פורום יעוץ זוגי ודייטינג - יש לך שאלה?

אני שומעת שאת עושה חשבון נפש.
את משתנה . כבר לא מקבלת את התנאים והדינאמיקה שהיתה קודם לכן, את מתעוררת לחיים.
אך יחד עם זאת נוצר פער, שאת חווה אותו ונותן לך תחושה לא נעימה. פער בין ההתקדמות שלך ובין מצב העיניינים בבית בהווה, כפי שהתרגלו אליהם - שאת דואגת לניהול הבית ולא הקובעת.

ראי את השינוי החיובי שאת עושה , את מגלה ומבינה שאת רוצה יותר, שאת רוצה להיות חופשיה, לא לוותר על עצמך !!

זוהי התפתחות, צמיחה ממצב של תפקידים מסורתיים, הרגלים נשיים, וויתור על עצמך, הקדשת כל כולך למען הבית, שלום הבית, הבעל והילדים...
את הופכת ל"פוסטמודרנית" , אינדיוידואלית, יש לך רצונות משלך, חוויות שלך, רוצה להיות מאושרת בזכות עצמך.

אין פה עניין של האשמה. את לוקחת אחריות וזה מאוד חשוב. את רואה איך את היא זו שהסכימה למצב הזה בעבר, שיתפת פעולה, את כותבת שהורדת מעלייך את האחריות ופשוט הלכת לאיבוד בסמכות הבית, זה היה ההרגל שלך, וזהו הרגל של נשים רבות לאורך ההיסטוריה האנושית.
כיום את לוקחת אחריות על עצמך!!! וזוהי התפתחות!

נסי לראות מה את רוצה עבור עצמך?
איך היית רוצה שחייך ייראו?
מה היית רוצה להגשים?
מי היית רוצה להיות? יוזמת, סמכותית, שמחה, חופשיה...
מה היה מרגש אותך לעשות?

התבונני בשאלות הללו עם עצמך, היי ברורה עם עצמך מה את רוצה!!!

לאחר שזה יתברר לך, יש צורך לתקשר את זה עם בעלך ומשפחתך.
ניתן לעשות שינוי! גם כשאנו בתוך מערכת יחסים משפחה וילדים. נסי לראות איך השינוי שאת עוברת יוכל גם לתרום לבעלך ולילדים.

ראי את עצמך מאושרת מהשינוי שאת עושה, וכיצד האושר שלך מקרין יותר שמחה ואהבה בבית, לבעלך, לילדים, ראי איך ההתפתחות שלך יכולה לתרום להם בדוגמא האישית שאת נותנת להם.

תודה רבה על הפירגון
בין אם זה לעדה או לי
שתינו מאוד מחוייבות לתרום לאנשים
ושמחות על ההערכה
תודה יקרה!

ההגדרה הכי יפה לאינטימיות שאני מכירה היא דווקא באנגלית...
intimacy -----> into-me-see

כלומר היכולת ההדדית לראות אחד את השני בפנימיות שלו, במלוא היופי וההדר
ובמקביל גם היכולת לראות את הצל ללא שיפוט אלא דווקא בקבלה ובחמלה.

אין ספק שרמה גבוהה של אינטימיות מושגת כאשר אנחנו לומדים להכיר את עצמנו לעומק, לומדים להסיר את המסכות, נותנים מקום לרגשות שלנו ומפתחים יכולת תקשורתית פתוחה וכנה...

מאחלת לך מכל הלב הצלחה בלימודים......
עדה

אני שומעת בדבריך שני קולות:
האחד - הילדה הקטנה הפגועה, הכועסת, מלאת ביקורת וטענות, רואה רק את עצמה.
השני - האישה הבוגרת, זו שיודעת מה היא רוצה לתת ומה היא רוצה לקבל: יחד, חברות, בחירה מודעת, תמיכה והעשרה הדדית.

