוע הוא לא נותן לקשר הזדמנות ולמרות ההבטחות שלו כן מקיים מערכת יחסים מחוץ למסגרת הנישואים? זה שאת שומרת את האינפורממיה הזו לעצמך משאיר אותך מתסכלת בלי תשובות ובעיקר אבודה. גשי אליו תעמידי אותו מול העובדות ואולי מצא חן בעיניו פתאום שיש לו אישה שעומדת על שלה...
יכול להיות שאימון אישי יעזור לך להעצים את עצמך, אני ממליצה לפנות לתהליך אישי עבורך או זוגי עבור שניכם.

בהצלחה,
דליה שוורץ - יועצת זוגית ואישית
054-4220259

תודה על תגובתך.
אני מרגישה אבודה אבל הרבה יותר חזקה מלפני שנה ששם גיליתי בפעם הראשונה את העובדה שבעלי בגד בי ולא עם אשה אחת.
אני לא פותחת את זה כרגע כי אולי אני צריכה להוכיח לעצמי משהו?לצפות מהצד בזה?לחזק את זה שאני יודעת?ואז להאמין שבעצם הוא מנסה להחיות איתי מחדש את החיים שלנו וטוב לנו ביחד אבל אני מעולם לא אצליח להיות המשהו המושלם בשבילו.?אולי אני מחכה כי עלתה לי מחשבה בראש להיפגש עם האישה הזאת ולשמוע ממנה?כי ממנו אני יודעת שאני לא אשמע את הכל וזה יהיה יותר מסובך?דרך אגב.עם שתיים מקודמותיו זה הצליח.הן סיפרו לי הכל וכך היתה בידי את כל האינפורמציה.
הבלבול הוא עצום.מה בעצם קורה פה?
הוא משחק איתי?
אוהב אבל לא מספיק?
אוהב אבל לא יכול לשלוט בזה?
כשדיברנו בעבר הוא מצידו אמר שזאת היתה תקופה שהיתה וחלפה והוא עושה הכל כדי לשקם ביננו,האמנם?
אולי בינתיים אני לא רוצה שאדע שאני יודעת כי אז הוא יחתוך את זה ויהיה יותר זהיר ואותי מעניין לדעת מה יהיה איתם הלאה...
כדי שאני אוכל לקבל את התשובות לעצמי?

לי, בכל פעם שאמרתי שאני עדיין אוהב את אשתי למרות הכל אמרו כולם: מגיעה לך מישהי שתאהב אותך באמת. כלומר, אחרי מעשה של בגידה, אין שום סיכוי לחזרה.
לא האמנתי להם.
אבל היום אני יודע שמה שהציל ועדיין מציל אותי זו העובדה הפשוטה שהיא לא רוצה לחזור. אם הייתה רוצה, אז אני הייתי בבעיה רצינית. משום שמצד אחד אני שונא את המצב הנוכחי שלי, ומצד שני אני יודע שלא באמת הייתי יכול להיות איתה. אז בעצם השאלה שאני שואל אותך היא: מה את עושה איתו?
האם אלו החיים שאת רוצה לעצמך? האם את חושבת שיבוא יום שבו תוכלי להסתכל עליו ולא לחשוש ממה שעובר לו בראש?
לדעתי, עד כמה שזה קשה, את צריכה להתסכל על עצמך ולהבין מה את רוצה, מה יעשה אותך מאושרת ומה הכי טוב לילדייך. רק אחרי שתשקלי את כל ההיבטים של המצב תוכלי לקבל החלטה: להישאר או לעזוב.

טל היקר.
אני רוצה שתבין שמאוד מאוד טוב לנו יחד.מכל הבחינות וזה מה שהכי מאכזב אותי.זה מה שהכי שובר אותי.הכל מושלם כביכול,אז למה?ואיך?
וכן.אני מוצאת את עצמי שואלת את עצמי מה עובר לו בראש?מה הוא חושב עכשיו?הוא מתגעגע למישהי שנותנת לו משהו שאני לא מסוגלת לתת לו וזה לא משנה כמה שאני אתאמץ?
ת'אמת?בא לי להטיח לו את כל הדברים בפרצוף ואולי אני מחכה שיהיה לי את כל "החומר" כי כרגע אני נמצאת בעיצומה של עבודת האיסוף שלי.אבל אני שואלת את עצמי ומה הלאה??
זה מה שמשגע אותי.אני לא יודעת מה הלאה.
זה ברור לי שאם אני אגיד שאני חותכת הוא ישתגע,יתחרפן.אני יודעת שהוא אוהב,מעריך.אבל אולי לא מתרגש.אולי חלק מהדברים הם משחק שלו איתי?\
מעצבן אותי לחשוב שהוא חושב שאני בעצם לא יודעת כלום.הוא שהוא יודע שאני לא מטומטמת אבל פשוט שותקת כדי לא לפוצץ את זה.
אז מה בכל זאת?

אמנם לא לגמרי אותו הדבר, משום שאצלי לא היה מצב שאשתי ואני המשכנו לחיות יחד אחרי הבגידה, אבל כן היו שיחות ופגישות בינינו. בשיחות האלו לא גיליתי לה שאני יודע את מלוא היקף הבגידה שלה. חשבתי שבאיזהשהו מקום זה נותן לי מידה מסוימת של שליטה על הסיטואציה, כשלמעשה לא הייתה לי שליטה כלל.
השאלה היא, מה זה משנה? מה שחשוב זה מה את מגדירה כבגידה ומה את מגדירה כמעשה שאת לא יכולה לסלוח עליו ואיזו התנהגות היא התנהגות שאינך יכולה לחיות עמה.
אם את חושבת שישנו סיכוי שתוכלי להחזיר את האושר שלך (האם את מאושרת עכשיו?) אז יכול להיות שאין מה לפתוח את הנושא לדיון, למעט אם זה משרת את ההתקרבות והגברת הפתיחות ביניכם.
אם אינך מאמינה שישנו סיכוי, אז מה הטעם? זה שהוא ידע בדיוק מה את יודעת, לא ישנה את התנהגותו. אם הוא בוגד, ימשיך לבגוד. אם אינו בוגד, זה לא יוביל אותו לבגידה.
מה שאני מנסה לומר ואני מקווה שאני מצליח זה שהדאגה שלך צריכה להיות בראש ובראשונה לעצמך. נסי להבין מה יעשה *לך* טוב. נסי לפעול על פי התובנה הזו.

שירלי,
ההחלטה עם לדבר איתו או לא תיהיה בסופו של דבר החלטה שלך אבל אני מציעה לך לעצור לרגע ולבחון האם ההתנהלות שלך קידמה אותך לעבר המטרה שלך. התשובה היא כנראה לא, מאחר ואת נמצאת היום בדיוק באותו מקום שהייתו בו בעבר. בבחירה שלך לא להגיד לו שאת יודעת ולדבר עם אותן נשים את בעצם נותנת לפחד שלך לנהל אותך. את עושה הכל כדי שהוא לא ידע מתוך חשש. במקום שאת תנהלי את מה שקורה ותעמיד את הדברים במקומם את נותנת לחששות שלך לעשות זאת במקומך וכך את חוזרת לאותה סיטואציה שהיית בה כבר בעבר.
אני אומרת שוב, זאת החלטה שלך מה את עושה עם זה אך אל תשכחי לבדוק עם הדרך הזאת מקדמת אותך או לא.