אז אני שואלת אותך יקרה......
לאיזה משני הקולות את נותנת יותר תוקף? איפה את שמה את הפוקוס?
האם תוכלי להתמסר לקול האחד שיבנה עבורך-עבורכם- עתיד טוב יותר?

אין לי ספק שהדבר שעליו תשימי את הפוקוס הוא זה שיגדל ויצמח ויפרח.....
האם תוכלי לעשות בחירה מודעת? האם תוכלי להיפרד מפגיעות וביקורת?
האם תוכלי להתמקד בחברות, בתמיכה, בהעשרה ההדדית?
בטוחה שכן!

מאחלת לך עתיד נפלא ביחד...
עדה

התשובה כבר אצלך - את תקועה בעבר וזה הורס את ההווה !
דרושה בחירה אמיצה ונחושהלהתמקד בהווה ובעתיד!
כשאת מאמינה למחשבה שזה לא בשליטתך , את סובלת.
מי תהיי בלי המחשבה הזו?


זה תמיד בשליטתך!
תמיד בידיים שלך! עלייך לאמן את ה"שריר" של התמקדות בהווה.

העבר שייך לעבר.
לחיות את העבר באמת שלא יקדם אותנו לעתיד!

מה קיים ביחסים? מה טוב בקשר בינכם?
מה היית רוצה שיהיה?
איך את רואה את הקשר האידאלי בינכם בעוד שנה כשכל זה יהיה מאחורייך?
העריכי את מה שיש בינכם.
התמקדי בשאלות בונות, במה שאת רוצה!

זכרי - מה שתתמקדי בו - יגדל

בהצלחה לך
יעל

אור יקרה,
אני מוקירה אותך על רצונך העז לעזור לאחותך....אך עם כל הרצון הטוב
אחותך היא זו שצריכה לעזור לעצמה....
מאחר וכבר ניסתה פסיכולוג, אימון, דיקור, פרחי באך וכו'...נראה לי שלא יהיה מקצועי
להציע לך שיטה נוספת מבלי להכיר את הבעיה לעומק...

לכן כל מה שאני יכולה לומר לך בתור אחות, זה להיות עבורה בחמלה ובאהבה,
להקשיב לה, לחבק אותה... במקום לנסות למצא פתרונות מעשיים ל"בעיה".
יתכן שהיא בוחרת להיות במקום שהיא נמצאת בו והיא זו שצריכה לבחור אחרת
כדי לצאת מזה...לפעמים זה לוקח זמן...תני לה את הזמן, אל תדחקי בה...
יחד עם זאת , אם הדכאון עמוק עד כדי סיכון....כדאי להיות עם היד על הדופק.

מקווה שעזרתי לך להירגע מעט...
עדה

שלום לך יקרה,
הדבר הבולט ביותר בדבריך הוא ההתמקדות במה שהיה והפחד ממה שיהיה...
האם זה נכון? את קוראת לזה התחשבנות (עבר) וציפיות (עתיד)

ואני רוצה להציע לך דרך שלישית....שמתמקדת בעיקר בהווה..
"אנחנו מאד רוצים את הביחד" נהדר!!
איך זה בא לידי ביטוי?
כמה זמן איכות אתם מבלים ביחד?
ממה אתם נהנים ביחד?
איך אתם צומחים ביחד?
מה הצרכים שלך בתוך המערכת הזוגית? מה הצרכים שלו?
איזה הסכמים אתם עורכים ביניכם על מנת לאזן את הביחד מול הצרכים האישיים?

אם את מתמקדת בהווה את מייצרת לעצמך עתיד, צעד אחר צעד....
זה גם מה שבונה את האמון מחדש, את הביטחון שאתם רוצים ביחד.

מזמינה אותך פשוט לשנות את המיקוד ולהשקיע את האנרגיות בזמן ובמקום הנכון.....
מאחלת לכם יחד נפלא!
עדה

אני מתנצלת על העיכוב בתשובה,

אני שמחה על הנכונות שלך להלחם בקנאה.
ללא ספק הקנאה היא אחד הרגשות הקשים והחזקים שלא מאפשרים לנו לנוע קדימה.