בהצלחה,
דליה שוורץ - יועצת זוגית ואישית
054-4220259

היי.דליה.תודה רבה על תשובתך הזריזה.עזרת לי מאוד.
לעניינו.מה את בכל זאת מציעה לעשות?להגיד שאני יודעת?ואז הוא יפסיק עד לפעם הבאה?
אני שוב מציינת שהכל נפלא ביננו אזי זה עוד יותר מאכזב לדעת שדווקא שהכל נפלא יש בכל זאת מישהי ברקע.
אני לא יודעת מה לעשות.
בכלל יש מקום להישאר יחד?
אני פתאום חושבת שאולי הוא טיפוס שכזה ובעצם שוב דבר לא יעזור.
אולי הוא ירתע לאיזה תקופה אבל זה שוב יופיע.
אז לדבר?
להגיד שאני יודעת?
להעמיד עובדות בשטח?
ומה הלאה??????

קראתי את כל השרשור, ויש שני מוטיבים שעוברים כחוט השני בכל הפוסטים שלך.
א."מאוד טוב לנו יחד...טוב לי עם בעל אוהב ומפנק...אבא נהדר..." וכו' וכו'.
ב. אני אבודה, לא יודעת מה לעשות? מה היה? מה עושים? לספר לו? לא לספר לו? מה יהיה?
זה פשוט מפוצץ את המוח.
יש לך בעל שהוא בוגד סדרתי לכל עניין ודבר, שקרן פתולוגי, אדם ללא מלה, שלא חושב על פגיעתו הרעה ביקרים לו, אגואיסט מוחלט, כזה שלא סופר אותך בעצם, ממטר, ואת, לעומת זאת מתארת אותו בסופרלטיבים ,שמעט מאוד נשים, שבעליהן נאמנים להן, היו משתמשות בהן.
העניין הזה, + חוסר ההחלטיות שלך ,וחוסר האסרטיביות שלך בעצם הכניסו אותך ללופ שאינך יכולה לצאת ממנו.
לעניות דעתי, העובדה שאת מוכנה להסתפק בפירורים ,ולא גובה ממנו את המחיר המלא על מעשיו, גורמת לכולכם לדרוך במקום.
הוא יודע שאת שפוטה שלו, שאת חוששת לזרוק אותו לכל הרוחות, אז למה לו להשתנות?
רק ברגע שהוא יפנים, שהוא עומד לאבד אותך ואת הילדים, יש מצב שאולי, אולי הוא יתעשת.
האמת? גם זה לא בטוח, כי זה נראה כמו "טוטאל לוסט" לגמרי, בוגד סדרתי, שהתמכר לעולם הריגושים והכיבושים, אבל אם סלחת לו (מהר מדי?) בפעם הראשונה, ואת מתלבטת אם להתעמת איתו, כי את בעצמך, חוששת , אז לצערי הרב, את צפויה לעוד הרבה כאב.

איל צודק, לדעתי. היחידה שתוכל לשבור את הלופ שבו שניכם נמצאים היא את. זה קשה, כואב מנשוא אבל הכרחי. חיים כמו שאת מתארת הם לא חיים! לא בעיני, לפחות.
תעשי את מה שאת צריכה כדי שהמחשבות שלך יצטללו, בין אם זה התנתקות לכמה ימים (גם מהילדים) ובין אם זה שיחות נפש או כתיבה כאן בפורום, אבל את חייבת לקבל החלטה כלשהי.

למה אתה מתכוון בזה שאתה אומר לגבות ממנו את המחיר המלא על מעשיו?
מה אני יכולה לעשות כדי שלא יהיו אלה פירורים?
איך אני יכולה לדעת שבאמת הוא יהיה שלי במאת האחוזים?
אתה חושב שזה שאני אראה שאני יודעת ולא פרייארית ישנה את התמונה?

תראי, דבר אחד ברור לגמרי ,מה שעשית עד היום, לא הביא לשינוי המיוחל.
את חייבת לעשות סויץ בראש, ולשנות במאה ושמונים מעלות את הגישה שלך, לדעתי כמובן, את לא חייבת להסכים.
קודם כל, להעמיד בפני בעלך באופן הכי חד, ברור, נחרץ וחד משמעי "או אני, או אחרות" , איך אומרת ג. יפית? נקודה!!! ,ולא סתם להגיד אלא ללוות את זה במעשים, למשל לפתוח תיק גירושים, למשל לעזוב את הבית, למשל להתייעץ עם עו"ד ,לזעזע אותו שהוא בדרך להשאר לבד, אגב, אל תדאגי, התהליכים נמשכים זמן רב, וניתן להפסיק באמצע, אבל הוא חייב להבין שאת עכשיו, בעמדה של מקבלת החלטות, את אקטיבית, לא פסיבית ומחכה שהכל יסתדר מעצמו, כי זה לא יקרה.
כל זה במידה ואת עדיין רוצה בו, לא שאני מצליח להבין, אבל זאת זכותך.
את יודעת מה עושים למי שקיבל התקף לב? נותנים לו מכות חשמל, שכל הגוף שלו עף באויר, כדי להציל אותו. זה מה שאת צריכה לעשות, משהו דרסטי, משהו דרמטי, משהו שיגרום לו להפנים, אני במשחק זה לא משתתפת, ככה אני לא מוכנה לחיות, אני לא מוכנה שתכנס למיטתי, אחרי שחגגת עם אחרת.
את שואלת, איך תדעי שהוא שלך? לא תדעי.
את לא יכולה להיות כל החיים בלשית פרטית וחוקרת, מי בכלל יכול לחיות כך?
השינוי חייב לבוא מתוכו, רק כשהוא יבין שיש לבחירות שהוא עושה, מחירים גבוהים.
היום הוא לא מבין את זה.

אייל.
קראתי כמה פעמים את ההודעה שכתבת לי.כמה שאתה צודק.כל כך נכון כל מילה שכתבת.אני הולכת לחשוב על זה ולחשוב על הרבה.אני חייבת לעשות צעד משמעותי שהוא יבין שאני לא עוד האישה הקטנה והמובנית מאליו שלו.
רק אני צריכה לחשוה איך לעשות את זה?
ולמה בעצם אני לא מוכנה לוותר עליו?
התחלתי לחשוב מהראש ואני חושבת שהוא מאוד אוהב אותי אבל לא מסוגל לעמוד בפני הריגושים מסביב כנראה????

שירלי,
אני לא אגיד לך מה נכון או לא נכון לעשות מאחר ומה שנכון לאחד לא בהכרח נכון לאחר.
מה שאני אחזור ואגיד הוא שאת צריכה להחליט מה את רוצה שיקרה ואז לבחון האם הדרך שאת הולכת בה מביאה אותך למטרה שהגדרת לעצמך. אם התשובה היא לא, עלייך למצוא דרך אחרת שכן תקדם אותך לעבר הזוגיות נטולת הבגידות שאותה את רוצה. קימות אפשרויות רבות שבהן אפשר להתנהל אך עלייך לבחור את זאת שתיהיה הדרך למטרה שלך.

בהצלחה,
דליה שוורץ - מאמנת אישית וזוגית
054-4220259

אני מקווה שיהיו לך רגשות אשמה.

ההודעה הקודמת שלי היא בתגובה לדיון אחר, פורסמה כאן בטעות

תודה רבה על התגובות שקיבלתי,זה בהחלט עזר לי.
אני פחות אבודה מאושר ההרגשה של ההתחלה,אבל מאוד מאוד מבולבלת.כי מה באמת עושים?מפוצצים את הכל?מטיחים בפנים?
אפילו חשבתי לעצמי שנגיד ואני מגזימה והוא לא בגד בי.אז מה כל השקרים שתפסתי אותו?זה שהוא משקר לי זה כבר אומר משהו.ומה זה כל ההתכתבויות עם המחמאות ביניהם?סימן שאני לא סתם חושדת.
אני לא יודעת מה לעשות.
יש בי את הצד החזק של לקום וללכת והצד השני הוא הצד של ההגיון שאני שואלת את עצמי מה באמת יהיה?אני הילדים?
מה הלאה?מה?
ואני יודעת שהוא אוהב.מעריך.מכבד.
אז איפה כל זה?

בעלך, לא אוהב , לא מכבד, ולא מעריך, כי אחרת לא היה מנהל רומנים על ימין ועל שמאל.
כל אלו לא עושים אנשים שאוהבים!!!
לגבי אם להטיח הכל בפרצוף, בהחלט כן ויפה שעה אחת קודם, נוח לו עוד יותר שאת יודעת על הרומנים שלו, זה גורם לו פחות לבזבז אנרגיות על שקרים והסתרות כי הרי הוא יודע שאת תמיד תשארי שם.
תתעוררי, ותתעמתי איתו. ולגבי איך תדעי אם יהיה רק שלך, זה לעולם לא תדעי, אם את באמת מתכוונת להמשיך איתו , החוסר אמון הזה תמיד ילווה אותך, האם את מסוגלת להמשיך ולחיות אם אדם אינך סומכת עליו, הרי אפשר להשתגע, בכל פעם שיצא מהבית, הראש שלך יתחיל לעבוד שעות נוספות ובצדק.
מעבר לכך לא נראה לי כל כך שבעלך מתחרט על מעשיו או מתכוון להשתנות, הוא אומר שהוא מתחרט רק לאחר שהוא נתפס. ואת קונה את זה כל פעם מחדש.
הייתי אומרת לך קומי ותתגרשי החיים לא נגמרים אחרי גירושים, אך את מסרבת לראות את האמת ואת עוד מנסה להבין לליבו של בעלך, שהוא בוגד סדרתי חסר מעצורים ועכבות.
צר לי שאין לי מילים מנחמות בשבילך,אך אם בכל זאת את מתכוונת לשקם את נישואייך אז עשי צעד נועז , תטלטלי את הספינה, ותפתחי בהליך גירושים כפי שאייל הציע, תראי לו שאת לא האישה הקטנה שתשב ותספוג ממנו, כי אחרת זה ימשיך ותישארי באותו המצב.

שירלי שלום,
כנראה סרבת לקרוא את הכתובת על הקיר. בהחלט קשה מאוד כשאוהבים ויש שלושה ילדים ברקע להתגרש או ליצור משבר אבל יחד עם זאת עלייך לראות היטב את המציאות ולהוביל את היחסים למשבר ע"מ להביא אותו לכדי בחירה. כמו כן חשוב שאת המשבר תעברו בליווי של מטפל זוגי שיוכל לאבחן האם יש סיכוי לקשר ומה מוביל את בעלך להחזיק בו זמנית בנישואין וברומן.כנראה רצית ורוצה מאוד את הקשר גם בשבילו ובמקרה זה הוא צריך לבחור כי הוא מחזיק במקל בשתי קצותיו והופך אותו לחרב פיפיות הרסני ליחסים שלכם.
בהצלחה
תמי אורן

את רצינית? את לא בוטחת בו?!
האם את לא אותה שני שניהלה רומן כה ממושך?

לא, אני שני "שניהלה רומן מומשך "...היא שני חדשה....

שני שלום,
על פניו נשמע שהיית אמורה להיות מאושרת אבל משהו בתוכך לא נותן מנוח , משהו באמון בינך לבין בעלך לדברייך אינו תקין .קשה מאוד לקיים מערכת יחסים ללא אמון בסיסי ומצב כזה עשוי לעורר פרנויות העשויות לחבל ביחסים. ממליצה לך בחום לפנות לטיפול ע"מ להבין את מקור הבעיה. במידה ובעלך יסכים ניתן לצרפו כי גם לדברייך חל שינוי ביחסו כלפייך מה שלהערכתי מעצים את העדר האמון.
בהצלחה
תמי אורן

שלום לך,
קשה להגיד אצל מי הבעיה לטנגו הזה צריך שניים. כדאי לבחון זאת לעומק ברור כאמור שמשהו ביחסים לא מעורר אמון ולא ברור מדברייך מה הביצה ומה התרנגולת.
כאמור הכי נכון לבחון זאת בטיפול כי נושא אמון מכניס רעשים למערכת.
בהצלחה
תמי אורן

לא מתוקה. אני כבר לא ממר לה את החיים. נמאס לי כבר. היא הבינה את הפואנטה. וחוצמזה אני חושב שאיבדתי את הזכות להמשיך להיות רע אליה. היא פגעה בי קשה מאד אבל דווקא דרך הפגישות שלי עם נשים אחרות הבנתי מה עבר עליה. עכשיו אנחנו בסדר.
את חדשה כאן?

היי לך(-:

חדשה?ממ...האמת שעדיין לא יצא לי לכתוב כאן,אבל אני נהנית להיכנס לכאן ולקרוא.

אני באמת שמחה בשבילך וגם בשבילה כמובן.

דרך נשים אחרות?למה אתה מתכוון?
אתה מבין למה היא עשתה את זה או אתה מבין את הכאב שלה?


לילה טוב(-:

"אני חושב שאיבדתי את הזכות להמשיך להיות רע אליה"?

לא הייתי מצפה לשמוע את זה ממך.(לקרוא יותר נכון...)

יש משהו ספציפי שגרם לך להתרכך?
ואני לא מדברת על בדין... (-:

שאלה טיפשית,אבל זה מעניין אותי

לפי מה שהבנתי ממך היית ממש קרח אלייה.
עכשיו,כשהיא בוכה או רע לה זה עושה לך משהו בלב?