על מנת להלחם בקנאה, עלייך להכיר אותה, ללמוד עליה, "דע את האויב".
כל פעם שעולה הקול של הקנאה, זהי אותו, הכירי אותו, נסי לזהות כיצד הוא נכנס פנימה, מה מפעיל אותו, התבונני איך את נכנסת לשם, ברגע שתראי את התהליך של הכניסה פנימה, לא תכנסי יותר. מודעות זו תהיה ההיעלמות של הקנאה.

בפעם הבאה שזה קורה, רק התבונני בזה. הפכי למאוד אובייקטיבית, רק בדקי מה זה בדיוק, איך זה עולה כזרע קטן, ואז כיצד הוא גדל והופך לעץ גדול, וכיצד את אבודה בתוכו.
רק ראי את תהליך גדילה זה בשלמותו ולאופן שבו את תורמת לכך.
אל תמהרי להשתחרר מזה ולצאת החוצה. כאן אנשים עושים את הטעות. אנשים כה ממהרים לצאת החוצה, שהם אינם רואים כיצד הם נכנסו, וזה הסוד. רק ראי כיצד את נכנסת.

ברגע שתראי את התהליך של הכניסה פנימה, לא תכנסי יותר. עלייך לקבל מחוייבות אמיצה לקחת אחריות על הקנאה ולא להכנס אליה שוב.
כלומר, גם אם את מרגישה שהיא מתחילה שוב לצוץ, בשניה זו , עלייך לבחור לא לפעול מתוכה, לא להגיב מתוכה , לא לבטא אותה.

יש בך שני קולות,
האחד בוגר ושקול
והשני ילדי ורגשי.
הקנאה שייכת לקול הרגשי.

על מנת לקחת אחריות על הקנאה, עלייך להעביר את כל תשומת הלב שלך, לחלק בך שיודע מה טוב ונכון לעשות למען היחסים בינכם, ללמוד טוב טוב את כל ה"טריקים" של הקנאה, איך היא נכנסת ומפעילה אותך.

מתוך המודעות , את תבחרי בטוב, בקול המודע והבוגר, תחושי ביטחון עצמי ושליטה עצמית מבורכת, והיא תעלם מעצמה.
כי אם לא "מאכילים" אותה, היא נעלמת.

את העבודה הזו את צריכה ללמוד לעשות בעצמך, שוב ושוב ושוב
גם אם זה לא יהיה קל, זה ישתלם לטווח הארוך.

בהצלחה
יעל

אני שומעת מדברייך את הבלבול וחוסר הבהירות.
את לפני החלטה משמעותית וזה מובן.
אנסה להפריד את השיחות שאת מעלה עם תוספות משלי:
1. האם הוא הגבר המתאים לי?
2. האם הוא הגבר שאיתו אני רוצה להיות?
3. האם השאיפה שלי לשלמות וחסר היכולת שלי להנות ממה שיש לי הן מביאות אותי לחפש בעיות בבן הזוג? אם, כך עליי לפתור את הבעיה שאצלי.
3.5. האם אני באמת לא מעריכה אותו? האם הערכתי אותו בעבר וזה השתנה? מה הערכתי בו בעבר? האם אני מערכיה את האיכויות הפנימיות שלו ? האם אני שופטת אותו לפי הקריטריון החברתיים - החיצוניים? האם חבר, אוהב, נאמן הם לא מושא להערכה? מדוע אני מעריכה סממנים חיצוניים?
4. האם אני גאה ומעריכה את מי שאני?
5. האם אני מסופקת בחיים שלי? ללא קשר לבן הזוג שלי?
6. האם הפחד לחפש גבר אחר מנהל אותי? החשש להיות לבד בגיל 32, כשאני יודעת על עצמי שאני לא חיית בילויים?
7. האם אני מפחדת ממחויבות? ממיסוד הקשר? האם אני מזהה פחד אצלי ממחויבות?