האמת היא שההיכרות שלי עם נשים אחרות וגם קריאת הסיפורים והתגובות למה שכתבתי בפורום גרמו לי להתחיל לראות את הכל מזוית קצת שונה. לא עוד מחשבות של" איזו זונה.איך היא עשתה לי את זה" אלא למה. פשוט עשית סטופ וניסיתי לחשוב דרך הראש שלה.
תראי. התחלתי להגיב כאן לכל הנשים שבוגדות למרות שיש להן בעלים "מדהימים". ואני מאמין ששמת לב שהגבתי בכעס. יריתי חצים מלאי רעל על המגיבים שלא תמיד הגיע להם. הכל היה מתסכול ומחוסר הבנה. אבל המגיבים גרמו לי לחשוב קצת אחרת. אחרי ששפכתי את כל הרעל אני מסוגל עכשיו להבין מה גרם לה לבגוד. כששכבתי במיטה,אחרי סקס, עם נשים אחרות, התחלתי לשאול למה הן עושות את זה. תאמיני לי או לא אל רובן אוהבות את הבעל. טוב להן איתו. הבעיה העיקרית שלהן שבכל השגרה היומיומית של בעל, עבודה,גידול ילדים ,התמודדות עם בעיות יומיומיות והשחיקה שבעקבות כל זה גרם להן לאבד את ה"אני" שלהן. הן רוצות להרגיש " אישה". לא "אישתו של". לא "אמא של". אלא כל אחת כאידבידואל. כאישה .שלא קשורה לאף אחד.שאף אחד לא תלוי בה. ואת זה הן השיגו ומשיגות דרך פגישות עם מאהב. גם אם זה לזמן קצוב. גם אם זה לרגע קסום. הרי באותו רגע מחוץ לחדר לקיים איש. רק היא והוא. זה גורם לאדם שוב להרגיש אדם.
אני די מבין שלאמשנה מה אני אעשה מילותיי לא יוכלו להשפיע על אישתי כמו מילותיו של אדם אחר. המחמאות שלי ,מקוריות ככל שתהיינה, לא יגרמו לה לפרפרים בבטן. הפרח שאני אקנה ינבול מיד ליד הפרח שהוא יקנה.
אני יודע.קל מאד להבין את זה . אבל קשה מאד לקבל את זה באמת. אבל ברגע שמקבלים את זה מבינים שזה דרך העולם. שאתה נבגד לא תמיד בגללך. אתה יכול להיות הכי הכי בעולם. אבל לא יעזור לך.אתה תהיה שגרתי ולא יעזור לך כלום. הבנתי את זה עם המון ייסורים אבל עכשיו אני מקבל את זה. החבר'ה כאן ,התומכים והמבקרים כאן ,כאחד, גרמו לי להבין את הדברים קצת אחרת.

וחוצמזה. אני בוגד בעצמי. אם זה דרך העולם אז ,סליחה, גם אני רוצה להרגיש "גבר" .לא אבא של. ולא בעלה של. גם אני רוצה לשבור את השגרה. אז איזו זכות נשארה לי לבוא אליה בטענות?

בוקר טוב ויום מקסים וסופ"ש מדליק לך יקירתי.

היי ק',מה שלומך?
נכנסתי לקרוא מה שכתבת אך לא היה לי זמן להגיב.
קצת באיחור...

אז בהחלט שמתי לב לתגובות שלך.
אי אפשר היה שלא לשים לב ;)
אבל למען האמת?הסכמתי איתך בכל מילה שלך.
אני בתור אישה,חושבת שלהרגיש שוב אישה נחשקת זה לא ללכת ולשכב עם גבר אחר.
מה מרגש בזה בכלל?אתה חיי בשביל המשפחה שלך.בחיים לא אעשה את זה.זה מגוחך אפילו
מי שאוהב אותך באמת זה לא מי שמזייין אותך מהצד,וסליחה על הביטוי.
טוב...רק נשים מטומטמות לא מבינות אתזה.אוח זה מרגיז אותי

"אני די מבין שלא משנה מה אני אעשה מילותיי לא יוכלו להשפיע על אישתי כמו מילותיו של אדם אחר. המחמאות שלי ,מקוריות ככל שתהיינה, לא יגרמו לה לפרפרים בבטן. הפרח שאני אקנה ינבול מיד ליד הפרח שהוא יקנה. "

אופ,זה כ"כ עצוב מה שרשמת...
אבל אני חושבת שבמקרה לך זה לא ככה.
הרי אשתך התחננה שתאהב אותה שוב.
היא בטוח מעריכה הרבה יותר כל דבר שאתה עושה בשבילה...(אתה עושה?)
כי זה בא לה בהרבה קושי.אתה לא חושב?

לפי המילים שלך אני מבינה...שאתה ממשיך להתראות עם נשים?
אז איך אתם חיים ככה בעצם כזוג נשוי?


מחכה להודעה שלך...
לילה מצויין.

אני חייבת להגיד משהו לאור התגובה של ק'.

אני עצרתי את עצמי מלבגוד בבן זוגי מספר פעמים,לא כי חשבתי שזה יפגע בו,אלא כי התחייבתי ומילה שלי היא מילה.

אם תשאלי אותי מה גרם לי לרצות לבגוד בו אני אענה לך בכנות והתשובה היא שרוב הזמן אני מרגישה לבד,הוא לא מיני(לפחות לא איתי) וחסר לי החיזור,המגע התשוקתי,החיבוק והנשיקה הצרפתית-ממש ככה!

הוא לא מחסיר ממני כלום במובנים חומרניים-מה שצריך יש בבית,אם בא לי בגדים-הוא שולח אותי לזארה. אגב,אני פשוט לא טיפוס בזבזן ומותגי אז אני לא הולכת וקונה רק אם צריך-לא בשביל השופינג.

יש לי עוד הרבה סיבות,אבל לצורך מה שק' כתב-אני מסכימה. אני מרגישה שכל יעודי בחיים הזוגיים האלה זה לדאוג לבית נקי ואוכל על השולחן.

מה עם קצת להרגיש אישה?להרגיש מושכת?להרגיש נשית,להתפנק ולא בקניות כי יש דברים שאי אפשר למצוא להם תחליף.

אז כל אישה עם סיבותיה-אבל אני אישית לא אבגוד בבן זוגי לעולם,ושוב,רק בגלל שהתחייבתי.

עכשיו שאני בהריון,אני עוד יותר משתגעת,כי כל התחושות שציינתי קודם(הלבד וכו') תמחזקות אצלי נורא.

בקיצור M,איפשהו גם בפורום הזה,אל לנו לשפוט אדם נבגד,פגוע גם אם אני לא מסכימה עם דרכו של ק'..

תיארת כאן כל כך יפה, מה את מרגישה, ומה חסר לך הזוגיות, השאלה היא, האם בעלך יודע באמת, את כל זה?
אגיד למה אני שואל.
כי רבים מאלה הבוגדים, לא ממש טורחים לידע את בן/בת הזוג במצוקות שלהם, וישר קופצים על ההזדמנות הראשונה, לעשות "השלמות" וזה לא הוגן ולא הגון.
וגם רבים מאלה שמידעים, עושים את זה, רק בשביל הפרוטקול ,ורק בשביל להשקיט את רגשות האשם שלהם, ולא ממש משתדלים להשקיע בתוך הזוגיות.
ויש גם כאלה ,שנזכרים לבגוד מה חסר להם בדיעבד, אחרי הבגידה
אני ממש מעריך את, העמדה שלך.
בהצלחה.

אני מניחה שקראת את הפוסט שפירסמתי.

והתשובה שלי היא כן.חד משמעית.

הוא יודע איך אני מרגישה,אבל זה בן אדם שלא יודע להביע רגש. הוא ושב שאם הוא יקנה לי מתנה זה יגיד את מה שהוא לא מסוגל.