כמו שאת רואה יש צורך בהתבוננות לראות האם הפחדים שלך מנהלים אותך או שאובייקטיבית הוא לא הגבר הנכון עבורך.

התשובות הן אצלך, זה מצריך התבוננות מעמיקה וכנות!
השיבי על שאלות אלו שוב..
ראי אם עולים בך תובנות חדשות
היי כנה עם עצמך
התשובות הן אך ורק אצלך

בהצלחה
יעל

שלום יעל ,

תשובתך עזרה לי מאד ,
הכן הזדהתי ואף עניתי בחיוב על השאלות 3-7 כך שהכן הבעיה היא קודם כל אצלי
אך אינני יודעת כיצד להתמודד אם זה מה סוג הטיפול שיש לעבור
האם פסיכולוגית או אימון אישי ומה ההבדל בינהם ?
אשמח לקבל הכוונה בנושא עד כמה שניתן במסגרת הפורום

תודה

אני שמחה שנוצרה עבורך בהירות
ואת מוכנה לקחת אחריות על כך
בנושאים של סיפוק אישי וחיזוק ההערכה העצמית
ניתן לעבוד באימון אישי
אני בטוחה שגם טיפול פסיכולוגי נוגע בנושאים אלו
זה בחלט לשיקולך
מה שאני יכולה להגיד לך על ההבחנה היא
אימון ממוקד בהווה ובעתיד (ופחות בעבר) מתבוננים על הדפוס ואז כל הפוקוס הוא בהווה ובעתיד לעומת טיפול פסיכולוגי קליני שמתמקד בעבר לצורך שינוי
מסיבה זו אימון הוא תהליך מהיר יותר ליצירת שינוי

בכל אופן, מה שחשוב הוא החיבור שלך עם המאמן / מטפל - משהו שתוכלי לסמוך עליו, לשתף בפתיחות , היחסים בין המאמן למתאמן הם בסיס האימון ואחד הגורמים להצלחתו.

בהצלחה
יעל

אני שמחה על הנכונות שלך להלחם בקנאה.
ללא ספק הקנאה היא אחד הרגשות הקשים והחזקים שלא מאפשרים לנו לנוע קדימה.

על מנת להלחם בקנאה, עלייך להכיר אותה, ללמוד עליה, "דע את האויב".
כל פעם שעולה הקול של הקנאה, זהי אותו, הכירי אותו, נסי לזהות כיצד הוא נכנס פנימה, מה מפעיל אותו, התבונני איך את נכנסת לשם, ברגע שתראי את התהליך של הכניסה פנימה, לא תכנסי יותר. מודעות זו תהיה ההיעלמות של הקנאה.
בפעם הבאה שזה קורה, רק התבונני בזה. הפכי למאוד אובייקטיבית, רק בדקי מה זה בדיוק, איך זה עולה כזרע קטן, ואז כיצד הוא גדל והופך לעץ גדול, וכיצד את אבודה בתוכו.
רק ראי את תהליך גדילה זה בשלמותו ולאופן שבו את תורמת לכך.
אל תמהרי להשתחרר מזה ולצאת החוצה. כאן אנשים עושים את הטעות. אנשים כה ממהרים לצאת החוצה, שהם אינם רואים כיצד הם נכנסו, וזה הסוד. רק ראי כיצד את נכנסת.
ברגע שתראי את התהליך של הכניסה פנימה, לא תכנסי יותר. עלייך לקבל מחוייבות אמיצה לקחת אחריות על הקנאה ולא להכנס אליה שוב.
כלומר, גם אם את מרגישה שהיא מתחילה שוב לצוץ, בשניה זו , עלייך לבחור לא לפעול מתוכה, לא להגיב מתוכה , לא לבטא אותה.

יש בך שני קולות,
האחד בוגר ושקול
והשני ילדי ורגשי.
הקנאה שייכת לקול הרגשי.

על מנת לקחת אחריות על הקנאה, עלייך להעביר את כל תשומת הלב שלך, לחלק בך שיודע מה טוב ונכון לעשות למען היחסים בינכם, ללמוד טוב טוב את כל ה"טריקים" של הקנאה, איך היא נכנסת ומפעילה אותך.
מתוך המודעות , את תבחרי בטוב, בקול המודע והבוגר, תחושי ביטחון עצמי ושליטה עצמית מבורכת, והקנאה תעלם מעצמה.
כי אם לא "מאכילים" אותה, היא נעלמת.

את העבודה הזו את צריכה ללמוד לעשות בעצמך, שוב ושוב ושוב
גם אם זה לא יהיה קל, זה ישתלם לטווח הארוך.

בהצלחה
יעל

מתנצלת על העיכוב בתשובה,

אני שמחה על הנכונות שלך להלחם בקנאה.
ללא ספק הקנאה היא אחד הרגשות הקשים והחזקים שלא מאפשרים לנו לנוע קדימה.

על מנת להלחם בקנאה, עלייך להכיר אותה, ללמוד עליה, "דע את האויב".
כל פעם שעולה הקול של הקנאה, זהי אותו, הכירי אותו, נסי לזהות כיצד הוא נכנס פנימה, מה מפעיל אותו, התבונני איך את נכנסת לשם, ברגע שתראי את התהליך של הכניסה פנימה, לא תכנסי יותר. מודעות זו תהיה ההיעלמות של הקנאה.
בפעם הבאה שזה קורה, רק התבונני בזה. הפכי למאוד אובייקטיבית, רק בדקי מה זה בדיוק, איך זה עולה כזרע קטן, ואז כיצד הוא גדל והופך לעץ גדול, וכיצד את אבודה בתוכו.
רק ראי את תהליך גדילה זה בשלמותו ולאופן שבו את תורמת לכך.
אל תמהרי להשתחרר מזה ולצאת החוצה. כאן אנשים עושים את הטעות. אנשים כה ממהרים לצאת החוצה, שהם אינם רואים כיצד הם נכנסו, וזה הסוד. רק ראי כיצד את נכנסת.

ברגע שתראי את התהליך של הכניסה פנימה, לא תכנסי יותר. עלייך לקבל מחוייבות אמיצה לקחת אחריות על הקנאה ולא להכנס אליה שוב.
כלומר, גם אם את מרגישה שהיא מתחילה שוב לצוץ, בשניה זו , עלייך לבחור לא לפעול מתוכה, לא להגיב מתוכה , לא לבטא אותה.

יש בך שני קולות,
האחד בוגר ושקול
והשני ילדי ורגשי.
הקנאה שייכת לקול הרגשי.

על מנת לקחת אחריות על הקנאה, עלייך להעביר את כל תשומת הלב שלך, לחלק בך שיודע מה טוב ונכון לעשות למען היחסים בינכם, ללמוד טוב טוב את כל ה"טריקים" של הקנאה, איך היא נכנסת ומפעילה אותך.

מתוך המודעות , את תבחרי בטוב, בקול המודע והבוגר, תחושי ביטחון עצמי ושליטה עצמית מבורכת, והיא תעלם מעצמה.
כי אם לא "מאכילים" אותה, היא נעלמת.

את העבודה הזו את צריכה ללמוד לעשות בעצמך, שוב ושוב ושוב
גם אם זה לא יהיה קל, זה ישתלם לטווח הארוך.
בהצלחה
יעל

בהודעה הקודמת מוצדקות? האם זה נורמלי בכלל?
והנה קמה לה העוד חשש הוא יוצא עם חברים שלו ועוד לפני שזה בכלל קרה אני כבר מדמיינת את הנורא מכל... זה פשוט מתסכל
אני כבר לא יודעת אם זה רק קנאה או שזה כבר יותר פראנויה?

את עונה לעצמך - לפני שזה בכלל קורה את מדמיינת את הנורא מכל.
את הגישה הזו את צריכה לשנות.