הוא יודע הכל.כל מה שכתבתי כאן,אפילו פעם אחת לפחות כשדיברנו על זה אמרתי לו בסוף הוא ידחוף אותי לזרועות גבר אחר.

הבעייה שהוא יודע שאני לא אבגוד בו,ככה שזה לא ממש נתן לו "סטירת השכמה".

כמו שרשמתי בתגובה האחרונה בפוסט שלי...אני מיואשת....אבל פה אנחנו מדברים על ק' ואישתו :)

אורה שלום,
מה שאמרתי בכלל לא נוגע אלייך.יש גברים טובים,מפנקים עושים הכל בשביל שהאישה תרגיש טוב.בדיוק כמו ק' ובכל זאת היא בוגדת.אני מדברת על נשים כאלה.
שטוענות שיש להן גברים מדהימים ובכל זאת הולכות ושוכבות עם מישהו אחר.
לא מדברת עלייך.
אצלך המקרה הוא שונה.

נשים די כבר עם הבגידות הללו מהקורה לכן?
בשביל מה התחתנת?
לא יושב לך על המצפון המעשה השפל הזה ?


די תחזרי לבעלך ותפצי אותו מבלי שידע על הבגידה ובמידת הצורך תפנו לטיפול מקצועי
בהצלחה

"עזב למעני נישואים, אני אהבת חייו, אבל הוא יוצא עם בחורות אחרות"
את לא חושבת שיש פה סתירה? נראה לך הגיוני?הרי יש לו אותך גם עכשיו, ואת "אהבת חייו", למה הוא צריך אחרות? הוא רוצה להתחתן, ולהביא עוד ילדים אולי ולכן הוא מחפש?
בואי אני אציע לך תרחיש אחר, יותר אמיתי.
את לא היית היחידה אצלו לפני הגירושים שלו, ואת לא היחידה אחרי הגירושים שלו.
אשתו עלתה עליו, והעיפה אותו לכל הרוחות, וזה כל הסיפור בשני משפטים.
אה כן, אל תדאגי ,הוא ישמח לחגוג איתך, גם במקביל לאחרות, מבחינתך אין שינוי כל כך.

היא עוזבת את הבית, ואתה נשאר עם הילדים, למה אתה צריך לחפש לך מיטה וגג מעל הראש?
הדבר הכי גרוע שאתה יכול לעשות, זה לשדר לגברת הנואפת, שאין מצב שאתה מפרק את החבילה.
מרגע שהיא תבין ותפנים את המסר, הבגידה הבאה היא עניין של זמן, אם בכלל היא הפסיקה את הרומן הקודם.
אינך יכול להרשות לעצמך להפגין חולשה, איך כתב פה פעם ק' ,ובמידה רבה של צדק?
או שאתה טורף או שאתה נטרף, ככה זה בחיים, אלא שהוא השתמש במילים קצת שונות.

אף שופט לא ייתן לי אותם והיא לא תוותר עליהם.

אם הילדים עד גיל 6 ,אז אתה אולי צודק.
בכל מקרה, אתה לעולם לא נפרד מהילדים, אלא רק מאשתך.
אתה מחוייב לילדים גם כלכלית עד גיל 18, ובעיקר רגשית ונפשית לכל החיים, תוכל לבלות איתם, לפגוש בהם, ולהיות אבא מתי ואיך שתרצה, ואני לא מאמין שאשתך תרצה למנוע מהילדים גישה חופשית לאבא, היא אולי אשה גרועה, אבל היא גם אמא והיא לא תפגע בטובת הילדים.
חוץ מזה, שאתה חייב להפנים, שהמצב השתנה, ולא בגללך אלא בגלל אשתך, היא גרמה למשבר והרס, והחיים שלכם כבר לא יהיו אותו דבר לעולם, אתה יודע מה? גם אם תשארו ביחד, כמו היום, נשואים עם הילדים, לעולם זה לא יהיה כמו לפני הבגידה, גם אם תקבל אותה ותסלח לה, וכל מה שאתה רוצה.
אתה יודע מה אומרים? מביצים אפשר להכין חביתה, אבל את החביתה אי אפשר להחזיר להיות ביצים.
אז אם המצב השתנה באופן דרמטי, תתחיל לחשוב מה אתה רוצה? מה מתאים לך?
אם אתה רוצה לנסות לפתוח דף חדש, ולהשאר ביחד, אז לך על זה.
אם אתה יודע, שהעניין ירדוף אותך ,ויאמלל אותך, אז שלח אותה לכל הרוחות, גם לך מגיע אשה שתאהב אותך באמת, ותהיה נאמנה לך, אתה לא חייב להתפשר על האושר שלך בשביל הילדים, כי בשום מקרה כמו שאמרתי, אתה לא מתגרש מהם, ולא משנה היכן הם, אתה ואשתך יגורו.

בדיוק ככה מתמודדים עם בגידה. לא ישנים, לא אוכלים, כותבים וקוראים בפורומים. אין מה לעשות. אין איך להתמודד אחרת. זה המצב והוא על הפנים. לי היה מזל שהבגידה לא העמידה בפני בחירה: להישאר או להיפרד. למעשה, הבגידה הייתה בשביל הפרידה ולא להפך. היות ולך יש ילדים, אני מניח שאתה יותר מבוגר ממני (אני בן 29) ולכן יש לך גם יותר רכוש ממה שהיה לי ולכן יש לך גם יותר מה להפסיד מגירושין. לכן, בדומה למה שאיל אמר, יש להיות חזק ולא להיטרף.
פרט לכך, באמת שאין מה לעשות.

החלטתי שהיא לא תהיה בבית שלי- מצד שני האשה צריכה להשכיר דירה ואז יש הוצאות לאשה.

כן יש לציין שיש לי ילדה בוגרת בת 14 והבית שלי גדול.

האבא של האשה בתוך ליבו הוא בז לי .

אני לא הרגשתי טוב בבית הורי אשתי. הורי אשתי דחפו כנראה את אשתי להתגרש.

מצידי שתתגרש קודם אבל שלא תבגוד בזמן שהיא נשואה.

אני עכשיו בז לה--אבל בגלל שהילדה קשורה אליה הצעתי לעשות הסכם גירושין מוסכם- להתגרש- ואחר כך אני יכול להשכיר לה חדר בתוך הדירה שלי בתנאי שהיא לא מכניסה

גברים לדירה. כך היא תהיה רק שותפה לדירה- ולא תהיה לי בעיה עם זה כי יש אינטרס

משותף שהילדה לא תתרוצץ בין הבית של האבא לבית של האמא.

האמת היא שאם יש לי בית גדול אז אני יכול להשכיר את החדר המיותר למי שאני רוצה
ולגור בשותפות עםכל איש או אישה נורמלי.

אני בשלב כזה שלא כל כך מעוניין באשה להמשך חיי אהבה לפחות לא ב-3 החודשים הקרובים. ואשתי שתהיה גרושתי לדעתי איןלה מספיק כסף להשכיר דירה--יש לציין כי האשה מסכימה למשמורת משותפת על הילדה.

זהו - אז עכשיו אחרי שגיליתי כי אשתי בגדה בי וזרקתי אותה לכל הרוחות -- אז אני עכשיו רגוע יותר-אבל לפעמים יש רגעים קצת קשים אבל למדתי בחיים שלי לסבול את הרגעים הקשים ואני על זה אתגבר. כל השאיפה שלי היא כי לילדה יהיה טוב... בגלל ה כשגיליתי וחשדתי שאשתי מתעסקת עם גברים עוד לפני כ-5 חודשים דרך האינטרנט

אז כבר מיד פתחתי תיק גירושין ברבנות- היום כשנמצאה בוגדת-- מה היא יכולה לעשות?

אני סך הכל מרחם עליה כי היא עכשיו בוכה לפעמים- לא יודעת מה היא רוצה- ואובדת עיצות.

אני בינתיים טפו טפו מרגיש בסדר.

אז מה דעתכם?

רוני שלום,
תגובתך נורמטיבית בהחלט לא שזה מרגיע אבל לידיעה. הפגיעה אכן קשה מאוד. אבל הבחירה היא בידך האם לראות את השבר הזה כהזדמנות למנף את היחסים לעשות בדק בית ולהבין מה קרה. בד"כ קשה מאוד לצד הנבגד לראות את חלקו בבגידה אבל אין ספק שלטנגו הזה צריך שניים ואשתך הוציאה מן הכוח אל הפועל את הקשיים באמצעות בגידה. ממליצה בחום ללכת לטיפול זוגי ע"מ לעשות תהליך נכון של בדק בית, בניית אמון העבודה היא רבה אבל בהחלט יש זוגות מניסיונינ המקצועי שמשתקמים
בהצלחה
תמי אורן
מטפלת זוגית

למעשה שניכם אשמים יחד בבגידה שלה, אולי תכה על חטא, ותבטיח להיות "ילד טוב" מעתה.
צריך שניים לטנגו אומרת "המומחית" ,וזה נכון, לבגידה נחוצים שניים, אשה נשואה+ מאהב, או לחילופין, גבר נשוי+מאהבת.
בכלל היגיון משונה יש ל"מומחיות" ,לדעתן אם אחד מבני הזוג, נניח מתרשל ,או /ו "נרדם בשמירה", התגמול או העונש יגיע תיכף ומייד, בצורה של התגלגלות במיטות של זרים.

איל,
גם לי נאמרו דברים דומים. המגשרת שסייעה לנו לנסח את הסכם הגירושין אף הרחיקה לכת עד כדי לומר כי הבגידה של אשתי שקולה להתרחקות הרגשית שלי ממנה אשר התבטאה בכך שלא הקדשתי לה מספיק תשומת לב...
כמעט והתחלתי להאמין בשטות הזו, לפיה כל אחד מפתח סימפטומים אחרים לאותה המחלה. אני הולך להרוג זומבים במשך שעתיים אחרי שאני חוזר מהעבודה, והיא מזדיינת באוטו עם מישהו מהעבודה, בזמן שאני בטוח שהיא שומרת על האחיין שלה, או נשארת בעבודה מאוחר כי "יש המון להספיק", או בחדר כושר או כל אחד מהתירוצים האחרים שבהם היא השתמשה. וזה בדיוק אותו הדבר: הרג זומבים=זיונים עם מישהו אחר. כן. ברור.

עכשיו לעניין: האחריות המשותפת אינה לבגידה. היא להתרחקות הרגשית שנוצרת בין בני זוג אשר מביאה צד אחד לחצות את הקווים בצורה כל כך נוראה (אני בכוונה אומר קווים ברבים, מכיוון שזה לא קו אחד שנחצה אלא הרבה, וכל חציה כזו מרחיקה את הבוגד מבן או בת הזוג). זה שגם לי יש אחריות לכך שהיא התרחקה ממני רגשית, וודאי לא אומר שאני אחראי לדרך הנוראה שבה בחרה להתמודד עם הקשיים שלה.

כשיש התרחקות רגשית, אז שני בני הזוג אחראים להתרחקות, ושניהם אחראים לטיפול בריחוק, או אם אין אפשרות תיקון, להפרד.
זה לא מתקבל על הדעת, שאם יש התרחקות, ובעצם שני בני הזוג סובלים מהמצב, או אז, אחד מבני הזוג "יעשה שבת" לעצמו, "יפתור" לו את הבעיה ע"י בגידה ,ובן הזוג השני ימשיך לסבול בשקט מהריחוק, ועוד יחטוף בגידה על הראש לקינוח.
כלומר שניהם בבעיה, אחד פותר לעצמו את הבעיה ,ע"ח השני ומאחורי גבו, והוא מסודר, מבסוט.
לא נראה לי, סורי, אם נחליטים לפתוח את הנישואים, ל"נישואים פתוחים" זה בסדר, אבל אין בכלל, בכלל לשים על אותו מישור, את הבוגד והנבגד.
יותר מזה, לפעמים אנשים בוגדים, ובדיעבד הם מתחילים למצוא כל מיני צידוקים מפוברקים למעשה.
כל מילה, וכל מעשה של בן או בת הזוג מקבלים פרופורציות אדירות, וכל אחד פתאום מוצא ימבה סיבות, למה בן הזוג הנבגד, בעצם אשם במה שקרה.

הנקודות שהעלת לגבי הצידוקים לאחר מעשה שהבוגדים מוצאים לעצמם הן מאוד נכונות.
להערכתי, בפסיכולוגיה של הבגידה ישנה הרבה הצדקה ורמייה עצמית, מכיוון שלמעט אנשים חסרי מוסר לחלוטין, לכל בוגד רגשות אשמה חזקים שעל מנת לא להתמודד עמם הוא ממציא את הצידוקים הללו.
כל הבוגדים טוענים ש"משהו" חסר בזוגיות החוקית שלהם. כולם טוענים שהמאהב/ת ממלא/ת את החוסר הזה.
אבל לדעתי אלו שטויות פוסט-מודרניסטיות. מדובר במעשה מכוער שלא ניתן לעטוף אותו במעטפת של "מימוש עצמי", רדיפה אחר הזכות לאושר וכו'. כפי שאמרת: לא מתאים לך? היפרד/י. הפגיעה בבן הזוג הנבד היא כל כך חזקה, כל כך נוראה, עד כי אינני מצליח להבין מדוע אינה נחשבת לעבירה פלילית.

קחו אותי לדוגמה. במשך קרוב לחודשיים (חוגגים בעוד 4 ימים) סבלתי פיזית, נפשית, פיננסית. מי יפצה אותי על הפגיעה הזו? מי יחזיר לי את הקילוגרמים שאיבדתי? את השערות שנשרו לי מהראש (אני מגזים בנק' הזו)? את אלפי השקלים שהוצאתי על טיפולים פסיכולוגיים?