המחשבות שלנו כשהן מלוות ברגש חזק יוצרות את המציאות.
לכן כדי לא ליצור מציאות שאינך רוצה בה, עלייך לקחת אחריות על החשש הזה, ובאופן מכוון להתחיל לראות סיטואציות חיוביות, להתמקד בבניית הקשר וחיזוקו ולא בפרנויות ובפחדים שיש לך.

מה שתתמקדי בו - יגדל.

אם תתמקדי בחששות ובפחדים, הם רק יתעצמו.
אם תתמקדי בקשר שיש לכם, תרפי מהעבר שלו, מהבחורות שהיה איתן, התמקדי בהווה ובעתיד שאת רוצה לראות , התמקדי במה שטוב בקשר שלכם, חזקי זאת, התנהלות כזו תחזק את מערכת היחסים.

הסיטי את תשומת לבך לחיזוק הקשר, העריכי את מה שיש בינכם, התמקדי בבנייה של היחסים... זה הכיוון הבונה שאליו עלייך לכוון

התמקדות בחששות לא תקדם את היחסים בינכם
שחררי את הפחד, את החשש, את הקנאה
התמקדי בטוב!
בהצלחה
יעל

אם רק תקראי מחדש את דבריך , תוכלי למצא את כל התשובות.....
את אומרת בעצמך שאין מקום להורים להתערב, ואני מסכימה איתך ב100 אחוזים....

הרצון שלך שלבתך יהיה טוב בזוגיות שלה הוא רצון טבעי ומוכר (יש לי בעצמי ילדים בוגרים עם בני זוג.....)
יחד עם זאת אני מאמינה שתפקידנו כהורים לאנשים בוגרים הוא להיות לצידם
, ליעץ ולתמוך כאשר הם מבקשים, אך הילדים שלנו בוחרים את דרכם באופן עצמאי
על פי החוויות וההתנסויות שהם רוצים לחוות.

אני מזמינה אותך לחקור עם עצמך מאיזה מקום נובעת הדאגה שלך?
מה לדעתך גורמת דאגה זו לבתך? איך זה תורם לה?
מה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות אם הקשר הנוכחי יהפוך רציני?
האם תוכלי לשים את הדאגה בצד על מנת לאפשר לבתך ללכת בדרכה?
אני בטוחה שאם היא תצטרך את תהי שם כדי לתמוך....אך בינתיים אפשרי לה להיות מי שהיא, לאהוב את מי שהיא רוצה ולצמוח בדרכה היא.

אחרי שהשקענו מעצמנו בגידולם לא נותר לנו אלא לאהוב אותם כפי שהם ולשמוח במה שאנחנו רואים......העתיד שלהם הוא כעת בידים שלהם.

מקווה שפתחתי לך ערוצי חשיבה נוספים...
עדה

ואני מודה לך על כך.
בעיקר בנושא של: לתת לה לגדול כפי שהיא. לתת לה לעשות את הבחירות שלה.
כמה שזה נכון..
אך למה זה קשה כל כך ליישום ????

מה הדבר הנורא שיכול לקרות לה ?
נניח שתקבל מחלות עקב שהייתה עם מישהו שהוא קל דעת
נניח שהיא תתקל בבעייה ולא תהייה לה אפשרות להתמודד, כי אין לה עזר כנגדה.
נניח שהיא תתאהב קשות ויכאב לה הלב.
וכתגמר ההתאהבות ויתגלה לה כי האהבה אינה קיימת.

זה בטח לא תורם לה.
אבל הדאגות הן לא חסרות בסיס. והן מטרידות.

מזדהה איתך בדאגה האימהית שלך....
יחד עם זאת ההגדרה שלי לדאגה היא: "קטסטרופה מדומיינת.."
אנחנו בונים תרחיש דמיוני כדי להפחיד את עצמנו ואחרי כן אומרים : הנה, ידעתי שזה יקרה.