אשתי פיתחה חוסר שביעות רצון מהנישואים. זה בסדר. זה הגיוני בהתחשב בהתנהגות שלי. גם אני הרגשתי מרוחק ממנה. אבל! בעוד אני בחרתי להסתגר, היא בחרה לצאת החוצה לחפש. מדוע לא נפרדה ממני? מפחדנות. רק כאשר הייתה לה אהבה חדשה, בלתי-אפשרית ככל שתהיה, ורק כאשר אני בעצמי גיליתי, היא ניצלה את ההזדמנות לעזוב ולהתחיל בחייה החדשים. עכשיו היא "שלמה עם מה שעשתה אבל לא עם איך שעשתה". היא "לא רצתה לפגוע ובסוף פגעה בצורה הכי חמורה". חייה, לתפישתי מתוקים מדבש ואילו שלי קשים ומרים. אז בסוף היא השיגה את המימוש העצמי שלה, אבל השאירה אחריה אדמה חרוכה.

אהבתי את "אני הולך להרוג זומבים"...
אנחנו באותה סירה. נחמדים, טובים, תומכים. מקבלים את זה שהיא צריכה לעבוד עד מאוחר. ואז הן בוגדות. וקשה להן לעזוב את הבטחון שבפראייר שמחכה להן בבית. וכן, גם אני נכנסתי ללופ של "מה אני עשיתי לא בסדר".

עד שהבנתי שאף אחד, אבל אף אחד לא עושה לי טובה שהוא איתי. ואם היא העדיפה מישהו אחר, שתלך איתו. ואם כמה שזה קשה (עד היום, למעלה משלושה חודשים ועדיין עולות לי דמעות כל פעם שאני נזכר בעבר), אני יודע שעדיף להיות אם מישהי שרוצה להיות איתי.

ועכשיו יש לי הרבה זמן להרוג זומבים.וגם לצאת עם בחורות צעירות ויפות.

רוני
הבעיה אינה מי אשם. זה כבר קרה, וברור שאתה לא האשם.
הבעיה האמיתית היא מה עושים הלאה. וזה קשור לאיך שאר היחסים בבית. העם היו לפני הגילוי ריבים כל יום? האם הבית תפקד נורמלי?
מניסיון שלי לאחר שעבר הרבה זמן מבגידת אישתי:
אין סליחה.....
ניתן לתפקד בבית בצורה סבירה.
הכל תלוי במה המטרה שלך. מה האופי שלך ואשתך.
אתן לך עצה ראשונית עד שאתה לא מחליט להתגרש, אל תערב משפחה, חברים וכאלה שבקשרים עם שניכם.
לוקח הרבה מאד זמן עד שחוזרים לשגרה סבירה אתה עדיין בתוך הסערה.
מומלץ ללכת ליועץ/ת שינתחו אתך את המצב המשפחתי ויכולת התפקוד המשפחתית בעתיד וזה לפני טיפול. רק כדי לקבל החלטות.
בהצלחה

לדעתי, אם יש ילדים בסיפור אז עצתו של ג. נכונה מאוד. הדבר הראשון שאני עשיתי היה לשתף את משפחתי. מכיוון שכך, לו הדברים היו מתנהלים אחרת (כלומר היא לא הייתה רוצה להיפרד ועוזבת את הבית) אזי היה קשה מאוד בתנאים אלה של לחץ חיצוני לשקם את הזוגיות.
מכיוון שכך, והיות ובמקרה של רוני גם יש ילדים וגם היא מעוניינת לשקם, הרי שבהחלט יש מקום לבדוק את האפשרות.

אבל האם באמת אין אפשרות לסליחה? את זה אני עדיין לא יודע. האינסטינקט שלי הוא שדבר מעין זה הוא מסוג הדברים שגם לאחר שנים רבות, טיפולים אינטנסיביים ואפילו שיקום האמון הזוגי, לעולם לא נשכח ולעולם לא ניתן לסלוח עליו באמת, אפילו אם הכעס והעלבון כבר שככו.

בס"ד. לצערי הרב, בגידת בת הזוג יכולה לקרות גם במשפחות דתיות. אשתי.. אשה שבחיים לא יכולתי לדמיין אותה בוגדת, אישה ששומרת שבת, נידה, ובעצם הכל... מתחילה לנהל רומן מאחורי הגב.

זה נורא. כמובן שאנו כבר לא חיים יחד. סלחתי לה, אבל הקשר לעולם לא יחזור. יש לנו שני ילדים מקסימים. חבל מאוד שכך קרו הדברים.

זה אסון. עברה כבר תקופה די ארוכה, ואני פשוט מרגיש כמו אדם מת בגוף חי. ממשיך לעבוד, וכאילו לנהל שגרה, אבל בפנים הכל כואב מאוד. אין מילים לתאר את הכאב. אין מילים.

יחסי מין שלנו היו ממש שמימיים. היה לנו כל-כך טוב ביחד. אחרי כמעט 7 שנות נישואים, כל פעם שנינו הרגשנו שזה כמו בליל כלולות. אני באופן אישי חשבתי שאף כל פעם זה טוב יותר ויותר.

ה' ירחם.

אז בכל זאת, אמרתי שה' יתברך שאני מקבל את דינו באהבה גדולה, ועושה כל מאמץ כדי להמשיך לשמוח. (לצערי לא מצליח הרבה למרות שעבר כבר די הרבה זמן)

אני רוצה להביע דיעה מתוך ניסיון אישי..יש דרל לדבר איתך באופן טיפה פרטי יותר?

או האשה?

או שכל אחד לפי המצפון שלו והמצב הנפשי שלו.

מה צריך לעשות בעל שמגלה שאשתו בוגדת- והבעל לא מעוניין יותר בקיום

יחסים אינטימיים עם האשה? האם ניתן להבין זאת שהבעל לא רוצה בקיום יחסים

אינטימיים עם האשה למרות שהבעל אוהב את האשה?


האם הזמן ירפא את הפצע שנעשה לבעל ע"י הבגידה?

האם האשה יכולה לסבול יותר מהבעל בגלל הבגידה?

סתם סקרנות לדעת מה קורה?.

תודה רבה.

אבל כדאי שתביני, את מתחילה עניין, שאין לדעת איך הוא יסתיים.
גם רומן שמתחיל בתשוקה גופנית, יכול להפוך לרומן שכולל אהבה, ואז גם אפשרות של פירוק הנישואים של שניכם, לפעמים רומנים מתגלים, זה יכול להתגלות גם אצל הגבר השני, ואשתו תרוץ לבעלך, אל תחשבי לרגע שאפשר להתחיל דבר כזה, ולהפסיק אחר כך, זה ממכר כמו סמים.
אולי שווה לכם לקבל יעוץ זוגי, כדי לתקן את הטעון תיקון, ואולי שווה לכם להתגרש, בגידה לא תפתור שום בעיה, להיפך היא תתחיל כדור שלג שבסופו הרס וכאב לכולם.

אתה צודק מזה אני פוחדת, מעולם לא הרגשתי כך כלפי אף אדם פרט לבעלי,
זה כל כך מפתה שלפעמים אני אומרת לעצמי שזה שווה את הסיכון עם כל איך שזה נשמע מרושע ולא מתחשב. קיימת האפשרות ששנינו נתאכזב ואז הדברים יהיו הרבה יותר קלים, אבל שוב זה סיכון שאני צריכה לחשוב טוב אם אני מוכנה לקחת אותו מבחינה נפשית.
בגדול אין ספק שאתה צודק, אבל לפעמים אדם יכול לומר לעצמו שהוא מתנסה בשביל עצמו מבלי לחשוב יותר מדי על השאר , הרי כל חיי הייתי תמיד בשביל הילדים, בעלי והבית שבנינו ואני באיזשהו מקום ביטלתי את עצמי. אולי מכאן נובעים החסכים שלי... מקום למחשבה.
תודה על תגובתך.
האם אתה מקצועי בתחום?