מזמינה אותך לבנות תרחישים של ילדה בוגרת, בריאה, אוהבת, מצליחה , מאושרת, צומחת...
בתור אימא, עשית ואת עושה כמיטב יכולתך....כעת סמכי עליה, תני לה את האפשרות להתבגר, היי בטוחה שהיא תתמודד בכל מצב ואנא, אל תעבירי אליה אמונות שלך
כגון "אהבה אינה קיימת" "כשמתאהבים הלב כואב" וכו'
אהבה היא כן קיימת......היא רוצה להתנסות בזה!
אפשרי לה לבנות אמונות שלה, חיוביות, אופטימיות, עם אופק בהיר....

גם אם קשה לשים את הדאגה בצד, עשי זאת למענה.....שחחרי אותה לחיים...
אם וכאשר היא תזדקק היא ודאי תדע שיש לה אימא אוהבת ותומכת.
היי עבורה כאשר היא תבקש...

מוקירה אותך על מי שאת....
עדה

היי יעל
אחרי חשיבה מעמיקה, הוא באמת עונה על כל הדברים שאני רוצה
אבל אם יש לי תחושה לא טובה, ספק שמתעתע ביולא עוזב
מה זה אומר?

ל

מצויין!
אם לאחר חשיבה מעמיקה הוא באמת עונה על כל הדברים שחשובים לך ושאת רוצה בבן הזוג זה נפלא.

הספק יכול לנבוע מדברים שונים.
יתכן וקיימים אצלך פחדים שלא קשורים אליו, אלא רק מתבטאים מולו כי הוא בן זוגך.או שיתכן שיש בו משהו עמוק יותר שמעלה אי שקט, חשש, ספק.

זה כבר מצריך חקירה יותר מעמיקה אצלך.
לעיתים הפחדים שלנו לא מודעים, ולכן אנו מרגישים תחושה של אי נוחות או ספק, או חשש ולא יודעים למה לקשר זאת.
זה מאוד אישי, הפחדים שלנו יושבים על דפוסים ואמונות שיש לנו מהילדות, אולי אימצנו אותם מהורינו או מהסביבה בה גדלנו וחונכנו.

על מנת לגלות את אותן אמונות, יש צורך בתהליך יותר מעמיק עם איש מקצוע, מאמן או מטפל, שתפקידו לאתר ולחשוף ביחד איתך את האמונות הבסיסיות שיושבות אצלך וגורמות לך להטיל ספק,

תחושה לא טובה היא הסימפטום, יכולים להיות גורמים שונים לכך ולכן כדאי להתייעץ באיש מקצוע בתהליך מעמיק.

בהצלחה
יעל

החלטה להתחתן היא בהחלט החלטה משמעותית וכדאי להתבונן טוב טוב עם עצמך האם את עושה את הבחירה הנכונה עבורך.

שאלי את עצמך ללא קשר לבן הזוג שלך כיום את השאלות הבאות:
איזה זוגיות היית רוצה בחייך?
אם הכל היה אפשרי איך היית רוצה שיראו היחסים בינכם?
איזה ערכים חשובים לך בזוגיות? כבוד, שמחה, יושר, פתיחות, חברות... וכו'.
איך היית רוצה שבן הזוג יתייחס אלייך?
על אילו דברים לא היית מוכנה להתפשר בקשר? מהם הקקוים האדומים שלך?
איזה אדם לדעתך מתאים לך? מה יש בו שנכון עבורך?

עכשיו, התבונני על התשובות שענית וראי מהי ההתאמה שקיימת לבן זוגך הנוכחי, חלקי את הדברים לשתי קטגוריות:
1. דברים שהיית רוצה בבן זוג וקיימים בחבר שלך
2. דברים שלא קיימים.

מבין הדברים שלא קיימים בבן זוגך - התבונני, האם הם חשובים עבורך, מ1-10 כמה הם חשובים עבורך, נסי לראות אם זה דברים שהם קריטיים מבחינתך או שתוכלי לחיות גם בלעדם, האם דברים אלו יכולים להתפתח תוך כדי הקשר?
נסי לא לבנות על כך שבן זוגך ישתנה. גם אם זה יקרה, אנחנו לא רוצים לבנות על כך שבן זוגנו ישתנה , כי נסיון לשנות את בן הזוג זהו מפתח לבעיות בקשר (מה גם שזה לא בשליטתנו).

עשי את ההתבוננות בכתיבה, עני על השאלות ברצינות בכתיבה עם עצמך
קבלי את ההחלטה הנכונה עבורך!
בהצלחה
יעל

יעל עזרת לי מאוד!
תודה רבה

מן התאור המצומצם שלך קשה להבין אם אכן המשבר הוא מיני או שמא יש סיבות נוספות ברקע.

למעשה את שואלת "מה זה אומר?" על סממנים פיזיים שקשורים בקרבה עם בעלך.
אני רוצה להזמין אותך להתבוננות יותר עמוקה....

איך את מרגישה בתחומים אחרים בחייך?
מה מידת השמחה והסיפוק שלך ביומיום?
מה טיב היחסים שלך עם בעלך?
מה טיב התקשורת ביניכם? האם יש פתיחות? חברות? זמן איכות?
האם יש ביניכם אהבה?

אם מתוך תשובותיך תמצאי שיש מקום לשיפור באחד התחומים האלה, אז יתכן שמצאת את הסיבה למתיחות שאת חווה. נסי לעבוד על זה.....ואולי זה יביא לישנוי.
בכל מקרה אם המשבר המיני לא נובע ממתיחות בתחומים אחרים, אולי כדאי לפנות לאיש/אשת מקצוע בתחום הסקסולוגיה.

בהצלחה!
עדה

אני מוקירה אתכם על ההחלטה לנסות ולשקם את היחסים ואכן זה דורש השקעה מצד כל אחד מכם.
ברור שיעוץ משותף היה מועיל מאד אך אם את נחושה לשמור על המסגרת ולבנות את האמון מחדש
את יכולה לעשות זאת ביוזמתך הבלעדית. גם יעוץ/ אימון/ טיפול של צד אחד מבני הזוג ישפיע לטובה
על היחסים.

אני מאמינה שמה שאת תשדרי בקשר, זה מה שתקבלי חזרה......

האם את משדרת אמון?
האם את סולחת על אירועי עבר?
על מה את שמה את הפוקוס ביחסים ביניכם? על משבר האמון? או על עתיד משותף?
האם את יודעת להעריך את ההחלקים הטובים בזוגיות שלכם?
מה ניתן לשיפור?
איך את יכולה לתרום לשיפור?

אין ספק שאם יחול שינוי בהתיחסות שלך הצד השני יגיב לטובה....
בהצלחה!
עדה

אני מזמינה אותך להתמקד בעיקר ולהפריד בין מה שייך לך ובין מה ששייך לה.....
מאד חשוב שלא תיקח את העדר הביקורים באופן אישי כי יתכן שיש סיבות בחייה שמנעו ממנה לבוא.

האם בחברות ביניכם יש תקשורת פתוחה?
האם אתה יודע מה הביך אותה כאשר שאלת אותה?
איך אתה יודע שרצתה להגיע "מחוסר ברירה מוחלט"?
האם יתכן שאתה מפרש מהמקום הפגוע שלך?

ולגבי זוגיות...האם דיברתם פעם על אפשרות של זוגיות ביניכם?
האם יש לך רגש כלפיה?
האם בדקת אם אולי לה יש רגש כלפיך?
האם יתכן שהיא לא רצתה לבוא אליך כי היחסים ביניכם לא ברורים?

אתה יודע, אבי....אנחנו הרבה פעמים נמנעים מבחירות על סמך פירושים והנחות שאין להם ולא כלום עם המציאות....

אם אתה רוצה אותה כבת זוג, דבר....דבר חופשי, תגיד מה אתה רוצה...
אם זה יצא .....הרווחתם שניכם!!
אם זה לא יצא.....אז לפחות לא תישאר בהרגשה שפספסת.....

מהאחלת לך בהצלחה!
חג שמח,
עדה