תראי, אם אתם עלולים להתאכזב ,אז מה יצא? גם תרגישי רגשות אשם, תחושי אכזבה ,כעס ובושה, טגם בגדת בבעלך, ואם תתמכרי לריגוש ולהרפתקה ,פשוט לא תוכלי לעצור באמצע, וזה מה שיקרה, כי רומנים בשונה מהחיים האמיתיים הם תמיד מוצלחים, אין בעיות כלכלה, אין דאגה לילדים, אין שגרה, אין את כל מה שמאפיין חיים אמיתיים, רק ריגוש, התאהבות, פרפרים וסקס פראי, רק הדברים הטובים בחיים, בלי כל הדברים המעצבנים בחיים.
אם את מכירה את עצמך, ובטוחה שאת יכולה רק לטעום ,רק לנסות, רק להתנסות, הייתי אומר לך לכי על זה, אולי באמת זה יוסיף לך טעם לחיים ואנרגיה חדשה, אבל קחי בחשבון, זה כמו להכנס לקזינו, או שמרויחים או שמפסידים בענק, מעט מאוד אנשים נכנסים, מרויחים אלף שקל, יוצאים וחוזרים הביתה.
קחי בחשבון שיש קוים אדומים, שכשחוצים אותם, לא תמיד ניתן לתקן ולהחזיר את המצב, מצד שני יש גם סיכוי, שבמצבך זה ירים אותך לשיאים חדשים.
את מוכנה לעלות על רכבת ההרים הזאת?
אם כן, בהצלחה.

אתה יודע מה מדהים שאת הכל אני יודעת ומבינה את הבעייתיות ועדיין אני שוקלת את העניין הזה, טרם עשיתי משהו, אין לי מושג למה הפעם זה פשוט חזק ממני.
אני עדיין צריכה לחשוב על זה ואני לא סגורה על זה, מה שעוד מדהים אותי שאני בדר"כ אדם מאוד חזק שלא הולכת לפי הרגש אלא ההגיון מדוע הפעם בא לי לא להיות בשליטה, לא לחשוב יותר מדי, פשוט להיסחף לתוך מן פנטזיה שעלולה להרוס לי את החיים? מעניין.
בכל אופן אייל אני מודה לך מקרב לב על עצותייך, חכמת החיים שלך עשתה עבודה יפה אצלי, אני מקווה שאוכל לעמוד בזה ולא אהיה קלת דעת!!!
ואם בכל זאת אקשיב לרגש הפעם ולא להגיון הבריא אני ,מקווה שתהיה בפורום בכדי לייעץ לי שוב.
תודה...

אני נכנסתי פעם אחת בחיי לקזינו הרווחתי 1800 ש"ח ויצאתי כמו גדולה , מה אתה אומר על זה? וזאת היתה הפעם הראשונה והאחרונה בחיי כי אני מבינה שאנשים שאוהבים להמר הם אנשים שיוצאים 99% מהפעמים מופסדים! וחוץ מזה כמו שהרווחתי אני יכולה להפסיד אז העדפתי לקחת את הכסף ולהינות ממנו במקום לצאת משם שעתיים אחרי מבואסת שהפסדתי הכל!
מצחיק שנתת את הדוגמא הזאת כי היא בול מתאימה לי.

אז את לא כמו כולם, ואולי באמת כדאי לך לקפוץ למים הקרים.
אבל במחשבה שנייה, יש משפט אחד שכתבת שקצת מטריד אותי, כתבת שיש לך חשק לאבד שליטה, לבדוק גבולות ואולי לתת לעצמך להסחף עם הזרם, ובמקרה כזה, אולי לא כדאי לך לקפוץ אל המים.
תחשבי טוב, טוב ותעשי רק מה שאת בטוחה שאת רוצה.

לילך שלום,
את בוודאי מבינה שבמערכות יחסים בין אנשים אין אפשרות לשאול את השאלה מה עובד בדרך כלל כי אין בדרך כלל. לכל זוג מתאים משהו אחר וכל זוג מחליט איך הוא מנהל את הזוגיות של עצמו ולכן אתייחס לדילמה שלך.
האם המריבות של בעלך התגברו מאז שהתחילו הפלירטוטים?
האם את באמת מעוניינת בסקס איתו או שאת צריכה את הריגוש?
לעיתים קורה שבתוך השיגרה של היום יום הריגושים דועכים ואין שום דבר שמרים את הזוגיות למקום טוב ואז בדיוק ברגע הנכון יש מישהו שמייצר את הריגוש הזה בעזרת פלירטוט.וזה בדיוק הריגוש שמייצר את הצורך להתנסות איתו בסקס. במקרה כזה כדאי ומומלץ לייצר את הרגעים המרגשים עם בן הזוג שלך. תזמי דייטים רק שלך ושלו בלי הילדים ועוד כל מני אפשרויות - כיד הדמיון.

מקרה נוסף יכול להיות שאת באמת לא נמשכת לבעלך ואז תשאלי את עצמך אם פעם בתחילת הדרך כן היתה המשיכה. אם כן נסי להזכר מה היה שם שכ"כ משך אותך ממש עד החופה.
נסי לשחזר את זה ולייצר את המשיכה מחדש.

מה שחשוב לזכור הוא שבשביל שהזוגיות תיהיה טובה צריך להשקיע ולקחת יוזמה ואחריות.
אשמח לעזור יותר,
דליה שוורץ - יועצת זוגית ואישית
054-4220259

כשהכרתי את בעלי הייתי ילדה בת 21 והוא מבוגר בעשר שנים ממני, בהתחלה היתה משיכה גדולה ביננו ואני אהבתי אותו הרבה, היום אין לי משיכה אליו ואני לא מעריכה אותו כמו פעם, הוא לא עבד תקופה של חצי שנה כמעט עם משכנתא ותינוקת מה שגרם לי לכעוס עליו ולא להעריכו. עברנו תקופה קשה עד שזה הגיע לפתיחת תיק גירושין ברבנות ואז החלטנו לנסות ייעוץ זוגי ומצבנו הכלכלי רק הדרדר משם. בכל אופן החוסר משיכה לבעלי לא בגלל הבחור שעליו דיברתי אלא עוד מלפני שהכרתי אותו. אני מרגישה כבויה בתוכי אני נשארת בגלל הילדים ובגלל שאני יודעת שאם אתגרש בעלי לא ישרוד לבד כלכלית עם מזונות וכדומה...יש לציין שבעלי יקר לי ואני מרגישה אליו המון רגשות מעורבים, יש לי המון מטענים מהתקופה הקשה שעברנו ובכלל קשה לי לשכוח ולהיפטר מהם.לגבי הבחור שהזכרתי הרצון שלי להיות איתו כנראה נובע מהרצון שלי להיות נאהבת שוב, להרגיש את החיזור הראשוני של קשר למרות שהבהרנו אחד לשני שזה לא יהיה רומן.